סיפור מרתק ושיר על הפסוק: "אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ"

- - - לא מוגה! - - - 

‫הוא שופט. עכשיו, ברשות הרב.

‫אפשר לקחת עוד שתי דקות. ‫-זה שלהם, לא שלי. ‫-כן.

עם שיר קטן על מה שהרב דיבר,

‫וסיפור קטן. אפשר? ‫-אני אוהב שירים, אם זה מותר. ‫-נו, מקבלים?

‫אני זמר קשר, הרב? ‫-בוא נראה, נראה.

‫-הבאת תזמורת או בלי? ‫-דקה אחת. מיכאל, מוכן?

‫אבל אחרי זה תקיימו מה שהרב אמר. ‫-נעשה בנוסח תימני? ‫-נעשה בנוסח תימני.

‫אל תירא כי אשר איש ‫כי יר בכבוד ביתו.

‫אל תירא כי אשר איש ‫כי יר בכבוד ביתו.

‫או, רגע, אנשים,

‫הרב אמר, הרב הזכיר, ‫בחלק השלישי של הדרשה, בחלק האחרון, ‫על זה שאנשים מסתכלים על החיצוניות, ‫על הגשמיות.

‫אנשים מתפעלים מבן אדם ‫שהוא מגיע עם לימוזינה, ‫גם אני מתפעל,

‫אבל אל תירא.

‫למה?

‫כי לא במותו ייקח הכולו ‫כך.

‫אחריו אחריו או אחריו? ‫אחריו.

‫נו, אני למדתי אצל אשכנזים. ‫-לא ייקח ולא אחריו.

‫אני לא מלמד אצל הרב, ‫זה הבעיה. ‫-כך, אחריו.

‫לא ירד אחריו כבודו,

‫כי לא במותו ייקח הכולו. ‫לא ירד אחריו, רגע, כבודו.

‫היה יהודי... ‫-הם מוחאים לך כפיים על האומץ. ‫-כן. ‫-כן. ‫בינתיים אני...

‫טוב, עכשיו היה יהודי עשיר גדול,

‫היה יהודי עשיר גדול,

‫שהוא

‫שהוא השאיר שתי מכתבים, ‫צוואה מאוד מעניינת. ‫-שני.

‫שני...

‫הרב כבר לא ייקח אותי למלמד, ‫חבל על הזמן.

‫שני מכתבים,

‫זו טעות שגם הרב טעם. ‫-אני טועה תמיד.

‫שני מכתבים. ‫מכתב אחד,

פתחו הילדים, עשיר מופלג,

‫קבוצה של ילדים בהלוויה.

‫מכתב אחד הם פותחים, ‫האבא מבקש לקבור אותו עם גרב.

‫גרב!

זה הצבא שהוא מבקש.

‫ואחרי זה, המכתב השני,

‫הם היו צריכים לפתוח אותו ‫אחרי ההלוויה,

‫עשו השתדלות גדולה, הולכים לרבנים,

חברה קדישא. ‫אף אחד לא מוכן לשמוע על גרב,

‫לקבור עם גרב?

‫אחרי זה,

אחרי ההלוויה, ‫שלא הקשיבו להם ולא הכול,

‫הפעילו את כל הקשרים של העשירים,

‫כן?

‫אחרי זה,

אחרי ההלוויה, ‫הם פותחים את המכתב השני. ‫האבא אומר לילדים,

‫כתוב שם במכתב,

‫ילדים, אל תריבו על כלום.

‫לא השאירו אותי אפילו להיכנס ‫לבית החיים, לקבר, לאדמה, ‫אפילו עם גרב אחת.

גרב אחת לא נתנו לי.

‫אל תריבו על כסף.

‫ועל זה נאמר בשיר, ‫כי לא במותו היא ככה הכול,

‫לא ירד אחריו כבודו.

‫כי לא במותו היא ככה הכול, ‫לא ירד אחריו כבודו.

‫מי כאן?

עכשיו, מי שנותן,

מי שיתרום,

‫לא הזמינו אותי לזה, כמובן,

‫אבל מי שייתן קודם כול תרומה ‫בפועל, בידיים, ‫מי ששומע בכל מקום,

‫וזה חשוב מאוד, ‫ואני חושב אפילו חובה.

חובה.

גם אני אישית נותן מה שרואים ומה שלא.

‫אני גם אישית, ברוך השם, משתדל,

‫אבל כולם לתת, להירתם. כשפותחים, כשמתחילים, פותחים תלמוד תורה,

‫בעזרת השם, אני מאמין שיפתחו גם בית חינוך,

‫פותחים סמינר, פותחים ישיבה לבעלי תשובה,

‫לתת, לשפוע, לא לצמצם. ‫בלאו הכי אתם נותנים, ‫בלאו הכי נכנס מה שנכנס, ‫ויוצא מה שיוצא, ‫השאלה היא לאן יוצא. ‫תפנו הצידה, שיכתבו על המצבה, ‫מה שכותבים על המצבה.

‫על המצבה כותבים לא את הכבוד שמקבלים,

‫כלום. ‫נכון שגם רוטשילד מפורסם,

‫אבל התורות שלו בכלל לא מפורסמים. ‫אם מישהו יש לו פה תורה, ‫איך נהיים רוטשילד? ‫שיגיד לי, תלמיד חכם, פותחים ספרים,

יש שפע.

‫אנחנו פותחים פה גרעין,

‫ולהתקדם, להתקדם ולתת כל אחד. ‫עכשיו אפילו אפשר לתת. ‫אם לא עכשיו, אימתי? ‫-ברוך תהיה. ‫-הרב, ברוכים תהיו על הכול.