הלכות חנוכה: איסור תענית והספד, מנהג עשיית מלאכה ומהות הסעודות בחג

- - - לא מוגה! - - -

הספד ותענית ולכן אדם שיש לו רגילות לצום בשני וחמישי ייזהר שלא לצום בימי החנוכה הרמה בהמשך בסעיף ג' אומר לגבי תענית של אזכרה, יורצאית אם האבא שלו נפטר באחד מימי החנוכה כל שנה טוב לצום באותו יום, יום האזכרה, יום הירצאית כאן לא, כאן במקרה הזה אסור לו לצום באותו יום אלא יקדים או יאחר. ולכתחילה יקדים, בדיעבד יאחר. הדוגמה שדנו בה הפוסקים, מרן דן, כשיום האזכרה הוא ביום שבת, מרן דעתו בשולחן ארוך שיצום במקום שבת, יעשה את התענית הירצאית ביום ראשון. אבל לפי רבנו הארי יותר טוב להקדים. הסיבה, הסברה של רבנו הארי, כל אדם מביאים אותו בדין ביום הירצאית עוד הפעם אם יוצא חלציו היו אנשים מרשמים בני תורה הוסיפו עוד מצוות עוד מעשים טובים מעלים אותו עוד מדרגה. אם כך כדאי הדבר להקדים שיעשה את הלימוד ואת האזכרה ואת הצום לפני ואז כשיגיע הירצאית יעלו אותו למדרגה כך גם פה בענייננו. השנה שחל יום הראשון של חג החנוכה ביום חמישי אז ההעצה היא שיקדים ליום שני, שלישי או רביעי באחד הימים שלפני יקדים ויעשה את האזכרה. לפעמים הוא שכח, לא שם לב, אז שיעשה את האזכרה אחרי, החנוכה מסתיים ביום רביעי, שיעשה את הצום ביום חמישי, זה הדין בלכתחילה. כל זה בתענית רגיל, אבל תענית של ציבור אין היתר בשום אופן. אסור לנו לבית הדין, אין סמכות לבוא ולגזור תענית ציבור בימי החנוכה. גם אם יש חלילה או עצירת גשמים או סיבות אחרות, אין היתר, אין להם סמכות, אלא שוב, וכלי לא ראיחו. דבר אחיד היוצא מן הכלל, שכן מותר תענית חלום. אפילו שבת ביום טוב, שלדעת הרמב״ם מרוב הפוסקים שהאיסור לצום בשבת ביום טוב זה מדאורייתא, אפילו הכי בתענית חלום מותר. כמו שמסביר האור זרוע, יכול להיות שמשהו ראה בחלום אולי זה נכון, אולי זה אמת, ואם יעשה צום יבטל את אותה הגזירה. תודה. יפה תענית לחלום, כאש לנעורת. אתה לוקח פשטן, צמר גפן, אתה מדליק אותו, ניצוץ קטן, שורף את הכל. כך אם חלילה היה עליו איזו גזירה, ולכן הראו לו בחלום את העניין, אם הוא יצום באותו יום, יכול לבטל את הכל. לכן אומר האור זרוע, למרות שיש איסור מן התורה לצום בשבת, אבל כאן זה כמו פיקוח נפש שדוחה שבת. גם פה אומרים לו שיצום ביום השבת. אז כמו לגבי שבת ויום טוב, חול המועד, ראש חודש, כך גם לגבי החנוכה, גם כן יכולים להתיר לו בלכתחילה שיעשה את התענית, אין ברירה. כמו שאמרנו, זה דומה לפיקוח נפש. אבל, הגמרא מסיימת, אדם שצם ביום שבת תענית חלום, בעל מיטב תענית לתעניתי, אני מפרש, צריך לשבת יום אחר לכפר על מה שביטל עונג שבת. נכון הדבר שיתרנו לו, פיקוח נפש, אבל סוף סוף הוא לא קיים את מצוות עונג שבת, ולכן אחרי השבת באחד הימים יצום יום אחר. ולא רק לגבי שבת, אלא פסק לנו מרן בסימן תקס״ח סעיפה שהמרן מצטט את דברי הגמרא בראש שנה יח, המתענית תענית חלום ביום טוב או בחולו של מועד או בראש חודש או בחנוכה ופורים או בערב יום הכיפורים, צריך למיטב תענית לתעניתי כדין המתענית תענית חלום בשבת. יש מישהו מאחרונים שחשב שלגבי חנוכה, כיוון שכל האיסור לצום זה רק דרבנן, כאן לא צריך למיטב תענית לתעניתי. בין הדברים נכונים, אלא דברי הגמרא והשולחן ערוך כאן מפורשים, שגם בחנוכה שייך את אותו כלל ואותו דין, שאם צם באחד מימי החנוכה לכפר על מה שצם, לכן צריך לשבת אחרי החנוכה, יעשה עוד צום כדי לכפר על מה שצם. ולכן כשהוא בא לשאול אותנו, ראיתי בחלום כך וכך, האם כדאי לצום או לא כדאי? שיעשה חשבון, אם הוא צם זה לא יום אחד, הוא צריך אחר כך עוד יום, ויומיים. זה שווה לו, כדאי לו, יעשה את החשבון, ולכן טוב שהחכם יאיר לו את העיניים. לפעמים במקום זה החכם יכול לייעץ לו לשעה שהכהנים מברכים ברכת כהנים. אז הוא יכול לומר את הקטע, ריבונו של עולם, אני שלי, חלומותיי שלך. זה נמצא בכל הסידורים הגדולים בנוסח הזה. זאת ועוד, אם לא נחה דעתו, אם עדיין לא נרגע, אחרי העלינו נשבח, ייקח שלושה מאוהביו, יעשו לו הטבת חלום. גם זה נמצא בכל הסידורים הגדולים. הם יגידו את הפסוקים, יחד איתם הוא יגיד. הכל יהיה, בעזרת השם, ייגמר בכיתו. מקסימום, לא נרגע שיעשה באותו יום השבת, יעשה תענית דיבור. תענית דיבור זה לא נורא. לא צריך לביטב תענית לתעניתו. לא צריך לעשות אחר כך בימי החול עוד תענית דיבור על מה שעשה. זה לא נורא. תענית דיבור זה דבר חיובי. כמובן, ללמוד תורה הוא חייב. תענית דיבור מדברים בטלים, לא מדברי תורה. דברי תורה הוא חייב ללמוד, תפילה, שירות ותשבחות. את כל הפיוטים שהוא רגיל לשיר על השולחן שבת, יאמר אותם, לא יחסיר שום דבר, רק דברים בטלים לא ידבר. עכשיו בחורף השבת נגמרת מהר. חמש מגיע על צד הכוכבים, זהו, סיים את יום השבת. אז שבזה אולי תנוח דעתו, יירגע, אבל לצום, אנחנו לא ממליצים על זה. לא זו הדרך, לא כדאי לנהוג ולעשות כן מלכתחילה. הגמרא במסכת ברכות ד״ד, כשהגמרא מדברת על החלומות, הגמרא שואלת, מצד אחד אתה אומר שהחלום הוא אחד משישים בנבואה, כמו שכתוב בחומש במדבר פרשת בעלותך, בחלום אדבר בו. מצד שני, אתה אומר, חלומות שב ידברו, והגמרא עונה. כשהחלום בא על ידי מלאך, זהו חלום אמיתי, ועל זה נאמר בחלום אדבר בו. אבל אם בא איזה שד וקשקש או אמר איזה דברים, על זה, על כגון זה אמרו, חלומות שב ידברו. ולכן כל אדם, וזהו חכם, המכיר את מקומו. לא צריך להיות עם הזיות לחלום בהקיץ ולחשוב, בטח אצלי באו מלאכי השרת, בטח הסולם של יעקב אבינו היה ליד המיטה שלי, מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו וכולי. כל אדם צריך להיות מציאותי ולא לפנטז פנטזיות, לא לחלום חלומות בהקיץ. צא ולמד, תראה מה שהיה אצל חברו של הגאון חידה. היה לו אחד מהתלמידי החכמים שמדי פעם היה עושה תעמית חלום, היה צם. והגאון חידה בא ודיבר איתו. אמר לו, מי אמר לך שזה בא על ידי מלאך? אולי זה בא על ידי שד. מה אתה מאמין לחלומות האלה? בשביל מה אתה עושה תענית? טוב, אותו החכם השתכנע. יותר, לא צם. הפסיק לצום. אחרי זמן מה, ניגש אותו החכם להגאון חידה. הוא אומר לו, כשהייתי צם מדי פעם, הוא אומר, הייתי רואה את החלומות המשונים ההם. הוא אומר, מאז שהפסקתי להתייחס, הפסקתי לצום, גם החלומות המשונים, גם הם הפסיקו. כשאותו השד היה בא, משגע אותו, רואה יש תועלת, והנה הוא צם, עשה תענית, פחד ממני. אז הוא היה בא עוד פעם, אבל כשהוא ראה שהפסיק להתייחס, גמרנו, הפסיק לבוא. זה המוסר השכל גם לנו. אם בדורות ההם, אם לפני 200 ו-300 שנה, אותם הגדולים לא התייחסו לחלומות שלהם. אנחנו צריכים לבוא ולהתייחס כאילו בא איזה מלאך ואמר לו, אין למלאכים מה לעשות בלילה, רק לבוא, לספר לנו סיפורים, להגיד לנו כל מיני דברים. כל הדברים האלה הם דברים בטלים, דברים שהם בגדר שטויות, וחבל שאדם מתאפס להם שיבטא לעונג שבת או שיעשה צום ביום, באחד מימי החנוכה. עדיף שאדם בן תורה, אדם מראש המים, ישתדל לא להתייחס לאותם החלומות. אני כאן בבוקר, אף פעם אני לא מנסה לשחזר מה ראיתי בחלום. אני מתחיל, מודה אני לפניך, מתחיל להסתכל קדימה. צריכים תפילה, צריכים ללמוד תורה, צריכים לראות את העתיד. לא לחלום חלומות על העבר. לא מספיק שבע, שמונה שעות ישן, חלום חלומות נעימים. צריך עכשיו גם לשחזר מה היה, ולפעמים שניים מקו אחד תרגום. לא מספיק שהוא מבלבל את המוח לעצמו, הוא הולך גם לשאול את החכם. ולא מספיק להגיד, חלום חלמתי. צריך לספר לחכם מה בדיוק היה החלום. צריך לספר מההתחלה עד לסוף. אדם בר דעת, אדם נבון וחכם, מה לך ולחלומות, מה לך ולשטויות האלה? אדם בן תורה ישתדל לא לחשוב בכלל מה היה. כמו שאמרנו, להסתכל קדימה על העתיד ולא יהרהר בחלומות, בדמיונות האלה. אנחנו בוודאי לא במדרגה שיבוא אלינו מלאכי השרת, אנחנו במצב שונה לגמרי, ולכן אדם חכם ונבון אפילו בימי החול לא יחשוב על החלומות ולא ייחס להם חשיבות. קל וחומר כשמדובר הוא על שבת, יום טוב, חול המועד, ראש חודש, חנוכה, פורים, קל וחומר שבהם יהיה זהיר מאוד מלהחליט שהוא עושה צום, שהוא מתענה, יהיה חכם ונבון, יחפש את האלטרנטיבה האחרת ולא יעשה את הטעניות האלה. אבל, לפעמים יש מצב, כמו שהגמרא אומרת, אף על גב דעי הוא לא חזה, מזלח חזה. האדם הזה רועד מפחד, אתה אומר לו, לך לאכול בשמחה לחמך ושתה בטוב עיניך, והאדם הזה, אתה רואה אותו, הוא בא לאכול, הוא פוחד שהאוכל ייתקע בגרון והוא ייחנק. הוא רועד מפחד. טוב, רוצה לצום, שיעצום, רבותינו התירו לו, יש היתר לשעת חירום. אבל עם האדם הזה, אדם נבון וחכם, לא ווסווס, לא פוחד מהשטויות, מהדברים האלה, צריך להיעץ אותה עצה שימנע מכל אותם החלומות. ימי החנוכה אסורים גם בהספד. והטעם, מדוע חכמינו אסרו את ההספד בימי החנוכה? בדרך כלל כשבאים ואומרים הספד, איזו מקומן של שבחים, משבחים את אותו הנפטר, זה מעורר צער יגון והנחה, ואנשים פורצים בבכי. ואסור לבכות לעשות את הדברים האלה בימי החנוכה, כמו שאסור גם בימי החג, ולכן הן הספד בשעת הלוויה, או ביום השבעה, יום השלושים, יום השנה, כל צורת ההספדים האלה היא אסורה לגמרי מכל וכל. אלא אם כן, אם אומרים רק דברי תורה. אם זה רק דברי תורה, הדבר קל יותר. כגון, אותו המנוח היה בו מידת הענווה, ואותו הספדן, אותו החכם, מדבר על מידת הענווה. מביא את כל מה שכתוב בתנ״ך, במדרשים, בגמרא, בפוסקים, מדבר בהרחבה על מידת הענווה. הוא לא מספר סיפורים על האישיות של אותו האדם, כדי שאנשים יתעוררו בבכי. אלא הוא אומר דברי תורה. דבר כזה מותר גם בשבת ויום טוב, קל וחומר, בחול המועד, חנוכה ופורים. בזה אין חשש. אבל כשמתארים את גדלותו של אותו האדם, ומספרים עליו סיפורים וכולי, בזה בוודאי שבימי החנוכה הדבר אסור. אלא שלצערנו, חדשים מקרוב באו, הם מחליפים, משנים את הכותרת. הם אומרים, אסור להספיד, אבל אנחנו אומרים דברי פרידה. כך הוא אומר, אותו האדם, ויפתח השם את פי האתון, מתחיל לספר כל מיני סיפורים, מתחיל להספיד, ואנשים מתעוררים בבכייה. בוודאי שכל זה דבר שאינו הגון, דבר גרוע ופסול, ולכן צריך לגעור בהם באותם האנשים, ולא להרשות להם להספיד. צריך לגשת לבנים שנמצאים שם, להגיד להם, מה שהוא עושה שלא כדין, אתם צריכים להגיד מייד קדיש. יפסיקו אותו, יתחילו מייד באמירת הקדיש, ויצאו למסע הלוויה, ולא יתחשבו באותו האדם. בדרך כלל האנשים האלה, הם לא באים להספיד לשם שמיים. הם בדרך כלל באים בשביל לקבל איזו מעטפה. אם זה כל העניין, תן אותם את המעטפה שלו, גם בלי שיספיד. תן לה את מה שהוא רוצה, אבל שלא יעשה עוון ולא יכשיל את האנשים שיתחילו לבכות בימי החנוכה. מרן מסיים בסעיף ג', מביא לנו את דברי הגמרא במועד קטן כח, אין מועד בפני תלמיד חכם, ולכן אם נפטר חכם, מותר לכתחילה להספיד בשעת הלוויה. לא מדובר כאן על יום השבעה, יום השלושים, אלא מדובר אך ורק על יום השבעה, על יום הלוויה, בשעת הלוויה. הדבר מותר מלכתחילה, כיוון שכאן זה לא הכבוד האישי של החכם, אלא זה עניין של כבוד התורה. הגמרא אמרה את זה לגבי חול המועד, כל שכן לגבי החנוכה. ומרן כתב את ההלכות האלה פעמיים באהבה, גם למעלה בהלכות חול המועד בסימן תקמ״ז, וגם אצלנו כאן לגבי נושא הלכות חנוכה, וכך המסקנה להלכה ולמעשה. רבי יעקב וייל ותרומת הדשן דנו אם יש דין תלמיד חכם בזמן הזה. ולכן המגן אברהם למעלה בסימן תקמ״ז, וגם אצלנו בשני המקומות, הוא מסכם שלא מספידים את החכם גם בשעת הלוויה, והסיבה היא, נכון הדבר שפעם הגמרא התירה, בדורותם, בזמנם, היו תלמידי חכמים גדולי תורה, על זה נאמר אין מועד בפני תלמיד חכם. אבל היום בדורות שלנו החכמים התורה שבתוכם איננה דומה לתורה שהייתה בזמן הראשונים. הראשונים ידעו להעמיק בתורה, ידעו את התורה בעל פה בעמקות. היום אין לנו את היכולת הזו, את הכישרונות האלה. ולכן, לפי דעתם, חכם שמת לא מספידים אותו בימי חול המועד, ראש חודש או חנוכה ופורים. רוב האחרונים של האשכנזים כך סיכמו וכך הם נוהגים. הלבוש והלייר הבאים עשו פשרה. אמרו, בחול המועד לא יספיד, בימי החנוכה כן יספיד, זה יותר קל. אבל כל זה לדעת חכמי האשכנזים. לנו, לדידן, אנחנו כן נוהגים להספיד. יותר מזה, מי שזוכר, לפני 25 שנים, כשנפטר הגאון רבי משה פיינשטיין, הביאו את ארונו לירושלים, זה היה ביום טו באדר שושן פורים. היו שם בלוויה, היו הגאון הרב אלישיב והגאון הרב אוירבך. שאלו אותם, והם אמרו שצריך להספיד אותו כיוון שהוא היה גדול הדור. זאת אומרת, גם לפי שיטתם, דווקא בחכם רגיל, חכם בינוני. אבל אם הוא גדול הדור הם יודעים שצריך להספיד אותו מצד... כבוד התורה. ולכן אין ספק שגם להם יש מקום לחלק מקום לדון. לדידם אין מקום לחלק ולדון לא רק כי מוגדול הדור אלא גם תלמיד חכם בינוני גם כן אנחנו אומרים שצריך להספיד אותו והסיבה היא אומר מרן באבקת אוכל יפתח בדורו כי שמואל בדורו. מרן שם מתייחס למה שעוררו תרומת הדשא נאמריו ומרן מסכם שאנחנו בכל הדונים מה שנאמר בגמרא ובפוסקים דיני תלמיד חכם זה לא רק היה בעבר אלא גם בהווה וכך המסקנה להלכה ולמעשה. אתה רואה שמרן בשולחן ערוך לא התחשב בסברה של מהריו ותרומת הדשא אלא בכל המקומות מרן נאמן לשיטתו מרן פסק את הדינים של תלמיד חכם גם בזמן הזה. אצלנו כאן הדוגמה הראשונה גם למעלה בסימן קל״ה סעיף ד׳ מרן כתב שאם אין כהן בבית הכנסת יעלו במקומו תלמיד חכם כך מרן כתב שם וכך נוהגים אלה שהם יודעי הלכה כך כולם נוהגים. גם בסימן ר׳ סעיף ב׳ מרן כתב שם שאחרי האוכל כשבאים לברך כוס ברכת המזון למי אתה נותן את הכוס את מי אתה מכבד גם שם מרן אומר מכבדים תלמיד חכם גם בהמשך בסימן ר׳ י״ט גם שם מרן אומר את הכלל הזה שם הדוגמה כשאדם בא לקיים את ברכת הגומל בא לשבח את בורא העולם צריך שיהיה מניין ומתוכו שיהיו שניים תלמידי חכמים כמו שהפסוק אומר וירממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יעללו קהל זה עשרה מניין מה זה מושב זקנים זקנים זה קנה חוכמה צריך שיהיו תראה מיניו רבנן וגם מרן פוסק את זה למעשה מרן לא אומר שבזמן הזה אין אלא גם בזמן הזה יש גם בהמשך בסימן ר׳ כ׳ד מרן שם כותב כשאדם רואה את המתחכם מופלג בחוכמת התורה לברך עליו שחלק מחוכמתו לרעיו גם בהמשך בסימן ש׳נ׳ט מרן מביא שם את דברי הגמרא בשבת ק׳ל׳ט שהערמה בדרבנן לתלמיד חכם שאין חשש שיזלזל יותר מתירים לו בלכתחילה ולכן הגמרא מביאה שם שתי דוגמאות כשיש חור בחבית מותר לו לשים שם להניח שם את השוי כדי לעצור את הדליפה של היין או דבר השני הוא צריך לעבור את הנהר הולך ביום שבת יושב בסירה של הגוי משתטח אומר אני רוצה לישון אחרי שהגוי עבר את הנהר אחרי זה הוא קם והולך הגוי מכיר אותו יודע שהחכם הזה אחר כך ישלם לו כיוון שאין חשש שהוא יפרוץ גדר ויעשה דברים יותר גרועים להלכה אתה אומר שהדבר מותר ומרן פוסק את כל זה רבית יוסף סימן ש״ט מרן לא אמר זה היה בזמנם בדורותם היום אין חכמים אלא גם היום יש תלמיד חכם לעניין זה כך גם בעירי דעה סימן רמ״ג גם שם מרן כתב את ההלכה לגבי תלמיד חכם שפוטרים אותו ממס זאת אומרת כולנו חייבים לשלם מס אבל אדם שהוא תלמיד חכם הוא פטור מזה לגמרי מכל וכול שם הגמרא מספרת במסכת מעט קטן שאנשי טבריה לא רצו לשמוע לדבר הזה הם פחדו שייפול עליהם העול אם החכמים לא משלמים הם יצטרכו לשלם כפול לכן הם התארגנו למרד הם אמרו אם אתם לא תפטרו אותנו ותחייבו את החכמים אנחנו נקום ונלך אנחנו נעזוב את טבריה ואז העול של המס יישאר רק על החכמים החכמים לא נבדו מהם הם יצאו את העיר רק כשהם יצאו באה הודעה מהקסר שאתם פטורים מהמס אמר להם רבנו הקדוש אתם רואים אין פה ענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ זאת אומרת החובה היא על האנשים שאינם לומדים תורה אדם שהוא לומד תורה פטור מאותו המס והסיבה היא מה אתה עושה בכסף שאתה מקבל מהמס? מס ערך מוסף, מס הכנסה אתה לוקח את זה לצורכי הביטחון לקנות בזה נשק, לשלם לאותם השומרים אבל כאן האדם הזה עמל בתורה, לומד תורה התורה שלו היא אגונה מגנה ואצולה מצלה אם השם לא ישמור עיר שב שקד שומר אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם השם אלוהינו נזכיר בוודאי שמה שהחכם לומד שווה עשרת מונים. אבל בשביל מה תיקח ממנו כסף אדרבה על ידי התורה שלו הוא מועיל הרבה יותר מאותם השומרים, מועיל יותר מאותם שמקבלים את הממון. ולכן מרן פוסק שם להלכה שאסור לקחת ממון מאותו החכם. בדרך כלל כשמרן פוסק הלכה מרן תמיד כותב את ההלכה מותר, אסור, את כל הדברים מרן כותב בקצרה. אף פעם מרן לא הולך בצורה חריפה. מקום אחד ויחיד שמרן כתב תשובה בספר רבקת רוכל ודיבר שם בצורה חריפה מאוד זה בתשובה הזו. הייתה איזה קהילה, היה איזה מקום שהיו לוקחים מס מהחכמים ומרן כותב עליהם קללות נמרצות, מה שאנחנו קוראים לזה בסלנג שלנו אלימות מילולית. אתה רואה עד כמה כאב למרן הדבר הזה שנזקק גם לקלל את אותם האנשים עד כדי כך הדבר חמור. ולכן אדם חכם ונבון אם הוא אחראי על הדבר הזה צריך בוודאי לפטור את החכם כדי שלא ייבטל מהתורה שלו. לא מדובר כאן בחכם עני. אדם עני שאין לו כלום גם אם הוא לא חכם אין לו ממה תיקח. אבל מדובר כאן בחכם שהוא עשיר. אתמול הוא ירש את הסבא שלו, סבא שלו היה לו מאה מיליון. הוא עשיר גדול, יש לו הרבה כסף. שיהיה לו, אין בעיה. אבל מס אסור לקחת ממנו. אלה דברי מרן על שולחן ערוך, וכך המסקנה להלכה ולמעשה. אתה רואה שגם בזמן הזה יש לנו דין תלמיד חכם לעניין זה. פעם, לפני חמישים שנה, בעיריית בני ברק, הרי הם שם דתיים, נכון? לא היו לוקחים מס מהחכמים. כל התלמידי החכמים היו פטורים. עד שקפץ עליהם רוכזו של היועץ המשפטי, נתן הוראה לראש העירייה, אתה חייב לקחת מהם מס, אם לא, יפטר אותו. טוב, הוא פוחד מהיועץ המשפטי, ולכן הם שינו את החוק שם. אבל מצד ההלכה, בוודאי שגם בזמן הזה, כמו שאמרנו קודם, יפתח בדורו כשמואל בדורו, גם בזמן הזה ההלכה היא שווה, שאסור לקחת מס מאותם החכמים. עוד הלכה שמרן כותב לנו שם, ביוראי דעה, סימן רמ״ג. חכם שלא רוצה ליהנות מכבוד התורה, אלא הוא עובד, מסתחר. אם הגיע לשוק, נניח הפרנסה שלו, הוא מוכר תמרים. תלך לאכול אותם החנויות שמוכרים תמרים, תגיד להם, תסגרו כמה דקות. ממילא, כל מי שצריך לקנות תמרים, ילכו רק לחכם, החכם יגמור מהר את הסחורה שלו בתוך כמה דקות מחר, ואז יחזור מיד חזרה לבית המדרש. ולשון הגמרא, מנקתלה שוקה. גם בחושן משפט, סימן רנ״ו, גם שם מרן חזר על ההלכה הזו. שוב אתה רואה שגם בזמן הזה, גם כן שייך את הדין של תמיד חכם. בהמשך, בסימן רמ״ד, ואין שם עוסק במצוות ה... זה דאורייתא מפני שיבה תקום והדרת פני זקן זקן זה קנה חוכמה יש חובה יש משוות עשה מן התורה לעמוד מפני תלמיד חכם אתה לא אומר זה היה בזמנם בדורותם היו הרבנים היו סמוכים היום לא אין דבר כזה אלא גם בזמן הזה משמע מדברי הרמב״ן הרשב״א והחינוך שגם בזמן הזה יש לנו מצווה חובה מדאורייתא לעמוד מפני החכם גם בהמשך בסימן ר״ש נ״א בהלכות צדקה מרן דן שם שגבאי צדקה לא הצליח לאסוף הרבה אין לו הרבה כסף לתת לכולם מה סדר העדיפות למרות שיש לך סדר עדיפות לפי הייחוס של כל אחד ואחד כהן נביא ישראל אבל אם יש שם החכם אפילו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ אלה דברי מרן שם וככה הלכה למעשה גם בהמשך בסימן ש״ד שם נאמר אדם שמבזה תלמיד חכם צריך לנדות אותו אם לא חזר בתשובה צריך לעשות עליו חרם ונידוי זה הדין שמרן שם כותב שוב גם זה להלכה ולמעשה זה לא רק היה היסטוריה לא רק בעבר אלא גם בהווה הגמרא אומרת לגבי חכם שמת הכל קרוביו שצריכים לקרוא עליו וגם את זה מרן כתב ביוראי דעה סימן ש״מ בהמשך באבן העזר סימן ב׳ מרן שם מצטט את דברי הגמרא בפסחים מ״ט עם כל אדם כל מה שיש לו לעיסה בתלמיד חכם גם בהמשך בחושן משפט גם שם מרן בכמה מקומות פירט לנו את ההבדל בין החכם לבין שאר בני אדם שם הדוגמה חכם שהגיע לבית דין או שהוא תובע או שהוא עד יש שם תור יש שם תרסר אנשים לפניו אתה לא אומר לו תחכה לפי התור אתה באת האחרון אלא נותנים לו להיכנס ראשון כדי לא לבטל מתורתו כשאנחנו הולכים לבית הדין אנחנו חייבים לעמוד כמו שכתוב ועמדו שני האנשים אשר להם מריב לפני השם החכם לא עומד עשה דכבו תורה עדיף הגמרא אומרת שהחכם יושב לא רק זה אלא הדיינים מהפכים בזכותו של החכם גם בהמשך בחושן משפט סימן רסע מחברת בהלכות מציאה ואבדה גם שם מרן כותב הבדל בין אדם רגיל לבין חכם אדם שטוען שהאבדה שאתה מצאת זה שלו אתה אומר לו אם אתה טוען שזה שלך תביא ראיה יש לך סימנים הוא אומר לא אין סימנים זה כן עדיין שאין בו סימנים אתה לא מחזיר לו אתה אומר כיוון שאין סימנים מי שמצא ראה אלו שלא ועל זה הגמרא ממשיכה ואומר בהרבה מציאה כג שאם חכם בא ואומר את הדברים האלה למרות שאין לו בהם סימנים אנחנו מחזירים לו על פי תביעות עין בתנאי שהחכם הזה לא רק חכם בתורה אלא גם ישר לא משנה בדיבורו כי אם במסכת פוריה ואשפיזה את כל זה מרן כתב שם בחושן משפט סימן רסע מחברת סעיף כא מרן כתב את כל הדברים האלה להלכה למעשה מרן לא חילק לומר בזמנם בדורותם היו חכמים היום אין אלא כמו שאמרנו יפתח בדורו כי שמואל בדורו יש רק דבר אחד ויחיד שמרן השמיט זה לגבי אדם שביזה חכם שהתלמוד ירושלמי אומר שצריך לקנוס אותו שישלם תרכבה דה דינרא טוב שם יכול להיות יש לך ויכוח בין אותו האדם לחכם המוציא מחברו עליו הראיה צריך אותו החכם להוכיח ולכן אולי שמה זה הדבר היחיד היוצא מן הכלל אבל חוץ מהדוגמה הזו בכל הדינים כולם להלכה ולמעשה יש לנו דין של תלמיד חכם גם בזמן הזה אתה רואה לא רק את התשובה של מרן ושאלות ותשובות דבקת אורחל אתה רואה גם בשולחן ערוך אתה רואה את כל הדברים האלה ולכן הוא הדין גם פה גם כאן אנחנו פוסקים כן הלכה למעשה כך פסק מהרימט כך כותב גם הגאון מהרש אמריליו רבי שלמה אמריליו לא רק שפסק כך אלא גם עשה מעשה הוא הספיד את הגאון רבי יהודה קובו גם הגאון רבי אליהו מני שהיה הרב של חברון לפני מאה שנה גם הוא מספר שאצלנו המנהג כדעת מראה שאין מועד בפני תלמיד חכם ואם חכם נפטר בחול המועד או בחנוכה מספידים אותו ולא צריך שיהיה דווקא גדול הדור כדי שנספיד אותו גם אם הוא לא גדול הדור גם כן מחויבים אנחנו בכבוד התורה ולכן חייבים אנחנו להספיד כך שאצלנו המנהג שונה מאחינו בני ישראל האשכנזים ואנחנו פוסקים להלכה ולמעשה שכן צריך להספיד מי שזוכר בתשנ״ג נפטר הגאון הצדיק חכם יוסף עדס והיו שם גדולי הדור בלוויה הלוויה הייתה בליל ושענה רבה בחול המועד סוכות אפילו הכי הספידו אותו כרגיל לא שינו שום דבר כמו שאמרנו אין מועד בפני תלמיד חכם וכך ההלכה גם לגבי ימי החנוכה הדברים שווים לעניין זה כאן אצלנו המגן אברהם מעתיק את דברי מאריו שם ביורד העם רשמי ג' האם הרמה חולק? האם האריו חולק? האם אחרוני האשכנזים חולקים? לא. שם אין מחלוקת. שם כולם מודים שיש דין תלמיד חכם גם בזמן הזה שאסור לקחת ממנו מס. שם אין את המחלוקת. יש ספר תורת חכם שחיבר הגאון רבי יוסף עדיד. כי שמו כן הוא. כל הספר כולו בנוי על הנושא הזה והוא מגדיר כל דבר ודבר באיזה מדרגה צריך להיות החכם כדי שיקוים בו אותו הדין ואותה הלכה. וכאן הרב לומד, הרב מדייק מדברי הראש. לא צריך שיהיה החכם הזה גדול בתורה גם שבגאונים. לא. אפילו אם נאמר החכם הזה יש לו הבנה נפלאה, יודע להבין טוב את הסוגיה. וכל זמנו קודש ללימוד התורה. גם אם נאמר האדם הזה עובד, הוא צריך להביא פרנסה לבית, עובד בפרנסתו. הולך או נגר או דבר אחר. גמר את העבודה ב-2.3. יש לו מה לאכול, יש לו מה לקנות למשפחה היום. שאר היום הוא מנצל את הכל אך ורק ללימוד התורה. אף פעם לא תראה אותו. לא הולך לשחק, לא כדורגל, לא לקרוא עיתונים ולא דברים אחרים. גם בזה לומד תורת חכם מדברי הראש, שאנחנו חייבים לעשות בו משפט כתוב, היינו התורה של האדם הזה מגינה. אפילו אם הוא עדיין לא גדול הדור ולא מגדולי הרבנים, אבל אתה רואה שכל כולו קודש ללימוד התורה, הוא לא מבזבז את הזמן שלו, ולכן אפילו אדם כזה, אנחנו פוטרים אותו מהמס. כך הוא הדין גם לגבי, גם לאחינו האשכנזים, גם בהם שייך את הכלל הזה, גם מי שחלק בדברים האחרים, פה הוא יודה שבוודאי אין ההלכה, כמו שמבצעים חלק מאותם האנשים, הם פוחדים מהיועץ המשפטי וכיוצא בו, אבל ההלכה, האמת, יורה דרכו, שאין להם יותר לבוא ולגבות מס. אם אתה תהיה מחר שר האוצר, וכן על זה הדרך, תצטרך לפטור את כל אותם החכמים, לפטור אותם, לא ישלמו לא מס הכנסה, לא מס ערך מוסף ולא כיוצא בזה. יש אנשים שבאים קובעים עתים לתורה, הוא לומד שעה-שעתיים, אבל יש לו חופש רווח בין הזמן שגמרת עבודה, בין שעה שתיים-שלוש עד שהוא בא לערב בשעה שמונה בינתיים הוא מבזבז את הזמן בכל מיני שטויות, ערחי פרחי, קורא עיתון או דברים אחרים. זה לא יהיה בגדר תלמיד חכם, אחד כזה כן צריך לחייב אותו במס. אני מדבר באדם שכל הזמן שלו כולו קודש קדשים. עובד כדי שיהיה לו פרנסה, שיהיה לו מה להאכיל את בני ביתו, ברגע שיש, הזמן האחר, כל הזמן הפנוי שלו בחול, בשבת וכיוצא בזה, הכל קודש של לימוד התורה. על כגון זה אמרנו שהאדם הזה צריך לסגור לו, שלא יהיה לו תיק, תסגור לו את התיק במס הכנסה, אותו אדם לא חייב לשלם כלל ועיקר. נכון, אתה צודק, קושייה טובה, תעביר לו את הקושייה שלך, ונברך אותך שהוא פעם אחת לפחות ישמע לך, יקשיב לאמת, יישמע לך ויבצע הלכה למעשה. הלוואי. מרד נמשיך. ימי החנוכה מותרים בעשיית מלאכה, ונהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות, ויש מי שאומר שאין להקל להם. ימי חול המועד אסור לנו לעבוד. מה הדין לגבי ימי החנוכה? והמסקנה היא, כאן מעיקרה חכמינו לא תיקנו שיהיה אסור לעשות מלאכה, ולכן כולנו יכולים לעבוד כל עבודה רגילה בלי יוצא מן הכלל. אלא שמרן מזכיר את מה שכותב הטור, שיש נשים שנוהגות בימי החנוכה בכל אותן הלילות בין חמש לחמש וחצי, בזמן שנרות החלוקה דולקות, הן לא עושות מלאכה. ולמה? כדי להמחיש את ההלכה. הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותן בלבד. שהם יבואו לידי ההנאה מהנרות, ולכן הנהיגו שלא לעשות מלאכה. ועל זה מרן מסיים. יש מי שאומר, הכוונה היא על הטור, שאין להקל להם. אם אותה אישה אומרת, אני לא יכולה, אני מוכרחה לכבס או לעשות דברים אחרים, אי אפשר להקל לה. אלא אם כן תלך לחכם שיעשה לה עטרה. בלי עטרה אי אפשר להקל לאותה אישה, וככה המסקנה להלכה ולמעשה. אבל אישה שמעיקרה לא רוצה לנהוג במנהג הזה, זה לא דין, יכולה להקל, אין חובה, לא חייבת לנהוג ולעשות כן. כל זה לגבי החצי שעה. אבל אם האישה הזו אומרת, היא לוקחת מבעלה חופש, שמונה ימים ושלושה שמונה לילות. לא עובדת, זהו, לוקחת חוב אש. אין דבר כזה. בטלה מביאה לידי שעימום, שעימום מביא לידי זימה. על זה בוודאי אין הווה מנהל אמר שהמנהג הזה הוא מנהג טוב. על החצי שעה, נו, בדין ויעבור. אבל לא על כל שמונת הימים. בזה בוודאי אומרים לה שמנהג הזה מוגזם, זה לא טוב. אחרוני דורנו נחלקו. אם באותה חצי שעה הוד מעלת הגברת הנכבדה רוצה לטגן סופגניות לבני הבית או רוצה לבשל או דברים אחרים, האם מותר או לא? המסקנה היא שמותר. גם אם אתה מדמה את אותה חצי שעה, אתה אומר, כמו חול המועד אסור בעשיית מלאכה, גם באותה חצי שעה מחמש עד חמש וחצי לא יעשו מלאכה. אבל זה לא יותר גרוע מחול המועד. האם אסור לטגן? האם אסור לבשל בחול המועד? בחול המועד אסור לך לטפור, לכבש, אבל אין איסור לבוא ולטגן. לכן אם היא רוצה לטגן, מעיקר הדין הדבר מותר. הרב פישר בזמנו החמיר בדבר, אבל רבו האחרונים, אחרוני דורנו, שהתירו בדבר, ולכן אם היא רוצה לטגן, מעיקר הדין מותר. אם היא רוצה להחמיר, אומרת לו, אני גם לא מטגנת, אין שום בעיה שתחמיר, שלא תטגן. תתחיל בשעה שתיים בצהריים, תטגן לנו את הלביבות. כשנגיע בחמש, מיד אחרי הדלקת הנרות, תוכל לאכול את הסופגניות. אין בעיה, מותר להחמיר גם בזה. יש את הרשות להחמיר, וכמו שאמרנו, תקדים רפואה למכה. תעשה את כל הטיגונים האלה לפני כן, לפני שהגיע זמן ההדלקה. תכף, הרמה, תכף נראה בדברי הרמה. שם הוא יביא מקור למה שאתה שואל. אני קורא סימן תרע סעיף ב', ריבוי הסעודות שמרבי בהן הם סעודות הרשות שלא כבעום למשתה ושמחה. שבת, יום טוב, חול המועד, ראש חודש, אנחנו לא רק שמרגישים בהם הארה של קדושה באותם הימים, אלא גם יש מצווה לאכול ולשתות באותם החגים גם בימי חול המועד. כך גם ביום הפורים, כמו שכתוב במגילת אסתר, לעשות אותם ימי משתה ושמחה. נחלקו כאן הפוסקים, האם גם בימי החנוכה יש מצווה לעשות משתה, יש מצווה לאכול ולשתות או לא? ומרן פוסק את דברי הגאונים, שאותן הסעודות זה סעודת רשות, ואין שום מצווה, שום חובה באותן הסעודות. יש בדעת הרמב״ם, יש אומרים שיש מצווה, אבל כמו שאמרנו, מרן דעתו שאין. הרמב״ם כותב סברה אחרת, הוא אומר, יש אומרים שיש קצת מצווה ברבי הסעודות, משום שבאותם הימים היה חנוכת המזבח. זאת אומרת, כשעם ישראל סיימו את מלאכת המשכן, היה אפשר לחנוך את המשכן עם משה רבנו כבר בכ״ה בכסלו. אבל הקדוש ברוך הוא עיכב את כל זה עד ראש חודש ניסן. הקדוש ברוך הוא אמר, עלי לשלם לחודש כסלו. ומתי הקדוש ברוך הוא שילם לו? כשהייתה חנוכת המזבח בזמן המכבים. כשהם כבשו את הר הבית, מה צריך לעשות? בשביל מה כבשו את הר הבית? בשביל להביא לשם תיירים, כמו שעושים היום? כבשו את הר הבית בשביל לעשות את המצוות, להקריב קורבנות. אבל אי אפשר היה להתחיל מיד להקריב קורבנות כי אותו המזבח היה כבר מפוגל. באו המתייוונים עם היוונים והקריבו שם על המזבח חזיר. ולכן היה צורך לפרק את המזבח. לקחו את אותם האבנים ופירקו את הכול, גנזו. במקום זה בנו מזבח חדש והתחילו עוד פעם במצוות עשיית הקורבנות. פתחו דף חדש, התחילו את הכול מחדש. אז כאן יש לך את אותם הימים, יש לך את הסגולה, ימי חנוכת המזבח שהם כימים טובים, ולכן אותן הסעודות ייחשבו כיום טוב בגלל אותם, לא הניצחון של המכבים, לא נס השמן זה היה נושא רוחני, אלא בגלל שחנכו את המזבח אלה דברי הרמה. אבל הדבר לא יצא מידי ספק, מידי מחלוקת, ולכן הרמה מסכם. הרמה אומר, ונוהגים לומר זמירות ותשבחות בסעודות שמרבים בהן, ואז הווה סעודת מצווה. זאת אומרת, אם יגידו שם דברי תורה, שירות ותשבחות, בזה כן ייחשב, כן יהיה כסעודת מצווה, אז זו העצה, אלה הדברים שכותב הרמה, וכך המסקנה להלכה ולמעשה. הנה בכל הוויכוח הזה יש לך עכשיו סעודת חתן וכלה צריך שיהיה מניין ומתוך המניין לפחות שיהיו שניים שיהיו פנים חדשות רק אז אפשר לברך שבעה ברכות, הלא וכי אי אפשר לברך את שבעה הברכות אם אתה אומר שזו סעודת מצווה אולי זה כמו שבת אנחנו בוודאי הולכים עליבא דברן אין הסעודות האלה נחשבות לסעודת מצווה ולכן צריך שניים פנים חדשות גם בימי החנוכה. זאת ועוד אם מזמינים את האדם לסעודת מצווה הוא לא יכול לסרב. הגמרא במסכת פסחים בדף קי״ב הגמרא אומרת אדם שמזמינים אותו לסעודת מצווה אמרו לו סעודת הברית הסעודה בשעה שתיים בצהריים היה לו זמן והוא לא הלך זלזל חלילה הרי הוא מנודה לשמיים כאן הזמינו אותו יש הלילה ערב סופגניות ערב לביבות לא חייב ללכת אם אתה אומר שאותן הסעודות סעודות הרשות הם ירצה ילך לא ירצה לא ילך למה הדבר דומה בא אליך האדם אומר הלילה יש מסיבת יום הולדת לנכדה שלי הנכדה נהייתה בת שנה אני עושה הלילה חפלה מי שרוצה לאכול מי שרעב שילך ילך לאכול אבל אתה לא חייב אין חיוב זה לא דומה לסעודת המילה שמה סעודת מצווה אתה חייב ללכת ואסור לך לזלזל בדבר מי שמזלזל באותה הסעודה ולא הולך חלילה מנודה לשמיים כאן זה לא סעודת מצווה אז לא רק לגבי הסעודת יום הולדת גם ערב לביבות ערב סופגניות שמזמינים את האדם ירצה ילך ירצה יאכל לא ירצה לא ילך אף אחד לא מחייב אותו מעיקר הדין בכל זה דווקא מינה עוד לגבי תלמיד חכם תלמיד חכם אסור לו להשתתף בסעודה שאיננה סעודת מצווה יותר מזה הגמרא אומרת בסנהדרין כג נקי הדעת שבירושלים לא יהיו יושבים בסעודה אלא אם כן יודעים מי מסב עימהם ולכן אם מזמינים את החכם הזה לסעודת יום הולדת כמו שאמרנו קודם בא הסבא הוד מעלתו הסבא קדישא מזמין את החכם הוא רוצה כשהחכם יבוא יוכל הצלם לצלם את הכותל המזרח תראה יש שם אנשים מכובדים מאוד כולם באו לכבד אותנו בסדר אם הוא מחפש את התמונות ימצא לו איזה אדם עם זקן ארוך אדם שהוא לא חכם תלמיד חכם אינו יכול להשתתף באותה החנגה באותה המסיבה כיוון שאין כאן שום מצווה באותה הסעודה אלא אם כן לפעמים האנשים האלה מזמינים את החכם שיאמר דברי תורה אז מראש הסבא שהזמין אותו נכון החפלה הזו היא בסך הכל יום הולדת אבל אומר לו בפירוש אני רוצה שהחכם יאמר דברי תורה והחכם ילך לשם ויאמר דברי תורה דברי אלוקים חיים זה משהו אחר כמו שכתב לנו הרמל וחי גוונה זה ייחשב כסעודת מצווה ואז יהיה לו היתר ללכת לשם אבל לפעמים האנשים האלה הם אנשים פשוטים מאוד ארחי פרחי ואם הוא יתחיל לומר דברי תורה הם לא ישמעו אותו הם ממשיכים לאכול ממשיכים לדבר בקול רם ואין מי שיקשיב לו אין מי שישמע לו אם כך עדיף יותר שאותו החכם יסרב ולא ילך לאותן המסיבות כל זה אני אומר כאן בארץ ישראל לאנשים שלנו ובני תורה לפעמים הרב שמכהן בחוץ לארץ צריך להיות גמיש יותר בפרט עם האנשים שהוא עוסק איתם אנשים שאינם בני תורה אנשים שצריך לקרב אותם לאבינו שבשמיים אנשים רחוקים מאוד ואין להם אלף בית של המושגים בהלכה מה שאנחנו לומדים ויודעים אם אתה הולך אתה מעודד אותם אתה מראה להם סבר פנים יפות אתה קושר אותם בעבודות אהבה הם אוהבים את החכם מתוך הקשר של אהבה הם יתחילו לאט לאט לשמוע לו יתחילו לשמור שבת הערת המשפחה על ידי הקשר הזה הוא קונה מושך את לבבם טוב זה משהו אחר כוונתו לשם שמיים אין עברה שילך גם לסעודה של היום הולדת לכל הדברים האחרים יזמינו אותו לומר דברי תורה לא יזמינו זה לא משנה הרבה המטרה העיקרית שלו היא לקרב את אותם האנשים שכולם יהיו יראי שמיים בבחינת זה עמך כולם צדיקים לאט לאט יוכל לעטות את לבבם שיהיו בני תורה אבל כאן בארץ ישראל במקומות האלה מקומות שכולם ברוך השם יראי שמיים אז החכם יעשה את החשבון שאמרנו נטו ולפי זה יחליט אם כדאי לו ללכת לאותו מקום אם לאו חייב מישהו תמליץ יצא לעצמו עוד הפעם פה מרן אומר שהשרודות הן לא שרודות של מצווה אז אם אין לי מצווה לאכול אז למה מצווה תחזור על יד שלך? אין חובה לאכול כזית לחם אין חובה לעשות משתה כמו שאתה עושה ביום פורים שמה כתוב לעשות אותם ימי משתה בשמחה אבל לאידך גיסא אסור לו כמו שאמרנו שיהיה בצום יש הבדל בין להיות בצום ולכן אם האדם הזה אוכל פירות וירקות הוא אוהב הרבה פירות וירקות כל היום אכל מילה את הבטן שלו אבל אכל פירות וירקות זה מספיק אין צורך לעשות את הסעודות לאפוקה מאשר ימי הפורים שם הגזרה של המן הייתה על הגופות להשמיד להרוג ולאבד כאן לא כאן היוונים רצו רק לעקור מאיתנו את התורה כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק באלוהי ישראל זה היה כל המגמה של שכחם תורתך להעבירה מחוקרת צונך שלא ישמרו את השבת שלא ימונו את בניהם ולכן אומר הלבוש כאן לא תקנו חכמינו את הסעודות והמשתה כיוון שהנושא הזה היה הצלה רוחנית ולכן אין חובה לאכול לחם כזית לחם זה לא דומה לשבת ויום טוב רבי חנניה ואללה חברה אמן על הליבוד, חייב תורת הפרקה שאתה נראה להם בעולם, על מה למואבים. על ישראל, על צנועת ארבעי העולם לא דמרת, נכנסה עשירות של הדגן, תשאלה העולם ומוסלת אותם, וכן על העולם ומוסלת אותם, ובנקוווים ובנקווים שיש שיעה על העולם, מואבים. תשאה שלחם עם ישראל, סבבה וסמכווים, וחזרה. בבקשה. ‫תגיד, אין לך גידל? ‫תגיד, אין לך גידל?