המעשה המרגש! החתן "יעקב" שמסר נפשו שלא להתחתן עם בת ראש הכפר

באולם קטן בעיר פריז היו כמה עשרות אנשים, במרכז החופה עמדו נרגשים חתן וכלה, לו קראו: 'יענקל'ה' אוד מוצל מאש! שנמלט מאימת התופת באירופה, אל קוזבגיסטן שהיתה פתוחה והיא 'ינטל' גם שריד למוראות אושוויץ! חתן וכלה ניצולי שואה עומדים מתחת החופה, הורים - לא היו שם, לא מצד החתן לא מצד הכלה, אחים ואחיות - לא היו שם, אחרי השואה זה היה מצרך נדיר! רק חברים "אחים לצרה" הובילו את החתן והכלה מתחת לחופה.

אחרי מעגל ריקודים ראשון, הושלך הס בקהל, העינַיִם היו נעוצות באברך חסידי בעל עינַיִם בוערות שעמד במרכז קראו לו: 'יום טוב הערליך' מלחין חסידי כל שירתו בקע לימים מאלפי בתים. 

והוא מספר: 'הכרתי את החתן את יענקל בסמרקנד שבבוכרה, וכתבתי שיר לכבודו והשיר מספר את סיפור חייו המופלא!' 

כולם השתררו בשקט! 

והוא התחיל לשיר את השיר: 'יאקאב' יעקב שיר שא"כ שרים אותו בכל מקום. ככל שהתקדם רבי יום טוב במילות השיר בעינַיִם עצומות - כל הנוכחים התחילו לבכות! יְבַבות עד שהגיע השיר לסיומו - האולם היה רטוב. 

הסיפור הוא סיפורו של יעקב פוטש, נולד בבית חסידי לשושלת 'וורקה' גדל בעיירה רג'ימין, עשרים (20) קילומטר מוורשה הבירה, תשעה (9) אחים ואחיות היו לו ליעקב ועוד ארבעה (4) יתומים שגידלו הוריו, שאיפתם של ההורים: לראות את יעקב בנם עולה במעלות התורה הקדושה, בגיל אחת עשרה (11) שלחו אותו לברנוביץ' לרבי אלחנן וסרמן השם ינקום דמו - אמן, שמה הוא למד פרק זמן מסוים, אח"כ עבר לישיבת האדמו"ר רבי משה מסטולין הי"ד - אמן, ושמה גדלו מבחורים לעילויים! 

בשנת תרצ"ט פרצה מלחמת העולם השניה (לתפ"ץ), ובקשו התלמידים של רבי משה למלט את הנפש מגיא ההריגה.

רבי משה מסטולין סרב! 

אמר: 'אם נגזרה גזרה על העיר - אני לא נוטש! אשאר עם הקהילה בחיים ובמוות' 

בערב ראש השנה נרצחו כל הקהילה ובראשם האדמו"ר רבי משה וראש הישיבה גם רבי שלמה סלבין הי"ד - אמן, 

את תלמידם המריץ רבי משה שיברחו! הוא לא! אבל הם כן... בכל דרך אפשרית, ומהתלמידים שהצליחו לברוח היה יענקל, יעקב פוטש. הוא היה בן שלוש עשרה (13), ברחו לווילנה לישיבה של הגאון רבי אהרן קוטלר זצ”ל ("זכר צדיק לברכה"). 

גם שם לא היתה מנוחה! כשהגיעו הצוררים במגפיהם לשערי ווילנה, עוד פעם היו צריכים לנוס, במעטה לילה חצה יעקב את הגבול לרוסיה, כדי לא להִתפש שמרו החברים מרחקים וקבעו להִפגש מעבר לגבול בנקודת ציון מסוימת, לנקודה הגיע רק יענקל! 

עד יומו האחרון לא נודע לו מה קרה עם חבריו... 

וכך התחילו נדודים ברוסיה, צעד ברגל מרחקים ניכרים, בסוף הגיע אל קולחוז נידח בערבות אוזבקיסטן, זה כפר חקלאי שעובדים בשביל הממשלה, מצב קשה! בלתי אפשרי לבחור יהודי, בחור ישיבה, איפה שיש גויים איכרים נבערים בורים, מצא עצמו בודד לגמרי אין צל של יהודי באופק, אבל הוא חייב לשרוד, לכן הצטרף לכוח העבודה לעבד את אדמות הכפר, קיבל טרקטור הסבירו לו מה עושים והתחיל בעבודה. 

יום-יום הבחור ישיבה העדין הזה, עולה על הטרקטור מעבד את האדמה עבודה פיזית קשה ומפרכת! בלילה הוא סירב לישון עם הפועלים המוסלמים המסוכנים והיה פורש אל היער ושוכב לישון, היה מחזיק נפט וגפרורים כדי להרחיק חיות רעות, מימיו לא התרגל לקוצים הדוקרים, כל לילה הכאיבו לו הקוצים מחדש, והוא היה מקבל תמורת העבודה תלושים שיכול לרכוש מזון אבל בשר - אי אפשר לרכוש הכל טרף! לכן הוא לא קנה בזה בשר ושמר את התלושים. 

את היהדות הוא הסתיר בחכמה! לראשו חבש כובע פועל במקום כיפה והיה מסמן כל יום את התאריך לעקוב אחרי שבתות ומועדים. 

שמועות נוראות היו מגיעות כל פעם בדבר הזוועות על יהודי אירופה, לבו היה נשבר לרסיסים בלילה בוכה כתינוק, לידו פועלים גסים, אבל אסור לו להראות להם מכל זה, כלפי חוץ שומר על קור רוח ואף אחד לא יודע מה דתו ומה לאומו.

התחבב על כולם! אבל הקפיד לא להיכנס לוויכוח או מריבה ותמיד האיר פנים לסובבים, הגעגועים - הכבידו על ליבו לבלי נשוא, מידי פעם שלף מפוחית והיה מתיַשב מול מדורה קטנה ומנגן ניגונים נוֹגים ורוויֵ זיכרונות, כל הפועלים היו יושבים מסביב בגורן עגולה מעריצים אותו ומנסים לתהות על קנקנו. 

חלפו חודשים, גופו רזה מאוד! הקפיד לאכול רק פירות וירקות - שלא היו בשפע... והיה מעבד על הטרקטור את השדות ביד נוהג ובשפתַיִם ממלמל סוגיות ושברי סוגיות שזכר מהישיבה. 

והנה יום אחד בערב הוא מתכוון לפרוש לשנת הלילה, מגיעים שליחים, ראש הקולחוז - אדם אלים ומסוכן ששלט ברכוש רב ללא מיצרים! ממש ראש ממשלה של העיר – 'מבקש לדבר אתך!' 

נפלה עליו אימה! 'מי יודע מה רוצה הגוי הזה?! אולי ידעו עכשיו שאני יהודי...' 

כשהגיע אליו צפתה לו הפתעה! 

- 'שב נא! אני רוצה אותך כחתן לבתי, בתמורה: אתן לך את כל הכבשים שברשותי לול תרנגולות שלם ועוד כהנה וכהנה...!'

הבשר של יעקב נעשה חידודין חידודין! 'אוי לי ואבוי לי! אוי לי אם אני אשיב: 'כן' ואוי לי אם אני אסרב"

ראש הקולחוז לא המתין לתשובה היה בטוח ששותק ממבוכה והודיע בקול חגיגי: 'מחר נחתום את העסקה - סעודת אירוסין גדולה כיד המלך!' 

חזר לדרכו לשנת הלילה, השמועה עשתה כנפַיִם, כולם דיברו על הזוג המיוחד! ועל הסעודה שעלולה להיות בערב. ונפשו היתה סוערת מאוד...!

בין הערבַיִם אחוז שרעפים יושב על הטרקטור בעומק השדה שומע מנגינה והוא יודע: שזה הכנות לקראת הנשף, עוד מעט יבואו השליחים לקחת אותו בעל כורחו. 

נטש את הטרקטור והחל דוהר למקום שבו הניח את החפצים ביקש באותה שעה ליטול את מיטלטליו לברוח לאן שתִשא אותו הרוח, ארז במהירות. 

ריח משכר של 'יין נסך' עלה באפו דמעות מסמאות עיניו נפשו מִטלטלת טלטלה נוראה כפר שלם רוצה בכבודו! והוא עומד ובורח כמו מפני אש!! - לכבודו של המקום!!! 

האצבעות נתקלות בתלושי הנִיַּר והוא מתבונן ורואה: הנה תלושי הבשר! שהוא שמר ולא עשה בהם שימוש 

אמר: 'יופי! זה הפתח שהשאירו לי להִמלט' והוא כבר מתכנן תוכנית, זינק מהמקום לתוך היער העבות, היער חשוך! והוא מעמיק בתוך היער, מתרחק מהקולחוז המאיים. את הלילה הוא עשה בקרחת יער ועם שחר כאשר כולם נמים את שנתם פתאום הגיע מטוס קטן מעל שמי היער, המטוס הזה היה מספק צרכים לתושבים מסמרקנד לעיר, אחת (1) לחודש (30 יום) ביום ידוע מראש היה נוחת בקרחת היער פורק את המשלוח ונעלם.

כשנחת המטוס, נדהם הטייס לראות בחור צעיר רץ למולו ומנופף, ידו האחת (1) אחזה בצרור בלוי וידו השניה (2) אחזה באוצר תלושי הבשר, בתחילת הלילה הוא לא ידע אם יעשה בהם שימוש אבל הוא זכר כל היום מתי יגיע המטוס, ניגש לטייס לפני שיפתח את הפה הראה לו את התלושים ואמר לו: 'תלושים תמורת נסיעה!' 

הטייס נדהם! ראה כמות נכבדה של תלושים!! שווים הרבה כסף!!! והוא בעצמו היה סובל 'צֵנע' הסכים! החליפו ידיים יעקב הצטופף במטוס הקטן וכך הגיע לסמרקנד. 

חיפש בית שמתגוררים יהודים והתיַשב בבית הכנסת. הבגדים בלויים וקרועים, עורו שחום כולו, השיער פרוע ומוזנח, כל יושבי בית הכנסת חששו: 'אולי זה מרגל של הבולשת הרוסית?...' - אף אחד לא התקרב לאיש המוזר! אף אחד גם לא ידע אם הוא יהודי מן המניַן, וכך מצא יעקב את עצמו בטבורה של קהילה יהודית בודד לנפשו. 

עברו ימים, פתאום הוא שמע קול לימוד של שני (2) אברכים "תוספות מוקשה!" כמה שעמלו לפצח - לא עלה בידם, את הדממה קטע קולו של יעקב, הבחור המוזר שישב ליד התנור... אמר להם כך: 'אם תרשו לי ארצה בפניכם פשט מופלא! שזכיתי ושמעתי מפי הקדוש הגאון רבי אהרן קוטלר...' 

הם נדהמו! והחל להרצות להם את הפשט כאילו הוא יושב בווילנה - זו היתה הוכחה: שהוא יהודי! מאותו היום השתנה אליו היחס מקצה לקצה, קֵרבו אותו ואמצו אותו אל ליבם ונקשרה נפשו של יעקב בנפשו של רבי יום טוב הערליך! האברך שנמנה על חסידי סטולין, ומאימת המלחמה מצא עצמו גם הוא בסמרקנד וחיבר לו את השיר.

יחד הם עברו לצרפת, ושמה הוא הכיר את יַנְטֵל בת זוגו, הוא נשא אותה נִצולת המלחמה, הם הקימו בית לתפארת! והם עלו לארץ ישראל אך הימים בארץ ישראל לא ארכו. 

ראש הישיבה הגאון רבי אהרן קוטלר הקים ישיבה בארצות הברית כדי ליַסד אותה בגרעין של אברכים בשיעור קומה הוא ביקש מהתלמיד החביב יעקב, יענקל, יענקל!!: 'לבוא לארצות הברית להיות ממקימי הישיבה!' עד כדי כך חיבב אותו ראש הישיבה. 

'פעם, ופעם שאלתי את יעקב' סיפר רבי יום טוב הערליך: 'איך שמרת על היהדות בכל אותה תקופה קשה? הלוא היית רק נער צעיר! איך לא נשברת בכל התקופה הנוראה בין גויים ערלים?' רבי יעקב השיב לי... 

{מי שיודע מה שהשיב לו? – חמש מאות דולר (500$)! 

'ילד קטן הייתי, אמא שלי הי"ד - אמן, נאלצה לעבוד כטוחנת כדי לפרנס את בני המשפחה, בבית היה עוני מחפיר, אמא עבדה עבודת פרך! כשאמא היתה באה מן הטחנה היו ידיה נפוחות ממש מהעבודה המפרכת!! רק עם כוח של האש - הנפיחות היתה יורדת, אמא היתה מניחה את הידיים על הלהבה כמעט עד כדי צריבה כדי להוריד את הנפיחות, ליבי היה נשבר כשהייתי רואה את אמא כמה היא סובלת, 

שאלתי אותה בדמעות: 'אמא! למה את עושה את כל זה? למה לא תשלחי אותנו לעבוד? לסייע בפרנסה!...' 

אמא השיבה לי בדמעות: 'יענקל'ה! יענקל'ה!! אני רוצה: שהילדים שלי יהיו גדולים בתורה!!! אני רוצה: שהילדים שלי יהיו יראים ושלמים! ולכן אני מוסרת נפש!! וכך אני אעמול כל חיי!!!'

הדמות של אמא עומדת לצד האש והידיים נפוחות, היא עמדה לנגד עינַי במשך כל אותה תקופה נוראה! ובכל פעם שהייתי נשבר ומתייאש – הדמות שלה היתה צַפה לנגד עינַי והכוחות היו חדשים ננסכים בי - 'יענקל'ה! יענקל'ה!! אני רוצה: שתהיו לומדי תורה!!!' 

- 'אמא!' הייתי מבטיח לה כשהייתי שוכב אי שם, בין החיות הטורפות בשדות של קולחוז: 'אמא! לנצח אשאר ילד יהודי טהור...!' ככה בכה יענקל'ה: 'אמא! חי או מת - לא אסור מדרך התורה... אמות כיהודי ולא אחיה כגוי, אהיה לטרף לשיניהם של החיות הרעות ולא אאכזב אותך... ולא אאכזב אותך שם בעולם האמת...!!'

בגיל חמישים ושתים (52) נפטר בארצות הברית יענקל'ה, דום לב פתאומי, אבל מסירות הנפש למען היהדות שנבעה מכוח הדמות של אמא מסורה נחקקה גם היום בבאר שבע. 

תודה!