הפלא ופלא - אות ק - חלק א | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

ק

קב ונקי

102 פעמים נפסקה הלכה כדעת רבי אלעזר בן יעקב. לכך התכוונו חז"ל באומרם: "הלכה כרבי אלעזר בן יעקב, שמשנתו קב ונקי". "קב" בגמטריה 102, כמספר הפעמים שהלכה כמותו. כן מבואר ב"אוצרות הגאונים" (עמוד קנו) וב"רבנו חננאל".

קבורה

כל זמן שהמת עדיין לא נקבר, לא נותנים לנשמתו להיכנס לגוף אחר אם נגזר עליה גלגול. מסיבה זו, אין לקרוא לתינוק שם על שם אדם שמת ועדיין לא נקבר. כן כתב בעל "משנה הלכות" (שו"ת, ח"ד, סימן קנב).

\

אותם אנשים שנפטרים בעיר אחת ונקברים בעיר אחרת – הם מבזים את מתי עירם, ועל כן מתי עירם מקפידים עליהם. ברם, אם סיבת הקבורה בעיר אחרת הינה מחמת קדושת המקום, כגון שנפטר בחו"ל ונקבר בארץ ישראל, או שנפטר באחת מערי הארץ ונקבר בירושלים (דווקא בין חומות העיר העתיקה, ולא במקום אחר בירושלים) – אין בזה קפידה.

כמו כן, אם סיבת המעבר לעיר אחרת הינה מחמת יוקר הקברים בעיר מגוריו – אין בזה זלזול למתי עירו. כן הורה הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן.

מקור הדברים הוא ב"אור זרוע" (אבלות סימן תיט) ובש"ך (יו"ד סימן שסג ס"ק ד).

\

הקבורה באדמה מכפרת – כפי שנאמר "וכפר אדמתו עמו" – בתנאי שבסביבות הקבר לא קבורים רשעים. אם ליד הקבר קבורים רשעים – אין הקבורה מכפרת על הנפטר. כן אמר הגרי"ש אלישיב זצ"ל.

\

מעלות הקבורה בארץ ישראל הן רבות ונשגבות. אדם שאין אפשרות לקוברו בארץ ישראל – יניחו על עיניו, על טבורו ועל מילתו עפר מארץ ישראל, ובזה יחשב לו כאילו נקבר בארץ ישראל. כן מבואר ב"מדרש תלפיות" (ענף ארץ ישראל, ד"ה עוד שמעתי).

קבורת הגניזה

כאשר משתוללת מגיפה, יש לעשות "קבורת הגניזה", לעורר עלינו רחמים, כשם שאנו חסים על שמות ודברי קדושה שלא ילכו לאיבוד ולבזיון, כן ירחם השי"ת עלינו ועל בנינו שלא נלך לאיבוד ולבזיון. כן כתב בעל ספר ה"מטעמים" (עמוד סה).

קבורת צדיק; קבורת רשע

עולם הצומח מזהה היכן קבור צדיק והיכן קבור רשע, "ולכן תמצא שבקבר צדיק גדלים עשבי בשמים והדסים, ובקבר רשע גדלים קמשונים, קוצים ודרדרים". כן כתב הרד"ק (מלכים ב כג, יז).

הוא סיפר בשם המדרש, כי בצד קבר מסויים גדלו הדסים ובשמים, ובצדו השני גדלו קמשונים וחרולים. לאחר בירור נודע, כי בצד אחד של הקבר היה קבור איש אלקים, ובצד זה גדלו בשמים, ובצדו השני היה קבור נביא שקר – מקום בו גדלו קוצים ודרדרים.

קבלה

אדם שלומד ספרי קבלה ללא שטבל לקריו – הוא עלול מאוד לבוא לידי אפיקורסות. זאת הסיבה ששבתאי צבי וכתו נעשו אפיקורסים, לפי שלמדו קבלה בטומאת הגוף. כן כתב בעל "בינת הלב" (עמוד מט).

קבלת שבת

אמירת "מזמור שיר ליום השבת" לאחר שקיעת החמה של יום שישי – מביאה סכנה רבה על האדם. כן כתב השל"ה (בסידורו, קודם קבלת שבת): "האומר מזמור שיר ליום השבת אחר השקיעה מביא סכנה רבה, ולכן יזהרו לומר קודם שקיעת החמה, שאם לא כן, המזיקים שנבראו בערב שבת בין השמשות מתעוררים ממקומם להזיק".

קבלת שפע; העברת שפע

כל קבלת שפע – נעשית דרך עשר אצבעות הידיים. מאידך, כל העברת שפע – נעשית דרך עשר אצבעות הרגליים. כן כתב ה"חת"ם סופר" ("דרשות חת"ם סופר" ח"ב עמוד רפו, ד"ה מימינו): "ידוע, כי מקבל השפע מקבלם בעשר אצבעות ידיו, ומשפיעם לאחר בעשר אצבעות רגליו".

קבצן

ה"חפץ חיים" היה אומר, שכאשר נגזר על האדם עניות, הקב"ה מכניס בו עצלות שלא יוכל לעבוד.

ומכאן תשובה לשואלים – האם ראוי לתת צדקה לאנשים בריאים וחזקים שמקבצים נדבות, שכן אם לא יתנו להם הם ילכו לעבוד. התשובה היא, שלמרות חוסנם וחוזקם אין ביכולתם לעבוד ויש לתמוך בהם.

קברי עכו"ם

לפעמים יש ענין לעלות לקברי עכו"ם. אימתי? ברמ"א (סימן תקנט, י) מובא, כי בתשעה באב לאחר היציאה מבית הכנסת הולכים לבית הקברות. וכתב ה"משנה ברורה" (ס"ק מא), כי אם אין במקום קברי ישראל, עולים אפילו על קברי עכו"ם, לומר שאנו חשובים כמתים.

קברי צדיקים

קיימת עצה כיצד לגרום לנשמת הצדיק לרדת אל קברה: לתת פרוטה לצדקה לעילוי נשמת הנשמה שתסכים לקרוא לצדיק לרדת אל קברו. כן אמר הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן בשם הספרים הקדושים (הובאו דבריו בספר "אפיקי איל" עמוד תרמו).

הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן אמר זאת לא פעם לתלמידיו, כדי ללמדם מה הנשמות מוכנות לעשות כדי לזכות במצוה ששווה פרוטה (ראה גם "אפיקי איל" עמוד תרמו).

\

אדם שלומד את מימרותיו של צדיק מסויים – נחשב לו כאילו השתטח על קברו של אותו צדיק. כן כתב בעל "מאור עיניים" (הובאו בדבריו בספר "אתרא קדישא" עמוד קכד): "כשלומדים דברי שום תנא וחכם מדברי הקדמונים – זו השתטחות על קברי הצדיקים".

קדושה (בתפילה)

פסגת ההנאה של הקב"ה מתקיימת כאשר עם ישראל נושאים עיניהם למרום בשעה שאומרים "קדוש, קדוש, קדוש". הקב"ה מבקש מפמליא של מעלה שיאמרו זאת לעם ישראל: "תאמרו ותגידו לבני, כי אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם". כן מבואר בספר "היכלות" (הו"ד ב"בית יוסף" סימן קכה).

\

אדם שמגביה את קולו באמירת "קדוש, קדוש, קדוש...", ומתכוין בזה לקדש את השם יתברך – הקב"ה יזכהו לגדולה ולעשירות שלא יפסקו ממנו ומזרעו עד סוף כל הדורות. כן מבואר ב"תנא דבי אליהו" (פרק יג).

קדושה

אדם שנזהר מכל טומאה ומקדש את עצמו – ניתן לראות את אחד משמות הקודש חרוטים על פניו באופן ברור. כן כתב בעל "מאור ושמש" (כי תשא רעד): "כשאדם מקדש את עצמו והולך בקדושה תמיד – אזי שורה על פניו שמות הקדושים, וזהו צלם אלהים, דהיינו שמותיו יתברך שמו; ובודאי גם עתה בדור הזה ראיתי על איזה אדם שם הויה על פניו כראוי".

\

אדם שחשקה נפשו להתנתק מן החומריות והגשמיות בהם הוא שרוי, ולקבל ממרומים קדושה והתעלות רוחנית שיסייעוהו להתגבר על טבעיו – יתחזק בשמירת שבת קודש כדת וכהלכה, ויקפיד לכבדה ולענגה. כן מבואר ב"אבן עזרא" (בראשית ב, ג), וכן היה אומר רבי צדוק הכהן מלובלין, כמבואר בספריו "פרי צדיק" ו"ישראל קדושים".

\

אדמימות הפנים מסמלת על קדושה. כן כתב בעל "מאור ושמש" (תזריע שכז): "עיקר חיות האדם הוא הדם, כי הדם הוא הנפש, כי נפש האדם שורה בדם; ואם אדם הולך בקדושה ומזכך עצמו, אזי פניו מצהיבות, שנראה בפניו אדמימות, מחמת שנתגלה בפניו קדושת נפשו".

\

בשעה שאדם כועס – מסתלקת ממנו הנפש הקדושה. כן כתב בעל "מאור ושמש" (תזריע שכז): "וחוש הראות רואה, שבשעת הכעס נעשה אדם לבן ביותר והולך ממנו כל אדמימות, וזה סימן הסתלקות הנפש הקדושה".

\

כל דבר שבקדושה – יש להתחילו ביום שני או ביום רביעי, משום שכל מה שנברא בימים אלו – אין בו טומאה. סימן לדבר: "בד קודש ילבש" – בימי "ב"ד, קודש ילבש". כן מבואר ב"מטמוני הגאונים" (עמוד רעח).

\

ככל שמתרבה הקדושה, כן מתרבה האהבה לזולת. כן כתב בעל "יערות דבש" (חלק א, דף יא): "כל המקודש מחברו – אהבה יותר מחברו, ואין ביניהם כעס כלל, וירושלים מקודש מערי ישראל – אף הכעס בפחות באנשי ירושלים, והיה האהבה עזה ביושבי ירושלים, ולכן אמרו: 'לא אמר אדם לחבירו צר לי המקום בירושלים'".

\

עצם הזכרת התיבות "ארץ ישראל" בפה – מכניסה קדושה בלב השומע. כן כתב ה"חת"ם סופר" (פרשת ואתחנן): "הנה בכל הפרשות הללו מזכיר ארץ ישראל בכל פרט ופרט, והוא לסגולה נפלאה, כי הזכרת הארץ המקודש מוליד קדושה בלב השומע".

\

מלבושיו של אדם מושפעים מקדושתו או מטומאתו של הלובש, וכל אדם אחר שלובשם מושפע מהם לטוב או לרע. כן כתב ה"חת"ם סופר" (תולדות עה"פ הלא אצלת): "מלבושיו של אדם נאצלים מקדושתו של הלובש, והוא הדין בהיפוך. והלובש אותם אחריו יאצל עליו מאותו הרוח לטוב ולמוטב, בסוד אשר ילבשם תחתיו מבניו. כן מפורש בירושלמי ריש פרק ואלו מגלחין".

קדושה; טומאה

הזכרת שמו של אדם קדוש או של ספר קדוש או של מקום קדוש – "מולידה קדושה בלב השומע". כמו כן, הזכרת שמו של אדם רשע או של ספר טמא או של מקום טמא – "מולידה טומאה בלב השומע". כן כתב ה"חת"ם סופר" (ואתחנן כז).