איך עובדים על המידות?

ש. רבינו, איך יוצאים מהמידע הזה, איך יוצאים באמת להבין שיש חובה, לעשות את הדברים בצורה נכונה, לצאת מהמידע הזה, כל ההרגשה הזאת, שכמו שאתה אומר שאנשים עושים מעט וחושבים שהם עושים הרבה בשביל בורא עולם, איך עובדים על המידות האלו? כי כל אדם כאילו נולד עם מידות, צריך לנבוע מעיין של צדקות, ככה שמעתי מהרב אורי זוהר. אז כאילו איך יוצאים מזה, איך יוצאים, איך עובדים על זה? תודה רבה.

הרב: אדם צריך לזכור קודם כל את שפלותו ואת הרכבתו. האדם מורכב מבשר, מעפר, מנוזל, עיסה של חומרים, אש רוח מים עפר, והקב"ה גיבל את זה ומזה יצא האדם, אם נפרק את האדם עכשיו לחומרים שבו, אז אין בו שום ערך, שום שווי, והקב"ה עשה פלא גדול והרכיב מזה אדם שזה הדבר הכי חכם שיש בעולם. אדם יכול לתלות את זה לזכותו? במה הוא יכול לתלות לזכותו? הוא יצר את עצמו? הרי כתוב "אל יתהלל חכם בחכמתו, אל יתהלל עשיר בעשרו, אל יתהלל גיבור בגבורתו", כי כל מה שיש לאדם חכמה זה שאול אצלו, זה לא שלו, מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח, הקב"ה ברגע יכול לעוות את מוחו והוא גמר, עיין ערך מחלת פרקינסון ודברים כאלה ותראה מה זה בן אדם, איך פתאום בן אדם הולך ואתה רואה אותו בכלל ה' ירחם. גיבור, מה זה גיבור? ברגע יכול לקבל דום לב, קריש דם במח, להכנס למצב של קומה ונגמר הסיפור, בין רגע, אין התרעות. אז מה כוחו למנוע את זה? יש לו כח למנוע את זה? אין לו. ועשיר יכול להפסיד ברגע אחד את הכל, גם את חייו יכול. אז מה כוחו שהוא יכול להתגאות שיש לו משהו שלו? כלום. ומעבר לזה, תראה את פחיתותו, כמה ריח רע יש לו, אם הוא לא יתקלח תראה איך הוא מסריח, תראה מה יוצא לו מהאף מה יש לו באזניים, אוכל הוא צריך לאיזשהו מקום ומה יוצא אח"כ, וכן על זה הדרך, כמה האדם הזה פחות, ובסוף הוא מת, מאכל לתולעים, ואין סרחון כמו נבלת אדם. אז מי זה האדם הזה שיחשיב את עצמו? מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רימה, ז"א אין לנו במה להתגאות, וכל מה שיש לנו זה שאול מאת ה' יתברך וזה ניתן לנו ככלים לעבודת ה' יתברך.

עכשיו תאר לך שבן אדם מקבל כלים מהקב"ה, ובמקום להשתמש למטרות שהוא נתן לו משתמש בהם לצורך עצמו, הרי זה דבר גרוע ביותר, לקחו אותך להיות חשמלאי, נתנו לך ארגז עבודה, ואתה במקום ללכת לעשות את העבודה ששלחו אותך, הולך מתקן אצלך בבית ולוקח את זה, ועוד בסוף החודש בא ורוצה שכר. הרי אתה גזלן, נתנו לך חכמה, וביקשו ממך שתלמד תורה, וביקשו ממך שלא תבטל רגע מן התורה, כי זה כל סיבת היותך עלי אדמות, ובן אדם לוקח את כל מה שהעניקו לו מן השמים ומשתמש לצורך עצמו. והוא אומר מספיק לקב"ה שעה שעתיים, אין לי יכולת, אני אין לי כוחות, אין לי כוחות, אני לא נבראתי, אין לי כוחות, לא יכול ללמוד הרבה, אני לא יכול, וככה הוא חוזר על זה שבע פעמים והוא משתכנע שבאמת הוא לא יכול. הרי זה חוצפה שאין כדוגמתה, עם אותו שכל אתה משתמש לדברים אחרים. אתה לא אחרי שעתיים שוכב במיטה פגר ולא זז, אתה גומר את השעתיים ורץ כמו אייל לעשות את רצונך. אז אתה לוקח מהקב"ה את מה שהוא נותן ומשתמש לדברים אחרים. הרי ברור לך שאם תעניק למישהו משהו למטרה מסוימת והוא לא יעשה אתה תכעס מאד, בודאי שלא תתן לו עוד פעם.

אחד בא מבקש אין לי מה לאכול אין לי מה לאכול תעזור לי, אין לי מה לאכול, אתה רואה אותו מסכן ואתה נותן לו כסף, פתאום אתה רואה שהוא קונה וויסקי, נו, אתה תתן לו עוד פעם? אז הקב"ה רק אחרי יום אחד שלא עשינו את רצונו היה צריך לשלול מאיתנו את כל מה שנתן, והוא לא עושה ככה, יש לו ארך אפיים גם לרשעים. אז איך אפשר לא להכיר טובה למי שנתן לנו מראש וסמך עלינו ונתן לנו את כל הכלים המאפשרים את עבודתו, ראיה ושמיעה וכו' וכו', הכל נתן לנו מראש, מישהו יתן לך משכורת מראש חודש לפני? והוא נותן לך מראש הכל, ועוד חודש נותן ועוד חודש ועוד שנה ועוד שנתיים ועוד עשר ועוד עשרים, ומחכה אולי סוף סוף תעשה עבודה? ובן אדם לא עושה, אז איזה פתחון פה יש לו גם אם הוא יקבל עונש הכי גדול זה אפס אפסים לעומת מה שהיה צריך לקבל ביום הראשון כבר. הבנת? אז תבין מה גודל העול המוטל עלינו להחזיר טובה למי שנותן, הרי כמה אתה תודה לרופא מומחה שאם חלילה לא היית רואה בעיניך והיה מחזיר לך את מאור עיניך, כמה היית מודה לו! אם חלילה היית מתחרש ולא שומע, והיה רופא שהיה יכול להחזיר לך את השמיעה, אפילו עם מכשיר, כמה היית מודה לו? והקב"ה נותן לנו את זה בחינם תמורת ברכה, "פוקח עוורים" לפחות תגיד אותה בכוונה, גם זה לא, אין זמן. איפה ראית כזה תשלום מועט להכיר טובה על ראייה בברכה אחת? אנחנו כל כך כפויי טובה שזה לא יאומן, אדם היה צריך בהכרה ברורה למסור את נפשו לקב"ה יומם ולילה ולא לראות שום דבר אחר, ועדיין ספק אם יצא ידי חובה. שהרי יעקב אבינו הוא רגל במרכבה, וימיו היו מלאים בעבודת ה', והוא אומר "קטנתי מכל החסדים", והוא אמר לקב"ה אם תתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, לא רוצה יותר מזה, לא דירה שלשה חדרים ולא ארבעה ולא כלום, תן לי רק לחם לאכול ובגד ללבוש, אם תתן לי בגדר מתנה, לא מגיע לי, לא מגיע לי, ברור שלא מגיע לי, אבל בקשה מתנת חינם - בגד ואוכל לחם זה הכל. אבל אנשים יש להם נפש רחבה, הם תלמידי בלעם, הם לא מסתפקים, עוד ועוד ועוד ועוד ולא מכירים טובה. הבנתיוך?

ש. תודה רבה.

הרב: תהיה בריא.