חיוב נשים בלימוד הלכה למעשה, ברכות התורה לנשים והלכות שבת ומועד

 - - - לא מוגה! - - -

שלום וברכה וערב ראש חודש טוב ומבורך לכבוד הרב. חודש טוב לכל המאזינים ולידידינו באולפן, לרבי אברהם ועקנין. חודש טוב ומבורך. התורה מצווה אותנו ושיננתם לבניך בפרשת והיה אם שמוע ולימדתם אותם את בניכם. הגמרא בקידושין עת מדגישה לנו ולימדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם. אין חובה על אבא ללמד את ביתו תורה. ולא רק האבא כלפי ביתו, אלא הנשים בכלל אינן מצוות ללמוד תורה. הגמרא מביאה את הפסוק ולימדתם אותם ושמרתם לעשותם. כל שאחרים מצווים ללמדו, מצווה ללמוד בעצמו, וכל שאין אחרים מצווים ללמדו, אינו מצווה ללמד את עצמו. ולכן, אישה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל לא כשכר האיש, מפני שאינה מצווה ועושה. אף על פי שיש לה שכר, ציוו חכמים, שלא ילמד אדם את ביתו תורה, מפני שרוב נשים אין דעתן מכוונת להתלמד ומוציאות דברי תורה לדברי הוואי לפי עניות דעתן. אמרו חכמים, כל המלמד את ביתו תורה כאילו מלמדה תפנות. במה דברים אמורים? בתורה שבעל פה. אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחילה, ואם מלמדה אינו כמלמדה תפנות. מסיים על זה ספר חסידים, עשה מגעגור. בכל מקום, חייבת האישה ללמוד דינים השייכים לאישה. גם בזוהר הקדוש, גם שם מובא התוכן, מה שנאמר בגמרא בקידושין כט, שהנשים אינן חייבות במצווה תלמוד תורה. אנחנו הגברים, אם יש לנו כמה דקות פנאי, אנחנו מחכים לאוטובוס או יושבים בתוך האוטובוס. יש לך אפשרות, תוציא ספר תהילים, משניות או דבר אחר, ותלמד. אסור לנו לבזבז את הזמן. זה מה שנקרא עוון, ביטול תורה, דבר שהוא חמור מאוד. אבל הנשים אינן חייבות בזה. במקום תהילים, היא רוצה לדבר עם החברה שלה. לה אין עוון ביטול תורה, האישה אינה חייבת בלימוד התהילים. אבל, בכל מקום, מדגישים לנו ספר חסידים ושאר הפוסקים, שיש לנו שני חלקים במצוות תלמוד תורה. יש חלק האחד, לימוד לשם לימוד, אדם שגורס תהילים, זוהר וכיוצא בזה, ויש את ידיעת התורה. בנושא השני, ידיעת התורה, גם הנשים מצוות וחייבות בזה לא פחות מאיתנו, לא פחות מהגברים. הלשון של ספר חסידים בסימן שי״ג. חייב אדם ללמד לבנותיו המצוות, כגון פסקי הלכות. כל מה שאמרנו שאין ללמד תורה שבעל פה נשים, כל מה שאמרו בסוטה כ', הכוונה היא ללמוד גמרא, עומק התלמוד טעמי המצוות וסודות התורה. אבל ההלכות המצויות, בוודאי שהאישה חייבת. שאם לא תדע הלכות שבת, איך תשמור שבת? וכן כל המצוות. הוא מביא ראיה מהגמרא בסנהדרין צדיק ד', הגמרא מספרת שבימי חזקיה מלך יהודה לא היו אפילו תינוק ותינוקת שלא ידעו דיני טהרות וקודשים. אתה רואה שגם הנשים מצוות בדבר. בזה הוא מסביר את מה שאמרה לנו התורה בסוף דברים. הקהל את העם האנשים והנשים והטף. והגמרא מסבירה לנו. האנשים באים ללמוד. נשים באות לשמוע. זה מה שנאמר למה נשמעו ולמדו. ולכן מן הראוי שהאבא ישים לב לדברים האלה. לכל הדבר שאנחנו שולחים את בנותינו לבתי ספר בית יעקב וכיוצא בזה, ושם ברוך השם המורות מלמדות אותן דברי הלכה, אם זה בהלכה. בהלכות שבת או בהלכות אחרות, הם עושים במקומנו חלק מהמצווה הזו בשטוחו של אדם כמותו. אבל מחר הן מסיימות את הלימודים, מחר הן מקבלות תעודה, מתחיל החופש הגדול. בחופש הגדול ההורים צריכים לשים לב מאוד מאוד על הבנות. לצערנו הרחוב לא נקי, הרחוב היום בזמן הזה, בלשון נקייה אנחנו אומרים לא נקי. אם האבא והאימא לא ישימו לב והבת יסתובב ברחובות, מי יודע לאן היא תידרדר ולאן היא תגיע. ולכן ההורים צריכים לפקוח עין ולדאוג שהבנות האלה ינצלו את ימי החופש ללימוד הלכה וכיוצא בזה. האבא יכול לתת לה ספרים, ספרי הלכה, שתעיין בהם, שתלמד. לקראת הערב האבא חוזר מהעבודה, יבחן אותה על מה שהיא למדה, ואם היא יודעת, מגיעה לפרס, למה לא? בחיי גוונה היא תנצל את ימי החופש ונשלים את מה שבבית הספר לא אמרו. הרי רק במצוות שהזמן גרמה נשים פטורות. אז היא פטורה, היא לא חייבת לדעת הלכות טלית, תפילין, קירת שמע, שופר, סוכה, לולב. את ההלכות האלה היא לא חייבת לדעת. ההלכות שבת, בוודאי שכן. או דיני ממונות, אם האישה הזו קונה, מוכרת, דיני הונאה, או דברים מעין זה, בוודאי שגם הנשים מצוות וחייבות. כך גם אם זה הלכות בשר בחלב, הלכות ריבית. כל מקצועות התורה כמעט, האנשים והנשים שווים בכל זה, וחובתנו כהורים לשנן, ללמד את האישה ואת הבנות גם את זה. יש הורים שחושבים, התפקיד שלי כאבא להביא פרנסה לבית, שיהיה בבית לחם לאכול, בגד ללבוש בשפע, ובזה הוא מסתפק, בזה הוא גומר את התפקיד. זה לא נכון. ודאי שהוא חייב להביא טרף לביתו, לדאוג לפרנסה. אבל זה המעט שהוא חייב מבחינה גשמית. עיקר התפקיד שלנו כהורים, למלא את הלחם הרוחני, למלא את התפקיד שאמרנו הן בבנים ואפילו בבנות, שגם הבנות צריכות לדעת להבין כל דבר ודבר בצורה מושלמת. אם הבת למדה על אחות שבת, היא יודעת מה זה דיני מבשל. היא נכנסת למטבח לעזור לאמא או לאחר הנישואין, היא יודעת להיזהר. מה חלילה יש בו עוון חילול שבת, מתי כלא ראשון עשור ומתי בכלא שני יהיה מותר. או בדיני בורר או במלאכת דש-לש, כל אותם הדברים, פרטי-פרטים שאנחנו הגברים למדנו ויודעים, לא מספיק שאדם למד לעצמו. הרי הנשים נמצאות במטבח יותר מאיתנו. הבת הזאת תגדל, תתחתן, חלילה וחס היא יכולה להיכשל בכל מיני דברים מחמת חוסר ידיעה אם אותה הבת לא למדה. ולכן אנחנו ההורים חייבים להשתדל לשנן להם את ההלכות. אדם ברוך השם לומד, הולך לתלמידי חכמים, שומע דברי הלכה, יאמר על השולחן ארוחת ערב, יאמר דברי הלכה בחול בשבת. היום יש הרבה ספרי הלכה שהם מנוקדים יפה, אם זה הבן איש חי או ספרים אחרים. אני יכול לתת להם את אותם הספרים המנוקדים. זה נוח מאוד כדי שילמדו באותם הספרים, ובעזרת השם ילמדו ויעשו. הרי הגמרא במסכת שבת, גם במדרש, בשמות פרשת יתרוע, על הפסוק כותמה לבית יעקב ותגד לבני ישראל. המדרש מסביר את הפסוק כך. כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים, ותגד לבני ישראל, אלו האנשים. והפסוק הקדים קודם את הנשים תחילה, משום שהן מזדרזות במצוות. דבר אחר, כדי שיהיו מנהיגות את בניהן לתורה. גם בברכות יז הגמרא אומרת שזכות התורה יש לנשים, על ידי ששולחות את בעליהן ללמוד, ובהובלת הילדים נתנו תורה. ולכן רבנו בחיה בפרשת יתרו מדגיש לא רק אנחנו יש לנו חלק ונחלה בלימוד התורה של הבנים אלא גם הנשים יש להן את המצווה הזאת השותפות הזו. אומר אבינו בחיה האישה מצויה בבית והיא מרחמת עליו בכמה מיני געגועים כדי שתמשיך אותו אחרי לימוד התורה מנעוריו וגם כי יזקין לא יסור ממנה. ולכן ראוי שהאישה תתפלל לקדוש ברוך הוא בשעת הדלקת הנרות בערב שבת שהיא מצווה המוטלת עליה שייתן לה השם בנים מאירים בתורה כי התפילה יותר נשמעת בשעת עשיית המצווה ובזכות נר מצווה שהוא אור תזכה לבנים בעלי תורה הנקראים אור כמו שכתוב בשבת כג הרגיל בנר הוויאלן בנין תלמידי חכמים. ברוך השם הנשים עושות את זה, מתפללות על הצאצאים שלנו שנזכה שבעזרת השם יהיו תלמידי חכמים וכל בנייך למודי השם ורב שלום בנייך. אז הן כלפי דחיפת הבנים שילמדו אבל כמו שאמרנו לא להזניח את הבנות גם בימי החופש הללו כדי שבעזרת השם לא רק שיהיה בבחינת אסור מרע אלא גם יהיה ועשה טוב. אם אנחנו הגברים חייבים לדעת הלכות שבת, דיני הדלקת הנר, וכי האישה לא צריכה לדעת. אדרבא, מי מקיים את מצוות הדלקת הנרות? דווקא האישה או הפרשת חלה. האם האישה פטורה מלדעת הלכות חלה? הרי בעיקר הנשים הן שלשות את הלחם ואת העוגות, היא רוצה והיא צריכה לדעת את ההלכות האלה שמרע כתב בעירי דעה, מסימן שכב עד של. אם היא למדה, היא יודעת מתי כן צריך, מתי לא צריך, מתי צריך לברך על החלה, מתי לא. אם היא תלמד, היא תדע. אם מימיה לא למדה את ההלכות, לפעמים היא עלולה להיכשל או באיסור ברכה לבטלה או דבר אחר. ולכן, מן הראוי שאבא ידאג לה גם בדברים הללו. הדרשנים דרשו על הפסוק שקר החן והבל היופי, אישה יראת השם ותתהלל. החן ראשי תיבות, הדלקת הנר, חלה נידה. אלה שלושה דברים שהנשים מצוות עליהם במיוחד. כמו שהתנא אמר לנו בסוף במי מדלקים, שלוש דברים לנשים ותות שעד יתן על שאינן זהירות, בנידה, בחלה ובהדלקת הנר. ולכן, אנחנו כהורים צריכים לדאוג להם בכלל ובפרט במצוות הללו, שהאישה תדע לנהוג ולעשות בצורה מושלמת. ואז אשרי יולדתו, יולדתה, אנחנו ההורים, תהיה לנו שותפות בכל הדברים האלה. אדם שולח את בתו לנישואין, מכניס אותה לחופה, הוא יודע שברוך השם, עד אותו היום הוא עשה את מלאכתו באמונה בצורה מושלמת. אחרת, חלילה וחס, אם הוא מתרשל בדברים האלה, חלילה וחס, אם אין לנו את הכוח של התורה, מי יודע לאן זה יוביל. הרי הגמרא במסכת ברכות, בדף ה' הגמרא מדגישה לנו שרק לזכות התורה אדם יכול לנצח את היצר הרע. והאנשים הרי אין להם את החובה ללמוד את התורה, כמו שאמרנו, ללמוד תהילים וכיוצא בזה, אבל יש להם את השותפות עם הבעל והבן, והן עצמן צריכות וחייבות לדעת את ההלכות, הלכה למעשה, ובעזרת השם, בזכות זה הקדוש ברוך הוא ייתן לנו ולהם, בני חייה ומזונא בשפע. הפוסקים דנו לגבי מצוות ברכות התורה לנשים. הרי אנחנו הגברים, בסוף ברכות השחר אנחנו מברכים מדי יום ביומו, וציוונו על דברי תורה, ואחר כך את הפסוקים והערב נא בברכת כהנים. השאלה היא, האם גם הנשים חייבות בזה או לא? הגאון מבין לה כשהתייחס לשאלה הזו, אז הוא הסביר יפה ל... לפי דברי רבנותם בקידושין כט. לפי רבנותם הרי הנשים יכולות לברך וציוונו על נטילת לולב או וציוונו לשמוע קול שופר כיוון שהן אומרות בלשון רבים וציוונו ואנחנו הבעלים הגברים כן חייבים. אומנם היא לא חייבת אבל היא יכולה יש לה את הרשות הזו ועל זה הגמרא רומזת שם בקידושין כט גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה מי שלא מצווה יכול אבל שכרו פחות ולפי זה גם אם היא לא חייבת במצוות תלמוד תורה היא יכולה לברך כאן וציוונו על דברי תורה. כך הסביר הגר״א את ההלכה הזו שלכן הנשים יכולות כל בוקר לברך את ברכות התורה. אבל התירוץ הזה נפנה לפי דעת רבנותם שהרמה בכמה מקומות באור החיים סימן י״ז סימן תקפט סעיבה ועוד הלך בשיטת רבנותם. אבל הרי אנחנו יודעים שהרמב״ם ומרן שם בסימן תקפט סעיבה הם לא נקטו את ההלכה כדעת רבנותם אלא כדברי הרמב״ם שאסור לנשים לברך על הלולב. היא לא יכולה לומר וציוונו על נטילת לולב אף אחד לא ציווה אותה. אם כן, איך פה תאמר וציוונו על דברי תורה אם האישה הזו אינה חייבת? ולכן האחרונים הזכירו לנו תירוץ אחר. נכון הדבר שהיא לא חייבת לגרוס תהילים, אבל אמרנו את ספר חסידים, הסמק והאגור, שהאישה חייבת ללמוד את הדינים השייכים לה, ועל זה הברכה תוכל לחוד. עוד תירוץ אמרו, את מה שהקדמנו קודם, שהיא מצווה לעודד את בעלה ואת בניה בלימודם, ולכן על זה הברכה יכולה לחוד. עוד תירוץ יזכירו, ודברי הרמב״ן, לפי הרמב״ן ברכות התורה הן כברכות שבח והודאה, וזה לא רק כברכת המצוות. ממילא גם הנשים צריכות להודות להשם יתברך על נתינת התורה. הגאון חידה בספרו יוסף אומץ, כשדן בהלכה הזו, הוא מעיד שהמנהג לחייב את הנשים בברכות התורה. גם אם נרצה לומר שאולי יש מי שחולק, אבל אין כאן חשש ברכה לבטלה. הכלל הוא, במקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל. אלה דברי הגאון חידה בספר יוסף אומץ, וכך הסכימו גם שאר הפוסקים, וכך המסקנה למעשה, שהנשים מברכות מדי בוקר גם את ברכות התורה, ומיד לאחר מכן ברכת כהנים. הנשים הרי חייבות בתפילה. בתוך התפילה יש לנו גם שילוב של פסוקים רבים. אם לא הייתה אומרת את ברכות התורה, איך היא תוכל לומר את אותם הפסוקים? ולכן מן הראוי, כמו שאמרנו, להקדים קודם את ברכות התורה. עוד דנו הפוסקים אם החיוב של האישה שווה לנו בזה, והנפקא מנהג שהבעל מסופק אם אמר את ברכות התורה. קורה פעמים רבות שהבעל יושב בבית כדי לומר את ברכות התורה, ופתאום בא לו טלפון לדבר עם מישהו, ואחר השיחה הטלפונית הוא מסופק. האם ברכתי ברכות התורה, או לא? האם הוא יכול להסתמך על זה שאשתו תברך ותוציא אותו ידי חובה? זה תלוי בטעמים הקודמים שאמרנו, ולכן מלכתחילה לא כדאי שיסתמך על זה שהיא, שאשתו תאמר, והוא ישמע ממנה ויענה אמן. עדיף יותר שילך לבית הכנסת, ישמע מאחד האנשים שעדיין לא אמר את ברכות התורה, שהוא יוציא אותו ידי חובה מדין שומע כעונה. ואם לאו, אם כולם כבר ברכו ברכות התורה, שיאמר את ברכות התורה בהרהור שם ואלוקנו. יאמר ברוך אתה, ירהר שם ואלוקנו, ימשיך מלך העולם עד הסוף בצורה כזו, שלא יהיה חשש ברכה לבטלה, יכוון גם בברכת אהבת עולם, שגם היא יכולה לפתור את ברכות התורה, ואחרי שיסיים עושה שלום ממרומיו, יאמר שם את ברכת כהנים. אם הספק הזה קרה לו בימים שני וחמישי, או שבת או ראש חודש, יש לנו... מצוות קריאת ספר תורה, כדאי שישתדל לעלות לספר תורה. יקנה עלייה, ואז כשהוא מברך את הברכות אשר בחרבנו אשר נטלנו, בוודאי שמדאורייתא זה פוטר אותו, מוציא אותה ידי חובה בשילוב הדברים הקודמים שאמרנו. ביחד הוא יוצא ידי חובה גם על איבדי הרמב״ן שסובר שברכות התורה עם דאורייתא, כמו שכתוב, כי שם ה' יקרא אבו גודל אלוהינו, אז בזה הוא יוצא ידי חובה למאן דאבה. אבל שיסתמך רק על מה שאשתו מברכת לו ואומרת לו את ברכות התורה מדין שומע כעונה, יש לנו עדיין ספק אם החיוב של הנשים הוא באותה הדרגה שלנו, או שיש אולי פער מסוים, ולכן העדפנו לעקוף את המחלוקת על ידי העצות האמורות. זה מה שרצוי לנהוג ולעשות, ואז יש לנו את הספק ספקה כדי, כמו שאמרנו, שלא יחלילה יאמר דברי תורה ללא ברכות התורה. הרי ירושלים חרבה על שלא בירכו בתורה תחילה. יש כאן עוון חמור, בעיה חמורה, ולכן השתדלנו למצוא פתרון לבעיה. יש אנשים רבים שרגילים לישון אחרי הצהריים, ולפעמים זה לא שאלה של חמש דקות. הוא מתקלח, לובש פיג'מה, כתונת פסים, עולה לישון שלוש-ארבע שעות. אחרי שהוא קם, יש מחלוקת אם הוא צריך לומר את ברכות התורה או לא. גם שם יש לנו עצה פשוטה, הוא הולך להתפלל תפילת ערבית, יכוון בברכת אהבת עולם, ואחרי העמידה יאמר מיד את ברכת כהנים, יצא ידי חובה למאן דהמה, גם שם יש לנו פתרון יחסית קל, שאפשר לפתור את הבעיה ולא להסתבך, לא להיכנס לחשש כל דעות. נעבור לשאלות של המאזינים. עד כאן, כבוד הרב, בשיעור הנפלא בסדרה של הולכות תלמוד תורה. תודה רבה ויישר כוח, כבוד הרב. אז אנחנו מכאן נפנה למאזינים שכבר איתנו, ונזכיר למאזינים את מספר הטלפון באולפן, בקידומת 0-2-5-6-6-6. שלום למאזין הראשון שאיתנו, ערב טוב. ערב טוב, כבוד הרב, ערב טוב. רציתי לשאול את הרב, אנחנו בשנת אבל על פטירת האב, ויש לנו בר מצווה, שהאחותי עושה בר מצווה. האם מותר לנו להשתתף בבר מצווה הזאת, אם אנחנו, לדוגמה, יושבים בחדר בנפרד, שהמוזיקה לא תישמע לשם, או שהיא תישמע, אבל עמום קצת? אדם שנמצא בתקופת אבלות על האבא או על האימא, האיסור, שמחה באותה השנה, שנה שלמה, זה לא רק שאלך לשמחות של אנשים זרים, אלא גם על קרובי משפחה. גם בזה הדבר אסור, כמו שמרן מציין את ההלכה הזו ביורד דעה סימן שצדק א'. הגמרא במסכת מועד קטן, כב', מפרטת לנו את הנושא. אפילו להיכנס כדי לשמוע רק שבע הברכות, גם בזה הדבר אסור. ולכן, גם פה מן הראוי להימנע. עדיף יותר שלא לנהוג ולעשות כן. את העצה שאמרת, שיושבים באיזה חדר אטום, שלא שומעים את המוזיקה וכולי, הפתרונות האלה עושים אותם כשיש מקרה של דרכי שלום. לפעמים האנשים האלה עמי ארצות, והם לא יבינו, ויכעסו מאוד, אז מחפשים לפעמים פתרון לשעת חירום כזה. אבל אם האנשים האלה הם בני תורה, והם יבינו, יודעים מה זה אבלות, אומרים להם שאני לא יכול לבוא ולהשתתף, אני נמצא במצב כזה וזה, ולכן מן הראוי להימנע לגמרי, לא להשתתף באותה המסיבה. אפשר לשלוח את המתנה על ידי האישה, אם הוא באבל בתוך שנה, אשתו לא אבלה. אשתו יכולה ללכת לשם, לה אין את ההגבלה, היא תוכל לקחת להם את המתנה. אבל אנחנו, הגברים, כל הלכה אנחנו מבצעים אותה כלשונה, ולא כדאי להתחכם לעשות את הדבר הזה מן הראוי. לעשות את הדברים כמו שאמרנו בצורה חכמה ולהסביר להם שהוא במצב כזה עדיף יותר להימנע. יש רק יותר אחד לאבא שחלילה וחס האבא שלו הלך לעולמו והנכד אמור להתחתן. מותר לאבא להשתתף באותה החתונה כדי להסיח דעתו מהתזמורת, הוא יהיה כמלצר, שם אין ברירה. החתן לא יכול להישאר ללא האבא בליל החתונה. האבא הוא מבצע את המצווה, קחו לבניכם נשים ואין תחליף לאבא, שם אנחנו מחפשים את דרך ההיתר בצורה הזו. אבל אם זה לא בדרך האמורה, אלא סתם אנשים קרובי משפחה, אח, בן דוד או כיוצא בזה, שלא אני הוא בעל השמחה, אז בוודאי צריך לומר להם שיימנעו וגם חדר סמוך לאולם, גם שם האווירה היא חגיגית וגם שם יש אווירה של שמחה. ואתה אמרת ששומעים ברקע בצורה כזו או אחרת את התזמורת. ולכן, מן הראוי להימנע, שב ואל תעשה עדיף, אלא אם כן, אם נולד בן זכר במשפחה, יש מקום לשאלה. אבל הנה והכי לא. ברוך השם, נולדו כבר שלוש או ארבע אפילו. למי נולד השאלה? כאילו, לנפטר רב נולדו כבר נכדים. אז יכול להיות, אולי. יכול להיות, ייתכן, שאז יהיה את ההיתר שישבו שם בחדר ההוא, אז יכול להיות שיש להם על מי לסמוך. אבל הלאה והכי, מן הראוי להימנעו. הרב יש לי עוד שאלה, אם אפשר. ילדים היום שהם בתלמוד תורה, אז כשהם באים הביתה, נגיד מאוחר בשעה 1730-1700 וכל זה, הם רוצים קצת להישאר גם למטה. תפילת ערבית, האם לחייב אותם ללכת להתפלל בבית הכנסת, וזה יוצא יחסית מאוחר לפחות ב-181500 עד שמגיעים הביתה ארוחת ערב וכל זה, זה כבר יוצא ממש מאוחר. או שכדאי שיתפללו בבית יחיד. עדיף יותר שהילדים יתפללו בעשרה לשבע בפלג המנחה תפילת ערבית, כדי שמייד אחרי זה יוכלו לעלות לבית לאכול ארוחת ערב, להתרחץ, לישון מוקדם, זה שיוכלו לקום בבוקר השכם מוקדם, להגיע לתלמוד תורה רעננים. אם אתה רוצה לחכות לצאת הכוכבים, ואז רק הילדים יתפללו ערבית, עד שיגיעו לבית, ילכו לישון בעשר או אחרי עשר, לא יהיה להם כוח לקום בבוקר השכם. גם אם הוא יקום, הוא יתנמנם באמצע השיעור. ולכן, את זהו חכם הרואה את הנולד, הרי יש לנו הלכה, אפשר להתפלל ערבית מפלג המנחה. דעבד כמור עבד, קל וחומר לגבי הילדים הקטנים, שהדבר אפשרי בלכתחילה אפילו במוצאי שבת. גם אז יש אפשרות לעשות את הפתרון הזה, ואחרי שהוא גומר את תפילת ערבית וגמר לאכול, הכול הסתיים. תן לו כוס יין. כמובן, ביום שבת אי אפשר לברך על הנר והבשמים, אבל הוא יכול לברך, הילד, שתי ברכות, הגפן והמבדיל בין קודש לחול. אם זה כבר אחרי עשרה לשבע, אחרי פלג המנחה, הוא יכול גם לעשות את ההבדלה. ואם יש לו עוד אחים ואחיות, לאסוף את כולם. הבן, שהוא יחסית הגדול שמהם, יאמר את ההבדלה ויוציא את כל אחיו ואחיותיו, וילכו לישון קצת מוקדם. הילדים הקטנים האלה אינם חייבים בתפילת ערבית במניין. המניין הוא לנו, למבוגרים, ונקדשתי בתוך בני ישראל, אבל הילד הזה הוא לא חייב. גם אם תרצה להחמיר, למצוא לו מניין, אם אתה גר קרוב בבית כנסת שיש שם מניין מוקדם מפלג המנחה, יש לנו כאן במוסייף דבר כזה. יש הרבה בתי כנסיות של יוצאי בבל שאוהבים להתפלל בימי החול תפילת ערבית מוקדמת מפלג המנחה, אז אי לכן הוא יכול ללכת לשם בעשרה לשבע להתפלל ערבית במניין מפלג המנחה. אבל אם אין לכם בשכונה דבר כזה... על סדר העדיפות, בראש ובראשונה שיישן מוקדם, כדי שיקום בבוקר, יהיה רענן, ולא חלילה יתנמנם בכיתה. זו החובה שלנו כלפי בנינו. תודה רבה, כבוד הרב, יישר כוח גדול. תזכו להגדיל את הרעול האדירה בעברות השם. אמן, אמן. אמן. חזק ואמץ. כל טוב אברהם. כל טוב שלום וברכה. אנחנו עם מאזין נוסף. שלום, ערב טוב, חודש טוב. מאזין? ערב טוב. נעבור למאזין נוסף. שלום, ערב טוב. ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. שלום, כבוד הרב. אני חייב להודות שאני נרגש לשאול את הרב שאלה. רציתי, כבוד הרב, לשאול שאלה, שהיא מתחלקת לשתיים, כביכול. אדם שלא יודע לקרוא בתורה, ויודע איזשהו לא יודע לקרוא, ומעלים אותו לתורה, אז השאלה הציבור אומר ברוך, הוא אומר ברוך אחריו. כל הברכה של התורה, א', א', אם עונים אחריו, השאלה פה מי בירך, אני לא יודע, אם עונים אמן. והשאלה השאלה השנייה, שואל אם מותר לעלות בתור בכלל לתורה לפי כביכול ארץ יש שם חילוף ומרן וזה מה להלכה כבוד הרב ערב טוב ורק לסוף קודם כל רציתי לשאול אותך האם האדם הזה שהוא עם הארץ שלא יודע לקרוא אם נאמר לו את ההלכה נגיד לו את האמת האם האדם הזה ישמע לנו יש סיכוי שהאדם הזה יבין או שיש לנו עסק עם אדם שלא יבין ויש כאן בעיה של דרכי שלום במה אנחנו עוסקים? מדובר באדם מסוג... איזה סוג? מה אתה אומר? זה עולה חדש, כבוד הרב. עולה חדש? עולה חדש. שאם לא ניתן לו עלייה לספר תורה מה הוא יגיד? מה הוא יגיד? לא יודע, ממש אני לא יודע מה הוא יגיד. לא נראה לי שהוא יכעס. הוא לא מבין לך על מה מדובר. אני פשוט הייתי המום. כן. עכשיו השאלה שלי מורכבת משני דברים. האם שאלה הציבור עלו לברך ברוך, עומר ברוך, אתה אתה, כל הברכה, עונים המלח על הברכה הזאת, או מי בירך פה בכלל? כן. טוב. והשאלה השנייה, השאלה השנייה, האם מותר בכלל לאות אדם שלא יודע לקרוא לתורה? כן. מרן התייחס לנושא הזה באורח חיים, סימן קלט סעיף ב', על פי דברי המדרש כותב רבי דוד אבו דירחם שאדם שלא יודע לקרוא אסור לו לעלות לספר תורה וצריך למחות בידו. הן לגבי אדם כזה, או בהמשך מרן מדבר לגבי סומה, בשניהם דעת מרן שאין להעלות אותו לספר תורה. אבל המנהג שכן מעלים אנשים כאלה, כי החזן הוא קורא יפה בתוך הספר תורה, ואנחנו יוצאים ידי חובה מהחזן. נכון שבדרך כלל אנחנו עושים כל דבר ודבר כדעת מרן, אבל כאן במקרה הזה יש לנו מנהג נגד מרן. ולכן, אם אותו אדם העם הארץ או הסומה הם אנשים שמבינים מהי ההלכה, והם שואלים מה העצה הכי טובה, אז אומרים לו, למה לך להיכנס לספק ברכה לבטלה? שב ואל תעשה עדיף. אפילו אם יש לאדם הזה אזכרה, יש לו יורצאית, הוא יכול לעשות דבר פשוט, הוא יקנה את העלייה וייתן לרב שיעלה אם זה מפטיר, אם זה משלים, והוא מקבל את הזכויות של המצווה ב-100%, אחרי זה יגידו אשת חיל, אשכבה, והכול יהיה ב-100% אליבא דקוד ענות. זה טוב כשהאדם הזה, אומנם הוא לא יודע לקרוא, אבל הוא מבין את המשמעות של ההלכה, והוא שומע לדברי חכמים ב-100%, אז זו ההמלצה בלכתחילה. אבל לפעמים יש אנשים שהם עניים בדעת עם הארץ, שלא רק שלא יודע לקרוא, הוא גם לא יבין את ההלכה. ואם לא ניתן לו לעלות לספר תורה כל החיים, הוא יכעס מאוד ויקפיד, ויהיה מזה חלילה גם מחלוקת או יותר מזה. ולכן בזה אנחנו מעלימים עין, סומכים על המנהג והמנהג להקל, הן לגבי מי שלא יודע לקרוא והן לגבי הסומך, בשניהם, כמו שאמרנו, המנהג להקל. ולכן שאלתי בתחילת הדברים, במי המדובר. בכל מקום שאנחנו נתקלים בבעיות כאלה, באנשים שלא יודעים לקרוא היטב, מן הראוי לנהוג בדרך האמורה, ונקווה שילכו לאולפן וילמדו, שידעו לאט לאט לקרוא. גם אנשים מבוגרים, גם בגיל מבוגר אפשר ללמוד לקרוא, ולכן כדאי לכוון אותו למקום כזה, כדי לפתור את הבעיה בצורה יסודית. אבל בינתיים לנהוג בדרך האמורה, ובעזרת השם ידעו, טועה רוח בינה. אמן. אנחנו נעבור למאזין נוסף. כבוד הרב, שלום למאזין הנוסף, ערב טוב. שלום, כבוד הרב, מדבר עורך משדרות. רציתי עכשיו לשאול בקשר לבן שלי, הוא בן חמש וחצי, באיזה משחקים מותר לו לשחק ביום שבת, וגם איזה משחקים, כדוגמה, פאזל, לגו, משחקים כמובן שהם לא עובדים עם סוללות. השאלה אם כן הוא יכול לשחק איתם, כי זה ילד שהוא כבר מבין, קורא. השאלה אם כן מותר לתת לה לשחק עם זאב ולא. והשאלה השנייה, לגבי עובדת זרה שנמצאת בבית של יהודי והיא סועדת אישה חולה, האם אם היא תדליק, כדוגמה, אור או כדומה, אם מותר ליהנות? כמובן שהיא יודעת שזה בשבילנו. אם זה בשבילה, ברור שזה מותר. השאלה אם זה בשבילנו, אם היא מדליקה, אם מותר לנו ליהנות. נתחיל קודם בשאלה הראשונה. הירושלמי בסוף מסכת הענית אומר, לא חרבה ירושלים, יש גרסה שם על טור שמעון, למה חרב? יש אומרים מפני הזנות, יש אומרים מפני שהיו משחקים בכדור. יש גורסים משחקים בשבת, יש שלא גורסים את המילה הזאת. גם במדרש איכה, גם שם הובא הדבר הזה, אבל שם בפירוש כתוב שהיו משחקים בכדור בשבת. מרנב״א בתוסף באורח חיים סוף סימן ש״ח מביא את דברי שיבולי הלקט, שעל פי זה כתב שאסור לשחק בכדור ביום שבת. לעומת זה, דעת התוספות והרמה שם באורח חיים סימן ש״ח סעיף מ״ה להתיר. ומעיד הרמה שאחינו האשכנזים נהגו להקל בדבר. אלא שבספר קצות השולחן של הגאון רב חיים נאייה הוא דן לגבי הכדורים של ימינו. אומר, הכדורים שלהם היו בנויים, היו עשויים בצורה כזו. היו ממלאים את הכדור בסמרטוטים, היה כמו שרוך שהיו קושרים את זה ובזה היו משחקים. רק בכגון זה התוספות התירו. אבל בכדור שלנו, שממלאים אותו אוויר. כשהאוויר יורד, הרי הכדור מקולקל. יש את החשש שילך וימלא אותו אוויר, בזה גם עליבד התוספות והרמה גם כן יהיה הדבר אסור. זה החידוש של קצות השולחן, כך שאפילו לאחינו האשכנזים יש בעיה בדבר. אבל זה לגבי כדור שלא ראוי לצור על פי צלוחתו, היינו שהכדור הזה מלוכלך. הלשון של שיבולי הלקט כשכתב את ההלכה הזו, הוא אמר שהכדור בשבת הוא נחשב למוקצה משום שאינו ראוי לצור על פי צלוחתו דמאוס שמטונף על אדי תתוועפה. לפי זה אפשר לדייק ולומר שאם המשחקים הצעצועים האלה או הכדור הזה חדש ועדיין הוא נקי, ראוי לצור על פי צלוחתו, ממלא אין בזה חשש איסור מוקצה גם עליבא דמרן. אמנם יש מי שחולק בזה, אבל יש לנו כאן כאין ספק ספקה כדי להתיר, ולכתחילה שלא יהיה בזה חשש איסור מוקצה. ולכן הכלל הוא כך, כל הצעצועים, כל המשחקים שהם נקיים וראוי לצור על פי צלוחתו, אין בהם חשש איסור מוקצה. לפעמים הילד מבקש מאבא שלו שייתן לו את הצעצוע, הוא כבר נמצא במיטה הקבורה, והאבא רוצה להעביר לו. אם הלגו הזה הוא לגו נקי וכיוצא בזה שהם נקי, כי אם לחלוטין זה ראוי לצור על פי צלוחיתו, אין לנו בהם כל כך חשש שאיסור מוקצה. אבל אם הצעצוע הזה מלוכלך, בוודאי שמן הראוי שאנחנו המבוגרים לא ניגע בזה. אם הילד לוקח ומשחק, אנחנו לא צריכים למחות בו. הרי יש לנו כלל בבית הסבת, כשיש מחלוקת ויש מי שמתיר לגדול, סומכים על זה, בילד קטן אנחנו יכולים להעלים עין שהוא עדיין פחות מגיל בר מצווה. אבל כשאנחנו נרים וניתן לו את הכדור הזה, בוודאי שלא. לצערנו יש ילדים שמשחקים ברחוב ביום שבת, ולפעמים הכדור נבעט למרחוק. וכשרואים אותי שאני נמצא ליד הכדור הזה, אז הם מבקשים טובה, גמילות חסד של אמת, שאני אבעט להם את הכדור כדי שהם לא יצטרכו לרוץ. בשבת אתה יכול לעשות להם חסד של אמת, אבל בשבת לא, בימי החול אתה יכול לעזור להם ולבעוט. אבל לא בשבת, יש כאן את הבעיה של מוקצה, כיוון שהכדור הזה מלוכלך, בשבת אנחנו לא יכולים לבעוט להם את זה, יש להם בעיה. ולכן גם פה, בכל הצעצועים שבבית שהם לא נקיים, יש בעיה. אבל אם הצעצועים האלה נקיים, אין לנו חשש, בתנאי שהצעצועים האלה אינם אלקטרוניים. מכוניות וכיוצא בזה שנוסעים על ידי מצבר בטריה, כל צעצועים מעין אלה, הלוואי לכול העלמה, ימוקצה ביום שבת. צריך להרים את כל הצעצועים האלה לארון למעלה, לאינטרסול, במקום שהילד לא ייגע בהם ביום שבת. על זה אין ויכוח. לכל הדעות, בוודאי שגם לנו וגם לילד אסור לשחק, ואין הבדל בין בן לבת בדברים הללו, וכל זה מן הראוי לכתחילה להיזהר. לנו, לגברים, יש בעיה של ביטול תורה. השבת ניתנה כדי שאדם יעסוק בתורה, ולא כדי לשבת לשחק. ולכן, לנו, אפילו בצעצועים נקיים, הוא רוצה לשחק שח או דבר אחר, אפילו אם כל הכלים הם חדשים ונקיים, אין שום היתר לנו לשבת ולבטל את הזמן, את התורה. שבתות ניתנו לעם ישראל כדי שיהודי ינצל את הזמן הקדוש הזה. שעה אחת של לימוד תורה ביום שבת, שווה הרבה שעות, אלף שעות של ימי החול. האדם מבלה את הזמן שלו בשטויות, בהבלים, במשחקים. בוודאי שלא כאלה חלק יעקב, הן הווה אמנה להתיר לנו למבוגרים. אפילו אם הצעצוע הזה נקי, ואפילו אם אין בזה בעיה של מוקצה, אבל איסור ביטול תורה בכל מקרה יש כאן. אבל כשהילד מבקש, כמו שאמרנו, שהאבא ירים לו את זה, אז אם הצעצוע הוא נקי, יש לו על מי לסמוך, אבל אם הצעצוע לא נקי, מן הראוי שהאבא יימנע, גם האמא יש לה את אותו דין. אגב, לגבי הפאזל אין דין של מופק? לגבי? הפאזל שהוא מרכיב אותו ומפרק אותו. שוב, אם הילד עושה את זה, אנחנו שותקים, לא חייבים למחות בידו, אבל שאם הוא שואל אותנו, בוודאי שאנחנו לא מתירים לו מלכתחילה, כשהוא בונה את הפאזל, שכולו מלא אותיות וכולי, מן הראוי להימנע. לשאלה השנייה לגבי הגוי, מן הראוי שלא לבקש מהגוי שום דבר, לא באמירה ולא ברמז. יותר מזה, אפילו אם נאמר הגוי עשה את הדברים מאליו, לא אמרנו לא, אבל הוא עשה בשבילי. המשנה אוסרת ליהנות ממלאכה כזו. מרן פסק את זה להלכה בסימן שכה, שלד. אם הגוי עשה כבש, נירד בו, כדי שאנחנו נהנה מזה אסור, אלא אם כן הוא עשה את זה לעצמו. אם הוא עשה לעצמו, הדליק את החשמל לצורכו. הוא יושב וקורא את העיתון, אז גם אני יכול לשבת ולקרוא שניים מקרא ואחד תרגום. אבל כשהוא מדליק בשבילי, אפילו אם לא אמרתי לו שום מילה, עצם העובדה שהדליק בשבילי, אסור ליהודי ליהנות מזה ביום שבת. יש הרבה אנשים שיש להם עובד זר בבית, כשהסבא או הסבתא לא מתפקדים, אז יש לפעמים איזה גוי או גויה שנמצאים. אז אם הוא הדליק לעצמו את החשמל, אין בעיה. אבל כשהוא יודע שאני צריך את האור במקום זה וזה, והוא הולך ומדליק לי ביום שבת, לא רק שבלכתחילה אסור לי לומר לו אלא, אפילו בדאבת שכבר הדליק, אבל הוא הדליק בשבילי. ולכן הדבר אסור, אין היתר בדבר. אז מה אתה חושב שהוא צועד אותו, הוא מוגבל? איך אפשר לתפקד עם זה? אז להדליק מערב שבת. אנחנו יודעים מראש שאנחנו צריכים אור בחדר זה וזה, אז כמו שלנו לעצמנו אנחנו מדליקים את האור בסולון, אז גם באותם החדרים שיהיה להם את האור דולק מערב שבת, זה מה שרצו לנהוג ולעשות, ולתת הוראה לאותו האדם, לאותו הגוי, שלא יכבה, שלא ייגע בכפתורים, להסביר לו את השבת, אנחנו מדליקים שהאור יישאר דלוק כדי שלא יבוא לידי הבעיה האמורה. כל טוב הרב, חודש טוב, כל טוב לכם. שלום שלום, כל טוב גם לך. כבוד הראשון כאן שאלה בכתב שהגיע בסימן טוב, בן נולד היום בשעה טובה ומוצלחת, בשעה 738. מתי יעשו את הברית הרב? יש כאן עניין אולי של נקודת שעה שקיעה ממש? 738. השאלה היא, זה היה בירושלים? הלידה הייתה בירושלים או במקום אחר? כי צריכים לבדוק את השקיעה של כל מקום ומקום, הולכים לפי האופק של המקום. מרן ביוראי דעה בהלכות ברית מילה, בסימן רסב, הדגיש לנו שעד שקיעת החמה זה נחשב כיום לכל דבר, וממילאי נצטרך למוד אותו ביום ראשון הבא. מרן כתב את ההלכה הזו ביוראי דעה סימן רסב סעיפים הו. ולכן, אם היה הדבר בירושלים, אז אין שום בעיה. 738 לכל הדעות זה יום גמור, לכל השיטות עדיין לא הגיע זמן השקיעה, וצריך למוד אותו ביום ראשון הבא. אבל במקומות השקיעה מקדימה, אז שם צריך לבדוק היטב אם זה היה לפני השקיעה או לא. לדוגמה, טבריה היא נמוכה. 200 מטר מתחת לים, הארים סביב לה והשקיעה שם מוקדמת. גם שם יש מחלוקת האם הולכים לפי שקיעת הגלגל או שקיעת האופק. הגמרא בשבת ק.ח. הגמרא אומרת שם, יהיה חלקי ממכניסי שבת בטבריה וממוציאי שבת בציפורי, והלשון של ראשי, מה זה מכניסי שבת בטבריה, כיוון שהיא בעמק סבורין שחשכה. מה זה כסבורין שחשכה? מנסים ללמוד מלשון ראשי זה לענייננו. מהרי קובו, הגאון חידה, בספר אגרות משה ועוד, דנו האם הולכים לפי האופק, ואם כן יש לנו עוד כמה דקות יום, או לפי שקיעת הגלגל. ולכן כשיש לנו לידה סמוך ממש, דקה-שתיים לפני השקיעה, כדאי לשאול חכם, לעשות שאלת חכם כדי לדייק בתאריך ביום המילה. האמת היא שיש עוד נקודה שאנשים לא מודעים לה. פעמים רבות בחדר לידה לא מדייקים ברישום הנכון של הלידה. אצלהם כל זמן שהשנייה לידה עדיין הם לא קוראים לזה לידה. לדוגמה, אם הילד נולד בשבע, והשלייה יצאה רק בשמונה, אז הם מודיעים לבעל אחרי שמונה, אומרים לו, יש לך מזל טוב, והם רושמים בכרטיס שהתינוק נולד בשעה שמונה. מבחינת ההלכה אנחנו לא מתחשבים בלידת השלייה, אלא הלשון של מרן ברס סב, אם הילד הוציא ראשו, הרי הוא כאלוד, מסתכלים רק על לידת התינוק ולא על לידת השלייה. וכמעט כל הבתי חולים בעולם, חוץ משערי צדק ועוד, הם קוראים ללידת השלייה. כשהכול מסתיים, את הרגע הזה הם רושמים. זאת ועוד, לפעמים יש להם לחץ גדול, יש ארבע-חמש לידות בבת אחת באותם הרגעים, ואין להם זמן לכתוב. רק אחרי שגומרים את הכול, אחרי שעה, יושבות המילדות ורושמות בערך מתי היה, ולא תמיד הן מדייקות. ולכן אם אדם לוקח את אשתו ללידה סמוך לשקיעה, כדאי שידגיש לאשתו שהיא תשים לב מתי יצא התינוק, מתי הוא התחיל לבכות. לפי זה היא תראה את השעון קיר שמולה ותדע אם זה היה לפני השקיעה, כדי שנוכל לדייק, ובפרט כשהלידה היא בערב שבת או סמוך למוצאי שבת, סמוך ליציאת השבת, שם אנחנו חייבים לדייק הרבה יותר. בשערי צדק עשו דבר טוב, שם בכרטיס רושמים שורה ראשונה לידת התינוק. יש עוד שורה על לידת השלייה, ואז אנחנו יודעים איפה אנחנו עומדים. בתי חולים אחרים זה יותר מעורפל. ולכן, אם באים לשאול את החכם שאלות מעין זה, כדאי שירים טלפון למיילדת, זו שהייתה בשעת הלידה, או הרופא, כדי שהם יעדכנו אותו מה היה באמת, כדי שלא נקדים, שלא נמול לטיילת במקום יום השמיני, יום השביעי, או לאחר. אלא אנחנו חייבים לדייק לקיים מצוות עשי דאורייתא ביום השמיני ללמוד בשער אורלתו, ולכן מן הראוי שיברר החכם היטב את הרגעים הללו. יש לנו בכל אותן הדקות, ארבע דקות לפני השקיעה, עד 24 דקות אחרי השקיעה, כל אותו זמן הוא שנוי במחלוקות רבות של הפוסקים. ולכן אמרתי שבמקרה כזה, עשה לך רע ויסתלק מן הספק, כדאי שיעשו שאלת חכם. הכי טוב שהתינוק ימשיך ללמוד את השס יחכה עוד קצת, יחכה לצאת הכוכבים על איבא לכול עלמא, כדי לא לסבך את האבא שלו בשאלות. תודה, כבוד הרב. אז לענייננו, אם הוא בירושלים אז עושים את הברית ובעזרת השם יום ראשון הבא. נכון, כן. יום ראשון הבא, שיהיה לו בסימן טוב ומזל טוב. אמן, ביתו וזמנו יהיה רצון. אז כאן גם המקום עולה לשיר כבוד הרב ולשוב לשאר המאזינים. בכבוד. סמך בני בפרקך, או תקם גם את שמך הולך ברגליך, ונענע ידיך הולך ברגליך, ונענע ידיך עיניים טובות לך על אין פועם בך, שמחת בחייך עולם לבדיך השמחה תחייך עולם לבדיך סמך בני בפרקך, או תקם גם את שלך סמך בני בפרקך, או תקם גם את שלך השמחה תחייך עולם לבדיך השמחה תחייך עולם לבדיך אבד ושא עיניך, מי נתן כל ליליך, גם פנים לשולחניך. יעל, יעל, יעל, יעל, יעל, אבד ושא עיניך, מי נתן כל ליליך, גם פנים לשולחניך. תודה רק למוריך, תמיד יהיה לך, אז אמפת אבדיך, עולם לבדיך. אז אמפת אבדיך, עולם לבדיך. אז פנים בפלקך, ותקם גם את שלך. פנים בפלקך, ותקם גם את שלך. אז שמחה תחייך, העולם לבדיך. אז שמחה תחייך, העולם לבדיך. מי ישיר ומי שמח בעולם הזה אורח, מי ישיר ומי שמח בעולם הזה אורח. לא בחיל ולא בכוח, זמן בפנים בפלקך, גם את שלך. שמחה תבייך, העולם לבדיך. שמחה תבייך, העולם לבדיך. שמחה תבייך, העולם לבדיך. למי מצטרפים אלינו כל האמת, ואנחנו בשיעור ובתוכנית יחד עם הגאון הגדול הרב יעקב יוסף ליטא, אשר משיב לשאלותיכם המאזינים. הטלפון באולפן, בקידומת 02-5000-666. אנחנו עכשיו, הנה, כבוד הרב? כן. כבוד הרב, חזר הוא אלינו ממשפחת אבי הבן, אז הבן נולד בחולון, ושם השקיעה לפי הלוח של כיסא רחמים היה 751. 751, אם כן, זה יום גמור. כן, יום גמור. כן, אין בעיה. בסדר הרב. אז אנחנו נוסבים למאזינים הנוסבים מאיתנו. שלום למאזין הנוסף, ערב טוב. ערב טוב, שלום. ערב טוב. רציתי לשאול אם יש לי סכין בשרי וחתכתי בזה שום או בצל או כל דבר חריף, מותר לי לאכול את זה עם חלבי, לכתחילה? יש לנו בעיה עם הסכין שלא תמיד הוא נקי. כשהסכין יש בו את השמנונית, אז בוודאי שזה נחשב כדבר בשרי. סכין נקי. ולכן צריך לבדוק מה קרה. יש נשים שהן נקיות מאוד. איך אומרים עליהן? חולות ניקיון. והסכין היה לא רק בקצה השני היה נקי, אלא גם ליד הידית. גם שם לא הצטבר שומן, גם שם זה היה נקי לחלוטין. אז ישב האמנה לומר שיהיה אפשר להקל בדבר, שזה לא נחשב כדבר בשרי. זה ייקרא בשם נותן טעם בר נותן טעם דהיתרה, ולכן אין מה לחשוש בדבר. ואין בזה עניין של דוחקה דה-סכינה? אין בזה את החשש דוחקה דה-סכינה, כמו שאמרנו, כיוון שזה עניין של היתר, נותן טעם בר נותן טעם דהיתרה, אז גם אם זה נתן משהו טעם, אבל המשהו הזה זה לא בקנה מידה שיהפוך את זה שזה יהיה בשרי ממש, שאם אדם אכל דבר כזה, שיצטרך להמתין שש שעות. אלא המשהו הזה, חכמינו לא הקפידו עליו. מרן דיבר בנושא הזה בסימן צדק ה', סעיף א', שהגזירה של חכמים לגבי איסור היא דבר חמור מאוד. אבל בדבר של היתר, ואין כאן הרבה, אלא משהו הוא טעם, אז בר נותן טעם דהיתרה, הדבר קל יותר, ולכן אין מה לחשוש בדבר. אתה יכול לאכול מאותם הדברים, כיוון שהסכינה הייתה נקייה במאה אחוז, אין צורך להמתין שש שעות אחרי שאכלת דבר כזה. לא לעניין להמתין, לאכול את זה עם חלבים ממש, את החריף הזה. לאכול את זה ממש עם חלב? לא. מרן כתב את דברי הגמרא בחולין קי״א, מרן העתיק בסימן צדק וסעיף א'. מרן כתב שאם הדבר הזה הוא חריף, אז אם זה בן יומו, אין יותר לאכול את הצנון הזה יחד עם חלב ממש, אלא אם כן ייקח מהמקום שחתך כדי נטילת מקום שהוא כעובי אצבע. אבל צריך לדעת אם הדבר הזה באמת חריף או לא. יש דברים שזה נקרא בסלנג שלנו חריף מתוק. זה לא כל כך, זה משהו, יש בו חריפות מועטת. על זה לא ייאמר הדין הזה. אבל כשזה באמת חריף או חמוץ מאוד, אין לך נמי, צריך יהיה להחמיץ בעדיו. אז רק אם מותר לי לשאול, אז מה ההבדל אם לאישתי סיר בשרי שבישלתי בו פרווה מותר לי לאכול את זה עם חלבי? אז למה אם עם עסקים בשרי וחתכתי את זה בשום, יהיה אסור לי לאכול את השום עם חלב? את ההבדל אני לא מבין כל כך. כאן יש לנו ריכוז גדול יותר. כאן הצנון מרוכז בו יותר, זה לא מתפזר כמו בבישול. ולכן, החמירו חכמים יותר. תודה רבה. תודה גם לך, מאזין. שלום למאזין נוסף. ערב טוב. שלום לכבוד הרב. שלום. חודש טוב, אדם. חודש טוב. רציתי לשאול שאלה. אדם, נגיד, קם בבוקר, עדיין לא התפלל תפילה שחרית, והוא רוצה לשמוע, נגיד, חדשות ברדיו. עכשיו ראיתי בשולחן ערוך בסימן פט שאסור ללמוד קודם התפילה, שמא יימשך. זה אם הוא מתפלל בבית, אבל אם הוא הולך לבית הכנסת מותר לו ללמוד. אז עכשיו החילוק הזה, אם זה גם כן שייך לעניין הזה של ההדשות או דברים כאלו, ערוצי קודש או דבר כזה. אין שום בעיה, אדם יכול לפתוח את הרדיו ולשמוע אם זה מערוצי הקודש וכיוצא בו אין שום בעיה בדבר למרות שעדיין הוא לא התפלל ואפילו אם עדיין לא אמר את ברכות התורה אמנם אסור ללמוד תורה לפני ברכות התורה אבל זה דווקא כשאדם אומר דיבור בפה אבל הרהור לאו כדיבור דמה אמנם הכלל שומע כעונה אבל כאן אין דין שומע כעונה הסיבה היא בכל מכשיר רדיו יש מכשיר שנקרא מברנה שזה קולט ומשדר מיד וממילא זה כמו קלטת כמו שאנחנו לא יוצאים מידי חובת מקרא מגילה בקלטת כך גם לא יוצאים מידי חובת מקרא מגילה ברדיו אפילו אם זה יהיה בשידור חי בגלל המברנה ממילא מה שאנחנו שומעים אין בזה דין שומע כעונה ולכן אפילו בדברי תורה מותר לו לפתוח בינתיים עד שהוא יוצא מביתו אין שום חשש איסור בדבר אבל לפתוח רדיו לא דתי לשמוע לפני התפילה מה הם אומרים ברדיו לצערנו אצלם רק רע כל היום הם עדיין נמצאים בחומש בראשית עדיין לא למדו הלאה הם תקועים עדיין שם כנראה שבכיתה ח' עדיין לא לימדו אותם חומש אחר כמו שאנחנו שומעים שם החדשות או דברים אחרים רק דברים שמצערים ושוברים את הלב אדם שומע את החדשות במקום לכוון בתפילה הוא חושב על החדשות ששמע קודם לכן ולכן אדם חכם ונבון כדאי שייזהר בדבר החסידים נזהרים בכלל לא לדבר לפני התפילה שאומרים כעין תעני דיבור עד שאדם מתפלל כדי שלא ישיח דעתו יהיה לו קל יותר לכוון ולכן רצוי לא לשמוע את הקול ישמעאל או הקולות האחרים שיש אלא אם הוא רוצה לשמוע קול האמת או קול הנשמה או רדיו אחר ששם יש דברי תורה כמו שאמרנו אין מניעה בדבר, בזה הדבר מותר לכתחילה ואין חשש שיימשך, ודאי שהוא יצא מיד לדרכו לבית הכנסת. טוב, אז כל המצוות, תודה רבה. תודה רבה לך. גם לך חודש טוב מבורך. מאזין נוסף שיהיה איתנו שלום וחודש טוב. שלום, כבוד הרב. חודש טוב. כבוד הרב יש לי שאלה, שתי שאלות אם אפשר. אחד מנושא של קבלת שבת, מילי בבקשה להתקבלות לשבת, בשביל חודש הרב? האם קבלת שבת, שמענו אתמול לדוד, או להשקיעה? לגבי מצוות קבלת שבת, אנחנו משתדלים לקיים את המצווה כהלכותה, מוקדם ככל האפשר. כבר בפלג המנחה, אם האדם הזה סיים את תפילת המנחה, כבר בפלג המנחה אפשר לקיים את מצוות תוספת מחול על הקודש. אמנם החובה מדאורייתא, מה שהגמרא דרשה, שגם בשבת, גם בערב שבת, צריך להוסיף מחול על הקודש, החובה מדאורייתא, ממש ברגעים האחרונים שסמוך נשקיעה. התורה לא התכוונה שבעשרה לשבע צריך לקבל עליו את השבת. אבל מדרבנן, כמה שהוא מוסיף יותר טוב, כמו שהקדמנו קודם, יהיה חלקי ממכניסי שבת בטבריה, כשאדם מקדים זה עדיף. ולכן, אם יש בתי כנסת שמתפללים מנחה מוקדם, ומייד אחרי זה מתחילים כוונת שבת, הוא אומר בואי כלא אחרי פלג המנחה, הוא מקבל עליו תוספת מחול על הקודש. זה דבר טוב, עדיף יותר להקדים ולא לאחר, לפחות שמצוות קבלת שבת, תוספת שבת, תהיה לפני שקיעת החמה. היינו אמירת בואי כלא, שתהיה לפני שקיעת החמה, זה המינימום שאנחנו צריכים לנהוג בלכתחילה. אנשים שבאים להתפלל מנחה מאוחר, ועד שאומרים את בואי כלא זה כבר בין השמשות, הם נכנסים למחלוקת הראשונים, האם הם... כשקיימים בזה מצוות תוספת שבת או לא. במקרה כזה של שעת חירום שאדם יתאחר ולא הספיק, העצה היא כך. ברגע שהוא מסיים את עושה שלום במרומיו, יאמר מיד, אני מקבל עלי תוספת מחול על הקודש. ואז, אם זה לפני השקיעה, אז הוא הרוויח את המצווה. כי אם יחכה עד שיגיעו הציבור לבואי כלה, כבר תעבור השקיעה, ולמאן דאמר הוא יפסיד את המצווה. הראשונים, כשדנו בשאלה הזו, הם הסבירו לפי הכלל שדנו ונחלקו הרמב״ם והתוספות. האם ספק דאורייתא לחומרה מן התורה או מדרבנן? אם תאמר שזה מדאורייתא, הוא חייב להוסיף מחול על הקודש לפני השקיעה, כי בין השמשות בלאו הכי אסור לו. אבל אם תאמר כי הרמב״ם שספק דאורייתא לחומרה לא מן התורה אלא מדרבנן, אז בין השמשות יכול להיות גם תוספת מחול על הקודש, כמו שהסבירו הרן ושאר הפוסקים. בכל מקום, אנחנו הרי מחמירים בדרך התחילה, גם לפי הקבלה רצוי להקדים, ולכן אמרנו שאדם משתדל להקדים, להתפלל מנחה קצת יותר מוקדם. עכשיו, בימים האלה, ימי הקיץ, היום הוא ארוך מאוד, ואין צורך להגיע למניין של כת עצילים, שבאים תמיד מאוחר ומתפללים ברגע האחרון. רצוי שאדם יקדים, יגיע בנחת לבית הכנסת, ואז מגיעים כל הציבור כולו לאמירת בואי כנע לפני שקיעת החמה, זה הדבר הטוב ביותר, וכך רצוי לנהוג ולעסור. אם זה עדיין שעה מוקדמת, נניח ציבור שמתפללים מניין ראשון, הם אומרים בואי קלע ב-10 ל-7, מניין מוקדם מאוד שמתפללים מפלג המנחה, ויש תקלה במערכת החשמל, אז הוא יכול מלכתחילה לומר לאדם אחר, שעדיין לא קיבל עליו שבת, שירים את הכפתור. נכון הדבר שבשבת אנחנו נזהרים לא לומר לגוי, אבל כתבו התוספות הרשב״א ומרן בשולחן ערוך בסימן רס״ג סעיף יז, שגם אדם שקיבל עליו תוספת שבת, מותר לישראל אחר, מותר לו לומר לישראל חברו, לעשות לו מלאכה. ולכן גם אם אני קיבלתי שבת ב-10 ל-7, אני יכול לומר ליהודי אחר שהרים את הכפתור. אבל מי שכן קיבל בפועל את השבת ב-10 ל-7 בפלג המנחה, הוא מנוע, אסור לו לנגוע בכפתורים, יש עליו כבר דיני שבת, ואסור לו בעשיית מלאכה. אבל איך הוא קיבל את השבת כשאומר לגמורת מקבלת צוות בעל הפה, או שאומר לגמורת דין? אחד מהשניים, או שאמר בפירוש בפה, אני מקבל עלי תוספת שבת, או שאמר את בואי כלה. גם בזה וגם בזה אנחנו מקבלים מעלינו תוספת מחול. כן. ולכן, אם הוא קיבל עליו כבר תוספת מחול על הקודש, קיבל עליו את השבת, ואם קרה איזה תקלה במערכת החשמל, אסור לו לנגוע בכפתורים, אלא כמו שאמרנו, הוא יכול לקרוא אפילו ליהודי אחר. הרי 10 ל-7 ליהודים אחרים זה חול גמור, ומי שלא קיבל שבת, הוא יכול בשליחותי, יכול לבוא ולעשות את מה שנחוץ, אין בדבר הזה חשש כאן וחברים מי יגיד לגוי. רבע ל-8 זה יגרע בפרסה המאוחרת כבר? רבע ל-8 לא תיגע בו יד. זה נראוי ליזוד, לא לנגוע, שלא יבוא חלילה לידי חשש חילול שבת, שישאירו את זה כך, שלא יגעו בזה. אלא אם כן, אם יש שם גוי. אם יש שם גוי, יכול להיות פתרון על ידי גוי. על ידי יהודי בשום אופן לא. לצערנו יש אנשים, איך הגמורה מכנה אותם בשם כת עצילים, תמיד הם יוצאים לנסיעה בשעה... מאוחרת, והם מגיעים ממש ברגע האחרון, לא פעם הם נכשלים בחשש חילול שבת. הם מגיעים או סמוך לשבת או האנשים האלה ייתנו את הדין על מה שהם עושים. בוודאי שאדם חכם ונבון לא נוהג כך. תמיד צריכים להביא בחשבון שיש איזה פקקים בדרכים וכיוצא בזה. הרי המזיקים נבראו הערב שבת בין השמשות, והמזיקים האלה נמצאים בכבישים ותמיד מפריעים ברגע האחרון. אדם צריך לנסוע לדרכו שיקדים שעתיים-שלוש קודם, ייסע בנחת, ייכנס בזמן, ולא יעשה דברים כאלה שיבוא חלילה לידי חילול שבת. קו וחומר, בדוגמה שלנו, שהשאלה היא על בית הכנסת, איך אפשר סמוך לשקיעה לבוא ולנגוע בכפתורים, ולכן לא יגעו. אם אין שם גוי, שלא יגעו, ישאירו את המצב כמות שהוא. תודה רבה, תודה רבה. חודש טוב. גם לכם, תודה רבה. מאזין נוסף שאיתנו, שלום לך? לא. בבקשה. שלום, כבוד הרב. שלום. רציתי, בבקשה, לדעת את דעת הרב, אברך שלומד כ-20 שנה בכולל, ומבחינה כלכלית הוא מסודר, והציעו לו ללמד בתלמוד תורה כשלוש שעות, משעה 20 עד 11. מה הוא צריך, מה דעת הרב בדבר הזה, כשלו? המצווה העיקרית בלימוד התורה לא רק ללמוד לעצמו, אלא גם להרביץ תורה ברבים, הן כלפי התלמידים, תינוקות של בית רבן, והן כלפי המבוגרים. זו תשובה יפה בספר בניין אב של הרב בקשי, שם הוא מביא ללשון של הרמב״ם ושאר הפוסקים, הוא ממחיש בצורה יפה מאוד שעיקר מצוות לימוד תורה זה כשאדם מנחיל את התורה שלו גם לאחרים. הדרשנים נתנו לזה רמז יפה. אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת אדם לעמל יולד, לעמל ראשי טובות, ללמוד על מנת ללמד. ולכן, גם אם ברוך השם הקדוש ברוך הוא נתן לו, שפר עליו גורלו, ואין לו בעיה כלכלית, אנחנו הולכים להרביץ תורה ללמד, לא בגלל שחסר לנו ממון, אלא כדי להנחיל את התורה הזו לדור הבא. ולכן, אם הוא בנוי לזה, אם אין לו בעיה עם המשמעת של התלמידים, הילדים אוהבים אותו, שומעים לו, אז בוודאי שמנאוי שילך להרביץ תורה, מסיים את לימוד ההוראה ב-11, אחרי זה יחזור לכולל וימשיך ללמוד על התורה ועל העבודה. רצוי מאוד שינהג ויעשה כך. יש בזה בוודאי זכות הרבים שתלויה בו. כבוד הרב, אפילו כיתה א', זאת אומרת? לא תמיד כיתה א' יכולה להתאים לאחד כזה. צריך לעשות שאלת חכם, אני לא יכול להגיד על כולם אותו דבר. לפעמים יש אדם שבנוי, יש לו סבלנות, לילדים בכיתה א', להתחיל איתם את הא', ב' או את החומש. יש אדם שלא בנוי לדבר הזה, אולי הוא מתאים לכיתות הגבוהות. לכן שהיא תיעץ, אז יש שאלת חכם, אבל עקרונית, צריך לצאת להרביץ תורה, אם זה לקטנים, אם זה לגדולים. זו חובתנו, זו המשימה של כל יהודי, כל אברך, כל מי שראוי לכך, בלי יוצא מן הכלל. תודה לך מאזין וחודש טוב. שלום למאזין נוסף שאיתנו, ערב טוב. לא. בבקשה, אדוני. שלום וברכות, כבוד הרב. חודש טוב. חודש טוב, ברח. רציתי לשאול, ברב, את השאלה הנשאלת, מה הגדר של ככל אשר ירוך? ושמרת לעשות ככל אשר ירוך, יש לנו את המצווה לשמוע לאותם התלמידי חכמים שהם רבותינו, שמעירים לנו את אור ההלכה. ולכן, כשיש לנו ספק, עשה לך רע והסתלק מן הספק. אתה שואל את החכם בכל דבר ודבר. כשיש לך ספק. רציתי להגיד בגבודו לעומק יותר. אני רציתי לשאול, האם גם מה שהתורה אומרת, דוגמה עליו הרב יגיד מותר, ועל אסור הרב יגיד, או הפוך, או על מותר הרב יגיד אסור, או על אסור הרב יגיד מותר? משהו, דברים חמורים מהתורה לדוגמה. תביא, תביא לי דוגמה, על מה אתה מסופק? מה? לדוגמה, לדוגמה, לנגיד דוגמה, כי פשוט היה איזה דיון, ופשוט הגיעו לכל מיני מסקנות. איזה דיון? איזה מסקנות? איזה מסקנות? תגיד את ההלכה. בוא נגיד לחלל שבת, הרב יגיד שמותר, אפילו שאין בזה שום עניין של פיקוח נפש. חס ושלום, ודאי שלא. אין דבר כזה. לא יעלה על הדעת. ודאי שלא. אם הרב יגיד לך לנסוע באוטו ביום שבת, ודאי שלא. אין הווה אמנה. לא, כי זה מה שאני אומר. כי פשוט לא היה מובן לי. שמעתי את זה, ופשוט חשבתי שכל מה שכתוב בתורה, הרב יכול להגיד ככל השינוי רוחב. לא, לא, לא, לא עד כדי כך, נו, ודאי שלא. זאת אומרת שהכללים הם כללים, והרב יכול לפסוק רק לגבי דברים מסוימים. בדיוק, בדיוק, כן. זה מה שרצית. תודה רבה, תודה רבה. חודש טוב. כן. תודה רבה למאזין היקר. אנחנו נעבור למאזין נוסף שאיתנו. כבוד הרב, שלום. הלו. בבקשה. ארבע דקות. חודש טוב. רציתי לשאול לגבי תענית דיבור בשבת. מתי מתחילים, אם בערב שבת או בשבת בבוקר? ומה מותר בדיוק להגיד שבת שלום, או כשלומדים, או אישה שואלת שאלה, מה בדיוק מותר לתענית דיבור לעשות? בגמרא לא הוזכר הנושא הזה של תענית דיבור, אלא מי שכתב את זה ראשון, ספר חמדת ימים. העתיק אותו גם נועם אלימלך, אחריו הגאון רבי יצחק אלפיה בספרו החדש, צמח צדיק, ועוד מהאחרונים, והם משבחים מאוד את מעלת התענית דיבור, והם אומרים שמעלת התענית דיבור שווה ליותר מ-65,000 תעניות של צום באכילה. כך הם מגדירים את העניין על פי הקבלה. הנושא לא ברור, לא מוסכם לנו בדברי המקובלים. זה לא דבר שהוא חד-משמעי, אבל אין מה להפסיד. כולם מודים שהדבר הוא רצוי וטוב. במעלה של התענית דיבור, יותר מאשר התענית הרגילה, אי אפשר לצום ביום שבת שלא לאכול, כמו שכתב מרן באורח חיים סימן רשפחת. אבל מה שאין כן לגבי תענית דיבור, אפשר גם בשבת. בפרט ימי השובבים יש אנשים שלא מסוגלים בימי החול לעשות תענית דיבור. אם האדם הזה בעל חנות, צריך למכור, לקנות, הוא לא יכול לעשות תענית דיבור, אז יש לו את יום השבת שיכול באמת לעשות תענית דיבור. מהרגע שהוא קם עד ציד הכוכבים, בתורת השם חפצו ותורתו יהגה יומם ולילה. את הפיוטים שאנחנו שרים ליד השולחן, שהם שיר ושבח לבורא עולם, בוודאי שאומר את הכול. את זה לא צריך להחסיר. לומר דברי תורה על השולחן, הכול צריך וחובה, אלא רק להיזהר שלא לדבר דברים בטילים. לכן יקדים הקדמה לאשתו בערב שבת, כדי שתבין שהוא עושה תענית דיבור ולא חלילה וברוגז ממישהו, ואז יעביר את כל השבת כולה בקדושה ובטהרה, ילך לשיעורי תורה, יעסוק בדברי הלכה, מוסר, אגדה, יעביר את היום כולו בקדושה ובטהרה, אז בזה בוודאי שהדבר יועיל מאוד. אף אחד לא אומר חלילה שתענית דיבור לא מועיל. בוודאי שמועיל, השאלה היא עד כמה. מה ההגדרה? זה ויכוח בין חכמי המקובלים, אבל אין הבדל בזה בין אם זה קיץ, חורף, מהרגע שהוקם מעמוד השחר על צאת הכוכבים, שלא ידבר דברים בטלים. אם שואלים אותו שאלה ואת הכנסת, לא משנה. אז יענה, יענה. הרי אפילו באמצע הקריאת שמה המשנה אומרת לנו שעונה מפני הכבוד, גם פה מה? אם האנשים מבינים שהוא בתענית דיבור, כשהוא עונה להם ברמז זה מספיק, כן. אבל לפעמים האדם לא יבין אותו, ולפעמים הוא יכעס עליו, יבוא אולי אפילו לידי כעס, אז בחיי גווניין, אין שום בעיה, הוא לא יוזם את השיחה, הוא לא חלילה מבזבז את זמנו בדברים בטילים, אלא סך הכל הוא לא עונה מפני דרכי שלום, מפני הכבוד, אז בזה הוא לא שובר את תענית הדיבור שלו, הוא כן רשאי לענות לו. וזה לא גאווה, כאילו, אם הוא לא עונה, יודעים שהוא בתענית דיבור, הוא רומז לו את התשובה, אם החבר הבין ברמז, זה מצוין, עדיף כך. חודש טוב, כבוד הרב. תודה לכם. חודש טוב. גם לכם תודה רבה וחודש טוב ומבורך. שאלה שמגיעה לנו ממאזינה, כבוד הרב, לגבי שנת אבל, לגבי סיום שנת אבל, פטירת ההורים שנפטרו בשנה שעברה בתמוז תשס״ב, והשנה הייתה לנו שנה מעוברת, מתי מסתיימת השנה? מתי בדיוק בתמוז היה? זהו, את התאריך המדויק לא מסרו לי, אבל אמרו לנו תמוז רק. תמוז. אז יש לנו במקרה כזה א' את ה-11 חודש, ב' 12, ואחרי זה התאריך המדויק. ניקח למשל ודוגמה. אם התאריך הוא בי' בתמוז היה, אז אנחנו מסיימים את השנה, 12 חודש דיני אבלות, בי' בסיוון. בי' בסיוון הם סיימו את השנה. כיוון שהייתה שנה מעוברת, דיני אבלות צמודים ל-12 חודש ולא לשנה. אז אחרי י' בסיוון הם יכולים ללכת לחתונות, כבר אין עליהם שום דין מדיני אבלות. ובימים האלה הבנים לא חייבים לומר קדיש. אבל שבת שלפני י' בתמוז, נניח ליל שבת אחרי אמירת במים מדליקים, מקדיש על ישראל והלאה, הוא אומר הבן קדיש עד יום מי' בתמוז ועד בכלל. ואז בי' בתמוז, במנחה, קדיש יהיה של המאה האחרון, בזה הוא מסיים את חובתו. כמו שבכל שנה בתאריך ביורצאית, שבת שלפני היורצאית מתחילים באמירת הקדיש, כך גם פה, למרות שהוא סיים את השנה. אבל שבת שלפני י' בתמוז יוכל עוד הפעם להתחיל באמירת הקדיש, ומן הראוי להשתדל גם לעלות עליית מפטיר בשבת שלפני י' בתמוז. תודה, כבוד הרב. מאזין השף שאיתנו, שלום, ערב טוב. ערב טוב. חודש טוב לכבוד הרב. רציתי לשאול את כבוד הרב, לאבי אמור להיות ברית ביום שבת, ואבי הבן חושש שיבואו האחים שלו, הקרובים שלו, יבואו בשבת וייסעו ברכב. האם יש אפשרות לדחות את זה ליום ראשון? יש לנו שלושה סוגיות שעוסקות בנושא הזה, והתשובה היא לא תמיד אחידה. צריך לבדוק את הפרטי-פרטים, מה עתיד להיות. אני אציין בקצרה את הסוגיות. יש לנו סוגיה ראשונה במסכת שבת בדף ד', שם הגמרא אומרת את הכלל המפורסם, אין אומרים לאדם חטאו כדי שיזכה חברך. יש לנו סוגיה שנייה בעירובין ל״ב, שם הגמרא אומרת שאם נתן פירות שעדיין לא הופרש מהם תרומות ומעשרות, פירות תבל, מותר לי להפריש שלא מן המוקף, ניחא לי לחבר למעבד איסורה זוטה כדי שלא יעשה העם מארץ איסור יותר חמור. יש לנו גם בברכות מ״ח״ המעשה המפורסם של רבי אליעזר, ששחרר עבדו כדי להשלים את המניין, מצווה דרבים, אין בזה בעיה של מצווה הבאה בעבירה. גם בגיטין מא הגמרא אומרת שכפו את האדון לשחרר את אותה השפחה שהייתה חצי השפחה וחצי הבת חורין, שנהגו בה מנהג הפקר, או לאותו העבד שהיה חציו בן חורין חציו העבד, כדי שיוכל לקיים מצווה עד פרייה ורבייה. אלה הן הסוגיות שעוסקות בנושא הזה במישרין או בעקיפין. וחכמי דורנו, ציצי אליעזר, שבט הלוי, האבא ביביע עומר ועוד, דנו האם יש את החובה לדחות את הברית מילה כדי למנוע שלא יהיה חילול שבת המוני, או שאני לא צריך להתחשב בהם ואני עושה את המצווה. לפעמים יש אפשרות לעשות תחבולה כזו. היה לי אחד החברים שנולד לו בן בשבת, והיה לו אח מחלל שבת. כשהייתי בשעת המילה, שמתי לב שאותו האח לא הגיע. אמרתי לו, למה הוא לא בא? אז הוא אומר, תראה, אני לא הודעתי לו, לא סיפרתי לו שום דבר. לפעמים אפשר לשמור בסוד, שאותם המחללי שבת לא ידעו, ואז לא יהיה שום חילול שבת, יעשו את הכול בקדושה, בטהרה. בזה כבר לא יהיה לנו שום בעיה. אבל לפעמים יש איזו סבתא פטפטנית שהיא תדאג לפרסם, היא תגיד לכל אחת בסוד, וכולם ידעו וכולם יבואו. וכאן זה כבר שאלה של רבים. התוספות שם, בשבת ד', בגיטין מא', בכמה מקומות התוספות עומדים בספירה שבין הסוגיות, יש שני תירוצים לתוספות. לפי תירוץ אחד יש הבדל בין אם זה אחד שייכשל לבין רבים. שם במעשה של חצי השפחה היו רבים נכשלים בה. השאלה היא האם גם פה, כשיש לנו רבים שעלולים להגיע ברכב לחלל את השבת בגלל זה, האם בגלל זה אנחנו נדחה את המילה או לא. בספר ציצי אלעזר מתייחס לנקודה הזו ואומר שגם אם נפסוק להלכה את התירוץ שיש הבדל בין יחיד לרבים, וכדי להציל רבים מעוון עדיף לדחות את המצווה. כל זה נכון אם החילול שבת היחיד שיהיה רק בגלל זה שהם יבואו למילה. הלווחים לא יחללו את השבת. אבל אם מדובר ברשעים, שאם לא יבואו למילה, אז הם נסעו לים, נסעו לכדורגל. בין כה הם מחללים את השבת, בין כה הם נוסעים. אז מי נפקא מינם? הלך המוות? מה ליאטך? מה ליאטם? לא אני גרמתי להם את החילול שבת, הם בין כה מחללים. אז מי נפקא מילה אם הוא נסע למקום כזה או אחר? ולכן הרב נוטה לומר שבחיי גוונה לא צריך לדחות את הברית מילה ליום ראשון, אלא אפשר לעשות את המילה ביום שבת. אבל כמו שאמרתי, לא כל הדוגמאות שוות, ולכן כדאי להיכעץ עם החכם, כדי שנדע על איזה סוג רשעים מדובר, במי מדובר. שבט הלוי נוטה לו מה לדחות את המילה ליום ראשון. כל זה בתנאי שהאבא עצמו הוא אדם חרדי, שאצלו לא תהיה שום תקלה. אבל לפעמים הרב, כששומע את השאלה, רואה שאבי הבן הוא אדם עם הארץ. או הוא או המלצרים עלולים לחלל את השבת, אם זה במלאכת בורר או במלאכת מבשל. אם חלילה וחס האבא עצמו מחמת חוסר ידיעה עלול להיכשל באיסור בורר, אז בזה כבר אין ויכוח. הרי הגמרא שמה בשבת ד' אומרת אומרים לאדם חטאו כדי שהוא יזכה, ולכן אם הדביק פת בתנור אומרים לו שירדה אותה כדי להציל את עצמו מאיסור סקילה. וכך פסק מרן באורח חיים סימן רנד סעיף ו', שבזה אין לנו מה להסתפק. אם הוא בעצמו עלול להיכשל באיסור בורר. אחרי שמסיימים את כל הארוחה, אדם אכל דג אחד ואת הדג השני הוא לא אכל את העצמות של הדג הראשון השאיר בתוך הצלחת כשבאים לאסוף צלחות כאלה לפעמים בעל הבית חס על הדג הזה הוא לא ייקח את הכל ויזרוק לאשפה אלא הוא ירצה לקחת את הדג הטוב להשאיר אותו לסעודה שלישית והרי הוא בורר אוכל מתוך פסולת לא לאלתר מרם כתב לנו בסימן שיוט שיש כאן איסור חמור לרוב הפוסקים זה איסור דאורייתא אם כך, אם האב עצמו עלול להגיע לאיסור הזה אז אין כאן שאלה רק מה האחרים יעשו אם יבואו באוטו או לא אלא כאן האב עצמו עלול להיכשל בדבר ולכן עדיף יותר לדחות את המילה לפעמים האבא עם הארץ הוא עלול להכין את הסלט שעתיים קודם ושוב יש כאן גם בדבר הזה ספק איסור טוחן וכן זה הדרך, יש שרשרת של בעיות כשמכינים סעודה גדולה להרבה אנשים, אדם שהוא לא בן תורה, אדם שלא בקי היטב בהלכות שבת בקלות רבה הוא עלול הוא עצמו לשגות ולטעות ולהגיע לחילולי שבת אז במקרה הזה כבר בוודאי שהעצה היא ערוצה ולכתחילה לומר לו שיתכנן את הברית מילה ליום ראשון עדיף יותר. חזק ומאמץ חודש טוב ומבורך אנחנו לקראת סיום התוכנית כבוד הרב מאזין נוסף שאיתנו חודש טוב? חודש טוב. שלום רציתי לשאול את הרב בעניין הזה לגבי בין השמשות מחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי בגמרא זה אנחנו נוהגים כמו רבי יהודה כמו רבי יהודה למרות שהלכה כרבי יוסי מחברו לפחות מחברו למה? כי מחמירים בענייני שבת אבל זה חומרה בכניסת שבת וכולה בצאת השבת אז ההלכה היא כרבי יהודה לחומרה זאת אומרת הולכים לחומרה לכאן ולכאן הרמב״ם בהלכות קידוש החודש משמע מדבריו שהוא נוקט שהלכה כרבי יוסי שלימוקו עמו ולבית דין אין חשש של טעויות ולכן שם עד 13 דקות אחרי השקיעה מחשבים את זה כיום רק בשניות האחרונות בין השמשות כירף עין זה נכנס וזה יוצא אבל רוב הפוסקים לא נקטו כך אלא רוב הפוסקים נקטו להלכה שאנחנו חוששים לחומרה גם כרבי יהודה ולכן ארבע דקות לפני השקיעה של הלוח כבר אז מתחיל להיות הספק דאוריתא. אני מדבר ארבע דקות כאן בירושלים שיש לנו מחלוקת אם הולכים לפי שקיעת הגלגל או שקיעת האופק וכאן זה מתחיל כבר להיות ספק דאוריתא. מאותו רגע ולהלאה אנחנו כבר נזהרים יהיה מה שלא יהיה אפילו בשעת הדחא הגדול בשום אופן אנחנו לא עושים שום דבר לא בדברים דאוריתא ולא בדברים דרבנא. השאלה היא רק לגבי ברית מילה, כמו שדיברנו קודם, איך להגדיר את זה כיום או לילה, לכן אמרתי, רצוי לשאול שאלת חכם, לדייק קודם כל ברגע המדויק של הלידה, ולפי זה אחר כך להחליט בצורה מושלמת מתי לקבוע את הברית מילה. אבל לגבי צאת השבת, בין השמשות דידן של רבי יהודה... בוודאי שאנחנו מחמירים לגבי צאת השבת, אף אחד לא יקל שברגעים הראשונים לבוא ולעשות מיד מלאכה. יש לנו גם מצוות תוספת מחול על הקודש. המחמירים משתדלים להמתין עד תשע ועשרים, צאת הכוכבים דרבנותם בימים האלה, מי שיכול, אשרה ואשרה חלקו. למעלה מ-40 ראשונים הלכו כרבנותם, וגם משמעות מרן כך, ולכן אין ספק שאדם שיכול, ברוך השם, אין לנו מלאכה במוצאי שבת, ואם החולה הזה לא חולה במחלת העישון, אם האדם הזה, ברוך השם, בריא בגופו ובנפשו, לא צריך את הסיגריה, יכל בקלות להמתין עד תשע ועשרים, זה מה שרצוי לנהוג מלכתחילה. אפילו במוצאי כיפור אנחנו משתדלים תמיד להחמיר, לא אוכלים, עד צאת הכוכבים דרבנותם. קל וחומר בכל מוצאי שבת, שלפחות בדברים דאורייתא ישתדל כל אדם להחמיר על עצמו כדי לצאת ידי חובה לבא דקולענו. אבל במקום צורך, נו, הגיעו ארבעים דקות אחרי השקיעה, הוא צריך לעשות מלאכה, בוודאי שיכול ולכתחילה אין שום בעיה בדבר. ודאי. אני, ברוך השם, גם אחמיר כבוד רבנותם. אני רק שואל, למשל, מה שכתוב בשולחן ערוך, שבין השמשות מותר לעשות שיבות לצורך מצווה, וכל הדברים שמותרים בין השמשות. רבי יוסיף, זה יום ודאי, זה כבר שבת גמורה, אז זה תקולה בין השמשות של מוצאי שבת. הרי כשמרן דיבר בהלכה הזו, מרן מדבר לפי שיטתו בצד הכוכבים דה רבנותם. זאת אומרת, אחרי 59 דקות מהשקיעה, מתחילה השקיעה השנייה, ורק אז יש לך את הנקודה הזו. אבל לפי השקיעה הראשונה, אליבא דה מרן עדיין לא יוכל לומר לגוי. לדידן, אין לכם, אפילו אחרי השקיעה הראשונה, כיוון שהוא לא עושה שום דבר בעצמו, וסך הכול הוא אומר לגוי, הרי המשנה לימדה אותנו בשבת ל״ד בספק חשיכה מעשירין את הדמאים ומערבין ותומנין את החמין. מותר לאדם לעשות עירובי חצרות, או כל דבר שהוא שבות לצורך מצווה, כשהוא לא עושה בעצמו אלא אומר לגוי, אז לא גזרו בו חכמים. ולכן הקלתי קודם, בדוגמה הקודמת, שאם קבע להם חשמל בבית הכנסת, ויש שם גוי, אפילו אם עברה השקיעה מותר לומר לגוי, שהדליק להם את החשמל, כדי שיוכלו לשבת ולהתפלל באור שתהיה להם טהורה מושלמת בבית הכנסת. אז זה שייך להתיר, כמו שאמרנו, בבין השמשות, באותן ה-13 דקות הראשונות. הימים האלה, שהיום הוא ארוך מהזריחה עד השקיעה, יש לנו 14 שעות ורבע, הם אלא גם הזמן של בין השמשות הוא קצת יותר. הרי השיטה המינימלית של רב סעדיה גאון וסיעתו שהמיל הוא 18 דקות, 13 וחצי דקות זה שלושת רבעי מיל, אז לכל זה זמניות. בימים האלה יהיה לנו 15 וחצי דקות אחרי ההשקיעה, שכל אותן הדקות זה עדיין נקרא בין השמשות, ובוודאי שיהיה אפשר לומר לגוי להדליק את החשמל בבית הכנסת אם קרה להם תקלה. זה קורה כשמדליקים את כל המזגנים, יש עומס, והכול נופל ביחד. ולכן אם הגבאי אדם חכם שיווסת את התאורה בצורה כזו שלא יהיה חלילה קצר ולא יצטרכו לחפש את הגוי בבין השמשות, ימעיט קצת בתאורה במקומות שלא צריך, או שיוריד מזגן אחד, לא ידליק את כל המזגנים, שלא יהיה עומס יותר מדי על לוח החשמל, שלא תהיה נפילה. זה מה שצריך להקדים. רפואה למכה. תודה רבה לכבוד הרב. בבקשה, חודש טוב. תודה גם לכם, וחודש טוב מבורך הרב. אנחנו נסיים ברשותו עם שתי שאלות שהגיעו אלינו מחוץ לשידור. אדם שברך על משקה בביתו ויצא לגינה או לחצר, האם כשיחזור לבית, לחדר, האם יצטרך שוב לברך? כן, צריך עוד הפעם לברך, אלא אם כן אם המשקה הזה היה יין, שתה רביעית יין בבת אחת, רק אז כשהחזור לא יברך. אבל מה שאין כן, אם הוא שתה מים וכיוצא בזה, כיוון שהוא יצא לגינה תחת כיפת השמיים, צריך לחזור עוד הפעם ולברך שהכול, אלא אם כן אם היה דעתו על זה מראש. על דעתו על זה מראש, שכאמור יחזור לשתות אתם? אם הוא כיוון מראש, לפני שהוא בירך שהכול, ידע שהוא רוצה לצאת לגינה ולחזור, ועל דעת זה, אז בזה יש... על מי לסמוך לא יצטרך לחזור לברך, אלא ימשיך לשתות ללא ברכה. כן. שאלה נוספת ואחרונה, כבוד הרב, אנשים שקיבלו הזמנה להשתתף במסיבת בר מצווה במוצאי שבעה עשר בתמוז. האם כדאי ללכת להשתתף במסיבה כזאת של בר מצווה? אין שום בעיה, אפשר מלכתחילה להשתתף בשמחות חתן או בר מצווה וכיוצא בזה גם אחרי שבע עשר בתמוז. אנחנו הרי מקינים בדבר עד ראש חודש אב. אלא מה רצוי במקרה כזה? במקום תזמורת שיהיה להם תקליטן, למעט משהו בשמחה, אבל מותר מלכתחילה ללכת, אין שום חשש בזה. חזק ואמץ. אנחנו מגיעים לנקודת סיום הרב. כבוד הרב, אולי בדברי סיכום וברכה. בבקשה. התחלנו בחיוב של הנשים, שגם הן חייבות בידיעת התורה. הזכרנו לגבי ידע ההלכה וכיוצא בזה. יש בערוצי הקודש דבר יפה, שמזכים את הרבים על ידי לימוד תהילים, והם מנסים לארגן שאלף פעם ילמדו את התהילים, שזה יקבל על עצמו כך וכך פעמים או כך וכך פרקים. כל הדברים האלה הם דברים יפים. אנחנו לא שוללים שום דבר. בוודאי שהדברים האלה הם מצוות חשובות שיש בהן זכות הרבים. אבל לא פחות חשוב היה אם היו עושים את הדברים האלה גם בהלכה. כשיש חולה ורוצים לרפא את החולה, לא רק התהילים הם סגולה לרפא את החולה. גם אם ילמדו לרפואתו משניות והלכות, גם זה הכול להיות טוב. אם ילמדו את הבן איש חי אלף פעם, גם זה יכול להועיל מאוד לבריאותו, וגם הנשים יכולות לקחת חלק בדבר הזה. היום יש לנו את הבן איש חי, הוא מנוקד, וכן כיוצא בזה אני מביא כמשל, כדוגמה, את הבן איש חי, שיצא לאחרונה בניקוד. יש עוד הרבה ספרי הלכה כאלה, היה צריך לעודד גם את הכיוון הזה, להסביר לאנשים שחשוב לנו לשנן גם את ההלכות. הלוואי ונשנן מאה ואחת פעם ונזכור כל דבר בצורה מושלמת, הלכה למעשה. זו חובתנו, וזכות הרבים, תלוי בהם, מי שיארגן דברים כאלה, בוודאי שיהיה לו חלק גדול באותה המצווה, תהיה לו שותפות מלאה, והשם לא ימנע טוב להולכים בתמים. אני מברך את כל המאזינים בברכת חודש טוב ומבורך, שהחודש הזה יהיה לכל עם ישראל בכלל, ולמאזיני כל האמת בפרט, בעזרת השם נתבשר בשורות טובות, ישועות ונחמות, בעזרת השם, צום הרביעי יהיה לבית יהודה, לששון ולשמחה. נזכה שיום שבע עשר בתמוז, יחד עם המשיח, נחגוג את אותו היום ברוב פאר והדר. תזכו למצוות, תזכו לזכות את הרבים, עוד כהנה וכהנה. אמן. אמן ואמן. המברך יבורך. חזק וימץ, כבוד הרב. הזכיר עוד להגדיל, תורה ולאדירה. אמן. תודה רבה ויישר כוח. שלום וחודש טוב. שלום ובורך. אנחנו מודים לגאון הגדול, הרב יעקב יוסף שליטה, ראש בית מדרש חזון, או חזון יעקב. בית מדרש, ברוך השם, ללימוד תורה החל משעות הבוקר ועד השעות הקטנות של הערב. המקום מתקיים בבית הכנסת בורכו, והציבור גם מוזמן להגיע ולהשתתף. וכמו שהרב הזכיר, בשיעורים הראשונים, והיו עיניך רואות את מוריך. תודה רבה לכבוד הרב ותודה לכם, המאזינים, השואלים והמקשיבים. ואנחנו לקראת התוכניות הבאות, בעזרת השם, התוכנית הבאה שלנו, תוכנית שמחת החיים, עם הרב אליהו שטרן שליטא, רב קהילת אור המאיר ברחובות. אדוני היושב-ראש,