שכח יעלה ויבוא? דיני טעויות בתפילה והשלמתן הלכה למעשה

 - - - לא מוגה! - - - 

עוף בהשגחת הרבנות חדר הרב ורנר האם מותר לתת לאדם שלא מקפיד או לזרוק טוב בדעבד אפשר לתת לאדם אחר אבל בלכתחילה לא לקנות לזרוק את זה או לא לזרוק מותר לתת לת כן האם רווקה בעולם מותרת לכהן אם היא חיה עם גוי עם אדם שאסורה לו זאת אומרת אסורה להתחתן איתו אז ממילא נפסלה לכ כהן אבל אם היא חיה עם יהודי לא נפסלה לכהן רק לכהן גדול נפסלה אבל לכהן אדיות מותרת מותר לקחת הציץ תשתוף אותו במטיה כן למה לא יש בזה לקחת אדמה כן אדמה למלא זה לא המילוי הזה זה התוספת זה כאין זריעה גם זה אסור הציץ לא נקום הרב איך לשתוק באמבטיה אם הוא לא נקוב או גם נקוב אפילו בנקוב אני קורא סימן תכב הלכות ראש חודש ערבית שחרית ומנחה מתפלל 18 ברכות ואומר יעלה ויבוא ורצה צריך להזכיר מעין המאורע ביום ראש חודש בתפילה ערבית שחרית ומנחה אומר שם יעלה ויבוא שכח ולא אמר הגמרא אומרת בשבת כ"ד בברכות ל בשני המקומות הגמרא אומרת שבעבד יצא כי בלילה לא מקדשים את החודש אבל כל זה בדיעבד ולכתחילה אין לו היתר לדלג אפילו אם הרווח שלו יהיה שיוכל להספיק את עניית יהיה שמי רבה עניית קדיש קדושה גם כן אין לו היתר למהר ולדלג אלא חייב לומר את הכל הכלל אין מעבירין על המצוות כך הוא הדין גם לגבי חנוכה ופורים אנחנו אומרים על הניסים גם שם אם לא אמר על הניסים בדיעבד יצא אבל גם שם הדין הזו רק בדיעבד בלכתחילה בוודאי שלא זאת ועוד הרי רבנו תם סובר שרק בזמנם מי שלא אמר יעלה ויבוא יצא בזמננו מי שלא אמר יעלה ויבוא בערבית חייב לחזור תודה טעמו ונימוקו כמו תפילת ערבית רשות כעת קיבלנו על עצמנו כחובה אז ככה הוא הדין גם בזה גם באמירת על הניסים או יעלה ויבוא בערבית קיבלנו על עצמנו את זה כחובה ומי שלא אמר חייב לחזור כך פסקו להלכה גם המרדכי בשם רעביה ולכן בלכתחילה אתה לא יכול להביא את עצמך על ידי ספק ברכה בידיים ולכן המסקנה היא כמו שאמרנו שיאמר את יעלה ויבוא בערבית גם אם על ידי זה יפסיד את אמירת הקדיש בבוקר שחרית או במנחה אם לא אמר יעלה ויבוא חייב לחזור כל זה לאדם יחיד אבל חזן בתפילת הלחש שלו שכח ולא אמר יעלה ויבוא לא חוזר משום תורח ציבור. כן. איך הוא יצא ידי חובת התפילה? יכוון בתפילת החזרה ושם יצא ידי חובה. אם האדם הזה בחזרה קרא לו טעות, ברגע שהציבור מרגישים, מתקנים אותו, קורה לפעמים שלא רק הוא טועה, אלא גם הציבור חצינים ולא הרגישו כמו בכל אדם. כך הוא הדין גם בחזן. כך מרן כתב בסימן קכו סעיף ד כל מקום שהיחיד עם טעה חוזר כך גם החזן אמר ברוך אתה השם עדיין לא אמר המחזיר יכול לומר בדני חוקך אבל אם סיים וחטא מחזיר שכינתו לציון אין לו ברירה אלא לומר את יעלה ויבוא בין ברכה לברכה כשיסיים כל מלך חנון ורחום אתה ימשיך הלאה מודים אנחנו לך אם המשיך כבר מודים ושמה נזכר חוזר לברכה ברכת רצה. כך גם נזכר באמצע עשים שלום יחזור לברכת רצע הכהנים ברכו כבר ברכת כהנים ואחרי ברכת כהנים שים שלום סוף סוף אחד מהאנשים או החזן נזכרו שהוא לא אמר יעלה וארו אמנם אנחנו מחייבים אותו לחזור לרצה תפסת אותו חיים אין לו אז אולי תשאיר דעה אצלי בבית שהילדה תראה תגיד לו שלא יחכה כן מספר שלי לעלות חזן בחזרה שיגידו לו שלא יחכה שאני כבר פה שיגיע לכאן כן קללתי ביחיד שניה להתפלל לבד או שאפשר להגיד כחן שיתן לי חזרה אפשר אפשר אם החזן מסכים יכול לתת לך תהיה במקומ עדיין לא יצא בחלפי הקבלה יש בזה כפדה אבל לפי הפשט לא נורא ולכן אמרתי אם החזן לא מקפיד לא נורא אבל אם הוא לא רוצה לתת לך אז תעמוד לידו תמוד לו ותתפלל יחד עמו את כל התפילה תצא בזה ידי חובה אני חוזר חזן בתפילת החזרה לא אמר יעלה ויבוא לפי הדין חייב לחזור ולכן אם הוא נזכר באמצע עשים שלום חוזר לרצה השאלה היא רק על הכהן יחזר פעם שנייה או לא מחלוקת והמסקנה היא שלא יחזור גמר סיים מברך את עמו ישראל בשלום יהיו לרצון רק אחרי שחתם השם צורי וגועלי נזכר שלא אמר יעלה ויריבוא בדעבד לא חוזר את כל התפילה כאן היה צריך לחזור לראש משום תורח ציבור לא חוזר מסיים הרשבה מה תגיד הרי הוא צריך לומר יעלה ויבוא מה יהיה אם יעלה ויבוא שלו יש לפניו ותפילת המוספים מוסף שמה יזכיר לציבור לעם את עניין ראש חודש ולכן בדעבד יצא נחלקו מרן והרמה לגבי שבת או יום טוב אם קרה דבר כזה בשבת בראש חודש ולא אמר יעלה ויבוא דעת מרן שחוזר גמר את כל התפילה שם צורי וגועלי חוזר לראש כל הטעם למה למה לא חוזר במי החול לראש בגלל תורח ציבור? תורח ציבור שייך במי החול שיש עבודה. יום שבת אין עבודה לכן מחייבים אותו שיחזר שוב את כל העמידה. הרמה חולק אבל אנחנו נוקטים כדעת מרן שתחייב לחזור את הכל. לכן צריך לשים לב לעקוב אחרי החזנים. לא צריך לסמוך עליהם יותר מדי כי יש להם מדי הפעם טעויות פשלות כמו שאומרים אני התפללתי במקום התפללתי מנחה ולחזן היה דף קרוע גמר מברך השנים המשיך תשכון בתוך ירושלים הוא לא הרגיש וגם האנשים לא הרגישו עד שאני התקרבתי להגיד לו הוא כבר הגיע לשמע כולנו אני אומר לו אדוני דילגת מסתכל עליי ככה מה פתאום מסתכל ימינה שמאלה גם האנשים עד שהוא מתבונן טוב הוא רואה דף אחד קרוע חסר לו דף הוא הסתכל טוב ראה מברך השניים תשכון אז לפי הדף הקרוע הוא הבין שבאמת זה נכון שהוא דילג אנשים לפעמים לא שמים לב לא מרגישים סומכים על הנהג כמו שאומרים יותר מדי איך גם בתפילת הנחש מנחת מוד דילק יכול להיות יכול להיות שקרה לו גם בתפילת את הלחץ תכן הוא מתפלל באותו סידור גם בלחץ אני קרא שדילגתי ובאמצע הכזכרתי שדילגתי שמת לב בחזרה ואף אחד לא שם מהקד ואני חזרתי חזרה וכשחזרת שמו לב או לא הרגישו בשכבה מקומה היו עמומים מה קרה למה חזרת למה כן אבל זה כן ספר כל יהודה מביא שכל הציבור טעה ולא שם לב אמא שלו מלמעלה י האמא טוב חדש מלך עולם שהכל נהיה בטוב אדם שמתפלל יחיד ולא ידע שזה ראש חודש, עבירה גוררת עבירה, התפלל תפילת חול. בצהריים אוכלים יחד עם החברים, ארוחת צהריים ואז הרגיש, החבר שלו אומר יעלה ויבוא. ברכת המזון יש יעלה ויבוא. אז האדם הזה נזכר היום חודש טוב ומבורך. נו, מה אמרתי בבוקר? בלי ויבוא, בלי הלל, בלי מוסף? מה עושים? טוב, להציל את המצב. הוא זכר בסתמר יש מניינים גם בשעה אחת הוא רץ מיד לסטמר ומהר מהר התפלל שמה תפילת מוסף איך? עד 11 52 עד זמן מנחה מה שחרית אבל מוסף אה מוסף של ראש חודש לא מוסף יש עוד זמן הוא רץ מיד לסתיר הם מקפידים על זה אם אחד יבוא בשתיים להתפלל לא יתנו לו מה זה השעה הזו מי קבע להם את השעה הזו הרבי האדמור אני לא יודע טוב מוסב כל היום אין שם עניין אחרי אין אז לא יש אנשים מתפילין ציצית אני לא יודע אם הם זה מיני לא נראה לי טוב אני איזה חודש עברתי משם ב-12 היה בברך דוד הנה אתה רואה 12 בברך דוד טוב חודש זמן מנחה היה ב-12 היה שעון מתי שעון חורף או שעון קיץ חורף היה כן טוב אז כמו שאמרתי האדם הזה רץ מהר התפלל שמה מוסף אחרי שהוא התפלל מוסף אחר כך הלך לחכם לשאול שאלה כך וכך קרה לי מה אני עושה יש מחלוקת גדולה באחרונים מה דינו של האדם הזה. האם צריך עכשיו להתפלל מנחה שתיים או לא? אם היה שואל אותנו מעיקרה אז היינו אומרים לו כך הסדר הטוב הוא קודם כל מנחה שתיים חלל מוסף זה הסדר הטוב כאן הוא לא שאל שאלות הוא רץ מיד התפלל מוסף ואחר כך הוא בא לשאול הורה שבוס כמו שאמרנו אם היה שואל היה טוב, אבל הבעיה שהוא לא שאל ולכן יש מחלוקת האם תפילת התשלומין שהיה צריך להתפלל במקום שחרית האם סליחה רב מי זה הנה הרב שמואל יוסף הכהן הוא תמיד מגיע לחניה למטה הכהן מגיע לחניה למטה שתרד למטה תגיד לה כן כמו שאמרנו אם היה שואל מעיקר היה טוב, היה יכול להתפלל גם תשלומין לשחרית, היה מרוויח את הכל אבל כאן המחלוקת היא הוא הולך להתפלל מנחה בתפילה השנייה, תפילת התשלומים. בשביל מה אתה חוזר? בשביל לומר יעלה ויבוא. בבוקר בשחרית לא אמרת יעלה ויבוא. כעת אני צריך לומר יעלה ויבוא. אבל כבר אמרת מוסף. כמו בחזן אתה אומר למה החזן לא חוזר שתפילת המוספין לפניו גם ביחיד הזה הוא כבר אמר בפועל תפילת מוסף זה הוויכוח שיש הרמע מפנו אומר שיצא ידי חובה בדיעבד ולא התפלל מנחה שתיים הגאון חידה חולק עליו הגאון חידה מביא שהרשבה אומר שחוזר והטענה היא הרמע מפנו היה מגדולי האחרונים אם הוא היה רואה את דברי הרשבה, מן הסתם היה חוזר בו. אין כוח לאחרונים לחלוק על הראשונים. זו טענה של הגאון חידה ודברי הגאון חידה העתיקו הרבה אחרונים. כך פסקו להלכה פרי חדש ערך השולחן של מי ציבור זכרו לאברהם ובא כל זה בשערי תשובה ועוד. אבל הדבר לא כל כך פשוט עדיין יש בזה ספק ומחלוקת. מחלוקת מתחילה כך. אדם שיש לו טעות לא אמר יעלה ויבוא. התפילה שלו אפס כאילו לא תפלל. או שהאדם הזה תפלל חסר לו דבר גדול בגלל הדבר הגדול הזה מחייבים אותו לחזר שוב. זה הוויכוח שיש בין הראשונים. אם תאמר כדברי התוספות בברכות כו שזה כן נקרא תפילה. זה לא ברכות לבטלה אלא שחסר לו בשביל החיסרון אנחנו מחייבים אותו לחזור אם תלך לפי התוספות אז כאן אצלנו זה מסתדר יפה עם דברי מסתדר יפה עם דברי הרמע מפנו מה כל העניין הוא לא התפלל שחרית הוא התפלל שחרית אלא מחסר לא יעלה ויבוא אמר מוסף תיקן את זה במוסף אבל לפי דברי הריף וחכמי פרובינציה אדם שלא אומר יעלה ויבוא פירוש הדבר שכל התפילה ברכות הבטלה הכל אפס אם חסר לו תפילה צריך להתפלל מנחה שתיים אז הרשבא יכול להסתדר טוב עם דברי התוספות בברכות כו ולכן לפי שיטה זו כיוון שהאדם הזה חסר לו תפילה לכן הרשבא אומר אנחנו לא פוחדים אנחנו אומרים לו תתפלל מנחה שתיים אבל מי אומר שהרמע מפנו יודע למהלך הזה אולי הרמע מפנו אולי יסבור אחרת ולכן עדיין יש לנו ספק ברכה לבטלה לכן הפתרון הוא שיתפלל מנחה שתיים אבל יאמר קודם תנאי לנדבה יאמר כך אם אני חייב יש שם תשלומי שחרית ואם לו אם אני לא חייב יהיה נדבה על ידי התנאי הזה לנדוה הוא מציל את המצב לגמרי הזכרנו את המחלוקת הזו לפני חודש מישהו זוכר מה הייתה הדוגמה בדיוק לפני חודש? איך הכלת זוכרת? דיברנו לגבי ליל סוכות. אנחנו אומרים רצבחצנו ויעלה ויבוא. היה השנה ליל כיפור ליל סוכות היה ליל שבת ברכת המזון אמר שכח לומר את צבחליצנו אמר יעלה ויבוא הדינו חוזר חזר בפעם השנייה אמר את צבחליצנו שכח יעלה ויבוא מה הדין צריך להתפלל תפילה שלישית או לא תלוי במחלוקת הזו אם תאמר כדברי הריף וחכמי פרובנצה כשיש לאדם טעות אז אם כן זה אפס ראשונה הייתה אפס ברכת המזון השנייה גם אפס אפס ועוד אפס אפס אם כן צריך לחזור פעם שלישית אבל לפי דברי התוספות בברכות קו אפשר לחבר ביחד הראשונה והשנייה בסך הכל יש לו גם רצה גם יעלה ויבוא בדיעבד יצא סוכות עלה ויבוא ב יש לך כן ליל סוכות הראשון הלבדקולעלמה אנחנו הגברים חזרים פסח נשים נשים לא גם פסח וגם סוכות הנשים יש הבדל בין פסח לסוכות אבל אנחנו חייבים לאכול מדאורייתא כזית בסוכה אז הלבדקולמה אם לא אמר יעלה ויבואז דאורייתא לא אין מחלוקת הלילה הראשון הלבדקולע עלמה חייב לאכול כזית אין ספק אז לכן לפי התוספות אתה יכול לחבר הראשונה אמר רצה השנייה אמר יעלה ויבוא תחבר את שתיהם בדיעבד יצא למה הדבר דומה הבאנו משל יש לי שתי מכוניות תקועות אני מכונאי טוב אני מוציא חלקים מכאן שם כאן ואז האוטו נוסע גם בעלייה גם אז לפחות יהיה לי אוטו אחד אז להבדיל גם פה זה טוב או כמו שאמרו הריף חכמי פרובינציה שזה אפס ועוד אפס איך ההלכה שם שיאכל עוד כזית יברך המוציא יאכל עוד כזית ועוד הפעם יברך ברכת המזון יצאת ידי חומה לבד כל העלמה ואם הוא שבע יותר מדי לא יכול לאכול מה יעשה לא יכול לא מסוגל לאכול יחפש את הסטמר יחפש זה שכן סתמר אתה עדיין לא בירכת ברכת המזון תברך בשבילי אתה מברך בכל רם תכוון לפתור אותי זה הפתרון יושב לידוזה מה ספק ברכות להקל שמה אין לך עצה כאן בתפילה מצאנו פתרון טוב מצאנו תנאי נד נדבה אבל שם אתה לא יכול להגיד לו שיעשה ברכת המזון נדבה אין ברכת המזון נדבה יש או חייב או לא חייב אין נדבה בברכות מזון דאורייתא אם הוא אכל מדובר פה שהוא אכל אפילו אם האדם הזה אכל אפילו אם הוא אכל ושבע שהתחייה בברכת המזון מדאורייתא כותב התשבץ ברכת המזון דאורייתא אבל להזכיר מעין המאורע יעלה ויבוא ורצא זה לא דאורייתא אלא כל זה רק מדרבנן כן אבל הרב אומר שפה אין כלום לא ברבקת המזון אין כלום מדרבנן לא מדאורייתא מדאורייתא או בערך בקת המזון וודאי ידי חובה מן התורה וכי התורה אמרה ואכלתה ושבעת וברכתה עם רצה וחליצנו התורה לא אמרה איזה ברכת חבת הכוונה היא מדרבנן לא מהתורה מהתורה אתה צודק זה בסדר אבל מדרבנן חסר לו ומדרבנן כאילו מחקו את הכל אתה מוריד את הכל מהמסך מדרבנן אז אז כאן הספק הוא המחלוקת בראשונים היא בדרבנן ספק דרבנן לכולה ולכן בדעבד לא יברך ברכת המזון אם אין לו את הפתרון הראשון הוא לא מסוגל לאכול עוד כזית אין לו את הפתרון השני אין לו לא זכה להיות שוכן של חסיד צעת מר אז בזה הפתרון האחרון הוא ספק ברכות להקל כל המקרה שלנו מוסף אם אדם לא עבר זמן מסו שחר מוסף כן ועוד עזמן עוד עז בזמן חצות אז שרוץ מיד יתפלל שחרית שחרית קודם לחכות קודם כל מיד שחרית ילך לפי הסדר ירוץ מיד יתפל שחרית יגיד יעלה ויבוא לא במפי הסדר הוא מתפלל מוסף כבר לא קודם כל שחרית כיוון שעדיין לא הגיע חצות עוד לא לא עבר הזמן שירוץ מהר התפלל שחרית ואחרי זה הלל ואחר כך מוסף לא מוסף הוא התפלל הוא טע התפלל מוסף עכשיו הוא בא לשאול אחרי שהוא תפלל מוסף עדיין לשו זמן תפל השע זה התנה לי דבר יאמר אם אני חייב עדיין לשם שחרית יהיה תפילת שחרית ואם לא נדבר זהו זה מה שיעשה אם אדם לא יאמר לי ירו במחה נפקה אחרי חצי שנה עכשיו צריך לחזור אז מה הטעם שלו אומר לא יוצאים תנאי לדבר אלא לפי מי שאומר שזה כי אין מחלוקת ששכח דבר א אין מחלוקת אדם שאמר את המנחה ולא אמר יעלה ויבוא כולם מודעים שחייב לחזור אין בזה זה לא אבל הרב אמר שיש כאלה שאומרים שזה תפילה רק שכח דבר א בסדר נכון זה תפילה זה לא לבטלה אבל חכמים חייבו אותו לחזור כי הוא שכח דבר חשוב מאוד ולכן חכמים חייבו אותו לחזור את התפילה וזה מה שהוא צריך לעשות דה שאומרים שהוא שכח דבר גדול גם יחזור כולם מודעים שחוזר השאלה היא למה חוזר והנפקמני הבאנו בשתי הדוגמאות האלה שאמרנו יש עוד כמה דברים נפקהמינה מרן דיבר בזה למעלה בסימן קח ח הדוגמה שם היא כך האדם הזה התפלל מנחה ביום ראש חודש שכח ולא אמר יעלה ויביר אם היה נזכר מיד היה מתקן מיד לא נזכר בלילה הוא ראואה את החכם פוגש את החכם בשעה 5 רבנו אני לא אמרתי עלה ויבוא במנחה מה הדין הרב מסתכל שעה חמש צת הכוכבים הוא לא יכול להתפלל כבר מנחה שאלה היא אם יאמר הערבית שתיים אם היה ראש חודש יומיים יאמר ערבית שתיים, אבל בלילה השני זה ליל ב, זה לא ראש חודש. האם צריך לחזר או לא, גם זה שנוי באותה מחלוקת. היינו, אם נאמר שאדם שלא אמר יעלה ויבוא, כאילו לא יתפלל בכלל, זה אפס, אז תחזור עוד הפעם ותתפלל ערבית שתיים. למרות שבערבית הוא לא יכול לומר ראש חודש, הוא לא יכול לומר יעלה ויבוא, שיחזור ויתפלל. אבל לפי דברי התוספות זה לא אפס אלא כל מה שמחייבים אותו לחזור בגלל החיסרון כדי שיאמר יעלה ויבוא כאן בלילה אין לו יעלה ויבוא אם כן בשביל מה לחזור זה הנפקמינה במחלוקת מרן התייחס לזה בסימן קח סעיף יא ומרן נתן לנו עצה שיאמר אם ההלכה כריף תהיה תפילתי חובה תשלומין ואם לו תהיה תפילתי נדבה והתפלל ערבית שתיים זה התקנה לאותו אדם זה טוב במדברים אמורים בחול ליל שבת אי אפשר לעשות תני לנדבה קרא לו דבר כזה בליל שבת מה יעשה יאמר לחזן שיכווה על יכוון עליו בברכת מעין שבעמנחה של שבת היה לו בעיה אז מה מתפלל בן של מוצא שבת שתיים אדם שלא תפלל מנחה ביום שבת זה קורה הרבה בחורף אכל חמין טוב והיה עייף, קם בנץ, קם מוקדם, היה עייף. הוא חשב שהוא ישן חצי שעה ויקום להתפלל. אשתו, הילדים הלכו לבקר את הסבא, היה שקט והשקט הזה נתן לו לישון, מתעורר 5ח ורב שש. זהו איבד סעודה שלישית, איבד מנחה. טוב, הוא רץ מיד מתפלל בבית הכנסת צריך לומר ערבית שתיים בראשונה יאמר אתה חונמתנו בשנייה לא יאמר וזה הוא משלים את מנחה יש שאלה אז כן לפי זה הפוסק הזה שאומר סובר שהפוסקים שסוברים ש הכל לא כאן כאן הוא לא התפלל בכלל כאן אין ויכוח כאן כיוון שהוא לא התפלל אותו אז מה אבל פה זה לא אותו זה פה זה תפילה של שבת זה תפילה של חול מה זה אם אתה אם אתה בא לבוא ולומר שיש חסרות שלו זה לא מועיל אפילו שהתפלת לאחר מכן תפילה אז זה תפילה של שבת הגמרא דנה בשאלה שלך בברכות כו והמסקנה של הגמרא גם כשלא התפללתי מנחה אני מתפלל ערבית שתיים ותמיד תפילת התשלומין זה כמו ורח אצל בעל הבית כן מה בסדר ולכן כאן הליבה דקולעלמה המסקנה של הגמרא שכן צריך להתפלל ערבית שתיים אין בזה מחלוקת גם מנד אמר שסובר שגבי בין התוספות בין התוספות בין להריף בין לאמור ובין לאמור לבד כל עם צריך אין בזה מחלוק כל הבעיה מתחילה כשהאדם הזה ביום שבת התפלל תפילת מנחה של שבת רק היה חסר לו יעלה ויבוא ובמוצאי שבת מוצאי שבת זה כבר לא ראש חודש אין תקנה שם יש תקנה שמה יש שמה אתה יכול במוצאי שבת תנאי לנדבה תעשה תנאי לנדבה תרוויח רק רגע רק רגע אם נאמר שהלכה כמו הריף שאדם שלא אומר יעלה ויבוא חלילה זה אפס נכון עכשיו הוא חיה בתפילת ערבית שתיים אז הוא אומר עכשיו תפילת תשלומי אולי ההלכה כי התוספות שלו אז הוא אומר תנאי לנדוה במוצאי שבת אין לו בעיה ליל שבת הוא לא יכול להתפלל בצורה הזו. קורבן נדבה יש בחול. אין קורבן נדבה בשבת. כמו שלמדנו במשנה, לא שבת ולא יום טוב. אז אין קורבן נדבה, אין גם תפילת נדבה. אז מה הוא יעשה לצאת ידי חובה לבדכול העלמה? יאמר לחזן, תכוון עליי, תוציא אותי ידי חובה בברכת מעין שבע. אמנם גם זה מחלוקת, אבל רבנו משה גאון ומרן בסימן רסח סעיף יג כתבו שהדבר יכול להועיל. יש אפשרות בברכת מעין שבע לצאת ידי חובת התפילה ויעלה לו כאילו תפלל תפילת מנחה בערב שבת. זה הפתרון לשעת חירום. הנפקמינה במחלוקת הזו עוד האדם הזה התפלל מנחה ביום שישי זה ושכח ולא אמר ברך עלינו אם נזכר מיד מיד הוא נזכר מתחיל מיד אומר את כל התפילה מחדש לא נזכר מיד או שהאדם הזה לא יודע הלכות חיכה עד שהרב יבוא הרב הגיע בשעה 5: שואל אותו למה תברך עלינו מה הדין עכשיו חמש זה צאת הכוכבים הוא לא יכול לומר עכשיו את תפילת מנחה הפסיד מה יעשה בלילה צריך להתפלל ערבית שתיים בליל שבת או לא גם זה תלוי באותה מחלוקת לפי דברי הריף חכמי פרובינצה אדם שלא אמר ברך עלינו התפילה שלו אפס כאילו לא התפלל מנחה כן צריך להתפלל ערבית שתיים אבל לפי דברי התוספות בברכות כו זה כן תפילה אלא מה חסר לו ברך עלינו האם בליל שבת כשהוא יגיד ערבית שתיים אתה קידשת האם שם הוא יכול לומר ברך עלינו לא הוא לא יכול לומר ברך עלינו אם כן מה התועלת שיחזור וכאן אתה לא יכול להגיד לו שיעשה תנאי לנדבה שוב אתה חוזר אתה אומר לו את העצה שיאמר לחזן תכוון עליי תוציא אותי בברכת מעין שבע הרב התיקון חייב לעשות על ידי אותו נוסח או שזה תיקון בעצם התפילה עצמה אז אז זה זה תפילת תפילה זאת מעולה תפילה בסדר אבל שיכוון שיהיה אולי נדבה אתה צריך ביטוח אסור לך לנסוע באוטו בלי ביטוח זה מסוכן כאן הביטוח שלא יהיה ברכה לבטלה מה זה אתה אומר אם לא זה יהיה נדבה אז בחול יש לך את הביטוח הזה שבת אין לך את הביטוח הזה לכן אתה לא יכול לחזור בעצמך אתה אומר לחזן הוא מכוון עליך ברכת מאין שבע שמעת טוב ענית אמן זהו יצאת אולי ידי חובה דווקא מינה ראש חודש כסלב עוד שבועיים האדם הזה התפלל תפילה ראשונה שכח לא אמר ברך עלינו אבל יעלה ויבוא אמר חזר עוד הפעם תפילה השנייה להפך אמר ברך עלינו שכח שהבא שואל אותך יצאתי ידי חובה או לא שוב כמו הדוגמה של רצב חליצנו ויעלה ויבוא אתה מחבר שתי מכוניות יש לך לפחות אחד או שלא אם תאמר כמו התוספות אז יש לו בסך הכל שתי תפילות שהן אחת אבל אם תאמר כמו הריף וחכמי פרובינצה הראשונה אפס השנייה אפס אם כן לא יצא ידי חובה צריך עוד הפעם לחזור תפילה שלישית המסקנה היא שכן יחזור תפילה שלישית אבל יאמר תנאי לנדבה רק שיזהר שלא לא ישכח פעם שלישית כן שיתפלל מתוך הסידור שלא יהיה לו פשלה עוד הפעם אם האדם הזה שכח ברך עלינו ושכח גם יעלה ויבוא אבל נזכר באמצע הוא אומר שים שלום טובה וברכה ואז הוא נזכר לא אמרתי ברך עלינו לא אמרתי יעלה ויבוא עכשיו לאכן הוא חוזר גם זה שנוי במחלוקת והמסקנה היא יעשה כך יאמר ר את המשפט ותן תן לו מטר לברכה יתחיל מיד רצה יאמר יעלה ויבוא וימשיך הלאה למה אני עכשיו פוסק לרגע כמו הריף וחכמי פרובינציה מי שלא אומר יעלה ויבוא מרצב הלאה זה אפס כאילו הוא לא אמר נכון הוא לא אמר יעלה ויבוא מהמילה רצה כל הברכות האלה שהוא המשיך עד שים שלום זה כלום אז איפה הוא נמצא כעת הוא גמר כאילו את המילים שומע תפילה בן שומע תפילה לרצה. מי שלא אמר ברך עלינו יכול להשלים, יכול לומר ותן תנו מתה לברכה. אז הוא יכול להגיד עכשיו ותן תנו מתה לברכה ימשיך רצה, יאמר, יעלה ויבוא וימשיך הלאה. נמצא שהקלקול זה התקנה שלו הליבה דעריף חכמי פרובינציה. עוד דוגמה נוספת יהיה נפקמינה. את הנפקמינה הזאת כותב בספר הגל יעקב. האדם הזה בליל שבת במקום אתה קדשת התחיל אתה חונן המשיך טעות בתוך טעות במקום ברך עלינו ברכנו התחיל השיבע שופטנו החזן צועק יום השישי וכולו השמיים ואז האדם הזה מתעורר מהחלום שלו איפה אני השיבה שופטנו כבראשונה ליל שבת אחר כך הוא נזכר היה לו עוד טעות הוא לא אמר ברך עלינו. עכשיו איך איך יעשה? מרן כתב בסימן רסח סעיף ג אם קורא לאדם טעות בתפילה כל ברכה שהתחיל צריך לגמור אותה. כאן הוא צריך לגמור את הברכה הזו. הוא התחיל לשמה שופתנו. לפי דברי הריף חכמי פרובינציה כאן שהוא לא אמר ברך עלינו אז זה כאילו אפס. אז כאילו הוא עדיין נמצא בברכת השנים. מה שהוא אמר אחר כך תקע בשופר גדול תמחק את זה תוריד את זה מהמסך של המחשב את זה כאילו הוא לא אמר לכן תאמר לו תגיד ותן תנו מטר לברכה יחזור מיד לאתה קידשת לאו דווקא אתה קידשת אם נקרא דבר כזה גם בשחרית ומנחה של שבת גם כן יהיה אותו כלל אז השתמשנו בדברי הריף חכמי פרובינצה לתיקון לידך גיסה זה המשמעות זה הפתרון לשעת חירום אדם צריך לדעת את כל ההלכות האלה כי קורה לפעמים שאדם טועה לכן ישנן את הדברים האלה לפעמים האדם הזה עם הארץ אבל הוא מראה לך בסידור הוא רומז לך מה שקרה ואז הבנת מה קרה לו תן לו מיד את העצה תגיד ותן תנו מטר לברכה ויחזור מיד לאה קדשת וימשיך משם והלאה על הסדר הרב אם אני באמצע המידה ומישהו שואל אותי שאלה לה הוא גם באמצע המידה אני יכול ארמוז לו תרמוז לו כן אין ברירה כדי שלא יהיה ברכות לבטלה ברכות דאורייתא לכן תרמוז לו כדי שהוא לא ימשיך לא יעשה ברכות לבטלה אבל בלכתחילה אמרנו צריך לשנן החי אדם דן אדם שטעה באיזה דבר הוא לא יודע איך ההלכה אבל הוא זוכר אני למדתי את זה במשנה ברורה הוא זוכר איפה המשנה משנה ברורה לא נמצא לידי. משנה ברורה שמה. האם מותר לו ללכת באמצע העמידה? ילך יעיין רגע בספר יחליט מה ההלכה ולפי זה יעשה. אומר החיי אדם כן ההליכה הוא לא מטייל באמצע. הוא הולך לטייל עכשיו זה הליכה לצורך התפילה. ולכן הרב אומר שמותר. יש חולקים. יש מחלוקת גם בזה. שוב המחלוקת תלויה בזה. אם תאמר ההלכה כמו הריף וחכמי פרובינציה שאם יש לו טעות והוא ממשיך זה ברכות לבטלה כל התפילה שלו אפס להציל ברכות לבטלה שלא יעבור עליו לא תיסא את שם השם ואלוהיך על השם כדאי שילך כמה פשיעות אבל אחרי שהוא למד את ההלכה שם לא יחזור חזרה לכאן שם יעמוד ליד אהרון איפה שהוא ראה את הספר שם היה שם ימשיך שמה יגמור את העמידה הכי טוב אמרנו שאדם ידע את הכל שהמחשב בראש יעבודו, אבל לפעמים הגיל עושה את שלו. אדם מבוגר בן 90, בן 100, לא תמיד יכול לזכור. טוב שהוא זוכר באיזה ספר זה היה. טוב שילך אין לו ברירה כדי שידע מה הדין. קוראים הלל בדילוג. הרמה פוסק כדעת הכל בו שאם אדם מסופק הוא לא יודע אם אמר יעלה ויבוא או לא מספק לא חוזר כלל בידינו ספק ברכות להקל אבל מרן בבית יוסף הביא דברי הכל בו ומרן חלק על זה מרן פוסק את דעת הירושלמי שחייב לחזור ולמה הרי גם מרן מודה לכלל ספק ברכות להקל מדוע מרן מחייב היסוד של הירושלמי בספק שקול אז אני אומר ספק ברכות להקל כאן הרגל הלשון שלנו כל הימים אתה אומר ואתה ברחמיך הרבים אתה לא אומר יעלה ויבוא אז כאן על פי רוב חזקה שלא אמר יעלה ויבוא ולכן מספק מחייבים אותו לחזור הוא נמצא באמצע העמודים באמצע עשים שלום מספק חוזר לרצה גמר את התפילה ושם הוא נזכר כאן יש לו פתרון גם עליבה דהרמה יש לו עצה יעשה תנאי לנדבה אם אמרתי יעלה ויבוא יהיה לנדבה ואם לא יהיה לשם חובה ויחזור פעם נוספת אבל אם זה ביום שבת יום שבת אין קורבן לדבה הוא לא יכול לעשות את הפטנט הזה אז הפתרון הוא שיהיה חזן אם הוא יודע לחזן טוב שחרית מוסף מנחה יכול להיות חזן ואז בתפילת החזרה יאמר אם לא אמרתי יעלה ויבוא אז אני יוצא ידי חובה לזה גם לעצמי. ואם אמרתי אז יהיה רק בשביל הציבור. תפילת החזרה. זה הפתרון. כך יפתור את הבעיה בשבתות. הדוגמה של הירושלמי מתחילה בדברי המשנה. המשנה אומרת אדם שאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. והוא לא זוכר אם הוא אמר והיה עם שמוע והוא צריך להמשיך כעת למען רבו ימ שלא אמר זה הספק שיש לו והאדם הזה יש לו ספק דאורייתא בשחרית או בערבית מספק חוזר לבעיה עם שמוע אלא אם כן התחיל למען רבוכי נקד ואתה אז זה הירושלמי מוסיף רבי עשא אומר אם האדם הזה מסופק בתפילה יש לו על איזה ברכה ספק מספק חוזר למה תגיד תפילה דרבנן אלא ודאי ספק ברכות להקל בתפילה לא אמרנן כי אם הוא דילג איזה ברכה כל התפילה כולה ברכות לבטלה ולכן מספק מחזרין אותו דבר שמצוי הרבה בשחרית של הושענה רבה אנשים עייפים לפעמים אנשים נרדמים בעמידה סידור פתאום נופל מהיד יד שלו מתכופף לוקח את זה עכשיו איפה אני נמצא לפעמים הוא זוכר הוא היה באמצע השיבה שופטנו לפחות את זה הוא זוכר אבל לפעמים האדם הזה לא זוכר עכשיו הוא לא יודע מה לעשות לפי דברי הירושלמי את הברכה אתה חונן 100% אמרת מאיפה אתה מתחיל להסתפק מאשיבנו שיחזור להשיבנו לא יכול לומר אולי אמרתי השיבנו ספק ברכות להקל כי אם לא אמרת ואתה מדלג ברכה אחת הכל לבטלה זה הכלל שאמרנו ספק ברכות להקל בתפילה לא אמרנן דוגמה נוספת האדם הזה הגיע פמהרה בימינו מישהו צעק לו באוזן יעלה ויבוא בלבל אותו עכשיו הוא לא יודע איזה במהרה בימינו יש שניים בתפילה במרה בימינו ברוך אתה השם שובר אוהבים ומכניע עזדים יש עוד במרה בימינו ברוך אתה השם בונה ירושלים הוא לא יודע הוא בראשון או בשני שוב אותה הבעיה מספק צריך לחזור היינו אחורנית לומר ברוך אתה השם שומר אויבים ומכניע זדים לפעמים האדם הזה מתפלל מתוך הסידור והסידור מראה לו אז הוא נמצא ליד בוני ירושלים הקודם זה בדף הקודם אז לפחות הסידור זה מראה דרך מצוין נהג מצוין זה הפתרון אבל יש סידורים גדולים ששניהם שתי הברכות באותו דף הוא עדיין לא מדפדף דף אחר יש לו ספק. מספק חייב לחזור. האדם הזה לא יודע אם הוא אמר ברך עלינו או ברכנו. מסופק. חייב לחזור. הוא לא יכול לומר אולי אמרתי בסדר יותר משישה חודשים אמרנו ברכנו. לא אמרנו ברך עלינו. כיוון שלא אמרתי כל החודשים האלה את המילה ברך עלינו הלשון הורגלה. כל הזמן לומר ברכנו. מסתמה גם כעת הלשון הורגלה. איך הירושלמי ממחיש את זה? רבי ירמיה היה אומר, אני מחזיק טובה לראש שלי. אפילו כשאני לא מכוון, מגיע למודים, הראש אוטומט יורד. כן, נכנס להילוך, נוסע, הכל בסדר, למרות שהוא לא מתכנן את זה. אז גם פה מסתמה הוא אמר שלא כהוגן, זה לא ספק 50%. זה על פי רוב 90% שהוא אמר ברכנו. ולכן אם הוא עדיין לפני שמע כולנו יאמר שמה ותן תנו מתן לברכה אבל אם הוא הגיע כבר למודים חייב לחזור לברך עלינו כדי לתקן משם והלאה על הסדר לפני שהתפללתי שני תפילות התפלתי אחרי חודש האדם הזה כבר התרגל הלשון שלו התרגלה אז אחרי חודש אם יש לו ספק מסתמה הכל בסדר אבל כל מה שאני אומר חודש כל זה באדם בינוני. אבל אם האדם הזה חתי בין 101 וגם אחרי חודש הוא מרגיש שעדיין הלשון שלו לא התרגלה. זה תלוי לפי המציאות. ולכן כל מה שאני אומר חודש חודש זה לנו לאנשים צעירים. או העצה שמרן כתב בסימן קיז. תשנן 101 פעם. רופא חולי עמו ישראל ברך עלינו. אתה מרגיל את הנשון אתה עושה הרצה. במקום לנסוע עם האוטו על ריק 1000 קילומטר אתה עושה לו הרצה של המנוע על ריק. אותו דבר גם פה יגיד 101 פעם. מצא שבת אמרנו שתי דקות עכשיו כולם יגידו כל בית כנסת אמר כולם אמרו שננו את זה פתרו את הבעיה זו הכי טוב ואם נשאר לו ברכה אחת אוהב נגיד אוהב את ישראל אז אה ועכשיו הוא בספק אז אם הוא יסיים את יגיד את הברכה הזאתי ויחזור לך זה יעשה תנאי שאם הוא אמר או לא אמר יעשה תנאי לא אין אין תנאים ברכות קריאת שמע אין תנאים שמה אין אי אפשר להתנדב נדבה אתה יכול לתרום 101 שק אבל לא להתנדב דב עוד ברכה ברכות קריאת שמה אין ולכן אדם שאמר הגיבור והנורא יש פעמיים הגיבור והנורא יש בברכה ראשונה הגיבור והנורא קדוש הוא וכולם מקבלים עליהם עוד מלכות שמיים יש בברכה השנייה הגיבור והנורא בטחנו נגילה ונשמחה בשועתך הוא הגיע הגיבור והנורא והוא לא יודע איפה הוא לפעמים הוא צמוד לחזן או צמוד לסידור אז הוא יודע איפה בדיוק? אבל אלה שמתפללים בעל פה ולא הולכים עם החזן אצל האשכנזים החזן לא אומר בכל הרם את הכל רק התחלה וסוף הללויה הללויה שמה הולכים מהר יותר הוא לא יודע כאן מספק הוא לא יכול לחזור ולומר הגיבור והנורא בטחנו אלא יאמר הגיבור והנורא נגילה ונשמחה בשמועתך אם הוא רוצה לחזור עוד הפעם לאהבת עולם כן אבל הוא לא יכול לחזור מספק והסיבה היא לפי הרשבה אנחנו לומדים לומדים שאין כאן ספק ברכה לבטלה כי אין הצמדה מוחלטת בכל זה שמה התפילה כולה מהשם שפתה תפתח מברכת אבות עד המברכת עמו ישראל בשלום הכל מעכב הכל מחובר שלפת חסר לך ברכה אחת ברך עלינו הכל לבטלה הכל נפל כאן לא כאן אם הוא אמר אהבת עולם בלי יוצר אור בדיעבד הברכה היא כן טובה ולכן אתה אומר על הראשונה אולי הוא אמר ספק ברכות להק כן ימשיך הגיבור והנורא בטחנו נגילה ונשמחה בשועתך זה הדין שיוצא עלבה דרשבה ולכן אין לדמות את הדוגמה הזו לדוגמאות הקודמות של ספק ברכות להקל בתפילה כאן הדין הוא שונה לגמרי התכוונתי בתפילת מנחה רגילה אם הוא שכח ברך עלינו יעלה ויבוא נשאר לו עוד ברכה אחת אתמו ישראל אז אם הוא יומר את הברכה הזאת ויכול א יכול להיות א לסיים את התפילה יכול להיות הוא אמר ברך עלינו יעלה ויבוא אחר כך יעשה תפילת דבר שאם הוא לא אמר בסדר ערבית שתיים טוב יעשה ערבית שתיים וזה יציל את המצב או אם זה היה לו ב בערבית עכשיו הוא צריך מנחה שחרית שתיים מן החלמה יעשה תני לנדוה אבל את הנדבה הוא אומר בין עושה שלום עם רומם לבין התפילה השנייה לא צריך להקדים כל מה שאמרנו תפילה שתיים אסור לו לחזור פעמיים את ברכות יוצר רק את העמידה שםספתי תפתח ברכות יוצר אור בקריאת שמה הוא אמר אותם בסדר אסור לו לחזור אלא שחרית שתיים הכוונה רק את העמידה או מנחה שתיים רק את העמידה הוא לא חייב לחזור עוד הפעם למנצח על הגיטית כך גם בערבית בכל ימי ראש חודש צריך לומר הלל אתה אומר הללו בקודשו יש שמה 12 הילולים כנגדם אנחנו אומרים בכל ראש חודש הלל אבל הגמרא אומרת בתענית כח שלא אומרים הלל שלם אלא מדלגים את הקטעים לא לנו ואהבתי כל עם ישראל נוהגים לומר את ההלל אין בזה שום ויכוח כמו שהגמרא אומרת שם בתענית כח כך כולנו נוהגים המשמעות של הגמרא שמה שבזמנם עדיין המנהג הזה לא היה נפוץ לא כולם היו אומרים את זה אבל היום בעולם כולו כל היהודים בכל העולם כל העדות כולנו אומרים הל הלל והשאלה היא לברך על ההלל או לא לברך על ההלל? הרי הגמרא אומרת שזה לא חובה, זה מנהג. אם תאמר שזה מנהג, אולי לא מברכים על מנהג. הרי הגמרא אמרה בסוכה מד ביום השענה רבה אתה לוקח חמישה בדי ערבה, חוט אותם, חבית חבית ולא מברך. למה לא מברכים? כי זה מנהג נביאים ולא יסוד נביאים. אם כך תאמר הוא הדין גם פה שעלה עלה לא יברך ובאמת כך כתבו להלכה הרמבם ורבנו ישעיה מטרני יש אומרים כך גם בדעת רשי אבל רוב הגאונים והפוסקים לא אמרו כך אלא צריך לברך על ההלל של ראש חודש וציונו לקרוא את ההלל כך דעת בעל הלכות גדולות רב סעדיה גאון רב נתרוני גאון רב הי גאון. כך דעת הריף הראש המאירי כמעט כל הפוסקים כולם אמרו שכן ברך והתוספות הרגישו בזה. תוספות שם שאלו אם אתה אומר חבית חבית ולא בריך למה על ההלל של ראש חודש כאן אפשר לברך? הרי גם זה מנהג. הסבירו התוספות שמה זה נענוע בעלמה אתה עושה דבר קל על זה לא צריך לברך אבל אומר הלל זה דבר חשוב מאוד מנהג חשוב כזה בוודאי שמן הראוי שכן ברך אלה דברי התוספות וכך נוהגים כל האשכנזים החסידים והליטאים כך נוהגים יוצאי טוניס ג'רבה הג'רבאים יוצאי אפגניסטן ההרטים מברכים על ההלל בראש חודש הטורקים יוצאי טורקיה וחלק מהמרוקאים המרוקאים בדרום היו מברכים יש חלק שלא היו מברכים במי כנס לא היו מברכים חלק כך חלק כך להלכה מרן מסכם מביא את המחלוקת ואומר המנהג כאן בארץ ישראל כדעת רבנו ישעיה והרמבם שלא מברכים על ההלל לכן אנחנו כאן בכל הבתי כנסת לא מברכים על ההלל בא מג'רבה, אתה אומר לו, ברוכים הבאים לעירנו הקדושה וכולי, תעשה לו קבלת פנים, תשים לו שלט בכניסה, הכל טוב ויפה. הוא שואל אותך, ראש חודש כסלב, אני אומר ברכה או לא אומר ברכה? הוא שואל אותך, יש בזה מחלוקת והמסקנה היא שלא יברך. מחלוקת היא לא רק בזה, על כל המנהגים שהיה לו שם בג'רבה. האם הוא מביא את כל המנהגים יחד איתו במטוס, יש לו מכולה של מנהגים, מביא במזוודה את הכל, או שישאיר את המנהגים שם ומקבל עליו את המנהגים של ארץ ישראל? מה תגיד? הרי המשנה אמרה חומרי מקום שיצא משם. על זה אומר מרן באבקת רוכל סימן ריב, זה דווקא כשדעתו נחזור הוא בא לכאן רק תייר. התייר יש לו חומרי מקום שיצא משם. אבל כאן האדם הזה גמר עם ג'רבה. זהו זה סוף הכס לכל צרותנו ברוך השם הוא הגיע לארץ ישראל והוא רוצה לעשות את הכל כמוני עליבה דמרן אין לו רשות לשנות במנהגי ארץ ישראל ואסור לו לברך על הלל יש חולקים העצה היא כך תעשה לו הטרה הטרת נדרים תעשה לו הטרה אחת על הכל מה הפתח שאתה פותח לו הוא אומר אני מתחרט שלא לא אמרתי בכל המנהגים האלה בלי נדר. ברגע שהוא אומר את המילה הזו, החכם עם עוד שניים יגידו לו מותרים לך, מותרים לך. ואז מהרגע הזה והלאה הוא לא ג'רבאי, הוא ירושלמי. לא צריך לקחת אותו למקווה, לעשות לו גיור לחומרה, אלא הוא ירושלמי. וזהו. הוא גמר עם כל המנהגים. וממלא יברך על ההלל בראש חודש. כולם ביחד. כן לפני 50 שנה ליד אשקלון הקימו מושב של ג'רבאים מושב ברחיה והרב שלהם היה הגאון עצום הרב של ג'רבה הגאון רבי רחמים חוויטיתא הכהן הוא בא יחד איתם הגיע ראש חודש שאלו אותו ילמדנו רבנו מה אנחנו עושים נגיד הלל נברך או לא נברך על ההלל אמר להם הרב כן תברכו על ההלל כך מוכח מהגמרא באהבה מציעה פג ולמה נשתנה מהדוגמה הקודמת שאמרתי הגמרא שמה עוסקת בפועל פועל צריך להגיע לעבודה עמוד השחר וכולי הגמרא מביאה את כל ההלכות והגמרא מקשה על זה בשביל מה אתה צריך להגיד לי את ההלכות האלה הרי תמיד יש בין עובד ומעביד תמיד תמיד המנהג הוא שקובע. אז נראה איך המנהג. אם המנהג שהוא מגיע בעמוד השחר אז הוא יבוא בשעה 5 עמוד השחר. הגמרא עונה לא מדובר כאן בעיר חדשה. ולכן צריך לומר את ההלכות האלה. שואלת הגמרא גם בעיר חדשה ליחזמך כעתו נראה מאיפה הם באו. לפי זה נחליט. הגמרא אומרת שהם לא באו קבוצה אחת מעיר אחת. זה בא מירושלים, זה טבריה, זה צפת, זה באר שבע לקוטא. מהקושיה של הגמרא משמע, אם באמת הם באו קבוצה אחת ממקום אחד, כל המנהגים שהיה להם קומפט חלים בעיר החדשה. ברכיה לא הייתה כמו ירושלים. ירושלים תמיד היה כאן אישוב. אז אם בא לכאן איזה ג'רבאי, אז הוא כמה כמה נטמע בתוכנו. אבל ברחיה זה לא היה כך, היה מקום חדש. הבניינים החדשים האלה באו הג'רבעים ישנו בתוכם. ולכן דעת הרב לדמות את זה למה שנאמר שם. ולא רק בזה, כל מנהגי ג'רבה יש להם אלפי הלכות בארבעה חלקי שולחן ערוך שהם שונים מאיתנו ועליהם לפי דעת הרב עליהם לנהוג חומרה בכל מכל קל. לא רק בזה. הנפקמינה גם לתימנים. התימנים הבלדים לא הולכים לפי מרן הולכים לפי הרמב"ם יש הרבה מושבים בארץ לך לפרסדור ירושלים תמצא מאות מושבים ברחבי הארץ כולם על טהרת הגזע לא רק ראש העין אלא תלך למושב אשתעול או לאחרים תראה מושבים שלמים כולם תימנים לפי דברי הרב יחול עליהם הדין הזה ואסור להם לשנות ממנהגי תימן אלא חייבים להמשיך לבשיט שיטת הרמב"ם לדוגמה אנחנו מולחים את הבשר אחרי המליחה אתה מבשל ואוכל הרמב"ם לא לא מכיר בזה הוא אומר לא צריך קודם חליטה במים רותחים עכשיו אנחנו כאן באנו לירושלים כמה קמה בטיל בסדר נגמר הסיפור אבל התימני הזה לא התבטל מושה ושתאו לא היו שמה קודם ירושלמים לא היו שמה אוכלוסייה אחרת אלא ישר מהמטוס הביאו את התימנים לאשתעול. אז התימנים האלה, הקבלה של הוראות הרמב"ם ממשיכה לחול עליהם ואסור לו לאכול בבית עוף מבושל כמו שאני אוכל. אחרי שהוא מולח ירתיח קודם מים ויעשה חליטה. יזרוק את החתיכה לתוך המים הרותחים ואחר כך והוא הדין אם יהיה מושב שכולו יזדים אז גם ליסדים יהיה אותו כלל רק רגע גם היזדים עשו כמו התימנים לחומרה כמו הרמבם כך סיפרו לי הרבה יזדים בחוץ לארץ לא היו שמים את העוף במים קרים על האש מחכים קודם שהמים ירתחו ואחר כך היו שמים את הבשר במים הרותחים ככה היה בזד אני לא יודע אם יש בארץ מושב של יזדים. יש בית כנסת יזדים אבל מושב על טהרת הגזע אני לא מכיר. זה הנשיא צריך לעשות להם להקים להם מושב חדש להביא את היזדים שנשארו שם. ואם הוא עוזב את המושב אחרי 20 שנה, שוב, הוא יעזוב את המושב ויבוא לכאן. ברגע שהוא יבוא לירושלים נוכל לעשות לו הטרת נדרים ויוכל לעשות כמוני כמוך כל המנהגים של ירושלים. אבל כל זמן שהוא גר שם, שם גם מטרה לא תועיל לו ויצטרך להמשיך באותם המנהגים שהיה לו. ולכן מצווה גדולה להקים להם תלמוד תורה. ותלמוד תורה צריך שיהיה לא בהיגוי שלי כמוני כמוך, בהיגוי התימני. איך בתימן היו אומרים ברוך אתה זה מה שצריך לעשות להם שה לומדים ביסודות. כן ביסודות אצל האשכנזים לומדים. בסדר אבל צריך שיהיה להם מורי אחרי הצהריים שיביאו מורי כדי שילמד אותם איך לבטא היטב שהביטוי לא ישכח מהם כיוון שהם כמו שאמרתי הגיעו למושב ויש להם שמורת טבע רוחנית באותו המקום הם חייבים להמשיך את המנהגים שלהם אני הבאתי דוגמה על חליטה יש עוד מאות הלכות בדברים אחרים אני אעבור לנושא אחר אבן העזר אישה שהתקוטה עם בעלה ומרוב קצתות, מרוב זה כבר נמאס לה ממנו, לא יכולה לחיות איתו חיי ישות, מאיס עליי, הוא היה מכה אותה, עושה לה כך ועושה לה כך, היא באה לבית הדין, מבקשת גט, האם קופין את הבעל, הטענה של מאיס עליי היא טענה חזקה, שבנות ישראל לא יהיו כישבויות חרב או נאמר לו, אי אפשר לכפות, הוא רוצה יגרש, לא ירצה לא יגרש מחלוקת בפוסקים הרמב"ם פוסק כופין אותו להוציא יש חולקים שוב מה ההלכה תהיה כל מי שיבוא לבית דין כל מי שתבוא לבית דין לא נוכל לכפות את הבעל בטענת מאיס עליי אבל אם תבוא התימניה ממש זה וזה והיא תאמר מעיס עליי אז בזה באמת נוכל לכפוט את הבעל אבל בתנאי בית הדין צריך לרדת לעומק אם הטענה הזו היא באמת או שיש לה איזה מאהב ויש לה איזה מחזר והיא אומרת את זה כדי אם זה אמת אם בית הדין מתרשם שבאמת הדברים האלה לא הצגה אז באותם המושבים יש להם אתה אומר הוראות הרמבם לא רק אנחנו הגברים גם התימניה גם הנשים גם היא יכולה לומר אני לא קיבלתי הוראות השולחן ערוך אני גרה באשתול אני גרה בראש העין ושם בראש העין היא יכולה להמשיך במסורת של הרמב"ם היא תוכל לבקש מבית הדין אני דורשת כפייה לגד הבעיה הייתה היה אחד כזה שקראו לו יחיה והוא מת עליו השלום כבר בילה 40 שנה בבית הסוהר אמרו כפייה מה זה כפייה אם לא תיתן גד בית סוהר הוא הלך לבית הסוהר נהיה שמה גבאי של בית הכנסת מצא ען בעינה נשאר שמה לא עשו לו שהאגת יחיה נשאר שמה מצאחן המקום אומר לא צריך לעבוד יש לו כאן אוכל בחינם למוט דווקא שהבעל גם תימני נכון בתנאי שגם הבעל תימני אני מסכים איתך ולכן בית הדין באמת בודק את המוצא בקטע הזה אם הוא מתרשם שבאמת האישה הזו אומרת הדברים בכנות שבאמת הוא מעוס עליה אז יכול להיות שתהיה כפייה לגילה בסדר אני עברתי בכוונה לדוגמה דוגמאות יורי דעה אבן העזר כדי להמחיש את ההיקף העצום של השאלה הזו לגבי אותם המושבים שהביאו את כולם בבת אחת והם היו הראשונים באותו מושב. יש מושבים שהביאו לשם רק עיראקים, יש מושבים שהביאו לשם רק קורדים, יש כל מקום היו אז בשנות ה-50. היום זה כבר מעורבב, היום זה סלט, אתה רוצה להקים מושב חדש, אז אני ואתה והוא והאכלוסייה מעורבת מקימים הצעירים החדשים. היום אין את הדוגמה הזו, אבל אז משנות ה-50 הייתה אוכלוסייה אותנטית יותר חד גוונית ולכן שם הייתה הבעיה האמורה ועל זה יש לנו את המסקנה שאמרנו. אדם שמתפלל על אשכנזים, כן? מה לגבי הברכה? יענה או לא יענה? הנציב לפי דעתו צריך לענות. הנציב מסביר ואומר גם אניבד הרמב"ם ורבנו ישעיה שצריך שצריך להיזהר לא לומר ברכה להלל וגם לפי דעתם זה אני ואתה שלא נהגנו לברך אבל הרמבם מודה מי שנהג בבקשה שיברך זה לא ברכה לבטלה אז אומרת כל הוויכוח הוא רק עליי אבל לא על האשכנזי לפי זה אם אשכנזי מברך אתה עונה אמן אבל יש חולקים רבי שלמה קלוגר ועוד חולקים ולכן רבי שלמה קלוגר היה ממליץ לאלה שבאים לארץ ישראל שלא יברכו על להלל בראש חודש להלכה שאדם שומע אשכנזי שמברך וציוונו לקרוא את ההלל שלא יגיד אמן בצורה רגילה אלא יאמר ברוך אדוני לעולם אמן ואמן ואז ממה נפשך אם אני חייב לענות אמן אמרתי אמן ואמן אם אני לא חייב אמרתי פסוק ואז אין חשש לאמן יתומה הבעיה שכנגד אלא שח חולקים על הנציב, מביאים ראיה מדברי התשבץ. גדול רבני אלג'יר לפני 600 שנה היה גאון רבי שמעון בן צמח ונכדו יכינו בועז מספר בבית הכנסת של הסבא היו אומרים קידוש בליל שבת למרות שלא היה שמה סעודה והוא סבר שזה לא טוב אבל הם נהגו במקום מנהג לא אומרים סבק ברכות להקל הם היו מקדשים התשבץ לא היה עונה אמן אתה רואה שחמירה סכנתה מאיסורה אדם שעונה אמן אתומה על ברכת לבטלה חלילה היו בניו יתומים ולכן בגלל שחמירה סכנתה הוא לא יכל לבטל את המנהג כי הם נהגו אבל הוא לא היה עונה עמ אז כמו שם תאמר הוא הדין גם פה כמו שמה הם נהגו לומר קידוש גם פה הם נהגו לברך על ההלן גם פה אני לא יכול לענות אמן יותר מזה כותב הפרי מגדים לגבי אשכנזי שמברך וציונו על מצוות תפילין אנחנו מברכים רק ברכה אחת להניח תפילין אשכנזים מברכים גם על תפילין של ראש אפילו אם הוא לא דיבר הפרי מגדים דן אפילו האשכנזי עצמו כששומע את חברו אולי לא יענה אמן אחרי ברכת חברו למה לגבי ברכה אתה אומר במקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל אבל לגבי אמן אולי חמירה סכנתה מאיסורה אם הוא היה רואה את התשבץ בוודאי שהיה שמח שהוא כיוון הסברה של התשבץ ולכן חיפשנו דרך ועצה ואמרנו שכן יענה אבל עם חברת ביטוח של הפסוק כדי שלא יהיה לו שום סכנה שום ספק וזה הוא פותר את הבעיה עלבה דכולעלמה אישה ששומעת שבעדם להניח תפילין הליבה דכולע עלמה חייבת לענות אמן ודאי אז הוא חייב לא חייב זה הטענה של הביאור הלכה לא חייב הביאור הלכה אומר בסימן רכטו אם עכשיו בא אליך אשכנזי אשכנזי הזה עם הארץ מסכן הוא חזר אתמול בתשובה לא יודע כלום מהחיים שלו שלו שואל אותך איך אני מניח תפילין מה אתה אומר לו תברך גם על תפילין של ראש עוד ברכה וצנו על מצוות תפילין אז אם אתה אומר לו אתה פוסק לו אתה מורה לו שיברך אז איך אתה לא עונה אחריו אמן זו הטענה של הביאור הלכה וכך דעת חכם בן ציון ועוד אבל יש חולקים כיוון שיש חולקים על פי דברי התשבץ הקודם שאמרנו להלכה אנחנו חוששים באמן ומה לכן אמרנו פתרון אם אתה אומר את הפסוק ברוך השם לעולם הלייבדקולעלמה זה פתרון מצוין כי טוב פתרח ברוך שם לפני 46 שנים היה לאבא ישיבת אור התורה זה היה בבית כנסת ישועה ורחמים וראש החבורה שמה היה ראש הקבוצה היה הגאון מורנו חכם בן ציון היו שמה הרבה חכמים היה לומד שמה חכם שלום כהן היה שמה חכם בן ציון כהן הרב יוסף רפול מאמריקה היו הרבה חכמים לומדים שמה שיצא יבי עומר חלק א' לאור אז אבא הביא להם את הספר הם היו הראשונים שמה ראו את הטענה של אבא שאסור לענות אמן אחרי האשכנזים בראש חודש ולא מצא חן בעיניהם הם כולם יקשו לו את הקושיה של הביאור הלכה הם חלקו עליו בפרט הזה אבל האבא לא חזר בו לא נסוג אחור נשאר בדעתו שאל את רוב החכמים בעולם יגידו לך כמו חכמי בן ציון הוא אומר הם נהגו יש להם על מי לסמוך מה אתה רוצה הם נהגו אנחנו לא יכולים לשנות להם את המנהג אבל אנחנו בכל אופן חוששים לנו לדידן ולכן פתרון גם במצוות תפילין גם שמה אם שמעת את האשכנזי הזה תענה אחריו ברוך השם לעולם אמן ואמן יש עוד מאוד מחלוקות בהלכות ברכות וכולם כולם יהיה שייך אותו כלל לדוגמה שתית כוסתי מחלוקת בין הרמבם והרעבד היא מברך בורא נפשות אדם שותה מים בבת אחת רביעית 80 גרם מברך בורא נפשות אבל את התי אני שתיתי לאט לאט האם אני אברך בורא נפשות או לא מחלוקת אנחנו לא מברכים ספק ברכות להקל אשכנזים נוהגים לברך עכשיו אני שומע אשכנזי אני עונה או לא גם שם המסקנה יאמר ברוך השם לעולם אמן ואמן. כל זה אם האשכנזי אמר ברוך אתה השם אמר את ברכת בורא נפשות רגיל אבל אני שמעתי פעם את הגאון הרב אובך הוא היה המורה שלי והוא עשה עצה לבדקולע עלמה ואז אני יכולתי לענות גם אמן עלבדק כולע עלמה הוא לא אמר את הברכה רגיל אלא התחיל כך ויברך דוד את השם ושמה אמר את הפסוק כולו ברוך אתה השם אלוהי ישראל אבינו מעולם ועד עולם מלך העולם עולם בורא נפשות רבות וחסרונן אז כאן היה לו חברת ביטוח עם תאומ שלא צריך לומר בורא נפשות אבל הוא אמר פסוק מדברי הימים אמר ויברך דוד ולכן שמה אין חשש ברכה לבטלה כשהוא אמר ברוך חי העולמים אני עניתי אמן לי לא היה בעיה אבל לא כולם יודעים את הפטנט הזה ולכן מי שלא אמר ויברך דוד תיקח קופה תגיד לו שלוש פרטות ללל אם הוא ממשיך את ההלל יש בעיה קצת צפה מתחיל תעלל כבר בסדר עוסק במצווה פטור מהמצווה אם אתה התחלת כבר הללויה אתה באמצע הלל אין לך בעיה כל הבעיה היא כשאתה מחכה אתה ממתין ואז אתה שומע את הברכה גם הברכה האחרונה יעלוך גם שמה את אותה בעיה יש לפעמים יכולה להיות בעיה הפוכה נסעתי מבני ברק לירושלים מחר אני עולה לספר תורה. אומר הגומל. אנחנו הספרדים מברכים הגומל גם מעיר לעיר. אשכנזים לא מברכים אלא אם כן הלך ממדינה למדינה. עכשיו האשכנזי יודע, אני לא הייתי לא באומן ולא מקום אחר. הוא יודע שאני סך הכל נסעתי בתוך הארץ. עכשיו בשבילו לפי דעת הרמה בסימן ריט, הברכה הזו היא לא ברכה טובה. האם אשכנזי יכול לענות אמן אחרי הגומל שלי? כאן הבעיה בצורה הפוכה מההלל. שוב גם שם יש בעיה. שאל אותך מה אתה אומר לו? אתה תענה ברוך השם לעולם אמן ואמן. למה לא? תבי לי איזה אין כולל מעמודים מברכים שמה יש מחלוקת בפילו יש אשכנזים בעצמם שאומר זה אחר כך אומר ברוך השם כות מלכותו לעולם בע נכון יש אשכנזים בעצמם כן נכון זה לא דומה נכון ולכן האישה שומעת ברכה יציבה נכון ולכן הדוגמה של הפרי מגדים מזה לבד לא היינו יכולים ללמוד כי רוב כיכל הפוסקים סברו שאסור לברך על אבל אנחנו מתבססים יותר על התשבץ הכוח שלנו לא הפרי מגדים אלא התשבץ. אתה מוסיף גם את הפרי מגדים אבל בעיקר זה התשבץ. והדברים של התשבץ הרי הרמב"ם אמר שכן צריך לקדש. רבנו יונה אמר לקדש. הרן בתשובה אמר לקדש. הרבה ראשונים אמרו לקדש. ולא רק אמרו היו מקומות בעולם שכך נהגו. עד עכשיו יש מקומות שנוהגים אוכרים שהיה הכנסת אוכלים ב הטעם. הטעם בגלל שפעם היה אפילו בטן הטעם לא בטלה התקנה לפי הרמבן אנשים ש אפילו אם עכשיו אין אורחים לפי דעתם כן צריך אז אתה רואה שזה מנהג חשוב מאוד הרי מהתורה לא צריך שיהיה סעודה קדיש במקום סעודה זה מדרבנן ולהוציא ידי חובה עמי הארץ שלא יודעים לקדש או נשים מסכנות בעזרת נשים לכן ינהיגו כך אומר רבנו יונה יש חמישה טעמים למה כן נהגו שמה ואפילו אחי למרות המנהג למרות הטעמים הוא פחד בעניית האמן ולכן גם אנחנו פוחדים מה שבטוח בטוח תגיד ברוך השם לעולם זה הדבר סגולה גם כןמג כן כן אז יהיה לו גם זה וזה דין חוץ לבין ארץ ישראל ששבחוץ לארץ לא טוב שני הוא מברך לקבוע את הלב יכול להוציא ידי חובה אם הוא חזן אתה ם מצאו את זה צר חזרים כן כן יש בעיה בעיה קשה אני אתחיל את הסיפור של הפוסקים ואחר כך אני אחזור לדוגמה שלך השאלה הגאון חידה מספר כך הלכתי לומר שיעור בג'רבה קראו לי צריך לומר שיעור נסעתי חודש אחד אני אומר שיעור והגיע ראש חודש נתנו לי להיות חזן הגעתי ללל נובות תברך האם אני יכול לברך בשבילם או לא? זה הדוגמה זה הספק של הגאון חידה בחיים שאל. לפשות את הספק הוא מביא את הגמרא במסכת פסחים קו. יש שמה שני פירושים בסוגיה וזה הנפקמינה בעניין הזה שמה הגמרא מספרת על רב השם הגיע לאיזה מקום ביום שבת בבוקר אמרו לו לקדש לאנמור קידושה רבה. מה זה קידושה רבה? רבה זה גדול להגיד מקדש השבת בבוקר. מה הוא עשה? הוא ראה שכולם יש להם כוסות יין. פה אצלנו רק המקדש. שמה כל השנה היו נותנים היה להם יין בשפע. אז הוא במילה האחרונה הגפן קצת העריך, ניגן. הוא ראה אחד הזקנים לוקח את היין, בא לשתות. הוא הבין שנגמרה הברכה. זהו זה, גם הוא לקח ושתה. קרא על עצמו החוכמה תחייה בעליה. זה הסיפור לפי רשב"ם. רשב"ם מרגיש שמה ומה היה קורה אם אותו הזקן לא היה מרים את היין? מה הוא היה עושה? ממשיך את היה ממשיך. למה? הם נהגו. אתה צריך לעשות כמו תם. אז מזה לומד הגאון חידה. אף אנו נאמר כך. אפילו שאני ירושלמי, בן ירושלמי ואני לא אומר ברכה על ההלל אבל אתה עכשיו נמצא בג'רבה. אתה החזן שלהם. תגיד ברכה וציונו לקרוא את ההלל. זו הראיה אבל החולקים מביאים פירוש אחר בגמרא. ספר המכתם אומר אנחנו יודעים שהאדם שהיה ענוס לא אמר קידוש בליל שבת חייב לומר ביום בבוקר. אז הוא הבין שהם כנראה בלילה לא אמרו קידוש לכן הם ביקשו לקדש עלמור קידושה רבה. אם אותו הזקן לא היה מקריב את היין הוא היה מקדש בשבילהם אף על פי שיצא מוציא ולכן לפי זה נפלה הראיה ולכן הוא הדין לפי זה השאלה שלך נסעתי חזן ואני נמצא או בסוכות או בפסח בחוץ לארץ אני ישראלי שדעתי לחזור אם דעתי לחזור לי יש רק יום טוב אחד אני מתפלל אתה חונ בלחש ואני אומר אתה חונן עכשיו הם מזמינים אותי חזן בכבוד איך אני אהיה חזן שלהם ואני אגיד אתה חונן לאדם דעת אני לא יכול הם אומרים אתה בחרתנו אצלהם זה יום טוב שני מצד שני אני לא יכול לומר להם אתה בחרתנו בשבילי זה חון אני אומר אתה חונן ולכן המסקנה היא אסור לו להיות חזן שם ביום טוב שני שתמת אמרו לו בכבוד למה לא יכול להתחיל ותתפלל חנה פרשת העקדה עד נשמת כל חי. נשמת כל חי יתן לחזן האמריקאי שהוא ימשיך נשמת כל חי. אצלי אין נשמת כל חי. אני צריך להמשיך ישתבח שמך. זה הדין. למה? גם שמה אתה חושש שדעת ספר המכתם הבהטליה לא מסתכלים על המקום שהוא שם כי דעתו לחזור. ולכן אסור לו לומר מה? אם אין חזן אולי פתרון אישעת חירום אני מסכים איתך אבל אם שגם פה וגם קיבל כסף בשביל זה כבוד הרב הוא בא מהארץ בשביל זה מה עושים אז רואים חצי חיים למעשה בישראל רוב השנה רואים רוב השנה אם רוב השנה והחגים הם פה אז הם ישראלים אם רוב השנה והחגים הם שם אז הם נחשבים תושבי חוץ לארץ אתה רואה את הויזה שלו הדרכון שלו הוא בחר בבוש בחר ב אתה רואה שהוא עדיין ראשו ורובו הראש שלו עדיין שם הוא נמצא פה כתייר. הוא נמצא פה דרך אגב, אבל עיקר החיים שלו זה שם. הוא חייב לשמור יום טוב שני. אבל אני אני ישראלי. האם אני הולך לשמה שלושה ארבעה ימים על מנת לחזור? ולכן בכי גבנה אני אסור לי לומר אתה בחרתנו. גם כדי להיות חזן אני לא רשאי אלא ביום טוב שני שלהם אתה בחרתנו יגיד אחד משלהם החזן שלהם ולא אני לארץ יכול אם הוא כן אם הוא יחליד מאותו רגע והלאה אני נשאר כאן כל החיים פה ישב כי הביתי מצא שמה הרבה בשר הרבה כסף זהו החליט אם יחליט ככה כן זה רק בדעתו אני לא מיעץ לו לא להחליט ככה מכן הוא יודע שהוא יחזור לא לא לא אי אפשר לעשות רמאות זה רמאות זה לא זה לא יענוסעים להיות חזנים שם בזה בחיוטוב שני אז הם מכניסים את עצמ ביד את עצם לבעיה למה אין להם שום בעיה הוא יכול הוא יכול להישאר שמה גם בחג יום טוב ראשון הוא יכול לחזן להם הכל טוב ויפה מה עם השני יום ש רוצים הוא יגיד להם שלא יגיד להם אני צרוד יגיד להם מראש יגיד להם מראש אני חזן אצלכם בחג רק יום טוב ראשון. יום טוב שני אני סגן של החזן אני עוזר לו עד ישתבח. כך יגיד להם עד נשמת כל חי או שמחת תורה הוא לא יהיה שמה בשמחת תורה חזן בתפילה אבל לרקוד להם למחוק כפיים לעשות להם פרקי חזנות כבקשתך להגיד להם את כל שירי הבקשות למה לא שיגיד להם זה הוא יכול לעשות ואת זה הוא יעשה בצורה מושלמת אבל להתפלל תפילה אתה בחרתנו זה לא אפילו לעלות לספר תורה יש בעיה עד כדי כך גם זה שב ואל תעשה אצלנו יש יום אחד שמיני עצרת שהוא גם שמחת תורה אצלהם זה מפוצע לשניים שמיני עצרת יום טוב ראשון שמחת תורה זה יום טוב שני אצלנו יום טוב שני כג תשרי יום ראשון פרקנו את הסוכה אנחנו תפילין אמרנו אתה חונן שמה אצלהם זה שמחת תורה עכשיו אותו אדם הזמינו אותו שיעלה לספר תורה מה יעשה יעלה או לא יעשה לא יעלה. יש בזה בעיה. היה המעשה הזה לפני 50 שנה. ראש ישיבת חברון אז היה הגאון רבי יחזקל סרנה. הוא נסע לשם להביא כסף לישיבה. ישיבה הייתה מצב קשה מאוד והם ידעו שהוא תלמיד חכם גדול. אז יום קודם הודיעו לו רבנו אתה תהיה חתן תורה. טוב שאמרו לו יום קודם. הלך למלון בלילה. בלילה זה כבר אצלנו מוצאי שמחת תורה חול. הרים טלפון לירושלים להרב פרנק רבנו כך וכך העניין מחר אני אעלה שמה לספר תורה חתן תורה או שזה ברכה לבטלה אצלי זה לא חתן תורה אצלי זה אתה חונה לאדם דעת הרב אמר לו שכן הרב אמר לו כיוון שכבר אמרו את השם שלו ברבים הגאון הרב מורנו הרב יחזקאל בן בן חיים וכולי אז כיוון שאמרו בזה תעלה הוא עשה לו ספק ספקה עם תיקון שכר תיקון שכר אומר בכל התובכל כל שעה אפשר לעלות לספר תורה ולברך. לכן הרב בדיעבד אמר לו שכן. בלכתחילה לא. ולכתחילה נכון שאתה כהן, אין עוד כהנים בעולם, רק אתה. תשתמת דקה לפני כן, לפני שמגיעים ל תצא רגע אחד החוצה, יעלו כהן אחר במקומך וזהו. אתה תשתמד ביום טוב שני. אל תבליט את זה שאצלך זה חול. אבל מצד שני גם תיזהר, אל תעלה לספר תורה. יש כאן עדיין ספק ברכה לבטלה. אם זה היה בשני וחמישי היה קל יותר אבל השנה זה היה יום ראשון יום ראשון אצלנו אין בכלל ספר תורה אין חיוב מעיקרה אז איך אתה עלה שמה חתן תורה וזאת הברכה אשר ברך משה לנו זה לא שייך יום שני זה לא תקל כאילו אם זה יצא יום שני אם היה יה שני וחמישי יש מקילים יותר מקומות בעולם שזה כמו יום שני של יכול להיות דוגמה כזו גם בירושלים בכותל המערבי יום שישי יד בהדר עוד ארבעה חודשים גם שמה יכול להיות דוגמה כזו הדוגמה היא כך יש הרבה מהערים הרחוקות באים לכותל יש להם בר מצווה באים לירושלים וחתן הבר מצווה או מרמות או מקום אחר הגיעו הוא וכל המשפחה לכותל עכשיו אצלהם זה פורים הם באים עם מגילה עם ספר תורה הכל עכשיו עכשיו הם מוציאים ספר תורה ביום שישי קוראים ויבוא עמלק אני ירושלמי ביד אין לי פרשת ויבוא עמלק הלכתי לשם להגיד מזל טוב ובקשה בכבוד תעלה כהן לוי ישראל נותנים לנו עניה שוב אותה הבעיה יום שישי אין לנו ספר תורה בכלל אמנם הגאון רבי יעקב אל גזי בספרו חוג הארץ אומר שיעלה אבל יש חולקים ולכן כדאי שמה גם כן שתברח אתה תבוא שמה תשמח אותם תשאיר להם אבל כשיגיעו קרוב לעליית כהן תברח רגע אחד לצד שלא יראו אותך שיתנו לכהן אחר משלהם ואחר כך תבוא תשאיר להם יומת ועדר דרבנן בהמשך אתה יכול להשיר איתם אתה עונה אחריהם אמן אין ספק הם חייבים ביד זה לא ספק ברכה לא צריך להגיד ברוך השם לעולם אמן ואמן כי הם חייבים בוודאי אבל אני לא רשאי לעלות לספר תורה שלהם יתנו לי פתיחת ההיכל אני אקח הקמת ספר תורה אני אקח אבל עליה לברך לגבי ברכה יש לנו בעיה חמורה אין הבדל אם אני הולך להעיר שלהם אותו דבר כן אותו דבר אין הבדל לא יבוא ולא יהיה אדם שמתפלל בבית אבלים ביום ראש חודש האם אומרים שם הלל או לא ואם כן מה הדין של האבלים המסקנה היא לא טוב לומר את ההלל באותו חדר יצאו לחדר המדרגות או למרפסת יגידו שם את ההלל כך כותב שיבולי הלקת בשם רי יהודה טעמו ונימוקו אנחנו אומרים בהלל לא המתים מהללויה ולא כל יורדי דומה הם פטורים מהמצוות במתים חופשי ואנחנו נברך יהיה הרי הנשמה נמצאת שם באותו חדר אתה כאילו לועג לאותה נשמה היא לא חייבת ואנחנו נברך יע לואג לרש חרף עושהו לכן אומר הרב יותר טוב שיצאו החוצה ולא יגידו בפנים טעם שני אתה אומר זה היום עשה השם נגילה ונשמחה בו וכי האבל יכול לשמוח אפילו שלום אסור לו לומר כל וחומר שמחה איך תאמר לפניו ולכן אמרנו שיצאו החוצה לפעמים זה לא מסתדר לפעמים קשה להם לצאת צד החוצה יורד בחוץ גשם אז לפחות שהאובל האבלים יעברו לחדר אחר זה מה שאנחנו דורשים מהם כדי לא להסתבך במה שאמרנו והאבל עצמו ביום ראש חודש לא אומר את ההלל אלא אם כן יום ראש חודש זה יום השביעי ואז יפסיקו רגע יגידו לו את הפסוקים יוציאו אותו מהשבעה יגידו לו לא יבוא עוד שמשך הוא קם מהשבעה ואז הוא יכול מיד לומר יחד איתם את הלל וזה פותרים את הבעיה. אבל אם זה לא השביעי אלא הרביעי או חמישי של האבלות שם יש בעיה ולכן לא יגידו את ההלל אלא יצאו החוצה למקום אחר. בספר הר הכרמל כשדן בזה הוא אומר כל זה עם אותו האדם מת באותו חדר אז הנשמה הולכת ובאה מהקבר לבית. אבל אם האדם הזה נהרג בפיצוץ במחנה יהודה אז הנשמה שלו שמה תדליק את הנר שמה ולא בחדר הזה ממילא יכולים לומר גם הלל בחדר הזה זה הטענה של הר קרמה יש חולקים ולכן אמרנו המלצה עצה טובה לעבור לחדר אחר לצאת לחדר המדרגות כדי לא להיכנס בשום ספק בשום מחלוקת גם האבנים אומרים בחדרות לא האבלים לא אומרים אם זה חנוכה דבר שהוא שהוא חובה. אמרנו שהאבל חיה בכל המצוות כמו שכתוב בסוכה קפה יברכו. אבל מה שאין כן לגבי הליל של ראש חודש שזה רק מנהג אתם מנהג ועוקר מנהג. ולכן האבלים עצמם בתוך שבעה לא יגידו בשום אופן את ההלל. רק אנחנו כן אומרים לא באותו חדר אלא יוצאים החוצה. אבל כשיש לך הלל עם ברכה כמו סוכות חנוכה שמה אין ברירה. אפילו האבנים עצמם חייבים בכל מכל קול. אז אם הוא נפטר בבית חולים והוציא אותו מהבית אחרי שהוא נפטר שהביאו אותו אז זה לא משנה אם הביאו אותו או לא. מסתכלים על רגע יציאת נשמה. זו הטענה של הר הכרמל. ולכן לפי דבריו אין לנו בעיה יכולים לומר את ההלל אפילו באותו בית. למה? כי הנשמה לא נמצאת שם אלא הנשמה הולכת ובאה למקום יציאת הנשמה. לכן אלה שהדליקו נרות שמה במחנה יהודה איפה שהיה הפיצוץ הם טוב עשו. למה? כי שמה היה יציאת נשמה של המסכנים ההם ולכן יש להם על מי לסמוך מה שהם עשו. אמנם רגילים גם בבית לעשות את הנר, למרות שהוא נפטר בבית חולים או מקום אחר, אפילו אחי, יש גם תועלת רבה ועצומה באותו מקום. בית חולים אתה לא יכול לקחת נר איפה שהוא נפטר בבית חולים תשים נר יזרקו לך את זה. הם פוחדים שלא יהיה שריפה. אבל במחנה יהודה שמה איפה שקרה האסון לצערנו שמה שמים נרות. אף אחד לא נוגע בזה. שמה יש להם על מי לסמוך. אנחנו כופלים את הפסוקים מודך כעניתני. כי ההתחלה של ההלל כל הפרק מן המצר שמה התוכן הוא כפול אתה מגיע לסוף לכן חוזרים לפי דברי רבנו הארי בשאר הכוונות מעודך כעניתני עד האחרון הודו להשם כיטוב יש חלק שעד אנה השם או שענה עד שמה כופלים בהמשך לא כופלים אנחנו נוהגים כדעת רבנו הארי כופלין את הכל גם את הפסוק האחרון דו להשם כי טוב כי לעולם חסדו רבי חנניה בן עקשיה אומר אדוני חפץ גד תורה ויר