דיני חודש הרחמים והסליחות | הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

נעשה ונצליח, היום נעסוק בדיני ערב ראש חודש אלול.

חודש אלול

הוא כנגד שבטו של זבולון בן יעקב, אבינו עליו השלום,

ועל כן בחודש זה ראוי שאדם יחזיק ויסייע רבות,

ובפרט ללומדי התורה,

כדרכו של זבולון שהיה מחזיק באיסחר שישב ועסק בתורה הקדושה.

מנהג ישראל הקדושים

בימים

שקודם חודש אלול לעשות בית

התרות נדרים.

האחד עושים אותו ביום כ' באב, שהוא ארבעים יום קודם ראש השנה, והשני ביום כ' ט' באב, שהוא שלושים יום קודם לראש השנה.

בערב ראש חודש אלול נהגו חסידים ואנשי מעשה להתענות

ולעשות סדר יום הכיפורים קטן,

והוא כדי להכין את ליבם כראוי לקראת התשובה בחודש זה.

יש שנהגו לומר בכל ליל ראש חודש את נוסח התפילה שתיקן

גאון עוזנו ותפארתנו מרן רבנו יוסף חיים,

זכותו תגן עלינו אמן,

בספרו לשון חכמים חלק א', סימן ט',

ולאחר מכן אומר את נוסח הפסוקים המובא בלשון חכמים חלק ב', סימן ט',

מובא בספר התפילות,

בשער התפילות, סליחה, בספר משה אמת,

חודש אלול, ניתן לעיין שם.

בחודש אלול ועד יום הכיפורים ישתדל אדם להרבות בנתינת צדקה, בלימוד בזוהר הקדוש,

ואם יזכה אף,

יוכל לתקן תיקונים וירבה בלימוד משניות וקריאת תהילים.

וכל זה נוסף על לימודו ושאר סדריו.

בראש חודש אלול,

השנה זה בבית הימים,

ראשון ושני,

אין אומרים בהם סליחות ותחנונים ונפילת אפיים,

אלא מתחילים את אמירת הסליחות החל מיום ב' באלול,

השנה זה יום

שלישי

לפנות בוקר.

לנוהגים לומר את הסליחות לאחר חצות היום,

בוודאי שרשאין לעשות כן כבר בשני בלילה לאחר חצות.

מנהג בני עדות המזרח לקום באשמורת הבוקר בכל חודש אלול,

לומר בהם סליחות ותחנונים עד לערב יום הכיפורים כולל.

ומנהג בני אשכנז שמתחילים לומר את הסליחות ביום ראשון בשבוע שקודם לראש השנה,

וכשחל ראש השנה ביום שני או שלישי,

מקדימין לומר את הסליחות בשבוע שקודם לכן.

ביום ב' באלול,

השנה יום שלישי, כפי שהזכרנו,

יש לקרוא בנבואת חגי, פרק א',

כי נבואה זו נאמרה באותו היום

ודבר בעיתו מה טוב.

כל אדם ירבה בסליחות ותחנונים עם הציבור

יותר משילמוד ויעסוק בתורה.

ונהגו לומר בכל יום ויום, החל מראש חודש אלול ועד לראש השנה אחר תפילת שחרית,

עשרה מזמורי תהילים על פי הסדר,

עד שקודם לראש השנה מסיימים את ספר התהילים בית פעמים,

והוא יעלה לקוראים כמניין כפר.

אף בראש השנה יש שנהגו לסיים בית פעמים את ספר התהילים גם כמניין כפר.

נדבר על זה בעזרת השם בשיעורים הבאים.

החל מראש חודש אלול ועד ליום הכיפורים יפשפש כל אדם במעשיו בכל לילה קודם שיישן,

טרם לאמירת נוסח הווידוי בקריאת שמע שעל המיטה,

והוא כדי שישוב מדרכיו הרעים ומעשיו המכוערים.

ויש שנהגו לומר בכל ימי חודש אלול את פסוקי עשרת הדיברות,

אשר בהם אותיות כתר,

ובכוחם להאציל מן הכרת,

כרת אותיות כתר.

וישתדל לומר בחודש אלול אחר תפילת שחרית את נוסח תיקון בראשית המן,

שהוא תיקון מ״ח

מתיקוני הזוהר, ובכוחו להוציא יקר מזולל ולתקן את עוון פגם הברית,

יב' תיקונים טמונים בו ומשפיעים על המתקנו.

ואף נהגו ללמוד,

החל מכ״ד באלול ועד יום ב' דה ראש השנה,

בסדר תיקון ימי בריאת העולם.

זה מופיע בספר אישי ישראל

של הרב פנחסי,

עמוד

כ‫52 עמוד 119. ניתן לראות את זה שם.

בליל כה באלול,

אחר שיאמר את סדר תיקון חצות, יאמר את נוסח התפילה שתיקן רבנו מרנא בן ישחי בספרו לשון חכמים, חלק ב',

סימן ב'.

ביום כה באלול ייזהר לקדש אותו וסמוך לבין השמשות של ליל כה,

יש להשתדל ולטבול טבילה אחת כדי להעביר את רוח

הרעש שבתוכו ולתקן את עוון הכעס,

ולאחריו נהגו לטבול עוד חמישה טבילות, לקבל הארת

חמשת אורות דה חסד.

למה? כי ביום הזה, ביום כה באלול,

הוא היום הראשון לבריאת העולם, ואורות החסד השפיעו על העולם כולו.

וכדי שהאדם יהיה כלי לקבל את אותן האורות,

יטהר את עצמו ויזכך את עצמו,

וייזהר בימים הללו מלכעוס ולדבר דברים בטלים ובפרט בזה הלילה,

וירבה בצדקה ויאכל בו

לחם ובשר ומיני מתיקה ויברך ברכת המזון בכוונה רבה,

ולאחר מכן ידליק חמישה נרות כנגד חמשת אורות החסד,

ואחר כך יאמר את סדר הלימוד והתפילות,

כמובן, בלשון חכמים חלק ב',

סימן ב'.

ביום כה באלול,

לאחר תפילת שחרית יש הנוהגים ללמוד בסדר הלימוד שתיקן מרן הבן איש חי בספרו לשון חכמים,

חלק ב', סימן ג'.

חסידים ואנשי מעשה נוהגים בחודש אלול לבדוק את התפילין והמזוזות שלהם.

הכותב מכתב לחברו,

יש לציין בראש המכתב לשנה טובה תכתבו ותחתמו,

ונוהגים לומר בימים הללו,

החל מראש חודש אלול ועד ליום הושענה רבה לאחר תפילת שחרית בכל יום,

את מזמור כז שבתהילים לדוד אדוני אורי ואישעי ממי יירא,

אדוני מעוז חיים ממי יפחד,

שרמוזים שם במילים אורי ואישעי, ראש שנה וכיפור,

לאחר מכן כי יצפנני בסוכו,

חג הסוכות שאחריהם.

וישתדל כל אדם לכוון בתפילות שמונה עשרה במשך כל השנה,

ובחודש זה בפרט בברכת השיבנו אבינו לתורתך,

ויזכיר את אותם

היודע עליהם שיצאו לתרבות רעה,

שישובו מדרכם

הרעה ויעשו תשובה ותתקבל תפילתם

לפני השם ותשובתם.

ומנהג ישראל קדושים לתקוע בשופר בסדר תשרת

בעת אמירת יג מידות וקדיש תתקבל

לאחר הקדיש בסדר תשרת תשת ותרעת

בכל ימי הסליחות שבחודש אלול.

ומנהג בני אשכנז ותימן

לתקוע אף אחר תפילת שחרית

ומנחה ותוקעים בסדר תשרת בלבד.

בעל חוב ישתדל לשלם את חובותיו בחודש זה,

ולא ימשוך את ידו לבל יוחס ושלום קטרוגים עליו.

ולכן יש לכל בר דעת להפריש ממעשרותיו בחודש אלול מאשר צבר כל השנה כולה, ולחלק את הכסף עבור תלמידי החכמים,

ומן הראוי להרבות בנתינת צדקה עבור ישיבות

וכל אלים באלו הימים.

כל יום ויום מלילות הימים הללו ישתדל כל אדם לעסוק, ובפרט בליל חמישי,

דהיינו אור ליום שישי,

שבחודש אלול, שיש מסגולתו לתקן את המחויב כרת.

זהו נקרא תיקון כרת שיושבים ועוסקים ומדירים שינה מעיניהם,

כפי שכתבו רבותינו כל אותו הלילה,

לבוקר מתפללים

תפילת הוותיקין עם הנצח החמה.

וישתדל כל אדם ויאמץ את כוחו קודם אכילתו לומר את נוסח התפילה שתקנו רבנו החידה הקדוש בספרו יוסף אומץ,

ובה אף בשאר התפילות

שבספר

משה אמת לחודש אלול.

נעבור בסייעתא דשמיא לדיני הסליחות

והלכותיהם.

נהגו ישראל הקדושים לעדות המזרח לקום

באשמורת הבוקר לומר סליחות ותחנונים מיום ב'

שאחר ראש חודש אלול ועד ליום הכיפורים.

המסורת הייתה היא

שבזה הזמן עלה משה רבנו, כפי שמובא בדברי רבותינו לשמיים,

להביא את הלוחות השניות,

ושהה שם ארבעים יום וארבעים לילה עד ליום הכיפורים,

וביום הכיפורים נתרצה לו השם ואמר,

סלחתי כדבריך,

וירד משה רבנו עם הלוחות השניות.

רבותינו כתבו כי הזמן הזה הוא הראוי ביותר לאמירת הסליחות, הוא

החל מחצות הלילה ואילך,

כשתים עשרה שעות לאחר חצות היום,

בה זורחת

החמה בראש כל הדם,

והוא כשש שעות זמניות מזריחת החמה ועד שקיעתה.

ואז ישנה עת רצון גדולה בשמיים, כי אז משוטט

הקדוש ברוך הוא בכל העולמות, ובפרט בעולמינו אנו.

ונשמעים כל התפילות, ומסתלקים כל המקטרגים.

לנוהגים לומר את הסליחות

באשמורת הבוקר,

מיד שקם אדם משנתו צריך ליטול את ידיו לומר את ברכות השחר והתורה,

קודם שיתחיל בפסוקי הסליחות,

ורק לאחר מכן יהיה רשאי לומר את הסליחות, כיוון שישנם פסוקים

הנאמרים בסליחות, ואין רשאי לומרם אם לא יברך את ברכות התורה.

לנוהגים לומר לאחר מכן, מאוחר יותר, דהיינו בשש בבוקר,

קודם לתפילת שחרית, או קודם לתפילת מנחה,

את הסליחות, יש להקפיד שהשליח ציבור יתעטף בטלית בזמן הזה,

כפי שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור והראה למשה רבנו עליו השלום את סדר התפילה שיעשו עם ישראל לפניו

כל זמן שיחטאו

לו וימחא להם.

בית הכנסת שנוהגים לומר בו יג מידות

וסליחות קודם לחצות הלילה,

מן הראוי לשבת ולא לענות עמהם,

ואם יכול, עדיף שלא יאמר

איתם את הסליחות הללו,

או שייצא מבית הכנסת באותו זמן.

מן הראוי את הסליחות לומר מילה במילה ובכוונה ובקריאה כהוגן

במילותיה ודקדוקיה,

וכן את אמירת יג מידות השם

השם אל רחום וחנון, ולא לחבר.

יש שנהגו לומר את יג המידות ומונים אותם באצבעותיהם,

ויש בזה תועלת רבה, ויש החולקים

ונמנעים מלמנותם באופן שכזה.

חכמים ותלמידיהם וכן מלמדים

שקשה עליהם לקום בכל לילה לאמירת הסליחות,

כיוון שיושבים ועוסקים בתורה בשעות הראשונות של הלילה,

והחשש הוא שיתבטלו מסדר לימודם ביום,

רשאים לקום מספר פעמים בלילות של חודש אלול וכל עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים לומר אז את הסליחות,

על אף שראיתי בשבת בסייעתא דשמיא שכתבו רבותינו שאל לו לאדם ובפרט לתלמיד חכם לפספס

את ארבעים היום הללו באמירת הסליחות,

כיוון שבהם טמון כל יסוד התשובה

של האדם.

ובימים הללו אמר המשגיח

הקדוש הרב וולבה,

זכותו תגן עלינו אמן, שניתנו במתנה לעם ישראל כדי שבהם אדם יתעורר בתשובה,

ואז הקדוש ברוך הוא

יכתוב ויחתום אותו לשנה טובה ומבורכת.

תלמידי חכמים שממשיכים בלימודם מעט אחר חצות הלילה,

טוב שיאמרו את הסליחות ביחידות,

אם אינם יכולים להישאר ערים,

מאשר

להפסידם עם הציבור.

ובכן,

יש להקפיד קודם לכן

למשכימים קום,

או לאומרים את הסליחות אחר חצות הלילה,

לומר את סדר תיקון חצות,

שמעלתו גדולה יותר מהסליחות ואף עדיפה יותר

על אמירת הסליחות.

ומן הראוי שיעזרו הקמים על הסליחות באשמורת הבוקר כוח

ועוז ותעצומות ויתפללו קרוי תפילתם,

ולא יוליכו את עצמם שולל אחר עצת יצרם שינשא להרדימם,

שאז חס ושלום יצא שכרם שהשכימו לסליחות,

ובהפסדם שנרדמו חס ושלום בתפילה.

נוסח קטעי הסליחות שנתקנו בארמית

אין ליחיד לאומרם

כשנמצא שלא בציבור, אלא אך ורק עם הציבור,

מפני שמלאכי השרת אינם מכירים לשון ארמית,

וכשאומר אותם בציבור,

אזי אין זקוקים למלאכי השרת להצטרף אליו,

בפרט למניין, ורשאים

הציבור לאומרם יחדיו.

את הסליחות צריך לומר בהכנעה ובלב נשבר ונדכה, ולא לצעוק ולזעוק בקול רם,

או לנגן בקול רינה וקלות ראש את קטעי הסליחות.

והעושים כן הינם יורשים תרתי גיהינום.

האחד שיצא שכרם בהפסדם

ולא הרוויחו שום דבר, הפסידו, והאחרת שאיבדו שנתם ללא כל תועלת.

ועל כן, כפי שהזכרנו בשנים עבר,

הוא נקרא שמם סליחות,

ולא נקרא שמם צעקות.

ובפרט צריך לבכות מרע על הדור

שהינם עושים הופעות

ולא סליחות, וצריך לזעוק בקול זעקה מרה ונוראה,

שמביאים את כל העם לסליחות,

לכאורה,

ומביאים לשם אנשים פסולים,

אנשים שהינם מחטיאה רבים,

אנשים שהינם

מרקידים במשך כל השנה ומחללים שם שמיים ומכשילים את עם ישראל

ואת שאר העם,

והם עולים חזנים.

כבר הזכירו רבותינו שנמצאים

בזמן הזה ואף רבותינו הקדמונים את גודל חומרת העוון הזה

שמעלים את אותם אנשים להיות שליחי ציבור,

כי השטן בכבודו ובעצמו מכשיל

ודואג שיכשילו את הרבים,

ובכך לא רק שלא מתחפרים עוונותיהם ולא רק שלא עלו להם הסליחות הללו,

אלא חס ושלום גורמים ביזיון לכבוד השם,

הן בבית הכנסת והן בשאר מקומות בהם הינם נמצאים ואומרים את הסליחות.

ונזכור, הסליחות נועדו כדי שניכנע בתשובה ואינן הופעות

ואינן מקומות של קלות,

צחוק וכו' שנמצאים בהם כל אותם האנשים

כל ימות השנה. ולכן חכם עיניו בראשו מזהיר וניזהר לא רק את עצמו,

אלא גם את האחרים לבל ישתתפו ויעמידו ערבים שכאלו.

בעת אמירת הווידוי שבסליחות יש לאדם לפשפש במעשיו אשר עשה ויכה באגרופו על מקום משכן הלב

ויעשה תשובה שלמה ויוסיף מצוות ומעשים טובים,

ובפרט בחודש זה על כל מעשיו.

מנהג אנשי ירושלים לומר בסיום הסליחות קדיש תתקבל ואפילו שמתפללים לאחר מכן תפילת שחרית בלי הפסקה בין הסליחות, התפילה עדיין

רשאין לעשות כן.

יש לדקדק ולבחור שליח ציבור הגון וגדול בטרור במעשים טובים עד כמה שניתן,

ומן הראוי שיהיה כבן עשרים וחמש שנה או יותר שאז כבר כנוע ליבו,

וכדאי גם שיהיו לו ילדים שהוא מבין את חומרת החשיבות בכוח התפילה להתפלל לא רק על עצמו אלא גם על הציבור כולו, על משפחתו,

כי ברגע שיש לו ילדים הוא כנוע יותר,

כי אז ישפוך את ליבו כראוי להבין הוא שבשמיים,

ובמקום שישנו חזן פשוט כבן עשרים וחמש ובן תורה וירא שמיים כנגדו,

עדיף לקחת,

סליחה, אם יש חזן פשוט, כנגדו עדיף לקחת את הבן תורה

הירא שמיים,

ואפילו אם הוא קטן מגיל עשרים וחמש,

משום שכל המעמיד שליח ציבור שאינו הגון, הרי הוא כאילו גוזל

את הציבור ומונע ממנו טוב.

עיקר העבודה היא לשמור ולהוסיף על הקיים ולא לזלזל חס ושלום,

ובעיקר על מנת לקיים את התוספת

של הימים הללו, כדת וכדין,

שאז יקום אדם לומר סליחות

באשמורת הבוקר ולא יתפלל

חס ושלום בנמנום בתפילתו,

או יתפלל במרוצה את תפילתו.

ועל כן,

חשוב להקפיד בימים הללו לנוח

כמעה קודם לכן,

ואז יקום, יטול את ידיו,

יגמר את הצליחות כהוגן,

וממילא את התפילה וכל היום כולו ייראה מוצלח ומבורך.

ברוכים תהיו להשם.

תודה רבה.