הלכות ברכה אחרונה במצבי ספק: כזית, בורא נפשות, על המחיה והפתרונות למעשה

 - - - לא מוגה! - - - 

יש לו את ברכת המזון על הכזית לחם. יש לו כאן שלושה ברכות ברכת המזון דאורייתא בוודאי שפתר. זה העצה שאמרו התוספות ומרן מצטט אותם גם בבית יוסף גם בשולחן ערוך בלי ספק שאדם שיכול כך טוב שינהג ויעשה. אבל אם האדם הזה לא מסוגל לאכול לחם לפחות שיעשה כמו שאומר העולה תמיד שיעשה כך. יש לך בננה, אתה מסוגל לאכול בננה או בטנים. כזית מהם אתה מתחייב לברכה אחרונה באור הנפשות. יש לך עוגה או ופלה, תאכל כזית. אתה מתחייב גם בברכת על המחיה ועל הכלכלה. אז הוא מברך בסוף שתי ברכות, גם בורא נפשות וגם ברכה חד מה שלוש. ממה נפשך? בין אם החיוב הוא בורא נפשות כמו שאמרו רוב הפוסקים הרמב"ם ומרן הנה הוא אמר בורא נפשות אם הוא התחייב ברכה אחת מען שלו כדעת רב אמרן גאון רבנו חנן וראשי הנה הוא אכל ברוך השם גם מהופנה גם מהעוגה ויכול לברך גם ברכה מעין שלוש גם בזה יוצא ידי חובה או דבר אחר מעיקרה לאכל כזית לפעמים הילד הזה יש לו לב זהב בא ו שלו מהשלווה נתן לך גרגיר אחד ושניים נו אבל אם הוא נתן לך הרבה יש לו עין טובה נתן לאבא שלו כמה חפיסות ונתן לו יותר מכזית אם אתה תאכל יותר מכזית אתה נכנס לתוך המחלוקת אם יאכל פחות מכזית זה יותר טוב עדיף יותר להתחמק שלא יכנס לסלע המחלוקת יותר טוב יותר ודר שלא יאכל לא מהפרחיות חיטה כזית, לא מהשלווה כזית מכל הדברים האלה רצוי יותר שלא יכנס לסלע המחלוקת אלא אם כן אם הוא באמצע הסעודה ברכתי המוציא אכלתי כזית לחם שמה אתה יכול לאכול מה שאתה רוצה יש לך בסוף את ברכת המזון כאן אין לך את הספק אין לך את המחלוקות אבל אם הוא לא מסוגל לאכול לחם טוב יותר אם הוא חכם חכם עניו בראשו ישתדל לא לאכול כזית אבל לפעמים האדם הזה נמצא בבית הכנסת שמה אין את האפשרויות לא לאכול לחם לא בננה ואין שמה לא בסקבית ולא בפלה אין שמה שום דבר אחר עכשיו הוא אכל כזית מהשלווה או שאכל מהפרחיות חיטה אכל מהם כזית שואל אותך נו מה אני עושה תפתור אותו לגמרי שלא יברך שום ברכה קשה לנו להשאיר את האדם הזה בלי ברכה לג לגמרי ולכן ניתן לו את העצה שאמר ציון לנפש חיה רבי יחזקאל לנדו שאמר את הפסוק ויברך דוד את אדוני לעיני כל הקהל ויאמר דוד ברוך אתה אדוני אלוהי ישראל אבינו מהעולם ועד עולם מלך העולם בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת לחם בלבש כל חי ברוך חי העולבים זהו אז לפחות יעשה כמרן נוכל לפחות לתת לו העצה שיוכל לברך ברכת בורא נפשות כאן עקפנו את הבעיה אין כאן ספק איסור דאורייתא שלא תראה את שם השם אלוהיך לשאמר כאן שמשים לבטלה שהרי גם אם תאמר שהוא לא חייב לו ולברך את בורא נפשות אלא הוא היה צריך לברך על המחיה גם לאותה הדעה הוא לא עבר כאן על טיסה הוא אמר פסוק מדברי הימים אנחנו כל בוקר אומרים את זה בתפילה כאן כן כיוון שזה חלק מהפסוק לכן אין לך בזה שום חשש את העצה הזו שאמר הצלח העתיקו עשרות מגדולי האחרונים פרי תבואה הפתחי תשובה בורי דעה סימן שכח הבן איש חי כף החיים ועוד ולכן גם פה נוכל להשתמש בעצה האמורה גם כאן נוכל לומר שיוכל לנהוג ולעשות יאמר את ויברך דוד אבל מה שאין כן אם האדם הזה לא יודע גם את העצה הזו אז תגיד לו לפחות שרהר השם ואלוקינו אם אין לו שמה סידור כדי שיאמר את הפסוק הזה ויברך דוד גם את זה הוא לא יודע לפחות שירר אולי למנד אמרור כדיבור דמה כמו שאמרו הרמבם הסמג ורבנו ישעיה אבל בלכתחילה כמו שאמרנו חכם מנה בראשו עדיף שלא יאכל כזית הבעיה הזו מסתעפת לגבי הגרנולה. אנשים רבים אוהבים את הגרנולה הזו, קונים חבילה. מסתכל על החפיסה, על האריזה כתוב על זה מכיל שיבולת שועל, צימוקים וכולי. הרוב הגדול זה מהשיבולת שועל. מה הברכה על הגרנולה? ברכה הראשונה היא ברר בורא פרי האדמה. אין לך כל כך מה לחשוש. הבעיה העיקרית שוב איפה הוא מסתבך אם האדם הזה אכל כזית האם יברך ברכה אחרונה בנפשות ברכה מן שלוש גם כאן הוא נכנס לסלע המחלוקת וכאן המחלוקת מתעצמת הרבה יותר הוויכוח הוא כך דעת רוב הפוסקים שזו השיבולת שועל שאמרו חכמינו שיבולת שועל היא אחד מחמשת מיני דגן אם יעשה מה שבד שועל לחם יברך המוציא אם יעשה ממנה העוגה יברך בורא מיני מזונות זה כמו החיטה אחד מחמשת מיני תבואה אבל לפי דעת הרב שריר גאון הרמבם רבי אברהם בן הרמבם הכפתור בפרח ומעשה רוקח לפי דעל כל הפוסקים האלה יש לנו טעות בזיהוי אין זה שיבולת שועל אלא מה שאנחנו אנחנו קוראים בטעות שבא לתשועה אומר זה מין ממיני הקטניות ולכן גם אם ברחת בורא פרי האדמה זה יהיה כמו האורז אדם שברח על האורז בורא מיני מזונות על הקטניות מה מברך בסוף בורא נפשות אדם שברך על החומוס בורא פרי האדמה מה הברכה האחרונה בורא נפשות גם פה על הגרנולה צריך לברך בורא נפשות רבות לפי דעת הרמבן וסיעתו אבל שוב אם נולך לפי רוב הפוסקים ואז אתה מחשיב את זה זו השיבולת שועה לה אמיתית אם כך צריך לברך ברכה אחת מעין שלוש ולכן גם פה גם בעניין זה העצה לכתחילה אל תאכל כזיית אלא אם כן אם האדם הזה אוכל את זה בארוחת בוקר מברך המוציא ואוכל כזית מהלחם בזה הוא פתר את הבעיה אין לך ממה לחשוש כיוון שברוך השם הוא אכל כזית הכל בסדר. יש לו את הברכת המזון שיפתור ממה נפשך. אבל אם הוא לא אוכל לחם הוא נכנס למחלוקת האמורה. האמת הוא שיש כאן ספק ספקה כדי להתיר לו לברך את ברכת בורא נפשות רבות. הספק ספקה הוא שנה. אולי זה לא שיבול שועל. אולי הלכה כמו רב שירי הגאון והרמדן שאין זה שיבת שועל לקיטיות. דרכה האחרונה על זה בורא נפשות אפילו אם תאמר שזוה שיבול את שועל והיה צריך לברך על המחייה ברכה אחת מהם שלוש אולי ההלכה כהמגן אברהם שברכת שהכל פותרת הכל זו ברכה כוללת גם ברכת בירי נפשות רבות וחסרונמן גם בזה גם כן יפתור גם בחיי גבנם יש מקום לומר שברכת בורא נפשות יפתור את ברכת קת מעל שלוש כדברי מגן אברהם כך כותב רבי אברהם הלוי בספרי גנת ורדים הוא מחזק את הדברים הוא אומר שכך דעת הריף ותלמידי רבנו יונה הוא אומר את זה גם בדעתם שברכת בורא נפשות היא ברכה כוללת זה לא מוזכם גם זה שנוי במחלוקת הפוסקים גם זה לא מוסכם מה תגיד לי יש לך כאן ספק ספקה ספק ספקה בברכות קשה לנו לעשות למרות שמרן הלך כהרמבם ומרן אמר שיבר נפשות אבל ספק ספקה בברכות לא עובדנם ולכן גם לגבי הגרנולה גם שם נגיד את העצה הפשוטה שיקדים קודם כל ויברך דוד יש לנו את העצה הזו כדי שהימלת לא יכנס בשום ספק ואז יוכל לצאת ידי חובה למן דאמר זו העצה היעוצה כאן דיברנו בנושא הזה כמה וכמה פעמים והנפקמינה לא רק בדוגמה של הגרנולה אלא אנשים רבים שחולים במחלת צילק שלהם אסור לאכול לא לחם ולא עוגה אין להם אפשרות לאכול מהמאכלים האלה זה אצלהם כמעט סכנה מה כן מותר להם מותר להם לאכול לחם שעשוי משיבורת שועל מאפיית אנג'ל הופע לאנשים האלה לחם מיוחד שעשוי משיבולת שועל. שוב הוא לוקח מהלחם הזה והוא רוצה לאכול כעת. הוא שואל אותך מה הברכה? שוב, אותה הבעיה, אותה המחלוקת. אם תולך לפי דעת הרב שרירה גאון והרמב"ם שאין זה שיבולת שועל, אלא שזה מין ממיני הקטניות. אם כן צריך לברך על זה שהכל נהיה מדברו ובסוף מלא נפרשות רבות וחסרונם. כך יוצא לפי הרמבן. אבל אם תלך לפי דעת רוב הפוסקים שחולקים אם כך צריך לברך על זה לחם גמור על נטילת ידיים המוציאו ברכת המזון תראו בספר עלי יונה שם ספר מעריך יש לו תשובה ארוכה בנושא הזה את הספר הזה חיבר הגאון רבי יונה מרצבח היה מראשי ישיבת כל תורה לפני כ-50 שנה הוא נוקט יותר שזה נחשב כלחם הוא נוקט יותר שזו השיבולת שועל אבל הבעיה העיקרית היא שאנחנו הספרדים קיבלנו ראות הרמב"ם כמו שכותב מרן בספרו שאלות תשובות אבקת רוח ולכן לנו יש בעיה יותר בדבר ולכן המסקנה העצה לאותו אדם נטיבת ידיים שיעשה אבל בלי ברכה שיברך על זה במקום המוציא שהכל נהיה בדברו גם אם זה לחם על הכל אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא כולל גם על הלחם אם יש לידו אדם יש איזה חבר או האבא שלו אוכל לחם ממש ומברך המוציא תגיד לו שיכוון גם עליו ואולי יצא ידי חובה אחר כך גם בברכת המוציא איפה הוא נתקע עיקר הבעיה ברכה אחרונה האם יברך ברכת המזון זה לחם או שיברך בסוף בורא נפשות גם כאן לא נוכל להתיר לו לברך לא זה ולא זה יש לנו כאן מחלוקת במחלוקת הזו מרן לא דיבר מרן לא הכריע מרן לא החליט אם מרן היה מדבר בזה אין לנו יותר קל מרן לא דיבר בנושא בוויכוח הזה ולכן גם כאן האבא יושב לידו מברך ברכת המזון יפור גם אותו יציא גם אותו ידי חובה הוא עצמו אחרי זה יאמר את בורא נפשות איך על ידי הקדמת יאמר ויברך דוד כמו שאמרנו קודם את העצה ההיא גם פה יעשה את העצה הזו שוב אותם האנשים חולה צידק יש בארץ כ-5000 אנשים כאלה שסובלים מהמחלה הזו שוב יש להם בעיה לגבי ליל הסדר מצה אסור להם לאכול מצות המצה עשויה מקמח לבן זה יכול להביא להם חלילה סכנה מה הם כן עושים יש מאפייה מיוחדת שנמצאת בעיר הקודש בני ברק שאופה להם מצות משיבולת שועל זה הדבר שהם עושים יש בירושלים חנות ברחוב חגי פינת יחזקאל שמוכרת להם אותם המצות. הלך אותו האדם המסכן הזה הלך לשם שילם 300 שק וקנה קילו מהמצות האלה מגיע ליל סדר שואל אותך נו עכשיו אני יוצא בזה ידי חובה אני יכול לברך על זה המוציא לחם מן הארץ ועל אכילת מצה עודו עוד הפעם אתה נכנס עשה מחלוקת אם תלך לפי רב שרירה גאון הרמבם ורבי אברהם בן הרמבם והקפתן בפרח אין זה מצה אדם שיקח חומוס יתחן את החומוס יעשה מזה מצה. יוכל לברך על זה המוציא יוכל לברך על זה וציונו על אכילת מצה בוודאי שלא. ממלא גם כאן מה שאתה אומר לו תאכל מזה אולי זה נקרא שבועת שועל אולי זה מצא אתה אומר לו את זה מכוח ספק אבל מכוח ספק אי אפשר לברך ברכות ברכות אנחנו תמיד אומרים ספק ברכות להקל שוב מה העצה מה הפתרון לאדם הזה נטילת ידיים שיטול בלי ברכה יקח מעט סוכר יברך שהכל יברך על הסוכר ויכוון גם על המצות האלה האבא שלו או אחיו נמצא לידו יברך בכל רם המוציא לחם מן הארץ ועל אכילת מצה ויכוון לפתוח גם את אותו האדם יאכל את המצות האלה שעשויות משיבור שועל יאכל אותם בעשבה שוב הגיע לברכת המזון גם כן האבא הוא אחיו יברך בכל רם ויכוון לפתוח גם אותו ואחרי זה הוא יאמר את ויברך דוד יאמר גם בורא נפשות זו העצה שיעשה גם בליל הסדר כדי לפתור את הבעיה של ספק ברכה. כמובן אנחנו נזהרים מאוד מכל דבר שיש בו חמץ בפסח וגם דבר שיש בו תערבת של שיבולת שועל. אתה אומר אולי זו השיבולת שועל ואולי זה חמץ. שם באותו בית חרושת עושים את המצה בתוך 18 דקות כבר המצה יוצאת אפויה. עושים את זה בצורה זהירה מאוד בצורה נכונה. אבל כשיש לך כל מיני ממתקים, כל מיני תבשילים שמעורב בהם גם שילד שואה, ודאי שכל אותם הדברים אסורים באכילה בפסח. מצד הכלל ספק דאורייתא לחומרה. לא רק לנו בימי הפסח, אלא מחוץ לארץ הבעיה יותר חמורה לגבי איסור חדש. קראנו בתורה בחומש ויקרא פרשת אמור. ולחם וכלים וחרמל תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קורבן אלוהיכם. תבואה שהלכו וזרעו איתה אחרי חג הפסח דבר כזה אסור באכילה עד שיבוא פסח שנה הבאה. זה מה שהתורה סרת לנו. והמשנה במסכת קידושין בדף המשנה מביאה מחלוקת האם גם בחוץ לארץ יש איסור חדש שלא. והמסקנה היא מרן דעתו שגם בחוץ לארץ יש איסור חדש. כך מרן כתב פעמיים באהבה גם בסימן תפט סעיף י וגם בורי דעה סימן רצג. הנפקה מינה האדם הזה אחרי חג הסוכות נסע לארצות הברית או נסע לקנדה שם מצוי הרבה מהחדש הביאו לו גרנולה האם יכול לאכול מהגרנולה או שתאמר כמו לחם חדש גם מהגרנולה גם כן יהיה אסור גם כאן יש את אותה הבעיה אותה המחלוקת וכאן ספק דאורייתא לחומרה כאן אתה לא יכול להקל בדבר לסמוך על דעת הרמב"ם כי רוב הפוסקים חולקים ולכן גם בזה נצטרך להחמיר על אותו אדם אם זה בימים האלה ימים האלה חודש אב עדיין לא הגיע חדש גם אם יביאו לו מהגרנולה הכל מהישן הכל בסדר אבל אם זה אחרי חג חג הסוכות מגיע תקופת החורף כבר מגיע להם החיטה השיבולת שועל מגיע להם הכל מה חדש ואדם ירא שמיים שנזהר כדעת מרן לא אוכל מהחדש יזהר גם לא לאכול מהגרנולה גם בזה עוד הפעם חזרנו לכלל ספק דאורייתא לחומרה לא יאכל מזה אלא אם כן אם יהיה הכשר בדץ יש להם שמה בדצים שנזהרים באיסור חדש ואז הוא ידאג לך שיביאו לך גרנולה ממה שהיה ישן הם השאירו במחסנים אם יש דבר כזה למה לא שיאכל לתיאבון יכלו הענבים ויסבעו אבל שניתן לו לאכול מהגרנולה החדשה להגיד שזה קטניות קשה לנו לומר בוודאות דבר כזה כמו שאמרנו ספק דאורייתא לחומרה אני עובר לסעיף הבא סימן רח סעיף הם מדבר לגבי אדם שאוכל קמח הברכה על הקמח שהכל נהיה בדברו יש מחלות בראשונים האם ברך על זה בורא פרי הדמר שהכל מרן מחליט ההלכה היא שהכל נהיה בדברו אומנם התורה אמרה ארץ חיטה וסעורה הקמח הזה עשוי מהחיטה אבל אנשים זורעים את החיטה לא בשביל לאכול קמח אתה עושה מהקמח עיסה או עוגה או לחם כמה אנשים אוכלים את הקמח כמו שהוא בודדים אחד מעשר א000 או אחד מ100,000 אין דרך לאכול קמח ולכן המסקנה היא מי שכן רוצה לאכול קמח יברך על זה שהכל נהיה בדברו מעט מאות אנשים אוכלים אבל ראיתי יהודים פרסים שכן אוכלים את הקמח מה הם עושים מניחים את זה על המחבת והאש דולקת מטפטפים כמה טיפות שמן וגם מערבבים אם זה סוכר אחר כך איך לוקחים בכף ואוכלים את זה יוצא להם טעים מאוד שואל אותך מה הברכה תגיד לו הברכה היא שהכל נהיה בדברו שוב לגבי הברכה הראשונה אין לך שום ספק ברכה לבטלה גם לדעת הראשונים שאמרו שצריך לברך על זה לכתחילה בורא פרי אדמה אם אמר שהכל נהיה בדברו על הכל אם הוא אם אמר שהכל יצא אז אין לך ספק אם הרכה הראשונה הסתדרנו איפה הוא מסתבך על הברכה האחרונה מה יברך? ולכן העצה היא א' שיאכל פחות מכזית. ב אם הוא רעב והוא רוצה לאכול יותר זה טעים לו והוא רוצה לאכול הרבה שיעשה כך שיברך על נטילת ידיים והמוציא יאכל כזית לחם ואחר כך יאכל מהקמח כמה שירצה ובסוף ברכת המזון פותר ממה נפשך אין לו אפשרות לעשות כך אמרנו עצה השנייה שיאכל גם בננה וגם עוגה יוכל לברך גם נפשות וגם על המחייה אין לו אפשרות כזו אכל רק את הקמח לבד. במקרה הזה יאמר ויברך דוד ויברך בסוף את בורא נפשות רבות. זה הפתרון לשעת חירום. אם הוא אכל כזית מאותו הקמח, כך ינהג ויעשה. מרן ממשיך מדבר לגבי הסולת. אדם שרוצה לאכול דיסה, מה הברכה על הדייסה? שוב, בדרך כלל הברכה היא בורא מיני מזונות. זה הברכה שצריך לברך על הדייסה שבתוכה הרבה סולת כל זה הוא שם אם הוא ערבב הרבה סולת אבל אם הוא שם קצת בבוקר האדם הזה מאוד שמאגיע מהתפילה ובארוחת בוקר הוא בעיקר עושה לשתות הרבה חלב אבל מערבב קצת 10% מתוך החלב הוא שם סולת כך הוא עשה בבישול כאן העיקר זה החלב ולכן לא יברך על זה בורא מיני מזנות בלכתחילה אלא יברך על זה שהכל נהיה בדברו הכלל שהמשנה אמרה בברכות מד כל שהוא עיקר ואמו תפלה מברך על העיקר הוא פותר את התפלה מה העיקר כאן בוודאי שהוא כוונתו לשתות חלב אלא מה חלב לבד לא כל כך נוח אז צריך שיהיה משהו בפנים זה יותר טעים יותר טוב אז הוא שם מעט סולת בחיי גבנה הברכה היא שהכל נהיה בדברו. שתה מתוך שתה 80 גרם רביעית בבת אחת בתוך שלוש שניות יברך בסוף גם בורא נפשות רבות וחסרונם פה אין לנו ספק אתה יודע בוודאי את ההלכה ברכה ראשונה ברכה אחרונה בורא נפשות כיוון שהעיקר זה החלב מתי אתה מתחיל להסתבך כשהאדם הזה רעב והוא רוצה לאכול לא רק שיהיה 90% חלב אלא הוא שם 3040% מהסולת הוא שם הרבה סולת יוצא לו דיסה שמיכה יותר מה יברך על הדייסה הזו להלכה ברכה ראשונה דורא מיני מזונות לגבי ברכה אחרונה האם מתחייה בברכה אחרונה או לא יש לנו ספק ומחלוקת בפוסקים האם ניברך על המחייה או לא אם נלך לפי הגרסה שגורס הבתים בדעת הרמב"ם. כל הגרסאות מה שיש לפנינו בהרמב"ם לא כתוב שם אם אפשר ללעוס אלא כתוב שם אם אפשר ללעות. מה זה ללות? הליתנינם מן האדום האדום הזה שמה המילה הזו כתובה מי שרוצה לדעת עברית והכוונה היא אתה לא צריך ללעוס את הדייסה אלא אתה דוחק עם הלשון ואתה בולע את הדייסה לפי זה אם הוא אכל בצורה כזו צריך לברך בסוף על הנחיה אבל מרן לא אמר את המילה הזו מרן אמר אם יעס משמעות הדברים שזה היה כל כך סמיך שהיה צריך צריך גם ללעוס את זה גם בשיניים ובדרך כלל הדייסה שלנו שאנחנו רגילים לאכול אף אחד לא שם קויות עצומות כאלה של סולת אף אחד לא שם 80% סולת שצריך ללעוס את זה מלא אי אפשר לברך על זה את ברכת מען שלוש שוב האדם מזה מסתבך גם שם אם אין ברירה תאמר לו שיגיד את ויברך דוד ויסיים בסוד בברכת בורא נפשות זו המסקנה לגבי הדייסא או פתרון יותר קל אתה רוצה לאכול את הדייסא בארוחת בוקר ארוחת ערב קודם כל נטילת ידיים והמוציא תאכל כזית מהלחם ובסוף אתה מברך גם ברכת המזון פתחת את הכל ממה נפשך אין לך שום בעיה בזה יצאת ידי חובה כל הפוסקים וזה מה שרצוי לנהוג ולעשות כל זה כשאדם נמצא בביתו יודע בוודאי שהסולת דבר שהוא מותר באכילה. אבל אדם שנמצא מחוץ לבית, הרבה פעמים ה השאלה, הספק מתחיל לא מה מברכים, אלא אם בכלל מותר לאכול את הדבר הזה. הרי מרן כתב לנו בסימן קצו שאפילו על דבר שעשו רק מדרבנן, לא תיקנו חכמינו שום ברכה. ואם יש בסולת הזו יש שמה תולעים מי יתיר לך לנגוע בדייסה הזו מי יתיר לך לאכול מהמאכל הזה בוודאי שאסור לנגוע באותה דיסה בוודאי שכל זה איסור גמור לא צריך הרבה ימים כדי שזה יתעם אתה משאיר חבילה פתוחה על המדף בארום מטבח תוך ארבע חמש שעות זה יכול להטליע בפרט בימים החמים האלה הסולת מיד מיד מטליע לא רק אנחנו אוהבים את הדייסה גם התולעים אוהבים מאוד את הדיסה ולא רק תולעת חיה התורה עשרה לנו ישרץ שורץ על הארץ גם תולעת מתה בשבת הבאה פרשת ראה נקרא את הפסוק הזה את האיסור שרץ השרץ על הארץ מה שקראנו לפני ארבעה חודשים בחומש ויקרא פרשת שמיני ממילא אם האדם הזה נמצא במקום שהטבח או הטבחית אנשים שאינם יודעים הלכה והם לא בדקו את הסולת לא בדקו את הדייסה מי אמר לך בכלל שמותר לאכול מאותה דיסה יכול להיות שיש שמה הרבה פעמים תולעים ולכן מה עושה טבח ירא שמיים אדם שהוא נבון וחכם למד יורי דעה סימן פד ויודע כצד מברכים וקצעד אוכלין הוא יודע את הכל הוא לוקח את הסונת ובודק. איך בודקים את הסוט? הסונט לא יורד בנפה. אי אפשר לנפות את זה כמו הקמח, אלא אתה שותח את זה במגש ואתה בודק. כמו אדם שבודק את האורז. אתה שח את האורז על המגש ואתה בודק לאט לאט. כך גם בדיוק אותו דבר. תשתח את הסולת שאתה צריך על המגש ותבדוק. אם זה התליע זה נעשה כמו חוטים חוטים יש שמה קורה עש מזה אתה רואה שזה התליח תזרוק את זה אבל אם זה נקי יעשה מזה את הדיסר מיד אחרי שהוא פתח את החבילה והוציא ממנה כף אחת או שתיים בשביל הילד או בשביל עצמו נהיה אחרי זה את מה שנשאר לא ישאיר על המדף של אהרון מטבח שמה כמו שאמרתי זה יכול להטליע בתוך ארבע חמש שעות הכל יהיה תלעים אלא תיקח את זה מיד תכניס לתוך מקרר במקרר או לא במקפי שם הכל ממוגן שמה התלעים לא מסוגלים להגיע זה הפתרון היחיד אז אם אותו הטבח הוא יודע את ההלכה כך הוא נוהג והוא הגיש לך בעיסה או דבר כיצא לזה למה לא יכלו הענבים ויסבעו אבל אם הטבח הזה אדם שאינו יודע הלכה צריך להיזהר בדבר מאוד יש הרבה מקומות שבמים האלה שאנשים יוצאים לנפש, עבדנו קשה כל השנה מגיע לנו לצאת לנפש אבל מגיע לנו ללכת למקום טוב ולא חלמה שיתנו לך תולעים יתנו לך דברים שאסורים באכילה הרבה פעמים הפרסומת לא תואמת את המציאות בפרסום על אותו מקום כתוב אווירה דתית אווירה חרדית מה זה אווירה חרדית אנשים נופשים מגבעת אנשים נופשים נעיל יפה מאוד כל ה כל הכבוד לפרסום הזה למילים היפות האלה שאלה היא מה קורה בפועל האם אותו הטבח עושה את כל מה שמרן כתב לנו בשולחן ערוך או לא הרבה פעמים אומרים לך תשמע הטבח הזה הוא אדם חרדי כל יום הוא לומד דף יומי האדם הזה אל תהיהרר אחריו הוא יראה שמיים גדול בסדר כל הכבוד לדף היומי שהוא לומד יכול להיות שמי אמא פתח ולא למד יורדע סימן פד ואם תגיד לו שאולי יש תולעים בסולת הוא תפלל מי אמר לך שיש דבר כזה בכלל לא שמעתי דבר כזה עד כדי כך יכול להיות שהוא יאכיל את עם ישראל מהתולעים בלי ידיעה כי הוא לא למד מימיו את יורי דעה סימן פד אז כל הכבוד בדף היומי שהוא לומד אבל אין קשר בין שני הדברים האלה ואדם שרוצה לצאת לנופש לא ימהר לשלם דמי הרשמה לא ימהר ללכת אלא אם כן לבדוק איפה אתה הולך מה המאכל שיתנו לך אם הכל על טהרת הכשרות עם יש הרבה אנשים אין להם זמן להתעסק בדברים האלה הם ברוך השם באים לומדים תורה בבית כנסת ברוךוב כל היום הוא בעלה של תורה אלא אם הוא צריך לצאת לנופש הגברת אשתו מטפלת בדברים האלה הוא נתן לה את הכרטיס הויזה היא ראתה או באינטרנט או פרסים אחר אז היא מגעצת בוויזה כבר יש דמי הרשמה ממלאים את המזוודות ונוסעים הולכים לפי מה שפסקה הגברת הנכבדה לא תמיד הגברת יודעת לא תמיד היא שמה לבעיות שאנחנו אומרים ולכן אדם צריך להיות זהיר וחכם בדברים האלה אם שאלת תלמיד חכם תלמיד חכם שיודע טוב הכל ואמרת לו אני רוצה ללכת לאותו מקום מקום פלוני אומר לך אני הייתי שם הייתי באותו מקום אתה באחד מיראשיים בודק את הסת יעשה לך קובה הקובה הזו כשרה למהדרין לא רק שהבשר הוא בשר חלק גם הסולט של הקובה הוא בודק את זה הכל 100% למה לא תלך תהנה מהחיים הגיע לך לצאת לנופש החכם אמר לך שהטבח או הטבחית הם אנשים יראה שמיים אבל זה היה אם לא לפעמים הוא מגיע לשם ואז הוא נכנס סמטבח בודק בעצמו לראות מה קורה איך עשו את הקובה הוא שואל את הבחית שואל את השאלות בדקתם את הסוט בשביל מה צריך לבדוק כך היא שואלת אותו היא עונה לו בשאלה איזה הבה אמנה לבדוק את הסולת היא עושה להם קובה עושה להם כל מיני דברים מה טעמים שבתוכם יש גם תולעים אז איך אדם יוכל לאכול מהדברים האלה לא רק בימים האלה של ימי הנופש יש לנו את הבעיות האלה בתקופה האחרונה הרבה מהאולמות אולמות של שמחות מגישים מנה עיקרית קובה כשהחתן והכלה הם מכוחותינו כמו שאומרים הם אוהבים את הדבר הזה זה מאכל מאוד טעים מי לא אוהב לאכול קובה גם אשכנזים אוכלים ואוהבים את זה מאוד אבל תיכנס קודם כל למטבח ותבדוק אתה לא יכול לסמוך יש להם תעודה הרבנות נותנה להם תעודה אם נתנו להם תעודה מי אמר לך שהם בדקו את סלת כמו שראוי, כמו שצריך. ולכן אדם לא יסמוך על הנס בדברים האלה. צריך ללכת בעצמו ולבדוק. בדקת, ראית, אתה מכיר את המשגיח. המשגיח הוא האדם משלנו. אדם מירושלים, בקיא טוב בהלכות עוים, בדק בעצמו את הסלט ואחר כך עשו מזה קובה. אתה רוצה לאכול? למה לא? לתיאבון יחדו ענבים וישבעו שיאכל. לברך על זה מזונות ועל המחיה אין שום בעיה בדבר אבל בלי בדיקה בדברים האלה דברים שהם בגדר ספק דאורייתא כמו שאמרתי לא צריך שזה יישאר כמה שנים כדי שהסולת יהיה מטולע ארבע חמש שעות אם זה נמצא על הארון מטבח במקום חם ויורים תולעים ויבעש הכל יכול להטליע ואז אם האדם הזה אוכל או מהדעיסה או מהקוביה או דברים אחרים רים יכול להטליע ואז הוא נכשל באיסור דאורייתא של הכינה תולעים. כאן בדברים האלה אדם מקיים את דברי המשנה. אם אין אני לי מילי הוא בעצמו יבדוק יחקור וידרוש כדי שיהיה לו מאכל. מאכל שהוא בוודאי כשר ב100% ולא יהיה חלילה ספק מאכלות אסורות. לא רק לעצמנו גם לילדים. אפילו ילד פחות מגיל בר מצווה. אתה לא יכול לומר סך הכל הוא ילד בן שנתיים שלוש שיאכל מהסולת שיאכל מהדייסה. אין דבר כזה. התורה הזהירה אותנו. לא תאכלו, לא תאכילום. אם אני צריך לומר לילד שיתפלל מנחה, אני חייב לחנך אותו מדרבנן. כאן ביסורי מאכלות אסורות, מי שנותן לילד לאכול דבר כזה עובר על איסור דאורייתא. אם יש כאן תולעים בתוך הדיסה, אז בחי גבונה האיסור הוא לא דרבנן, עוד יותר חמור. איך תיתן לילד לאכול מאכלות כאלה? אז גם אם אתה נזכר, גם אתה נאלץ ללכת ולישוה שמה באותו מקום, תיתן לילד שיאכל עגבניה, יאכל מלפפון, יאכל דברים אחרים. אם הלחם הזה הוא לחם באכשר הבדץ של אנג'ל וחיציוצא בזה, תן לו שהוא יאכל מהלחם. אבל מהדישה? מאותם הדברים שאולי יש בהם חלילה תערבת של תלעים. גם לילד הקטן גם לא אנחנו מנועים מלת. כמו שאמרנו יש כאן איסור גמור בדאורייתא ולכן כל אדם יהיה זהיר בדברים האלה בכל ומתנה כל וחומר שאדם רוצה לצאת לנפש אם זה בארץ ישראל בצפון או בדרום או שכל וחומר הוא נוסע לחוץ לארץ ששמה צריך להיזהר ביתר שעת שם המצב של הקשרות הרבה יותר גרוע מארץ ישראל כאן יש לנו את רשר בדצים שעושים מלאכת קודש וברוך השם הרבה מקומות הם על טהרת הקשרות. שמה המצב הוא חלש מאוד ושם בחוץ לארץ המצב גרוע פי כמה וכמה. ולכן גם אם יש לו איזה שמחה משפחתית, הוא נאנץ לנסוע וכן הלאה, ישאל קודם כל חכם שיורה לו את הדרך אשר ילך בה כדי שלא יחזור משם עם מטען של עבירות שיטמתם את השכל שלו. אל תטמאו בהם ונתמתם בהם. לא רק מלשון טומאה אלא רבותינו דרשו שזה מלשון טמטום זה מטמטם את השכל של אותו האדם המוח שלו נהיה מעפן רבנו חיים בן עתר אור החיים הקדוש אומר לא רק אדם שכל החיים אוכל מאכלות אסורות המוח שלו נהיה מעפן אלא אפילו אם יאכל פעם אחת כבר המוח שלו חלילה כמה אנחנו עמלים כדי ללמוד תורה כדי לזכור ובאכילה אחת האדם הזה זה מאבד טובה הרבה ולכן אדם צריך להיות זהיר בדברים האלה בכל ימות השנה כל וחומר בימים האלה יוותר על הנפש ובלבד שישאר בביתו ויאכל רק דברים כשרים הדרשנים אמרו על זה רמז יפה אנחנו אומרים בכל יום אשרי יושבי ביתך על אותו אדם שיושב בבית אשרי יושבי ביתך יש סיום הפרק מסיים תהילת השם מדברת פי כך הוא מסיים. אבל אותם האנשים שהולכים לטייל אשרי תימים לדרך. גם שמה זה לפי סדר א'ב. שם הוא מסיים באות האחרונה באות ת. טעיתי כסא עובד בקש עבדך. אולי כמו השא שעובד גם הוא צריך לחפש אותו איזה מאכנות אסורות, איזה דברים הוא נכשל בהם. אם זה בעניינים של אוכל, אם זה בעניינים של צניעות. ראה כל מיני מראות ניגעים וכן הלאה. בשביל מה לך? לצאת מהבית, לעזוב את הבית? אתה עומד בכל מיני ניסיונות, אפילו אם נאמר הוא עמד בניסיונות האלה, אבל אנחנו אומרים בכל בוקר אל תבאנו לידי ניסיון ולא לידי ביזיון. הגמרא במסכת דתראה בדף נז הגמרא מזהירה אותנו שאסור לאדם להביא את עצמו לידי ניסיון. נקרא דרכה אחרינה רשע. ולכן אדם צריך להיות נבון וחכם כמו שאמרנו לא יעשה שום צעד אלא קודם כל לשאל שאלת חכם חכם שמכיר את המקום יכול להראות לו את הדרך אשר ילך בהם כן אם לא ולא יתלהב יותר מדי מהפרסום הפרסומת אומרת לך באווירה חרדית בסדר האווירה חרדית אבל האוכל מען נו אז מה מה זה יתן לך שאוירה חרדית יהיה לו אחר כך קלקול כבה יקחו אותו לבית חולים אז מה זה ייתן לך הפרסום כל וחומ מבחינה רוחנית ולכן כל אדם יהיה נון וחכם בדבר הזה יקפיד ביתר שעת כדי שהקדוש ברוך הוא גם ישמור אותנו כשאדם משתדל עושה מצידו את כל המאמצים תמיד הוא נזהר בייסורי מאכלות אפילו אם היה איזה דבר שהוא לא ידע היה לו מחדל פשלה אומרים בערבית והאדם הזה כמעט ונכשל הקדוש ברוך לשמור אותו בבחינת רגלי חסידיו ישמור אם החלב הזה דבר שאסור באכילה דבר שאסור בשתייה בשמיים ישמרו אותו שלא ישתה מאותו החלב ידוע מה שמספרים על הגאון רבי יוסף חזן בעל החיקרנב היה סבו של רבי חיים פנצ'י היה דרכו של הרב אחרי התפילה היה יושב עם התפילין של רבנותם ולומד תורה אשתו הייתה מביאה לו כל בוקר חלב כדי שיהיה ראשו יהיה חזק ויכל להמשיך וללמוד. באחד הימים הרבנית מביאה לו חלב. הרב לא ראה את זה. ממשיך ללמוד. הרבנית עוברת שואלת אותו, "רבנו, למה לא שיתחל?" אמר לה, "איפה חלב? לא הבאת לי היום. היום לא הבד לי." לקחה את חלב, הושיטה לו ביד. הנה חלב. ואז הוא נזכר בממרה של הגמרא, חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו. אני לא ראיתי את זה למה לא ראיתי תבדקי בדקו וראו ויבוקש הדבר וימצא באמת היה החלב הזה חלב של גוי אתה רואה שהקדוש ברוך הוא שמר את הרב שמר את החכם שלא יכניס לפה מאותו החלב שאסור בשתייה מדרבנן אדם שמשתדל אז יקו בו הפסוק רגלי חסידה ושמו אבל אדם שמתנהג בקלות דעת איפה שנמצא הוא אוכל אומר לך גם פלוני אוכל ההוא יש לו זקן יותר גדול ממני. אם הוא אוכל גם אני אוכל. לא כך פוסקים הלכות, לא כך נוהגים. אם ההוא נכשל, אם ההוא טעה, אני לא צריך לטעות אחריו. אלא תהיה זהיר. תשאל תמיד פסקן. אם החכם הפסקן אומר לך כן כן, לא. זה מה שצריך כל אדם לנהוג ולעשות כל ימות השנה. וכמו שאמרנו, גם בימים האלה, ימי הנפש, גם בהם צריך כל אדם להיות זהיר. בדבר נסיים בדבר הלכה מרן מסכם לנו לגבי אדם שאוכל גם סולט וגם אורז לא צריך לברך שתי ברכות אלא אתה מברך על שניהם בורא מיני מזונות בורא מיני מזונות שברך על הסולט פתח גם את האורז אם הוא אכל גם מהאורז כזית וגם מהעדייסה כזית התחייב לאכול התחייב על האכילה של הסולת, של הדייסה, התחייב על המחייה. בזה הוא פותר גם את ברכת האורז. לא צריך לברך שתי ברכות, גם בורא נפשות וגם על המחיה, אלא על המחייה לבד הוא פותר את הכל. כך משמעו את הלכות קטנות וכך פסקו להלכה רוב האחרונים. עובדם חסד לאלפים חולק ובספר רבות אפרים ועוד הלכו כדבריו. אבל כלל גדול בידינו ספק ברכות להקל ולכן לא יברך שתי ברכות גם בורא נפשות וגם על המחיה אלא כאן דליו אחי הוא צריך לברך ברכה אחת מעל שלוש על הדייסה הוא פותר בזה גם את האורז הוא הדין גם אדם שאכל כזית אורז ואכל כזית עוגה אז הוא מברך בלב הכי ברכה אחרונה על המחייה על העוגה פותר בזה גם את הכזית אורז שחר ולא צריך לברך שתי ברכות למה הדבר דומה נראה בסוף הסימן אדם שאכל שזפים משמישגסים אכל כזית מה היה צריך לברך בנפשות אבל הוא אכל גם כזית מהענבים בלוכי צריך לברך על העץ על העץ פותר את הכל ולא יברך בורא נפשות היה ראוי לברך גם עליהם על העץ אלא מה הם לא משבעת המינים אי אפשר היה לכתחילה לתקן שיברך על העץ כאן בלו אחי הוא חייב לבוא ולברך על העץ ועל פרי העץ על הענבים. ממילא הוא פתר גם את המשמיש, גם את האגסים. אותו דבר גם כאן. היה ראוי לברך על על המחייה ועל הכלכלה גם על האורז. גם זה משביע. אבל זה לא מחמשת מיני דגן. זה לא משבעת המינים. אי אפשר לנהוג ולעשות כך לברך ברכה אחת מען שלוש. אבל כשהוא בלוכי חייב לברך ברכה אחת מען שלוש על העוגה, ממילא הוא פותר בזה גם את האורז. הכל נפטר בברכה אחת. לפעמים זה קורה, לפעמים זה קורה בעולם שמחות. אדם שמגיע לשם, יש לו שמה סיגרים או דברים כאלה שהברכה עליהם בור מיני מזונות. ואכל גם מהאורז. לא יברך שתי ברכות אלא ברכה אחת בלבד.

הלילה הזה יורצית של הרוגי תרפ"ט. מי שיודע, מי שזוכר, מאוד נהרגו כהיום הזה. ובעיקר הרגו ותבוחו שם בעיר הקודש חברון את הרב הראשי שלהם הרב חסון הם הרגו אותו בצורה משונה לקחו שרפו את הראש שלו על הפרימוס כך נוהגים זה על מנהג של הערבים הפרעים האלה אם האנשים האלה אומרים לנו תעשו שלום אבל בשמיים אין נקמות השם אין נקמות הופיע הקדוש ברוך הוא ימקום את נקמת דם עבדיו השפוך ויבוא המשיח ויגעל אותנו במהרה אמן ואמן בכבוד יעקב יעלה ויבוא וימכור נר לנו נשמע את הרוגי טרפת כן מה שאלת לא שמעתי שתה מים הוא שתה מים צריך לך נפשות צריך לך תפשות אפשר לקחת את לא אני ממהר לאיזה מקום יעקב לא נמצא נו אז יוסף נו בכבוד יאללה נו לזכר עוגד 100 שק 101 101 101 101 ש₪ 120 ש₪ 120 שק 100 150 150 זכה מי שברך אבותינו הקדוש התהורים אברהם יצחק ויעקב משה ואהרון דוד ושלמה הוא יברך וישמור וינצ