לפני הברכה – בדוק את הכשרות

 - - - לא מוגה! - - - 

חכמנו, אנשי הכנסת הגדולה, תקנו לנו לברך ברכות הנה אבל רק על דבר המותר מה שמותר באכילה על זה אנחנו מודים אומרים תודה לבורא עולם מברכים את הברכות אתה מוציא לחם מן הארץ או ברכה אחרת על דבר שאסור אפילו אם יהיה איסור דרבנן על זה לא תקנו לנו חכמנו שום ברכה כך למדו הפוסקים מדברי התוספתה במסכת דמאי פרק ב' כך כתב לנו הרמב"ם מרן בסימן קצו שלא רק שלא מברכים אלא גם אין על זה זימון שלושה שאכלו כאחד צריכים לזמן על דבר איסור לא מזמנים ולכן אדם שאכל לחם של גוי אין על זה ברכה יבוא אדם ויגיד לך מה אתה מקשקש מה אתה אומר הלכות נגד ד מרן הרי בגמרא ובשולחן ערוך יורה דעה סימן קיב מרן שמה אומר לחם של גוי מותר אז למה אתה אומר לי שזה אסור למה אתה אומר שאין על זה ברכה תענה לו יש הבדל בין הלחם שהיה להם בזמנם לבין הלחם שיש היום בעולם בזמנם איך היו עושים לחם קמח מים ושעור זה הכל לא היו מערבבים בלחם לא נבלות, לא טריפות, לא חזיר ולא דבר אחר. אבל היום שאתה מתבונן בלחם שנעשה היום בעולם, יש בו לצערנו גם תערובות אחרות. ולכן היום בזמן הזה סתם לחם של הגוי יש בו איסור אכילה מצד הדין. לא רק בגלל שלא ניפו את הקמח ויש בו בעיה של תולעים, אלא נוסף לזה גם בעיות חמורות יותר של שומן מן החי של נבלות הטרפות וכך יוצא בזה. סיפרחד החברים שהוא היה בטורקיה ואמר לחברים, סיפר להם את מה שאמרנו. ניגש אליו הרב הראשי, אומר לו, אבל כתוב בשולחן ערוך, לחם של גוי מותר. אז הוא אומר לו, אבל יש בזה שומן חזיר או שומנים אחרים? אז הוא אומר לו, כאן זה ארץ מוסלמית, כאן אין חזיר. הוא הוציא את הפרוספקט של המאפיה וראה לו הנה כתוב שחור על גבי לבן. לפעמים הם בעצמם כותבים. אולי הוא לא יכתוב את שם המפורש, את המילה חזיר במילה הרגילה, אולי יכתוב את זה בלטינית, יעשה לו שינוי השם. אבל בלי ספק שהם עושים את הדברים האלה, הם מסיבה אחת. כשאנחנו באים להפות לחם או עוגה, האישה לוקחת מרגרינה שיש עליה הכשר בדץ, מורחת על המגש כדי שהעיסה לא תדבק. הם לא יקחו מרגרינה בהכשר הבדץ. הם לוקחים דבר שהוא זול מאוד. השומן של הגמל או של החזיר הוא שווה רק עשירית מהמחיר של המגרינה. אז איזה ומנה לחשוב שהגוי הזה ילך יקנה לך מרגרינה בארשר הבדץ? בוודא שלא. הם לוקחים את השומן של החמור והסוס או שומן של החזיר וכיוצא בזה. ובזה הם או מורחים על המגש כדי שהעיסה כדי שהלחם לא ידבק עליהם. ולכן אם יש בזה תערבת של איסור אפילו אם יהיה רק 2% כבר עוסרת הכל טעם כעיקר אסור מן התורה כמו שכתב מרן ביורי דעה סימן צח סעיף ב ולכן היום בדור שלנו אין אבא אמנה להתיר את הדברים האלה סיפר לי חבר שהוא היה בצרפת לא מזמן והלך שם ברחוב וראה שנט גדול על מאפיה שפה במאפיה עופים כמו שהיה פעם. הם פוחדים מכל התערבות האלה. יש חומרים מסרטנים או דברים אחרים ולכן הם עושים את הכל כמו שהיה. אז הוא חשב אם הכל כמו שהיה פעם סך הכל קמח ומים יכול להיות שאולי זה יהיה מותר. אולי אולי זה פת פלתר שאמרו חכמנו יהיה לו מהיכן לקנות? הוא נכנס אבל היה לו סבלנות, לא קנה מיד, לא שמח על זה אמר אני אבדוק. הוא ידע לדבר צרפתית ראהותה, דיבר עם האופה. האופא הסביר לו פנים, התחיל להסביר לו איך הם עושים. אין כאן תערובות, לא שמים, לא זה ולא זה, אלא הכל רק קמח ומים וכולי. טוב, מגיעים לתחנה הסופית. צריך להניח את הבצק על המגש. אותו אפה מוציא מהכיס בקבוק ומתחיל לזלב הספרי הזה מזלף על כל המגש אמר לו מה זה אמר כדי שהעשה לא תדבק ממה זה עשוי אומר לו שומען חזיר אז הוא אמר לו רק רק קמח ומים בסוף אתה מגיע לתחנה הסופית אתה רואה גם את החזיר גם הוא נלווה עמה לכן אין לנו אמו באותם המקומות כאן בירושלים הקודש זכינו יש לנו ברוך השם הכשר של עבדת צדה חרדית אתה נכנס למאפיית אנג'ל היום לא שמים קמח 99% כמו שהיה פעם היום הקמח שיש במאפיות בממוצע הוא רק 80% איך הם משלימים את ה-20% המותרים יש תערובת של הרבה מיני מאכלים ראו לנו שם 120 סוגי מאכלים שאותם מערבבים עם הבצק, עם הלחם. נראה לנו המשגיח שק שלם אל המי. שמה יש את התעודה, את ההכשר של הבדה, צדה חרדית אז הם לקחו כל דבר ודבר בפני עצמו לקחו לבדוק במעבדה. בדיקת מעבדה שווה 1000 שק אז הם שילמו 120,000 שק על כל המוצרים האלה ממילא מה שמותר מה שקשר למה לא תערב שיהיה טעם יותר טוב בלחם שהלחם הזה לא יתייבש מהר שהלחם הזה יתפח מהר כל הסגולות שאתה רוצה תערב מה שמותר אין לנו שום בעיה לחם כזה אתה לוקח ואוכל ברמן או חבה יש לנו ברוך השם בארץ הרבה הרבה מאפיות שיש עליהם הכשר מעולה, הכשר של הבדצים, שמה אתה יכול לאכול, אין לך מה לפחד. אבל כשאתה נמצא במקום נידח ושמה מאפיע של גויים, אפילו בארץ ישראל, קל וחומר בחוץ לארץ, שם אתה כבר צריך להיות זהיר כבדהו וחושדהו. ואז האיסור הוא לא רק על הלחם, אלא גם על הברכה לבטלה. האיסור הוא כפול ומכופל. כך גם אדם שנמצא באולם שמחות, לא פעם אדם מזדמן לאולם שמחות, סעודת מצווה או חתן ה בר מצווה וכיוצא בהם. מזמין אותך האבא בעל השמחה. אם הכל אותו אולם שם בהכשר הבדץ, למה לא תעשה נטילת ידיים? זה נקרא סעודת מצווה. אבל עם אותו האולם אתה רואה שההכשר שמה צולע על ירכו בלשון המעתה ואז אם אתה בא לעשות נטילת ידיים אתה בא לאכול מהפיטה או מהחם או דברים אחרים תעלו להיכשל לא רק עצם אכילת האיסור אלא גם חלילה ספק ברכה לבטלה הראשונים דנו מה יהיה הדין לגבי חולה שיש בו סכנה יש בזה זה מחלוקת גדולה בראשונים והדבר לצערנו קורה מאוד בבתי חולים. רוב הבתי חולים 99% מהבתי חולים בעולם המאכל שמה הכל נבלות וטרפות. בית חולים של גוי מה הם שמה? בית חולים של גוי יביאו לך בשר חלק בהכשר הבדת שמה יש שמה נבלות טפות וכולי. אותו אדם שמאופז באותו בית חולים צריך לדאוג לעצמו שלא יגע בשום מאכל מהמאכלים שיש שם. יביאו לו עגבניה, יביאו לו מלפפון, פירות חיים, ירקות חיים, בסדר, שיקח תפוז, יקלף ויאכל. אבל מהתבשיל אין לו יותר לנגוע. אלא אם הוא צריך לצורך הבריאות לאכול איזה תבשיל, הפתרון העצה היא שיביאו לו מהבית. יש לו משפחה. כל מי שבא לבקר אותו יבוא בידיים מלאות. ארוחת בוקר, ארוחת צהריים, ארוחת ערב, אפילו כוסי אין שמה היתר לשתות. על המחם, על הדות של המים החמים. לא פעם הם שמים את הפרוסה, את הסנדוויץ שלהם. אם בסנדוויץ שלהם יש שומן של החזיר עם החזיר מהחום השומן נמס כשנמס מטפטף גם לתוך המחם וממל המים האלה אסורים הרבה מקומות בעולם יש גם פועלים עובדים שבאים מתאילנד אתם רואים התאילנדים האלה אוהבים לאכול גם חתולים אז יכול להיות שאותו הפועל התאילנדי הזה זה הביא סנדוויץ' ויש שמה בתוך זה חתול אז אם הוא שם מחמם את זה וזה מגיע לחום שהיה צולדת בו אז מה אתה שותה תה בטעם חתול כך יעשה אדם מריא שמיים חס ושלום תגיד אבל האדם הזה מסכן הוא חולה גם אדם חולה אנחנו חייבים לדאוג לו כל מי שיבוא לשם יביא עמו טרמוס כדי שיהיה לו קפה וכיוצא בזה אלה הדברים שצריך להעיר צומת ליבם של אותם החולים המסכנים. וכמו שאמרנו זו בעיה כמעט בכל העולם אבל קורה לפעמים תקלה. קורא שאף אחד לא הביא לו. ואותו החולה מסכן נמצא לבדו מתלפן לך במוצאי שבת שואל, עומד לידי הרופא ואומר אני חייב מיד לטעום מהמרק. לא הביאו לי מספיק אוכל. אומר ויש סכנת חיים. ואם אני לא אשתה מהמרק, אם אני לא אכל מהלחם שלהם, אומר הוא ימות. טוב, אין ברירה. אם זה פיקוח נפש, אתה אומר הפיקוח נפש דוחה גם את האיסור של חזירות וטריפות וכיוצא בהם. כמו שלמדנו ממה שנאמר בתורה, בחומש ויקרא פרשת אחרות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם דרשו ביומה פה וחי בהם ולא שימות בהם. אתה אומר לו כן תאכל. השאלה היא יאכל ויברך או לא? בזה יש מחלוקת. מרן מצטט לנו להלכה את דברי הרמב"ם, הראש והגאות ממוניות והטור שיברך. ולמה האדם הזה לא עושה עוון? הוא מקיים מצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. אז כאן אם זה הבריאות שלו, פיקוח נפש הותרע. ולכן הוא יכול גם לברך על המרק הזה שהכל או לברך על הלחם שלהם המוציא לחם מן הארץ. זו דעת מרן בסימן רד סעיף ט אבל הרבה ראשונים חולקים הראה בחידושיו לברכות ממה אומר שלא לא מברכים כך דעת רבנו מאיר הלוי מתוליטולה ראשי תיבות הרמה כך דעת ספר הפרדס ורבנו ירוחם אומנם בדרך כלל כשיש לנו מחלוקת מה אתה אומר הולכים אנחנו תמיד כדעת מרן אבל כאן הבעיה כאן כאן מסובכת יותר. כיוון שהמחלוקת כאן בענייני ברכות, ההלכה היא ספק ברכות להקל אפילו נגד מרן. אני לא יכול להגיד לו שיברך על הלחם הזה המוציא או על המרק הזה שהכל. למה? יש לנו הרבה פוסקים שחולקים. ולכן מה הפתרון? מה הוא יעשה האדם הזה כדי שלא יענה מהעולם הזה בלי ברכה? הפתרון הוא כך. הסוכר שנמצא שם הרבה מקומות גם הסוכר שלהם הוא כשר אין בעיה תגיד לו תביא לי מעט סוכר יקח שני גרם סוכר כשיברך שהכל יכוון גם על המאכל האיסור דרך שהכל על זה פתר את הכל זו העצה בזה גם יפתור את הבעיה של ברכות הנהנים פתרת בעיה ראשונה על הכל אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא אפילו לחם יכול להיפתר בברכת שהכל מה שברך על הסוכר. הבעיה תהיה. האדם הזה אכל ושבע. עכשיו הוא בא לעשות מים אחרנים חובה. עוד הפעם מטלפן לך. א הוא יברך ברכת המזון או לא? מה תגיד עוד הפעם? ספק ברכות להקל. פה הבעיה הרבה יותר חמורה כי כאן הוא אכל ושבע מהלחם. ואכלת ושבעת וברכתה. אם זה דאורייתא ממילא ספק דאוריתא לחומרה איך אתה יכול לפסוק לו נגד מרן זו הבעיה היותר חמורה ולכן גם במקרה הזה נקדים רפואה למכה וניתן לו עצה כזו כשהוא בא לאכול את הלחם שלא יאכל הרבה בבת אחת אלא תגיד לו בכל רבע שעה תאכל 20 גרם יאכל לאט לאט הוא לא חייב לאכול מהר ואז הוא אוכל כזית הרבה יותר מזמן כדי אכילת פרס. הוא לוקח את זה לאט לאט ואז לא יתחייה בברכת המזון. זו העצה לאותו המסכן שלא הביאו לו את האוכל. פה בארץ הדבר קל מאוד. גם אדם שמאפס בבתי חולים בארץ רוב רובם של הבתי חולים מרשים לנו להביא אוכל מיוחד שיהיה הכל על טהרת הקשרות. אתה נמצא בבית חולים אדסה או מקום אחר אתה אומר להם אני רוצה את הקטרינג ואז הם מביאים לך את האוכל המודר ביותר הקטרינג שהכל נעשה על טהרת הכשרות אז גם אם בית החולים הזה באופן כללי הוא לא טוב אבל האוכל שהיאו לך שם האוכל כן יכול להיות טוב כל אישה שהולכת ללדת בעדסה הוא מקום אחר יכולה לבקש את הקטרינג הזה כאן בארץ ישראל אנחנו מאורגנים ויכ יכולים להקדים רפואה למכה שכל אותם החולים יאכלו אוכל כשר למהדרין אבל בחוץ לארץ כמו שאמרתי הבעיה הרבה יותר חמורה והם עלולים להגיע לבעיה האמורה יש לנו ארבעה בתי חולים בארץ ששמה המצב של הכשרות הוא טוב יותר והם בית חולים לניידו בנתניה בית חולים מעיני הישועה בבני ברק בירושלים יש לנו את שערי אחרי צדק וביקור חולים יש עליהם פיקוח של הבדץ שם המצב של הקשרות מניח את הדעת הרבה יותר קל אבל בתי חולים אחרים אפילו בארץ הרבה פעמים יש בעיות כשרות קשות והפתרון היחיד הוא עם אותו הכטרינג שמביאים בדרך כלל הם מביאים את זה חם בדרך כלל משתדלים להביא את זה חם אבל כמו שאמרתי פתרון בשעת הדחק עם חלילה בחס קרה מה שקרה והוא נאלץ לאכול דבר האסור אז סיכמנו שיביא מעט סוכר כדי שלא יבוא חלילה על ידי ספק ברכה לבטלה עד כאן לגבי אוכל שמצד עצמו הוא אסור מה יהיה הדין לגבי כיפור המאירי דן בנושא הזה בהלכות ברכות פרק ז' והוא אומר גם לדעת האומרים שאפילו חולה שיש בו סכנה שנאלץ לאכול את החזיר לא יברך. כאן החולה שיש בו סכנה ביום הכיפורים כן יברך. מה ההבדל? שמה זה רק לו. חזיר זרלו. מי שאוכל בכיפור שמה זה כרת הרבה יותר חמור. למה כאן כן ברברך? מסביר לנו יפה המאירי ואומר שמה האוכל החפצה הוא דבר שאסור. על חזיר לא תקנו חכמים ברכה. אבל כאן אותו החולה ביום הכיפורים הוא אוכל בשר חלק. בשר שהוא עצמו החפצה הוא דבר היותר גמור. אלא מה? לנו לי יש איסור על הגבר לבוא ולאכול. אותו החולה המסכן מקיים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם בשבילו זה יותר. ולכן אומר המאירי בזה כן יכולים להתיר לו גם לברך. כך כותב גם הבית חדש בדעת הראשונים וכך המנהג יש אומנם גם על זה חולקים הרעה והרטבה חולקים גם על זה אבל המסקנה היא כיוון שיש מנהג לכן לא יבוא ולא יהיה אבל חולה שיש בו סכנה הזקן הזה בן 101 נאלץ לאכול ביום הכיפורים תאמר לו שיאכל וישתה עיקר הבעיה עיקר המחלוקת כיוון שהוא אוכל את זה בעל כורח חו עין במר בוכה ולב לא שמח כשהוא נאלץ לאכול ביום הכיפורים ואדם שנשים אותו לאכול השאלה אם יברך או לא זה עיקר הוויכוח כאן החולה יכול לעזור לנו בהלכה הזו מה אפשר להגיד לו שיעזור תגיד לו תשמע כך וככה מחלוקת הרטבה הרעה רבו אומרים שאסור אתה לא יכול לברך מה נעשה כדי שלא יהיה חשש ברכה לבטלה אם הוא יתרצה הוא יסכים לאכול ל את הדברים האלה, יקבל את הייסורים האלה באהבה. הוא לא יקח את זה כמי שכפעו של והוא אוכל את זה ולא מרגיש שום טעם. שירגיש טעם שירגיש את הנאה. תגיד לו אתה מקיים מצווה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם. מי שאמר לנו הקדוש ברוך הוא לצום ביום הכיפורים אומר לנו במקרה כזה אתה צריך לאכול. אז אם הוא מתרצל זה כבר לא אין כאן אכילת אונס אלא הוא כבר התרצה. זה ברצון. יכול להיות שגם החולקים ידעו שאין כאן חשש ברכה לבטלה. ובפרט שככה מנג ולכן אנחנו אומרים לו שיברך. אכל כזית לחם אחרי זה צריך מים אחרונים חובה וברכת המזון. וברכת המזון צריך להזכיר מעין המאורע. אלוהינו ואלוהי אבותינו יעלה ויבוא ימשיך ביום הכיפורים הזה ביום סליחת העוון הזה לרחם בו עלינו להושענו וכולי לא רק חולה שיש בו סכנה אדם מבוגר גם הילדים הילדים שלנו בני שבע שמונה גם הם חייבים לאכול ביום הכיפורים גם אצלהם זה מסוכן אבל הילד שאכל את הלחם לא תמיד הוא יודע שצריך לומר יעלה ויבוא צריך להעיר אתצומת ליבו של הילם מיד אחרי שתגמור לא תשכח ביום כיפור צריך להגיד יעלה ויבוא תלמד אותו תדריך אותו תסביר לו מה עליו לנהוג ולעשות כדי שיברך את הברכה בצורה מושלמת ומהודרת כל זה כתבו לנו הפוסקים בהלכות יום הכיפורים בסימן תרשח שכח לא עבר יעלה ויבוא ידי עבד יצא ידי חובה אדם בריא אין לו שום בעיה כן ביום כיפור בבוקר שכח שזה יום כיפור לקח מים ברך שהכל נהיה בדברו עדיין לא טעם ואז הוא נזכר כיפור מה אני עושה תגיד לו שלא יטעם יאמר מיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מרן כותב לנו בסימן רב אדם שנכשלך ברכה לבטלה יגיד ברוך שהם אחר כך נגיע לבית הכנסת יש לנו בתפילת שחרית בחזרה וידוי הגדול של רבנו ניסים ושם אנחנו אומרים ברכנו ברכות לבטלה שיכוון על מה שעשה באותו היום שהקדוש ברוך הוא ירחם עליו והוא רחום ויכפר עוון הוא יגיד לך תשמע אני לא אשתה הרבה אני אשתה רק שני גרם פחות מכשהוא חס ושלום אסור אין יתר הרי ההלכה היא כמו שאמר רבי יוחנן ביומה עז יומ עג שחצי שיעור אסור מן התורה אז גם גרם אחד זה דאורייתא הוא רוצה להציל את הברכה לבטלה דאורייתא אבל כאן הוא יעבור ביקום ועשה על הדאורייתא מוטב שיפסיד את הברכה לבטלה בשביל תעשה ולא ביקום ועשה שיבוא וטעם גרם אחד או שניים בוודאי שאסור על זה אין ויכוח כל הפוסקים פח אחד אומרים שם היה לו תקלה כזו ביום הכיפורים בין אש בין אישה שלא יגע במים האלה אלא יאמר מיד ברוך השם על הברכה לבטלה שברך מתי מתחילה המחלוקת בין גדולי הפוסקים ועוד שלושה שבועות יא באדר יהיה לנו צום תענית אסתר במקום יג באדר השנה זה מוקדם בגלל שזה חל ושבת מקדימים את הצום ליום חמישי. האדם הזה קם בבוקר, שכח שזה יום צום. אחרי נטילת ידיים, לקח מים, ברך שהכל נהיה בדברו. אחרי שגמר את הברכה נזכר. אבל היום צום תענית אסתר. מה אני עושה? טועם או לא טועם? כאן יש מחלוקת. מחלוקת קשה בין גדולי הפוסקים, המאירי, הרטבה ועוד. גם האחרונים דיברו בנושא הזה, העריכו הרבה וכל אחד מהפוסקים כשדן דנו גם בדוגמאות אחרות שמסתעפות חוזרות לנושא הזה שלנו זה להלכה אתה אומר לו שיטעם שני גרם מהמים שיטעם טיפה אחת כדי להציל את הברכה ולמה מדוע אנחנו כאן מתירים קודם אמרת לי בכיפור אסור למה תענית אסתר כן יהיה מותר. ההבדל הוא כך שם זה דאורייתא וחצי שיעור אסור מן התורה פה אצלנו כל צום תענית אסתר הוא דרבנן אם הוא יטעם שני טיפות אולי הוא עובר איסור דרבנן הברכה לבטלה לפי דעת רב ה גאון ורבנו מנוח זה דאורייתא הם מסבירים את הגמרא בברכות לג שאדם שמברך ברכה לבטלה עובר ולא תיסא את שם השם אלוהיך לשם אומרים שזה זה כפשוטו. אז מוטב שאני אעשה עוון דורבנם ובלבד שלא יהיה איסור דאורייתא. מנעים לנו. מאיפה הם יודעים את ההלכה הזו? יש לנו סוגיה במסכת שבת בדף ד. אדם שלקח בצק ביום שבת והדביק את הבצק בתנור. עוד חמש דקות הלחם הזה יהיה אפוי. וחלילה האדם הזה עבר על איסור סקילה, איסור דאורייתא. הגמרא אומרת, אם הוא חזר בתשובה, התירו לרדותה. למרות שרודיעת הפה זה איסור דרבנן. אפילו אחי הגמרא אומרת לנו, אומרים לאדם חטו שיעשה עוון דרבנן כדי להציל את עצמו מאיסור דאורייתא של איסור סקילה. וכך פוסק לנו מרן בהלכות שבת סימן רנד סעיף וככה ההלכה ומשם הפוסקים רוצים ללמוד גם פה לענייננו לא רק כאן אלא גם בדוגמאות אחרות כגון האדם הזה אכל בשר אחרי ברכת המזון אחרי שעה שכח לקח קפה וחלב ברך שהכל אחר כך הוא נזכר עדיין לא עברו שלש שעות איך שתה מהחלב. שוב, גם כאן לפי דעת חכמי צרפת, ברגע שגמר את ברכת המזון מותר. נכון שהרמב"ם ומרן בשאר הפוסקים אומרים שאסור, אבל האיסור לשתות חלב אחרי בשר בתוך שש שעות זה רק דרבנן. ואילו הברכה לבטלה זה דאורייתא. ולכן גם שם נאמר לו שיטעם גרם אחד או שניים יטעם טיפה אחת מהחלב כדי להציל את הברכה שלא תהיה הברכה לבטלה כל זה לגבי דבר היתר אבל אם האדם הזה ברך על הכוני כשהכל נהיה בדברו החבר שלו מסתכל על הסטיקר אומר לו תשמע הכל נהיה כזה י נפך ואז הוא רומז לו טוב אני אטעם טיפה אחת כדי להציל את הברכה כאן לא חס ושלום. מה ההבדל? למה היית חלב יתרת? למה אתה קוניק לו? ההבדל הוא פשוט. חכמינו לא תיקנו ברכה על יין נסך. חכמים לא תיקנו ברכה על הקוניק הזה. גם אם הוא יטעם בלוכי הברכה שהוא בך, הברכה לבטלה הכל אפס. אז הוא לא יתקן בזה כלום. אז מה התועלת? שישתה גרם אחד מהכוני כזה. שמה זה חמור מאוד. השן כן כאן כאן החלב הזה הוא חלב כשר למאדרין או ביום הצום הוא ברך על המים שהכל המים האלה כשרים אין כאן בעיה של איסור חפצה על זה יש ברכה אלא מה היום אני אסור לי בגלל שזה צום אז כאן במקרה הזה יכולים להתיר לו בדבר הזה יש הרבה חולקים תראו בספר ברכת השם של הגאון רבי משה הלוי בחלק ב' שם הוא מביא את הרעב והרטוה והוא הולך בדרך אחרת הוא טוען שאין לו היתר לבוא ולטעום שם הוא ממשיך הוא מביא עוד דוגמה וגם שם הוא אומר שלא יטעם הדוגמה היא כך יום שבת המניין הראשון נץ החמה גומרים הגבאים מביאים להם קדושה רבה מביאים להם קוגל יושבים לומדים דברי תורה אדם שלא זכה לא התפלל בנץ אבל הוא הגיע לפני המניין השני יושב איתם שומע דברי תורה לפעמים המלצר נתן גם לו צלחת קוגל אז הוא לא שם לב שכח שהוא עדיין לא התפלל לקח את המזל ברח ב מני מזונות אני אומר לו עדיין לא התפללת אסור לאכול יש המולב לא תאכלו על הדם אסור לאדם לאכול לפני התפילה ואותי השלחת אחרי גבך אחרי שהוא אוכל ושותה ומתגאה אחר כך הוא בא להתפלל. לכן אומר הגאון רבי משה הלוי אומר לא לא י דאורייתא כאן זה דומה לדוגמה של כיפור שיגיד מיד ברוך שם זה המהלך של הרב שם אבל הרבה מהפוסקים חלקו עליו תלמידו של הרב יבדל לחיים יש לו ספר שלא בתשובת אלישיב הכהן ושם הוא אומר לו זה לא דומה אחד לשני אלא כאן אצלנו דעת הרבה פוסקים שעליו שאמרנו לא תאכלו על אדם זה לא דאורייתא אלא רק דרבנן זאת ועוד אם אתה הולך לפי הרמבן שכל התפילה היא דרגנן אז איך ייתכן שהאיסור לאכול לפני התפילה לדאורייתא לפי הרמבן מה שנאמר בתענית ב' ולעובדו בכל לבבכם מזוהי העבודה שבלב זו תפילה כל זה הסמכתה זה לא דאורייתא אז אם התפילה דרבנן אז גם האיסור הזה דרבנן אז מוטב שיטעם קצת להציל את הברכה שלא תהיה ברכה לבטלה מדאורייתא זו הטענה הראשונה זאת ועוד גם הליבה דרמב"ם שאומר תפילה מצווה תעשה מן התורה ולעבדו בכל לבבכם מזוהי העבודה שבלב זו תפילה שהמצווה היא דאורייתא וכך דעת מרן בסימן קוב כל זה אם הוא עדיין לא תפלל בכלל אבל אם האדם הזה אתמול בלילה בליל שבת הוא התפלל ערבית אז מהתורה הוא קיים את המצווה בתפילת ערבית מה שהוא צריך להתפלל שחרית זה דרבנן. אם התפילה דרבנן אז גם האיסור לאכול לפני התפילה גם זה רק דרבנן. ולכן בגלל הנקודות הללו אנחנו אומרים לו שכן יטעם אין לו ברירה. הרי מרן כתב בסימן פג סעיף סימן פט סעיף ג'. מרן אומר אדם שהוא רעב וצמא הוא לא יכול לכוון בתפילה אלא אם כן נטעם ואז הוא יוכל לכוון. מרן אומר מותר לו לאכול ולשתות לפני התפילה. אין לו כוונה להתגאות. גם כאן הוא אוכל שני גרם. הגרם הזה של הקוגל שהוא אכל זה בשביל להתגאות? לא. אלא הכל זה רק להציל את הברכה שלא תהיה ברכתו לבטלה. ולכן אם הוא ירצה לטעום יש לו על מי לסמוך. כמובן אנחנו אומרים את כל הדברים האלה בדעבד שכבר ברך. ולכתחילה צריך אדם לשים לב. אדם שמכיר את עצמו שהוא שכן יש לו עצה פשוטה. יום רביעי בלילה לפני הצום ליד הקיור ישים פתק לא לשתות מים ליום צום זהו יעשה את ההודעה הגדולה הזו כדי שלא ישכח אבל לבוא במזיד חס ושלום אינה ואמנה אלא כל מה שאנחנו דנים מקרה שעת חירות שקרה לאדם הזה תקלה קרא לו שכחה ועל זה יש לנו ויכוח קשה בין הפוסקים דוגמה נוספת שדן הרמה בסימן רע אדם מגיע בליל שבת חייב קודם כל לקיים מצוות עשה דאורייתא זכור את יום השבת לקדשו לפני הקידוש אסור לאכול ולשתות האדם הזה שכח לקח מים וברך שהכל שוב אותה בעיה יש לנו כאן בגלל העשה של הקידוש נובע מזה האיסור דרבנן לא לשתות ולא לאכול לפני כן אין ברכה שיטעם משהו כדי שהברכה תחול. הרמ שם מסיים מביא לנו את דברי רצבה לפעמים אנחנו כן נאמר לו שיאכל. איך הקיצד? אם הוא טעה הוא ברך על הלחם המוציא. כאן אתה לא אומר לו שמיד יאכל אלא תגיד לו תחכה רגע אני אביא לו את הסידור שיאמר עוד ברכה ברכת מקדש השבת ואחר כך יאכל מהלחם. הרי כמו שאפשר לקדש על היין, אפשר לקדש על הפת גם במקרה הזה שהייתה לו תקלה וטעה ברח מוציא לפני הקידוש שיקדש על הלחם זה הפתרון אם היה לו תקלה כזו במים אי אפשר לעשות קידוש על המים הלבד כולעלמה שם אין לו ברירה שיטעם אותה בעיה יש גם לגבי ההבדלה לפני ההבדלה אסור לנו לאכול ולשתות טעה וברך יטעם משהו שם אם הוא ברך על הלחם המוציא אי אפשר אפשר להגיד לו תעשה הבדלה על הלחם. אין דבר כזה. יש על חמר מדינה לא על הלחם. ולכן אין לו ברירה שיטעם מהלחם גרם אחד או שניים. ייתכן דוגמה ולא יוכל לטעום. רק כיצד. האדם הזה שכח לומר אתה חוננתנו בתפילה וגם ברך שהכל נהיה בדברו. או ברח המוציא ואכל חתיכת לחם. בלשון הגמרא טעה בזו ובזו שתי טעויות. היה לו שתי פשלות. מה הדין? צריך לחזור עוד הפעם את כל העמידה. השם שפתי תפתח את כל העמידה יאמר אתה חוננתנו. אז כאן אם האדם הזה אחרי שאמר המוציא נזכר אני עדיין לא אמרתי אתה חוננתנו וגם לא עשיתי הבדלה. אז אם הוא יטעם אז הוא יהפוך את כל הברכות שהוא ברך בעמידה 19 ברכות כולם אולי חלילה ספק לבטלה כאן אין ברירה כאן תגיד לו שיגיד מיד ברוך שם מוטב לוותר על ברכה אחת על ברכת המוציא שאולי היא לבטלה ולא על ה-1 כן במקרה הזה לא נוכל להתיר לו לטעום אבל בדברים האחרים בדוגמאות אחרות כן נוכל הרמת דן לגבי אדם שברך על מוקצה ביום שבת הרמא כותב את זה בסימן תקטו סעיף א' הגוי הערבי הביא לי הביא לי באותו יום שהוא כתף מהקרם הביא לי לבית ענבים אסור לנגוע בענבים האלה עד מוצאי שבת או מוצאי יום טוב הוא שכח לקח מהענבים האלה ברך בורא פרי העץ ונזכר יטעם או לא יטעם שוב אותה הבעיה האם לומר איסור מוקצה זה איסור חפצה ולא יטעם או שזה לא איסור מוקצא חמור, אלא בלילה זה יהיה באופן אוטומט יהיה היתר. גם שמה יש לנו מחלוקת קשה. המשך המחלוקת של הדוגמאות הקודמות. בעל השדה חמד מביא בספרו מכתב לחזקיהו שאלה מעין זו. ביום ג' באב האדם הזה לוקח נקניק ומברך. אחרי שגבר את הברכה הוא נזכר, אנחנו נזרים לא אוכלים בשר מראש חודש אב. לא אוכלים בשר. כאן הוא כבר ברך. מה יעשה? שוב המסקנה של הרב שכן יטעם מהבשר ולמה? כאן זה לא דין, כאן זה מנהג. מצד הדין מותר לאכול אחרי ראש חודש אב את הבשר. רק בסעודה המפסקת אסור מצד הדין. לפני כן מותר. אז אם כל זה בגדר מנהג, לכתחילה ודאי שאנחנו ניזהר מאוד בדבר. אבל כאן שהוא כבר בירך את הברכה על הנקניק, אין ברירה להציל את הברכה שלא יהיה כאן חלילה. לא תיסא את שם השם אלוהיך לשו. ולכן אין לנו ברירה אלא לומר לו שיטעם מעט כמו שאמרנו בדוגמאות הקודמות יש לנו בנושא הזה גם עוד סניף כדי להתיר לטעום משהו בכל הדוגמאות הללו הסניף הוא יש לנו את דברי תוספת שבת בסימן שו שאומר שרק בדברים דאורייתא חצי שיעור אסור מן התורה בדברים דרבנן לפי דעתו אין איסור לפי דבריו האדם הזה זה ששותה את הטיפת מים ביום הצום אין כאן שום איסור כך כתבו פתח הדביר והסדחמת בדעת מהרי מאנץ כמעט כל הפוסקים חולקים כולם הלכו כדעת מרן ביורי דעה סימן סח שכמו בדאורייתא גם חכמים תיקנו אותו דבר חצי שיעור אסור גם בדרבנן וככה ההלכה אבל נצרף את הרעיון שלהם לסניף כדי להתיר מכוח ספק ספקה בדוגמאות שדיברנו שלפחות תטעם טיפה אחת כדי להציל את הברכה כך יעשה במקרה של שעת הדחק פתרון לשעת חירום זה הפתרון שעליו לנהוג ולעשות במקרה הזה יש לנו גם את הרעיון של הפרי מגדים פרי מגדים בפתיחה ליורי דעה אות יז הוא מחדש שמה חידוש עצום הוא כותב נזיר שבא לשאול אותנו אומרים לו שמותר לו לאכול 10 גרם ענבים. איך ייתכן? הרי התורה אמרה מחרצנים ועד זג וכל משרת ענבים לא יאכל. איך יתכן להתיר לו 10 גרם ענבים? אומר הפרי מגדים המדרש מסביר מפרש לנו התורה אסרה למזיר לאכול ענבים גזרה שמשתי יין. אומר הפרי מגדים, אם הוא אוכל רק 10 גרם, חצי שיעור, למה מדוע רבי יוחנן אומר חצי שיעור אסור? גזירה שמאכל כזית, שמיאכל שיעור שלם. גם אם הוא יאכל 30 גרם שיעור שלם, גזרה שם שתי יין, זה גזרה לגזרה ולא גזרנן. זה החידוש העצום של הפרי מגדים. האחרונים לא הסכימו איתו. אבל תראו בספר של הגאון מצובין דובב משרים חלק א' סימן מ הוא מביא את הדברים האלה מעריך לפלפל בעניין אז גם פה אצלנו אם הוא אומר את זה בדאורייתא על הנזיר על 10ה גרם הענבים אז כל וחומר אצלנו על הטיפת מים הזו ביום הצום שגם זה כיוון שהצום הוא דרבנן אז ממילא זה יקרי גזרה לגזירה ולא גזרנן אתה גוזר שני גרם מים שמשתה אם לא לוגמ שתה 40 גרם גם אם משתה 40 גרם הרי זה לא דאורייתא הצום הזה תענית אסתר דרבנן אז כל זה יקרא גזרה לגזירה ולא גזרנן יש עשרות דברים שהפוסקים שאחרונים למדו מהרעיון הזה של הפרי מגדים ואני אפרט בקצרה עוד שני דוגמאות אדם שצריך לעלות במעלית ונכנסה אישה האישה הזו אישה זרה זה לא אשתו. הרי יש לנו איסור ייחוד בחומש דברים פרשת ראה. התורה אומרת כיסיתך אחיך בן אמך. הגמרא בקידושין פה שואלת וכי בן מסית בן אב לא מסית אלא מכאן שמותר לבן להתאיחד עם האמא אישה זרה אסור. כאן הדלת של המעלית נסגרת. מותר לו או שצריך לברוח? שוב, גם בזה יש מחלוקת גדולה בין חכמי הפוסקים. חלק מהפוסקים אומרים, אפילו אם תאמר שהזמן של ייחוד שהתורה עשרה זהו 35 שניות זמן של כדי תיגון ביצה. אבל חצי שיעור עשו מן התורה. אז אפילו אם המעלית הזאת תעלה לקומה שלישית ורביעית וכל זה יהיה רק 20 שניות, עדיין אסור. החולקים משתמשים בדברי הפרי מגלים כדי להתיר הרי כל האיסור ייחוד שמה יפטה אותה וכאן אם זה רק 20 שניות יש לנו צד להקל אתה אומר 20 שניות למה אסור גזרה שמ יבוא לשיעור שלם שמן יבוא ל-35 שניות גם אם יבוא ל-35 ש יפטר אותה זה גזרה לגזרה ולא גזרנן זה המהלך שגם בו שתמשו חלק מהפוסקים כל זה טוב כאן בארץ ישראל כאן המעליות שלנו המקסימום כמה יכול להיות חצי דקה זהו אחרי זה הדלת של המעלית נפתחת אבל בארצות הברית לא תמיד זה ככה בארצות הברית יש שמה בתים גבוהים של 80 קומות ה-80 קומות לוקח דקה דקה וחצי שמה אתה עובר את ה-35 ולכן שם יש בעיה אלא אם כן אם המעלית הזו מזוגגת לפעמים המעלית הזו אין לה מעלית חיצונית שאין לה דופנות כהים אלא כולם רואים אותם בזה אין בעיה זה כמו שאתה הולך ברחוב עם אישה אין איסור איחוד גם זה או בגלל מקרי השוד שהיו שם הם עשו עוד דבר ברוב המעליות החדישות יש שמה מצלמה טלוויזיה מעגל סגור אז ממילא עוד הפעם רואים אותו על המסך אז אפילו אם המעלית אלא את החלונות היא לא שקופה אבל יש כאן את המצלמה שמראה אותם ולכן מעליות כאלה לא תהיה בעיה אבל מה שאין כאן אם המעלית הזו מודל ישן יותר שם אם זה יותר מ-35 שניות בוודאי שיש מקום לאסור כאן בארץ כמעט כל המעליות לא מגיעים לזמן הזה של 35 שניות אולי בתל אביב מגדל ישראלי אולי שם יכול להיות שיגיע לזמן הזה זה חוץ משם כל הבתים שיש לנו כאן בירושלים אף אחת מהמעליות לא מגיעה לזמן הזה ולכן בצירוף מה שאמרנו קודם בצירוף דברי הפרי מגל יש לנו צד כולה צד היתר בדבר כן זה גם יש לנו בעיה לגבי הלכות שבת אדם שרוצה לשתות תה הוא שטף יפה את ורוצה לשפוך על זה מים רותחים מכלי ראשון אומר שב ביטת השבת אסור. יש לך כאן טיפת מים קרים. כשאתה שופך על זה בבת אחת מים רותחים אתה מבשל את אותה טיפה. מה צריך לעשות לפי דברי הרב? צריך לקחת נייר טישו או מגבת לאיבש ואחר כך תשפוך. יש הרבה חולקים והרבה מתירים. המתירים אומרים יש ספק ספקה. אולי הלכה כרשבם שעירוי ככלי שני שמותר. גם הליבה דרבנותם אחיו שאמר שעירו יבשה כדי קליפה אולי זה לא דאוריתא אולי זה דרבנן אולי הלכה כחכם צביא בדעת הרמבם שחצי שיעור בשבת מותר גם אם תאמר עלבה דראשי בשבת עד שחצי שיעור בשבת אסור אבל כאן יהיה לנו ספק ספקה כדי להתיר למה אתה אומר טיפה אחת אסור גזרה השמש יבשל הרבה גם אם יבשל הרבה אין כאן איסור דאורייתא הוא לא מתכוון לזה זו מלאכה שנצחה לגופה בשעה שהוא שופך את המים הרותחים הוא מתכוון לזה אולי ההלכה כערוך וראביה שפסיק ראש דלא ניחלה אפילו בדורייתא מותר נכון שבכל צד אנחנו מחמירים בצירוף כל הדברים יחד עם הרעיון של הפרי מגדים הוא אמר את זה אפילו בדוגמה דאורייתא שגזרה לגזרה לא גזרנמן כל החומר כאן בדוגמה של העירוי ולכן מעיקר הדין אין איסור. אתה מנער את יש לך סך הכל טיפה אחד או שניים. מצד זה אני לא צריך לא יכול לחייב אותו מעיקר הדין שיבוא וינגב את או בנייר או בבג. אלא מעיקר הדין יכול לשפוך להערות על אותה טיפה את המים הרותחים. יש מחמירים שהופכים מכלי שני אבל מצד הדין גם ישר מכלי ראשון גם כן הדבר מותר בלכתחילה. אתה רואה את היסוד של הפרי מגלים דברי תורה עניים ממקום אחד עשירים ממקום אחר אבל נחזור אחרונית כל אדם לפני שבא לברך צריך להיות מתון לשים לב אם האוכל כשר אם הזמן כשר לא יזרוק מהר את הברכות אלא יהיה מתון וזהיר כדי שלא יבוא חלילה לידי ספק ברכה לבטלה שלא יבוא לידי כל הבעיות האלה אלא אדם אדם רוצה לברך את השם שיברך אותו במתינות יאמר שם שמיים בכוונה ואז הקדוש ברוך הוא גם ישיב לנו מידה כנגד מידה רבי חנניה בן הקשה אומר