עין יעקב - יומא לז-מ | הרב שמעון משה חי רחמים [שיעור מתאריך 15.09.2024]

 

- - - לא מוגה! - - - 

השם נעשה מנצח, אנו ממשיכים בלימוד מתוך העין יעקב, אנחנו מסכת יומא, פרק שלישי,

דף ל... ז... אוט ל... ז... דף ל... ח... עמוד ב.

ואמר רבי אלעזר, אפילו בשביל צדיק אחד עולם נברא,

דכתיב בראשית א' וירא אלוהים את האור כי טוב,

ואין טוב אלא צדיק,

שנאמר אמרו צדיק כי טוב. ואמר רבי אלעזר, כל המשכח דבר אחד מתלמודו

גורם גלות לבניו,

רחמנא ליצלן,

שנאמר

עסוק בראשי הדלת ותשכח תורת אלוהיך אשכח בניך גם אני.

רבי אברהו אמר מורידין אותו מגדלותו, שנאמר

נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי.

ואמר רבי יחיא בר אבא אמר רבי יוחנן אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו,

שנאמר בקהלת א' וזרח השמש ובאה השמש,

עד שלא כבתה שמשו של עלי, זרחה שמשו של שמואל הרמתי.

ואמר רבי יחיא בר אבא אמר רבי יוחנן ראה הקדוש ברוך הוא שצדיקים מועטים

בעולם עמד ושתלן בכל דור ודור,

שנאמר

שופטים א' ב' כי לה' מצוק ארץ

וישת עליהם תבל.

ואמר רבי יחיא בר אבא אמר רבי יוחנן הביא לו בשביל צדיק אחד עולם מתקיים, שנאמר

משליוד וצדיק יסוד עולם.

רבי חיה בר אבא דידי אמר

מהכה

גם פסוק בשופטים א' ב'

רגלי חסידיו ישמור

חסידיו דורשת הגמרא תרתי

זה לא חסיד, לא בלשון יחיד אלא בלשון רבים חסידיו מיות רבים שתיים.

זאת אומרת הגמרא הטובה משמעה.

ואמר רב נחמן בר יצחק חסידו כתיב

ואמר רבי חיה בר אבא אמר רבי יוחנן קוון שיצאו רוב שנותיו של אדם

ולא חטא שוב אינו חוטא שנאמר רגלי חסידיו ישמור.

כשבר הוא מסייע בעדו שלא יחטא זה בתנאי שהחזיק אדם את עצמו כל ימיו ולא חטא.

דבר רב שילה אמרי כיוון שבא לאדם דבר עבירה לידו פעם ראשונה

ושנייה ולא חטא שוב אינו חוטא שנאמר רגלי חסידיו ישמור.

ל״ח אמר רבי שמעון בן לקיש

ויש גורסים אמר רבי שמעון בן לוי מה ידכתיב אם ללצים הוא יליט ולענבים ייתן חן״

פסוק במשלי ג״

בא לטמא פותחין לו.

אדם שרוצה להיות טמא

כן להידבק

בכל מיני דברים לא טובים בטומאה אז מהשמיים מסייעים בעדו פותחין לו.

הבא להיטהר גם מסייעין אותו.

טען הדבר רבי ישמעאל משל האדם שהיה מוכר נפט ואפרסמון.

בא למדוד נפט אמר לו מדוד אתה לעצמו.

למה הריח שלו איום ונורא?

בל למדוד אפרסמון, אומר לו עמתן עד שאמדוד עמך.

למה? כדי שאני גם אתבשם וגם אתה תתבשם מהריח הטוב שיש

לשמן אפרסמון.

תנא דבר רבי ישמעאל עבירה מטמטמת את ליבו של אדם שנאמר ויקרא יא ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם.

דרשו חז״ל אל תקרי ונטמאתם בם אלא ונטמתם בם.

תנא רבנן ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם.

אדם מטמא את עצמו מעט, מטמאין אותו הרבה.

מלמטה מטמאין אותו מלמעלה.

בעולם הזה מטמאין אותו לעולם הבא.

תנא רבנן

והתקדישתם והייתם קדושים כי קדוש אני.

אדם המקדש את עצמו מעט, מקדשין אותו הרבה.

מלמטה מקדשין אותו מלמעלה. בעולם הזה מקדשין אותו לעולם הבא.

פרק רביעי בסייעתא דשמיא,

טרף בקלפי.

משנה טרף בקלפי והעלה שני גורלות. פה מדובר על הכהן שהיה עושה את הגורלות בעיצומו של היום הקדוש, יום הכיפורים,

על השעיר להשם ועל השעיר לעזאזל, מי מבין שניהם,

אחרי ששניהם היו שווים בקומה, ביופי וכו',

כפי שמובא במשנה.

טרף בקלפי והעלה שני גורלות, אחד כתוב עליו להשם ואחד כתוב עליו לעזאזל.

גמרא, למה לי טרף בקלפי?

אומרת הגמרא, כי היכי דלוני כוון ולשקול.

ואמרה והקלפי של עץ הייתה ושל חול הייתה,

ואינה מחזקת אלא שתי ידיים.

ומתקיף לה רבי, נאביש למה אינה מחזקת אלא שתי ידיים?

כי היכי דלוני כוון ולשקול, כן, שהוא לא יכוון

מה שהוא רוצה,

אלא של חול נקדשוה.

אם כן, אב אלי כלי שרת של עץ וכלי שרת של עץ לא עבדינן,

אוקיי? לא היו משתמשים בהם.

אומרת הגמרא, ונעבד די כסף ונעבד בזהב.

אלא מכאן שהתורה חסה על ממונם של ישראל,

והדבר הזה לא צריך מה שנקרא השקעה גדולה,

ולכן היו עושים אותו כמו שמובא קלפי של עץ ושל חול הייתה וכולי, וזה מספיק.

יפה מאוד.

כי אם התורה חסה על כלים פשוטים כמו יעקב אבינו, שחסה על כלים, פחים קטנים,

והתורה חסה על כלי חרס וכולי,

אז זאת אומרת שהתורה חסה על ממון קל. אם התורה חסה על ממון קל,

התורה היא, ברוך השם, לא צרת עין.

ואם היא לא צרת עין, בוודאי שהיא גם חסה על ממונם של אחרים,

של צדיקים, שהם באים ותורמים את הדבר הזה.

ולכן גם פשוט של עץ,

‫קודם כול.

גם הם ראויים ופשוטים לגורל עבור הקלפי.

ל״ט, נתנו רבנן ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק.

היה הגורל להשם עולה בימין.

מכאן ואילך פעמים עולה בימין ופעמים עולה בשמאל.

והיה לשון של זהורית

שהיו קושרים על

הקרניים של השעיר

וגם היו קושרים על אותו ההר שמשם היו משלחים

על ידי האיש עיתי את השעיר לעזאזל.

היה מלבין, הלשון של זהורית היה אדום.

זה רמז לכתוב, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. זה היה מלבין.

מכאן שנתכפר להם באותו רגע הדין מהשמיים.

ומכאן ואילך פעמים מלבין ופעמים אינו מלבין.

היה פעם שגם לא הלבין.

והיה נר מערבי דולק, מכאן ואילך פעמים דולק ופעמים כבה.

והייתה איש של מערכה, עצי מערכה מתגברת, ולא היו כהנים צריכים להביא עצים למערכה.

אלא האש הייתה מעליה, בלי שום

דבר שיאחוז בה, אלא מה ששמו קודם לכן.

חוץ משני גזרי עצים, כדי לקיים מצוות עצים. שתי חתיכות סמים,

והיה אש כל כך גדולה שהייתה שורפת את כל הקורבן כולו, ולא היו צריכים להוסיף כדי שיהיה שם אש טובה

שישרוף את הקורבן להשם.

וכל זה, היו שמים שניים כדי לקיים מצוות עצים. אז אין נס בפני עצמו. מכאן ואילך תשש כוחה של מערכה, פעמים מתגברת,

ופעמים אינה מתגברת.

ולא היו הכהנים נמנעים להביא עצים למערכה כל היום כולו.

כדי שיישרף הקורבן, צריכים להוסיף, להוסיף כל הזמן עצים במשך כל היום כולו.

ונשתלחה ברכה בעומר, קורבן העומר,

ובשתי הלחם ובלחם הפנים,

וכל כהן שמגיעו כזית,

זאת אומרת היה מקבל חתיכה כזית מהבשר וכו',

היה, יש אוכל ושבע ויש שבע ומותיר. עד כדי כך היה

מתברך בתוך מיאב.

ומכאן ואילך נשתלחה מהרה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים,

וכל כהן שהיה מגיעו כפול מצרי, שזה יחסית פול גדול,

הצנועים,

כן, אז לא היה מתברך,

והצנועים מושכים את ידיהם, והגרגרנים נוטלים ואוכלים.

ותביא לו עוד חתיכה וכו'.

ומעשה באחד שנטל חלקו וחלק של חברו,

והיו קוראים אותו בן חמצן.

זה היה שמו.

עד יום מותו אברהם אמר רבא, יש גורסים רבא, בר רבשילה.

מה יקרא בתהילים ע' א', אלוהי פלטני מיה דרשה מכף מעוול וחומץ?

רבא אמר מהכה,

מהפסוק בישעיה א', למדו היטב דירשו משפט אשרו חמוץ.

חמוץ, סליחה. אשרו חמוץ ואל תאשרו חומץ.

ותענו רבנן, אותה שעה זה היה כעין כינוי לאדם שגזל.

אשרו חומץ, זה דבר שהוא לא ראוי לו, זה חמוץ בעבורו.

אז מה אתה לוקח את זה, מה שלא ראוי לך?

תנו רבנן אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק, אמר להם, בשנה זו הוא מת. אמרו לו, מנין אתה יודע? אמר להם, בכל יום הכיפורים היה מזדמן לי זקן אחד, לבוש לבנים

ועטוף לבנים, נכנס עמי ויוצא עמי.

ושנה זו, דהיינו והיום, נזדמן לי זקן אחד, לבוש שחורים ועטוף שחורים.

נכנס עמי ולא יצא עמי.

אחר הרגל חלה שבעת ימים ומת, ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם.

דהיינו, הם לא בירכו את ברכת הכהנים בשם המפורש, למה? כי הם לא היו כדאיים, ראויים.

יפה מאוד.

עכשיו הברייתא שאנחנו נראות, אז מקורה בגמרא מסכת מנחות דף קט.

היא שמה יותר ארוכה, היא מזכירה איזה עניין חדש שהוא לא נזכר פה,

ומוציאים לאור, חיברו אותה לכאן, כדי שזה ראוי

לדבר הזה.

מכלל,

דה בית חוניו, לאו בית עבודה זרה הוא.

דתניא, אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק,

עד

מלברך בשם, בשעת פטירתו אמר להם חוניו,

בני ישמש תחתיי.

נתקנא בו שמעי אחיו,

שהיה גדול ממנו שתי שנים ומחצה,

ואמר לו, בוא ואלמדך סדר העבודה.

והלבישו באונקלי וחגרו בצלצול ועמידו אצל המזבח.

ואמר להם לאחיו הכהנים, ראו מה נדר וקיים זה לאהובתו.

אותו היום שאשמש בכהונה גדולה, הלביש באונקלי שליחי

ואחגור בצלצול שליחי,

וביקשו אחד הכהנים להורגו.

רצו אחריו,

הוא ברח מהם,

והלך לאלכסנדריה של מצרים ובנה שם מזבח,

והעלה עליו לשום עבודה זרה.

וכששמעו חכמים,

אמרו, מה זה שלא ירד לה?

כך, היורד לה על אחת כמה וכמה.

כן,

זאת אומרת, אותו שמעי שלא ירד לגדולה,

כך הוא התקנא באחיו על אחת כמה וכמה שלא מורידים אותו.

למה שלא יקלקל עצמו?

דברי רבי מאיר, אמר לו רבי יהודה, לא כך היה מעשה, אלא לא קיבל עליו חוניו שהיה שימי, אחיו גדול ממנו שתי שנים ומחצה, ואף על פי שכן נתקנא בו חוניו בשימי אחיו.

ואמר לו, בוא ועלמדך סדר העבודה, ואל בישו באונקלי.

וחגרו בצלצול ועמידו אצל המזבח,

אמר להם לאחיו הכהנים,

ראו מה נדר זה וקיים לאהובתו באותו היום שהשמש בכהונה גדולה,

אלבוש באלונקני, ישלייכי, ואחגור ב...

זלזול שלייחי וביקשו אחיו הכהנים להורגו

סך להם כל המאורע וביקשו להורגו את חוניו

רץ מפניהם ורצו אחריו רץ לבית המלך ורצו אחריו

וכל הרואה אותו אומר זה הוא הלך לאלכסנדריה של מצרים ובנה מזבח ועליו לשם שמיים שנאמר בישעיה יט

ביום ההוא יהיה מזבח להשם בתוך ארץ מצרים

וכששמעו חכמים בדבר אמרו מה זה

שברח ממנה כך המבקש לרד להלכת

כמה וכמה.

מ.

אמר למרקשישא ברא דרב חסדא לאבייה,

יש גורסין לרב אשי,

רבי מאירא יקרא דרבי יהודה מאי אבידלה.

לך דתניה לאחר מפלתו של סנחריב יצא חזקיה ומצא בני מלאכים שהיו יושבים בקרונות של זהב ודירן שלא לעבוד עבודה זרה,

שנאמר ביום ההוא יהיו

חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען

ונשבעות לאדוני צבעות

והלכו לאלכסנדריה של מצרים ובנו מזבח ויעלו עליו לשם שמים שנאמר ביום ההוא יהיה מזבח לאשם בתוך ארץ מצרים.

עיר ההרס,

כותב הרב,

ייאמר לאחת.

דרשו רבותינו מהי עיר ההרס ייאמר לאחת? כמתרגם רב יוסף

קרתא דבית שמש דעתידא למחרב יתאמר דהאי חדא מנהון שהיא אחת

מן המקומות הללו.

ומהי משמע דהאי חרס לישנדשמשהו שנאמר באיוב ט' האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום.

עד כאן

הגמרא במנחות.

ממשיכים עכשיו, יומא.

נתנו רבנן ארבעים שנה קודם, החורבן לא היה גורל עולה בימין ולא היה לשון של זורין מלבין ולא היה נר מערבי דולק,

ויהיו דולתות ההיכל לפתחון מאליהן,

עד שגער בהן רבי יוחנן בן זכאי, רבן יוחנן בן זכאי ואמר לו,

היכל, היכל,

מפני מה אתה מבעיט את עצמך?

ואמר לו ההיכל,

יודע אני, אומר לו, סליחה,

רבן יוחנן בן זכאי, יודע אני שסופך עתיד להיחרב,

וכבר נתנבא עליך זכריה בן עידו.

זכריה יא פתח פתח לבנון דלתך,

ותאכל אש בארזיך.

ואמר רבי יצחק בר טבלאי,

למה נקרא שמו לבנון,

בית המקדש כאן מהשמות שלו, לבנון,

שמלבין עוונותיהם של ישראל.

ואמר בזוטרא בר טוביה,

אמר רב, למה נקרא שמו יער,

גורסים יער הלבנון,

דכתיב במנחים א' ז' ב' יער הלבנון,

לומר לך מה יער מלבלות?

אף בית המקדש היה מלבלב.

ואמר רבי יהושעיה, בשעה שבנה שלמה בית המקדש,

נטע בו כל מיני מגדים של זהב.

זה עצים שעין לא ראתה.

עצים של מגדים של זהב היו מוציאים פירות

בזמניהם.

זהב הפירות שלהם.

וכיוון שהרוח מנשבת בהם,

משאירין את פירותיהם, שנאמר בתהילים עין ב'

ירעש כלבנון פריו,

ומהם הייתה פרנסה לכהנים.

וכיוון שנכנסו גויים להיכל, יבשו אותם העצים,

שנאמר בנחום א' ופרח לבנון אומלל,

שנאמר בישעיה, ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לנו, שנאמר בישעיה ל' פרעו,

וח תפרח ותגל,

אף גלעד ורנן כבוד הלבנון ניתן לה.

טענו רבנן עשר פעמים מזכיר כהן גדול את השם בו ביום, ביום הכיפורים.

שלושה בווידוי ראשון,

ושלושה בווידוי שני,

ושלושה בשעיר המשתלח ואחד בגורלות.

הוא כבר אמר,

אנא השם,

ונשמע קולו של הכהן ביריחו.

ואמר רבא בר חנא,

בר בר חנא, מירושלים ליריחו, מרחק עשר פרסאות.

ציר דלתות ההיכל היה נשמע בשמונת חומי שבת.

עזים שביריחו היו מתעטשות מרח הקטורת.

נשים שביריחו לא היו צריכים להתבשם,

הן מתבשמות מרח הקטורת.

כלה שבירושלים אינה צריכה להתבשם,

להתקשט מרח הקטורת, היא מתקשטת.

ואמר רבי יוסי בן דולגי,

עזים היו לאבא בהרי מכמר,

והיו מתעטשות מרח הקטורת.

ואמר רבי חייא בר אבין, אמר רבי יהושע בן כור חסך לי זקן אחד פעם הלכתי לשילה,

והרחתי ריח קטורת מבין כותליה.

יפה מאוד.

אז אפילו הקירות היו סופגים את מה?

המשכן, כן?

בעוד המשכן בשילו היו סופגים את מה? את ריח הקטורת.

בא לו אצל פרעה שנייה.

מה ישנה בווידוי ראשון דלא אמר ובני אהרון עם קדושך?

ומה ישנה בווידוי שני דאומר ובני אהרון עם קדושך?

למה? הוא משנה מהנוסח.

טען הדבר רבי ישמעאל כך, אם מידת הדין נותנת מוטב יבוא זכאי ויכפר על החייב,

ואל יבוא חייב ויכפר על הזכאי.

טען הדבר רבי ישמעאל על מה קטורת מכפרת?

על לשון הרע.

יבוא דבר שבחשאי,

כן?

ויכפר על מעשה חשאי. קטורת זה דבר חשאי?

איך מכינים? מה מכינים? וכולי. איך עושים אותה?

עושים מהמכתה? וכולי.

ואמר רב חיסדא שבעה זהבים הם,

שבעה סוגים של זהב.

זהב

וזהב טוב,

וזהב אופיר,

וזהב מופז,

וזהב שחוט,

וזהב סגור,

וזהב פרווים,

זהב וזהב טוב,

שנאמר

וזהב הארץ היי טוב, פסוק מבראשית ב.

זהב אופיר דעתם מאופיר.

זהב מופז שדומה לפז.

זהב שחוט שנתבע כחוט.

זהב סגור בשעה שנפתח.

כל החנויות נסגרות.

זהב פרווים

שדומה לדם הפרים.

רב אשי אמר חמישה מיני זהב,

וכל חד וחד אית בזהב וזהב טוב.

וכולם שייך זהב וזהב טוב. תנא נמיחי.

בכל יום היה הזהבי ירוק והיום אדום, והיינו

זהב פרווים שדומה

לדם הפרים.

עד כאן בסייעתא דשמיא. נעבור

לפה ליועץ זכותו תגן עלינו.

אמן.

זוהר

כידוע בימים הללו אנחנו גם לומדים

בתיקוני הזוהר

לימוד בספר הזוהר נשגב מאוד לטהר ולקדש את נפשו של האדם, ואפילו אם לא ידע מהי כאמר ושוגה בו שגיאות הרבה,

הוא חשוב לפני הקדוש ברוך הוא.

כדכתיב בשיר השירים א', ד', ודגלו

עלי אהבה, ופרשו רבותינו ז' על פי

הכתוב במדרש שיר השירים ב', ודילוגו,

אל תקריב את דגלו אלא ודילוגו עלי אהבה.

הל' מה הדבר דומה?

לתינוק קטן שאינו יודע, הוא מדבר חצאים של תיבות בלעגי שפה,

ואבי ואימו צוחקים

ושמחים לכל המילים שהוא מוציא מהפה, העברות.

כך יושב בשמיים משחק

וישמח כשהאיש הישראלי יש לו חיבה בתורה ורוצה ללמוד, אך אין דעתו משגת,

או אין לו מי שילמדנו ולומד

כמה שיודע, הוא בוודאי עושה נחת רוח ליוצרו ובא בשכרו.

והנה כי כן אין מקום פטור למי שאינו יודע ללמוד,

ואין טענה זו פוטרת אותו ליום הדין,

כי הוא יכול ללמוד כמו שיודע.

את החשבון חשמל אתה יודע לקרוא וחשבון הבנק מה יש בפנים.

אותו דבר בלימוד.

הוא נה שבלימוד המשניות

יש דעות שצריך להבין לפחות מהעניין שהוא לומד.

ביאור,

רבנו עובדיה מברטנורה וכו'.

אבל בלימוד את

דהילים והזוהר הקדוש אפילו באין מבין כלל חשוב ומקובל ומרוצה לפני השם.

וכל שכן, וכל שכן מי שיודע ספר

ומבין דברי הזוהר הקדוש הפשוטים ימצא בו טובתם ודברים מתוקים מדבש

וממוסרי השכל שמושכים את לב האדם

לאביו שבשמיים.

והנה כי כן ראוי לכל אדם

לקח לו את ספר הזוהר הקדוש ולא יעבור מלקרוע פרשה מדי שבוע בשבוע.

וזה גדר גדול לאדם כדי שלא יהיה שיאנו יצרו לפנות עצמו לבטלה שהוא ראה גדולה כידוע

ויעשה זאת אפוא ויינצל שיקבל עליו סדר לימודים כגון שמונה עשרה פרקי משניות בכל יום

וספר תהילים ופרשת הזוהר וכדומה.

וכשלא יהיה לו פנאי יהיה לו ווה ופורע מיום ליום ומחודש לחודש באופן שבהיותו פנוי תכף ישלים

לפנה לשלם את חובתו.

אך ישכיל על דבר מראשיתו שלא יצטרך ללמוד במהירות גדול באופן שלא ישווה אותו על לימוד כלום ויעמלו לריק חס ושלום.

וכבר אמרו,

כך כותב הטור באור החיים סימן א' טוב מעט בכוונה מהרבות בלא בכוונה.

כשלומד סודות הזוהר בלבבו יבין שיש צפוני סודות ורזי דרזין

וכל העניינים אך בשרו עליו יכאב על שאין לו ידיעה כלל וכלל.

זה גם חלק מלימוד התורה שאדם צריך ללמוד.

יש נגלה ויש נסתר.

והאזהרה שמענו למי שלומד ספר הזוהר שישמור נפשו מאוד כשלומד אבא,

אימא, בירה, ברתה,

זער אנפין, אריך אנפין, מטרוניתה,

וכן צורת האיברים, רישא, עינין,

עודנין וכדומה.

שלא יצייר שום צורה למעלה חס ושלום, חס וחלילה.

ועל זה נאמר בדברים כז, טו, ארור האיש

אשר יעשה פסל ומסכה ושם בסתר,

דהיינו שהוא מדמיין

את סטרו של עולם, אלא יאמין באמונה שלמה

שאינו שייך למעלה אלו העניינים כלל וכלל.

רק הכל אורות עליונים וצפוני סודות

שאין יד שכלנו מגעת.

וכל אלו המילות שנזכרו בזוהר הקדוש,

הכל הם כינויים ודרך משל בעלמא,

שהמשכיל יבין איזה דבר ואנחנו לא נדע.

ואין לנו רשות לחשוב ולצייר באופן

כזה או אחר, רק נקרא בשפתנו ונקדים תפילתנו.

שיהי נועם השם עלינו,

יהיה חשוב ומרוצה ומקובל שיח שפתותינו לרצון,

וכדי לעשות נחת רוח ליוצרנו,

ובכך דיינו.

ברוכים תהיו להשם.