שער הבחינה - חובות הלבבות - פרק ה חלק ה ופרק ו | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 23.01.2012, שעה: 04:55
השיעור מתקיים כל בוקר בשעה 4:30 בבית כנסת יביע אומר רחוב עוזיאל 41 בני ברק הציבור מוזמן חובות הלבבות - שער הבחינה 23-1-12
ואם יבקש אדם בזמן הזה לראות מה שהוא דומה לענינים האלה יביט בעין האמת מה שאנחנו מצליחים לעמוד בין האומות מעת הגלות וסידור ענינינו ביניהם שאנחנו מצליחים להסתדר למרות הגלות הזאת במשך אלפי שנים, למרות שאנחנו לא מסכימים עמהם גם בסתר וגם בלוי, והם יודעת את זאת ואדם יראה שענינינו אפשר שיהיה קרוב מעניניהם במזונות ובטרפים ואפשר שיהיה טוב בעניניהם בעיתי המלחמות והתגרות. ז"א למרות שאנחנו בינותם ואנחנו חיים אצלם, רואים שאנחנו מצליחים להשיג את הטרף, דהיינו הפרנסה מצויה אצל היהודים יותר מאצל הגויים שהם שוכנים אצלהם, ובעתות מלחמה ותגרות מצבנו גם כן טוב משלהם. ותראה שהבינונים והכפריים שלהם טורחים יותר מהבינוניים אשר בנו והדלים אשר בקרבנו. כמו שדיברנו שהעבודות שהיהודים עבדו עבודות קלות, עבודות של תיווך. כמו שהבטיחנו יוצרנו יתברך, "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם", שאם לא כך היה אז היינו כלים ואובדים, היינו צריכים לחיות בפרנסה פחותה והיינו יוצאים למלחמות והיינו הכל היה אצלנו עוד יותר קשה, חוץ מהגלות, אז ודאי שאדם היה כלה מאליו, או שהיו מתבוללים או שהיה ככה וככה.
ואמר עזרא, כי עבדים אנחנו ועבדותנו לא עזבנו אלהינו, ונאמר בתהילים "לולא ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל לולא ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם" ושאר המזמור.
ש. העבודה הקשה היתה מביאה להתבוללות? היום באמריקה לא עובדים וההתבוללות למעלה משישים אחוז
הרב: העבודה הקשה כן. כי אדם רוצה לברוח ממצבו. זה שיש שם התבוללות זה "וישמן ישורון ויבעט".
וממה שראוי לך לתת על ליבך ולבחון בו הסכמת בני האדם והתחברות לבותם עם רוב התחלקותם מדותם למנות עליהם איש מהם ומקבלים עבודתו ושומעים בקולו במה שהוא מצוה ומזהיר אותם ויראים אותו והוא שומר אותם וחומל עליהם ודן בצדק ביניהם ומנהיגם על מה שיש בו תקנת כלם כדי שלא יתקלקלו עניניהם ולא יוכל האויב להם. ואלו היה כל אחד מבני אדם חושש לעצמו ולדחות מעליו לא היו מסכימים על בנין מגדל ולא חומה והיו עניניהם מופקרים. אז אחד מהפלאים גם שאנחנו רואים, שבני האדם מסכימים להתחבר בלב אחד, למרות שהם שונים זה מזה במידות שלהם, למנות איש אחד מתוכם שיקבלו את עבודתו מה שיאמר להם, וישמעו בקולו מה שיצווה להם ומה שיזהיר אותם, והם יראים ממנו והוא שומר אותם וחומל עליהם, ודן בצדק ביניהם, ומנהיג על מה שיש בו תקנת כולם כדי שלא יתקלקלו עניניהם ולא יוכל האויב להם, כל זה היה כמובן כשהיה מנהיגים רוחניים שהיו דנים בצדק על פי התורה הקדושה. ואילו היה כל אחד מבני האדם חושש לעצמו ולדחות מעליו, לא היו מסכימים על בנין ולא על מגדל חומה והיו עניניהם מופקרים. אבל אם לא היה הקב"ה נותן בלב האנשים למרות התחלקות מידותם וכל אחד יש לו את האגו שלו, אם לא היה נותן בלבותם שימנו להם מנהיג אחד שינהיג אותם, היו כעדר ללא רועה ולא היו מסוגלים אפילו לבנות בנין אחד או מגדל אחד כדי להגן על עצמם ולהרחיק את הנז והיו מופקרים בכל עניניהם, כי כל אחד היה אומר מה אכפת לי, אני יעשה ככה או עושה ככה, לא מעניין אותי לא זה פה שם, אז מה שהם נמסרים
ש. הגויים או היהודים
הרב: לא לא, אנחנו, בני אדם בכלל, מה שבני אדם מוכנים להיות נמסרים למנהיג אחד, כן, באומות העולם אתם רואים וישראל למדו גם לעשות ממשלה ולעשות ראש ממשלה, ראש על הממשלה שממשלה מושלת על האנשים ומכתיבה להם מה כן ומה לא, אז בכל העולם רואים שיש את הדבר הזה, במקום שאין דבר כזה רואים התפרעויות והשתוללויות וכל אחד עושה מה שבא לו. אז גם זה חסד הבורא שנתן בלב בני האדם שימנו עליהם מנהיג, שאם לא כן לא היתה תקנה לעולם, היה חורבן. אתם רואים אפילו שיש כנופיות קטנות, למרות שגם לכל כנופיה יש מנהיג, אבל ככל שמתפצלים יותר ויותר ויותר אז הסכסוכים פורצים והכל ולא מגיעים, לא לשלום לא להשקט ולא לבטחה. ועם כל זה שהמושל בהם שומר חוקי התורות ומנהיגם במשפטים צדיקים ובדרכים טובים וישרים והוא משרת לתורה ושומר מנהג הצדק, ובהם תכון ממשלתו ותתמיד ממלכתו, כמו שאמר שלמה המלך "חסד ואמת יצרו מלך וסעד בחסד כסאו", ואמרו רבותינו ז"ל, הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". ועם כל זה, ז"א כל מה שדיברנו קודם זה היה בסתם, שכל חברה שמה עליה מושל ומנהיג וכו' וכו', ועוד יותר שהמושל בהם שומר על חוקי התורות - תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ומנהיג את הציבור במשפטים צדיקים ובדרכים טובים וישרים, והוא משרת לתורה ושומר מנהג הצדק, ובהם תכון ממשלתו ותתמיד ממלכתו. אתם רואים, כשאנשים רוצים למשול, כמו היום - מתכוננים לבחירות, אז כל אחד תופס לו אג'נדה מסוימת ומחפש קרבנות מן הקהל שיטפס עליהם. כמו שהמפלגות עכשיו כולם יקצינו ויקחו קו נגד החרדים. אז עכשיו יש אחד מחברי הכנסת שהחליט שהוא עושה חוק שהדרת נשים זה עבירה פלילית, פלילית! פלילית!
ש. מה עם הדרת אתיופים זה לא עברה פלילית?
הרב: הדרת אתיופים, ומה עם הדרת עניים? מה עם הדרת עניים שמדירים אותם מהכסף. הדרת עניים, יאיר לפיד אומר שהוא ידאג למעמד הבינוני, ומה עם אלה שפחות מזה? אלה בכלל לא אנושיים, מה זה, אני צריך לדאוג להם, מה אני צריך אותם? מעמד הבינוני, חבר'ה בורגנים, יש להם ג'ובות, הם רק בכיינים. אבל אלה שפחות מי חושב עליהם בכלל? מיליון ארבע מאות עניים, אלה צריכים רק לבחור, זה הכל, מספיק. אחרי זה נעשה בזה מה שאנחנו צריכים, ככה אומרים. אז ז"א, אין צדק, אף אחד לא מבקש צדק, מבקשים כח, הם מבקשים שלטון והם הולכים על מה שיביא להם את השלטון בלי צדק, באי צדק, ז"א אפילו להכפיש ציבור שלם גדול אם זה יביא לי, אז זה לא מנהיג של עם, זה מנהיג של קבוצה, שרצה להשתלט על העם. זה לא בחירה, הוא לא מבקש שהעם יבחר בו. הוא מבקש שהקבוצה שלו תבחר בו על חשבון מציאת גנאי בקבוצה אחרת, ותראו איך מכפישים אחד את השני בשביל שכל אחד יתבלט, אז אף אחד לא מתבלט בעצם במה טוב אצלו אלא במה רע אצל השני. ואחרי כל ההכפשות האלה אז באמת הם ידאגו לכלל העם? מה פתאום, כל אחד ידאג להגדיל ולהאדיר את הקבוצה שלו ולהיטיב לה.
אני אתן לכם דוגמא, כמה אנשים נוסעים כחוק 110, 100-110, וכמה אנשים חורגים מן המהירות? יש לכם איזה הבנה בזה? הרוב חורגים. כולם חורגים כולל המשטרה. כולם בשעת הצורך, כולם ממהרים, אלה לתפקיד ואלה לפה ואלה לשם. אז מה עושים? איך מפרנסים את המדינה? עושים קנסות, מתחילים מ-750, 1500, שמים הרבה מצלמות, ואז אתה תסע ותסע ותסע ובכביש אחד אתה יכול לגמור את כל המשכורות, לא משכורת, משכורות, כל הנקודות ובסוף הכביש יכולים לקחת לך גם את האוטו ואולי גם להכניס אותך לבית סוהר עכשיו, בנסיעה אחת. זה נקרא לעשוק את הציבור. לפי מה שאני קראתי והבנתי עד היום, זה בכלל לא הסיבה לתאונות, הסיבה העיקרית לתאונות זה הכבישים הלא טובים שהממשלה לא משפצת. והתמרורים שלא נמצאים תמיד במקום,
ש. אין גם תאורה, נוסעים בחושך
הרב: וכן על זה הדרך. הייתי בגרמניה, כבישים שאתה יכול לנסוע 350, אף אחד לא אומר לך מילה, ואין תאונות, מדינה באירופה שמינימום תאונות. איך זה? בן אדם פתאום רואה מצלמה בדרך פום הוא קלט אותה בדרך עוצר מהר, מה קרה לזה שמאחורה - בום, אז כל כמה פתאום אחד מבחין זזזזזז אז סע לך ככה הופ הופ הופ, נו מה אתה רוצה שיהיה? אני לדוגמא חושב וכך אני מתכוון לעשות, שיהיה היתר לנסוע 140 קמ"ש. בכבישים שאפשר. דוגמא, כביש אחד, כביש החוף, מקומות כאלה שזה לשפץ את זה לשפר את זה, במקומות שאי אפשר עד שישפצו, צריך להרחיב כבישים, לא משקיעים. באלעד היום יש כבישים הרבה יותר טובים מכבישי הארץ, וזה עיר קטנה, כבישים א' א'. וכבישים של כל הציבור, של כל המדינה, הכל מופקר. ותיקונים ושיפוצים שעושים בשעות הכי לא נוחות לבני אדם. מדהים. וזה מדינה שיצרו אצל הציבור מתח, אנשים כל הזמן לחוצים, רצים, זה לא מדינה רגועה, שויץ, פינלנד הולנד נורווגיה, זה מדינה כולם בלחץ, ובפרט שרואים שהמשטרה בעצמה עוברת עבירות ונותנת קנסות. וקשה לציבור, ציבור לחוץ, תיכף קוראים להם למילואים, תיכף צו שמונה, תיכף זה, הרבה חובות, הרבה מאמצים, אין כסף אין כלום, הפורקן היחידי שיש לו טרררררררר אומרים לו לא, סע ככה, כמו הזקנים. שים שתי ידיים ככה, כמו בסרטים של פעם. מי יכול לנסוע ככה? זה נגד הטבע, הישראלי לא בנוי לזה. 140 מינימום.
ש. כבוד הרב, אם הרב יפתח מפלגה וזה יהיה הדבר העיקרי כולם יבחרו ברב.
הרב: אני אומר לך, זה יהיה הדבר הראשון שצריך תיקון.
ש. כבוד הרב, יש נקודה חשובה, הנהגים המהירים האלה הם צריכים גם כן ואז מה קורה, מרוב שתופסים את המהירות הזאת
הרב: זה בגלל שלא יודעים לחנך את הציבור
ש. לא שומעים
הרב: אנחנו נקבע את החוק, הם קבעו את החוק ואנחנו נקבע את החוק. זה שיש שיכורים, זה בגלל שאנשים רוצים לחיות בדמיון כי המציאות לא מוצאת חן בעיניהם, אם היו מלמדים אותם בארבע וחצי בבוקר איך צריך לחיות לא היו צריכים בקבוק. הבקבוק זה למי שלא יודע איך לחיות, לכן הוא שותה להכנס למצב חדש, ששמה הוא משפר את המצב שלו, והוא חי בדמיון, שעכשיו הוא הכל יכול, זה נותן לו הרגשה של מה שאיננו שהוא, אבל אם היו מלמדים אותם מוסר ודרך ארץ וכמה החיים חשובים וכו' וכו', זה ענין של חינוך. אבל בתי ספר מה מלמדים אותם, ליבה. מה יש בליבה בסוף? חינוך קלוקל, רציחות, לא יריקות, רציחות, אונס, שודים, איזה ציבור זה? איך הוא מגיע לזה, הרי זה כאילו אנשים נאורים, למדו ליבה, ומה היא נותנת? זה התוצאות. אז ז"א אם היו מלמדים תורה ומוסר ודרך ארץ ופרקי אבות, ומלמדים את הנוער מהתחלה כמו שצריך, כמו בערכים, פרסומות בסוף, והיו מלמדים ערכים כמו בציבור שלנו, התוצאות היו נפלאות, אבל מה לעשות, הם רוצים ללמוד מאומות העולם, ומה יש שם? גם כן שיכורים, מסוממים וכו'. אז ז"א, יש פה בעיה, אין חינוך - אלה התוצאות. אבל צריך לעשות שינוי.
ש. כבוד הרב אפשר להגיד משהו? לפני שנה וחצי הרוצח ימח שמו של משפחת פוגל קיבל מאיזה קצינה סטירה, המשטרת אילצו אותה לבוא להתנצל בפניו וגם בסוף עלתה לשופט, פשע או לא פשע? זה לא יותר גרוע מהדרת נשים, זה לא
הרב: לתת סטירה לחרדי זה לא בעיה, אף אחד לא יגיד, יגידו לו רק אחת? אבל לרוצח כזה לתת אתה מבין זה איסור גמור, מה פירוש. זה חוקי סדום. זה להתיפיף בעיני האומות.
ובכן, אם המושל שומר חוקי התורות ומנהיגם במשפטים צדיקים ובדרכים טובים וישרים והוא משרת לתורה, הוא בעצמו משרת לתורה, לא כמו ראש הממשלה שלא יודע אפילו להגיד ברוך שאמר והיה העולם ברוך הוא, ואפילו מודה אני לפניך ספק אם הוא יודע בעל פה, והוא משרת לתורה ושומר מנהג הצדק, הוא בעצמו שומר מנהג הצדק, ובהם תיכון ממשלתו ותתמיד ממלכתו, אז ודאי כשיראו את ההבדל בין מנהיג כזה שהולך על פי חוקי התורה לבין מנהיג סתם, אז יאריך על ממלכתו ותיכון ממשלתו, כמו שאמר "חסד ואמת יצרו מלך" כשהוא הולך בחסד ואמת זה מה שנוצר את המלך שישאר על ממלכתו. וסעד בחסד כסאו, ורבותינו ז"ל אמרו, הוי מתפלל בשלמה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. אז גם בסתם ממשלה, גם כן צריך להתפלל על שלומה של מלכות אפילו מלכות זרה, כי אם לא אחד את השני יאכלו חיים.
ומה שצריך לך לבחון בו ולהבין סימני החכמה העליונה והיד הטובה ממנו, הוא הסכמת בני אדם על המקח ועל הממכר בזהב ובכסף והשתדלם להרבות מהם בחמלת הבורא עליהם שיהיה בהם תיקון ענינם ואם לא יעשו להם חפץ בנפשם ואפילו שלא יעשו להם חפץ בנפשם כי כל מה שימצאהו רעב או צמא מחסרון המזון והמים לא יועילוהו רובם ולא ימלא מחסורו. וכן אם ימצאהו באחד מאבריו כאב לא ירפא בזהב ובכסף, והרבה משתמשים בשאר המוצאים במיני הרפואות ומעט שמשתמשים בזהב ובכסף. אז יש מסימני החכמה העליונה וידו הטובה של הקב,ה על הברואים שנתן בלב האנשים להסכים לעשות מקח וממכר בזהב ובכסף, שיסחרו ויהיה ענין מתוקן של קנינים ולא כל אלים גבר, כל אחד יחטוף ויקח בכוחו כמו חוקי הג'ונגל, אלא יהיה מו"מ וישתדלו להרבות מזה בחמלת הבורא עליהם, שיהיה בזה תיקון ענינם, כי אם חלק לא יעבדו בכלל ולא ילמדו כמובן, אז הם יהיו גנבים ופורצים וכו' וכו', כי הם לא רוצים לא לעשות שום דבר. וה' נותן בלבם של אנשים שיחפצו לעשות מלאכה. וכל זה למרות שזה לא בחפץ לב תמיד שאנשים מעדיפים לעבוד, ולא כל גם מי שימצא רעב או צמא וחסרון מזון ומים לא יועילוהו רובם ולא ימלא מחסורו, ז"א לא תמיד אפשר להשלים את המחסור ברוב הכסף וכו', כי אם יש נגיד בצורת או שיש רעב אז לא תמיד אפשר להשיג גם בכסף את מחסורו, ובודאי מי שסובל כאב באיבריו אם ישים על האיברים כסף או זהב זה לא יועיל, ולא תמיד הכסף פותר את הכל, וגם הרופאים אם תוכל לשלם להם לא תמיד יכולים לתת לך מזור.
ומפלאי סימני החכמה בהם שמרבה אצל קצת בני אדם מצד שאינם ריקים מהם והם מעט אצל רובם ואלו היה הרבה אצל כולם לא היו מגיעים בהם אל החפץ. אחד מהנפלאות של חוקי חכמת הבורא היא החלוקה שאינה שוה בכסף ובזהב בין בני האדם, שלבני האדם מעטים יש ממון הרבה ורוב בני האדם יש ממון מעט, ואם היה לכולם ממון בשוה לא היו יכולים למלא את הצטרכותם. למה ה' לא עשה את כולם עשירים? כי אם היו כולם עשירים מי היה מוריד את הזבל, מי היה עוזב את הזבל? מי היה עובד בעיריה? מי היה עובד בביוב? מי היה אינסטלטור,
ש. הגויים
הרב: מדובר על כלל העולם, מי היה עושה, כל אחד יש לו אז מה פתאום שאני אתעסק במלאכות נמבזות, אז מן החכמה האלקית זה שיהיה מצב כזה ואחר כדי שיוכלו אחרים לעבוד אצל אחרים וככה יוכלו להפיק את כל המלאכות וכל הענינים כדי שיצטרכו לכל דבר. זה חכמה. והם מעט מצד והרבה מצד, וכן הם יקרים מצד ונמבזים מצד, מפני שאין תועלת בעצמם וזו מן המחשבה המעולה אשר בחכמה העליונה. יש גם לראות מנפלאות הבורא ע"י ההתבוננות שיש בניגודים בכסף ובזהב, שמצד אחד הכמות היא קטנה ומצד שני אפשר לרכוש בזה כמויות ענקיות של מצרכים וקניני עולם, ומצד אחד הם יקרים מאד, יקרי ערך, שאפשר להשיג בהם ובתמורתם הרבה, אבל מצד שני הם מחוסרי ערך, כי מצד עצמם הם אינם מביאים לאדם כל תועלת. ז"א אם אין מה לקנות בהם קח את הזהב מה תוכל לעשות בו? אולי תכשיט או משהו, אבל מה תוכל לעשות בו, אם לא יהיה לו את הערך מצד עצמו בשביל לקנות קנינים אז אין בו שום צורך ושום תועלת.
אח"כ יעיין האדם בדברים אשר בהם קיום הגופות והשארם על ענינם וגבולם עד עת קצם תמצאם ברב ובמעט כפי רוב הצורך אליהם וכל אשר יהיה הצורך אליו גדול יהיה מזומן ונמצא וכל מה שאפשר לעמוד בלעדיו ולהתעכב זולתו תהיה מציאותו יותר קשה והזדמנותו מעוטה. עכשיו אנחנו מסתכלים בדברים שמקיימים את הגוף ומשאירים את הגופות על ענינם וגבולם ושיחזיקו אותנו עד בא עת קץ שאדם נפטר מן העולם, ואנחנו רואים שהדברים שמקיימים את גופות בני האדם הם נמצאים חלק הרבה וחלק מעט, ואיך זה הולך, למה חלק מעט וחלק הרבה, לפי צורך ההשתמשות של האדם. כל מה שיש לו צורך גדול יהיה מזומן יותר ונמצא, כל מה שאפשר לעמוד בלעדיו ולהתעכב זולתו תהיה מציאותו יותר קשה, ז"א הוא לא יימצא בטבע הרבה, והדמיון בזה, האויר הנשאף מפני שאי אפשר לעמוד בלעדיו שעה אחת בשום פנים, המציא אותו הבורא יתברך בעולם והזמינו הזמנה שאינה נמנעת משום אדם באיזה מקום שיהיה ובכל עת וזמן, איך אדם לא מתבונן בפלא הגדול הזה שהיות והאדם לא יכול לחיות רגע בלי אויר, בלי חמצן, אז ה' המציא חמצן בכל היקום בלי כיסי אויר. כשעולים למעלה באויר וטסים יש מצב של כיסי אויר, של חלל, ואז שטס מטוס והוא נתקל בכזה דבר בום הוא נופל. פעם בטיסה לאנגליה היה לנו מצב כזה, נפלנו כמה מטרים, פתאום באמצע הטיסה בום אתה כל הקישקע שלך ואתה זה, היית צריך לשמוע איזה צעקות היו שם. אז הרגיעו אותנו, זה רק כיס אויר. אם היה בן אדם מגיע פתאום בהליכה והוא מחפש אויר ולא היה לו, פשש גמור. חידלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשבו, אתה חי על נשימה, אין נשימה - אבוד, רגע אין לך נשימה - אבוד. אז ה' דאג לצפיפות של אויר בכל העולם. מי עשה את זה? הפיצוצים.
ש. הרב עוד משהו, אם יש סדק אז האויר ישר מתמלא שם, הוא לא מתקרר אצלנו, גם זה פלא אדיר, נפתח סדק חמש קילומטרים חור ענק, אם נפתח נגיד סדק
הרב: איפה?
ש. נגיד כמו רעידת אדמה, נפתח סדק נגיד חמש קילומטר ישר יש שם אויר, הוא לא נלקח משום מקום אחר, איך זה?
הרב: יגידו לך שזה פשוט פלש לשם.
ש. אז צריך להיות חסר ממקום אחר שפלש לשם
הרב: יכול להגיד לך מלמעלה.
ש. איזה למעלה?
הרב: יש חמצן גם במים, אמנם דליל קצת אבל יש, הדגים צריכים גם חמצן.
ש. הרב מצד אחד הוא אומר צריך נוזלים וצריך... מצד שני עניים מול עשירים זה לא טוב, אז איפה עובר
הרב: העניים של היום זה במצב של חרפת רעב, יש הרבה אנשים לצערנו שחיים מהזבל, הם פשוט נגשים לפחים ומחפשים אולי יש שאריות אוכל, ותמונות כאלה לא נעדרות מידי פעם שמראים אותם גם בטמבלויזיה. זה כבר חרפת אדם, להביא אנשים למצב כזה זה חרפה לממשלה. וזה אסור שיהיה. למי שיש לב חומל לא יכול לאפשר דבר כזה. היו צריכים לתת מכספם בשביל לתת לאנשים לאכול. למה החרדים יודעים לעשות קופות גמ"חים והכל להאכיל עניים ויתומים וכו'? למה הם יודעים לעשות את זה? משום שהתורה מצוה אותנו. וממשלה שיש לה את כל המשאבים והמשאבים באו מהציבור, אז צריך להחזיר לציבור, צריך להחזיר את זה בחלוקה יותר שוויונית, ושנותנת אפשרויות והזדמנויות לכל הציבור. אבל לפי דעתי, הממשלות בישראל רוצות שיהיו עניים, כדי שלא יהיו יותר מידי מתחרים על הכס ויהיו אנשים שיהיו תלויים בהם. ז"א אתה מבין, אתה גורם שיהיה כאילו אנשים פחותים שלא יכולים להרים את הראש, ובמעט אתה יכול לקנות אותם. אבל אם יהיו הרבה הרבה משכילים והרבה הרבה אמידים, התחרות תהיה גדולה והסיכויים יקטנו. אז מעדיפים שיהיו כאלה כדי שישלטו בהם, לשלוט בהמונים מה שנקרא, אתה מבין? ובהרבה עמים זה ככה ומשאירים בדווקא עניים, שיהיו עניים אבל עניים כדי שיוכלו לשלוט בהם. אתה מבין?
ש. בכל מדינות ערב בטח, מדינות ערביות
הרב: בכל מקום, גם בישראל זה לא פחות, זה לא פחות, כיון שהמדינה לכאורה מצליחה כלכלית והמצב הכלכלי פה יחסית הוא טוב, אבל הוא טוב לאלפיונים העליונים. וזה שבמדינה שולטים 17 משפחות וכל השאר תפרנים שעובדים אצלהם, אז זה דבר איום ונורא. וכל מה שעושים הפרטה, כאילו נותנים הזדמנויות שוות לכולם ולא יהיה שליטה של הממשלה וכו', בסוף זה מגיע לאחת מה-17. בקיצור זה בלוף אחד גדול. אבל אפשר לתקן את זה אם רוצים, הכל תלוי בציבור, אם הציבור יחליט שהוא רוצה לשנות את המצב יהיה אפשר לשנות את המצב, צריך רק שמישהו יעשה את זה טוב.
ובכן, דבר שני זה המים. אז אמרנו, אויר צריך בכל מקום. ומפני שהצורך גם כן למים אבל אי אפשר כבר לשתות מים, כי התענית נכנסה, אבל יכולים לעמוד בלי המים יותר ממה שיכולים לעמוד בלי האויר, אז הבורא שילח על פני כל הארץ את המים וקיבץ אותם במקום מיוחד שהולכים בעלי חיים אליו, ואיננו נמנע מהם אבל לא נמצא בכל מקום, אבל במקומות שיש בעלי חיים וצריכים לשתות, שמה הקב"ה שם, כדי שיהיה להם חיות. ומביאים אותם - את המים בדמים - בכסף לקצת בני אדם, מה שאין כן אויר, אתם רואים מים מוכרים, מקורות מוכרים מים, אבל מזל שעדיין אנחנו לא משלמים על אויר. כי אויר נמצא כל הזמן,
ש. למה יש זמן אויר
הרב: הוא צודק, אבל על זמן אויר כל משלמים בפלאפונים, והם מזומנים לקצת החיים יותר מקצתם, ז"א המים מזומנים לקצת יותר מקצת, והאויר שווה במציאותו והשגתו לכולם תמיד על ענין אחד. אז רואים שהקב"ה חילק את מציאות הדברים שבני האדם ובעלי החיים צריכים לחיות לפי הצורך אליהם. אז גם כן רואים מפה כביכול שאין לבזבז במקום שניתן לחסוך, אין להעדיף סתם במקום שאין צורך לזה.
ומפני שהצורך גם כן אל המאכל, אלא שאפשר לעמוד בזולתו ולמצוא תמורתו יותר ממה שאפשר באויר ובמים הרבה, היתה השגתו יותר קשה ומציאותו יותר יקרה מן המים אלא שהוא עם כל זה נמצא הרבה ואיננו נמנע מכל בני האדם. אז שטחי המחיה, שדות, חיטה, פירות ירקות וכל הדברים האלה, כל מה שאדם צריך לכדי חיותו נמצא פחות, אבל אפשר לקנות אותו גם, ומים צריכים יותר מאשר מזון, ולכן הוא נמצא בכמויות יותר בשביל קיום האדם מאשר המזון. וכן המלבושים והעורות והצמר והצמחים יש להם תמורה יותר מן המאכל והשגתם יותר מעוטה אלא לאחר זמן מפני שיוכל האדם לעמוד זולתם והסתפק מהם מעט בזמן ארוך יותר ממה שיוכל במזון. היות ומזון אתה צריך, היום אנחנו יודעים אפילו פעם אחת ביום, אז פירושו של דבר אתה צריך את המזון יותר תדיר, אבל כדי שיהיה לך מלבוש, כיון שהוא מחזיק מעמד אפילו שנים ואתה לא צריך אותו כל הזמן, לכן המלבושים מן העור, מן הצמר ומן הצמחים יש להם תמורה יותר מן המאכל והשגתם יותר מעוטה אלא לאחר זמן, כי אפשר להסתפק גם בלעדיהם. אז יש להם תחליף יותר ממה שיש לאוכל. לכן האפשרות להשיג אותם אינה קיימת אלא מזמן לזמן, כיון שאפשר לחיות בלעדם לאורך זמן.
אבל האבנים היקרות והזהב והכסף ושאר מיני המוצאים, מפני שהיה הצורך אליהם בעצמם מעט והתועלת יותר רחוקה, אלא מצד ההסכמה עליהם לא נמצא מהם אצל המון בני אדם מה שנמצא מן המאכל אצל אחד מהם, וזו בעבור העילה שזכרנו שיוכל אדם לעמוד זולתם. לכן אבנים יקרים, זהב כסף, אוצרות טבע, הצורך מועט, והם מביאים רק תועלת לעיתים רחוקות, וכל החשיבות שלהם זה רק בגלל שבני האדם החליטו לייחס להם ערך, אם בני האדם לא היו מייחסים להם ערך אז זה היה סתם אבנים, סתם, אבל הם החליטו שזהב זה ככה וכסף זה ככה ופלטינה זה ככה וככה וככה, אז ההסכמה גורמת שערכם הוא כזה וכזה. לכן לא נמצא אצל בני האדם הרבה כמו המזון ושאר הדברים.
אז עכשיו אנחנו יכולים להגיד אחרי כל מה שלמדנו בשער הבחינה והתבוננו בהרבה דברים מעצם הבריאה וגידול האדם וכו' וכו' וכו', ישתבח הבורא החכם החומל והמרחם על עבדיו, אשר עינו עליהם לטובה בכל מה שיש בתקנתם ואין אלוה מבלעדיו, כמו שאמר ליונה "אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו שבין לילה היה ובין לילה אבד, ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה" אז רואים חמלתו של הקב"ה על ברואיו, ואפילו כאלה שמורדים בו, כמו נינוה, שהוא שלח אליהם את יונה שיאמר שאם הם לא יחזרו בתשובה אז העיר נהפכת תוך ארבעים יום, ויונה השתמט, לא רצה ללכת, כדי לא לקטרג על ישראל שהגויים הם מהירים לשוב בתשובה וישראל לא, ואז הקב"ה עשה לו נסיון, היה לו שם שמש חמה קופחת והוא ביקש את נפשו למות, ואז הוא הצמיח לו עץ קיקיון שיוכל לנוח בצילו, ואח"כ ייבש לו אותו לגמרי, והוא הצטער מאד על זה שאין קיקיון כי כבר מצא בו השבת נפש, אז אמר לו, אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גידלתו, שבן לילה היה ובן לילה אבד, ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה שאני עמלתי כביכול בה וגידלתי אותם וכו' וכו', אז מה בקטנה ככה אתה חושב אפשר. ואמר דוד ע"ה, "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו". אז זה שער הבחינה.
אחרי שבחנו את כל הבריאה, ברור לנו כמה ה' טוב ומטיב שהכין את צרכנו כולם, מתחילה ועד סוף, והכל מכוון לקיום האדם.
אך מפסידי הבחינה, עכשיו מה גורם להפסיד את הבחינה והדברים התלויים בה, ז"א שאדם לא בוחן כלל וכלל ולא מתבונן וחי לו איך שהוא רוצה, ולא יודע על מה הוא קיים ולאן הוא הולך ומה תכליתו, מה מפסיד אותו?
אז אומר רבינו בחיי, כל הדברים המפסידים את היחוד שהקדמנו בשער הראשון כולם מפסידים הבחינה הזאת והשלשה פנים אשר הקדמנו לזכור אותם בתחלת השער הזה, גם הם המפסידים. ומהם הגאות בטובות הבורא, בזה שחושב הכסיל והפתי כי הוא ראוי להם לטובות הבורא וליותר מהם, מגיע לי, מגיע לי, אתם מכירים את זה? כל אחד חושב מגיע לי, על מה מגיע לך? מה עשית? מגיע לו. והוא לא בוחן בטובות האלקים, ולא יחייב את נפשו לשבח עליהם ולהודות לבורא, למה על מה אני צריך להודות, למה לא כולם אוכלים? למה לא כולם שותים? מה, אני עבדתי, אני הבאתי את השתיה, אני הבאתי את הכל, על מה אני צריך להודות, אם לא הייתי עובד לא היה לי כלום, אני צריך להודות? על מה אני צריך להודות? אתם מכירים את הטפשים האלה
ש. בעשר אצבעות
הרב: כן, אני הבאתי את זה בעשר אצבעות, כן. כן, אבל אם ה' לא יתן לך עכשיו לבלוע רק, עם כל מה שהכנת הכל, אז מה תעשה? ואם הוא יתן לך לבלוע ולא יתן לך להוציא, אז מה תעשה? ואם הוא יעשה לך כמה בעיות ככה פנימיות סתם ככה קצת צרבות, קצת אולקוס כזה, קצת כל מיני בעיות כאלה, בעשר אצבעות תסדר את הענינים נו, סדר, למה זה אתה לא יודע לסדר בעשר אצבעות? כשאדם לא מבין מבחוץ מה קורה אז יסדרו לו מבפנים הבנה. מסכנים אנשים.
ולכן הכסיל והפתי הוא חושב שמגיע לו את כל הטובות ולא בוחן את הטובות שהאלקים נותן לו, ולא מחייב את נפשו לשבח עליהם ולא להודות לבורא, ועליו אמר שלמה המלך "תועבת ה' כל גבה לב". ה' מתעב אותו, טיפש מטופש, אלמלא חסד הבורא שנתן לך את האפשרות לא היית יכול. הרי אם הוא ישבש את מוחו, ויש כאלה אתם יודעים שקורה להם, הוא לא יזכור את השם שלו אפילו, הוא לא ידע איך חוזרים הביתה, יש אנשים שלא יכולים אפילו להגיש לפיהם את ה מאכל יש לו אוכל והוא לא יכול להגיש אותו, יש כאלה שאוכלים עם צינור מהצוואר, "תועבת ה' כל גבה לב", צריך להודות ולשבח לבורא על כל רגע ורגע שאתה חי ויכול ואפשר. ונתנו לך פה אז תשתמש בו קודם כל להודות ולהלל ולשבח למי שנתן לך את האפשרות להודות ולהלל ולשבח. על זה נאמר "זה אלי ואנווהו", שאדם הקב"ה נתן לו קול יפה שינעים בקולו לה', קודם כל, לא להיות זמר פסול, להלל לה'. הקב"ה נתן לך חכמה, תחכים את הבריות שיכירו את הבורא יתברך, נתן לך גבורה, תציל את הנגזלים ואת המדוכאים וכו', נתן לך עשירות, תתן לעניים, תעזור למסכנים, תהיה שליח נאמן, "זה אלי ואנווהו".
אבל הדברים שתלויים בבחינה מהם שיבין האדם טובות האלהים עליו ושיקבל עבודתו בעבורם, הדברים שתלויים בבחינה, אם כבר בחנת והבנת שיש אלקים והכל כמו שלמדנו, מהם הדברים התלויים בבחינה? זה שתבין את הטובות שה' עושה לך, ואחרי שאתה מבין שכל זה טובות מאת השי"ת אז תקבל את עבודתו בעבורם, קיבלת טובות - תחזיר, במה מחזירים? בעבודת הבורא שמקיימים את עבודת הבורא. ומהם שישיב אל לבו תמיד סימני חכמת הבורא ולא יעמוד מחשוב בהם ומחקור עליהם בכל אשר יגיע אליו מן המוחשים והמושכלים, ואיננו פוסק מראות סימן חדש בכל יום, כמו שאמר דוד המלך ע"ה, "יום ליום יביע אומר", יום ליום צריך להגיע ליביע אומר וללמוד. אז ז"א צריך לשבח לבורא, אם נתן לך סימני החכמה וה' חנן אותך, אז לא יהיה יום שלא תחשוב ולא תחקור על החכמה בכל מה שאתה משיג מהמוחשים, מהדברים החושיים והמושכלים ובכל יום לראות סימנים חדשים בבריאה. איזה סימנים, של חכמת הבורא ישתבח ויתעלה, תמיד להתבונן, לחיות בהתבוננות ולראות את הדברים. ועל זה נאמר "יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחווה דעת".
ומה שראוי לך לדעתו בעת קריאתך מה שהעירותיך עליו בשער הזה, כי הוא מעט מהרבה ממה שתגיע אליו בבינתך מסודי החכמה שיגלו לך בבר לבבך וזכות נפשך". אז מה שראוי לך לדעת בעת הקריאה שאתה קורא ממה שאני הערתי לך בשער הזה, שזה מעט מהרבה שאתה יכול להגיע ע"י הבינה שלך מסודות החכמה, שהם יתגלו לך אם אתה תהיה בר לבב וזכות הנפש, וכאשר תגיע מזה עד התכלית אשר ביכלתך, אם תנצל את כל היכולות שלך להשיג את זה ולהחכים בזה, ראוי לך לדעת כי כל מה שעמדת עליו מחכמת הבורא ויכלתו בעולם הזה, איננו נחשב למאומה לנגד יכלתו וחכמתו, גם כל מה שתשיג זה אפס אפסים לעומת יכולתו וחכמתו כי אין נראה לנו אלא מה שהצורך אליו בעבור האדם בלבד, מה שאנחנו יכולים להשיג זה רק מה שנוגע אלינו, אבל לא כפי הגעת יכלתו שאין לה קץ. כי גם אם היינו יודעים את כל סודות הבריאה, זה אפס לעומת חכמתו יתברך. מה פירוש, אנחנו כבר יודעים את כל הסודות,
ש. יכול לברוא בריאה חדשה מכוחות חדשים
הרב: שכל מה שיש היום בבריאה זה רק מה שהוא עשה לצרכנו, אבל אם הוא היה רוצה לעשות או שהוא עושה מה שהוא רוצה איפה שהוא רוצה, שלא לצרכנו, לך תדע מה יכול להיות שם. אז זה כאילו אחד שמטפל במישהו ומסדר לו נגיד אנחנו רואים אחד הגיע לבית חולים והרופא עשה לו תחבושת, כי הוא נפצע ברגל, מה אנחנו רואים? שהוא עשה תחבושת אז אנחנו יודעים הרופא הזה יודע לעשות תחבושת, כי זה היה הצורך כרגע, מה היה הצורך? בא אדם עם פציעה קלה צריך תחבושת עשו לו תחבושת. שואלים אותו, אתה ראית את הרופא הזה? כן, יצא לי דם והוא עצר את זה ושם לי תחבושת, פשש איזה חכמה זה, איך זה עצר, פשששששש פששששש, כן אבל זה בגלל שהצורך שלך היה רק זה, אבל אתה לא יודע שהבן אדם הזה אם היה צורך היה יכול גם לעשות ניתוח, וניתוחים עדינים, ובעיניים ובאזניים ובלב אתה לא יודע את זה, מאיפה אתה יודע את זה? כי לא היה לך צורך, כל מה שהיה לך צורך מה אתה יודע רק מה שיש לך צורך, אבל מה היכולות שלו - אתה לא יודע. ואם היה לנו רופא שאומר אין בעיה, מה הבעיה, הלב שלו לא עובד? אין בעיה, קודם כל מחבר אותו ללב זמני, ואח"כ הולך למעבדה ומערבב כמה חומרים, שם בשטאנץ, מייצר לב חדש והולך לבפנים ומחליף לו, אם היה כזה רופא שהיה עושה החלפות כל היום, וכל אבר שאתה נותן לו הוא ישר מעתיק אותו תיק תיק תיק עושה מקורי שם מחדש וזהו, כמו במכוניות, כמו במכונית, אתה בא הלך מנוע אין בעיה שמים מנוע חדש, מפרקים ישן שמים חדש, אתה רוצה משופץ - משופץ, רוצה חדש - חדש, מחליפים מה הבעיה, אתה רוצה להחליף גלגלים נחליף לך גלגלים, רגליים - רגליים, ידיים - ידיים, מה שאתה רוצה, אין בעיה. אם היה דבר כזה היינו משתוממים, נכון? ואיך הבורא ברא אותנו? והוא יצר את הכל. ואיך הוא יצר? בלי שום השקעה. טיפה, טיפה סרוחה וזה מתפתח לבד טררררררר כמו בעציץ, ררררררררר נהיה עץ. זה רק מה שאנחנו יודעים לעולם הזה, אבל זה לא תכלית חכמתו יתברך, גם אם היינו יודעים את כל סודי, ואנחנו לא יודעים שום סוד אחד עד הסוף, סוד אחד עד הסוף אנחנו לא יודעים, חקר החלקיק הקטן אנחנו עוד לא יודעים. כלום. אז כל שכן הדברים הגדולים. החלקיק הקטן שבחומר לא יודעים את תכליתו. ועכשיו מפריכים את כל התאוריה של איינשטיין, כן, בשויץ עובדים על זה חזק.
בקיצור, אין תכלית ואין חקר לחכמתו יתברך בעולמנו זה, כל שכן חוץ לזה.
וראוי שיהיה בליבך מיראתו וגודל יכלתו כפיהו לא כפי מה שתבין ממנו בלבד. ז"א אנחנו צריכים להעריך את הבורא לפי יכלתו האין סופית, ולא לפי היכולת שאנחנו מבינים כמו ילדים קטנים שזה מה שהוא יכול לעשות. ואמרנו בפעמים הקודמות שרבינו סעדיה גאון היה חוזר בתשובה כל יום, למה היה חוזר בתשובה כל יום? כי הוא אמר, היום הכרתי את הבורא יותר ממה שאתמול, כי הוא למד דברים חדשים והוא התפעל מחדש מחכמת הבורא, אז הוא אומר אתמול עבדתי אותו לפי הבנתי אותו אתמול, אז עבדתי אותו בפחות ממה שהיה ראוי לעבוד אותו, אז על זה הוא עשה תשובה, וכל יום ככה היה עושה תשובה. זה מה שאומר רבינו בחיי, שצריך לעבוד את הבורא לפי יכלתו ולא לפי הבנתך את יכולתו, שזה פי כמה וכמה לאין ערוך. נגיד בן אדם כזה מסכן, שאם לדוגמא חסר לו כסף והוא הולך ופתאום ככה אומר, מאין יבוא עזרי, מאין יבוא עזרי, והוא מתכופף והוא רואה חמשת אלפים שקל, מעות מפוזרים, איך הוא קופץ משמחה, ישתבח הבורא, ברוך ה', ברוך ה', ברוך ה'. וכשהוא הלך ואמר "מאין יבוא עזרי, מאין יבוא עזרי, מאין יבוא עזרי, הוא לא קפץ. למה הוא לא קפץ? זה שאתה יכול בכלל ללכת, למה אתה לא קופץ? זה שאתה חושב למה אתה לא קופץ? זה שאתה יכול לדבר, מאין יבוא עזרי למה אתה לא קופץ, נושם, בריא, למה את הלא קופץ, זה כאילו זה בסטנדרטים, על זה לא צריך להגיד כלום, רק על ההפתעות, על ההפתעות מודים, על מה שהוא חוץ לשגרה, על השגרה צריך להודות יותר פי אלף אלפים ממה שעל ההפתעות. שאתה חי בסטנדרט קבוע בריא שלם, להודות ולהלל ולשבח בלי הפסקה. מה זה הפתעה? הפתעה זה טובה אחת. וכל כלל ושפע הטובות שאתה מקבל בכל רגע מה זה? איך אתה לא מודה על זה? חיים בלי בחינה, בלי הבנה, בלי כלום, בלי שום דבר.
אך דמה עצמך בעולם אל ילד הנולד בבור מאסר המלך, דהיינו בבית האסורים, ילד נולד בבית האסורים, וחמל עליו המלך וציוה לו בכל הטוב לו וכל הצריך לתקנתו עד שגדל הילד והשכיל, אבל הוא לא יודע חוץ ממה שיש בבור, הוא מכיר רק את בית האסורים, זה העולם שלו, והיה שליח המלך בא אליו תדיר בכל מה שהוא צריך לו ונותן לו נר מאכל משתה וכסות, והודיע לו שהוא עבד המלך, וכי הבור וכל אשר בו וכל אשר יביא אליו מן המזון הכל של המלך הוא, וחייב אותו להודות לו ולשבחו. ואמר, אני משבח בעל הבור הזה שלקח אותי לבד לו ויחד אותי בכל הטובות האלה ושם עינו ולבו עלי. אז הילד הזה התחיל לשבח ומה היה השבח? אני משבח את בעל הבור, זה ששם אותי בבית האסורים ושלקח אותי לעבד לו וייחד אותי בטובות שנתן לי נר ומאכל וכסות ומיטה וכו', ושם עינו וליבו עלי. אמר לו השליח, אל תאמר כן פן תחטא כי אין הבור הזה לבדו ממשלת המלך, אוי ואבוי, מה אתה חושב שהמלך יש לו רק את הבור הזה? כי ברחבי ארצותיו מכפלי הבור הזה מה שלא יספר מרוב, אתה משבח אותו רק על הבור הזה? אתה יודע כמה יש לו בכל הארצות שהוא מושל בהם, ומה אתה חושב שאתה העבד היחיד שלו? וכן אין אתה לבדך עבדו כי עבדיו רבו מספר ומספור, וכן מה שהגיע אליך מטובותיו וחסדיו אינם נחשבים לנגד טובותיו על זולתך, וכן השגחתו עליך איננה נחשבת לעומת זולתך מה שהוא משגיח על כל הברואים. ואמר הנער אינני יודע מה שזכרת, אך הבינותי מדבר המלך כפי מה שראיתי טובתו וממשלתו בלבד, מה אתה רוצה, אני נמצא פה אני לא יודע כלום, אני יכול לשבח על מה שאני רואה. אמר לו השליח, תאמר כך, אני משבח המלך העליון אשר אין קץ למלכותו ולא תכלית לטובתו וחסדו ואני כלא חשוב בן רובי חייליו ועניני אינו כלום לפי גודל יכלתו. והבין הנער מענין המלך מה שלא היה מבין וגדלה מעלתו בנפשו ונכנסה אימתו בלבו, ותגדל בעיניו טובתו ומה שהגיע אליו ממנו מפני גודל מעלתו ומעוט חשיבות הנער במלכותו ויגדלו מתנותיו אצלו. אז מפה הוא רואה עד כמה הוא שפל וקטן ויחיד ובכל אופן משפיע ומעטיר עליו המלך גם בהיותו בבור. וטענה זו להיפוך, לוקחים אותה הכופרים. הכופרים אומרים, תגיד אתה רציני, באמת הקב"ה חסר לו מה לעשות שהוא צריך לטפל בך ולהסתכל אם אתה שומר שבת או לא שומר שבת, אם אתה בורר ואם אתה סוחט, אם אתה, מה תהיה רציני, ככה אתה מעריך את האלקים שלך, בחיאת אתה עושה אותו כזה קטן, הוא גדול, גדול, הוא לא מתעסק בקטנות. אז מה הוא אומר שהוא מאמין באלקים, אבל באלקים כזה שעוזב אותנו, עזוב אותך, הוא לא מטפל בשטותניקים, והוא לא יודע שזה מעלתו וזה גדולתו של הבורא יתברך שהוא לא כמו ראש הממשלה הישראלי דבל בי, שלא דואג עד אחרון העניים, אתם זוכרים שברק פעם אמר, הזקנה במסדרון. והיא נשארה גם אחרי הבחירות. אם היא נשארה בכלל. הבורא יתברך דואג לאחרון האחרונים הפשוט שבפשוטים, הנבזה שבבזויים, לכולם דואג הבורא יתברך עד הכפית האחרונה ועד הגרם האחרון, לתת לו ולסעד, זו גדולתו, בכל מקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו. "את דכא ושפל רוח" הקב"ה נמצא אפילו אצל אלה שהם מדוכדכים בנפשם. אבל זהו, כל מי שהוא ראש ממשלה, אני הממשלה בראשותי, אני ואני ואני אני אנהיג ואני אנווט ואני ואני ואני. אני ואפסי עוד. אתה חובלי, מה אתה מבלבל את המח אני ואני. העם בחר בך, מחר יטיס אותך, מה אתה אני ואני. מחר יוציאו לך כתב אישום ואתה תכנס לבית הסוהר. אני, מי אתה? אני. אני אני אני. אתם יודעים כמה אני אני אני הם אומרים? אני, אני אני אני.
בורא עולם מטפל באחרון האחרונים, אז צריך ללמוד מהקב"ה. מי למד טוב מהקב"ה? אברהם אבינו. אברהם אבינו היה נזר הבריאה האדם הכי חשוב בבריאה, האדם הגדול בענקים, האדם הגדול בענקים, והיה מתעסק עם הבזויים והפחותים ביותר עובדי עבודה זרה, והיה מאכיל ומשקה אותם והוא עומד עליהם, יש לו משרתים, שיכינו, אתה רוצה לעושת בית תמחוי, אתה רוצה לעשות אש"ל, אכילה שתיה לינה לויה, מה אתה רוצה, יש משרתים שיעשו, והוא עומד עליהם ואל הבקר רץ אברהם בעצמו, חולה אחרי ברית אחרי ניתוח אחרי הכל בן מאה רץ ועושה הכל, והוא עומד עליהם, והוא עומד עליהם, מאיפה הוא למד את זה? מהבורא יתברך, שהרי הקב"ה בעצמו ובכבודו, הוא מפריח טללים, הוא מניע את העננים, הוא מוריד גשמים, הוא מצמיח צמחים והוא עושה דשא, והוא עושה הכל, הכל הוא עושה, הכל הוא בכבודו ובעצמו, הכל הוא עושה, אז אם הקב"ה עושה זאת מי אנחנו שלא נעשה זאת? והקב"ה משפיע ככה אפילו על אלה שמורדים בו.
ש. הרב יש לי שאלה, שאלה ראשונה וכי יש מציאות שהבורא לא יעשה הכל? ושאלה שניה, אין דשא שאין עליו מלאך שאומר לו גדל,
הרב: יופי. הבורא יתברך היה יכול לברוא עולם ולהזניחו, והיה עושה אותו על מתכונת של אוטומציה, והוא לא עשה כך, ומה שיש מלאכים וזה ממונים זה אחריות, אבל חיותם מנין הם מקבלים? ממנו יתברך. והוא סיבת הוויתם ושליחותם, אז ממילא זה רק הסיבה האחרונה הנגלית, זה המסובב, אבל מי סיבת הסיבות? הוא יתברך, שאם יעדיר השגחתו מהם לא יהיו בקיומה.
ואתה אחי, אתם רואים מאיפה בא אחי? ואתה אחי, שים לבך אל הדמיון הזה כשתסתכל בגלגל הסובב את הארץ, כי אין אנו מבינים מה שיש בבקעה קטנה מן הארץ, כל שכן בכולה, וכל שכן מה שיש אחורי הגלגל. אנחנו אפילו, לפני 650 שנה בערך, כבר רבי שמעון בר יוחאי ידע את זה לפני אלפיים שנה, שים לבך אל הדמיון ובתנ"ך זה כתוב שהקב"ה יושב על חוג הארץ, בפסוק כתוב שה' יושב על חוג הארץ, מה זה חוג? זה עיגול. שים ליבך אל הדמיון הזה כשתסתכל בגלגל הסובב את הארץ כי אין אנו מבינים מה שיש בבקעה קטנה מן הארץ, כל שכן בכולה וכל שכן מה שאחורי הגלגל. אז פה הגלגל זה לא גלגל הכדור, אלא גלגל הארץ זה איפה שהכדור שייך לו. כי יש גגלים שעליהם מסתובב כל מערכת הגלגלים שסביבנו. שצ"ם חמכ"ל - שבתי צדק מאדים חמה נוגה כוכב לבנה, כל אלה שביל החלב, כל המצב שבו אנחנו נמצאים זה סביב גלגל, נמצאים בגלגל.
התבונן אחי המשל ובחן אותו והבן מענין הבורא יתברך כפיהו ויגדל בעיניך מה שחננך מטובו וחסדו אשר שם עליך עינו לטובה בכלל בריותיו, והבט אל ספרו ומצותיו וחקיו בעין הגדולה, והעבר על מחשבתך רוב המורא והגדולה אשר תמצא בלבך למי שתמצא ידו מן הטוב יותר ממך מבני אדם, כפי יתרון מעלתו על מעלתך ומעוט צרכו אליך תהיה גדולת טובתו אצלך, וכן תהיה למצוותיו ואזהרותיו מעלה בלבך כפי זה, והשתדלך וטרחך בעניניו, בין והתבונן תמצא בעזרת ה'.
אז המשל הזה עם הילד והבור, תבדוק אותו, ותבין מגדולת ויכולת הבורא יתברך בהתאם למה שהוא ולא לפי מה שאתה הכרת, ויגדל בעיניך הטוב והחסד שחנן אותך, כי אתה פיצ'יפקס ביחס לכלל הבריה והוא מתעסק בך, ולמרות זאת הוא נותן לך טוב וחסד וחונן אותך, וכל זאת למרות שאין מספר לברואיו, עדיין הוא שם עין השגחתו הפרטית עליך, ותביט בהדרת כבוד אל ספר התורה והמצוות שלו, ותצייר במחשבה את הפחד ואת הכבוד הרב שהלב שלך רוחש לאדם כשהוא אמיד ומכובד יותר ממך, שככל שמעמדו עולה על מעמדך והוא זקוק לך פחות, גדולה בעיניך יותר מעלת טובו שהוא מטיב לך, ובהתאם לכך אתה מייחס ערך למצוותיו ואזהרותיו, כשאתה הולך אצל רופא לדוגמא אתה יודע שהוא למד יותר ממך והוא עשיר יותר ממך, אתה מתייחס לאזהרות שלו ולציוויים שלו הרבה יותר, אבל אם זה יהיה רופא דלפון שנראה לא טוב, אתה לא תשמע לו כמו אחד שאתה תדע שהוא מכובד ועשיר ושם עולמי וכו' וכו'. והינך מתאמץ וטורח לעשות את רצונו, אז תתבונן בתשומת לב ותסיק בעזרת ה' איך אם כן מוטל עליך על אחת כמה וכמה להכיר טובה לבוטרא יתברך, לעבוד אותו בלב שלם מתוך יראת כבוד, שהרי אין חקר ואין סוף לגדולתו וליכלתו, ולמרות שהוא לא זקוק לנו כלל והוא מיטיב לנו בניסים ונפלאות והוא רופא כל בשר ומפליא לעשות, ורחמיו וחסדיו עד אין מספר בכל עת ובכל שעה. ובשורה הזאת אנחנו מסיימים את שער הבחינה, והאלהים ישימנו מאנשי עבודתו המכירים עניני טובתו ברחמיו וחסדיו אמן.
אמן.
הרב: אני חוזר, והאלהים ישימנו מאנשי עבודתו המכירים עניני טובתו ברחמיו וחסדיו אמן. ועוד פעם אחת, והאלהים ישימנו מאנשי עבודתו המכירים עניני טובתו ברחמיו וחסדיו אמן.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.