"והאמין בה' ויחשבה לו צדקה".

מעיקרי האמונה שכל יהודי חייב להאמין ולהכיר שיסוד היסודות הוא "ה' אחד ושמו אחד". זה מהעיקרים של האמונה. וכל יהודי ויהדויה חייבים להאמין ולהכיר, שהיסוד של כל היסודות זה ה' אחד ושמו אחד, הכל באחדות גמור מאיתו יתברך.

הכתוב אומר, "אני ראשון ואני אחרון", כשם שראשון בתחילת ראשון ממש, במצב של קודם החטא שאחדות הבורא היתה גלויה במצב של נטייל בגן עדן, באור הגדול ההוא, הרי פשוט כי אני אני הוא, ששם נמצא הוא יתברך, כמו כן צריך להאמין כי אני אחרון בתכלית האחרון בדרגה האחרונה במצב של "וימש חושך", בעקבתא דמשיחא אשר חוצפה יסגה עם כל האביזרייהו, ואשר לכאורה איך זה מתאים עם סוד האחדות? הלא מצב זה של חושך מסתיר אחדותו יתברך.

נבאר. הכתוב אומר "אני ראשון ואני אחרון", פירושו, אין שום הפרש, אין שום הבדל, אין שום שינוי בין אני ראשון לאני אחרון, למרות שאני ראשון זה ברור שאני אני הוא ואין עוד מלבדי, שזה בסיטואציה של לפני החטא של אדם הראשון, שאומר הקב"ה, בא נטייל בגן עדן, אז מי הבעלים? מי הבורא? מי הנברא? מי אומר בא נטייל בגן עדן? שם באור הגדול הרי פשוט שאני אני הוא, ואין עוד מלבדי. כמו כן צריך להאמין, כשיהיה המצב בתכלית האחרון, כמו בעקבתא דמשיחא עכשיו שיש חושך גמור, לא רואים כביכול סדר בבלגן, וימש חושך - ממששים שזה חושך, חושך גמור, אין אור, אין בהירות לראות את הדברים לאשורם. גם במצב הזה אני אחרון, אני, אני אני הוא, כל זה עשוי מעמדי כמו שאני אני הוא ואני ראשון, כך אני אני הוא ואני אחרון, אמנם זה נראה שאין פה סוד אחדות, כאילו כל אחד עושה מה שהוא רוצה, זה נלחם בההוא וההוא הולך לשם וזה שולח עוד חיילים וההוא נלחם בזה ופתאום מי שלא קשור מתערב ונהיה בלגן ואנדרלמוסיה בכל העולם וכולם נלחמים בכולם ואיומים כל אחד על השני, נראה שאין סדר, אני אני הוא, אני אחרון בדיוק כמו שאני ראשון, כמו שהייתי לבד ובראתי את אדם הראשון, ואמרתי לו נטייל בגן עדן, זה ברור, זה ניכר, שאני אחד ואין עוד מלבדי, ועכשיו נהיה בלגן כאילו, באני אחרון. אומר לא לא לא. עלינו לדעת כי אני אחרון גם שם אני הוא, וזה מנפלאותיו של הכל יכול יתברך, שהוא ידע כיצד לארוז את הדברים באריזה נכונה, עד שבתכלית החושך ואפילה בעקבתא דמשיחא יהיה ממש אותו גילוי עצמו כמו בראשון. יהיה ממש אותו גילוי עצמו כמו בראשון, אני ראשון ואני אחרון.

עקבתא דמשיחא זה בעקבו של משיח, כידוע שהעקב זה המקום הנמוך והנחות בגוף האדם, אבל זה גם האדם, זה חלק האדם, יש החלק העליון זה הראשון ויש האחרון זה העקב, אבל זה הכל קומת האדם. אז בעקבתא דמשיחא שמה הכל מגושם, העור של העקב הוא נוקשה, לא רך, נטול הרגש כל כך, לא נדבר על הריח, אבל המצב הוא עקב, יש כאלה שהולכים יחפים, אומות שלמות הולכים יחפים בכלל, אז זה כמו סוליה, ובודאי זה לא כמו ראש, כמו מח, כמו עין, כמו אוזן, ודאי שלא. אז הדור הזה נחשב לעקב, עקב של האנושות. עקב של האנושות. אבל רואים שיש פה גם ראש כן, כאילו יש פיתוחים וטכנולוגיות וכל מיני דברים וכו' וכו'.

אתם יודעים, פעם אחת היה סיני ואמריקאי ויהודי שהם נפגשו ביחד וכל אחד מתהדר בטכנולוגיות, בחידושים הם חידשו, בעקבתא דמשיחא כמובן, זה מתאר את המצב היטב, אז הסיני מתהדר, אנחנו הצלחנו לפתח לאדם בלי רגליים, הצלחנו לפתח לו רגליים רובוטיות שהוא הולך איתם ולא מרגישים שאין לו רגליים שום חסרון, כמו רגליים ממש, אף אחד לא יודע שיש לו רגליים שהם מברזל, האמריקאי אומר איזה חידוש, זה חידוש? אנחנו פיתחנו לאחד שאין לו ידיים ורגליים מה שאתה אומר, עם הטכנולוגיה שלנו והפיתוח וכו' וכו', אז היהודי הישראלי אומר הפיתוחים שלכם זה כלום, זה אפס אפסים, אתם יודעים שישראל זה מקום ראשון בהייטק ויש לנו פיתוחים מיוחדים וכל העולם רוכש מאיתנו כיפת ברזל וכל מיני דברים, אפילו הסעודים רוצים מאיתנו כיפת ברזל, אבל אצלנו הפיתוח הכי גדול זה שאנחנו לקחנו בן אדם שאין לו ראש, אדם בלי ראש, ולא רק ששמנו אותו ראש, עשינו אותו ראש ממשלה, זה פיתוח שאף אחד לא הצליח לעשות. זה מתאר את המצב של עקבתא דמשיחא.

אז מכל מקום צריך להבין יהודים יקרים, שגם בדור האחרון שימש חושך יהיה בלבול ויאיימו עלינו מכל צד, וכמו שאמרתי שהכל יבוא ובסוף ימותו שני שליש מהעולם וכו', לא נחזור על כל הדברים שכבר די, דשנו בהם יותר מידי, אבל עד שאנשים לא שומעים באזניים הם לא מאמינים, לא מאמינים. כתוב "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" מדובר על אברהם אבינו, ויחשבה צדקה, כל תוספת אמונה, כל הכרה נוספת זה צדקה שבן אדם מאמין זה לא דבר פשוט. אז אנחנו נשמיע לכם בהמשך משהו, אולי עכשיו תאמינו שזה רציני מה שאני אמרתי, אבל נראה תיכף אם זה יעלה אז אני אשמיע לכם, כן הנה לדוגמא, זה דאעש מודיעים בעברית מה התכנית בקרוב:

וזאת הודעה ראשונה חשובה רצינית לכל היהודים, האויב הראשון של המוסלמים לכל היהודים שכבשו את הארץ של המוסלמים, המלחמה האמיתית עוד לא התחילה, וכל מה שהיה לכם מקודם זה פשוט נקרא משחק ילדים לעומת זה שעתיד לקרות לכם בעתיד הקרוב, תעשו מה שבא לכם בינתיים עד שנגיע אליכם, ואז נחייב אתכם הכל כפול עשר על הפשעים שלכם שעשיתם, ונבטיח לכם שבקרוב לא יישאר אפילו יהודי אחד בירושלים בכל רחבי הארץ, וכן נמשיך הלאה עד שנפסול את המחלה הזאת בכל העולם, תראו מה קרה לכם בכמה דריסות או דקירות מהאחים שלנו בפלשתין, שפכתם על הראש שלכם ובחנתם מכל נהג שנוסע מהר, אפילו פחדתם מכל בן אדם שתופס משהו ביד, פשוט זאת הרמה שלכם. תחשבו אפילו לשניות, מה יקרה לכם כשיגיעו בקרוב אנשי אלאסרה בעשרות אלפים מכל העולם, כדי לשחוט אתכם ולזרוק אתכם לזבל בלי חזרה, חוץ מהפצצות שמוכן המוסלמי הכי קטן לעלות על הרכב הזה ולשלוח אתכם בקו ישיר לעזאזל. את הגבולות של סייקס פיקו ששומרים עליכם לא ישארו הרבה זמן, וכמו שהסבנו אותם בין סוריה לעירק אנחנו אנשי עלה נשאיר אותם בין סוריה לירדן, ובין סוריה לפלשתין, אנחנו בדרך להמשיך את זה ולהחזיר אותנו בכל מקום... וזה לא סתם דיבור באויר, אלא מתקדמים אליכם בכל מקום, מצפון מדרום, בכל רחבי העולם אנחנו נבוא אליכם לחסול אתכם, ונשמעים לכם שלא תלך אפילו נקודת דם אחד, מכל המוסלמים שהרגתם שאתם הורגים כל יום, ואנחנו רואים את זה ורואים את הפשעים שלכם כל יום, והחשבון בינינו מתארך יותר ויותר, ואנחנו מוכנים לכך בזמן הקרוב, אולי אתם חושבים שזה רחוק מידי וקשה, אבל אנחנו רואים שזה ממש קל וקרוב...

הרב: כן, אז זה החדשות מהבוקר, וכמו שאמרנו, הם מתכוונים ברצינות, הרי כתוב "ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה, אתם שומעים מה זה כל הגויים? זה כל אומות העולם, שבעים אומות העולם גוג ומגוג. אז זה מתקרב, וצריכים להתחזק באמונה, על זה אנחנו מדברים עכשיו. אז אם כן גם כשיהיה עקבתא דמשיחא ויהיה בלגן ויהיה בלבול ויהיה פחד ויהיה הכל וכולם יחפשו את ה', כאילו איפה ה', איפה ה', איפה ה'? כולם יצעקו איפה ה', מה עושים מה עושים מה עושים? מה זה מה עושים? אני מדבר 38 שנה ואומר מה עושים? תורה וגמילות חסדים, לדקדק במצוות, לעשות כל מה שצריך, לעשות בשמחה, לעשות בזריזות, ועכשיו נלמד יסוד נוסף וחשוב, תשימו לב מה אנחנו אומרים.

אז כתוב "חסד ומשפט אשירה", אם חסד אשירה ואם משפט אשירה, אבל חסד ומשפט זה שני מצבים שונים זה מזה לגמרי, זה שתי מציאויות שונות, אבל האמת היא, אין כאן שני דברים אלא ענין אחד, אם חסד אשירה, אם משפט אשירה, אם ה' עושה איתנו חסדים, מתנהג איתנו מידת הרחמים, כול מבינים שצריך לשיר, ואם הוא עושה חסד, אם הוא עושה משפט ויש הרוגים יש פצועים ויש פחד ויש הכל, אומרים לנו אשירה, גם במצב הזה צריך לשיר. למה? כי זה אותו ה', זה אותו אבא, זה כזאת הכרה אין לכל אחד, אבל זו המציאות, המציאות ששתי המציאויות שנראות שונות הן אחת. זה סוד גדול של האריזה, זה הנפלאות של הדברים של "אני ראשון ואני אחרון", כל אני ראשון חייבים להכיר באני אחרון, ואני האחרון שיהיה אנדרלמוסיה ופחד והכל, צריכים להכיר את אני ראשון בתוך האני אחרון, אל תחשבו שאתם מופקרים ואין מי שמשגיח ואין מי שרואה ושלא הכל נעשה על פי דין ולטובתכם וכו' וכו', אל תפחדו, אל תפחדו, אבל צריכים לעשות את רצון הבורא, לא עושים את רצון הבורא אז ודאי שאדם בפחד. אבל אם אדם יודע שהוא עושה בשלמות את רצון הבורא הוא לא מפחד.

רבי עקיבא היה מוכן לגרוע מכל, וציפה לזה בכל יום, הוא לא פחד מזה, הוא ידע שאם ה' רוצה לבחור אותו שיהיה אחד מהרוגי מלכות אז הוא מוכן, בשביל מה הוא פה בעולם אם לא לעשות את רצון ה'? ואם ה' רוצה שיהיה אדם שיוכיח לעולם שהוא מוסר את נפשו באהבה לבורא יתברך, אין שום בעיה, הוא מתנדב להיות הראשון, אין לו שום בעיה, בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך הוא מוכן. אצלו אני ראשון ואני אחרון, אצלו אור וחושך זה אחד, ז"א אין מצב שאין הבורא, זה הבבורא, ואיזה מדרגה יש לו, מדרגה של הרוגי מלכות, למעלה מכולם, למעלה. אז כמה זמן לקח לו להיות הרוג מלכות? דקות, ואחרי זה נצח. נו, תראו את המתאבדים שלהם, הם מאמינים בשטויות, מוכים להם לוקשים והם מאמינים שהם עולים לגן עדן, והם לא יודעים איזה גיהינום מחכה להם, איזה פיצוצים אחד אחרי השני בלי הפסקה, ועל אמונה תפלה ופתי יאמין לכל דבר, הם מוסרים את נפשם. ויהודי מה נדרש, תמסור את נפשך לתורה למצוות לא ביקשו שתמות עוד, אם תזכה למות על קידוש ה' זה מעלה הכי גדולה, אבל בא תחיה לפחות על קידוש ה', תמית את עצמך באהלה של תורה, תעשה את רצון הבורא, הם מוכנים להפסיד הכל ברגע, בשביל דקירה שניים מוכנים לקבל יריה בראש, ואתה לא מוכן לשבת ולהתענג בתורה? פיקודי ה' ישרים  משמחי לב, לקנות בזה כל רגע שאתה חי ניוסף עוד עולם הבא עוד עולם הבא, עוד תרי"ג מצוות עוד תרי"ג מצוות, לא שווה לך? מה להסתובב בחוצות לעשות שופינג, בשביל זה באת? מה אתה עושה פה? אז ה' מזכיר לנו, יש לנו תכלית בעולם, אנחנו לצערנו הרב לא מהוים דוגמא ומודל לאומות העולם מבחינה רוחנית, וכולם מאשימים אותנו באכזריות, היפך מה שנכון, היפך מה שנכון, אבל באמת אנחנו יותר מאמינים מהמעשים שלנו בחיצוניות, כי בחיצוני אנחנו לא עושים את כל מה שאנחנו לכאורה מאמינים, כשיש פחד אז כולם חוזרים לאמונה היותר מקורית שיש להם בפנים ואז הם מבקשים את ה', אבל כשלא צריך אותו, לא רודפים עם סכין אחרי אף אחד אז לא צריכים את ה', לא נזכרים בו ,לא צריכים אותו עכשיו. מתי צריכים אותו? מתי? מתי שיש צרות, ואין לנו על מה להשען אלא על אבינו שבשמים, בסוף כולם מכירים להכרה הזאת בעקבתא דמשיחא.

טוב, אבל אני לא מתכוון להחזיר אתכם בתשובה, חס ושלום, זה עשיתי 38 שנה, אתם הרי לא מתכוונים ברצינות לחזור בתשובה, רק זמנית, לא? אבל אם יש חכמים אולי יקחו את הדברים ברצינו. אולי.

אברהם אבינו ע"ה זכה לכל מה שזכה דוקא ע"י חושך, הוא לא גדל במצב של אור, הוא גדל בין עובדי עבודה זרה, אבא שלו היה סוחר גדול של עבודה זרה, הוא גדל בדור של נמרוד הרשע, הוא היה בדור הפלגה, א"א נולד לעולם של חושך גדול, חושך גדול, איפה שאתה הולך כולם בחושך, אף אחד לא מבין מה אתה מדבר, מה אתה מדבר בכלל, על מה אתה מדבר, איזה זמרים פסולים, על מה אתה מדבר, איזה נבלות וטרפות, על מה אתה מדבר בכלל, מה אתה מדבר, על מה אתה מדבר, תגיד, על מה אתה מדבר. אבל אז היו עובדי עבודה זרה, היום אין עובדי עבודה זרה, היום יש שדין יהודאין, שמעתם פעם דבר כזה שדין יהודאין?

אז בואו אני אקריא לכם קטע קטן שמביא רבי נחמן מברסלב זצ"ל, בתורה י"ב ליקוטי מוהר"ן. מה שאנו רואים שעל פי הרוב הלומדים חולקים על הצדיקים ודוברים על הצדיק עתק בגאוה ובוז, זה מכוון גדול מאת ה' יתברך. אני ראשון ואני אחרון, אם היו מכבדים את הצדיק הייתי אומר אני ראשון, זה אור ברור, ככה צריך, אבל אם אתה רואה הפוך, שלומדי תורה מבזים צדיק, זה בלבלה עושה, זה הפוך, זה לא נכון, זה חושך. זה אני אחרון. אומר לא לא לא, זה מכוון מאת ה' יתברך. אני ראשון אני אחרון זה אותו דבר, כי יש בחינה של יעקב ולבן, יעקב הוא הצדיק שלומד תורתו לשמה, וטובו גנוז ושמור וצפון לעתיד, כמו שאמרו רז"ל, למחר לקבל שכרם, הוא לא עובד בשביל עכשיו, הוא עובד את ה' בשביל לעשות רצונו יתברך, לעשות לו קרבן ניחוח, אבל שכר הוא לא מקבל פה, הכל שמור לעולם הבא. ועל שם ששכרו לבסוף הוא נקרא יעקב, לשון עקב. לכן יש בחינה של יעקב, אלה שעושים לשמה, וזה נקרא על שם העקב שמקבלים שכרם בסוף, אבל יש גם לבן, ולבן הוא תלמיד חכם, אבל שד יהודי, שתורתו להתייהר ולקנטר, ותלמיד חכם כזה נבלה טובה הימנו. אז ז"א יש תלמידי חכמים שלומדים ועליהם נאמר נבלה טובה הימנו, והם חולקים על הצדיקים ומדברים עליהם בגאוה ובוז, וזה מכוון מאת ה' יתברך, מי שרוצה ילמד את כל התורה הזאת ברבי נחמן בליקוטי מוהר"ן.

ובספר הזוהר פרשת פנחס אז מובא פה בעמוד רנ"ב ומפרש מי אלה השדים, היהודאין, אז ידוע שבעלי המשנה שהיו קדושים עליונים כמלאכים, היה להם שמשים, משמשים אותם שדים יהודאין, כמו שכתוב במסכת חולין דף ק"ה, וזה לשונו: ההוא בר שדה דהווה בי רב פפא רש"י מפרש שהיה משמשו, אז לרב פפא היה בר שדא, שהיה משמש אותו, ויש שדים ומזיקים מצד שלש קליפות טמאות, והם נקראים שדים גויים, אז יש שדים יהודאים ויש שדים גויים, וזה נאמר, וזה לעומת זה עשה האלהים, מה שיש בקדושה יש לעומתו בטומאה. בשביל זה אמרו בעלי המשנה, שיש שלשה מינים מן השדים, אחד מהם מין אחד מהם דומים למלאכי שרת, הם משמשים את תלמידי החכמים הקדושים שהם כמלאכי השרת, ויש מין שני שהם דומים לבני אדם והם שדים בינונים, ויש מין שלישי שהם כבהמות, הם שדים טמאים, ויש בהם חכמים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, ונקראים יוסף שדא, יוסף השד, על שם שהוליד שד ודומה לו. ולא לחינם אמרו בעלי המשנה, אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו, לכן היו לפעמים שומעים דברי תורה מאלו השדים שהם דומים למלאכי השרת, ואשמדאי המלך של השדים הוא וכל משפחתו, ובארנו במקום אחר שהם שדים יהודים שנכנעים בכח התורה ובשמות התורה כמאמר חז"ל בגיטין דף ס"ח, שבניהו בן יהוידע אמר לאשמדאי שהוא מלך השדים, שמע דמרך עלך, ונכנע אליו. אמר לו שם של האדון שלך של רבך עליך.

מכל מקום זו המציאות שיש שדים יהודאים והם תלמידי חכמים, שיודעים ללמוד, והם יוצאים בגאוה ובוז נגד צדיקים אמיתיים.

אז אאע"ה זכה לכל מה שזכה דוקא ע"י חושך, מתוך כל הטומאה שהיתה בדורו, לא דורו, זה הצטרפות והצטברות של עשרים דורות, מאדם הראשון עד נח, מנח ועד אברהם, עשרים דורות, והכל הוא זכה בזכות מה? "ומצאת את לבבו נאמן לפניך", "ומצאת את לבבו נאמן לפניך", אברהם אבינו ע"ה ראה פחות ממשה רבינו, הוא לא זכה למדרגה של משה רבינו בראיית ה', בידיעת ה' כמוהו, שהרי ה' אומר "ושמי ה' לא נודעתי להם", ושם הויה לא נודעתי להם, אברהם אבינו לא זכה למה שזכה בשביל שהוא כתב ספר יצירה, ושבספר יצירה אתה יכול לברוא עולמות, על פי ספר יצירה המהר"ל מפראג בנה גולם, והגאון מוילנא התחיל והפסיק. אז בשביל מה הוא זכה? אלא דוקא בשביל שהאמין בה' ויחשבה לו צדקה, שמעתם במה הוא זכה? כי תכלית השלמות היא דוקא שאתה מאמין במה שלא רואה, בחושך שאתה נמצא, ואתה רואה ברור, הסוד של אני חומה להיות איתן וחזק כברזל זה דוקא מתוך חושך, מתוך שאדם משים עצמו כבהמה אינני יודע מאומה, אינני מבין מאומה, אלא אני מאמין, מאמין בה' ובתורה, לא מאמין פתי יאמין לכל דבר.

מכל הענין של "אתה הורית לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו" שזה היה במעמד הר סיני, מכל הענין הזה שם ודאי  ראו הכל בגילוי הכי גדול, זה דור שזכה לראות את המקסימום, אבל לא זאת התכלית, משם עדיין צריכים להגיע למדרגה כזאת שיוכלו לחיות באופן פשוט, פשוט עד מאד ממש יבש, אתה לא צריך אותות ומופתים, אתה לא צריך שום דבר, אתה מאמין פשוט, התורה אמרה הכתוב אומר, ככתוב שנאמר, זהו, כל הדיונים בגמרא, בסוף מה הוא אומר? שנאמר, ככתוב מאי קרא, מאי קרא, מה הפסוק שמוכיח? מאיפה לומדים? מהפסוק, אין לנו משהו אחר.

לאברהם אבינו לא היה מתן תורה, ולא היה יציאת מצרים, הוא לא ראה את כל זה, והוא היה אני חומה, הוא היה אני חומה עוד לפני שהקב"ה דיבר איתו בגיל 75, הוא כבר היה אני חומה, אני חומה, מסוד אני חומה הוא דוקא באני אחרון, בחושך, לא באני ראשון שזה ברור, באני אחרון, בחושך, מסוד האמונה, מה זה סוד האמונה? כתוב בפסוק להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות, אתם שומעים? להגיד בבוקר חסדך זה לא בעיה, בוקר, כולם רואים את החסדים רואים הכל ברור, הכל לעינינו, בוקר זה הכל גלוי, רואים חסדך, רואים. אבל הגדול ביותר זה אמונתך בלילות, מה זה לילות? זה עולם הזה שהוא דומה ללילה, העולם הזה זה חושך, חושך הכל נעלם, שום דבר לא ברור, הרבה תהיות, הרבה בלבולים, הרבה הרבה הרבה הרבה, אבל אמונתך נראה אותך בלילות, ואמונה יוצאת דוקא מבלילות מתוך החושך, מה החכמה, שאתה רואה הכל ברור ונהיר? כשאתה נמצא בדור המדבר והכל ברור ושכינה מלווה אותך? זה חכמה להאמין? אלא בעקבתא דמשיחא, כשאני אחרון, שמה אני רוצה לראות את האמונה שלך. זה המבחן.

בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה, זהו, זה הנדרש מהדורות האחרונים עד הגאולה, וצדיק באמונתו יחיה, אבל באמונתו יחיה, לחיות על פי האמונה, לא להאמין ולעשות מעשים אחרים.

סוד הגלות הוא חושך, לא רואים כלום, גלות זה לא רק אמריקה או מקומות אחרים שחושבים גלות, ששמה הם חושבים שהאור ופה החושך, לא, גלות השכינה, לא רואים את השכינה בחושך, מי שרואה וגם בחושך, אבל הציבור הכלל לא רואה, תוהה כל היום, שואל שאלות, אז מה יקרה מה יהיה, מה זה מה יקרה מה יהיה? מה שכתוב יהיה, יהיה גוג ומגוג, כן, יבואו כל אומות העולם ויילחמו, כל ארגוני הטרור שפרסמנו עכשיו בסרטון אתר שופר . טי וי ששמה רואים שכל אלה מיועדים לפה, זה התחנה האחרונה, לא רק של ארגוני הטרור, של כל העמים, כל העמים. כן, מה אתה מתפלא, מה אתה שואל מה יהיה, זה מה שיהיה, זה מה שכתוב זה מה שאמרנו זה מה שיהיה.

סוד הגלות הוא חושך, לא רואים כלום, ומתוך גלות צריך לצמוח כל סוד עולם הבא, מתוך הגלות צריך לצמוח הסוד של עולם הבא, סוד הגלות זה סוד האמונה, "ואמונתך בלילות" בזמן שיש לילה, העולם הזה דומה ללילה, לא ברור כלום, חושך, לא רואים כלום, חושך, שום דבר, פה זה המבחן.

חז"ל אומרים בזכות האמונה זכו לומר שירה ושרתה עליהם שכינה בזכות האמונה. אי לזאת מי יודע איזה מצב יותר גדול, האם המצב של "אתה הוראית לדעת" או המצב של הגלות ששם לא רואים מאומה, ששם חושך ואפילה וימש חושך.

נוכחנו לדעת כי רום הפסגה הוא דוקא ע"י לילות "ואמונתך בלילות" להיות חזק כברזל זה לא בא מחכמה, זה לא בא מחכמה, מתוך חכמה לבד אין אדם נכנס לתוך האש. בזמן האינקויזיציה החכמים התנצרו, המאמינים הפשוטים נכנסו לאש.

אין אדם נכנס לתוך האש מתוך חכמה, זה שאתה חכם ולמדן זה לא מכניס אותך לאש, ושדי כמגדלות - זה חנניה מישאל ועזריה, הם נכנסו לתוך האש מפני שהם היו כמגדלות. אני חומה, חזק כברזל, בתוך כל הגלות, מה היו יכולים לומר חנניה מישאל ועזריה, אנחנו סריסים בבית המלך נבוכדנצר, מה יועיל שאנחנו נהיה גחלים? מה יועיל? אם נשאר חיים ונשתחווה לפסל סתם, זה גם לא עבודה זרה ממש, זה רק לנוי, אז נשאר בחיים ונסייע לאחינו בית ישראל, אנחנו מקורבים למלכות, אם צריך להזיז דברים נזיז. לא, בלי, אל תזיז ה' יכול להזיז את כל העולם, לא צריך אותך, הוא רוצה אותך חזק כמגדלות, הוא רוצה אותך חזק, אני חומה, הוא רוצה אותך מאמין גדול בחושך. ומה עשה ה'? עשה מהמעשה שלהם אור גדול. יש לך חיזוק יותר לאמונה מהאמונה שהיתה להם בחושך, שכל העולם יודע שחנניה מישאל ועזריה הרים להם הקב"ה את הכבשן האש והראה אותם לעיני כולם, עד שכל העולם מתבייש, וגער בישראל ואמר להם תתביישו לכם, תתביישו לכם יש לכם אלקים כזה ואתם לא עובדים אותו? שהוא מציל אתכם מתוך האש, עד שישראל אמרו "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים". מגיע לנו, זה המצב שלנו. ה' שומר עלינו אלפי שנים, מחזיק אותנו נגד כל הגזרות, בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ואין לנו כשל לגמור את הענין ולהגיע למצב שחוזרים בתשובה והוא יטפל בכל. מה הבעיה, מה יש לך בעיה, יש לך הבטחה שיהיה לך  טוב, הוא קיים את כל ההבטחות, למה אתה לא רוצה את האחרונה, הפרס הגדול, הזכיה הגדולה, למה אתה לא רוצה?

כמה אדם משוקע בחומר ונמשך כפתי אחרי ההמונים. 95 אחוז מהרבנים בדור הזה ערב רב, כך כתוב בדור האחרון. אז מי שהוא מרגיש שהוא מהמעטים ושכולם יוצאים עליו, שיהיה שמח, הוא לא מהערב רב. זה מה שכתוב. זה הבלבול, זה מה שגורם שלא חוזרים בתשובה, כי אומרים אפשר לאכול הכל, אפשר לשתות הכל, אפשר לשמוע זמרים, אפשר הכל הכל הכל, הכל, רק תמשיכו להגיע לשיעורים שלנו.

כשלומדים סיפורים של חז"ל על החורבן, מה שסיפרו לנו חכמים, כמו המעשה של חנה עם שבעת בניה, אנחנו מרגישים שזה מזעזע אותנו מאד, הם מסרו את נפשם ולא פעל עליהם שום דבר בעולם, זה לא היה מחכמה רבה, אלא מאני חומה, הם היו כמו ברזל לכן אי אפשר היה להזיז אותם ממקומם. אמא, לוקחים לה את הבן, ואומרים לבן תשתחווה, אם לא נהרוג אותך, והוא אומר פסוק ומוכן למות, והאמא לא אומרת לו לא לא, תגיד, תגיד, תשתחוה, תעשה, לא, היא רואה במותו לעיניה, לוקחים את הבא, אומרים לו אתה רואה מה עשינו לו? נעשה לך יותר גרוע, מה בשביל מה לך, דקה לוקח תשתחוה וזה הכל... אומר עוד פסוק ונותן להם לעשות מה שהם רוצים, והאמא לא אומרת כלום, והאחים לא אומרים כלום, והאחים יודעים שעכשיו התור שלהם, והם עומדים, ולא משתחוה, והוא אומר עוד פסוק, והורגים אותו גם. וככה כל הילדים וחנה ושבעת בניה מוסרים את נפשם על קידוש ה' כי אני חומה.

ישראל נקראים עזים שבאומות, אפשר לקחת את זה לטוב אפשר לקחת את זה לא טוב, אבל אנחנו מיוחדים שבאומות, עזים שבאומות, זה סוד האמונה. הכח של האמונה של היהודי זה סוד גדול מאד. ככתוב "בעבור אבותינו שבטחו בך", אברהם יצחק ויעקב בטחו בך, בטחון גמור, "ותלמדם חוקי חיים" כל מה שזכו לא זכו האבות בגלל החכמה, אלא בגלל שבטחו בך, בזכות האמונה, "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה", לא עבור שהבינו לא עבור שידעו, אלא עבור אמונתך בלילות. באיזה דור הם חיו, מה עבר אברהם אבינו, מה נעשה עם יצחק אבינו, כמה הטרידו אותו, כמה רדפו אותו אבימלך וחבריו, כמה יעקב סבל, לבן וכו' ועשיו ועוד, עולם של חושך. והם הזרקורים המגדלורים היחידים בעולם, אבל הם בטחו בו. "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי", מאין יבוא עזרי, עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ, מי שיכול לעשות שמים וארץ, אם לא תבטח בו במי תבטח? מי שעשה שמים וארץ אתה לא בוטח בו? אז במי תבטח, באדם שהיום פה ועוד היום יכול להיות בקבר?

עכשיו תשמעו מה אומרים חכמים ז"ל, כל העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי גן עדן. אתם יודעים בשביל להגיע לשערי גן עדן מה צריך לעבור? יש ביאור שמובא, מביא החיד"א, יש 32 אלף שערים פתחים, ובכל אחד מהם יש כלב, כלב עז פנים, ואתה מגיע לשמה ואתה צריך לדעת בדיוק אורח חיים למעלה למשכיל, למען סור משאול מטה, יש רק אורח אחד, מתוך 32 אלף שאתה צריך להשכיל, אם אתה צדיק אתה תזכה, לזהות איזה שלך ולהכנס ושמה אין את הכלב, אבל אם אתה נכנסת בטעות למקום אחר הכלב הזה חוטף אותך לגיהינום, למען סור משאול מטה. על זה אמר דוד המלך הצילה מיד כלב יחידתי, יחידתי זה הנשמה שלי.

עכשיו אתה צריך להגיע לגן עדן, לפתוח שערי גן עדן זה צריך פטיש רציני, זה לא פשוט לפתוח שערי גן עדן, מה הפטיש שפותח את שערי הגן עדן? כל האומר אמן בכל כוחו פותחין לו שערי גן עדן. פטיש כבד, הא? כבד. זה יותר כבד מפטיש כבד. אתה שומע אנשים, יתגדל ויתקדש שמיה רבה, אמן, אמן, אמן, כולם עונים לעצמם אמן, אמן, אמן, אחד שתיים שלש ככה שומעים את הקול שלהם יותר מאחרים, כל השאר חצי מתים, תגיד לי זה פטיש כבד? מה זה להגיד אמן, תגיד אמן, כשאתה קורא למישהו את הקורא לו דוד, יש לך כח פתאום, דוד, כי אתה צריך את דוד ודוד הולך להתרחק, אז אתה צועק דוד! ולפתוח את השערי גן עדן אתה לא רוצה? אמן, אמן, אין לך כח? אין לך כח לפתוח את השערי גן עדן?

כל העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי גן עדן, גמרא בשבת קי"ט. לא מתוך חכמה והבנה פותחים שערי גן עדן, אלא מתוך ויתור על הבנה, מה זה אמן? אמן זה אני לא יודע כלום. אני רק מאמין, אמן. אמן. ברוך אתה.. אמן, מאמין, אל מלך נאמן, יאמנו דברי האומר, אני מאמין, אמן, אמן, אמן ואמן. בלי הבנה, בלי כלום, בלי, אמן, זה הפטיש הכי חזק שפותחים איתו שערי גן עדן.

יתכן שלזה כיוונו חז"ל בלשונם, כל האומר אמן בכל כוחו כי סוד האמונה זה סוד הכח, אני חומה. אני ומה זה דוקא מאמונה בלי שום ידיעות, זה סוד הכח, אם יש לך ביסוס של האמונה שלך על פי ידיעות, יכול לבוא מישהו עם ידיעות יותר משלך ויכול לבלבל אותך ולהפריך לך את כל מה שאחזת ולהפיל אותך, אבל אם אתה מאמין - זה לא מעניין אותך מי יבוא, שיבוא מי שיבוא עם איזה ידיעות שהוא רוצה, שיקשקש מה שהוא רוצה, אדוני, אני מאמין, שמעת? זהו, שלום. במה מאמין? בתורה ובמשה עבדו, לא משהו אחר, מה שהתורה אומרת אני מאמין ולא יכולים להזיז אותו  ממקומו, זה חזק כברזל, מי שאי אפשר להזיז אותו. אבל אם יכולים להזיז בן אדם  ממקומו שהוא משתנה סימן שהוא חסר את כח האמונה. עד שאמרו חכמים, כל המחליף בדיבורו הרי זה כעובד עבודה זרה. סנהדרין צ"ב. כל המחליף בדיבורו סימן שחסר לו כח האמונה, לכן הוא יכול להחליף בדיבורו, כמו כל אלה שאתם מכירים, שמחליפים בדיבורם בלי שום בעיה, והבאנוא ותם נמצאים באתר מלא, אחד אחרי השני.

והיה רגיל רבה לומר, תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים. מה התכלית של החכמה? למדת למדת למדת למדת למדת, מה התכלית? תשובה ומעשים טובים. אומר, אין להבין שהתכלית זה המעשה, שזה התכלית בלבד, אלא התכלית היא להיות פשוט, ככל שאתה עושה את עצמך פשוט זה מעולה יותר, בלי חכמות, בלי הבנות אלא לעשות בגלל שכך אנו מצווים אפילו שאינני יודע מאומה. שעטנז אתה מבין? לא, פרה אדומה אתה מבין? לא. כלאיים אתה מבין? לא. לא מבין, מה אכפת לי אם אני מבין או לא מבין, ככה צוויתי, אני מאמין שככה צריך לעשות, זה הכל.

במצוות שבין אדם למקום אנחנו מבינים את זה בפשטות, אתם רוצים דוגמאות יפות, איך אנחנו עושים הכל בפשטות בגלל שאני מאמין? מצות תפילין אצלנו, לצערנו, אבל ככה זה, מצוה יבשה מאד, מה עושים? כורכים, זהו, מניחים, מברכים זהו, קיימנו מצוה. מצוה יבשה מאד. אמנם אנחנו מבינים שבתפילין יש חכמה גדולה וסודות עליונים, הרי כתוב בחז"ל בברכות ו', שהקב"ה  מניח תפילין, והכתוב אומר וראית את אחורי, מלמד שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין, אז למשה גילה הקב"ה סודות של קשר תפילין לבד, אז מזה אנחנו מבינים כמה דברים גדולים יש בקשר של תפילין, אז מה עוד בתפילין עצמם, לא בקשר? כמה סודות יש בזה? אעפ"כ מצות תפילין אצלנו מצוה פשוטה מאד, כולם מניחים תפילין, עמי ארצות, חכמים, בורים, תלמידי חכמים, שדין יהודאין, כולם עושים, כולם מניחים תפילין. רצועות שחורות, בתים של עור, ומניחים.

ודאי שבלי אמונה אין לנו מהלך במעשה יבש זה, ואין זה אלא אך ורק, אני מצווה, אתה מצווה ועושה בלי הבנה.

סיפרתי לכם פעם ואני אספר שוב, שהיה פעם עיוור שלקח אותו אדם, ושמע המולה, אל מה זה? אמרו פה זה קונצרט, אמר מה זה קונצרט? אמר לו פה יש להקות וכלים שונים ומשונים, ומשמיעים ניגונים, מוזיקה, וכל כלי יש לו גוון משלו וצלילים משלו, אז הוא אמר לו טוב, תכניס אותי פנימה, הכניס אותו, והוא שומע בום, בום, שואל אותו מה זה? אומר לו זה תוף, אומר מה זה תוף? ממה עשוי? אומר לו זה עור של בהמה, מותחים אותו ומכים עליו וזה עושה בום, בום, אח"כ הוא שומע כינור, שואל אותו מה זה? אומר לו זה כינור, מתאר לו את הכלי, ואומר לו עם מה פורטים עליו עם מיתרים? אומר לו עם שערות של סוס. אומר לו מה, שערות של סוס עושות את הניגון הזה? אומר לו כן, וככה הוא מתאר לו כל כלי וכלי, ואומר לו זה עושים אותו מדלעת, וזה עושים אותו, ההוא נדהם, כזאת מוזיקה הוא שומע באזניים, הוא לא רואה, אבל הוא אומר כזאת מוזיקה, הרמוניה כזאת, וכל זה משערות של סוס, מעור של בהמה, מה זה מדלעת, יכול להיות דבר כזה? כן, זה המציאות, מה לעשות, כל המוזיקה הכי גדולה שיכולה לרגש את כל העולם, לתת להם לבכות, להפוך את הבן אדם, להוציא אותם למלחמות, לעשות כל מיני דברים זה הכל מזה, כן, כל מה שנעשה בעולם, כן. אז אחד שאל מה זה תפילין? מה מה מה זה? מה זה? אומרים לו מה זה, זה עור של פרה, והבתים זה מהעור ל פרה, ולוקחים קלף שזה מהעור של פרה, וכותבים עם דיו שזה מעפצים ומזה ומצואה של כלבים וכו' וכו', ומערבבים את הכל ועושים, וכותבים והכל, ומחברים את זה עם גידים גם כן של פרה וכו' וכו', וזהו ושמים את זה פה ופה ופה, הוא אומר מה זה מה זה לוקחים עורות ועושים ככה וככה? הוא אומר לו, אם אפשר להוציא הרמוניות כאלו, מוזיקה כזאת והכל מעורות ומשערות וזה פה ושם, והצליליים האלה יכולים לרומם את תהאדם להגיע למדרגת הנבואה, "ויהי כנגן המנגן" רק בניגון של שמחה של מוזיקה כזאת עליונה, שערי שירה נמצאים ליד שערי תשובה, להביא את האדם ולרומם אותו למדרגות של נבואה, שדוד המלך היה מנגן בכינור, נבל וכינור היה מנגן בחצות לילה, אז תפילין כן, למרות שזה מעור וזה אתה לא מבין, אבל הסודות הם גדולים ועליונים והפעולות שזה עושה בעולמות העליונים וההגנה שזה עושה, אפילו שלשה חוטים שיוצאים שמה זה בשביל שהסתרא אחרא לא יקטרג, כי הוא רואה, אה אה יש פה שייכות לעגל, אה הם עוד קשורים לעגל, אז הוא עוזב עוזב לא מקטרג בגלל שעושים את המצוה, יש סודות עליונים בכל דבר ודבר, אנחנו לא מבינים הכל, יש כאלה שזוכים להבין, לא כולם מבינים, אבל מה צריך לעשות? לעשות, אני מאמין אמן. אמן. אמן ואמן, עושה, אני מצווה ואני עושה בלי הבנה, היום לעשותם, זה הסוד של העולם הזה, היום לעשותם ומחר לקבל שכרם, היום רק עושים עושים, כמו שאתה בא לעבודה, רק עושים עובדים עובדים עובדים, מתי משכורת? בשלשים, בעשירי לחודש הבא, לא עכשיו לא עכשיו, עכשיו עובדים עובדים עובדים עובדים עובדים. מישהו שואל את הבעל הבית, בשביל מה לך, מה אתה צריך את זה? למה אתה אומר לי ככה, לא כדאי אולי, אין דבר כזה, אתה עובד או לא עובד? עובד זה מה שאומרים לך, היום ככה מחר ככה, עובדים, למה שם אתה מאמין? מאמין. צריך לעשות את המעשה יבש, כמו עצם, פשוט בתכלית בלי כל חכמות. הסוד של עולם המעשה הוא, שזהו עולם האמונה, אני מאמין, בחושך הגמור, בפשטות גמורה.

מה היתה התביעה על דור המדבר? ועד אנה אומר ה' למשה, עד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו, תכלית המופתים זה להאמין ולהיות פשוט, להאמין בלי  מופתים. מה כל יום בבוקר אתה רוצה עוד מופת? עוד פעם עוד מופת? עוד מופת? כמה אנשים טיפשים. עשרות מדברים איתם, מכינים אותם לגאולה, מסבירים להם מה צריך להיות, מה יקרה, הכל מוקלט, הכל מוסרט, פתאום בא ילד בן 15 שמשקר, יה, שמעת, הוא אמר שיהיה ככה וככה ויהיה גוג ומגוג ויהיה ככה, ראית? כל התנ"ך כל התורה הכל שום דבר, בא ילד מאמינים, פתי יאמין לכל דבר, לה' לא מאמינים, לנביאים לא מאמינים, לאלו שדרשו ומבינים את הדברים מתוך הכתובים לא מאמינים, בא ילד בן 15 ואומר חלמתי הייתי בחלום וראיתי ככה וככה וככה, יו, יו.

והבאנו את דוקטור הלמר שאומר במפורש, שזה שקר .נמצא באתר שופר.

אז ה' אומר למשה רבינו "ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו", התכלית של המופתים זה להגיע לאמונה ולהיות פשוטים, להאמין בלי כל מופתים, ברב אמיתי לא מהרהרים כלל. מה עלה לקרח שלא האמין במשה רבינו? שאמר שהוא מזייף, הוא עושה את זה בשביל הכבוד שלו ומחלק תפקידים, שבלעה אותו האדמה, הוא לא האמין, אבל בזכות זה שהוא לא האמין כולם האמינו מזה שהוא מת.

התביעה על דור המדבר היתה עד אנה לא יאמינו בי, עוד לא הגיעו למדרגה שיהיו פשוטים, שלא צריכים שום אות ומופת.

עכשיו תשמעו מעשה מדהים. מספרים על רבי זונדל סלנטר זצ"ל, בבואו לירושלים החל סופר את הבתים, אחד שתיים שלש ארבע, עובר רחוב, זה זה סופר את הבתים, שאלו אותו, מה אתה עושה? אמר להם כתוב ספרו מגדליה, הפסוק אומר ספרו מגדליה אז אני סופר את הבתים, שמעתם? אז כל מי ששומע מגחך, כאילו זה עושה צחוק מהעבודה, לא, ככה כתוב ככה עושים, אתה יודע מה טמון בספרו מגדליה? לא תלבש שעטנז אתה מבין? אז למה אתה מקיים? הוא אומר ספרו מגדליה, אז הוא סופר את הבתים.

יש לנו ציור מהסוד הטמון בפשטות הזאת? ספרו מגדליה, הרי זה דבר בלי טעם, זה דבר יבש כל כך, כאילו מה המטרה? מה תשיג בזה? מה התוצאה? מה מקופל, הרי כל אחד רוצה להבין למה הוא עושה, כל בן אדם שואל למה למה למה? למה צריך? אם זה לא מובן אז הוא לא מוכן לעשות עד שהוא יבין. פשטות, פשטות. זה סוד עולם הזה, יבש כמו עצם יבשה, אני מאמין ותו לא. כתוב ספרו מגדליה, אז יאלה בא נתחיל לספור, ספרו זה לא אחד, גם אתה צריך לספור, ספרו, יאלה קדימה.

רגיל היה בפיו הסבא ז"ל שהתורה היא לא כמו שאר חכמות, בחכמות אחרות כל מקצוע שאתה לומד באוניברסיטה, אז זה הולך ככה, עולים מכתה לכתה, ז"א יש רמה ראשונה רמה שניה שלישית וככה זה נבנה אחד על גבי השני עד שמגיעים לתכלית החכמה שלמדת. בתורה זה לא ככה, אחרי שתגיע לדרגה האחרונה של הקבלה למעלה למעלה למעלה, בסוף אתה צריך לחזור לכיתה הראשונה, להיות שוב פשוט בתכלית. אני לא מבין, אני מאמין. תכלית הידיעה שלא נדע. תכלית הידיעה, כשתגיע לסוף סוף סוף נגיד של הידיעה שאתה יודע כבר, אז מה התכלית של הידיעה בסוף בסוף? שאתה עדיין לא יודע כלום, שלא נדע. לכן אני מאמין.

מספרים על מקובל גדול, אמיתי, לא מדובר על של היום, מסופר על מקובל גדול שלעת זקנתו נהג להתפלל בתכלית הפשטות כיהודי פשוט, הרי מקובלים יש להם סידורים עם כוונות, כוונות הר"ש ועוד כמה דברים, זה לא תפילה רגילה, אצל המקובלים מתפללים שמונה עשרה, יש חצי שעה, יש שלשת רבעי שעה, יש יותר, כוונות, הכל כוונות, תפילה עם כוונות אתה מתחיל, מעביר דפים מעביר דפים, ברוך - מעביר דפים, אתה מעביר דפים, עוד מעביר דפים, עד שגומרים תפילה, שמע ישראל ווי רבע שעה, לעת זקנתו נהג להתפלל בתכלית הפשטות כיהודי פשוט, כי זאת תכלית השלמות להיות פשוט.

אתם יודעים, הצדיקים האמיתיים כשאחד אומר לו  מי אתה? אז הוא אומר אני יהודה פשוט, אה, אמרת דבר גדול, יהודי פשוט זה לא פשוט, זה לא פשוט. להיות יהודי פשוט זו מעלה גדולה מאד מאד מאד מאד. אז ז"א הגאון מוילנא בסוף ימיו חזר להיות מאמין פשוט. הרי הוא היה לו את כל ההוכחות ואת כל הידיעות ואת כל ההבנות ואת כל ההשגות, והוא למד עם נשמות של צדיקים ועם צדיקים ועם אליהו, אז זה לא חכמה להאמין ככה, נכון? אבל בסוף ימיו הוא חזר והשתדל להיות יהודי מאמין פשוט.

ומה נואלו האנשים הבאים בשנים ולומדים תורה, נואלו זה לשון טפשות, נואלו שרי צוהר, אנשים נהיים טיפשים, לומדים תורה ומזקינים, וחכמים, חכמים, מדובר על חכמים, אבל הם טיפשים, למה? הם לא יודעים כלל מהיסוד הגדול שצריכים להתהוות פשוטים. ולהאמין מבלי להבין, כך כתוב, זהו מספיק, לא צריך יותר. כך כתוב. סיפרתי לכם כשאני התחלתי להחזיר בתשובה, אז איך התחלתי? ראיתי פסוקים והבנתי אותם כמו שאני מבין, פשוט, בלי מפרשים, פתח פיך ואמלאהו, אתה מוכן לפתוח את הפה - אני אמלא אותו דברי תורה. יש יותר פשוט מזה, פתח פיך ואמלאהו. "האמנתי כי אדבר אני עניתי מאד", פשוט, יש לזה הרבה פירושים, אני הבנתי, האמנתי כי אדבר, אם אתה תאמין שאתה תדבר, אני עניתי מאד - תוכל לענות הרבה תשובות. אה ולא למדתי הכל, איך אני יכול להגיד, למי יש שאלות, בבקשה, מה בבקשה? אתם יודעים כמה שאלות שאלו אותי מאז שחזרתי בתשובה עד עכשיו? וברוך ה' עניתי תשובות, מאיפה זה? מאיפה זה אני לא למדתי הכל, אני לא ידעתי הכל, מאיפה זה? האמנתי כי אדבר אז אני עניתי מאד, פשוט. פשוט ככה פשוט, פשוט פשוט.

כך כתוב, וזה מספיק בשביל לעשות. ואלה שלא יודעים את הסוד שלמדנו עכשיו, אין להם שום שייכות חס ושלום לתורה.הם כל דבר צריכים בירור ובדיקות וחקירות, ותראה אני אבדוק אני פה אני שם, אז למה הם לא אז למה הם לא עושים, אז איך הוא אז איך הוא מה, הלו, מה לך ולהם? פשוט, כתוב ונגמר. אז מה אומר לך בדיוק הפוך, אומר שמע, כתוב נכון, אבל זה לא פשוט. זה צריך להיות בדיוק הפוך, אם כתוב זה פשוט, זה הפשוט. "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה".

תוספת בהכרה, תוספת בהכרה. כתוב, "ויוצא אותו החוצה" ה' הוציא את אברהם אבינו מעל הכוכבים ואמר לו ספור את הכוכבים, אם תוכל לספור אותם כה יהיה זרעך, והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, תגידו לי, אומר רש"י, חשבה לאברהם לזכות ולצדקה על אמונה שהאמין בו, תגידו לי, אברהם שהיה ראש המאמינים, מסר נפשו לכבשן אש עבור האמונה, מה מיוחד בזה שהוא האמין שה' מבטיח ויקיים? "ויחשבה לו צדקה", רואים מרש"י שאומר חשבה לאברהם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו, מה זה, רואים מרש"י כמה גדולה תוספת הכרה, אברהם שלם באמונה, כיון שנתוספה לו הכרה חדשה באמונה, כי קודם הוא חשב שלא יהיה לו זרע, לו ישמעאל יחיה לפניך, ובן משק ביתי יורש אותי, ו' אומר לו שכה יהיה זרעך, והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, נתוספה לו הכרה חדשה באמונה, וזכיה מיוחדת לדורי דורות, לא היה שם שום מעשה בפועל, רק תוספת הכרה, הוא לא נדרש לעשות איזה מעשה, רק תוספת בהכרה.

אז מפה יכולים ללמוד אלה שלומדים מוסר, יש כאלה שלא אוהבים מוסר, הוא אומר למה שאני אלמד מוסר, הרי בסוף אני לא יכול לעשות את זה, אני לא עושה את זה וזה יהיה עוד יותר גרוע קטרוג עלי כי אני יודע ולא עושה אז יענישו אותי עוד יותר גרוע. שוטה, התוספת של ההכרה של מהש אתה לומד עכשיו ונוסף לך בהכרה והבנת וידעת מה שנוסף לך בהכרה עכשיו, יותר גדול ממה שאתה יודע ולא עושה. ז"א יודע ולא עושה אז לא עשית דבר מסוים נגיד, שהיית צריך לעשות, אבל תוספת ההכרה נשארה לך לנצח, ההכרה שלך באלקים קרבה אותך אליו יותר. ההכרה מתחדשת בשעת לימוד מוסר היא גופא בלי תוצאות למעשה שקולה וכדאית מההפסד שיבוא מהתביעה למה לא נהגת כפי שלמדת, כל הכרה מקרבת את האדם לבורא, וחייבים, כי החיים צריכים להיות מלאים תוספת הכרה כל הזמן, ומה שממלאכים כל הזמן את החיים בהכרה מתקרבים לתכלית, מסוגלים לקבל יותר. מה יותר? התקרבות ודבקות בבורא. היפך ממידת הגוף שאם מרעיבים אותו הוא תאב יותר לקבל. פה כמה שאתה מקבל יותר אתה תאב יותר ויותר להתקרב לבורא. בגוף כמה שהוא נחסר אתה יותר תאב, ברוח כמה שאתה מ וסיף אתה נהיה יותר תאב. לכן יהב חכמה לחכימין .

אז רואים שהמושגים שלנו הם לא מושגים נכונים בכלל, אבל אם לא היינו לומדים שיעור מוסר כזה מה היינו יודעים? שום דבר.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.