הרב צימרוט בשיעור גמרא 'דף היומי' מבית כנסת 'יביע אומר' לאחר הנץ

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

לגבי הקרבה, אז אומרת הגמרא, לגבי הקרבה, אז בכל אופן, במי הוא כבר את חטאת,

את עולה, את אשם, כל העניינים לא שייך בכלל בהם ולדות, אז בוא נחזור שוב, אלה ואשם לא שייך בגלל שזה דווקא בזכרים,

וחטאת לא שייך כתוב שלא מתארז לה, אז על מה הולך מה שהגמרא אומרת, הוא קרב ואין ולד כל הקדושים קרב, איזה ולד?

אנחנו נכנסים לדף יח עמוד ב',

לקראת ראש העמוד.

אומרת הגמרא אז מה זה בא ללמד?

אמר אב אלמנה להטויו ולד המאוסרת

אמר אבינה, אתה יודע, מה זה בא למעט? להטויו ולד המאוסרת, להגיד שהוא קרב,

הוא קרב ואין ולד כל הקדושים, איזה, מה זה כל הקדושים?

ולד המאוסרת.

מה זה ולד המאוסרת?

אנחנו יודעים, האסיר בימה, האסירי יהיה קודש,

והבימה הזאת היא ילדה, ולדה מיוסרת.

אומרת הגמרא, ולדה מיוסרת, למה לקראת?

עברה, עברה מבכור כגמר.

רק ככה, המיוסרת, המעשה לעצמו, הוא קרב? הוא הולך לקרב, כן, כן, הוא הולך לקרבן.

כן, אז היה אבא אמינא שגם אבנת, כמה שנים שלו. שואלת הגמרא, מה יהיה אבא אמינא?

הרי למה לקראת?

אבל למה אתה צריך ללמוד את זה מיעוט? למה לקראת?

הרי עברה, עברה מבכל כגמר.

כלומר, עברה, עברה. מה זה עברה, עברה? אז בואו תסתכלו בפסוק,

אני רואה שפה נביא את הפסוק בצד.

מה זה? עברה, עברה, מה זה? כתוב אצלך את זה? כתוב, כי יעבור תחת השבט, וכתוב פעמיים שם, כתוב,

עברת כל פטר רכב? בדיוק, יפה. ועברת כל פטר רכב,

ואיך כתוב לגבי מעשר בלילה?

יעבור תחת השבט, משהו כזה, יעבור תחת השבט.

אז פעמיים כתוב יעבור.

לומדים עברה, עברה מבכור.

מה לומדים מבכור? אז תסתכל ברש״ך, שאומרים את זה טוב.

אומר רש״י, בבכור גמר.

בבכור גמר.

ובבכור לא קרוב ולד דידוי דעלקה ולד בבכור, דאר זכר הוא.

בבכור,

בבכור,

הוולד של הבכור הוא לא קרוב. למה הוא לא קרוב?

כי אין גמר. כי הרי כל בכור זה דווקא בזכר.

ולומדים, כמו שוולד של בכור לא קרוב, אז אותו דבר הוולד של מאוסנת לא קרוב. זו גבירה שווה.

לחלק,

אבל זה שזה לא שייך לבכור. אה, יפה. אז את זה הגמרא אומרת.

את זה הגמרא אומרת. בדיוק.

אז זה הגמרא שכמה נקרא, עברה, עברה מבכור כבמה.

אומרת אדמה, איצטר יחסל כדעתך אמינא אין דנים אפשר משאי אפשר.

מה אתה אומר?

הבכור לא שלח בו. הוא זכר, הוא זכר, הוא זכר, לא שלח בו נקבה.

מה שאומרים גם במאוסנת הרשייה, שהיא נקבה.

אז לכן,

סל כדעתך אמינא אין דנים אפשר משאי אפשר. זאת אומרת, היה לך צריך להגיד שלא דנים אפשר משאי אפשר.

כמה שמונים בעצם האווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

מה המעשה בין הלומדים את זה לבכור?

לא היית בטוח שאתה יכול ללמוד את זה, כי עמדנים אפשרנו שיהיה אפשר נפלא.

אומרת הגמרא, עכשיו אנחנו חוזרים לקטע של המשנה, העיד רבי שמעובר הקפאייס.

מה כתוב? כתוב במשנה רבי פפאייס אמר,

אני מעיד שהייתה לנו, תראה בסוף המשנה, שהייתה לנו פרה של זבחי שלמים ואכלוה בפסח

ואכלנו ולדה שלמים בחג, נכון?

אז מה יעיד? הוא בעצם יעיד, אני הייתי בבית המקדש אולי, כן? אני הייתי בבית המקדש,

ובבית המקדש אכלנו, הייתה לנו פרה של זבחי שלמים,

ואחלוה בפסח את הבהמה אכלנו בפסח, ואת הוועד אכלנו בחג.

אתה יודע, מה הכוונה בחג? בחג הכוונה בחג הסוכות, כן?

אז אפילו שהם בעצם אכלו בפסח את הבהמה,

את הוועד הם אכלו רק בסוכות,

על אף שבאמצע בין פסח לסוכות יש עוד רגל,

יש את שבועות.

יש את שבועות. אז זה הגמרא מול תעסוק בזה, הרי זה בלת האחר.

איך הם יוכלו לאחר את ה... אם אתה אומר שוועד הוא קרע, זה לא סתם איזה תשופה,

וועד קרע לכוונה שהוא יקדוש כקדושת הבהמה,

אז בלת האחר? מולת שואלת הגמרא על זה.

אומרת הגמרא רבי שמעון רבי רבא,

ולרבא דאמר קודשים כיוון שעבר עליהם רגל אחד כל יום ויום עובר עליהם בבלטר אחר. כל יום ויום עובר עליהם בבלטר אחר. יש להם בעצם שאלה, מה זה כל יום ויום עובר עליהם בבלטר אחר?

הרי בעצם לא כל יום ראוי להקרבה,

רק הרגל הוא ראוי להקרבה.

אה, לא, רק ברגל? שלמים זה היה ברגל? מה? שלמים, הרי אנחנו מדברים על

אם נדבר על קורבנות של הרגל, הייתה לנו פרה של זבחי שלמים.

מה זה פרה של זבחי שלמים?

של שלמי חגיגה, שלמי ראייה, את הקורבנות של מביאים אותם ברגל.

ככה נראה, ככה פשטו את המשמעת.

אז לכאורה מה זה יום-יום?

מה זה יום-יום?

אז כנראה שכל יום הכוונה בקורבן שבאמת הוא ראוי להיקרב כל יום, כמו שאתה אומר בעצם.

נכון שכאן לא מדובר בקורבן כזה, וכאן הוא באמת לא יעבור בכל יום שהוא יעבור רק אם הוא איחר את הרגל. לא משנה, אבל המסר הוא שהוא עובר בבית האחר,

זה שואלת הגמרא.

ולרב עדי אמר קודשים, כיוון שעבר עליהם רגל אחד,

רגל אחד, כל יום ויום עובר עליהם בבית האחר.

מעצרת בה הם נכלה, הוא צריך לאכול את זה בעצרת. ואיך מסופר לנו במשנה שבפסח הם שחטו את האמא,

אכלו את האמא בפסח, ובסוכות רק הם אכלו את הוולד.

באמצע יש לנו שבועות.

זה עוד רגל. מה קרה בשבועות? למה בשבועות הם לא אכלו את הוולד?

כבר צריך לגדול קצת.

היה צריך לגדול.

אז למה אומר השר מצדמה?

אתה רוצה להצליח לגדול?

הגועה רמם תירוץ דמה.

כן, אבל זה ברטה אחר? מה קרה?

אומרת הגמרא אמרה בזביד ונשמיה בררב?

כגון שהיה חולה בעצרת הוא היה חולה בעצרת.

חולה לא הכוונה שהבעלים היה חולה.

הכבש היה חולה.

יש כאן למעשה בחוק התיישון אם יש כל כך שזה אלך על הבעלים ויש כל כך שזה אליך על זה.

כן, ששתיהם בעצם המחנה המשותף, שהם לא נתבעים על הבלטה האחרת.

כן.

אומרת הגמרא הרב אשי, אמר, מהי חג ממי דקטני חג שבועות?

מה הבעיה? חג כנראה חג שבועות.

ואידך, למה השני לא אמר חג השבועות?

ואידך, כל אחד דקטני פסח, אם כתוב לך לפני זה פסח,

אז תמי עצירת, לא כתוב חג,

כשאומרים חג, לא מתכוונים לעצרת.

כן? כל אחד דקטני פסח, תעני עצרת. כל איכה בקטני פסח, אתה רוצה להגיד לי שחג, הכוונה חג בשבועות.

אז אומרת, תשמע, יכול להיות שסתם חג, הגימה אומרים לך סתם חג, זה יכול להיות שבוע. אבל אם כתוב לך פסח,

כן, פסח לפני זה, אז כשאומרים חג בעיקרון מתכוונים לסוכות.

ואם אתה אומר פסח ואתה רוצה להשמיע לי את שבועות, אז אל תגיד לי חג, תגיד לי עצרת.

עצרת.

אומרת הגמרא, כל איכה וכתמי פסח תמי עצרת.

כל מקום שכתוב פסח כתוב עצרת, לא כתוב חג.

זהו, נקודה עד כאן.

שואלת הגמרא, אי אחי, מהי אסדותי? מה העיד? העיד רבי יהושע ורבי פלס על ועד שלמים שיקרב שלמים.

מה הוא העיד? מה הוא חידש להם?

אז אנחנו בעצם יודעים שבעצם, איך שאנחנו קוראים אותו,

מה שהוא בא לחדש זה בעצם שוולאד,

קריב, שוולאד קריב. הגמרא בשלב הזה הבינה בשאלה, הבינה שהוא לא איזה משהו בא להשמיע אלא היא באה להשמיע משהו בבלטה האחר.

זה מה שהגמרא נכנסה לנושא הזה. תראה, תראו, על הפסח הוא מתעכב על זה ששחטנו בפסח ואכלנו את זה בחיים.

אז משמעו פה איזה בעיה עם בבלטה האחר, עם הקרבת הקורבן.

אז זה מייד שואלת הגמרא, מה הוא העיד? הרי אתה רואה שבבלטה האחר הוא לא עובד.

אם הוא לא עובד בבלטה האחר,

אז מה הוא בא להשמיע כאן?

אומרת הגמרא, אי אחי מי אסדותי, מה הוא בא להעיד, מה הוא עיד?

אומרת הגמרא, לאפוקי מדי רבי אלעזר,

דאמר ולד שלמים לא יקרב שלמים.

הרי אנחנו יודעים מה רבי אלעזר אמר שווילד שלמים לא יקרב שלמים, נכון? ולד שלמים הרי לא יקרב שלמים.

כנראה שהם כנראה שהבנו בפשטות,

ויהו כמסעיד הוא די קרב, הוא די כן קרב.

זאת אומרת,

מה שהוא בא להעיד, כמו שאנחנו מדברים בפשטות, מה שהוא בא להעיד הוא...

אני אומר, תשמע, אתה אומר שוולד שלמים לא קרב?

אני אומר לך, בבית המקדש הייתי ויקרב מוולד של שלמים.

בבית המקדש הייתי ויקרב מוולד של שלמים.

בשאלה גם שמתייחס, מהי הסעדות הגמרא לא הבינה שזה החידוש שלו? לא, לא, כן, כי הגמרא הבינה כאילו שהחידוש הוא שבעצם הוא לא עובר בבית האחר. באמת זה הוא כאילו בעלת האחר. כן, ובעלתה הגמרא שאלה מידי, רגע, למה הוא לא עובר בבית האחר?

גמרא תרצה תרצוי צדדים שבאמת הוא לא עובר בבית האחר.

הוא לא עובר בעל דרך אחרת, הוא לא עובר בעל דרך אחרת.

מה זה כמו שאנחנו אמרים? ככה שפשוט המשנה.

זהו, משנה חדשה.

באמת המשנה.

ויד תודה,

ויד של קורבן תודה, ותמורת קורבן תודה.

וידן, ויד וידן, עד סוף כל הדורות,

הרי אלו כתודה.

תודה זה לא שלנו, יוני.

לא, תודה.

תודה.

תודה זה תודה?

למעשה גם תודה זה נקרא שלמים, ראוי זה שלמי תודה.

קורבן שלמים זה לא קורבן אחיד, כן? יש סוגים. יש הרבה סוגים, כן. יש שלמי תודה, יש שלמי חגיגה, יש שלמי ראייה, יש כל מיני. קורבן שלמים זה השם של הדבר. לא, כי במשנה הקודם ראינו... זה הסוג. זה הסוג, בדיוק.

זה הסוג שלמי על ויד שלמים, נכון?

כן, בדיוק. במשנה של ראש הפרק כתוב שם על ויד שלמים שקרב עד צורכו לעולם.

כן, דיברנו על השלמים, דיברנו על כל הסוגים, לא?

או, אז אתה שואל בעצם שאלה, מה המשנה כאן באה לחדש?

מה המשנה באה לחדש? זו שאלה טובה.

החידוש של המשנה כאן זה בסיפא, תראה את הסיפא.

הרי היו כתודה, ובלבד שהם טעונים לחם.

אנחנו יודעים הרי תמיד שוולד של שלמים,

שקורבן תודה צריך להביא אותו לחם, מה שנקרא לחמי תודה.

לחמי תודה כתוב, ויביא מצות בלויות ושמן.

צריך להביא לחם.

אז אם אתה היית קורא את המשנה הראשונה,

כן, שלהוולדות יש קדושת קורבן,

יש קדושת קורבן, כמו בעצם האימא שלהם,

מה האימא שלהם צריכה לחם? אף הוולדות צריכות לחם.

אז זה המשנה באה עכשיו לחדש. לא את החלק הראשון, אלא את החלק השני.

שלא צריך לחם, שעל הוולדות לא צריך לחם.

לא צריך לחם.

אומרת הגמרא מנה הנמילי אומרת הגמרא מנה הנמילי מאיפה אתה יודע את ההלכה הזאת

שמה שוולעד של תודה גם קרה גם יש לו קדושה

מנה הנמילי תנור רבנן מה הוא אומר מה הוא אומר יקריבנו

כן אתה רואה את הפסוק אם תודה אם אל תודה יקריבנו

אם אל תודה יקריבנו מה זה יקריבנו מה הוא אומר יקריבנו

מה הפסוק בא להגיד יקריבנו? הרי היה אפשר בעצם להגיד

אם על תודה והקריב על צבח התודה חלות מצות גדולות לשמן מה זה יקריבנו?

יש איזה דגש אם על תודה יקריבנו מה זה אם על תודה יקריבנו?

אומרת הגמרא

אומרת הגמרא

מה הוא אומר יקריבנו?

מפריש תודה

מפריש תודה לציור כזה שמפריש תודה אדם הפריש קורבן תודה

ועבדה עבד לה הקורבן מה עשה?

הפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה מצאו את הקורבן הראשון ונמצאת הראשונה

והרי שתיהם עומדות אז יש לו בעצם הוא עוד לא הקריב יש לו גם את הקורבן שאבד וגם את הקורבן שהוא הפריש יש לו אחר כך שתי קורבנות תודה

נמצאת הראשונה והרי שתיהם עומדות

מניין שאיזו שירצה יקריב ולחמה עימה

מניין שאיזו שירצה יקריב ולחמה עימה איזה שהוא רוצה הוא יכול להקריב יש לו בחירה

תלמוד לומר תודה, שתיהם הם קורבנות תודה ואת שתיהם הוא יכול להביא מה שהוא רוצה, מה שהוא רוצה מביניהם

תלמוד לומר תודה יקריב, תלמוד לומר תודה יקריב

מה יעשה עם השנייה?

אז השנייה זה יראה עד שיסתיים, כן?

למעשה הדין הוא שגם את השנייה הוא יכול להקריב בתור קורבן תודה,

רק הוא יכול, כן?

כן, אומרת הגמרא, מניין שאיזו שירצה יקריב ולחמיים, התלמוד לומר תודה יקריב.

יכול תהא שנייה תאונה לחם, אם הוא מקריב את שתי הקורבנות, כן?

אם הוא מקריב את שתי הקורבנות.

יכול תהא שנייה תאונה לחם,

כי גם הקורבן השני זה קורבן תודה, הראשון תודה, השני גם תודה.

יכול תהא תאונה לחם,

תלמוד לומר יקריבנו.

מה זה יקריבנו?

זה עכשיו אנחנו מגיעים למה שחיפשנו.

תלמוד לומר יקריבנו.

מה הפסוק בא להגיד יקריבנו?

אחת ולא שתיים.

זאת אומרת, נכון שהאחת ולא שתיים, הכוונה, הרי בעצם הוא יכול להקריב את הקורבן השני,

אבל לעניין לחמי תודה,

הוא לא צריך להביא לחם תודה רק גם בקורבן השני.

זהו, תמון אמר יקריבנו.

אחת ולא שתיים.

אומרת הגמרא, מניין, עכשיו בעצם מה שאנחנו מחפשים, מניין לרבות ולדות

תמורות וחליפות.

מאיפה אנחנו יודעים? לרבות שגם ולד של תודה,

תמורה של תודה.

מה זה חליפות?

מה זה חליפות? הרי לכאורה תמורה זה חליפה.

מה זה חליפות? חליפות הכוונה למקרה שראינו,

שהאדם שהפריש תודה ונאבד לו,

נאבד לו,

ואז הוא יפריש אחרת תחתיה.

זה לא נקרא תמורה,

כי הוא לא עשה את הבהמה הזאת תמורת הבהמה הזאת.

זה לא, הוא לא עובר איסור גם, אין איסור תמורה על זה.

אדם שנאבד לו בהימת תודה,

נאבד לו, הוא צריך להביא קורבן אחר, הוא לא עובר שום איסור, הוא לא ממיר,

הוא לא ממיר, הוא לא עשה כאן תמורה.

כן, הוא עשה חדש, זה נקרא החלפה.

אז מנין לרבות שגם את הוולדות,

את התמורות של התודה ואת החליפות של התודה,

גם להם יש קדושה כמו הקורבן.

תלמוד לומר ואם אל תודה,

תלמוד לומר ואם אל תודה.

ואם אל תודה, יש ריבוי.

ואם אל תודה בא להגיד לך שגם כל הקורבנות האלו שיש בהן תודה,

גם הקורבן הזה הוא תודה.

ואם אל תודה, יכול יהיו כולן תאונות לחם,

גם הוולדות, גם התמורות, כולן יהיו חייבות לחם.

תלמוד לומר על זבח האה תודה.

תודה טעונה לחם ולא ולדה ותמורתה וחליפתה טעונה לחם.

זאת אומרת, דווקא כתוב בפסוק אם על זבח אה תודה יקריב. מה זה זבח אה תודה?

הקורבן המקורי,

לא הקורבנות האלו של התמורות, של ההוולדות, של החליבות.

זאת אומרת, נכון שזה קדוש קדושת קורבן,

כן?

אבל את הלחמי תודה הוא צריך להביא רק על המקורי.

תסתכל, בפסוק זה גם נראה ככה. בפסוק זה נראה,

כתוב בפסוק ככה, אם על תודה יקריבנו

והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות ושמן.

זאת אומרת, על זבח התודה הוא נותן את הלחם.

מכאן שלחמים זה רק על הזבח המקורי.

זאת אומרת, לחמי תודה בא על הבהמה המקורית, על התודה המקורית, לא על הוולדות או על התמורות או על החליפות.

זה בא רק על המקורי, זה הכי.

מה אתה אומר?

אם נאבדה לראשונה, כן, יש משחררת

ולא מצאת ראשונה מאוד. לא מצאת ראשונה. אז על השנייה הזו שהפכישה, לא יביא לחברים?

על השנייה...

כן, כן, ככה כתוב, לא שמתי לב לזה.

לא שמתי לב לזה, נכון.

אני חשבתי כאילו שמדובר על חליפה שהוא הקריב אותה בסוף.

זאת אומרת, שהוא מצא את הקורבן הראשון,

שהוא מצא את הקורבן הראשון.

הרש״י אומר לא ככה. הרש״י אומר, תראה, חליפות,

אומר רש״י, מנהל לרבות להקרבה וחליפות כגון עבדה והפריש אחרת תחתיה.

על זה כתוב,

כן?

כן, עבדה, ועל זה כתוב בגמרא,

יכול להיות תאונות כולן לכת, אמור לומר על זה וחת תודה ולא הובלדה וחליפתה תאונה לחם.

דווקא המקוראים ממש. דווקא המקוראים, נכון.

אז זאת אומרת, אם ישאלו אותנו,

איך יכול להיות קורבן תודה בלי לחם?

כן? למדת תמורה, דף י״ח.

איך יכול להיות קורבן תודה בלי לחם? ולא שהוא הביא קורבן, זאת אומרת, קורבן תודה עם לחם אחד והקורבן השני בלי לחם. קורבן תודה בכלל בלי לחם.

הציור זה חליפה.

חליפה.

כי בתמורה, זה לא ציור טוב, כי בתמורה על הקורבן המקורי הוא צריך להביא לחם.

קורבן, כן, כן, קורבן תודה בלי לחם בכלל, זה הציור, נכון או לא?

אללה אומרת המשנה משנה חדשה תמורת עולה תמורת עולה ולד תמורה תמורה של עולה עד עכשיו דיברנו ולד של תודה מה הדין תמורת עולה תמורה של קורבן עולה ולד תמורה או תמורה של עולה או ולד של תמורה או תמורת עולה או ולד של התמורה זאת אומרת בהמת התמורה שהיא הייתה חולין יש לה כבר ולד

תמורת עולה? תמורת עולה הכוונה בוא נאמר יש לך קורבן עולה קדוש בן אדם לקח בהמת חולין אמר

זה יהיה תמורת העולה זה תמורת עולה

ולד תמורה הכוונה בהמת החולין הזאת שהוא עשה זה כבר הוולד זה כבר הדור השני כבר

בהמת החולין שהוא האמיר כבר ילדה כן ולד תמורתה ולד תמורה ולד ולד ולד ולד ולד ולד אנחנו עוסקים כבר איך אמרנו? נולד ולד

תמורה ולד?

נולד על תמורה ולד, נכון? אנחנו רחזים בשלב הזה? היה תמורה, היה לוולד.

לוולד הזה, נולד ולד.

כן? זה כבר, הקורבן המקורי הוא כבר הסבא כבר.

כן?

ולד, ולד ולדה.

עד סוף כל העולם, עד סוף כל העולם,

הרי אלו כעולה, יש איזו קדושת עולה.

וטעונים הפשט וניתוח וקליל לאישים.

זאת אומרת,

כל הבהמות האלו, מה שאמרנו,

הם קדושים ממש כמו קדושת עולה.

טעונים הפסט, הכוונה הפסט, הפסט האור, כן?

מפסיטים את האור.

וניתוח, הכוונה שמנתחים, תנתח לנתחה. וקליל לאישים, עולה הכל לאישים.

הכל עולה לאס חוץ מהאור.

האור הולך לכוהנים.

בכל אופן, זה ממש קדוש קדושת קורבן.

כן, קדוש קדושת קורבן, התמורה וכל הוולדות.

עכשיו עוד דין שאומרת המשנה,

המפריש נקבה לעולה.

המפריש נקבה לעולה.

וילדה זכר.

עכשיו בעצם ככה, העולה היא לא קרבה בנקבה.

נכון? נקבה אין בעולה.

יש רק עולת העוף.

עולת העוף,

עולת העוף,

אין הבדל בין תמות לזכרות.

לא חילקת בין תמות לזכרות. בעופות, בעולת העוף.

אבל אנחנו מדברים על קורבן.

אז הקורבן הזה, בוא נאמר,

האמא שלו, הוא הפריש נקבה לעולה.

האמא בעצם היא לא כשרה להקרבה לעולה. אבל זה תופס בעצם. למה זה תופס? בגלל שבעולת העוף יש נקבות. זה מה שלמדנו אז.

זאת אומרת, זה לא מופקע לגמרי.

זה לא מופקע לגמרי. זה נמצא.

אמנם לא בקורבן הזה, אבל נמצא.

בעולת העוף זה נמצא.

עכשיו אז ככה.

אז אדם הפריש נקבה לעולה. טוב, נקבה לעולה זה לא תופס.

מה הפירוש? הבהמה הזאת היא לא ראויה להקרבה.

אבל ילדה זכר, או הזכר הוא כבר כן ראוי להקרבה. זה תיקון. זה תיקון. ילדה זכר,

מה הדין?

הוא לא יכול להיקרב.

יראה עד שיסתאב,

זאת אומרת עד שיפול בו מום,

וימכר,

ויביא בדמיו עולה.

אבל הוא עצמו לא ראוי להיקרב.

אפילו שבעצם הוא זכר.

אבל אני אומר לך, תשמע, את מה אתה הקדשת?

אתה הקדשת הרי את האימא. מה האימא הייתה?

נקבה.

נקבה היא לא ראויה לקורבן עולה.

אז אפילו שבעצם הבן,

הבן, הדור השני כבר הוא זכר,

אפילו שבעצם הבן הוא זכר,

אבל האימא עצמה הוא מגיע מאחד שלא קרבה.

אז זה החלק השני של המשנה.

רבי אליעזר אומר,

הוא עצמו ייקרב עולה. הוא כן יכול להיקרב עולה. מחלוקת מאוד מעניינת.

בן אדם הקדיש נקבה לעולה.

נקבה היא לא ראויה לעולה. רק זכר צריך לעולה.

לא תופס בעצם האימא, אבל היא ילדה זכר.

אז נו, אז תביאו לה את הזכר לעולה.

תביאו לה את הזכר לעולה.

אוקיי, זה רעיון.

זה רעיון, הרי בעצם, אבל כיוון שבאימא לא תפס קדושה,

כי האימא הרי היא לא ראויה להקרבת עולה,

היא לא תפס בקדושה.

אז הוולד הזה אין לך תקנה בו, אתה לא יכול להקריב אותו.

ככה שיטת הנקמה. למה? אבל באותו הרגע שאמרו, הוא היה עובר זכר.

הוא היה עובר זכר.

הוא כבר זכר נתפס בו.

כשאמרת העולה, מתי נתפס בו?

כי כרגע הקדושה מנסה להתפשט, כן?

איך שמגיע אומר איתו, זה נקבה נקבה, אין, בפנים יש לך, ואני אכנס לך.

הוא שואל שאלה מעניינת. הוא שואל הרי בעצם,

שכל הקדושה תיתפס בו אוטומטית.

שכל הקדושה תיתפס בו אוטומטית.

רק מה יכול להיות? אני שומע, אבל לא חשבתי על זה. רק יכול להיות שמדובר כאן שזה אחרי זה אולי.

זאת אומרת, הילדה,

במקרה שבאמת היא הייתה מעוברת אולי בזמן ההקדש,

אז באמת יכול להיות שאתה צודק.

שאז באמת הקדושה נתפסת על זה.

אבל יכול להיות שבמשנה מדובר שזה ילדה אחרי שכבר הוא הקדיש אותה לעולה.

לא רלוונטי.

עולה לנקבה. אחרי זה היא ילדה. איזה ודאי שהיא קדושה?

למה לא? היא קדושה? היא לא קדושה.

כי אתה לא יכול להקדיש אותה למה שהיא לא יכולה להיות קדושה בו.

או, אז זה אמרתי לא.

זה לא נכון, זה נכון בקורבן השם.

אבל עולה, עולה הגמרא אומרת, למדנו את זה לפני כמה דפים, הגמרא אומרת שעולה,

יש הרי נקבה בעולה.

במה? בעולת העוף.

בעולת העוף יש נקבה.

עולת העוף, אין הבדל בין תמות לזכרות.

אין הבדל שמה בין זכר לנקבה.

אז נקבה,

גם כשאתה מקדיש נקבה לעולה, זה תופס בזה קדושה.

זה לא קדושת הגוף, זה לא ראוי להקרבה,

אבל תופס בזה קדושה.

בשונה מקורבנות אחרים, למשל אשם,

כן, שאין בו בכלל נקבה,

אם אתה עשית נקבה לאשם,

לא עשית כלום, סתם, לא תפס קדושה בכלל.

אבל בעולה זה לא ככה.

בעולה נתפס קדושה על האימה בגלל שיש קורבנות נקבה בעופו.

אבל הוא שואל שאלה, הוא שואל אבל למעשה אם היא הייתה מעוברת,

אם היא הייתה מעוברת בזמן ההקדש,

אז שייתפס ההקדש על העובר.

שאלה טובה.

למעשה זה נוגע לסוגיות שלמדנו אז, האם אפשר להקדיש את העובר בפני עצמו.

אבל בסדר, הגמרא לא תולה את זה פה במחלוקת הזאת.

אז יכול להיות שמדובר שהיא ילדה אחרי זה, זה אמרתי לו, יכול להיות שהיא ילדה אחרי זה,

שהילדה ילדה את הוולד הזה, ילדה אחרי זה.

אם באמת בשעת ההקדש היה את העובר,

אז באמת ההקדש תפס על זה.

ככה יכול להיות, צריך אבל לבדוק את זה.

כן, ככה אני מציע, צריך לבדוק את זה.

אומרת הגמרא,

תמורת עולה ולד תמורתה ולד ולדה עד סוף, איזה, שנייה, אז גמרנו את המשנה, שנייה.

רבי אליעזר אומר, הוא עצמו יקרב עולה. רבי אליעזר אומר, אין בעיה.

רבי אליעזר אומר, הוא כן קרב עולה. למה הוא קרב עולה? כיוון שהאימא היא כן קדושה.

אתה צודק שהאימא היא לא קדושה, בוא נאמר קדושת הגוף, מה שנקרא, אבל האימא היא קדושה.

אז ברגע שיש לך את העובר, את הפלט, שהוא ראוי להקרבה, נפלט, תקריב אותו.

ככה רבי אליעזר אוחז.

אבל תנא קמא אוחז לא ככה.

אומרת הגמרא,

מה ישנה רישא דלא פליגא ומה ישנה סייפא דפליגא שימו לב יש הרי את הרישא ברישא כתוב תמורת עולה ולד תמורתה מה כתוב? הרי אלו כעולה וטעונים הפשד וניתוח וקליל לאישים נכון? זאת אומרת בן אדם שהקדיש

עולה הקדיש בעצם בהמת נקבה לעולה מה הוולד שלה?

מה הוולד שלה?

הוא טעון כמו הקורבן עצמו

בסייפא יש מחלוקת בן אדם שהפריש נקבה לעולה

בן אדם שהפריש נקבה לעולה

יש מחלוקת וילדה זכר יש מחלוקת מה הדין שלו?

מה הדין של העובר? האם הדין של העובר הוא יקרב או לא יקרב?

שואלת הגמרא למה ברישא הם לא נחלקו? הרי בעצם זה אותו דבר ברישא מה מדובר ברישא?

ולד תמורתה כתוב ולד תמורתה הרי אלו כעולה זאת אומרת שהוא קרב כתוב הרי אלו כעולה טעונים הפשד וניתוח וקליל לאישים

יש הבדל אחד, שבריישא מדובר

אבל יש הבדל, מה ההבדל? סתם הבדל מציאותי.

בסייפא מדובר שהוא הפריש נקבה.

בסייפא מדובר שהוא הפריש נקבה, נכון?

בריישא מדובר שהוא עשה תמורה,

הוא לקח נקבה ועשה אותה תמורה על זכר.

כן?

מה הוא עשה?

תמורה למשל, כן?

תמורת עולה, ולה תמורה.

יש זכר, קורבן זכר עולה, הוא לקח בהמת נקבה,

בהמת נקבה, ועשה אותה תמורה על העולה.

זה הריישה של המשנה.

בסייפה מדובר שהוא הפריש נקבה.

כאילו אם היית דן מה יותר חידוש, הריישה הוא הסייפה.

הסייפה יותר חידוש.

כי בריישה יש לך בהמת זכר, בהמה לעולה.

אדם לקח נקבה ואמר זה יהיה תמורת זה.

בשביל כן בסייפה הוא לקח בהמה,

בהמה המקורית,

במה? במקום הזכר שצריך להקריב, הוא שם עולה.

אז זה יותר חידוש שיש בסיפא.

זה הגמרא תגיד. בואו נראה.

אומרת הגמרא, מה ישנה רישא דלא פליגא ומה ישנה סיפא דפליגא? למה ברישא?

הגמרא לא הבינה שיש חינוך.

היא אומרת, בעצם זה אותו דבר, שניהם מדובר בוולדות של עולה,

ברישא כתוב שזה קדוש,

זה קורבן, בסיפא יש מחלוקת. מה קרה?

אומרת הגמרא,

אמר רבא בר חנא במחלוקת שנויה נכון אתה צודק גם הרישא הזה שנוי במחלוקת אתה צודק זה באמת לא מוסכם זה לא מוסכם גם הרישא היא במחלוקת כתוב בסיפא מהסיפא תדן לרישא

זה תירוץ אחד

רבא אמר לו רבא אמר אפילו תמר רבנן אפילו אם תגיד שזה הולך לפי רבנן עד כאן לא פליגא עלי דרבי אליעזר רבא אמר אפילו תמר רבנן

זאת אומרת הרי אישה מסתדרת אפילו לרבנן, זאת אומרת אפילו שרבנן בעצם אמרו בסייפה שלא יקרב,

נכון רבנן הרי אלו זה תנא קמא שאומר שהמפריש נקבה לעולה וילדה זכר

יראה עד שיסתאב

אפילו תימא רבנן עד כאן לא פליגיה על-ידי רבי אלעזר אלא לגבי מפריש נקבה לעולה

אפילו תימא רבנן זאת אומרת זה מסתדר עם רבנן, למה?

עד כאן לא פליגי עלי דרבי אליעזר

כל מה שהם חולקים על רבי אליעזר זה רק

אלא גבי מפריש נקבה לעולה

דאימי לא קריבה

האימא היא לא ראויה להקרבה

כן אם הוא מפריש נקבה לעולה אז האימא בכלל לא...

קרבה אז זאת אומרת לא נתפס בעצם קדושה באמא נתפס כמו שאמרנו נתפס קדושה רפויה אבל לא נתפס קדושה לקורבן

אז עד כאן לא פליגה לידי רבי אליעזר אלא גבי מפריש נקבה לעולה דאימי לא קריבה האימא לא קרבה וכיוון שהאימא לא קרבה אז הוא חולק ואומר הבנאים חולקים שגם הולד לא קרב

אבל תמורה דאימי אינם הקריבה אבל לגבי קורבן תמורה שהאימא היא קרבה

כן אבל לגבי תמורה שהאימא היא כן ראויה להקרבה דאימי אינם הקריבה למה אימא אינם הקריבה?

כן כי הכוונה היא כזאת אבל תמורה דאימי אינם הקריבה לא הכוונה שהאימא היא קרבה כן רשם מיד אומר לאו אימי ממש

להביא מיממה שלא הקדש ראשון שבאו אלו כולן מכוחו וקרב, זה זכרו בתמורה, בהמה המקורית היא ראויה להקרבה זה הזכר זה הזכר,

אז התמורה, זה הכוונה אמנה מקריבה אמנה מקריבה, הכוונה,

האמא היא בעצם לא אותה הקדישו לא אמרו האמא הזאת קדושה כי זה לא שייך בכלל לא שייך להקדיש את האמא

כן אומרת,

נכון,

כן אז אומרת הגמרא עד כאן

לא פליגיה על ידי רבי אליעזר לגבי מפריש נקבה לעולה דאימינו קריבה, אבל תמורה דאימינה מקריבה שהאמא הרי גם יש בקדושה, מה זה יש בקדושה? בגלל שיש זכר הרי,

אז אפילו רבנן מודו,

אפילו רבנן שאמרו תמיד שזה לא קרב הם יודו בגלל שזה התחיל עם זכר בגלל שזה התחיל עם זכר, בדיוק,

בקיצור לפי רבא אז באמת ברישא כיוון שזה התחיל עם זכר ולא יפרש את הנקבה

אז באמת אין הכנה מי, באמת הם סוברים שזה קרב,

כמו שיטת רבי אליעזר,

כל המחלוקת שלהם זה רק בסיפא.

בדיוק, ונקבה לא ראויה לפסח, לא ראויה לעולה.

אומרת הגמרא, ומי אמר רבי אליעזר יקרב אולה הוא עצמו?

שואלת הגמרא, זהו, נקודה עד כאן, נושא חדש.

שואלת הגמרא, ומי אמר רבי אליעזר יקרב אולה הוא עצמו?

וכי רבי אליעזר אמר שהעולה, שבהמת העולה,

שהוולד יקרב אולה הוא עצמו, הוולד יקרב אולה ממש?

כן, הוולד ממש יקרב?

זה הרי שיטת רבי אליעזר, שואלת הגמרא עליו שאלה. זה כתוב במשנה. נכון, הגמרא אומרת, ככה באמת, כן? בוא נראה, אולי תסביר את זה אחרת, בוא נראה.

ומי אמר רבי אליעזר יקרב אולה הוא עצמו? ורימינו, כתוב שאלה.

מה קשה?

כתוב תמורת אשם,

תמורת אשם,

ולד תמורתה,

תמורה של אשם,

ולד תמורתה,

ולדן ולדן עד סוף כל העולם יראו עד שיסתעבו

וימכר ויפלו דמיו לנדבה.

זה שיטת הנקה.

שוב, כתוב תמורת אשם, ולד תמורתה, ולד ולדן, ממש על המקרה שלנו, כן?

שם גם, שם אמרנו שזה זכר, נכון? שם אמרנו שזה רק זכר.

כן, זה רק זכר, כן.

כן.

אז מה הדין, מה הדין במקרה הזה?

אז שיטת הנקה אמרה, אין מה לעשות, יראה עד שיסתיים, ואז הדין המקובל,

שימכר ויפלו דמיו לנדבה.

זה הדין שאנחנו מכירים.

מה זה?

לא, לא, זה לא קשור למה שאמרתי למה שאמרתי.

זהו.

עכשיו רבי אלעזר אומר, רבי אליעזר, צריך לגרוש כאן, רבי אליעזר אומר, ימותו.

רבי אליעזר אומר, רבי אלעזר אומר,

יביא בדמיהן עולה, יביא בדמיהן עולה.

מה הוא יעשה?

אז יש כאן שלוש שיטות. יש שיטה ראשונה, יראה עד שיסתיים,

כן?

יראה עד שיסתיים.

שיטת רבי אליעזר, ימותו.

שיטת רבי אליעזר,

יביא בדמיהן עולה,

כן?

בדמים של הקורבנות האלו הוא יביא עולה.

מדייקת הגמרא בדמים אין הוא עצמו לא.

הרי מה מדובר? מדובר פה על ולד.

על ולד.

מה עושים עם הוולד? שלוש שיטות.

או יראה עד שיסתיים, או ימות, או שפשוט תמכור אותו. בלי לראות עד שיסתיים, תמכור אותו, תיקח עולה.

אומרת הגמרא, הנה אתה רואה שבוולד אי אפשר להקריב את הוולד,

כי אתה צריך למוכור אותו,

ובכסף שלו לקנות עולה.

בדמים אין הוא עצמו לא.

כן?

זו השאלה על רבי אליעזר, כן?

אומרת הגמרא, אמר רבי חיסדא, אתה יודע מה, באמת, מה שרבי אליעזר אמר כאן,

שבדמים זה לא על שיטת עצמו.

לדבריהם דרבנן, כן אמר להוא.

הוא לא בשיטת עצמו אמר את זה בכלל,

הוא דיבר את זה בשיטת רבנן.

מה הכוונה בשיטת רבנן?

לדידי סבירה לידי אפילו ולד נמי קרבה עולה.

אני עצמי אוכל שאפילו ולד, אין לי בעיות עם זה,

ולד קרב עולה.

אבל לדידכו לשיטתכם, דאמרית ורואה, לשיטת רבנן,

שאמרו שהדין הוא שלא קרב.

אלא מה? אלא יראה עד שיסתאב רואה, לדידכו דאמרית ורואה.

עודו לי מיד, תודו לי,

דמותרות

לנדבת יחיד עזלה.

מה זה מותרות?

למדנו את זה פעם, כן?

הדין שהדבר הזה, בוא נאמר, כאן מדובר על ולד.

לפי רבנן, יראה עד שיסתאב, מה יעשו עם הדמים?

מה יעשו עם הדמים?

זה נקרא מותרות.

זה מותר, זה מותר על מה שנשאר. הוא הרי הביא בהמה אחרת,

הבהמה הזאת יראה עד שיסתאב,

ויקחו את הדמים, ימכרו את זה,

והדמים יקנו בזה קורבן,

כן?

איזה קורבן?

איזה קורבן? מה עושים עם המותרות האלה?

אז ראינו מחלוקת.

אז הוא אמר, תודו לי,

אפילו לשיטתכם שאמרתם שהדין הוא בוולד,

שירא עד שיסתיים,

הודו לי מיד, דמותרות לנדבת יחיד עזלה.

תודו לי שהדבר הזה, שהמותרות,

הולך לנדבת יחיד.

זה לא הולך לציבור,

אלא זה הולך לנדבת יחיד, זה הולך לקורבן נדבה של יחיד.

ואמרילה הם חלקו עליו.

אמרילה מותרות לנדבת ציבור, אז לזה נקודה. עד כאן.

איפה רבנן משהו הולך לבריתא?

כן, מה שהם אמרו בברייתא, מה זה?

ברבנן הוא שם לבנן.

בברמינו, כן, כן.

מה הכוונה? יפלו לדמם, איך כתוב? כתוב,

רבנן אומרים,

כן, אם החבר'ה יפלו דמם לנדבה, הם יתכוונו לנדבת ציבור.

אז הוא אמר להם, תשמעו, תודו לי בזה שזה הולך לנדבת יחיד.

והם לא הודו לו, הם חלקו עליו.

רבא אמר עד כאן לו, עכשיו עוד תירוץ, למה ברישא...

סליחה, זה הגמרא כבר אמרה, הגמרא חוזרת.

רבא אמר עד כאן לו, כי אמר רבי אליעזר הוא עצמו יקרבו ל...

על הפלד,

אלא במפריש נקבה לעולה.

רבא אמר עד כאן, לא כי אמר רבי אליעזר הוא עצמו קרבו ל...

אלא במפריש נקבה... עכשיו זה תירוץ אחר, זה תירוץ אחר ב... רבא אמר עד כאן, לא כי אמר רבי אליעזר הוא עצמו יקרבו ל...

כל מה שרבי אליעזר אמר שהוא עצמו יקרבו ל... זה דווקא בסיפא.

למה?

אלא במפריש נקבה לעולה.

דאיכה שם עולה על אמו.

כן, למדנו את זה, הרי בגלל עולת העוף, מה שכל הזמן אנחנו מזכירים, בגלל עולת העוף.

אז אם הוא הפריש נקבה לעולה, יש שם עולה על אמו.

אבל, אומרת הגמרא, גבי תמורת ולד אשם,

אבל לגבי תמורת ולד אשם, דאיכה שם עולה על אמו.

הרי אין אשם הרי בנקבה, אין אשם בנקבה.

אז ממילא,

גבי תמורת ולד אשם, דלהיכה שם עולה על אמו,

אין הרי, כן, הרי כתוב לנו, יש לנו הרי תמורת אשם, ורימינו,

ורימינו זה הולך על אשם, תמורת אשם. במשנה מדובר על עולה, אז יש בעצם עכשיו עוד תירוץ, רבא אומר עוד תירוץ על הסתירה מרבי אליעזר.

כן, הוא אומר, מה הוא אומר?

דווקא לגבי עולה שיש שם עולה על אמו,

יש שם עולה על אימו.

אבל גבי תמורת ולדאשם דלהיק השם עולה על אימו, הרי האמא הרי לא ראויה להיקרב בגלל שאין נקבה באשם.

כן?

אבל גבי תמורת ולדאשם דלהיק השם עולה על אימו מודה רבי אליעזר דבדמיו אין,

הוא עצמו לא קרב.

פשוט מאוד כל מה שרבי אליעזר אמר זה רק בעולה

בגלל שבעולה יש שם עולה על אימו

אבל

באשם שזכר, שנקבה בכלל לא קרבה,

אז רק בדמים אתה יכול להשתמש.

הוא עצמו לא קדוש.

אומר את הגמרא הלאה

היי טבעי הבאי וכי באי רבי אליעזר שם עולה על אימו

או רבא אמר עכשיו שצריך שיש שם עולה על אימו

שואלת הגמרא וכי באי רבי אליעזר שם עולה על אימו

וכי הוא צריך שם עולה על אימו?

זאת אומרת יצא לנו בעצם עכשיו שכל מה שרבי אליעזר אמר שהוולד קרב זה רק בגלל שיש שם עולה על אימו

כן?

בגלל עולת העוף נכון

אומרת הגמרא אי טבעי אבא אבכי באי רבי אליעזר שם עולה על אימו

ועתניא המפריש נקבה לפסחור שואלת הגמרא הנה תראה שלא ועתניא המפריש נקבה לפסחור זה גם לא טוב צריך זכר

המפריש נקבה לפסחור יראה עד שיסתאב ותימכר ויביא בדמי הפסח

אין מה לעשות עם הכל בנקבה מה עושים איתו?

מפריש נקבה לפסחור יראה עד שיסתאב ותימכר הבהמה הזאת ויביא בדמיה קורבן פסח

ילדה ילדה

יראה אבלד עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו פסח

אותו דבר על גבי אבלד

אין תקנה על זה

עכשיו נשתיירה אחר הפסח מה נעשה אחרי הפסח?

נשתיירה אחר הפסח תראה

עד שיסתאב ויימכר ויביא בדמיו שלמים

לפני זה היה עד שיסתאב הגמרא בתוך הפסח עוד לפני הפסח היא... עוד לפני הפסח יפול במום כן ואז תביא בדמים פסח כן

כן אז ככה הגמרא הבינה אומרת הגמרא נשתיירה אחר הפסח אם נשתייר

לך הבהמה הזאת נקבה אחרי הפסח מה תעשה עכשיו אחרי הפסח אין לך מה לעשות איתה לפסח הבא לפסח הבא תשמור אותה

לא כתוב נראה לי בגלל שזה יעבור זמנו כבר צריך הרי יש הרי גיל של הכבש

נשתיירה אחר הפסח תראה עד שיסתיים מה עושים עם זה נשתיירה אחר הפסח

תראה עד שיסתאב ויביא בדמי השלמים הוא יביא בדמים שלמים ילדה אם היא ילדה יראה אבלד עד שיסתאב

ויימכר ויביא בדמיו שלמים אותו דבר

רבי אליעזר אומר הוא עצמו יקרב שלמים

אבלד

ולא רק אבלד וגם הנקבה כן גם הבהמה שניטוטרה אחר הפסח

לא הבהמה סליחה לא הבהמה אם נפל בבהמה בום אז הדמים כן הדמים או הוולד שואל אומרת הגמרא

ילדה מילדה אותה בהמה שבעצם הקריבו אותה לשם פסח והיא הייתה נקבה ילדה

בדמים האלו תביא שלמים אבל רבי אליעזר אומר לא רבי אליעזר אומר את הוולד

רבי אליעזר אומר אתה לא צריך למכור ולהביא דמים אלא הוא עצמו יקרב

רבי אליעזר אומר הוא עצמו יקרב שלמים

שואלת הגמרא והאחד אלי כשם שלמים על אימור הרי האימא מה היא?

מה האימא פה?

היא קרבן פסח היא לא קשורה לשלמים בכלל

ועל אף שאין שם עולה על אימור בכל אופן

והאחד אלי כשם שלמים על אימור ואמר רבי אליעזר יקרב שלמים

אז בעצם כאן נגמרת השאלה הבאיה שואל את רבא מה אתה אומר שכל מה שרבי אליעזר אמר שוולד קרב זה רק במקום שאת האימא אפשר להקריב לאותו קורבן כמו עולת העוף

הרי הנה אתה רואה בפסח האימא לא ראויה בכלל ואף על פי כן מקריבים את הוולד

אמר לי רבא זה הגרסה רבא כי עליו שאלו אמר לי רבא אחר הפסח אמרת אתה שואל אותי מאחר הפסח שאני אחר הפסח דה מותר פסח גופי קרב שלמים מה עושים עם מה שנותר מקורבן פסח המותר של קורבן פסח הוא קרב שלמים אז אל תשאל אותי מזה דה מותר פסח גופי קרב שלמים זהו נקודה

לעולם באמת, לעולם באמת הטעם שלי זה באמת שיש שמו לאלימו. אני צריך שיהיה שמו לאלימו.

מה אתה שואל אותי מקורבן פסח? למה הוולד קרב? הרי האימא לא.

הפסח עצמו, הקורבן המקורי,

אם הוא נטוטר אחרי הפסח,

אם הוא נשאר אחרי הפסח, עושים ממנו שלמים. כאילו הוא נהפך לקורבן שלמים. אז גם הוולד הזה אפשר להפוך אותו, אפילו שבעצם האימא לא.

כי גם האימא יכולה להגיע בעצם לשלמים אם יעבור הפסח.

אז נהיה לו שם.

כן? גם אם הייתה קשרה בעצם. בידיוק, גם האימא בעצם קשרה אם יעבור הזמן.

בסדר, וכאן מדובר שעבר הזמן.

אז איש קורבן נקבה לגבול פסח? כן. הפסח, אותו קורבן נקבה יש שלמים ויקריבו אותו?

יש שלמים ויקריבו אותו, כן. כן, כן, כן, האימא עצמה, כן,

כן.

זה מה שיוצא כאן, נכון.

אומר את הגמרא,

הוא אומר את הגמרא אי אחי נפלוג נמי בריישה נפלוג נמי בריישה אי אחי מה השאלה של הגמרא אי אחי נפלוג נמי בריישה

שיחלקו גם בריישה

מה זה נפלוג נמי בריישה?

מה אי אחי? מה החידוש? מה אתה חדש?

אז רשי אומר אי אחי אי אחי

דתעמד רבי אלעזר משום דאיקה שם שלמים על אימו אם זה הטעם

לפנוג נמי ברישא ילדה קודם הפסח

ילדה קודם הפסח ונאמר רבי אליעזר הוא עצמו יקרב

דאבלד עצמו יקרב שלמים דקודם פסח נמי היא שחית לפסח לשם שלמים כשר

דפסח בשער ימות השנה שלא בי' בניסן שלמימו וילקח שם שלמים על אמו

שואלת הגמרא שים לב כל המחלוקת זה מה הדין

בניטוטר אחרי הפסח נכון איך זה הולך

מה אומרת

והתניא בביתה הזאת כתוב באמצע הנה יקרב שלמים נשתיירה אחר הפסח כן מאמצע התניא כתוב נשתיירה אחר הפסח על זה רבי אליעזר אומר הוא עצמו יקרב שלמים נכון

מיד עוד שלוש שעות אחרי זה רבי אליעזר אומר הוא עצמו יקרב שלמים אז זאת אומרת על איזה ציור רבי אליעזר מדבר

אני אשתער אחרי הפסח.

אם הטעם של רבי אליעזר זה מצד שגם אחרי הפסח זה הרי הולך שלמים. נו, אז גם לפני הפסח,

גם לפני הפסח, אם הוא הקריב את הפסח לשם שלמים,

אם הוא הקריב את הפסח לשם שלמים, אז זה עלה לו לקרבן.

את הנקבה, שעכשיו היא פסח. את הנקבה, כן, שעכשיו היא פסח. איך לפני הפסח, הוא יכול להקריב אותה, ככה הדין?

אומר רש״י,

דקודם פסח נמי היא שחית לפסח לשם שלמים כשר דפסח בשער ימות השנה שלא בי״ד בניסן שלמים הוא

ואירקח שם שלמים על אימו

כן פסח קורבן פסח בשער ימות השנה זאת אומרת עוד לפני שהגיע הפסח

אז אתה יכול להקריב אותו לשלמים

בפסח עצמו אז אתה חייב להקריב אותו לקורבן פסח לפני פסח

או אחרי פסח אתה יכול להביא אותו לשלמים פסח לפני פסח שעדיין אפשר להיקריב אותו אז למה רבי אליעזר חולק דווקא אחרי פסח

אומרת הגמרא אין הכנמי באמת הוא חולק גם ברישה ופליגה אביי אין הכנמי ופליג אין הכנמי ופליג הוא חולק גם ברישה נקודה

אביה אמר לא פליג אביה אמר לא על הרישה הוא לא חולק לפני פסח הוא לא חולק

ברישא לא כתוב ככה. מה? ברישא לא כתוב שהוא חולק.

אבל תדון מהסיפא שיש מחלוקת גם לרישא, אין הבדל.

ברישא כתוב ללפני, סתם, במקרה נורמלי. מפריש נקבה לפסחול, לא נותר אחרי פסח, כן?

אחרי זה אומרת המשנה נשתייר אחרי פסח.

הרישא של המשנה לא מדובר בין נותר אחרי הפסח, מדובר לפני פסח.

זה הגמרא שאלה, כן?

והגמרא שאלה, לפי הטעם של רבי אליעזר, אז גם לפני פסח הוא צריך לחלוק.

אומרת הגמרא, אין לכם להאמין.

אביי אומר לא, לא פאליק, הוא לא חולק,

הוא לא חולק ברישא.

למה?

מדי דגמירא אביי אומר טעם אחר.

טעם אחר בכלל ברבי אליעזר. אתה יודע מה הסיבה שרבי אליעזר אומר שהוולד יקרב, שצריך לקחת את הדמים, כן?

שצריך לקחת את הדמים.

רבי אליעזר אומר שהוא עצמו יקרב שלמים, סליחה,

שהוא עצמו יקרב שלמים.

אתה יודע מה הסיבה?

גמירה, למקום שהמותר הולך,

הולד הולך.

איפה שהמותר הולך,

זאת אומרת, הדין של המותר,

מה שנותר אחרי פסח,

אז לשם גם הולד הולך, אותה קדושה יש לוולד.

לאחר הפסח דמותר קרב שלמים,

וולד נמי קרב שלמים.

זאת אומרת, אחרי פסח המותר קרב שלמים.

אז הולד גם הולך לשלם, אבל לפני הפסח...

אימא, למה היא הקדישה?

למה הוא הקדיש את האימא לפני פסח?

לדמי פסח

לדמי פסח

ולדנמי לדמי פסח

זאת אומרת ככה

אחרי פסח, אז הוא חייב ללכת, זה צמוד, זה צמוד למותר.

אחרי פסח הדין של המותר כמו, הדין של הוולד כמו המותר.

המותר לאיפה הולך?

לשלמים.

אז גם העוולד הולך לשלמים, אבל לפני פסח

לפני פסח

למה הוא הקדיש? הוא הקדיש קורבן פסח, כן?

הוא הקדיש קורבן פסח.

אז גם אם הוא לא התכוון שזה יהיה קורבן פסח כי יש עוד זמן עד הפסח,

אז הוא התכוון לדמי פסח

לדמים של פסח.

הבן אדם, בוא נאמר, לפני... בחודש הדר כבר

אמר שהבהמה הזאת תהיה בהימת פסח.

מה הוא יכול לדעת? אולי יפול בזה מום, אולי זה זה.

אז גם אם הוא לא יתכוון שהבהמה הזאת ספציפית תהיה, הוא יתכוון לדמים שלה. ואם יפול במום, אז את הדמים אני אשים לפסח.

הוא יתכוון, כן, הוא יתכוון לזה.

אז אומרת הגמרא, אבל לפני הפסח, אימי למה יקדיש עליה? מה הוא יקדיש את האימה?

לדמי פסח, לדמי פסח.

ולד נמי לדמי פסח.

הוולד גם הולך לדמי פסח. בכל אופן, הוולד, לכן רבי אליעזר,

לא יכול לסבור שלפני הפסח אתה תעשה מעוולת שלמים.

מה פתאום?

כל מה שרבי אליעזר אומר, יש לנו הרי בעצם שתי חתיכות במשנה,

בברייטה. אז בריא שמדובר שהוא לא הקדיש אותו ממש לפסח אלא לדמי פסח. לדמי, נכון. מדובר שהוא הקדיש לפני.

מה זה לפני? אומרת הגמרא לפני הכוונה לדמי פסח אבל לא לשלמים.

רק בסיפה שמדובר שאחרי פסח

המותר הולך לשלמים.

כן?

בסיפה מדובר שנותר.

אז הנותר הולך לשלמים.

אז גם הולד הולך לשלמים.

אבל בריא שמדובר שהוא הקדיש את זה. רק מה אתה אומר? הוא הקדיש את זה לדמי.

הוא הקדיש את זה לדמים.

בסדר, אז הולד הולך לדמים.

לדמי פסח הולד הולך.

אבל הוא לא הולך אבל לשלמים.

מה כתוב?

‫בגלל שהיא תסתער, אם זה דמי פסח, ‫למה היא עד שהיא תסתער? אם אתה מבין נכון, אני מבין.

‫בגלל שזה פס... נקבה.

‫-דמי פסח.

‫איזה מאמין היה שאני אגיד שזה דמי פסח.

‫זאת אומרת, הגמרא אומרת, ‫לא, אתה שואל פה שאלה. ‫שנייה, הגמרא אומרת ככה. ‫אלא מה מדובר? ‫אומרת הגמרא לדמי פסח, כן? ‫לדמי פסח. ‫לדמי פסח הכוונה שלפני הפסח,

‫לפני הפסח הוא הקדיש את זה, ‫הוא לא הקדיש את זה ל...

‫הקרבה, אולי לפני הפסח ‫הוא הקדיש את זה לדמי פסח, ‫ולכן זה ההבדל בין הרישא לסיפא. ‫מה שרבי אליעזר חולק זה דווקא בסיפא, ‫בגלל שבסיפא זה באמת הולך לשלמים, ‫המותר הרי הולך לשלמים, ‫אבל ברישא זה לא הולך לשלמים. ‫זה ההבדל בין הרישא לסיפא. ‫-אתה מקווה שזה לפני פסח ובסיפא זה אחרת. ‫בדיוק, כן. ‫עכשיו אתה שואל קצת שאלה. ‫אתהיא שואל שאלה, איך יכול להיות ‫שלדמי פסח? הרי כתוב שיראה עד שיסתיים.

אם זה לדמי, זו שאלה, צריך לבזוק את זה. שאלה?

אומרת הגמרא

אבל לפני הפסח אימי למאי הקדשה לדמי פסח.

ולדה נמי לדמי פסח זהו נקודה לכן הוא לא יכול. זהו נראה רק עוד פסקה אומרת הגמרא מה טיב רבאו כבר חם

ומי אמרינן מדי אימי לדמי ולד אתה אומר שלפני הפסח הוא הקדיש את האימא לדמי ולד ואם האימא היא לדמי ולד

ואם האימא היא לדמי ולד נמי לדמי

כן אבל גם הולכת לדמא.

ועתניה מפריש נקבה לפסח אדם הפריש נקבה לפסח

היא וולדותיה יראו עד שיסתעבו

מה ששאלת?

זה השאלה.

והתניה המפריש נקבה לפסח היא וולדותיה יראו עד שיסתעבו

ויימכרו ויביא בדמיהם פסח.

רבי אליעזר אומר הוא עצמו יקרב פסח.

וְאָאָחָא דִאִמֶה לְדְמֵי?

וְאָאָחָא דִאִמֶה לְדְמֵי?

הרי האִמָה בעצם זה הרי עולה, אתה אומר שזה לְדְמֵי.

וְאָמָה רְבי אליעזר הוא עצמו קרב פסח.

וְלֹא מִקְמִינָה לְאִמֵי בְאִמֵי.

הרי אתה אומר, ואמר רבי אליעזר הוא עצמו קרב פסח.

רבי אליעזר אומר שהבהמה עצמה קרבה קורבן.

וְלֹא מִקְמִינֶן בְאִמֵי. זאת אומרת, השאלה היא כזאת. כן, זה יותר מזה. השאלה היא, מה אתה אומר?

מה אתה אומר?

שאם ה־אִמָה הולך לדְמֵי אז הַוּלַד הוא הולך לדְמֵי, ככה רבי אליעזר אוחז.

הרי בסיפא כתוב, מה מדובר בסיפא?

אדם שהפריש נקבה לפסח, כן, מפריש נקבה לפסח.

אִי בְוּלָדֹתֵיה יִרו עד שִיִסְתָּעּבוּ וְיִמָּכְרוּ וְיָבִי בְּדְמֵיהֶם פֶסּח. רבי אליעזר אומר הוא עצמו יִקְרֵה פֶסּח.

וְאַיַחַא דְאִיְמֵי לְדְמֵי וְבֹכָל אָפּל אָפֵן רבי אליעזר אמר הוא עצמו קַרֵה פֶסָח.

הרי בעצם יוצא לנו עכשיו בשלב הזה של הגמרא שכל מה שהולך,

כל מה שהולך לקורבן זה דווקא אם האם הקדושה קדושה קדושת קורבן לא לדְמֵי.

והרי בסיפא מדובר שזה קדושת דְמֵי ואף על פי כן הוא אומר שהוא עצמו יִקַרֵב.

נכון? הרי בסיפא מה מדובר? מפריש נקבה. כן, כן, כן, בבריתא הזאתי, כן.

בבריתא הזאתי מה מדובר? מפריש נקבה.

אז הוא נתן נקבה.

וְאָהַחָא דִאִמֵי לְדְמֵי ואף על פי כן אמר רבי אליעזר הוא עצמו קַרֵה פֶסָח.

הרי אביי בעצם עשה טריק מצע. אביי אמר ככה,

מדובר שבן אדם הפריש לפני פסח,

ולפני פסח זה הולך לדמי,

ולפני- ואם זה הולך לדמי אז רבי אליעזר אז לא אמר שהָוּלַד יִקֲרֵב.

נכון?

מה רבי- מה אביי אומר? זה מדובר לפני פסח,

בְ־� אדם-בנּ־הֶפְריש, ברי שם מדובר שהוא הפריש את הנקבה לפני פסח ולכן זה הולך לדמי,

וכיוון שזה הולך לדמי, אז הוולד הוא לא קרב.

הרי בסיפא מדובר בנקבה, נקבה זה הולך לדמי, נכון? מה זה נקבה? נקבה זה הרי, היא עצמה לא קרבה,

זה הולך לדמים,

ואף על פי כן,

ואף על פי כן, רבי אליעזר אומר שיקרב.

אמר אבינה, במפריש בהמה מעוברת עסקינן.

מדובר שהוא הפריש בהמה מעוברת.

כאן יש כאן את מה שאתה אמרת מקודם.

כיוון שהוא הפריש נקבה מעוברת,

אז ממילא הקדושה כבר חלה על העובר,

כן?

ואז זה לא נקרא לדמי, כן?

מה שאמרתם.

זה לא נקרא לדמי.

אמר אבינה, במפריש בהמה מעוברת עסקינן.

זהו, נקודה.

רבי אליעזר סבר, רבי אליעזר סבר כרבי יוחנן,

דאמר אם שיערו משוייר,

אם הוא שיער את העובר, זאת אומרת אם הוא מקדיש את העובר,

אם הוא רוצה לא להקדיש, אם הוא משייר את העובר,

אז אם שיערו משוייר, דאבר לאו ירך אמו.

ואימו היא דלא קדשה קדושת הגוף.

אבל היא קדשה,

אמו באמת לא, רבי אליעזר החז, שעובר לאו ירך אמו.

ואם הוא משייר את העובר, הוא יכול לשייר, זה באמת משוייר.

נשלחו לי. נשלחו לי.

ואז ממילא, ברגע שכאן הוא מקדיש את זה,

אז זה קדוש.

ואז לא קשה, בגלל שזה באמת לא קדושת דמי.

זה לא קדושת דמי, כיוון שהוא הקדיש מעוברת, מה שאתם אמרתם בהתחלה,

כיוון שהוא הפריש מעוברת והיה זכר בפנים,

אז הקדושה חלה על הזכר.

זה לא, לא, לא זכרתי, זה שמשכילת הגמרא זה ככה.

כן?

לא, כאן מדובר שהוא לא שיער, רק אנחנו הולכים על שיטתו, שיטת רבי אליעזר,

שהרי הוא משייר עם שירו המסויר, זאת אומרת שהוא בעל לאו ירך עמו,

אז הוא נידון כדבר נפרד,

אם הוא נידון כדבר נפרד, אז בציור שהוא לא משייר,

אז אפילו שהאימא לא קדושה,

אפילו שבעצם האימא היא לא קדושה, כי היא נקבה.

אבל העובר יכול להיות קדוש.

למה הוא יכול להיות קדוש?

כי הרי הוא נידון כחלק נפרד, הוא בר לאו ירך עמו.

הרי אתה רואה, הרי אם אתה משייר אותו, הוא משויר.

אז גם אם אתה לא משייר אותו,

הוא נפרד מקדושת אימו.

האימא היא לא קדושה, והוא כן קדוש.

מה הוא הקדיש את האימא ביום הזה?

הוא הקדיש את האימא, אבל באימא זה לא תופס, כי הרי היא נקבה.

אז זה נתפס בעובר בפני עצמו. אף שהוא לא הביא הרי חימור, הוא לא הביא הרי חימור לעניין שהוא לא קבוע.

נכון, לא קבוע לעניין שהוא לא יהיה קדוש, אלא הוא קדוש. יפה מאוד.

זהו, נקודה. אבל היא קדשה.

אמר להם ארזות רבי דראמרי לרבינה אחא נמי מסתברא דבמנה מעוברת עסקינא בדקתני אי ובלדותיה.

כתוב אי ובלדותיה, שמאמינה, נפלא.