עד היכן כוחה של תפילה? מעשה נורא!

אבות העולם אומרים: אין מה לעשות אם הם עברו על דת.

חזר אליהו ואמר למשה: איי, רועה נאמן, כמה פעמים עמדת על פרץ לישראל וביטלת גזרתם?

אמר לו משה: תגיד לי, כלום יש אדם כשר באותו הדור?

אמר לו: יש, ושמו מרדכי,

אמר לו: לך והודיעו כדי שהוא יעמוד משם בתפילה ואני מכאן ונבקש רחמים עליהם לפני הקב"ה,

אמר לו: רועה נאמן, כבר נגזרה גזרה.

אמר לו משה: אם בטיט היא חתומה תפילתנו נשמעת, ואם בדם - מה שהיה הוא.

אמר לו בטיט:

מיד הלך והודיע למרדכי, זהו שכתוב "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה".

רואים מפה שאפילו התורה חגרה שק, והמלאכים והאבות ולא יכלה התורה לעזור ולהושיע את ישראל מצרתם ולבטל גזרתם, רק בכח התפילה ניצלו ישראל, כי היא סגולה מיוחדת יש בתפילה שיכולה להציל ולבטל גזרות.

אתם שומעים?

תשמעו עכשיו לסיום מעשה שיהיה לכם חרוט. לפני כ-150 שנה התגורר באירופה,

היום אפשר לקרוא לה אירובה, אתם יודעים למה לקרוא לה אירובה - מלאה ערבים...!

לפני כ-150 שנה התגורר באירופה רבי ישעיה ברדקי זצ"ל, תלמידו של הגאון רבי חיים מוולאז'ין, חשקה נפשו לעלות לארץ ישראל והחליט להגר. אשתו עלתה לפניו לארץ ישראל על מנת לארגן את הענינים, כשהכל סודר הודיעה לו שיבוא. רבי ישעיה עם בנו, שימו לב, ובתו בני השבע והשמונה, החלו את המסע לארץ הקודש, עלו לספינה על מנת להפליג מספר שבועות, הספינה מנתה 16 נפשות, והפליגו על מי מנוחות.

לאחר כשבועיים החלה רוח סערה לנשוב, הספינה נזרקה בין הגלים שהחלו לעלות לגובה כמה מטרים, רבי ישעיה הורה לילדים להחזיק היטב, אך התכונן לגרוע ביותר. לא עברה שעה והספינה נבקעה לשניים, רבי ישעיה העלה על כתפיו את שני ילדיו והחל שוחה, כוחותיו אט אט אזלו, חלפה שעה תמימה, וחש רבי ישעיה כי הגיעו מים עד נפש,

וכך הרהר, אם אמשיך אצלו עם שני הילדים, אולם אם אטיל ילד אחד ואת השני אני ארים על מרכז הגב אוכל להמשיך, השאלה את מי להשליך, את הבן או את הבת,

מה הייתם עושים? אולי לא תאהבו את התשובה, אבל תשמעו.

לפתע הוא נזכר בגמרא במסכת הוריות, שבהצלת נפשות יש דין קדימה, כהן קודם ללוי, לוי לישראל, ובן קודם לבת. כי הבן מחויב בתלמוד תורה, ועל מה העולם מתקיים? על התורה: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי."

שמעה הבת את דברי אביה, קיבלה את הגזר דין והחלה לומר "שמע ישראל"

האבא האיץ בה למהר לקפוץ מעליו כי כוחותיו כלים, הורידה יד אחת לים, החלה להרפות את ידה השניה, חשה שגופה עומד לשקוע

ואז פרצה בשאגה: אבא! אבא רחם עלי.

העיד רבי ישעיה: כי זעקה כזו לא שמע מעודו, מיד נתמלא ליבו גל של אהבה ורחמים כלפי בתו, ואפילו שהוא היה באפיסת כוחות העלה אותה חזרה על כתפו ואמר כי ינסה עוד כמה קילומטרים לשחות.

כך המשיך רבי ישעיה בשחיה כשהשאגה של בתו אבא אבא נוסכת בו כוחות חדשים ומרעננים, עד שראה מרחוק נקודת אור אות לחוף ים, ובסופו של מאמץ הגיע לחוף נפל תשוש וחסר אונים, וילדיו מנסים להשיב את נפשו.

כשנרגע מעט הודתה לו בתו על שהציל אותה במסירות נפש,

ענה לה אביה: "לא אני הצלתיך, את הצלת את עצמך. אני הגעתי למצב של כלות הכוחות, אבל השאגה: "אבא, אבא!" נסכה בי כוחות חדשים, כוחות שלא היו קיימים בי כבר!".

הגיע רבי ישעיה לירושלים, סיפר למכריו את כל אשר קרהו,

ואמר: "לא לשוא זימן לי הקב"ה סיפור טראגי שכזה, מסר גדול רצה בורא עולם ללמדנו: ישנו מצב שאין לנו זכויות, וממילא אין לנו כביכול כוחות להיוושע, אבל על ידי כח התפילה ששואגים שאגה אמיתית: "אבא אבא!" וחשים שנתונים רק בידיו מעוררים אצל הקב"ה געגועים רחמים ואהבה והוא לא יכול לעמוד בפני הקריאה הזו, ומיד הוא מושיע אותנו.