הלכות ט״ו בשבט וסדר הברכות – לצאת מכל ספק ברכה

 

- - - לא מוגה! - - - 

כדי לרמוז שטו בשבט ראש השנה על האילונות

המנהג הזה לא הוזכר לא בגמרא,

לא בראשונים וגם לא בשולחן ארוך

מי שהזכירו את המנהג הזה, תיקון יששכר,

המגן אברהם, חמדת ימין,

הם שהזכירו בראשונה את המנהג הזה וכל זה על פי הקבלה

בדור שלנו, ברוך השם,

כולנו קבליסטים,

ספרדים,

אשכנזים, תימנים,

גם התימנים הבלדים שלא תמיד הולכים בעקבות הקבלה,

באותו לילה כולם מביאים על השולחן את פירות האילן, ברוך השם,

ועמך כולם צדיקים ונענה מראשו הארץ,

למה לא? זה דבר טוב,

כדאי לנהוג במנהג היפה הזה.

יש ספר פרי עץ הדר של הגאון רבי יעקב רוקח, או פרי עץ הגן של הרב קצין.

שניהם כותבים סדר לימוד יפה.

אתה לוקח את הפרי ואומר עליו קודם כל את הפסוק,

המדרש או דברי הזוהר שיש על אותו הפרי.

אם זה תאנה,

אתה מתחיל עם הפסוק ארץ חיטה ושערה גפן תאנה ורימון,

או התאנה חמיתה פגעה,

וכן הלאה. מזכירים מה שנאמר על זה במדרש או בדברי הזוהר,

כך עושים על כל פרי ופרי לפני הברכה.

מי שיש לו את הספרים האלה, כדאי מאוד שינהג ויעשה כן.

ליל שבת, הלילה ארוך,

יש לנו זמן,

אדם יכול בנחת לעשות את כל הדברים האלה.

מי שיכול, המחמיר תבוא על הברכה.

הזמן, מתי כדאי בלכתחילה להביא את הפירות האלה,

יש בזה שרשרת של מחלוקות. והמסקנה,

בשבת אנחנו מצווים להשתדל לסיים מאה ברכות,

כמו בכל יום, ועתה ישראל מה השם אלוהיך שואל מעמך,

אל תקרמה אלא מאה,

אז אחת משבע המצוות דרבנן קיימת גם בשבת,

וחסר לנו,

מאה מאה ברכות, חסר לנו עשרים.

ולכן, מרן אמיש, תודה להשלים את העשרים האלה בפירות ומגדים.

ולכן, הכי קל, הכי פשוט,

קודם כל קידוש,

נטילת ידיים המוציא וברכת המזון.

אחרי ברכת המזון תביא מאותם פירות האילן.

זה מה שכדאי לנהוג ולעשות.

אמנם,

לא תמיד מה שאנחנו רוצים הילדים מסכימים.

לפעמים הילדה בת שנתיים ראתה שאימא קמתה בשביל טו בשבט,

והיא מייד, איך שמתחילים לאכול,

היא מתחילה לבקש.

אם אתה לא מביא לה,

יש לה משק אלטילרי כבד,

תתחיל לבכות, להוריד כמה טיפות של זהב.

מי יכול לעמוד מול הבכיות של הילדה הזו?

בסדר, לילדה אתה תיתן. הילדה לא חייבת לא במאה ברכות ולא בחמישים ברכות. תיתן לה, מה שהיא רוצה תיתן לה.

אבל אנחנו לא חייבים לאכול יחד איתה.

אם נתנו לה מהפירות האלה, שתאכל כמה שתרצה,

אבל אנחנו עדיף שנמתין עד אחרי ברכת המזון,

ואז נוכל לברך הרבה ברכות, לזכות בכל הברכות, הליבת לכול הענמה. כי גם מביאים לנו אחרי הארוחה כוס קפה ועוגה.

האם מברכים על הקפה או לא? מחלוקת.

על העוגה מברכים או לא? מחלוקת.

מחלוקת לא רק לגבי ברכה ראשונה.

אם אכלת כזית מהעוגה, האם העוגה זו לחם או עוגה?

האם ברכת המזון פותר או לא פותר?

משכנו ידינו מן הפאת, לא משכנו?

כל זה שרשרת של מחלוקות וויכוחים.

כדי לחנוק מכל זה,

אחרי ברכת המזון, אם אתה מביא,

אתה יכול לברך על היבא דקול העלמה על העוגה.

כבר הסתלקת מהלחם, ברכת ברכת המזון,

ואז אתה תהיה רשאי לברך על העוגה.

אבל לפני כן, ספק אם תוכן לברך.

כך גם לגבי הכוס קפה או תה,

וכן ברכה אחרונה בורא נפשות רבות,

או ברכת מעין שלוש על המחיה על העץ,

גם הם.

לפני ברכת המזון, ספק אם אתה יכול לברך,

יכול להיות שברכת המזון פותר למאן דאמר.

אם זה אחרי ברכת המזון, אין לך בעיה.

אתה יכול לזכות באותן שתי הברכות, בורא נפשות ועל המחיה.

לכן, טוב יותר להמתין שכל אדם יעשה את הדברים האלה בחוכמה ובתבונה, אליבא דקול העלמה, יעשה את זה אחרי ברכת המזון.

ואם אפשר,

אם הוא קנה בשפע,

יעשה את כל הסיבוב הזה, את כל זה,

גם ביום שבת בבוקר.

הרי כשיש לאדם מאכל חשוב, מאכל משובח,

מה יותר טוב, כבוד יום, עדיף.

ולכן, גם אם הוא עשה סיבוב ראשון בלילה וברך את כל הברכות,

אבל ברוך השם, יש לו שפע,

וגם ביום הוא יכול לעשות את כל זה, שוב,

יגמור את החמיד, יגמר ברכת המזל,

ויביאו לו עוד פעם מאותם הפירות, כדי שעוד פעם יזכה ויברך,

ועל ידי זה יגיע, בעזרת השם, בקנות,

להגיע לחשבון של מאה ברכות.

זה הדבר הטוב ביותר.

הסדר הוא,

אם הוא יושב יחד עם עוד שניים מבוגרים,

יש לך אפשרות לא רק לומר זימון,

אלא גם כוס ברכת המזל.

יברך ברכת המזל על כוס יין,

אחרי שגמר נשתות רביעית מהיין,

אחרי זה ייקח את העוגה,

יברך על העוגה בורא מיני מזונות,

אחרי זה על התמר או הזית.

הסדר של הפסוק, הגמרא אומרת בברכות מ',

הולכים לפי הסדר מה שנאמר בתורה בחומש דברים,

פרשת עקב.

ארץ חיטה ושעורה, גפן תאנה ורמון, ארץ זה שמן ודבש.

מה שיותר קרוב לתיבה, למילה ארץ.

הזית זה הדבר הקרוב ביותר,

מכל פירות העץ הזית הוא מספר אחד.

ולכן אם יש לו זית,

יברך על הזית ברור פרי העץ, יפתור את כל פירות העץ.

אין לו זית,

יברך על התמרה בורא פרי העץ,

יפתור את כל סוגי פירות העץ.

אחריהם צימוקים, גפן תאנה ורמון.

יש אנשים שאינם יודעים הלכה,

הם חושבים שצריך לתקן את כל הפירות. מה הוא עושה?

אני מברך על הזית,

הילד מברך על התמרה,

אשתו מברכת על הצימוקים, כל אחד הוא נותן,

זה לא טוב.

כמו שאני מצווה להקדים את מה שהפסוק מקדים בסדר,

גם הם מצווים, גם אותם אני צריך לחנך בסדר הזה. וכמו שאמרנו, הסדר הוא זית,

תמרה, גפן, תאנה ורמון, זה הסדר של הפסוק,

זה מה שרצוי להקדים.

אם אין לו זית, יברך על התמרה, אין לו תמרה גם יברך על הצימוק,

בורא פירי העץ ובזה הוא פוטר את כל סוגי פירות העץ שיש לו.

אחרי זה ברכת בורא פרי האדמה.

שני סוגים של פירות האדמה

הביאו לי בוטנים ושלווה,

השלווה חיטה תפוחה

שניהם ברכתם בורא פרי האדמה

יותר מהודר לברך על השלווה הבורא פרי האדמה ובזה אתה פוטר את הבוטנים

זה לא מוסכם

לפי המגן אברהם

רק חיטה שאינה כלופה מי שכוסס

מברך בורא פירות האדמה

אבל אם החיטה הזו כלופה אפשר לברך עליה בורא מיני מזונות

זו הבעיה שיש בחיטה התפוחה בשלווה

להלכה

בין אם ברכת על זה בורא פרי האדמה יצא בין אם ברך על זה בורא מיני מזונות יצא הרי כותב החיי אדם

על כל דבר שיש בו כלאויות שמזין על הכל אם אמר מזונות יצא

יש רק שני דברים שלא יצא והם מים ומלח רק עליהם לא יצא שם אין להם קלוריות

חוץ מהם כל הדברים האחרים בוודאי שיצא

ולכן בין אם נברך על השלווה מזונות כדעת המגן אברהם או אדמה בין כך ובין כך יצא ידי חובה

אבל אם האדם הזה בליל שבת אחרי שגמר לשתות מהיין לקח את העוגה

הוא בירך על העוגה בורא מיני מזונות לא יכול לעשות את העצה שאמרתי

לברך על השלווה ולפתור את הבוטנים והחומוס. למה?

אולי הברכה של השלווה מזונות כמו שאומר המגן אברהם בגלל שזה כלוף

והברכה בורא מיני מזונות שאמר על העוגה פותרת את השלווה

ולכן במקרה הזה יברך או על החומוס או שיברך על הבוטנים והדברים האחרים את ברכת בורא פרי האדמה.

גם אם אנחנו אומרים שאפשר לברך על השל והבורא פרי האדמה אנחנו לא אומרים את זה מכוח ודאי.

סוף סוף הדבר לא יצא מידי מחלוקת ואם ברכת קודם על העוגה ואתה מסתבך בדבר הזה אולי תיכנס חלילה לספק ברכה לבטלה

אם הוא יברך אחרי זה עוד פעם על השלווה בורא פרי האדמה.

אחרי שטעה מהשלווה הוא לא מיד אכל את הבוטנים אלא דיבר באמצע אז הברכה חלה לא על הבוטנים אלא רק על השלווה כיוון שהוא דיבר באמצע והשלווה עצמה אולי ברכת המזונות ולכן אמרנו במקרה הזה עדיף שיברך על החומוס או הבוטנים ויברך את ברכיו בורא פרי האדמה זה טוב יותר ועדיף יותר.

הסדר בדברים האלה בכל יומות השנה,

מרן כתב לנו בסימן ר'י' א',

מרן מסכם לנו את הסוגיה בברכות מ',

והסדר הוא מגע אש. אם יש לך לחם אתה אוכל,

קודם כל אני מציא.

אין לו לחם,

מזונות הגפן, עץ אדמה שהקון, זה הסדר.

כך גם ברכה אחרונה.

קודם כל מברכים ברכת מעין שלוש על המחיה או על העץ.

אחריה יברך על הכוס מים ששתה רביעית,

אחרי זה יברך ברכת בורא נפשות רבות וחסרונן.

זה הסדר שאמור להיות בלכתחילה.

אבל אדם שאכל כעת

בננות שברכתן בורא נפשות רבות,

ואחרי שאכל כזית מהבננה הביאו לו גם עוגה וכיוצא בזה.

יותר טוב להקדים קודם בורא נפשות על הבננה ואחר כך על המחיה.

הסיבה היא,

אנחנו אומרים,

בתוך ברכת מעין שלוש ועל תנובת השדה.

תנובת השדה, לדעת חלק מהפוסקים,

הרי זה פותר את הבננה שגם היא תנובת השדה.

ואז אחרי ברכת מעין שלוש לא נוכל לברך את הברכה,

בורא נפשות רבות, אנחנו נפסיד.

מה אני עושה כדי לחמוק מהמחלוקת הזו?

אני מתחיל קודם כל בברכת בורא נפשות רבות וחסרונן.

אלא אם כן,

אם האדם הזה אכל כזית ביצה,

שתה רביעית מים,

לא הביצה, לא הגמינה ולא רביעית מים אינם בכלל תנובת השדה.

עכשיו אין לך בעיה,

אתה יכול להקדים קודם מעין שלוש שלדעת רוב הפוסקים מדאורייתא,

ואחריה בורא נפשות.

אבל אם אין לו, לא שותה כוס מים ולא אכל כזית בצה,

אלא כל מה שהוא חיה בורא נפשות זה על החומוס, הבננה, הפפאיה וכיוצא בזה.

אז בזה ההלכה היא שיותר כדאי להקדים בורא נפשות רבות וחסרונן,

ורק אחריהם יברך את ברכת מעין שלוש.

חיטה כלויה, הכוסס את החיטה,

מברך בורא פרי האדמה.

שוב, עם החיטה, עם הקליפה, לכל הדעות, בורא פרי האדמה.

אבל עם החיטה הזו, בלי קליפה, שוב, עוד פעם תהיה לך אותה הבעיה,

אותו סלע המחלוקת שיש בשלווה.

הברכה הראשונה עם השלווה בכל ימות השנה אנחנו יכולים להסתדר בקלות.

כמו שאמרתי, בין אם נברך אדמה זה לא שקר,

נגדל באדמה,

בין אם נברך מזונות,

גם זה אמת,

יש בזה קלוריות,

כמו שאמרנו בשמח חיי אדם. אבל הבעיה האמיתית היא תהיה אם אכל כזית, מה יברך? נפשות או ברכה אחת מעין שלוש.

לפעמים הילד הלך, כבן מטבע מהאימא,

הלך וקנה חבילה של שלווה.

הוא קנה חבילה גדולה.

הוא אוהב את האבא, יש לו עין טובה, הוא לא טמא.

בא ונותן לאבא, לא מוציא שניים,

אלא נותן לאבא כמה פעמים מלוא החופן שלו ונהיה כזית.

בפרט אם נלך לפי הנפח,

מהר מאוד אתה מגיע על הכזית.

מה יברך? על האדמה ועל פירי האדמה?

מעין שלוש?

התוספות ושאר הפוסקים דנו בזה, יש בעיה.

ולכן,

אם זה בנין טו בשבט, שהוא אכל בוודאי כזית מהעוגה, נברך מעין שלוש.

אכל בוודאי כזית מהחומוס, הפאפאיה,

הדברים האחרים שברכתם בורא נפשות,

אז הוא מברך גם בורא נפשות, גם ברכה אחת מעין שלוש.

אפילו אם הוא אכל מהשלוה כזית, נו, זה בסדר.

ממה נפשך הוא יכול לפתור?

אבל אם כעת הוא אוכל רק שלוה בלבד,

הוא נכנס לספק. אלא אם כן, אם הוא באמצע הסעודה,

אז יש לו לקראת הסוף, הוא צריך לברך ברכת המזון.

שוב, ברכת המזון פותרת הכול עליבת כולנו.

אבל במצב רגיל שאין שם ברכת המזון ולא על המחייה,

עדיף שאדם לא יאכל מהשלוה כזית כדי לא להיכנס לסלע המחלוקת, שלא יסתבך בכל הדברים האלה. זה מה שצריך לנהוג ולעשות בלכתחילה.

מה עכשיו למחיתה מלאה?

יכול להיות שהכול בברולפין?

אדם שאוכל לחם או עוגה מחיטה מלאה, הברכה היא על הלחם המוציא, על העוגה מזונות,

החיטה המלאה,

זה לא משנה.

את נוסח הברכה, הברכה נשארת בשניהם אותו דבר, ולא ישנה את נוסח הברכה.

כל זה טוב מה שדיברתי עד עכשיו,

כשאדם נמצא בביתו, בעל הבית בבית שלו,

הוא יכול להגיד לאשתו,

אנחנו נטעם, נברך אחרי ברכת המזות.

וכמו שאמרתי, אם יש לו אופוזיציה,

אם הילדה בת שנתיים חולקת, היא רוצה מיד,

תיתן לה, רק שלא תבכה.

אבל כשאדם אורח, מתארח אצל אנשים אחרים,

שם לא תמיד אתה עושה מה שאתה רוצה.

לפעמים הם כבר הכינו על השולחן.

מיד אחרי שאוכלים כזית לחם,

הם מתחילים מיד עם סדר הברכות,

עם אותם הפירות.

ואז האדם הזה נכנס למחלוקות.

מחלוקת הראשונה,

הוא ברך המוציא לחם מן הארץ ואכל כזית.

אחרי שגמר לאכול כזית,

הוא לא יכול לברך על הזית בריא פרי העץ,

כי הזית תפל ללחם.

כלשהו עיקר ואמו תפילה,

מברך על העיקר ופוטר את התפילה, דהיינו הזית, על זה אין ברכה.

מה יש אחרי זה?

ארץ זית שמן ודבש, הכוונה היא דבש תמרים.

אם כן,

לך אורי יברך על התמרים בורא פרי העץ.

גם זה שנוי במחלוקת.

התוספות במסכת דבא לתרא בדף קטו והחינוך בפרשת עקב,

שניהם אומרים,

אם אמר המוציא לחם מן הארץ על התמרה, יצא.

המכנה המשותף בשניהם,

גם הלחם יש בו הרבה קלוריות וגם התמרים יש בהם הרבה קלוריות,

ולכן לפי השיטה הזו,

אם יברך על התמרים בורא פרי העץ, אולי הברכה לבטלה.

כך כתבו להלכה גם הגינת ורדים, רבנו חיים פלאצ'י כתב את זה פעמיים באהבה,

גם במועד לכל חי וגם ברוח חיים,

ועוד מאחרונים חששו לזה.

רוב הפוסקים לא כותבים כך, רובה דרובה חולקים,

אבל כשאנחנו נוגעים בעניין של ספק ברכה לבטלה,

אנחנו תמיד חוששים,

אפילו אם יהיו לנו מאה פוסקים נגד שניים,

הכלל הוא אנחנו אומרים ספק ברכות להקל.

הרי אותם הפוסקים לא ראו איש את אחיו, זה לא כמו סנהדרין שהרוב שמע את המיעוט ולא חזר בו,

ולכן גזרת הכתוב בחומה שמות פרשת משפטים,

אחרי רבים מעטות.

כאן לא, הפוסקים לא ראו איש את אחיו.

ולכן כותב מר רמל חביב בגט פשוט,

שזה לא רוב גמור מדאורייתא,

מדאורייתא זה נשאר ספק שקול.

אם זה ספק,

לא תישא את שם השמן אליך אל השווא. מזה הגמרא למדה בברכות ל״ג שאסור לברך ברכה לבטלה.

ולכן אנחנו מרחיקים לכת בעניינים של ברכות,

אפילו שניים נגד מאה אנחנו אומרים ספק ברכות להקל, זו הבעיה שיש לנו כאן.

מה אתה עושה?

מה הוא כביש עוקף מחלוקת בדבר הזה?

הפתרון הוא קל מאוד.

מיד אחרי הקידוש,

לפני נטילת ידיים,

אני לוקח את התמרה,

מברך על התמרה בורא פרי העץ.

עדיין לא בירכתי על הלחם, עדיין אין מה שיפתור,

ולכן בזה כשאני מברך בורא פרי העץ, אני פותר את הבעיה לגמרי.

כך אמרנו גם לגבי המון ראש השנה,

גם שם אנחנו מביאים את התמרים כדי לבקש מבורא העולם שאיתנו,

איתנו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו. גם שם אמרנו את העצה שעדיף שיעשה את זה לפני נטילת ידיים,

אבל לא יאכל הרבה,

רק תמרה אחת,

כי אם הוא יגיע לקה זית,

שהוא מתחיל להסתבך במחלוקת אם צריך לברך מיד על העץ או שברכת המזון בסוף פותרת,

ולכן יברך רק על התמרה הזו האחת ויחידה העץ,

ולאחר מכן יאכל מיד נטילת ידיים והמוציא, כך יעשה אם כבר הביאו לו את הכול על השולחן,

וכמו שאמרתי הוא אורח שלא יכול להכתיב להם את סדר היום, מתי ואיך,

ולכן יעשה את העצה הזו.

אבל אם אפשר להמתין אחרי ברכת המזון, כמו שאמרנו,

זה עדיף יותר, טוב יותר לנהוג ולעשות כן,

ומי שיכול לעשות פעמיים באהבה,

להוסיף את כל הסדר הזה גם למחרת בבוקר,

בוודאי שטוב יותר, עדיף יותר, סימנה מלטאי.

יש לו אתרוג,

האתרוג המרוכח בדבש,

אין עליו ברכה ברכת בורא פראי העץ,

הרי ברכנו כבר בורא פראי העץ על הזית או התמרים,

ולכן אי אפשר לברך על התמר.

לא יכול להגיד את האי רצון שהקדוש ברוך הוא יזמין לנו אתרוג כשר ומהודר לקראת שנה הבאה וכולי,

הכול כן,

אבל אי אפשר לברך על זה העץ. כעת אם יגיעו לנו נברך על זה בוודאי, בורא פראי העץ,

אבל בליל חג,

חג כתובי שבט,

כשאנחנו מברכים לפני כן כבר בורא פראי העץ על הזית או התמרה,

ממלא אוכל את התמר,

אוכל את הדברים האחרים שברכתם בורא פראי העץ כגון האתרוג,

יאכל את זה ללא ברכה.

אם יש לו איזה פרי חדש שיש עליו את ברכת שהחיינו,

אותו הפרי לא צריך לברך עליו העץ, שהרי כבר בירכנו בורא פראי העץ על הזית או התמרה,

יאכל אותו בלי ברכת העץ אבל יברך עליו את ברכת שהחיינו.

על האתרוג אין ברכת שהחיינו.

שהחיינו בא פרי שמתחדש משנה לשנה.

פה הגמרא אומרת בסוכה למדוהה פרי עץ הדר, הנעילה הדר,

שהאתרוג דר באילן כל השנה. מתי שאתה הולך יש אתרוגים בעץ.

עץ האתרוג נותן יותר מפעמיים בשנה את הפרי.

לא רק בחודש אלול תשרה קטפנו את האתרוג,

ברכנו עליו,

אלא אתה הולך כעת,

עץ האתרוג ברוך השם מלא פירות,

הוא נותן כמה פעמים והוא מצוי כל השנה,

כך גם הלימון, ולכן אין עליהם ברכת שהחיינו.

יש חלקים אבל אנחנו חוששים לדברי אותם הפוסקים.

זאת ועוד,

הרי ברכנו שהחיינו בחג.

כשאמרנו שהחיינו אחרי ברכת על נטילת לולב,

זה פוטר גם את האכילה.

הרי מעיקר הדין כשאדם רואה פרי חדש גם בלי אכילה,

מברך שהחיינו.

קל וחומר שתפסנו את זה ביד,

ולכן או הטעם הראשון או הטעם השני,

בצירוף שניהם אין ברכת שהחיינו על האתרוג.

גם אם הוא לא אכל מזה שנה שלמה,

אפילו אחי לא יברך שהחיין.

אדם שהיה חולה, לא הרגיש טוב,

היה אסור לו לאכול לחם.

ועכשיו, אחרי עשר שנים, הרופא עושה לו את כל הבדיקות.

אתה בריא, אתה אכול כעת לאכול לחם.

הולך וקונה עשתנור, קונה לחם,

וכעת הוא רוצה לברך, לא רק על מוציא,

הוא אומר לך, עשר שנים לא אכלתי לחם, הוא רוצה להגיד שהחיינו.

יעלה על הדעת שיגיד שהחיינו? חס ושלום.

אתה לא אכלת, אנחנו אכלנו ברוך השם, אנחנו בריאים לאכול.

דבר שאין,

לא קיים בכל השנה כולה, עליו יש ברכת שהחיינו.

ולכן כמו שסיכמנו על האתרוג אין שהחיינו,

אבל אם יש דברים אחרים יכול לברך עליהם את שהחיינו בלי קשר לברכה הראשונה.

כמו שמענו, את העץ הוא כבר יצא,

ברכה ראשונה כבר נפתר בברכת העץ של התמרים,

ואת זה יאמר רק שהחיינו.

כך גם אדם שקונה באמיה,

גם על הבמיה יש ברכת שהחיינו.

מתי אוכלים את הבמיה? יחד עם הלחם.

אז הוא בירך ומוציא לחם מן הארץ ופתר את הבמיה.

לא מברכים על הבמיה ברכת בורא פירי האדמה,

אבל כיוון שזה חדש,

אחרי שטעם ואכל מהלחם,

לפני שיתחיל לאכול מהבמיה,

יתפוס אותה בכף ויברך שהחיינו והקיימנו והגענו לזמן הזה,

ואחר כך יטעם את הבמיה.

כך גם לגבי דברים אחרים שיש עליהם ברכת שהחיינו, אם אוכל אותם עם הלחם,

אין ברכה ראשונה, אבל שהחיינו כן רשאי, כן יכול לברך.

שוב באותו לילה,

כמו שמברך רק פעם אחת ויחידה בורא פירי העץ ופוטר את כל פירות העץ,

כך גם לגבי שהחיינו.

אם יש לו כמה פירות חדשים,

יברך רק פעם אחת שהחיינו ולא יכפול, לא יאמר כמה פעמים.

שוב, גם כאן, אותו טעם,

כיוון שברכת שהחיינו אחת פותרת את כל הפירות החדשים, כל מה שיש לפניו, כל מה שמונח לפניו,

הכל נכלל בברכה אחת את כולם, ומוציא את החובה בבת אחת.

חלק מהפירות והירקות,

יש לנו עליהם הכשר בדץ,

בא לנו לטעון ולאכול מהם.

לא כל הדברים יש הכשר,

ולכן כשאדם הולך מחר לקנות מאותם הפירות, מאותם הדברים, לכבות ובשבט,

ישים לב שיהיה עליהם הכשר הבדץ,

דבר שאין עליו הכשר הדולץ לא תיגע בו יעד. כגון,

אנחנו קונים את הדובדבן,

הפפאיה,

האננס המסוכר, הבננה המסוכרת,

כל הדברים האלה צריכים הכשר.

איך הם מאבדים את זה בבית החרושת?

הם שמים לא רק סוכר,

אלא מערבבים גם תמציות, גם דברים אחרים.

יכול להיות שחלק מהתמציות,

או שיהיה בהם חלילה חשש תמציות יין נסך,

שאסור,

או חלילה דברים שהם שומן מנחל וכיוצא בזה.

כשאני קונה ויש על זה הכשר הבדץ,

אז הבדץ, העדה החרדית,

המשגיח שלהם, הצוות שלהם, דאגו שלא יהיה שום תערובת של חלילה דבר איסור.

אבל כשאין הכשר בדץ, לך תדע מה ערבבו שם.

זה כלל לא רק לגבי טודי שבט.

בכל השנה כולה, כשאנחנו הולכים וקונים דברים כאלה שעברו את הטיפול בבתי החרושת,

עברו את הדרך התעשייתית,

בכל הדברים האלה אתה חייב לבדוק בראש ובראשונה.

אם יש הכשר הבדץ אתה יכול לקנות,

אין הכשר הבדץ למחש מהבעי,

וכדאי שאדם מראש המים יהיה זהיר ולא ייגע בדברים כאלה, כדי שלא יבוא לידי ספק איסור.

לא רק ספק איסור,

אם הוא מברך עליהם,

אולי גם הברכה לבטלה.

למדנו בסימן קצו סעיף א',

שלא רק על איסור דאורייתא אלא גם על דבר שאסור מדרבנן, כמו יין נסך,

גם על זה לא תיקנו אנשי כנסת הגדולה ברכה,

גם עליהם אסור לברך.

כך למדנו מדברי התוספתא במסכת דמעי פרק ב',

כך כתבו להלכה הראשונים מרן השולחן ערוך ואחרונים,

ולכן כשאדם קונה דבר שאין עליו הכשר,

לפעמים העוון שלו כפול,

לא רק שהוא אכל דבר שאסור,

אלא יכול להיות שגם הברכה שהוא מברך אולי גם היא ברכה לבטלה,

ולכן מן הראו שאדם ישים לב.

לפעמים לא הוא הולך לקנות,

הוא הולך לישיבה או לעבודה, אין לו זמן ללכת לקנות,

הוא נותן לאשתו ממון, נותן לה כסף,

תלכי מחר, תקני לנו בחברת ובשבט.

אם האישה הזו אישה חכמה ונבונה,

יודעת,

מבינה וזהירה מאוד שכל הדברים האלה, אך ורק בהכשר הבדץ,

הינה מתום.

אבל לפעמים היא לא מבינה,

לא כדאי שייאמר בדברים האלה, אלא יתרח הוא בעצמו כדי שיקנה את כל הדברים הכשרים ולא יכניס לבית דברים שאינם כשרים.

הרי רבותינו לימדו אותנו, אל תטמאו בהם ונטמאתם בם.

התורה מתכוונת לא רק מלשון טומאה,

כשאדם אוכל את אותם,

הדברים האסורים,

אלא נטמאתם גם מלשון טמטום.

זה מטמטם את המוח של אותו האדם שאוכל את אותם הדברים האסורים.

המוח שלו יהיה מעפן.

האדם הזה ידבר שטויות מבחינה רוחנית,

אבל לא יודע,

אתה מתפלא איך האדם הזה מקשקש,

למה הוא אומר דברים בטימין כאלה, מה קרה, איפה השכל שלו, איפה חוכמה בינה ודעה.

כשאוכלים שטויות, אוכלים דברים כאלה,

אז מגיעים גם המסקנה בתחנה הסופית, האדם הזה גם מאבד את השכל, ועבדה חוכמת חכמה.

ולכן אדם צריך להיזהר על עצמו ועל בניו,

הרי אפילו לילד הקטן אסור לי לתת לו דברים שאסורים.

לא תאכלו, לא תאכילו, כך דרשו חכמינו,

שגם האבא שנותן לבן שלו דבר שאסור באכילה,

האבא עצמו עובר על איסור דאורייתא.

אם אתה מחנך אותו שיתפלל,

שיאמר בורא נפשות,

שם המצווה בחינוך היא דרבנן.

אבל כאן, לגבי מאכלות אסורייתא אם הוא נותן על הילד לאכול,

כאן האיסור הוא דאורייתא.

ולכן כאן צריך להיזהר בדברים האלה ביתר שאל,

ולכן ייתן את ההנחיה בבית בדרך קבע לאישה, לילדים, שישימו לב בדברים האלה.

גם את הילדים הקטנים אנחנו מחנכים אותם,

חנוך לנער על פי דרכו,

גם כי יזקין לא יסור ממנה.

תראה לילד את הצורה, את החותמת של הבד״צים.

לפעמים הילד עדיין לא יודע לקרוא.

אתה מראה לו אבל את החותמת,

הוא קונת, יש להם לילדים זיכרון של צילום.

כשהוא הולך למקומות, הוא מסתכל, הוא רואה.

אין הכשר הבד״צ, הוא לא נוגע. הוא הולך וקונה אך ורק דברים אחרים שיש עליהם הכשר הבד״צ.

אם זה שוקולד מגדי או עוד דברים אחרים,

קל מאוד לחנך את הילדים בגיל רך,

כדי גם כי אזקין לא יסור ממנה. כל אדם ואדם כך ינהיג בתוך ביתו,

כדי שלעולם המאכלים יהיו הכל על טהרת הכשרות.

אם הוא רוצה לאכול מהשוקולד,

יש מחלוקת מה הברכה.

וכאן העצה היא,

אל תביא את השוקולד בתחילה, אלא אתה מברך על התמרים בורא פרי העץ או על הזית,

בירך בורא פרי העץ,

למאן דאמר, הוא פטר בזה את השוקולד.

לפיה יעבץ מלחת שלמה,

המלחת שלמה אומר על השוקולד מברכים העץ.

אז אימן דאמר, בזה הוא פטר.

אחר כך אתה ממשיך,

אתה מברך גם על החומוס, הבוטנים, בורא פרי האדמה.

בירך גם ברכת שהכל נהיה בדברו על הדובדובן המסוכר או על משקה, שתה קולה או דבר אחר, בירך ענף של הכול.

אחריהם הוא בא ואוכל את השוקולד,

מימון נפשך היה לו כאן עץ אדמה של הכול,

הוא פטר אותם בבת אחת ואז אליבדקו לעלמא.

לא צריך לברך על השוקולד.

המחלוקת היא בכל ימות השנה, לאו דווקא לגבי לולטו בשבט.

בכל ימות השנה השאלה היא,

האם עיקר הנטיעה של עץ השוקו,

הקקו,

האם כל זה לצורך השוקולד ונמלה ברכתו בורא פרי העץ,

או שנאמר לא?

מרן כתב את לשונו של הרמב״ם בסימן רב סעיף זין.

מרן כתב

תמרים שמעכן ביד.

מה זה מעכן?

משמע רק אם הוא מעך ולא ריסק.

מרן אומר ביד, מה משמע דווקא אם זה ביד,

ולא ריסק אותם, לא טחן אותם במכונה, במקסר.

כאן השוקולד,

לקחנו את הפרי וריסקנו אותו לגמרי, בקני.

ולכן יש שמפרשים בדעת מרן שהמילה פרי לא יכולה להיות אם זה מרוסק לגמרי.

ולכן הם טוענים שברכתו שהכל נהיה בדברו,

וככה העולם נוהגים. כל העולם רגילים לברך על השוקולד ברכת שהכל נהיה בדברו,

אבל כל זה, כמו שאמרנו, מכוח ספק.

אם אני יכול לפתור את זה על איבדי כל העלמא, לברך על הדברים האחרים שברכתם ברכת שהכל לכל הדעות,

עדיף להקדים,

ולאחר מכן יטען מהשוקולד,

וכן כיוצא בזה גם בדברים אחרים שיש עליהם מחלוקות.

מוכרים לנו היום שקדים מקולפים.

בשפה של המוכרים,

שקדים מלובנים.

אתה רואה, אין אפילו את הקליפה החומה.

יש על השקדים האלה את הצבע הטבעי הלבן.

על השקדים האלה ודאי שהברכה היא ברוך קריא העץ, אבל,

צריך לשים לב שהשקדים האלה, יהיה עליהם הכשר בדץ.

אם אין עליהם הכשר בדץ, ייתכן שהשקדים האלה אסורים.

בחלק מהמקומות,

כשבאים לקלוט את השקדים האלה, למען יעמוד ימים רבים,

הם מערבבים בזה חלב.

וחלב שחלבו גוי וגון ישראל רועהו,

ממלא אותו החלב אסור בשתייה,

וזה יכול לאזור עלינו גם את אותם השקדים.

כשאתה לוקח שקן עם הקליפה,

אין לך שום בעיה, אף אחד לא שם בזה לא חלב של גוי ולא דבר אחר,

אתה לוקח מברך העץ.

אבל כשיש לך את השקדים הכנופים, ייתכן, וזה עבר, כמו שאמרתי,

עם הטיפול המיוחד הזה,

ולכן בשביל זה, כדי שנהיה בטוחים שזה לא קרע,

לכן צריך שיהיה על השקדים האלה הכשר של הבדץ,

רק אז אתה יכול לקחת הלבכי לו.

לפעמים אדם קורא מכיל,

הוא לוקח את הריבה ורואה מה זה מכיל.

כתוב לוקטוזה, מה זה הוא לא מבין,

אבל גם זה יכול להיעשות מחלב שחלבו גוי.

וגם קוראים לזה כל מיני שונות משונים שאנחנו לא מבינים בהם, אלא החמאים בקושי מבינים בזה.

ולכן כשיש לך את ההכשר של הבדץ,

יש לך הבטחה,

אתה בטוח,

שמישהו בדק את כל הדברים האלה, והכול הוא בחזקת כשרות.

אבל אם אתה קונה בלי הכשר, אתה קונה מכל מיני מקומות,

ולך תדע מה התערבב, מה היה שם באותם בתי חרושת.

כך גם לגבי תמרים.

בדרך כלל התמרים שלנו הם בחזקת כשרות,

אלא אם כן עם הניקיון שמנקם את התמרים מהאבק,

אם היה דרך קיטור שבקיטור הזה קודם בישלו בזה עופות.

לפעמים בית החרושת הוא צמוד לאותו בית חרושת של העפות.

לא כדאי לו לבוא ולעשות קיטור דובר,

הוא מושך צינור ומשלם לו רק את המחיר של הקיטור,

והוא בזה שוטף ומעבוד את התמרים.

התמרים בהתחלה, כשכוטבים אותם מהעץ,

עם צבע צהוב וצריכים את הטיפול הזה,

הרבה פעמים זה יכול להיאסר.

ולכן גם שם אנחנו שמים לב שיהיה את ההכשר.

אם יש לך הכשר טוב אתה יכול לקחת ולאכול,

אם אין הכשר אנחנו צריכים להיזהר.

כך גם צריך להיזהר בכל אותן הפירות שיש בהן חשש מתולעים.

קדום.

החרובים, אתה שובר את החרוב ואתה מנער אותו על השולחן, הרבה פעמים אתה רואה שהוא מתולה,

אין מה לאכול מזה.

אותו דבר גם, לפני שאתה מברך העץ על התמרים,

תפתח את התמר לשניים, תוציא את החרצן ותבדוק.

לפעמים מתחת לחרצן מטעידים שם,

יש שם פועלים זרים, יש שם איזה אנשים, גורם זר שנכנס לשם,

ולכן מן הראוי להיזהר בדבר,

לא לברך על דברים שכאלה.

המישמיש,

בעונה שלהם, חודש

אייר סיוון, המישמיש הוא נקי, אין בו חשש תולעים.

אבל כשאתה קוטף את המישמיש בחודש תמוז,

אז הוא כבר בשל ורך,

והרבה פעמים הוא מתולע.

ולכן בחודש תמוז,

מי שקונה מישמיש חייב קודם כל לפתוח,

להוציא את החרצן ולבדוק.

אין בו תולעים, תברך בתוכן, אבל יש חובת בדיקה,

יש יותר ממיעוט המצוי שיש בהם תולעים.

כעת, אין לנו מישמיש טרי, אין לנו דבר רך, אבל מיובאים לנו את המישמיש מטורקיה.

שם בטורקיה יש להם שפע גדול,

ואנחנו לוקחים את המישמיש המיובש הזה ורוצים לאכול מזה.

בדרך כלל, במישמיש הזה אין חשש מתולעים,

המישמיש הזה הוא כשר לאכילה.

הסיבה היא, שם בטורקיה לא קוטפים את המישמיש בחודש תמוז,

אלא לא מקדימים,

קוטפים את המישמיש מהעץ בזמן שעדיין המישמיש נקי,

עדיין אין בו חשש תולעים.

אלא אם כן הוא נשאר במחסן של המוכר,

נשאר חמש-שש שנים,

הוא קנה כמות עצומה ונשאר לו במחסן. אז יכול להיות שיקרה תקלה,

יכול להיות שזה יתלי עצלו.

אבל בדרך כלל, מה שבא טרי-טרי,

הוא בא מחוץ לארץ,

אין בו בעיה,

יהיה אפשר בלכתחילה לברך על זה בורא פירי העץ,

ולא צריך לפתוח את זה בפנים, לראות, לבדוק אם יש שם תולעים או לא,

אבל התאנים,

יש בהם חשש תולעים,

ולכן מן הראוי שיפתח את התאנה ויבדוק,

אחרי שבדק היטב יוכל לאכול.

כך גם בשאר הפירות שמצוי בהם חשש תולעים.

המקום ששורץ תולעים בתאנה זה ליד העוקץ.

זה המקום ששם מצוי מאוד.

אדם שיש לו, ברוך השם, ראייה חדה בין פירת יוסף, או הוא או אשתו,

יש להם ראייה טובה.

הוא לא יכול לסמוך על הראייה שלך כדי לאכול אבל אם הוא לא רואה טוב לא כדאי שיסמוך על עצמו אלא אם כן אם אשתו ברוך השם לא פגמה בראייה אשתו יש לה ראייה חדה אז שהיא תבדוק לו היא תפתח היא תבדוף תגיד לו זה כשר על זה אתה יכול לברך לו לאכול כך הנהגה בכל ימות השנה כך הדין גם לגבו על יום טו בשבט שניהם שווים לעניין זה השזיף היבש

מיובא מחוץ לארץ ואתה רואה שהוא רך הוא כולו מלא שמנינית

בארץ העיבוד של השזיף הזה הוא בשמן פרפין שמן פרפין הוא דבר כשר

בטורקיה מצוי להם יותר שמן זית הם מטפטפים על השזיף המיובש הם מטפטפים על זה שמן זית

גם שמן זית של הגויים גם הוא כשר כמו שהגמרא

בעבודה זרה למדרש שלא גזרו חכמים על השמן זית שלהם אבל ההבדל בין שניהם יהיה

אם כעת יביאו לך לאכול אם יביאו לך מאותו השזיף שבא מטורקיה אסור לך לאכול מזה מיד אלא תקום תיטול ידיים ואחר כך תאכל

שאל אותך האדם הזה מה פתאום לטילת ידיים אני לא אוכל לחם

תענו לו

בלא לסדר קדש ורחץ כרפס לפני אכילת הכרפס לפני שטובלים את זה במוי המלח ומברכים ואוכלים לפני זה אנחנו חייבים בנטילת ידיים כמו שכתוב בפסחים קטו דבר שטיבולו במשקה צריך נטילה

לא רק אם אתה טובל את זה במוי מלח אלא בכל אחד משבעה

משכים שראשי תיבות של ההוא מיד שחט דם ואחד מהם שמן זית

אז אם אותו השמן זית עדיין יש בו תופח על מנת להטפיח אז מה משתנה הלילה הזה מכל הלילות? למה בליל הסדר אתה נותן ידיים על הכרפס ולמה כאן לא?

ולכן אם יביאו לך דבר כזה כעת חייב אותו האדם לקול ולטול ידיים.

הרבה פעמים יש לאנשים אזכרה

והם מביאים לאנשים לבית הכנסת אחרי שגומרים תפילת ערבית נותנים לאנשים לברך מזונות עץ אדמה של הכל הרבה פעמים העץ מביאים לנו את השזיפים האלה

תסתכל על השקית

אם על השקית כתוב שזו תוצרת טורקיה אתה מבין מיד שהשזיפים האלה מרוחים בשמן זית

אתה רואה איך שיר בדץ הכל בסדר כשר לכתחילה

הליבה לכולה הלאה אבל תעיר את תשומת ליבם של האנשים מי שאוהב את השזיפים האלה זה בריא זה טעים זה טוב אבל לא ישכח לקום לרגע ליטול את הידיים בלי ברכה כמו שעושים בליל הסדר כך הדין בכל ימות השנה כולה מרן פסק לנו בסימן קנח סעיף ד' על כל השנה כולה יש את החובה לבוא ולברך

לדעת הרמב״ם צריך גם לברך על נטילת ידיים מרן פסק שלא יברך בגלל ספק ברכות להקל אבל ברור הדבר שחובה ליטול את הידיים על דבר כזה וכן כל כיוצא בהם זה כלל בכל ימות השנה על דבר שטיפולו במשקה יש לנו היום גם בננה מסוכרת שוב גם על הבננה הזו צריך הכשר בדץ אם אין לך הכשר בדץ אתה לא יכול לאכול מזה

שוב צורת העיבוד של אותה הבננה המסוכרת דומה לאותם הדברים הפאפאיה, האננס המסוכר, הדובדובן גם היא אותה הבעיה, צריך הכשר בדץ

על כולם אם אתה לוקח כעת לאכול מהם הברכה היא שהכל נהיה בדברו

ולמה לא יברך את הברכה הראויה להם בורא פרי העץ או האדמה?

הסיבן בחוץ לארץ,

ששם הם מגדלים את הדברים האלה הם שורים אותם בחומצה שנקראת SO2 החומצה הזו מאבדת את הטעם של אותו הפרי הם עושים את זה כדי שזה לא יתליע הם שולחים לנו את כל זה באוניות עד שיגיע לכאן הכל יהיה מתולע הכל יהיה מעכן ולכן הם שורים את זה באותה החומצה אבל החומצה הזו מוציאה לו את הנשמה גם ואין בו כמעט את הטעם של הפרי

כאן בארץ חוזרים ומעבדים אותו בסוכר ולתמציות כאן מחזירים לו את הטעם אבל הטעם שחזר הוא עדיין לא מחזיר עטרה ליושנה למה שהיה אלא פנים חדשות באו לכאן וממילא צריך לברך עליהם ברכת שהכל נהיה בדברו אם אתה אוכל את פרי הפאפאיה בעצמו יש לך את הפרי החי הברכה העלאה בורא פרי האדמה

אבל הפאפאיה המסוכרת שאותה אנחנו אוכלים בליל טו בשבט עליה אי אפשר לברך בורא פרי האדמה בגלל הטעם החשש שאמרנו ולכן העצה היא תברך על החומוס בורא פרי האדמה או על הבוטנים ואתה פוטר את האננס מהפאפאיה כך עושה אדם חכם ונבון כדי לעקוף את המחלוקות את השאלות ותשובות האלה

על ידי שהוא מברך את הברכות הראיות על כל דבר לדבר דבר שהוא פשוט מוסכם אליבא דכולה עלמא לרוב ככל הפוסקים ועל ידי זה הקדוש ברוך הוא בעזרת השם יברך לנו את השנה הזו יש תפילה שאומרים באותו לילה על האתרוג שיבוא בעוד שמונה חודשים מי שירצה אפילו בשבת יכול לומר את התפילה הזו זה לא צורך גשמי

זה צורך רוחני שיהיה לנו אתרוג מעודר שיחד עם מלך המשק נזכה לברך בבית המקדש ושמחתם לפני השם ואלוהיכם שבעת ימים אמן ואמן

אין לך איזו שניה וכאלה לדבר שיחד עם מלך המקדש ומדינת ישראל תיבחן עם מלך המחקר והקופה שלו לא לדבר עליו בעת יום כיפה עם מלך הכל מקווי ובעת יום כיפה עם מלך המחקר והמלך המחקר והמלך שלו כלומר שהוא לא משחק ממך

‫שמאלה ושמאלה ושמאלה.

אהההההההההההה