הלכות חנוכה, ברכות והלל: על הניסים, תפילת שווא, דיני שמן שנותר וביטול איסורים

 

- - - לא מוגה! - - - 

אומרים על הניסים

כדי להודות לבורא עולם על נס הניצחון שניצחו המכבים והחשמונאים מטיוונים,

מצד שני נס פח השמש הקדוש ברוך הוא עושה לנו נס אנחנו חייבים לומר תודה

התודה לבורא עולם

היא על ידי אמירת על הניסים והלל מדי יום ביומו

את על הניסים אנחנו אומרים גם בתפילה

באמצע ברכת מודים וכן בברכת המזון באמצע ברכת נודה לך בברכה השנייה

אם לא אמר סיים את התפילה בדיעבד יצא

אבל אם הוא נזכר מיד באמצע אותה הברכה עדיין יכול לחזור ולתקן

אם הגיע לסוף הברכה ברוך אתה השם

אינו רשאי לסיים למדני חוקיך

אלא יחתום על הארץ ועל המזון

או בתפילה אם אמר ברוך אתה השם אינו רשאי למען למדני חוקיך אלא יאמר הטוב שמך ולך נאה להודות

כך גם כותב הרטב״א בתענית ב׳

אם הוא גמר את הברכה

אינו רשאי לומר בין החתימה על הארץ ועל המזון לרחם

לא יכול לומר שם את על הניסים

כך גם לא יכול לומר את על הניסים באמצע הברכה השלישית

באמצע ברכת רצה

הוא אומר מתחיל רחם השם ויש שם את אמירת יעלה ויבוא ורצה

לא יכול לומר שם במקום הזה את על הניסים

והסיבה היא

הברכה השלישית של ברכת המזון אותה הברכה היא על העתיד

אתה מבקש על העתיד,

על ירושלים, על בית המקדש

ואתה משלב בתוך זה גם את יעלה ויבוא זוכרנו בא לטובה,

פוקדנו בו לברכה לא שייך לבוא ולומר שם, לשבץ בתוך זה את על הניסים שהוא על העבר

אלא רק בברכה השנייה נודה לך השם אלוקנו הודעה לעבר שם אתה יכול לשבץ ולהוסיף

את אמירת על הניסים ולכן גם בדיעבד שהפסיד את אמירת על הניסים בברכת נודה לך אינו רשאי לומר בברכה השלישית באמצע ברכת רחם

לבוא ולומר שם את על הניסים אלא הפסיד כך גם לגבי התפילה גם שם לא יכול לומר בן ברכה לברכה אינו רשאי לומר שם את על הניסים.

מרן לא פירט כאן אצלנו בהלכות על הניסים בסימן תרפ״ב מרן לא כתב כאן את הפרט הזה אלא מרן כתב את זה למעלה בהלכות

אתה חוננתנו בסימן רצ״ד גם שם ההלכה היא דומה לכאן אדם שלא אמר אתה חוננתנו בדיעבד יצא שהרי יש לפניו את כוס היין צריך לומר אחר כך הבדלה על הכוס ולא רק אם סיים אלא גם אם אמר ברוך אתה השם אינו רשאי לומר לחתום

למדני חוקיך אלא צריך לסיים חונן הדעת

בין חונן הדעת להשיבנו מרן מדגיש את דברי הרצפה אינו רשאי לומר בין ברכה לברכה את אתה חוננתנו גם שם דבר שאינו חוזר עליו לא יכול לומר בין ברכה לברכה.

היום היה ראש חודש

בשחרית או במנחה מי שלא אמר יעלה ויבוא חייב לחזור אבל אם הוא חתם המחזיר שכינתו לציון

בין ברכה לברכה נזכר שלא אמר יעלה ויבוא שם כן היה צריך לומר את יעלה ויבוא

שם רק כיוון שחייב לחזור אם נמשיך הלאה מודים נצטרך לחזור עוד פעם לרצה

יש לנו למעשה מחלוקת בראשונים כשאדם נמצא בתחנה הזו בין ברכה לברכה

האם זה שייך לברכה הקודמת

ואז אפשר לומר את יעלה ויבוא או שזה כבר

שייך לברכה הבאה זו המחלוקת בראשונים ולכן כשאין לך ברירה

בדבר שאם לא תאמר חייב לחזור כמו יעלה ויבוא קיבלנו הוראות מרן ומרן בסימן תכב מרן פסק לנו שיאמר את יעלה ויבוא בין ברכה לברכה

אבל באותם הדברים שלא חוזרים עליהם כמו שאמרנו שב ואל תעשה ולכן גם בעשרת אמת תשובה

אנחנו אומרים בתפילה

זוכרנו לחיים

אם הוא חתם כבר מגן אברהם אינו רשאי לומר בין ברכה לברכה את זוכרנו לחיים כך גם משיב הרוח ומוריד הגשם לאותם שאומרים מוריד הטל או מי כמוך אב הרחמן אותו דבר עננו ביום צום עוד עשרה ימים אם לא יבוא משיח יש לנו ביום שישי הבא צום עשרה בטבת שכח

ולא אמר את עננו וחתם שומע תפילה אינו רשאי לומר בין ברכה לברכה את עננו

גם אתמול בלילה ליל ראש חודש אם לא אמר יעלה ויבוא לא יכול לומר את יעלה ויבוא בין המחזיר שכינתו לציון לימודים למה? כי בדין לא מקדשים את החודש בלילה ואם לא אמר יעלה ויבוא בערבית אינו חוזר ולכן גם אמש גם כן אי אפשר היה לומר את יעלה ויבוא בין ברכה לברכה

כך גם הקטע של על הניסים,

אין אפשרות לומרו בין ברכה לברכה.

ובכל זאת, אם היה לו שכח ולא אמר את על הניסים בברכת המזון,

יכול לומר כי אין תשלומים בסוף הרחמן.

לפני שיאמר את הרחמן ויחיינו,

יוסיף ויאמר כך

הרחמן ויעשה עימנו ניסים ונפלאות,

כאשר עשה עם אבותינו בימים ההם בזמן הזה,

וימשיך הלאה בימי מתתיה בן יוחנן,

יאמר את הכל,

אחרי שיגמור ועשית עימם ניסים ונפלאות ונודה לשמך הגדול סלע,

ימשיך אחרי זה הרחמנו יחיינו.

זה הנוסח שכתבו לנו הפוסקים וכך ראוי לעשות, זה התשלומים כדי לתת תודה לבורא עולם, לפחות יאמר את זה בסוף.

על הנוסח הזה, הרחמנו יעשה עימנו ניסים ונפלאות,

יש ששואלים מהגמרא במסכת ברכות בדף ס'.

המשנה, הגמרא שמה אומרת,

כשאדם עומד בתפילה לפני בורא עולם,

אדם ששואל אומר דברים שהם שטויות,

לא יפה לדבר בתפילה,

לבקש דברים שאינם לפי הטבע.

ולכן הצועק לשעבר,

הרי זו תפילת שווא.

כגון, האדם הזה לוקח את אשתו ללדת,

אז הוא מתפלל לארגונו של עולם, יהיה רזון שתביא לו בן.

זה נקרא תפילת שווא.

אם היא בת, מה אתה חושב, הבת הזאת תהפך לבן?

ולכן לא שייך לבקש דבר כזה.

את דברי הגמרא מרן פסק למעלה בסימן ר״ל.

והגמרא מקשה על זה.

הנה תראה,

לאיימנו התפללה והתפילה שלה הועילה.

את הפסוק שקראנו לפני חודש

בחומש בראשית פרשת ויצא

ואחר ילדה בת ותקרא שמה דינה אחרי מה?

אחרי שהתפללה לאה

היא הייתה בהיריון וגם רחל הייתה בהיריון

והיא עשתה חשבון

אני כבר הבאתי שישה שבטים

שתי השפחות בלהה וזלפה הביאו גם הן עוד ארבעה

דן ונפתלי, גד ואשר

נשארו עוד שני שבטים

היא ידעה לאה שיהיו רק תריסר שבטיה

אם אני בהיריון של בן,

אם כך, היא תביא שבעה שבטים

ואילו רחל אחותה יישאר לה רק

שבט אחד היא תהיה פחות מבלהה וזלפה, פחות מהשפחות

זה לא טוב, זה לא יפה

ולכן התפללה לה הקדוש ברוך הוא

והשם שמע את תפילתה.

בנינה שהייתה בהתחלה בן נהפכה להיות בת.

יוסף שבהתחלה היה בת נהפך להיות בן,

זו הייתה התפילה שלה.

אם אנחנו נשים לב, יוסף הצדיק

היה מסלסל בשערו כמו שקראנו בפרשת וישב.

יוסף הצדיק היה ענק שבענקים,

זה לא מתאים לו, מה לו ולשערות האלה שישב מסלסל בשערו?

אבל אם אתה מסתכל על היסוד, הגנים שלו, מה היה פעם?

היה פעם, נשאר. משהו נשאר, ולכן היה מסלסל בשערו.

ותצא דינה.

גם זה לא היה מתאים לה, כל כבודה בת מלך פנימה.

אבל היסוד שלה בגנים היה משהו של בן,

ולכן נשאר משהו.

אם כן אתה רואה,

תפילה מועילה.

הגמרא עונה, אין מזכירי מעשה ניסים.

שם האימהות היו בדרגה גבוהה מאוד.

הם יכלו לבקש מבורי עולם שיעשה להם נס מחוץ לגדר הטבע, הם יכלו לבקש.

אבל אנחנו אנשים פשוטים,

בוודאי שלא יעלה על הדעת לבקש דברים שכאלה.

עד ארבעים יום עדיין הוולד האובה לא הושלם.

איברי המין עדיין לא הושלמו,

אז אם עבר רק חודש,

אתה יכול לבקש, יהיה רצון שיהיה בן.

אבל אחרי ארבעים יום גמרנו.

על זה הגמרא אומרת, הרי זו תפילת שעה.

אם כך, איך אתה מבקש, איך אתה אומר,

הרחמנו יעשה עמנו ניסים ונפלאות כאשר עשה עם אבותינו?

איך אפשר לבקש דבר כזה?

דבר כזה שייך לאותם האימהות, לאותם הגדולים, רבי חרימה בן דוסא,

לא לנו.

הרחמונים מתרצים על פי מה שכותב הרן בחידושיו לחולין דף צדיק ה'.

הרן אומר,

נכון שהקדוש ברוך הוא עשה נס גדול לאותם המכבים החשמלאים,

אבל הנס הזה היה נס לפי הטבע.

אומר הרן, לפי הטבע,

אפילו אם יש לך קבוצה קטנה של גיבורים אדירי לב,

הם יכולים להפחיד

הרבה מאותם הפחדנים.

אומנם המכבים היו מעטים, אנחנו אומרים,

מסרת רבים בעד מעטים, גיבורים וכולי.

כל זה היה אומנם נס,

אבל הקב' ברוך הוא הלביש את הנס הזה בגדר הטבע,

כמו שמסופר במגילת החשמונאים,

כשאולי המכבי היה יוצא למלחמה,

היה עם החרב שלו,

היה קוצר בהם כמו שקוצרים את החיטים.

היו נגדו מעצמה גדולה,

יותר מ-700,000 חיינים,

אבל הוא יכל לעשות את הדברים האלה,

אין אותו סיעתא דשמיא וניצח אותם, עובדה שהגיעו לתחנה הסופית והצליחו למגר את האויב עד הסוף.

על דבר כזה גם אנחנו יכולים לבקש.

אתה אומר, רחמנו יעשה עימם נסים ונפלאות,

כאשר עשה עם אבותינו,

כמו שלהם היה נס בגדר הטבע,

גם אנחנו מבקשים על נסים מעין זה.

עץ הרע היא ליעקב, וממנה יבשע בעזרת השם.

יש לנו את הצהרות עם אותו הגועל הפרסי שמתכנן כל מיני תוכניות.

שיהיה רעידת אדמה, הכור האטומי יתמוטט, יתפרק,

זה נקרא נס, אבל זה בגדר הטבע.

יכול להיות שיהיה רעידת אדמה,

שבע, שמונה בסולם מולכתור, שהכול יתפרק.

דבר כזה אתה יכול לבקש,

מותר לנו לדרוש, מותר לנו לבקש מהקדוש ברוך הוא נסים ונפלאות מעין זה.

זה נס, אבל זה נס בגדר הטבע.

על דברים מעין זה אנחנו צריכים לבקש,

וזה הנוסח שהתכוונו לו חכמינו.

מחר, בעזרת השם, אנחנו נאמר בפעם האחרונה את ההלל.

יש לנו שמונה ימים שאנחנו מקיימים מצוות דה רבנן,

מצוות קריאת ההלל.

בראש חודש

זה לא חובה אלא מנהד,

אבל בימי החנוכה זה חובה לומר תודה לבורא עולם

את התודה לבורא עולם על ידי שאנחנו אומרים את ההלל השלם בברכה.

אנחנו מברכים וציוונו לגמור את ההלל.

קוראים את כל ההלל כולל הקטעים בלנו ואהבתי.

ובסוף,

אחרי שמסיימים הודו להשם כי טוב,

מסיימים בברכת השבח והודאה יהללוך.

תחותם בסוף, מלך מיונן בתשבחות, אמן.

הנוסח שלנו,

וציוונו לגמור את ההלל.

האשכנזים, אצלם הנוסח

וציוונו ביקורה איתנו.

למה הם לא אומרים כמונו?

הטענה שלהם,

יכול להיות שמחנת המהירות אולי יובלע איזה מילה אחת.

ואז מה שהוא אמר לגמור נראה כמו שקר.

לגמור הכוונה, להתחיל ולגמור. כאן, אם יבלע מילה, הוא לא גמר.

זו הטענה שלהם.

אבל מראם בבית יוסף

מביא בשם הראשונים,

אין הכוונה,

אין פירוש המילה לגמור, להתחיל ולגמור.

אלא לגמור מלשון לקרוא.

כמו שהמשנה אמרה בברכות ה' ותיקין, היו גומרים אותה עם הנצח המה.

מה זה גומרין? הכוונה, היו קוראים את קריאת שמה עם הנצח המה.

גם פה הכוונה לגמור, הכוונה לקרוא.

ולכן, אפילו אם חלילה קרה שהאדם הזה החסיר איזה מילה,

הוא לא שיקר בכל זה.

בכל מקרה, אנחנו חייבים לומר את הכל מההתחלה עד הסוף,

ולא נדלג לא פסוק ולא מילה.

אם האדם מזהה בטעות,

הוא דילג את הקטעים בו לנו ואהבתי,

הגיע מן המצר קראתייה,

ושם הוא נזכר שיחזור עד הפעם האחרונית.

יחזור ויאמר את הכל לפי הסדר,

יאמר מהקטע לא לנו והלאה,

יאמר את הכל לפי הסדר, כדי שיהיה לו הלל שלם.

זו החובה שלנו,

גם בחג הסוכות, גם בימי החנוכה,

זו החובה של כולנו לומר ולעשות.

יש מחלוקת לגבי הנשים.

האם גם הנשים חייבות באמירת ההלל בימי החנוכה או לא?

לגבי נרות חנוכה, אין לנו ספק.

הגמרא מראה לנו שולחן ערוך בסימן תרענה סעיף ג'

אין לנו שגם הנשים חייבות,

אף הן היו באותו הנס.

השאלה היא האם גם בהלן נאמר כן או לא.

יש בזה מחלוקת באחרונים.

נדבר בזה בספר תורת רפאל של אדון רבי רפאל מפולושין ועוד מהאחרונים.

והמסכמה,

כיוון שיש מחלוקת,

אם היא רוצה להחמיר על עצמה ולקרוא,

תקרא, אבל ללא ברכה.

לעניין ברכה, הפליל בידינו תמיד ספק ברכות להקל.

השאלה היא, למה לא?

אם אתה אומר היא חייבת בהדלקת הנרות, אוף הן היו באותו הנס.

למה לא נחייב אותה גם במצוות ההלל?

ההבדל בין שתיהן,

שם, כשהיא מדליקה את הנרות,

היא לא מדליקה את זה רק לעצמה.

יש בזה גם פרסומי דניסה.

גם האחרים רואים.

אבל כשאדם קורא את ההלל, קורא את זה רק לעצמו,

רק היא לבדה.

והשאלה,

אם ההלל יסודו עיקרו דברי תורה,

נשים לא חייבות בתלמוד תורה.

ולכן,

אולי חכמינו תיקנו רק לנו ולא להן.

גם אם היא רוצה להחמיר על עצמה,

לצאת את רחובה לבדיקול עלמא.

זה בוודאי טוב, כדאי שתאמר את ההלל,

אבל לדמר את הברכה וציוונו לגמור את ההלל, המילה וציוונו

לא תמיד יכולה להיות מדויקת כאן,

אלא אם כן אם תעשה את העצה שאמרנו תמיד,

לומר ויברך דוד.

על ידי הפסוק הזה, נו.

אבל,

תאמר את הברכה בצורה רגילה,

לא כדאי שב ואל תעשה עדיף,

הן לגבי ההתחלה והן לגבי הסור.

מחר בבוקר אנחנו קוראים בפעם האחרונה קריאת התורה של חנוכה,

פרשת הנשיאים בחומש במדבר, פרשת נשוא.

סדר הקריאה הוא

הכהן

קורא מתחיל

וביום השמיני עד פרחת בן בקר.

הלוי עולה,

קוראים לו מהקטע פרחה בן בקר עד וביום התשיעי.

העולה השלישי, הישראל,

עולה, מברך, חוזרים עוד פעם על הקטע

וביום השמיני.

אבל המנהג הוא

לא רק

שקוראים לו את הקטע וביום השמיני,

אלא נמשיך הלאה.

וביום התשעי, ביום העשירי,

גומר את כל הפרשה,

מתחיל גם את פרשת בעלותך את הנרות,

את השלושה פסוקים

שאין הדלקת הנרות.

אין זה דין אלא מנהג.

והנפקא מינה לגבי אותם הלוי והשלישי.

אמרתי שהם חוזרים.

למה חוזרים?

לכאורה יכולים להמשיך.

ובאמת, אכן, בני ישראל התימנים,

הם לא נוהגים בקריאת התורה כמונו.

אלא התימנים קוראים כך.

הכהן

קורא עד ביום התשעי.

הלווים מתחילים לא ביום התשעי והלאה.

הישראלי, ביום העשירי.

זה חוסך תורת ציבור, למה לחזור?

אבל,

אנחנו נדידם,

אנחנו סוברים כך.

העיקר החובה באותו יום

הוא ביום השמיני.

כל השלושה העולים צריכים לקרוא ביום השמיני.

ולכן, אפילו השלישי חוזר

על הקטע הוא ביום השמיני.

אתה רוצה לעשות מנהג, להוסיף,

אז תוסיף לו אחרי שיקרא את העיקר,

יקרא את פרשת וביום השמיני,

ומשם ימשיך משם והלאה עד הסוף,

עד סוף הפרשה,

וכמו שאמרנו,

ימשיך גם את הקטע עם בעלותך את הנרום.

אני מזכיר את שני המנהגים,

נפקא מינה לגבי דעבאל.

לפעמים קורה שהחזן לא סמלם

להמשיך

בדעבד מאי דהמה המה.

בדעבד יצרו יד החובה, אבל מלכתחילה

ישימו לב

שכל השלושה עולים כולם יקראו גן,

בקטע של וביום השמיני.

הלילה הדלקנו נר האחרון של חנוכה.

ומרן, בסימן תרש עז, סעיף ד',

מרן מדבר אם נשאר מהשמן מה עושים באותו שמן.

מרן כתב לנו את זה למעלה, בסימן תרש עז,

סעיף ד'.

הלותר ביום השמיני

מן השמן הצריך

לשיעור הדלקה, עושה לו מדורה ושרפה בפני עצמו.

מרן מדבר על השמן שנמצא בתוך החנוכיה.

אבל, השמן שנשאר בבקבוק,

שם דינו יותר קל.

אדם הזה קנה בקבוק שמן,

חלק מזה, ברוך השם,

דלק, הדליק בימי החנוכה.

נשאר מעט בבקבוק.

מה דינו של השמן הזה?

יכול לעשות בו מה שרוצה.

יכול לקחת,

להשתמש בו הלילה, לעשות בו סלט,

או להדליק בו נרות לכבוד שבת,

אין שום בעיה בדבר הזה.

כך כותב המגן אברהם, והוא מנמק ואומר,

הזמנה לאו מלפאי.

נכון הדבר שקניתי את זה בשביל נרות חנוכה,

אבל המחשבה היא לא מקדשת את זה.

מה שאתה אומר, הנרות הללו קודש הם,

ואין לנו רשות להשתמש בהם,

את אותם הנרות שהדלקת.

השמן שהיה במנורה בחנוכיה,

מה שהודלק, על זה נאמר שזה קודש.

אבל כאן, מה שהיה בבקבוק,

עדיין לא הדלקנו,

ולכן

בזה אין עדיין שום קדושה,

ואפשר להשתמש בו לכל מה שרוצה.

זה לא מוסכם.

בספר מעם לעז

הוא אומר שגם מה שיש בבקבוק,

כיוון שהנרות הללו קודש הם,

יש בזה קדושה לא רק במה שהדלקת,

אפילו המחשבה לבד

גם היא תופסת, עד כדי כך.

אבל רוב רובם

של האחרונים הלכו בעקבות

המגן אברהם.

כך כתבו מארן פרובינצל,

ברכות המים,

אביר הלכה,

המשנה ברורה ועוד,

וכך ההלכה למעשה,

מה שנשאר בבקבוק, מה שאמרנו, הזמנה נמלתאי.

מרן כתב לנו את הדוגמה הזאת של הזמנה נמלתאי בכמה וכמה מקומות.

אני אציין חלק מהדוגמאות.

מרן בהנחות תפילין כותב לנו,

הכיס שאתה מניח בתוכו את התפילין,

אסור להשתמש בו לדבר אחר.

אפילו אם אני רוצה להניח בתוכו כסף

בשביל לחלק צדקה.

הרבה פעמים אדם בא,

ביום ראשון הוא מגיע עם בגדי שבת.

באים העניים, אין לו מה לתת להם, הכיס ריק.

לא נעים לו, הוא רוצה שיהיה לו מאגר לשעת חירום,

רוצה להניח לתוך הכיס של התפילין כסף.

אין לו יותר.

הכיס הזה מיועד אך ורק

לצורך התפילין תשמישי קדושה,

ואינו רשאי להניח בו מעט,

אלא אם כן ניתנה מראש.

אבל אם לא ניתנה מראש, לא.

מרן ממשיך ואומר,

כל זה כשהוא הניח בתוך הכיס

את התפילין.

אבל אם לא הניח את התפילין בתוך זה, אלא הוא קנה חדש,

אפילו אם על הכיס החדש הזה רקוי תפילין.

בית חרושת כותב על זה את השם, שזה מיועד לתפילין.

אבל בסוף האימא שלו קנתה לו משהו יותר יפה, יותר טוב,

והוא את זה לא השתמש בו.

הוא שואל אותך,

אני לא שמתי בו אפילו פעם אחת את התפילין.

אני רוצה להשתמש בו, להניח בו כסף.

הגודל של הכיס הזה, זה מתאים לדולרים שלו.

הוא רוצה להניח בתוך זה דולרים.

מותר או לא?

אתה אומר לו כן, מותר.

אבל אתה אמרת שאסור להשתמש בו, אסור להניח בו כסף.

מתי אסור?

כשהנחת בתוכו את התפילין,

אז התפילין קידשו גם את הכיס, את הקורת שעה הזו.

מה שאין כן, אם לא הנחת אף פעם,

אלא רק הוא קנה את זה לשם זה,

בית החרושת תפר את זה לשם זה,

אז מנה לא מלטה היא, ואין בדבר הזה שום חשש.

כך גם לגבי אתרוג.

אם האדם הזה קנה אתרוג כדי לקיים בו את המצווה.

אחר כך קיבל אתרוג יותר טוב,

יותר מיודר, יותר יפה.

הוא לא בירך על האתרוג הראשון, אלא רק על השני.

בתוך ימי חול המועל,

רוצה לקחת את האתרוג הראשון, לבשל אותו.

אומר לך, אבל כתוב בגמרא, בשולחן האור, סימן תפרס סמכי,

שאסור לאכול את אותו האתרוג עד שיעבור החג. איך אתה אוכל מזה?

שוב, על מה שבירך.

אם הוא בירך על ארבעת המינים, בירך על זה,

וציוונו על נטילת לולב, זה יתקדש.

אבל כאן על האתרוג הראשון הוא לא בירך.

נכון שהוא קנה את זה לשם מצווה,

אבל הזמנה לאו מלטאי,

ולכן גם בזה אין שום קדושה.

יכול מלכתחילה לקחת ולא יכולת את זה.

גם בסוכה שייך אותו כלל.

האדם הזה בנה סוכה קטנה, הניח בה קישוטים,

אבל ראה שזה לא מתאים לו,

הלך ובנה סוכה גדולה על הגג.

בתוך החג הוא רוצה בחום המועד להוציא משם קישוטים או כל דבר אחר.

הוא אמר לו, מותר?

איך מותר? הרי גם זה יתקדש.

זה לא יתקדש אם לא ישב בו,

אם לא נכנס לתוך הסוכה לאכול ולשבת שם,

זה לא יתקדש.

נכון שהוא בנה את זה לשם סוכה,

נכון שהוא תכנן לעשות בזה את המצווה,

אבל כל זה בגדר הזמנה.

הזמנה לאו מלוואי.

ולכן,

יכול להשתמש בכל מה שהוא רוצה באותה הסוכה,

אין בה שום קדושה כלל ועיקר.

כך הוא הדין גם לגבי דברים אחרים.

אנחנו לוקחים את הקלף

שמעובד לשם ספר תורה,

או תפילין,

או מזוזות, או מגינת הסר,

או לצורך חול,

אתה לוקח את הקלף ואתה משתמש בו.

אתה יכול לקחת

ולכתוב על הקלף הזה מה אתה רוצה.

לפעמים הקלף הזה מתאים לו לכתוב על זה מספרי טלפון,

או קמיע.

שיכתוב קמיע, מה שהוא רוצה שיכתוב.

מתי זה מתקדש?

כשהוא מתחיל לכתוב

את המזוזה.

אפילו כתב רק מילה אחת.

כתב שמה?

כל הקלף הזה קדוש.

אין לו יותר לכתוב על זה דברים אחרים.

לא קמיע, לא פיתום הקטורת ולא דבר אחר.

אפילו אם הוא יאמר,

אני אגזור את השורה הזו,

את המילה שמה אני אשים בגניזה,

ועל השאר אני אכתוב דברים אחרים.

כבר הוא כתב, הכל התקדש.

אבל אם הוא לא כתב כלום,

מי רוצה לקחת את אותו הקלף של המזוזה,

לכתוב על זה קמיע?

אפשר. אין שום בעיה בדבר.

רק שחבל לבזבז קלף

אם הקמיע הזה הוא קמיע שאינו מומחה.

אם זה קמיע מומחה, אתה יודע שזה רציני,

שווה לכתוב.

אם זה לא...

עדיף שלא לכתוב, לא לבזבז את הקלף הזה, זה דבר יקר.

הרבינו חיים ויטל, מארחו,

אמר סגולה

לגבי נשים בהיריון שרוצות ללדת לגמור לחיים טובים ולשלום,

אז הוא אומר סגולה, שיכתבו על הקלף

את הפסוק שבתהילים.

והיה כעץ שתון על פלגמיים,

אשר פריו ייתן בעיתו.

רומז,

שאותה אישה תגמר בעזרת השם לחיים טובים ולשלום,

אשר פריו ייתן בעיתו ועניהו לא ידון,

וכל אשר יעשה יצליח.

תכתוב את כל הפסוק הזה על קלף,

וינים את זה אצל האישה,

בעזרת השם היא תגמר לחיים טובים ולשלום בזמן,

זו הסגולה שהרב אומר.

אלא מאי?

הזכרנו ביורי דעה סימן רשפה ג' שאסור לכתוב שורה שלמה רק אם אתה כותב ספר,

אבל על קלף בעלמא אסור לכתוב פסוקים שורה שלמה.

אלא רק שלושה תיבות.

אז הוא צריך לכתוב בצורה כזו.

והיה כעץ שתון,

שורה חדשה, על פלגי מים,

שוב שורה חדשה, אשר פריו ייתן,

וכן הלאה. עושה את זה, 333,

בצורה הזו יכול לכתוב,

אפילו שהקלף הזה היה מיועד כשהוא קנה את זה,

הוא קנה את זה לשם מזוזה.

האדם הזה במקצועו הוא סופר.

תשמע, אחי, גם בזה, כמו שאמרנו,

הזמנה למלצאי, ולכן אם ירצה לשנות,

לכתוב על זה כמיה או כל דבר אחר,

אפשר מלכתחילה, אין בזה שום חשש.

כך גם אדם שהבדיק את הנרות,

הלילה הזה הנרות דלקו עד חמש וחצי.

חמש וחצי,

עדיין כל הנרות היו דולקים.

אחרי זה נכבו.

ונשאר שמן.

השמן הזה, אפשר להשתמש בו, תעשה בו מה אתה רוצה.

מרן כתב למעלה בסימן תרעב, סעיף ב'.

הנרות שאחרי חצי שעה,

אין בהם שום קדושה.

מרן אומר,

יכל לכבותה לאחר שעבר זה הזמן,

וכן יכול להשתמש נאורה לאחר זה הזמן.

אמרנו, סיים את המצווה.

אם המצווה נגמרה,

ממילא אין בזה שום קדושה.

ולכן,

אם אחרי חצי שעה חנק מהנרות קבור רוצה להשתמש בשמן,

יכול לקחת מהשמן הזה או סלט או להדליק בזה נרות שבת וכיוצא בזה,

גם בזה אין לנו בעיה.

מתי יש לך את הבעיה?

אם הנרות האלה בחלקם,

קבוע לפני שיגיע חמש וחצי.

חמש ועשרה או חמש ורבע,

נדלק רבע השעה, זה נקבע.

כאן הנרות הנאלו קודש הן, בשעה שהוא ברך והדליק,

קידש את השמן לאותה חצי שעה.

וכאן זה נכון.

ובאמצע,

כאן הוא לא יכול להשתמש,

הוא לא יכול לקחת מזה ולהניח בסנת או להשתמש בזה לנר שבת.

אמנם גם נר שבת מצווה, אבל

כאן הנרות הללו קודש הם,

ואין לנו רשות להשתמש בהם.

נר של שבת נעשה כדי להעיר, כדי לאכול לאורו,

כדי ללמוד לאורו,

ולכן אפילו נר שבת לא יכול להשתמש בו, לכן מרן אמר,

הסלן לדורה ושרפו בפני עצמו.

אלה דברי הפסיקתא, הובא בשלטון דרב החי גאון,

המאהרם, הראש, הרשב״א,

כמעט כל הראשונים העתיקו את זה, וכך ההנחה למעשה.

בדורות הקודמים לא היו שואלים הרבה שאלות בדבר הזה.

מה שנשאר מהחנוכיה,

היו בדרך כלל שופכים את זה בכיור ונגמר.

אבל בדור שלנו זה דור סגולות.

אנחנו העם סגולה,

ואנשים היום מחפשים סגולות.

יש סגולה שהרבי מקוץ אמר,

שאם לוקחים מהשמן של החנוכיה

נורחים על השושנה,

יש אנשים בר מינון, יש להם את המחלה הזו,

זה יכול לרפא את המחלה הזו.

הם נתנו רמז יפה לדבר,

ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים.

היום בדור שלנו אנשים מחפשים סגולות,

ולכן באים לשאול,

נשאר לי שמן מהחנוכיה.

מותר? אסור? אלה השאלות שרבים שואלים בדור הזה.

אז מרן ממשיך, האם יש פתרון?

מרן ממשיך הלאה. ואם נתערב בשמן אחר

ואין שישים לבטלו,

יש מי שאומר שאין להוסיף עליו כדי לבטלו.

אלה דברי מרן כאן.

אבל

וירד עש סימן צ׳׳ ש׳׳ו׳

שם מרן כתב שתערובת איסור דה רבנן מותר להוסיף עוד עד שיהיה שישים.

כאן זה לא דאורייתא.

כל החנוכה כולה זה דה רבנן. חכמים תיקנו לפני אלפיים ומאה שנה.

אם כן, אם זה תערובת איסור דה רבנן,

לפי דברי מרן באורו דעה סימן צ׳׳ שמרן הלך בעקבות הרשב״א,

לזה מותר לבוא ולהוסיף כדי לבטל את זה.

איך אני מבטל?

יש לי בתוך הבטבוק, יש שם 200 גרם שמן.

אני לוקח את הכוסית מהחנוכיה ומחזור את זה חזרה.

הטיפות שנכנסות, כמה כמה בתים,

מתערב בשמן של ההיתר והכל יתבטל. יש פי 60,

הכל יהיה בחזקת היתר.

זו הטענה של הרשב״א,

מלמד את זה מהגמרא בבצה ד' שם הגמרא דיברה בתערובת של מוקצת.

הגמרא אומרת שמותר להרבות עצים,

כמו ששם בתערובת של המוקצה מותר,

גם פה, גם בדבר הזה, גם כן יש יותר.

אבל כאן מרן לא מזכיר את זה, אלא כאן מרן אומר את דברי המהרן והראש.

מרן כותב ויש מי שאומר שאין להוסיף עליו כדי לבטל אתו.

למה?

שם המקלק עלי איסוריו, כאן לא.

כך שיש בדבר הזה מחלוקת.

שאלה, יש מחלוקת?

מה דעת מרן?

האם מרן אוסר או מתיר?

בהורי דעה אם אתה קורא בסימן צ'צעי וו דעת מרן, להתיר.

אם כן, לא זה מה שמרן אומר כאן, יש מי שאומר שאין להוסיף עליו כדי לבטל אתו.

הסבירו התורן זהב ונגן אברהם והפה חדש

שכוונת מרן.

יש מי שאומר,

אני לא סובר כך.

מרן לא סובר כך.

מרן עצמו כתב בסתם בהורי דעה להתיר.

אלא יש מי שאומר, יש דעה שאוסרת.

אבל מרן עצמו,

לא סובר כמו המערם והראש, אלא כדברי הרשב״א, להתיר,

כך שהוא יכול להחזיר את זה חזרה לתוך הבקמות ולבטל גם את אותו השמן שהיה דולק עד חמש ורבע,

יכול לבטל אותו בשישים.

זה המהלך של התורה הזהב והנגן אברהם.

אבל החוות דעת לא הולכת בדרך הזו.

החוות דעת אומר,

נכון הדבר שבאיסורי דרבנן אחרים מותר לנו להוסיף ולבטל,

כל זה באיסורי דרבנן אחרים.

כאן זה יותר חמור.

אמירות הללו קודש הן.

זה לא רק איסור גברא, זה גם איסור חפצא.

וממילא, אם זה יתקדש,

כאן זה יותר חמור מכל הדברים האחרים,

ולכן אין להוסיף עליו כדי לבטלו.

כך מפרש החוות דעת.

יש הרבה מאחינו בני ישראל האשכנזים שהולכים לפי התירוץ הזה של החוות דעת.

יש שאומרים גם, כאן זה הוקצה למצוותו.

והם הוקצה למצוותו, הוא חמור יותר, יש לו יסוד מן התורה.

חג הסוכות, תעשה לך שבעת ימים לאשם.

דרשו בסוכת עת, מחד קורבן חגיגה לאשם, אף סוכה לאשם.

ולכן כאן אולי יהיה הדבר שונה יהיה הדבר חמור יותר מאשר דברים אחרים.

זה הוויכוח שיש בין גדולי האחרונים.

וכמו שאמרתי, האשכנזים הם חוששים לתירוץ של החוות דעת,

ולכן אם יבוא וישאל אותנו יהודי אשכנזי,

יגיד לך, החנוכיה שלי נכבתה לשאר חמש ורבע,

לא נוכל להתיר לו שיבוא ויוסיף עוד.

אבל אם יש לו חבר ספרדי,

יכול לבקש מהחבר הספרדי שהחבר יבוא ויחזיר את זה חזרה לבקבוק,

לנו לדידה,

אתה יכול לומר שעליבת המרן הדבר מותר.

אנחנו יכולים לקבל את התירוץ שכתבו המגן הזרעה, מטורי זהב והפרי חדש.

הפרי חדש היה מרן דאתרא כאן בירושלים.

אנחנו יכולים ללכת לפי ההסבר שלו, ולפי ההסבר שלו,

סתם ליש אומרים הלכה כי סתם, דעת מרן כאן להתיר.

מרן אמר את זה בלשון יש מי שאומר,

ומרן עצמו לא אוסר בדבר,

וכך המסקנה למעשה יכול להחזיר את זה חזרה לבקבוק,

לבטל את השמן שנשאר בשישים,

כך שהכל יהיה מותר.

אני לא בקיא פה בהלכות סגולות.

אולי אם הוא יבטל את זה בשישים,

אולי גם הסגולה התבטלה.

אולי גם זה הלך, אני לא יודע. זה צריך לשאול את האדמו״ר מקוץ,

שהוא יגיד לנו, יראה לנו.

אבל מבחינת ההלכה, אתה רוצה ליהנות מהשמן?

יש דרך,

בדרך הזו שאמרנו,

יבטל את זה,

ויהיה צד היתר בדבר.

גם בייסורי דה רבנן אחרים, גם שם לא שייך את הכלל הזה. כדאי,

בשר בהמה בחלב, תערובת כזו אסורה מדאורייתא.

אבל בשר עוף בחלב,

התורה לא אסרה.

לא תבשל גדי בחלב עמו.

כאן העוף לא שייך בו חלב אם,

ולכן איסור רק דה רבנן.

יש לה על השולחן צלחת מרק עוף,

העבירו את הבקבוק לדייסה של התינוק,

וניתז, כמה טיפות, ניתז בתוך הצלחת.

הכל התערבב.

אתה הולך לרב, הרב בודק, אין פי שישים.

מה עושים?

הוא לא חייב לשפוך את זה.

אלא,

ישו בתוך הקדרה, יש לו הרבה עפות,

ייקח את הצלחת הזו,

יחזיר מתוך הקדרה הגדולה, הכל יהיה בטל ב...

ויהיה מותר לאכול. מה שהגמרא אמרה בביצה ד',

שאין לבטלים איסור לכתחילה.

הגמרא כותב את זה להלכה שם,

בסימן צדיקתא צעיפה,

הכוונה היא,

יש לי סיר גדל של עוף.

הוא לוקח מעט חניו, מטפטף,

ומזיד לבוא ולבטל איסור דה רבנן, ודאי שאין יותר.

אבל, בדוגמה הזו שאני אומר,

שכבר התערב בו בשוגג,

כשהתערב בשוגג יש מקום להתיר בדבר,

יכול להוסיף עוד,

לבטל את הכול בשישי.

כך הוא הדין גם לגבי תערובת של בשר ודגים.

הדבר הזה מצוי הרבה ביום שישי.

הרבה מהאנשים, כשרוצים לקיים מצוות פעמי החיים זכו.

הוא לקח בכף את הדג,

בא להעביר את זה לצולחת,

והיה שם סיר של בשר פתוח,

הדג נפל בתוך סיר הבשר.

אסור לאכול ביחד בשר ודגים, זה מביא חלילה צרעת.

מייד הוא לקח בכף והוציא את זה.

אבל,

כיוון שהבשר היה רותח,

הדג הזה נתן פעם,

ולכן הוא רץ עם הסיר לרב.

מה הדין שנסיר הבשר? מותר או אסור?

הרב מודד רואה, אין פי 60. יש פה פי 58. מה לעשות?

לזרוק את הכול? לא.

אם נאמר שהאיסור כאן הוא רק דה רבנן,

ממילא בתערובת איסור דה רבנן, אני רשאי להוסיף עוד קצת,

עד שיהיה פי 60,

ואז נוכל להתיר את כל אותו סיר הבשר, גם שמה יהיה לנו צעד היתר.

יש מחלוקת אם יש בדבר הזה היתר

שיהיה בטל בשישים,

או שחמירה סכנתה מאיסורה.

להלכה אנחנו אומרים, רוב הפוסקים אומרים,

שכן בטל בשישים,

ולכן גם פה יש לנו את הצד כולה להוסיף עוד קצת. כך הוא הדין גם בדברים אחרים.

יש לנו גם איסורי דה רבנן אחרים,

אם זה כחל או תערובת של יין נסך,

כל הדברים האלה אינם מדאורייתא,

אלא הבעיה היא רק דה רבנן,

ולכן אם קרה שהתערב,

יכול באמת לבטל את זה בשישים,

ואז לא תהיה בעיה בדבר.

כל שכן, אם יש לנו ספק מעיקרה,

אולי הדבר הזה איננו דבר שאסור,

וספק איסור יש לנו יותר היתר.

כך כותב הגאון הביצחק טייב בערך השולחן,

ביורה דעה סימן צדיק ט' סעיף ה'.

הוא מוכיח את זה מדברי הרמב״ם בהלכות תרומות,

שספק איסור מותר לבטל.

כך כותב השח גם ביורה דעה סימן קטו שספק איסור מותר לבטל,

ובא כל זה להלכה באור לציון חלק א',

יורה דעה סימן י״ד,

וכך ההלכה שספק איסור יש מקום להתיר לבטל את זה.

כגון,

הרבה ילדים כשיש להם בעיה עם השאול וכיוצא בזה,

הולך לרופא, הרופא רושם לו סירופ או רפאפן וכיוצא בזה, כשיש לו איזה היידק,

נותנים לו אנטיביוטיקה,

הטבע של הילדים, הם אוהבים את המתוק.

כדי שהילד יסכים לשתות את זה,

אז כל הדברים האלה הם דבר מתוק.

חלק מהם, מעורב בהם גליצרין.

הגליצרין הוא סומן מן החי או סינתטי.

קשה לנו לדעת אם זה עשוי מזה או מזה,

ולכן בא האבא ושואל,

אני צריך לתת לתינוק,

מה אני אעשה?

אתן לו או לא אתן לו?

מה, תגיד לו, תיקח את זה למעבדה, תבדוק.

אפילו אם היה לו מעבדה,

קשה לזהות גם במעבדה בין זה לזה.

כל כך זה דומה, כל כך זה שווה,

אפילו המעבדה, ספק אם תדע.

ולכן, גם כאן הפתרון, לפי דברי הערך, השולחן והשח,

תערב את זה בתוך הדייסה.

יש לך קפית אחת,

מתוך זה הגליצרין הוא סך הכל 10%. זאת אומרת,

גרם אחד הולך להיות שזה אולי גליצרין טרף.

שים את זה בתוך הדייסה.

יש לך יותר מ-100 גרם בדייסה,

ואז התינוק ישתה את זה,

בזה יהיה לנו את ההותר,

יהיה קל יותר להתיר,

בדרך הזו לעקוף את האיסור.

כמובן, לילד הקטן, כיוון שהוא חולה,

בוודאי שיש לנו צד כולה בדבר.

אבל למבוגרים,

כשיש לנו בעיה כזו,

קשה לנו יותר להתיר.

כדור,

למשקאות חריפים.

ברובם הגדול יש את הגליצרין.

אתה לוקח ויסקי,

הוויסקי הוא חריף מאוד, הוא שורף את הוושת.

האלכוהוליסטים, כבר הוושת שלהם,

אולי זה לא ושת, זה עשוי כבר מפלסטיק, מנחושת,

כבר סרוף, אין שם מה לעשות.

אבל אדם רגיל, הוושת שלנו היא דבר עדין,

וקשה לשתות דבר כזה.

מה הם עושים כנראה שנוכל לשתות הרבה?

הם מערבבים בתוך הוויסקי, מערבבים את הגליצרין.

הגליצרין הזה אולי הוא שומן מן החי.

מבחינת המחיר,

הגליצרין מן החי הוא יותר זול מאשר הגליצרין מהצומח והסינתטי. זו הבעיה שיש.

אפילו בירה לבנה.

יש לך כאן בארץ את התעשייה של הבירה,

יש לנו הכשר הבדק,

אדם רוצה לשתות, בירה שחורה, בירה לבנה.

בארץ אין לך בעיה, יש לך כאן את הכשר הבדק,

הכל בסדר.

אבל לצערנו, מייבאים בירה גם מחוץ לארץ.

והרבה אנשים קונים פחית בירה או דבר אחר,

הוא חושב שבבירה אין צורך,

לא צריך שום הכשר. הוא אומר לך, אני יודע, עושים את זה מסעורים.

נכון שעושים מסעורים.

אולי יש שם שני אחוז גדי צירים וטעם כעיקר דאורנטה.

ולכן, אין לו צד היתר

לא לגבי הבירה הלבנה,

לא בערק, לא בוודקה, לא בוויסקי ולא בקוניאק, לא בברנדי, כל הדברים האלה

חייבים הכשר.

כאן אתה לא יכול להגיד לו,

טוב, תערב את זה בתוך הכוס תה.

כאן, האדם הזה, ברוך השם, הוא בריא, הוא לא חולה,

ולכן, עיניו אמנה נאתי.

חיפשנו דרך,

התרנו בדיעבד לגבי ילד קטן.

אבל לגדול, אין מקום להתיר,

כי מדוברי מרן כאן, בסימן תרעז,

סעיף ד',

משמע נגד דברי ערך השולחן והשח,

ולכן לנו, המבוגרים,

צריך בוודאי להיזהר ולהחמיר בדבר.

רק אם יהיה הכשר בדעס על הבקבוק,

רק אז יהיה יותר לשתות,

על אבכי לא.

יהי רצון שיקוים בנו,

שגם לנו הקדוש ברוך הוא יעשה ניסים ונפלאות,

והדליקו נרות בחצרות קודשך במהרה בימינו,

אמן ואמן.

חבר הכנסת