שער הבטחון - חובות הלבבות - חזרה על פרק ה חלק ב | הרב אמנון יצחק

והרביעי: כי הבוטח באלוקים כשיוותר לו דבר על מזונו יוציאנו במה שמפיק רצון הבורא יתברך בנדיבות נפשו וטוב לבבו כמו שכתוב "כי ממך הכל ומידך נתנו לך". אז מי שבוטח באלוקים על המזון שהוא צריך בשביל לקיים את נפשו, יוציא אותו כדי להפיק את רצון הבורא, בנדיבות הנפש וטוב לבב. זאת אומרת: אין בעיה לבן אדם שבוטח באלוקים לאחר שיש לו את האוכל שלו כמו שאומרים, לשחרר כסף, ולעשות צדקות ולקנות, לקיים את רצון אביו שבשמים, ואת זה הוא עושה בנדיבות נפש וטוב לבב, כמו שכתוב: "כי ממך הכל ומי נתנו לך" הכל של הקב"ה הוא נותן לנו ואנחנו נותנים משלו. כשאתה נותן הוא נותן הוא מחזיר לך לתת עוד פעם. ומי שאיננו בוטח באלוקים איננו רואה העולם וכל אשר בו די פרנסתו וספוק צרכו. כל העולם מה שתביא לו, הוא לא רואה שיש בו די כדי פרנסתו לאכול, וגם לסיפוק צורכו זה התאוות והדמיונות שיש לו. כי יש לו צרכים צרכים הוא ממציא צרכים, כל העולם לא מספיק לו. והוא חס על ממונו – קמצן, מהשלים חובות הבורא וחובות בני אדם. מצטמצם, "למה מזוזה עולה יקר?, למה תפילין, למה צריך כזה מחיר? למה ככה למה..." כל דבר, וחובות בני אדם. אם חייב לתת לבני אדם מסיבות כאלה ואחרות, חס על הממון, ואיננו מרגיש בו עד שיאבד ממנו ממונו וישאר זולתו. מה העונש של אחד כזה? שהוא לא מרגיש שהסיבות בעצם מחזיקות אותו, אלא הקב"ה - ובסופו של דבר, יאבד ממנו ממונו וישאר לזולתו. אז כל מה שהוא עשה והוא עשה ילך לאחרים. כמו שאמר החכם: "יש מפזר ונוסף עוד וחושך מיושר אך למחסור". יש אדם שמפזר משחרר משחרר כסף, ונוסף עוד - זה הסיבה שזה מביא לו עוד ועוד ועוד, ויש חוסך מיושר, חוסך לא לתת דברים שישר לתת, שצריך לתת, שמה הוא חוסך, וזה מה שיביא אותו אך למחסור, לכאורה הוא חוסך, זה יתן לו מחסור. אז זה יתרון נוסף, זה היתרון הרביעי, של מי שבוטח באלוקים ועל מי שלא בוטח. 

ויתרון החמישי: כי הבוטח באלוקים הוא מתעסק בסבות העולם להכין מהם צידה לאחריתו וספוק לבית מועדו, ומה שיתברר לו בו הצלת תורתו ועולמו מתעסק בו. ומה שיהיה בו שום הפסד בתורתו או מביא להמרות הבורא, איננו מתעסק בו. שלא יביא לעצמו מדוה תחת הארוכה. אז הבוטח באלוקים, אם כבר מתעסק בלהביא טרף לביתו, אז זה רק בשביל להכין צידה לאחריתו וסיפוק לבית מועדו. כל מה שהוא עושה - זה רק יכול להכשיר לו את הדרך לאחריתו - לאחר צאתו מהעולם הזה. ורק מה שיתברר לו בו הצלת תורתו ועולמו מתעסק בו. אבל מה שיגרום לו הפסד לתורה - או שיביא אותו להמרות את הבורא - לא מתעסק בו, מה, הוא יביא לעצמו מדווה במקום ארוכה, חולי במקום רפואה?!. זאת אומרת: כשבוחר אדם נגיד מלאכה או עבודה או דברים כאלה - אדם צריך לראות שזה יועיל למועדו לעולם הבא, דאם סוג עבודה או מלאכה שגורמים לעבור על רצון הבורא - לא יתעסק בזה. יש מלאכות שיש שמה כל מיני צדדים שהם אסורים על פי הלכה, לא להיות במקומות כאלה, לבחור בדברים שיכולים להועיל לו לבית מועדו. לדוגמא: אם אדם יכול לעבוד במלאכת שמים, עיסוקים שיש בהם מלאכת שמים, בזיכוי הרבים, ודברים מן הסוג הזה - עדיף לו, למה עדיף לו? כי הפרנסה באה מכל סיבה, אז למה לעבוד פארש כמו שאומרים, על דברים שאין בהם שום תועלת לחיי העולם הבא, בשעה שהמלאכה עצמה או העבודה עצמה - היא עצמה קודש. ואז הוא מקיים את רצון הבורא, וכמה שהוא יוסיף יותר בעבודה - ככה הוא מקיים את רצון הבורא יותר. אז לא כל אחד זוכה לכוון לזה, להגיע לזה, צריך לשאוף. ואם לא - שישתדל במלאכות שלו שהוא יודע, לעזור ולסייע בדברים שמשמשים לקודש. נגיד את הבית כנסת הזה הכל בהתנדבות בעבודות במקום, כמעט. אז אחד שהוא רצף - בא ומרצף. אחד שהוא צבעי - בא וצובע, ואחד שהוא חשמלאי - בא ו... כל אחד יכול לתרום גם במה שיש לו ידע ויכולת והכול לדברים שבקדושה. אבל אם כבר רוצה להתעסק בסיבות העולם - אז קודם כל ודאי שלא יתעסק בדברים שהם ממש ממרים את פי השם, ולא מנגדים את מה שיביאהו לחיי העולם הבא. אז זה הבוטח באלוקים ככה חי. מתעסק בסיבות העולם - אז להכין צידה לאחריתו וסיפוק לבית מועדו, ומה שיתברר בו שזה הצלת התורה והעולם שלו - אז הוא מתעסק בו. מה שיביא אותו להפסד בתורה - מביא אותו להמרות את הבורא אינו מתעסק בו, כדי לא להביא מדווה תחת הארוכה. אבל השני - מי שאינו בוטח באלוקים - בוטח על הסבות, ותנוח דעתו עליהן, ולא ירחק מדבר מהן, ויתעסק במשבח ובמגנה מהן, ולא יחשב באחרית ענינו, כמו שאמר החכם בהן : "חכם ירא וסר מרע". אז ההיפוך שלו זה בדיוק מי שאינו בו באלוקים, הוא מתעסק בכל מלאכה בכל עבודה, ולא מעניין אותו אם זה משובח או מגונה, אם יש בזה המריית השם, או יש בזה תועלת לו, לא מעניין אותו, אומר: "תשמע אני צריך פרנסה, אני צריך להתפרנס, אני צריך להתפרנס". אמרו חכמים: "פשוט נבלתא בשוקא ואל תאמר "כהנה אנא" - אם אין מלאכה אין עבודה, אתה לא יכול להתפרנס בשום דרך, ואתה לא בעל הבטחון בדרגה הגבוה - אז אל תגיד: "אני כהן גדול! אני לא... לא עובד בדברים כאלה!", לא, אפילו תפשוט נבלות בשוק שזה מלאכה בזויה כביכול, אז תפשוט ואל תצטרך לבריות. אל תביא את עצמך להצטרך לבריות. אבל זה לא סוג מלאכה שהיא אסורה. אבל יש אחד יושב מצוחצח בחדר, אבל יש לו מזכירה, והמזכירה הזאת לא צנועה, {עיין ערך נשיא המדינה} ואחר כך הלך לכלא 7 שנים. אז זאת אומרת: אדם צריך להתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, וגם בעבודות ובמלכות שהוא מתעסק - צריך לראות שהוא לא מתקרב לדברים שהם לא הולכים לפי התורה הקדושה. אבל מי שלאר בוטח - לא מעניין אותו בכלל מה שאמרנו, מתעסק במשובח ובמגונה, לא מעניין אותו, העיקר להביא כסף. 

השישי: כי הבוטח באלוקים הוא אהוב לכל כתות בני אדם, ודעתם נוחה עליו, מפני שהם בטוחים מהזקתו ולבם שלם מחמתו, ולא יפחדו ממנו על נשיהם ועל ממונם. הבוטח באלוקים למה אוהבים אותו? כי מי שבוטח באלוקים יודעים שהוא לא יגנוב, והוא לא יזיק את האנשים, והוא לא יעשה דברים נגד ההלכה, ולא פוחדים להשאיר בפניו אפילו את הממון שלהם, שאומר: "תעשה טובה אני עוזב את העבודה תשב פה תשב פה". למי הוא יגיד "תשב פה תשב פה", למי שהוא יודע שהוא בוטח באלוקים, אחד שהוא ירא שמים,. איך תגיד לאחד "שב פה שב פה" אם אין לו יראת שמים והוא לא בוטח באלוקים? אז לכן הבוטח באלוקים הוא אהוב לכל כתות בני אדם, ודעתם נוחה עליו,אף פעם אין להם טרוניות עליו, כי הוא לא מנסה להשיג אותם, לעשות קומבינות עליהם, אדם ישר בוטח הוא יודע שלא חסר כלום, יודע שהכל מונח ביד השם. אז בטוחים מההזקה שלו שהוא לא יזיק, והלב שלהם שלם אתו, ולא פוחדים ממנו, לא על הנשים ולא על הממון. אבל לא רק זה שהם בטוחים ממנו, הוא בטוח גם מהם. אבל הוא מתעסק לפעמים אם כאלה או מכיר כאלה שלא יראי שמים, והם לא בוטחים בהשם - אין לו בעיה הוא בטוח מהם, הוא בטוח מהם, למה הוא בטוח מהם? מפני שהוא יודע שתועלתו ונזקו אינם ביד נברא ולא ביכולתו, ועל כן איננו מפחד מהזקתם, והוא גם לא מקווה להנאתם. מי אתה שאתה יכול לעזור לי או להזיק אותי?! הקב"ה קובע. אז הוא לא פוחד מאף אחד, לא מהזק ולא מתועלת, לא מקווה גם לאף אחד. 

ש. ---

הרב: על מי אתה מדבר על הבוטח או על אינו בוטח?

ש. ---

הרב: קודם תגיד על מה אתה מדבר על הבוטח או על אינו בוטח?

ש. ---

הרב: אין כביכול, דבר איתי על הבוטח או על אינו בוטח

ש. הבוטח

הרב: הבוטח מה אתו עכשיו?

ש. ---

הרב: ברור זה לא בוטח

ש. ---

הרב: אלה שלא בוטחים סומכים על הבוטח, כן. 

ש. ---

הרב: איפה זה הסעיף הראשון?

ש. בהתחלה היינו ---

הרב: אנחנו מדברים על הבטוח אל תשכח כן.

ש. כן, יכול

הרב: לא לא אל תגיד יכול בוטח זה בוטח. אז תערבב, בוטח אין לו זמן בוטח לא בוטח אין דבר כזה, 

ש. ---

הרב: אז תגיד לי מה כתוב?

ש. ---

הרב: אז הוא לא בוטח, הבוטח לא יכול להגיד כזה דבר, 

ש. ופה למדנו שאפשר לסמוך עליו ללא בעיה נכון?

הרב: נכון

ש. אז מה אנשים לא סומכים על אחד שלא בוטח?

הרב: לא, מה פתאום שיסמכו על אחד שלא בוטח, מה פתאום שיסמכו? אתה תסמוך על אחד שלא בוטח בהשם? אם הוא לא בוטח בהשם פירושו של דבר במי הוא בוטח? בעצמו. ואם הוא לא ישיג בעצמו את הדברים - אז אין מה שיביא לו, הוא לא סומך על השם, אז אתה שם אותו ליד קופה, והוא לא בוטח בהשם שהוא יכול להמציא לו את הטרף, מה הוא יעשה עכשיו שהוא ליד קופה? הוא סומך על עצמו, הוא לא סומך על אף אחד אחר, 

ש. .יכול להיות שהוא אדם ישר---

הרב: יכול להיות שהוא אדם ישר, יכול להיות, יכול להיות, אבל אדם ישר שאין ל, והוא נקלע לחובות - אז ראינו הרבה מיקרים שאנשים בבית משפט אומרים, "אני לא יודע איך הגעתי לזה, היתה חולשה של רגע, הצרות שהיו לי בבית הייתי חייב, דעתי היתה להשיב, וכל מיני תירוצים, גם ישרים, 

ש. ---

הרב: אני לא אמרתי שלא, אבל אמרתי שכן, אבל מי שבוטח זה ודאי ש--- אחרת הוא לא בוטח, מה אתה נוגע בלא שלך אם השם לא הביא לך? אתה לא תעבור על מצוות הבורא אם אתה בוטח באלוקים, בוטח באלוקים זה בוטח עד הסוף, 

אנחנו לא מדברים בוטח חלקית או זמנית, מדברים על גדר של אדם שמוגדר "בוטח באלוקים" 

ש. ---שוחד מעוור עיני חכמים---

הרב: מי מקבל שוחד? מי שלא בוטח 

ש. אבל צדיקים---

הרב: צדיקים וחכמים לא בוטחים גם, יש גם צדיקים וחכמים שלא בוטחים, מה פירוש? 

ש. אז איך הוא צדיק?

הרב: למה לא? הוא צדיק במעשיו, רוב מעשיו זה מצוות, 

ש. ---

הרב: צדיק זה צדיק ודאי, מזה צדיק? מי שרובו זכויות, מה הבעיה? מה, יוחנן כהן גדול לא היה צדיק? אז איך הוא היה כהן גדול? 80 שנה הוא היה משמש בכהונה גדולה, שיא השיאים שהיה בעולם היהודי. בן אדם שנכנס 80 פעם לקודש הקודשים, ולא מת יצא חי, ובסוף הפך להיות צדוקי - אז מה--- ועוד כאלה. וכן אמרו חכמים: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". "כי צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו" אין הבטחה אין בטחון, הקב"ה אומר: "הן בקדושיו לא יאמין" הקב"ה בקדושיו, בקדושיו שלו שהם קדושים - לא יאמין. כל זמן שאתה חי - יצר הרע עליך! צריך לפקוח את העיניים כל הזמן. עכשיו אמרנו: שהבוטח גם הוא בטוח מהם, מפני שיודע שתועלתו וניזקו אינם בידו נברא ולא ביכולתו ועל כן אינו מפחד מהזקתם, כאשר איננו מקווה הנאתם. לא מפחד מנזק ולא מחכה לתועלת מהם, וכמו שהוא בטוח מהם והם בטוחים ממנו - יאהבם ויאהבוהו. כמו שכתוב: "והבוטח ביהוה חסד יסובבנו". ומי שאיננו בוטח באלוקים, אין לו אוהב, מפני שהוא בכל עת חומד אותם, ומקנא אותם. אחד שאינו בוטח הוא כנאי, אם אתה בוטח - מה אתה מקנא? מה שמגיע לך יגיע, מה שלא מגיע לא יגיע, מה התועלת בקנאה? אלא קינאה זה גם שאיפה, אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה, והמקנא יכול לשלוח יד בשל חברו. אז לא אוהבים אותו אחד כזה. "יא יא איך קנית את זה? מאיפה יש לך כסף? יא יא" העין שלו.... אנשים לא רוצים אחד כזה אל תזמין אותו, אל תזמיני אותו, לא לאלא נפגש אתו בחוץ וזה... היתה לנו שכנה, היינו גדרים ברחוב יהודה בתל אביב, היתה לנו שכנה, אמא שלי היתה מגלת עציצים בבית - מטפסים. כשהשכנה היתה נכנסת ומסתכלת על הפרח - היא יוצאת טינג הוא נקרע. נחתך, נחתך, לא פעם ולא פעמיים, הייתי אומר לאמא שלי אני זוכר הייתי עוד ילד קטן: "אל תפתחי לה את הדלת רק עם הסוגר, לדבר אתה ככה, מה את צריכה? תוציאי לה החוצה!". נגיד צריכה פעם חלב לפעמים זה.. לא לפתוח לה את הדלת, וכשהיא נכנסת, ככה משוטטת בבית, "מה מה מה עשיתם מה חדש? מה מה? איזה יופי! איזה זה...." יוצאת רק נזקים, נשבר נופל, לא יאומן אני מאז שאני קטן, חוויתי את זה עיני עיניק לא סיפורים. זה כתוב: חכמים אומרים שיש אנשים שיש להם עין רעה, 

ש. ---

הרב: לא כולם, יש כאלה שמסתכלים בעין כזאת אתה יודע, אבל לא יש כאלה שהעין שלהם זה משהו. או כמו שכתוב: יש אנשים שיש להם רגל של ברכה, או רגל לא טובה. "ויברך אותך לרגלי" כשיעקב ניכנס לבית לבן - העשיר אותו. אז עצם הכניסה שלו מביאה ברכה. ויש אדם רק נכנס לבית מביא קללה, יש עין כזאת.

ש. ---

הרב: כן, רק נזקים, מלח זעתר שמן וקשקושים, 

ש. ---

הרב: יש סגולה מה שהוא אומר, הסגולה הזאת אומרת: "כל הכוחות בטלים אצל כוחו של הקב"ה ואפילו מעשה כשפים". 

ש. פעם לא היה לי כסף בכספומט - אמרתי זה יצא. 

ש. בקשר לחבר שנכנס לרכב חדש--- ורק יצא יתקלקל

הרב: זה עין רעה לאמא שלי היתה סגולה ל--- אבל אני לא יכול להגיד אותו ברבים. מכל מקום "כל הכוחות בטלים אצל כוחו של הקב"ה ואפילו מעשה כשפים". כשאדם אומר את זה מתוך הבנה אמתית מתוך מה שהוא אומר - שום כוח בעולם לא יכול לפגוע בו. מה הוא אומר? אנחנו אומרים "שהשם הוא האלוקים" נכון? "אלוקים" זה בעל הכוחות כולם, "אלוקים" זה לשון רבים, למה? זה בא לומר שיש לו את כל הכוחות כולם, לשון רבים על כל הכוחות כולם, אז כל כח שיש בעולם זה מכוחו של הקב"ה – "אז כל הכוחות בטלים אצל כוחו של הקב"ה", כי הם יוצאים מכוחו, וכוחו גדול מכוחם, ממילא הם לא יכולים לפעול את כוחם בלי הסכמתו, "אז כל הכוחות בטלים" אם הכוחות האלה רוצים לפעול נגד מה שהקב"ה רוצה - כשאתה מאמין בזה, אתה עומד מול שופט, אתה עומד מול שוטר, אתה עומד מי שלא תעמוד, אחד מכוון עליך נשק, "כל הכוחות בטלים אצל כוחו של הקב"ה ואפילו מעשה כשפים" כי מעשה כשפים מכחישים פמליה של מעלה. כשפים משלום מכחישים פמליה של מעלה. אז זאת אומרת: לכאורה יש כוח בכשפים לפעול, {כן, נוטריקון} האומר: "כל הכוחות בטלים אצל כוחו של הקב"ה ואפילו מעשה כשפים" אומר זאת בבטחון גמור - ניצול ואינו ניזוק.

ש. בדוק?

הרב: זה לא רק בדוק, כמה השתמשו גדולי ישראל ב... וניצלו. אז לימדו אותנו בדבר הזה, וכבר אנחנו הצלחנו להציל כמה אנשים ממרעין בישין, ממשפטים קשים. הנה היהודי הזה משתמש בזה כל יום. אפילו הדגים לא מתים לו באקווריום. 

ש. מבקשים מכבוד הרב שיחזור על המשפט

הרב: "כל הכוחות בטלים, אצל כוחו של הקב"ה, ואפילו מעשה כשפים" כי זה מצד הסיטרא אחרא, יש מרכבה קדושה, ויש מרכבה טמאה, וזה כנגד זה עשה האלוקים, יש כוח לסיטרא אחרא לפגוע ולעשות. אבל אם אתה מחזיק בקדושה חזק - אז הטומאה לא יכולה עליך. הרי השטן הצליח להטעות את בני ישראל ולעשות אותם נביאי שקר, שהראה להם את מיתתו של משה רבינו באוויר כאילו הוא מת,

ש. מה זה ?---

הרב: זה מסוג, הוא לא צריך כישוף, אנחנו בני אדם יכולים להשתמש בדברים כאלה אתה מבין מלהזיק. אבל מי שבוטח באלוקים ממש - לא יכולים עליו, יש מעשים בגמרא כאלה. שהתנאים והאמוראים ניסו לפעול נגדם בדברים כאלה - והם צחקו על אלה שעושים להם, 

ש. הייתי צריך להוציא צו הריסה מהבית שלי מתל אביב, צו הריסה משנת 1968, התהליך האמיתי שלוקח להוציא שלושה שבועות בתל אביב, --- מעבירים למחלקה המשפטית והיא מאשרת ומעבירה את זה לבית המשפט, בית המשפט מאשר מעבירים את לטאבו. לוקח חודשיים שלוש. אני הצלחתי לעשות את זה תוך 10 ימים, לא יודע מה קרה, הוצאתי פתק ואמרתי "כל הכוחות בטלים,,," אני בא בלי תור נכנס אומרת: "עוד שבועיים אנחנו נענה" ואני אומר: "כל הכוחות בטלים..." יוצא פקיד אחר מוציא לי את המכתב על המקום, הולך ליועץ המשפטי, לא נותנים לך להיכנס, עומד לך שומר ואתה צריך לעשות הכל מול השומר לעשות הכל, אבל יש לך שאלות.... ואני אומר "כל הכוחות בטלים...". יוצאת מישהי... ואני אומר: "חסר לי כך" והיא אומרת: "בא תיכנס" ואני תק... ניכנס, והיא אומרת: "אנחנו נתקשר אליך וזה". ואני אומר... תק המכתב תקשיבו תוך 7 ימים הנסח טאבו שלי נקי, 

הרב: יפה מאוד, הנה יש לכם

ש. אתם לא מבינים מה זה, אתם צריכים להאמין בזה, 

ש. לא יש לך את כל העיכובים, אתה צריך להאמין בזה, אני נמצא פפגיזה, ולא מקבלים מה שאני אומר, אם אתה מאמין הקב"ה אין כוח אחר שיפגע זהו, ואם זה שלי זה שלי, זה לא יאומן.

הרב: זה מה שלמדנו אתמול, כשאדם בוטח – חי בשלוות הנפש, ברוגע.

ש. אתה אומר זה לא שלא אמרתי נכון או --- זהו זה מה שצריך להיות אז מה יש לי--- 

הרב: זה לא ההשתדלות, הייתי צריך להגיד לו ככה, חבל שלא אמרתי לו... שלום הלך זה מה שצריך להיות, אין פה חרטה, אנשים חושבים יו הייתי יכול לעשות ככה, הייתי יכול.... חבר שלו שואל מה אמרת? איזה טיפש, הייתה צריך להגיד לו ככה..... אתה מבין, לא צריך שום דבר, היה זהו, לא התבצע, לא היה שלום. תעבור פולו אפ תתקדם.

ש. ---

הרב: הבוטח באלוקים... מדהים. 

הרב: אתם יודעים אני מידי פעם נמצא בשוויץ, ושמה יש דבר מדהים, כל מה שאנחנו לומדים פה - אצל השוויצרים זה דפוסי התנהגות. לדוגמא: הם עובדים מ-10 בבוקר עד 14.00 בצהריים, ומ-16.00 עד 18.00, אין יותר בערי הקייט. ככה עובדים. אין לפני אין אחרי. יש לחץ קונים יש הרבה כסף יש הרבה תיירים, שום דבר סגור. אפ אתה עומד בתור ועכשיו 18.00 ויש עוד שלושה אנשים בתור - הם מעקמים את הפנים כאילו אתה עומד עם אקדח מולם ומאיים לקחת את הקופה. דקה לפני – "גרוייצי גרוייצי" מדברים הכל עם חיוכים והכל, מגיע השעון הם מתהפכים, זה כמו רובוטים. אבל אתה נכנס לחנות ואתה אומר: "כמה זה עולה?" אז היא יכולה להגיד לך שבחנות השניה זה יותר זול, פלא פלאות!, מה זה "מי אומר דבר כזה?" – "לא כדאי לך אצלי! שמה יותר זול...."

ש. ---

הרב: לא הם לא אומרים סתם, אם אתה אומר אין משהו יותר זול מזה? לא היא אומרת לא אצלי שמה יש. אומר לך. הבאת את המוצר אתה לא מרוצה - מחזירים לך את הכסף. היה לנו שמה איזה מדריך לא היינו מרוצים ממשהו שלא היה בסדר שהוא מדריך סקי, ואתה סוחר שמה את הנעליים ואת הציוד ואת הכל, זה עולה סכומים, והתלוננו שהוא לא התנהג ולא אמר ולא עשה ככה... "סורי פצציצציציי כמה עלה לכם?, כל הכסף בחזרה!", מה קרה? תפצי משהו זה... כל הכסף בחזרה, שלום, אין שום בעיה, אבל זה מכני זה לא בגלל שלמדו "שער הבטחון" אבל אם אין לך בטחון, אם אתה רוצה לראות איך חי אחד שחי עם בטחון, אפילו שזה מכני - תלך תראה את האנשים האלה. 

ש. בארץ---

הרב: מה? אתה רואה מה אתה אומר, אתה רואה מה אתה אומר, אתה רואה מה אתה אומר, אתה אומר שישראלים מסוגלים להפקיע את הבטחון, אין דבר כזה, אין דבר כזה. טוב הלאה. אמרנו מי שאינו בוטח באלוקים - אין לו אוהב, מפני שהוא בכל עת חומד אותם ומקנא אותם, וחושב כל טובה אליהם –סרה ממנו. זאת אומרת: בן אדם כל כך, אחד קנה אוטו כאילו לקח מהמאגר של המשפחה שלו. אוכלים עוגות, תגיד: "כמה אתה אוכל כמה אתה אוכל?" מה אכפת לך כמה הוא אוכל? לא! הוא מרגיש כאילו על חשבונו. שניהם אורחים בחתונה, שניהם אורחים - כמה אתה אוכל? תשאיר לאחרים, תשאיר לאחרים. אתה רוצה לאכול? לא, לא רוצה לאכול, אז מה אכפת לך כמה אני אוכל? זה לא יפה מה שאתה עושה, הוא מטיף לו, מה כואב לך? בקיצורו של דבר, חושב שכל טובה שתגיע לאחרים,

ש. ---

הרב: "לא! תספר לי: איך הוא נהיה החבר שלך?", 

ש. ---

הרב: אין טעם להישאר עם אחד כזה, אדם שאתה לא יכול להועיל לו ורק מזיק אותך - אין שום סיבה לחיבור. ובכן וכן הלאה: ושטרפיהם לקוחים מטרפו, הוא שכל מה שמשיג זה מטרפו. לדוגמא; בעלי מקצועות, מרגישים, נגיד יש חשמלאי מצליח, מזמינים אותו תמיד וזה--- ויש אחד אתה מבין, מכתת את רגליו ומזמין ומציע הצעות ולא לוקחים אותו, אז הוא מרגיש שכולם לוקחים לו את הטרף. אבל זה באמת לא ככה, מה שקצב השם לאדם זה מה שהוא יקבל, אתה יכול אפילו להציע 30 אלף יותר ויקחו אותך דוקא. מה עושים בני אדם? תראה יש בני אדם בעלי מקצוע, - "כמה עלה לך?" אומר לו: "כך וכך", - "חבל!" אומר לו: "אם היית אומר לי - הייתי נותן לך פחות!". אבל בהצעת מחיר כמבקשים ממנו, הוא לא נותן פחות, אחרי שהוא מפסיד את העבודה הוא אומר: "היית חוזר אלי הייתי נותן לך פחות, למה לא נתת מההתחלה?" אבל לא רק זה, כשהוא לא קיבל את העבודה, גם מנסה להזיק את השני בזה שהוא אומר: "תשמע סידרו אותך אתה כמה פעם הרווחים שהרוויח עליך?" זה גם כן דבר שצריכים לדעת, צריכים "לשבח את המקח מיד הקונה", ["יעבדוך עמים"], נגיד; אישה אחת קנתה שמלה, היא קנתה את זה במחיר מסוים, וחברה שלה שואלת אותה: "תגידי בכמה קנית את זה? אה! חבל, אם היית אומרת לי שאת רוצה לקנות במקום זה קונים יותר זול, שם קונים יותר זול!" מה גרמה לה עכשיו? צער ועצב!, ומרגישה הפסד, ואיזה טיפשה היא היתה, .... אני אומר עכשיו לאלה שאומרות את זה: לא אמרה את זה בחכמה, אפילו אם זה עשרה שקלים פחות - לא אומרים דבר כזה, צריך לשבח את הקונה, צריך לשבח את המקח מיד הקונה, {מקח - מה שהוא לקח} לשבח את זה! למה? בשביל שאדם יהיה מרוצה, שיהיה לו סיפוק, תתמוך בו! – "כל הכבוד איזה יופי, איזה יופי, תיהני, "תחדשי ותבלי!" ככה כתוב בהלכה אומרים: "תחדש ותבלה" מה זה תחדש ותבלה? תבלה ותתחדש, מזה תתחדש? שתזכה לחדש עוד פעם, ולבלות את הבגדים עוד פעם, ולחדש עוד פעם, זאת אומרת: אתה תוכל להאריך ימים, זאת אומרת אתה תזכה עוד לחדש עוד לבלות {לא לבלות הכוונה לצאת לבלות} לא לבלות! "תתחדשו ותבלו", ככה אומרים אנשים "תתחדשו ותבלו" נכון? יש מושג כזה החילונים אומרים, הם לא יודעים מהם אומרים, הם חושבים שתתחדש ותלך לבלות, זה הכוונה: שאתה תזכה עוד פעם לחדש ועוד פעם לבלות את הבגדים, ועוד פעם וכן על זה הדרך. אז זה שאינו בוטח חושב, שכל טובה שמגיעה לחבריו - סרה ממנו, ושהטרף שלהם לקוח לטרפו, וכל מה שנמנע ממנו מתאוותיו הוא בעבורם. בקיצור הוא תמיד מאשים את כל העולם, כל זה שהוא לא מצליח שהוא לא משיג שהוא לא זוכה, ושהוא לא ז.... זה הכל בגלל כולם. "למה לא אמרת לי שאתה קונה? למה לא גילית לי שככה, למה?..." רק כל הזמן טענות וטרוניות, כאילו אתה השגת ואני לא השגתי, "למה לא אמרת לי? זה חבר? למה אתה לא אומר?" כל הזמן הזה שאינו בוטח מלא טרוניות על כולם. ומה הוא חושב גם - בידם להגיעו אל תאוותיו. "אה, יצאתם לבלות ולא אמרתם לי אה? אה? בטח תגיד צלצלת אלי ולא עניתי, אה, בסדר גלגל בעולם!...". ואם תבואהו רעה או פגע בממונו ובניו - יחשב שזה מאיתם. איך הוא יכול לחשוב שזה מאיתם? נהיה לו הפסד בממון, או הבן שלו נפל, אז הוא מאשים את החברים שלו, למה הוא מאשים אותם? הוא אתה יודע אז הם דיברו, "אתה זוכר שהם דיברו? תראה מה זה גרם!". כל דבר הוא מאשים את האחרים. וגם הוא חושב שבידם להעביר הנזק ולדחות הרעה מעליו. "תגיד למה אתה לא עוזר לי? יש לך קשרים בעירייה!, למה אתה לא עוזר לי בזה? אתה יכול לדחות מעלי את הנזק ואתה לא עושה...", כל דבר יש לו טענות. וכיון שקדמו אלה ההקדמות בנפשו, אז הוא יבוא בעבור זה למאוס את החברים שלו ואת האנשים כולם, ולדבר בהם, {כמו החבר שלך} ולקלל אותם, ולשנוא אותם, והוא הנמאס בשני העולמים, והמגנה בשני המעונים, כמו שאמר הכתוב: "עיקש לב לא ימצא טוב". אז העצה שנתתי לך כתובה. הוא דחוי בשני העולמים, פה לא סובלים אותו ולעולם הבא בכלל לא, מספיד את הכל.

ש. ---

הרב: לא, חברים אתה לא יכול להועיל להם, לא! חברים אתה לא יכול להועיל להם, והם מזיקים אותך - אין טעם לחיבור.

הדבר השביעי: היתרון השביעי על מי שאינו בוטח - זהשהבוטח באלוקים לא יאבל בהימנע בקשה, ולא בהפקד אהוב. יש אנשים ביקשו בקשה והם לא הצליחו להשיג את הבקשה - הם באבל. מי שבוטח באלוקים, מי שיש לו בקשה או רצון או חפץ -, והוא לא משיגו - הוא לא באבל, לא קרא כלום, לא קרה כלום מה קרה! כמו שלא ביקשתי לפני, וחייתי בלי זה, אפשר להמשיך לחיות בלי זה, מה בגלל שנתעוררה לי בקשה, והיא לא גושמה - אז אני צריך להיות אבל? מה קרה! איך אומרים? "עברנו את פרעה נעבור גם את זה" מה הבעיה! גם אם יפקד אהוב ממנו - הוא נשאר בבטחונו. בזמן השואה יש סיפור ידוע שבתום המלחמה ככה, לפני תום המלחמה הצליחו להימלט בעל אישה ושני הילדים, והצליחו לעלות על איזה ספינה רעועה ולברוח. והספינה הטלטלה והעיפה ילד אחד, והם עומדים אחרי שעברו את כל מוראות השואה, עומדים עכשיו רואים את הבן שיצא מן התופת! בדרך לחירות - עף להם, ואי אפשר להציל אותו. אחרי כמה זמן עוד אחד, אחרי כמה זמן האישה, רק הבעל הגיע לחוף מבטחים, כשהוא שכולו קורס מעייפות, על ברכיו פנה לאלוקים: "לא יעזור לך אני אמשיך לאהוב אותך תמיד". יעני, ניסיון כזה וכזה וכזה - אומר לו: "לא יעזור לך ריבונו של עולם! אני יאהב אותך לעולמים!!". כאילו אדם מלא תרעומת שקורה לו כזה דבר, כאילו מה נתת לי לצאת וברגע זה אתה לוקח לי את הילד וברגע זה אתה לוקח... וברגע זה אתה לוקח לי את הכל ומשאיר אותי בלי כלום?! כאילו יש לו תרעומת. אז הבוטח - אפילו בהפקד אהוב, הוא נשאר על מתכונתו, בוטח. ולא יאצור הנמצא,הוא לא שומר שום דבר ולא אוצר ולא כלום, כמו שכתוב אצל העשיר, העשיר דוקא אוצר, אוסף, "עושר שמור" שמור, לא מספיק יש לו עושר, הוא עוד שומר, "אז עושר שמור לבעליו - לרעתו". אבל הבוטח לא יאצור הנמצא, ואיננו חושש ליותר מטרף יומו. זאת אומרת: מה שצריך, סנדוויץ'' אתה יכול להתקיים עם סנדוויץ'' - זהו. יותר מטרף יומו הוא לא חושש בכלל. וטרף יומו תמיד אפשר להשיג. כי לא יעלה על לבו מה יהיה למחרתו. לא יעלה על לבו, בכלל לא חושש מה יהיה מחר, אם אני אחיה מחר - יהיה גם אוכל מחר. ואם יהיה אוכל מחר - זה אומר שאני אחיה מחר? זה לא אומר, אבל אם אתה חי יהיה מה לאכול. אם המקרר מלא - אפשר גם למות, לא מחכים בשמים שתגמור כל מה שיש במקרר, המזון לא מעכב את המיתה, אלא מה? מי שצריך לחיות המזון לא מתעכב מלבוא אליו. כי למדנו שהטרף של האדם חייב להגיע עד סוף ימיו. עד סוף ימיו, אחרת הוא לא יוכל לחיות, אז איך הוא יגיע עד סוף ימיו? דברים פשוטים. ולמה הוא לא חושש לטרף למחרת? מפני שהוא אינו יודע עת בא קיצו, מתי הוא ימות? מאיפה הוא יודע? אז מה שיש לו.... כתוב בספר "בן סירא" "אל תצור צרת מחר". מה אתה מצר על המחר, תחיה את היום, אם אתה מצר את המחר - יו מה יהיה יו מה יהיה יו מה יהיה? אז אתה בצרות היום, וצר לך היום. ומחר מה יהיה? יו מה יהיה יו מה יהיה יו מה יהיה? אז כל החיים שלך אתה בצרות, למה? כי אתה לא חי את היום, אתה תמיד צר את הצרה של מחר! מתי תחיה? אז כל חייו דאגות, מה קרה למה אתה ככה? אל תשאל איזה דאגות יש לי, אתה יודע מה זה... אתה יודע כמה חובות... איך אני אגמור איך אני אצא מזה, איך... כל הזמן הוא חי את העיסה שלו ואת הפלונטר שלו ואת הכל, הוא לא יכול ליהנות מרגע אחד, אין לו שלוה אין לו מנוחה אין לו כלום, ובוטח בוטח שהקב"ה יזמין טרפו ומזונו בו. הוא בוטח בהשם שיאריך לו את ימיו, יתן לו טרף ומזון. והוא לא שמח בעתיד ולא יאבל בו. שמעתם? הבוטח באלוקים לא שמח אפילו בעתיד, וגם לא אבל מהעתיד. מה פירוש לא שמח? מה אתה מקדים להיות שמח על דבר שעוד לא הגיע! מי אמר שיהיה? אז מה אתה שמח? והוא גם לא יהיה אבל. אם הוא יודע שצריך להיות לו משפט או צריך להיות משהו - הוא לא יהיה אבל. ואיננו שמח בעתיד ואינו אבל בו, כמו שאמר הכתוב :" אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום". אומר: "הי שבוע הבא אני בחוץ לארץ, שבוע הבא יש לי עסקה וזה... שבוע הבא אני כך..." הלו, אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום". וגם "בערב ילין בכי ולבוקר רינה". זה שאתה היום עצוב ובוכה וזה וזה, זה לא אומר שבבוקר תקום עם שמחה ורינה. זאת אומרת: העיתים אתה מזומן להם, אתה לא יודע מה ילד יום, אף אחד לא מבטיח לך שום דבר. אני לא יכול לספר לכם הכל בגלל "השידור ישיר", אבל יש לי "בשורות טובות!", אחרי השיעור. 

ש. אנחנו במתח

הרב: תהיו במתח - מה אכפת לי?, לפי מה שלמדנו אסור לך להיות במתח, אתה צריך להיות באותו מצב, יגלו לי לא יגלו לי, יגידו לי לא יגידו לי, היום אתה אומר למישהו יש מה להגיד לך, "טוב! לא חשוב...", - "לא, לא! תגיד, תגיד תגיד. תגיד תגיד! מה קרה? מה הפסדת?, קודם לפני שהוא אמר את המילה הזאת - חיית רגיל, פתאום הכניס לך איזה מילה או משהו - אתה כבר--- מה קרה? מה קרה?

ש. הסקרנות---

הרב: בטח, בטח אבל הסקרנות נובעת מזה שאולי הוא ירויח מן הידיעה, אולי יצא לו איזה נפקותא, זה לא סתם סקרנות, זה סקרנות שאולי תביא תועלת, ובפרט אם הוא אומר שיש לו משהו טוב לספר - אז הוא חושב באיזה הוא ירויח מן הסיפור, ואם הוא לא יגיד לו אז הוא יפסיד. זה לא רק סיפור כאילו, הוא מחפש את התועלת, למה? אחרי שהוא יספר יגיד לו זה הכל? זה הכל? כבר חשבתי אני מי יודע מה! מה חשבת?... אולי רציתי לספר לך בדיחה, מה חשבת? לא הוא כבר דמיין מה אני יכול להרויח פה. זה לא סתם סקרנות. ואמר בן סירא: "אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום", ואם הוא מצטער על דבר שעתיד לבוא ולא יבוא, ובסוף הדבר שהוא חשש ממנו לא בא - נמצא מצטער על עולם שאינו שלו. הסברתי מאחת ההרצאות, בצעם פה אמרתי לכם גם, תזכרו שני דברים בחיים ותרויחו הכול, מה זה היה? מה היו שני הדברים? {יאלה תקום ב-4.30 ותסביר ולא זוכרים כלום}. והנה יפה יש אחד שזוכר.

הרב: אחד - זה ברור שאנחנו נמות יום אחד, נכון? 

קהל: כן

הרב: כמה פעמים מתים? 

קבל: פעם אחת

הרב: אז למה למות כמה פעמים? אז עד שאתה תמות תחיה, אבל יש אנשים חיים את המוות כל יום, חוששים המוות, פוחדים מהמוות, גם אם יש לו חולי - את הלא תמות לפני שתמות. אז עד שתמות תחיה! ואנשים לא קולטים את זה. הייתה אישה אחת עם חרדות, קשה קשה, לוקחת כדורים והכל וזה... הביאו לי אותה 

ש. זה היה בהרצאה

הרב: היתה אחת גם בהרצאה, בקיצור אמרתי לה: "תשמעי, ממה את חרדה?" אמרה: "יש לי פחדים דמיונות כל רגע רודפים אחרי אני הולכת למות זה..." אמרתי לה: "כמה פעמים את חושבת שאת תמותי?" אמרה: "פעם אחת!" אז אמרתי: "בינתיים תחיי עד אז!" – "אבל זה לא מספיק". אמרתי לה: "תשמעי: אם בן אדם הולך ומתלונן כל הזמן, ומתלונן כל הזמן, שכבד לו כבד לו, מה כבד לך?" אומר: "אני כל הזמן הולך עם המזוודה הזאת לא יכול לעזוב את המזוודה, לא יכול לעזוב את המזוודה", אני שואל אותו: "מה יש במזוודה?" אומר: "לא יודע, לא יודע, לא יודע, לא יודע!" – "מה יש? טוב, תפתח נראה מה יש במזוודה, מה אתה סוחב?" "לא יודע, לא יודע עזוב אותי לא יודע לא יודע לא יודע", - "תפתח מה יש במזוודה בא נראה! אולי אתה לא צריך לסחוב!" "לא יודע לא יודע", ובאו ופתחו לך את המזוודה ובמזוודה יש אבנים, תמשיכי לסחוב את המזוודה או לא?" אומרת: "לא! אני לא אני לא יקח..." אמרתי לה: "מה את סוחבת? חרדות. את הולכת עם מזוודה מלאה חרדות, מה יש לך? לא יודעת לא יודעת, מה? לא יודעת ככה ככה לא יודעת, תפתחי רגע תראי מה יש שמה! אם תפתחי ותראי שיש אבנים את תסחבי?" אמרה לי: "לא!" אמרתי לה: "הרי מה החרדות שלך?" – "אני אמות, אני אמות, הנה זה בא אוי אוי אוי אוי... מה זה? זה אבנים! למה? כמה שנים את בחרדות?" אומרת לי: "שמונה שנים!", אמרתי: "והנה! את חיה ולא מתה, אז בשביל מה היית צריכה למות כל השמונה שנים כל יום מחדש!? יש רק יום אחד שאת תמותי, כשהוא יגיע עם חרדות ועם חיוכים גם תמותי, אז בשביל מה את צריכה לסחוב מזוודה מלאה אבנים!!" היא השתחררה, היא השתחררה. היתה אחת בהרצאה, היתה אחת בהרצאה, שאמרה לי שהיא פוחדת מאנשים, פוחדת... אז אמרתי לה: "אז איך את יושבת פה?" – "לא, הביאו אותי בכוח לפה", אמרתי לה: "טוב אז אני רואה שאת מחייכת מידי פעם וזה..." – "לא לא לא" דדדדדדדד .... התחילה לרעוד, אמרתי: "תשמעי אין לך שום דבר...!". – "לא! לא יש לי!" 

אמרתי לה: "לא! אין לך כלום..." – "לא! יש לי יש לי, אני מפחדת אני מפחדת, אני לא יכולה ללכת לבד, אני חייבת שיחזיקו אותי וזה..." אמרתי לה: "את רוצה לצאת מזה או את לא רוצה לצאת מזה?" אמרה: "אני רוצה... אבל אני לא יכולה.. לא יכולה. לא יכולה. לא יכולה..." אז אמרתי: "תקשיבי תקשיבי, את רוצה שאני אשחרר אותך או את לא רוצה?" – "כן אני רוצה" אמרתי: "עכשיו אל תעשי כלום תקשיבי למה שאני אומר, בסדר? תסתכלי עלי, את רואה אותי?" אמרה: "כן", אומר לה: "תחייכי", אז מחייכת הההה, "תשארי ככה" אני אומר לה ככה הההההה "עכשיו תפסיקי, תפסיקי, עכשיו תחייכי עוד פעם, ועשתה את זה... עוד פעם.... עכשיו קומי קומי!", - "לא לא אני לא...!". – "קומי! אמרתי: אל תפחדי! את לא תפלי תעמדי, עמדה, תעשי לי טובה בשבילי עכשיו בשבילי, תלכי מפה עד לשמה", - "אני לא יכולה ללכת לבד!!!" אמרתי לה: "אני אמרתי שאת יכולה – תלכי" הלכה עד שמה, חזרה, קיבלה מחיאות כפיים היית מפסוטית, אמרתי: "את רואה? את יכולה ללכת! את יכולה הכל, את יכולה הכל,זה הכל דמיונות, אין לך שום דבר, הכל בלוף, תפסיקי לשגע את עצמך, תשתחררי מזה, את יכולה את מסוגלת...!" היה לי אחד, בא אחד להרצאה, ואומר: "אני יש לי נשמה בתוכי, גלגול, ואני לא יכול, ואני רואה רבנים ואני ישר מקלל", אמרתי לו: "אתה יושב איתי פה כבר עשר דקות מדבר אתי והכל ואני לא רואה שאתה מקלל", אז הוא נזכר, אז פתאום הוא עושה לי, ברברברברברבר... איך שהוא אמר את זה, אני עשיתי לו גם אני ככה ברברברברברבר... אמרתי: "מה אתה חושב? שאני לא יכול לעשות את זה, אני בלי גלגול עושה אותו דבר!" אז הוא אומר לי: "מה אתה רוצה להגיד?" אמרתי לו: "אני רוצה להגיד שאין לך גלגול, אני מצטער לאכזב אותך אין לך גלגול!", - "לא! לא אבל יש לי!" אמרתי לו: "ואם אתה מתעקש שיש לך יש לי פתרון. אתה רוצה שזה יצא ממך"? אמר לי: "כן", - "כל פעם שאתה מרגיש שאתה רוצה לקלל – תגיד: "אחד – שתיים - שלוש – ארבע" -, אחד – שתיים - שלוש - ארבע -, אומר לי: "זה עובד?" אמרתי לו: "תנסה, תגיד "אחד שתיים..." התחיל להגיד, עשיתי לו כמה תרגילים, אמרתי לו: "אתה רואה שאתה לא מקלל?", הוא לא מבין למה, כי הוא לא יכול להגיד, כי הוא אומר "אחד שתיים שלוש ארבע" אך איך הוא יכול לקלל? הוא לא יכול לקלל!, כי הוא עסוק בלהגיד "אחד שתיים שלוש ארבע". בקיצור הבן אדם עושה חזרות, "עבר לך? נכון!" עבר לו נגמר, אחרי זה נהייתה איזה הפסקה והוא ניגש אלי, כולם פחדו, למה? כשהוא תיאר את עצמו היתה דממה באולם זה כאילו עומד לצאת ממנו שד, כמו שהוא הסביר את זה חבל על הזמן, אז הוא ניגש אלי בשקט ואומר לי: "תגיד לי זה באמת עובר ככה?" אמרתי לו: "רק אחד שתיים שלוש ארבע..." אנשים מדומיינים! מה נעשה? אנשים מדומיינים. אז לכן אדם שבוטח באלוקים, הוא לא חושש משום דבר, והוא לא חושש צרת מחר, והוא חי עד היום האחרון, כשמגיע יום האחרון אין מה לעשות. אבל מה הדאגה שלו? מי שבוטח באלוקים, מה הדאגה שלו? לבוטח באלוקים יש דאגות, איזה דאגה? דאגתו ואבלו על מה שהוא מקצר מחובות הבורא. שמה הוא דואג, שהוא לא עושה מספיק בעבודת הבורא, שיכול עוד לעשות והוא לא עושה, והוא משתדל להפרע מהם גם בנראה וגם בנסתר, מפני שהוא חושב במיתתו, ובוא יום האסיפה. זאת אומרת: הוא יודע שיגיע יום שהוא יצטרך למות והוא יאסף ויצטרך ליתן דין וחשבון! אז הוא צריך להכין צידה לדרך, "אכול ושתו כי מחר נמות" הרשעים אומרים: "אכול ושתו כי מחר נמות". אצל הצדיקים יום המות מטריד אותם, מה מטריד? שצריכים לאסוף כמה שיותר להספיק, כי אתה לא יודע מתי תמות, לכן הם כל הזמן באטרף להשיג כמה שיותר מצוות ולעשות רצון הבורא, לא לפספס רגע. מה אומר הרשע? "כי מחר נמות", יכול להיות שמחר נמות, אז ילהה בא נלך למסעדה, "אכול ושתו" בא נהנה מהעולם! יש אנשים אני מתפלא, יש עמותות שמטפלות בחולי סרטן. מה עושים להם? מה עושים להם? לוקחים אותם יום כיף, לוקחים בתי מלון, לוקחים אותם לפה, לוקחים לחוץ לארץ, לוקחים אותם... כאילו לגמור את החיים בסבבה. היה אחד בחוץ לארץ בארה"ב שהיה צריך להוציא אותו להורג בכיסא חשמלי, ושמה הם נוהגים לתת בקשה אחרונה, אבן אדם ביקש איך הוא רוצה למות? הוא רוצה למות מצחוק. אז הוא ביקש שיספרו לו בדיחות וכשהוא יצחק יצחק עד שיהרגו אותו, רוצה למות מצחוק. וככה עשו, הביאו איזה סטנדאפיסט אחד, הצחיק אותו הצחיק אותו - טז' חשמלו אותו, אתם רואים הוא הרויח, למה הוא הרויח? הוא מת מצחוק ואנחנו צוחקים מזה שהוא מת. ... זאת אומרת: אנשים נישט שייכל, אין שכל אין דאגות. אז "אכול ושתו כי מחר נמות" פירושו שהרשעים מנצלים את זה בשביל העולם הזה ליהנות כמה שיותר. אז חולי הסרטן האלה, פעם לאחד שמחזיק עמותה כזאת, אמרתי לו: "אני יתן", בזמנו זה היה קלטות וידאו, "אני אתן קלטות וידאו בכמויות, להם למשפחה לכולם, כי הסיכוי שהם ינצלו הוא לא מהטיולים, הסיכוי זה אם הם יחזרו בתשובה! אם יחזרו בתשובה - יכול להיות שיצטרכו להפסיק את הטיולים, אפשר להתחיל לחיות!" לקחו ממני ולא השתמשו בקלטת אחת וידאו, למה? הם חששו שמא יגידו שמשפיעים עליהם, על הילדים, שלא יגידו שהחרדים משפיעים עליהם להחזיר אותם בתשובה, להחזיר אותם בתשובה? להציל אותם ממות! זה לא יאומן כי יסופר. 

ש. ---

הרב: אנשים אין להם שכל, אין להם שכל, אפשר להציל אנשים - לא! עדיף שימות בכיף ממה שיחיה חרדי. 

ש. ---

הרב: הכל טוב, מישהו אמר שלא? אבל זה התכלית, 

זאת אומרת: אתה השלמת עם זה שהוא ימות, ועכשיו טייל איתו, 

הרב: אם אדם יראה קלטות או וידיו או סי.די. או לא משנה מה - {אני הבנתי אני יודע אני יודע} אבל, זה צריך להחדיר להורים למה אני מדבר על זה עכשיו כי צופים בנו, והדברים התגלגלו, ושיעו אלה שחולים שיש תרופה. שיש תרופה - כששומרים תורה ומצוות זה הסיכוי היחידי לצאת. זה הסיכוי היחידי לצאת. הנה הייתי בצפת עכשיו, הייתי בהרצאה שמה, וההרצאה היתה לרפואתו של חולה, שהוא חולה במחלה, אבל לצערנו הרב בדרך כלל פונים אלינו כשזה קריטי, ואמרתי שיעשו הרצאה לרפואתו שכל הזכויות יועילו, ואמרנו שמה שצריך שלושה תנאים: 1. שהוא יחזור בתשובה. 2. שהמשפחה תחזור בתשובה. 3. להעתיק את המחלה למישהו אחר. היתה שמה התעוררות גדולה מאוד מאוד מאוד, וקיבלו על עצמם אנשים וכו' וכו', יום אחרי הוא נפטר. צלצלתי לאמא לפני הקבורה, אמרתי לה: "אשרייך שהכנסת את הבן שלך לגן עדן!, אשרייך שהכנסת את הבן שלך לגן עדן, אם לא היינו מספיקים לעשות את הדבר הזה, והוא לא היה מקבל על עצמו תשובה - הוא היה הולך לגיהיני גיהינום. וזה שהוא הספיק לעשות תשובה גמורה להיות חרדי כמו שביקשתי, עם כל הזכויות של הקהל - זה רבי אלעזר בן דורדיא שחזר בתשובה - ומת. ויצאה בת קול ואמרה לו: "אשריך רבי אלעזר בן דורדיא שאתה מזומן לחיי העולם הבא.!" ברגע האחרון התעקשתי, היא אמרה: "הוא ישן", הוא ישן היא אמרה, אמרתי לה: "תנסי אולי הוא ער", והיא צלצלה והיא הצליחה לתפוס אותו, והוא אמר: "אני מקבל עלי הכל כמו שהרב אמר!", יום אחרי - הוא נפטר. זה זכות שאנשים לא יכולים לעכל אפילו, אין לנו שום בעיה, אותנו לא מעניין מה חושבים, 

ש. ---

הרב: זה לא רק מדהים, הרי יש גזרות שהם בדם, ויש גזירות שהם בטיט. גזרות שיש בדם – אף אחד בעולם לא יכול לבטל אותם, פירושו זה הזמן הקצוב ואין בלתו. גזירות בטיט - אפשר למחות את בטיט, הגדרה הזאת ודאי שהיתה בדם, שהרי כל הזכויות וכל הזה וכל הזה - לא הצליח להוסיף כמו שאומרים עוד זמן לחיות, פירושו של דבר, אנחנו הצלחנו ברגע האחרון. וזה אמא, זה אמא שהיתה בהרצאה קודמת בערך חודש לפני, והיא שאלה: "מה לעשות?", וזה מה שאמרתי, ותראה מה זה, היא הצליחה לדחוף את ההרצאה במהירות, וזה הגיע יום לפני! בשביל שהבן שלה יצא נקי נקי לחיי העולם הבא. 

ש. ---

הרב: לא, אני לא צריך להגיד כל פעם, 

ש. --- 

הרב: לא יש הרבה כאלה ברוך השם, יש הרבה כאלה.

ש. ---

הרב: אבל צריך לדעת, כשהאדם מסתלק מן העולם - כל הזכויות שלקחו אנשים, כל מה שהיה קידוש השם, כל הדיברי תורה, כל ההרצאה הזאת הממשיכה הלאה, כל הדברים האלה שממשיכים - זה הכל שלו. הכל ממשיך לעלות אליו כל הזמן, זה לא היה רק הרצאה ונפסק, עכשיו הדיסקים והשידורים חוזרים, וכל מה שאנשים צופים וכל מה שמתחזקים - הכל ממשיך לעלות אליו. זו ההשקעה הכי טובה שאדם יכול להשקיע בחיים שלו, אן עושה אדם הרצאה - הוא בן העולם הבא, כי אם חזר יהודי אחד בתשובה - אחד, הוא מסודר לחיי העולם הבא. אתם יודעים כמה טפסים מילאו שמה? 84 טפסים של בני נוער שרוצים לבוא עכשיו לשבת ל"ברכי יוסף" והשבת יהיו פה עשרות של בחורים שמההרצאה הזאת יבואו לפה לשבות ולהרגיש ישיבה, כל זה שלו, ואם יחליטו כמה ימים להישאר - הכל שלו, וגם של ההורים. 

ש. ---

הרב: הסברתי לה הסברתי לה, הנה הוא מספר, הוא אומר שמהבחורים שאמרנו שמגיעים לפה מבאר שבע "לברכי יוסף" שניים מתוכם הלכו לישיבה ואחד מתוכם בישיבה. זה לבנות בתים עדי עד. עכשיו זה בית של שומרי תורה ומצוות, הוא יתחתן יבנו, יצאו להם עשרה ילדים, יביאו כל אחד עשרה - יהיו מאה, יביאו כל אחד עשרה - יהיה אלף, יהי ככה דורות שלמים, עדרים עדרים. עדרים עדרים. בשביל זה החילונים מפחדים מיריקה שלך חרדי, למה? זה מדבק! מה כן דואג בעל הבטחון? בעל הבטחון דואג ואבל על מה שהוא מקצר מעבודת הבורא, ומשתדל לפרוע מה שהוא יוכל לפרוע מהם בנראה ובנסתר, מפני שהוא חושש במיתתו בים האסיפה, ופחדו שיביאהו המות פתאום, זה שהוא מפחד שיבוא המות פתאום - מוסיף לו השתדלות וזריזות להכין תידה לאחריתו, ולא ירגיש על מה שיזמין לעולם הזה. לא מעניין אותו העולם הזה, כל מה שהוא מזמין לעולם הזה זה לא מעניין אותו מעניין אותו רק העולם הבא. כשהגאון מוילנה ראה שערה לבנה ראשונה בזקן שלו – אמר: "מאותתים לי שצריך לצאת...!", ראה שערה לבנה ישר אמר: "מאותתים לי שצריך לצאת!", ראה שערה לבנה "מאותתים - צריך להזדרז". אחד שבגיל 13 הספיק כבר הכל, נכנס ללחץ כמו שאומרים - משערה לבנה אחת, "מאותתים לי שכבר צריך להזדרז...". אתם שומעים? פעם השערות הלבנות היו סימן, היום השם ירחם - צעירים הולכים - בחבילות, מה שלא היה מצוי לפני דור, היום - תינוקות עריסה בטיך, כל מיני מתות משונות בה בי בה תאונות מחלות צרות מה לא. 

ש. מבקשים מכבוד הרב לברך חולה

הרב: נועם בן גלית השם ישלח לו רפואה שלמה בשאר כל עמו ישראל מהרה. אבל צריך לדעת רבותיי, השם ירחם, בדרך כלל המחלה הזאת גם אם מתרפים ממנה - צריך לא להתרפות בעבודת השם, למה? זה כמו שאומרים נותנים הערכה על תנאי, וחלילה יש פעמים שזה חוזר אחר כמה שנים, 5,6,7,3 ככה. אדם לא יהיה רגוע ושקט שאם זה עבר זה עבר, כי מחלות זה איתותים, ואדם צריך לדעת: להיות סמוך על שולחנו של הקב"ה תמיד, לא לעזוב ולא להתרפות מעבודת השם. כמו שכתוב פה: ופחדו שיבואהו המות פתאום יוסיף לו השתדלות וזריזות להכין צידה לאחריתו - כל הזמן! "לחידש את הנשר נעורייכי" כל הזמן!. והוא מה שאמרו חכמים: "ושוב יום אחד לפני מיתתך" ופרשו בו ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה כמו שכתוב: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים". זאת אומרת: אתה לא יודע מתי יזמינו אותך לסעודה למעלה, אז צריך להיות עם בגדי לבן - פירושו שאין חטאים. אז אדם צריך לזכות בדבר, להיות בוטח באלוקים, מכל ענייני העולם--- אבל ביום האסיפה - איך הוא יעמוד לפני הבורא? זה הדאגה והאבל שלו. 

ש. ---

הרב: (לא שומעים), אנשים שוכחים אתה מבין, ברגע שאדם מרגיש שהוא כבר זה.... שוכח. אסור לשכוח, אסור לשכוח. "אשרי איש" מתוך תפילה של ימים נוראים, אשרי איש, "אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך", לא לשכוח את הבורא רגע ורק להתאמץ בו! כל השאר בא לבד. אבל אנשים יש בהם רפיון, מפסוט למד היום, עשה קצת משהו - אפשר לצאת לשוק החיים. אפשר לצאת ככה אפשר ככה אפשר ככה, אדם לא יפסיק תידחס תידחס כמה שאתה יכול, תמלא את היום שלך, תהיה מותש, תדחס תהיה מותש, תבוא למיטה פששששש. כן זה עושר, גדולי ישראל היו לומדים עד ש.... {שנרדם והראש נופל} קושרים את השערות למעלה, בשביל שהופ .... אבל מה לעשות, העולם הרגיל אותנו בהרגלים רעים, וצריך להשתחרר מהם. המושגים מעוותים, 

אדם צריך להיות טרוד כל הזמן לא ביצרו אלא ביוצרו היצר מטריד אותנו כל הזמן, מה מה יהיה אתך תגיד מה יהיה? ככה אתה מפקיר את הילדים? ככה אתה מפקיד את האישה, ככה אתה זה.... איפה ההתחייבויות שלך? מטיף לך, כל הזמן - מוסר, אומר לך יש זה זה זה זה זה... "אדוני יש ספר, כל מה שאתה אומר תראה שכתוב בספר, אם לא כתוב - עזוב אותי!", איפה שולחן ערוך? תראה לי מה כתוב, מה? תראה לי ספרי מוסר מה כתוב מה כתוב? תלחם אתו מהספר, יש לך ספר מה שהשם אומר תעשה. דברי הרב ודברי התלמיד את מי שומעים? - דברי הרב, מי זה הרב? הקב"ה תשמע למה שהוא אומר. אז זה בוטח באלוקים. ואשר איננו בוטח באלוקים, ירבה אבלו להתמדת פגעי העולם עליו. הוא לא מתאבל אם מספיק בעבודת הבורא או לא, הוא מתאבל בגלל שמתמידים פגעי העולם עליו. ויפקד אוהביו! מה פירוש? יחסרו ממנו יחסרו לו אוהבים, כי כל הזמן הוא טרוד באבל ודאגות וצרות. "למה אתה לא בא? למה לא שומעים ממך?" – "מה, אתה יודע מה יש לי? איזה צרות!" איזה זה...... אין לו אוהבים כבר! אין לו זמן לאף אחד, כלום שום דבר. וימנעו ממנו בקשותיו, ויזמין מהון העולם הרבה, כאלו בטח מן החליפה וסרה מעליו אימת המות. כאילו בטח מן החליפה - הוא בטוח שמצבו לא התחלף, בטוח הוא מן החליפה, חושב שאם הוא ישיג ממון - מצבו לא יתחלף הוא תמיד ישיג ממון. וסרה מעליו אימת המות - והוא גם לא פוחד שהוא יחלוף מן העולם, ואין פחד מות! אנשים בני שמונים –יש להם יומן עם הכל עם פגישות עסקים... תראה כל האלה העשירים זקנים, זקנים,יחביבי יום יום כל יום קונים...... למי אתה קונה? למי למי! מתי תיהנה ממה שיש לך?! 

ש. זה קללה 

הרב: מה זה קללה, בטח קללה, זה מה שאמרנו, אם היינו עם תשוקה כמו העשירים לממון - היינו גאוני עולם, גאוני עולם. והוא חי כאלו ימיו לא יתמו, וחייו לא יכלו, איננו זוכר אחריתו ומתעסק בעולמו. אתה פוגש בן אדם בן 60 נו מתי תתחיל? בעזרת השם אני.... אך תראה אותי ככה, אני עוד בעזרת השם... אתה כבר כתייר אתה הולך מהעולם אתה אומר יש זמן?! למה עשו "בר מצוה" בגיל 13? שזהו אין זמן יותר, מעדשיו תתחיל, אם תתחיל מעכשיו אוי ואבוי. איננו מעין בענין תורתו וצידתו ובית מועדו. צריך להכין צידה לדרך חבר'ה, עם מה תלך מפה? עם שקית אוכל, עם מה תלך מפה? בן ודם צריך לזכור שהוא לצאת פה על משהו, וזה שאינו בוטח - הוא בוטח שהוא יאריך ימים בעולם, והיה בטחונו באריכות ימיו בעולם. והוא הולך על הפוך, הוא לא בוטח באלוקים, אבל בטוח שהוא יאריך ימים. ולמה הוא בטוח שהוא יאריך ימים? כי הוא עדיין לא הגיע למלאות תאוותיו. אז זה סיבה לאורך תאוותו בענייניו וסיבה לקוצר תאוותו בענייני אחריתו. לכן הבן אדם הזה דואג רק לעולמו זה ולא לאחריתו. ההיפך הגמור מהבוטח. וכאשר יוכיח אותו מוכיח, ויורה אותו מה הנכון לעשות, אומר לו: "דברי המוסר האלה למשל", ויאמר לו: "עד מתי אתה מתעלם מחשב בצידתך ועניני בית מועדך? למה אתה לא מכין צידה לדרך? במה תצא? מה תגיד לבורא עולם, אתה תעמוד לפניו!" הוא יפתח לך ספר חומש, יגיד לך: "מצוה זו קיימת?" – "אי זה לא ראיתי. מצווה זו קיימת? אי זה לא ידעתי...." לא הבנתי! מה עשית שם? לא היה לי צרות היה לי בעיות, היה לי זה.... היה לי קשקושים, והטענות האלה יעמדו? אדם משקר לעצמו, "רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום", היא - הלל, יוסף, אלעזר בן חרסום. אתה בא עם מחשבות שלך, עם טעונים שלא עובד, תירוצים להגיד, אבל תדע לך, "היא תקום" מי יקום נגדך? הלל יוסף ואלעזר בן חרסום. הלל - היה עני וקיים את על התורה כולה. אז אתה לא יכול להגיד בגלל שהייתי עני כי יביאו לך את הלל וגיד לך: אדוני לא היה לי כלום ואני למדתי תורה ונהייתי נשיא ישראל. ויוסף - יבוא אחד יגיד: "הייתי טרוד ביצרי, היה לי יצא הרע שלא היה לאף אחד, לא היה לאף אחד מה שהיה לי. יצר הרע מהבוקר רםפםפם...". יגידו לו: "יוסף בא בא תסביר מה היה לך אתה, באיזה פיתויים כשהיית נער, היה לך את כל האפשרויות והתגברת על יצרך, אז מה אתה מקשקש?!". יבוא אחד יגיד: "אני הייתי עשיר - הייתי עשיר היה לי עובדים הייתי צריך לפרנס משפחות, היה לי אחריות היה לי ככה היה לי ככה". יגידו לו: "בא בא אלעזר בן חרסום, אבא שלו הוריש לו אלף מדינות ביבשה ואלף אוניות בים, היה לוקח מקלו ותרמילו והולך ללמוד תורה, אז מי יכול לדבר?" "עצת השם היא תקום, הלל יוסף אלעזר בן חרסום. אז מסבירים לו את זה, עד מתי אתה מתעלם מחשב בצידתך ועניני בית מועדך, יאמר: "עד שיהיה לי די פרנסתי וספוקי ולכל אשר אתי מאשה ובנים עד סוף ימינו – אז תנוח נפשי מדאגות העולם ואפנה לפרע חובותי לבורא, ואחשב בסבות הצידה ליום המועד" נו יש מפגר יותר מזה? "אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום". אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה". אל תאמר לכשאפנה אין אתה לא יודע מה יהיה. אז לכן כל אחד מאתנו צריך ללמוד שבע מעלות שלמדנו עכשיו לאדם שבוטח לעומת שאינו בוטח, אז צריך לראות כמה חשוב להיות בוטח באלוקים, בשלוות הנפש, ממה שהשם משפיע עלינו, אנחנו יכולים לקבל את הכל בשמחה, לא אבלים ולא שמחים טרם עת, כל דבר עושים בישוב הדעת ובמנוחת הנפש, מזדרזים בעבודת השם ובמלאכת שמים. פששששש. איזה עושר זה, בן אדם יודע שהכל גדור וקצוב מאתו יתברך, מה שלא צריכים לעשות לא עושים. מה צריכים לעשות? רק להכין צידה לדרך. אז אם אדם לוקח את זה אתו מהיום -, ומתחיל לעשות בדרך זו - אשריו ואשרי חלקו, הוא יוכל בשקט לשיר : "אנא עבדא דקוב"ה.

בשורה טובה - מיום ראשון בלי נדר מיד אחרי תפילת הנץ "דף היומי 3/4 שעה, יהיה רב כל יום שילמד כאן מ-7.00 יהיה 3/4 שעה, אז יהיה לכם שיעור בטחון, ויהיה לכם תפילה בנץ, ויהיה לכם דף היומי, ואם תתמידו בדף היומי - אז תוך 7 שנים תהיו גאונים. גאון - גימטריה 60, כנגד 60 מסכתות שיש בגמרא, אז מי שילמד את ה-60 יהיה גאון, אז כדאי להתחיל, תוך 7 שנים, היום אנחנו בהתחלה, אבל בעוד שבע שנים אדם עשה ולמד את כל הש"ס. ותדעו לכם מי שלומד את כל הש"ס, גם אם הוא לא מבין, כשהוא מגיע לעולם האמת מלמדים אותו מה שהוא לא ידע והבין, אבל רק ממה שהוא למד, מסכת שהוא לא למד לא מלמדים אותו. לכן אדם צריך לגרוס קודם, ואחר כך למיסבר, קודם למגרס - תגרוס תלמד ואחר כך תחזור ותסבור תלמד, אז כמה שאתה לומד יותר ומספיק יותר מכניס, מה שיש לך בפנים את זה יכולים ללמד אותך. אז כדאי להתחיל בעזרת השם יתברך והקב"ה יעזור, תתפללו שתשלימו את זה. תזכירו לי בשיעור הבא בלי נדר אני אספר לכם מזה "יש קונה עולמו בדף אחד של גמרא". יש קונה עולמו בדף אחד של גמרא". סיפור חזק. 

מחר רבותיי השיעור מתחיל ב-3.00 אחרי כידוע יש צ'ונט עם כל התוספות ואחרי זה שיעור בטחון, תפילה בנץ, בע"ה תביאו מחר הרבה חברים צריכים לשבור את השיא, פעם שעברה היה 180 צריכים לעבור את ה-200 והכינו שני סירים גדולים של צו'נט. תהיו בריאים.