דין הזכרת גשמים בחצי הכדור הדרומי וסדר תיקון טעות בתפילה
- - - לא מוגה! - - -
נזכר באמצע אותה הברכה, חוזר לה אתה גיבור. אם גמר מחייה אם מתים ורק אח כך נזכר שלא אמר מוריד הטל אלא אמר משיב הרוח אז גם לחזן הזה לא מתירים להמשיך. אומרים לו נא לחזור לראש כל זה מרן כתב לכמן בסימן קכו את הקשר בין החזן לבין היחיד כמו יחיד הוא הדין חזן לא רק לנו לא רק פה בארץ ישראל שמזג האוויר הוא מתקופת פסח והלאה הגשם הוא סימן קללה אלא גם בחוץ לארץ גם בגולה שייך את הכלל הזה. בדרך כלל חצי הכדור הדרומי של כדור הארץ הוא שונה מבחינת מזג האוויר מהאקלים שלנו. פה אצלנו חצי השנה הראשונה עד פסח חורף ופסח והלאה קיץ ואז הגשם סימן קללה. אבל אם אתה לוקח את המדינות שנמצאים בחצי הכדור הדרומי דרום אפריקה, דרום אמריקה, ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה וכיוצא בהם המדינות האלה אצלהם בדיוק ההפך ממזג האוויר שלנו. אנחנו סיימנו כעת את הקיץ התחלנו את החורף, שם הפוך, שם הם מסיימים כעת את החורף, אצלהם בדיוק עכשיו מתחיל הקיץ. אם כן, יבוא האדם הזה ויאמר, אמנם אני אמרתי אחרי פסח משיב הרוח ומוריד הגשם, אבל אצלי בארץ שלי בארגנטינה הגשם הוא טוב, זה סימן ברכה. אם כן, מה אתה רוצה ממני? למה אתה אומר לי שאני קיללתי ואני צריך לחזור? הרי שם הגשם לברכה. גם בזה חייב לחזור. כמו שכתבו רבנו יונה, הראש, עטור בשולחן ערוך, שאין הבדל בין ארץ ישראל לאותם המקומות. והסיבה היא כך, השפע שצריך לרדת בעולם, תלמיד עיני ה' אלוהיך הבא, היינו בארץ ישראל, כאן צריך לרדת השפע, ומכאן נופל גם לשאר חלקי העולם. לכן גם עם ישראל שנמצאים במקומות אחרים בעולם, הם צריכים להתפלל עלינו כמותנו. פה זה סימן קללה, אז הוא קילל אותנו, זה כבר לא בסדר. מה אכפת לי שבשבילהם שם אטו, שם זה העיקר? העיקר זה פה. בזמן שעם ישראל עושים רצונו של מקום, פה יורד עיקר השפע. ואם לאו חלילה, הכל מתחלק ונופל. למה הדבר דומה? אתה שופך מים על סלע, הסלע הוא גבוה, אבל המים לא נספגים, הכל מתחלק ויורד. זה קורה כשעם ישראל לא עושים רצונו של מקום, ואז הכל הולך לאומות העולם. בזמן שעם ישראל גרים בארץ ועושים רצונו של מקום, אז הגשם שיורד, הוא יורד על אדמה פורייה והגשם השפע נספג כאן. לא רק לגשם, אני אומר משל, הדוגמה שלנו זה גשם, אבל הוא עדין גם בשאר כל הדברים האחרים. ולכן, משום זה, גם הם צמודים לנו. אם כן, מה עושים אותם האנשים שגרים בארגנטינה? יש שם חצי מיליון יהודים. מה הם עושים? אצלהם נוסח התפילה כל השנה כולה מוריד הטל. הם לא אומרים אף פעם, משיב הרוח מוריד הגשם. כי אצלהם, בזמן שהם צריכים את הגשם, זה קיץ אצלנו, ואסור להם לקלל אותנו. כך גם לגבי ההמשך. מה הם עושים כשהם צריכים גשם בזמן הקיץ שלנו? אז באמצע שמע קולנו מבקשים במשפט אחד, ותן טל ומטר לברכה. זה מה שהם יכולים לעשות, לבקש, דרך אגב, באמצע הברכה, לשלב שם. אבל לומר בברכה השנייה, לשבח את השם, משיב הרוח ומוריד הגשם, אין להם אפשרות. אם הם רוצים לומר את זה, אנא, שיואילו בטובם לקיים מצוות וירשתם אותה וישבתם בה, שיבואו לכאן ויהיו כמונו לעם אחד, ואז יזכו ויאמרו בתפילה, משיב הרוח ומוריד הגשם. הראש, כשדן בנושא הזה, הוא אמר, זה נכון בעיר. אבל אם זה לא עיר אחת, זה מדינה, בפרט כאן זה חצי הכדור הדרומי, אז אם זה מדינה שלמה, אולי יכולים. אבל הראש עצמו מעיד שהמנהג לא כך. ולכן המסקנה היא, כמו שכתב מרן, שאין הבדל אם זה עיר או מדינה. אפילו יהיו הרבה מדינות שמזג האוויר הוא כך, ובזמן שאצלנו קיץ, אצלם חורף, והם צריכים את הגשם, אפילו אחי. אסור לו לכתחילה, ולא רק לכתחילה. גם בדיעבד, כשהאדם הזה טעה ואמר, גם בזה לא יצא ידי חובה, וחייב לחזור, בדיוק כמו שאנחנו חוזרים. אם חטא מחיה מתים חוזר לראש, כך הוא עדין, גם הוא חייב לעשות כן. הרמב״ם מוסיף, וכן אם הזכיר גשם וטל. זאת אומרת, האדם הזה אמר כך. משיב הרוח ומוריד הגשם, ומייד תוך כדי דיבור נזכר הרי כעת זה קיץ, מייד הוסיף ואמר מוריד הטל והמשיך. גם זה לא טוב. אלא, כדי לעקור את מה שקילל היה צריך עוד הפעם לחזור לתחילת הברכה. ולפחות היה צריך לחזור ולומר מחיה מתים מטריו להושיע מוריד הטל. אבל כאן כשהוא חיבר את שניהם באחד, זה לא מוכח שהוא עקר את מה שאמר משיב הרוח מוריד הגשם, ולכן לא יכולים אנחנו להסתפק במועט, לא יכולים להתיר לו להמשיך, אלא חייב לחזור ולתקן.