מהות השבת והשמחה בה - חלק ב | הרב אמנון יצחק

חלק שלישי;

הנה יום שבת הינו יום של שמחה וחדווה בכל העולמות כמובא בזוהר הקדוש וכתבו חז"ל: שבשבת צריך האדם לחשוב כאילו כל מלאכתו עשויה וגמורה בשלמות כדי שעל ידי כך יזכה לשמחה ועונג בשבת המלכה. אם הטרדות נכנסות איתו לשבת הוא יהיה עצוב מלא מחשבות לא יהיה בשמחה ויפסיד הכל.

בארוהַ אליה רבה והבן יהוידע ובעל התוספת שבת: שכוונת דברי חז"ל: "כל המענג את השבת נותנין לו את כל משאלות ליבו" הפירוש; שיענג האדם את השבת בשמחת ליבו על ידי שיחשוב בשבת כאילו כל מלאכתו עשויה ומושלמת בכל התחומים והעניינים... כאילו יש לו כבר את דירה והעצים הירוקים וכבר השכנים טובים והכל בסדר. ובשכר זאת: מובטח לו; שימלא ה' את משאלות לבבו בכל העניינים שהוא צריך! וזאת 'מידה כנגד מידה'. כשם שהוא פינה את לבבו ממחשבת עצבות ודאגה בשבת, כך באמת יעשה לו ה' שהוא לא ידאג ויצטער, וימלא את כל משאלות ליבו לטובה ולברכה בכל התחומים והמישורים.

והוסיפו בעל החידושי הרי"ם ובעל המאור עיניים: שיש לאדם לחשוב בשבת; שכל מלאכתו עשויה אפילו בענייני רוחניות! ובשבת לא יצטער וידאג כלל על חטאיו ועוונותיו ולא יתעצב על מיעוט עבודתו את ה' כי בשבת העיקר הוא: לשוש ולשמוח בשמחת המלך! כמו שאומרים בתפילה בשבת "יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁומְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת...".

ובשכר זאת; מובטח לו שימלא ה' את כל משאלות ליבו אפילו ברוחניות ויזכה לעבוד את ה' כאשר עם לבבו, כמו שהבטיחו חז"ל: "כל המענג את השבת ממלאין כל משאלות ליבו לטובה" (שבת קיח ב).

וכן כתב בעל ה'שם משמואל' זכותו תגן עלינו אמן! ששמע מאביו בעל האבני נזר, בשם בעל חידושי הרי"ם זכותם תגן עלינו, על מה שכתבו חז"ל: שבשבת צריך האדם לחשוב; כאילו כל מלאכתו עשויה, שזה אפילו במלאכת שמים, שלא יתעצב האדם אף על עוונותיו ביום השבת, כי בשבת השכינה שורה בישראל! כמו בזמן שבית המקדש היה קיים. ו'אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצווה!'.

על פי זה ביאר בעל החידושי הרי"ם את דברי חז"ל בשבת קיח: "כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו!" לכאורה צריך להבין: בשכר מה זוכה השומר שבת כהלכתו לדבר גדול כזה שימחלו לו את כל עוונותיו? אלא הביאור לכך הוא: שזאת 'מידה כנגד מידה'. מפני שכאשר האדם שמח בשבת במלכותו יתברך והיא שלימה ביום השבת - מלכותו שלימה ביום השבת, עד שעל ידי שמחתו של אותו יהודי הוא שוכח את עוונותיו ומסיח דעתו מהם בשבת ולא מצטער כלל מחטאיו ומהעוונות, וביום השבת שמח כל השבת בשמחת השבת – בזכות זה יזכה ש'מידה כנגד מידה' ימחלו לו בשמים את כל עוונותיו. הוא שכח מהם והם שוכחים מהם גם.

כאשר האדם זוכר את כל עוונותיו, בוודאי שאינו יכול לשמוח ולהתענג ביום השבת. בוודאי הוא בצער ותֹשוח עליו נפשו מפני חטאיו ואז הוא לא יתענג ולא ישמח בשבת.. לכן על ידי שאדם שמח מאוד בשבת, עד שעל ידי שמחת השבת שוכח מעוונותיו ושמח בכל יום השבת כולו בשמחת ה' יתברך שמלכותו שלימה ביום השבת, זוכה בשכר זאת מידה כנגד מידה שימחלו לו על כל עוונותיו. 

נו.. אתם רואים 'יום כיפור' כל שבוע..! ואנחנו רואים שתקנו חכמים לומר "יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁומְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת ..." לשים את הדגש שישמחו במלכותך, בשבת אנחנו שמחים שהמלך.. המלך.. המלך שמחתו שלימה כי אז נגמר העולם ביום השבת ומלכותו היתה שלימה. תזכרו.. 

ולכן תיקנו לנו חכמים זאת בתפילה של שבת, מה שלא תיקנו לנו כך אפילו בחגים ובמועדים. מכך לומדים את החשיבות הגדולה של השמחה ביום השבת. עד כאן דבריו.

ואפשר עוד לבאר שהנה: כאשר יש לו לאדם חטאים ועוונות בוודאי אינו יכול לשמוח כראוי כשהוא זוכר את שפלות מצבו ונמיכות ערכו. ולכן הבטיחו חז"ל: "כל המשמר שבת כהלכתו מוחלין לו את כל עוונותיו". כי רק על ידי כך יוכל האדם לשמוח בשבת ולא יצטער מחמת העוונות ביודעו שכל העוונות נמחלים לו בזכותה של השבת. כמו כן על פי סודם של הדברים, חטאים של האדם והעוונות לא מניחים לאדם לשמוח כי הם מושכים עליו עצבות ויגון ומונעים אותו ממידת השמחה, ככתוב "אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי" (תהילים לח יט) כמבואר בליקוטי מוהר"ן (קעז): 'אבל בשבת אין עוונותיו מעכבים אותו לשמוח ואין נמשכים לו עצבות ויגון על ידי חטאיו ועוונותיו כי בזכות שמירת השבת כהלכתה נמחלים כל עוונותיו ועל ידי זה יוכל האדם לשוש ולשמוח בשבת המלכה, אשר זהו עיקר כבודה של השבת! ועל ידי כך יזכה לכבד את השבת כראוי לה!'.

"זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ" (תהלים קיח כד) וכן פירש הרב הקדוש ר' מנחם מנדל מרימינוב זכותו תגן עלינו אמן, את הפיוט: "מֵעַבוֹר דֶּרֶךְ וּגְבוּלִים, מֵעַשּׂוֹת הַיּוֹם פְּעָלִים לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת בְּהִלּוּלִים זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה'". (מקור: שבת היום לה');

"מֵעַבוֹר דֶּרֶךְ וּגְבוּלִים"- כאשר אדם עבר על מצוות התורה ועל הגדרים שתיקנו חכמים הוא עבר דרך וגבולים.

"מֵעַשּׂוֹת הַיּוֹם פְּעָלִים"- מן הראוי לו להימנע מפעולת אכילה ושתיה ולעשות תשובה ותעניות וסיגופים.

"לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת בְּהִלּוּלִים"- אבל במקום זה יוכל לקיים זאת בעונג שבת במקום כל התעניות והסיגופים יוכל לקיים זאת בעונג שבת במאכל ומשתה –"לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת בְּהִלּוּלִים"- להלל את ה' ולשמוח וימחל לו.

"זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה', זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' - להתענג בו ולשמוח בו ועל ידי כך מוחלים לו את כל עוונותיו – אמן! שבת שלום.

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר":