מעשה נפלא! מהחוזה בכוכבים והעני שגנב מהמלך

לפעמים אדם אומר: 'אני אוהב את ה'! אני אוהב את ה' אבל מה הפירוש להיות צדיק? לוותר על כל החיים שלי?! אני אמיתי?! אני אוהב לחיות! אני נמשך להנאות העוה"ז! אני לא יכול בלי משאית מה, אני יקום בבוקר בלי להיות נהג על משאית? איך? איך אני יכול? אז מה, אני אשב כל הזמן ללמוד!? אז מה יקרה אם אין כסף? מה יקרה? אני רגיל להביא ככה עשיריות! מה יהיה?!'

אז בן אדם אומר: 'אני אוהב את ה'! אני רוצה אני רוצה אני רוצה אבל זה לא יוצא.... איך אני אוותר על כל ההנאות אני לא יכול להתנזר מכל התענוגי העולם זה לא התכונה שלי בכלל נכון לפעמים יש לי רצון להתחבר לה' אבל מה זה שוה? אחרי יומים זה נעלם! ואני חוזר לאותם שטויות!!'

מה יש לעשות כשיש מתקפה כזו על האדם? מחשבות לא רצויות התגברות של היצר ארטילריה ממש! מי יכול לעזור לאדם במצב כזה?

על זה עונה ר' נחמן בסיפורי מעשיות שהתגלו ע"י ר' נפתלי תלמידו

(זה סיפור ארוך קצת אני אדלג ואקצר ...)

מעשה בעני שישב בבית המדרש ולמד. פעם בא חוזה בכוכבים, בא אל העיר וכולם רצו אליו, העני ישב בבית המדרש ולא הלך אליו. באה אשתו אליו לתוך בית המדרש, ולא מצאה שום אדם כי אם בעלה, כי כולם הלכו אל החוזה הזה. 

וצעקה עליו: אתה עני עצל רע מזל, מדוע אין אתה הולך אל החוזה בכוכבים? לך! אולי יגיד דברים טובים! 

הפצירה והפצירה - הלך. 

מה אמרו לו החוזה בכוכבים? עליך אני רואה שהמזל שלך הוא להיות גנב.

טוב שמע מה הוא אמר חזר ללמוד. 

ובאתה אשתו ואמרה לו: מה אמר לך? 

אמר לה: הוא אמר לי: קבצן אתה וקבצן תשאר. 

לערב בא לביתו, ואכל סעודתו הגדולה, היינו; חתיכת לחם. בתוך שהיה אוכל, התחיל לשחוק מעט. 

שאלה אותו אשתו על מה הוא שוחק, בוודאי אתה יודע איזה דבר ואתה מסתיר ממני!

אמר לה: לא. סתם אני שוחק. ואכל יותר. שוב שנית התחיל לשחוק. עד שיצא ריח רע מהפה שלו. 

אמרה לו: תגיד לי מה אתה יודע?

אמר לה שהחוזה בכוכבים הטמבל הזה אמר: שהוא צריך להיות גנב. 

ענתה: ח"ו לא רוצה שתהיה גנב, יותר טוב שנהיה עניים מה שיתן ה' – נקבל ולא תהיה גנב.

אח"כ הגיעה שבת. לא היה הרבה מה לאכול חלה של לחם ודגן ישבו לאכול. ויש לו חמש בנות וחטפו זה מזה חתיכת לחם, כי הלחם לא הספיק. 

וענתה אשתו ואמרה: רבש"ע! כבר נמאס לי מאד העניות, עד שהייתי רוצה שתהיה גנב, ולא נסבול דוחק הזה. 

והוכרח למלאת רצונה. 

כך הגברים האשה צועקת והוא אומר בסדר אני אהיה גנב...

כן רצה ולא רצה ובכל זאת הלך (שלום בית...:) והלך לגנוב. ואמר איפה לגנוב? אצל הנגיד הגדול שבעיר. והלך לגנוב. ומצא השומרים ישנים ואין שואל אותו כלל. והלך אל החנות והיה המנעול פתוח, כי כן היה מזלו. וכן הלך אל התיבה ומצא מנעולה פתוח גם כן. ולקח חמישה אדומים רק כדי להתפרנס.

 והביא לאשתו ואמר לה: ראי שמלאתי רצונך ותתפרנסי מזה, כי לא אוסיף עוד לגנוב. 

השיבה לו: כי בוודאי גם היא אינה רוצה בזה, רק שהוכרח לזה לא יגונה.

אח"כ פעם אחת התחילה לצעוק עליו: קבצן רע מזל, היית בחנות, מדוע לא הבאת לי בגד עליון? 

והוכרח לילך עוד פעם לגנוב. הלך אל החנות, ומצא שעומד שם גנב אחד. 

ושאל אותו: מי אתה? 

ואמר לו: אני גנב. 

וכן שאל אותו מה אתה עושה פה.

ואמר גם כן שהוא גנב. 

אמר לו העני: נשתתף עוד בגניבות, אני בר מזל לזה. וכנראה אתה ותיק גנב בן גנב ונתרצה לזה. 

ואמר לגנב: למה לנו להפסיד את ישראל? טוב יותר שנלך לגנוב אצל עכו"ם. ונתיישבו לילך לגנוב אצל המלך, כי בוודאי יוכל לגנוב שם כי מזל כן ואין פחד.

 ואמר הגנב: טוב שיגנוב הזוג בגדים של המלך שהוא לבוש בהם בעת שמכתירין אותו להיות צ'ארלס' השלישי, ובוודאי יהיו לנו הבגדים לדורי דורות, כי אני יודע היכן הם מונחים. 

והסכים העני כי בוודאי יוכל לגנבם כי מזלו כן. והלכו לשם. והלכו לחדר לפנים מחדר ומצאו הבגדים.

אח"כ התקוטטו. כי היה בגד אחד גדול ובגד אחד קטן. 

הגנב אמר: אשר לו מגיע הגדול, כי הוא היה יודע מהם. 

והעני אמר: אשר לו מגיע הגדול, כי הוא הבר מזל, ובמזלו גנבם. 

אמר העני: שילך לשאול את המלך. 

אמר הגנב: איך אפשר? 

אמר לו: אעפ"כ אלך ואשאל אותו. 

אמר הגנב: אם תוכל זאת שתלך ותשאל את המלך, אז אני בעצמי אתן לך את הבגד הגדול.

הלך עימו אל המלך, והיה שוכב שם אצל המלך אחד שהיה מספר למלך מעשיות כדי שישן. ובאו ואחזו שניהם במיטה של המלך שהיה ישן שם, ונשאו המיטה עם המלך לחדר אחר. בתוך כך הקיץ המלך, וסבור שהוא על מקומו. והתחיל זה הגנב וסיפר לו המעשה שהיו שני גנבים שגנבו למלך את הבגדים.

 ושאל את המלך: למי מגיע הבגד הגדול? 

חרה עליו המלך: מה אתה שואל אותי?! בודאי מגיע לעני כי במזלו גנבם! טוב שתספר לי מעשה, וסיפר לו מעשה וישן המלך, חשב שמספרים לו סיפור... 

ונשאו את המיטה וחזרו לחדר הראשון.

בבוקר נודע: שנגנבו באמת בגדי המלך והתחילו לחפש אחרי הגנבה – ולא מצאו!

ציווה המלך להכריז: 'מי שגנב יבוא ויודיע - כי בודאי לא יעשו לו שום דבר, כי חפץ המלך לידע: איך אפשר לגנוב בגדים אלו?'

 והיו מסתובבים בין כל האנשים, והיו מספרים מזה.

ובא העני הנ"ל ושאל אותם: על מה אתם מדברים? 

והודיעו לו: יש רעש, מהגנבה!

ענה: שהוא גנב!

צעקו עליו: קבצן הלא אתה מחייב ראשך כי יאמרו עליך שאתה יודע מהגניבה!

 אמר: כן אני יודע מהגניבה. 

אמרו לו: אם אתה יודע, לך ותגיד. 

אמר: אגיד. 

ובא העני למלך ואמר: יודע אני מהגניבה. 

אמר המלך שחפץ מאד לראות את הגנב. 

השיב: אני הוא, 

ונשקו המלך. ושאל לו: איך? איך?? איך גנבת? 

וסיפר לו את כל המעשה, וביקשו את הגנב, והחזירו גם את הבגד השני שהיה אצלו.

והמלך לא עשה לו כלום – כי כך הבטיח!

אמרו השרים למלך: המלך רשאי למחול על כבודו, אבל אנחנו השרים לא רשאים למחול על הבזיון הזה שנעשה למלך!'

 לכן דנו את העני לתליה!

הוליכו אותו לתליה כי 'סוף גנב לתליה' בעת ההליכה הלך שמה אחד (הבעל דבר) עם שק נעלים על הגב

הכיר אותו העני ואמר לו: אתה החוזה בכוכבים! לא? תראה מה עשית לי! שאמרת שאהיה גנב

ואמר לו: כל כך הרבה יגיעות יגעתי וכל כך הרבה נעלים קרעתי עד שהבאתיך לידי כך שיתלוך על העץ!'

כך היצה"ע עובד על האדם...

מסיים ר' נחמן את המעשה ואומר: כשיצה"ע תקף את אותו העני, זה החוזה בכוכבים כאילו היצה"ע נותן לך דמיונות-דמיונות 'חוזה בכוכבים' שנתן לו יצה"ע להרגיש שהוא רוצה ולא רוצה, רוצה ולא רוצה; רוצה להיות גנב או רוצה להיות בבית המדרש רוצה להיות גנב או רוצה להיות בבית המדרש רוצה לאכול או לא רוצה לאכול יהיה רעב או לא יהיה רעב...

אם היה מכריז: לא רוצה! לא רוצה!! לא רוצה לעזוב את בית המדרש! לא רוצה את החוזה בכוכבים! אני רוצה קדושה!! והיה מתחנן ובוכה לפני ה' והיה מתחזק ברצונות הטובים היה מציל את נפשו מרדת שחת!

זה הסיפור שלנו...

אם היינו צועקים על יצה"ע: 'לא רוצה! אל תבלבל לי את המוח כל פעם אתה בא לי עם השטויות שלך! לא רוצה!'

ומחזיקים בדרך הזאת עם כל מה שמפסידים כאילו ואוכלים פחות ונהנים פחות – קודם כל לא יתלו אותך! לא תכנס לגיהנם!! ודבר שני תזכה למעלה כזו.

רק צריך סבלנות! סבלנות!!