הפלא ופלא - אות נ - חלק א | הרב אמנון יצחק
- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - -
נ
נבואה
"אם תראה ילדים משחקים בנושאי המטה וחלופיהן, ועל כתף ישאו איזה עץ ועליו דבר מה ועונים ואומרים שזה מת – אזי בטח תדע שבאותו מקום יהיה בר מינן. וכן, אם ישחקו הילדים כאילו מצילים מטלטלים מן הדליקה ובורחים מן השריפה – נאמנה תדע, שכן יהיה באותו מקום. וכן, אם ישחקו ויעשו חופה – תדע, שבאותו מקום תהיה חתונה".
הסבר הדברים הוא: "כי השוטים והקטנים מודיעים עתידות מאשר יבואו, כמאמרם ז"ל (ב"ב יב, ב): מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות, וזה בא מהארה אלקית עליהם, והם אינם יודעים מאומה, אבל הנבונים והמשכילים יבינו". כן מבואר בספר "הברית" (ח"ש, מאמר יא).
נבוכדנצר
כל גובהו של נבוכדנצר הרשע היה בסך הכל טפח אחד. כן מובא ב"ילקוט שמעוני" (דניאל, רמז תתרסב) וב"מחזור ויטרי" (סימן רפט).
\
יושבי גיהנם לא יודעים פחד מהו, אך היה מקרה אחד בו פחדו כל יושבי גיהנם מאדם שפקד אותם. אימתי? "כשירד נבוכדנצר לגיהנם – רעשו כל יורדי גהינם. אמרו: שמא למשול עלינו הוא בא". כן מבואר במסכת שבת (קמט, ב).
\
השם המופיע בצורות הרבות ביותר בתנ"ך הוא נבוכדנצר מלך בבל, שנתכנה גם: נבוכדאצר, נבוכדאצור, נבוכדנצור, נבוכדנצאר.
נבט, מיכה, שבע בן בכרי
אביו של ירובעם היה "נבט". חז"ל אומרים, שנבט הוא "מיכה", שנתמעך בבנין במצרים ומשה רבנו הוציאו משם והחייהו, זה שלימים עשה את "פסל מיכה". ומה היה שמו האמיתי? "שבע בן בכרי". וכך שנינו במסכת סנהדרין (קא, ב): "תנא הוא נבט, הוא מיכה, הוא שבע בן בכרי. נבט שניבט ולא ראה. מיכה שנתמכמך בבנין; ומה שמו? שבע בן בכרי שמו".
נדודי שינה
פתרון לנדודי שינה מבעל ה"קהילות יעקב" זצ"ל: "עיקר הרפואה לנדודי שינה הוא לבלתי להיות להוט שיהא הכל כרצונו ממש, כי כל עניני העולם הזה, הן הטובות והן הרעות, הם בני תמורה, כאשר יחנו כן יסעו, וצריך לזכור על כל מאורע שגם זה יעבור" (ראה "פרק בשיר" בסופו).
נהר סמבטיון
נהר סמבטיון מעיד על קדושת יום השבת. כיצד? כה כתב הרמב"ם באגרתו: "נהר סמבטיון מושך חול כל ששת ימי המעשה וביום השביעי הוא נח".
חול שילקח מנהר סמבטיון ויועבר לארץ אחרת, הוא ישמור על תכונתו שהיתה לו בנהר סמבטיון – בששת ימי השבוע הוא יגעש וירעש, ומעת כניסת השבת הוא ינוח וישקוט. כן כתבו הרמב"ם (שם) ורבי מנשה בן ישראל (ספר "מקוה ישראל").
\
ביום שישי בבין השמשות, עת כניסת שבת המלכה, יירד משמים ענן ויכסה את נהר סמבטיון מכל צידיו, "ואין אדם יכול ליגש אליו עד מוצאי שבת". כן כתב בעל "עץ יוסף".
\
בסמבטיון – אין בנמצא בהמות טמאות. כך מובא בספר "אלדד הדני": "אין לבני משה הדרים על נהר סמבטיון בהמות טמאות".
נודע ביהודה
קבלה בידינו, כי אדם שחלה במחלה קשה – ילמד בעיון סימן אחד מתוך הספר "נודע ביהודה", ושב ורפא לו. כן אמר רבי יוסף שלום אלישיב בשם רבי מת'ס דיויד.
נוזל
נוזל העשוי משני שליש מלח ושליש אחד מים – חומרים רבים יצופו עליו מבלי לשקוע. כן כתב הרלנ"ח על פי הגמרא במסכת פסחים (לט, ב): "בשני חלקי מלח וחלק אחד מים, הביצה צפה עליהם, לא תטבע תחתיו".
נותר
למרות שבמועדים היו מקריבים רבבות קרבנות נדרים ונדבות – מעולם לא היה "נותר", והכהנים הספיקו לאכול את כל רבבות הקרבנות בתוך זמן האכילה הקצר.
כדי שהבשר יתעכל במעיהם במהירות מירבית ללא שום צער או כאב – הם היו שותים ממי השילוח. כן מבואר ב"אבות דרבי נתן" (לה, ה).
נח
הסיבה שנח מצא חן בעיני ה', היתה משום ששמו של אדם משפיע על מהותו, ואותיות שמו של "נח" הם "חן", ולכן הוא מצא חן. כן מבואר במסכת כלה רבתי (פרק שני).
נחושת
אדם שהוכש על ידי נחש, אם הוא יביט לאחר מכן על צורת נחושת – "היא סכנה עצומה עד למות. לכן שם הנביא צורת נחושת, היפך הטבע, להאמין שיש ביד ה' להפוך הטבע, וזאת כאשר שם אדם יראתו נוכח פניו". כן מבואר ב"אבי עזר" (על "אבן עזרא", במדבר כא, ח).
נחלת יששכר
האיזור היוקרתי ביותר בארץ ישראל אשר בו נבנו בנייני פאר, שאת חלקם היו משכירים לתושבי חו"ל העשירים – היה בחלקו של יששכר. כן כתב הגר"א (הו"ד במחזור הגר"א סוכות, עמוד תקלא): "'ויששכר באהליך – פירוש, בחלקו של יששכר נפלו פלטרים גדולים, בנינים נאים ונפלאים, והיו משכירים לכל הבא לארץ ישראל; שהיו שוכרים אצלם הבתים מחמת יופים, וזהו 'יששכר באהליך'".
נחש
נחש שנשלח להרוג אדם – לעולם הוא לא יחזור ריקם. גם אם בטלה הגזירה מאותו אדם – הנחש לא יחזור בו משליחותו בטרם יתנו לו אדם אחר תמורתו.
מכאן מסיק בעל ספר "חסידים" (סימן עו), כי קללה לעולם לא תחזור ריקם. ואם היא לא תחול על ראש המתקלל – היא תחול על ראש המקלל.
\
האבר היחידי דרכו ניתן להרוג את הנחש הוא הראש. גם אם תקצוץ את שאר חלקי גופו, ואפילו את מעיו – הוא ימשיך לחיות. כן מבואר ב"מדרש אגדה" (בראשית ב, ד).
מסיבה זו אמרו חכמים (מסכת סופרים טו, י): "הטוב שבנחשים – רצוץ את מוחו", ולא כל אבר אחר, כי אין לו הריגה אלא בראש.
\
הצבעים והנימורים שעל גופו של הנחש – הם צרעת. כן מבואר ב"מדרש תנחומא" (מצורע סימן ב).
צרעת פשטה בכל גופו של הנחש בעקבות חטא לשון הרע, שבו הוא נכשל, כשפיתה את חוה לאכול מעץ הדעת. הלשון הרע היה על הקב"ה, ותוכנו היה: "כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע" (שם).
\
עצה להברחת נחשים: "כל בית שיש בו נחשים ורוצה להבריחם, יביא קרן של אילת, ומעשנים בו בבית, ומיד הנחשים בורחים מהבית". כן מבואר ב"ילקוט תהלים" (תרפה).
נחש הקדמון
הוריו של קין היו חוה והנחש. הוריו של הבל היו אדם וחוה. כן מפורש ב"פרקי דרבי אליעזר" (פרק כא): "בא אליה רוכב נחש ועיברה את קין, ואחר כך בא אליה אדם ועברה את הבל".
נטילת ידים של שחרית
מי שנוגע באוזנו או בעינו בטרם נטל את ידיו שחרית – "נעשה באותו יום סומא או חרש בתורה, כי לא יראה ולא יבין מה שלומד ומה ששומע". כן כתב "כף החיים" (סימן ד, אות יט), בשם "סולת בלולה".
\
קבלה בידינו מהרבי רבי זושא, "דיש להיזהר שלא להציג רגליו על הארץ בלא נטילה, כי בהציג רגליו על הארץ בלא נטילה – אזי חס וחלילה כל חימום הרע שבנפש הבהמית רודף אחריו להסיתו". כן מבואר בספר "אגרא דפרקא" (אות ט).
\
הרוצה שילדיו הקטנים יגדלו בטהרה ויהיו גידולי קודש – יקפיד ליטול את ידיהם כדת וכדין בקומם משנתם. כן מבואר בספר "בן איש חי" (תולדות י) בשם "חסד לאברהם".
וגם זאת יעשה: מיד כשיקום משנתו יטול ידיו, יברך ברכת התורה בכוונה, ומיד יעסוק בתורה ללא הפסק. כן מבואר בספר "אביעה חידות" (ב, טו).
\
תינוק שנולד ולא ניתן למולו מחמת מחלת הצהבת – יטלו את ידי התינוק בכל בוקר כדת וכהלכה, ושב ורפא לו. כן היה מיעץ הגאון רבי מרדכי אליהו לשואלים אותו, כמבואר בספר "ישועות מרדכי" (עמוד 72).
\
אדם שנתקף בפחד פתאומי ואינו יודע את פשרו – יזהר מאוד בנטילת ידיים של שחרית, ושלאחר עשיית צרכים, ושלאחר נטילת צפרניים, ושלאחר תספורת וגילוח – לעשותם שלוש פעמים לסירוגין ובשפע. כן מבואר בשו"ת "רב פעלים" (ח"ד, ב"סוד ישרים", סימן יט).