איך פרעה לא נכנע מעשרת המכות?
ע"פ חכמת המצפון (לכתבה על המחבר זצ"ל - לחץ כאן) שמות מאמר קעב
"ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת" שמות ז, כג'.
'אחרי הדברים האלה ראיתי מצאתי כי אמנם מפורש כל הענין בפרשיות שלמות בתורה, וכבר נראה כמה גדול היסוד הזה, עומדים אנו משתוממים ולא משיגים ממש, איך זה לא נכנע פרעה מפני ה' אחרי המכות האותות והמופתים שראה בעצמו במו עיניו, איך לא הבין כי אין מנוס ומפלט מפני ה', וכי ההוא אמר ולא יעשה ודיבר ולא יקמינה?
והנה כתב הרמב"ן לעיל טז' והנה פרעה לא היה אומר להם בפירוש שלא ישמע ולא ישלח, ולא היה גוער בהם רק שומע דבריהם ושותק, כי יפחד מהמכות מעת שעשו לפניו מופת התנין ובלע מטותם, אך במכות הראשונות מנסה את החרטומים לעשות כמוהם, כלומר שהם מעשה חכמים, והנה הוא ירא ומתחזק, וזה טעם ויחזק לב פרעה ע"כ.
הנה פרעה אמנם פחד וירא מאוד, ידע והבין היטב כל הנעשה וכל העסק שעוסקים עמו, כי אמנם חכם גדול היה פרעה, ורואים אנו זה כבר מתחילתו בהכרתו את יוסף ואמר אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו, להכיר חכמה במדה גדולה כזאת, עד כדי להתבטל כל כך לפני כל עבדיו אין זה אלא מרוב גודל חכמה, וכן אמרו חז"ל שמו"ר ט, ז, אמרו יוחני וממרי למשה תבן אתה מכניס לעפריים, א"ל למתא ירקא ירקא שקיל, אדרבה על שאתם כל כך חכמים ומבינים על סחורה, על כן הבאתי מופתי ה' אצלכם, כי תבחנו בין סחורתי לסחורתכם.
ומה לנו יותר ממה שאמר הכתוב למען תדע כי אין כה' אלקינו, למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ, הרי כי היה עם מי להחזיק פלפול גדול כזה, ואמנם הוא הבין היטב כל מה שדברו אתו, הוא ירא ודאי וגם הטבע עזר לו לפחד, כדרך אדם המפחד מן הסכנה אף אם רחוקה מאוד, ואף מסכנה של ספק ספיקא אדם מתירא בטבע, אלא כאן כתב עליו הרמב"ן שהיה ירא ומתחזק,
וכן כתב הספורנו והכבד את לבו, התאמץ על טבעו שלא לירא מן הצפרדעים הנשארים, ולסבול רעת הבאשה כדי שלא לשמוע בקול האל יתברך.
הרי כי פחד מאוד אלא שהתאמץ על לבו! והיה מאוד מן הרצון לדעת ולהבין מהלך הדברים, איך זה נתהוה מתחזק הזה, האם עשה איזה תעלומות ומאמצים חיוביים כדי להתחזק או כדי להתאמץ?
אבל הוא אשר מגלה לנו התורה הקדושה סוד גדול ונורא, ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת לבו, לא עשה ולא כלום אלא שלא שת לבו, הכל משלילות בא על כי לא השיב הדברים אל לבו.
ובמדרש שמו"ר ט, יא' ויפן פרעה לא חשש ולא הרגיש במכת האלהים, כל ויחזק בא מצד אי ההתבוננות, ובאין התבוננות אין מועיל לו כלום, מאחר שלא שת לבו לא נוגעים לו כלום, ועל כן לא מועילים לו כל ידיעותיו, גם בשמעו את דברי האלה הזאת וכל התוכחה האיומה, והוא יאמר לעצמו שלום יהיה לי לא אלי הדברים נוגעים!...'
דעת תורה.