משל נפלא לתפילה בציבור

הרב: אם היו אומרים לך שיש אורח חשוב שמגיע אליך, היית מחכה לו בדלת, לפחות. נכון? הקדוש ברוך הוא מחכה לך בבית הכנסת. אתה לא בא לראות אותו?!

ש. למה רק בבית הכנסת? הרי הוא נמצא בכל מקום. למה אני לא יכול להתפלל בבית? 

הרב: נכון, הוא נמצא בכל מקום, אבל בשביל להוריד שכינה צריך עשרה (10). בשביל שישמעו התפילות שלך צריך זכות של עשרה. אם אתה יחיד, אז אין לך מספיק זכויות בשביל שתוכל להטריח את הקדוש ברוך הוא כל בוקר באיזה שעה שאתה קם... 

היה מלך אחד (1) שפתאום הוציא גזרה ואמר: "שהוא מבקש מכל הנתינים שלו במדינה להביא לו בקבוק יין משובח! עד תאריך כך וכך ושעה כך וכך, המועד האחרון..." 

כולם רצו, כל אחד חיפש את היין הכי משובח שיש לו. היה שם אחד עני מרוד שלא היה לו מה לאכול. אמר: "מאיפה אני יכול להביא יין?! אני מים בקושי מוצא. אני יכול להביא יין?! מאיפה אני אביא יין?..." וכולם רצים, רצים, רצים, רצים, וכולם מוסרים את היינות שלהם.

 פתאום הוא פוגש חבר שלו עני. הוא אומר: "תגיד, מה אתה עשית עם הגזרה? אתה הבאת יין גם?" 

הוא אומר לו: "לא, גם אני עני כמוך, מאיפה אני אביא?!' 

אז הוא אומר לו: "אז מה עשית?" 

הוא אומר "לקחתי מים, צבעתי אותם בצבע של יין, ועמדתי בתור, אמרתי "קח, קח, מסרתי" וזהו, והלכתי". 

אמר "אתה יודע, איך לא חשבתי על זה?!" 

הלך, מילא בקבוק מים, שפך עליהם קצת צבע, ורץ, אבל מה לעשות, הוא איחר. הוא איחר, כבר סגרו את השערים, נגמר הזמן, אבל הוא דופק, דופק. למה? - כל אחד נרשם, מי מסר? הוא פוחד שיגלו אחר כך שהוא לא מסר ויוציאו אותו להורג. דופק, דופק, דופק. 

השרים מלמעלה אומרים "מי שם, מי שם?" 

הוא אומר "הבאתי יין, הבאתי יין". 

אומרים לו "איחרת!!" 

הוא אומר "לא, לא, זה חשוב מאוד, יין משובח למלך!". 

אמרו "זה מטריח כל כך? יאללה, בכבוד, תיכנס". אומרים "בוא, אתה תיגש למלך, תיתן לו מהיין שהבאת, אתה אחרי השעה הבאת". 

מוזגים למלך, המלך רק טעם – הקיא את מעיו. אמר: "מה זה? תבדקו". שלח למעבדה, ראו מים עם צבע. הוציאו אותו להורג. 

זה משל לאלה שמתפללים בציבור. אדם מתפלל בציבור, אפילו התפילה שלו זה רק עם צבע, זה לא באמת שהוא מתכוון למה שהוא אומר, הוא קורא. "אתה חונן לאדם דעת..." רמדם, רמדם, רמדם, רמדם, רמדם, רמדם, רמדם, רמדם, הכל צבע, העיקר לגמור, בלה בלה בלה בלה בלה גמר. אבל זה עולה עם כל התפילות של כולם מעורבב, ותפילת רבים אינה שבה ריקם! 

אבל יש אחד קם בעשר – אחד עשרה (10:00-11:00) בבוקר, דופק שערי שמים "הלו, שחרית! רגע, עוד לא הספקתי, שחרית!" 

פותחים, בודקים את התפילה, חרטא ברטא, מה הוא מדבר!? על זה? הטריח את השמים, דומה. יכול להיות לו בלאגן... לכן אמרו להתפלל תפילת רבים, ללכת לבית הכנסת, איפה ששכינה, שמה זה עובר "הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס" (איוב לו, ה) תפילת רבים לא שבה ריקם, ולא עוד, אלא שצריך שיהיו בה חוטאים. כמו החלבנה בסממני הקטורת - שריחה רע! 

אבל אם בן אדם סומך על עצמו מתי שאני אקום, הוא ידפוק למעלה...!? - אוי ואבוי, זה לא טוב, זה עושה קטרוג. זה לא אומר שהוא פטור מלהתפלל, אבל הוא עושה את זה בדרך לא נכונה. אז כדאי לך בבוקר ללכת להתפלל, שווה. 

ש. בעזרת השם בלי נדר. 

הרב: אשריך לחיי העולם הבא!