עין יעקב - יומא יד-טו | הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

כשאנחנו ננסים ונצליח היום לעסוק בעין יעקב,

אנחנו ממשיכים בלימוד

מתוך

מסכת יומא, פרק ראשון, דף כ עמוד ב', אות יו דלת.

תניא כבתי דרב, גוויני כרוז, מה הוא אומר?

עמדו הכהנים לעבודתכם.

גוויני היה שם של מכריז.

מה הוא אומר?

עמדו כהנים לעבודתכם ולוויים לדוכנכם וישראל למעמדכם.

והיה קולו נשמע בשלוש פרסאות.

ומעשה באגריפס המלך

שהיה מהלך בלילה,

ישורים שבא בדרך, ושמע קולו בשלוש פרסאות.

וכשבא לביתו שיגר לו מתנות הרבה.

ואף על פי כן

כהן גדול משובח ממנו.

דאמר מר

אנא השם חטאתי

ונשמע קולו בירחו.

ואמר רבב אברחנא,

אמר רבי יוחנן, נירושלים לירחו,

כמה מרחק היה? עשר פרסאות הבו.

ואף על גב דאחא איכא חולשה,

ואיכא ליכא חולשה,

ואיכא יממה ואיכא לילה.

בכל אופן היה נשמע קולו עשר פרסאות של הכהן.

דאמר רבי לוי, מפני מים קולו של אדם נשמע ביום כדרך שנשמע בלילה.

בלילה יש הד בקול.

היי, היי, היי, היי.

ביום, היי,

נגמר הסיפור.

מפני גלגל חמה מנסר ברקיע כחרש שמנסר בארזים.

כמו

איש העצים,

נגר,

שמנסר בארזים.

חוטר.

ואיכא דיומא לא שמי.

שמע?

ואיינו דקאמר נבוכדנצר.

וכל די ראה ארע כלה חשבין.

אותנו רבנן, אילמלא קול גלגל חמה נשמע קול המונה של רומי

ואילמלא קול המונה של רומי נשמע קול גלגל חמה.

אותנו רבנן, שלושה קולן הולך מסוף העולם ועד סופו,

ואלו הן גלגל,

קול גלגל של חמה וקול המונה של רומי וקול נשמה בשעה שהיא יוצאה מן הגוף.

ויש אומרים,

אף לידה,

ויש אומרים אף רידיה.

באו רבונון רחמיה נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף

וביטלוה.

ביקשו חכמים

על הנשמה יוצאת מן הגוף.

לבל תעשה ואי

וביטלוה.

היום ראיתי דבר פלא נפלא שנכתב באחד הספרים.

על המעשה בגמרא,

שבת כמדומני.

השליח של הסמ״מ,

מלאך המוות, בכבודו ובעצמו,

נשלח

כדי להביא את מרים,

שהייתה סורקת את

שערות הנשים.

והוא טעה, השליח

של מלאך המוות.

מלאך המוות באותו זמן היה יושב ולומד עם רב ביבי בר אביי.

והלך והביא לו את מרים

הגננת

שמטפלת בילדים.

והוא חזר אליו החזרה, השליח של הסמ״מ, ואומר לו, מה הבאת לי?

אני ביקשתי ממך להביא לי את מרים מגדלן ניישה.

מה הבאת לי את

מרים הגננת?

אמר לו, אוי, באמת טעיתי, לא שמתי לב.

אמרת, רוצה שאני אחזיר?

אמר לו, לא,

כיוון שלקחת, לקחת.

אמר לו רבי בר אבייב, אחי, אתה יכול להחזיר?

הרי המפתחות של החיים, ג' מפתחות, הגמרא בתענית,

אומרת ג' מפתחות בידיו של הקדוש ברוך הוא, אחד מהמפתחות זה חיים,

אז אתה לא יכול להחזיר.

אמר לו,

אם יש סיבה

אני יכול להחזיר, דהיינו יש לי רשות מן השמיים,

אין סיבה אני לא יכול.

הוא אומר לו, אבל מה הסיבה שבאמת הוא לקח אותה?

אומר,

בגלל

שהיא סיכנה את עצמה, אותה מרים הגננת סיכנה את עצמה.

מה סיכנה את עצמה?

היה שם כמין תנור שהיו מסיקים עצים תחתה והכול, והיא

הפכה את הקרשים שם כדי שיתפוס בהם האור היטב בידיים שלה ונכוותה.

מות הקביעה איבדה את הקראטה ומשם כבר נגמר הסיפור.

אז הוא אמר, עדיין זה לא עונה, איך אתה יכול להחזיר אותה? אמר לו, היא בגדר הייתה של מוות קליני.

אם זה מוות קליני, עדיין...

היא לא יצאה נשמתה, אני יכול להחזיר אותה.

אני יכול להחזיר אותה. יפה מאוד, נגמר הסיפור.

אמר, אז מה אתה עושה באמת?

אתה לא מחזיר.

אמר לו, כיוון שהיא סיכנה את עצמה, אני לא מחזיר. מה אני עושה? אני עובר בין בתי כנסיות, בתי מדרשות,

ואני רואה למי שיושב ועוסק בתורה, ואני מוסיף לו חיים.

כתב הרב שמה, ומפה אנחנו מבינים מה הם דברי דוד המלך בתהילים.

לא המתים יהללו יא,

ולא כל יורדי דומא.

דהיינו,

מת לא יכול להלל ולשבח את הקדוש ברוך הוא, וכל שכן לא אלה שנמסרים בידיו של המלאך הממונה על גיהנום שנקרא דומא.

לא המתים יהללו יא,

ולא כל יורדי דומא, אלה שיורדים לידיים שלו, בר מינן, נגמר הסיפור,

גם הם לא יכולים לשבח.

אבל ואנחנו,

החיים,

כל זמן שאנחנו חיים, נברך יא,

מברכים את הקדוש ברוך הוא מעתה ועד עולם הללויה.

זה דבר נפלא מסייעתא דשמיא שראיתי בשבת.

אז באו חכמים וביקשו חכמים על הנשמה בשעה שהיא יוצאת מן הגוף, וביטלו את העניין של הכול,

של הנשמה הזועקת והיא יוצאת מן הגוף.

ומי זה הרידיה שאמרנו מקודם? כותב רשי,

זה מלאך הממונה על השקעת הארץ במטר של השמיים ממעל ומתהום מתחת.

כאן נאמר בתהילים, תהום אל תהום קורא לכל צינוריך, כל משבריך וגליך עלי עברו.

והוא נקרא רידיה.

יפה מאוד.

אז גם קולו,

יש גורסים.

ויש אומרים, אף לידה, תשאלו בכפז.

לידה טבעית, לידה ביתית, תשתבח שמו לעד.

ויש אומרים, אפרידיה,

ובאו רבנן רחמיה, נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף וביטלו.

תניאק ותא דרבי שילה.

היוצא לדרך קודם קריאת הגבר, דמו בראשו.

מסכן את עצמו.

למה ישנה רשות למזיקים,

חס ושלום, חס וחלילה,

לפגוע בו.

הוא יוצא ללא שמירה.

רבי יושיע אומר, עד שישנה, אם הוא יתפלל, ילמד,

אין הסכנה שולטת בו.

כי התורה היא מגנה ומצלע,

ויש אומרים עד שישלש.

ובאיזה תרנגול? אמרו, בתרנגול בינוני.

אז לאיזה תרנגול צריך לחכות שיש את הקוקוריקו,

שאז יהיה אפשר לצאת?

מדובר פה בתרנגול סטנדרטי, תרנגול בינוני.

ט״ו.

ואמר רב יהודה אמר שמואל, יש גורסים רב, כשהיו ישראל עולים לרגל, היו עומדים צפופים ומשתחווים רווחים,

ונמשכים אחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת.

ומהי כאמר? אחי כאמר, אף על גב שנמשכים אחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת עומדים צפופים,

וכשהם משתחווים היו רווחים, היה נס.

ולא אמר אדם צר לי המקום,

שעלה לירושלים. כולם היו עולים לירושלים,

אחד לא היה מפספס.

ואף על פי כן,

ירושלים הייתה מתרחבת,

ולא אמר אדם צר לי המקום, אף אחד לא היה מתלונן, אוף, צפוף פה.

איך אפשר? יש פקקים, לא נוח, כן נוח, שום דבר.

המקום המתרחב, עומדים צפופים אמנם,

אבל כשמשתחווים, משתבח שמו לעד, נעשה נס,

משתחווים רווחים.

וזה אחד מעשרה ניסים שהיו להם בבית המקדש.

דתנן עשרה ניסים נעשו בבית המקדש, לא הפילה אישה מריח בשר הקודש. תארו לכם, אישה באריות מריחה איזה ריח של על האש ככה,

מתאווה, הרבה זמן לא אכלה סטייק טוב,

ומריחה,

לכאורה, אם לא תביא לה עכשיו באותו רגע שהיא מתאווה לו,

התינוק הזה חסר שלו יכול להסתכן וליפול,

למות בבטנה.

ואף על פי כן שהיה את הריח של הקורבנות שעולה והכול,

אף אישה לא הפילה מריח בשר הקודש. יודעים שאסור?

ולא הסריח בשר הקודש מעולם. לא היה שם מקררים,

לא היה שם סטקייה,

לא היה שם מקפיאים,

שום דבר.

והבשר לא היה מתקלקל אף פעם, לא היה מסריח.

נס.

ולא נראו זבובים בבית המטבחיים. כנסו רגע למסעדה, לא לאכול.

רק לראות את מצב הזבובים שם. כנסו לאולם ותראו אם לא ידבירו אותו באופן תדיר,

אוי ואבוי, יש שם מעוז של זבובים וג'וקים.

מעוז של יתושים.

סרחונות, ריח רע.

דבר מזעזע ומבהיל.

ולא נראה זבוב בבית המטבחיים.

כל היום שוחטים, כל היום זורקים שם דם.

דפנות המזבח וכו'.

יסוד המזבח, שום כלום.

אין זבוב אחד בבית המטבחיים.

לא נס.

ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים.

היה משמר את עצמו ומתפלל על זה

ויושב ומפרישין אותו מביתו,

כפי שאומרת המשנה במסכת יום הכיפורים,

ונעשה לו נס ולא היה רואה כהן גדול קרי ביום הכיפורים, כי אם יראה קרי אבוי לו ואבוי לעם,

ולא נמצא פסול בקורבן העומר

ובשתי הלחם ובלחם הפנים,

עומדים צפופים ומשתחווים רווחים,

ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים,

ולא אמר אדם לחברו, צר לי המקום שאלין בירושלים.

בואו נלך למקום אחר, למה לישון בירושלים?

לא אמר אדם לחברו.

אומרת הגמרא, פתח במקדש וסיים בירושלים.

היכא תרתי

אחרינייתא במקדש.

דתניא מעולם לא כיבו גשמים, עוד דבר,

מעולם הגשמים שירדו, בית המקדש היה גג פתוח.

מעולם לא כיבו הגשמים אש אל עצי המערכה

שהדליקו בית המקדש.

ועשן המערכה

עולה

עד מקום כיסא הכבוד,

קקטורת.

אפילו כל הרוחות שבעולם,

סופות

של בילי הדבילי,

או כל מיני סופות שהקדוש ברוך הוא עושה,

מופתים בעולם.

שום רוח שבעולם, גם אם הייתה נושבת,

גם אם הייתה משתוללת, לא מזיזה

את העשן ממקומו.

נס.

אומרת הגמרא, ותוליקה?

ואת הן ארב?

שמע היה מקלנבו,

שברי כלי חרס נבלעין במקומם.

ואמר אביי, מוראה,

ונוצה ודישום מזבח הפנימי והמנורה נבלעין במקומם.

אומרת הגמרא, פסולת, לה תהבו?

וחשבינו כחד אפיק תרי ועיל תרי.

אומרת הגמרא, יאחי בלוי נמי תרי הוו.

וחשבינו כחד חסרו לאו.

אומרת הגמרא, יקנא מי אחי תדע, מרבי יהושע בן לוי, נס גדול היה נעשה בלחם הפנים,

סילוקו כסידורו, שנאמר,

לשום לחם חום ביום הלקחו.

ותוליקה, אומרת הגמרא, רק זה.

ואר רבי לוי אומר, דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מקום אהרון.

אינו מן המידה, לא יודעים

איך זה מסתדר שם המידה.

ואמר רבנאי,

אמר שמואל, קורבים?

בנס היו עומדים.

אומרת הגמרא, ניסא דברי ככה שיב, ניסא דגווי אלוק ככה שיב,

והלחם הפנים נמי ניסא דגווי הוא.

איך עומד לחם הפנים בצורתו, טרי,

כאילו עכשיו הוציאו אותו מהתנור.

ולחם הפנים נמי ניסא דברי הוא. דאמר רבי שמעון בן לקי, שמעי דכתיב על השולחן הטהור.

טהור,

מכלל שהוא טמא,

כל עץ העשוי לנחת הוא.

וכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה, וחוצץ בפני הטומאה.

אלא מלמד שמגביעין אותו ומראים על לחם הפנים לעולי הרגלים.

ואומרים להם, ראו חיבתכם לפני המקום שסילוקו כסידורו,

שנאמר, לשום לחם חום ביום הילקחו.

ואמר רב הושעיה,

בשעה שבנה שלמה בית המקדש, נטע בו כל מיני מגדים של זהב,

והיו מוציאים פירותיהם בזמנן.

וכשהרוח מנשבת בהם נושרים,

שנאמר,

תהילים עין בית ירעש כללבנון פריו.

וכשנכנסו האויבים להיכל,

לא הייתה להם רשות להשתמש או לאכול או לקחת מזה, ויבש.

שנאמר,

בנחום א',

ופרח לבנון אומלל.

ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן, שנאמר, פרוח תפרח ותגל,

אף גילת ורנן, כבוד הלבנון ניתן לה.

עד כאן נעבור בסייעתא דשמיא,

על הפלא יועץ,

זכותו תגן עלינו ועליכם, אמין.

כותב הרב בערך

ועד.

אמרו רבותינו, זיכרונם לברכה, יהי ביתך בית ועד לחכמים,

ומי שחננו השם רוחב בתים יעשה זאת, שיהיה ביתו בית מושב לכל עת שרוצים החכמים,

או ירא השם וחושבי שמו להתוועד לעסוק בתורה,

או

לדבר מצווה.

ואל יחוש לטרחה יתרה,

שיהיה לבני ביתו לנקות את הבית,

כי אישה יראת ה' היא תתהלל,

שתיתן יד לבעלה לעשות כל דבר טוב, ולא תחוס על ינגיעתה וטרחתה,

כי טוב שחרה.

ויערב לה כל עמלה נגד רב

טוב הצפון לה.

וכן לא יחוס על ההוצאה אם צריך לעשות, כי למצווה רבה ייחשב לו,

שעל ידו לומדים תורה ברבים,

ואם גדול המעשה את היחיד לדבר מצווה,

על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למעשה את הרבים.

ושנינו באבות ה' יח', כל המזכה את הרבים, זכות הרבים תלוי לו בו.

ובהיות הוועד בביתו, שכינה שורה בביתו,

וברכה שורה בביתו כדכתיב,

בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך.

וראיתי אנשי מעשה שהיו משתדלים לעשות ברית מילה בביתם,

כדי לזכות שיבוא אליהו זכור לטוב לביתם, ועל אחת כמה וכמה ראוי להשתדל שתבוא השכינה לביתו,

ואף על פי שאפילו אחד יושב ולומד שכינה עמו,

אינו דומה השראת שכינה של יחיד להשראת שכינה של רבים.

והרבה חילוק והפרש יש, ועוד,

שבהיות הוועד בביתו, גם הוא יהיה נטפל לעושי מצווה.

ואפילו אם אינו לומד עמהם, ואינו מבין מה שלומדים,

אי אפשר שלא ילמד איזה דבר מהם.

ומשל, לנוגע באפרסמון, שאי אפשר שלא יקלוט

מריחו הטוב.

ויחשבו איש ואישה אשר ה' חנן להם בתים, כי לא במותם יקחו הכל.

כי לא במותם ילכו איתם, ואיזה בית אשר יבנו להיות להם בית מושב לעולם הבא.

כי אם בעשות זאת יבנו בית נאמן לעולם הבא.

ולכן לא יקפידו על הטרחה נגד המנוחה, ויתאווה כל אדם מתי יבוא לביתו לעשות בביתו ועד.

וכל מי שעוזב ביתו לאחרים לדבר מצווה,

הוא דבר טובה.

כל כבל דינה לא יקבל אדם לעשות בביתו ועד למחלוקת,

או מושב ליצים,

וכדומה.

ואפילו אי יאהיבו לו כל חללי דעלמא.

כי שם הרגיעה והרשעה,

והוא נוטל חלק בראש על כל הרעה לעולם הבא.

ואוי להם,

כי גמלו רעה ונתנו יד לפושעים,

וידם במעל תחילה,

רעה תבוא עליהם, נגע ומחלה.

כי יאמר ה' הגמול הזה קיוויתי על שנתתי לך בתים?

ודי בזה למי שיש לו לב טוב, ויברח מכתוב.

וימס ברא ויבחר בטוב,

כי במידה שאדם מודד,

גם ה' ימוד ובית צדיקים יעמוד.

ברוכים תהיו לה'