תוקף הנידוי, פסיקה לפי מנהג האבות וגבולות השגות והחומרות בארץ ישראל ובקהילות

- - - לא מוגה! - - -

תודה. ש״ל ד', סעיף ט״ו, מנודה לרב, מנודה לתלמיד. אבל אינו מנודה לשאר החכמים. מנודה לתלמיד שנידע לכבודו, אינו מנודה לרב, אבל מנודה הוא לשאר העם. כל אדם שעושה עבירה ובית הדין מנדה אותו, הנידוי הזה תופס לכולם. בין לקטן, בין לגדול. בין לאותה העיר, בין לעיר אחרת. כיוון שהאדם הזה פושע, עושה עבירה ביד רמה, מגלח בתער או כיוצא בזה, ובית הדין עשה בו משפט כתוב, אז ממילא כולם צריכים לחוש לנידוי שלהם. זה לא חשוב לי אם הנידוי היה בירושלים, בתל אביב, בחיפה, באמריקה, בלונדון. ברגע שאני רואה את האדם הזה, אני נזהר לא להתקרב לתוך ארבע עמותה. לא חשוב לי גם מי אלה הדיינים שעשו את הנידוי. אם האימא שלו נולדה בתימן, בפולניה, בפרס, בעיראק, מה זה חשוב לי? המנדה, יהודי תנמית חכם, גדול בתורה ויראת שמיים, עשה את הנידוי על פי כל כללי ההלכה, ממילא זה מחייב את כולנו בלי יוצא מן הכלל. אבל, יש בדוגמה אחת מתוך דיני הנידוי שהיא יוצאת מן הכלל. אדם שמבזה תלמידי חכמים צריך לנדות אותו, ולא צריך דווקא בדין, אלא מספיק חכם אחד. גם חכם אחד יכול לבוא ולנדות את אותו האדם שביזה. אותו החכם שנידה אותו, אם הוא תלמיד חכם, אבל יש לו רמה קצת נמוכה ויש לו רב גדול יותר בתורה ובחוכמה. נכון שהנידוי תופס, תופס לנו. לנו, לכל החברים, לכל התלמידים, אנחנו צריכים להתרחק ממנו 400. אבל רבו, רבו של אותו החכם שנידה, אם הוא מוצא לנכון, הוא לא רוצה להיזהר בנידוי, הוא יכול, זה לא חל עליו. מרן ממשיך בהמשך גם לגבי נשיא הסנהדרין. גם הנשיא שהיה מורם מעם, מעל כולם, הוא היה מספר אחת. שוב, גם הוא לא חייב להיזהר בדבר הזה. אבל מרן מדגיש לנו בהמשך במה דברים אמורים. כל זה דווקא כשהנידוי היה על ביזיון של חכם. אבל אם זה היה על עבירות אחרות שבתורה, אז בזה אין הבדל. כולנו חייבים להיזהר בחרם. תודה. לגבי הקטע הזה. לא שזה לא חשוב, כולנו כן צריכים להיזהר. אבל יוצא מן הכלל רבו. רבו, אותו האדם, לא חייב להיזהר בזה. כך גם אם הוא נודה על ידי הרב שבעיר בני... מנודה לעירו, אבל לא מנודה לעיר אחרת. גם כאן יש הבדל, על רקע, על הנידוי, מה היה? אם זה היה נידוי על רקע של זלזול בתורה ובמצוות, האדם הזה מסתכל על אנשים, מדבר לשון הרע, מגלח בתער, דברים כאלה, אז אפילו שהנידוי היה בבני ברק, מנודה גם לעיר אחרת, גם לנו לירושלמים. אבל אם זה היה ביזיון כבוד התורה, שביזי זה חכם, שוב, גם זה, מרן ממשיך ואומר, אם הוא מנודה לעירו, מנודה לעיר אחרת. מנודה לעיר אחרת, אינו מנודה לעירו. הכנסת הגדולה מביא לנו עוד דוגמה. יש באותה העיר, יש שתי קהילות. נתרגם את זה היום לשפה שלנו. יש קהילה של אשכנזים וקהילה של ספרדים. והבית הדין הזה נידה אותו בגלל שהוא זלזל בחכם. האם הקהילה השנייה חייבים להיזהר בנידוי הזה או לא? מביאים מחלוקת באחרונים. הוא מסייע מדברי הרן את האומרים שהקהילה השנייה לא חייבים לנהוג באותו הנידוי. שוב, גם בזה, במה דברים אמורים? שהבעיה היא בעיה אישית. אבל אם אין הבעיה אישית, אלא למה אותו בית הדין, אהבת שלום, עשה לו נידוי. למה הבדץ, עדה חרדית, עשה לו נידוי? כי האדם הזה פושע, מגלח, זקנו, ביתר. למה עשו לו נידוי? כי הוא הולך לבית המשפט, הרים יד בתורת משה רבנו, פנה לערכאות, ולכן הוציאו נגדו כתב סירוב. אז אם זה פשע שעבר על התורה, אז מה אכפת לי איזה מין בית דין נידה אותו? לכן גם הקהילה השנייה, גם אנחנו חייבים לשמוע להם, או הפוך, אנחנו נעשה את הנידוי לאותו האדם שפנה לערכאות, וגם הם אמורים לשמוע לנו להתרחק מאותו האדם 400 וכן הלאה. אז לאו דווקא עירו ועיר אחרת, אותה העיר, יש לך גם את הדוגמה, איך ידמה. בירושלים היום יש 20 בתי דין, ויש אולי יותר מ-20 קהילות שאנחנו מפוצלים כאן, כן ירבו. בן פורת יוסף, יש כאן הרבה דיינים, הרבה בתי דין, אבל כמו שאמרנו, זה רק בנושא האישי, בנושאים האחרים. ברגע שבדין אחד מוציא כתב סירוב, ממילא זה תופס לכל העם. אין היתר לזלזל באותו הכתב סירוב, אלא חייבים להתרחק ממנו ארבע אמורות. לא חייבים, נכון, לא חייבים. מה עושים להקדים רפואה למכה, לסתום את הפרצה הזו? קל מאוד. שולחים את המזכיר של בית הדין, שולחים אותו לבית הדין השני. כך וכך העניין. בית הדין השני גם חותם מיד, שמים את החותמת. יש תיאום בין בתי הדין בדרך כלל. ככה זה היה מאז ומתמיד. היה תיאום בין בתי הדין של הספרדים והאשכנזים בכל 120 השנה האחרונות. וכשאלה חותמים על דבר כזה, גם מהצד השני היה חותם, היו מתאמים ביניהם כדי שאותם הרשעים לא ינצלו את הפרצה הזו שיש. ואז האדם הזה רואה שכולם מחרימים אותו, כולם מתרחקים ממנו ארבעה עמות ממקום שקלה הריח, ואז אותו אדם יישבר, יתמוטט, יחזור בתשובה שלמה, יבוא ויבקש מחילה. ככה זה בדרך כלל. אבל אם משום מה בית הדין השני לא רצה לצרף את חתימתו וכו', אז מעין מה שמרן אמר לנו כאן בסעיף כ', שמנודה לעיר אחרת אבל מנודה לעיר אחרת אינו מנודה לעירו, אז כמו שאמרנו, גם בתוך העיר עצמה, כשיש לנו כמה קהילות, גם כן יחול אותו כלל ואותו דין. ולכן, אתה רואה, עבדת העדה החרדית, הם מדגישים בדין צדק לקהילה. האשכנזים. הם מדגישים את זה בפירמה שלהם, לומר האחריות שלנו היא על האשכנזים עליהם הם דנים ועליהם הם עושים את הכל והלוואי שרבע מיליון אשכנזים בירושלים ישמעו כולם לבד״צ ידה חרדית שכולם יגידו קדוש קדוש על כל הדברים על כל התורה כולה, הלוואי, אז בחיי גוונה כמו שאמרנו זה יכול לחייב אותם יש דברים יוצאים מן הכלל דברים בודדים שאולי לא יחייב אותנו וכן בצורה הפוכה. המשנה במסכת ברכות בדף י' עמוד ב' בשורה התחתונה שם מלמדת אותנו הלכה גם לנושאים שלנו כאן. שם המשנה מביאה מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל בהסבר הפסוק בשוכבך ובקומך בית שמאי מסבירים כפשוטו בערב כל אדם יטה ויקרא צריך להשתתח ולקרוא קריאת שמע כמו שכתוב בשוכבך ובבוקר צריך לעמוד ולקרוא קריאת שמע כמו שכתוב ובקומך אבל בית הלל חולקים על זה ומסבירים הרי נאמר ובלכתך בדרך כל אדם קורא כדרכו. המשך המשנה אמר רבי טרפון אני הייתי בא ב... דרך והתתי לקרות כדברי בית שמאי וסיכנתי בעצמי מפני הליסטים. השתתח ותוך כדי כך כמעט ותפסו אותו אותם השודדים והרגו אותו. ענו לו חכמים כדאי היית לחוגע עצמך שעברת על דברי בית הלל. זאת אומרת הוא זלזל בבית הלל כשהלך והחמיר כשהיטה לקרוא כדברי בית שמאי. אלה דברי המשנה. יש לנו עוד סוגיה בשס, מסכת בבא קמא בדף פ״ב. שם הגמרא מספרת על רבי יהודה הנשיא ותלמידו רבי יהודה בן כנוסר. כשיהושע בן נון חילק את ארץ ישראל הוא ידע שיכולה להיות בעיה לאדם שטועה בין הכרמים. ולכן, מראש, לפני שאני נותן לך את החלק שלך מאד דונם, תדע. אני נותן לך על מנת שאם יהיה איזה אדם שטועה, כדי שימצא מהר את דרכו, יגיע מהר לכביש, מותר לו לעבור בתוך הכרם שלך, למרות שתוך כדי כך הוא מזיק את הערוגה, מקלקל קצת, אפילו הכי לא נורא, העיקר שימצא מהר את דרכו ולא יצטרך להקיף היקף גדול. זו התקנה של יהושע בן נון. ורבי יהודה הנשיא, רבנו הקדוש, השתמש באותו מקרה בהיתר הזה. תלמידו, רבי יהודה כנוסה, לא רצה להשתמש בכולה הזו ולהזיק את הכרם. מה עשה? הסתובב, עשה סיבוב גדול. רבנו הקדוש הרגיש בזה. שאל מי זה? אמרו לו, זה תלמידך יהודה בן כנוסה, שכל מעשיו לשם שמיים. כשראה אותו, אחר כך נפגשו בכביש, אמר לו רבנו הקדוש ותלמידו, אלמלא יהודה בן כנוסעת, היה חותך את רגליו, את שוקיו, בגרזן. הגמרא אומרת את זה בארמית, בפרזלה, אני מתרגם את זה לעברית. למה לא? ולמה? מסביר לנו רבי שלמה נוריה בים של שלמה. הוא מראה בחומרה הזו כאילו הרב שלי לא ירא שמיים. הוא מזיק את הכרמים, הוא עושה איסור מזיק. אני ברוך השם צדיק, אני דתי, אני ירא שמיים. אז יש כאן זלזול גדול בכבודו של רבי יהודה הנשיא. ולכן כשהוא שאל מי זה, התלמידים מייד קלטו מה עלול להיות כאן תכף. ולכן הם הדגישו לו, אמרו לו, זה תלמידך. רבי יהודה בן כן עושה שכל מעשיו לשם שמיים זאת אומרת אדם צדיק תמים ולא היה לו חלילה כוונה לזלזל בכבודו של רבי יהודה הנשיא ולכן ועשה לו לא נידוי ולא שום דבר אדם שאין לו רגליים לא יכול לצאת מהבית גם אדם שעושים לו נידוי לא יכול להתקרב בארבעה עמות של האנשים גם הוא מסוגר מתכבד ויושב בביתו מסוגר בבית זה המשל והנמשל של הביטוי שאמר רבי יהודה הנשיא אלה הדברים שנאמרו בגמרא ומזה גם למדו הפוסקים לדוגמאות אחרות המעשה שהיה לפני ארבע מאות חמישים שנה בצפת גוי שזרע יש כאן תפוחי אדמה גזר קניתי מהגוי את כל זה הביא לי לחנות ארגזים מלאים גמר מלאכה הכל היה אצל הגוי גמר מלאכת השדה הוא מילא את הארגזים הוא עשה את הכל האם צריך להפריש תרומות ומעשרות או לא? האם נאמר ארץ ישראל יש בה קדושה? אפילו הגוי עם מזרע עדיין הוא זרע בארץ ישראל עדיין צריך להפריש תרומות ומעשרות או שנאמר מאסר דגנך דגונך ולא של הגוי ופטור לגמרי מכל וכול לא תרומות ולא מ... מעשרות מחלוקת בגמרא, מחלוקת בראשונים הרמב״ם פוסק שיש קניין לגוי להפקיע מתרומות ומעשרות בארץ ישראל ולכן אני לא צריך להפריש מהפירות של הגוי לא תרומות ולא מעשרות לא בדגן, תירוש ויצהר ולא בדברים אחרים היה חכם אשכנזי בצפת בזמנו של מרן שהיה הולך ומפתה את הירקנים שיפרישו תרומות ומעשרות הוא היה אשכנזי הם קיבלו הוראות התוספות והוא חשש לדברי התוספות ולכן היה הולך ומפתה את הירקנים והיה אומר להם שיפרישו ומרן יחד עם המביט ובדינו שלחו לו התראה אם הוא ימשיך לפתות את אותם הירקנים יעשו לו נידוי למה נידוי? מה קרה? מה יש? שיחמיר, שיפריש תרומות ומעשרות מה אכפת לך? מה זה נוגע לך? למה אתה מתערב? כאן ארץ ישראל, צפת זה התרי דה רמב״ם הוא היה הפוסק כאן איך אתה בפרסייה עושה את החומרה הזו כאילו חלילה הרמב״ם חלילה טועה? אז כמו שם אמרו לרבי טרפון כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל? פרסיה של רבי יהודה, כנוסם ורבנו הקדוש, מזה למדו גם מרן והמביט ובדינו, ולכן שלחו לו את אותה ההתראה. כל זה מרן מספר בספרו כסף משנה על הרמב״ם, והעתיקו את זה גם שאר האחרונים. יש דבר מעין זה, אבל על הדבר השני, על הדוגמה השנייה יש ויכוח. הדוגמה השנייה היא כך, אם לא יבוא משיח בעוד שנה, שנת השמיטה. הגוי זרע גזר, תפוחי אדמה, מלפפון, אני קונה ממנו. יש איזה בעיה? יש בזה קדושת שביעית? ספיחין או דבר אחר או לא? הרי הפסוק אומר, ויתה שבת הארץ לכם לאוכלה. דרשו בספרה שם בפרשת בהר לכם ולא לגויים. האם ברגע שהגוי זרע הכל מותר, כאילו זה לא שביעית? אני אומר, לא. האדמה קדושה בשנת השמיטה. אז אם העפר הזה קדוש, מה אכפת לי מי זרע, אם הזורע היה יהודי או גוי? זה הוויכוח שיש, גם שמה. ושוב, אנחנו פוסקים הלכה כהרמב״ם, וכן ולא לגויים, אין בזה שום קדושה, שום בעיה. תקנה מהגוי את הגזר, תפוח אדמה, ואין, לא בכסף ולא בפירות, קדושת שביעית. ושוב, אלה שרצו להחמיר, יש גם שם את הגרסה הראשונה. מרן ובית דינו רצו להחרים את מי שיחמיר שם בעניין קדושת שביעית. ספר חרדים, הוא היה בדורו של מרן, והוא מעיד, אומר, שמרן אחר כך חזר בו, בהלכה, בקטע האחרון. הגאון חידה לא מקבל את זה. הגאון חידה מוכיח שמרן נשאר בדעתו עד הסוף גם בנושא של השביעית. הוא מוכיח בשמיטה האחרונה שמרן חי, שגם אז מרן סבר כך, גם בנושא תרומות ומעשרות וגם בנושא של השביעית, שיש קניין לגוי להפקיע, וממילא מי שירצה להעיז לבוא ולהחמיר בפרהסיה, חלילה צריך לעשות לו נידוי וחרם. זו המסקנה של רוב הפוסקים, וכך ההלכה לנו לדידן. מה זה לדידן? החזוניש חולק. החזוניש אומר, כן, צריך להפריש תרומות ומעשרות גם מהפירות של הגוי, וכך נוהגים אחינו בני ישראל האשכנזים בהכשר הבדץ, שארית ישראל. אבל יש, בירושלים עיר הקודש, יש לנו בדץ העדה החרדית, הם לא מחמירים, אלא מגיע המשגיח לירקן, שואל אותו, מאיפה זה? מראה לו תעודת משלוח, זה בא מאום אל-פחם, זה בא מבית איקסא, כל זה של הערבים. לא מפריש, לא תרומות ולא מעשרות, הם חוששים מאוד מהחרם והנידוי של מרן והם נזהרים, הם יודעים שזו חומרה, דעתה לידי כולה, הם יכולים להסתבך והם דורי דורות, כך המנהג, זה לא רק הבד״ץ היום, הרב טוביה וייס, אלא גם אלה שקדמו לו, גם אלה לפני מאה שנה וחמישים שנה, כל אותם גדולי הדורות, כולם לא היו מחמירים, א', בנושא של תרומות ומעשרות, ב', בנושא של השביעית. לעומת זה, שארית ישראל הולכים לפי הפסקים של החזון איש. יכול להיות אולי שלחזון איש אולי כן מותר להחמיר בבני ברק. בזמנו של הרמב״ם, בזמנו של מרן, בני ברק הייתה מדבר. אתה אומר, ירושלים זה התרי דה מרן, צפת זה התרי דה מרן, קיבלנו הוראות הרמב״ם, כאן היה יישוב, אבל בני ברק הייתה מדבר בזמנו. מי אומר שלהם היה את החובה? מה, התרי דה הרמב״ם, החול של בני ברק קיבל את ההוראות של הרמב״ם? זו הטענה של החזון איש. אז שמה זה לא התרי דה הרמב״ם, זה לא התרי דה מרן, ושם אם הם רוצים להחמיר, מותר להם להחמיר, אין שם לא נידוי ולא חרם, זה המהלך של החזון איש, ויכול להיות, יכול להיות שבבני ברק מותר להם להחמיר, אבל לא כאן. כאן צריך להעיר את תשומת ל... אסור להם להחמיר בדבר. אתה נכנס לחנות בשנת השמיטה, אתה נכנס, אתה שואל מה המחירים של גזר, תפוחי אדמה, עגבניות, צנון, אתה עושה רשימה. יש שם תעודה שלט, הכשר בדץ, עדה חרדית. אתה הולך לחנות השנייה, אתה עושה גם כן רשימה, אתה שואל. שם הכל דבר כפול. אתה לא מבין, מה זה, למה כפול? אתה אומר, זה הירקן, איזה גנב בן גנב. ככה אתה חושב? מייד מדברים על הירקן. תראה, לפני דקה הייתי אצלו, שם זה 50%. למה כאן זה אצלו פי שתיים, פי שלוש? זה אותו דבר. ראיתי עגבנייה, אותו גודל, אדרבא, אצלו הייתה עגבנייה יותר יפה, אצלו היה קצת מחמאג' ואפילו אחי הוא רוצה פי שלושה. אבל זו לא הבעיה של הירקן, אלא אלה שאומרים שיש קדושת שביעית גם בירקות שיזרע הגוי כאן בארץ ישראל. מה הם עושים? מביאים ירקות מהולנד, מביאים עגבניות מסקנדינביה, מביאים משם את אותם הירקות כדי לפתור את הבעיה שלא יצטרכו לאכול מאותם הירקות. כשאתה מביא מחוץ לארץ, אז אם עגבניות מלפפון באו במטוסים משם, בוודאי שזה יעלה פי שלוש או פי ארבעה. בחנות השנייה זה עולה יותר יקר. תשאל אותי אדם, איפה כדאי לקנות? אני אגיד לו, כדאי לקנות בחנות איפה שבזול. אפילו אם הוא אומר, תראה, אני מיליארדר, לי אין בעיה כלכלית, אין לי בעיה של כסף. אני אציע לו, אגיד לו, תראה, בירושלים זה אתרי דה הרמב״ם ומרן, וכאן אסור להחמיר נגד הרמב״ם ומרן, ולכן תקנה רק בחנות שלו, לא בגלל שהמחיר יותר זול, אלא בגלל כדי לא להחמיר נגד הרמב״ם ומרן, לא לפגוע בכבוד רבותינו, זו ההנחיה פה בירושלים. וכמו שאמרתי, כך עושה, כך נוהג הבד״ץ עדה חרדית, כך הם מיישרים את הקו, לעומת זה, בד״ץ שארית ישראל נוהגים אחרת. למעשה, יש מעט מאוד חנויות בירושלים שהן בד״ץ עדה חרדית, 99% מאחינו האשכנזים לא נכנסים לאותן החנויות של הבד״ץ שארית ישראל. ולא בגלל שזה יותר יקר, גם מי שיהיה מיליארדר לא ייכנס, אלה שיודעים הלכה, בגלל הבעיה הזו לא ייכנסו ויקנו שם, כדי לא להראות חומרה באתרי די הרמב״ם ומרן, אלא ייכנסו רק לחנות של הבד״ץ עדה חרדית, זו ההנחיה של רוב ככל גדולי החכמים. כשאדמה מקדשת אז גם לדעת הרמב״ם אפילו שהם לא קיבלו את דעת הרמב״ם שם שלא היה אישור אז האדמה ממילא, ממילא אין להם יכול להיות, אין להם לא כדאי להם אפילו שאין אישור, הוא תולה את זה באדמה, נכון? אז גם אם אין אישור, אז האדמה קולטת את פסגן הרמב״ם. יש עוד סברה נוסף למה שאתה אומר, הגאון רבי יואל מסתמר הוא דן לפני חמישים שנה בהלכות האלה והוא טוען כך, הוא אומר זה היה נכון בזמן מרן, בזמן מרן מי היה שולט כאן בארץ? הטורקים, הכל היה שייך כאילו לטורקים ואנחנו כאילו רק סוחרים מהם אבל היום המצב הוא שונה, הרי הגמרא במסכת גיטין ל'ח אומרת כשאדם כובש בשעת מלחמה זה קניין גמור ושלם שנאמר ואיש ממנו שבי, אפילו אם הגוי כבש ממני, כל וחומר אם אני כובש מהגוי. כל מי שהיה כאן בשנת תש״ח, שנת 48', יודע, היו כאן אצל לחי הגנה הפלמ״ח וכבשו את ארץ ישראל. ואז לא היה את המשחקים שיש היום, כובשים שעתיים מבין ג'ביאל ואחרי שעתיים, אחרי שנהרגים שלושים. 90 חיילים, אומרים להם לסגל. אז לא היו המשחקים האלה. אז היו כובשים את קטמון, אז זהו, קטמון שלנו. כבשו את דיר יאסין, דיר יאסין היום בשם העברי קוראים לה הר נוף, אז זה שלנו, וכן ה... ככה זה היה. אז טוען רבי יואל, הוא אומר, אחרי שכבשנו, הכל שייך לנו, ליהודים. אפילו אם יש איזה גוי שבא ולוקח איזה שדה ועובד, זה כאילו סוחר מהיהודי, אבל הכל הקניין הוא של היהודי. זו הטענה של רבי יואל. אז אם המציאות השתנתה, אז מי אומר לך שהרמב״ם ומרן יגידו שבזה אסור להפריש תרומות ומעשרות? אולי בזה הם ידעו שיש יותר קדושה בארץ ישראל ברגע שהיהודים האלה כבשו, וממילא יש קניין וצריך להיזהר להפריש תרומות ומעשרות כדת וכדין. זו הסברה של רבנו יואל מדי תלמום. הוא היה נגד הציונים אבל הוא ידע את הערך של קדושת ארץ ישראל וכאן הוא חיזק את הקדושה בסברה שלו נתן סברה חזקה מאוד והם סומכים בדת שארץ ישראל סומכים על הסברה הזו ולכן הם מפרישים תרומות ומעשרות גם מהפירות של הגוי או בנושא השני של השביעית וכן כל כיוצא בזה הם הולכים מההתחלה עד הסוף אך ורק לפי לפי פסקי החזון איש לא עשה טוב בלכתחילה, אבל הוא לא התכוון חלילה, לא עשה את זה במזיד, תדע לך את הכלל. ונסלח לכל העם בשגגה. גם אם הוא עשה שלא כהוגן, תגיד לו, תעיר לו בנחת, אבל הוא לא עושה את זה במטרה כדי לצער את החכם, לא עושה את זה במזיד, אלא אותו אדם פלח, כמו שאומרים, בסדר, ונסלח לכל העם בשגגה. אנחנו מדברים באדם שיודע, אדם שעושה את הדברים ביודעין. אותו החכם האשכנזי היה למדן, ידע הלכות, ידע מה שומע הרמב״ם, ואף על פי כן. ולכן רצו לעשות לו נידוי, לעשות בו משפט כתוב, זה ההבדל היסודי. איך? עשו, עשו. גזרו, גזרו, כן. הנפקא מינה גם לדור שלנו. בדור שלנו יש מחלה של אנשים שיש להם רגשי נחיתות, והם מתביישים בזה שהם נולדו לאימא ספרדיה, לאבא ספרדי או תימני. והם נמצאים בתוך תוכם של האשכנזים ומתנהגים ב... כל מכל כל, כמותם, כן? איך נכנה אותם? משתכנזים. יש חלק מהם לא יודעים הלכות. האנשים האלה מסכנים, לא למדו ממהם הלכות, אלא אותם האנשים, תינוקות שנשבו בין האשכנזים. למדו אצלהם, כל התורה שלהם מהם, ינקו מהם. תשאל אותו, תגיד לו, תספר לו סיפורים, קיבלנו הוראות הרמב״ם, קיבלנו הוראות מרם, המעשה של החרם, נידוי, כל הסיפורים האלה, מסכן האדם הזה, לא יודע. הוא נמשך אחריהם, כסה לטבח יובל, הולך אחריהם, אין לנו שום טענות על האדם הזה, ונסלח לכל העם בשגגה, לא נעשה לו לא חרם ולא נידוי. אלא מה, יש לו רגשי נחיתות, למה הוא נולד ספרדי? טוב, זה לא בעיה שלנו, קח אותו לפסיכיאטר, פסיכולוג שירפא אותו, רפואה שלמה, רפואת הנפש, רפואת הגוף, בעגלה ובזמן קריב, תעשה בפתיחת ההיכל מי שברך, וזה בעיה פסיכולוגית, זה לא בעיה שלנו. אבל בואו ונאמר, אם יהיה אדם, הוא לא עם הארץ, הוא למד. יודע את התורה מצוין. למד את המשנה במסכת ברכות י', למד את הגמרא במסכת בבא קמא פב', למד את הים של שלמה, למד כסף משנה, את כל מה שאמרנו, והוא יודע מצוין. הוא בקי בכל התורה הלכה למעשה, הוא יודע, ואף על פי כן הוא דטש את המסורת של אבותיו, או תעזבו מקור מים חיים, עזב את המסורת של הרמב״ם, של מרן ושל הכל, ועושה בכל מכל כל, בין לכולה בין לחומרה, הוא עושה כדעת חכמי האשכנזים, כדעת הרמה וכולי, אותו האדם חייב נידוי. מניין לנו? לפני 350 שנה היה אב בית הדין באלכסנדריה, הגאון מעריף הראג'י, ראשי תיבות, הריף, פשוט מעריף, הוא שכותב ואומר שקיבלנו הוראות מרן, והאדם שמחמיר נגד מרן, הרי הוא כמזלזל ופוגע בכבוד רבותיו. אדם שהולך בפרסייה ועושה חומרות, אז אם אדם פוגע בכבוד רבותיו, מה צריך לעסוק בו? לעסוק בו משפט כתוב, נידוי או חרב. את הדברים האלה העתיקו גם עוד מהאחרונים, הרי ידוע שקיבלנו הוראות מרן בין לכולם בין לחומרה, כמו שכתב הגאון רבי יעקב אלגזי, בנו המהרית אלגזי, חברו רבי יוסף מיוחס בברכו המים ועוד מגדולי האחרונים נמשכו אחריהם. אתה רוצה להחמיר בבית שלך? למה לא? בבית תעשה את כל החומרות שבעולם, תהיה חסידה קדישה. אף אחד לא יאמר לך מה תעשה ומה תפעל, אין בזה שום זלזול ושום חשש. אבל כשאדם הולך ועושה את הדברים האלה בפרסייה, זה המעשה של הגמרא שם עם רבי יהודה כנוסא, שבפרסייה הוא הלך והסתובב מסביב לכרם ולא רצה להזיק נגד המעשה של רבי יהודה הנשיא, כשזה בפרסייה, בזה זלזול ובזה, כמו שאמרנו, יש בעיה. אז אם אותו ראש הישיבה אומר לך, אנחנו כך החלטנו, זה הסדר של הישיבה, נכון שהתלמידים האלה הם ספרדים, אבל הם חייבים לעשות בכל דבר כדעת האשכנזים, כדעת הרמה. בין לכולם בין לחומרה, בכל מכל כולם. אז הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה, הוא יכול לקשקש מה שהוא רוצה, אבל אם יש שם בית דין באותו מקום, ישלחו לו התראה, ואם ההתראה לא תועיל, יעשו לו נידוי לאותו האדם. למה? אין לו רשות לעשות דבר כזה. פה בירושלים עיר הקודש, הגם לכבוש את המלכה עימי בבית, ולכן צריך להתרוד בו, שייזהר לא יעשה את זה. מה שקורה היום בפועל, יש היום הרבה ישיבות שהתלמידים שלנו, הבנים שלנו, לומדים אצל חכמי האשכנזים ואין שום בעיה בדבר. כשאני למדתי בישיבת כל תורה, ראש הישיבה היה הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך. מה הוא היה פוסק לנו? לנו היה פוסק כל דבר על היבא דה מרן. אז למדנו אצלו, נהנינו מתורתו, מחוכמתו הגדולה, אבל בהלכה הכל היה בסדר. היית שואל את הרב אלישיב שאלה, תמיד היה עונה לנו בכל מכל כול על היבא דה מרן. או אף בית הדין של העדה החרדית היה הגאון רבי יעקב ישראל פישר. היינו שואלים אותו שאלות בהלכה, ותמיד היה מדייק, היה בקיא לא רק בדברי מרן, אלא גם בדברי שאר הפוסקים, הגאון חידה ושאר חכמי הספרדים, ותמיד היה עונה לנו בצורה מדויקת, היה אומר לי, אתה ספרדי? היה מצטט מילה במילה את המילים של מרן. היה לו זיכרון נפלא, אולי רק אומר תוכן. היה אומר לי, מרן אמר בסימן קצ״ס סעיף נ״ד. הבדיקות הרי הן כראייה לכל דבר, וכן על זה הדרך. הם ידעו, היה להם ידיעה רחבה בתורה, בהלכה, ולא היו שוגים, אין שום בעיה בדבר הזה. אבל, והיה אם יקום איזה אדם שיהיה חכם בעיניו, וירצה לעקור את המסורת שלנו, להוציא לעז על הראשונים, כאילו אבות אבותינו לא ידעו ללמוד תורה, הם לא היו פסקנים עד שבא אותו האדם ורוצה, אין לו רשות לעשות דברים שכאלה, ואם הוא ינסה להכתיב לתלמידים שלו כך, אז צריך להעיר את תשומת ליבו שההמשך בית הדין יצטרך לעשות לו נידוי. קובעים להם עובדות, כל דבר שהוא לא נוגד את ההלכה, למה לא? שיהיה עובדה בנושא הזה, בנושא השני, שיהיה תקנון לישיבה, שאסור שיהיה בבית טלוויזיה, שאסור שיהיה בבית דבר כזה ודבר כזה, מה יש? אני מסכים לכל הדברים. אני מדבר בדברים של הלכה למעשה, בדברים שיש בהם מחלוקת בין מרן להרמה. אם נוגע באותם הדברים ושם הוא רוצה לעקור לנו את המסורת שלנו, שם אין לו רשות. פה בשכונה הייתה איזו ישיבה לבעלי תשובה, וראש הישיבה שלהם הנהיג אותם בקול מכל קול, כמו המנהגים שלהם, של האשכנזים. המזל שלהם היה לפני שלושים שנה, אז מורנו החכם מנציון היה מלמד בכל שבת בבית כנסת עוין רחל. כל השיעור שלו, ואחד מהם ככה שאל בתמימות אמר לו החכם נכון שראש הישיבה שלך הוא אשכנזי אבל אתה נולדת ספרדי רס מן ענק תישאר ספרדי כל החיים ואתה חייב לעשות אך ורק כדברי מרן תראו בספר אור לציון חלק ב' במבוא בהקדמה שם הוא מדגיש שלא מסתכלים מיהו ראש הישיבה שמלמד אותי תורה אלא כאן אל תיטוש תורת אמך המסורת הולכת לפי האבא של אותו האדם ולכן גם אם אני ראש הישיבה בא אליי תלמיד אשכנזי אני חייב לפסוק לו כל דבר ודבר לפי המנהגים שלו וכן להפך ראש ישיבה אשכנזי שלומדים אצלו תלמידים ספרדים אם הוא יודע הלכה הוא חייב לפסוק להם בקול מכל כל לפי המסורת שלנו לפי המנהגים שלנו ואסור לו לעקור את המנהגים וההלכות שלנו להוציא לעז חלילה על הראשונים כל זה בוודאי דבר שאין רוח חכמים נוחה מהם אין לנו שליטה מלאה על כל הדור אבל אלה שהם יראי שמיים אלה שיודעים הלכה כך נוהגים הלכה למעשה תמיד בכל מקום יש שועלים קטנים מחבלים קרמים אתה לא חייב לשמוע לו, אתה יכול לעבור לישיבה אחרת ולהתחתן. מישהו מחייב אותך להישאר פה, חתמת איתו חוזר, רשום בטאבו שאתה תישאר אצלו עד גיל 25? לא. אתה רוצה להתחתן? תעבור לישיבה אחרת. יש הרבה ישיבות שמתחתנים בגיל 17 וחצי אירוסין, 18 ויום אחד חתונה. אז אם אתה רוצה, יש מסגרות אחרות, מקומות אחרים וכו', הוא לא כופה עליך. אתה רוצה להישאר בישיבה שלי, אז לפי המושגים שלו צריך ללמוד עוד קצת עד שיגמור את השס, עד שידע שימלא קרסו בשס ופוסקים, ואחרי זה ילך להתחתן. אז בסדר, אתה יכול לחלוק עליו, אתה יכול להגיד שהוא לא צודק, אתה יכול להגיד שהוא טועה, אבל יש לך ברירה. אתה יכול לעבור לישיבה אחרת, ועל זה אין לנו איתו ויכוח. אבל בנושא השני, אם הוא מחנך את התלמידים שלו, הוא יודע לך, ומחנך אותם בצורה עקומה, זה כבר פשע, זה כבר זלזול בכבוד רבותינו. על זה לא נוכל לעבור לסדר היום. אחד מגדולי חכמי האשכנזים, הגאון רב חיים קניובסקי, אדם בקי בשס, בפוסקים, לא זכינו שהוא יהיה מהעדה שלנו. הוא אשכנזי. תשאל אותו מתי צריך להתחתן, נגיד לך בין... 18 לחופה, פשוט. אז היה תלמיד אחד, היה לו קצת אומץ. אמר רבנו, אם כך, אנחנו גומרים את הישיבה הקטנה בגיל 18. אז לא יהיו אחר כך ישיבות גדולות. מהישיבה הקטנה צריכים לעבור ישר לכולל. אז אמרנו, אז לא יהיו ישיבות גדולות. מי אמר שצריך שיהיה ישיבה גדולה? איפה כתוב בש״ס שיש מצוות העשה שיהיה ישיבה גדולה? תגיד, אחרי הישיבה הקטנה יש כולל. כמו שיש אצל הישיבות, של אחינו בני ישראל, האשכנזים החסידים. זה מה שענה לו הרב חיים קנייבסקי. לא רק הוא, הוא ורוב ככל חכמי הדור אומרים כך, וכך המסקנה למעשה. רק לא תמיד הולך, לא תמיד זה מצליח. אנחנו רוצים בגיל 18, אבל לא תמיד השידוך מזדמן. לפעמים 18, לפעמים 20, לפעמים אחרי 20. טוב, הכל תלוי במזל. מבחינת ההלכה, דברי המשנה, הכל שריר ובריר וקיים, אין שום ספק. לפעמים גם יש אדם שהוא יותר מדי עדין. בגיל 18 עדיין הוא לא בשל. זו לא בעיה של הישיבה, בעיה טכנית של הבחור לפעמים, הוא לא מתאים עדיין. אין טעם לחתן אותו, ואחרי חודש לעשות חלילה גט. אז צריך לבחון לגופו של דבר. אבל עקרונית, דברי המשנה, 18 לחופה, זה קיים גם היום. אחרי שהחכים, צריך לשנות את הכל. נניח היום הוא גילה את האמת, ברגע שהוא משנה הוא לא צריך לעשות התרה. הוא לא אומר, עד עכשיו נהגתי חומרה כדעת הרמה, עכשיו אני צריך לעשות התרה, עכשיו אני אתחיל לאכול מהירקות האלה, מהפירות האלה, בלי תרומות, בלי מעשות. לא, לא צריך. למה זה נקרא מנהג בטעות? זה היה טעות, מה שהוא עשה, שהחמיר נגד הרמב״ם ומרן, כמו שאמרנו, זו חומרה דעתה לידי כולה, ולכן כשהוא משנה, עד עכשיו הוא לא ידע, ברוך השם עכשיו הוא כבר יודע, ולכן ישנה מן הקצה אל הקצה את כל ההלכות שלו, אלא בין לכולה, בין לחומרה, הוא עושה כדעת הרמב״ם ומרן, זו ההנהגה שלו מכאן והלאה. זו החמירה של הוי וישראל, הפעלים ישראלים, הם חטפו הכול. גמר מלאכה על ידי יהודי צריך להפריש תרומות ומעשרות. בחי גוונה צריך, כן. אבל גם בשמיטה, לא? כן. בשמיטה אין בזה קדושת שביעית, וחיה בתרומות ומעשרות. לכן, מי שיגיד לך, אני מסתמך על ההיתר המכירה, פירוש המילים שהוא צריך להפריש תרומות ומעשרות. זו המילים. משמעות של המילי, ויש כאלה שתופסים כולי דה מור וכולי דה מור, לא עושים, כן, ומקלו יגיד לו וכולי, כן. למדנו את זה למעלה בסעיף ב', מרן דיבר בסעיף ב', מרן אומר שרק אנחנו אנשים זרים צריכים להתרחק ממנו 400, חוץ מאשתו ובניו, אשתו ובניו לא. הם לא חייבים. איך? כן, האחרים לא. הבני דודים האחרים צריכים להיזהר, להתרחק ממנו 400 וכולי. אני לא שומע אותך טוב, תצעק. כן. צריך ללכת, אליבא דה מרן. אומנם אותו התלמיד שזכה לחזור בתשובה בזכות אותו החכם האשכנזי, חייב לעמוד ממנו מלוא קומתו כל פעם שהוא נכנס, ולאו דווקא אם אותו האדם הוא חכם, אפילו אם הוא לא חכם. כגון, האדם הזה שחזיר אותי בתשובה, הוא לא יודע לקרוא ולכתוב אפילו, הוא נגר. ירקן. לא יודע לקרוא ולכתוב. אבל הוא הצליח לקרב אותי, להביא אותי לשיעור של הרב סופר, ובזכותו אני חזרתי בתשובה, גיליתי את האמת. יש לאותו האדם שהחזיר אותי בתשובה, יש דין כמו רבו מובהק. בזכותו הוא זכה לחיי הנצח. כך כותב הפתחי תשובה בשם האחרונים, והמקור לזה מהגמרא באהבה מציעה פה, שם בדו-שיח המפורסם בין רבי יוחנן ורשתה קיש, אמר לו רשתה קיש של רבי יוחנן, מה הועלת לי? שם הייתי ראש, היה רשתה קיש, ראש הליסטים, ופה אני ראש. אמר לו, הועלתי לך שקירבתי אותך תחת כנפי השכינה. מהביטוי, הסוף, המילים האלה, מזה למדו הפוסקים את ההלכה הזאת. אז כמו שאמרתי, בלי קשר לתורה, בלי קשר לחוכמה, זה האדם זיכה אותי, אני חייב לעמוד לפניו. אפילו שהוא לא למדן, אבל פסיקת הלכה? הלכה, מה שהאבא, אם האבא שלו הוא מרוקאי, אם האבא שלו פולני, לפי זה אומרים לו איך לנהוג ולעשות בכל פסקי ההלכה, כך שאין קשר בין הדברים, בין הכבוד האישי שאנחנו חייבים לאותו האדם שהחזיר אותנו בתשובה, לבין הדבר השני, פסיקת ההלכה, היינו אל תיטוש תורת אמך. להדגיש להם שידעו להפריד בין שניהם, ולא קרב זה אל זה. זה מה שתנדבייש חזר בתשובה והתנהג כמרגע ספרדים. לא אומרים לו שימשיך, לא? לא, לא אומרים לו שימשיך. מי אמר? לא? לא. מחלוקת. מחלוקת בקטע הזה, האם זה הטרדמרן או לא וכולי, רק אם יעשה הטרה. יעשה הטרה ויעקור, רק אז יועיל. אם לא יעשה הטרה, בלי הטרה יש בעיה. הוא שאל בדוגמה הפוכה. אשכנזי שלמד וחזר בתשובה בישיבה שלנו, של הספרדים, והוא התחיל לעשות כל דבר ודבר כדעת מרן. האם יכול להמשיך בזה או לא? מחלוקת, מחלוקת גם בדעת מרן. וסיכמנו להלכה שרק אם יעשו לו הטרה, אז יוכל להמשיך ולעשות כדעת מרן. בלי הטרה יש ספק גדול, איך? הוא לא שייך כבר ציבורי ציבורי. מה פירוש המילים ציבור? הוא שייך לאבא שלו. האבא שלו היה פולני. אז מה אכפת לי? מה הציבור? אם אני עכשיו נכנס, אני נכנס עכשיו לאשתיבלח של תולדות אהרון, רבה רלאך. כולם שמה באו מהונגריה. אני העיראקי היחיד, נכנסתי לשם. מה אני מתפלל עכשיו? אני מתפלל בורי חטא, אני אומר כמותם, נכנסתי למדינה. במקום שלהם נהייתי אשכנזי? לא. לא קשור אחד לשני. אפילו אם גם טבלתי במקווה שלהם קודם, אבל לא נעשיתי אשכנזי, נשארתי. אז הוא הדין גם להפך, גם בדוגמה השנייה, מה שהוא שאל. זו הבעיה השנייה. אלא מה? על ידי התרה אמרנו שאם אותו אשכנזי ירצה לשנות, בזה יש פתח, יש דרך, על ידי התרה. אבל בלי התרה לא... מעשה שהיה לפני עשר שנים. בא אצלי אשכנזי ואמר לי, אני נשוי עם ספרדיה ואני רואה את המנהגים. הוא קלט את הדברים. זה לא היה בפסח, זה היה בחג הסוכות. זה היה בו השענה רבה. אז הוא בא ושאל אותי, הוא אומר, אני מסתדר יותר עם המנהגים ואני רוצה לעשות בכל, כדעת מרן, כן או לא. אז תשמע, המורה שלי חי וקיים, הגאון הרב ויירבך, תלך אצלו, תשאל אותו. אני לא רוצה לפסוק לך, אלא הוא יפסוק לך, אחר כך תבוא ותספר לי מה הוא אמר. הוא הלך אצלו, היה יושב בסוכה יחד עם בניו, שאל אותו, על מה אתה שואל, רק על התפילה או על הכול? הוא אומר לו, לא, על הכול. אני גם רוצה להתפלל בסידור תפילת ישרים וגם לנהוג בכל מכל כל, בין לכולה ובין לחומרה, כדעת מרן. אז אמר לו, תגיד שאתה מתחרט שלא אמרת בלי נדר. תעמוד. היה יושב הרב יחד עם בניו בסוכה, אמר תגידו יחד איתי מותרים לך, מותרים לך, מותרים לך, מחולים לך וכולי, בסדר. חזר אליי למחרת, אמר לי עכשיו אני ספרדי טהור. שאלתי אותו באיזה מקווה טבלת? איפה היית? אז הוא סיפר לי, אמר לי הייתי אצל החכם, החכם הרב אוירבך עשה לי את העטרה, אמר לי, אבל הוא הדגיש לו, הזהיר אותו, בין לקולה, בין לחומרה. אם קודם היה מותר לו אולי לאכול בשר שהיה בו סרחה, עכשיו אסור לו, עכשיו הוא קיבל הוראות מרן. אין דבר כזה לעשות זיגזג, כולי דמור וכולי דמור רשע חלילה, אלא צריך גם ללכת לפי החומרות של מרן. אז כל הנושא קבלת הוראות הרמה, זה כמו שאדם מקבל על עצמו נדר. אז אדם יכול להדיר גם את זרעו אחריו. נדר אפשר לעשות את הרע. כמובן, בתנאי שיקבל דבר אחר. לא יכול לעשות התרת נדרים על הכל, גם על מרן, גם על הרמה. מה, יהיה גוי, ילך לעיר העתיקה, ילך עכשיו למשוגעים ההם? חס ושלום. או-או, צריך לבחור לעצמו, אבל על ידי ההתרה, זה מה שפסק לו הגאון הרב אוירבך. אז אם יעשו התרה לאותו אדם, אני מסכים. אבל אם לא עושים התרה, זה לא טוב, ולכן צריך להעיר את תשומת ליבם. של ראשי ישיבות ספרדים מצוי מאוד בישיבות שלנו. הרבה פעמים אתה רואה, או בכף החיים, או באור החיים, או בישיבות אחרות, זה בעיקר מצוי בישיבות לבעלי תשומה. הרבה פעמים דווקא האשכנזים נהנים בישיבות שלנו, הם באים ולומדים שם, וממנה נוהגים בכל הדברים, בכל מכל כל, בין לכולם, בין לחומרה, כמרון. אבל כיוון שהאבא שלו הוא צריך להעיר את תשומת ליבם, שיעשו התרה. הבעיה הזו נעשתה בזמן האחרון נפוצה מאוד עם הדור החדש שנקרא נוער הגבעות. שמעתם עליהם? אלה שיש להם כיפות סרוגות גדולות. יש איזה 5,000 בחורים כאלה, ויש להם רב שמנחה אותם, והוא מנחה אותם בכל מכל כל, כהרמב״ם. שאלתי אחד מהם, תגיד לי, אבא שלך מאיפה בא? הוא אומר לי, אבא שלי מפולניה, אימא שלי מהונגריה. שואל אותי, מה זה חשוב? אמרתי לו, מי נתן לך רשות ללכת לפי הרמב״ם? אתה עוזב את חכמי התוספות, שם פס על הרמה, על כולם, ונהיית פתאום, נהיית תימני בלעדי, אתה עושה הכל רמב״ם. מי נתן לך רשות? הסברתי לו את העניין, אמרתי לו, אתה צריך ללכת לעשות התרה. אני לא שולל את האפשרות הזו, בתנאי שתעשה התרה. בלי התרה אתה לא יכול לעשות את זה. כי למה החכם שלהם נותן לכולם את הפסיקה הזו שעשו כהרמב״ם, בכל מכל כל, אלה נוער הגבעות, יש להם הראת שמיים, תענוג לדבר איתם, כולם עובדים את השם לשם שמיים במסירות, אוהבים את עם ישראל, את ארץ ישראל במסירות נפש וכולי, אבל, אבל הגדול, בקטע הזה, לפי דעתי הם טועים וצריך להאיר את תשומת ליבם, יש דרך, אני מסכים שיעשו עטרה וילכו כמו הרמב״ם, אבל הרב שלהם לא אומר להם לעשות את התורה, ובדבר הזה הוא לא צודק. פנה אליי יהודי תימני שמי, וכמעט בכה לפניי. אמרתי לו, מה קרה? יש לו בן כולו מחמדים. הוא אומר, הוא נמצא ביחידה מובחרת ועובד את השם במסירות נפש וכולי וכולי, אבל תראה, הוא הולך רק כמו הרמב״ם, כמו הבלדים. אנחנו בבית שמים, אנחנו לא בלדים. אני הייתי מתפלל אצל מורי סלם. שוב, הוא שייך לנוער הגבעות, אותו הבחור, יש להם יראת שמיים, הכול בסדר, אבל יש להם בנקודה הזו, כמו שאמרתי, ההכוונה היא לא מדויקת. אם היה עושה לו עטרה, שלא יהיה שמי, שיהיה בלדי עם העטרה הזו, בסדר, הייתי מבין, חירשתי. אבל הוא בלי עטרה... ניתן את כולם לכיוון השני חכם אשכנזי, לא ספרדי ולא תימני, הוא חכם אשכנזי דווקא. כן, מה שאוהד אוסף. עכשיו, זה דבר שאותו חכם נושא לאותם אשכנזים. עכשיו ספרדי שיושבים לעשות הכבוד בדיוק אשכנזי, יכול להיות ש... לא, זה לא. זה לא. זה לא, ההבדל הוא, ההבדל הוא כאן אולי כמה כמה בתים, אולי גם בלי עתר. אז יש לנו ספק ספיקה. אולי כמה כמה בטיל, כמו שכתוב באבקת אורחל, סימן רשות ב', אפילו אם תאמר שלא, אולי על-ידי התרה מועיל, כמו שאמר הגאון הרב וירבך. אבל הפוך, שספרדי יצטרך לעשות כמו אשכנזי פה, אין שום פוסק בעולם. כולם מודים שאנחנו אחי, אבל אני, בסדר, כן. אחר כך, אחר כך, אחר כך, אחר כך. שוב, כדאי שאעשה אתרה. יעשה אתרה, ואז הפסיקה תהיה יותר ודאית, יותר ברורה במאה אחוז. זה מה שכדאי לנהוג ולעשות בלכתחילה. אהרון אומר לגבי הבחורים האשכנזים שלומדים בישיבות הספרדיות. כן, כן. שם בישיבות הספרדיות, הרבנים אומרים להם את ההנחה. כמו שכבודו אומר, אתה אשכנזי דינה ככה ואתה זה. העניין הוא שכשלומדים הספרדים אצל האשכנזים, הוא אומר, אתה תעשה ככה. כן. זה בדוק אצלנו לא מיום אחד ושני. נכון. בחורים, זה עשרות רבות. טוב. לא נותנים להם. לא, זה, אתה לומד כאן. יבוא המשיח ויתקן עולם במלכות שדה. נקבל כולנו, גם הספרדים, גם האשכנזים, נקבל את תוראות המשיח בעזרת השם. על זה לא יהיו שום ויכוחים, לא יהיו שאלות. מלך המשיח יקים לנו את הסנהדרין, וכל הלכה והלכה תהיה ברורה במאה אחוז על פי זה. רבי חנניה ראנה הקשיאה אומר. אדוני היושב-ראש, ברוך הוא לצנות את ישראל ולצימח להתבלם בחוץ ולאמר אדוני הייחפץ עם ארצי כהן, תהיה תורה רבי אדיר. אמן. אדוני היושב-ראש, נכון. אדוני היושב-ראש, נכון. אדוני היושב-ראש, נכון. צורך על ישראל אמן. ילחץ ידיו ויברך על נטילת ידיים, ויש אומרים גם אשר יצר, ואפילו לא עשה צרכיו, וכן ההוא.