שער הבטחון - חובות הלבבות - פרק ג חלק א | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 25.11.2011, שעה: 12:27
בס"ד חובת הלבבות- שער הבטחון - פרק ג חלק א- 25-11-2011 https://www.shofar.tv/videos/1445
בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירויח!
שיתברר לנו ויאומת לנו דבריהם אז יהיה האדם שלם בבטחון באלוקים ומה הם חמש: אחת, שיאמין ויתברר אצלו התקבצות השבעה ענינים באלקים, שכבר למדנו אותם, ואז בהתקבץ 7 הענינים האלה במי שבוטחים בו, רק אז יתכן לבטוח בו, , והראשון שבהם: שהבורא יתברך מרחם על האדם יותר מכל מרחם, ושכל הרחמים והחמלה שיהיו מזולתו עליו, כולם הם מרחמי האל וחמלתו --- ! זאת אומרת: אין רחמים בכלל באנושות כולה, ובבריאה כולה, שהם לא מרחמי השם יתברך, כמו שאמר הכתוב "ונתן לך רחמים ורחמך, והרבך".
זאת אומרת: אין מקור לרחמים בכלל, אם לא מהשם יתברך. ממילא צריך לדעת שדבר ראשון הבורא יתברך מרחם על האדם יותר מכל מרחם, פירושו של דבר- אם אתה רוצה לבטוח במישהו אז אתה צריך לדעת שהוא מרחם, כי אם הוא לא מרחם מה שייך שתבטח בו --- אתה יכול לרצות לא יתקבל.
דבר שני, כי הבורא יתברך, לא יתעלמו ממנו אופני תועלת האדם, זאת אומרת הוא יודע מה --- ומה מועיל לנו, והאופנים של התועלת – צריך לספק לנו את התועלת, והדין נותן זה --- מפני שהוא אחד ממעשיו. הוא עשה אותנו אז הוא יודע בדיוק את תכלית האדם --- שלמותו ואת תועלתו ואין מי שיודע את אופני תקנות העשוי דהיינו אנחנו, והפסדו, ומה יכול להפסיד אותנו. ומי שלא עשה את האדם לא יכול להגיע לתכלית בתיקון והתרופה
ואם יהיה זה נמצא בעושים מבני אדם, אשר לא יחדשו במעשיהם זולתי צורה מקרית, אך השורש והצורה העצמית אין להם בהם שום תחבולה, ולא יכולת לחדשם. אז גם אם יהיו רופאים שיוכלו לעשות זאת, בני אדם --- אבל משורשי הדברים ועיקרם למגר את המחלות ברוב המקרים הם לא יודעים. וממילא הם לא יכולים לחדש שום תחבולה שתוכל לתקן את האדם בתיקון גמור.
ושורש האדם וצורתו ותכונתו וסדר חבורו, הוא החכם היודע בעניני תועלותיו ונזקיו, והטוב לו בעולמו ואחריתו בלי ספק זה רק השם יתברך. ועל זה כתוב: "אני השם אלוקיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך" אז בדרך שהקב"ה מועיל ויודע את כל אופני התועלת וגם כתוב פסוק: "אני השם אלוקיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך" זאת אומרת אני יודע בדיוק מה --- ואני מלמד אותך איך להועיל --- ה אומר ישעיהו הנביא,
שלמה המלך אומר: --- של בני אדם ולפעמים הוא צריך לייסר אותו, לפעמים צריך להחליא אותו, לפעמים צריך להפסיד אותו לתועלתו כמובן, ועל זה נאמר: "כי את אשר יאהב השם יוכיח וכאב את בן ירצה" כמו שאב רוצה את בנו ורוצה את טובתו, אז ממילא לפעמים הוא נצרך לתת עונש לבן, אז זה לתועלת הבן, אותו דבר הקב"ה כי את אשר יאהב השם יוכיח וכאב את בן ירצה, כמו שהאב רוצה את הבן שנותן לו עונש כך הקב"ה מוכיח, אבל את מי הוא מוכיח? מי שהוא אוהב, "ואין משיב דינו" זאת אומרת אין בכל הבריאה כולה שהוא חזק מכל חזק שיכול להניא אותו ממש שהוא רוצה לבצע, --- נגזר מכל דבר, ואין משיב דינו. אז אין לו שום בעיה מכל דבר לגזור דינו.
פירושו של דבר, מי ששמע את ההרצאה שלי האחרונה אז אמרתי אם נהיה ילדים טובים ונעשה תשובה - אין בעיה לקב"ה לגרום לאויבים שיתפוצצו לבד. ועכשיו בטהרן התפוצצו לבד. לא משנה שהישראלים עשו אבל, התפוצצו לבד, --- שהפציצו מחסני תחמושת ואחד מהאלופים שלהם שעשה את המהפכה התפוצץ שמה עם עוד 17 חבר'ה, אבל 27 אצל האיראנים אי אפשר לדעת כן, מה אכפת לנו, העיקר שרואים שאפשר להתפוצץ לבד.
אם הקב"ה רוצה אז בהתחלה המקורות אמרו שזה משתי בסיסים שונים, אז זאת אומרת במרחקים שונים אז איך הם התפוצצו לבד, פתאום התפוצצו לבד, אם כתוב לנו שהקב"ה חזק מכל חזק גם אם זה ישראלים ואם זה אמריקאים אם זה מהתחמושת ואם זה מטעות אנוש, אם זה פיצוצים מה זה משנה? אבל --- וזה אומר: כי הקב"ה חזק מכל חזק ודברו נגזר מכל דבר ואין משיב דינו. אי אפשר להשיב שינו של הקב"ה, אם הוא החליט וגזר- אז נגזר כמו שנאמר: "כל אשר חפץ השם עשה". מה שהוא חפץ הוא עושה ואי אפשר להניאו. רק אם זה גזרה בטיט. אבל אם זה גזרה בדם- אין מה לעשות.
ואמר ישעיה הנביא: "כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם אשר עשה את אשר חפצתי" אז הקב"ה ---
(השידור קטוע)
"ולא ישכיחהו דבר את דבר". אנחנו עוסקים בדבר מסוים אז אנחנו לא פנויים לחשוב על הדבר האחר, בשעה שאנחנו עסוקים בדברים מסוימים אנחנו שכוחים בדברים אחרים. והקב"ה מתעסק במיליארדים במיליארדי מיליארדים של פרטים בכל מיליארדי מיליארדים של אנשים וביליוני ביליונים של בעלי חיים, ולכולם הוא צריך לספק טרף והכל וכו',
"ולא ישכיחהו דבר את דבר". אז גם הוא משגיח על כל בני אדם כולם, לא מניח אותם, לא מתעלם מהם, לא ייסתר ממנו דבר מקטנה ועד גדולה מהדברים הקטנים והגדולים שלהם, ולא משכיח אותו דבר מדבר, ככתוב: "למה תאמר יעקב ודבר ישראל, נסתרה דרכי מהשם ומאלוהי משפטי יעבור" כתוב שיעקב לא אמר מעולם דבר שטות ורק דבר אמת.
כשאמר: למה נסתרה דרכי מהשם ומאלוהי משפטי יעבור? ומביאים פה את הפסוק להראות שהשם טוען עליו: למה תאמר יעקב ודבר ישראל, למה נסתרה דרכי מהשם, וכי נסתר ממני משהו? וכי ממני לא יהיה משפט? יעבור המשפט בלי שאני אדע? "ואמרת אם לא ידעת ולא שמעת השם בורא קצות הארץ, לא ייעף ולא ייגע, אין חקר לתבונתו". הקב"ה הוא צמצם את העולם, וברא אותו מקצות הארץ, ואין אצלו מצב של עייפות של יגיעה, אין מצב כזה, וגם אין חקר לתבונתו, לא תוכל להבין כלום אפס קצה מתבונתו.
שלא נדבר שלהבין את המולקולה והרכבה אנחנו לא יודעים, זה חלקיק קטן שבגוף, כמו שכן להבין את המורכבות של כל דבר, רק לחשוב איך אפשר לסלול מוח, איך אפשר לסלול מוח? אם זה חלק רך וחלק נוזלי וחלק בשרי, --- מה זה איך זה? פיצוצים. זאת אומרת זאת אומרת זאת אומרת אין חקר לתבונתו.
והחמישי: שאין ביד אחד מהברואים להועיל את נפשו ולא להזיקה, אף אחד לא יכול להועיל --- וגם לא יכול להזיק לנפשו. --- איך אמרתי שהרצאה האחרונה, אבל מי שישמע יתעלף מצחוק. יש משנה שאומרת שאדם נוצר בעל כורחו נולד בעל כורחו חי בעל כורחו מת בעל כורחו --- חי בעל כורחו, ---
עד שיום אחד לפני כמה שנים קיבלתי טלפון מאחד שאומר לי שאני אבוא להציל את הבן שלו כי הבן שלו ניסה להתאבד שלוש פעמים, --- כוח לשמור עליו שאני ישכנע אותו לא להתאבד. אי אפשר להבין את ההמשך--- בקיצורו של דבר מה אני אגיד לאחד כזה? --- אז אמרתי לו תשמע, הקב"ה אוהב אותך ממה שאוהב אותי, לה! --- איך זה בה בעל כוחך אתה חי, הרי אדם יכול בכל רגע להתאבד וגמרנו הוא לא חי, כך אומרת המשנה, אתה מת למות והקב"ה אומר לך לא! אתה תחיה! אני לא רוצה אותך מת, אומר לך אתה תחיה, אתה תחיה, אם לא היה לוקח אותך, אבל אתה רוצה ללכת והוא לא רוצה סימן שיש לך עתיד ויש לך תקוה, הוא רוצה משהו, אז למה אתה לא מבין? מה פעם אחת פעמיים שלוש פעמים כמה פעמים אפשר להסביר לך? הוא לא רוצה שתמות הוא רוצה שתחיה. הבן אדם קנה את זה, אחרי שבועיים צלצלתי לאבא אמר שאומר לחב"ד כבר, התחזק ושומר שבת וזה ופה ושם, אני לא יודע מה היה מאז, אתה
אבל שהקב"ה רוצה שתבין משהוא, אז הקב"ה –
(השידור קטוע)
וגם לא לזולתו – אדם לא יכול להועיל לנפש חברו וגם לא להזיקה, כי השם לא גזר, כי אם ברשות הבורא יתברך, רק אם יש רשות מהבורא יתברך- אז יכול לצאת לפועל מה שאדם בחר לעשות לעצמו או לזולתו בן להיטיב בין להרע. כי העבד, כשיהיה לו יותר מאדון אחד, כל אחד מהם יכול להועילו, לא יתכן לו לבטוח על אחד מהם.
יש עבד יש לו כמה אדונים, נגיד יש לו שלושה אדונים, כל אחד מהם יכול להועילו, אז כל אחד יכול להועיל אותו במשהו, אז לא יתכן שיבטח באחד מהם, למה? מפני שמקווה התועלת מכל אחד מהם. כי כל אחד יכול להועיל לו אז הוא מקווה לתועלת מכל אחד מהם.
ואם יהיה אחד מהם יכול על הגדלתו יותר משאריתם. ואם אחד ויש לו דוקא אפשרות גדולה יותר להיטיבו ולהועילו יותר מאחרים- אז יהיה חוזק ביטחונו בו כפי יכולתו. במי יבטח יותר? במי שהוא יודע שיש לו את המסוגלות ויכולת יותר. אף על פי שהוא בוטח בשאריתם. כי גם הם יכולים להועיל משהו. כמו שאחד יכול להלוות לך סכום של מיליון, אבל יש עוד כמה אחרים שיכולים לתת לך 100 אלף ועוד 100 אלף, אז אתה בוטח יותר במיליון, ואתה לא מזניח גם את אלה של ה- 100 אלף.
ואם לא יוכל להועילו ולהזיקו כי אם אחד מהם בלבד, על כורחו יבטח עליו לבדו. כי אין לו על מי לבטוח, כי אם יש לו רק אחד לבדו- אז הוא יבטח בו, מפני שאינו מקבל תועלת מזולתו, כי אין דבר כזה. וכן כשירגיש האדם שלא יועילנו ולא יזיקנו אחד מהנבראים אלא ברשות הבורא יתברך.
עכשיו לסיכום: וכן כשירגיש האדם שלא יועיל ולא יזיק לו, אחד מהנבראים כמו שלמדנו--- אלא ברשות הבורא יתברך. זאת אומרת: אם רוצה להועיל או להזיק לו --- הולך לפלוני, אחד עושה לו רשימה יש לו כתובת בחוץ לארץ ללוס אנג'לס ואומר אני אלך לזה ואני אלך לזה, ואני אלך לזה, אז הוא מחליט מה הוא מחליט? שאלה הוא יכול לבטוח בהם שיתנו לו כסף, אז הוא מחליט והולך לכתובות. ומה כתוב: "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה".
אז כשאני יצאתי לחוץ לארץ לימדו אותי את הפסוק לא כמו שכולם מבינים, אל תבטחו בנדיבים נקודה זהו אין טעם. בבן אדם שאין לו תשועה- דוקא שמה תקבל , דוקא ממי שאין לו תשועה- שמה תקבל. זהו, אין טעם, בבן אדם שאין לו תשועה- שמה תקבל. דוקא ממי שאתה לא מצפה- שמה תקבל. הקב"ה מראה לך שאין בטחון בבני אדם.
הפרוש פה: אל תבטחו בנדיבים – למה אל תבטחו בנדיבים? בבן אדם שאין לו תשועה בעצמו. איך אתה בוטח בו? הוא בעצמו תלוי בהשם יתברך, הוא לא יכול להושיע אותך מצחיק מעליב, על מה הוא מדבר, כתוב במפורש: מה שאנחנו אומרים, ממילא אם הוא לא יכול להזיק הוא לא יכול להועיל ללא רשות הבורא יתברך, אז האדם החכם ישוב לבו מיראתם – לא יפחד מאנשים, ולא יקווה להם,
ויבטח על הבורא לבדו, כמו שנאמר: "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה". --- כי הוא לא יכול להועיל ולא יכול להזיק בעצמו כמו שלמדנו עכשיו, אז ממילא במה אתה בוטח? "ברוך הגבר אשר יבטח בהשם והיה השם מבטחו, זה מה שאתה יכול לבטוח. "וארור האיש אשר יבטח וארור הגבר אשר יבטח" אם הוא בוטח באדם ושם בשר זרועו- אז האדם הזה הוא ארור למה? אין בטחון רק בהשם יתברך.
דבר שישי: שידע רוב טוב האלוהים על האדם, ומה שהתחיל אותו בו מרוב החסד והטובה. כרמה טוב הקב"ה "טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו", צורך שיהיה אליו- אם תאמר שיש צורך לקב"ה לברוא גם צורך אליו מה שהוא ברא ברואים, אלא רק מכח הטבה, אך נדבה וטובה וחסד, כמו שמבואר בשער הבחינה מן הספר הזה.
וכמו שאמר דוד עליו השלום: "רבות עשית אתה השם אלוקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר. כמה אפשר לדבר ולדבר? כמה נפלאות והמחשבות שלך אלינו. וזה דבר נוסף שאנחנו רואים שהקב"ה מטיב לאדם אהבת חינם מעצם זה שהוא ברא אותו.
נסכם את הכללים האלה:
שהבורא יתברך מרחם על האדם, והוא מקור הרחמים בעולם, ואין מרחם זולתו.
דבר שני: שלא מתערבים עם הקב"ה אופני התועלת וההיזק של האדם, ורק הוא יודע כפי ברא אותנו איך לתקן אותנו, והתיקון יכול לבוא על ידי הועלה מה שאנחנו קוראים תועלת אצלנו, יכול להיות על ידי הפסד יסורים ותוכחת שזה גם כן עניין תועלת שהקב"ה עושה בנו לתקן אותנו.
דבר שלישי: שהוא חזק מכל חזק, ודינו נגזר מכל דבר, ממילא שום דבר לא ישוב ריקם, אם הוא החליט אין מי שיניא אותו , אז לכן אני יכול לבטוח שמה שהוא הבטיח ואמר שיעשה למי שיעשה מה שהוא אמר לעשות- אז אני בטוח ב- 100% שהוא יקיים. כי הוא חזק מכל חזק ואף אחד לא יכול למנוע ממנו את מה שהוא הבטיח את ההטבה, ובפרט אחד שהוא מרחם ובפרט שהוא רוצה להועיל, ובפרט שהוא חזק, אחד שאני יכול לסמוך לבטוח בו בקב"ה. וגם הדבר שהוא מנהיג את כל הברואים כולם משגיח עליהם, לא מתעלם, ולא נסתר מעיניו כלום ולא שוכח שום דבר, ולכן, יכול להיות בטוח שמה שהוא הבטיח יגיעני, ואני לא אחשוש שאולי הוא שכח אותי.
אספר לכם סיפור:
(השידור קטוע)
--- לא על ידי אחרים ו-שיטרחו עד הסוף לזכות את הרבים, והם החליטו שהם עושים ככה, הם עשו את ההרצאה, הרצאה היתה אדירה, היה שמה פיצוץ, "בהיכל התרבות" סייעתא דשמיא" גדולה, וב"ה בירכתי אותם שמה ברבים ואמרתי שהן תרמו את ההרצאה וטרחו ועשו ופה ושם. ואחרי תקופה קצרה מגיע אלי האבא ואומר לי תשמע, ברו השם אשתי בהריון ויש לה תאומים, אחרי 24 שנים, ואומר ולמה אני אצלך? ואמר שלצערנו הרב זה שלושה ימים לא שומעים אותם.
אז הבנתי שיכול להיות פה משהו שהשם ירחם, אז קודם אמרתי לו ישתבח הבורא – אתה רואה שהבורא לא שכח אתכם, אם חשבתם שהקב"ה דילג מעליכם ולא זוכר ולא שומע את התפילות שלכם והכול- קודם כל הקב"ה חייך לכם, הראה לכם מה? אני נמצא אני קיים אני יודע הכל בסדר, מה רציתם אחד? הנה קיבלתם שתים. אז קודם כל לשבח שהקב"ה משגיח עליכם ואין שום בעיה אז קודם כל החיוך הזה של הקב"ה שווה עולם, שאדם שהקב"ה מסתכל עליו זה שווה עולם.
אי אפשר להגיד להם את אופני התועלת, שיכול להיות שהתועלת לפעמים יהיה הפוך. אז אמרתי שאני אברך וברכתי, וכמובן שזה לא עזר והפילה את השניים. אז זאת אומרת: הקב"ה הראה להם שאם חשבתם שאני לא רואה לא שומע? אני רואה ואני שומע, אבל אם אתם ראויים או צריכים או זקוקים- אני מחליט. ואני יודע שאתם לא, אז ממילא אם אתם לא - אז הוא לקח בחזרה. מה קרה אחרי שנתיים? האישה מתה מסרטן.
(השידור קטוע)
--- למה הוא נפטר? שלא היה לו ילדים, חשוך בנים - נחשב כמת. אז על האדם גדרת מות, איך פטרו אותו ממות? לא נתנו לו ילדים, ואז הוא נחשב כמת. אבל הוא כל כך הפציר בקב"ה והוא ביקש, אז נתנו לו בן, אז חזרה הגזרה אליו והוא מת. אז לפעמים לא צריך להתעקש יותר מידי.
לפני חודש הגיעה אלי אמא ובת, והן בוכות, הבת נולדה בלי רחם, הבת נולדה בלי רחם, היא רוצה שאתפלל שיהיה רחם. אמרתי לה: זה קצת מוגזם נכון שהיה כבר בטבע שהקב"ה ריחם על רחל אמנו לשרה אמנו את רחמה, אבל אני עדיין לא מעז לעשות דברים כאלו.
ודבר שני --- למה הקב"ה לא נתן --- ככה וככה ונתתי דוגמאות כאלה ואחרות, ואמרתי לה אם אתם רוצים שאני אברך אני רוצה אישור מהרב קנייבסקי, תלכו לרב קנייבסקי ותספרו לו את הסיפור ופה ושם, אז הם אמרו שהן כבר היו אצלו, אז הוא אמר להם: עוד לפני שאין מה לעשות במצב כזה, --- כו' וכו' זאת אומרת: לפעמים, לפעמים אדם לא יודע מה התועלת שלו, והוא רוצה להתעקש, אז עד גלגול מסוים היו לו מספיק ילדים --- ועכשיו הוא בא לתקן משהו מסוים, אדם מתעקש אז הוא צריך להתפלל, אם השם נתן ואם לא נתן לא נתן, ולפעמים הפצרה יותר מידי יכולה להיות --- מה שלא מצפים בכלל. לכן, צריך לדעת שהשם משגיח על כל בני אדם כולם, לא יניחנו לא יתעלם ממנו --- לא ישכיחנו דבר בדבר
(שידור קטוע)
אז לכן אנחנו מייעצים לעשות הרצאה, שהזכויות יהיו, לעשות מניה, שהזכויות יהיו, וב"ה בחלק מהמקרים ובהרבה מאוד מקרים-אנשים נושעים, אבל, זה בריבוי זכויות, כי זכויות יכולות לשנות גזרות,
שאלה: (לא ברור)
הרב: נכון, אסור להגיד ביקש, אבל מתחנן,
שאלה: (לא ברור)
הרב : נכון --- אשר לפעמים אופני התועלת --- בקב"ה שהוא דוקא --- למה כי אז יהיה חורבן לעם ישראל, זאת אומרת: יכול להיות שהוא ירויח הוא, אבל עם ישראל יפסידו, כי אז לא יחרב בית המקדש כי מי יבנה אותו, ואם חלילה אם תהיה גדרה- הוא לא ישפוך חמתו על נעצים והאבנים, וממילא זה יפגע בישראל.
שאלה: (לא ברור)
הרב: אני יגיד לך, אני יגיד לך למה? משום שכתוב בהתחלה: "בעת ההיא" מזה בעת ההיא? הוא החליט בעת ההיא? שהוא כבש את עוג וסיחון, ועוג וסיחון שמעבר לירדן- ישבו שמה שבטים, שתיים וחצי שבטים, אז --- אמר, אז לכאויירה זה חלק מארץ ישרואל, אז אם זה חלק מארץ ישרואל ואני נכנסתי כי אני נלחמתי בעוג וסיחון אז אולי כבר נפתח, אז אפשר להטיל את הנדר של הקב"ה, מי שמטיל מקצתו הוא יתיר את כולו, אז הוא התפלל והפציר
שאלה: (לא ברור)
משה רבנו היה באילת ובעציון גבר, כן. זה מלמד שאילת זה לא מארץ ישראל, ---
דבר חמישי: שאין ביד אחד מהברואים להועיל את נפשו ולא להזיקה ולא לזולתו. שאם יהיה אחד מהברואים. לא להועיל את נפשו ולא להזיקה, ולא לזולתו, זה מה שהארנו פה אם הבחורצ'יק הזה שמדבר, שאף אחד לא יכול אפילו להזיק את עצמו, בלי רשות הבורא, כי אם הבורא יתברך ייעד שיהיה לו יותר מאדון אחד כל אחד מהם יכול להועילו, לא יתכן לו לבטוח על אחד מהם--- יבטח רק באחד, וכל זה לא נמצא אלא באחד בקב"ה ואין לבטוח בזולתו למה? כי אתה יודע ומרגיש כבר שלא יכול להועיל לך או להזיק לך אחד מהנבראים בלי רשות הבורא- אז למה צריך לסמוך על הברואים אם אתה יכול לסמוך בבורא --- אז למה לך לבחור מאיפה זה יבוא? תניח בידי הבורא, ואת מה שהוא רוצה להביא הוא יביא,
ועל זה נאמר: "לא תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה". --- כי הוא לא יכול להועיל ולא יכול להזיק בעצמו כמו שלמדנו עכשיו, אז ממילא במה אתה בוטח?
דבר שישי: שידע רוב טוב האלוהים על האדם, שהרי הבורא ברא את העולם יש מאין, שהוא לא חייב לאף אחד כלום, אז זה הטבה כזאת גמורה, אתה לא הייתה ראוי לכלום שאתה קיים בכלל, ולא חיב לך שום דבר, כל מה שהוא נותן לך זה הכל הטבה גמורה, אז למה שהקב"ה ירע לך, הרי הוא ברא את העולם להיטיב, אז ודאי שלא תצא רעה מאת השם לאדם אם לא בחשבון אם לא לתועלת האדם?
כמו שאמרנו: האמא רוחצת ומחתלת וקושרת את הילד והכל, והילד בוכה, היא מיפה אותו דואגת לו --- ולא תמיד מתאים לו, והוא בוכה, אבל מה היא עושה? כל זה לתועלת. אותו דבר הקב"ה לפעמים מקפל אותנו --- ככה הוא ככה , כמה טיפות דם יצאו ממנו, תוך כמה זמן זה יגליד וכן הלאה,זה על קוץ יושב בית דין, ושאר דברים על אחת כמה וכמה. אז רק אם מכריזים מלמעלה --- נוקף, --- הכוונה על ידי קוץ.
אז אחרי שאנחנו רואים את כל הדברים האלה, --- לנו שהיחידי שאנו יכולים לבטוח, שההשתדלות שלנו לא תועיל שום דבר, אלא רק הזכויות שלנו יכולות להועיל לנו, והקב"ה --- גם אם יש רשימה שחורה אפשר לקרוע אותה ברגע, עושים תשובה, מוחקים את הרשימה, קורעים את הדף, פותחים דף חדש, כמו שנולד דמי מתחיל הכל מחדש. לקב"ה אין בעיה, רשימות שחורות מוחקים צ'יק צ'אק,
שאלה (לא ברור)
הרב: אם הוא יעשה את כל תנאי התשובה כמו שכתוב בספרים- אז הוא יכול להיות סמוך ובטוח , או אם הוא לא יודע אם הוא עשה ושהוא לא למד בכלל מזה תשובה- אז הוא ימתין ויראה אם תשובתו התקבלה, ואם הוא יקבל על זה שהיא לא התקבלה.
והדבר שביעי: שיתברר אצלו כי יש לכל ההוויות שבעולם הזה מעצם ומקרה גבול ידוע, ולא יוסיף ולא יגרע על מה שגזר הבורא יתברך בכמותו ואיכותו וזמנו ומקומו, אין מרבה- למה שגזר במיעוטו, ואין ממעט- ממה שגזר ברבותו, ולא מאחר- למה שגזר להקדימו, ולא מקדים- למה שגזר לאחרו. זאת אומרת: צריך שיתברר אצלנו שכל מה שברא הקב"ה הוא --- בעולם, בעצם מקרה יש בהם גבול ידוע, כל הנבראים יש להם גבול ידוע, וזמן ידוע, ויש להם תפקיד ידוע, ואדם לא יכול להוסיף או לגרוע ממה שגוזר הבורא, אם זה בכמות ואם זה באיכות---
(השידור קטוע)
שפעם אחת הוא עשה ניסיון ש --- זה יותר גרוע מהעני, אז הוא החליט ללכת כברת דרך, כיסה את עיניו בתור עיור, בשביל שיוכל להרגיש כמה שיותר קשה וכשהוא עלה, כשפתח את העיניים הוא עבר מעל אוצר, והמשיך ולא ידע מזה. זאת אומרת: המזל שלו לא יעזור שום דבר, והוא אמר שאם היה מוכר נרות, המזל שלו היה כזה שאם היה מוכר נרות- ומתי מוכרים נרות בלילה, אז השמש לא היתה שוקעת, מרוב שהמזל שלו מכריע הוא לא יוכל להתפרנס ---
יש אנשים שהמזל שלהם המסוים לא ישתנה. זה מה שכתוב: מה שהקב"ה החליט על --- לא תוכל להרבותו ולא ממעט ממה שגזר ברבותו. ואם אחד השם החליט להרבות בו- לא משנה מה, אם ירצו כל העולם למעט לו, לא יוכלו, כל העולם י --- עצה –לא יוכלו, מה הראייה? עם ישראל, הקב"ה יחליט שהעם הזה יתקיים, כל העולם בכל הדורות, בלי הפסקה, כל הזמן, רוצים למחוק את העם הזה, "לכלותינו והקב"ה לא מניחנו בידם".
זאת אומרת: זה תלוי אם הוא מניח או לא מניח. אז אם הוא לא מניח תגידו לי , כמה יש יהודים? בכל העולם שבע מיליארד? שבע מיליארד לא יכול על 13, אתם יודעים כמה צריך על בן אדם? 100איש זה מספיק על בם אדם, יש פה הרבה יותר ולא יכולים, שונאים שונאים, --- אז איך הם לו יכולים? לא שנה שנתיים, שלושת אלפים שלוש מאות שנה, --- אם הקב"ה רוצה - אי אפשר למעט, אי אפשר. יש דוגמה יותר טובה מ---
(השידור קטוע)
הרי תמיד שיש ממלכה גדולה וממלכה קטנה, הממלכה הגדולה רוצה לבלוע את הקטנה, אז הברירה שעומדת בפני הקטנה? מה הברירה? או שהם נלחמים עד הסוף, עד טיפת הדם האחרונה, שזה נקרא מדין יאוש או מדין יאוש- שהם התייאשים ואומרים יותר טוב לחיות ו-נבלעים בתוך הממלכה הגדולה מתבוללים וזהו וככה הם שורדים. אז או שהממלכה כותשת אותם בגלל שהם החליטו להפקיר את עצמם, --- והגדולים והחזקים לנצח, או שהם מתייאשים.
אלה שני הדינים שאנחנו מכירים, דין יאוש ודין הפקר, אז ישראל תמיד היא האומה הקטנה והאומה הקטנה ותמיד כל האומות רוצים לכבוש ולהילחם אתם? אז איך הם נשארו? הרי הם לא השתמשו לא "ביאוש" ולא "בהפקר", אז מה הפטנט של עם ישראל אה? מה הפטנט? הפטנט של עם ישראל זה מפסח, הם יודעים בדיוק בדיוק, היהודים מבטלים את הגויים, איך אנחנו אומרים? "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי, דחזיתיה ודלא חזיתיה, דבערתיה ודלא בערתיה, לבטיל ולהוי כעפרא דארעא."
אז אנחנו אומרים: כל גוי וגוי --- מסטלבטים עליהם עושים בדיחות. פעם היה גוי טורקי וערבי ויהודי --- כל פעם איך עם בדיחות עם צחוק עם זה, עם שינוי שאנחנו ממלכת כוהנים וסגולה וכל הזמן משמנים את עצמם ומבטלים את הגויים, --- זה לא הגיוני זה רק אם ה החליט שמה? "שאי אפשר למעט את מה שגזר ברבותו" ---
(שידור קטוע)
אז לכן --- איפה שהוא לא יכול להגיע, זאת אומרת: אם אתם רואים שהם יורים טילים והם יורים טילים- והקב"ה, הם רוצים למעט מעם ישראל, הקב"ה לא מוכן לוותר,
שאלה: (לא ברור)
הרב: נכון נכון ואף על פי כן, ואף על פי כן שלא עשה מעשים טובים- אז אמרנו שהקב"ה מרחם, (40:57)
השואל: בשואה הקב"ה מעט
הרב: זה כבר אחרי שהקב"ה מחכה --- מאדם ועד נח 10 דורות, אז הקב"ה ראה שהם לא מבינים עניין-עשה מה שעשה מנח ועד אברהם, גם כן, ואז נשתף שליש עולם וכו' וכו', ואז דור הפלגה, הקב"ה ממתין עד במצטברים כל כך הרבה- אז הקב"ה פוקד. גם שמה זה היה אותו דבר, והמספר שש מיליון זה 10 פעמים 600 מאוד כנגד עשרת השבטים --- מכל מקום הבורא ממעט ממה שגזר ברבותו, ולא מאחר ממה שגזר להקדימו- אי אפשר לאחר את מה שהוא גזר להקדים, אם הוא גזר להקדים משהו- אפשר להקדים את זה. אם הוא החליט הפוך להקדים- גם כן אמרנו מה שמקדים אי אפשר לאחר, ומה שאחר אי אפשר להקדים.
זאת אומרת: ממילא ההשתדלות של האדם לשנות מצב היא מצחיקה. כתוב בספרים: "שהגזרה לועגת להשתדלות", הגזרה עומדת בצד רואה בן אדם משתדל- מתעלפת מצחוק. למה? הגזרה יודעת, והוא מתאמץ , והיא לועגת על ההשתדלות, ההשתדלות צריכה להיות תמיד בכוון הרוחני בלבד, מהכוון הרוחני תוכל להשיג אם אתה ראוי ואם זה מתועלת שלך ואם השם יודע מצה אתה צריך.
(השידור מקוטע)
ואתה יודע כמה הקב"ה יכול לפעול בשביל לעשות? --- שרבא פעם אחת בא אליו עני, והעני בא אליו ושאל אותו: במה אתה סועד? אז העני ענה לו: בתרנגולת מפוטמת וביין ישן, אמר לו אתה לא --- בטירחא דציבורא? אתה לא חושב שאתה מגזים מה שאתה מבקש? אני בעצמי מה אוכל –קטניות, אתה רוצה שאני אביר לך תרנגולת מפוטמת ויין ישן, מאיפה אני אביא... אז הוא אמר לו: וכי משלך אני אוכל!? אני אוכל משולחנו של הקב"ה! אתה בא אלי הביתה ואני שואל מה אתה רוצה לאכול ואתה גם קובע לי --- זה לא חוצפה?
ומה קרה? דופקת אחותו אחרי 12 שנה ועם מה היא נכנסת? תרנגולת מפוטמת ויין ישן. מה היה לרבא? --- אז הבטחון של הבן אדם, שהשם זן את האדם בעתו ונותן לו את מה שהוא צריך ורוצה, מי שבוטח בהשם, מי שיודע שהוא אוכל משולחנו של הקב"ה- גם כשהוא אוכל אצל מישהו, הוא יודע שהוא לא אוכל משלו, הוא אוכל משל הקב"ה, אדם כזה רבותי בטוח מקבל כל מה שהוא צריך בכל מצב.
אז זה בטחון שאפילו רבא התפעל ממנו, --- שברור שאחותו של רבא לא היתה גרה קרוב--- כי אם היתה גרה קרוב אליו - אז מדוע 12 שנה היא לא הגיעה אליו? --- אז בשביל הארוחה שהוא צריך לאכול האדם שצריך להיכנס אצל רבא- הקב"ה גם מלפני כמה זמן שבוא שבועיים חודש --- היא צריכה לצאת לדרך ולהגיע בתזמון מתאים מתי שהוא רעב ורוצה לאכול בדיוק בזמן. אז מה יותר פשוט מלבטוח בהשם יתברך?
אז הבריאה של כל הגזרות הקודמות בידיעת הבורא סיבות, שמתקבלות בידיעת הבורא – יש סיבות ולסיבות סיבות. ולסיבות סיבות. בסיבה המסובבת סיבה. המסובבת סיבה. המסובבת סיבה. המסובבת סיבה. כל יכולות להיות אלפי סיבות עד שמגיעה הנסיבה שתביא לך שתעניק לך תעשה לך וכן הלאה. --- השם יודע מה אתה תעשה בשעה הזאת, אם תחזר בתשובה, אם לא תחזור, --- לכן יש לו בחירה ולכן הוא יודע מה תבחר ---
שאלה: (לא ברור)
הרב: אני החלטתי שיבואו כמה אנשים לשיעור ואני לא החלטתי מי יבוא, כל אחד בחר לבוא ולא לבוא. אבל הוא יודע מי יבוא ומי לא ומי ישן ולמה ישן, והוא יודע --- אז לכן, הקב"ה יודע ולא מחליט. ובגלל הידיעה הזאת- הוא כבר מכין הכל סיבה סיבות, אבל זה כל כך מדהים איך הוא מכין, אז כשהוא מכין, כל סיבה תלויה באלפי סיבות, מאלפי סיבות. דוגמה אחת עכשיו לשעות, --- אז הוא סוגר את החשבון, אז מה לעשות היא צריכה לקום ---
(איכות השידור גרועה ביותר)
הכל ממסובב הסיבות, אחר כך הוא רוצה להגיע בזמן, כי הוא חושב שתלוי בו, --- יש סיבות לחשבון למה הוא צריך --- ועל מה הוא צריך לחזור וכן הלאה. אתה מבקש מחילה--- אז בואו נראה, בואו נראה איך זה עובד עם הסיבות, תשמעו: למה היה בתחילה פרח ואחר כך ציץ ואחר כך שקדים? למה לא נתהוו בתחילה השקדים כאשר הן מתהווים כעת? למה צריך את המסלול הזה: קודם כל פרח אחר כך ציץ ואחר כך שקד? מה התכליס? אתה רוצה שקד שים --- שקדים, מה בתכליס? אתה רוצה גאולה? שים ישר גאולה. מה אתה רוצה אומות העולם. --- למה צריך תהליכים ותהליך ותהליך וסיבי סיבות?
על זה אמר: שכך דברי חוכמתו יתברך שיתהווה כל דבר על ידי סיבות קודמות --- בטבע. אז הקב"ה החליט שהעולם יתנהג בסיבות טבעיות מה שאנחנו קוראים שזה נס כמובן, אבל במהלך טבעי כזה סיבה קודמת לסיבה.
עכשיו מי שאינו מתבונן בתוך עצמו- הוא חושב בלי התבוננות, שהסיבה היא חלושה וקלה, אבל בואו תראו מה שכתוב כאן:
מי שאינו מבין ענייני העולם יחזוב: , כי הסיבה המתחדשת היא מחייבת שינוי העניינים והתהפכותם מעניין אל עניין.
אבל אומר לא לא הסיבה, לא הסיבה היא הגורמת, כמו שאומרים, פלוני אלמוני מה קרה לו? מה היה לו? היה לו מחלה? מסכן הוא נפטר.
מה הם מבינים: המחלה הכריעה אותו, מה פתאום מה פתאום מה פתאום?
שואלת הגמרא: כריסא --- רגלו או רגלו --- כריסא – מי סוחב את מי? הכרס סוחב את הרגליים או הגליים סוחב את הכרס? מה אתם אומרים?
שאלה: (לא מובן)
הרב: הכרס, מה נראה כשאדם הולך מי סוחב את מי? רואים שהרגליים סוחבות הכל---
(השידור קטוע)
ולא מצליח למצוא זיווג, --- ומבקש ברכה, ואמרתי בעזרת השם תלמד שעתיים שלושה חודשים ונתתי לו ברכה, אחרי איזה חודש או חודש וחצי, ברוך השם הברכה שלך, אני עומד להתארס. אמרתי לו זה לא הברכה, זה לא הברכה, רק מה? --- הקב"ה לפעמים.. --- סיבה כזאת או אחרת --- תלך לפלוני אלמוני תבקש ברכה ושמה אתה תיוושע, אומר לי, מה פתאום אל תשחק אותה --- זה רק הברכה! אמרתי לו, אני מבטיח לך שלא, אתה רוצה לראות שאני צודק? בת כמה היא? אמר לי בת 18, אמרתי אתה רואה, ממתי אתה בשידוכים? מלפני שש שנים בת כמה היא היתה? בת 12 אז איך אתה יכול להתחתן, אז היו חייבים לחכות, עד שהקב"ה החליט שהסיבה האחרונה לגרום שבעצם זה לא הסיבה, --- שזה יהיה על ידי סיבה, הוא עשה שהסיבה האחרונה תהיה על ידי זה. למה הקב"ה מעדיף שפלוני יברך אתכם? בשביל לראות שמי שקרוב אצל הקב"ה- הקב"ה שומע, אבל זה לסיבה אחרת שמי שקרוב זה שמרויח אבל לא זה שגורם, בסיבה חלושה ונקלה מהיותה ממנה שנוי או חלוף בעצמם.
הנה אנחנו רואים גרגיר אחר קטן, האם יתכן שמגרגיר אחד קטן מצמיח ג'ונגל? מי שיכול להגיד שטמון כח בגרגיר הזה שיצמיח --- יצא ממנו עץ, בדרך כזאת טבעית או אחרת. וכן נאמר בהיות האדם ושאר החיים מטיפת הזרע. איך יכול להיות שבן אדם נוצר מטיפת זרע? זה לא יאומן כי יסופר, --- אדם מטיפה שהיא לחוח לחות: איך מלחות נהיה גולגולת? איך מלחות נהיה ציפורניים? איך מלחות נהיה עצמות? איך מלחות נהיה דם? איך מלחות נהיה בשר? איך נהיה עור? איך נהיה איברים מצוירים? כליות כבד לב? הרי כל אחד מורכב אחרת, איך זה נהיה מטיפת זרע? איך מטיפת דם קטן יוצא לויתן? איך יכול להיות?
וטרדת הנפש להקדים מה שאיחר הבורא יתעלה, אדם מטריד את נפשו להקדים מה שאחר הבורא יתעלה. אם השם החליט לאחר משהו --- לאדם, מה אתה מטריד את עצמך להקדים --- שיבוא בזמן? כל עת וזמן לכל חפץ --- עד השמים. זה כמו אחד במחכה לאוטובוס והאוטובוס מאחר, אז הוא עומד בתחנה ולא רגוע והוא מאחר, אז מה הוא אומר הוא בלחץ ורוצה להקדים --- אז מה הוא עושה? הוא הולך תחנה אחת קודם, אתה מקדים את --- ואם גם תעלה תחנה אחת קודם לא תגיע לאותו מקום שאם הייתה נשאר כשהיה מגיע? או שאחד אומר תשמע- אם זה לא מגיע אני מתקדם ברגל, אז הוא מתקדם, אז מה הסיפור? אז תתפוס אותו בתחנה הבאה במקום שתחכה, זה לא אותו דבר?
אז זאת אומרת: טרדת הנפש להקדים מה שאיחר הבורא יתעלה, ולאחר את מה שהקדים, ולהרבות מה שהמעיט, ולהמעיט מה שהרבה בקנייני העולם, מבלי סבב אל קיום מצוות עבודתו וקיבול תורתו חלישות ההכרה באמיתת ידיעתו וסכלות מהבין טובות הנהגתו. באמיתת ידיעתו וסכלות מהבין טובות את הנהגת הקב"ה. זאת אומרת לסיכום עתה: אומר לנו רבינו בחיי, כשאדם רוצה --- משהו- זה רק על ידי קיום מצות עבודתו וקיבול תורתו של הקב"ה. ואם זה לא בדרך הזאת- אלא השתדלות מעשים חומריים תחבולות תכסיסים, קומבינות וכל הדברים- זה חלישות בהכרת אמיתות הבורא שיודע ממנו, שמבין כל צרכיו וכו', --- ובסכלות ולהבין את הנהגתו של הקב"ה, שהוא פועל מה שהוא כרגע במצבו הכי
טוב בשבילו, אז אין טעם לא להקדים לא לאחר --- אם כן לא נתן לנו אלא להניח עצמנו ביד הבורא יתברך ב100% וכל ענייני השתדלות החומרית הגשמית וכל ענייני העולם, רק בשבר אחד לא- קיבול תורתו וקיום מצוותיו, שככל שנוסיף יותר, ימהר ויחיש לנו הטבות שאנחנו ראויים לקבל אותם. אבל אם נתאחר מעבודתו יתברך- יתאחר לנו קבלת השברים שאנחנו ראויים. לדוגמה: אדם ראוי למעלה מסוימת, אז אם הוא לא פועל להשיגה- הוא לא יקבלה, אבל אם הוא ישתדל- אז הוא יקבלה מוקדם יותר.
לדוגמה: אדם רוצה להיות רב, אז אם הוא הולך לעבוד בטוריה, הוא יהיה רב? אז הוא 20 שנה עבד בטוריה הוא יהיה רב? לא, אבל אם הוא אבל אם הוא --- תוך שנתיים שלוש ללמוד את כל הדינים והכל- אז הוא יוכל להיות. אז זאת אומרת: שהמעלה הזאת שהיתה מיועדת לו תגיעהו כפי השתדלותו בקיום התורה ומצוותיה, אבל אם לא כל טרחתו לשווא.
הוא אומר למה אני עובד בטוריה ולא נהיה רב? עד שהוא נהיה כמו הוא אומר "רב טוראי". השואל: מה שאנחנו אומרים זה שיש בנו את הכח לשנות הכל, הרב: נכון, נכון, נכון, נכו, אין בעיה תתפלל, משה התפלל ולא נענה, זאת אומרת לא כל מה שאתה מתפלל, אבל להתפלל אתה צריך הלואי שנתפלל כל היום, שנזכור שאנחנו תלויים הקב"ה ומבלעדי הפניה אליו- אין שום תועלת ---