הלכות ט״ו בשבט וסדר הברכות – לצאת מכל ספק ברכה

 

 

 - - - לא מוגה! - - - 

כדי לרמוז שתו בשבט ראש השנה על העילונות.

המנהג הזה לא מוזכר לא בגמרא, לא בראשונים וגם לא בשולחן ערוך. מי שהזכיר את המנהג

הזה, תיקון שכר, המגן אברהם, חמדת ימים, הם שהזכירו בראשונה את המנהג הזה וכל זה

על פי הקבלה. בדור שלנו, ברוך השם כולנו קבליסטים,

ספרדים, אשכנזים, תימנים, גם התימנים הבלדים שלא תמיד הולכים בעקבות הקבלה,

באותו לילה כולם מביאים על השולחן את פירות האילן. ברוך השם ועמך, כולם צדיקים,

לעולם ירשו ארץ. למה לא? זה דבר טוב כדאי לנהוג במנהג היפה הזה.

יש ספרי עץ הדר של הגאון רבי יעקב רוקח או פרי עץ הגן של הרב קצין. שניהם כותבים סדר

לימוד יפה. אתה לוקח את הפרי ואומר עליו קודם כל את הפסוק המדרש או

דברי הזוהר שיש על אותו הפרי. אם זה תאנה אתה מתחיל עם הפסוק ארץ חיטה

ושעורה גפן תאנה ורימון או התאנה חנתה פגע

וכן הלאה מזכירים מה שנאמר על זה במדרש או בדברי הזוהר כך עושים על כל פרי ופרי לפני

הברכה מי שיש לו את הספרים האלה כדאי מאוד שינהג ויעשה כן

ליל שבת הלילה ארוך יש לנו זמן אדם יכול בנחת לעשות את כל הדברים האלה מי שיכול

המחמיר תבוא עלי ברכה הזמן מתי כדאי בלכתחילה להביא את הפירות

האלה יש בזה שרשרת של מחלוקות והמסקנה

בשבת אנחנו מצווים להשתדל לסיים 100 ברכות כמו בכל יום ועתה ישראל

מה השם אלוהיך שאל ממך אל תקרא מה אלא 100ה אז אחת משבע מצוות דרבנן קיימת גם

בשבת וחסר לנו למה 10000 ברכות חסר לנו 20

ולכן מרן המשתדל להשלים את ה-20 האלה בפורות ומגדים ולכן הכי כאן הכי פשוט קודם

כל קידוש נטילת ידיים המוציא וברכת המזון

אחרי ברכת המזון תביא מאותם פירות האילן זה מה שכדאי לנהוג ולעשות אומנם לא תמיד

מה שאנחנו רוצים הילדים מסכימים. לפעמים הילדה בת שנתיים ראתה שאמא קנתה בשביל טו

בשבט והיא מיד איך שמתחילים לאכול היא מתחילה לבקש אם אתה לא מביא לה יש לה נשק

על טילרי כבד תתחיל לבכות להוריד כמה טיפות של זהב מי יכול לעמוד מול הבחיות של

הילדה הזו בסדר לילדה אתה תיתן הילדה לא חייבת לא ב100 ברכות ולא ב-50 ברכות תיתן

לה מה שהיא רוצה תיתן לה אבל אנחנו אנחנו לא חייבים לאכול יחד איתה. אם נתנו לה

מהפרט האלה שתאכל כמה שתרצה. אבל אנחנו עדיף שנמתין עד אחרי ברכת המזון ואז נוכל

לברך הרבה ברכות לזכות בכל הברכות עליבה דכולה עלמה. כגון מביאים לנו אחרי הרוחה

קפה ועוגה. האם מברכים על הקפה או לא מחלוקת? על העוגה מברכים או לא מחלוקת?

מחלוקת לא רק לגבי ברכה ראשונה. אם אכלת כזית מהעוגה, האם העוגה זו לחם העוגה, האם

ברכת המזון פותר, לא פותר, משכנו ידינו מן הפת, לא משכנו. כל זה שרשרת של מחלוקות

וויכוחים. כדי לחמוק מכל זה, אחרי ברכת המזון, אם אתה מביא, אתה יכול לברך עליבה

דקולה על מה? על העוגה. כבר הסתלקת מהלחם, ברחת ברכת המזון. ואז אתה תהיה רשאי לברך

על העוגה אבל לפני כן ספק אם תוכל לברך כך גם לגבי קפה או תהי וכן ברכה

ברכה אחרונה בורא נפשות רבות או ברכת מען שלוש על המחייה על העץ גם הם לפני ברכת

המזון ספק אם אתה יכול לברך יכול להיות שברכת המזון פתר למן דאמר אם זה אחרי ברכת

המזון אין לך בעיה אתה יכול לזכות באותם שני הברכות בורא נפשות ועל המחיה לכן טוב

יותר להמתין שכל אדם יעשה את הדברים האלה בחוכמה ובתבונה עלבה דכולע עלמה יעשה את

זה אחרי ברכת המזון ואם אפשר אם הוא קנע

בשפע יעשה את כל הסיבוב הזה את כל זה גם

ביום שבת בבוקר הרי כשיש לאדם מאכל חשוב מאכל משובח מה יותר טוב כב כבוד יום עדיף

ולכן גם אם הוא עשה סיבוב ראשון בלילה וברך את כל הברכות אבל ברוך השם יש לו שפע

וגם ביום הוא יכול לעשות את כל זה שוב יגמור את החמ יגמור ברכת המזון ויביאו לו

עוד הפעם מאותם הפירות כדי שעוד הפעם יזכה ויברך ועל ידי זה יגיע בעזרת השם בכנות

להגיע לחשבון של 100 ברכות זה הדבר הטוב ביותר הסדר הוא אם הוא יושב יחד עם עוד

שניים מבוגרים. יש לך אפשרות לא רק לומר זימון, אלא גם

ברכת המזון. יברך ברכת המזון על יין. אחרי שגמר לשתות רביעית מהיין, אחרי

זה יקח את העוגה, יברך על העוגה בורא מיני מזונות, אחרי זה על התמר או הזית. הסדר של

הפסוק הגמרא אומרת בברכות מ הולכים לפי הסדר מה שנאמר בתורה בחומש דברים פרשת עקב

ארץ חיטה וסעורה גפן תאנה ורמון ארץ זה שמן ודבש מה שיותר קרוב לתיבה למילה ארץ

הזית זה הדבר הקרוב ביותר מכל פירות העץ הזית הוא מספר אחד ולכן אם יש לו זית יברך

על הזית את בורא פרי העץ יפתור את כל פירות העץ אין לו זית יברך על התמרה בורא

פרי העץ יפתור את כל סוגי פירות העץ אחריהם צימוקים גפן תאנה ורימון יש אנשים

שאינם יודעים הלכה הם חושבים שצריך לתקן את כל הפירות מה הוא עושה אני מברך על

הזית הילד מברך על התמרה אשתו מברכת על הצימוקים כל אחד הוא נותן זה לא טוב כמו

שאני מצו ולהקדים את מה שהפסוק מקדים בסדר. גם הם ניצובים,

גם אותם אני צריך לחנך בסדר הזה. וכמו שאמרנו, הסדר הוא

זית, תמרה, גפן, תאנה ורמון. זה הסדר של הפסוק. זה מה שרצוי להקדים. אם אין לו זית

יברך על התמרה. אין לו תמרה גם יברך על הצימוק בורא פרי העץ. ובזה הוא פותר את כל

סוגי פירות העץ שיש לו. אחרי זה ברכת בורא

פרי האדמה. אם כעת הביאו לי שני סוגים של פירות

האדמה, הביאו לי בוטנים ושלווה.

השלווה חיטה תפוחה. שניהם ברכתם בורא פרי האדמה. יותר מהודר

לברך על השלווה בורא פרי האדמה ובזה אתה פותר את הבוטנים. זה לא מוסכם לפי המגן

אברהם רק חיטה שאינה כלופה מי שכוסס מברך

בורא פרי האדמה אבל אם החיטה זו כלופה אפשר לברך עליה בורא מיני מזנות זו הבעיה

שיש בחיטה התפוחה בשלווה להלכה בין אם בירכת על זה בורא פרי האדמה

יצא בין אם ברך על זה בורא מיני מזונות יצא הרי כותב החיי אדם

על כל דבר שיש בו כלריות שמזין על הכל אם אמר מזונות יצא יש רק שני דברים שלא יצא

והם מים ומלח רק עליהם לא יצא שמה אין להם קלוריות חוץ מהם כל הדברים האחרים בוודאי

שיצא ולכן בין אם מברך על השלווה המזונות כדעת המגן אברהם או אדמה בין כך ובין כך

יצא ידי חובה אבל אם האדם הזה בליל שבת אחרי שגמר לשתות מהין לקח את העוגה וברך

על העוגה ברור מיני מזונות לא יכול לעשות את העצה שאמרתי לברך על השלווה ולפתור את

הבוטנים והחומוס למה אולי הברכה של השלווה

מזונות כמו שאומר המגן אברהם בגלל שזה כלוף והברכה בורא מיני מזונות שאמר על

העוגה פתר את השלווה ולכן כן במקרה הזה יברך או על החומוס או שיברך על הבוטנים

והדברים האחרים את ברכת בורא פרי האדמה. גם אם אנחנו אומרים שאפשר לברך על השלווה

בורא פרי האדמה, אנחנו לא אומרים לזה מכוח ודאי סוף סוף הדבר לא יצא מדי מחלוקת ואם

בירכת הכל למעלה העוגה אתה מסתבך בדבר הזה אולי תיכנס חלילה לספק ברכה לבטלה אם הוא

יברך אחרי זה עוד הפעם על השלווה בורא פרי האדמה אחרי שטעם מהשלווה הוא לא מיד אכל

את הבוטנים אלא דיבר באמצע אז אז הברכה חלה לא על הבטנים אלא רק על השלווה כיוון

שהוא דיבר באמצע והשלווה עצמה אולי ברכתה מזונות ולכן אמרנו במקרה הזה עדיף שיברך

על החומוס או הבטנים יברך את ברכת בורא פרי האדמה זה טוב יותר ועדיף יותר הסדר

בדברים האלה בכל ימות השנה מרן כתב לנו בסימן רא

מרן מסכם לנו את הסוגיה בברכות מ והסדר הוא מגע אש אם יש לך לחם אתה אוכל קודם כל

המציא אין לו לחם מזונות הגפן עץ אדמה

שהכל זה הסדר כך גם ברכה אחרונה קודם כל מברכים ברכת מעין שלוש על המחיה או על העץ

אחריה יברך על מים ששתה רביעית אחרי זה יברך ברכת בורא נפשות רבות וחסרונם זה

הסדר שאמור להיות בלכתחילה. אבל אדם שאכל כעת בננות שברכתם

בורא נפשות רבות ואחרי שאכל כזית מהבננה הביאו לו גם עוגה וכיוצא בזה. יותר טוב

להקדים קודם בורא נפשות על הבננה ואחר כך על המחייה. הסיבה היא אנחנו אומרים בתוך

ברכת מען שלוש ועל תנוות השדה. תנות השדה לדעת חלק מהפוסקים הרי זה פותר

את הבננה שגם היא תנובת השדה ואז אחרי ברכת מה שלוש לא נוכל לברך את הברכה בורא

נפשות רבות אנחנו נפסיד מה אני עושה כדי לחוק מהמחלוקת הזו אני מתחיל קודם כל

בברכת בוראי נפשות רבות וחסרונן אלא אם כן אם האדם הזה אכל כזה זית ביצה שתה רביעית

מים לא הביצה לא הגבינה ולא רביעית מים אינם בכלל תנות השדה ושם אין לך בעיה אתה

יכול להקדים קודם מעין שלוש שלדעת רוב הפוסקים מדאורייתא ואחרי הבורא נפשות אבל

אם אין לו לא שתה מים ולא אכל כזית ביצה אלא כל מה שהוא חיה בורא נפשות זה על

החומוס הבננה הפפאיה וכיוצא בזה אז בזה ההלכה היא שיותר כדאי להקדים בורא נפשות

רבות וחסרונם ורק אחריהם יברך את ברכת מען

שלושה חיטה כלויה הכוסס את החיטה מברך בורא פרי

האדמה שוב אם החיטה עם הקליפה לכל הדעות בורא פרי האדמה אבל אם החיטה הזו בלי

קליפה שוב עוד הפעם תהיה לך אותה הבעיה אותו סלע המחלוקת שיש בשלווה

הברכה הראשונה עם השלווה בכל ימות השנה אנחנו יכולים להסתדר בקלות כמו שאמרתי בין

אם מברך אדמה זה לא שקר זה גדל באדמה בין אם מברך מזונות גם זה אמת יש בזה קלוריות

כמו שאמרנו בשם אחיי אדם אבל הבעיה האמיתית היא תהיה אם אכל כזית מה יברך

נפשות או ברכה אחת מאל שלוש לפעמים הילד הלך כבן מטבע מהא האמא הלך וקנה חבילה

שלווה. הוא קנה חבילה גדולה והוא אוהב את האבא. יש לו עין טובה, הוא לא טמע. בא

ונותן לאבא לא מוציא שניים אלא נותן לאבא כמה פעמים מלא חופן שלו ונהיה כזית. בפרט

אם נלך לפי הנפח מהר מאוד אתה מגיע לכזית. מה יברך על האדמה ועל פרי האדמה? מעין

שלוש התוספות בשאר הפוסקים דנו בזה יש בעיה. ולכן אם זה בליל טו בשבט שהוא אכל

בוודאי כזית מהעוגה מברך מעין של אכל בוודאי כזית מהחומוס הפפיה

הדברים האחרים שברכתם בורא נפשות אז הוא מברך גם בורא נפשות גם ברכה אחת מען שלוש

אפילו אם הוא אכל מהשלווה כזית נו זה בסדר ממה נפשך הוא יכול לפתור אבל אם כעת הוא

אוכל רק שלווה בלבד הוא נכנס נעס לספק אלא אם כן אם הוא באמצע הסעודה אז יש לו לקראת

הסוף הוא צריך לברך ברכת המזון שוב ברכת המזון פותר את הכל עלבדכולנו אבל במצב

רגיל שאין שם ברכת המזון ולא על המחייה עדיף שאדם לא יאכל מהשלווה כזית כדי לא

להיכנס לסלע המחלוקת שלא יסתבך בכל הדברים האלה זה מה שצריך לנהוג ולעשות בלכתחילה

עכשיו המחיטה מלאה יכול להודות שהכל א בבור

אדם שאוכל לחם או עוגה מחיטה מלאה ברכה היא על הלחם המוציא על העוגה מזנות החיטה

המלאה זה לא משנה את נוסח הברכה הברכה נשארת בשניהם אותו דבר ולא ישנה את נוסח

ברכה כל זה טו מה שדיברתי עד עכשיו כשה שאדם נמצא בביתו בעל הבית בבית שלו הוא

יכול להגיד לאשתו אנחנו נטעם נברך אחרי ברכת המזון וכמו שאמרתי אם יש לו

אופוזיציה אם הילדה בת שנתיים חולקת היא רצה מיד תיתן לה רק שלא תבכה אבל כשאדם

אורח מתארח אצל אנשים אחרים שמה לא תמיד אתה עושה מה שאתה רוצה לפעמים הם כבר

הכינו על השולחן מיד אחרי שאוכלים כזית לחם הם מתחילים מיד עם סדר הברכות עם

אותם הפירות ואז האדם הזה נכנס למחלוקות

מחלוקת הראשונה הואברך המוציא לחם מן הארץ ואכל כזית אחרי

שגמר לאכול כזית הוא לא יכול לברך על הזית בורא פרי העץ כי הזית תפל ללחם כל שהוא

עיקר באמ תפילה מברך על העיקר הוא פותר את התפילה דהינו

הזית על זה אין ברכה מה יש אחרי זה ארץ זת שמן הוא דבש הכוונה היא דבש תמרים אם כן

לכורה יברך על התמרים בורא פרי העץ גם זה שנוי במחלוקת התוספות במסכת בבתראה בדף

קטו והחינוך בפרשת עקב שניהם אומרים אם

אמר המוציא לחם מן הארץ על התמרה יצא המחנה המשותף בשניהם גם הלחם

יש בו הרבה קלוריות וגם התמרים יש בהם הרבה קלוריות משביע ולכן לפי השיטה הזו אם

יברך על התמרים בורא פרי העץ אולי הברכה לבטלה כך כתבו להלכה גם הגינת ורדים רבנו

חיים פלצ'י כתב את זה פעמיים באהבה גם במועד לכל חי וגם ברוח חיים ועוד מאחרונים

חששו לזה. רוב הפוסקים לא כותבים כך רובה דרובה חולקים אבל כשאנחנו נוגעים בעניין

של ספק ברכה לבטלה אנחנו תמיד חוששים

אפילו אם יהיה לנו 100 פוסקים נגד שניים הכללו אנחנו אומרים ספק ברכות להקל הרי

אותם הפוסקים לא ראו איש את אחיו זה לא כמו סנהדרין שהרוב שמע את המיעוט ולא חזר

בו ולכן גזרת הכתוב בחומש שמות פרשת משפטים אחרי רבים כאן לא הפוסקים לא ראו

איש את אחיו ולכן כותב מרן בן חביב בגט פשוט שזה לא רוב גמור מדאורייתא מדאורייתא

זה ישאר ספק שקול אם זה ספק לא תיסא את שם השם אלוהיך לשו מזה הגמרא למדה בברכות לג

שאסור לברך ברכה לבטלה ולכן אנחנו מרחיקים לכת בעניינים של ברכות אפילו שניים נגד

100 אנחנו אומרים ספק ברכות להקל זו הבעיה שיש לנו כאן מה

אתה עושה מה הוא כביש עוקף מחלוקת בדבר הזה הפתרון הוא קל מאוד

מיד אחרי הקידוש לפני נטילת ידיים אני לוקח את התמרה מברך על התמרה בורא פרי העץ

עדיין לא ברחתי על הלחם עדיין אין מה שיפתור ולכן בזה כשאני מברך בורא פרי העץ

אני פותר את הבעיה לגמרי. כך אמרנו גם לגבי לילן ראש השנה. גם שמה אנחנו מביאים

את התמרים כדי לבקש מבורא עולם שאיתנו איתנו אויבנו ושונאנו וכל מבקשי רעתנו. גם

שמה ראנו את העצה שעדיף שיעשה את זה לפני נטילת ידיים אבל לא יכל הרבה. רק תמרה

אחת. כי אם הוא יגיע לכזית שהוא מתחיל להסתבך במחלוקת אם צריך לברך מיד על העץ

או שברכת המזון בסוף פותרת ולכן יברך רק על התמרה הזו האחת ויחידה העץ ולאחר מכן

יאכל מיד נטילת ידיים והמוציא כך יעשה אם כבר הביאו לו את הכל על השולחן וכמו

שאמרתי הוא אורח שלא יכול להכתיב להם את סדר היום מתי ואיך ולכן יעשה את העצה הזו

אבל אם אפשר להמתין אחרי ברכת המזון, כמו שאמרנו זה עדיף יותר, טוב יותר לנהוג

ולעשות כן ומי שיכול לעשות פעמיים באהבה להוסיף את כל הסדר הזה גם למחרת בבוקר

בוודאי שטוב יותר עדיף יותר סימנה מלתהי יש לו אתרוג האתרוג המרוכח בדבש אין עליו

ברכה ברכת בורא פרי העץ הרי ברכנו כבר בורא פרי העץ על הזית או התמרים ולכן אי

אפשר לברך עלת אמר אתה יכול להגיד את הירי רצון שהקדוש ברוך הוא יזמין לנו את רוג

כשר ומהודר לקראת שנה הבאה וכולי הכל כן אבל אי אפשר לברך על זה העץ כעם יביאו לנו

נברך על זה בוודאי בורא פרי העץ אבל בליל

ליל חג חג טו בשבט שאנחנו מברכים לפני כן כבר בורא פרי העץ על הזית או התמרה ממלא

אוכל את התמר אוכל את הדברים האחרים שברכתן בורא פרי העץ כגון האתרוג יאכל את

זה ללא ברכה אם יש לו איזה פרי חדש שיש עליו את ברכת שהחיינו

אותו הפרי לא צריך לברך עליו העת שהרי כבר ברכנו בורא פרי העץ על הזית אוהמרה יאכל

אותו בלי ברכת העץ אבל יברך עליו את ברכת שהחיינו על האתרוג אין ברכת שהחיינו

שהחיינו פר שמתחדש משנה לשנה. פה הגמרא אומרת בסוכה לדה פרי

עץ הדר המילה הדר שהאתרוג דר באילן כל

השנה מתי שאתה הולך יש אתרוגים בעץ עץ האתרוג נותן יותר מפעמיים בשנה את הפרי לא

רק בחודש אלול תשרי כטפנו את האתרוג ברחנו עליו אלא אתה הולך כעת עץ האתרוג ברוך השם

מלא פירות הוא נותן כמה פעמים והוא מצוי כל השנה כך גם הלימון ולכן אין עליהם ברכת

שהחיינו. יש חולקים אבל אנחנו חוששים לדברי אותם

הפוסקים. זאת ועוד הרי ברכנו שהחיינו בחג.

כשאמרנו שהחיינו אחרי ברכת על נטילת לולב זה פותר גם את האכילה. הרי מעיקר הדין

כשאדם רואה פרי חדש גם בלי אכילה מברך שחיינו. כל וחומר שתפסנו את זה ביד ולכן

או הטעם הראשון או הטעם השני בצירוף שניהם אין ברכת שחיינו על האתרוג גם אם הוא אם

הוא לא אכל מזה שנה שלמה אפילו אחי לא יברך שחיינו אדם שהיה חולה לא הרגיש טוב

היה אסור לו לאכול לחם ועכשיו אחרי 10 שנים הרופא עושה לו את כל הבדיקות אתה

בריא אתה יכול כעת לאכול לחם הולך וקונה עשנור קונה לחם וכעת הוא רוצה לברך לא רק

המוציא אומר לך 10 שנים לא אכלתי לחם הוא רוצה להגיד שהחיינו יעלה על הדעת שיגיד

שהחיינו חס ושלום אתה לא אכלת אנחנו אכלנו ברוך השם אנחנו בים אכלנו דבר שאין לא

קיים בכל השנה כולה עליו יש ברכת שחיינו ולכן כמו שסיכמנו על הארוג אין שחיינו אבל

אם יש דברים אחרים יכול לברך עליהם את שהחיינו בלי קשר לברכה הראשונה כמו שאמרנו

את העץ הוא כבר יצא ברכה הראשונה כבר נפטר בברכת העץ של התמרים ואת זה יאמר רק

שהחיינו כך גם אדם שקונה במיה גם על הבמיה יש ברכת שחיינו מתי אוכלים את

הבמיה יחד עם הלחם אז הוא ברח מוציא לחם מן הארץ ופתר את הבמיה לא מברכים על הבמיה

ברכת בורא פרי האדמה אבל כיוון שזה חדש אחרי שטעם ואכל מהלחם, לפני שיתחיל לאכול

מהבמיה, יתפוס אותה בכף ויברך. שחיינו ויקמנו והגיענו לזמן הזה ואחר כך יטעם את

הבמיה. כך גם לגבי דברים אחרים שיש עליהם ברכת שהחיינו. אם אוכל אותם עם הלחם אין

ברכה ראשונה אבל שהחיינו כן רשאי כן יכול לברך. שוב באותו לילה כמו שמברך רק פעם

אחת ויחידה בורא פרי העץ ופותר את כל פירות העץ כך גם נגד שהחיינו אם יש לו כמה

פירות חדשים יברך רק פעם אחת שהחיינו

ולא יכפול לא יאמר כמה פעמים שוב גם כאן אותו טעם כיוון שברכת שחיינו אחת פותרת את

כל הפירות החדשים כל מה שיש לפניו כל מה שמונח לפניו הכל נכנס

בברכה אחת את כולם הוא מציא ידי חובה בבת אחת

חלק מהפירות והירקות יש לנו עליהם הכשר בדץ קל לנו לטעון ולאכול מהם לא כל הדברים

יש הכשר ולכן כשאדם הולך מחר לקנות מאותם

הפירות מאותם הדברים לכבות ובשבט ישים לב

שיהיה עליהם מכשר הבדץ דבר שאין עליו איך שרודץ לא תיגע בו יעד כגון אנחנו קונים את

הדובדבן הפפיה האננס המסוכר הבננה המסוכרת

כל הדברים האלה צריכים הכשר איך הם מאבדים את זה בבית החרושת הם שמים

לא רק סוכר אלא מערבבים גם תמציות גם דברים אחרים יכול להיות שחלק מהתמציות או

שיהיה בהם חלילה חשש תמציאות י נסך שאסור או חלילה דברים שהם שומן מנחל וכיוצא בזה

כשאני קונה ויש על זה הכשר הבדץ אז הבדץ העדה החרדית המשגיח שלהם הצוות שלהם דאגו

שלא יהיה שום תערובת של חלילה דבר איסור אבל כשאין הכשר בדץ לך תדע מה ערבבו שם זה

כלל לא רק לגבי תודשבט בכל השנה כולה כשאנחנו אנחנו הולכים וקונים דברים כאלה

שעברו את הטיפול בבתי החרושת, עברו את הדרך התעשיית וכל הדברים האלה אתה חייב

לבדוק בראש ובראשונה אם יש הכשר הבדץ אתה יכול לקנות אין הכשר הבדץ למחש מהבעה

וכדאי שאדם ירא שמיים יהיה זהיר ולא יגע בדברים כאלה כדי שלא יבוא על ידי ספק

איסור לא רק ספק איסור אם הוא מברך עליהם אולי גם הברכה לבטלה. למדנו בסימן קצו

סעיף א' שלא רק על איסור דאורייתא אלא גם על דבר שאסור מדרבנן כמו יין נסך.

גם על זה לא תיקנו אנשי כנסת הגדולה ברכה גם עליהם אסור לברך. כך למדנו מדברי

התוספתה במסכת דמאי פרק ב'. כך כתבו להלכה הראשונים מרן השולחן ערוך ואאחרונים. ולכן

כשאדם קונה דבר שאין עליו הכשר, לפעמים העוון שלו כפול. לא רק שהוא אכל דבר

שאסור, אלא יכול להיות שגם הברכה שהוא מברך, אולי גם היא ברכה לבטלה. ולכן מן

הראשו שאדם ישים לב. לפעמים לא הוא הולך לקנות. הוא הולך לישיבה או לעבודה אין לו

זמן ללכת לקנות. הוא נותן לאשתו ממון, נותן לה כסף, תלכי מחר, תקני לנו בחות

ובשבט. אם האישה הזו אישה חכמה ונבונה יודעת

מבינה וזהירה מאוד שכל הדברים האלה אך ורק בהכשר הבדץ הנה מתום אבל לפעמים היא לא

מבינה לא כדאי שיאמר בדברים האלה אלא יתרח הוא לעצמו כדי שיקנה את כל הדברים הכשרים

ולא יכניס לבית דברים שאינם כשרים הרי רבותינו לימדו אותנו אל תטמאו בהם ונתמתם

בם התורה מתכוון לא רק מלשון טומאה כשאדם אוכל את אותם

הדברים האסורים אלא נתמתם גם מלשון טמטום

זה מטמטם את המוח של אותו האדם שאוכל את אותם הדברים האסורים המוח שלו יהיה מעפן

האדם הזה ידבר שטויות מבחינה רוחנית אף אתה לא יודע אתה מתפלא איך האדם הזה מקשקש

למה הוא אומר דברים בטילים כאלה מה קרה איפה עשה השכל שלו איפה חוכמה בינה

והעשאכלים שטויות אוכלים דברים כאלה אז מגיעים גם המסקנה בתחנה הסופית האדם הזה

גם מאבד את השכל ועבדה חוכמת חכמה ולכן אדם צריך להיזהר על עצמו ועל בניו הרי

אפילו לילד הקטן אסור לי לתת לו דברים שאסורים לא תאכלו לא תאכילו כך דרשו

חכמינו שגם האבא שנותן לבן שלו דבר שאסור

באכילה האבא עצמו עובר על איסור דאורייתא. אם אתה מחנך אותו שיתפלל, שיאמר בורא

נפשות, שמהמצווה בחינוך היא דרבנן. אבל כאן לגבי מאכלות אסורות, אם הוא נותן לו

לילד לאכול, כאן האיסור הוא דאורייתא. ולכן כאן צריך להיזהר בדברים האלה ביתר

שאה. ולכן יתן את ההנחיה בבית בדרך קבע לאישה, לילדים שישימו לב בדברים האלה. גם

את הילדים הקטנים אנחנו מחנכים אותם חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יאסור

ממנה תראה לילד את הצורה את החותמת של הבדצים לפעמים הילד עדיין לא יודע לקרוא

אתה מראה לו אבל את החותמת הוא קולט יש להם לילדים זיכרון של צילום כשהוא הולך

למכונת הוא מסתכל הוא רואה אין הכשר בדץ הוא לא נוגע הוא הולך וקונה אך ורק דברים

אחרים שיש עליהם הכשר שרה בדעת אם זה שוקולד מגדים או דברים אחרים קל מאוד לחנך

את הילדים בגיל רך כדי גם כי יזכין ויסור ממנה כל אדם ואדם כך ינהיג בתוך ביתו כדי

שלעולם המאכלים יהיו הכל על טהרת הקשרות

אם הוא רוצה לאכול מהשוקולד יש מחלוקת מה הברכה וכאן העצה היא אל תביא את השוקולד

בתחילה אלא אתה מברך ך על התמרים בורא פרי העץ או על הזית ברך בורא פרי העץ למן דאמר

הוא פתר בזה את השוקולד לפי היעבץ מנחת שלמה המנחת שלמה אומר על השוקולד מברכים

העץ אז למה ד אמר בזה הוא פתר אחר כך אתה ממשיך אתה מברך גם על החומוס הבוטנים בורא

פרי האדמה ברך גם ברכת שהכל נהיה בדברו על

הדובדן המסוכר או על משקה שתה כל הודבר דבר אחר ברך עליו שהכל

אחריהם הוא בא ואוכל את השוקולד ממה נפשך היה לו כאן עץ אדמה שהכל הוא פתר אותם בבת

אחת ואז הלבדקולעלמה לא צריך לברך על השוקולד המחלוקת היא בכל

ימות השנה לאו דווקא לגבי ללת ובשבט בכל ימות השנה השאלה היא האם עיקר הנטיעה של

עץ השוקו הקקאו האם כל זה לצורך

השוקולד וממל ברכתו בורא פרי העץ או שנאמר לא מרן כתב את

לשונו של הרמבם בסימן רב סעיף ז' מרן כתב תמרים שמעכן ביד מה זה

מען משמע רק אם הוא מעך ולא ריסק מרן אומר ביד מה משמע דווקא אם זה ביד ולא ריסק

אותם לא תחנו אותם במכונה במיקסר כאן השוקולד לקחנו את הפרי וריסקנו אותו

לגמרי בקני ולכן יש שמפרשים בדעת מרן שהמילה פרי לא יכולה להיות אם זה מרוסק

לגמרי ולכן הם טוענים שברכתו שהכל נהיה בדברו וככה העולם נוהגים כל העולם רגילים

לברך על השוקולד ברכת שהכל נהיה בדברו אבל כל זה כמו שאמרנו מכוח ספק אם אני יכול

לפתור את עליבדקולעלמה לברך על הדברים האחרים שברכתם ברכת שהכל לכל הדעות עדיף להקדים

ולאחר מכן יטעם מהשוקולד וכן כיוצא בזה גם

בדברים אחרים שיש עליהם מחלוקות

לנו היום שקדים מקולפים בשפה של המוכרים שקדים מלובנים אתה רואה

אין אפילו את הקליפה החומה יש על השקדים האלה את הצבע הטבעי הלבן

על השקדים האלה ודאי שהברכה היא בורא פרי העץ אבל צריך לשים לב שהשקדים האלה יהיה

עליהם הכשר בדץ אם אין עליהם הכשר בדץ ייתכן והשקדים האלה אסורים

בחלק מהמקומות כשבאים לקלוט את השקדים האלה למען יעמוד ימים רבים הם מערבבים בזה

חלב וחלב שחלבו גוי ואין ישראל רואה ממילא אותו החלב אסור בשתייה וזה יכול

לאזור עלינו גם את אותם השקדים כשאתה לוקח שכן עם הקליפה אין לך שום בעיה אף אחד לא

שם בזה לא חלב של גוי ולא דבר אחר אתה לוקח מברך העץ אבל כשיש לך את השקדים

הקלופים ייתכן וזה עבר כמו שאמרתי עם הטיפול המיוחד הזה ולכן בשביל זה כדי

שנהיה בטוחים שזה לא קרה לכן צריך שיהיה על השקדים האלה הכשר של

הבדץ רק אז אתה יכול לקחת הלוכי לא לפעמים

אדם קורא מכיל הוא לוקח את הריבה ורואה מה

זה מכיל כתוב לקטוזה מה זה הוא לא מבין אבל גם זה יכול להעשות מחלב שחלבו גוי

היום קוראים לזה כל מיני שמות משונים שאנחנו לא מבינים בהם אלא החימאים בקושי

מבינים בזה זה ולכן כשיש לך את ההכשר של הבדץ יש לך הבטחה אתה בטוח שמישהו בדק את

כל הדברים האלה והכל הוא בחזקת כשרות אבל אם אתה קונה בלי הכשר אתה קונה מכל מיני

מקומות ולך תדע מה התערבב מה היה שם באותם

בתי חרושת כך גם לגבי תמרים בדרך כלל

התמרים שלנו הם בחזקת כשאם כן עם הניקיון

שמנקים את התמרים מהאבק אם היה דרך כיתור

שבקיתור הזה קודם בישלו בזה עופות לפעמים בית החרושת הוא צמוד לאותו בית חרושת של

העופות לא כדאי לו לבוא ולעשות קטור לבד הוא מושך צינור ומשלם לו רק את המחיר של

הכיתור והוא בזה שוטף ומעבד את התמרים ה

התמרים בהתחלה כשכוותפים אותם מהעץ עם צבע צהוב וצריכים את הטיפול הזה הרבה פעמים זה

יכול להעשר ולכן גם שם אנחנו שמים לב שיהיה את ההכשר אם יש לך הכשר טוב אתה

יכול לקחת ולאכול אם אין הכשר אנחנו צריכים להיזהר כך גם צריך להיזהר בכל אותם

הפירות שיש בהם חשש מתולעים כדון החרובים אתה שובר את החרוב ואתה מנער

אותו על השולחן הרבה פעמים אתה רואה שהוא מטולע אין מה לאכול מזה. אותו דבר גם לפני שאתה

מברך העץ על התמרים, תפתח את התמר לשניים, תוציא את החרצן ותבדוק. לפעמים מתחת לחרצן

מתעי שמה, יש שמה פועלים זרים, יש שמה איזה אנשים, גורם זר שנכנס לשם. ולכן מן

הראוי להיזהר בדבר לא לברך על דברים שכאלה. המשמיש בעונה שלהם חודש אייר סיוון

המשמיש הוא נקי אין בו חשש תוליים אבל כשאתה כותף את המשמיש בחודש תמוז אז הוא

כבר בשל ורך והרבה פעמים הוא מטולע ולכן

בחודש תמוז מי שקונו משמיש חייב קודם כל לפתוח להוציא את החרצן ולבדוק אין בו

תולעים תברך ותאכל אבל יש חובה בדיקה יש יותר ממעות המצוי שיש בהם תולעים. כעת אין

לנו משמיש טרי אין לנו דבר רך אבל מי יואים לנו את המשמיש מטורקיה? שם בטורקיה

יש להם שפע גדול ואנחנו לוקחים את המשמיש המיובש הזה ורוצים לאכול מזה. בדרך כלל

במשמיש הזה אין חשש מתולעים. המשמיש הזה הוא כשר לאכילה. הסיבה היא שם בטורקיה לא

כותפים את המשמיש בחודש תמוז אלא הם מקדימים כותפים את המשמיש מהעץ בזמן שעדיין המשמיש

נקי עדיין אין בו חשש תולעים אלא אם כן אם הוא נשאר במחסן של המוכר נשאר חמש שש שנים

הוא קנה כמות עצומה ונשאר לו במחסן אז יכול להיות שיקרה תקלה יכול להיות שזה

יטליע אצלו אבל בדרך כלל מה שבא טרי טרי בא מחוץ לארץ אין בו בעיה יהיה אפשר

בלכתחילה לברך על זה בורא פרי העץ לא צריך לפתוח את זה בפנים לראות לבדוק אם יש שמה

תולעים או לא אבל התאנים יש בהם חשש תולעים ולכן מן הראוי שיפתח את התאנה

ויבדוק אחרי שבדע כתב יוכל לאכול כך גם בשאר הפירות שמצוי בהם חשש תולעים

המקום ששורץ תולעים בתאנה זה ליד העוקץ. זה המקום ששמה מצוי מאוד. אדם שיש לו ברוך

השם ראייה חדה בין פרת יוסף או אשתו יש להם ראייה טובה. אתה יכול לסמוך על הראייה

שלך כדי לאכול אבל אם הוא לא רואה טוב לא כדאי שיסמוך על עצמו. אלא אם כן אם אשתו

ברוך השם לא פגמה בראייה אשתו יש לה ראייה חדה אז שהיא תבדוק לו. היא תפתח היא תבדוק

תגיד לו זה כשר על זה אתה יכול לברך ולאכול ככה הנהגה וכל ימות השנה ככה דין

גם לגבי ללט ובשבט שניהם שווים לעניין זה השזיף היבש

מיוע מחוץ לארץ ואתה רואה שהוא רך וכולו מלא שמנית

בארץ העיבוד של השזיף הזה הוא בשמן פרפין

שמן פרפין הוא דבר כשר בטורקיה מצאו להם יותר שמן זית הם מטפטפים על השזיף המיובש

הם מטפטפים על זה שמן זית גם שמן זית של הגויים גם הוא כשר כמו שהגמרא אמרה בעבודה

זרה ל שלא גזרו חכמים על השמן זית שלהם אבל ההבדל בין שניהם יהיה אם כעת יביאו לך

לאכול אם יביאו לך מאותו שזיב שבא מטורקיה

אסור לך לאכול מזה מיד אלא תקום תיטול ידיים ואחר כך תאכל שאל אותך האדם הזה מה

פתאום נטינת ידיים אני לא אוכל לחם תענה לו בליל הסדר קדש אורחץ כרפס לפני אכילת

הכרפס לפני שטובלים את זה במה המלח ומברכים ואוכלים לפני זה אנחנו חייבים

בנטילת ידיים כמו שכתוב בפסחים קטו דבר שיבול במשקה

צריך נטילה לא רק אם אתה תבל את זה בי מלח אלא בכל אחד משבעה המשקים שראשי תיבות

שלהם יד שחדם ואחד מהם שמן זית אז אם אותו

השמן זית עדיין יש בו תופח על מנת להתפיח אז מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות למה

בליל הסדר אתה נותן ידיים על הכרפס ולמה כאן ולכן אם יביאו לך דבר כזה כעת חייב אותו

האדם לקול וליטול ידיים הרבה פעמים יש לאנשים הזכרה ו מביאים לאנשים לבית הכנסת

אחרי שגומרים תפילת ערבית נותנים לאנשים לברך לזונות עץ אדמה שהכל הרבה פעמים העץ

מביאים לנו את השזפים האלה תסתכל על השקית

אם על השקית כתוב שזה תוצרת טורקיה אתה מבין מיד שהשזפים האלה מרוחים בשמן

זית אתה רואה איךשר בדץ הכל בסדר כשר לכתחילה הליבה דקולעללה אבל תעיר את צומת

ליבם של האנשים מי שאוהב את השזפים האלה זה בריא זה טעים זה טוב אבל לא ישכח לקום

לרגע ליטול את הידיים בלי ברכה כמו שעושים בליל הסדר כך הדין בכל ימות השנה כולה

מרן פסק לנו בסימן קנח סעיף ד על כל השנה כולה יש את החובה לבוא ולברך

לדעת הרמבם צריך גם לברך על נטילת ידיים מרן פסק שלא יברך בגלל ספק ברכות להקל אבל

ברור הדבר שחובה ליטול את הידיים על דבר כזה וכן כל כיוצא בהם זה כלל בכל ימות

השנה על דבר שדיבולו במשקה יש לנו היום גם בננה מסוכרת. שוב, גם על הבננה הזו צריך

הכשר בדץ. אם אין לך הכשר בדץ, אתה לא יכול לאכול מזה. שוב, צורת העיבוד של אותה

בננה המסוכרת דומה לאותם הדברים, הפפיה,

האננס המסוכר, הדובדבן, גם היא אותה הבעיה. צריך הכשר בדץ. על כולם. אם אתה

לוקח כעת לאכול מהם, הברכה היא שהכל נהיה

בדברו. ולמה לא יברך את הברכה ראויה להם בורא פרי העץ או אדמה? הסיבה היא

בחוץ לארץ ששמה מגדלים את הדברים האלה הם שורים אותם בחומצה שנקראת SO2 החומצה הזו

מאבדת את הטעם של אותו הפרי הם עושים את זה כדי שזה לא יטליע הם שולחים לנו את כל

זה באניות עד שיגיע לכאן הכל יהיה מטולע הכל יהיה מעפן ולכן הם שורים את זה באותה

חומצה אבל החומצה הזו מוציאה לו את הנשמה ואין בו כמעט את הטעם של הפרי. כאן בארץ

מחוזרים ומעבדים אותו בסוכר ובתמציות. כאן מחזירים לו את הטעם. אבל הטעם שחזר הוא

עדיין לא מחזיר עתרה ליושנה למה שהיה אלא פנים חדשות באו לכאן וממילא צריך לברך

עליהם ברכת שהכל נהיה בדברו. אם אתה אוכל את פרי הפפיה בעצמו, יש לך את הפרי החי,

הברכה עלה בורא פרי האדמה. אבל הפפיה מסוכרת שאותה אנחנו אוכלים בלילת ובשבט,

עליה אי אפשר לברך בורא פרי האדמה בגלל הטעם החשש שאמרנו. ולכן העצה היא תברך על

החומוס, בורא פרי האדמה או על הבוטנים ואתה פותר את האנס והפאיה. כך עושה אדם

חכם ונבון כדי לעקוף את המחלוקות, את השאלות ותשובות האלה על ידי שהוא מברך את

הברכות הראיות על כל דבר ודבר, דבר שהוא פשוט מוסכם עליבה דקולע עלמה לרוב ככל

הפוסקים. ועל ידי זה הקדוש ברוך הוא בעזרת השם יברך לנו את השנה הזו. יש תפילה

שאומרים באותו לילה על האתרוג שיבוא בעוד שמונה חודשים. מי שירצה אפילו בשבת יכול

לומר את התפילה הזו. זה לא צורך גשמי, זה צורך רוחני. שיהיה לנו אתרוג ודר שיחד עם

מלך נזכה לברך בבית המקדש ושמחתם לפני השם אלוהיכם שבעת ימים. אמן ואמן.