ברכות על מאכלים מרוסקים ומתועשים – שינוי צורה, שינוי שם ועיקר וטפל

- - - לא מוגה! - - - 

היינו בסימן רד סעיף יא מרן מדבר כאן לגבי ריבה שעושים מעלי הורד ריבת ורדים כאן בארץ לא כל כך רגילים בזה אבל בעולם יש הרבה מקומות שעושים ריבה מהורדים מה מברכים על הריבה הזו לפי דעת הטור הכל בו ומרן מברכים בורא פרי האדמה התשבץ חולק התשבץ אומר הברכה היא שהכל הטענה של התשבץ כאן העיקר זה הדבש וממלא כל שהוא עיקר בעמו תפלה מברך על העיקר הוא פותר את התפלה ולכן לפי התשבץ הברכה היא שהכל וככה מנהג למרות שמרן אמר שמברכים אדמה כיוון שנהגו לברך שהכל לכן שמה דחייה הגאון חידה בברכי יוסף בשאר האחרונים סיכמו לנו שיברך על הריבה הזו שהכל וככה המסקנה מרן הוסיף לנו כאן שלושה תיבות שמזה יש לימוד מפתח לעשרות מצרכי מזון מטועסים שמצויים בדורות האלה הרבה רן כאן כותב אפילו הם כטושים ביותר יותר אפילו אחי המילה שאתה אומר בורא פרי האדמה המילה פרי היא בסדר זה הלשון של מרן כאן אבל מרן עצמו למעלה בסימן רב סעיף ז' מרן לא כתב כך המפתח של הנושא הזה הסוגיה במסכת ברכות בדף לח שמה דוגמה עם התמרים מחלוקת שקולה בראשונים. אני לוקח את התמרים ומוך אותם. מה הברכה? לפי דעת רבנו ירוחם ריבן, לפי דעת הרטבה, הרעה, מברכים עליהם. בורא פרי העץ לעומתם דעת רב חי גאון דעת הערוך הרמבם כולם סוברים אם זה מרוסק לגמרי כמו ממרח תמרים הברכה היא שהכל נהיה בדברו הלשון של הרמבם ומרן בסימן רב סעיף ז הלשון שם תמרים שמאכן ביד. אם נאמר שגם ממרח התמרים שישקת בבלנדר גם זה ברכתו בורא פרי העץ. בשביל מה הרמב"ם ומרן הוסיפו את המילה ביד? היו כותבים תמרים שריסקן. מהתוספת המילה הזו שמעכן ביד מדייקים גדולי הפוסקים השלם מגן אברהם נהר שלום כולם אומרים שכוונת מרן אם זה באמת מרוסק לגמרי כמו הממרח תמרים הברכה היא שהכל אם כך השאלה תהיה על מרן עצמו ממה שכתב כאן בבית יוסף וכן ממה שכתב בשולחן ערוך אפילו הם כטושים ביותר. איך נסביר פה? המגן אברהם עונה שכוונת מרן שעדיין ניכר הצורה. צורתן ותוארן עדיין ניכר. זה לא מרוסק לגמרי. בדברי המגן אברהם העתיק לנו כאן על המקום הבאר ותב סעיף קטן טו. אני מצטט דווקא שניכר מהותו ותוארו. מה שייך לומר את המילה פרי אבל אם נפסדה צורתו העצמית מברך שהכל כך הם מסבירים את מרן יש חולקים יש מפרשים אחרים והנפקמינה לגבי הפלאפל אדם שלוקח חומוס שורה את זה אחרי שזה מתרכך אחרי יום לוקח וטוחן את זה מה יברך על הפלאפל הזה אני יודע שזה חומר גלם חומוס ברכתו האדמה האם בגלל שריסקתי את זה האם אני אברך על זה שהכל או לא כמו על ממרח תמרים גם על אפל אפן יש את אותה הבעיה גם כאן יש את המחלוקת האמורה ושוב לפי דברי הפרשנות של המגן אברהם ונהר שלום בדעת מרן זה מרוסק לגמרי לכן הברכה היא שעכל כל הגאון רבי יוסף ידיד היה מגדולי הדור לפני כ-100 שנה היה כאן בירושלים אב בית הדין והוא כותב עוד טענה כדי שנברך על הפלאפל שהכל הוא אומר אם רסקת ולא רק עבר כאן ריסוק אלא גם השתנה השם אתה לא קורא לו כעת חומוס אתה קורא לו פנפל כיוון שיש כאן שינוי השם ולכן יברך על זה שהכל נהיה בדברו הנפקה מינה במה שכותב רבנו יוסף חיים ברב פעלים שם הכותרת של השאלה מה מברכים על מדגוגה מה זה מדגוגה אולי העיראקים הזקנים אולי הם יודעים מה זה הדור החדש לא יודע שם בבבל היה להם שפע גדול של תמרים. היו לוקחים את התמרים, מרסקים את זה ושוטחים את זה כמו שאתה לוקח מהשומשום, שופך עליו מים עם סוכר או בוטנים, אחר כך אתה פורס את זה בצורת משולש משה. ככה היו עושים עם התמרים. היו פורסים את זה ומחלקים לאנשים. כל אחד לוקח חתיכה. זה נקרא בערבית מתגוגה. העשירים היו תוחנים אגוזים, מערבבים בזה גם אגוזים. אלה שלא היו עשירים רק אתמרים בלבד. הכותרת של השאלה של רבנו יוסף חיים מה מברכים על המדגוגה? הוא מביא את המחלוקת שדיברנו והמסקנה שלו יש מחלוקת ספק ברכות להקל ולכן אי אפשר לברך על המדגוגה בורא פרי העץ אלא הברכה היא בלך התחילה שהכל אם טעם ואמר העץ בדיעבד יצא איפה אתה נתקע איפה אתה מסתבך ברכה אחרונה שם לגבי הפלאפל בין אם תאמר שהברכה הראשונה האדמה או שהכל ממה נפש שאחל חובוס מברכים בסוף בורא נפשות. אין לך בעיה עם הברכה האחרונה. אבל כאן לגבי הממרח תמרים פה אתה בבעיה קשה. אם נאמר שהלכה כדעת רב הי גאון הערוך והרמב"ם שאם זה מרוסק לגמרי הברכה שהכל ברכה אחרונה נפשות. אבל אם תלך לפי רבנו ירוחם הרעה והרטבה שצריך לברך על זה העץ אם כך על הממרח תמרים הזה אם אכלת כזית בלי לחם צריך לברך ברכה אחת מען שלוש על העץ ועל פרי העץ וממה נפשך מה שתעשה אתה נכנס לספק ברכה לבטלה אם תברך על העץ ועל פרי העץ לפי רב גאון והרמב"ם זה ברכה לבטלה. אם תברך בורא נפשות לפי רבנו ירוחה מראה והרדבה זה ברכה לבטלה. כאן הבעיה הקשה ביותר. כאן בהלכה הזו של המדגוגה רבנו יוסף חיים אמר שיברך בורא נפשות. ולמה? תגיד ספק ברכות להקל. יכולים להסביר את הרב שתי דרכים. הסבר הראשון כאן זה השתנה השם. לא רק שזה מרוסק, היה גם שינוי השם. קודם קראו לזה את מרים, כעת יקרא שם מדגוגה. אז גם הרב סובר כמו הסמרה של רבנו יוסף יודע. ולכן הוא החליט מכוח ודאי שיברך שהכל ובסוף ברכה אחרונה בורא נפשות. זאת ועוד השיטה של רבנו יוסף חיים בעל הבן איש חי. לא רק ברכת שהכל ברכה כוללת ופותרת כל המאכלים לפי דעתו גם ברכה אחרונה בורא נפשות גם היא ברכה כוללת אם אכלת עוגה במקום לומר על המחיה אמר נפשות לפי דעת הרב יצא יש עוד 20 אחרונים שהולכים בדרך הזו בשיטה הזאת תראו בספר יפה שעה של הגאון רבי מחלוף אבו חצרה שם הוא מביא להקת אחרונים אבל על הכלל הזה יש חול חולקים. תראו, בבי אומר חלק א' אבא מביא עוד 20 אחרונים כנגד שאומרים רק שהכל פותר את הכל, נפשות לא פותר. כך שאם האדם הזה אכל את המדגוגה, אם אכל מזה כזית, או שאכל מהמרח תמרים, אכל כזית, האדם הזה נמצא בבעיה. מה העצה? מה הפתרון? פתרון קל מאוד. יש לך בבית תמרים. קודם כל תברך העץ על התמרים. אכלת שני תמרים, בוודאי את החיה ברכת על העץ ועל פרי העץ. מה שאכלת אחר כך ממרח תמרים, אתה פותר את זה בזה. אין לו בבית תמרים. יש לו בננה, יאכל כזית מהבננה ויברך בורא נפשות. אין לו לא זה ולא זה. האדם הזה נמצא בצבא, שמה אוכל באותו מקום, באותו הבסיס, הכל טרף. אז הוא נכנס למטבח ואומר לטבח, אני לא אכלתי מה שהבאתם הכל טרף. אז הטבח מוציא לו אומר לו יש כאן ממרח תמרים כתוב על הקופסה בהכשר הבדעץ קח תאכל הוא היה רעב אכל אכל מזה יותר מכזית שמה אין לו עוד תמרים לאכול מה יעשה בשעת הדחק נגיד לו שיעשה כך ויברך דוד את אדוני לעיני כל הקהל ויאמר דוד ברוך אתה אדוני אלוהי ישראל אבינו מעולם ועד עולם מלך העולם בורא נפשות רבות וחסונל על כל מה שבראת לחדים נפש כל חי ברוך חי העולמים זה היה אם הוא חיה בורא נפשות הנה הוא אמר יש כאן ברכה שם ואלוקינו שם מלכות אם הוא לא חייב הוא לא עבר כאן עליו לא טיסה את שם השם אלוהיך נכשיו הוא אמר פסוק מדברי הימים כל בוקר אנחנו אומרים את הפסוק הזה העצה הזו כתובה הנודע ביהודה בספרות ציון לנפש חיה פרי תבואה פתח תשומה יורי דעה סימן שכח בן איש חי כף החיים ועוד כולם אמרו את העצות האלה בדוגמאות אחרות אפשר יהיה להשתמש בעצה הזו גם פה או שאמר ברוך אתה ויערהר השם ואלוקינו או שילמד ילד קטן את נוסח הברכה ואז יכול לפתור גם אותו יש כאן כמה עצות אבל לבוא ולברך בצורה רגילה בורא נפשות או על העץ קשה לנו בדבר הזה קשה לנו להתיר בלכתחילה כיוון שיש יש כאן ספק חשש כל דהו של ספק ברכה. הבא ביבי העומר חלק ז' גם בחלק ט דן בנושאים האלה והוא מביא את דברי המגן אברהם. מגן אברהם דן אדם שצריך לברך על הבושר שהכל יש לו כעת משמיש. הוא טעה הוא ראה את הצבע של המשמיש צבע צהוב כההר. חשב שזה מבושל על כל צרכו. לקח ברחם זה העץ טועם זה חמוץ מאוד בוסר היה צריך לברך שהכל האם בדיעבד יצא או לא יצא כותב המגן אברהם בסימן רשו בדיעבד יצא למה נכון שבכתחילה מברכים על הבוסר שהכל אבל כאן מה שהוא אמר בורא פרי העץ היא לא שקר המשמיש הזה גדל על העץ גם הפנים מהירות ועוד מאחרונים משתמשים ברעיון הזה בדוגמאות אחרות אם כן מר על ממיר רח תמרים אפילו אם תאמר צריך לברך על זה בלכתחילה שהכל יומ בורא פרי העץ בדיעבד יצא סוף סוף מאיפה הממרח תמרים הזה זה גדל על העץ זה הכיוון שחלק מהאחרונים הלכו ולכן נוכל ללמד זכות על אותם האנשים שיברכו על הממרח תמרים בורא פרי העץ ובסוף על העץ ועל פרי העץ הבעיה היא גם זה מחלוקת הצמחצ צדק מלובביץ' וברכת יוסף הם חולקים על המהלך הזה הם אומרים זה ברכה לבטלה רק שמה מגן אברהם שאמר על הבוסר הבוסר הוא שנה לא מרוסק ולכן המילה פרי זה בסדר פה אצלנו זה מרוסק לגמרי אם זה מרוסק זה לא פרי לכן יש לנו בעיה של ספק ברכה לכן השתמשנו בעצות האחרות כדי לא להסתבך לא להגיע ללא טיסה שם בבי עומר חלק ז הכותרת של השאלה זה על השל המסקנה ש באותה התשובה לברך בורא פרי האדמה אבל בסוף הספר בשופות ומלוואים האבא חוזר בו ואומר לא כיוון שלשתנה שמו לא רק שזה מרוסק אלא גם ויקרא שמו בישראל פלאפל יש כאן תרתר הוא מצטט לדברי ברכת יוסף לכן הוא מסכם על הפלאפל שאתה עושה בבית, תברך על זה שהכל נהיה בדברו. וזה נלמד גם לדברים אחרים. בדור הזה יש לנו מאות מצרכי מזון מתועסים וחלק גדול מהם מרסקים אותם לגמרי. כגון הבמבה. איך עושים במבה? אתה לוקח את הטירס מרסק לגמרי. לוקחים גם חמאת בוטנים. 70% מהטירס המרוסק, עוד 30% חמאת בוטנים מערבבים. יש להם בדוד הגדול. מצליחים לייצר את זה בצורה שאנחנו רואים. אבל בהתחלה זה מרוסק לגמרי ממש כמו קמח. השאלה מה מברכים אדמה או שהכל? לפי מה שאמרנו צריך לברך על זה שהכל. א' זה מרוסק. המילה פרי לא מסתדרת. דבר שני, יש כאן שינוי השם. אתה לא קורא לזה טירס, אתה קורא לזה במבה. ולכן גם בזה הברכה היא שהכל נהיה בדברו. טעם ואמר אדמה, בוודאי שיצא בדיעבד יצא ידי חובה. אבל מלכתחילה, אם הוא שואל אותנו עצה טובה, עדיף יותר שיברך שהכל. עכשיו אין לך בעיה עם הברכה האחרונה. אם הוא אכל 30 40 גרם זה ודאי שיכול לברך בורא נפשות בין אם תאמר הברכה היא שהכל בין אם תאמר אדמה על חמעת בוטני ועל טירס כולם ודעים הברכה היא ברכה אחרונה בורא נפשות ולכן שם אין לנו בעיה עם הברכה האחרונה הבעיה היא רק עם הברכה הראשונה לגבי הממרח תמרים הבעיה היא כפולה ולכן חיפשנו את העצות האחרות כך גם לגבי הסוכר. הסוכר שלנו גם הוא כולו מיוצר מסלק סוכר. לא רק שהוא נימוח לגמרי מרוסק אלא גם השם. אתה לא קורא לזה סלק אתה קורא לזה סוכר. ולכן הסוכר והסוכריות ברכתם שהכל. או אדם שלוקח תפוחי אדמה, מבשל אותם היטב ומרסק. מה קוראים לזה היום? יש לו שם חדש בצרפתית פרה. ולכן יש כאן א' מרוסק, ב' השתנה שמו. כיוון שהשתנה שמו קוראים לזה פרה. ולכן ברכתו שהכל נהיה בדברו. זה נכון לגבי הפרא שיש באולמות. שם באולמות מרסקים את זה לגמרי. אבל בבית, כשעושים את הפרה בבית, לפעמים בעלת הבית בערב שבת אין לה הרבה כוח והרבה זמן. היא מרסקת, אבל לא לגמרי. יש שמה עדיין גושים אם יש גושים אין בעיה, תברך אדמה. רבנו חכם בן ציון באור לציון הוא כותב, הפרי הכי קטן שאנחנו מברכים עליו בורא פרי האדמה הוא החומוס. או יש לך גם שומשום. השומסום עוד יותר קטן. הפרי הכי קטן שומשום אתה לא אומר אולי שהכל אלא הוא פרי שלם עליבה דקולעלמה על השומסום מברכים בורא פרי האדמה אם יהיה חתוך התפוח אדמה חתוך אבל בגודל שומשום עדיין ניתן לברך עליו בורא פרי האדמה מתי אתה מסתבך מתי מתחילה המחלוקת שזה מרוסק לגמרי נהיה כמו עיסה ואין אפילו גודל של שומשום אבל אם יש גודל של שומשום מברכים זה אדמה כך גם לגבי דברים אחרים ולכן אדם שלוקח גזר לוקח את הפומפיה ומרסק שם זה לא עובר עיסוק לגמרי אלא יש שמה לשונות חתיכות חתיכות יותר מגודל של שומשום ולכן הברכה עלבה נכול העלמה בורא פרי האדמה לוקח סלק עושה מזה סלט סלק ושוב מגרד את זה בפומפיה גם שמה לא מרוסק לגמרי גם שמה הברכה היא בור פרי האדמה וכן כל כיוצא בזה אבל סלט חצילים אתה מרסק אותו לגמרי ולכן הברכה היא שהכל או לוקח את הזחוק הוא לא אוכל את זה עם לחם הוא אוהב את זה בלי לחם לוקח ואוכל זחוק שמה זה מרוסק לגמרי שהכל אותו דבר החילבה הוא לא מחכה עד שיבוא לו לחם לוקח בכפית ואוכל את החילבה זה בריא מאוד זה נגד הסוכר נגד שואל אותך נו מה אני מברך שוב כתוב, גם שמה זה מרוסק ולכן הברכה היא שהכל. לא תמיד זה מרוסק. לפעמים האישה בערב שבת לא היה לה זמן לרסק את זה. לפעמים יש שמה חתיכות של החילבה. אם זה לא מרוסק, הנה החמך אדמה. אבל בדרך כלל מרסקים. בדרך כלל נשים צדקניות לכבוד שבת עושים את החילבה למהדרין מן המאדרין גם בטעם. אם זה מרוסק ממלא הברכה תהיה שהכל כמו הדיוק שאמרנו קודם מלשון הרמבם ומרם שמעכן ביד אבל אם זה מרוסק לגמרי במילא יורד דרגה והברכה היא שהכל נהיה בדבור אמר בורא פרי האדמה בדעבד ודאי שיצא אבל בלכתחילה יותר טוב שיברך על זה שהכל נהיה בדברו שוקולד אותה בעיה. גם שמה יש את המחלוקת, אותה השאלה, מה מברכים על השוקולד? השאלה הזו לא תמצא אותה בשום אחד מהראשונים. גם הרמבם בשולחן ערוך לא כתב בשום מקום את הדינים של השוקולד, אלא רק האחרונים. והסיבה היא עץ השוקולד לא היה מצוי כאן עדורו של מרן. גילו את אמריקה ושמה מצאו את העץ הזה ומאז משם מפיצה משמה מחלוקת עצומה אתה נוטע את העץ הזה בשביל לעשות שוקולד תוחנים מבשלים ועושים את השוקולד אז אם נטעו ועשו עד דעתה דאחי לפי רבנו ירחם צריכים לדרך על זה בורא פרי העץ וכך פוסק להלכה למעשה מורנו הגאון הרב אובך במנחת שלמה חלק א' הוא פה פוסק שעל השוקולד בין אם זה מריר חלבי על כולם בורא פרי העץ ושם בתוך התשובה הוא כותב תמהני עלחנו בני ישראל הספרדים שהולכים בעקבות מרן מדוע כאן הם לא מברכים על השוקולד העץ הוא מביא את הלשון של מרן כאן בד אפילו הם כטושים ביותר אומר הם צריכים לברך בורא פרי העץ זו הקושיה שלו אבל לפי מה שהסברנו הדבר לא יצא מידי מחלוקת גם בדעת מרן. ולכן אנחנו מברכים כמו האשכנזים, גם אנחנו מברכים על השוקולד שהכל נהיה בדברו. טעב וברך על השוקולד עץ האדמה בדעבד יצא ידי חובה. כל זה בשוקולד רגיל. יש סוג אחר של שוקולד, יש בו הרבה שקדים ואגוזים. לא רק על הסטיקר מצויר אגוזים. אתה פותח אתה רואה שמה שכתוב זה אמת אתה רואה זה מצופה מבית ומחוץ יותר מ-51% זה גוזים ושקדים בזה אין מחלוקת הרי אמרנו את המשנה בברכות מד כל שהוא יקם ואמות תפלה ברך על היקר הוא פותר את התפלה איך אתה יודע מה העיקר הרוב הרוב הוא שמכתיב לנו וכאן הרוב זה שקדים ואגוזים וזה אין מחלוקת הליבה דקול העלמה תברך על השוקולד הזה בורא פרי העץ טעם ואמר שהכל בדיע יצא על הכל אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא אבל בלכתחילה לשוקולד הזה יברך העץ מה שאין כן בשוקולד שאין בו הרבה גוזים ושקדים אלא הרוב רובו זה שוקולד קשה לנו להתיר ולכתחילה שיבוא ויברך עליו ברכת העץ אלא עדיף יותר כמו שאמרנו בדוגמאותם הוא הדין גם בדוגמה הזו הברכה היא שהכל הוא הדין גם תחינה ומה עושים את התחינה? שומשום. אתה יודע מה חומר גלם? על השומסום אמרנו קודם הלבדקולע עלמה בורא פרי האדמה. מה יברך על התחינה? הוא אוכל את זה בלי לחם. לוקח הוא אוהב את התחינה לוקח ואוכל את זה כמו שהוא מה יברך? המסקנה היא שוב המילה בורא פרי כאן לא יכולה להתלבש. כי המילה פרי כשיש לך גודל לפחות כמו שומשום אחד אין שמה כיוון שהכל מרוסק כמו שאמרנו עם השוקולד הוא הדין גם בזה הברכה יורדת דרגה אתה לא קורא לזה חומוס אתה קורא לזה תחינה אתה לא קורא לזה שומשום אתה קורא לזה תחינה ממילא השתנה שמו יש כאן טרת גם מרוסק וגם השתנה שמו ולכן הברכה יורדת ולכתחילה לברכת שהכל נהיה בדברו שוב גם בזה טעה ואמר בורא פרי האדמה בדעבד יצא ידי חובה יש שני סוגים של בעלי תשובה יש אדם שגדל בבית דתי גדל בבית דתי ידע למד את ההלכות האלה אחר כך הגיע לצבא נפל ועכשיו הוא חזר בתשובה ברגע שהוא חוזר בתשובה הוא לא צריך הרבה להתאמץ הוא מיד הוא חוזר לשורשים יודע מה לבר ברך. אבל יש אדם קיבוץניק שרק אתמול הכיר את בוראו ושום דבר הוא לא יודע. אתה מלמד אותו צריך לברך על כל דבר שאתה אוכל צריך לברך עדיין הוא לא יודע את כל הלכות ברכות הלכות ברכות מתחילות סימן קסז עד סימן רכט הוא עדיין לא יודע מה יעשה בינתיים עד שילמד מה חלילה יאכל בלי ברכה ודאי שלא תלמד אותו בינתיים ברכה אחת שהכל נהיה בדברו על הכל אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא אפילו על הלחם ויין תגיד לו בינתיים מתחיל למשה הכל אחר כך התקדם ילמד את שאר הברכות להבדיל ילד קטן בגיל שנתיים פתח את הפה הילדות עוד לפני שנתיים כבר יודעות לדבר היא חייבת לדבר תשעה קבים אם תתחיל בגיל שלוש זה מאוחר מאוד היא לא תספיק הם בלי עין הרע הילדות האלה כבר עדיין לא יצאו מקליפת הביצה כבר מדברות שוטף יודע תדבר אז תלמד אותה גם לברך במה אתה מתחיל תחיל איתה איזה ברכה שוב הברכה הראשונה תתחיל איתה שהכל זה הפתרון גם לשאלות שדיברנו בכולם אם אמר שהכל בוודאי לכל הפוסקים לכל הדעות בדעבד יצא ידי חובה כך אמרנו גם לגבי הלדר כך הוא הדין גם לגבי דברים אחרים יש היום בסופר אתה נכנס יש לך מאות מצרכי מזון מטועסים שמעורבים והמחנה המשותף שכולם מרוס פסקים וכולם יחו את הכלל האמור שמלכתחילה יברך שהכל נהיה בדברו. אדם שבא לקחת תרופה לא מרגיש טוב מה יברך? יש הבדל אם התרופה הזו היא טעמה טוב או שהטעם שלה אמר. אם אתה אמר אין שום ברכה. נכון שאסור ליהנות מהעולם הזה בלי ברכה. וכשאני לוקח את התרופה אני נהנה. הגוף שלי נהיה בריא. כאן הכוונה הייתה ברכת הנהנין שהטעם הוא טוב. וכאן הטעם של הכדור הזה הומר. אתה בולע אותו ולכן הליבה דכולעלמה לא מברכים על זה שום ברכה כמו שכתבו הראש הרמה ושאר הפוסקים. אבל אם האדם הזה מקבל כדור למציצה הכדורים האלה טעמם טוב. או סירופ. גם הסירוב הוא נעלם מזה זה טעים זה מתוק לו שאמר רשי לברך על זה שהכל נהיה בדברו אבל בדברים שאינם מתוקים מן הראוי שיזהר שלא לברר לפעמים הוא מסופק הוא עדיין לא טעם את זה הוא לא יודע אם זה טעים או לא מה יעשה מספק יקח מעט סוכר תברך על הסוכר שהכל וייפתור את אותה תרופה כך יעשה כשיש לו ספק אבל כשהוא יודע בוודאי שהטעם מומר בודאי שאין צורך לברך כלל חומר אדם שמכניסים לו אינפוזיה אז הוא אומר לך תראה מלה שלמה הכניסו לו יותר מרביעית אז מה יברך שהכל בורא נפשות לא זה ולא זה זה לא דרך שתייה לא כך שותים מים ולכן אינה ואמנה לברך שום ברכה לא שהכל וגם לא בורא נפשות אין בזה שום ספק אלא יודע להקדוש ברוך הוא יש לכמן בסימן רל את הנוסח מרן כותב, אדם שעוסק בענייני רפואה צריך להתפלל להשם. התפילה הזו פותרת גם את ההנאה שהוא נהנה מזה שהוא מתרפא במהרה. יאמר את הנסח הזה, אבל לעניין ברכה, ברכת הנהנים, עץ אדמה שהכל וכ יוצא בזה, בוודאי שאסור לו לברך כלל ועיקר. מרן ממשיך בדברי המשנה ברכות מד כל שהוא עיקר ואמות תפילה מברך על העיקר הוא פותר את התפלה איך אני יודע אם זה עיקר או שזה תפל אנחנו הולכים לפי הרוב יש לך סלת פירות יש כאן תפוזים קלמנטינה קי כמה דברים שהם העץ יש שמה גם בננה הרוב 70% פירות העץ תברך רק העץ ברכה אחת אסור לך לברך גם אדמה אלא העץ פותר. הפוך. אם הוא שם הרבה בננות, פפיה, הרוב זה אדמה, מברך רק בורא פרי האדמה. וכן כל כיוצא בזה בכל התערבות וכל הדברים האחרים אתה הולך לפי הרוב. וזה מה שמוביל לגבי נוסח הברכה. ברכה ראשונה או ברכה אחרונה. יש דבר אחד והחיד שלא הולכים בו לפי הרוב והוא לגבי חמשת מיני דגן מערב בו קמח אפילו אם הקמח הזה הוא רק 18% אין שם רום הברכה היא בורא מיני מזונות מרן מסיים אם הוא שם מעט קמח שם רק 10% קמח שם הקמח הזה הוא רק לתת צורה לעוגת הגבינה שעוגה תעמוד יפה אבל זה לא בא לתת טעם, זה לא בא להשביע. ולכן על עוגת גבינה כזו, הברכה היא שהכל נהיה בדברו. אבל אם הוא שם 18% ויותר צריך לברך על העוגה הזו בורא מיני מזונות. בדרך כלל רוב רובם של העוגות גבינה בבית בדרך כלל שמים מעט קמח. אנשים יש להם עין טובה שמים הרבה גבינה לכיסח בו ולכן הברכה בבית שהכל עוד חודש יש לנו את חג השבועות וכמעט כולם רגילים באכינת עוגות גבינה עוגת בית שהכל אבל אם אשתו לא יכולה לא מסוגלת להכין עוגת גבינה הוא הלך קנ מהמגדניה רוב רובם של המגדניות המאפיות שעופות עוגות גבינה מערבבים הרבה קמח מעל 18%. הסיבה היא הגבינה עולה ביוקר. הקמח הוא בזול. והצבע של הקמח והגבינה אותו דבר. שניהם לבנים. כשהם מערבלים את הגבינה הזה, הגבינה הרכה במיקסר, שמים הרבה קמח. חלק מהם שמים 40% קמח. עד כדי כך הם שמים בעין טובה ורוצים שנשבע. לא. ולכן בחי גבנה ודאי שמברך על אותה עוגת הגבינה מזונות ועל המחיה בלי ספק שזה הוא העיקר. הפוסקים דיברו בזמנם על החלקום אז היו שמים בחלקום הרבה קמח היום המציאות השתנתה היום על החלקום מברכים רק שהכל יהיה בדברו היום אין הבא אמנה לברך על זה מזונות כי לא שמים בתוך זה היום קמח היום המציאות השתנתה ולכן החלקון בוודאי ברכתו רק שהכל נהיה בדברו הרטבה כשדן בהלכה הזו הוא מדגיש גיש ואומר אם יש כזית בכדי אכילת פרס היינו 17% לפי דברי הרטבה מברכים על זה בורא מיני מזונות אפילו אם זה תפל זו ההדגשה שלו הנפקה מינה אנחנו מתחילים את הקיץ ובקיץ אנשים אוהבים לאכול גלידה היום יש טילון קסטה חיוצא בזה מה מברכים עליהם אתה לא יכול לתפוס את הגלידה ביד שזה יש לך את הבסיס את הגביע אם היית אוכל כעת רק גביע זה מזונות אבל כיוון שהוא תפל אתה מברך על הגלידה שהכל הוא פותר את הגביע כל זה לגבי גלידה רגילה גביע קטן אבל בטילון שם הגביע הוא כפול עווה יש בו יותר מכזית והריתבה אומר לנו שמברך בורא מיני מזונות למרות שכל כוונתי בשביל הגלידה זה העיקר אומר לא חשוב אפילו שהגביע הזה הוא טפל אף על פי כן יברך עליו בורא מיני מזונות ברגע שברכת מזונות תנגוס חתיכה מלמטה שהברכה תחון על הגביע ולכן תנגוס משהו חתיכה קטנה מלמטה זה הפתרון כך הוא הדין גם לגבי הקסטה גם שמה אותו דין אתה לוקח קח קרם בו אתה לא יכול לתפוס את הקרמבו כך זה יתמעך לך ביד יש שמה בסיס בסקבי דק אני מברך על הקרם שהכל נהיה בדברו פותר גם את הבסקבית הדק מה שאין כן לגבי הכסת השם יש שני בסקביתים עובים יש בהם כזית לפי דברי הרטבה שאר הפוסקים בסימן רח סעיף ב הברכה היא בורא מיני מזונות ועל המחייה. בזמנו לפני 20 שנה מורנו חכם בן ציון אמר את ההלכה הזו ביום שבת בשיעור. חלק מהאנשים לא הבינו טוב את ההלכה. חשבו שהחכם לא יודע מה זה קסתה. בטח החכם אוכל מהרשם מהרמשיף. מאיפה הוא יודע מה זה קסת? חשבו שיש כאן פליטת פה. לכן הם קנו לשבת שאחרי זה הם מגיעים לשיעור שמו במקרר קסטא ונתנו לאמור אחי יבדל לחיים חכם יעקב אמרו לו תשאל את החכם לפני שהחכם התחיל את השיעור הראה לו רבנו זו הכסתא מה ברכתה אמר כן כן על זה דיברתי שבת שעברה ולפי הרטבה בורא מיני מזונות שמה הביסקבית הוא לא דק כמו הקרמבו שם שני בסקביתים עים חתיכה ראויה להתקבל יש בהם בוודאי כזית ולכן בלי ספק יברך על זה רק ברכה אחת בורא מיני מזונות ובסוף על המחיה את הדברים האלה גם הרב כתב בספרו לאור לציון חלק בכך המסקנה להלכה למעשה גם בעוגות אחרות וכמו שאמרנו ההגדרה היא כזית בכדי אכילת פרס מרן סובר שההלכה היא כמו רבי יוחנן בן ברוקה בעירין פב שכזית בכדי אכילת פרס זה שלוש ביצים בכל שני זתים אז אם יש לך שלושה ביצים אחד מהשלושה הוא אחד מתוך השלושה זה אחד משש בכל ביצה יש שניים שלושה ביצים יש שישה זתים. אם כך, אחד משש יוצא לך בדיוק 17%. אם יש לך 17% באותה העוגה קמח או יותר מזה, הברכה היא מזנות ועל המחייה. אבל אם זה פחות מ-17% אתה נכנס למחלוקת. רבי שמעון אומר שם שכזית בכדי אכילת פרס ארבע ביצים. כל ביצה אמרנו שני זתים אם כן זה אחד משמונה אחד משמונה זה 12ח זה המחלוקת אבל מרן בכמה מקומות גם בהלכות עירובים בסימן תט גם בהלכות כיפור סימן תרב סעיף ד כמה מקומות מרן נקד כדעת הרמבם הרשבה הרב המגיד שכזית בכדי הכינת פר זה שלושה ביצים הם אלא כאן לענייננו 17% קמח מברך בתערובת הזו של העוגת הגבינה בורא מיני מזונות אנחנו הולכים לפי מרן פחות מזה יש לך מחלוקת ספק מספק יברך שהכל וחומר כאן שהספק הוא לא שקול יש לך את מרן מרן סובר 17% הלי ליבה דמרן פחות מ-17% צריך לברך על העוגת הגבינה הזו שהכל ולכן נברך על זה שהכל אישה שבאה לשאול היא רוצה להכין עוגה לכבוד שבת תענה לה או שתשימי מעט קמח פחות מ-12.5% חצי אחוז שהליבדקולעלמה תהיה הברכה שהכל או שתהיה הכמות יותר מ-17% שהלבדקולעלמה תהיה הברכה מזונות בין 123 ל-17 במחלוקת בין הרשבה לבין שאר הפוסקים לבין ראשי ותוספות אתה לא נכנס למחלוקת הזו אם אם היא תעשה 15% קמח סבך אותנו תגיד ברכה ראשונה נו על הכל אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא מה עם הברכה האחרונה תברך על המחייה תברך בורא נפשות זה סיבוך ולכן צריך לומר לאישה להדריך אותה להנחוט אותה שלא תיכנס למחלוקת לא תמיד האישה עושה חשבון באחוזים הא אומרת לך אני שמה סוכר קמח טוב תעשה אתה בעצמך את החשבון כל הדברים האחרים כמה וכמה קמח כמה אחוזים הוא אם אתה רואה זה 17% בסדר אם לא תגיד לו שתוסיף עוד מעט קמח כדי שבוודאי יהיה 17% כדי לחמוק מהמחלוקת שתוכל לכתחילה לברך גם מזנות וגם על המחיה זה מה שרצוי לנהוג ולעשות בלכתחילה אדם שלא יודע אם הוא לא יודע יודע ישאל יש לך כאן את בעל הבית או בעלת הבית ישאל אותם מה המתכון כמה אחוזים ולפי זה ידע כטע עליו לנהוג ולעשות אבל כשהוא קונה עוגה בשוק יש על זה הכשר בדף אבל לא כתוב מה הברכה מסתמה יש שמה הרבה קמח ולכן על פי רוב הברכה צריכה להיות בורא מיני מזונות הוא הדין גם אדם שקונה פלאפל בשוק רובה דרובה 99% מהפלאפל שאדם קונה בשוק הברכה היא מזונות מי שאוכל את הפיטע עם הפלאפל מברך על הפיטע המוציא פותר גם את הפלאפל אבל אם הוא לא אוכל פיטה הוא שבע קונה רק פלאפל קונה 100 גרם כמה כדורי פלאפל מה יברך על זה קודם אמרנו שהכל בגלל שזה טחון והיא נשתנה שמו כל זה בפלאפל שאתה עושה בבית מה שאתה קונה פלאפל באיזה מסעדה שם בוודאי הברכה מזונות. מה נשתנה? מה ההבדל? מי שעבד פעם במסעדה יודע מה שאני אומר. שם במסעדות נזהרים מאוד מאוד באיסור בל תשחית. ולכן ב-12 בלילה כשכל הסועדים הלכו, הם לוקחים דלי גדול. אוספים לתוך זה את כל השאריות. ישארו שעריות דגים, לחם את הכל לוקחים לתוך הדלי משם למיקסר הגדול תוחנים את הכל ומהתערובת הזו מחר יעשו בזה פלאפל אם כך אם יש שמה הרבה לחם מספיק שיהיה 17% כדי לברך מזונות ושמה יש בוודאי יותר מ-17% לחם אדם שישאל איך אני יכול לדעת דברים כאלה מה יש לי רוח הקודש תגיד לו שיסתכל על הצבע. כשאתה עושה פלאפל בבית מהחומוס, הצבע הוא צהוב. שמה אתה רואה הפלאפל של החנויות שמה זה צבע חום כהה שחור. למה? מה קרה? למה זה נהיה צבע כהה? שאתה מתגן לחם. לחם או קמח מקבל את הצבע החום כה עם זה אתה מבין לבד מה המתכון, מה יש בתוך זה. ובוודאי שצריך לברך על זה. בורא מיני מזנות אכל כזית תברך על המחיה הוא הדין גם נקניק הנקניק היקר פסטרמה יש שמה מעל 90% חזה עוף ולכן הברכה היא שהכל אבל הנקניק הזול יש בו רק 6% מהבשר עוף והרוב הגדול קמח וכיוצא בזה ולכן על הנקניק מברך בורא מיני מזנות ובסוף על המחייה. למה? כמו שאמרנו שם, הקמח הוא המוביל כאן בוודאי שזה משביע. ולכן יברך על זה ברכת בורא מיני מזנות הליבה דכולעלמה. וכן כל כיוצא בזה. אדם שאוכל קובה, גם בתוך הקובה יש בשר, יש מעט בצל. שוב, מה העיקר? העיקר זה הסודת. יש שמה כזית ולכן על כדור כזה יברך בורא מיני מזונות ואחר כך בסוף יברך על המחייה הוא לא אומר יש כאן גם כזית בשר אז אני אברך גם בורא נפשות זה לא כך כיוון שהעיקר זה הסולת של הקובה ולכן בדי ספק שיברך על זה את הברכה הראויה לו רק ברכת בורא מיני מזונות בדור האחרון יש הרבה אול אולמות אולם שמחות שהתחילו לעשות מנה עיקרית לכבוד החתן החתן הזה עיראקי אוקורדי והם אוהבים הרבה קובה עושים לו מנה עיקרית קובה מחלקים באולם אם האולם הזה יש לו הכשר בדעת הקובה הזו כשרה לכתחילה הבשר הוא בשר חלק הסומת אין בו תולעים תברך עליו דור מיני מזונות ובסוף על המחיה בזה אין בעיה אז אבל באולם שאין הכשר בדעת צריך להיזהר מאוד לא ננגוע באותו מאכל בקובה. הבעיה היא לא רק על הבשר אם זה חלק או לא. יותר גרוע מזה הבעיה עם הסולת. הסולת בחום הזה מטליע מהר מאוד. אם אתה מניח אותו בתוך המקי או המקרר זה יכול לשרוד ולא להטליע. אם תניח אותו בארון אהרון מטבח על המדף כמה שעות יכול להליח איך בודקים דבר כזה כמו שאתה בודק את האורז אתה שותח אותו על המגש ובודק גם את הסולת כך צריך לבדוק אם אין שם משגיח שעומד כל היום על המשמר משמר הקשרות שמה הפועלים שנמצאים לפעמים אינם בני ברית והרבה פעמים זה נמצא שם בארון בארון מטבח וזה כולו שורץ תולעים. שאתה בא לאכול את הקובה, איפה אתה יודע כמה תולעים יש שמה? על כל תולעת חייב חמישה מלכיות. זה הרבה יותר גרוע מהעוון של הבשר הטרף. ולכן אם אדם רוצה, הוא אוהב את הקובץ, זה טעים מאוד שיכנס קודם כל למטבח, תרד למטה ותראה מי שכך העסק. ראת למטה, ראית את המשגיח. המשגיח מכוחות, מוכר לך אישית. אומר לך, אני נמצא כאן מהבוקר עד הערב. הסולת הזו בדקתי אותה הכל בסדר אמרנו ענבים ויזבעו יברך מזנות ועל המחייה אבל אתה יורד למטה אין בכלל משגיח אתה שואל איפה הוא אומרים לך לא בא היום לפעמים לא רק היום הוא לא בא אולי כמה חודשים הוא לא בא לא שילמו לו משכורת אז הוא לא בא ממילא אתה לא יכול לסמוך על אותו מקום כשהאוטו נוסע בלי נהג אתה תעלה לנסוע ברכב כזה ומהיה זה ילד קטן שינהג כל וחומר כאן זה ייסורי דאורייתא איסור חמור מאוד ולכן כדאי שיזהר לא נגוע באותם קציצות הקובה כדי שלא יסתבך בחשש איסור תולעים וכן כל כך יוצא בזה אז עד שאתה שואל מה הברכה אם העיקר זה הבשר או הקובה קודם כל תבדוק אם בכלל מותר לאכול כדבר הזה הרי ברן כתב לנו בסימן קצו סעיף א' שעל מאכלות אסור צורות לא תקנו ברכה אסור לברך על דבר שאסור באכילה ודאי שעל התולעים וכך יוצא בזה ודאי שאיסור חמור כזה אין שום ברכה ואם יברך ברכה ראשונה ואחרונה הכל הם חלילה ברכות לבטלה אני הבאתי דוגמה עם הקובה דווקא גם דברים אחרים גם בהם יכולה להיות בעיה סימני שאלה אם המשגיח לא עומד שמה כל היום על משמר הקשרות בוודאי שיכולה להיות עוד בעיה אבל כשיש לך הכשר בדץ באותו אולם והמשגיח אומר לך הכל בסדר על זה אמרנו שהקוה למרות שהבשר הוא דבר חשוב אולי אני מתכוון בעיקר לבשר על זה מדגיש ואומר לנו הרטבה אפילו שהדגן הוא התפל ואני כוונתי או בשביל הגלידה של הקסטה או בשביל הבשר שבקובה לא מסתכלים כאן מה אני מתכוון יש כאן כזית מהדגן כזל בכדי אכילת פרס ולכן הברכה היא מזונות ועל המחיה אלה הדוגמאות שדנו חלק מגדולי הפוסקים ומכאן תיקח גם לדוגמאות אחרות וידח זלגמושאדם נזהר הולך למטבח בודק כל דבר הקדוש ברוך הוא תמיד שומר אותו יש לו את ההבטחה רגלי חסידה לשמור שאדם מזלזל גם בשמיים מידה כנגד מידה כך קראנו לפני חודש נפש כתחתה ומעלה מעל בהשם אדם שהוא עשה בשוגג למה צריך להביא קורבן אם זה שוגג תגיד שיגיד סליחה מספיק להביא קורבן להביא דבר כזה יקר על זה הפסוק ממשיך ומעלה מעל בהשם אומר רבי יעקב אל גזי היה לו פעם עוון גדול הוא מעלה מעל עשה במזיד לכן גם הקדוש ברוך הוא לא שומר אותו ונכשל גם בשוגג כשאדם נזהק יהיה לו בעזרת השם סיעתא דשמיא שהקדוש ברוך הוא תמיד ישמור אותנו ממאכלות אסורות בבחינת רגלי חסידם ישמור אמן ואמן רבי חנניה בן הקשה אומר