הלכות חנוכה ושבת: הדלקה במקומות שונים, דיני השמן, הדלקה מוקדמת וסדר ההדלקה בערב שבת

 - - - לא מוגה! - - -

עכשיו נגיד שקיות תה, שים אותן בקונקונג, לפתוח עליהן את המרחב ביום שישי ואז להחשיב את זה כ... לא מספיק. לא טוב. לא מספיק. צריך לבשל... אמר רם שיק, מי שדן בשאלה שלך, והוא טוען כך, אומר לפעמים נגמרנו התמציב ביום שבת. הוא רוצה להוסיף עוד מים. התוספת מים הזו הוא יכול להסתבך. הוא חושב לעצמו זה כבר מבושל, אין בישול אחר בישול ביבש, ולכן הוא יבוא להוסיף עוד מים. אבל לפעמים מה שהיה אתמול, העליונים שקיבלו את המכת חום הם עכשיו נמצאים למטה. עליונים למטה, תחתונים למעלה. אלה שהיו למטה הם לא קיבלו את המכת חום בעירוי אלא היו רק בגדר כלא שני. עכשיו במקום כלא שני הם עכשיו למעלה, הם יקבלו את המכת חום בעירוי ואז יכול להימשך עוד קצת בישול. ולכן הוא מציע מהרם שיק, הוא אומר, תניח את זה על האש, תרתיח את זה דקה, חצי דקה זה רתח, זהו. הבעיה היא שוב, גם בזה שאנשים מענייני הטעם אומרים לך, זה הורס את הטעם. הורס את הטעם. אומרים שזה לא טעם, הטעם הזה כבר לא יהיה טעם. טוב, אז אם הם ירצו שלא להוסיף מים, אז אני אגיד לו, בסדר, אין בעיה. אבל אם הוא ירצה להוסיף מים, הוא יהיה מוגבל, יצטרך להוסיף רק דרך כלי שני. אבל הוא דיבר על שקיות, נדמה לי שעובד אומר ששקיות... הנייר עצמו מקבל את המכה, גם בשבת זה לא מישהו, גם מלכנחם לא מישהו. נכון, בשקיות, נכון, יהיה יותר קר. באמת. כן. לפי הרב אורי ארבך, שבקביש שני, בהסקה ביתית זה יהיה. אבל בהסקה ביתית, כשיש לך את ההסקה על גז, יוניקרס, כשאתה פותח את זה, תסתכל טוב, אתה רואה שהלהבה, האש גדלה. אז חוץ מאיסור בישול, יש כאן מבעיר. רק לגבי בישול יש הבדל בין כלי ראשון לכלי שני. אבל לגבי מבעיר, מה אכפת לי? איך אתה פותח את הלהבה? אם אתה פותח את זה דרך כלי ראשון או כלי שני? האש מיד נעשית. אתה תפתח פה ואני אעמוד ליד התנור של היוליקרס. אני רואה בפתיחה מיד, הלהבה שמה, ולכן לא תיגע בו יד. ביוליקרס אין הווה אמנה להתיר בכל זה. אלא כל מה שאנחנו מדברים, רק לגבי הפטנט של ההעסקה המרכזית, הפטנט הישן, ועל זה אנחנו אומרים שיש לנו צדדים להקל. העסקה ביתית על סולר, בית ביתי שהוא מפעל על סולר, לא נכון? אין לכן אמה, אין לכן אמה, יהיה מותר. בזה לא יהיה איסור מעיקר הדין. לא יהיה הווה אמן על האיסור, כיוון שכל זה כלי שני ולא כלי ראשון. מרגע שאתה פותח עד שזה משפיע שם, זה עובר זמן, זה לא כמו ביוניקרס. יוניקרס זה מעגל סגור, ברגע שאתה פותח אתה מחייב את הלהבה שם לגדול, אבל כאן לא. כאן יכול להיות שזה יבער, יידלק רק בעוד רבע שעה, עשר דקות. זה יזרז אולי את הפעולה, כמו במקרר, אבל זה לא יהיה מיד, ולכן אין לך את האיסור מעיקר הדין, יש צעד להגדל. אתה רוצה להחמיר על עצמך, תחמיר, אבל תגיד לילד, ילד פחות מגיל מצווה. מי שסגר הוא שיפתח. הם סוגרים לנו את זה, שהם יפתחו, כן. אבל אם אדם תקח לך עוד את היוניקרס הזה, לגדל, אבי שיחבר אותו, או שיחבר את זה, אז הוא יתבשר לאמן את השלוחים. הוא פתח ברג, הוא שכח לסגור את הגל. יש מחלוקת. מחלוקת בין חכמי דורנו, דוגמה אחת זו. דוגמה שליעה, הבוילר דולג. אם יסגור, אם זה נקרא מצמצם או לא. דוגמה נוספת, אדם טעה ולחץ על הפעמון, ימשיך לצמצם עד מוצאי שבת, יעמוד כך, או שיעזוב את ידו. שרשר אצל כמה דוגמאות שדנו בהן חכמי דורנו. שם בדוגמה של הבוילר הם דנו מצד מצמצם. כשהוא סוגר ומצמצם על ידי זה, והמים יתבשטו אחר כך יותר. אבל כאן באים לקרץ, לא יהיה את הצעד של מצמצם. כשהוא עוזב את ידו, יהיה יותר קל. לא, פה הוא פותח את הברג. הוא שכח לחפות את הגל. כן. הוא פתח את הברג, ונייד הכל בוער, ובמשלהם ישירו את המים זורמים, ו... כשהוא עוזב את ידו... הברז הוא קפיצי, כשהוא עוזב אז הברז נסגר מעיניו, הוא צריך לסגור בעיניים זה עדיף שיביא גוי, עדיף שיביא גוי, שלא הוא יסגור בעצמו, שיביא מיד את הגוי, שהגוי מה שהמים הולכים לאיבוד אז זה מלאכה שאינה צריכה לגופה, אין כאן ניסו דאורייתא בהמשך ולכן עדיף יותר שלא יעשה שום מעשה אלא יביא רק גוי ולגוי ימותק. לכן העצה היא להגדיל, לא שיהיה לו זמן, כי אז הוא יביא את הגוי, המים כבר יתבשלו, זה בטוח. אבל ההמשך, כמו שאמרתי, ההמשך הוא לא דאורייתא, בגלל שזו מלאכה שנצחה לגופה, ולכן עדיף שימתין שיביא גוי. העצה היא בשעה ארבע לפני שאתה יוצא למלאכה, לעשות ציור בבית, לכבות את היוניקרס, לנתק מכשירי חשמל מיותרים וכו', כדי שלא יגיעו לשאלות הללו. לפעמים אדם נתקל בבעיות קשות, צריך להיזהר. אם הכול סגור, אפשר לסגור את הברז של היוניקרס? אם כל הברזים עכשיו סגור, בשבת. אני רוצה שלא יפעל, אני רוצה להעביר את זה למים רגילים. אפשר. לגבי שמש. יש אפשרות, אבל יש שתי צורות שאתה סוגר. יש צורה אחת שאתה סוגר רק את הברז, המים. אבל הלהבה שם, בתנור, ממשיכה לדבר, זה מותר. אבל יש צורה אחרת שאני סוגר, אני סוגר את הברז של הגז, ואז הלהבה נכבדת. הניצוץ שם נכבה, וזה יהיה אז. צריך להיזהר. אני ראיתי שעושים, אבל יש מערכות משלבות כאלה, גם לחימור הדירה וגם למים החמים. אז זהו, אז יש כאלה שעשו ברז על המים החמים, אז לגבור את המים החמים. נכון. זה מה שהתקוונתי. אבל זה לא רק למים חמים לברז. בשאלה שהוא שאל עם התה, אם יש עוד מים במעלה תה, אפשר לרוץ ולהגיד שאתה תא הגבה? זה מחלוקת, אם בדברים כאלה כאלה בשול, אם יש הווה אמנה להתיר. היתר הוא דחוק מאוד, ולכן המלצנו שירתיח את הכול מיום שישי. כשהוא מרתיח אך הוא מכוסה מכל הבחינות, אני בדיקו לעלמא, יהיה הדבר. אני חוזר להערכות חנוכה. כל השמנים והפתילות כשרים לנר החנוכה. הגמרא בשבת כ״א אומרת לנו את הממראה הזו, רק לגבי שבת נאמר במה מדליקין ובמה אין מדליקין. אבל לגבי החנוכה אין את ההגבלה הזו, הכל כשר, הכל מותר. וההבדל הוא, נר שבת עשוי כדי ליהנות לאורו. שמא הנר לא דולק טוב, הוא קופץ, ואני אבוא לתקן אותו, שמא יבוא לידי עשרים מבעיר, לכן שם הגבלנו, שם אמרנו שאסור לו להדליק בפתילות או בשמן שאינם דולקים יפה. אבל כאן, בנר חנוכה, אפילו בערב שבת מותר להדליק באותם הפתילות והשמנים, כי הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם לבד. ולכן, כאן הדבר קל יותר, ויהיה הדבר מותר בלכתחילה להדליק בכל. אף על פי כן, כתבו המרדכי ומהרעיל, שמן זית מצווה מן המובחר. כמו שהנס היה בבית המקדר שעל ידי שמן זית, גם אנחנו משתדלים להדליק בשמן זית. אבל אם אין לאדם שמן זית, ייקח שמן סויה. וזה עדיף על נר שעווה, כי סוף סוף זה שמן נוזל ודומה יותר לשמן שהיה בבית המקדש. אין לו שמן סויה, אין לו חנוכיין שיכול להדליק בו בשמן. הוא יכול לכתחילה להדליק גם בנר שעווה רגיל, בכולם יוצאים ידי חורה וכולם דולקים יפה, כולם בוערים מצוין. לפעמים אם ירצה לקחת סוג שמנים גרועים שאינם דולקים יפה, שמן של הרובים, שמניתים ברובים הוא דולק יפה. אפילו אם נאמר שלא, ולכן המסקנה היא, בכל הדברים האלה מותר בלכתחילה בתנאי שזה יהיה נר ולא אבוקה. כך למדנו למעלה בסימן תרעין א' סעיף ד', שאי אפשר להדליק באבוקה כי אתה צריך לראות את מספר הנרות. כששני הפתילות הם קרובים בתוך שתי סנטימטר, הלהבה מתחברת וזה נראה כמדורה ולכן לא יוצאים בזה ידי חובה. ולכן בלפידי אי אפשר לקיים את המצווה, או בצבא לוקחים קופסאות ומדליקים מוסלמים. כל זה פסול למצוות נר חנוכה, אי אפשר לקיים בהם את המצווה, אלא צריך לחפש נרות. ב. להשתדל למצוא לו פינה בתוך האוהל שאין שם כמעט רוח כדי שהנרות ידלקו ולא יכבו ברוח. הרבים, אתה מבין לו מספר כוסיות לשמן זית. כן. יש לו חלק מכוסיות, עדיף להדליק את הכל נרות רגלית. או הכל שמן או הכל שעבה, לא כדאי חלק-חלק. זה כבר... כוסות רגליים גדולים. כוס גדול וכמה שעות קטנים. ומה יהיה לו? יהיה לו הכל שמן או הכל שעבה? הכל שמן, הכוסאות, חלק מהכוסות רגליים. לא בגובה שווה. לא נורא, לא נורא. הגובה זה לא נורא. אבל כולם שמן, אז זה בסדר, יוכל לקיים בו את המצווה. מה הסיבה שלא אמר על זה? בגלל שזה נראה כמו שני... כן, כן. לא נראה דבר אחיד, ולכן זה מוריד מההידור. זה לא פוסל, בדיעבד אפשר. יכול לברך על זה, יכול לקיים בזה, זה רק מוריד את ההידור. ולכן, כשיש לו ברירה, יש לו הכל נרות שעבה, אז עדיף יותר שיעשה את הכל מנרות שעבה מאשר לפצל, זה מוריד קצת מההידור. בערב שבת זה, אחרי קבלת שבת, אנחנו לא אומרים את הפרק במי מדליקין. כך גם ביום שישי הבא, כדי לרמוז את ההלכה, את דברי רב ששת, שאותם השמנים והפתילות כשירים מנר חנוכה, אנחנו רומזים על ידי שמדלגים את במי מדליקין, זו העצה בלכתחילה. אלא עוברים ליד, אמר הרב אלעזר, ואחרי זה עוברים את הקדיש. יש משרה דווקא בתילת צמר גפן? יש שידור מיוחד? כן. כמו שהיה בבית המקדש, כן. כן, אין הבדל, המנהג הוא שווה. אדם שלא התפלל מנחה מוקדם, הם עומדים על הניסים? כן. הוא התפלל לאחר שהוא דקטרנות. בערב שבת זה? לא. לא. ערב שבת זה לא. המסקנה היא שלא. המסקנה היא שלא. הפוסקים דנו בזה לא כאן אלא בהלכות פורים. אם האדם הזה הקדים, קרא את המגילה מפלג המנחה, הרי יש מחלוקת בראשונים ויש כאילו בשעת הדחת לקרוא מפלג המנחה. האדם הזה קרא מפלג המנחה ואחרי זה הוא בא להתפלל מנחה ביום יג. האם רשאי לומר על הניסים? שם דנו. המסקנה היא שלא. כי צריך להיות מעין המאורע. עדיין, יום שישי זה, זה עדיין כד, זה לא כפה. על הניסים צריך לומר רק בכפה, ולכן המסקנה היא שב ואל תעשה. יש אומנם מי שמתיר לומר, אבל לכתחילה לא כדאי שבזה חשש הפסק. טעה ואמר בדיעבד יצא, אבל לכתחילה לא יאמר, אלא מתחילים לומר על הניסים רק מליל שבת והלאה, מליל כפה. מחלוקת בראשונים, אם מותר ליהנות מנרות חנוכה לצורך מצווה. אני רוצה ללמוד תורה. לפעמים החשמל כבה, אבל הנר חנוכה עדיין דולק, והוא רוצה לקרוא בתוך חצי שעה לפני חמש וחצי, רוצה לקרוא לאור אותם הנרות. מחלוקת, ומרן בסתם, מרן כותב לנו כאן בתרעג שהדבר אסור גם לצורך מצווה. לא רק למנות בהם מעות וכיוצא בזה, אלא גם לצורך מצווה אסור. כמו בבית המקדש, הנרות איננו קודש הם, איננו רשות להשתמש בהם, איננו לראותם בלבד. כמו שם בבית המקדש, הוא הדין גם פה. הראשונים דנו להדליק נר חנוכה מנר בית הכנסת, או להפך. בכל ימי השבוע אין לי גפורים, אני רוצה להדליק בבית הכנסת נר. האם מותר להדליק בנר חנוכה בתוך חצי שעה? שעה או לא. מרן מדבר בנושא הזה לקמ״ן בסימן תרעד סעיף ב׳. ומרן מביא שם את דברי ספר התרומה. מרן כותב, יש מי שאומר שנר של בית הכנסת ושל שבת ושל חנוכה כולם של מצווה, אלא מותר להדליק זה מזה. זאת אומרת, כל מה שאסור דווקא דבר הרשות, דבר מצווה להדליק מנר חנוכה להדליק נר בית הכנסת, לפי דברי ספר התרומה, יהיה הדבר מותר. וכך מסביר מאמר מרדכי בדעת מרן, ומה שכתב מרן בלשון יש מי שאומר, בגלל שלא כתוב בדין הזה בגמרא בעריף והרמב״ם, אלא ספר התרומה חידש את זה, לכן מרן כתב ויש מי שאומר. אבל לעולם מרן סובר הכלל. כך מסביר מאמר מרדכי בדעת מרן, אבל הגרא בהסבר דברי מרן לא נוקט כך. הגרא אומר, קחו אצלנו תרשעים ג', מרן אומר, שאסור ליהנות מנרות חנוכה גם ללמוד בהם תורה. אם כן, מרן בי סתם כותב כאן לאסור, סתם ויש אומרים הלכה, כי סתם, לא רק באותו הסעיף, אלא גם בין כמה סימנים, גם כן נאמר הכלל הזה, כמו שכתב יפה ללב בסימן תרמ״ט, יום אלא, אז מי שאומר, דברי ספר התרומה שם, מרן עצמו לא סובר כאן. זה המחלוקת שיש בין אגרן למאמר מרדכי, בדעת. הסתם ויש אומרים יש מרן. בסדר, עדיין הלכה כהסתם. יש, סתם, יש ויש, עדיין תמיד לעולם ההלכה כמו הסתם. מכיוון שמרן נסתם כותב שגם לצורך מצווה אסור ממילא, גם להדליק מזה נר של בית כנס, זה גם כן יהיה אסור. אבל בדרך כלל לא רואים נר שלא נקבע פרק, ואחר כך הם פרשים את ההלכות. אתה מדבר על משנה, מחלוקת ואחר כך סתם? אני לא מדבר על המשניות, אני מדבר עכשיו על מרן. במרן לא אכפת לי מה קודם, אם קודם הסתם או קודם היש אומרים. לא חשוב מה. לעולם הלכה כמו הסתם. וכאן אצלנו... הסתם של מרן נאסור, לכן הפשט בדעת מרן יותר קל להבין כמו שאומר הגרע. גם אם ישנה ברורה שם, בתרשעים ד', משמע מדבריו שהוא נקט כדברי הגרע. הם אלא יש מי שאומר, מרן עצמו לא סובר כן. ולכן, אם עדיין השמש דולק, אז הוא יכול להדליק את הנר של בית כנסת מהשמש. אבל להדליק את זה מהנרות חנוכה בתוך חצי שעה עד חמש וחצי, מן הראוי להימנע מעתה מהאמור, כי יכול להיות שמרן אוסר. אבל הסברה של המאמר מרדכי, מדוע הוא מקל בדבר, נכון שלשבת ולקרוא לאור נרות חנוכה מרן אסר, פה הדבר קל יותר. כי אני לא מדליק בעצם הנר, אתה לא סוחט מזה שמן, אתה נהנה רק מהשלהבת. אתה מדליק רק מהשלהבת, לכן הדבר קל יותר, ולכן זה לא בהכרח צמוד למחלוקת למעלה. זה כנראה הבין המאמר מרדכי. אבל להלכה, כמו שאמרנו, ראוי בלכתחילה להיזהר בדבר. יש אנשים שצריכים לעשן סיגריה, אם אין לו גפורים, אז מה הוא עושה? הוא ידיח שבבית הכנסת יש נר תמיד. אז אם ניגשים להדליק מזה, אבל הם דתיים, הם יודעים שאסור להדליק מנר תמיד, אז הם עושים עוון כפול, לוקחים נייר, מדליקים את הנייר מהנר של בית הכנסת, ומזה מדליקים את הסיגריה. ואחר כך הוא זורק את הנייר השרוף על הרצפה וכו'. שתיים רעות עשה עימי. הוא חושב שהוא חומק מהבעיה, אדרבה, הוא עושה עוון כפול כשהוא מדליק מהנר הזה את הנייר, ולכן גם זה אסור לגמרי. צריך לגעור באותם האנשים, שלא יגעו בנר תמיד בשום אופן. אב, חצי שעה לפני הדקת הנאות מותר לעשות כל מלאכה וללמוד? האם הוא אין כבר שומר או שאין שומר, כן. יועיל שומר, אין שום בעיה. בערב שבת, כשמדליקים קצת מגדל, כן. ואז מותר לי להדליק עם זה את הנר שבת? כן, למה לא? אותו הנר שהדלקנו בו נר חנוכה, הוא מעביר את זה לאשתו. נדליק בזה את נר השבת, מותר ולכתחילה אין שום בעיה. זה לא נעשה קדוש. הנר עצמו, הנר האחד, נר החנוכה בערב שבת, זה רק הוא קדוש. אבל הנר שהיא, דלקנו בו השמש הזה, הלוואה לכולם. זה הנר עצמו. הנר היחיד. הוא מתחיל להיות קדוש חצי שעה בשעת הזמן שלו. עדיין עוד לא דומה. עוד איזה קטינים שלו. אתה רוצה לומר שרק מגודי התקצה, רק ברגע שיגיע הזמן, רק אז הוא מתקדש. בינתיים אין בו שום קדושה ובינתיים יהיה אפשר להדליק מזה. אבל זה הוקצה למצוות עמך. עדיין לא יכול להגיד שאתה לא יכול לשבת. למה? הוא צורך עליו. בירכת עליו. הוא רוצה עכשיו להוציא מהשמן מותר? חבר. אני רוצה עכשיו להוציא מהשמן. יהיה רשאי? אני לא אהיה רשאי. בירכתי על זה, כבר הקציתי אותו. אז נכון הדבר שעדיין לא הגיע הזמן, אבל זמן ממלאכה. כן, אחרי חצי שעה יהיה מותר לי, נכון? אחרי חצי שעה כן. אבל לפני כן, אולי לא, כיוון שברכתי עליו כבר, הקציתי אותו, ייחדתי אותו, אולי יהיה אסור. גם בזה יהיה כדאי להחמיר. לא כתוב. אז אני ארשם שמישהו בשבת, צריך להיזהר לו להביא את המלמוד הראשון. למה? כי אנשי תורה הוא נדחק בזה, בסימן הרשת הנרגימל, והוא אומר מה שאפשר להסביר זה לא יהיה תוספת תורה. כן. היא גופה, כשדנו הראשונים שם בשבת כב, אם מותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה, הראשונים הדגישו מה החידוש של רב, הרי מעיקר הדין מספיק להדליק נר אחד בחנוכה, נר איש ומתו. כל מה שמדליקים שניים זה רק ידעו. ותגיד, הראשון הוא עיקר המצוות, כשאתה בא להדליק את השני אתה עושה עוון. והשינוי הוא לא חובה. ואפילו אחרי, להלכה כל הפוסקים התירו אמרו, ההלכה כדעת רב מדליקים נר חנוכה מנר חנוכה. בדיוק אותו דבר גם שם. עיקר הדין בנר שבת, נר אחד. הידור זכור ושבור, אבל כמו שכאן יש הידור ואתה מכיר להדליק נר מנר, שניהם אותה המצווה ולכן כן מוכר, אז גם בלר שבת שניהם אותה המצווה, אז לפי מה שמרן חיכל כאן, גם שם עיקר הדין צריך להקריב. באמצעות נייר, באמצעות גפור יהיה אסי, אבל כשאני אקריב את הפתילה עצמה, את הנר עצמו במשרין, אדליק זה מזה, צריך להיות דעתי, לא יהיה מקום לאסור מזה. מה יהיה סדר התנחות בערב שבת, אחרי שאתה נזית בבית, וואלה, תקבע את הכנסת. מה יברך בזה? ברכה אחת בלבד להדליק נר חנוכה. והסיבה היא, דן בזה הגאון רבי ישמעאל הכהן בספרו של זרע האמת, הרב היה מגדולי רבני איטליה לפני 300 שנה, והוא טוען, ברכת המצווה היא רק הברכה הראשונה להדליק נר חנוכה. שתי הברכות האחרות שעשה ניסים ושחיינו הן ברכות שבח. אז בכל יום שאנחנו נמצאים בבית הכנסת, אף אחד עדיין לא הדליק בביתו. אנחנו מצווים גם לומר את ברכות השבח שעשה ניסים ושחיינו. אבל ביום שישי זה כולנו מדליקים בבית קודם בשעה 16, ואחר כך אנחנו באים ב-16 לבית הכנסת להדליק. אז אם כולנו כבר שיבחנו בבית, מה המקום לחזור על זה? אתה חוזר עוד הפעם לברך את הברכה הראשונה, כי הברכה הראשונה היא ברכת המצוות. אם יש מצווה עוד הפעם להדליק בבית הכנסת, אז תברך על זה, למה לא? תובר עוד הפעם וציוונו להדליק נר חנוכה. אבל עוד הפעם משבח, אין צורך. הבן-ישחי מעתיק אותו, אבל הבן-ישחי משום מה הדגיש את זה על ברכת שהחיינו. הבן-ישחי אמר שאי-אפשר יהיה לברך שהחיינו. אבל יש לנו עצה פשוטה לדבר. תעמוד בחוץ ותחפש איזה חילוני שעובר שם. אם החילוני הזה לא הדליק, תן לו כיפה, תגיד לו אנחנו רוצים לשתף אותך במצווה, שייכנס, ואז תוכל אגב אותו החילוני לומר את שתי הברכות, גם שעשה ניסים ושאחיינו לא תהיה. שום בעיה, גם בערב שבת זה וגם בערב שבת הבאה. אבל אם הנער הזה הולך בלי כובע, יכול להיות שהאבא שלו כן דתי, אולי האבא שלו כן נבדק. אז אם אתה צד איזה נער, תשאל אותו אם האבא שלו הדליק או לא, לפי זה תדע אם שייך לקחת עליו טרמפ או לא. הבעיה מצויה הרבה בכל ימי החנוכה לגבי חתונות, בר מצווה וכיוצא בזה. לפעמים הצלם לא מוותר כדי שימכור עוד כמה תמונות, הוא דורש, הוא נותן פקודה לחתן, נא להדליק נר חנוכה. פעם הוא היה דורש רק להדליק, כי לא היינו רואים בתמונה אם הוא מברך או לא. אבל היום שיש וידאו, אז הוא לא מסתפק במועט, הוא נותן הוראה לחתן, צריך גם לברך, כך הוא פוסק לו. השאלה אם הוא יכול. כולנו בירכנו והדלקנו בבית, אולם שמחות זה לא בית כנסת. עיקר הטעם למה מדליקים בבית הכנסת? הנס היה בבית המקדש. בית הכנסת הוא מקדש מעט, אבל אולם שמחות זה לא מקדש מעט. אולם שמחות אתה אוכל ושותה שם, אפילו אם נתפלל שם ערבית, וכי בתפילת ערבית קידשתי את המקום? אם היה מקום קדוש, איך אתה אוכל ושותה שם? אלא ודאי שהמקום לא קדוש. אם כן, מי אומר מניין לנו להתיר, לברך בחדר אוכל או באולם שמחות, וכיוצא בזה. אבל גם שם יש לנו עצה פשוטה, נצאתי את הרחובה לבד לכל העלמא. אם יש שם אחד מהמלצרים אדם לא דתי, או אחד מהמוזמנים אדם לא דתי, תגיש לו כיפה, תגיד לו אנחנו מזכים לך חלק מהנרות, והחתן יתכוון לפטור אותך, שיתקרב ויעמוד צמוד ליד החתן. תגידו לחתן, תכוון לפטור אותו, ואז תנוח דעתו של הצלם, הכל יהיה בסדר כדת וכדין, ולא יהיה חשש, ספק ברכה לבטלה. אבל זו הכולה בביתר, בכל החתונות וגם בצבא, שהחבר'ה הדתיים מעדיפים לבית הכנסת, ואלה שאוכלים זה לכבודם של אותם אלה שלא באים לבית הכנסת. בסוג הוא כך, האחרונים דנו, הרי אנחנו הספרדים הרי אנחנו הספרדים לא מברכים על מנהג עשרה חודשים בשנה מראש חודש חשוון עד ראש חודש אילו אנחנו לא מברכים על ההלל אנחנו לומדים, כמו שאמרו בסוכה מ״ד, חבית חבית ולא בריך לא מברכים על חיבורת הערבה, כך גם על שאר המנהגים ולכן החכם צבי ושאר הפוסקים שאלו למה אנחנו מברכים בבית הכנסת, הרי לא כתוב בגמרא להדליק בברכה בבית הכנסת. הפוסקים חיפשו כל מיני תירוצים להסביר את העניין. אחד התירוצים הוא מה שאמרתי, כל זה תקנה מחודשת במקום בית המקדש, מקדש מעט בית הכנסת. במלאכת הרוכל זה לא מקדש מעט, זאת ועוד. יש תירוץ שני שדנו הריבש ועוד, כשהגזרה הייתה לא להדליק בחוץ, מנחה על שולחנו ודיו, הנהיגו בבית הכנסת כדי שיהיה המשך פרסום הנס ברבים. תירוץ נוסף, בזמנם היו אורחים שהיו אוכלים ושותים וישנים שם. לעזרת נשים הם היו ישנים, והם היו עניים מרודים, לכן מדליקים כדי להוציא אותם ידי חובה. אפילו שהיום בטל הטעם, היום אין לנו אורחים, לא בטלה תקנה, כמו שאמרו גם בקידוש דל שבת. אם נלך לפי הטעם בפריע האחרון, אף פעם לא היה כאן בחדר האוכל מושג של אורחים. מקום שפעם היה והיום, לא כמו בבית הכנסת, אתה ממשיך את המנהל. אבל בחדר אוכל אתה כאילו ממציא דבר חדש. ואין לנו את הכוח להמציא דבר חדש. כי כולם באים לשם, כולם באים לראות את זה, כי ככה זו ההזדמנות היחידה ש... בסדר, אבל אני לא יכול להמציא פרסום הנס בדברים חדשים שרבותינו לא אמור. אני צריך ללכת לפי מה שאמרו חכמים. בית הכנסת, כן, אבל מניין לי סתם באמצע הרחוב לבוא ולהמציא דברים חדשים כאלה? מניין לנו? זו השאלה. ולכן, כשיש אדם שעדיין לא יצא ידי חובה והוא יוצא בזה באופן אישי, זה הרבה יותר קל, בזה אין לך בעיה. אם כולנו יצאנו ידי חובה, יש מסיבת חנוכה או חתונה וכולם דוסים, אין שם אף חילוני לרפואה אתה לא מוצא, כולם חזרו בתשובה, אין אפילו חילוני אחד יהיה קשה להטיל, כולנו כבר קיימנו את המצווה בשעה חמש בבית, מה פתאום עוד הפעם לחזור פעם נוספת ולברך שוב? אתה רוצה להדליק בלי ברכה, למה לא? תעשה פרסום הנס בלי ברכה אבל לומר וציוונו, מי ציווה אותי? בבית הכנסת יש תקנה, שם הוא אומר וציוונו אבל סתם ככה לשמחה מה זו עושה ולכן אמרנו שבכל החתונות ובאותם האירועים צריך קודם כל לחפש את החילוני, לתת לו את הכיפה ואז בזה, ליבד כול העלמי, יהיה הדבר נותן. בספר בית שערים דן, אדם עני שאין לו בית הוא נמצא בשעה חמש ברכבת הוא אומר הרב שיכול לברך גם ברכבת אבל יש לו בית רק רגע, אז רואים מזה שהחיוב הוא מלכתחילה בבית אבל זה לא לעיכובה אדם שאין לו בית איך נקרא? אין לו בית שם, כן, אדם כזה אתה רואה, הוא מתיר לו, אפילו ברכבת שהרכבת היא הולכת אפילו שם רכוב כי מעליך, אפילו בזה הוא התיר לו אז גם פה, אני מסכים איתך, בלכתחילה אם תרצה ללכת להדליק בבית זה עוד יותר טוב אבל אתה יודע שאותו הקיבוצניק לא ידליק בבית שלו אין הווה אמנה שהוא לפחות שאני אזכה אותו עכשיו ומעיקר הדין זה לא לעיכובה שיהיה דווקא בבית אלא בכל מקום שהוא אין בעיה עם זה, אין לך נאמר, גם ברכוב יהיה צד היתר, בתנאי שידליקו נרות והנר הזה יהיה ראוי להידלק חצי שעה אבל הניסיון מראה שבדרך כלל ימי החנוכה ברוך השם יש כבר משיב הרוח ומוריד הגשם, יש רוח ולכן הנרות לא ראויות להידלק אז מה עושים החבדניקים כדי שכן יהיה דולק? הם מביאים נפידים אבל מי אומר שלנפידים האלה אפשר לברך? תספק ברכה למתנה ולכן דעתי לא נוחה ממה שהם מברכים רוצים להדליק? למה לא? זה דבר יפה, מביאים מנוף של מכבי אש ומדליקים ועושים... עם טקס, ורוקדים, שירקדו עד הבוקר, אין בעיה, מותר למהדרין. אבל, מי יתיר להם לברך? אף רב לא ראיתי שיתיר לברך מלכתחילה דבר כזה. יש להם היום, הם שמים את הנרות נשמה, אין להם מכסה. נכון, נרות משווק עליהם יחסה שיש אדיר וכל זה. זה לא נכבד, זה נשאר אחוז, זה ראיתי כמה מקומות בירושלים. טוב, מישהו מדליק בבית כנסת, בסדר, זה יהיה פתרון טוב. למה גאו לבית כנסת להגיד שהנגש אל הנמשא, אחד מהטעמים של האזרחים? כן. כמו שאמר אבו מאיר, זה לא כל כך יאיר. אין להם מקום להנגד. לא נגשים לנמשא. לא היו אנשים כאלו פעם. בסדר, אבל המציאות הייתה הם מסבירים לך שאותם העניים שלא היה להם בית, היו באים הכנסת אורחים, זה היה בבית הכנסת שלהם, במציאות הם היו אוכלים ושותים וישנים שם. אז אני בא לכול עלמא, זה היה בסדר אז, היה אפשר לברך ולהגיד. גם היום אם בטל הטעם, לא בטלה התקנה, עדיין יכולים להמשיך בבית הכנסת. אבל כאן בחדר האוכל בצבא או במקום אחר, בעיקריו אף פעם לא היה הדבר הזה, לא הייתה המציאות הזאת, שמענו לנו להמציא דבר כזה. דנו בנושא הזה בספר ציצי לעזר. הוא מביא את ארבעת הטעמים שאמרו הראשונים בעניין בית הכנסת, והוא מביא את הנפקא מינות, מה שנוגע לענייננו. וכן עוד כמה מהפוסקים, גם אבא ביאביה אומר חלק ח', עוד הרבה מאחרונים דנו בזה. וכמו בכל מקום, אנחנו פוחדים מאוד בעניין ספק ברכה לבטלה. אתה צריך לחשוש לכל אחד מהטעמים, אין לך ודאות שדווקא הטעם הזה הוא הנכון או הטעם האחר. בפרט לנו לספרדים, שעל מנהג אנחנו לא מברכים, ועוד יותר יהיה קשה על התימנים. התימנים לא מברכים בחתן בראשית ביום שמחת תורה. הם אומרים, לא כתוב בגמרא, על מנהג לא מברכים. למה על המנהג הזה, שם בחתונה הוא כן יוכל לברך? איפה מצאנו יסוד ושורש לדבר? שם החתן בראשית, כל העם ישראל עושים את זה, גם הם עושים את זה. אלא לגבי הברכה הם כבר פוחדים, ולכן חתן בראשית שלהם לא מברך. אז כמה חלק כאן שלא יוכל לברך אותו התימני, אלא אם כן, כמו שאמרתי, אני אביא לו איזה חיל. אדוני, תשאל את הרוסי הזה אם הוא יהודי, קודם כל תבדוק אם הוא יהודי אם הוא יהודי, אז תוכל לקחת עליו תראה... אז למה? אני אביא לו נרות וזה יושב בבית עד פתאום שאני הלך להוציא משלור של אדליק. בסדר, הנה כן אמר, אם באמת אני אדע בוודאי שאם אני אתן לו את הנר הוא ייקח את זה לבית ושם הוא יברך וידליק, הנה מתוך. אבל יש ספק, הוא ישאיר את הנר בכיס ולא ידליק את זה שם, אני לא יודע אם הוא ידליק פה זה בטוח פה זה בטוח גם תהיה ברכה וגם תהיה הדלקה ולכן יהיה כאן כאן ספק ספקה תוכל לסמוך על דברי הרב בית שערים לצרף את זה לסניף לכן אם הצלם מתעקש אני לא חייבתי שחייב לעשות כן אלא לפייס את דעתו של הצלם אתה ראית איך הצלמים עומדים הוא המנכ״ל של החתונה הוא המפקד נותן הוראות לשפוט שלו החתן תעשה כך תעמוד כך תעמוד תשב וכן הלאה אתה רואה מה שקורה שם ולהקים מאומה בשביל זה לכן חיפשתי את הדרך, את העצה. היא נכון, אם האדם הזה יודע בעצמו לברך אותו אדם שנע ופירש אז הוא יודע את הברכות היא נכון, הרבה יותר טוב שהוא יברך את הכול אבל לפעמים האדם הזה, הרוסי הזה, לא יודע מה זה ברכות אתה אומר לו תברך, מה לברך הוא יברך את החתן דהקלה, יגיד להם להי הוא לא יבין על מה אתה מדבר בכלל ולכן תגיד לו שאנחנו עכשיו באים לברך שהוא יענה רק אמן אולי לפחות אמן אולי הוא יודע לענות וזה מה שרצוי, פתרון לשעת חירום אם יעשו כך יש להם על מה לסוף אבל אם לא רוצים בכלל להדליק אני לא חייב, הבה אמנה לחייב להדליק בחתונות שבאים ב-8-9 בחתונה כולנו כבר בירכנו והדלקנו בבית, כולנו יצאנו ידי חובה ואין צורך לחזור שוב אבל החתן זה תפסת האולם, זה ממש לא, יש לו גם חדר איכות, זה כל כך ירה שם, בסדר אבל יש לו גם בית זה לא חוץ אם היה רק זה ביתו אתה צודק אבל יש לו גם בית, הוא גומר את החתונה והוא הולך לבית שלו ובשעה חמש הוא היה עדיין סמוך על שולחן אביו אם הוא סמוך על שולחן אביו סמוך על שולחן אביו, אז אבא שלו פטר אותו, הוציא אותו יד החובה. איפה מצאנו שאדם יברך פעמיים באותו לילה? בשעה חמש הוא היה עדיין רווק. הוא עדיין היה סמוך על שולחן אביו, ואבא שלו כן בירך לידי. מה פתאום עוד פעם לחייב אותו? בגלל שהצלם פסק? אבל הוא לא רוצה להדליק באולם. שידליק, אני לא צריך, שידליק, אבל בלי ברכה. מה פתאום הברכה? מה פתאום לברך? מי אומר שיש בזה מצווה שתאמר וציוונו? אולי זו ברכה לבטלה? ולכן חיפשנו את העצה, אולי על ידי החילונים, אולי זה יועיל. הרב ישמעו לבית כנסת לבעל הבית. אתה יכול לראות את המתווכות? עוד פעם? בירך בבית כנסת הזמין אותו? כן. בירך בבית כנסת? כן, יכול. כיוון שבני ביתו חייבים בשביל להוציא את בני ביתו, לכן... לא, זה לא יעזור הרבה. כשאשתו מברכת ומדליקה, היא מוציאה גם אותו ידי חובה, גם בברכת שעשה ניסים ושהחיינו, לא רק בברכה ראשונה. מחלוקת, מרן בסימן תרעז בבית יוסף אומר שגם כוונה נגדית לא תועיל. ולכן הפתרון הכי קל, לחפש חילוני. כשאתה הולך לבית הכנסת, בדרך, כל אדם בלי כובע שאתה רואה בדרכך, תנסה להגיד לו, תבוא איתי דקה אחת לבית הכנסת, אנחנו עכשיו מדליקים נר חנוכה, אולי תיתן לו גם סופגניה אחרי זה. בוד הרב, כשהיינו בשכונה היו לנו הרבה זקנות שלא היה להם מי שדליק, כי היו הולכים מבית לבית מדליקים. כן, אני בא דקול עלמא, זה טוב. פעם, כשאמרתי לאמי עליה שלום, לא נגיד, אמרה, תשאל את הרב מה אגיד. הרב אמר, מה אמרת אימא שלך? תעשה מה שהיא אומרת. אמרתי לה, הוא אומר, תברך בכל מקום ותגיד שהחיינו. והוא אמר לי, מה שהיא אומרת לך תעשה. אם האישה הזו יודעת בעצמה לברך, אז הרבה יותר טוב שהיא תעשה. אני לא יודע, זוכר, היו סכנות הרבה. כן. אבל לפעמים את שתי הברכות הראשונות הן לא יודעות, אבל לפחות ברכת שהחיינו הן כן יודעות. לפעמים את הברכה האחרונה היא מיודעת. תשאל אותה, אם היא יודעת שהחיינו, שתברך לפחות את שהחיינו. אם לא, מותר לך לברך גם את ברכת שהחיינו. אמנם הרמב״ם יוסף בסימן תקפ״ה הסביר בדעת הרמב״ם שאף על פי שיצא, מוציא ויכול לברך עוד פעם ברכת שהחיינו זה רק במצווה שאין בה מעשה כמו בתקיעת שופר או במצוות מקרא המגילה. אבל אם זה נטילת לולב מצווה שיש בה מעשה, אני כבר ברכתי שהחיינו, עלי קיימתי את המצווה, אסור לי לחזור ולברך עוד פעם בשביל עם הארץ לומר עוד פעם שהחיינו. כן, לכאורה גם פה נר חנוכה יש בזה מעשה, אתה מדליק. אבל ההבדל הוא, שם זה רק על המעשה של נטילת הלולב. כאן אדם שאין לו חנוכייה לא יוכל לקיים את המצווה. הגמרא אומרת, גם על הראייה אפשר לברך שעשה ניסים ושחיינו. אם כן, זה לא על עצם המעשה בלבד, אלא גם על הראייה. ולכן הקלנו כאן, שאם אותו אדם עם הארץ, שאפילו שהחיינו הוא לא יודע, למרות שאני כבר יצאתי, אני יכול ללכת ולברך בשביל אותו הזקן או הזקנה, ואין בדבר הזה חשש ברכה לבטל. אבל הדגשנו כל זה כשהוא לא יודע. אבל אם הזקן הזה יודע, לפחות שהחיינו, שיאמר בעצמו שהחיינו, כמו שכתב מרן בסימן רעג בשם רבי יצחקי בן גיאת, שרק אדם שלא יודע, אפשר לברך בשבילו, הנה וכי לא. כבר באולם מתפלל עם ערבית. איך? אם באולם מתפלל עם ערבית. אמרנו שאפילו אם התפללו ערבית, זה עדיין לא הפך את זה לבית כנסת, ולכן עדיין יש בעיה. כן. הרבים יוצאים בבית, אם האישה חוזרת מאוחר בלילה, עובדת כבר לא שתיים עשר בלילה, ואתה נמצא במשפחה שלישית, נגיד, למשפחה אחרת, לפעמים אחת תפילתה, עושה צמח גדלה, הם עושים את המריקין לחנוכה. זה אחד מאוד טוב בית רק בשניים עשרה בלילה? בלכתחילה כל אדם משתדל בכל שמונת ימי חנוכה לדייק ולהדליק בזמן. מרן בסימן תרעא כתב, תרעב סעיף א' כתב לא מקדימים ולא מאחרים, צריך לדייק בזמן ולהדליק מדי יום ביומו בשעה המדויקת הן בערב שבת והן בכל שאר ימי השבוע. גם המקובלים בפרי עץ חיים הדגיש שיש התגלות גדולה של אורות באותו רגע ולכן כל אדם יאמר לכל בני ביתו, לבנים, לבנות, לאשתו אני מדליק בדיוק בזמן מי שמעוניין לשמוע את הברכות, לראות את ההדלקה שידאג להיות בבית אני לא מחכה לאף אחד, ידגיש את זה מראש למנוע אי-הבנה שלא יקפידו עליו ותמיד ישתדל לעשות מאמצים להדליק בזמן יודע עבד, טוב, שעת הדחק היה אנוס, לא הצליח להדליק בזמן בא אפילו ב-12 בלילה, טוב, מרן כתב שם בסימן תרעב סעיף ב' שבדיעבד מדליק כל הלילה אבל כל זה בדיעבד ולא בלכתחילה בלכתחילה כמו שאמרנו חייבים להדליק בזמן. למה עושה שבת? אשתך מחמירה כרבנותם או לא? גם היא מחמירה, טוב, אז תחכה עד עשרה לשש אבל אם האישה לא מחמירה כרבנותם אז ייתן לה שהיא תברך ותדליק ב-17 ורבע כדי שלא יעבור החצי שעה עדיף יותר שיעשה כך. הפנים לגדים בסימן תרכה דן כשהברירה היא או מצווה בו יותר מבשלוחו או זריזים מה עדיף? המסקנה היא זריזים יותר עדיף אז יוותר על מצווה בו לכן אם האישה לא מחמירה כרבנותם אז תאמר לה שהיא ב-17 ורבע תברך ותדליק על הנרות חנוכה לפני שיעבור החצי שעה כי אחרי חצי שעה יש מחלוקת אפילו בדיעבד אם אפשר לברך או לא. נכון שהמחלוקת היא במצווה ולא בברכה ובזה אנחנו אומרים שלא אומרים ספק ברכות להקל נגד מרן כל זה לגבי דיעבד אבל אם אפשר להדר עדיף יותר ידועה המחלוקת בין גדולי הראשונים והאחרונים, מתי זה זמן צד הכוכבים? והחזון איש החמיר בכל מוצאי שבת להמתין 40 דקות אחרי השקיעה לא לעשות מלאכה. כל זה בכל מוצאי שבת רגיל. מוצאי שבת אחת בשנה, מוצאי שבת חנוכה, 20 דקות אחרי השקיעה היה יורד החזון איש עם הנר והיה מדליק את נרות החנוכה. אפילו את החומרה של 40 דקות הוא לא היה עושה, מייד אחרי 20 דקות הוא היה יורד ומדליק את נרות החנוכה. אז קל וחומר אם הוא רוצה להחמיר חומרה של רבנו תם, חומרה יפה מאוד, אבל כאן זו חומרה דעתי נידי כולה, לכן עדיף יותר שלפחות אשתו שהיא לא עושה את החומרה הזו, שהיא תברך בזמן לפני שתעבור החצי שעה. לא, לא טוב. יש כאן כמה שאלות. שליח ציבור צריך להמתין שיהיו עשרה, זה דווקא לגבי תפילת החזרה. אבל לגבי ערבית, שם יכולים לצרף גם אחד או שניים שעדיין לא גמרו את התפילה. אפילו יש רוב, שישה, שיענו לקדיש, זה מספיק, בקדיש זה יותר קל. מחלוקת לגבי תפילת החזרה, יש במחלוקת הזו ספק ברכה לבטלה. כמו שמסביר הגאון רבי אברהם אביגדור בספרו זכור לאברהם, כמחלוקת שם יש רוחק ברכה לבטלה, לכן עליבא דבראן אסור להתחיל עד שיהיה לפחות תשעה עונים. אבל לגבי הקדיש זה יותר קל. אין תגידות של שומע כי הוא עונה בחזרת השעץ. לא, הוא לא שומע אותי. הוא ממשיך להתפלל. הוא נמצא על הצדיקים ועל החסידים, והצדיק הזה ממשיך, הוא לא שומע אותי. זה אין קשר להחלוקת. אם הוא היה עוצר והיה שומע אותי, כן. לפחות היה עוצר באבות. לפחות שבאבות עד מגן אברהם הוא היה שומע, אז אני אלך עם המהלך שלך. אבל באמצעות הם לא מחכים גם לאבות, ולכן אין ברירה, אלא חייבים להמתין. אם מותר להשתמש בפתילה של נר מצווה בשביל נר הידור למחרת, או שחשוב כי מוריד גיל מקדושה. כן, למה לא? קבע שדלק חצי שעה, אחרי חצי שעה. חצי שעה אין בזה שום קדושה מותר. אם מותר להעביר את החנוכיה לאחר ההדלקה ממקום חיוב אחד למקום אחר, אסור. בתוך החצי שעה, לכתחילה, לא תיגע בו יד. בדיעבד, אם העביר, יצא. אם יש יישום... אני אשאל אותי, הכוונה ביום הראשון הוא מדליק באותה פתילה, וביום השני הוא משתמש באותה פתילה בגני ההידור. הוא צריך להקפיד בשמונה שעות. לא, לא צריך להקפיד. לא צריך להקפיד, יכול, אין בעיה. מותר. שיפור אותו עין בספר הזה, כשהם מורידים את קדושה החמורה על הכלל. לפני כן זה היה בשביל נרע הראשון. אבל כיוון שזה דלק כבר חצי שעה, אז גמרנו, נגמרה הקדושה. אם נכבא בתוך חצי שעה, זה הרע. ההרע שלו, דווקא אם זה נכבא בתוך חצי שעה. אבל אם זה דלק חצי שעה ונכבא, גמרנו, כל הקדושה נגמרה, ואין שום בעיה. אם יש איסור מן התורה, לתנוש סערות הזקן. אין איסור מן התורה, כל האיסור הוא דווקא גילוח שיש בו השחתה. כשאני תולש ביעד, יש כאן השחתה, אבל בלי גילוח, ולכן לפי הפשט מותר מלכתחילה. זה מהשורש, כאילו? גם מהשורש. אבל לפי הקבלה הדבר אסור. כך כותב הגאון רבי יוסף חיים ברב פעלים חלק ד', קונטרס סוד ישרים, סימן יא', ולכן כדאי שאדם לא יעשה את זה. רגע, אז עדיף לקצץ לעסקה, אדם שהוא רגיך, מתעסק עם עסקת שם? עדיף שלא יתעסק. עדיף שלא יתעסק. עדיף לחוש שדעתם קובלים, שלא ימרוד. לסרק כמה זה? זה סור. אם אדם מסרק יעסק. אבל אתה מסרק. כשאתה מסרק בעדינות, אחרי שאדם מתקלח והוא מסרק בעדינות, אין בו דעות שיתלש. אבל פה אדם לפעמים, שהוא עצבני קצת, הוא אוכל את העצמו. בתיאת הראש. איך? בתיאת הראש. הולכים עם הספרים, משאירים איזה צערה ועוד איזה שמכריע. מותר. מותר. אין ניסי. אין ניסי. מעיקר הדין אין ניסי. הוויכוח הוא על מה שקראנו ביום ראש השנה, וי דא הושיט ידוי בדקנוי. מה הכוונה? האם תפיסה ועקירה מהשרש בצורה הזו או בגילוח? זה הוויכוח בין גדולי המקובלים. וכאן החנוכיה בבית שיש לו גינה מגודרת ושאר לגינה. להניח את החנוכיה במקום מקסימום שיראו הרבה אנשים, אם בחלון או במרפסת סגורה, תעשה חשבון, מקסימום שיראו את זה יותר ויותר אנשים, זה המקום הטוב ביותר. כאילו הגינה נחשבת גם מהבית, כי אפשר באמת. כן, זה מוכיח שזה שייך לי, ולכן אם יראו משם הרבה אנשים זה טוב. אם מותר לתת את הילדים שלא הגיעו לחינוך להדליק את שאר הנרות, לא, את נרות ההידור לא, אלא ילד שלא הגיע לחינוך לתת לו רק את השמש. אם אברכים חייבים לקרוא חוק לישראל, יש מחלוקת בזה, מעיקר הדין לא. אברכים מעיקר הדין אינם חייבים. אבל מנהג טוב, גדולי ישראל, החכמים, כן היו לומדים חוק לישראל. מינינו גדול מהרב פרנק, היה גדול רע ועצום, הלילה זה היורצייט שלו, כא' כסדהו הוא נפטר, הוא היה גדול שבגדולים, והוא הקפיד כל יום לקרוא חוק לישראל. הוא לא היה חסיד, הוא היה ליטאי, הליטאים לא היו מקפידים, אבל הוא כן הקפיד בדבר הזה, ולכן מי שיש לו זמן בהפסקת הצהריים או בשעות אחרות, מנהג מצוין, אבל השתדל להבין את המשניות וכו'. אם יש עניין להדליק בפתילות צמר גפן ודווקא, כן. הפתיל צף של היום גם הוא עשוי מצמר גפן, אלא שהוא מצופה בשעווה. ולכן דן שבט הלוי, הרי אנחנו רוצים להיעדר להדליק בפתילה דווקא מצמר גפן, וכאן אתה מדליק בהתחלה, אז הוא מייעץ כך שעה קודם אני מדליק את זה, דקה אחת, ואני מכבה. אז לשעווה שרפתי, אחר כך זה סופג את השמן, ואז אתה מדליק בצמר גפן כזה. אבל יש טוענים, לא, השעווה הזו סך הכול כמה שניות כדי שהניצוץ ייתפס יותר מהר, ולכן אין חובה לעשות את זה. כי מותר לאכול עוף לפני שחיטתו, עוף שלפני שחיטו ראה את שחיטת חברו. מותר, אין אסור. אם באמת העוף הזה הצליח לבנוע את הסימנים, אבל אם הוא אומר לך שוחט, תפסתי טוב את הסימנים, והנה אני רואה שחוט. אז נכון שלא טוב לכתחילה להראות לו את שחיטת חברו, אבל בדאבה זה לא עושה. טוב, תבדוק. בבקשה, תבדוק. אם אתה רואה שהריאה לא הצטמקה, אין שום בעיה. אם מותר להדליק בחוץ במקום רוח, לא, אסור. עדיף יותר להדליק בפנים במקום שאין. כשאתה מדליק, כשאתה מדליק זה הרי מקום רוח. כן. רק שאחרי זה אתה מחסק. זו הטענה של המערין דיסקין, כך אומרים בשמו שהוא טען כנגד אלה שהדליקו בחוץ, שעושים חומרה דעתה לידי כולה. אבל הם מתחכמים עושים כך, כשהם פותחים את הדלת, הם לא פותחים לרווחה. יש להם נר ארוך, הם משחולים את הנר והדלת כמעט סגורה והם מדליקים בצורה כזו. אז גם אם זה יישאר כל הזמן במצב הזה, זה ראוי לדלוק חצי שעה. אם אפשר, שאעשה את הפטנט הזה. אם לא, אז לא כדאי להחמיר את תמותות. מה הדין של שליח ציבור שאינו אומר תחנון בציבור? אמרת חנון ביוטט כשדהו. בסדר? אנחנו אמרנו זה בסדר, אבל מה אתה רוצה, לדון אותו אם ייקחו אותו לגיהינם על זה או לא? על מי אתה... הוא היה השליח הציבור, לא? כן. זה היה אצלנו פה בבית הכנסת. השליח ציבור היה לו יורצייט. היה לו יורצייט. ובמקביל הוא גם כן קצת חבדניק. אז הוא גם כן עניין של להיות כסף חשוב לו. כן. אז הוא לא אמר את הטחנון, ואמר, מי שרוצה שיגיד טחנון. אני לא אומר טחנון. כן. אז חלק מהציבור לא אמר בגלל שהוא החזק, וחלק כן אמר. אתה שחי עם ה... יותר טוב לומר. יותר טוב לא להפסיד, כיוון שאני... אז אסור היה לו ללכת? היה עדיף יותר ללכת לפי רוב הציבור. רוב הציבור כן צריכים לומר, הם לא חבדניקים. אז נכון שהוא חבדניק, אבל הוא לא יכול לכפות את עצמו על כולם. הולכים לפי המציאות של הרוב. יש דמוקרטיה, לא? ולכן היה צריך לומר לו השאלה אם הוא ישמע לנו או לא. המשיחיסטים עדיין לא ישמעו לנו. ומי אחריו מן הקשייה אומר. אההההההההההההההה אההההההההה אהההההה הההה לדבר על ערבית, אני גאה. בעצם אנחנו בקוראים לראות כאן איך אפילו שתדעו שיהיו תשעים עשרה. השאלה היא אם יש מקום לתורה... יש מקום. יש מקום, כי גם שם יש מחלוקת שלה. גם שם יש מחלוקת שלה. המשנה ברורה למעשה, כן, מלכתחילה קצת. אבל שם הם יגידו אין חשש מכאן לבתנה וזה מחלוקת בדיר אדוני. מה שנשאר, אם נרשה מהם בעולם הראשון, אשר אחר כך יגידו ביום קומי וכן הלאה. המשנה ללא קרה לכל תשעי המקום היחיד מלכתחילה ומתמשמש לאותה המצווה עצמה, כך שאין שום בעיה לבד יתנעד לה. מה שנשאר מאתמול, אני יכול לקחת ולהדליק את זה היום וכן הלאה עד היום השמיני. אם ביום השמיני זה דלק חצי שעה, אני בא בשעה חמש וחצי בליל שבת, אני רואה כל השמונה נרות, כולם דולקים. פירוש הדבר שקיימתי בהם את כל המצווה מה שאחר כך יישאר, חלק מהשמן נשאר, הלבדי כולה עלמא, השמן הזה מותר בשתייה, בהנאה, תעשה בזה מה שאתה רוצה, כיוון שדלק חצי שעה, כבר קיימת את המצווה. הרי אחרי חצי שעה בימי החול, אדם יכול לכתחילה לכבות את הנרות אם ירצה, יכול ליהנות לאור הנרות אם ירצה, נגמרה המצווה. ולכן גם בליל שבת זה, אם הוא עבר בשעה חמש וחצי ויראה את כל הנרות שעדיין דולקות, חמש וחצי עברה חצי שעה מצד הכוכבים, אז ממילא יהיה מותר ליהנות מהשמן, אין שום בעיה בדבר. הבעיה מתחילה אם אחד מהנרות קבע לפני הזמן, בחמש ועשרה, חמש ורבע, הרי למדנו למעלה, כבתא אינו זקוק לה, הוא לא חייב עוד הפעם להדליק, קל וחומר בליל שבת שאי אפשר להדליק. שאלה היא, השמן הזה הרי הוקצה למצוותו בשעה שברך והדליק, הקצה אותו מדעתו, הקצה אותו, ייחד אותו למצוותו, והנרות הללו קודש הם, איננו רשוי להשתמש בהם. מה יעשה באותו שמן שנותר? בזה דן השאילתות דרב אחי גאון, ואומר עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו, שהרי הוקצה למצוותו. ודברי השאילתות העתיקו להלכה גם הראש המרדכי ושאר הפוסקים, וזה מה שמרן כותב בסתם. מרן ממשיך ואם נתערב בשמן אחר ואין שישים לבטלו, יש מי שאומר שאין להוסיף עליו כדי לבטלו. זאת אומרת, קודם דיברנו, כששפכתי מעיקרה שמן, שמתי שמן בצמצום. שמתי רק שמן שמיועד להדלקה לחצי שעה. אבל אני מתערב עם שמן אחר. השאלה אם מותר בתערובת איסור דה רבנן, אם מותר להוסיף עליו כדי לבטלו או לא. אז מרן מביא לנו את דברי מערם, אסור להוסיף עליו. מניין המארם שאסור להוסיף עליו, כך הוא לומד פשט בסוגיה במסכת ביצה בדף ד', שם הגברה עוסקת בתנור שנמצא בחצר, ונשרו לתוכו העצים ביום טוב. בבין השמשות העצים האלה היו מחוברים לאילן, ומגודי התקצה היא לבין השמשות התקצה היא לכולי יומה. אבל, כיוון שהיו בתוך התנור עצים מערב יום טוב, אם כן, העצים האלה כבר מעורבים עם עצי היתר, ולכן הגברה אומרת שם, מותר לכתחילה להרבות עליהם עוד עצים ושורף את הכול ביחד, יהיה מותר לו להסיק ולאפוד בזה פת ביום טוב. והגברה מבקשה על זה. הרי לא רק בייסודו רייתא, אלא גם הרי אין מבטלים משרו לכתחילה. הגמרא עונה שיש הבדל בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן. הגמרא ממשיכה, הרי זה דבר שיש לו מתירין. הגמרא עונה כאן מקלה כלי איסורה. זאת אומרת, אני לא לוקח את העצים ואוכל אותם. אני שורף את העצים ומהחום אני אופה את הפת. הנאה כזו עד כדי כך לא גזרה חכמים, ולכן מותר לו להרבות עוד עצים, שיהיה הרוב של היתר, ואז יהיה מותר לו לבוא ולאפות באותיו העצים. אז לפי המסקנה, לפי מה שהגמרא מסכמת שם, שדווקא במקלה כלי איסורה, שאתה לא נהנה במישרין מהעצים, אבל פה הוא רוצה לקחת מהשמן הזה, להניח בסלט, הוא רוצה ליהנות במישרין מאותו השמן. אז בחיי גמרנע שאינו מקלה כלי איסורה יהיה אסור לו להוסיף עוד עד שיהיה שישים, למרות שהאיסור הזה הוא רק לרבנן. זו הבנת המערן בסוגיה, ולכן משום זה מרן כותב, יש מי שאומר שאין להוסיף עליו כדי לבטלו. אבל למה הוא מדבר איזה שמן שאני מניח לנהרות? זה לא עוד דבר של מצווה, אז מוסיף לו מים כדי להגביה לי אותו, אז המים הזה לא מקבלים שום בערך. כן. כן? אז השמן הזה שאני מוסיף עכשיו לשמן של שבת, גם כן עושה שם. אם היה ברוך הוא הייתי מכבד, הייתי משתמש איתו. שלום על שבת לא פתאום התכבד קצה, כאילו נפח, אני רציתי רק להגביה את הנר. רציתי אותו רק לחתישה, למה לא משתמש איתו? מרן בבית יוסף דן לגבי נר של שבת, רמרן מדגיש שיש הבדל בין נר חנוכה לנר שבת. נר שבת, מותר לך ליהנות מזה. אדרבא, נר שבת כולו מיועד כדי שאהנה מאור הנרות ולא אפול, לא אכשל באיזה כיסא. אז כיוון ששם זה מיועד להנאה, לכן זה לא נקרא הוקצה למצוותו שיהיה עשר. או שאין כן כאן. כאן אצלנו, בשעה שהנר דולק, הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם. כעין מה שהיה בבית המקדש, כך אנחנו מדמים את נרות החנוכה, ואפילו לצורך מצווה, מרן כתב למעלה בתרשעים ג' שאסור ליהנות מאותם הנרות. ולכן, כאן הבעיה יותר חמורה מאשר נר שבת. ולכן, לפי דעת המהרם, שאין להוסיף כדי לבטלו, לא רק לקחת ולאכול מזה, זה יהיה אסור. אפילו אם אני ארצה להשתמש בזה להדלקת נר שבת ביום שישי הבא, גם כן יהיה אסור. למה? כי אתה מוריד מהקדושה שלו. קודם היה קדוש מאוד קדושת נר חנוכה, שאפילו לצורך מצווה אסור, וכעת אתה מוריד אותו דרגה שאתה משתמש בו לנר שבת. כך יצא לפי סברת מהרם, ולכן אין מנוס אלא עושה לו מדורה ושרפו בפני עצמו, שהרי הוקצה למצוותו. אבל דברי המרדכי ומהרם הם לא מוסכמים בפוסקים. מרן ביורה דעה בסימן צדיק ט', סעיף ו', מרן שם מזכיר את המחלוקת, ומרן פוסק להלכה תערובת איסור דרבנן, מותר להוסיף עליו לבטל אותו. או בשישים, או ברוב, כל אחת ואחד כדינו. ולמה? הרי המסקנה של הגמרא, דווקא שם בעצים שמקלע כלי איסורה, אבל אם זה דברים אחרים לא. למה באמת מרן מתיר בכל? על זה הסבירו הראשונים, הרשב״א ועוד, שבמה אמרנו מקלע כלי איסורה? במה הצרכנו את התנאי הזה? בדבר שיש לו מתירים. בזה היינו מוכרחים להגיע מקלע כלי איסורה. אבל אם זה איסורים אחרים, איסורי דה רבנן, שאינם דבר שיש לו מתירים, שם אפילו בדבר שאתה אוכל נהנה במישרין מאותו דבר עצמו, גם כן יהיה מותר להוסיף עוד עד שיהיה שישים ולאכול את הכל. זאת אומרת, התירוץ הראשון של הגמרא, שמתי אסור לבטל איסור דווקא באיסור דאורייתא שיתערב, אסור לך להוסיף עוד עד שיהיה שישים. בשר בהמה בחלב, יתערב אין שישים, אין לך מה לעשות. אתה לא יכול להוסיף עוד עד שיהיה שישים, קח את הכל וזרוק להשפעה. אבל, וידבר שהוא איסור דה רבנן, בשר עוף בחלב שאינו אסור מן התורה אלא רק מדרבנן, מותר לך להוסיף עוד, כיוון שלא הכניס את זה בידיים, הוא לא עשה מעשה בידיים לערב. אדם שעושה מעשה בידיים, קונסים אותו, אבל כאן הוא לא עשה בידיים, אלא היה בשוגג ובאונס. כבר התערב, ואין פה פי שישים, מותר לו להוסיף עוד עד שיהיה פי שישים כדי להתיר לאכול את כל אותו מרק עוף. מה תגיד לי, הרי ההמשך מכלה קלה איסורה זה רק בדוגמה של העצים, הגמרא שאלה, הרי זה דבר שיש לו מתירין, ואז הגמרא תרצה מכלה קלה איסורה, אבל העוף הוא לא נקרא דבר שיש לו מתירין. או שאתה אומר שיהיה מותר להוסיף ויהיה הכל מותר, או שאסור, אין לו שעה שיהיה מותר אחר כך. ולכן, לפי דעת מרן שם, מותר לכתחילה להוסיף עוד על המרק עוף, יש שם עכשיו פי חמישים. קח עוד מים, תוסיף, ואז הכל יהיה מותר. בשמן זה לא חשוב, הבחורה היא שה... ותראה, תשתמש בחנוכה הבאה האחרונים, השאר ושאר האחרונים כולם שואלים את ההבדל בין מה שמרן כתב כאן לבין מה שמרן כתב שם מרן אומר כאן, יש מי שאומר שאין להוסיף עניו כדי לבטלו, למה? מדוע אם נאמר שישורי דה רבנן מרן בעירי דעה אומר שמותר להוסיף עוד עד שיהיה שישים, למה בשמן הזה עשו הרי גם השמן של חנוכה זה לא ייסוד דאורייתא זה ייסוד דה רבנן אז יש כמה תירוצים בדבר, יש תירוץ אחד שהשמן הזה נחשב דבר שיש למתירים, למה? כי תשאיר אותו עד שנה הבאה יהיה מותר עוד פעם להשתמש בו לנר חנוכה עצמו ולכן כאן אי אפשר להוסיף עניו, במה מותר? דווקא בבשר עוף וחלב אבל בשמן חנוכה למרות שזה רק ייסוד דה רבנן זה נחשב כעין דבר שיש לו מתירים ולכן מרן החמיר בדבר הזה יש מישהו שאומר, יש מישהו שאומר, השחר אומר, נדמה לי ש... שלא אומרים דבר שיש מתירים ויש עניו טוב יש חולקים על הפירוש הזה במרן ומביאים לנו את דברי הרמה באירועי דעה סימן קב שמה הרמה כותב לגבי פסח הפסח לא נחשב כדבר שיש לו מתירין החמץ, למה? נכון הדבר שאחרי הפסח הזה הוא יהיה מותר אבל בשנה הבאה הוא עוד הפעם חוזר ונאסר אז השאלה היא אם גם לגבי השמן כאן נאמר את אותה הסברה מה יהיה בעוד שנה ולכן יש מפרשים, למה המרן החמיר יותר בעניין שמן חנוכה? כי הוקצה למצוותו חמור יותר כל סוגי המוקצה הם דרבנן יש מוקצה אחד ויחיד ששורש המוקצה הוא דאורייתא וזהו מוקצה למצוותו, מה שהתורה אמרה חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים להשם דרשו בסוכה בדף ט' מה חג קורבן חגיגה להשם? אף סוכה להשם ולכן, כאן הדבר חמור מאוד, כמו עצי הסוכה אז כך אתה מחמיר בו, כך גם לגבי זה. אבל לעולם בשאר יסוד רבנן, יהיה הדבר מוכר. בלשון יש מי שאומר מה זה? לפי התירוצים האלה יש מי שאומר ומרן עצמו אומר, סובר כן, לפי המהלך הזה. מה שמרן אומר בלשון יש מי שאומר ולא כתב את זה בסתם, בגלל שהדין הזה לא כתוב בגמרא בעריף הרמבה, אלא כתוב במרן, לכן מרן אומר יש מי שאומר. אבל לעולם מרן סובר כן. תירוץ נוסף, סתם מרן בסימן צדיק ט' צעי ו' זה העיקר, שמה הסתם, ופה יש מי שאומר ומרן עצמו לא סובר כך. בכוונה מרן סיכל את ידיו ואמר שיש מי שאומר, נאמר יש דעה כזו, אבל אני לא סובר כך, הלבד מרן יהיה שיהיה מותר להוסיף עליו עד שיהיה פי שישים, כמו כל ישורד הרבנן. כך יוצא לפי התירוץ האחרון. יש מתירים גם בשבת. יש אחרונים שהתירו לצורך מצווה, כל מצווה. כן, יש שעשו פשרה לצורך מצווה, אבל לפי התירוץ האחרון, גם שלא לצורך מצווה, אני מבטל את זה ברוב, ואז אני יכול מיד להשתמש בזה בסלט. לא צריך לחכות אפילו לצורך מצווה, לפי התירוץ האחרון. אבל זה שיטתם, לכאורה זה מצד אחד ככה, מצד שני מצווה שלא מתירים, בגלל שהם התירו כל שבת. נגיע לנו לבעיה שזה דבר שיש לו מתירין. למה אם אתה רוצה להתיר לצורך מצווה אתה לא צריך לחכות עד שבת אתה יכול לקחת את זה מיד לבית הכנסת אם אתה רוצה להתיר לצורך מצווה אז קח אותו לבית הכנסת גם נר של בית הכנסת הוא מצווה וזה יכול להיות מיד לא צריך לחכות עד שבת הבאה עד ערב שבת הבאה אז כך שזה לא נקרא דבר שיש לו מתירין אלא מותר אבל כיוון שהוא צורך מצווה אז תעשה בו אותו דבר לצורך מצווה אבל עקרונית כמו שאמרנו אין מקום לחלק בין כל איסורי דה רבנן האחרים לאיסור דה רבנן הזה, לפי התירוץ האחרון הזה, שכולם שווים. אבל איך נראה, מה מדובר פה שהוא נפל לתוך שמן אחר? כן, התערב. זו הטענה של חלק מהאחרונים. קשה מאוד לצמצם להניח שמן שיהיה דולק בדיוק לחצי שעה. אולי אז בזמנם היו כולם מדליקים בשמן, לא היה חשמל בעולם, כולם היו מדליקים בשמן וכל אחד ידע בדיוק את המידה, כמו שהבקבוק של התינוק, יש שם את המידה של הגרמים וכל אחד יודע, ככה אין להם מדינה טובה, ידעו לדייק. היום אף אחד לא יודע לדייק, וכולנו שמים שמן בשפע, וממילא זה לא שצריך שאחר כך נפל ויתערב. באותו רגע שזה נקבע בשעה חמש ורבע כבר היה מעורב. למה? כי הרבע השעה האחרונה זה קודש ועודף השמן מזה זה חול, זה חולין, והכל מעורב ואתה לא יכול לזהות בין זה לזה בשמן. בנר שעה הבא אולי אתה יכול לזהות אבל לא בשמן, בשמן אי אפשר לזהות. נאמר לה זה כבר איסור דה רבנן שכבר מעורב ביחד. זאת ועוד, למדנו בשבוע שעבר את הסוגיה בשבת כא. הגמרא אומרת מצוותה משתשכח חמה, אשתכלה רגל מן השוק. הגמרא מביאה שם שני הסברים. דאי לא אדליק מדליק, אי נאמר לשעורה. לא כתוב שם אי קדמרי, אלא אי נאמר. ולכן יש מחלוקת גדולה בראשונים האם זה בא לחלוק או בא להוסיף. לפי רבנותם, שני התירוצים בגמרא חולקים זה על זה. והתירוץ הראשון, דאי לא אדליק מדליק, חולק על אי נאמר לשעורה. אז לפי התירוץ הראשון, כל מצוות פרסומי דניסא ברגע ההדלקה בלבד רק זה המצווה ולא יותר, ואין צורך חצי שעה בכלל. יש חולקים, אבל אם אתה הולך לפירה בין אותם, אין כאן שום שאלה בכל הנושא הזה. בשעה חמש ורבע אתה קיימת את המצווה, מספיק. אפילו אם נכבד בשעה חמש דלק דקה אחת אחרי ציד הכוכבים זה מספיק, כך יוצא לפי רבנותם. יש מחלוקת, כמו שאמרתי בראשונים, יש הרבה שהלכו כרבנותם ויש החולקים. האוזרוע כשמתייחס המחלוקת הזו מוסיף עוד נקודה ואומר גם אם נרצה לומר שהאי נמה זה לא כמו איקה דאמרה אלא זה בא להוסיף ואין מחלוקת וצריך להניח שמן חצי שעה, זה היה בזמנם שהיו מדליקים בחוץ. אנחנו מדליקים לתוך הבית, בזמן דווקא מינה שיהיה דולק חצי שעה. בזמנם חצי שעה שדולק יש עוברים משווים, אלה שלא ראו בשעה חמש אנשים חדשים שעוברים בחמש ורבע, שגם הם יראו את הנרות ולכן היה תועלת בחצי שעה. כאן כל ההדלקה היא לבני הבית, ראינו את הנר בשעה חמש בשעת ההדלקה, מספיק. אז לפי אוזרוע אפשר מייד לכבות את זה אחרי דקה. אז לא רק כשאתה מסתכל שהיה שמן בשפע שידלק יותר מחצי שעה, אלא חצי שעה עצמה גם היא בסומן שעה, ולכן יכולים לצרף את כל הדברים האלה לספק ספיקה בדרבנן, כדי להוסיף עוד לבטל את הכול. זה נכון, זה גם לא גמר שזה מתירים, בגלל שבאותו רגע שזה מתערב זה כבר לא נקרא. לא נקרא. זה כבר ענדים, זה כבר נקרא לסיום אותם. זה אחד מהתנאים של דבר שאתם מתירים. זה נקרא קודם. זה נקרא קודם. זה נקרא קודם. לא, זה בהתחלה לא היה אסור. לא, אתה אומר שזה נאסר, זה כבר מעורר לנושא מן המסר. כן. הוא מראה ביד אחרי זה, אני רוצה להראות ביד אחי איזשהו. לא, אני מדבר כמו שאמרתי מאמר בשעה. אני אפרט את הדוגמה שהוא אומר איפה זה נאמר. למדנו בסימן שכ סעיף ב' ענבים שנסחטו מעליהם ביום שבת אסור לשתות את המיץ גזירה שמאי לסחוט. כותב ספר התרומה יש לי ענבים מעוכות לקחתי אותם ב... ביום שישי, שמתי אותם בתוך החבית ובמשך השבת הענבים המעוכות האלה כל הזמן מפרישים מיץ אין מקום לאסור את כל היין שבחבית ולומר שהיין הזה כמה כמה יתערב בו יין שנסחט ביום שבת וממלא הכל הוא דבר שיש לו מתירים למה לא? אומר ספר התרומה כשיש לך יין בתוך הצלחת היין הזה בתוך הצלחת שאסור אתה מכיר אותו, אתה רואה אותו, הוא ניכר בפני עצמו אני לוקח ושם אותו לחבית, זה מה שיכול לאסור אבל כאן כל טיפה שיצאה מהענב כמה כמה התערבה מיד עם היין והאיסור לא היה ניכר בפני עצמו. אתה רוצה לומר שגם פה האיסור לא כל כך ניכר בפני עצמו שיהיה השמן הזה זה בתוך חצי שעה וזה אחרי חצי שעה אלא מעיקרה הכל מעורבה ואי אפשר להפריד אבל לפי הסברה שלך יהיה הבדל בין הנר הנר כן ניכר נניח הוא נכבה בחמש ורבע הסנטימטר שאחרי זה זה היה מיועד להידלק עד חצי שעה וחלק התחתון הוא ההיתר אז יהיה הבדל בין שעבה לשמן אם נרצה לומר את הרעיון הזה יש ביורי דעה סימן קב בברכי יוסף הוא מביא בשם רבי יעקב עמאר הוא מביא עוד דוגמה מעין זו יש לי כאן ארגז ביצים באה התרנגולת ישבה על הארגז ביומתו והטילה עוד ביצה ויש כאן יותר מ-61 ביצים זה אומר רב שהכול מותר תגיד למה הרי דבר שיש לו מתירין אפילו בעת אף אחד לא בטל ביצה שנולדה ביומתו אין לה היתר זה אומר כאן מעיקרה היא נולדה ולא היה ניכר דבר בפני עצמו ביצה אחת ואחר כך התערבה אלא מעיקרת הרנגולת הטילה את זה על ארגז הביצים וכולם כבר מעורבים ולכן הרב מתיר שם ואומר שיהיה אפשר בדבר ממנה גם פה בענייננו יכול להיות שבמותר השמן אולי יהיה לנו צאן כולה יותר למה? רק אם לא ידע מזה מיד, רק אחר כך הוא הרגיש. הוא היה לקחת את ארגז הביצים, הוא רואה במקום 61 יש 62. מה קרה? אז בא הילד ומספר לו שהתרנגולת ישבה שמה והטילה ביצה. אם נדע לו אחר כך, אז יהיה מותר הכל. אבל אם הוא הרגיש בזה מיד, הוא יכול מיד להבחין בין הביצה שהטילה התרנגולת לאחרות. ביצה שהתרנגולת מטילה היא חמה. באותו רגע אתה יכול לנגוע, כל הביצים קרות, הנה, זו הביצה, היא חמה, ממלע, זה דבר שניכר בפני עצמו. בשנייה הראשונה זה כן ניכר בפני עצמו. למה זה יתיר את עצמו? אם אתה לא מטלטל, רק נגיעה בלי להזיז, ביצה היא, נכון שהיא עגולה, אבל תלוי איפה היא נמצאת. אם היא נמצאת, אם היא תקועה בין הביצים, לפעמים אתה נוגע, אתה יכול להבחין שהיא חמה, ולא צריך להזיז אותה, יכול להיות שהיא לא תזוז. כשזה על השולחן פה היא תזוז, אבל כשזה תקוע בין הביצים, זה יכול לעמוד טוב, אז יכול להיות שהמשל של הרב שמא לא תמיד יהיה, אבל בוא ונאמר שהוא לא ירגיש מיד, רק אחרי שעה כשהוא בא, ואז כולם קרות. אז הנה כאן, ההלכה היא, כמו שאומר מרן רבי יעקב אמר שם, שיהיה מותר לקחת את כל הביצים האלה וליהנות מהם ביום טוב, ואין בזה את הדין של דבר שיש לנו תירית, ממלא הוא הדין גם פה, בעניין השבת. אבל הרב, זה לא כל כך דומית, כי הקטע שלמטה הוא בטוח, בוא נניח, יש איזה קטע שהוא בטוח עסוק בשמן, זה לא מתערבב לגמרי, זה רק פשוט... מה שקוראים לה פתילה, מכילה, זה החתישה. מה שהיא מידה חדשה, ודאי שזה לא חתישה. יש איזה קטע שהוא ודאי אסור, לכאורה. כמה? זה לא מעורבב. זה לא מתערבב. הפתילה, מה שקוראים לה פתילה, אני לא יודע איך שזה החתישה. אבל זה לא מתערבב, זה לא דומה לממש כמו היין. יש משהו במפלס העליון שאותו בוודאי אתה עדיין מזהה, ולמטה בטוח שלא יהיה. זאת אומרת, יש משהו. שם, מעיקרה, לא היה שום דבר שניכר. פה משהו כן ניכר, אתה רוצה לומר. משהו ב... קשה לנו לדייק בהם ככה, אבל ב... זה בעיה טכנית. כן. זה לא בעיה שזה יתערבב. כן. הרכבית של קציעות, למה אנחנו אומרים שצריכים שיהיה מדומה ומדומה? אז אנחנו כן מבחינים שצריכים להיות מאה ואחת, כי דרך אגבי האנוש יקבל דומה. זה לא נחמד. זה הרעיון שלו, וזה מה שאתה אומר, את הגמרא שם בביצה דלת. כן, נכון. טוב, אני אתקדם הלאה. אחד מחכמי ג'רבה לפני שלוש מאות שנה היה גדול רב ועצום, הגאון אבי יצחק טייב, בספרו ערך השולחן שם, ביורד דעה סימן צדיק ט' סעיף ה' הוא מציין בדעת הרמב״ם בהלכות תרומות כל מה שאסרו חכמים לבטל איסור לכתחילה, כל זה דווקא בדבר שהוא איסור ודאי. דבר שהוא ספק איסור או איסור בתערובת, מותר להוסיף עליו לבטל אותו בשישים, על זה מעיקרה לא גזרו. הוא מביא את הראייה מהרמב״ם אפילו בספק איסור דאורייתא, לא רק בדבר שהוא ספק איסור דרבנן, כמו הדוגמה של תערובת תרומה שם. אם נלך לפי ערך השולחן, לפי זה יוצא לנו כאן קולה עצובה, כי כאן מעורב שמן, חלק מהשמן היתר, בתוך חצי שעה וחלק אחרי חצי שעה, וממילא זה נקרא השמן הזה ספק איסור. זאת ועוד, ספק איסור בגלל שאולי לא צריך חצי שעה. אולי מספיק להדליק כמה שניות, כמו שאמרו רבנותם, והאור זרוע. אז לממילא כל השמן הזה שאתה דן עליו, שהוא בתוך חצי שעה, גם זה לא מוסכם לכל הדעות, גם זה ספק. תוממילא אם זה ספק איסור, יהיה מותר בלכתחילה להוסיף עליו עוד עד שיהיה פלי שישים, והכל יהיה מותר בשתייה, מותר לך ליהנות מזה בתוך הסלם. אז יש לנו, אם כן, כמה וכמה ספקי ספקות כדי להתיר, להוסיף עוד. שמה בכלל אין צורך בחצי שעה. או מצעד ששני התירוצים בגמרא חולקים, או מצעד שאנחנו היום, בזמן הזה, ומדליקים בבית. אפילו אם תאמר צריך חצי שעה, אולי איסור דה רבנן שיתערב, מותר להוסיף עליו עוד עד שיהיה פי שישים, כיוון שזה נחשב כדבר שאין לו וכירים. ושם ספק איסור מותר להוסיף עליו עד שיהיה שישים, וכאן זה נקרא אצלנו ספק איסור, וממילא אין מקום לאסור בספק ספקה בדה רבנן, אין מקום לאסור בעיקר הדין, יהיה מותר להוסיף עוד עד שיהיה פי שישים. אני בא במוצאי שבת לחנוכיה, רואה את הנרות האלה שנשאר, נשאר בהם שמן, יש בתוך הבקבוק, נשאר שמן של היתר, אני לוקח ושופך את זה לתוך הבקבוק, כל טיפה שאני שופך, כמה כמה היא מתערבת בשישים טיפות אחרות, מתבטל בשישים. האמת שלא צריך שישים, גם ברוב גם כן יהיה מספיק, אבל הוא רוצה שישים, בקלות יכול לעשות את זה בצורה הזאת, שיהיה לו בתערובת הזאת פי שישים, ואז הכל יהיה מותר, הוא יוכל לקחת מייד את השמן הזה ולהיות מזה, לעשות מזה מה שליבו חפץ. יש אנשים בעלי סגולות שאומרים שמהשמן הזה אפשר למשוח על השושנה, מי שסובל פצע שושנה מהזיהום, הם אומרים רמז, ומנותר קנקנים נעשה נס לשושלים, כך הם אומרים, אבל לא ידעתי מקור לסגולה הזו. שאלתי, מקובלים, אנשים שקצת מתמצאים בעניין, אמרו לי, גם הם לא שמעו שום מקור. זה מעשה עם אדמו״ר אחד, שבא ואמר, סיפור, כן. נכון, סיפורים. השאלה אם יש איזה מקור ב... טוב, נקווה שכולם יהיו בריאים ולא יצטרכו את זה. בכלל לא אומרים שהבקבוק הוקצה למצוותו? אף אחד לא מבין בקבוק הוא אומר, הבקבוק הלבדיקו לעלמא לא הוקצה למצוותו, כי הזמנה למבטאי. מה שנמצא בבקבוק זה בגדר הזמנה. הזמנתי ועדיין לא הדלקתי בזה בפועל, בזה אני בעד לכל העלמא, מה שנשאר בבקבוק, השמן הזה, הוא ודאי דבר היתר, אז זה מה לדון. כל השאלה מתחילה דווקא אך ורק במה שהדלקנו בפועל וקבע בתוך חצי שעה רק על זה יש את הסימן שאלה, אז יש את הוויכוח של הפוסקים. אורן, השימוש באשר שמה זה מהנותר או מהאחר שביטלת? זאת אומרת מה נותר זה יותר גרוע, אז משתמשים את זה לדבר של פועל. אז זה נפקא מילא במחלוקת האמורה. לפי זה יוצא קודם שצריך לבטל את זה בשישים. אז אם ביטלת בשישים אולי אין את הסגולה, אולי צריך שיהיה לפני הביטול. טוב, צריך יום גדול והלכות הסגולות. אינני וקיפיס. בערב שבת מדליקים נר חנוכה תחילה ואחר כך נר שבת. כך עשינו לפני שלושה ימים וכך בעזרת השם נעשה עד סוף השבוע. נר האחרון, נדליק אותו עוד פעם בערב שבת זה, שמונה נרות חנוכה. צריך קודם נר חנוכה ואחרי זה נר שבת. לפי הקבלה הטעם הוא מעלין בקודש. נר שבת הוא מדרגה יותר גבוהה ולכן צריך קודם נר חנוכה. אבל לפי הפשט מרן מסביר מביא לנו דברי בעל ערכות גדולות שמקבלים שבת בהדלקת הנרות. אם תדליק כבר את נר השבת, לא תוכל אחרי זה להדליק את נר החנוכה. וכדי לא להיכנס למחלוקת הזו, לכן מרן מייעץ שקודם נדליק נר חנוכה. מרן בבית יוסף מדגיש, לא שאנחנו פוסקים הלכה למעשה כדברי בעל הלכות גדולות. הרי למדנו למעלה בסימן רסמ״ג שהרמב״ן ורוב הפוסקים חולקים עליו. ומרן בשולחן ערוך בסימן רסמ״ג סעיף י׳, כשמרן הזכיר את המחלוקת, מרן הביא את דברי בעל הלכות גדולות בשמו, ואת הרמב״ן ורוב הפוסקים כתב בלשון רבים, ויש אומרים שלא מקבלים שבת בהדלקת הנרות. אם כן, למה כאן אתה חייב להדליק קודם כל את נר החנוכה? חושבים שההלכה כאמור, אלא אנחנו חוששים לדבריו בלאו הכי אתה יכול להדליק את נר החנוכה בקלות אז למה שתעשה נגד דברי בעל הלכות גדולות? למה שתסתבך במחלוקת? ולכן עדיף יותר להקדים ולהדליק את נר החנוכה הקודם, אין לדברי מרן בבית יוסף ולכן גם לשולחן ערוץ מרן אמר שמדליקים קודם את נר החנוכה ואחר כך את נר השברה לפי זה יוצא, לפי דברי הבית יוסף אם האדם הזה טעה כבר הדליק את נר שבת קודם אם הוא ואשתו עושים את ההדלקה אז אין שום בעיה, אשתו הדליקה קודם נר שבת אז הוא יכול להדליק מייד אחרי זה נר חנוכה כי הגבר לא מקבל שבת במה שאשתו מדליקה גם למי שאומר, גם הלבה לבעל הלכות גדולות שמקבלים שבת בהדלקת הנרות היא הדליקה, היא קיבלה עליה שבת, אני הבעל לא ולכן אין שום בעיה עדיין אני יכול אחרי זה מייד ולכתחילה ללכת ולהדליק את נר החנוכה אבל כשאין שניים בבית, האישה הלכה ללדת או שהאדם הזה אלמן, גרוש, רווק, זקן ונמצא לבדו אז בחי גוונה כבר טעה להדליק את נר השבת כפי דברי מרן בבית יוסף יוצא שמעיקר הדין לא מקבלים שבת בהדלקת הנרות ולכן יהיה רשאי בלכתחילה יהיה לו היתר ללכת ולהדליק אחרי זה את נר החנוכה אבל כאן בפרט הזה כבר יהיה הבדל באיזה שעה האדם הזה הדליק אם הדליק מאוחר או שהדליק מוקדם יותר מ-30 דקות לפני השקיעה אם האדם הזה בא והדליק בעשרה לארבע או בארבע בעל כורחו יקבל עליו את השבת וממילא לא יוכל אחרי זה להדליק את נר החנוכה את ההבדל הזה מרן כותב בסימן רס״ג סעיף ד' המקור לזה הוא מדברי הראשונים, התוספות, הראש, הרבה מהראשונים נשאו את החילוק הזה, איך כותב גם שיבולי הלקט בשם הגאונים ומתי אנחנו אומרים שלא מקבלים שבת בהדלקת הנרות? כל זה כשאתה מדליק מאוחר בתוך חצי שעה להשקיעה. אם אתה מדליק מוקדם מדי, לא. ההסברה לזה היא כך. הגמרא אומרת שם שאסור להקדים. אדם שיבוא בשעה 13 או 14 לצהריים וירצה להדליק נרות שבת, זה לא ניקח שזה לכבוד שבת, ומי מלא ברכה שלא ידוותנה, לא יצא ידי חובת הדלקת הנרות אם הוא מדליק כל כך מוקדם. הוא בלבד שלא יקדים ולא יאחר, זו הלשון של הגמרא. אם האדם הזה רוצה להדליק מפלג המנחה, עשרה לארבע, ה' ודקוד עלמא זה פלג המנחה. אם כן, תגיד, הוא יכול, הוא רשאי, אבל גם בפלג המנחה צריך שיהיה ניכר שזה לכבוד שבת. איך יהיה ניכר? כשאני מקבל עליי תוספת שבת בהדלקה הזו, אז זה ניכר שזה לכבוד שבת, ואז יהיה מותר בלכתחילה לבוא ולהדליק ולברך, בזה אתה מקיים את המצווה. אבל אם אתה לא מקבל עליך שבת, אז זה לא ניכר שזה נר שבת, אז הוא לא מקיים את המצווה, והברכה שלו היא ברכה לבטלה. ומי מלא, אם האדם הזה בא וטעה ביום שישי זה, הדליק קודם את נר השבת, אבל זה היה בעשרה לארבע או בארבע, חלה עליו שבת בעל כוחו, ואסור לו אחרי זה להדליק את נר החנוכה, הוא לא יכול לעשות את המצווה. אלא יבקש מהשכן, יקרא לשכן שלו, והשכן ידליק במקומו את נר החנוכה, זה הדבר היחיד שימותר. רבנו תם לא אפשר למצוא כולם לפי לצרף את שיטת רבנו תם? אם תצרף את שיטת רבנו תם, אז לפי זה יוצאר שהברכה שלו הייתה הברכה לבטלה, והוא לא קיים את מצוות נר שבת. אז אתה רוצה עכשיו לעשות חומרה דעתה לידי כולה, להפוך לו את הברכה שלו לבטלה. הרי המנהג העולם, ולא מבחינת עולם, גם הוא ברגע הזה, בשביל מה אתה רוצה להגיד את רבנותם, כדי שיהיה מותר לנו להדליק את נר החנוכה? אז נר החנוכה יהיה גם ברכה לבטלה לפי רבנותם, כי עדיין לא הגיע הפלג המנחה לפי רבנותם. לכן אתה לא יכול בכלל ל... להשתמש בסברת רבנותם כאן בעניין זה. ולכן על כורחנו לומר, כמו שאמרנו, שיאמר לאחרים יש לו שכן טוב, שיגיד לו שכן שידליק לו את נר החנוכה. הוא הדין גם באישה. אישה אלמנה או גרושה שבאה להדליק, וטעתה הדליקה קודם את נר השבת, ואחרי זה היא רוצה לבוא ולהדליק את נר החנוכה. שוב, יהיה לה גם כן את אותה הבעיה. אם היא הדליקה בארבע ועשרה, בתוך חצי שעה להשקיעה, לא נורא. עדיין לא קיבלה עליה שבת, היא יכולה מייד אחרי זה להדליק את נר החנוכה. אבל אם היא הדליקה בעשרה לארבע או בארבע, שעל כוחה לקבל עליה את השבת בהדלקה, ביניהו היא לא יכולה כבר להדליק את נר החנוכה, תצטרך לקרוא לשכנה לחברה שלה כדי שתבוא ותדליק בשבילה את נר החנוכה. לפי דעת בעל הלכות גדולות, כשמקבלים שבת בכל מקרה, אז צריך את התנאי. אבל אם מדליקים מוקדם, לא יועיל התנאי. למה? אתה רוצה לומר שהאדם הזה מקדים יותר מדי, מדליק בשעה ארבע, זה לא נקרא שזה נר שבת. אז אם הוא יעשה תנאי שהוא לא רוצה לקבל עליו את השבת, אז זה לא נקרא שזה נר שבת, הוא לא מקיים את מצוות ההדלקה והברכה שלו, ברכה לבטלת. כל מה שמועיל תנאי, כשאתה מדליק בשעה ארבע ועשרה, כבר השמש בראש האילנות, ניכר שזה נר שבת. תקבל שבת או לא תקבל שבת, לא צריך את הקבלת שבת שלך. למה? כי הנר הזה ניכר בפני עצמו שזה לכבוד שבת. ולכן בחי גוונה אתה יכול לעשות תנאי. אבל אם אתה רוצה להדליק בשעה עשרה לארבע, שם, כמו שאמרנו, צריך שיהיה ניכר שזה לכבוד שבת. איך זה יהיה ניכר לכבוד שבת? אך ורק בתנאי הזה שאמרנו שהאדם הזה בא ומקבל עליו את השבת בהדלקה, רק אז זה נקרא נר שבת. אז אם הוא ירצה לעשות תנאי שהוא לא מקבל שבת, אז הברכה שלו הייתה לבטלה. זו הבעיה. ולכן אמרנו, כל מי שמדליק בעשרה לארבע או בארבע, ההדלקה הזו ביסתה משמעותה שהוא כן קיבל עליו את השבת. אם קיבל עליו שבת, איך הוא יבוא להדליק את ניר החנוכה? יהיה אסור לו. זו הטענה על פי דברי מרן, בסימן, רשת סג, סעיף ד, כל זה דברי מרן, והמקור שלו הוא שגולה הלקט בשם הגאונים, התוספות בברכות כז, הראש, ובשאר הראשונים כולם העתיקו את דברי הגאונים להלכה, ולכן אנחנו לא יכולים להתיר לו גם בדיעבד ללכת ולהדליק את ניר החנוכה. יכול להיות שתהיה עצה כזו, אם יהיה שמעת אביב חכם, הרב יכול לעשות לו אתרה, כמו שעושים אתרה על תוספת שבת, גם פה, ואז עדיין אצלו זה חול, ואז הוא יכול ללכת להדליק את ניר החנוכה. אבל אם הרב עושה לו אתרה, שוב הפוסקים דנים. כשהרב עושה לו אתרה ועוקר את התוספת שבת, מה יהיה על הברכה שהוא בירך וציוונו להדליק נר ששבת? הברכה תהיה לבטלה או לא, והם ישבו את זה לאדם שהפריש תרומות ומעשרות או חלה, ואחר כך החלה הזו התערבה והוא הולך לרב כדי שיעשה לו עטרה על ההפרשה. הרב עוקר את הנדר מעיקרו, כאילו לה היא הפרשה ומחזיר את זה להיות תבל. אז מה יהיה עם הברכה? הברכה שהוא בירך להפריש חלה תרומה או וציוונו להפריש תרומות ומעשרות, אותו הדיון שם יהיה גם פה. ולכן לא מומלץ לעשות את הדבר הזה כדי לא להגיע לסיבוך. יותר קל, יש לך שכן, השכן יבוא וידליק לך את נרות החנוכה, זה הפתרון היסודי בחיי גוונן. אם השכן שלי הוא נסע חוץ לים, הוא ביקש שאני אדליק לו נרות, הלכתי להדליק לו נרות. אני יכול לברך גם את עצמו בבית? שוב הסדר יהיה אם אתה מקבל עליך להדליק לו את הנרות חנוכה, וגם את נרות השבת. השכן הזה אמור להגיע הביתה בתשע-עשר, לחזור ולישון שם. ולכן, כמה שדעתו לחזור, אז אתה חייב להדליק בשבילו גם את נר החנוכה וגם את נר השבת. בסדר יהיה כך, תדליק אצלך בבית בברכה את נר החנוכה אל תאמר הנרות הללו, אלא מיד על סמך הברכה שאמרת והדלקת פה, תרוץ מיד לבית שלו ותדליק רק את נר החנוכה. אחרי שהדלקת את הנרות שלו, אז תתחיל לומר הנרות הללו אנו מדליקים, מזמור של חנוכת הבית לדוד. אחר כך תחזור אצלך לבית, תברך וציוון להדליק נר של שבת ותכוון גם על השכן, תדליק אצלך נר שבת ואחרי זה תדליק אצלו. גם אם נאמר שמקבלים שבת בהדלקת הנרות, הכוונה היא בהדלקת הנר האחרון שיהיה במקרה זה אצלך שכן, ואז הוא מקיים היטב את המצווה, זה הסדר שאמור להיות בלכתחילה. אבל אם האדם הזה נמצא מחוץ לעיר, אז אין צורך להדליק בשבילו נר שבת, כיוון שאף אחד לא יהיה בבית. בשביל מי אתה מדליק את נר השבת? אין כאן צורך ואין כאן שלום ביתו, ולכן אין צורך לבוא ולהדליק את נר החשבה. נרות חנוכה ביקש שאני אדליק לו. מישהו בביתו, הוא בבית. אז באמת צריך לברך אצלו. שכחתי לך ונר, שדלתי את צפיתנו אותך. מעיקר הדין אין חובה. במקרה כזה שהוא נמצא מחוץ לעיר, מעיקר הדין אין חובה להדליק בשבילו את נרות החנוכה בביתו. אין אף אחד בבית, אין צורך. אתה רוצה להדליק, בבקשה, תדליק, אבל בלי ברכה. סתם הידור בעלווא, אבל אין צורך, כיוון שהוא לא אוכל שמה ולא ישן שמה, הבית ריק, ולכן אין חובה. אתה רוצה, תדליק בשבילו, אין בעיה. הוא נמצא שם בפלג המנחה. הבן אדם השמאל נמצא בפלג המנחה, או שהוא ידליק. אם הוא נמצא עדיין בפלג המנחה... הוא לא חוזר אבל בלילה. בסדר, אם הוא רוצה להדליק, שהוא ידליק. למה הוא צריך לתת לשכן שידליק? עולה לברכה? כן. למה לא? לבית המילה שנוסעים לשבת להורים? אם הוא חוזר לישון במקום, אז אין בעיה, הוא יכול... אבל אם הוא לא חוזר, אז אסור לו לברך, הברכה היא לבטלה. הברכה היא לבטלה, כי כל ההדלקה היא מיותרת למעשה, כל מה שהוא עושה... אבל פלג המנחה נמצא. אפילו שהוא נמצא עדיין בפלג המנחה, אבל החיוב לא מתחייב אדם בפלג המנחה, אלא אם אהיה בצאת הכוח... וזה יהיה ביתי לאכילה שתייה ולינה. אבל הוא נוטש את הבית, הבית הזה יהיה לא בליל שבת, לא לאכילה ולא לשינה, לא זה ולא זה. אז אומרים אלא אם הבית סגור, אין חובה מעיקר הדין להדליק, הוא רוצה חומרה. חומרה שהדליק ללא ברכה, או העצה שאמרתי היא יותר טובה. במקום שהוא ידליק בלי ברכה, תן לשכן שהוא ידליק, למה? הוא יברך בבית שלו ויצימנו להדליק נר חנוכה ויכוון על הנרות שלך. ואז יהיה יותר קל, תן לו את המפתח, זה עדיף יותר. נכון, נכון. בעיקר הדין אין חובה. לפי הפשט אין חובה, כי כל הטעם הוא השם יקבל את השבת. כנא דבדי כול עלמא אם היא מדליקה, אני לא מקבל עליי את השבת. אז לפי הפשט אין צורך באמת להקדים, אלא גם אם אני אדליק אחריה, מותר לכתחילה לפי המהלך הזה. אבל לפי המקובלים, מעניין בקודש, אז בכל מקרה, צריך קודם להדליק נר חנוכה, לפי הטעם הזה, עדיין שייך להחמיר. אבל היא לא צריכה לחכות עד שהוא ידליק את כל שמונה הנרות. זה לוקח זמן. ביום שישי זה שמונה נרות לוקחים קצת זמן להדלקה. אלא ברגע שדלק נר אחד, מיד האישה יכולה לברך בקול ולהדליק את נר השבת. יש עוד תדיר, וזה לא מהלך. הנר שבת הוא תדיר. נר שבת הוא תדיר. נכון. ולכן, אילו לא הייתה מחלוקת בין בעל הלכות גדולות לרמב״ן אם מקבלים שבת או לא, אם לא הייתה הבעיה הזו, נניח שאליבא דקול עלמא, בנר שבת לא מקבלים שבת אף פעם, לא מוקדם ולא מאוחר, אז הנה חנוכה. היינו אומרים שהייתי קודם נר שבת. לפי הפשט, קודם נר שבת. ככה היה צריך להיות. ואז בגלל בעל הלכות גדולות, לכן אמרנו להיפך. כלומר, רמב״ם יוסף, כשמתחיל את המהלך, אז הוא מתחיל באמת במילים האלה. הוא אומר, לך אורא, נר שבת הוא תדיר. לך אורא, צריך להקדים אותו. אבל מרן ממשיך בדברי בעל הלכות גדולות, ולכן מגיע למסקנה שראוי להחמיר, להדליק קודם את נר החנוכה. אבל לפי הקבלה, בכל מקרה... יש את החובה, אפילו אם האישה מדליקה, אף על פי כן קודם הוא ידליק את נר החנוכה ואחרי זה היא תדליק את נר השב״ר. למה אם מדליק מפה את רגע המנוחה הוא לא יברך אם הוא לא יהיה בבית? ואלפי נרות חנוכה? נכון. למה? כי להדליק את נר החנוכה, כותב הרמה, צריך להדליק במקום שאוכלים. כך כותב הרמה. איך? לא, לא, על כל הימים, לאו דווקא על שבת. לא, לא רק על שבת, אלא כל הימים הרמה כותב שמקום ההדלקה צריך להיות במקום שאוכלים. תרעז, סעיף א', יש אומרים בזמן הזה שמדליקים בפנים ממש, ידליק במקום שאוכל וכן נהגו. אז כאן, הבית הזה, הוא לא אוכל שם. הוא לא ישן ולא אוכל שם. ממילא הוא לא יכול לברך. יש כאן, הליבה דה הרמה, על פי דברי הרשב״א, יש כאן בעיה. ולכן אמרנו, גם אם הוא רוצה להחמיא, שידליקו אבל בלי ברכה. תכף שגבר גם הוא עושה גם את הנרות של שבת וגם את הנרות של חנוכה. כן. אז מדוע צריך להבדיל נרות של חנוכה? הרי משלב ראה פסק שכל המנהג שמקבלו שבת, מה שבהג אומר, זה דווקא לגבי אישה. אבל בגבר לא שייר בירלן, החומרה של הבעג. למה? עדיין, יש לך חומרה, לפי מה שהסברנו עכשיו, יש גם בגבר בעיה. גבר שהדליק בעשרה לארבע, הוא קיבל שבת או לא? קיבל שבת. קיבל שבת. ואז, ואז לא רק לבעג, גם לדידג הוא קיבל שבת, ואם אחרי זה יבוא להדליק את נר החנוכה, הוא מסתבך בחילול שבת. ולא כל האנשים יודעים לדייק אם הוא הדליק בארבע ועשרה, או שהדליק בעשרה וארבעה. לא כולם שמים לב לפרט הזה, לא כולם יודעים את ההלכה הזו. לא כולם יודעים את רס סג סעיף ד'. ולכן גם בגבר יש את הבעיה הזו. ולכן ההמלצה היא... כשאתה מדליק קודם את נר החנוכה ואחרי זה נר שבת אתה בסדר עם כל הפוסקים בכל מקרה, בכל מצב, הדלקת מוקדם, מאוחר, גבר, אישה, בכל המקרים זה בסדר אבל אם אתה עושה הפוך, לפעמים אתה יכול להסתבך אפילו עם הגבר, יכול להיות שתהיה לו בעיה הבנו גם שאם הוא הגיע מאוד מאוחר הביתה, שאין אף אחד בבית או אולי מישהו יכול להדליג אפילו שהוא כבר לא יאכל שם, כנראה כאילו הגיע מאוחר ועדיין יהיה לו זמן אם הוא ידליג, לא ידלו שהוא יאכל שם, אבל זה בית שאני אוכל בו ביממה הזו אז בבית שאני אוכל, אפילו אם עכשיו אני כן אוכל או לא אוכל ברגע הזה, זה לא משנה אבל באותה היממה, באותה השבת הוא בכלל לא נמצא בבית, הבית ריק הוא הולך אצל חנין, מתארח שם ולכן גם אם הוא יוצא מאוחר, הוא יוצא בעשרה לארבע מפלג המנחה והוא רוצה להדליק את הנרות, בבקשה שידליק אין איסור להדליק להדר, אבל לברך וציוונו להדליק נר חנוכה הוא לא יכול לברך כיוון שהוא לא מצווה ובאותו לילה הוא אחסיני ויוצא ידי חובה מחמיו זה קצת לא קשור, אבל אם נכבטה ואתה צריך להחליק את הפתילה אז מה עם הברוכה? אין זכין לא, חובה ממש לא נדלק, זה לא עלה השלב מעיקרה לא נדלק כי הפתילה היתה רטובה אז במקרה כזה צריך להיזהר מאוד לא לדבר שום מילה ברגע שהוא רואה שהנר הראשון לא נדלק לו, ייזהר לא לדבר עד שיחליף כל זה בלילה הראשון אבל בלילה השני והלאה אני עושה דבר פשוט אני רואה שהראשון רטוב ולא נדלק אני מייד מדליק את האחרים קודם כל שהברכה תחול תדליק מייד את האחרים ואחר כך תחזור להחליף את הפתילה ההיא אבל בידי עבד, נניח בלילה הראשון שאין לו נר אחר ולקח לו אפילו חמש דקות עד שהחליף והביא נר אחר כיוון שהוא ש... המפסק לא דיבר, לכן אין בעיה. אומנם יש מחלוקת בין שיגולי הלקט ושאר הפוסקים, האם הפסקה בזמן כדי דיבור, גם זה נחשב להפסק או לא. מחלוקת גם בברכת הנהנים וגם בברכת המצוות, אבל ההלכה היא ספק ברכות להקל. אם היה הפסקה בשתיקה ולא דיבר כלום, זה לא נחשב להפסק, ויהיה מותר לסיים את המצווה ללא אומר ודברים, בלי לברך עוד הפעם. אסור לו לחזור בדבר. אבל כמו שאמרתי בשער הלילון, כדאי לחוש שאני באדי כולה על מטרת הראש הראשון, לא נדלק טוב, מאיזה סיבה? תעבור מייד לאחרים, ואחר כך יחזור לטפל בנר הראשון. שגמר לטפל והוא ישים אותו ימני ביותר. נכון, נכון. כדי שבוע אחרון, נכון, כן. אבל, אם יש מקום בחנוכיה, אבל בדרך כלל אין מקום בחנוכיה להעביר אותו, ולכן יש בעיה מבחינה טכנית. הרב, אני קורא במקום שאתם ציינתם במשנה ברורה, במקום שאוכל ואומר במקום אכילתו יקר, ודווקא לעניין אכסנאי ענן, שעין ביתו אצלו או לעניין בין הסמוך על שולחן אביב. אבל מי שסועד אצל חברו באקראי ויש לו שם בית באותו עיר, צריך ללכת לביתו להדליק שם מלך חנוכה. למה? כי הוא ישן בביתו. בגלל שבינתיים אני אוכל אצלך בשעה חמש, אבל אחר כך בשבע אני חוזר אצלי לבית, אני ישן אצלי בבית. אבל כאן, אני בליל שבת מופקע לגמרי מהמצווה. אני מתארח אצלו, אני סמוך על שולחנו, אז הוא בהדלקה שלו פוטר אותי. אני לא אוכל ולא ישן בכלל בביתי. ולכן, כאן, מעיקר הדין הוא פטור, ולכן אם ירצה להדליק, כמו שאמרנו אסור לו לברך. אני פטור וגם לא אצלך מילד? כלומר, לא צריך לשמוע חכם ממנו? לא צריך לשמוע, אלא בכל מקום שאתה נמצא והוא ברח, פטר אותך, וגם לא צריך לשלם לו פרוטה.