רחל אמנו | כניסת כוהנים לקברות צדיקים, סגולת החוט האדום ודיני תפילת ערבית

 - - - לא מוגה! - - -

מזלזל בלכת רעבה, הצלם נכנעתי, האם האם והאהבה וגרום המצווה, האם פעם אחוזו ואיש מונחו וצלם כל הערוצים לקראת עומרנו לו ברוכה, כמרבו ים בינך ויוצאים ולמלך ילדו חגים. לפי המסורת, הלילה יא בחשוון בל פטירת רחל אמנו. איפה אנחנו יודעים? המדרש בתחילת שמות אומר, יום שנולד בנימין בן יעקב הוא יא בחשוון. והתורה אמרה לנו שאותו היום שהוא נולד, רחל התקשתה בלידה והלכה לעולמה. וזה אנחנו לומדים שהיורצא יטו מי״א לחשוון. זה לא מוסכם, יש חולקים. תראו, בדברי רשי בפרשת ויחי, בעוד כברת הארץ לבוא הפרתה, מהפירוש המילה כברת, רשי על המקום הביא את המדרש, שהארץ עשויה כקברה, והסתיו עבר אל המילים שנאמרו שם. אם זה יא חשוון, אנחנו עכשיו בתחילת הסתיו. הסתיו לא עבר. כנראה שזה לא מוסכם בכל הדעות, כנראה שיש חולקים, אבל זה המסורת שזה ביא חשוון. תגידי עם עם ישראל ללכת לבכות שם את הציון. רחל מבכה על בניה, הקב'-הוא אומר לה, מבטיח לה, מעיק הולך בבכי, עינייך מדהימה, כי אין שכר על תמונתך, ובעזרת השם יקוים גם הסוף ושבו בנים לגבולם. הישראלים, אין להם בעיה, כולנו הולכים לשם כל השנה, גם הלילה, גם מחר, אבל שבת... כהנים. השאלה אם מותר להם להיכנס לקברות הצדיקים בכלל ולקבר רחל אמנו בפרט יש בזה מחלוקת בראשונים ובאחרונים. המסקנה, מותר, אין איסור, כהן יכול להיכנס לשם. התוספות שדנו בנושא הזה במסכת בבא מציעה בדף קי דל גם במקומות אחרים, התוספות דעתם שאסור לשבט הכהנים להיכנס לקברות הצדיקים. התוספות מביאים כמה ראיות לזה מהסוגיה במסכת סוכה בדף כה, שם הגמרא מביאה את הפסוק אנשים מעיל לנפש אדם, שאלו את משה רבנו למה ניגרע לביתי הקריב קרבן ה' במועדו קרבן פסח? אכן הציווי היה איש איש כי יהיה תמאו בדרך רחוקה במקום פסח ראשון פסח שני. מי אלה האנשים שהיו תמאים לנפש אדם? הגמרא שם בסוכה קפה אומרת שאלה היו נושאי ארונו של יוסף. אומרים התוספות, אם נאמר שהצדיקים במיתתם קרויים חיים כפשוטו והצדיקים לא מטמאים, אם כן למה היה צריך שנושאי ארונו של יוסף יעשו פסח שני? יעשו פסח ראשון, כמוני, כמו כל אדם רגיל אלא ודאי שגם הצדיקים מטמאים. עוד ראיה מביאים מהגמרא במסכת בו״ת רמ״ח שם הגמרא מספרת על רבי בנאה הוא היה רגיל לציין את הקברות. הוא היה שופך סיד לבן כדי שהכוהנים לא יעברו משם עם תרומה ויבואו לידי טומאה וטמאו את התרומה. בין היתר הגמרא מספרת שהוא נכנס למערת המכפלה כדי לראות איפה בדיוק הציון של האבות, כל מי שקבור שם, כדי לשפוך מעל המערה, מלמעלה, לשפוך את הסיד. הגמרא מספרת שם שהיא מסתכלת בעקב של האדם הראשון. וכולי, שואלים התוספות. יונומה, הצדיקים לא מתאמים במיתתם. צדיקים במיתתם קרואים חיים. אז מה הבעיה? למה היה צריך להצטיין שם? ולכן התוספות אומרים שיש איסור לכהנים להיכנס גם לקברות הצדיקים. אלא שהתוספות מקשים על עצמם מדברי המדרש משלה. המדרש מספר, אחרי שנהרג על קידוש השם רבי עקיבא בן יוסף, היו מרימים את אהרונו אליהו הנביא ורבי יהושע הגרסי תלמידו של רבי עקיבא. אמר לו רבי יהושע ואליהו הנביא אמש אמרת לי שאתה כהן פנחס ואליהו כן איך אתה עכשיו מרים את אהרונו של רבי עקיבא אמר לו חייך רבי יהושע אין טומאה בצדיקים ותלמידיהם. עם התוספות, המדרש לחאווה סותר את דברי הגמרא. התוספות עונים, כל זה היה כדי להגדיל את הצער, יגון וההנחה מתאר את גדלותו העצומה של רבי עקיבא. אבל לא זה התירוץ האמיתי. התירוץ האמיתי למה היה מותר לאליהו הנביא להרים את ארונו של רבי עקיבא כי אליהו הנביא לא כהן אלא הוא ישראלי. אתם התוספות ממשיכים, נביאים מדרש. נחלקו חכמי ישראל אם פנחסו אליהו והוא כהן או לא. נגלה עליהם אליהו הנביא בכבודו ובעצמו. אתם מתווכחים עלי? אני לא כהן, אני מבני בניה של גד. שם כתוב בדברי הימים, הביא להם את הפסוק אליהו וערסיהו בכלל לא קשור לשבט לוי. שבט לוי מבני בניה של לאה, שבט הכהנים. הוא לא. תודה. אם כן, אליהו הנביא הוא לא כהן ולכן היה ודאי מותר לו להרים את ארונו של רבי עקיבא. אלא מה, במקום להגיד להם אני לא כהן ולכן מותר לי להרים את רבי עקיבא כדי להגעיל את הצער. כמו הספד, שאתה מתאר את גדלותו העצומה, אתה אומר, חייך אין טומאה בצדיקים. אלה דברי התוספות, כי דברי התוספות כך דעת אחי פרוש והאולם. אבל יש חוקים, על פי דברי הרמב״ן, הרבה מגדולי הפוסקים אומרים שמותר. והטענה שלהם, צדיקים במידתם קוראים חיים, זה לא מדרש או אגדה, אלא כפשוטו. והרמב״ן מסביר שכל טומאת מת באה כשמלאך המוות שוחט את האדם, עושה אותו נבלה ואז הוא נעשה אבי אבות הטומאה. צדיקים לא נפטרים על ידי מלאך המוות. כמו שקראנו לפני חודש, עוד שענה רבה, קראנו את המדרש של וזאת הברכה, שם כתוב, משה רבינו נפטר על פי השם, מלאך המוות לא יכל להתקרב אליו ויכול לנגוע בו, אלא מיתת משיקה, ולא רק הוא, כך גם נשאר הצדיקים. אם זה מיתת משיקה, גופו היה קדוש וטהור לפני, הוא נשאר גם קדוש וטהור לאחר מכן. זו הטענה של החולקים. אומנם, בכל מחלוקת שיש, כבר תמיד ספק דורן תלך ומרע, בפרט שכאן יש לנו את הריף והראש, שני עמודי הוראה שאומרים שאסור. וכן, איך נוכל להקל בדבר? בכל מחלוקת, אם יש מנהג, אנחנו הולכים לפי המנהג. מהרם בן חריף היה פה בירושלים לפני 350 שנה, הוא כותב בתשובה שהמנהג להקל. ולמה? מדוע הנהיגו להקל? כמו שאמרתי, זו מחלוקת בדאורייתא. מסביר הרב ואומר, מוביל לנו את התוספות בפרק ראשון של מסכת דבר בתרפי. המדרש אומר, כשהיו קוברים בזמנם ודורותם לא היו קוברים את אותם הצדיקים בצורה רגילה. אלה אומרים התוספות, היו קוברים בצורה שיהיה בידוד לטומאה, שנהיה פותח ממלח. האיסור יורד מדאורייתא לדרבנן, וכאן כצורך מצווה, כצורך מצווה שאדם נכנס להתפלל לקברות הצדיקים, כצורך זה מותר הכול. אלה הדברים שמנמק מערב מלחמי. התשובה הזו הייתה בכתב יד, אבל הגאון רבי חיים סידרון ועוד מאחרונים היה להם את ההייפק של התשובה. הוא מציין את זה ביורד לאן סומן שע״ד. הוא אומר שמנהג דף כאלה. לפני יותר עשר שנים הדפיסו את התשובה של מערב מלחמי, ושם יש גם את התשובה הזו, ושם הוא מנמק בהרחבה את המהלך הזה שאמרנו עכשיו. אם יש לך מנהג, אפילו בדאורייתא אתה הולך לקבל מנהג. הן העובדה, תחלוקת בין הגאונים ורבנותם, מתי זה יוצא את הכוכבים. אמרנו, ההלכה היא כמו הגאונים, נגיד אברהם. ארבעים ראשונים אומרים כמו רבנותם. מרן פוסק כרבנותם. אז איך אתה עושה הפוך? יש מנהל. ומרן כתב לנו הקדמה בבית יוסף, כל מקום שיש מנהל ירשיקו במנהגם, ואומרים לה גם פה, יהיו מנהג להקל, יש לנו צד כולה בדבר. זאת אומרת. לגבי קבר החיים יש לנו עוד נקודה יותר. הגאון רב יצחק אלפיעי, באהבת השם, הוא מעיד ומספר שגם באותו ציון של רחל אמנו, גם באותו מקום יש פותח כפר. עד לפני 120 שנה המקום היה אף בלי בנייה. לא היה על זה שום בנייה. אנשים היו באים בחורף, בקיץ, היו תחת הגשם או תחת השמש. משה מנטיפיורי, היה עשיר אבל גם ידע לתת. יש הרבה מבואים עשירים בעולם אבל אין להם את הזכות לתת. לא יודעים לתת, הוא ידע לתת. לבנות שם את הבניין לפני כן פנה לחכמי ירושלים אמר אני רוצה לבנות תגידו לי איך ואז חכמי ירושלים נתנו לו הנחיה כדי שגם לשבט הכהנים תהיה אפשרות להגיע להשתטח על קבר רחל אמנו תמונו תבנה את המקום על ידי הבדידוד של הטומאת פותח תופע אלה הדברים שמספר רבי יצחק אחר העתיקו אותו להלכה גם בספר ציצי אליעזר גם בספר מאמר מרדכי של חכם מרדכי אליהו בספר ספק ירושלים לא עוד מהחכמי דורנו העתיקו את זה, יש לנו אם כן ספק ספקה וכאן הספק ספקה הוא בדרבנם גם למי שרוצה לומר אסור שיש את הבידוד פותח תפח אף אחד לא יגיד שזה דאורייתא, כולם יודעים שזה דרבנם כשזה יורד לדרבנם ויש לך ספק ספקה יש לנו צד כולה, צד היתר בדבר כך גם לגבי מערת המכפלה אמרנו קודם את הראייה מהגמרא במסכת דבר בדף נ״ח שמשמע שצדקים וטמאים ושמה המעשה של רבי בנאה שהיה מציין את הקברות של האבות וכן למה אנחנו אומרים כאן? שוב גם שם יש את הבידוד פותח תפח ולכן המחלוקת יורדת מדאורייתא על ידי רבנם וחכמינו התירו לצורך מצווה עיניים לנו הגמרא במסכת ברכות בדף י״ט הגמרא מספרת שהיו מדלגים על גבי ארונות של מתים אותם הכהנים היו רוצים ללכת לראות את המלך יש מצווה לראות אפילו מלך גוי שאם יזכה לעתיד לבוא יבחין בין מלך המשיח לאותו המלך ולכן יש כאן צורך מצווה ולכן התירו חכמינו מלך התחילה לדלג על הארון הגמרא מסבירה בין הגופה של המת לבין המכסה של הארון יש יותר משמונה סנטימטר יש פותח תפח ולכן הדבר מותר אלה הדברים שהגמרא אומרת שם כמו המצווה לראות את פני המלך, גם המצווה להתפלל, ללכת לאותם הצדיקים וכולי, יש יותר בגדולה. אנחנו הספרדים קיבלנו הוראות רבנו הארי. וידוע שרבנו הארי שלח את רבי יצחק הכהן לקברו של רבי יהודה ורבי אלעאי בחול המועד, שמתפלל וכולי. איך הוא שולח אותו? רבי יצחק הכהן, כשמו כן הוא, הוא כהן, איך אתה שולח אותו? אלא ודאי, רבנו הארי גם הלך בשיטה הזו, מרן לא חיווה דעה, מרן לא אמר כלום, אז מה שנשאר לנו, יש לנו את רבנו הארי וסיעתו, וכיוון שמרן נדחבים ועוד מעיגים, שכך הוא המנהג, ולכן מעיקר הדין, גם למערת המכפלה וגם לקבר רחל יש לנו צד כולה. לא מודעים בתקשורת את העניין הזה. למה לא אומרים? תגידו, יש שם הפותח טפח, ויכולים אחינו בני ישראל הכהנים לבוא. למה לא מודעים ברדיו מורשת ובכל רדיו אחר? הסיבה היא פשוטה, יש לנו כאן, בארץ ישראל, גיס חמישי. אולי המילה הזו, אולי היא לא נדויקת, אולי גיס שישי, גיס שבעי, אני לא בדקתי את המספרים, אבל אם הם ישמעו שיש דבר כזה, הם אוהבים הרבה את הערבים. הם ילכו ויסתמו את הפותח הטפח הזה, כל יום לבוא לקנוח מחדש, וכן שוברים את זה כמעט בסוד, גם בתקשורת, מפה לאוזן אנחנו יודעים, יש שם פותח טפח, ולכן גם במערת המכפלה כהן שרוצה להיכנס, אין הבעיה, גם כן מעיקר הדין, נותר לו להיכנס שם, אין איסור בדבר הזה. במקומות אחרים צריך בדיקה. לדוגמה, כשהכהן ילך מחר למירון, לא כדאי, תגיד למה? בשמעון בר יוחאי יש אלוקים קדוש, למה אתה אוסר? מה נשתנה? ההבדל הוא, מסביב למתחם יש קברות ואין לנו ידיעה ברורה איכה. כן, לפני שמונים שנה... היו יותר מרעי אנשים על הגג, והייתה מפולת בעשרות נהרגים. וקברו אותם באיזון, שם קברו אותם בהר מרוד. אותם, המשפחות היו עניות, ולא היה להם כסף להקים מצבה. כשיש מצבה, אתה רואה את המקום בצורה ברורה, יש שרידות לאותם הקברות, אותם הקברות שורבים. לא היה להם כסף, ולכן כשאין מצבה, אתה לא יודע אם ואיכה. לפני שלוש-ארבע שנים התחילו לחפור מסביב כדי לשקם את המקום, כדי לבנות שם וכו', וחלק מהמקומות מצאים קברות. עכשיו, הכהן הזה שהולך, הוא לא יודע איפה הוא הולך. הוא דורך על קבר? לא דורך על קבר? אז לעזוב רגע את המתחם עצמו, תגיד שהמתחם עצמו, איפה שראש בי נמצא ורבי אלעזר בנו נמצא, אין שום בעיה, זה לא מטמא. אבל עד שיגיע לשם, יש שם מסומן שאלה, ולכן אתה אומר המלצה לשבט הכהנים, אל תלך לבדוק. כך גם שמעון הצדיק, גם שם אותו דבר. שמעון הצדיק, כי שמו כן הוא. אתה אומר שהוא היה צדיק, אז למה אתה אומר אסור לכהן לרדת לתוך המערה? שום, גם שם יש לנו את אותה הבעיה. מניין לנו? לפני אתר עשר שנים ניסו להרחיב את המערה. המערה היא קטנה מאוד, בקושי יכולים להיכנס שם 40 איש. אסור להרחיב את הפתח של המערה. כשאתה יורד את העשרה המדרגות, בצד ימין יש שם ספסל מעבר. בצד הזה הביאו קונגו והתחילו לקדוח. לאחר זמן קצר מצאו שם עצמות של הדם. הרי שמעון הצדיק נמצא בקצה, בצד שמאל. כאן, בצד ימין, מי אלה שקבורים שם? של מי העצמות האלה? הם שאלו מיד את גדולי הדוק. אולי בגדולי הדוק, לא ננגוע. אסור לכם להוציא שום עצם, שום דבר. הביאו מיד מערבל ביטון, ויצקו על המקום שחפוף. במקום של היציקה יש את ספסל האבן. ספסל האבן בצד ימין בכניסה. זה המקום. אם כן, חוץ משמעון הצדיק יש שם עוד קברות מי אומר לך שהאחרים שנקברו שם הם בבחינת צדיקים גבורים אולי הם בבחינת אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב וברכתו לכן אין נמצא תפילה להורות לכהנים להגיע לשם בקטע העליון יש שם את החדר למעלה חדר למעלה מותר יש שם בידוד בין המערה לבין החדר איש פותח טפח תמיד זה פתוח גם מהעזרת הנשים יש בידוד שם אין לך בעיה אבל אם שאין כן לרדת למדרגות למטה אסור לשבת הכהנים לרדת הרב ברלנד אומר שמותר אבל כנראה שהרב ברלנד לא יודע מהסיפור הזה שאמרתי שמצאו שם העצמות ולכן הוא עובר את הדברים לא מדויק אלא כהן במקום כזה מן הראוי שימנע ולא ילך באותו מקום בשום אופן מתי עשו את הפותח טפח? עשו אותו לפני שלוש שנים מי שניצח על המלאכה הגאון הרב דב לאור הרב של חברון קריית רבן זאת אומרת לא עשו את זה לפני ארבעת אלפים שנה עשו את זה עכשיו עכשיו לפני שלוש שנים ולכן אמרתי שהשמאלנים יכולים לבוא אתה יודע שהם אוהבים אותנו מאוד מה הם יעשו? הם רוצים שהכהנים לא יבואו למעט שאנשים לא יבואו כמה שפחות אם כהן לא בא אין ברכת כהנים בבוקר ולכן אין חשק לאנשים לבוא אם הכהן בא מברך אותנו שם ולכן זה אדבר תליה והאנשים האלה מה שיכולים להזיק יותר הם עושים זהו זה דרכם כסלאם ולכן אנחנו שותקים לא אומרים את זה בתקשורת אבל עקרוני זה קיים עשו את זה לפני כמה שנים ולכן כמו שאמרנו יש יותר בשני המקומות האלה, יש לנו יותר גורף, אין לי מה לחשוב. קבר שמואל הנביא, ידוע לנו שכן. ידוע לנו שיש שם שמואל הנביא, האמא שלו חנה, אבא שלו אלקנה, שם המקום, גם הוא, בוודאי המתחם הזה, כולו קודש, אין שם עוד קברות של אחרים. גם בין יעקב הנביא, אין מסורת. יש דברים שיש להם מסורת. אתה יודע, פה על פי רבנו ארי בשאר הגלגולים, שם הוא מסמן מעל 70 גברים, רובם הגדול בצפון. מה שכתוב שם, הדברים האלה שיש להם מסורת, כן, יש דברים שאין לנו מסורת עליהם, קשה לנו לענות בצורה מדויקת על כל דברים. אני עובר לנושא אחר. היום יש אנשים שברוך השם מתפרנסים בכבוד. ארץ ישראל היא ארץ האפשרויות, אין הגבלה. מתפרנסים בכבוד כל מיני מקצועות חדשים גם וישנים. אחד הדברים, אנשים עומדים בכניסה לקבר רחל ומוכרים חוט אדום. מה החוט האדום הזה? אומרים לכם, זו סגולה, אישה שמפילה, כדי שלא תפיל. הנה, נותנים לה חוט אדום. יש בספר ראשית חוכמה, הוא אומר, מי שמשתמש בחוט הזה עובר על איסור מה שנאמר בתוספתא, בחוקותיהם לא תלכו, יש בזה משום דרכי האמורים, כך הוא אומר, על-פי דברי התוספתא. יש חולקים. על-פי דברי הגאון חידה בהירי דעה, סימן קע ע' בברכי אוסף, מי שמתירים. אבל לגופו של דבר, כל החוט הזה לא שווה כלום, אין בזה שום ערך. כנראה שהם אומרים את זה מהגויים, ולכן הם משתמשים בסגרה באדום האדום הזה. אין בזה שום ערך, אין בזה לא סגולה ולא דבר אחר. מה האמת בזה? בעלי הסגולות אומרים כך, שבאמת היה סגולה, בחוט לבן מקיפים את המצבה. הציון של רחלי בנו, ואומרים את הפרק, מזמור לדוד דברו לאנשיהם בני אלי. גמרו להקיף פעם אחת, באים מקיפים פעם שנייה, עוד פעם אומרים מזמור לדוד. שבעה פעמים, שבעה פעמים אומרים מזמור לדוד. ואז אותה אחות, אותה אישה בהיריון שתמיד היא מפילה, תקשור את זה על הבטן שלה שבעה פעמים, תוציא את זה רק סמוך ללידה, זה מה שצריך להיות, זה סגולה. אז קודם כול, זה חוט לבן. דבר שני, צריך שיגידו בזמור לדוד. אלה שמוכרים את זה, אולי הם לא יודעים מסכנים להגיד בזמור לדוד, צריך ללמד אותם. הם מוכרים לך את האדום, האדום הזה, אם האדום, אף אחד לא אמר את הסגולות האלה, ולכן אם יציעו לך את זה אפילו בחינם, לא כדאי לקחת את זה מהם. צריך להתרחק מהדבר הזה, שאין לו בסיס שורש וענף, זו המסקנה בדבר הזה. עוד הרבה דברים. חלק גדול מהדברים שהיום האנשים אומרים, סגולה, דבר כזה, סגולה אחרת, היום אנחנו עם סגולה, אבל סגולה שיש לה מקור, יש לה יסוד, כן. דברים כאלה, ספק אם בכלל זה מוטל, לפי ראשית חוסמה, הדבר עסוק. גם אם נאמר אין יישון, הולך לפי הגאון חידה, אבל אין כאן שום סגולה ושום תועלת ושום דבר, וחבל לאדם לשלם עמו. אם אתה מכיר את המוכר, אתה יודע שהמוכר הזה, דלפון, עני ואביון. אז תיתנו את זה בתורת צדקה. תגיד לו, תשאיר את החוט עצמך. אבל אם האדם הזה הוא לא עני, אין צורך לתת לו, כל זה מיותר, אלה דברים שאין להם שחר, לא היה ולא נכון. זה כן, זה נכון. זה נכון, אבל לא החוט האדום האדום הזה. בתשמ״ב, כשירדו לשם אותם האנשים ראו בקדימה עצמות שלהם. אבל עצם קטנטנה אינה מטומאה, רק אם יש בה גודל מסוים יכול לטמא. כל עוד שהעצמות האל, ייתכן, וכמו שאמרתי, אין בהם את הגודל שיכול לטמא את כל הבניין. שוב, הספק כאן, ולא בדרבנן, אלא בדרבנן, כי יש את הפותח טפח. אם לא היה פותח טפח היינו חוששים יותר. ברגע שיש לך את הפותח טפח, כל זה יורד לדרבנן, ולכן הדבר קל יותר, ולכן אמרנו שיש להם על מי לסמוך. לכן אמרנו שמעיקר הדין יש יותר לשבט הכהנים. עד לפני שלוש-ארבע שנים היינו אוסרים. היינו אומרים במקום הזה גם, היינו מדגישים שאין יותר להיכנס. אבל בזמן הזה, אחרי שעשו את הפותח טפח, יש לנו היתר גורף, יכולים להקל בדבר. אז דיברנו גם לגבי ראשו של עשיו, שגם הוא נשאר שם, אבל התלמוד ירושלמי אומר, הוא רוכב עצמות קנאה. אדם שמקנא, העצמות שלו מרכיבים, עד מאה ועשרים העצם שורדת, אחרי מאה ועשרים שנה זה הופך להיות עפר. מאז שהעשיו מת, עד היום זה שלושת אלפים, שבע מאות שנה. אז אם הוא נשאר מאומן, אם הוא נהיה עפר, ממילא אין צורך לחשוש בדבר, ולכן אמרנו שמעיקר הדין הדבר נקרא הדין. סליחה לו דוד, יעלה ויבוא וימכור כבוד. י״ח, חמידה י״ח נר לכבוד רחל אמנו עליה השלום, תסתכלו ותגן עליכם ויעלנו על כל עם ישראל, אמן ואמן. מאתיים ושתיים, מאתיים ושתיים, נר לכבוד רחל אמנו. מאתיים ושתיים, רבותיי תעזרו למקום הקדוש הזה, תמיד אני מבקש, מרחיבים כאן על שעורי תורה, שיפוטים, הכל ביחד, ברוך השם, ממש זכוי למצוות. כל אחד שיכניס כמה שיותר לתקופה על מנת שבעזרת השם מקום הזה ילך ויגביל תורה ויעבד. אנחנו מאתיים ושתיים. 252 נר 252 252 נר אחד 252 שתיים חזק וברוך, 26 סיוע 300, עוד תהיו החמישים, כן? חזק וברוך, 300 350, 350 נר 350, אחד 400, 400 נר, אחד 402 אם ירצו שניהם לספור את סדר ברשות הרב, אם אפשרי, תשאל אותם, תשאל אותם, תשאל אותם, תשאל אותם. 354, גם זה חובר, בואו נוסיף אחד עוד נסים. מי שברך רבותינו הקדושים והטורים, אברהם יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, הוא יברך וישמור את נסים דוגי בן מסעודה, שזכה במצווה זו, נר לזכות רחל אמנו, שיהי רצון שיראה נחת מכל יוצא חלציו, שיהיו תלמידי חכמים ודולות תורה ויראי שמים. ובכלל הברכה, יברך וישמור וימצור את ידידינו אוהבינו, השני, יגאל בן יהודה ונעמי, שזכה במצווה זו, ומלכה אדמה, לברך את זה וזכי את זה, תזכה תאגיד תורה ולאדירה, ללמוד ולמד, לשמור ולעשות ולקיים, חופה בקרוב, וכן יהי רצון ונאמר אמן. יחד עם כל המסייעים, הגבאים וכל הקהל הקדום, שזכות רחל אמנו תגן על עם ישראל שתחיש לגאולנו גאולה קרובה, כמו שאמרנו, ושגו בנים לגבולם. אמן. ברשות הרב רבותיי, כל נר עכשיו, 100 שקל לכבוד רחל אמנו. כל אצבע הנר. הראשון זכר, רבי ברוכי, הביא כמה נרות. איפה המחסן? בבר אילן? נר ראשון זכה, מי עוד רבותיי? כל נר מאה שקל. בכבוד. מי שזכה יעלה ויבוא וידליק. כל נר לכבוד רחל ימינו מאה שקל לחיזוק המקום. מי עוד רבותיי? רבי דוד, עוד מאה שקל נר. מי עוד רבותיי? בעזרת השם יהיה לכם שיח בר חנין וגשמית, יזכו עוד לעשות עוד חיל כהנה וכהנה, לבנות ולבאמת, לשמוע ולעשות יום כהנה. אמן. חזקים גורחים? טוב, תהיה למצוות. תודה. היינו בסימן רל.הרן כאן מפרט לנו את דיני תפילת ערבית ומצוות כרעשמה. סדר תפילת ערבית, אנחנו הספרדים מתחילים לשם יחוד. האשכנזים לא רגילים כולם לומר לשם יחוד, רק החסידים מתנגדים לו. אנחנו הספרדים רגילים לומר לשם יחוד, כי מצוות צריכות כוונה. זאת ועוד, יש גם באמירת לשם יחוד סגולת תורה. אמרנו קודם, אנחנו עם סגולה, וזה אין ספק. כולם יודעים שיש בזה סגולה טובה, ולכן אדם שמגיע לבית הכנסת, עוד שלוש-ארבע דקות צריכים להתחיל ערבית, קודם כול כדאי שיתחיל לשם יחוד. השאלה היא האם צריך לומר חצי קדיש לפני והוא רחום או לא. כף החיים על המקום אומר שכן. נעים שמנהג בטל, אם קודם אומרים חצי קדיש ולאחר מכן מתחילים והוא רחום לא רק בערבי שבת אלא גם בכל לילות אחרות. יש חולקים, יש שומרים בשם הרב שרעבי. ראש המקובלים בדור הקודם היה הגאון הצדיק רבי מרדכי שרעבי, צריך לצדיק וברכה. יש שומרים בשמו שגם על פי הקבלה אין צורך לומר את אותו חצי קדיש. דווקא מינה פה, במקום הקדוש הזה, אחרי השיעור גומרים בשבע, גומרים כולם קדיש על ישראל. האם נאמר עוד הפעם קדיש? לא. אין צורך עוד הפעם לחזור פעם שנייה ולומר את הקדיש, אנחנו סומכים על הקדיש שנאמר קודם לכן. ובפרט אם הציבור לא מרוכז, לפעמים כשאומר הקדיש הוא אומר ואין אפילו עשרה מניין שמקשיבים לקדיש. כל אחד עסוק או לשים כסף בקופת הצדקה או בדבר אחר ולכן אם לא מקשיבים אין צורך, הסתפקו באמירת הקדיש על ישראל, התחילו מייד את הפסוקים והוא רחום וימשיכו ברחו, זה מה שצריך לנהוג ולעשות בלכתחילה. תפילת ערבית פשוט. בהמשך נראה את המעשים שהגמרא מספרת בברכות כח על כל הנושא מתחילתו עד סופו. תוספות אומרים שכל זה היה בזמנן בדורותם. היום קיבלנו על עצמנו את תפילת ערבית כחובה וככה הלכה. מי זה קיבלנו? אנחנו הגברים. לגברים יש חובה היום להתפלל ערבית, אף אחד לא יכול להגיד לא בא לי להתפלל, תפילת ערבית רשות, דברים שאין להם המשך. אבל לנשים, הנשים לא קיבלו על עצמם. אצל הנשים הדבר נשאר פתוח ולכן אישה שיש לה זמן רוצה להתפלל ערבית, תבוא עליה הברכה, תזכה למצווה. נכון, אם קשה לה, לא יכולה. לפעמים יש הבן תורה תוסף, ילדים קטני-קטנים והאחד נרדם, השני קם ורוצה לאכול. צריך להחליף, לחתן את התינוק וכן הלאה. עם הזמן, מעיקר הדין כתובה. אמנם, מרן כתב לנו בסימן כובב שגם הנשים חייבות בתפילה, אבל מעיקר הדין חייבות תפילה אחת ביום. קמה בבוקר, נטלה ידיים, ברכה על נטילת ידיים, גמרה את כל העבודה עם הילדים בשמונה. שמונה, כבר כולם הלכו לתלמוד תורה, ברוך השם יש לה זמן. ברכות השחר, ברכות התורה, שמע ישראל והעמידה. זה המינימום שכדאי לעשות. יש לה זמן גם אחר הצהריים? למה לא? כדאי שתתפלל גם את תפילת המנחה. לא חייבנו את הנשים בערבית, אבל אם היא רוצה להתפלל, בוודאי שהיא רוצה. אף אחד לא יגיד חלילה, כי יש כאן איזה איסור ברכה לבטלה. הרי הגמרא מסבירה לברכות כף שהתפילה היא בקשת רחמים. אנחנו מבקשים חונן הדעת, רופא חולה עמו ישראל. רק אנחנו הגברים צריכים רפואה שלמה? האישה לא צריכה רפואה שלמה? לא צריכה את הגברים האחרים? ודאי שכן. ודאי שגם נשה באי חייה. ולכן, אם היא רוצה להתפלל את כל השלושה תפילות, בוודאי שזה טוב. אבל אם היא אומרת קשה לי, אז היא מסתפקת בשניים, אז תגיד לה יותר טוב, יותר מהודר, שחרית ומנחה. לא יכולה אפילו שניים. רק תפילה אחת, אז מספיק לה תפילה אחת בירוש. האישה צריכה לדעת. מה שהיא מטפלת בילדים זה לא דבר אם רוצה כן, לא רוצה לא. מצווה וחובה. יש עליה מצווה גדולה לטפל בילדים. וכשהיא מטפלת בילדים, הכלל הוא. העוסק במצווה פטור מהמצווה. אני אומר את הדוגמה לנשים. לפעמים המצווה הזו באה גם אלינו. אשתו הלכה ללדון. יש לו בן פורת יוסף חמישה ילדים, נשאר עליו בבית. מי יטפל בהם? הוא מטפל בינתיים. באותן משעות שהוא מתאפל בילדים, הוא פטור. לא חייב ללכת לשיעור, לא חייב ללכת להתפלל. עוסק במצווה, פטור מהמצווה. ככה גמולה דרשה מהפסוק ומלכתך בדרך. בלכת ידאחון במחייו, הלאה ולמידה. ולכן אותו אדם לא צריך ללכת לבית הכנסת אלא שיתפלל ביחיד, ואולי גם זה לא. סליחה ידעון במחייו ולכן אותו,