הלכות חנוכה, קריאת התורה והלל | ועוד מגוון שאלות ותשובות בהלכה

 - - - לא מוגה! - - -

כאן האדם הזה לא משלם, כמו שהוא מזכה לו במאכל בכל דבר, אז הוא מזכה לו באופן אוטומטי גם חלק מהשמן, ואין צורך גם לשלם אפילו פרוטה. ולכן, בכל מקום שאתה נמצא, אם לא הספקת להגיע מוקדם, הגעת מאוחר, נכנסת לבית ב-16 ו-15, הוא כבר הדליק את נרות החנוכה. אפילו שלא שמעת את הברכה, בכל מקרה, הוא פוטר אותך, מוציא אותך ידי חובה באופן אוטומטי. אבל הוא לא צריך להגביע את השמן בכלל. לא, לא צריך להגביע, לעשות קניין, כל זה מיותר, כן. בבית מלון, כל כך הרבה משתתפים, צריך שאם נחלק את השמש בחצי שעה, זה יוצא כל אחד... לא נורא, לא נורא. לא צריך שיהיה שווה פרוטה לכל אחד ואחד, ולכל אחת חצי שעה, לא. אלא אפילו אם תהיה תוספת לכל אחת של שנייה אחת, זה לבד מספיק. נערב. כן. מה שאמר הרב על לחמיב, זה גם אם הוא התכוון להוציא אותו, שהוא יודע שהוא בא להתאכסם להיות בשבת אצלו, אז הוא כיוון גם להוציא אותו? בוודאי, באופן אוטומטי. באופן אוטומטי הוא מתכוון על כל בני הבית. לא צריך להגיד מילים מפורשות, אני מתכוון על בתי, על חתני, על זה ועל זה, אלא באופן אוטומטי. בני רישוביתו הוא מתכוון על כל בני הבית, והוא בכלל בני הבית. בליל שבת צריך ליתן שום דבר לחוץ בין הנרות לפתח, בשביל הרוח שלא יכבה הנרות. כדי שלא יהיה כאן איסור מכבה, לכן צריך להרחיק את הנרות מהפתח, ובפרט אם מזג האוויר סוער ויש שם רוח סערה, צריך להתרחק, כמו שאמרו שם בשבת קכ, נר שאחרי הדלת, מי שפותח וסוגר את הדלת כדרכו, רב היה מקלל, להיט עלה רב. מרן פסק את ההלכה הזו למעלה בהלכות שבת בסימן רעז, ומרן חוזר על זה כאן לגבי נר חנוכה, שני הדברים שווים. ולכן הוא עדין גם בכל שבתות השנה, כשאדם בא להדליק תנור, תנור נפט או תנור גז, שישתדל להרחיק את התנור הזה מהדלת ככל האפשר, כדי שהרוח לא תגרום כיבוי. לפעמים הדלת היא דלת כפולה. הבעיה היא הרבה פחות, כי הדלת שבחזית היא רחוקה מאוד מהדלת הזו. הדלת הזו דלת פנימית, אז הרוח לא כל כך יגיעה מהר, ואין כאן חשש מבער ומכבה. אבל יש הרבה בתי כנסת שהדלת ממש היא בחזית. בתי כנסת הישנים, בשכונות הישנות, אתה פותח את הדלת אם היא בצד מערב, שם יש הרבה רוח, איך שאתה פותח מיד אתה כבר בפנים בתוך בית הכנסת. ואז אם התנור צמוד, יכול להיות שהתנור הזה יכבה כתוצאה מהרוח. אתה רואה מיד את הלהבה, איך שעולה ויורדת בכל פעם שהדלת נפתחת. ולכן צריך להעיר את תשומת ליבו של הגבאי שאסור להניח את התנור שם, אלא חייבים להכניס את התנור פנימה יותר כדי שלא יבוא לידי איסור מבעיר או מחבר. אם יניח את זה בפנים זה גם מדלק יותר זמן. נניח אם התנור הזה יש בו נפט כדי להדליק בו 14 שעות, אבל אם זה יהיה ליד הדלת, כל פעם שפותחים זה צורך יותר נפט, במקום 14 זה ידלוק פחות. אתה רואה שיש כאן בעיה של מבעיר על ידי פתיחת הדלת, ולכן מן הראוי להכניס את זה בפנים. אם הגבאי הזה כבר עשה אחרת, אתה רוצה להיכנס ביום שבת, אתה יודע שהתנור צמוד לדלת, מה עושים? לאחד אסור להיכנס. אלא שניים יחד עם האצבע יהיו רשאים, שניים ועשאוה, להיכנס בדרך הזו. רק בשיטה זו יהיה מותר להם להיכנס. הלאה וכי לאו. רבנו ישעיה האחרון, ראה אז הוא שמאיר שבכל ימי השבוע הוא מדליק את זה במקום שיש רוח. וממילא על ידי זה הנרות לא ראוי שידלקו חצי שעה, אז בכל ימי השבוע לא יוצא ידי חובה גם. אלא שבשבת יהיו לך שני איסורים. גם לא יקיים מצוות נר חנוכה. אם זה יכבה לו, וגם איסור חילול שבת יהיה כאן תרצה. אבל האמת הוא שיהיה לך תוספת חברה בשבת, מה שלא יהיה בחול. נניח שהנרות הם לא ממש צמודים לדלת, רחוקים קצת. כשאתה פותח, אתה רואה שהשלהבת מתנדנדת. אבל עדיין זה נשאר דולק, דנק לך חצי שעה. אז ידי נר חנוכה קיימת את המצווה. אבל בליל שבת, לא רק אם זה נכבה לגמרי, יש בזה בעיה של חילול שבת. אלא אפילו עם מטרה שלא נכבה לגמרי. אלא השלהבת נשארת קצת, אבל השלהבת מתקטנת. ברגע שבא האוויר, הרוח החזקה, השלהבת מתקטנת יותר. וכמו שאמרנו, זה צורך יותר שמן. אם קודם היה ראוי לדלוק שעתיים, בגלל שפתחו הרבה וסגרו את הדלת, במקום שעתיים זה ידלוק עשר דקות פחות. ולכן במקרה כזה יש בעיה של מכבה. גם אם תאמר ידי נר חנוכה הוא יצא, אבל מצד חילול שבת בכל מקרה יש כאן בעיה, ולכן מן הראוי שירחיק את זה מהדלת, יכניס את החנוכיה הפנימה ככל האפשר. אז דרך אגב, כשאתה מדליק בתיבה זכוכית מחוץ לחלון שירות, זה כבר בפסח, אני יודע כמוה קבועות, שירות זה גם השכנים. יש בזה בעיה? אין בעיה, זה בסדר. זה מחוסה. אני עומד עם הגב מול התיבה, כשהמוח לא תגיע, התיבה הזמן מרבית, סוגרת את הכול. חד הלכה. בסדר, אין בעיה. בכל שמונת ימי חנוכה אנחנו אומרים על הניסים, גם בברכת המזון וגם בתפילה. יש שתי נוסחאות, יש מוסיפים ועל הניסים, אבל הנוסח של הרמב״ם ושאר הראשונים, יש עוד תריסה ראשונים שהעתיקו את הראשון של הרמב״ם, וכולם בלי וב, אלא על הניסים. כך דעת רבנו ארי, כך כתוב בסידור הרשש, וכך ראוי בלכתחילה לא להוסיף, אלא לומר על הניסים בלימה. בדיעבד הוא מאמר האם בעבודה שבדיעבד יצא, אבל כנראה שעל פי הקבלה כל המוסיף גורע, ולכן העדיף יותר לא להוסיף את המילה ותלוי במחלוקת, אם נאמר שמקבלים שיש מצווה לאכול, סעודות האלה הן לא סעודות רשות, ומילא אפשר לומר מגדול. אבל לפי מראבי סימן תרע סעיף ב' שהסעודות שעושים בימי החנוכה האלה הן סעודות הרשות, ומילא מספיק לומר מגדיל ולא מגדול, וככה מנהג, לא אומר מגדול בימים האלה. בפורים כן, בסעודת מצווה שביום, צריך לומר מגדול. כמו הדין גם בסיום מסכת, כותב כף החיים בסיוון קפח שבסיום מסכת צריך לומר מגדול ישועות מלכו. הכלל הוא, סעודת מצווה מגדול, סעודת הרשות מגדיל. וכאן בימים האלה, ימי החנוכה, אמרנו שזה סעודת הרשות. הייתי כתוב בכמה מקומות, זה תלוי אם יש מושג או מושג או תלוי. לא, לא. גם פה הוא קודם. כף החיים לא מסביר כך. כף החיים מסביר על פי הקבלה שזה תלוי אם זה סעודת מצווה או לא. זה לא תלוי אם יש מוסף. גם אם אין מוסף, כמו הדוגמה שהבאתי, סיום מסכת. אם כעת יבוא חכם ויעשה לנו כאן סיום מסכת, אחרי הסעודה נברך ברכת המזון ונאמר מגדול. בוא הדין גם סעודת חתן מקלה, סעודת ברית מילה. אפילו שזה ביום רגיל, יום חול רגיל, ולא יום שיש בו מוסף. בכל מקרה, כדאי לומר מגדול. אז בחלוקה אם אני אגיד כל פעם איזה אוהדן ישיר תורה, אני מודה לך. עכשיו סעודת מצווה. זה הרבה שומר שזה, אין פעם סעודת מצווה. בסדר, זה מה שהרמ״ה כתב, נו. הרמ״ה כתב שאם יאמר דברי תורה וכו', טוב, בסדר. תודה. מה שהרמ״ה כותב לא צריך עוד עשרה? לא, לא. לאו דווקא עשרה. לאו דווקא עשרה. אם אני סיימתי את המסכת לבד ואני עושה את הסיום לבד, גם כן, גם בחנוכה, אין הבדל. הוא למד דברי תורה וכו', גם כן, נהיה אותו דין. בכל שמונת ימי החנוכה אנחנו גומרים את ההלל, הלל בברכה. באותו עניין, יש כאלה שאומרים מתיתיה ויש מתיתיה. נאמן. יש כאלה ימים. כן. השאלה היא, מה היה שמו באמת? נפקא מילה גם לכתיבת גט, אדם ששמו מטטייה, אם כותבים בעת מטטייה, מטטייה, הנוסח הוא מטטייה. אני אשם לב שהאשכנזים אומרים מטטייה. נכון, אבל אנחנו אצלנו הגרסה מטטייה. כל שמונת ימי חנוכה אנחנו אומרים הלל שלם בברכה. מצויננו לגמור את ההלל, ובסוף חותמים ביהללוך. אפילו אדם שהוא אבל בתוך שבעה ימי אבלותו, גם הוא חייב במצוות אמירת ההלל, הוא לא יכול להתחמק מזה. כל מה שכתבו שיבולי הלקט בשם רבנו יהודה ושאר הפוסקים, שאבל בתוך שבעה לא אומר הלל בראש חודש, הם דיברו בראשי חודשים שאין חובה. כל אמירת ההלל בראש חודש חשוון, כסלו וכיוצא בהם זה רק מנהג, ולאבל הנהיגו שלא לומר. כדי שלא יאמר את הפסוק, לא המתים יהלל יה, או זה היום עשה השם נגילה ונשמחה בו. אבל כאן זה לא מנהג אלא דין, והרי אמרו בסוכה קפה שהאבל חייב בכל המצוות, כולל גם מצוות דרבנן, ולכן אי אפשר לפטור אותו מאמירת ההלל, כך דעת רוב ככל הפוסקים, וכך המסקנה שאפילו האבל עצמו ברגע שחוזר מבית הקברות הוא חייב לומר את ההלל. אפילו אם עבר זמן תפילת שחרית, קברו את המת אחרי שתיים עשרה בצהריים, אבל אמירת ההלל זמנה כל היום, אחרי שיתפלל תפילת מנחה, מיד אחרי זה יברך ויאמר גם את ההלל. אצלנו אין כפידה, אצלנו גם אם הוא חזן יכול לומר את ההלל. אצל האשכנזים הם רוצים שיהיה חזן שינגן טוב, וחזן אבל לא מסוגל לנגן טוב, ולכן הם מחליפים אותו. ברגע שהאדם הזה הוא בתוך שנה, מחוסר זמן בתוך שנה, מגיעים להלל, מיד שולחים חזן שיודע לנגן. אצלנו אני גם מתחלף, כי אנחנו... היישוב זה מעורב. גם אשכנזים, כן. אז אשכנזים. כדאי, כדאי, תן למישהו אחר שיאמר את ההלל ומיד אחרי שיגמרו את ההלל אתה חוזר נאמר את הקדיש וכן הלאה. סדר קריאת התורה אנחנו קוראים כל יום בפרשת הנשיאים שבפרשת נשוא כיוון שאלה הימים האלה, ימי חנוכת המזבח הרי היוונים שיקצו את המזבח כשכבשו המכבים את הר הבית פירקו את המזבח הישן וגנזו את אבניו ובמקומו בנו מזבח חדש ולכן אנחנו קוראים לימים האלה בשם חנוכת המזבח וקוראים בפרשת הנשיאים. כך אנחנו קוראים בכל יום עד היום השמיני ועד בכלל. ביום שבת זה יהיה לנו שני ספרי תורה ספר תורה ראשון פרשת מקץ ספר תורה שני המפטיר עולה בפרשת נשוא מתחיל לקרוא לו ביום השמיני וממשיך הלאה את כל הפרשה עד תחילת פרשת בהעלותך הקורבן של אהרון היה במקום קורבן היה הנרות עד כן עשה את המנורה זה הסדר שצריך להיות ולכתחילה ביום שבת. לגבי הקדיש, אם עלו שבעה עולים לפרשת מקץ יכולים לומר קדיש גם על הספר תורה הראשון המשלים יכול לומר קדיש אבל אם העלו רק שישה עולים עדיין לא הושלם חובת היום אי אפשר לומר קדיש על הספר תורה הראשון אלא רק על השני ולכן כאן בימי ראש חודש יש לנו ימי חמישי ושישי ימי ראש חודש אנחנו מוצאים שני ספרי תורה אבל אסור לומר שני קדישים אלא על שני ספרי התורה יש לנו אך ורק קדיש אחד בלבד הסדר של קריאת התורה ביום ראש חודש הוא שלושה עולים בפרשת ראש חודש ואחר כך העולה הרביעי בפרשת חנוכה אז חובת היום ביום ראש חודש יש ארבעה עולים, עדיין לא הושלם בספר תורה הראשון ולכן אתה לא יכול לומר על הספר תורה הראשון של ראש חודש קדיש אלא רק לאחר שיסיים העולה הרביעי, רק אז יהיה אפשר לומר את הקדיש ביום שבת, פרשת מקץ, אם אתה רוצה להוסיף גם העולה אתה רשאי אז יכול להיות שבמקום שישה עולים בפרשת מקץ, העלו שמונה או עשרה ואז יש ציור, יכול להיות שכן תהיה אפשרות לומר קדיש גם על הספר תורה הראשון אבל ביום ראש חודש ארבעה עולים הם לא פחות ולא יותר ולכן כאן אין לך אפשרות לבוא ולומר קדיש על הספר תורה הראשון, אלא כמו שאמרנו, אך ורק על הספר תורה האחרון. הוא התחיל לעזור אותו, אמר כבר משפט ראשון. אמר, וענו אמן, אז שימשיך. אבל אם לא אמרו אמן, הוא אמר אגיד, גדל ויקדש שמר הבא והציבור לא אנו אמן, צעקו עליו שאין צורך באמירת קדיש, אז שיפסיק. אפילו שהוא אמר שמר הבא, כיוון שלא אמרו את האמן, אין בעיה, אפשר עדיין להפסיק אותו. אבל אם חלק ענו, היינו מניין מתוך הציבור ענו, אז יתנו לו להמשיך. אבל אם לא עלו מניין, אלא אחד או שניים בלבד, אז יפסיקו אותו ולא יתנו לו להמשיך הלאה את אמירת הקדיש, כיוון שהקדיש הזה בינתיים הוא מיותר לגמרי. קורה לפעמים שהחזן לא טוב, יש חזן שלא יודע את העבודה, כשהנהג לא טוב אתה צריך לנסוע לאשקלון או צריך לנסוע לחיפה, הוא יכול להיכנס לכביש לא נכון, במקום להגיע למקום זה אתה מגיע בכלל לעולם אחר. כך גם נהג לא טוב שנוהג את הציבור, במקום לפתוח את ספר התורה של ראש חודש, פתח את ספר התורה של חנוכה. העונה בירך והתחיל כפר החזן לקרוא וביום השישי. לא צריך להפסיק אותו. תן לו שימשיך. הוא הגיע עד פרחת בן בקר, הוא רוצה להפסיק לו, תגיד לו לא, שלא יפסיק. בכל יום אנחנו... חוצים את זה לשניים, עכשיו לא, ביום ראש חודש, יש סך הכל עולה אחד בחנוכה ולכן תתקרב אליו, כשהוא מגיע לפר אחד, תגיד לו תמשיך, תגמור את זה כשאתה צועק מרחוק, הוא לא מבין מה אתה רוצה תעמוד לידו, תלחש לו באוזן, תגמור, תמשיך הלאה ואז יברך ברכה אחרונה, אז יש לנו עולה אחד בלבד בחנוכה נכון שהסדר הוא החנוכה האחרון, אבל זה לא לעיכוב הסדר ולכן מייד אחרי זה יעלו עוד שלושה עולים לספר תורה של ראש חודש זה הדבר הפשוט ביותר אם קרה להם טעות כזו אבל אם הטעות הייתה בספר תורה של ראש חודש במקום להענות שלושה העלו ארבעה עולים תמיד בראש חודש אנחנו חוזרים על הפסוק ואמרת להם, בפסוק השלישי ראש חודש זה, ראש חודש תיבד בימי חמישי-שישי לא צריך לחזור ב-"אמרת להם", אלא הוא ממשיך הוא קורא עם השני עם הלוי עד ובראשי חודשיכם והשלישי מתחיל ובראשי חודשיכם עד הסוף ואומרים אחר כך נרווהי אז לא היה צריך לחזור אבל לא חזר, ואנשים לא שמו לב וכבר העלו ארבעה עולים לפרשת ראש חודש השאלה היא נעלה עולה חמישי או לא? מרן אומר יש הבדל אם הוציאו עוד ספר תורה שני או לא אם לא הוציאו ספר תורה שני אז יישארו כך, יישארו בארבעה העולים האלה ואין צורך להוסיף עוד. אבל אם כבר הוציאו ספר תורה שני של חנוכה, אם לא תקרא באותו ספר תורה שני, יוציאו לעז על הספר תורה, יגידו למה לא קראו בו בגלל שהוא פסול. כדי שלא יוציאו לעז, לכן יעלו עולה חמישי ויברך על ספר תורה של חנוכה, עד כדי כך אנחנו מקינים בדבר ובלבד שלא להוציא לעז על הספר תורה. כל זה דברי ראשי והכל בו, מרן מעתיק את זה בסוף סימן תרפדלת בסוף סעיף ג' שאם כבר הוציאו שני ספר תורה אז אין מנוס, יעשו בסדר הזה. כן, מעיקרה, אם יודעים שהחזן שלהם הוא לא מקצועי, אז שימו לב לראות מה הוא מתחיל. מי שיודע טוב, שיקפידו לפני שהעולה הכהן יתחיל לברך לפני זה, שיפתחו את הספר תורה של ראש חודש ויתקנו אותו בצורה טובה כדי שלא יבוא לידי תאום. אין חשש לברכות לבטלה? לא, זה לא ממש ברכה לבטלה, אין חשש. כי היום זה יום שכן התחייבנו באמירת העניין הזה של ראש חודש. כל שכן, לפי מה שאומר תיקון יששכר, שבכל עת ובכל שעה אפשר לברך על ספר תורה בכל נושא שהוא. קל וחומר מהעניין הזה. ולכן, חשש ברכה לבטלה אין, אבל ברור שזה לא טוב. ולכן, מלכתחילה תשתדל למנות חזן טוב, חזן שיודע את מלאכתו, כדי שלא יבוא לידי הבעיה האמורה. גם בשני וחמישי אפשר להוציא, בצבא היו כונסים לפעמים במדחה. בבוקר לא באים להתפלל. גם שם יש בעיה. אם בירכו, יש להם על מי לסמוך, אבל מלכתחילה שם אומרים, ספק ברכה לבטלה, אל תוציא מעיקרה ספר תורה, או שתוציא ולא תברך. תקרא בו, תקרא בפרשת מקץ, אבל ללא ברכה, כי לעניין ברכה אנחנו אומרים, ספק ברכות להקל. שם יכול להיות שאחרי הצהריים, אחרי חצות, החיוב פקע לגמרי. פה לא, פה יש חיוב בעניין קריית חנוכה, ולכן אנחנו כן יכולים להתיר לו לקרוא עולה חמישי. זה הזמן של החיוב, ספר תורה שיש בו חיוב, אבל מה שאין כן אחרי חצות זה כמו שאתה קורא עכשיו בפרשת בזדות הברכה. אין קשר לבזדות הברכה, כך גם בשני וחמישי אחרי חצות למאן דאמה. ולכן אמרנו שם, אל תעשה, יזהרו שלא לברך לאותם החיילים. יגידו עוד הפעם קדיש, שני קדישים. במקרה הזה, כן, יגידו שני קדישים, להבדיל כמו בדוגמה הקודמת שעברנו, שאם יעלו שבעה עולים בפרשת מקץ, שיכולים לומר שני קדישים. שם עולים שבעה. אפשר, נכון. שמה אפשר מלכתחילה, פה זה בגלל הטעות, אבל במציאות היה כאן כבר, הושלם חובת היום. כמה שהושלם חובת היום, אז גם על הספר תורה הראשון רשאים לומר קדיש. יש חושבים שזה תלוי במספר ספרי התורה, וזה לא נכון. לפעמים יכול להיות שיוציאו שני ספרי תורה ויגדו קדיש אחד, כמו הדוגמה שהבאנו, ראש חודש, ויכול להיות דוגמה שאפילו יהיה להם רק ספר תורה אחד, בית כנסת העני, שאין להם שני ספרי תורה. אבל העלו כבר שבעה עונים לפרשת מקץ, יכולים לומר מיד קדיש, אחר כך הם גוללים את הספר תורה ומגיעים לפרשת נשוא, ואחר כך יגידו עוד פעם קדיש, למרות שזה ספר תורה אחד בלבד, כי הדבר תלוי במספר העונים ולא תלוי במספר ספרי התורה. כך הוא הדין גם לגבי שבת שחל בו ראש חודש אדר. מוצאים שלושה ספרי תורה, או שבת שחל בו ראש חודש ניסן, מוצאים שלושה ספרי תורה. שוב, אם כבר בספר תורה ראשון הושלם חובת היום שבעה עולים, יכולים לומר שלושה קדישים. ואם לא יסתפקו באמירת שני קדישים, זה הכלל לכל ימות השנה. למה אומרים את הקדיש השני? הראשון זה בשביל לסיים, שסיימנו את החובה. השני, למה אומרים את הקדיש השני אחרי שעלה את מותך? תמיד אחרי שגומרים את קריאת התורה, צריך גם לומר קדיש. לקדש את שמו של הקדוש ברוך הוא, כי כל אותיות התורה, שמותיו של הקדוש ברוך הוא. איך? לעולם בכל מקרה. לא רק אתם, גם החלבים גם כן לא אומרים שני קדישים, אומרים לעולם קדיש אחד. זה מחלוקת, אבל המנהג שלנו שונה. איזה משקל יש לדעת רבי יצחק סגן נהור, בן הראבד שקיבל מאליהו הנביא, וכן לספר שוט מן השמיים, הרקע עמנן לא בשמיים היא. מחלוקת בפוסקים, שיגונה הלקט אומר לא בשמיים היא, אבל יש כאלה שכן מתחשבים בדעה. אבל לא מתחשבים הרבה בנושא הזה. רק אם המחלוקת היא שקולה, אז אתה יכול אולי להטות את הקו, יש לך סעדה דשמיא. אבל לפסוק נגד כל הפוסקים במה שכתוב שם, אנחנו לא פוסקים כך. הרי נאמר שם שמברכים על הלל בראש חודש. אנחנו לא מברכים על הלל בראש חודש, המנהג שלנו. אתה לא אומר אילו היו רואים הרמב״ם ממרן את שוט מן השמיים, היו פוסקים שמברכים על הלל בראש חודש. אתה לא אומר את ההשערה הזו. לכן זה עוד כמה דברים שאנחנו לוהגים אחרת. ולכן אנחנו לא פוסקים כדברי. אם אפשר ללבוש מעיל גשם על גבי הטלית בשעת התפילה, אי אפשר, אין איסור לפי הפשט, אין שום בעיה. אבל יכול להיות שלפי הקבלה אולי צריך להיות, שיהיה... יכול להיות. שאל את המקובלים, אינני יודע. באבות במנחות צדיק ט' בשולחן ערוך כל השוכח דבר אחד ממשנתו כאילו מתחייב בנפשו וכו'. אז מצד אחד צריך להיזהר מאוד שלא יהיה כמו אישה שיולדת וקוברת בנים, שילמד ויזכור את מה שהוא. מצד שני צריך גם להתקדם. שאלה מה סדר העדיפות, צריך לעשות גם את זה וגם את זה. אחוז מזה וגם מזה אל תנח ידיך. מצד אחד להקדיש כמה דקות בכל יום לחזור, מצד שני גם להשתדל להתקדם. ואין לזה הגדרה מדויקת, כל אחד לפי הזיכרון שלו. יש אדם שיש לו זיכרון טוב, ויש אדם שאין לו. קודם כל, עקרונית יש מחלוקת בהסבר דברי המשנה. רק כשהוא יושב ויש לו זמן ללמוד ומתבטאת ולא לומד, רק בזה מתחייב בנפשו. אבל כשאדם עוסק בתורה, אלא שהוא עוסק בדברים אחרים, אז בוודאי שעליו אין את האיסור האמור. זאת ועוד, היום בזמננו יש הרי את הכול כתוב. בזמנם המסורת הייתה בעל פה. שוכח דבר ממשנתו, אולי גם אחרים לא יודעים, ואז הדבר הזה יישכח, כמו שלושת אלפים הלכות שהשתכחו במי בנו של משה, וכן הלאה זה הדרך. אבל היום בזמננו, כשהכול כתוב בספורים, לכן זה לא מושכל. שהיום בזמננו יש את האיסור האמור. זאת ועוד, האם זה איסור דאורייתא, רק ישמן לך ושמור נפשך, פן תשכח, האם זה ממש דרשה או שזה אסמכתה, כל זה שינוי במחלוקות הפוסקים. אבל באדם שכן לומד, ברור הדבר שאין עליו את האיסור, אבל כדי שבאמת בפועל לא ישכח את מה שלמד, לכן אמרנו שיקדיש מזמנו לפחות כמה דקות בכל יום כדי לשנן ולחזור על מה שלמד, שלא יהיה כמו המשל של הגמרא, אישה שיולדת וקוברת את בניה. אם מותר לאכול מזונות יותר מקבצה לפני תפילת ערבית, לא, גם שם הדבר אסור, אלא אם כן יהיה שומר. אם יהיה שומר, מותר אפילו לפני קרית שמע. אם מותר להדליק נרות חנוכה בצד הכוכבים ואחרי זה להתפלל לערבית, אפשר. יש הידור להתפלל קודם לערבית, אבל אם אין לו מניין צמוד לו, יכול להדליק בזמן, ואחר כך ילך לחפש את המניין לתפילת ערבית. עדיף יותר להדליק בצד הכוכבים ולא בשקיעה. מי אמר לך שהמקובלים מדליקים בזמן השקיעה? אני שמעתי. התימנים, אבל אתה כותב כאן המקובלים. איזה מקובל ראית שמדליק בשקיעה? אני כתבתי את זה. אני כתבתי את זה. אני חושב שכה הבנתי אותו, שגם אברהם חי אמר שהמקובלים מדליקים בשקיעה. כן. הלשון כתוב בפרי עץ חייבו שאומר להדליק בשקיעה, שאז יתגלו טהרות. אבל אינני יודע אם הרב, פרי עץ חיים, נקט כהגאונים או כרבנותם. אם הוא נקט כרבנותם, אולי הוא מתכוון על השקיעה של רבנותם ולא השקיעה שלנו. זה מה שאני לא יודע, מה הפשד ופרי עץ חיים. מה שאני ראיתי מקובלים, ראיתי אותם מדליקים בצד הכוכבים. לא ראיתי מקובלים מדליקים בזמן השקיעה. בכל אופן אפשר לראות, לחפש את הרב בכדור ולראות מתי הוא מדליק. אני כבר יוצא את הרב. למה שלא זה הכי טוב? זה לא נקרא שהוא יוצא ידי חוות כל השיטות, אלא אומרים שצריך להדליק יותר מידע בצד הכוכבים אז מה שהוא מדליק בשקיעה הוא מקדים קצת, נכון שבדיעבד הוא ידעתי זה, אבל זה לא מהודר לפי אותה השיטה, זה לא נקרא כל הדרך. להתפלל להרביט בשקיעה, ואחרי זה להגליל. אפשר, אני בעדיפו לעלמא אפשר. אם מותר לעשות מתפילין של ראשי, תפילין של רבנותם, לנו בזה הרדב״ז ושאר הפוסקים, המסקנה היא לאסור. אסור לשנות לא מזה לזה, אלא להשאיר אותם כמו שהם. והסיבה היא, קודם כל נתחיל לפי הפשט. לפי הפשט, ראשי הוא העיקר, מנהג העולם כראשי והרמב״ם. כשאתה הופך מראשי לרבנותם, אתה כאילו מוריד מהקדושה. לפי הפשט, אין ההלכה כרבנותם. וממילא, מעלין בקודש ואין מורידים, אתה מוריד מהקדושה. להפוך? להפוך. להפוך, להפוך מראשי לרבנותם, לפי הפשט, צריך להיות שיהיה מותר. מרבנותם לראשי צריך להיות לפי הפשט, שיהיה מותר. אבל לפי הקבלה, מעלתם של רבנותם יותר מראשי. ולכן, לפי הקבלה אתה מסתבר. טעם שני, הרדב״ז אומר, נכון הדבר שאנחנו פוסקים הלכה כמן דאמה, אבל אסור לך לבזות את הדעה השנייה. כשאני הולך והופך את התפילין האלה מראשין לרבנון ולהפך, כאילו אני דורך על הדעה השנייה, אני רומס, אני אומר הלכה לא כמוהו, צריך דרך ארץ מגדולי הראשונים, ולכן אסור לנו לעשות דבר כזה. לכן, אדם שיש לו שתי זוגות ראשי או שתי זוגות רבנותם, והוא רוצה לשנות, דבר קל מאוד ופשוט מאוד, ילך לסוחר, יגיד לו זה רבנותם וזה מיותר לי, ימכור את התפילין האלה לסוחר, והסוחר ימכור לו במקומם ראשי או רבנותם מה שהוא צריך. ברוך השם, יש היום שפע גדול של תפילין אצל הסוחרים, ובקלות רבה הוא יכול לעשות את העצה האמורה. מותר לשים רגל על רגל, מותר, רק בבית הכנסת זה לא יפה. מותר לנשק ידי החברים בבית המדרש, לא כדאי. אם סיים תפילת 18, יהיו לרצון השני, אבל אם רוצה עוד דבר תחנונים, האם זה נחשב שעקר רגליו? כן, זה נחשב שעקר רגליו. לכן אם הוא רוצה להוסיף את החנונים, יאמר אותם לפני, יהיו לרצון השני. נהגו הספרדים, שהשליח ציבור אומר בקול רם, מתברכות קריאת שמע בשערי דבריהם. אם הקהל צריכים לומר ביחד, כן, אם אפשר, שיאמרו יחד איתו, בעיקר בקטע של הקדושה. עונים באמה ואומרים ביראה, שאת הקדושה יגידו יחד. עליו אחי, צריכים לומר את הקדושה כקורא בתורה, צריך לומר את זה עם הטעמים. ולכן הספרדים אומרים את הכל בקול רם, כדי שכולם יגיעו יחד עמו לקדושה. אצל האשכנזים שומרים בשקט, הוא צועק פתאום, עונים באמה ואומרים ביראה, ואני עדיין שלוש-ארבע שורות לפניו. אז אני לא מספיק. זה הבעיה. אבל אצל הספרדים זה יותר נוח מבחינה זו. אם אתה מתכוון אצל האשכנזים, תעשה כמו אתה. כדאי, כדאי לומר בכל זמן. אז שינמיכו קצת, שהציבור ינמיכו קצת, שקולו יישמע קצת לפחות. או שתביא לו רמקול. ספר תורה פסול, האם הוא מוקצה בשבת? לא, זה לא מוקצה. תראו בזה, בשבירת שבת כהלכתה, הוא מביא בשם הרב מאירבך. אם זה נקרא מוקצה מחמת חסרון כיס, כיוון שספר התורה הזה הוא פסול או לא, המסקנה שמותר. אם מותר לומר אמן באימוני חזלות וכן קדיש ושמות הוויה. אפשר, כן. למה זה לא בעיה ספר תורה? אם נמימו אותו מטלטל, אולי מישהו יבוא לברך עליו, זה יהיה ברכה לבטלה. או, כדי שלא יטעו לברך עליו ברכה לבטלה, אז קושרים אותו. אם זה בספר תורה עתיק שלנו, קושרים בבית פחת למעלה. אם זה בספר תורה של אשכנזים, את האבני צמים מבחוץ. אבל זה לא מוקצה. מותר לך לקחת אותו מעל התיבה ולהחזיר אותו חזרה להיכל, אין שום איסור בדבר. או אם האדם רוצה לקרוא שנייה מקרה ואחד תרגום, רוצה לקרוא לתוך אותו ספר תורה. אין שום בעיה בדבר, מותר הדבר. בכתבי הקודש או במאכלים כמעט ואין את הגזרה של איסור מוקצה מעיקרה. ולכן אין מקום לאסור מעיקר הדין. גם מי שרצה לטעון שאולי זה מוקצה, לא אמר את זה בגדר דין. ולכן אין איסור, יהיה מותר לכתחילה לטלטל את זה. המנהג הוא פשוט כך. כשקורא... טעות בספר תורה, ומוצאים ספר תורה אחר. האם מישהו משאיר בספר תורה שנמצא בו טעות? אתה משאיר את זה עד הלילה, עד מוצאי שבת שבת? שבת? אתה אומר שזה מוקצה? לא. כולנו מחזירים את זה חזרה להיכל, אין שום בעיה בדבר, אין זה נחשב למוקצה. מוקצה פירושו של דבר, דבר שלא ראוי. כאן זה ראוי עדיין, אפילו אם אתה אומר שזה פסול ואי אפשר לברך עליו, אבל ראוי לשבת לקומות עם הילד, עם כל אחד, להראות להם מה זה ספר תורה וכן הלאה לכם, בכתבי הקודש לא שייך את הגזרה שנוקצה בחיי גוונן. הרב, לאכול בלילה, מה, אני צריך, כשאני מבלה שומר, צריך להגיד שמע ישראל או ש... אין חובה, אין חובה. על ידי השומר אתה יכול לאכול, ואחר כך תלך לפעיל ערבית עם קרית שמע. שומר מועיל לא רק בדי רבנן אלא גם בדי עולם. אולם זו מחלוקת. דברי ספר האגודה שנויים במחלוקת, אבל המסקנה היא ששומר יכול להועיל גם לגבי מצווה דאורייתא, כמו קרית שמע, גם החובה במצוות דרבנן, שאין מה לחשוב בהן. עד קבצה מותר לכול העלווה יותר מקבצה אספו. למה אמן מותר להגיד באימוני חזמות? לכאורה זה אמן לבטלה, כאילו. לא, זה לא לבטלה. לבטלה פירוש הדבר שהברכה הייתה לבטלה, כשיש איסור גדול של ברכה לבטלה, אני כאילו נותן לו אישור, אני גם מסכים כאילו עם הברכה לבטלה, זה החיסון. אבל כאן כל זה כדי ללמוד, ולכן אין איסור מעיקר הדין, יהיה הדבר מותר. יש כאלה במקום לומר אמן, אז אומרים אמן. את הנון לא מדגישים כדי שלא יהיה אמן מיותר, אני לכן אמן. זה עדיף יותר טוב לעשות בדרך הזאת. וברכות עצמן לא. יסור, כמובן. ברכות עצמן זה בוודאי. וקדיש מותר להגיד שם שמיים, בוודאי שהדבר אסור. קדיש מותר. קדיש, כן. קדיש, כשהוא לא מתכוון לשם אמירת קדיש, הוא לא צריך לעמון ולא צריך מניין, אלא הוא אומר את זה כדי לדעת לנגן יפה, אין איסור. זה שם השם שאתה מזכיר באמצע איזה שבח, כן? לא ברכות. אנחנו אומרים את הפיוט, יודוך לרעיוני השם רעי, או פיוטים מעין זה, שם השם שמיים, אז אין בעיה בדבר. רק שלא יחזור הרבה פעמים את שם השם, לחזור עוד ועוד זה לא טוב. אה, ולגב הנושא של ריבית, כשאדם קונה קלטיסיה ומקבל לכת נוסף. כן. או שקוט מזכיר רכב, ומבקשים ממנו גם כסף על השכירות וגם כסף נוסף על תיקונים ועל לוקות, כסף של... אם יש הסתכלה ברכב. כן, אז למה? למה זה נקרא ריבית? מה פתאום שזה ריבית? זה לא קשור לריבית. מוכרים לך את האוטו, מזכירים לך את האוטו בתנאים אלה ואלה, ועל דעת זה אתה משלם מה זה, זה מכירה גמורה. גם לגבי הכרטיסייה, הרווח שלהם, לא רק בגלל שאתה משלם בבת אחת מראש את הכסף. לא זה עיקר הרווח שלהם. עיקר הרווח שלהם מצד רווח הזמן. אילו לא היו כרטיסיות הם היו צריכים להכניס עוד 200 אוטובוסים ועוד 200 נהגים, כי כולם היו מתעכבים ליד הנהג לתת כסף, לקבל עודף וכולי, וזה גוזל הרבה את הזמן, ואז הם היו זקוקים לעוד תוספת של אוטובוסים כדי לאסוף. לכן זה חוסך להם את הזמן. כשאתה מנקב, הנקובים בכרטיסיות עוברים הרבה יותר מהר. זה גם הרעיון שלהם בכרטיס חודשי חופשי, גם שם החיסכון הזה בזמן מאפשר להם שנהג אחד עם אוטובוס אחד יעשה במשך היום יותר סיבובים, ולכן הם מרוויחים הרבה מאוד מצד זה לבד, ולא בגלל השכר שאתה משלם להם מראש. זאת ועוד, במכירה יש את הבעיה הרבה פחות, ולכן אין איסור לא בזה ולא בדוגמה של השכרת רכב שאמרת, גם זה וגם זה מותרים מלכתחילה, אין שום איסור בדבר. רבי חנינא בן הקשר אומר. תודה רבה.