קו התאריך בהלכה: תוקף התאריך בכתובה, קידושין ושמירת שבת ויום כיפור במקומות הספק (סין, שנחאי והונג־קונג)

 - - - לא מוגה! - - - 

כולנו חייבים לכתוב כתובה לאישה בצורה מדויקת. תנאי בא לעבור תאריך. התאריך הוא המחייב מאותו רגע והלאה. אם התאריך בסדר כן אם התאריך שגוי זה לא בסדר וממילא כתובה פסולה. במקום נכתוב עכשיו אנחנו כבר יום שלישי אחרי צד הכוכבים זה שלישי יב תבת במקום לכתוב זה הוא כתב יום שני יא זה נקרא שטר רחוב מוקדם הכתובה הזו פסולה כאן בארץ או ברוב העולם אין שאלה התאריך ידוע מי שלא זוכר יפתח את הלוח הכל בסדר יש קטע קטן מהעולם שעליו יש סימן שאלה בלשון הפוסקים מעבר לקו התאריך אני מתכוון חלק ממדינת סין האזור של שנחאי וכיוצא בזה האזור של הונג קונג כל אותם האזורים יש עליהם ספק סימן שאלה מבחינת מזג האוויר מבחינה גאוגרפית כולנו יודעים היום מה שנעשה בכל כדור הארץ כשאצלנו שעה 11 לפני הצהריים שם כבר מתחיל להיות חושך תודה הם מקדימים אותנו שש שעות בחושך זהו המקום שם ככה האזור שם השאלה היא הם הקדימו אותנו כשאצלנו היה שעה 11 שם היה כבר חושך מה זה החושך הזה נגמר יום שני התחיל כבר יום שלישי או מה שיש שמה חושך זה רק מתחיל יום שני במילים אחרות הם הם אחרינו או לפנינו. זה הסימן שאלה שעל זה דנים גדולי הפוסקים. נפקמינה לא רק על יום שני שלישי. אפקמינה בעיקר שבת יום טוב יום הכיפורים. כשאצלנו יום שישי בשעה 11 נהיה שמה חושך. מה זה החושך הזה? זה כבר שבת. מקדימים אותנו. השבת שמה מתחילה יותר מוקדם. נאמר לא מה שאצלהם זה מתחיל חושך זה רק מתחיל ליל שישי ואחרי 18 שעות כשיהיה אצלנו ליל שבת ליל שבת שלנו מתחיל מכאן מתפשט לאט לאט ואחרי זה הם יהיו אחרינו זה הסימן שאלה שדנו בזה גדולי האחרונים הוויכוח הוא איך להבין בדברי רבנו סר אחיה הלוי הרזה בראש השנה פרק א' איך ללמוד מדברי רבי יהודה הלוי בספר הקוזרי שני הראשונים האלה הם שרמזו לדבר הזה ואחריהם הרבה מגדולי הפוסקים האחרונים העריכו בדברים הללו השאלה הייתה בהתחלה בתיאוריה עד לפני 95 שנים לא גרו שמה ודים עד תרעו לא היה אף ודי שמה סתם פלפולה דאורייתא היהודים הראשונים שהגיעו לשם היו יהודי בבל הברדדים משפחת שסון חדורי היה להם הרבה עסקים היו מיליארדרים והביזנס שלהם היה הם היו גרים בהתחלה בבגד אבל אחר כך היו יצאו עני בוענים ונסו גם להודו ואז התחילה השאלה מאז ועד היום השאלה הזו נשארה שאלה פתוחה הנדיבים האלה היה להם יד פתוחה תרמו המון כסף להרבה מוסדות להרבה בין היתר שם בשאי הוא רצה עוד מעלת האפנדי העשיר לבנות בית כנסת בכל העיר כולה היו 20 משפחות. הוא אמר, אני אבנה בית להשם. בית להשם בית כנסת גדול. מה זה גדול? תעשה חדר קטן 20 איש זה הכל. אין הרבה אנשים. לא. בית להשם צריך להיות יפה, גדול, מפואר. אתם יודעים מה? הבבלים אצלהם כשעושים מזכרה לא עושים מזכרה כמו שעושים פה. מביאים קצת צימוקים. בוטנים ושקדים נגמר שמה מביאים אוכל ממש אוכל עשה מביאים מתחילים יפה טוב נשמק אז הוא בנה קומה אחת בית כנסת קומה אחת חדר אוכל הכל יפה אנשים לא הבינו מה הנדיב הזה שהופך כסף כל כך הרבה כסף על על מה טוב אבל מעת השם היה כל זה היה בשמיים שמו לו בראש וכל זה היה צריך כשפרצה מלחמת העולם הרשעים הגויים אלה שמתיפים לנו מוסר שאנחנו נהיה צדיקים שנקבל כל הזמן טילים קסמים ולא נגיב ככה הם רוצים אותם הגויים כשבאו להשמיד את עם ישראל שש מיליון נשרפו נתנו להיכנס נתנו רשות להיכנס לשוויץ לא שום אופן שום מדינה לא רציתה לקלוט אותם ולצערנו שש מיליון ככה הלכו לאיבוד. היו קבוצה של תלמידי ישיבת מיר. השגריר היפני היה אדם טוב וחתם להם על הויזה. אבל להגיע ליפניך היו צריכים לעבור ברכבת. אז בנו הרוסים מסביבת רכבת לאורך כל סיביר. מי צריך את זה? גם זה היה מהשמיים. פעם ראשונה שהרכבת הזו נסעה זה היה אז מאז פעם אחרונה גם. יותר לא הי צריכים. הגיעו ליפן משמה לשן חי וזהו. עכשיו ללכת למקום אחר הם לא יכלו. היו תקועים, לא היה להם ויזה משום מקום בעולם. כל זמן מלחמת העולם השנייה עד תבשיניהם היו שם. הגיעו לשם מיד נתקלו בבעיה האמורה. מתי שבת, מתי ראשון, מתי ראש השנה. כל המחלוקות האלה הם כבר איך אומרים למדו אותם וידעו. אבל כשהגיע הזמן כבר התחיל להתקרב יום כיפור. מה הבעיה ביום שבת? אסור לעשות מלאכה. אז הם מספק לא עשו מלאכה גם ביום שבת וגם ביום ראשון יומיים. אל תעשו מלאכה. לצום יומיים זה כמעט סכנה. הצום. אם אדם רק לא אוכל אבל שותה לא נורא. אפשר אפשר לשרוד גם יותר מיומיים. אבל כאן כיפור אסור גם שתייה מה עושים מילה בפנות השאלה לגדולי הדור הדיין שהיה מבריסק רב חיים הלוי בנו רבי יצחק זאב סלובויצ'יק החזון איש כל אלה סברו שהם אמורים לצום ביום רביעי ואילו יום שלישי יום שלפניו זה עדיין טפי שיטתם הם מתחילים אחרינו. זאת אומרת אבן שתייה ממנה הוא שתת העולם פה. השבת התחילה פה. רק אחרי 18 שעות השבת הגיעה שם. זה מה שהם סברו. לעומתם היו הרבה מגדולי הדור שלא חשבו כך. הרב הרצוג היה הגאון רבי יונה מרצבח היה מראש ישיבת כל תורה ועוד שסברו לו. שש שעות לפנינו זה השבת וזה כפור. טוב, היה ויכוח. הם לא ידעו מכל מה שנעשה כאן בירושלים. היום תעשה כנס בירושלים של הרבנים האלה, אחרי 10 דקות יבואו העיתונאים, יפרסמו. זה אמר כך, זה אמר כך. חלק נכון, חלק לא נכון, אבל יש פרסום. אז לא היה עדיין פרסום. ולכן החזון איש רצה לשלוח להם מברק כדי שידעו את האמת, שידעו את ההלכה. אבל הוא לבד לא מספיק. הוא ידע שגם חברו הגאון הבצחק זאב סלובייצ'י שגר בירושלים גם הוא סובר כך. הוא היה גר אז ברחוב פרס פינת ישעיהו אז היה עדיין פעיל תיאטרון אדיסון. ואז הוא שלח את נאמן ביתו היה הרב קלמן קהנה אומר לו תראה אני רוצה לשלוח להם מברק תאכלו בשלישי תצומו ברביעי על החתום החזון איש אברהם ישעיה קראליצווה יקח את זה ותשעה היום ירושלים בני ברק 40 דקות לא הרבה זמן קל מאוד אבל אז היה צריך לנסוע מבני ברק רק על תל אביב קו 54 אני לא זוכר את המספר ומתל אביב היה צריך להגיע לירושלים לפעמים האוטו היה נוסע לפעמים הוא היה נתקע היו יורדים הנוסעים היו דוחפים את האוטו היה להם ידית מנואלה היה נהג אתם זוכרים את האוטובוסים הישונים ההם ולכן כשהיו יוצאים לנסיעה כזו היו לוקחים מזו ודע שיש בה אווכל למה אולי ישארו באמצע הדרך שלא יהיו רעבים היה שעות על גבי שעות טוב החזון שמר יאללה לקח את הרגליים ויצא בבוקר הגיע להרב כבוד הרב שלח אותי לחזון איש כך וככה העניין הראה לה את הנוסח של המברק האם כבודו מוכן לחתום על המברק הזה נשלח אותו לשן חי או לא אז לא היה טלפון עדיין בנמצא באותם המקומות לכן החיקן היה נברק. הרב מסתכל עליו, אמר לו, "לא, אני לא חותם." הרב המשיך ואמר, "אני סובר כמו החסון איש, אני לא חוזר בי אבל לכתוב להם מברק, אני פוחד. למה אני פוחד?" הם יודעים שהרב הרצוג, הרב סזלמן מלצר, הם יודעים שהרבה רבנים אמרו הפוך. מה יעשו הם המסכנים האלה שישמעו אלה אומרים כך ואלה אומרים כך? מה הם יעשו? מספק הם עצומו יומיים צום יומיים סכנת נפשות הרי תמיד תקנו לנו חכמינו יום טוב שני בכיפור אין יום טוב שני בגלל זה ולכן אני לא רוצה לחתום אני רוצה לשתוק זהו לשמור על זכות השתיקה טוב רבנו לא רוצה שלום עליכם קולטו וחזר חזרה מגיע בערב לביתו של החזון איש החזון איש פותח לו את הדלת ככה בחיוך מאוזן לאוזן ואז הוא מספר לרב אומר לו אני שיערתי שהרב לא ירצה לחתום אומר לא חיכיתי עד שתבוא כבר בצהריים הלכתי בעצמי לסניף הדואר והברקתי להם את המברק שמחסוני איש היה אמיץ יותר והבריק להם באמת מה שקרה חלק מהגיבורים שהיו באותם התלמידים צמו באמת יומיים אבל השאלה היא לא רק על כיפור על כל השנה כולה אין לך הבדל אם זה יום שני או שזה יום שלישי. יום שני אתה מתפלל, אתה חונה לאדם דעת. שלישי אתה אומר אתה חונה לאדם דעת. אין אפקמינה. שאתה מתקרב לשבת אם זה תחילה של שישי אתה צריך לומר בערבית אתה חונן. אם זה תחילה של שבת צריך לומר אתה קידשת. מה התפללו? אם זה שבת צריך לומר קידוש. אם זה לא שבת אין קידוש. לילה אחרי זה, אם עברה השבת צריך לומר הבדלה, אבל אם מתחילה עכשיו השבת צריך לומר קידוש. מה יעשו? וכאן זה כבר ספק ברכה. כל שבת יש להם את הבעיה הזו. קל וחומר, ראש השנה, כיפור, חגים וכן הלאה. הגיע זמן ספירת העומר. אנחנו אומרים כאן היום חמישה ימים לעומר. שמה מה יגידו? שישה ימים או חמישה ימים? וכן הלאה. לענייננו כאן הרב הזה עכשיו עורך חופה וקידושי. עכשיו זה לילה שם. מה הוא יכתוב? יכתוב שני יום הקודם או שיכתוב תאריך בשלישי בשבת 12 לחודש תבט. גם כאן זה דווקא מינה. פה אצלנו יש לנו בקלות תשובה. הרי אמרנו אדם שמקדים שת רחוב המוקדמים פסול אבל אם זה מאוחר זה כשר אז למה לך לכתוב את התאריך המוקדם ולהיכנס במחלוקת תכתוב יום אחרי אתה כותב במקום בשלישי בשבת תכתוב ברביעי בשבת תכתוב יום יומיים אחרי זה בסדר הכל 100% וככה ההלכה אלה שם יודעים הלכה הם לא כותבים את התאריך המוקדם אלא תאריך מאוחר יותר. אמנם יש שמה מנהג, שמה נהגו להקדים אותנו. אם אתה מסתכל מה עושים האנשים, 18 שעות לפנינו מתחילים את השבת. זה מה שהם נוהגים. אבל אי אפשר להתבסס מבחינת ההלכה על המנהג הזה. ולמה לא? אמרנו פעמים רבות את הכלל, כלל גדול בהלכה שכתבו על פי דברי הראיהם החקרי לב ונכדו רבנו חיים פלצ'י בשמחה לחיים הם אומרים המנהג שהוא קדמון יש לו תוקף הוא חזק על מנהגים מאוחרים שיש בדורות האלה אין לזה תוקף כאן כמו שאמרתי לא היו יהודים עד תרעו מתי התחילו במנהג הזה זה לפני כ-100 שנה, פחות מ-100 שנה ולכן אין זה תוקף מבחינת ההלכה כן הספק שיש לנו הרי הוא ספק שקול יש עשרות מגדולי הדור שכתבו בנושא הזה גם באנציקלופדיה התלמודית יש גם ספר שלם בשם היומם שגם הוא דן באריכות בנושא תראו גם ספר אור לציון חלק א' של מורנו חכמים מציון שם הוא מסכם כיוון שאין מנהג מספק חייבים לשמור שבת יומיים עיקר הבעיה תפילות וקידוש והבדלה שמה נושא נשאר פתוח ולכן הרב ממליץ יהודי יר השמיים לא יגור שם זהו זה אדם שצריך בשביל הפרנסה צריך לנסוע לשם הוא יבואן יצואן שיסע ביום ראשון יחזור ביום חמישי שלא יישאר שם בשבתות כדי שלא יסתבך, לא יכנס למחלוקת האמורה. אלה הדברים שהרב אומר. וככה מסקנה להלכה למעשה. אם הוא נתקע נשאר שם בשבת מה יעשה? אז שיאמר את הקידוש בסגנון הזה יאמר קודם את הברכה אשר קדשנומצוות ורצה בנו. אבל לא יגיד שם שמיים. ברוך אתה שם ואלוקינו יהרהר. מלך העולם שגשנו מצותם ורצה בנו הגיע לחתימה ברוך אתה יהרהר שם השם ובסוף מקדש שבת הברכה האחרונה השנייה ברכת הגפן ושתה אם אדם אמר את הקידוש אמר בסגנון הזה ולא אמר שם שמיים מדאורייתא בדיעבד יצא זה לא נורא ולכן משום זה ניתן לו לעשות את הקידוש בצורה הזו כך גם לגבי המהנה חלק מהבר ברכות אתה יכול לעשות את הפשרה הזו. לא כל הדברים, לא כל הרכים יכולות להוביל הפשרה הזו, אבל בינתיים אם הוא נתקע שינהג ויעשה כך. למחרת הוא שואל אותך קריאת ספר תורה בברכה או בלי ברכה? אם זה יום שישי אין ספר תורה תפילת מוסף אני אברך או לא? עוד הפעם צריך להגיד לו ברוך אתה יהרהר שם שמיים אין לו רשות לבוא ולהזכיר שם שמיים לא יכול לומר אבל יש שמה מנהג ובמקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל זה מנהג מאוחר אין שיניים כמו שאומרים אין תוקף למנהג הזה ולכן ההלכה למעשה יש לנו עדיין ספקות כאן אצלנו פתרנו את הבעיה בקלות שיכתוב תאריך מאוחר אבל לגבי הדברים האחרים כל הנושאים האחרים הכל נשאר בגדר ספק הכל נשאר בגדר סימני שאלה לכן אמרנו כדי שאדם לא יסתבך קידוש הבדלה תפילות או שמירת המועדות וכל הדברים האלה ספירת העומר כמו שאמרנו זה חמישה ימים לעומר שישה ימים וכן הלאה לא יוכל לברך גם כן בדרך הזו שוב עוד הפעם ספק ברכה לבטלה ולכן כדאי שאדם שתדל זה לא להיות שם אלא ישע בראשון יחזור בחמישי כדי שלא יסתבך בכל השאלות האמורות זו ההנהגה בעניינים אלו אני עובר לסעיף הם האישה רוצה יכולה למכור את הכתובה היא לא יכולה לבוא לבעל להגיד לו תשלם לי על החשבון בכתובה כתוב מיליון שקל תיתן על החשבון אף פורטה הוא לא חייב לתת להא כתובה יכולה להיגבות או כשחלילה יגרש או שימות לפני כן לא מגיע לפרות בכל אופן רוצה למכור את זה לאחרים אפשר כמו אדם שקונה פיס גם פה היא מוכרת לו את זה והיה אם תתגרש תתלמד הוא יקח את כל הכתובה כמובן היא מוכרת לו את זה במחיר זול מאוד אפשר היא יכולה למכור את הכתובה יש לה את הזכות לעשות את זה הכתובה נשארת אלא מהשטר טר במקום שיהיה אצל האמא שלה עובר אצל האדם הזה שקנה את זה והוא תופס את זה ביד והיה עם זה הכל אבל יש הייתה אפשרות לעשות מהכתובה הזו קצת כסף בסדר הזה אבל לדרוש מהבעל תשלם לי על החשבון תגיד לה בעזרת השם נחיה עד 120 אף פעם אני לא הגרש אותך לא בעקיץ ולא בחלום וזהו זה מה שצריך לענות לה אינה ואמנה שישלם לה אפילו משהו על החשבון, לא מהסכום שלה 200 זוז ולא מהתוספת. הכתובה נשארת. אלא מה היא הגביה? הביצוע של גביית הממון זה כמו שאתה נותן צ'ק למישהו אחר. אין לך זמן לטפל ללכת להוצאה לפועל להוציא ממנו אתה נותן את הצ'ק למישהו אחר מכרת לו את זה גם פה גם מעין מכירת הצ'ק גם פה אותו דבר יכולה יש לה את הזכות זה יכולה אבל לא יותר מזה כמה שהוא הכתובה מרן אומר אם זוז אם האישה זו רווקה בתולה ולאלמנה או גרושה מנה כמה זה מרן מתרגם את זה מרן אומר 37 דרם 37 וחצי דירם כסף זה הסכום שמרן כותב לנו לגבי הכתובה זה לא מוסכם זה שנוי במחלוקת עצומה הזכרנו למעלה מחלוקת האם כסף ישקול כמו הבתולות כמו ראשי תיבות כמה מואר בתולות הבתולות ר 200 כאן סמכתה שדרשו חכמינו את הסכום של הכתובה מתי מזוז אבל האם זה דאורייתא דרשה גמורה כמו שאמר רבנו תם או שכל זה הסמכתה כמו שאמרו הריף הרמבם ושאר הפוסקים מחלוקת מחלוקת עצומה בפוסקים להלכה אנחנו פוסקים כדעת מרן ומרן כאן מגלה דעתו אם נאמר שה-200 זוז שווה לסכום הזה זה 37 דירהם תכפיל את זה כפול 2.9 גרם כל דירהם 2.9 גרם יוצא לנו קרוב ל-101 גרם כסף טהור בימים האלה 101 גרם כסף טהור זהו 460 ש"ך כל זה לנו אבל חלק מהאשכנזים פוסקים כדעת רבנו תם הגרא אומר שהם נוהגים כרבנו תם לפי רבנו תם כתובה דאורייתא ולמדנו בגמרא בקידושין בדף ח כל דבר כסף דאורייתא זה כפול שמונה כסף צורי. אם כך תכפיל 460 כפול 8 כמה יוצא לך? 3680 זה הסכום מה שנקרא שכר יסוד זה המינימום זה ה-200 זוז. כל אחד מה שרוצה יוסיף. יש אחד מוסיף 50,000 יש אחד מוסיף 100,000 200,000 זה התוספת. אבל השכר יסוד זה מה שאמרנו. אז אם מרן היה סובר שזה דאורייתא, מרן לא היה יכול להסתפק ב-101 גרם כסף טהור. מרן היה צריך להכפיל את זה בשמונה. היה צריך להיות 808 גרם כסף טהור. וכאן אתה רואה מהסכום הזה אתה למד שמרן הולך כמו הריפי הרמב"ם ושאר הפוסקים. ולכן להלכה למעשה אין הכתובה מדאורייתא אלא כל זה כל הפירוט הזה הוא מדרבנן החתם סופר ועוד מאחרונים אמרו לנו עוד דבר גם אם נאמר כמו רבנו תם כתובה דאורייתא עיקר הכתובה דאורייתא מהתורה מספיק פרוטה איך למדנו במשנה במסכת קידושין דף ב אישה נקנת בפרוטה אז אז כמו שהקידושים בפרוטה, גם הכתובה מספיק פרוטה. חכמים מסרוע כתוב לחכמים, חכמים אמרו 200 זוז. זאת אומרת רבנו תם לא אמר שה-200 זוז לאורייתא אלא הכתובה העיקרה שאני חייב שטר כך וכך. זה עוזה דאורייתא. אבל הפירוט מסרה כתוב לחכמים אם נלך לפי זה אם כן המחלוקת היא בדרבנן כמה זה שיעור 200 זוז. ולכן מובן מאוד מה שמרן פסק לכולה ולכן אין על מה לדבר תקבל את כל מה שכתוב שמה נוסף לזה עוד 200 זוז כמו שאמרתי ה-200 זוז זהו לפי השכר של ימינו לפי המחיר של כסף טהור התוספות דיברו על זמנם תוספות אמרו שפעם היו משערים את זה בזהב בכסף וברזל לאו דווקא צמוד למחיר הרמבם לא אמר כך אלא הרמבם מצמיד את ה-200 זוז לפי שובי המתכת איזה מתכת מתכת כסף גם פה גם במקומות אחרים זו המסקנה וכך ההלכה ולמעשה זה מה שבית הדין יתן להם אם האדם הזה שבא לגרש אומר לך אני כל ההלכות, כל הפסקים הולך לפי החזון איש, איך קוראים להם היום? חזון אישניקים. עכשיו הוא בא לגרש, אחרי הגט, היא מבקשת תן לי כתובה. אז הוא מוציא נותן לה 460 טוענת לו, לא אדוני, אתה חזון איש, נכון? אני התחתנתי איתך על דעת שאתה הולך לפי הפסקים של החזון איש לפי החזון איש זה לא מספיק, צריך להוסיף עוד. החזון איש לא נכנס לפירוט אצלנו הוא דיבר בדוגמאות אחרות ומה שהיא טוענת לכאהורה היא צודקת הגמרא במסכת פסחים בדף קח הגמרא דנה שם אדם שותה רביעית מים מברך נפשות שותה רביעית יין ברכה מען שלוש על הגפן כמה זה הגמרא אומרת שמודדים את זה אצבעים על אצבעים וכולי הגמרא מביאה את השיעור הזה זה והפוסקים התחילו משם. הרמב"ם אומר שהשיעור של רביעית הוא 27 דירהם. הוא תרגם את זה לשפת הדירהם. וכן בשאר הדברים כזית, כביצה, ככותבת, כל הדברים, הפוסקים כתבו לנו את הכל. הבסיס הוא מתחיל שם פסחים קח. ולפני כ-800 שנים תלמידו של מהרם רבנו שמשון בר צדוק ראשי תיבות התשבץ הוא עלה סימן שאלה אנחנו יודעים כזית כבצה אולי הזתים נהיו קטנים אולי הקביצה בזמנם הייתה ביצה גדולה היום קטן מי אומר שמה שאנחנו רואים היום משערים היום אולי זה לא מדויק זה הפתח שהוא פתח בסימן שאלה. מי שפתח את הנושא יותר בהרחבה ופסק לחומרה היה הגאון רבי יחזקאל לנדו בעל הנודע ביהודה יש לו ספר על מסכת פסחים ציון לנפש חיה ראשי תיבות הצלח ושם הוא כותב פותח את הנושא דוגרי הוא אומר אתה אומר לי דירהם 37 וחי דירהם אתה אומר לי כל דבר לפי הדירהם זה הרמבם אמר זה אנשי המזרח התיכון יודעים מה זה דירהם. אני נמצא בצ'כיה. אני נמצא שם שם אני לא יודע מה זה דירם לא מבין מה על מה הרמב"ם מדבר. הטורקים שלטו כאן קרוב ל1000 שנה והמשקל בטורקיה עד היום הוא כך. יש להם רוטל, זה בערך 3ל קילו אחרי זה עוקיה אחרי זה דירהם. אין להם גרם אלא יש להם דירהם. בערך שלושה גרם יותר קצת פחות קצת זה היה בתקופות היו עליות וירידות פיחוטים אתם מכירים איך המטבעות עובדים בעולם אז אנחנו הספרדים קוראים את הרמבם מבינים כל מי שגר כאן באזור של המזרח התיכון הטורקים שלטו כאן ביד רמה כ1לף שנים ומה שהרמבם אומר זה היה עד מלחמת העולם השנייה עד תרעו זה מה שהיה. אני הכרתי צרפים, אני הכרתי אנשים שלא השתמשו בגרם, הם המשיכו עם האדירהם כמו שלמדו בצעירותם היו עובדים כל הזמן עם אדירהם, עוקיה, רוטן, עם המשקל הזה. אז כאן אנחנו הבנו, לנו אין סימני שאלה, אבל הוא שם בצ'כיה שמה הוא לא יכל בפראג, הוא לא ידע מה זה. אז מה עושים? ניסא הוא בעצמו לשער. יש גם לא אצבעות. מה הגמרא אומרת? אצבעים על אצבעים. הוא ניסע. ניסע ויצא לו חשבון הרבה יותר גדול. אתה יכול לקחת באצבעות את החלק העצר ואתה יכול לקחת את החלק שהוא עווה יותר, רחב יותר. שאלה הוויכוח הוא מאיפה אתה מתחיל? איפה אתה בודק את הרוחב? במקום העווה ביותר כאן או יותר למטה הוא מדד במקום העווה ביותר ויצא לו הרבה יותר ממה שאנחנו אומרים ולכן הוא העלה השערה הוא אמר הביצים התקטנו מה שהיה פעם היו היה היום אתה רואה יותר קטן ולכן אין ראיה ממה שאתה רואה היום אלא צריך ללכת לפי מה שהיה בזמן אבות אבותינו זו ההשערה ועל פי זה הוא כמעט והכפיל את חלק מהמידות גם במשקל בנפח וגם לגבי האמה והטפח והאשבע גם שם יש את הנפקמינה הזו אצלנו הטפח 48 סטמלו יצא לו האמה 58 אצלו יצא יותר גם לגבי הכזית הכבצה וכיוצא בזה בכולם יצא לו יותר אחריו הגרע החתם סופר הרבה מגדולי רבני אשכנז שגם הם לא ידעו מה זה דירם גם הם הלכו אחריו עד האחרון האחרון שהיה החזון איש וגיסא הגאון רבי יעקב קניבסקי זכר צדיקים לברכה גם הם הלכו באותה שיטה. אם כך יבוא האדם הזה ויאמר, אתה חזנישניק, נכון? אתה הולך בכל הדברים גם פה. למה אתה משלם לפי 101 גרם כסף טהור? לפי החזון איש זה לא מדויק, צריך יותר. זה הוויכוח שיהיה גם פה, גם בעניין זה להלכה אי אפשר לחייב אותו יותר אלא כמו שאנחנו, כמו שהספרדי משלם רק לפי חשבון 101 גרם כסף טהור, גם אנחנו גם הוא ישלמו את הסכום הזה ולא יותר. יש לנו כלל בדיני ממונות. כשיש ויכוח המוציא מחברו עליו הראיה יאמר לאישה את טוענת שההלכה היא כמו הצלח וחזון איש תביאי ראיה תוכיחי מי יכול להוכיח ב-100% יש עשרות סוגיות עשרות דברים שמהם הפוסקים מנסים ללמוד לכאן או לגן וכאן בהלכה הזו הפוסקים משתמשים גם במדע הארכאולוגיה גם מצד זה מנסים להביא ראיות לדברי חכמי הספרדים רב חיים נאה וסיעתן. אל תחשבו שהוויכוח הזה הוא נחלת רבני האשכנזים. גם אצלנו גם אצל הספרדים היה הוויכוח הזה. אמרתי שהראשון שנכנס לספק הזה היה התשבץ. התשבץ תלמידו של מהרם היה אשכנזי. אבל במרוקו הספרדית בעיר תטון אף בית הדין שם היה הגאון רבי יצחק בן וליד יש לו ספר ויאמר יצחק ושם בספר הוא כותב גם הוא ניסא וגם הוא יצא לו את החשבונות כמו הצלח גם הוא אומר לחומרה את כל הדברים האלה שאמרנו כך כותב גם בנו בנו רבי יוסף בן ולד גם הוא היה אב בית הדין בתטון הוא כותב את זה לגבי שיעור חלה ומאדים שככה היה המנהג בתעון. אבל לא נכחד. רוב רובם של חכמי הספרדים לא הלכו בדרך הזו. ולכן בזמנו כשפרץ הוויכוח הגדול בא הגאון רב חיים נאב ויצא להגנתנו. דווקא אחד מחכמי הספרדים אף אחד לא מצא לי נכון לכתוב בזה אלא כולנו ידענו ההלכה פשוטה וזהו וזה. הוא טרח וכתב ספר שלם לשם שיעורי תורה שמה הוא מוכיח מביא הרבה ראיות להלכה ולמעשה שמה שאנחנו נהגנו אנחנו ידענו מה זה אדירם המנהג שלנו משה אמת ותורתו אמת וכך צריך לנהוג ולעשות ולכן אכלת עכשיו תפוח חץ 27 גרם אומר הרב תברך צריך לברך בכ אחרונה בורא נפשות רבות אתה לא יכול לומר אבל לפי הצלח והחזון איש 27 גרם זה עדיין לא כזית אם זה לא כזית הברכה היא בורא נפשות לבטלה תגיד ספק ברכות להקל לא לא חוששים לנו יש מנהג נהגנו בדרך הזו הכלל בידינו תמיד במקום מי נהג לא אומרים ספק ברכות להקל ולכן כן אם האדם הזה שואל אתה אומר לו כן תברך ואל תחשוש יחיד לידה