ברכת סופי ענבים ונובלות תמרים, וברכת "דיין האמת" על הפסד ממון

- - - לא מוגה! - - -

סופי ענבים שאין מתבשלים לעולם וכן על הנבלות שהם תמרים שבשלם ושרפם החום ויבשו מברך שהכול. שני דינים מרן מפרט לנו כאן בעניין זה. דין הראשון שהגמרא שם אומרת בברכות ל״ח לגבי כרמים זקנים. הכרם, כשהוא זקן, בא בימים, אין לו כוח להוציא ענבים טובים, אלא הוא מוציא את הענבים מאוחר. וגם כשהענבים יוצאים, הם לא יוצאים בצורה מושלמת, אין לו כוח לבשל אותם, כל צורכם, על העץ, אלא אתה קוטף אותם מהעץ בחודש חשוון והם עדיין חמוצים והם עדיין לא התבשלו כל צורכם. כמו שלמדנו למעלה בסעיף ב', שעל הבוסר מברכים שהכול, גם על סופי הענבים האלה מברכים שהכול. למעשה, משאירים את אותם הכרמים לא בשביל לאכול את הענבים, הענבים האלה חמוצים, אלא כשרוצים לעשות חומץ יין, לוקחים את הענבים החמוצים האלה ועושים מהם, סוחטים אותם ועושים מהם חומץ. אז אם החומץ הוא ברכה שהכול, גם הענבים האלה ברכתם שהכול, כי יעודו של הכרם הוא בשביל החומץ. אם כן, גם הענבים לא יותר טובים, ולכן הברכה היא שהכול נהיה בדברו. הדין השני, נובלות. על זה יש מחלוקת במשנה אם בכלל יש ברכה על הנובלות או לא. לפי דעת רבי יהודה אין ברכה על אותם התמרים שנשרפו, כלשהו מן קללה אין מברכים עליהם. אבל תנא כמה סובר שעל הנובלות יש ברכה. אומנם לא מברכים על זה העץ, כיוון שזה נשרף, הטעם שלו הוא לא כל כך מתוק כמו כל התמרים, אפילו אחי. זה יורד דרגה מברכת העץ לברכת שהכול, אבל ברכת שהכול יש על זה. וכך ההלכה. הירושלמי אומר, אדם שרואה שהתמרים שלו נשרפו בשמש, ואינם טעימים כל כך, זה הפסד, הפסד עצום. מברך בשם המלכות דיין האמת. כשלוקח לאכול, מברך על זה שהכול נהיה בדברו. אותו דבר עשה יין. במקום למכור יין להרוויח, היין שלו החמיץ. כשגילה את זה מברך ברכה בשם המלכות דיין האמת. דיין האמת זה לא רק שנפטר בן, אח, אבא, אלא דיין האמת גם על הפסד כספי. גם שם יש הברכה הזו בשם ומלכות. פיטרו אותו מהעבודה. הוא יודע שלא ימצא עבודה במקום אחר, יישאר מבוטל עד 120. אז בזה, שוב, כשמקבל את מכתב הפיטורים, צריך להגיד, דיין האמת. תראה מה קרה בפועלי עתה. הזקנים האלה נשארו ככה זרוקים. יש בודדים, אנשים בודדים, שאדרבה, בשבילו זה טוב. אדם צעיר יכול להשיג מייד עבודה במקום אחר, כאן הוא יקבל פיצויים, יקבל 300% פיצויים, בכסף הזה תהיה לו גם השקעה, גם יעבוד טוב, אז לפעמים הוא מחכה. הוא בכוונה עושה כל מיני התחכמויות כדי שייתנו לו את המכתב הזה. אז צריך להגיד, אולי, הטוב והמיטיב. אבל מה שאין כן לגבי אדם מבוגר, שם באמת זה בעיה. ולכן, אם קרה לו אסון כזה, צריך לברך בשם המלכות. גם לגבי חגבים, הירושלמי ממשיך ואומר, אם באו חגבים על השדה שלו, אז צריך לברך דיין האמת. זה יהרוס לו את כל הירקות, את כל התבואה. אבל אם בא לאכול את החגבים האלה, מברך שהכול. זאת אומרת, זה לא קשור אחד לשני. כשאתה אוכל זה דבר אחד, ההפסד זה דבר שני. צריך לברך. על כל דבר ודבר ברכה בפני עצמו. מכל מקום אתה רואה שלהלכה אנחנו נוקטים כדעת הנקמה, שגם דבר שהוא מין קללה, סוף-סוף אתה נהנה כעת מהדבר הזה, אתה אוכל ונהנה, לכן צריך לברך. אלא שהתמרים האלה הם לא כל כך מתוקים משום שהם נמצאים על העץ בצד דרום-מזרח. שם חם מאוד כל היום, 14 שעות השמש יוקדת על התמרים הללו, לכן הם שרופים. התמרים השרופים האלה, ברכתם במקום העץ שהכול נהייה בדברו. זה פירוש ראשון של רשי. אבל הרמב״ם והראש פירשו אחרת. הם פירשו שמדובר על תמרים שנפלו מחמת הרוח. נניח, אם הייתי משאיר את זה על העץ, היה צריך להתבשל בחודש אלול. אבל הייתה רוח שערה, נענעה את העצים, ובתמוז נפלו התמרים האלה. אז זה לא מבושל, זה עדיין בוסר. משאירים אותם בתוך מחצלאות, מקום חם, ולאט-לאט זה מתבשל ונעשה ראוי לאכילה. אבל גם לאחר שמתבשל זה לא נעשה מתוק. המתוק ביותר אלה התמרים שנשארים על העץ עד אלול תשרה, ואז זה בא טעים מאוד. זה מוסיף מתיקות ככל שזה נשאר על העץ. גם בענבים זה כך בדרך כלל, אז זה יותר מוסקט. אבל כאן זה נפל מוקדם, ולכן זה תמרים סוג ג'. לפי דעת הרמב״ם והראש, על תמרים כאלה שאינם מתוקים כל כך, מברכים עליהם שהכול במקום ברכת בורא פרי העץ. אמנם מרן הסכים לפירוש הראשון של רש״י, אפילו אחי, רוב הפוסקים הלכו כשיטת הרמב״ם והראש. כך דעה התערוך, רבנו חננאל, אור זרוע, רבנו ישעיה האחרון, רבנו עבדיה מברטנורא גם פירש כך. לכן כותב האליער רבה שני הפירושים להלכה, גם אותם התמרים שנשרפו בשמש וגם התמרים שצנחו מוקדם, שניהם גם אלה וגם אלה, לא מברכים עליהם בורא פרי העץ אלא שהכול נהיה בדברו. רק בדיעבד, אם טעה וברך עליהם בורא פרי העץ, ובדיעבד יצא ידי חובתו. לא רק אם התמרים האלה עדיין חמוצים ולא מתוקים כל כך, אלא אפילו אם, נאמר, האדם הזה לקח את כל התמרים, שם אותם במחצלעות, ולאט-לאט במשך הימים זה באמת יתבשל, ועכשיו, עתה זה טוב. השאלה, מה יברך עתה על התמרים האלה? זה היה נפקא מינה בין שני הפירושים שאמרנו קודם. מחלוקת גם באחרונים, איך לברך על אותם התמרים. האם נלך לפי ההווה באשר הוא שם? כעת זה מתוק או לא? שוב, לפי דעת הרמב״ם, הראש, רבנו ירוחם, לפי דעת הראשונים הללו, לא יברך עליהם העץ. וכך מסיק הביאור הלכה בשם רוב האחרונים, שיברך עליהם ברכת שהכול נהיה בדברו. לא רק בזמן שנפלו, שהם עדיין לא מתוקים, אלא אפילו אם האדם הזה יניח אותם במחצלת, יניח אותם במטבח, במקום חם, ולאט-לאט זה יתבשל טוב ונעשה מתוק. תשאלו, אחי, זה לא מתוק מושלם וזה לא הפרי האמיתי, ולכן עדיין הברכה עליהם היא שהכול נהיה בדברו. רק בידי עבד ימתעו וברך עליהם העץ יצא ידי חובה, כמו שכותב העלייה הרבה. אבל מה שאין כן לכתחילה, צריך לברך עליהם שהכול נהיה בדברו. יש אנשים שקונים אשכול תמרים כאלה לפני חג הסוכות כדי לתלות את זה בסוכה, והתמרים האלה הם עדיין לא כל כך טובים. כשהוא בא לפרק את הסוכה אחרי שבועיים, אז בדרך כלל כבר... הר זה יתבשל ונעשה ראוי לאכילה. הוא שואל, נו, מה אני מברך על זה אחרי החג? תענה לו שהכל נהייה בדברו. תלוי מה הוא מצא. אם הוא מצא כסף מזומן ואף אחד לא שותף בכסף הזה, יברך על זה רק שהחיינו. אבל אם הוא מצא תכשיט שאין בו שום סימן, תכשיט יפה, הוא לא מתכונן להרוויח עליו, מתכונן לתת את זה מתנה לאשתו. אם כך, יברך הטוב והמיטיב, הטוב לו והמיטיב לאשתו. תלוי מה הוא קנה, מה הוא מצא. אם באמת דבר שאין בו בוודאי שום סימן, וזה ייאוש, זה לא ייאוש שלא מדעת אלא לאחר ייאוש. הנה, כנאה, נוכל לברך גם ברכה בשם המלכות. את כל הדינים האלה נראה, בעזרת השם, בסימן רכג. יש לנו עוד 21 סימנים. קצת סבלנות, נגיע גם לשם ונפרש בהרחבה. כאן הבאתי, דרך אגב, רק חלק מהסעיף שם, בגלל שזה נוגע לעניין שלנו, עניין הנובלות, שאמרה המשנה בברכות מ. העונה במשכונות ירוקות, שהן, זאת אומרת, על העונה. מה זה? עגבניות ירוקות. עגבניות ירוקות בתחילת העונה. מביאים לשוק עגבניות ירוקות, בננות ירוקות, ושם, לאחר שזה נעשה אדום, אליבא דקול-עלמא יברך עליו בורא פרי האדמה. זה לא דומה לדוגמה של הנובלות, וההבדל הוא כך. כאן, בעניין זה, מראש הפרדסן יודע, אם הוא יביא את הבננות לאחר שיתבשלו, מרגע שיצא מהפרדס שלו, עד שיגיע לצרכן, כבר יהיה הכול שחור, מוחמד, מי יקנה את זה? הכול אבוד. לכן, גם עגבניות, גם אבוקדו, בננות, מוציאים אותן בשלב שקצת לפני הסוף, אבל שם זה לא היה בדוגמה של הנובלות. בנובלות היה צריך להשאיר אותן על העץ עד חודש אלול, וזה נפל בתמוז, ולכן חלק מהמתיקות שלו לא קיימת. פה לא, פה הבננות הן אותו דבר, כך צריך לקטוף אותן וכך צריך להביא אותן לשוק. כדי שאנשים יקנו את הבננות האלה זה עדיין לא יהיה שחור. אם תביא את האבוקדו, שהוא רך, רוב האנשים לא יקנו את זה, ולכן אין לדמות דבר לדבר. פה זה תמרים סוג ג', בגלל שזה מובא בצורה כזאת. זה לא מספיק מתוק וזה לא טוב. אבל שם לגבי בננות, אם אתה קונה בננות ירוקות, אתה אומר שזה סוג ג', אתה משלם על זה פחות? לא. אדרבה, רוב האנשים רוצים דווקא את הבננות האלה. זה יחזיק לו מעמד שלושה-ארבעה ימים, הוא יוכל ליהנות מזה. אחרת, אם זה כולו חצי שחור, הוא צריך לגמור את זה תוך שעה. מי יכול לאכול בננות בשעה? ואם יאכל קילו בננות בשעה, אולי לא יוכל לצאת עד אחרי שבועיים. ולכן, בחיי גוונה יש להבדיל בין מין שהוא קרוב לקללה, דבר לא טוב ודבר שהוא טבעי. שם, באבוקדו, בננות, זה דבר שהוא טבעי. אה, ביחוד, החורף זה יום העבודה. עגבנייה אדומה בחורף. נכון שהעגבנייה האדומה הזאת, אין לה הטעם של העגבנייה של הקיץ, אבל זה, קח דרכו של הפרי הזה, של הירק הזה, קח דרכה של העגבנייה. אף אחד לא יאמר שעגבנייה אדומה בחורף, הברכה שלה, שהכול. זה המין, זה הסוג. בחורף זה לא יכול לצאת עסיסי יותר וטעים יותר. ולכן, שם זה הסוג, המין הוא כך. פה לא. פה, אם היית משאיר את התמרים האלה על העץ עד אלול, היה יותר עסיסי, יותר מתוק. זה קללה שנפל מחמת הרוח. ולכן, אין אדמות אותן הדוגמאות לזה.