מהות השבת והשמחה בה - חלק טו - שירות ותשבחות בשבת | הרב אמנון יצחק

נציב יום: גילה בת רומיה תצא מן הניתוח לשלום לחיים טובים ובריאים אמן ואמן.

אנחנו ממשיכים 'מהות השבת והשמחה בה' חלק טו.

המַעֲלַה בסְגֻלַּת הַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת לְהשי"ת בְּשַׁבָּת הַמַּלְכָּה

תַּכְלִית יוֹם הַשַּׁבָּת – לָשִׁיר, לְשַׁבֵּחַ לְהשי"ת

הִנֵּה המַעֲלָה שֶׁל הַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת לְהשי"ת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה מְאֹד, מִפְּנֵי שֶׁהיום הזה יוֹם מְיֻחָד לָשִׁיר לְשַׁבֵּחַ וּלְהוֹדוֹת לְהשי"ת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַסְּפוֹרְנוֹ בְּפֵרוּשׁוֹ לַתְּהִלִּים (פרק צב) עַל הַפָּסוּק: "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת", כַּוָּנַת השי"ת בְּמִצְוַת יוֹם הַשַּׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁיּוֹם זֶה הוּא טוֹב לְהוֹדוֹת לַה' עַל כָּל הַטּוֹבָה וּלְזַמֵּר לִשְׁמוֹ עֶלְיוֹן, הַמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּעֵת צָרָתָם. וְכֵן כָּתַב בְּסֵפֶר "תּוֹרַת הַמִּנְחָה" (דרשה סג) שֶׁכָּל טוֹבָתוֹ וְעִנּוּגוֹ שֶׁל יוֹם הַשַּׁבָּת הוּא לְשַׁבֵּחַ וּלְהוֹדוֹת לַהשי"ת. לָכֵן נוֹהֲגִים כָּל יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל אֶת הַשַּׁבָּת בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (מדרש תהילים צב): "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" - שֶׁהוּא נִכְנָס אָנוּ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת".

וְכָתְבוּ עוֹד חֲזַ"ל (בראשית רבה והובא בתוספות כתובות נ:): 'מָה הָעוֹלָם הָיָה חָסֵר? מְנוּחָה. בָּאָה שַׁבָּת - בָּאָה מְנוּחָה'. 

אָמַר הקב"ה: 'בּוֹאוּ וְאִמְרוּ שִׁירָה, פָּנִים חֲדָשׁוֹת בָּאוּ לְכָאן'.

וּמַעֲלַת וּסְגֻלַּת הַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת לְהשי"ת בְּשַׁבָּת הַמַּלְכָּה עֲצוּמָה מְאֹד. וְהַרְבֵּה טְעָמִים נִפְלָאִים נֶאֶמְרוּ ע"י גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת, הֵן עַל פִּי תּוֹרַת הַנִּגְלֶה וְהֵן עַל פִּי תּוֹרַת הַסּוֹד.

טַעַם רִאשׁוֹן: כָּתְבוּ חֲזַ"ל (מדרש רבי עקיבא - אוצר המדרשים): כִּי הַשַּׁבָּת עַצְמָהּ מְעוֹרֶרֶת אֶת לֵב הָאָדָם לְהוֹדוֹת לְה' וּלְשַׁבֵּחַ לוֹ, וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר רָאָה אָדָם הָרִאשׁוֹן אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, 

פָּתַח אֶת פִּיו בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם, וְאָמַר: "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת טוֹב לְהֹדוֹת לַה'", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמִזְמוֹר הַתְּהִלִּים שֶׁנִּבְחַר לְשׁוֹרֵר ע"י הַלְוִיִּים בַּדּוּכָן בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת: "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת טוֹב לְהֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן". במִזְמוֹר הזֶה הוֹדָה אָדָם הָרִאשׁוֹן לקב"ה עַל מַתְּנַת יוֹם הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (בראשית רבה פרשה כג יג): לְאַחַר שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן חֵטְא בַּאֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת וְהִתְחַיֵּב בְּעֹנֶשׁ מִיתָה, בָּאָה הַשַּׁבָּת וְסִנְגְּרָה עָלָיו, וְע"י זֶה נִצַּל אָדָם הָרִאשׁוֹן מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם בִּזְכוּת הַשַּׁבָּת.

כשֶׁרָאָה אָדָם הָרִאשׁוֹן אֶת גֹּדֶל כֹּחָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת, הִתְחִיל לָשִׁיר וּלְהוֹדוֹת וּלְשַׁבֵּחַ לְיוֹם הַשַּׁבָּת, כּכָּתוּב: "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת". 

אָמְרָה לוֹ הַשַּׁבָּת: 'לִי אַתָּה מוֹדֶה וְאוֹמֵר הִמְנוֹן - שִׁיר וְתוֹדָה? אֲנִי וְאַתָּה נָשִׁיר וְנוֹדֶה יַחְדָּו לַקָּב"ה!' 

מִיָּד פָּתְחָה הַשַּׁבָּת וְאָמְרָה שִׁירָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת טוֹב לְהֹדוֹת לַה'".

מִכָּאן לוֹמְדִים: אֶת הכח הֶעָצוּם שֶׁל הַהוֹדָאָה וְהַשֶּׁבַח לְהשי"ת, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (פרקי דרבי אליעזר): 

'אָמַר אָדָם הָרִאשׁוֹן: 'מִמֶּנִּי יִלְמְדוּ כָּל הַדּוֹרוֹת, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְשׁוֹרֵר וּמְזַמֵּר לְהַשֵּׁם עֶלְיוֹן, וּמוֹדֶה פְּשָׁעָיו וְעוֹזֵב אוֹתָם, נִצּוֹל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם!'.

הַשַּׁבָּת עַצְמָהּ שָׁרָה וּמְשַׁבַּחַת לְה', כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל וְזֶה לְשׁוֹנָם (מדרש סדר רבה דבראשית אות טז): 

"עָמְדָה הַשַּׁבָּת עַל רַגְלֶיהָ וְנָפְלָה עַל פָּנֶיהָ וְאָמְרָה: 'טוֹב לְהֹדוֹת לַה", 

וְכָל סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית הֵשִׁיבוּ: 'וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן'".

הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מבאר (זוהר חדש בראשית כט:) שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת כָּל הַמַּלְאָכִים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וְאֶת הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, וְכֻלָּם הָיוּ מוּכָנִים לְשַׁבֵּחַ לְיוֹצְרָם וּלְפָאֲרוֹ, עֲדַיִן לֹא הָיָה פְּאֵר וְשֶׁבַח לְפָנָיו עַד שֶׁנִּכְנְסָה שַׁבָּת, אָז שָׁקְטוּ כֻּלָּם וּפָצְחוּ בְּרִנָּה וְשֶׁבַח, הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְאָז יָשַׁב הקב"ה עַל כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ. הִנֵּה בִּזְכוּת הַשִּׁירָה לְהשי"ת זָכָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהִתְכַּפֵּר עֲווֹנוֹ וְנִצַּל מִמָּוֶת לְחַיִּים, ככתוב (פרקי דרבי אליעזר פרק יח): 

'אָמַר אָדָם הָרִאשׁוֹן: 'מִמֶּנִּי יִלְמְדוּ כָּל הַדּוֹרוֹת - שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְשׁוֹרֵר וּמְזַמֵּר לְשֵׁם עֶלְיוֹן וּמוֹדֶה פְּשָׁעָיו וַעֲווֹנוֹתָיו, נִצּוֹל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר "טוֹב לְהֹדוֹת לַה'"!'.

וּבֵאֵר הָאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹשׁ (ויקרא טז): שֶׁבְּמִזְמוֹר זֶה רָמוּז; שֶׁכָּל נֶחָמָתוֹ וְשִׂמְחָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן לְאַחַר חֶטְאוֹ, הָיְתָה מַעֲלַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הָיָה גִּלְגּוּלוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן - אֲשֶׁר הוּא עָתִיד לָשִׁיר וּלְשַׁבֵּחַ וּלְזַמֵּר לְשֵׁם עֶלְיוֹן, וּבְכָךְ יְתַקֵּן אֶת כָּל אֲשֶׁר חָטָא וְהֶעֱוָה אָדָם הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מזמור צב ד): "עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר". זאת אומרת, אדם הראשון התנחם בזה שממנו יצא דוד המלך, והוא יתקן ע"י שירות ותשבחות, תהילות לה', את חטאו של אדם הראשון.

וְכָתַב עוֹד הָאַלְשֵׁיךְ הַקָּדוֹשׁ (מיכה ה): שֶׁבְּכֹחָם שֶׁל הַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת שנֶאֶמְרוּ ע"י דָּוִד הַמֶּלֶךְ בַּעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה: "עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר" תיקן אֶת כָּל הָעֶשֶׂר הקְלָלוֹת שֶׁנִּתְקַלֵּל הָעוֹלָם - שֶׁנִּבְרָא ע"י עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת - וְהִתְקַלֵּל ע"י חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. אז בעשרה מיני נגינה הוא תיקן את כל הקללות ואת כל מה שהעולם נחרב, כמו שאומרים, 'בעשרה מאמרות'.

טַעַם שֵׁנִי: הִנֵּה יוֹם הַשַּׁבָּת הִתְיַחֵד לְשִׁירָה וְזִמְרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בעל הָרוֹקֵחַ (פי' התפילה מזמור שיר ליום השבת): שֶׁיֶּשְׁנָם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לַשְּׂרָפִים, וְהֵם כְּנֶגֶד שֵׁשֶׁת יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, שֶׁבָּהֶם הַמַּלְאָכִים אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנָיו, וּכְנֶגֶד הַשַּׁבָּת יֵשׁ כְּנַף הָאָרֶץ, ככָּתוּב: "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ" וְזֹאת לְרַמֵּז שֶׁבְּיוֹם הַשַּׁבָּת אֵין הַמַּלְאָכִים אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא רַק עַם יִשְׂרָאֵל שׁרִים וּמְשַׁבְּחִים בּוֹ לְהשי"ת, לָכֵן נֶאֱמַר בְּשַׁבָּת: "טוֹב לְהֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן". וְזֶה הַטַּעַם שֶׁמּוֹסִיפִים בְּשַׁבָּת אֶת השֶׁבַח: "נִשְׁמַת כָּל חַי" (בניגון...): וְ"הַכֹּל יוֹדוּךָ והכל ישבחוך והכל יאמרו אין קדוש כה'" זה הכל ב'נשמת כל חי' לכן תקנו את השבח הזה, וְכֵן כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת (סנהדרין לז).

הטַעַם השְׁלִישִׁי: הָרַמְחַ"ל הקדוש מְבָאֵר (בביאורו לתהילים פרק צב): שֶׁהַטַּעַם שֶׁיּוֹם הַשַּׁבָּת מְיֹעָד לְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, הוּא מִפְּנֵי שֶׁבִּימוֹת הַחֹל אֲשֶׁר בּוֹ הַסִּטְרָא אַחֲרָא שׁוֹלֶטֶת, אֵין הַשִּׁירוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת עוֹשׂוֹת אֶת הפעולות לְגַמְרֵי, מדוע? כֵּיוָן שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא לא מַנִּיחָה לָהֶן לַעֲלוֹת, אֲבָל בְּשַׁבָּת היות והַסִּטְרָא אַחֲרָא שׁוֹקַעַת בְּנוּקְבָא דִּתְהוֹמָא, וזה הזמן שטוֹב לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה', כִּי אָז הַתִּשְׁבָּחוֹת עוֹלוֹת לְמַעְלָה לְלֹא שׁוּם מְעַכֵּב וְעוֹשׂוֹת אֶת הפעולות בִּשְׁלֵמוּת. זה הטעם השלישי.

טַעַם רְבִיעִי: בַּעַל "הַמְּאִירִי" כּותב טַעַם נוֹסָף, וְכֵן כָּתַב גם הָרַדַ"ק בְּפֵרוּשׁוֹ לִתְהִלִּים (צב): שֶׁבְּיוֹם הַשַּׁבָּת הָאָדָם פָּנוּי מִכָּל עִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וְנִשְׁמָתוֹ זַכָּה מִטִּרְדוֹת הַגּוּף, לָכֵן הַנְּשָׁמָה יְכוֹלָה בְּיוֹם זֶה לָשִׁיר וּלְשַׁבֵּחַ לְהשי"ת, וְלָכֵן נֶאֱמַר - עַל הַשַּׁבָּת: "לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ" כִּי בְּבֹקֶר יוֹם הַשַּׁבָּת מכירים את הַהֶבְדֵּל בֵּין יְמוֹת הַחֹל שבָּהֶם רָגִיל הָאָדָם למהר לַעֲבוֹדָתוֹ, וְאִלּוּ בְּבֹקֶר יוֹם הַשַּׁבָּת הוּא קָם מן השינה לְעַנֵּג גופו ונשמתו, וְע"י כָּךְ הוּא זוֹכֵר אֶת חַסְדֵי ה' עִמּוֹ וְשָׁר וּמְשַׁבֵּחַ אֵלָיו. ולכל זֹאת זוֹכִים כָּל יִשְׂרָאֵל ע"י הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַדַ"ק (תהלים צ"ב) עַל הַפָּסוּק: "וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן" "כִּי הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה תִּמְצָא מָקוֹם לְשַׁבֵּחַ לְךָ, שֶׁאַתָּה עֶלְיוֹן".

וְלָכֵן הַשַּׁבָּת הִיא זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ן (דברים ה יד) עַל הַפָּסוּק: "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ' עַל כֵּן צִוְּךָ וְגוֹ' לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת". וְזֶה הלשון: 'צִּוָּנוּ לִשְׁמֹר שַׁבָּת וְלָנוּחַ בּוֹ כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר אֶת חֲסָדָיו הַגְּדוֹלִים שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, וּכְשֶׁנָּנוּחַ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת נִזְכֹּר זֹאת וְנוֹדֶה לוֹ'. עכ"ל. וּמוֹסִיף הָרַמְבַּ"ן (האמונה והבטחון פרק יא): 'שֶׁיְּהוּדָה הָיָה הַשְּׁבִיעִי בְּמִנְיַן הַשְּׁבָטִים כִּי הוּא כְּנֶגֶד יוֹם הַשַּׁבָּת, וּכְמוֹ שֶׁבִּיהוּדָה נֶאֱמַר: "וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת" כָּךְ נֶאֱמַר בְּשַׁבָּת: "וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" שֶׁשָּׁבַת הקב"ה מִמְּלָאכָה, וְלָכֵן נֶאֱמַר בִּיהוּדָה: "אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ" וב:"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" נֶאֱמַר: "טוֹב לְהוֹדוֹת לַה'".

הטַעַם החֲמִישִׁי: הִנֵּה כָּל מִצְוַת הַשַּׁבָּת נִתְּנָה לְעַם יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁבְּיוֹם זֶה הֵם יוֹדוּ וִישַׁבְּחוּ לְהַשֵּׁי"ת, וְזֹאת מִכֹּחָ הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה הַשּׁוֹרָה עֲלֵיהֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, כָּל מַהוּתָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה הִיא הוֹדָאָה וְשֶּׁבַח לְהשי"ת. יש פסוק שאומר: "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד" (תהילים ל יג) איזה כבוד מזמר לקב"ה? אין כבוד אלא הנשמה. הנשמה נקראת 'כבוד'. 

- 'מה שלום כבודו?' פונים לאדם: 'מה שלום כבודו?' 

למי פונים, לגוף? הגוף לא שומע, לא מבין. הנשמה. אז כבוד "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד" כל ענינה של הנשמה: לזמר לכבוד ה'. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קה): "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ" וְכֵן: "כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ" כִּי כָּל מַהוּתָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה לָשִׁיר וּלְשַׁבֵּחַ לְהשי"ת. וְכֵן כָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ויקהל רה): שֶׁבְּבֹקֶר יוֹם הַשַּׁבָּת מַקְדִּימִים יִשְׂרָאֵל לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְהֵם מִתְעַטְּרִים בִּנְשָׁמָה יְתֵרָה שמִכֹּחָהּ הֵם מַרְבִּים בַּאֲמִירַת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, וְכָל הַשְּׁבָחִים שֶׁיּוֹצְאִים מִפִּיהֶם עוֹלִים מִיָּד לְמַעְלָה. מוֹסִיף הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תרומה קלח): שֶׁמִּכֹּחָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה הֵם אוֹמְרִים "נִשְׁמַת כָּל חַי" שֶׁהִיא הברכה שֶׁל הַנְּשָׁמָה היְתֵרָה "נִשְׁמַת כָּל חַי".

וְכֵן כָּתַב בַּעַל "סֵדֶר הַיּוֹם" (תפילת שחרית דיבור המתחיל נשמת): שֶׁלָּכֵן בְּשַׁבָּת שֶׁיֵּשׁ נְשָׁמָה יְתֵרָה, הוֹסִיפוּ חֲזַ"ל עוֹד שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לַקָּב"ה בַּאֲמִירַת "נִשְׁמַת כָּל חַי". מִפְּנֵי כָּךְ שְׁעַת קַבָּלַת תּוֹסֶפֶת הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וְהַנְּשָׁמָה יְתֵרָה שֶׁל שַׁבָּת בִּכְנִיסַת הַשַּׁבָּת זה בִּשְׁעַת אֲמִירַת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְהשי"ת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֲרִיזַ"ל: שֶׁאֶת הַנֶּפֶשׁ יְתֵרָה מְקַבְּלִים בִּשְׁעַת אומרים את הַפִּיּוּט: "לְכָה דֹּדִי" בַּאֲמִירַת: "בּוֹאִי כַלָּה" (פע"ח שער השבת פרק ו) וְאֶת הָרוּחַ יְתֵרָה מְקַבְּלִים בִּשְׁעַת אֲמִירַת: "בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבֹרָך" בִּתְפִלַּת עַרְבִית (פע"ח שער השבת פרק יב) וְאֶת הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה מְקַבְּלִים בִּשְׁעַת אֲמִירַת: "וּפְרֹש עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ".

וְאֶת תּוֹסֶפֶת הַ"נֶּפֶשׁ יְתֵרָה" שֶׁל יוֹם שַּׁבָּת מְקַבְּלִים בְּאֲמִירַת שֶׁבַח: "נִשְׁמַת כָּל חַי" (שער הכוונות דף עג). וְכָתַב "כַּף הַחַיִּים" (סימן נו אות כג): שֶׁמִּשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ לַעֲמֹד בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁל שַׁבָּת בִּשְׁעַת אֲמִירַת: "נִשְׁמַת כָּל חַי", שהוּא זְמַן קַבָּלַת תּוֹסֶפֶת הַנֶּפֶשׁ יְתֵרָה שֶׁל יוֹם הַשַּׁבָּת (לא נוהגים אנחנו), וְאֶת קַבָּלַת הָרוּחַ יְתֵרָה שֶׁל יוֹם הַשַּׁבָּת מְקַבְּלִים לפני אֲמִירַת: "בָּרוּךְ אַתָּה ה'" בִּתְחִלַּת תְּפִלַּת עמידה בְּשַׁחֲרִית שֶׁל שַׁבָּת, וְאֶת הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה שֶׁל יוֹם הַשַּׁבָּת מְקַבְּלִים בִּשְׁעַת אֲמִירַת: "אַיֵּה", לכן יש כאלה שמסלסלים ב:"אַיֵּה"... בְּ"כֶתֶר" שֶׁל מוּסָף שֶׁל שַׁבָּת, (כך מופיע בשער הכוונות דף עד).

וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁכָּל מַהוּתָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה הִיא הַהוֹדָאָה לַה', וּבְשַׁבָּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ נְשָׁמָה יְתֵרָה, צָרִיךְ לְהוֹסִיף בּוֹ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לקב"ה, וּכְכָל שֶׁיּוֹסִיף הָאָדָם לְהוֹדוֹת לַה' בְּשַׁבָּת - כָּךְ יוֹסִיף אֶת האור שֶׁל הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה אֲשֶׁר בּוֹ, וְכָךְ יִזְכֶּה לְקַבֵּל שפע גָּדוֹל שֶׁל שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.

זכורני בילדותי, כשהייתי מצטרף לאבי המנוח, ל'ג'עלה' קוראים לזה, בשבת היו כל פעם קובעים בבית של אדם אחר, ובאים לשמה ויושבים וסועדים ושרים שירי שבת. ואחד מתחיל, והשני עונה, וככה זה הולך, ומשתפים את כולם, ומברכים לה' ברכות, מרבים בברכות. ואם מישהו היה מדבר - היו גוערים בו! 

היו אומרים לו: 'שירה גימטריה תפילה; כמו שבתפילה לא משוחחים, לא מדברים, בשעת שירה – תפילה'. ככה היו מדקדקים.

פַּעַם חָלָה הָרַהַ"ק רַבִּי שִׂמְחָה בּוּנִים מִפְּשִׁיסְחָא זיע"א, נָסַע לְוַרְשָׁה לִדְרֹשׁ בָּרוֹפְאִים, וְהָרוֹפְאִים הֵבִיאוּ לוֹ צִנְצְנוֹת זְכוּכִית שֶׁל תְּרוּפוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁעָלָיו לִשְׁתּוֹת לְהַבְרִיא מֵחָלְיוֹ. בַּשַּׁבָּת הַסְּמוּכָה בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית אָמַר הָרַבִּי אֶת "נִשְׁמַת כָּל חַי" בְּהִתְלַהֲבוּת גְּדוֹלָה מְאֹד, וּבַאֲמִירַת: "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ" הִתְלַהֵב מְאֹד וְזָעַק זֹאת בְּקוֹל גָּדוֹל, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע שָׁמְעוּ הַחֲסִידִים קוֹל נֶפֶץ, בָדְקוּ וְרָאוּ שֶׁכָּל הַצִּנְצָנוֹת שֶׁל הַתְּרוּפוֹת הִתְנַפְּצוּ לִרְסִיסִים, וּמִיּד הִבְרִיא הָרַבִּי! שמעתם מה התרופה הכי טובה?

כְשֶׁשָּׁאֲלוּ הַחֲסִידִים אֶת הָרַבִּי: 'מַדּוּעַ הִתְנַפְּצוּ כָּל צִנְצְנוֹת הַתְּרוּפוֹת? וְכֵיצַד מִיָּד הִבְרִיא הָרַבִּי מֵחָלְיוֹ?' 

הֵשִׁיב לָהֶם: 'כל חֳלִי הַגּוּף מִשְׁתַּלְשֵׁל מֵחֳלִי הַנֶּפֶשׁ, וְלָכֵן הָאָדָם צָרִיךְ לִשְׁתּוֹת כָּל מִינֵי תְּרוּפוֹת מָרוֹת שבָּהֶן יֶשְׁנָם נִיצוֹצוֹת קְדוֹשִׁים שדַּרְכָּם מִתְרַפֵּאת הַנֶּפֶשׁ וְע"י כָּךְ מִתְרַפֵּא גם הַגּוּף, אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאָדָם אוֹמֵר: "נִשְׁמַת כָּל חַי" בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וּמְשַׁבֵּחַ אֶת הַ' בְּכָל לִבּוֹ, מִתְרַפֵּאת הנפש שֶׁל הָאָדָם, וְע"י כָּךְ שָׁבִים וְחוֹזְרִים כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהָיוּ מְלֻבָּשִׁים בַּתְּרוּפוֹת לְשָׁרְשָׁם, וְע"י כָּךְ מִתְרַפֵּא מִיָּד הַגּוּף מֵחָלְיוֹ, וְלָכֵן הִתְנַפְּצוּ הצִנְצְנוֹת של הַתְּרוּפוֹת וְהִבְרֵאתִי מֵחָלְיִי!' (מופיע ב'רמתיים צופים' עמוד סג).

טַעַם שִׁשִּׁי: הִנֵּה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת זוֹכֶה כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהוֹדוֹת וּלְשַׁבֵּחַ לַה', כִּי הַהוֹדָאָה הִיא פְּנִימִיּוּת אוֹר הַשַּׁבָּת, כּמְּבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" (ד חלק ב): שֶׁאַף כַּאֲשֶׁר פָּגַם הָאָדָם בְּדִבּוּרִים אֲסוּרִים ביום הַחֹל, וע"י כָּךְ נִגְרָם שֶׁקָּשֶׁה לוֹ וְאֵינוֹ חָפֵץ לָשִׁיר וּלְשַׁבֵּחַ אֶת ה' בִּימוֹת הַחֹל, הִנֵּה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת כשהַמַּלְכוּת עוֹלָה לְמַעְלָה, וְהַמַּלְכוּת מְסַמֶּלֶת אֶת הפה שֶׁל הָאָדָם, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (פתח אליהו) לָכֵן בְּיוֹם הַשַּׁבָּת זוֹכֶה כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְתִקּוּן הַדִּבּוּר בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וְשׁוּב יָכוֹל לִפְתֹּחַ אֶת פִּיו בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לָשִׁיר וּלְשַׁבֵּחַ לְבוֹרֵא כָּל הָעוֹלָמִים. וְכך כָּתַב הַ"מָּאוֹר וָשֶׁמֶשׁ" (פרשת הַחֹדֶשׁ): שֶׁבְּיוֹם הַשַּׁבָּת מִצְוָה לוֹמַר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת יוֹתֵר מִכָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, כִּי הַשַּׁבָּת נִקְרֵאת "שַׁבָּת מַלְכְּתָא", וּמַלְכוּת בְּחִינַת הפֶּה, כַּיָּדוּעַ.

וְכֵן כָּתוּב בְּ"סֵפֶר יְצִירָה" (פרק ד): שֶׁשִּׁבְעַה הָאֵיבָרִים בַּפָּנִים שֶׁל הָאָדָם הֵם כְּנֶגֶד שִׁבְעַת יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, וְהַפֶּה שֶׁהוּא הָעִקָּרִי בְּפָנָיו שֶׁל הָאָדָם הוּא כְּנֶגֶד יוֹם הַשַּׁבָּת, הוּא הַיּוֹם הָעִקָּרִי וְהַמֶּרְכָּזִי בַּשָּׁבוּעַ, וְלָכֵן בְּשַׁבָּת זוֹכֶה הָאָדָם לְתִקּוּן הַפֶּה וְהַדִּבּוּר, וּכְפִי שֶׁיַּרְבֶּה הָאָדָם יוֹתֵר בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְהוֹדָאוֹת לה' בְּיוֹם הַשַּׁבָּת - כָּךְ יִזְכֶּה לקדושה וְאוֹרָהּ שֶׁל שַׁבָּת הַמַּלְכָּה, וימשיך אותה לְכָל הַשָּׁבוּעַ כֻּלּוֹ.

טַעַם שְׁבִיעִי: הִנֵּה ע"י קִיּוּם הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב זוֹכִים לְכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה, כִּי כָּל הַבְּרָכוֹת הן בִּזְכוּת הַשִּׂמְחָה בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת. 

כידוע שהאר"י הקדוש אמר: שזכה לכל מעלותיו - בזכות השמחה שהיתה לו בכל מצווה! 

וְכָל הַקְּלָלוֹת אֲשֶׁר נֶאֶמְרוּ בַּתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת כִּי תָבֹא, זה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן הַשִּׂמְחָה בַּעֲבוֹדַת ה', כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח מז-כח): "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ" כְּלוֹמַר מֵּחֲמַת שֶׁלֹּא עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל אֶת עֲבוֹדַת ה' מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, בָּאוּ אֲלֵיהֶם כָּל הַקְּלָלוֹת וְהַצָּרוֹת הנאמרות בְּפָרָשַׁת כִּי תָבֹא.

מְגַלֶּה הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (כי תבוא עז): שֶׁכָּל הַקְּלָלוֹת שֶׁכְּתוּבוֹת בְּפָרָשַׁת בְּחֻקֹּתַי נֶאֶמְרוּ עַל גָּלוּת יִשְׂרָאֵל לְאַחַר חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן, וְהַקְּלָלוֹת שֶׁכְּתוּבוֹת בְּפָרָשַׁת כִּי תָבֹא נֶאֶמְרוּ עַל גָּלוּת יִשְׂרָאֵל לְּאַחַר חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי, והעִקַּר של הַתְּבִיעָה עַל יִשְׂרָאֵל זה: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ" כְּלוֹמַר, כָּל הַצָּרוֹת והקללות רח"ל! בָּאוֹת עַל כָּךְ שֶׁלא עוֹשִׂים מִצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְהוֹדָאָה להשי"ת. שָׁאֲלוּ חֲזַ"ל עַל כָּךְ (ערכין יא): 'אֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁהִיא בְּשִׂמְחָה? אָמַר רַב מַתָּנָה: 'זוֹ הִיא הַשִּׁירָה!'.

[בניגון...]: "אָשִׁירָה לה' בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵא-לֹקַי בְּעוֹדִי יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּה'" (תהילים קד לג-לד). אָשִׁירָה, אָשִׁירָה, אָשִׁירָה.

ע"י הַשִּׁירָה מְבַטְּלִים אֶת הָרוּחַ רָעָה וְזוֹכִים לְהִתְגַּבֵּר עַל הַיֵּצֶר הָרָע

בֵאֵר הַמַּהַרְשָׁ"א: הַטַּעַם שֶׁהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל עֲבוֹדַת הַשִּׁירָה יוֹתֵר מֵהַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים, שֶׁרַק מִשּׁוּם שֶׁמְּבַטְּלִים אוֹתָהּ בָּאוֹת כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלּוּ, רח"ל! זה רק מִפְּנֵי שֶׁרַק ע"י עֲבוֹדַת הַשִּׁירָה מִתְבַּטֶּלֶת מֵהָאָדָם אֲחִיזַת רוּחַ הרע, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּשָׁאוּל: שׁשָׁרְתָה עָלָיו רוּחַ רָעָה וְשָׁרוּי הָיָה בְּעַצְבוּת, בִּקֵּשׁ: 'שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ נַגֵּן יָבוֹא לָשִׁיר וּלְנַגֵּן לְפָנָיו, כְּדֵי לְבַטֵּל מִמֶּנּוּ אֶת רוּחַ רָעָה' וְע"י הַשִּׁירָה שׁוֹרָה עַל הָאָדָם גם רוּחַ נְבוּאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֵצֶל אֱלִישָׁע: "וְהָיָה כְּנַגֵּן המנגן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'". וְהִנֵּה כָּל הִתְגַּבְּרוּתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע עַל הָאָדָם הִיא ע"י הָרוּחַ רָעָה. 'אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת'.

וְלָכֵן רַק ע"י עֲבוֹדַת הַשִּׁירָה וְהַהוֹדָאָה לַה' זוֹכֶה הָאָדָם לְהִנָּצֵל מֵהָרוּחַ רָעָה, וְהוּא זוֹכֶה שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ קְּדֻשָּׁה וְאַהֲבַת ה' שֶׁהִיא רוּחַ הַנְּבוּאָה, כַּמְבֹאָר בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" (נד) וְע"י כָּךְ הוּא זוֹכֶה לַעֲבֹד אֶת ה' בֶּאֱמֶת.

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה הַמָּקוֹם הַמְסֻגָּל לְהַשְׁרָאַת רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה, וְלָכֵן תִּקְּנָה הַתּוֹרָה: שֶׁיְּשׁוֹרְרוּ בּוֹ הַלְוִיִּים בְּשִׁיר, וְע"י שֶׁשָּׁרְתָה עֲלֵהֶם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה זָכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְהִנָּצֵל מֵהַיֵּצֶר הָרָע. לְאַחַר שֶׁחרב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ זוכים לְכָךְ בְּיוֹם שַּׁבָּת, שזה יוֹם מְיֹעָד לְשִׁירָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וכל כך חֲשׁוּבָה שִׁירָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמָּרוֹם - כְּשִׁירַת הַלְוִיִּים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ! וְלָכֵן מִתְבַּטֶּלֶת אֲחִיזַת הָרוּחַ רָעָה מן האדם, וְזוֹכה שֶׁתִּשְׁרֶה עליו רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה וְאַהֲבַת ה', והִיא רוּחַ הַנְּבוּאָה, מִמֵּילָא זוֹכִים ע"י כָּךְ לְהִנָּצֵל מֵיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו.

כָתַב הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ בַּעַל הָ"אַגְרָא דְכַלָּה" זיע"א: שֶׁזֶּה רָמוּז בְּפָסוּק (דברים כח מז): "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב" הָאוֹתִיּוֹת שֶׁאַחֲרֵי תֵּבַת "אֲשֶׁר" הֵן "שַׁבָּת" וְזֹאת לְרַמֵּז שֶׁכָּל הַצָּרוֹת בָּאוֹת לְיִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם עוֹבְדִים אֶת ה' בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, בַּעֲבוֹדַת הַשִּׁירָה וְהַהוֹדָאָה, ובה זוֹכִים יִשְׂרָאֵל לְהִנָּצֵל מהַקְּלָלוֹת וְזוֹכִים לְבְּרָכוֹת, בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ" מילה "אֲשֶׁר" מה האותיות שבאות "תַּחַת"? אחרי א' יש ב' אחרי ש' יש ת' אחרי ר' יש ש' – ביחד 'שבת'. אז זה "תַּחַת- שַׁבָּת" כאילו כתוב: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ" 'תַּחַת שַׁבָּת שלֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב' לא שרת בשבת, אז באים עליך כל הבעיות האלה.

ויֵשׁ לְהַרְבּוֹת בְּיוֹתֵר בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת בִּסְעוּדוֹת שַּׁבָּת ביותר; 

כְכָל שֶׁיִּשְׂמַח הָאָדָם וְיָשִׂישׂ בסְעוּדוֹת הַשַּׁבָּת - הוּא עוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לקב"ה, מִשּׁוּם כָּךְ הִפְלִיגוּ גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת בְּמַעֲלַת וְשֶׁבַח זְמִירוֹת הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (רעיא מהימנא עקב רעב): צרִיכִים לְהִתְעוֹרֵר בְּשִׁירָה וְחֶדְוָה בִּשְׁעַת סְעוּדוֹת הַשַּׁבָּת. וְכֵן כָּתְבוּ חֲזַ"ל (מגילה טז) עַל הַפָּסוּק: "בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן" (אסתר א י): אוֹתוֹ יוֹם שַׁבָּת הָיָה, וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין, פּוֹתְחִים בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. וְכך כָּתְבוּ חֲזַ"ל (שה"ש רבה פרשה ח): כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמְבָרְכִין וּמְשַׁבְּחִין וּמְקַלְּסִין לקב"ה, מַקְשִׁיב לְקוֹלָן וּמִתְרַצֶּה.

וְכֵן כָּתוּב בְּ"סֵפֶר חֲסִידִים" (אות רעא): מִצְוָה שֶׁיֵּשֵׁב הָאָדָם בְּשַׁבָּת וִירַנֵּן שְׁבָחוֹת לקב"ה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת טוֹב לְהֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן". וְכָתַב הַיַּעְבֵּ"ץ (סידור היעב"ץ ליל שבת אות א) דְּבָרִים מֻפְלָאִים עַל מַעֲלַת זְמִירוֹת הַשַּׁבָּת, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: 'וְהָאוֹמְרָם מֵבִיא טוֹבָה לָעוֹלָם, וַה' דָּבֵק בּוֹ וּמַקְשִׁיב לְקוֹלוֹ וּמִתְרַצֶּה, וּמְקַיֵּם הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יֶחֱרַב!'. וְכֵן הִקְפִּידוּ מְאֹד גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל לְשׁוֹרֵר הַרְבֵּה שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְהָיוּ רבים מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שׁחִבְּרוּ פִּיּוּטִים מְיֻחָדִים לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ רַבִּי אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא זיע"א, וְהַ"בֶּן אִישׁ חַי" וְעוֹד צַדִּיקִים.

בִּזְכוּת הַשִּׁירוֹת, כָּתַב בַּעַל הַ"מָּאוֹר וְשֶׁמֶשׁ": שֶׁשָּׁרוּ יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת נִגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁהַשַּׁבָּת נִקְרֵאת מַלְכָּה, וזֶּה מְרַמֵּז עַל בְּחִינַת מַלְכוּת, וְהַמַּלְכוּת נִקְרֵאת מַלְכוּת פֶּה (תיקו"ז יז). לָכֵן עִנְיָן גָּדוֹל לְזַמֵּר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת בְּשַׁבָּת, ועֲקִימַת שְׂפָתָיו שֶׁל הָאָדָם זֶה נחשבת כמַעֲשֶׂה (ב"מ צ) לָכֵן הַזְּמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת מְכַפְּרוֹת לָאָדָם עַל מַה שֶּׁפָּגַם בְּמַעֲשִׂים רָעִים. וְזֶה הַטַּעַם שֶׁאמרו חכמים (שבת קיח:): 'כָּל הַמְשַׁמֵּר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ, אֲפִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כְּדוֹר אֱנוֹשׁ, מוֹחֲלִין לוֹ!'.

כְּמוֹ כֵן הַשַּׁבָּת הִיא עַל פִּי סוֹדָם שֶׁל דְּבָרִים כְּנֶגֶד עוֹלַם הָאֲצִילוּת, שֶׁהוּא עוֹלַם הַמַּחֲשָׁבָה, כַּיָּדוּעַ. וְלָכֵן ע"י שְׁמִירַת שַׁבָּת מִתְכַּפֵּר לָאָדָם כָּל מַה שֶּׁפָּגַם בְּמַחֲשָׁבָה וּבְמַעֲשֶׂה, וּבִזְכוּת שֶׁשָּׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת בְּמִצְרַיִם וְשָׁרוּ בְּשַׁבָּת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, הֵם זָכוּ לְהִגָּאֵל מִמִּצְרַיִם, כִּי תִּקְּנוּ כָּל מַה שֶּׁפָּגְמוּ בְּמַחֲשָׁבָה וּבְמַעֲשֶׂה ע"י שמירת הַשַּׁבָּת וְע"י שֶׁשָּׁרוּ שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת בְּשַׁבָּת הַמַּלְכָּה. 

וה' יְזַכֵּנוּ לשיר ולשורר בשבתות ויתכפרו כל העוונות ונזכה לכל המעלות - אָמֵן ואמן.

שבת שלום.