שיקולי בית הדין בנידוי רשעים, סוגיית ספר חמדת ימים והנהגת הציבור

- - - לא מוגה! - - -

בדף ע״ב הגמרא אומרת שרבנו הקדוש לפני פטירתו סיפר על אותם הרשעים שנידה אותם רב אחי אחרי הנידוי לא חזרו בתשובה אלא יצאו לתרבות רעה, השתמדו אלה דברי רבנו הקדוש. שואל מה אראי? מדוע ולמה היה צריך רבנו הקדוש לספר דבר כזה? הרי בלאו הכי נדע את הדבר בעוד יום יומיים הדברים יישמעו. בשביל מה צריך רבנו הקדוש לבוא ולגלות ברוח הקודש לספר לאנשים את הסיפור הזה? עונה ואומר מה אראי. רבנו הקדוש בא להדגיש שמה שעשה רב אחי עשה כהוגל. אל תהרהר אחריו ותאמר תראה מה התוצאה התוצאה שהוא לא הצליח ואותם הרשעים יצאו לתרבות רעה אם כן יצא שכרו בהפסדו לא כך אלא אנחנו בית הדין חייבים לעשות את מה שהקדוש ברוך הוא דורש מאיתנו ואנחנו צריכים לעשות לו נידוי. אם הוא יצא לתרבות רעה אם הוא עשה מה שעשה זו בעיה שלו הוא יישא את עוונו ולכן רבנו הקדוש גילה את העניין האמור. כדברי מראי כך כתבו להלכה גם התשבץ הרמה על המקום חסך בנקודות הכסף חבות יאיר ושאר האחרונים וכך ההלכה למעשה. אחתם סופר, אחרי שמצטט את הדברים האלה, אחתם סופר דן בעוד פרט עם אותם האנשים שאנחנו רוצים לעשות להם נידוי על מה שעשו, על איזה עבירה, אם יש להם גם ילדים קטנים. אם הם חטאו, הילדים הקטנים האלה, מה חטאו? הם לא עשו שום עוון. תודה. והשאלה היא, כשהם יתרחקו, גם הילדים שלהם יאבדו מתוך הקהל. הרי אותו האדם לא ישלח את הילדים שלו לבית ספר דתי. התוצאה תהיה, הוא ישלח אותם אחר כך לבית ספר לא דתי, וגם הילדים שלו ילכו אחריו ויצאו לתרבות רעה. ולכן דן החתם סופר אולי עדיף להימנע. הרי כתבו המהריבל ושער המלך שאומרים לאדם חטא בשב ואל תעשה כדי שיזכה חברך. אז פה בית הדין כאילו לא עושה את חובתו, הוא חוטא בשב ואל תעשה, אבל כדי להציל את אותם הילדים שהם בגדר הנוסעים. אם מצאנו לגבי הנוסעים בגיטין מא שכופין את רבה וכותב לה גט שחרור, כי אותם שהייתה מפתה אותם היו בגדר הנוסעים. אם שמה אתה אומר, אומרים לאדם חטא כדי שיזכה, ממילא גם פה אצלנו לענייננו. זה המהלך, התשובה של החתם סופר, וכך באמת המסקנה למעשה. אלא שהרב מחלק יש שני סוגי רשעים. יש סוג רשעים שיש להם אמונה, הבסיס קיים. אלא מה? יש להם תאווה. האדם הזה חסיד של ביתא ירושלים. איך ייתכן ביתר יישחקו והוא לא יהיה שמה? הוא חייב להיות שם בעשרה ראשונים! ואז האדם הזה, וילכו אחר העבל ויאבלו, עושה הרבה שטויות. אבל יש לו אמונת חכמים. תגיד לו, בוא תשלח את הבן שלך לתלמוד תורה, הוא ישמע. הוא יביא את הבן שלו לתלמוד תורה. אז אפילו אם הוא משוגע גדול, יש לו כמה שיגעונות, אבל יכול להיות שהבנים שלו יצאו ילדים טובים, ולכן גם אם הוא עושה הרבה שטויות וחייב נידוי, צריך לנדות אותו על מה שהוא מחלל שבת, עושה דברים אחרים. אנחנו נשתוק בשב ואל תעשה, ובלבד שלא נאבד את זרעו אחריו. אבל יש סוג רשעים אחרים שאצלם הבעיה לא רק הכדורגל בראש, אלא יש להם כל מיני דעות משובשות, יש להם אידיאולוגיה משובשת, ובוודאי שהוא ינחיל את הדעות הכוזבות האלה, הוא יספר את אותם הדברים גם לבניו אחריו. גם הם יצאו משובשים באותם הדעות הכוזבות, גם הם יהיו חוטאים ומחטאים. אז כאן אין לנו סיכוי לשמר את אותם הבנים, שהבנים יהיו בחזקת ירעים ושלמים. בין הבנים אבודים, בזה אנחנו לא עושים חשבון, כמו שאמרנו קודם, אנחנו חייבים בכל מקרה, בדוגמה הזו, לעשות לו משפט כתוב, לנדות אותו, וגם אם התוצאה תהיה שזרעו אחריו, גם הם יאבדו. אין לנו אפשרות להתפשר, במקרה הזה חייבים לנדות. זה מהלך התשובה של החתם סופר, ולא רק בימים ההם, אלא גם בזמן הזה. אנחנו אומרים את הדוגמה הזו לגבי נידוי, אבל לאו דווקא לגבי נידוי, אלא הגבאים שומרי משמרת הקודש, או הרבנים. יש להם הרבה פעמים שאלות איך להנהיג את הציבור. כאן, ברוך השם, במקומות האלה, ועמך כולם צדיקים. הציבור שלנו כולו בני תורה, אנשים מרעי שמים. מה שהרב אומר, זהו זה, זה התחנה הסופית שלנו. כולנו מקבלים באימה ובראה את דברי הרב. אבל יש מקומות בעולם שלא כל הציבור הוא כזה, יש חלק מהציבור לא כל כך ירעים ושלמים, מתקרבים אולי, אבל בהדרגה חסר להם הבנה בעבודת השם שצריך לציית ולשמוע לדברי חכמים. הרבה פעמים הם שוגים ועושים הרבה שטויות, לפעמים בשוגג, לפעמים במזיד, ושוב, שואל אותנו הגבאי, מה אני עושה? לקרב? לרחק? בדרך כלל, עם אותם האנשים, ההנהגה היא שמאל דוחה וימין מקרבת. השאלה היא עד כמה? צריך הרבה שיקול דעת בנושא הזה, לא רק עליהם, אלא גם על בניהם. לדוגמה, כאן כולנו מגיעים ברגל לבית הכנסת. מי יעז לבוא באופנוע, בווספה או ברכב? אף אחד. כאן, ברוך השם, ועמך כולם צדיקים. תלך לחוץ לארץ, תלך לשווייצו לו במקומות אחרים, אתה רואה חלק מהמתפללים, אלה ברכב ואלה בסוסים באים ביום שבת, אפילו ביום כיפור לצערנו באים, ושוב, מה אנחנו עושים? אנחנו שותקים, אנחנו מגיבים, צועקים עליהם? הרי לפי ההלכה יותר טוב שיתפלל בביתו יחיד ולא ייסע ביום שבת, תפילה זה דרבנן, ואיך הוא יבוא ויחלל שבת, ייסע באוטו ביום שבת? ברור שככה ההלכה, אבל אנחנו יודעים מראש שהוא לא ישמע לנו, ואם אתה אומר לו את הדברים, לא רק שהוא לא ישמע, הוא יכעס מאוד, והתוצאה תהיה, הוא לא יבוא. מה הוא יעשה? האם אחרי זה הוא יתחיל לשמור שבת? לא. במקום לבוא לבית-הכנסת, הוא ילך לכדורגל, ילך לים, ילך למקומות אחרים. אם קודם כשהיה בא לבית-הכנסת, היה מביא אתו גם את הילדים הקטנים. היו הבנים באים, יושבים, שומעים, ולפעמים לאט-לאט אתה מושך את הבנים. אולי תחזיר קודם כל את הבנים בתשובה, ובזכות הבנים אולי גם האבא לאט-לאט יתקרב. אבל אם אתה תצעק עליו, תנזוף בו, וכאורה אתה עושה בסדר, אתה מוחה על כבוד השבת. אתה לא אומר בשביל עצמך, זה לא אינטרס פרטי, אבל התוצאה תהיה לפעמים שהילדים ילכו לאיבוד, וגם שם אנחנו שוקלים בשיקול דעת את הנקודה שאמרנו קודם, האם אותו האדם, אותו שמחלל שבת, האם יש לו דעות פסולות, האם הוא אפיקורוס, יש לו דעות משובשות, שגם הבנים שלו יהיו משובשים כמוהו, אז ממילא אין סיכוי שנצליח, אז נלך איתו בעימות ראש בראש או לא. אלה הדברים שהרבנים צריכים לשקול, לכן כדאי שאותם הגבאים יתייעצו עם החכם, כדי לדעת אם לקרב, אם לרחק. בזמנו, כשהיה הסיפור עם שבתאי צבי, לפני 350 שנה, הרי החרימו את אותם האנשים. מי שזוכר את הסיפור, הוא היה אותו שבתאי צבי גדול, רב ועצום, לא רק בתורה בפשט, אלא היה יודע הרבה קבלה, וגם לרבות קבלה מעשית. היה גבוה מכל העם, יפה תואר. אם הוא היה מת שנה קודם, היה נזכר בהיסטוריה של עם ישראל כאחד מגדולי ישראל. הבעיה היא שבשנה האחרונה הוא השתגע, הוא החליט שהוא משיח, אבל האנשים נמשכו אחריו. אנחנו אומרים היום, הוא השתגע. אבל אז לא אמרו ככה, אז האנשים האמינו שהוא באמת המשיח, ואלפים ורובבות נהרו אחריו. הוא היה גבוה, יפה תואר, גבוה מכל העם, אפילו חכמי ישראל, חלק מהם הלכו אחריו. בקושטא היה אב בית הדין שמה, הגאון רבי אהרן לפאפא, והוא הבין שזה משיח שקר. הוא לא רצה לכבד אותו ולומר לכבודו הנותן תשועה למלכים. ואז הציבור התקומם יחד עם שבתאי צבי, העיפו אותו והביאו במקומו את הכנסת הגדולה, המליכו תחתה. והחל על זה הדרך. אפילו חכמים היו אותם התלמידי החכמים. הגדולים בהתחלה חשבו שהוא המשיח, עתה זה היה זקן מופלג, לא יכל לבוא להקביל את פניו אבל שלח את בנו שהבן ילך לברך אותו וכן על זה הדרך, אתה רואה שבהתחלה שגו בגלל שהוא היה גדול בתורה אבל כשהגיע התקרב לירושלים כאן בירושלים היה בעל ספר זר זהב רבי יעקב נהייה בדברו היה זקן מופלג, היה למעלה מגיל מאה אבל היה בהיר מאוד בשכלו הוא חקר ודרש, התברר לו שזה משיח שקר ולכן בשבת הודיע לאנשים תיזהרו מהאנשים האלה, מהכת הזו של שבתי צבי זה לא משיח, זה משיח שקר, אל תקבלו אותם ואם הם ינסו להיכנס תגרשו אותם, תיקחו מקלות ותגרשו אותם עד כדי כך הרב היה נחוש בדעתו והחרימו אותם מה קרה אחרי זה? מכל העניין שמע הסולטן שם בטורקיה והוא התחיל לפחד על הכיסא שלו שהיהודי הזה שבתי צבי יעשה מהפכה ויעיף אותו ולכן הוא שלח את החיילים שלו, לקחו אותו לבית הסוהר רצו להרוג אותו, אמרו לו שתי ברירות או שיתאסלם ימיר את דתו או שיהרגו אותו לצערנו הוא לא עמד בניסיון לא רק הוא יתאסלם אלא יחד עמו 18,000 יהודים יתאסלמו ועבדו לעם ישראל בתוכם היו לא רק אנשים ונשים היו גם ילדים קטנים, גם הם הלכו לאיבוד אז תבוא ותמתח ביקורת על אותם הרבנים שעשו עליו את החרם, את הנידוי, לא כי כאן היו לו גם דעות כוזבות זה לא שהוא היה הולך אחרי כדורגל או אחרי איזה דברים אחרים אלא האידיאולוגיה שלו, המשיחיות הזו היא שגרמה לו לאן שהגיע בתחנה הסופית ולכן במקרים הללו בוודאי שלא עושים חשבון וצריך לנדות את אותו האדם כדי להרחיק אותו משאר הקהל שלא יימשכו אחריו והבדילו השם לרע. כך היה גם בהיסטוריה, בדברים אחרים, במקומות אחרים, במשך ההיסטוריה של עם ישראל היו לנו לצערנו או משיחי שקר או רשעים מסוג אחר בצורות אחרות ולא פעם היו נאלצים חכמי ישראל להתמודד הנשק שהיה לנו זה החרם והנידוי שעשו כנגד אותם האנשים לפעמים אין לנו ברירה אתה חותך את האצבע שיש בה נמק נכון שאתה חותך לו אבר וזה כואב אבל אתה מציל על ידי זה את כל הגוף כולו זה המשל והנמשל שאנחנו עושים גם עם הנידוי והחרם לפעמים השיקול דעת של בית הדין הוא שאין מנוס וחייבים גם לנדות ולהחרים את אותו האדם אין בעיה, כולם עשו אחר כך תשובת המשקל, כולם הודו, אחרי זה הם מודים דה רבנן, היינו שבחיו ולכן ספר הכנסת הגדולה, קודש קדשים אז היה לו שגיאה, שגיאות מי יבין, תקופה קצרה ואחרי זה כולם, כשהוא התאסלם, כולם הבינו את האמת ולכן אחרי זה כבר לא היו ספקות, לא היו מחלוקות בישראל. הלילה יורצייט של חכם מנחם מנשה חלק מהחברים הכירו אותו, חלק מכירים את הספר שלו, אהבת חיים. יש לו ספר יפה, יש שם גם דרשות וגם פסקי הלכה מהבן איש חי שהוא מלקט בספר שלו. הרב נפטר לפני 28 שנים, בית המדרש שלו היה ברחוב רב חיים עוזר, בית המדרש גם הוא נקרא בשם אהבת חיים, והרב היה לא רק זוכה ומזכה את עם ישראל בתורה שבכתב בספרו אהבת חיים, אלא הרב היה זוכה ומזכה את עם ישראל גם בתורה שבעל פה. היה לו לשון יפה, ידע לדרוש, לספר את הסיפורים שהוא כותב בספר שלו, היה מספר אותם בצורה יפה והיה מקרב את ישראל, את עם ישראל, לאבינו שבשמים. היה מכתת את רגליו, היה הולך ודורש בבתי כנסיות, בתי מדרשות, לשם שמים, בחינם, היה הולך למקומות רחוקים, גם בשבתות, שבת אין רכב, צריך ללכת ברגל, היה הולך, מכתת את רגליו, והיה עושה חיל, ורבים השיב מעוון. ידע גם, איך אומרים, להדליק את הניצוץ. לפעמים לא רק שהיה עושה דרשה, אלא היה אומר לגביי מראש, תביאי ספרי סליחות, תביאי מחזורים של יום הכיפורים. היה לוקח איזה קטע, ענה בקוראנו לכל שביענו, השם שמעה, השם סלחה, היה אומר איזה קטע, וכל האנשים יחד עמו, זה היה מדליק את האנשים והיה מקרב אותם לאבינו שבשמים. מה שעושה ידידנו, אהובינו, הרב אמנון יצחק וחבריו, הוא עשה בצורה אחרת, וגם הוא הצליח מאוד, היה מארגן תעניות דיבור, וכיוצא בזה זכותו יגן עלינו. כן, יוסף. תאמר. כן. היה הולך כדי לזכות את האנשים. כן, אז השכונה, שכונת ימין משה ומוסררה ממילא הייתה מלאה באוכלוסייה שלנו, של יהודים ספרדים, והוא היה הולך מקרב אותם לאבינו שבשמיים והציל הרבה נפשות, היה הולך ברגל מדי שבת בשבתו, זכותו יגן עלינו. וכבוד שלמה יעלה ויבוא וימכור. גם אתה הכרת אותו, זכית לשמוע אותו. ערבייה עד באליקות תהילים. זרק אותה. לקח את הסל של התהילים שלה, הוא, בערבית, התחיל לקנן אותה. כאילו שמח שם, איפה הוא היה בטוניקארטה כזה? כן. חזק היה הרצועי. כן, בכבוד הצדיק, זכותו הגן עלינו. רבותיי, תכינו ברגע שחיינו, אנחנו רואים עכשיו את חושב החור. היום, הכבוד היום, עמדו ראשי. חמישים ושתיים, נראה לכבוד הצדיק חמישים ושתיים. בעם אחד. חמישים ושתיים, בעם אחד. מי מוסיף רבותיי? עסקו למצוות. בעם אחד. כבוד חכם מנחם. כבוד הצדיק חכם מנחם. בעם ישים ושאות נוחים, ברוך השם, זה ילדים על בהו. בעם אחד. מי מוסיף, רבותיי? הגבאים זיכו אותנו, החליפו לנו את הספסלים הישנים. קנו לנו ספסלים חדשים, השקיעו 60,000 שקל. מי שרוצה להיות שותף במצווה הזו, יכול לפנות. יכול לקבל ספסל, שתיים, שלוש, עד, חמש, עד, עשר, לא יותר. יכול להעביר לידידינו, אהובינו, הגבאי. בעם אחד, אחד, עדיין, עדיין. אני מוסיף מאתיים, מאתיים. סיועים, רבותיי. סיועים. מי שבירך אבותינו, הקדושי והתאורים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, הוא יברך וישמור וימצור את, מה השם? לא שמעתי. דוד בן-משה, שזכה במצווה זו, מלכה דענמה, יברך את זה וזכי את זה. זכות הרב הצדיק יגן בעדו ועד כל בני ביתו, יראה נחת מכל עוצי חלוציו, בבריאות איתנה, נהורה מעלייה, בעזרת השם, יחד עם הגבאים והמסייעים, יחד עם כל הקהל הקדוש שמוזכה בעזרת השם להקביל את פני מלך המשיח, אמן ואמן. בכבוד יעלה ואבוא וידליק, אני רוצה להמשיך, בכבוד. אני קורא סעיף ב', איפה הייתה נקודת התופעה של שביתי צבי? המקובלים הסבירו שהבעיה שלו הייתה, יותר נכון, שלהם, לא רק הוא היה לומד הרבה קבלה, אלא גם החברים שלו, אותה הכת, היו לומדים הרבה קבלה, ולא היו הולכים למקווה. היו עוסקים בתורת הסוד בלי טבילה. תורת הסוד מחייבת קדושה וטהרה. לא למדו את זה בקדושה וטהרה כמו שצריך, לא היו הולכים למקווה, ולכן הכוח של הסתרה ההחרג עבר עליהם, והגיעו לאן שהגיעו. היום בטורקיה, תלך לקושטה, תלך שם יש שם מסגדים מיוחדים, זה לא ערבים רגילים תסתכל היטב על הפנים שלהם, אתה רואה פרצוף של יהודים ועד היום יש להם, שמה במסגדים האלה, יש להם ספרי קבלה חלק מהם עד היום לומדים קבלה, אוי ואבוי על הקבלה הזו שלומדים אותה במקום התינופת, כמו שאמרנו, בצורה נוראה. איבדנו לצערנו, אבר מעם ישראל נפל אז, זה היה משבר נורא באותו הדור לפני 240 שנה. אבל, כמו שאמרתי, לפעמים אין ברירה וצריך לעשות ניתוח כדי להסיר את העבר שיש בו נמק, כך גם להבדיל הנושא הזה של הנידוי או החרם, לפעמים אין לנו ברירה וחכמי ישראל נאלצים להשתמש גם בנשק הזה. חמדת ימים יש אומרים שהיה תלמידו נתן העזדי. ההשערה הזו באה כי שם בהקדמה הוא כותב משפט, הוא כותב את הפסוק שנאמר בשמואל א' פרק כה כי גירשוני היום להסתפח בנחלת השם לנור לך עבוד אלוהים אחרים. דוד המלך אמר את זה כשנאלץ לברוח מארץ ישראל מפני שאול, ברח לעזה. גם פה, הרי רבי יעקב צמח, ראש המקובלים כאן, אמרתי שלא נתן להם רשות להיכנס לירושלים, ואז הוא נאלץ לברוח לעזה. אתה שומע את השם נתן העזתי, כי שמו כן, הוא היה בעזה. אז זה רומז, כאן נראה שהמדובר הוא, ואם זה הוא, ולכן יש מחרימים את הספר הזה חמדת ימים, ולא קוראים באותו הספר. אבל הדברים לא ברורים. זה לא ברור לנו במאה אחוז. יש חולקים על ההשערה הזו. א', בראש ובראשונה, אומרים לא, לא נכון, לא חיבר את זה נתן העזתי, אלא מישהו האחר. ב', גם אם נאמר שחיבר את זה נתן העזתי, כנראה שהוא חיבר את זה בתקופה שלפני שיצאו לתרבות רעה. בתוך הספר עצמו אתה קורא מהמילה הראשונה עד האחרונה, כולו קודש קדשים. גם פשט, גם קבלה, הכול מדויק. אין שם אפילו חלילה מילה אחת שהיא לא כהוגן. ולכן, לשמוע מאותו האדם שידור חי, מהפה שלו לשמוע שיעור דברי, זה אסור. אבל מה שאין כן, כשאתה קורא בספר, בספר אין שום פגם, ולכן הרבה מגדולי החכמים כן היו קוראים באותו הספר. הגאון חידה היה קורא בחמדת ימים, גם בימים עשרת ימי תשובה, כך גם רבי חיים פלטשי, ועוד הם נקטו שאין בזה בעיה. זאת ועוד. אחד מגדולי המקובלים לפני 70 שנה, תלמידו של הבן ישחי, רבי יהודה פטיה, הוא כותב שהוא הצליח לתקן את נשמתו על ידי כוונות מסוימות, ייחודים וכולי. תיקן את נשמתו של נתן העזתי. ולכן, אם באמת הדברים הם כך, ממה נפשך יכולים אנו לקרוא באותו הספר? אם תרצה לקרוא בו מותר, אבל תלך לחנויות הספרים לקנות את ארבעה הכרכים האלה יעלה לך אלף שקל יקר מאוד, למה אין הרבה קליינטים שקונים את זה והם מוכרים את זה במחתרת אם תגיד לו אני רוצה לקנות חמדת ימים אתה תראה הוא מכניס אותך למחסן מעבר מאחרי הספרים, הוא שולף, מוציא, הם מחביאים את זה, הם פוחדים שלא ישרפו לו את החנות, יש קנאים, אנשים משוגעים, שבגלל שיש לו את חמדת הימים יעשו לו חמדת לילות, ישרפו לו את הספרים ואת הכול. ולכן הם א', מחביאים את זה, ב', הם מוכרים את זה ביוקר עצום, אבל מי שירצה, מעיקר הדין אנחנו נוקטים להלכה, יש לנו כאן ספק ספקה, שמא בתורה שבכתב שאין כאן שום פגם מותר, אפילו אם תאמר שלא, אולי כאן הוא חיבר את זה לפני שיצא לתרבות רעב, וכל שכן שנשמתו תוקנה, ולכן אין בזה בעיה. הגאון חידה, כידוע, יצא בשליחות לאסוף כסף לעניים של ירושלים. ירושלים כולה עמדה על הכתפיים שלו, בזכותו ירושלים שרדה. וכשהוא היה מסתובב בין הקהילות, היו לפעמים שואלים אותו, הוא היה כותב בשם הספר הזה בראשי תיבות ח'-י'. ויש כאלה שידעו לפצח, לפענח את הראשי תיבות הזה, ח'-י', חמדת ימים. אז אחד שאל אותו, כבודו לומד חמדת ימים? אמר לו, כבודו לומד חמדת לילות? כך הוא ענה לו בבדיחה, השתמט ממנו. למה הוא לא אמר דוגרי? תגיד, תגידי את האמת. הוא היה אומר את האמת, יכול להיות שזה היה גורם נזק למגביות של העניים. אתה יכול להתווכח, להתמודד על חשבונך, אבל לא על הגב של העניים המרודים שסבלו כאן בירושלים חרפת רעב, לכן משום זה הרב השתמט ולא ענה להם דוגרי, לא אמר להם את האמת. אבל האמת יורד דרכו, אם אדם שואל אותנו והוא רוצה לקרוא בספר הזה, אין פגם בספר הזה, אין בעיה, והקב'-החזיר יקבץ נדחי עמו ישראל, גם את הנידחים האלה שעבדו לנו, שכולם ישובו וביקשו את השם במהרה. כן, צילמו אותו מחדש. איך? גם כן אפשר. יש כאלה שנמנעים ולא קוראים בשביעי של פסח את כל הלימוד, כי טוענים שהלימוד הזה של ליל שביעי של פסח, תיקן אותו נתן העזתי בעל חמדת ימים. כך יש אומרים. שוב, גם זה להלכה אפשר בלכתחילה לקרוא, אין בדבר הזה חשש. אנחנו רשאים בכל הדברים האלה לעשות את קו הדין על פי הספק ספקה שאמרנו קודם. גם היהי רצון. אנחנו בימים הנוראים, בראש השנה, כיפור, פסח, שבועות, סוכות, לפני שמוציאים את הספר תורה מההיכל, אנחנו אומרים יהי רצון. מי חיבר? מי כתב את היהי רצון הזה? המקור של היהי רצון זה ספר חמדת ימים. שמה לקח הגאון חידר עושה... קצת ואנחנו קוראים את זה אף אחד מאיתנו לא נמנע אז אם אנחנו אומרים את האי רצון הזה אין סיבה שלא נאמר גם שלא נקרא גם בחמדת ימים אתה נוקט להלכה שאפשר לקרוא ולכן אין בעיה בכל זה גם האי רצון של יום ראש חודש גם אותו חיבר בעל חמדת ימים ולכן אם רוצים לקרוא אותו ביום ראש חודש אין שום בעיה בדבר אבל יום ראש חודש זה יום שיש עבודה זה לא כמו יום הכיפורים יום הכיפורים בלאו הכי אנחנו כל היום בבית הכנסת תגיד עוד שתי דקות אי רצון אין בעיה אבל יום ראש חודש אנשים כרגע מסתכלים על השעון הוא יגיע לעבודה יהיה לו במקום דיו כחול יהיה לו דיו אדום תהיה לו חותמת ואז הורידו לו מהמשכורת המסכנים האלה שממהרים לעבודה קשה להם אז אנחנו מוותרים על האי רצון הזה אומרים בריך שמי דמרי עלמא, מסתפקים רק בדבר הזה. אבל מעיקר הדין, אם הם לא ממהרים, מתפנלים עניין ראשון, מוקדם, אם לא ממהרים רוצים לומר גם את האי רצון, בוודאי יש להם על מה לסמוך, לא מוחים בידם, אין בזה שום חשש, שום איסור, כמו שאמרנו קודם, על פי הספק ספקה שהקדמנו. יש המלצה לא לקרוא? האם אפשר לאחד שואל את הרב הרב, מותר, רצוי? לא, אין המלצה. אין המלצה שלא לקרוא. אם אתה רוצה, תקרא. אם הגאון חידה למד, אם הגאון לא בחיים פלט, שהיא לא רק שלמד בזה, אלא בימים הקדושים ביותר, עשרת אמת תשובה, הוא היה לומד בזה כדי להתעלות. כי יש שם דברי מוסר, דברי קבלה, ברמה גבוהה מאוד, אז מי אנחנו שנגיד לא? בוודאי שאפשר, מי שרוצה יכול מלכתחילה לקרוא באותם הספרים, ואין בדבר הזה שום חשש איסור. היה לפני כ-250 שנה, היה ויכוח גדול אצל אחינו בני ישראל האשכנזים. אז הבעל שם טוב, יחד עם תלמידו רבי יעקב יוסף, פונאה ועוד, הקימו את קעת החסידות. המטרה שלהם הייתה לקרב את ישראל לאבינו שבשמיים, אבל הייתה פרצה בנושאים מסוימים, ולצערנו התחילה אז מחלוקת. היה גם אז נידוי וחרם, ועד היום לצערנו השטן מרקד. מוטב שלא היה כל זה. בכבוד, כבוד הרב, יעלה ויבוא, יחיד אלי תלמידו. סערנו אלי תלמידו. אור החיים חלף בית