הלכה למעשה: ברכות על תערובות – מה העיקר ומה הטפל?

 

- - - לא מוגה! - - - 

התפורים האלה רשמיים במקום האנשים.

חזק וברוך.

המשנה לברכות מ״ד אומרת לה, מכל שהוא עיקר באימות תפילה, נברך על העיקר ופותר את התפילה.

ולכן, כשיש לנו תערוגת של שני סוגי עצירות,

אדם שחותך ועושה סלת פירות,

הוא שואל אותנו, מה הברכה?

אתה מסתכל מה הרוב. אם הרוב הם פירות העץ

והאננס והבננה הם רק מיעוט,

יברך רק בורא פרי העץ.

והבננה והאננס נפטרים באותה הברכה.

אומר החזניש,

לא שהם פטורים,

מעיקרה הם חייבים, גם הם,

אלא שברכת הארץ פותרה אותם.

ואם פרי האדמה היינו האננס והבננה הם הרוב,

מ״ד הולך רק בורא פרי האדמה ויפטור.

זה הכלל לגבי תערובת של שני סוגים,

שתמיד אנחנו הולכים לפי הרוב, לפי העיקר.

במה דברים אמורים? בתערובת של פירות או ירקות.

אבל אם מדובר בתערובת של קמח, שם הדבר שונה.

המשנה במסכת חלם, מראנה שולחן ערוך בסימן תנ״ג,

מדברים במצוות עשי דאורייתא של אכילת מצה בליל הסדר.

ומשם אנחנו רואים את הנושא גם פה לענייננו.

ההלכה היא שם.

אדם שלוקח אורז או קטניות אחרות טוחן ועושה מהן מצות,

זה לא מצה.

כי התורה אמרה לא תאכל עליו חמש, שבעת ימים תאכל עליו מצות, דבר שמחמיץ

כמו קמח דגן, ממנו אתה יכול לעשות מצה.

אבל האורז הוא לא מחמיץ,

ולכן אם עשית מהאורז טחון מצה זה לא מצה,

ואסור לברך עליה וציוונו

על אכילת מצה.

אבל אם יש לך תערובת,

לא.

80% אורז טחון, 20% דגן, 20% קמח חיטה,

וזה המשנה אומרת שכן מתחייב ויכולים לקיים בזה את המצווה דאורייתא. שם המשנה מסכת חלה,

והדוגמה השנייה לגבי ליל הסדר,

לענייננו גם פה הברכה תהיה המוציא לחם מן הארץ אם עשה מזה פיתה או אם עשה מזה עוגה יברך על זה בורא מן המזונות.

למרות שהרוב הגדול, יותר מ-80% זה לא חיטה,

אף-על-פי-כן. הכוח שבקמח חיטה,

יש לו כוח גדול, עצוב ורב,

הוא גורר אחריו את האחרים, את הכול,

ולכן יברך על זה בורא מיני מזונות.

ולכן אדם שקונה עוגת גבינה,

עוגת גבינה של השוק יש לה 40% קמח, הברכה היא מזונות וען המחיה.

עוגת פורט יש בה 40% קמח, יברך מזונות וען המחיה.

בבית אדם עושה עוגת גבינה, שם יכול להיות שהקמח רק בא לתת צורה להעמיד את הגבינה,

ולא בא לתת טעם.

ולכן שם בבית נברך על עוגת הגבינה של הכול.

אבל עוגות גבינה של השוק, ברכתם בורא מיני מזונות, וכן כל כיוצא בזה.

אדם שקונה עוגה או שאר מצרכי מזון המתועשים, והוא יודע שיש שם תערובת,

הוא רוצה לדעת מה אני מברך.

המפתח לתשובה, מה יברך?

שידע כמה אחוזים יש, לפי זה ידע גם הברכה.

לגבי עוגת גבינה, עוגת פורט, יש לנו המידע מתוך המאפיות, מתוך המגדלויות.

אנשים שעבדו, עובדים שם, הם שמספרים לנו.

זה לא סוד, זה סוד גלוי, ידוע,

ולכן שם אין לך מה להסתפק.

בדברים אחרים צריך להתעמיין.

לא תמיד בעל המפעל, בעל המגדניה, יגלה לך את הסודות שלו,

כי הקמח הוא זול מאוד,

והוא יפחד שמא תגלה את הסודות האלה לאחרים.

הרבה פעמים הם לא אומרים את האחוזים הנכונים.

ולכן הפתרון, המפתח לזה הוא,

המשגיח שמכהן מטעם הבד״ץ,

הוא יוכל לענות לנו תשובה מדויקת.

הוא, אין לו שום אינטרס,

הוא מקבל את המשכורת שלו מהבד״ץ,

לא אכפת לו להגיד לך את האמת.

תגיד לו, תראה, אני לא מתכונן לפתוח בית-חרושת, להתחרות אתם.

אני לא רוצה לדעת מה הם שאר הדברים.

זה לא מעניין אותי כמה אחוזים קמח תפוחי-אדמה,

כמה אחוזים גלוקוזה או דברים אחרים. אותי מעניין רק כמה אחוזים קמח חיטה.

זהו, זה מה שמשנה לנו.

אז אם הוא יענה לך, יש שם חמישה או עשרה אחוז, הברכה היא שהכול,

אבל אם הוא עונה יש שם 20% 30% בוודאי שהברכה היא בורא מיני מזונות, אכלת מזבק הזית, הברכה האחרונה על המחיה ועל הכלכלה.

כך גם לגבי פלאפל שאדם עושה בבית.

הברכה, פורי-פרי-האדמה, פלאפל של השוק,

יש בו הרבה תערובת של קמח ופורי לחם, הברכה היא מזונות.

הנקניק היקר,

ברכתו של הכול, מה שנקרא פסטרמה.

יש שם מעל 90% בשר, ולכן הברכה היא שהכול.

אבל לנקניקה זוהל יש שם סך הכול 6% מהבשר-עוף,

ולכן הברכה היא בורא מיני מזונות ועל המחיה. כך גם השניצל.

בבית הברכה שהכול,

באולם שמחות או במסעדה,

אתה מברך על זה,

בורא מיני מזונות. גם השניצל שם מלא וגדוש מהפורי לחם והקמח.

מי שרוצה לראות,

לא רק לשמוע את האחוזים, אלא גם לראות,

יש לו פתרון קל. אחרי שאתה נוגס קצת,

תסתכל, תראה את הצבע.

באמצע יש לך פס

צבע לבן, בהיר.

למעלה ולמטה זה חום כהה.

מה הצבעים האלה?

הפס הלבן זה העוף.

עוף שמטגנים אותו נשאר לבן.

למעלה ולמטה פורי לחם והקמח שמטגנים אותם נהיה חום כהה.

וזה תבין כמה הם דואגים לנו שנצא משם שבעים,

שלא חלילה נצא משם כמו השועל שיצא מהכרם רעב.

ולכן מן הראוי ששם יברך מזונות ועל המחיה, וכן כל כיוצא בהם.

הגלידה, מברכים עליה רק כשהכול.

אומנם הגביע הוא עשוי ממיני מזונות,

אבל הגלידה היא העיקר.

אדם לא יכול לתפוס את הגלידה ביד,

ולכן נותנים לה את הגביע,

כיוון שהגביע הוא הטפל ולכן אין ברכה על הגביע אלא רק על הגלידה שעקות.

המון דברים אמורים בגלידה רגילה, אבל בתילון,

שם הגביע הוא כפול, יש שם יותר מכזית,

ולכן הדרכיים מזונות על המחיה.

קסטה,

גם שם יש שני ביסקיוויטים עבים,

יש בהם כזית, ולכן גם שם הדרכיים מזונות ועל המחיה.

אבל הקרמבו העיקר זה הקרם,

והבסקיוויט למטה זה רק כדי לתפוס, שם אין כזית,

ולכן שם הברכה היא רק שהכול נהיה בדברו.

אפילו אם הוא יאכל בסוף את הבסקיוויט לבדו,

לא יברך על הבסקיוויט הזה ברור מן המזונות, אלא שהקול שאמר על הקרם פתר גם את זה,

וכן כל כיוצא בהם. בכל המאכלים אדם צריך להתבונן,

כמו שאמרנו, כדי לדעת מהו העיקר, ולפי זה ינהג ויעשה.

רבנו יוסף חיים, ברב פעלים, נשאל אדם שאוכל עוף, אורז וירקות,

גזר, אפונה, מה יברך?

אז הרב אומר, האורז הוא העיקר, האורז בא להשביע, מברך רק בורא מיני מזונות, ופתר את הדברים האחרים.

את התשובה הזו פירש לנו מורנו חכם מן ציון.

הרב היה שכן של יהודים עיראקים.

הרב היה גר ברחוב שמואל הנביא,

ממול החנות סחר מזון.

יש שם סמטה שנכנסת לארזי הבירה,

ממול יש שם את החנות,

שם היה, בצומת הזה, היו שלושה משפחות.

מורנו חכם מן ציון,

המשפחה השנייה, ייבדל לחיים,

המשפחה של הראשון לציון, חכם מרדכי,

המשפחה השלישית של הסבא שלי,

חכם יעקב, הם היו גרים יחד.

היום כל אדם מבשל כל מיני מאכלים.

יש נשים תימניות שאוהבות לבשל מאכל מרוקאי, או להפך.

אז לא היה כך.

אז אלה שבאו מעיראק, העולים החדשים,

מה שבישלו שם בעיראק, אותו דבר היה בתקופה הראשונה, ככה זה היה.

והחכם ראה איך העיראקים מבשלים את זה.

היו חותכים את העוף,

היו מרסקים את הבשר והעוף,

מערבבים עם האורז והאפונה והגזר, כך היו מגישים.

ועל זה אומר רבנו יוסף חיים,

העיקר זה האורז, מברך רק גורם מלא מזונות.

אבל היום זה לא כך.

היום כשמגישים לך את האוכל,

אתה שם אורז לבד, ליד זה אפונה לבד, עוף.

ולכן, יברך בורא מיני מזונות על האורז ויטען,

יברך בורא פרי האדמה על האפונה או הגזר ויטען,

אחרון אחרוף האביב,

יברך על העוף שהכל נהיה בדברו ויטען.

כל אחד בפני עצמו הוא חשוב, אין כאן יקר וטפל.

גם העוף הוא חשוב בפני עצמו והוא לא טופל לאורז,

כיוון שהוא לא מעורבב ולכן צריך לברך על כל אחד ואחד כברכתו.

אלה הדברים אשר רצוי לנהוג ולעשות מלכתחילה.

כשאדם קורא תשובה, לפעמים הוא לא מבין את הרקע. הרב דיבר על הידוע,

אבל אנחנו עכשיו יודעים מה זה הידוע, איך היו אוכלים שם בבגדד.

אבל אדם שלא ראה מימיו את הבגדדים ולא יודע איך,

הוא יכול לטעות, להבין את דברים של הרב ולא יפרש אותם כהוגן.

לכן נדגשנו שזו כוונתו של הרב.

לא נכון.

לא נכון.

לא נכון.

כמו שאמרתי, אנחנו שמענו מפיו, וגם באור לציין חלק ב',

גם כן העתיקו שיברך על כל דבר ודבר.

אשפילאו. אשפילאו. השאלה היא איך אתה מגיש.

האם אתה מגיש,

אתה מערבב את המלך גזר אחד, את הצימוקים והאורז, אתה מערבב אותם, או יש כאלה, לא מערבבים.

לא רק בסיר זה נפרד,

למטה נמצא הגזר, שכבה ראשונה.

על זה אורז.

אחר כך עוד פעם גזר,

על זה צימוקים ושקדים וכו'.

יש כאלה שלא רק בסיר נזהרים לא לערבב, אלא גם בצלחת לא מערבבים.

תברך על כל אחד דמן.

אבל אם זה מערבב,

לא נוכל להתיר לברך על כל אחד ואחד בפני עצמו,

אלא יברך על העיקר, דהיינו,

האורז, רק הוא בורא מיני מזונות, ויפתור את הדברים האחרים.

עצה טובה כדי להרוויח את כל הברכות.

למה לך לערבב?

תגיד לו, ישאל את הערבבי.

אלא קודם כול, נברך כל אחד ואחד על כל מין בפני עצמו לבד.

זה יותר טוב כדי שנזכה לברך את הברכות הראויות לכל אחד ואחד.

אתה יודע שברך באופן שבאום גורם הוא לא על החול.

בדיעבד, כן.

כן. עכשיו, אין בזה כזית, הוא לא הבנתי, הוא לא יכול לתמיד בזורות,

אבל על השירותים החור זה אורז, ואתה חושב שזה פרשעות נכון?

כן.

אדם שאוכל לחם

ונעשה צמא ורוצה לשתות,

האם יברך על השתייה או לא?

מחלוקת

בין רשי בספר הפרדס לבין רבנותם רי והרשב״א.

האם הלחם הוא העיקר ממילא המים הם טפלים, נגררים אחריו,

ולכן לא צריך לברך שהכול על המים או שצריך?

מחלוקת גדולה בראשונים.

מרן למעלה בסימן ק.ע.ד.סעיף ז. מרן נתן לנו פתרון קל מאוד, עצה טובה.

לפני נטילת הדל תיגש לשולחן, תברך שהכול נהיה בדברו ותשתה קצת.

אחרי זה תיגש,

תיטול ידיים, תברך המוציא, ומה שתשתה באמצע,

כבר איבדי כול עלוה, אתה בסדר,

כבר ברכת שהכול לפני הנטילה.

זו העצה שכתב מרן,

וכך נוהגים כל אדם שהוא בן תורה, יודע הלכה, קרא פעם שולחן ערוך או בן איש חי,

וכך נוהגים ועושים. אבל ליל שבת אין צורך.

ליל שבת אתה מברך על היין הגפן,

פוטר כל מיני משקים.

יום שבת בבוקר אתה מברך על גפן על היין, פוטר כל מיני משקים.

סעודה שלישית,

כן נצטרך לעשות את העצה, את התחבולה הזאת.

שכח ולא עשה, נטל ידיים, ברחם הוציא והתחיל לאכול,

ורוצה לשתות.

יש לו עצה פשוטה מאוד,

יש שם מעט סוכר, ייקח את הסוכה, יברך על זה שהכול,

ויחוון לפתור גם את השתייה,

גם בזה הוא פוטר את הבעיה לגמרי מכל וכול.

לא רק שתייה כמו מים,

גם שתייה מתוקה,

כל הטמפו וכיוצא בהם, או כוס קפה, כוס טה,

כל הדברים האלה הם בגדר משקה,

ועל כולם אנחנו אומרים שלא צריך לברך.

מעיקר הדין במחלוקת הזאת סופג ברוחות להקל,

אבל על כולם אמרנו את העצה לעקוף את המחלוקת ולצאת ידי חובה,

עליבה דקולה עלמא.

על הגלידה כן נברך.

מורנו חכם מנציון, באור לציון חלק ב', הוא כותב,

יש הבדל בין אם הגלידה חלבית או קרווה.

אבל דעת הרב אלישיב אינה כן.

הוא אומר, אדם לוקח את הגלידה כממתק.

אם מחלק סוכריות באמצע הסעודה,

האם לא נברך שהכול על הסוכריות? במדינת שכן.

יש ממתק במתקרי סוכריות ויש ממתק שקוראים לו גלידה.

אם תשאל את האנשים,

יש מישהו צמא?

כולם יגידו לך, לא, אנחנו לא צמאים.

היה קלמה.

תן פה קולה, שתינו.

אחרי שענו לך כולם שהם לא צמאים,

תביא גלידה.

יש מישהו שרוצה גלידה? כולם יגידו לך כן.

תגיד, אבל אמרת, רגע שאתה לא צמא.

הוא אומר לך, אני אוכל את הגלידה לא בגלל שאני צמא, אני אוכל את הגלידה כי זה טעים, זה כמו ממתק.

ולכן, אין הבדל אם זה חלבי או פרווה, בכל מקרה, מעיקר הדין,

כן צריך לדורך על הגלידה.

אם האדם הזה רוצה לעקוף את המחלוקת, עצה פשוטה מאוד.

קודם כול תברך בברכת המזל,

ואחר כך תביא את הגלידה והליבה בכול העלמא,

בין אם זה פרווה או חלבי, תברך על זה שהכול.

הוא הדין גם לגבי כוס קפה ועוגה.

גם שם יש לנו את המחלוקת,

וזה מצוי מאוד בחתונות.

בשמחות אכלנו עוף או דבר אחר,

משאיר טעם מלוח בפה.

כדי להשאיר טעם מצוק בפה,

מביאים לנו איזה עוגת קרם עם כוס קפה.

ושוב, יש מחלוקת.

מה עושים כדי לעקוף את המחלוקת? פתרון קל מאוד.

תקדים את ברכת המזל,

אחרי שאתה אומר,

עושה שלום ממרומן,

הוא יעשה שלום עלינו בין הפוסקים,

ואחר כך תברך שהכול נהיה בדברו על הקפה, הלבדי כול העלמא.

אתה מברך מזונות על העוגה, הלבדי כול העלמא. זו העצה היעוצה.

בכל השמחות שהיו לי אנחנו הקדמנו.

עשינו את ברכת המזון ושבע הברכות בשעה 2100. 2100, הודענו ברכת המזון,

ואז

סיימנו ב-2100 עד כל שבע הברכות,

ואחרי זה הבאנו את כוס הקפה והעוגה.

זה היה מצוין. אל תחשוב שרוקדים רק עד ברכת המזון. לא.

גם אחרי ברכת המזון הם רקדו.

עד אחת בלילה, התזמורת עם הבחורים רקדו ורקדו וסמכו, מה יש בזה?

ולמה צריך לאחר את ברכת המזון, לא ידעתי.

הרבה אנשים חושבים שאם יברכו כולם יברחו, וזה לא נכון.

אדרבה, טוב ורצוי שיקדימו את ברכת המזון. הרבה פעמים חלק מהנשים או האנשים שוכחים לגמרי את ברכת המזון.

לפעמים מודיעים להם,

האוטובוס לבני-ברק עוד שתי דקות יוצא.

אז האימא מייד מארגנת את הילדים שלה ורצה עם הילדים ושוכחת את ברכת המזון.

גם אלה שכן זוכים לברך מפסידים את הזימון,

מפסידים את שבע הברכות.

למה לך להפסיד את כולם? למה לך להכשיל את כולם? למה לך לסבך את כולם?

במקום שתביא כעת את הכוס קפה והעוגה, במקום זה ברכת המזון.

מייד אחרי שבע הברכות,

אחר כך תביא את הכוס קפה והעוגה,

ואז מי שיברך,

מברך כהוגן, עליבה לכל העלמא,

בלי שום שאלה, זה מה שרצוי תמיד לעשות. אבל אני מודה ומתוודה שלא כל האנשים מסוגלים לעשות כדבר הזה,

שבתשע יש שבע ברכות,

שיהיה כבר ברכת המזון. הנה, אתה אומר נכון.

הזמינו אותי פעם, היה כתוב בכרטיס ההזמנה שהחופה לפני השקיעה.

יש לי שיעור,

טוב, אני לא אלך לפני השקיעה.

הלכנו ברבע לעשר.

אני מתקרב לאולם ואני לא שומע את הרעש של התזמורת.

אתם יודעים, היום התזמורת עושה רעש כמו בדיסקו.

אני מתקרב,

אני חושב, גמרו את הכול.

בטח אפילו את הגלידה אני הפסדתי.

אני מתקרב, נכנס בפני, מה אני רואה? הם באמצע הכתובה עדיין.

זהו, כמו שאמרת.

ברבע לעשר, לא הסיבוב השני, זה הסיבוב הראשון עדיין.

צוחקים על האנשים. אנשים באים מוקדם,

לפני השקיעה חושבים שיהיה סחובה וקידושין,

מעכבים אותם עד רבע לעשר, עשר, זה לא בסדר.

אבל במציאות הזו, אם החתונה התחילה רק ברבע לעשר,

אי-אפשר לגמור את ברכת המזון לתשע.

ולכן שם אין מה לעשות. אבל מקום שאפשר, עדיף להקדים, זה העצה, לא רק בחתונה או ברית-מילה.

לעולם, כל ימות השנה, חול ושבת, תמיד.

עצה טובה, תקדים את ברכת המזון כדי לא להסתבך, כדי לא להיכנס לספק.

א', לגבי שתיית הקפה, כמו שאמרנו.

האם זה טפה ללחם, הלחם מצמיא ולכן שותים את הקפה ולכן פטור,

או לא. זה הוויכוח הראשון.

גם לגבי העוגה, גם שם יש לנו ויכוח קשה, ספק,

וגם בכגון זה חייבים להקדים את בריקת המזון.

הוויכוח לגבי העוגה הוא כך,

בגמרא לא כתוב שעל עוגה מברכים מזונות,

אלא הלשון של הגמרא, פתה באה בקיסנין.

מה זה פתה באה בקיסנין?

מרן מביא מחלוקת שלושה דעות בסימן קסח סעיף ז.

הפירוש הראשון,

רבינו חננאל, ערוך ועוד מפרשים,

קיסנין מלשון כיס,

בורקס זה ממולא בפנים,

הוופלה יש לך בין הפרוסות, יש לך את הקרם,

וכן כל כיוצא בזה.

זה נקרא פתה באה בקיסנין.

אם נולך לפי הפירוש הזה,

בחתונה,

אחרי שגמרנו, לא מביאים לנו בורקס או בפלה.

מביאים עוגת קרם,

אז לפי הפירוש של רבינו חננאל והערוך,

מה צריך לברך על העוגה הזו? זו לא עוגה, לפי דעתם זה לחם.

צריך לברך על זה המוציא?

אם צריך לברך המוציא, כבר בירכנו המוציא.

אדם שיביא כמה סוגי לחמים,

הוא הביא את כל המגוון, הלך לחנות של אמג'ל וקנה משם לחם כהה, לחם בהיר,

עשתנור, פיתה חלבי, לחם חי, לחם מת, קנה הכול.

ועכשיו הוא בירך המוציא.

הוא אומר לך, אני בירכתי המוציא על הלחם הכהה.

על הפיתה אני לא,

מה תגיד לו, שיברך עוד פעם, המוציא פיתה מן הארץ?

לא יהיו מטילים.

המוציא פתר את הכול.

אז אם נלך לפי רבנו החנן והערוך,

גם זה, העוגה הזו היא לחם.

אמרת כבר המוציא, מה אתה חוזר לברך מזונות?

לפי הפירוש האחרון, מה זה פטמאן וקיסנים?

קיסנים מלשון יובש.

נכסס, מציות, מצה.

זה לא נכסס, העוגת קרם הזו היא לא נכססת.

שוב, לפי הפירוש האחרון,

צריך לברך על זה המוציא.

בירכת כבר המוציא, מה אתה חוזר לברך?

והבעיה,

הספק שהאדם הזה מסתבך אם הוא מביא את העוגה והכוס קפה לפני ברכת המזון.

חלק מהאנשים לא למדו הלכות ברכות, והם לא יודעים,

חלק יברכו, חלק לא יברכו.

אלה שיברכו, אולי ברכתם לבטלה.

מי אשם בזה?

על הכתפיים של מי הבעיה, האחריות?

אותו בעל השמחה,

שיכל להקדים את ברכת המזון,

ובמקום זה הקדים להם את העוגה והכוס קפה.

ולכן, אדם חכם ונבון,

אם הוא בעל הסעודה שבידו לתת את ההוראות למלצרים,

המפקד, כמו שאומרים, שנותן את ההוראות,

הוא שצריך לעכב אותן קצת,

יקדים מייד, יזרז אותן בברכת המזון,

ורק אחרי זה, אחרי שיגלו את שבע הברכות,

אחרי זה יביאו את הקפה והעוגה.

בעזרת השם, גם אתה וגם אנחנו תמיד נהיה מסודרים.

נשתדל להקדים ולסיים את הכול מוקדם, כדי שגם מבחינת ההלכה נהיה מסודרים מאוד, נוכל לזכות לברך את הברכות בצורה נכונה, בצורה מסודרת, מברכותיו של אדם ניכר,

אם הוא תלמיד חכם או לא, בין היתר גם הדבר הזה.

אדוני, אתה אמר שהוא אביב טובות.

בתחילת הסעודה, הרב ואפלה הוא אפילו, לא?

אני מסכים אתך שאם מביאים ופלה והוא לא רעב, על הוואפלה כן נברך.

אבל לא ראיתי בשום חתונה שמביאים בסוף כוס קפה בוואפלה. על הקרע הזה בשבת הארוך. אתה צודק, נכון. אבל שם בחתונה מביאים עוגה רכה, עוגת קרם.

השאלה היא אם זה לא בעיה, כבודו אמר את כל יום שזה עמוסי בכלל, אז אני אולי אעשה את זה בתוכה. אני שואל את כת המזון.

ההלכה היא מזונות.

מרן אמר, מי ספק? חוששים לכל אחד מהפירושים ולכן מברכים מזונות. אם כעת תביא לנו את העוגה הזו, בוודאי שנברך על זה מזונות.

אלא מה, כשזה באמצע הסעודה,

שם אנחנו אומרים ספק ברכות להקל בצורה הפוכה, אולי זה המוציא.

המאמר מרדכי אומר, אנחנו פוסקים להלכה את כל שלושה הפירושים מכוח ודאי.

אבל מרן לא אומר כך. מרן בסימן קעז אומר שכל זה בחוות ספק.

אז אם אין לי ספק, תגיד לי את הספק הפוך, אולי זה פיתה, אולי זה המוציא.

ולכן חששנו וחייבנו להקדים קודם כול את ברכת המזון, ורק לאחר מכן להביא את אותם העוגות. כך אדם ירגיל בתוך ביתו.

אם לא יאמר בביאה בארץ, זה בסעודה כעוד חיים ובזר ובחיפורים.

אבל הוא אמר לאכול, נשאר, רוצה לאכול את זה בקינוח.

מחלוקת.

זה בא ללפת את הפת מצד אחד.

מחלוקת.

אחרי בן אשחי, פרשה שעברה, הוא מזכיר את המחלוקת הזו,

ולכן העצה הפשוטה היא, לפני נטילת ידיים תברך אדמה ותכוון לפתור על מה שתעשה בסוף.

זו העצה כדי לא להסתבך במחלוקת הזו.

אולי אתה נכנע המוציא,

כיוון גם על העוגות שהביאו לפתוח תעודת כוח הבאות.

זה עוזר להתפתח עם העוגה?

הוא ידע מראש שהביאו לעוגה,

וכשברך המוציא כיוון בפירוש לפתור גם את זה. מחלוקת.

מחלוקת, האם ברכת המוציא פרפורת מזונות או לא.

ולכן, העצה שאתה אומר היא מחלוקת.

העצה שאני אומר,

שאחרי ברכת המזון יביא, בזה אין מחלוקת.

אחרי ברכת המזון בוודאי צריך לברך. זה רק מזונות לפני הסעודה, לפני הברכת,

אז זה אולי נקרא גורם ברכה שאינה צריכה.

עדיף יותר, כמו שאמרנו.

ברכת המזון זה דבר, פתרון טכני, יותר קל ויותר טוב. עדיף לנהוג ולעשות בדרך האמורה.

זה דאורייתא או דרבנן?

אדם שמברך ברכה לבטלה או ברכה שאינה צריכה, מחלוקת בראשונים אם זה דאורייתא או דרבנן.

אבל במקרה הזה אין כאן חשש איסור, והסיבה היא כך.

אתה נתת לי סוכריה, אני אומר לך תודה.

לא נתת כלום, אני בא ואומר לך תודה. על מה? אתה עושה צחוק.

הקדוש-ברוך-הוא נתן לי כוס תה, אני מברך שהכול.

אין לי תה. מה אתה בא ומברך סתם ברכה לבטלה שהכול?

אתה עושה חלילה צחוק.

זה האיסור ברכה לבטלה.

יש מחלוקת גדולה בראשונים,

האם זה דאורייתא או דרבנן. התוספות לראש שנה ל'ג' מסבירים שמה שנאמר בברכות ל'ג', אדם שמברך ברכה לבטלה עובר ולא תיסע,

זאת אומרת דאורייתא אלא אסמכתא זה דרבנן.

בתשובת הרמב״ם לא משמע כך. מחלוקת גדולה בפוסקים.

רבנו מלאך אומר,

מי שמברך ברכה לבטלה עובר על לא תיסע דאורייתא ולוקה,

עד כדי כך. מחלוקת בראשונים,

ולכן אנחנו מאוד חוששים בעניינים של ברכות.

אפילו שני הפוסקים אומרים לא לברך, וכנגדם יש מאה פוסקים שאומרים לברך,

אנחנו הולכים תמיד, בעקבות המיעוט,

אומרים ספק ברכות להקל,

עד כדי כך אנחנו חוששים.

ולכן גם פה, גם במחלוקת הזאת, גם בוויכוח הזה,

גם כן צידדנו ללכת בדרך האמורה כדי לא להסתבך, לא להגיע לחשש כל דו של ספק ברכה לבטלה שאותם אנשים יעשו.

לפעמים יכול להיות שאולי חלק מהאנשים כן יתחייבו לברך על העוגה. כגון,

הרבה פעמים רוצים לרקוד ואין מקום,

יחקו מלא שולחנות.

מה עושים המלצרים כדי לאפשר לבחורים לרקוד?

הם מבקשים מהאנשים, אנחנו רוצים לפרק את השולחן.

האנשים בשמחה מפנים אותם,

מקפלים את השולחנות, מוצאים אותם, ואז יש מקום לרקוד.

אותם האנשים, הם משכו ידיהם מהפת. אין להם שולחן, זהו, פרקו להם את השולחן.

אם אין שולחן, משכו ידיהם מהפת,

אז הם כן אולי יצטרכו לברך על העוגה. זה הספק אצל האנשים האלה, אצלם מתעצם הספק עוד יותר.

ולכן אמרנו, ברכת המזון,

לפני שיפרקו את השולחנות, לפני שיעשו את כל זה,

תחסל את המחלוקת שיש בפוסקים על-ידי זה שתעשה את העצה היעוצה להקדים את ברכת המזון. אדם שאוכל קוסקוס או אטריות,

בדרך כלל זה מלוח,

זה מצמיא את האדם,

ואז הוא בא לשתות אחרי זה.

האם יהיה דרך שהכול נהיה בדברו?

ונאמר שזה דומה ללחם.

כמו שאכלת לחם ואחרי זה אתה בא לשתות מים,

לא צריך לברך, ספק ברכות להקל, אולי נאמר גם פה.

גם בזה יש מחלוקת גדולה בין גדולי הפוסקים.

רבנו חלפון הכהן, מגדולי רבני ג'רבה,

דן בנושא הזה. הראשון שדן בזה היה הרב של ג'רבה בשנת תר יח,

לפני 160 שנה.

דעתו הייתה שלא לברך.

כך דעת רבינו בנושא חלפון הכהן.

יש חלקים.

בסבר מקור נאמן אומר פתרון קל מאוד, עצה פשוטה.

לפני שתברך על הקוסקוס מזונות,

תיקח את הכוס מים או הכוס תה, תברך שהכול.

תטעם, אחרי זה תברך על האטריות או על הקוסקוס מזונות.

בזה עקפת את המחלוקת, הניבדקו לעלמא.

בסדר הזה אין לך שום בעיה.

זו העצה היעוצה, גם פה, גם בדברים אחרים, והזכרנו פעמים רבות,

שאומנם הסדר שלנו בדרך כלל הוא מגע אש,

כמו שנאמר לקמ״ל בסימן רב שעות.

אבל ברגע שיש מחלוקות הפוסקים הדגיש רבנו יאסוף חיים ורב פעלים לא הולכים לפי הסדר הזה.

אחת הדוגמאות זו הדוגמה שדיברנו עתה שעדיף להקדים את שעקול על ברכת מזונות על הקוסקוס זה מה שכדאי לנהוג ולעשות ולכתחילה.

אם טעה ואמר קודם כל שיטעם שלמאן ואמר זה יחול.

אחרי שיטעם מעט גרגיר אחד, אחר זה יאמר, ברוך השם לחוש למאן דאמר.

כמה שאפשר לבד על ביסלי הוא יותר אפויה, כי הוא חשוב ולא יכול לערוץ.

על מה?

על ביסלי, על ביסלי הוא מטוגן,

הוא לא אפוי.

הלחם הוא אפוי. גם העוגה היא אפויה, ולמאן דאמר זה נחשב כלחם.

עכשיו, על ביסלי בוודאי זה לא לחם, כיוון שזה מטוגן ולא אפוי.

ולכן שם יותר קל.

יש יותר צדדים לומר שכן מברך מזנות על הביסלי. זה לא דומה לבעיה של העוגות.

כאן הדבר יותר קל.

כשיש לבית קפה לפני מרכז אדונות נגיד באולם שמחות, שייברק לבד?

או כשהיא מתארקת לאנשים,

מה יעשו?

ישאיר את זה,

ישאיר את זה,

תשים עליו איזה נייר או איזה צלחת כדי שלא יתקרר,

תכסה אותו כך,

ותחכה. קודם ברכת המזון, אף אחד לא ייקח לך את הקפה ויישאר אחרי ברכת המזון, תשתה. אתה לא חייב ללכת לשיא החליל של ראש המלצרים,

אלא תעשה את העצה בכל מקרה בדרך שאמרנו. כך יעשה אדם חכם ונבוא. שמעתי, הוא לא יכול לעכב יותר, קשה, קשה. יש דעה.

יש דעה, אבל אם אנחנו נעשה את העצה של ברכת המזון, זה יותר טוב.

העצה הזו עוד יותר עדיפה על מה שאתה אומר.

תודה רבה, זה קפה בתוך הסעודה.

זה לא יכול לבוא,

קפה בתוך הסעודה. אם נאמר שהאדם צמא,

הוא צמא, במקום לשתות מים יש קפה.

אבל למה הוא מביא את הקפה?

אולי בגלל שהוא צמא.

זה הוויכוח הקשה שיש בין הפוסקים.

א', מחלוקת על המים, ב', מחלוקת בפני עצמה גם על הקפה והתה.

גם על זה יש מחלוקת.

האם באמת מביאים את הקפה רק בגלל שהוא צמא או בגלל שהוא רוצה. אדם נהנה לשתות כוס קפה משי חור.

הפוסקים לא אומרים כוס קפה. הפוסקים קוראים לזה משי חור.

ולכן יש מחלוקת, עברנו לעקוף את המחלוקת, פתרון קל,

על-ידי הקדמת ברכת המזון.

אולי אוכל בוקר שהוא שותה איתו בית-קפה שיותר טובה, שיותר כזה.

כן.

גם בבוקר אתה רוצה כוס קפה ועוגה.

אם אתה מתחיל עם העוגה,

אתה מתחיל להסתבך.

אם נאמר שזה לא עוגה אלא לחם,

אז נכון שאדם שברך בורא מיני מזונות על הלחם יצא,

אבל איך תברך אחרי זה על השתייה?

עוד פעם אתה מסתבך.

מתי כן תוכל לברך על איבדי כולה? על מה?

אם אתה אוכל ופלה.

בזה מגן אברהם אומר בסימן קסח,

תברך אחרי זה שהכול.

למה הוופלה על איבדי כולה עלמא זה מזונות?

זה גם נכסס,

יש לו קיים כיס בין הפרוסות וגם לילוש בשמן.

שם אין לך בעיה.

אבל לא תמיד אוכלים בבוקר על הסובוך,

לא כולם אוכלים ופלה או בורקס יבש.

אם אדם הולך וקונה בבוקר בורקס, הוא עדיין טרי.

בדרך כלל הוא רך.

אם הוא רך,

אין לך את הדבר על איבדי כולה עלמא, זה עדיין מחלוקת.

אם נלך לפי הפירוש האחרון, נכסס.

פה זה לא נכסס.

ולכן, שוב, פתרון קל מאוד בסוג העוגות האחרות.

קודם כול, שהכול נהיה בדבריו על הכוס תבע והקפה,

ואחרי זה, אחרי שטעמת קצת,

תברך בורא מיני מזונות. מה עם מגע האש?

אמרתי, מגע האש כשאפשר.

כאן אי-אפשר בגלל המחלוקת, ולכן אנחנו נוותר על הסדר,

ובלבד שיהיה סדר אמיתי בברכות,

שלא תסתבך בספק ברכה.

על דבר שהוא מסופק בברכתו, יברך שער כבוד.

הוא אדם שיש לו ספקות, הוא לא יודע מה זה.

לפעמים הוא יכול לברר, כמו שאמרתי, הוא ישאל את המשגיח של הבדץ.

אבל עד שהמשגיח של הבדץ יענה לו תשובה בכתב, בינתיים מה הוא עושה?

אם הדבר הזה הוא בוודאי מהצומח,

הספק הוא,

אם זה עץ או אדמה,

אם ספק תברך בורא פרי האדמה.

אבל אם זה ספק,

אם בכלל זה מהצומח, הנה לא, איך שהכול.

יש גרסה בהרמב״ם,

גם על פירות העץ, אם אמר פירות פרי האדמה, יצא.

ככה גרסה שמרן כותב בכסף משנה. יש גורסים אחרת,

אבל רוב ככל הכתבי יד החשובים הישנים, כתוב שיצא.

סותא עטנרן וככה ההלכה. ולכן,

אם יש לך ספק אם זה עץ או אדמה,

מספק כברך אדמה,

אבל ספק אם בכלל זה מהצומח,

אז ממילא חזרנו, ספק ברכות להכן, ולכן נברך שהכול.

הגמרא אומרת בברכות ל׳ זה.

אדם שלא יודע,

ילך לחכם, שילמד.

אסור לו לאכול עד שילמד את הלכות ברכות,

וחכם ילמד אותו על מה מברכים המוציאים, מזונות, עץ אדמה, שהכול, וכיוצא בזה.

הגמרא במסכת בבא קמא ל', הגמרא אומרת,

עין דבעל נאבי חסידה לקיים מילה דנזיקין, שלא יזיק אף אחד.

ואמרי לה מילה דאבוד ואמרי לה מילה דברכות.

אדם שמדקדק עם קונו,

עובד את השם ונזהר מאוד שלא לברך ברכות בבת אלה, הוא מברך על כל דבר ודבר כפי הברכה שראוי לברך על אותו דבר.

זה יכול להיקרא אותו האדם בגדר הבעל למהבה חסידה, לקיים מילה דברכות. ולכן כל אדם משתדל לקרוא, לשנן את ההלכות ברכות, כדי שידע כל דבר לדבר מה צריך לברך, כדי שלא יבוא חלילה לידי איסורי ברכה לבטלה,

או שיהנה חלילה מהעולם הזה ולברכה.

זה מה שרצוי לכל אדם ואדם ללמוד ולעשות.

יש לנו, ברוך השם,

בדור הזה שפע של ספרים,

גם ספרי הלכה.

לא מזמן ראיתי ספר הלכות,

ושם יש לא רק הלכות, תמונות.

אז אם הוא כותב על במבה שהיה קול, אז יש שם ציור של במבה.

אם הוא אומר, ערמונים מבושלים, מברך העץ.

אם זה חי,

עדיין הברכה שהיה קול. אז הוא מצייר לך ערמונים, שתדע מה זה הקסטיניה הזו,

וכן הלאה. הציורים האלה יפים מאוד,

כל ילד שקורא בדברים האלה יכניס למוח, למחשב האישי שלו,

את כל ההלכות האלה בצורה מדויקת,

וזה מה שרצוי שכל אדם ילשמים בן-תורה ינהג ויעשה.

יש גם דיסק של הלכות דרכות.

אם הוא הרבה שעות ביום בנסיעה,

הוא יכול גם לשמוע את הדיסק כדי לשנן,

כדי לדעת כל דבר ודבר מה הדרכה הראויה לו.

כל אדם חייב לברך, אז מה חוכמה היידה בעל למהבה חסידה לקיים מילה דברכות?

אומר האליער רבה.

כל אדם שהוא לא למד הלכות,

אז הוא כל פעם מברך שהכול, אצלו הכול שהכול.

זה האדם שמבייק כל דבר ודבר, אומר את הברכה הראויה לו,

ולא עם פרקת שהכול.

אז כגון זה הגמרא מתכוונת, בעל המהבה חסידה,

לקיים מילה דברכות.

ילד קטן, בן שנתיים, מתחיל לדבר,

אנחנו מלמדים אותו לברך.

מה הברכה הראשונה שתלמד אותו?

שהכול.

הוא יאכל לחם, מה שלא יאכל, שהכול פותר את הכול.

אחר כך יגדל יותר, תלמד אותו עוד ברכה,

מזונות אדמה עץ.

או אתה בא ללמד אותו ברכת הריח.

מה הברכה הראשונה שתלמד אותו?

קודם כול, גורם מנבי סמים, זה מקביל ל-"שהכול".

אחרי שהוא למד את זה טוב, תלמד אותו אחר כך,

עצבו סמים, עשבו סמים, תוסיף אותו ליד נהירנקי,

יושב שם כמה דקות, יעבור קורס מזורב,

אבל אין שם נותן ריח טוב בתורות. לא תמיד הוא מביא לימון,

ואתה צריך ללמד אותו בבית.

כך גם ברכות

השבח לדורא עולם,

קודם כול תברך לידו עושה מעשה דראשי.

וגם זה דבר שהוא כונן,

לא רק ברכים ורעמים, אלא גם על הים, מי שרואה ומברך עושה מעשה דראשי,

תלך עם הילד מן הקל אל הכבד,

זה הסדר. לא רק עם הילד.

היום, ברוך השם, יש לנו בעיה מעין זו גם עם הגדולים.

הרבה בעלי תשובה זוכים ומתקרבים להבינו שבשמים.

חלק מהבעלי תשובה, תמיד לא היה דתי,

הגיע לצבא, נפל, ברוך השם, הוא חזר בתשובה.

ברגע שהוא חזר, הוא יודע. אתה מביא לו ביסלי,

הוא יברך על זה בורא מיני מזונות, הוא לא יגיד על זה המוציא לחם מן הארץ, וכן הלאה.

אבל קיבוצניק שחוזר בתשובה.

המסכנים האלה לא יודעים כלום, שום דבר.

איך אמר עליהם האלוף עמידרור?

אין שום קשר בינינו לבינם.

הדבר היחיד, אנחנו מדברים עברית והם מדברים עברית.

גם הם דוברי עברית.

אין להם שום דבר מהתרבות של עם ישראל, אין להם חלק ונחלה,

לא בתורה שבכתב, לא בתורה שבעל-פה. עמי ארצות לא יודעים כלום.

אחרי זה חזור בתשובה, הכיר את השם,

עכשיו אתה בא ללמד אותו דרכות. אל תשגע אותו ביום הראשון, תתחיל להגיד לו מאה דרכות.

קודם כל, תתחיל איתו שהכול, בדיוק כמו שאמרנו עם הילד,

כך גם עם אותו אדם.

פעם בא אלי, פעם שהוא אומר לי, אתה יודע מי החזיר אותי בתשובה?

ילד בן חמש.

אמרתי לו, לא היית בסמינר של ערכים? לא היית? הוא אומר, לא, לא, ילד בן חמש החזיר אותי בתשובה. אמרתי לו, איך?

מה, זה היה ינוקה קדישה שיכל להחזיר אותך בתשובה?

זאת אומרת, היה שבת חתן,

והחתן היה חזור שלי לשעבר בעל תשובה.

אמר, יש אוכל כיד המלך, בוא תהנה מהחיים, אני מזמין אותך.

הלכתי, אוכל בחינם, מלא מופת.

הוא אומר, כולם קמו, הלכו לבית-הכנסת, מה, אני נשאר לבד? הלכתי גם אני.

שמתי כיפה לבנה, הלכתי לבית-הכנסת.

הוא אומר, כולם מתפללים,

נתנו לי סידור ביד, אני לא יודע איפה החזן,

מה הוא אומרים, איפה הוא, לא ידעתי כלום.

הוא אומר, ישב לידי ילד בן חמש, הילד מתפלל, יודע.

לחשתי באוזן לילד, ילד,

איפה מתפללים, תראה לי.

הוא אומר, הילד לקח את הסידור, פתח מייד, הראה לי, היא לפה.

והתביישתי.

הוא אומר, הילד עוזב פספוס בן חמש, תראה איך הוא יודע, מתפלל,

אני גדול ולא יודע שום דבר. הוא אומר, זה נתנו את המכה,

התחיל לחשוב ולאט-לאט התקרב לאבינו שבשמים.

אבל לצערנו,

יש יותר ממיליון יהודים כאלה בארץ שלא יודעים כלום.

בעולם יש עוד עשרה מיליון יהודים כאלה שלא יודעים מאוּמה, שום דבר, אפילו ברכת שהכול הם לא יודעים.

אתה תגיד שהכול נהיה בדברו, אני שואל אותך, מה דיברת, מה אמרת, סינית, יפנית, מה אמרת?

המסכנים האלה לא יודעים.

אם הוא רוצה להתחיל, אז תתחיל אתו בסדר שאמרנו,

הברכה שהכול היא ההתחלה ולאחר מכן, ואידך זה יאמר.

היום התלמודי-תורה מלמדים את הילדים בקלות רבה יותר.

יש להם דיסק,

יש להם קלטת,

ואומרים את הברכות במנגינה,

וכל הילדים שרים את זה ביחד במנגינה.

אחרי חודש כבר המוח של הילד, ברוך השם,

יש להם זיכרון אדיר לילדים, זיכרון של צילום,

והילדים יודעים את הכול.

הילדים מגיעים, קודם כול הם רעבים, צריך לתת להם אוכל.

מה, הוא נחכה עד השעה ה-11, יהיה רעב?

המורה נותן להם קודם כול נטילת ידיים, אוכלים,

ואחרי זה הוא פותח להם את הת'פ, שרים כולם ביחד את ברכת המזון, ואחרי זה הם מתפללים שחרית ברוב העם,

מתפללים, אומרים שמע ישראל, הכול יפה,

ושם המורה רק מפקח על הסדר.

פעם הוא היה צריך לצעוק, היה גירעונו ניחר.

כמעט כל המורים פעם היו צרודים.

היום לא. היום הדיסק עושה את שלו, ויש שם את כל הברכות.

יש שם את ברכות השחר,

ואחרי זה את ברכות התורה. הכול יש שם.

והילדים האלה, יום אחר יום הוא חוזר על הדברים האלה, שר יחד עם החברים שלו,

והם קולטים את הדברים האלה.

אז אם היה אפשר לשלוח את הקיבוצניק הזה לשם,

הייתי שלח אותו לשם, זה היה מצוין.

אבל כאשר נושיב אותו שם,

נותן לו את הדיסק,

נשמע את זה ברכב,

באוטו,

אולי שם יש תקווה שלאט-לאט גם הוא ידע לברך,

איך לשבח את בורא העולם על כל דבר ודבר שנתן לנו.

בגלל שבערך בוראים מהאדמה זה על במבה, בדיעבד יצא, כן. זה לא שקר. סוף-סוף זה צומח מהאדמה.

לקח סוכריה, בירך בטעות על הסוכריה, בורא פרי האדמה, בדיעבד יצא.

אבל מלכתחילה לא מתאים נאמר את המילה פרי.

למה?

כי הסוכר, הגלוקוזה, הכול מרוסק.

המילה פרי לא מתאימה כאן. ולכן מלכתחילה אנחנו אומרים שהכול

נועדים גם לגבי הבעלמה וכווצה בזה.

אבל בטעות, מה שאמר סוף-סוף זה לא שקר,

ולכן בידיעבד, גם אם אמר, בירך בצורה הפוכה,

בידיעבד יצא ידי חובה עליו.

זו הטענה שהשתנה שמו, שבלכתחילה יברך שהכול, הטענות.

הם לא אמרו בגלל זה שגם בידיעבד לא. זה לא אמרו.

שאלה, ברכה אחרונה של ופלה.

ברכה אחרונה של ופלה.

אם אכלת רק הזית,

מברך על המחיה ועל הכלכלה.

אכלת עבד דירהם, המוציא הוא ברכת המזון.

יש ספר חדש,

מקור נאמן.

את הספר הזה חיבר אותו הגאון הרב מזוז, ראש ישיבת כיסא רחמים. ספר יפה מאוד.

גם הוא וגם תלמידו הגאון הרב משה לוי בספר ברכת השם כתבו,

על ופלה צריך לברך שהכול נהיה מדברו.

מה שהם כותבים, אמת לאמיתה של תורה.

אבל לא על הבפלה שלנו.

צריך להעיר את תשומת לבם שבמחינה מכבודם על הבפלה שלנו זה דבר אחר.

בארצות-הברית מצוי הרבה ופלה, כולו קרם.

שמים רק שתי פרוסות כדי לתפוס.

אז מה העיקר?

הקרם. ולכן אתה מנהלך על הקרם שהכול פותר את הכול.

אז מה שהם כתבו זה נכון, אבל בבפלה של ארץ-ישראל,

מי שילך לבית-החרושת יראה,

הם לא ישימו לך קרם אמיתי.

הם לוקחים את כל שאריות הביסקווית והוופלה, טוחנים אותם במיקסר דק-דק ומערבבים בזה את הקרם.

אז גם הקרם עצמו,

גם הוא מלא וגדוש מהקמח.

אז כמה יש לך קרם שם? 10%? 2%?

איך אפשר לבוא ולומר שיברך על דבר כזה שהכול נהיה בדברו?

אולי על הצלצול הזה, אפשר לברש את הכול.

לכן אני מעיר את תשומת לבם של החברים שהם היו צריכים לכתוב, לסיים.

אבל כנראה שהחכמים האלה אף פעם לא היו בית-חרושת לבפלה.

כל הזמן יושבים בישיבה ולומדים, לא שמו לב.

שילכו, יעשו סיור בחופש בין הזמנים,

קח אותם לסיור בית-חרושת לבפלה, שיראו את המציאות,

ומי שיראה את המציאות לא יסתפק.

וכמו שאמרתי,

צריך לברך לא רק ברכה ראשונה, מזונות, מכוח ודאי,

אלא גם ברכה אחרונה, חכה כזי.

יש לך לא רק את הפרוסות של הבפלה,

גם הטרן, גם המילוי, גם הוא מזונות,

וגם הוא מצטרף בוודאי לברך ברכה אחרונה על המחיה ועל הכלכלה. אז באמת היא דוגמה מוחשית שאותם המחברים גאונים בתורה,

אבל לא היה להם את הידע במציאות.

לכן, בכל הנושא הזה של הלכות דרכות, כדאי שכל חכם ישתדל לדעת להכיר טוב את המציאות. הרבה פעמים האנשים שואלים והחכם לא יודע על מה מדובר.

כדי שהחכם ידע בדיוק על מה מדובר,

אז עדיף יותר,

תביא לשיעור. אתמול מישהו ראה לו שאלה, הבין אני לשיעור, אמר, על זה מה מברכים, כיצד מברכים.

החכם רואה,

רואה את המינון, יודע בדיוק,

ואז שאלת חכם, חצי תשובה.

גם התשובה תהיה תשובה מסודרת וקולעת אל המטרה.

זה מה שצריך, זה מה שראוי לנהוג ולעשות.

מה פסק זמן וקיפקף? אלה שיש להם הרבה שוכר, אז מה אתה אומר?

לא יודע כמה אחוזים, כמה יש שם בקמח, בפסק זמן הזה?

לא הרבה. לא הרבה. תגיד לי אחוזים.

אתה לא יכול לדעת את האחוזים, תנסה לשאול את המשליח.

המשגיח על הכשרות הוא שיכול לענות לך תשובה מדויקת. לא רק בזה,

יש גם בנושאים אחרים, כגון הלכות שבת.

גם שם יש לפעמים טעויות והטעות היא לא בהלכה אלא במציאות.

כגון, אני אביא לכם דוגמה.

מנח המוח,

אתה שומע הרבה אנשים אומרים, מה הבעיה? זה מבושל,

אין בישול אחר בישול ביבש. אומרים לך, מותר לך תחילה. כך אומרים לך הרבה אנשים.

אני שמעתי ברדיו גם אחד שקורא לעצמו רב,

וגם הוא אמר, מותר לך תחילה.

להלכה,

מי ששופך מים רותחים על מנה חמה חייב סקילה.

למה? תגיד, מה קרה?

אם זה מאושל, צריך להתיר.

ואיך אתה מחייב סקילה? מה אתה אומרים, מוציא להורג אנשים בחינם?

התשובה היא כך,

כשאנחנו רצינו לענות תשובה,

אז שאלנו את הרב של אוסן.

תלמדנו רבם.

הוא אמר, אני לא יודע, אני אבדוק.

בדק וחזר ואמר לנו.

הפטריזיליה שיש שם לא מבושלת.

חלק מהדברים שם מבושלים רק 90%. אתה נותן את המכת חום בעירוי,

על-ידי זה המלאכה חמה מתבשלת.

איך למדנו בסימן ש' נדחה סעיף ד' על קודיאס העיספונין שהדחתו העירוי גמר מלאכתו.

ולכן, מי שיודע עכשיו את המציאות יגיד לך פשוט, על-ידי העירוי של המים רותחים אתה מבשל.

גם את אותם הדברים שמבושלים 90% וקל וחמור את הפטריזיליה שהיא בכלל לא מבושלת.

כך צריך לנהוג ולעשות.

קודם כול לברר את המציאות ואחר כך לפסוק את ההלכה.

רבי אליעזר ממיץ בספר ירעים אומר,

גם כלי שלישי שיד צודדת בו חייב סקילה.

דבר שני, בהוראות של המנה חמה כתוב,

צריך שזה יהיה עירוי מכלי ראשון, אחרת זה לא יהיה טיים. זה ממתין.

למה? כי זה לא מבושל פה, המכת חום של הכלי ראשון יעיל.

תעשה מזה כלי שלישי, זה לא יהיה טיים.

תיתן לילדים, תנסה, יגידו לך אם זה לא טיים, יזרקו.

יריבי חנניה בראשה אומר.