קניין כ"ב - באמונת חכמים - חלק ג'
תאריך פרסום: 20.05.2014, שעה: 07:04
קניין כב'- באמונת חכמים- חלק ג' - מח' קנייני התורה
מן המעשה שלפנינו אנו עומדים על הפער המבדיל: בין המקיים "אמונת חכמים", ומציית להם תוך ביטול בינתו האישית, לבין הנכנע לדעה שונה מזו שהורה לו החכם:
שני בחורים שבאו מארה"ב ללמוד בישיבת "מיר" בליטה חלו במחלה נדירה, קצרה יד הרופאים המקומיים מלהושיע, שלחם רבי ירוחם המשגיח של ישיבת מיר אל אחד מגדולי הדור שהתגורר במקום מרוחק ביותר ממיר, ואמר להם שישאלוהו אודות רופא מסוים, הנמצא באזור מגוריו.
לפני שיצאו לדרך הזהירם רבי ירוחם שתי הזהרות.
דבר ראשון: שיתייעצו עם הרב ההוא בכל פרט ולא ימרו את פיו חלילה.
דבר שני: לסור בדרכם אל החפץ חיים ולבקש את ברכתו, בלא ברכה ממנו הוסיף ואמר: אל תמשיכו בדרככם.
השניים יצאו לדרך, שמו פניהם תחילה לעיר ראדין מקום מושבו של הבעל החפץ חיים, כאשר הגיעו לביתו אמרו להם בני הבית כי החפץ שהיה אז זקן מופלג עלול להירדם באמצע השיחה ולשקוע בשינה ממושכת במשך כמה שעות.
ואכן כך היה: מיד לאחר שנכנסו אליו ואמרו לו את מבוקשם נרדם, חלפו כמה שעות והזמן שעמד לרשותם עד מועד צאת הרכבת עמד לחלוף, כמעט שנתייאשו מלזכות בברכת הצדיק אך לפתע התעורר החפץ חיים וברך אותם.
הללו המשיכו בדרכם עד שהגיעו למחוז חפצם, מיד סרו לבית הרב וקבלו ממנו הוראה מפורשת: אם ירצו הרופאים לנתחם אל יסכימו בשום אופן להינתח אלא ע"י רופא פלוני.
אחד מהם ציית להוראות, והתעקש לקבל את הטיפול אך ורק ע"י הרופא שאמר הרב ולאחר זמן הבריא.
לימים חזר לארה"ב וסיפר לרופאים שם על המחלה שהיתה לו, ואמרו לו שיש רופא אחד בעולם שמסוגל לנתח דבר זה, ובוודאי אצלו הייתה, ואכן כך היה.
כאשר חברו בא לקבל את הטיפול למחלתו, נעדר אותו רופא מהמקום אי לכך הוא אמר שהוא רוצה להמתין עד שיחזור, השפיעו עליו הרופאים שיפנה אל רופא אחר, שכן לא כדאי לדחות את הטיפול ובפרט שגם הרופא השני הוא רופא מצוין, והדברים השפיעו עליו, ולמרות הזהרת הרב הסכים להינתח ע"י הרופא השני ואחר שלושה ימים נפטר.
מספרים תלמידי ישיבת "מיר", שבמשך חצי שנה לאחר המאורע היה רבי ירוחם מזכיר את השניים שנסעו להירפא, בסופה של כל שיחה שאמר לפני בני הישיבה, היה מסיים את
הדברים באומרו: זה ציית וזה לא ציית.
"אמונת חכמים".
בתקופת השנים תר"ן עד- תרס"ג ישב על כיסא הרבנות בסלוצק רבי יעקב דוד מלובסקי הידוע בעולם התורה בכינוי רידב"ז, כשם פירושו על הירושלמי: לאחר שהלך בדרכו של רבי יוסף דב סולובייצ'יק רבה הקודם של סלוצק, ועמד תמיד לימין המקופחים, בהוכיחו את העשירים והתקיפים על העוול אשר בידיהם, החליטו אלה האחרונים להיבדל מהעדה כולה, ולהקים מעין קהילה נפרדת וגם למנות רב מיוחד.
כשנודע על הדבר לרידב"ז קרא מנהמת ליבו: "כי שגגה שיצאה מלפני השליט", והוסיף: בטוחני שהחלטת העשירים גזרה מן השמים היא, כדי שיקוימו דברי פיו של הגאון הצדיק רבי יושה בר, שבעת שנתקבל לרבה של סלוצק, הביע חששו שאולי יום מן הימים יאמרו מספר עשירים לייסד להם עדה מיוחדת עם רב מיוחד, כי דברי צדיק שכמותו גם אם נאמרו רק כספק וחשש בעלמא: אינם חוזרים ריקם.
החשדות כלפי גדולים ורבנים חדרה גם לתוך חוגם של שומרי מצוות, אומר רבי שלמה וולבה: יש חוששים להציע את שאלותיהם לרב שמא לא יבין את המצב, או שמא הוא יחמיר עליו, ואינם יודעים: "כי המהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה".
וכאן הוא מקום העבודה לחיזוקה של אמונת חכמים, כדי להתחזק בה יש בדווקא לגשת אל רב לשאול שאלות ולהתנהג כפי הוראתו בלי להרהר אחריה, ויש לדעת כי אין לקבל כל דבר שמספרים מפי השמועה מגדולי ישראל אם אינה באה ממקור מוסמך ומהימן מאוד.
המקור המוסמך והמהימן מאוד: זה הרב עצמו, זה הכי מוסך והכי מהימן.
וגם מסיפורי מעשים על גדולים יש לדקדק בדיוק רב איך היו, ולא לקבל בשום אופן כל שמועה.
וכבר שמענו מפי מר"ן החזון איש נשמתו עדן, כאשר נשאל על מה שאומרים בשמו: "כל מה שאומרים בשמי הוא שקר, ואם לא שקר מוחלט הרי הוא חצי שקר",
ויש להיזהר בזה כי קבלת שמועות בלתי מהימנות מזיקה "לאמונת חכמים".
הרב: שואל: דברים ברורים כן?
ואני יכול להגיד לכם שכל מה שאומרים בשמי זה שקר, אתם רואים בווטס אפ: איך שולחים לאנשים ואומרים לאנשים שאני חולם חלומות וכל מיני דברים כל בוקר יש משהו חדש.
אתמול היה מעניין: היה מישהו בהרצאה שאמר שהוא שמע מפי שאני אמרתי בחידון התנ"ך שהיה בירושלים ביום ההוא, היה הנשיא יצחק נבון בלי כיפה, איזה בושה נשיא בלי כיפה בחידון התנ"ך, וכל מי ששומע אותו מספר את זה, אומר אתה ליצן מתלוצץ ממנו, אמרתי לו ודאי למה שלא יתלוצצו ממך, כי באמת אמרתי את זה אבל על שרון לא על יצחק נבון, אז אם לא מדייקים בדברים הופכים להיות ליצנים.
בכתבי תלמיד מרן רבי יצחק זאב סולובייצי'ק ממבריסק מובא: מי שמאמין לכל דבר מכנהו שלמה המלך: "פתי", ע"פ הכתוב: "פתי יאמין לכל דבר", את המילה פתי מצאנו
בעוד מקום, במשמעות חיובית: "עדות ה' נאמנה מחכימת פתי", כוונת דוד המלך ע"ה בזה: רק עדות ה' מה שהתורה מספרת זה אמת. עדות ה' היא נאמנה.
שאר הדברים שאינם מסופרים בתורה, אין צורך להאמין בהם, והמאמין להם נקרא פתי. "וזהו מחכימת פתי", שאם לא יאמין רק מה שהתורה מעידה: אז הוא לא יקרא פתי, הוא יהיה חכם הוא לא יהיה פתי, אבל אם לא יאמין למה שזה נאמנות ה' נאמנה: אז הוא יהיה פתי: "פתי יאמין לכל דבר", לא מעניין אותו מי אמר, מה המקור, מה כן? ישר מפזר, קוראים להם אנשי שמועתי.
לכן רואים מפה עד כמה צריך "אמונת חכמים", ואיך להיזהר שלא לשמוע נייעס, נייעס זה חדשות ביידיש.
זה הכל חרטה ברטה, זה הכל עם כוונות ולא כל אחד יכול לנתח למה אומרים למי אומרים? לאיזה צורך למה עכשיו? ומתי וכו': הרבה תמימים יש בעולם מזה מתפרנסים כל החכמים, חכמים להרע אבל, אם לא היו פתיים: אתם חושבים שהיה תעשייה של בבות? לא היה תעשיה כזאת, היו הולכים לעבוד.
כן אז בזה סיימנו את הפרק של "אמונת חכמים",
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.