חג הפסח | הרב אורי יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ברוכים הבאים,

נמצאים אנו

יומיים לפני ליל הסדר, בעזרת השם יתברך,

קראנו בהפטרה

של השבת האחרונה,

שבת הגדול,

והרבה אנשים

קורעים לפעמים

ולא שמים לב מה הם קוראים, לא מתבוננים.

בעזרת השם, היום נעשה בדיקת חמץ,

נבדוק

את החמץ האמיתי.

הנביא מלאכי,

שזה בעצם עזרא סופר,

הוא הנביא האחרון שעמד לעם ישראל,

והוא נתן את הנבואה האחרונה שנקרא,

איך אומרים, מבט לחדשות האחרון

מפי הנביאים.

ולכן חשוב שנשים לב

לכל מה שהוא אמר.

אנחנו

התחלנו את ההפטרה מאיפה שפסקו לנו לומר אותה,

אבל ברשותכם,

אנחנו נתחיל אותה קצת לפני,

משום שהרעיון

מתחיל כבר מסיום הפרק הקודם.

ההפטרה שקראנו היא במלאכי פרק ג',

אבל בסוף פרק ב',

נאמר בפסוק האחרון שם כך

הוגעתם השם בדבריכם

ואמרתם במה הוגענו

באמרכם

כל עושה רע

טוב בעיני השם

ובהם הוא חפץ,

או איה אלוהי המשפט.

שמעתם?

הנביא אומר

שאנחנו מייגעים את הקדוש ברוך הוא. הוגעתם השם בדבריכם,

בדיבורים שלכם הקשים שאתם מדברים,

אתם כביכול מייגעים את הקדוש ברוך הוא.

איך אנחנו מייגעים את הקדוש ברוך הוא? אפשר ליגע את הקדוש ברוך הוא?

מה הקשר?

אנחנו יודעים שבפרשת כי תישא קראנו

שיש 13 מידות של רחמים.

ושם, בין השאר, אנחנו אומרים, אל ערך אפיים

ורב חסד וכו'.

אז הקדוש ברוך הוא מעריך, למה אפיים ולא אף?

מעריך אפו גם לצדיקים

וגם לרשעים.

גם כשאלה חוטאים וגם כשאלה חוטאים,

הקדוש ברוך הוא מעריך את אפו.

לכן אומרים פעמיים בתחילה,

השם, ואז יש פסק,

השם,

ואז אומרים את ההמשך.

אז למה פעמיים בשם השם,

מידת הרחמים?

אלא הפעם הראשונה

זה על זה שהאדם חטא

והקדוש ברוך הוא לא העניש אותו

עוד לפני החטא,

עוד לפני שהוא עמד לבצע את החטא.

הקדוש ברוך הוא יודע מה הוא הולך לעשות,

אבל הקדוש ברוך הוא במידת הרחמים לא ענש אותו.

שם השם השני,

אחרי שהוא ביצע את החטא.

גם שם הקדוש ברוך הוא

מעריך אפו

כדי שאותו יהודי יזכה לחזור בתשובה.

אז מידת הרחמים היא לפני החטא וגם אחרי החטא.

לכן כתוב שצריך מאוד להיזהר, על פי הסוד,

לא להגיד את זה כמו שאני שומע אנשים אומרים ביחד.

השם, השם, כן, רחום וחנון.

מה אתה עושה?

מה עושה מולך פסק?

השם,

השם,

לא ביחד.

יש לנו השם אחד

ושמו אחד.

אז איך אנחנו מייגחים את הקדוש ברוך הוא?

כשאנחנו מדברים שטויות,

מה שהוא אומר פה בפסוק פה,

אנחנו כביכול מקצרים את אריכות האף של השם כלפינו.

הקדוש ברוך הוא רוצה להעריך אפו,

ואנחנו על ידי זה שמקטרגים,

אנחנו בעצם מקצרים, לא נותנים לו להעריך אפו,

חס ושלום, חלילה.

אז זה מה שאומר הנביא, ואמרתם במה הוגענו?

אז הוא אומר, באמורכם,

שני דברים אתם אומרים לא בסדר.

אחד, אתם אומרים,

כל עושה רע, טוב בעיני השם, ובהם הוא חפץ.

הקדוש ברוך הוא אוהב את הרשעים,

אוהב אותם, עובדה, הם מקבלים הכול,

מסודרים,

מצליחים,

הולך להם,

סימן שהוא אוהב אותם,

ואז בהם הוא חפץ.

הם טובים בעיני השם.

ועוד,

יש כאלה בכלל שמחניפים לרשעים.

מישהו עם כל מיני אינטרסים,

מחניפים לרשעים, אומרים לו,

אתה צדיק!

הוא וחד רוז'וע, רוז'וע.

צדיק!

צדיק! הוא איש צדיק!

מי אתה שאתה מחלק ציונים?

איי, איי, איי.

כתוב שיש ארבעה,

שהסימן שלהם זה חשמל.

זה החניפים,

השקרנים,

מספרי לשון הרע וליצנים.

אז מה אתה מחניף?

מרשועים?

כל שכן,

אם הבן אדם באמת חושב שכן, מה?

הקב' ברוך הוא.

הוא לא... הוא אבא של כולם.

בטח שהוא אבא של כולם.

אבל זה אומר שהוא מסכים עם מה שאנשים עושים,

שהם טובים בעיניו,

ובהם הוא חפץ.

והדבר השני, שהדברים מייגעים כביכול את

הקב' ברוך הוא,

כששואלים, איי אלוהי המשפט,

ואיפה הצדק?

לפעמים, אם אתה הולך לניחומי אבלים,

אתה שומע אנשים אומרים

לא, לא היה מגיע לו, לא היה מגיע לו.

מה זה לא היה מגיע לו? מה זה דברי כפירה ושטות האלה?

לא היה מגיע לו.

יעני, מה אתה אומר?

שהקב' ברוך הוא לא היה בסדר כשעשה את זה?

מה זה לא היה מגיע לו?

כל אחד מקבל בדיוק מה שמגיע לו.

רק אתה יודע חשבונות שמיים, אתה יודע מה מגיע, מה לא מגיע.

אז שני הדברים האלה, כשמדברים את השטויות האלה,

זה מה שמקצר לנו את האריכות אף.

בלאו הכי

זה מה שאומר הנביא, הוגעתם השם בדבריכם,

כי הרי לא שייך לייגע את הקדוש ברוך הוא.

הכוונה שאנחנו גורמים לקיצור של ערך אפיים.

ואז מתחיל פרק ג'

במלאכי.

שם כתוב כך

הנני שולח מלאכי

ופינה דרך לפניי

ופתאום יבוא אל היכלו

האדון אשר אתם מבקשים

ומלאך הברית

אשר אתם חפצים

הנה בא אמר השם צבאות.

הנני שולח מלאכי

ופינה דרך לפניי.

אנחנו

מי פה מדבר?

הנביא מלאכי.

הנני שולח מלאכי

ופינה דרך לפניי.

ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים.

משיח צדקני.

ומלאך הברית, מי זה?

אליהו הנביא.

זה נקרא מלאך הברית.

אשר אתם חפצים

הנה בא.

איי איי איי, תראו מה רש״י כותב.

הנני שולח מלאכי

לבער את הרשעים.

אתם קודם אמרתם,

אה?

שהקדוש ברוך הוא חפץ ברשעים.

אז על זה הוא אומר.

הנני שולח מלאכי לבער את הרשעים.

ומלאך הברית, מי זה אליהו?

שהוא נוקם נקם ברית.

ופינה דרך, אומר רש״י,

מן הרשעים.

כל הפסוק הזה בגלל מה? בגלל מה שאמרנו בפסוק הקודם,

שזאת הטענה

יאי יאי יאי. הנה בא.

תשימו לב

שהנה

זה הווה

ובא זה עבר.

הוא כבר מוכן.

הם רק מחכים לאוקיי

לצאת לשליחות.

ואנחנו רואים

שבפסוק הזה מופיע

שהם באים ביחד.

למטה, בסוף הנבואה,

כתוב הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא

לפני בו יום השם הגדול והנורא.

פה כתוב, כתוב, ופתאום יבוא.

בלי הודעה מוקדמת.

בלי, הנה אנוכי שולח לכם.

יבואו שניהם יחד.

למה?

כי הכול תלוי

איך אנחנו ניראה לפני הגאולה.

אם אנחנו נדבר שטויות כמו בפסוק הקודם,

אז זה יבוא בהפתעה, בלי הכנה מוקדמת.

פתאום יבוא.

מה שאומרת הגמרא, בהיסחת דעת.

מה זה בהיסחת דעת? כתוב שלושה דברים באים בהיסחת דעת.

משיח, מציעיו עקרב,

ככה אומרת הגמרא.

אז אני זוכר

שמורנו ורבינו הרב אמנון

אמר אתם רוצים לראות מה זה היסחת דעת?

כשהיה, לדוגמה,

את האזעקות

של מלחמת המפרץ, לדוגמה,

אז הוא אמר את זה.

כשהיה את מלחמת המפרץ, היתה אזעקות.

אז כולם רצו למקלטים,

שמו ניילונים,

סלוטפט,

אטמו את החדרים.

אז הוא שאל,

מי באותו רגע חשב על המשיח?

כמה חשבו על המשיח באותו רגע?

זה נקרא היסחת דעת.

כשאתה לא תחשוב עליו, אז הוא יופיע.

דעתך תהיה מוסחת.

אז זה מה שהוא אומר פה, ופתאום יבוא.

ואז הוא שואל,

ומי מכלכל את יום בואו?

ומי העומד בהירעותו?

אנשים חושבים

שכשיבוא המשיח אז הכול יהיה כזה על הכיפאק.

איזה יופי, משיח יבוא,

הכול יסתדר,

איזה יופי, סגור את החשבונות עם כל מי שצריך.

למה? אנחנו כולנו בטח צדיקים.

אנחנו כולנו מוכנים, איזה יופי, אה?

אנחנו, אין לנו בעיה. מי שיש לו בעיה זה אלה שהם לא שומרי תורה ומצוות.

אבל אנחנו הדתיים?

אנחנו מה זה? שורה ראשונה בגן עדן, בליין, אה?

שם אירחם.

ומי מכלכל את יום בואו?

ישאלו אותנו,

כך אומרים חז״ל,

שכשהמשיח יבוא, איך אומרים? הוא ידפוק על השולחן ויאמר,

מי אשר פעל למען אל

יבוא וייטול שכרו.

איך אומרים? מי שעשה את המקסימום, שאני אבוא כמה שיותר מהר,

שיקום.

אף אחד לא קם.

אף אחד לא קם.

איזה קם.

אנחנו נתחבא במקלטים, מה חופה?

מי גרם שאני אבוא יותר מהר?

אז אם אדם יגיד, תשמע, אני שמרתי תורה ומצוות,

אני קיימתי את כל השולחן הארוך.

זו חובתך.

אבל מה עשית כדי שאני אבוא יותר מוקדם?

ומי מכלכל את יום בואו?

ומי העומד בהיראותו?

כשהוא ייראה לעין גול,

מי יעמוד בכלל?

למה לא?

מה, הוא כל כך מפחיד?

המשיח.

אומר הנביא מלאכי, כי הוא,

מי זה הוא?

המשיח.

כאש מצרף

וכבורית מכבסים.

הוא כמו האש של הצורף.

מה עושה האש של הצורף?

מורידה את כל הסיגים

מעל הזהב.

הוא נקה את כל הזהב.

שיהיה מזוקק.

וכבורית מכבסים כמו הסבון

של אלה שמכבסים.

אז הוא הולך לנקות בעלינו את כל הלכלוכים,

את כל הסיגים.

למה אנחנו צריכים עכשיו,

להגיע לסיום, לקו הסיום, אז צריך

להכין את עצמנו.

אז מה שלא הצלחנו להוריד מעל עצמנו,

אז הוא יעשה לנו.

לא עשית,

יעשו לך.

הגיע הזמן, נגמר.

הגעת ליעד.

אין רוורסים.

עכשיו איך הגעת?

לפי מה שהגעת, לפי זה צריך לנקות אותך.

וישב, מצרף ומטהר כסף,

כמו הצורף עם הזהב

וכמו עם הכסף,

וטיהר את בני לוי.

שמעתם?

עם מי הוא מתחיל ראשון?

לא המרשיים.

קודם כול, הם הלוויים.

וטיהר את בני לוי.

וזיקק אותם כזהב וככסף.

למה?

למה דווקא איתם?

בגלל העניין של במקודשיי תחלו?

פה הוא כותב סיבה אחרת.

הסיבה היא

והיו לה' מגישי מנחה בצדקה.

הרי צריך עכשיו להיבנות בית-המקדש.

צריך שהלוויים יהיו כמו שצריך.

הם אלה שנושאים את התורה, מעבירים את התורה, אלה שבבית-המקדש.

אז לכן הוא קודם כול מזקק

ומטהר את בני לוי.

ואז

הפסוק הבא אומר, וערבה לה'

את הפסוק הזה כולנו מכירים,

מנחת יהודה וירושלים,

כי מעולם,

שנים קדמוניות.

לכן הוא מתחיל קודם כול עם בני לוי.

שמעתם?

רגע, ומה עם כל השאר?

זה הפסוק הבא.

אומר הנביא מלאכי,

וקרבתי

עליכם למשפט.

לא אתם באים אלי להישפט.

אני בא אליכם,

וקרבתי עליכם למשפט.

שימו לב.

והייתי עד ממהר.

מה זה עד ממהר?

אומר הקדוש ברוך הוא,

שיפוט מהיר.

למה?

אני גם הדיין וגם העד.

הכול מצולם, הכול מתועד.

אז במי הוא מתחיל שיפוט מהיר?

במכשפים

ובמנאפים

ובנשבחים לשקר

ובעושקי שכר שכיר, אלמנה ויתום

ומטה גר,

ולא יראוני,

אמר אדוני צבאות.

אומר,

אני מתחיל קודם כול עם אלה

המכשפים,

המנאפים,

הנשבעים לשקר,

מי שעושק את שכר השכיר,

אלמנה ויתום,

מי שמטה את הגר

מעבודת השם,

כל אלה

לא יראוני, לא מפחדים.

מה? לא יראים.

אין להם יראת שמיים.

ואז הוא אומר ככה,

כי אני השם לא שניתי,

ואתם בני יעקב לא חליתם.

בשיחות הקודמות נתתי

ארבעה פירושים

על כי אני השם לא שניתי,

ואתם בני יעקב לא חליתם.

אז אני לא אחזור על זה.

אבל אני אגיד פה עוד פירוש

של רשי הקדוש.

אומר רשי הקדוש הזה, כי אני השם לא שניתי,

אף על פי שאני מעריך אפי,

לא שינה דעתי עלי מבראשונה לאהוב את הרע ולשנוא את הטוב.

זה מתקשר עוד פעם לשאלה מהפסוק

הראשון שאמרנו מהפרק הקודם,

שאנחנו כביכול טוענים שהקדוש ברוך הוא

אוהב את הרעים,

נכון?

אז הוא אומר, כי אני השם לא שניתי.

אפילו שאני ממשיך להאריך אפי,

שלא תחשבו שבגלל זה אני אוהב את הרשעים.

אני לא אוהב אותם.

יותר נכון, אני לא אוהב את מעשיהם.

ואתם בני יעקב,

אף על פי שמתים אתם ברעתכם,

ולא גביתי מן הרשעים בחיים,

אלא בעולם הבא.

ובכל אופן, לא כליתם.

אינכם כלים מלפני.

והנחתי לי הנפשות לגבות מהם דיני בגיהנום.

כמו שאמרנו.

וכן תרגם יונתן,

בתרגומו,

יונתן בן-עוזיאל,

ועתון דבת יעקב,

דמן דמית בעלמא הדין,

מי שנפטר בעולם הזה,

דיני פסוק.

הדין שלו נפסק.

כלומר,

אתם סבורים לומר דיני בטל,

שאין עוד להיפרע ממנו.

נגמר הסיפור כבר.

קיבל את העונש שלו.

ככה חושבים.

ורבותינו פירשו,

פירוש אחר, לא שניתי,

לא הכיתי את מי ושניתי לו,

אבל אתכם העמדתי אחר פורענות הרבה וחיצי קלים ואתם אינכם קלים.

כמו שכתוב בפרשת תאזינו.

בפרשת תאזינו,

שם כתוב,

חיצי אכלה בם.

ועל הפסוק הזה אומרת הגמרא,

חיצי קלים ואתם אינכם קלים.

בפרשת האזינו כתוב דברים קשים על אחרית הימים.

כתוב שהקדוש ברוך הוא כביכול יורה בנו חיצים.

גומר עלינו את החיצים, כמו שאומרים, חיצי אכלה בם.

אבל כתוב, חיצי קלים,

אומרים, פה יש את הנחמה,

חיצי קלים,

ואתם אינכם קלים.

אז זה מה שהוא אומר פה, כי אני השם

לא שניתי,

ואתם, בני יעקב, לא חיליתם.

למימי אבותיכם סרתם מחוקי ולא שמרתם.

זה לא דבר חדש.

זה כל הזמן,

דף רודף דף

בהיסטוריה של עם ישראל.

ומה אומר הקדוש ברוך הוא?

שובו אליי

ואשוב עליכם.

הכל תלוי בכם.

הצעד הראשוני צריך לבוא מכם.

שובו אליי ואשוב עליכם, אמר אדוני צבאות.

ואז אומר הנביא מלאכי, ואמרתם,

במה נשו?

מה צריך לעשות?

הקדוש ברוך הוא עונה כך,

היקבע אדם אלוהים

כי אתם קובעים אותי?

מה זה קביעה?

גזל.

האם יכולה להיות מציאות שאדם גוזל את אלוקיו?

היקבע אדם אלוהים

כי אתם קובעים אותי?

שאתם גוזלים אותי?

שואלים ישראל, ואמרתם,

במה כבענוחה?

עונה הנביא המעשר והתרומה.

תשימו לב, דבר מעניין.

המעשר והתרומה זה מצוות שתלויות בארץ ישראל.

אין עניין של מעשר ותרומה, אלפיים שנות גלות.

אמרנו שהנביא מלאכי מדבר על הדור האחרון, על המבט לחדשות.

לדור האחרון.

אז הוא אומר,

דבר ראשון שאתם צריכים לחזור בתשובה

זה במצוות שתלויות בארץ ישראל,

מה שלא היה לכם אלפיים שנה.

קודם כול, המעשר והתרומה.

במערה אתם נערים,

ואותי אתם קובעים הגוי כולו.

זאת אומרת, יש לכם,

אתם רואים את הקללה,

אתם רואים שאין ברכה,

ואתם ממשיכים לגזול אותי.

הביאו את כל המעשר אל בית האוצר,

ויהי טרף בביתי,

ובחנוני נא בזאת,

אמר אדוני צבאות,

אם לא אפתח לכם את ארובות השמים ואריקותי לכם ברכה עד בלי די.

אומרת הגמרא, עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.

שפע גדול.

שימו לב, וגערתי לכם באוכל

ולא ישחית לכם את פרי האדמה,

ולא תשקל לכם הגפן בשדה, אמר אדוני צבאות.

תופסק הקללה. על איזה קללה מדובר פה?

אנשים כנראה לא שמים לב.

שמאז

שהתחילו עם הריסוסים

נהיה עוד יותר גרוע.

הריסוסים עצמם יצרו זנים חדשים של תולעים וכנימות שלא היו בכלל

בעולם.

היום

אומרים לך שאם פעם עשו חסלת,

וכדומה, כל היבולי מים,

כדי

שלא תהיה בעיה של תולעים וכנימות.

אז היום יש לך בעיה עם הריסוסים עצמם,

שזה רעל יותר גרוע.

זה חמירה סקנטה מיזורה.

הרעלים עצמם שמרססים,

שמרחל.

אבל חוץ מהגידולים האלה של

המים,

תסתכל על כל הירקות והפירות,

איזו הטלאה יש.

זה משהו, קטסטרופה.

כמעט אין פרי

או ירק שהוא לא מתולע.

אפילו בפלפל שטה אתה מוצא תולעים.

איך הם לא מתים מאחר עיף?

זה בשביל הארומה, זה בשביל הארומה. כן, זה בשביל הארומה, זה

דמי ביוב, כן.

חוץ מכבוד המקום וכבודכם.

השם מרחל.

אז כמה שעושים,

אתה רואה שזה אין?

זה מה שהוא אומר, וגערתי לכם באוכל.

מה זה האוכל? זה הטולחים,

אלה שאוכלים לכם את האוכל.

ולא ישחית לכם את פרי האדמה ולא תשקל לכם הגפן בשדה, אמר אדוני צבאות.

ואז שתהיה ברכה

כאן בארץ,

אמיתית,

אומר הנביא, ואישרו אתכם כל הגויים,

כי תהיו אתם ארץ חפץ, אמר אדוני צבאות.

אז כל העולם יכירו וידעו

מה זה

ארץ זבת חלב ודבש,

כהבטחת הנביאים.

ואז הוא שוב חוזר ואומר כך,

חזקו עלי דבריכם.

קודם אמרנו, הוגעתם השם בדבריכם.

עכשיו הוא אומר, חזקו עלי דבריכם.

הדיבורים הקשים שאתם מדברים,

אמר אדוני,

ואמרתם,

מה נדברנו עליך?

אמרתם, שב עבוד אלוהים,

ומה בצע, כי שמרנו משמרתו,

וכי הלכנו כדורנית מפני אדוני צבאות.

בשביל מה לעבוד את הקדוש-ברוך-הוא, אנשים אומרים?

מה יצא לנו מזה

שנשמור את המצוות שלו?

וכי הלכנו כדורנית, ככה, בהשתחוויה כלפיו.

ועתה?

אנחנו מאשרים זדים.

אנחנו נותנים אישורים לזדים, לאלה שעושים

בזדון.

גם נבנו עושי רשעה. תראה איך הם בנו את עצמם אל הרשעים.

מסודרים, מיליונרים, מיליארדרים.

גם בחנו אלוהים וימלטו.

אתה רואה? לא קרה להם כלום.

בחנו את הקדוש-ברוך-הוא, אם יענישו אותם, לא יענישו אותם. לא, כלום, לא קרה להם.

שיחקו אותה.

ככה אנשים מדברים.

באותו זמן שיהיו אנשים שידברו שטויות כאלה,

יהיו גם אחרים.

אז נדברו יראה אדוני איש אל רעהו.

מה זה נדברו?

מה זה נדברו?

אז דיברו.

מה זה נדברו?

דיבור, אמרנו שזה לשון קשה.

זאת אומרת, אחד מוכיח את השני,

אבל כל אחד מקבל מהשני.

נדברו.

לא דיברו.

אחד מקבל מהשני את התוכחת ומתקן.

איזה הוא חכם

האוהב את התוכחות.

אז יש אנשים חכמים,

יודעים לקבל תוכחת מוסר.

מה יקרה עם אותם אנשים?

ויקשב אדוני וישמע,

וייכתב ספר זיכרון לפניו,

ליראי אדוני ולחושבי שמו.

הם יהיו כתובים בספר

של יראי השם של אלה שחושבים על שמו יתברך.

כי במקום לדבר את כל השטויות שאמרנו קודם,

אלה ידברו דברי תורה,

אלה יוכיחו אחד את השני כדי לתקן אחד את השני,

כדי שביחד, להגיע למה שצריך להגיע ליעדו.

נו, והם ייכתבו בספר הזיכרון.

אומר הפסוק הבא,

והיו לי אמר אדוני צבאות

ליום אשר אני עושה סגולה.

וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובדות.

שימו לב.

והיו לי,

אמר השם,

צבאות, ליום אשר אני עושה.

איזה יום?

זה אותו יום שמדברים עליו יום הדין הגדול והנורא.

ליום הזה אני עושה אותם סגולה אשר אני עושה. סגולה אני עושה אותה.

הסברנו באחד השיעורים כאן שסגולה

פירושו אוצר.

ואמרנו שהאוצר של הקדוש ברוך הוא,

שאוצר של הקדוש ברוך הוא זה יראת שמים.

כי הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים.

אז לכן פה היות ואז נדברו יראי אדוני,

זה יראת שמים.

והקדוש ברוך הוא כותב אותם, אמרנו, ספר זיכרון לפניו, ליראי השם,

שזה בעצם האוצר של הקדוש ברוך הוא.

אז הוא אומר, וחמלתי עליהם.

וחמלתי.

חמלה זה חסד עם רחמים.

שהקדוש ברוך הוא יחמול עליהם

כאשר יחמול איש על בנו, עובד אותו.

כשיש לך בן

שהוא עובד אותך,

מה הכוונה עובד אותך?

שהוא עושה רצונך,

הוא איתך.

אז איך אתה מחבר אותו אליך?

איך אתה שומר עליו?

וכו'.

ואז הוא אומר כך,

ושבתם וראיתם

בין צדיק לרשע,

בין עובד אלוהים לאשר לא עבדו.

עכשיו אתם תראו מי הצדיק האמיתי ומי הרוז'ה.

מי עבד את אלוקים

ומי לא עבד אותו.

כל זה מתקשר לכל מה ששאלנו מתחילת הנבואה,

שכביכול טוענים שהקדוש ברוך הוא אוהב את הרשעים,

אומר שהם טובים,

או איה אלוהי המשפט,

כן?

אז הוא אומר, עכשיו אתם תבואו ותראו, ושבתם וראיתם,

בין צדיק לרשע.

עכשיו תראו, אין באמצע.

אין פיפטי-פיפטי.

אתם תראו ברור מי צדיק

ומי רשע.

לא רק זה, אתם תראו מי עובד אלוקים

ומי לא עבד אותו.

שואלת הגמרא

מי עבד אלוקים ומי לא עבד אותו.

זה שניהם מדובר ב...

מה?

זה כפילות לשון.

צדיק זה עובד אלוקים.

אשר לא עבדו זה רשע.

אז למה צריך לכתוב את זה ככה בכפילות?

בין צדיק לרשע,

בין עובד אלוקים לשאלה עבדו.

אומרת הגמרא, לא.

עובד אלוקים ואשר לא עבדו,

מדובר ששניהם צדיקים.

גם בתוך הצדיקים

הקדוש ברוך הוא יראה מי היה מתוך הצדיקים

אחד שנקרא עובד אלוקים

ומי אשר לא עבדו.

לדוגמה אומרים חז״ל,

אליהו הנביא

יצא למחות באחאב

כאשר עשרות נביאים

נשארו במערה, שגם הם היו צדיקים, נביאים,

ודאי צדיקים,

אבל הם לא עזו לצאת למחות באחאב.

בגלל שאליהו

מיחה הוא נקרא אשר עבדו,

צדיק אשר עבדו,

ואלה שלא מיחו

נקראים צדיקים,

אבל אשר לא עבדו.

כי גם בצדיקים יש דרגות.

גם את זה אתם תראו, ושבתם וראיתם

כל אחד ואחד מהדרגה שלו.

לאן הוא הגיע?

הכול יהיה שקוף.

איך?

לא שומע.

נכון,

אבל זה הייעוד שלו.

הייעוד של הנביא

שהוא לא צריך לחשוש משום דבר שבעולם.

קיבלת נבואה, אסור לך להשאיר אותה אצלך.

חז'ל הקדושים אומרים,

עוד פירוש על זה.

כתוב

אשרי מי שבא לכאן

ותלמודו בידו.

מה הכוונה?

כשאדם יגיע לעולם הבא,

אז אשרי מי שיגיע לשם והתלמוד שלו בידו ישתבח שמו.

הגאון מווילנה אומר שכשאדם יגיע לשם, אז ספתח,

הוא צריך לדרוש חצי שנה.

דרשה.

דרשה חצי שנה, ספתח.

יא וואלה, מה יהיה לנו להגיד?

מה נגיד?

חצי שנה לדבר?

מה תגיד?

מה ידבר אדוני אל משה לאמור?

מה ידבר?

מה תגיד?

אומר על זה הגאון מווילנה?

אשרי מי שבא לכאן,

לכאן גימטריה 101.

ותלמודו בידו.

כי הגמרא אומרת

באחד הפירושים, ושבתם וריתם בין צדיק לרשע

בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו.

אז זה ההבדל בין מי ששנה פרקו 101 לבין מי ששנה פרקו 100. איך אומרים? הוא פספס באחד.

באחד כולנו. שנה 100. נקרא אשר לא עבדו.

101! עבדו!

וואי וואי וואי וואי.

רגע, ומה הפואנטה ב-101?

איי איי איי.

מיכאל, אתה שומע?

תשמע זה עכשיו בשבילך ספיישל.

כן.

101 גימטריה, מיכאל.

מה הקשר, מיכאל?

מיכאל הוא השר של הזיכרון.

מיכאל הוא השר של הזיכרון. איפה אתה יודע את זה?

אלא מה?

אם תיקח את המילה משה, נותן התורה,

משה,

איך קוראים משה?

במילוי.

מ.

שין.

ה.

מ.

קח רק את המילואי.

זה 40. כי יש מ. מ.

המילואי זה מ. אז זה 40. שין.

המילוי של שין זה יוד ונון.

זה 60. ועוד 40, 100. ה.

זה ה. איי.

קח את המילואי א'.

אז 100 ועוד אחד.

101. אז מיכאל הוא בעצם המילוי של משה.

עכשיו,

מה ההפרש בין זכר לבין שכח?

כמה זה שכח?

אה?

328. כמה זה זכר?

מה ההפרש ביניהם?

101.

אז כדי שאדם יזכור צריך לשנות 101. כי אם לא תשנות 101 אתה תגיע על שכח.

אתה תשכח.

לכן מיכאל הוא השר של הזכירה.

הוא ה-101 בתווך בין הזכר לשכח.

השתבח שמולד.

דרך אגב,

בפרשת תצווה איפה שמשה רבנו לא מוזכר,

עקב זה שהוא אמר,

ואם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת.

כידוע, מספרך זה מספר כ',

דהיינו מהספר העשרים,

שזה פרשת תצווה.

אז הוא ביקש, מחני נא מספרך אשר כתבת.

אז שמה בפרשה,

בפרשת תצווה,

יש 101 פסוקים.

למה?

כי אף על פי שמשה לא מופיע בפרשה,

בפרשת תצווה,

אבל המילוי של השם שלו רמוז שם.

לומר שהחיצוניות של משה רבנו עליו השלום,

דהיינו הגוף הקדוש שלו,

נחדר מאיתנו.

מכל מקום, הפנימיות,

דהיינו הרוחניות שלו,

שהיא התורה הקדושה שלימד אותנו,

אז היא חיה עמנו וקיימת, השתבח שמו.

כל ימי עולם

לא ישבותו בעזרת השם.

נחזור לענייננו.

אז אמרנו, ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע

לאשר לא עבדו,

בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו.

ואז הוא אומר כך,

דיברנו על אותו יום,

אז הוא אומר, כי הנה היום בא,

בוער כתנור,

והיו חול זדים

וחול עושה רשעה קש.

שמעתם?

כשאתה לוקח קש,

לא זורק אותו לתנור,

אתה רק מתקרב לתנור עם הקש, הוא כבר נשרף.

אה?

אז תאר לך איזה תיאור זה.

כי הנה היום בא, בוער כתנור.

כתוב שהשמש תהיה פי שבעתיים.

איך אומרים? האוזון

התפרק כמו שאומרים.

והיו חול זדים וחול עושי רשעה קש.

יש סלקציה.

רק הם.

רק הרשעים.

ועושי רשעה, הם יהיו קש.

וליאת אותם היום הבא, אמר אדוני צבאות,

אשר לא יעזוב להם שורש וחנף.

לא יישאר זכר מהם.

לא ילדים, לא נכדים.

יש שאומרים גם לא הורים.

שורש וענף.

הפסוק הבא,

וזרחה לכם

יראה שמי, אלה שהאוצר הזה, שהקדוש ברוך הוא חומל עליהם,

וזרחה לכם יראה שמי

שמש צדקה

ומרפה בכנפיה.

זו אותה שמש.

ממש כמו בעשרת הבקות.

אלה שותים דם,

אלה שותים מים.

מה הולך פה?

אל תתפלאו.

אם במצרים היה ככה, אל תתפלאו על הנבואה הזו.

קרני השמש ידעו בדיוק במי לפגוע,

ומאידך,

בדיוק את מי לרפא.

וזרחה לכם יראה שמי

שמש צדקה

ומרפה בכנפיה.

אה, תגיד, אולי אנחנו נתחבא עד שהבלאגן יסתיים?

אנחנו נתחבא כנראה בממ״טים,

עם מיזוג.

הוא אומר, לא.

ויצאתם

אתם תצאו החוצה,

איפה שהשמש נמצאת.

ופשתם כעגלי מרבק.

אתם תלכו שם בדשא,

כמו החגלים האלה, ככה, מפוטמים,

שהולכים לאט-לאט, לא ממהרים לאף מקום.

ועשתם רשעים

כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם.

ביום אשר אני עושה, אמר אדוני צבאות.

אתה נוגע בבן אדם?

שנייה אפר.

אבל כל זה בתנאי.

מה התנאי?

זכרו תורת משה עבדי,

אשר ציוויתי אותו וחורב

על כל ישראל

חוקים ומשפטים.

אם אתם תזכרו את תורת משה עבדי,

לא הכוונה רק לזכור בזיכרון,

במה מורי.

הכוונה שאתם זכור ושמור.

אם אתם תקיימו

את החוקים והמשפטים,

הבטחה.

הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום השם הגדול והנורא.

יהיה לכם הכנה?

הכנה נפשית לעניין.

אם תעמדו בקריטריון,

זה יהיה בצורה אחרת, יהיה לכם הרבה יותר מוצלח.

הכול תלוי בנו.

אם נעשה רצונו יתברך,

זה מה שהוא רוצה. הוא רוצה שזה יהיה בצורה הטובה והיפה.

ואז מה הוא אומר?

והשיב לבבות על בנים

ולב בנים על אבותם.

זה,

אם אנחנו זוכרים את תורת משה.

מה זה והשיב לב אבות על בנים

ולב בנים על אבותם?

אומר רשי הקדוש,

והשיב לב אבות

לקדוש ברוך הוא.

על בנים,

על ידי בנים.

יאמר לבנים דרך אהבה ורצון,

לכו ודברו אל אבותיכם,

לאחוז בדרכי המקום.

וכן,

ולב בנים על אבותם.

רבותי, בדור שלנו

אנחנו זכינו לראות את זה מתגשם.

תשימו לב, הוא לא אומר, והשיב

לב בנים על אבותם

ולב אבות על בנים.

הוא אומר הפוך.

הוא אומר לב אבות על בנים,

על ידי הבנים.

הדור שלנו,

אנחנו רואים דבר שלא היה מאז אברהם אבינו.

אברהם אבינו הוא היה הבן שניסה להחזיר בתשובה את אבא שלו ואת כולם.

ילד קטן, בן שלוש,

כבר התחיל לחפש את בוראו.

כל הדורות אחרי זה,

ההורים

ניסו לשמר את הילדים.

בדור שלנו ראינו מציאות,

דור התשובה,

שעם ישראל חוזרים בתשובה.

מי חוזר בתשובה?

המבוגרים.

מה פתאום?

מה פתאום?

הממוצע, זה מתחיל מילדים בגיל 12, 14,

עד 30, 40. זה הממוצע.

והם אלה שחוזרים בתשובה ומחזירים את ההורים שלהם בתשובה.

ההפך ההיגיון.

כמו שזה התחיל אצל אברהם אבינו,

כך לקראת סיום אנחנו רואים את המציאות הזאת,

שמי שמתעורר זה בעצם הצעירים,

שזה ההפך הטבע.

כי הצעיר בדרך כלל, מה הוא אומר? יבוא יום, יהיה בסדר, בינתיים, אשמח בחור בילדותך וכו'.

אבל אתה רואה שהיום כל כך הרבה אנשים, צעירים, מתעוררים

ומקבלים על עצמם,

עושים תשובה ומחזירים בתשובה את המשפחה שלהם ואת ההורים שלהם.

ילד אחד יכול להפוך לך

שכונה שלמה

שתבחש מולעד.

אז זו בעצם הבחינה של והשיב לבבות על בנים ולבנים,

בנים עליו אותם.

ואיך הוא אומר אחרי זה?

פן אבוא

והכיתי את הארץ חרד.

מה זה פן?

שמא.

אני לא רוצה להכות את הארץ.

אני לא רוצה שזה יהיה במצב של קשה.

אני מעדיף שזכרו תורת משה עבדי.

תעשו את מה שצריך.

שובו אלי,

ואשובה אליכם.

תעשו את זה כמו שצריך.

לא תהיה המציאות של פן אבוא והכיתי את הארץ חרם.

תהיה את כל ההבטחות הטובות שיבטיחו לנו.

מבטיחה לנו התורה הקדושה.

רבותי, זה המבט לחדשות האחרון

של הנביא מלאכי לעם ישראל.

הוא מדבר לדור שלנו.

הוא לא דיבר לדורות הקודמים.

הוא מדבר לדור

שהולך לקבל את המשיח.

בלאו הכי כל אחד מאיתנו צריך להכין את עצמו

לביאת המשיח.

לא חוכמה להגיד, טוב, יבוא המשיח, איזה יופי.

נשאיר לו, ברוך הוא מלך המשיח.

אנחנו מוכנים.

צריך להכין את עצמנו.

משום שאז יהיה,

כולם יראו את הכול.

ישבתם וראיתם בן צדיק לרשע.

בן עובד אלוקים, לא אשר לא עבדו. כולם יראו

מי היה צדיק, מי לא היה צדיק.

איך אומרים? ייפתחו כל המסכים.

כל המסכים, תרתי משמע,

המסכים המפרידים בינינו לבין ריבונו של עולם.

אבל איך אומרים? יש אתם יודעים

את המסכים תלת-ממד, לך תדע כמה ממד,

של כל אחד מאיתנו,

והולכים לראות מי היינו,

מה עשינו.

ישתבח שמו.

אז זו בעצם בדיקת החמץ הכי טובה שצריך לעשות

לפני ליל הסדר,

שכל אחד יושב עם עצמו,

יחשוב מה אני מקבל על עצמי בחודש הקדוש הזה, חודש ניסן.

שהרי כתוב שיש מסורת,

שמתי אמור להתגלות

משיח

בן דוד?

בשביעי של פסח.

כן?

אז החודש הזה מאוד מאוד מאוד מקודש,

ולכן

אדם צריך להכין את עצמו.

אם הוא מתגלה השנה, מה אתה עושה?

אתה כבר מוכן?

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי.

נגיד ברשותכם עוד כמה רעיונות

שקשורים

לעניין של יציאת מצרים

והאגדה של פסח.

שיהיה לנו עוד קצת, עוד חומר

לליל הסדר למי שיהיה לו כוחות להישאר עד שחרית.

סבח שמו.

כתוב אצל משה,

וידבר אדוני אל משה,

לך רד.

כי שיחת עמך אשר העלית מארץ מצרים.

זה היה במעמד של העגל,

שעשו את העגל.

אז מה זה לך רד?

רד מגדולתך.

שימו לב מה הפואנטה,

מה הנקודה.

אומר לו הקדוש-ברוך-הוא למשה,

כלום נתתי לך גדולה

אלא בשביל ישראל.

ועכשיו ישראל חטאו?

אתה למה לי?

שמעתם?

כל מה שמשה קיבל גדולה

זה בשביל עם ישראל.

אז אם עם ישראל חטאו,

לך רד.

הגאון מווילנה

מוסיף ואומר על דרך הרמז

שמובא במסורה רבתי

שהאותיות ר'

וד'

הן אותיות גדולות על-פי המסורה.

בפרשת כי תישא שם, איפה שכתוב את העניין של העגל,

כתוב, כי לא תשתחווה לאל אחר,

ושם יש ר' גדולה.

והד' הגדולה, איפה היא נמצאת?

שמע ישראל,

אדוני אלוהינו, אדוני אחד.

הד' שם, גדולה.

דרך אגב, בנביא מלאכי

יש את הזן הגדולה, הזן הרבתי.

איפה? בזכרו תורת משה עבדי.

יש, דרך אגב,

22 אותיות גדולות

או לתנ״ך

ו-22 אותיות קטנות,

זהירות.

וכל אחת יש בה רמז

לעניין מסוים,

למה היא נכתבה בגדול או בקטן.

דוגמה, במגילת אסתר יש את הו' הרבתי של וי זתא.

נחזור לענייננו.

אז פה יש לנו את הד'

בשמע ישראל,

ובפרשת כי תישא יש לנו את הר'

כי לא תשתחווה לאל אחר.

מה זה בא לרמוז?

במסכת מכות

כתוב שם

ששתי הדיברות

אנוכי

ולא יהיה לך,

שתי הדיברות הראשונות,

כתוב שמפי הגבורה שמענום,

אנוכי

ולא יהיה לך אלוהים אחרים.

לכך

שתי האותיות ד' ור'

כתובות בגדול.

למה?

כי אנחנו מחויבים

לייחד רק את שמו של הקדוש ברוך הוא,

כי הוא השם אחד

ואין עוד מלבדו.

ולא תשתחווה לאל אחר.

אז לכן הד' זה שם אחד

ברש,

האחד הופך להיות אחר חלילה.

אם אתה הופך את הד'

וכותב רש,

כולה אתה מוריד, איך אומרים, את הפין מאחורה של הד'

זה נהיה רש.

מה ההפרש בין ד' לר'?

מעקב מאחורה שם למעלה.

אז עכשיו,

כשהם עשו את העגל,

ירדו האותיות מגדולתן.

אבל כיוון שהם עשו תשובה,

נשארו שתי האותיות גדולות כבתחילה.

אבל זה העניין

של הד' והר',

בהזדמנות אחרת,

ניתן לכם עוד הסברים מה העניין של קוץ ודרדר תצמיח לך, ועוד הרבה דברים שקשורים לעניין של ד' ור'.

כתוב על משה,

ויהי שם עם השם ארבעים יום וארבעים לילה.

לחם לא אכל

ומים לא שתה.

כתוב

שלושה דברים

שמסר נפשו עליהם

נקראו על שמו.

תורה,

ישראל והדינים.

תורה שנאמרת,

זכרו תורת משה עבדי,

מה שקראנו בנביא מלאכי.

אז התורה נקראת על שמו של מי?

לא נקראת תורת השם,

תורת משה עבדי, הקדוש ברוך הוא אומר,

בשם הנביא.

בגמרא, במסכת בבא מציעא,

הובא שם מעשה

באהוד מדרבנן,

שביקש מאליהו הנביא

להראותו איך עולים רבנן למטיף קצת לרקיע.

איך עולים החכמים למקום הגבוה שם, ברקיע,

ישיבה של מעלה, ישיבת הרקיע.

אמר לו אליהו,

בכולם אתה יכול להסתכל,

מלבד מרכבתו של רבי חייא.

מה הסימן המבדיל ביניהם?

שאת כולם, את כל הרבנן,

מובילים המלאכים בעלייתם ובחזרתם.

ואילו מרכבתו של רבי חייא

עולה ויורדת בעצמה.

מה הכוונה?

תקשיבו טוב מה אומר הגאון מווילנא.

יש צדיקים

שיש להם הרבה מעשים טובים,

זוכים לגן עדן,

אבל מחמת כלל מעשיהם

אין להם זכות לעלות למדרגה עליונה.

ויש כמה מעשים שעשו אותם במסירות נפש גדולה ובשקידה רבה,

אותם צדיקים,

ובמדרגה עליונה לשמה,

שעל ידם

זוכים לעלות מעלה מחיל אל חיל.

רבי חייא אמר,

אנא

עבדנה לתורה שלא תשתכח מישראל.

אני עשיתי לתורה

שלא תשתכח מישראל.

מה הוא עשה? מה שמופיע שם בגמרא,

שהיה צד את הצבעים,

מחלק את העור שלהם וכו' וכו',

שכל העבודה שלו הייתה

לשם שמיים נקי, בלי שום עניין.

הכול

קדוש וטהור מתחילה ועד סוף.

ובספר שמואל נאמר

וזאת תורת האדם,

והכוונה שהתורה היא האדם בעצמו.

כמו שמברכים עליה,

וחיי עולם נטעו בתוכנו.

אז האדם עצמו הופך להיות תורה.

התורה היא האדם בעצמו.

כך כותב הגאון מבין.

אז אתה רואה שיש מציאות

שצדיקים,

אף על פי שיש להם הרבה מעשים טובים,

זוכים לגן עדן,

אבל בגן עדן יש הרבה דרגות.

אז השאלה,

כמה המחסים טובים שלהם?

איי איי איי איי איי איי איי איי.

כי הרי הרמב״ם כותב

שצדיק

זה שסכום מצוותיו גדול מסכום עבירותיו.

כמו שתגיד, יש לו 51 מצוות, 50 עבירות.

צדיק.

אבל זו הכוונה

לא כפשוטו.

זה מה שמסביר פה הגאון.

משום שהמעשים עצמם,

יש כל מיני סוגי מעשים.

זה לא הולך רק לפי מספר,

כמה מצוות עשית, כמה עבירות עשית.

השאלה גם איזה מצוות,

איזה עבירות,

מי אתה לעומת המצוות, מאיפה באת,

מאיזה חינוך, מאיזה בית,

איזה ניסיונות.

זה מכלול עצום של חשבונות.

זה לא כמו שזה נשמע כזה, בסדר, יש לו 51 מצוות,

50 עבירות צדיק.

זה הרבה יותר מורכב.

לכן זה מה שמסביר פה הגאון ואומר,

יש צדיקים שיש להם הרבה מעשים טובים

וזוכים לגן עדן,

אבל מחמת כלל מעשיהם

אין להם זכות לעלות למדרגה עליונה.

אז יש להם גן עדן,

אבל הם לא יעלו למדרגות עליונות

בגלל הטיב של המצוות,

האיכות שלהם,

בגלל סוג המצוות.

וכדומה.

אבל הוא אומר כאן,

ויש כמה מעשים שעשו אותם במסירות נפש גדולה

ובשקידה רבה ובמדרגה עליונה לשמה,

שעל ידם זוכים לעלות מעלה מעלה מחייל אל חייל.

זה הבחינה של רבי חייא.

כשעושים לשם שמיים,

אז זה לא רק שאתה נכנס לגן עדן,

לבחינה אחרת לגמרי.

כתוב שמשה רבנו,

כשירד

אז קרן עור פניו.

כתוב והיכל משה מתדבר איתם

וייתן על פניו מסווה.

עזר הקדושים אומרים,

זה נכון הגאון מבינלה אומר,

שבזכות

שלושה אבות

זכה למעלה הזאת של קירון פנים.

וזה רמוז במילה מסווה.

המ״ם

זה ארבעים, כשזה רומז ליצחק אבינו.

כתוב על יצחק

ויהי יצחק

בן ארבעים שנה, בקחתו את רבקה.

הס״ו רומז ליעקב אבינו.

כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה

שישים ושש,

שזה ס״ו.

אז יש לנו מ״ם

וס״ו.

והה״, זה הה״ של אברהם אבינו, שנתוסף בו.

בא לרמוז

שמה שזכה משה רבנו לקירום פנים זה בזכות האבות הקדושים,

השתבח שמו.

עכשיו כתוב שהקדוש ברוך הוא אומר למשה

ויאמר לא תוכל לראות את פניי.

למה?

כי לא יראני האדם וחי.

הרשב״א

כותב

בנוסח הברכה מתחילים בלשון נוכח

איך ברוך אתה.

ואיך מסיימים?

בלשון נסתר. מה אומרים?

אשר קידשנו.

לא אומרים אשר קידשתנו.

אשר קידשנו.

או המוציא לחם.

או שהכל נהיה בדברו, לא בדברך, אומרים.

וכדומה.

אז מה זה בא לומר?

כשאומרים ברוך אתה זה לשון נוכח.

אז זה מורה שכבודו מלא עולם.

ואת זה אנחנו צריכים לזכור כל הזמן. שיוויתי ה'

ונגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים וכו'.

אז צריכים לשוות.

כאילו עינינו רואות אותו.

וכדי שלא יעלה על דעתנו שישיגוהו משיגי הגוף.

אז לכן אנחנו מסיימים.

ללשון נסתר.

להורות

כי לא ירעני האדם וחי.

אז רק לשוות.

לכן הקדוש ברוך הוא נקרא גם המקום.

המקום ברוך הוא.

למה?

כי אין שום מקום פנוי ממנו.

ובכל מקום הוא נמצא.

ובכל זאת נסתר הוא.

ולכן בהגדה של פסח מה אנחנו אומרים?

ברוך המקום, ברוך הוא.

ככה אומרים בנוסף של הגדה של פסח.

ברוך המקום, ברוך הוא.

המקום,

לשון נוכח,

הוא לשון נסתר.

נכון?

מעניין

שאם תיקח

את שם השם,

יו״ד קו״ק,

כן?

בואו נבדוק דבר מעניין.

יו״ד זה עשר.

עשר כפול עשר, כמה יוצא?

מאה.

אחר כך יש את האות ה' בשם השם, אחרי היו״ד.

כמה זה?

חמש.

חמש כפול חמש,

עשרים וחמש.

והמאה?

מאה עשרים וחמש.

אחר כך יש לנו את האות ו׳.

שש.

שש כפול שש,

שלושים ושש.

אחר כך יש לנו את העוד ה'.

חמש כפול חמש.

כמה יוצא?

עשרים וחמש.

תחבר הכל ביחד.

מאה.

ועוד עשרים וחמש.

ועוד עשרים וחמש בסוף זה מאה חמישים.

ועוד שלושים ושש, ו׳.

הגענו למאה שמונים ושש.

כמה זה מקום?

מאה שמונים ושש.

המקום ברוך הוא.

השתבח שמונה על.

לוחות האבן היו כתובות

כתובים

משני עבריהם.

כך כתוב.

משני הצדדים.

על זה כתוב בפסוק, מזה ומזה הם כתובים.

אז הם היו כתובים משני עבריהם.

כמה זה זה בגימטריה?

אה?

12. זה וזה כמה זה?

24. כמה יש לנו ספרים בכל התנ״ך?

24 ספרים.

מה אתה חושב? זה סתם.

סתם מה עשו לזה?

איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי.

יש עוד כוח? עוד קצת?

עוד קצת.

בעניין של העגל הזהב שהזכרנו,

כתוב שם,

ויפול מן העם ביום ההוא

כשלושת אלפי איש.

במדרש נאמר,

הדה הוא דכתיב,

חמישה בקר ישלם תחת השור.

מה הקשר?

עוד פעם.

ויפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש.

במדרש נאמר, הדה הוא דכתיב,

חמישה בקר ישלם תחת השור.

כמה חטאו

בעגל?

כתוב שחטאו אחד מאלף.

ואילו אנשים

כשרות היו.

לא חטאו בעגל.

על זה אמר קהלת,

אדם אחד מאלף מצאתי,

ואישה בכל אלה

לא מצאתי.

מה זה בכל אלה?

בכל אלה שאמרו, אלה אלוקיך ישראל.

כשאמרו על העגל,

הצביעו עליו ואמרו, אלה אלוקיך ישראל,

אז ואישה בכל אלה

שאמרו אלה

לא מצאתי.

לא הייתה אישה אחת שחטאה בעגל.

אבל התחלת הפסוק אומר,

אדם אחד מאלף מצאתי.

זאת אומרת

שאחד מתוך אלף חטא בעגל.

במסכת סנהדרין נאמר

שמידותיו של הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה.

אם כן, אם אחד מאלף חטא,

הרי

רק 600 איש חטאו,

כי היו 60 ריבוע.

כמה זה 60 ריבוע? 600 אלף.

אז אחד מאלף חטא, אז כמה חטאו? רק 600 איש חטאו.

אז מדוע נפלו שלושת אלפי איש?

זה מה שאומר המדרש.

חמישה בקר ישלם תחת השור, שזה פסוק.

השור, מה זה? זה העגל.

אז חמישה בקר

כפול ה-600 שחטאו

זה בדיוק 3,000

אנשים.

אה?

כן?

לא.

600 חטאו.

600 חטאו. אבל כמה נהרגו?

3,000. למה?

פי חמש.

כי הפסוק אומר שכשאתה

פגעת בבקר אחד,

אתה צריך לשלם כמה?

חמישה כנגדו.

חמישה בקר ישלם תחת השור.

דיברנו על 13 מידות של רחמים.

אז נאמר גם כן דבר מעניין משמו של הגאון מווילנה.

כתוב ב-13 מידות של רחמים,

רב חסד ואמת.

מה זה חסד?

מה שנותן בחינם

ולא שחייב לו.

לא חייב לך כלום,

נותן לך חסד.

בחינם.

מה זה אמת?

כשאתה משלם גמול

מפני שמישהו עשה לך טובה.

מגיע לו.

זה אמת.

אז יש חסד,

יש אמת.

או הבטחת למישהו משהו

ואתה מקיים את ההבטחה שלך.

זה גם נקרא אמת.

נאמר בברישית רבה,

המאכיל את חברו חדשים

אל יאכילו חדשים

אלא קטניות.

עכשיו אתה, התארחתי אצלך,

נתת לי לאכול עדשים.

כשאתה בא ומתארח אצלי יום למחרת,

אומרים לך, אל תאכיל אותו עדשים בחזרה.

תן לו משהו יותר מובחר.

תן לו קטניות.

תעלה דרגה.

מה יוצא מזה?

מה הקשר?

הראשון

עשה חסד.

כשהוא בפעם הראשונה נותן לך עדשים,

לא חייב לך כלום.

עשה איתך ג'סטה,

עשה איתך חסד.

עכשיו,

אם אתה תיתן לו עדשים,

אז אתה תעשה אמת.

אבל אם אתה רוצה לעשות גם חסד,

אז מה אתה צריך לעשות?

לתת לו קטניות.

כי אם אתה תיתן לו רק עדשים, כמו שהוא נתן לך,

אז בעצם רק ישבת לו את גמולו.

אז עשית אמת.

כדי לעשות גם חסד, אתה צריך לתת יותר ממה שהוא נותן לך.

בספר מיכה נאמר, תיתן אמת

ליעקב

חסד לאברהם.

לאברהם,

הקדוש ברוך הוא הבטיח את הארץ

בתורת חסד.

אבל יעקב,

זה כבר אמת.

תיתן אמת ליעקב.

למה?

כי כבר קיימת ההבטחה לאברהם.

אז אצל יעקב זה תיתן אמת ליעקב.

החסד היה כבר אצל אברהם,

ההבטחה.

אצל יעקב זה רק לקיים את החסד שהובטח לאברהם.

אז תיתן אמת ליעקב,

שזה בעצם חסד לאברהם.

איי, איי, איי, פה יש רעיון.

נאמר אצל רחב

שהיא אמרה על המרגלים,

שני המרגלים שבאו אליה,

אמרה להם, ועתה ישבעונה לי בשם.

למה?

כי עשיתי עמכם חסד.

שימו לב לעניין של חסד ואמת.

כי עשיתי עמכם חסד.

ועשיתם גם אתם

עם בית אבי חסד.

ונתתם לי אות אמת.

מה זה העניין הזה של החסד, אמת, פה אצל רחב שהיא מדברת?

אז היא אומרת ככה.

כמו שעשיתי עמכם חסד בחינם,

שהיא הסתירה אותם,

ועשיתם גם אתם עם בית אבי חסד.

אתם לא חייבים לבית אבי כלום?

אתם חייבים לי,

לא לבית אבי.

אז מה, אני מבקשת

שכמו שעשיתי עמכם חסד,

ועשיתם גם אתם עם בית אבי חסד בחינם.

למה?

כי להם אינכם חייבים.

אבל אחר כך היא אומרת, ונתתם לי.

ומה שאתם חייבים לי אינו חסד,

אלא אמת.

ולפיכך, ונתתם לי אות אמת.

למה?

כשאתם חייבים להציל אותי ממוות,

כמו שהצלתי אתכם.

מה הם השיבו לה?

והיה בטאת אדוני לנו את הארץ,

ועשינו עמך,

עמך,

חסד ואמת.

חסד,

עם בית אביה.

ואמת,

עם מה?

עוד.

נאמר במשלי,

חסד ואמת,

אל יעזבוך.

מה הכוונה?

בתחילה, חסד.

כיוון שעושה חסד עם הבריות,

שאינו מחויב להם,

אז איך אפשר שלא ישלם לו גמול טוב?

זו מידת האמת.

ולכן כתוב

אצל הקדוש ברוך הוא,

רב חסד ואמת.

בדרך כלל,

חסד

הוא גדול באיכות,

הוא נותן את מה שאינו חייב כלל,

אבל לא בכמות.

כי בדרך כלל מי שעושה חסד לא נותן הרבה.

אבל אמת הוא גדול בכמות,

כי הנותן למי שהדין נותן שייתן,

מתנתו מרובה.

והדוגמה לכך,

אב לבנו.

משפיע.

בכמות.

לכן הקדוש ברוך הוא נותן בחסד הרבה.

רב חסד.

הוא משלם גמול לאדם עוד יותר.

כי אם בחסד הקדוש ברוך הוא רב חסד,

אז באמת

עוד יותר.

ולכן כתוב רב חסד ואמת.

שתרבשרו.

טוב, נסיים.

הזכרנו את אליהו הנביא.

כתוב במשנה ברורה

כשרבי חמא מצא את אליהו מוביל אלפי גמלים טעונים אף וחמא

לשלם

לאלה שמדברים בקדיש ובקדושה, רחמנא לצלם.

שמעת?

אתה יודע. אלפי גמלים טעונים אף וחמא, זה מלאכים,

זה מלאכים אף וחמא, השם מרחם, וזה מלאכים,

לשלם לאלה שמדברים בקדיש ובקדושה.

אז נסיים באליהו הנביא,

שיהי רצון שנזכה

לראותו, כמו שאמרנו

בנבואה של הנביא מלאכי

ביחד עם המשיח.

כתוב

ויהי בעלות המנחה

ויגש אליהו הנביא

וכולי

ואז הוא אומר שם

ענני השם ענני

כמה פעמיים ענני השם ענני

בגמרא במסכת ברכות

כתוב יהי אדם זהיר בתפילת מנחה

שהרי אליהו לא נענה

אלא בתפילת המנחה

שנאמר

ויהי בעלות המנחה.

אז על זה מקשה הגאון מווילנה

ואומר רגע

אולי

אם היה המעשה הזה בשחרית

או בערבית

אז גם כן הוא היה נענה

אז מי מכריח אותנו לומר

שזה בגלל הזמן של מנחה?

הרי אם הוא היה עושה את מה שהוא עשה

בשחרית או בערבית

מסתמה שהוא גם היה נענה

אז מה העניין?

למה חז״ל קובעים

שמכאן לומדים

שאליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה

שנאמר ויהי בעלות המנחה?

נו, ואם זה היה בשחרית או מנחה?

או ערבית.

למה החלטתם שזה?

בגלל זה.

אלא מה?

ידוע שהכשפים מתחילים בזמן המנחה

ועל כן

אליהו הנביא היה צריך להתפלל

שתי פעמים

ענני אדוני ענני

למה פעמיים?

ענני הראשון

שתרד אש מן השמיים

הענני השני שלא יאמרו מעשה כשפים הם

למה?

כי זה זמן מנחה

אם זה זמן מנחה

הם יכולים להגיד אה עכשיו זה הזמן של הכשפים

אז הוא היקש מהקדוש ברוך הוא. אחד שתרד אש מן השמיים

הדבר השני שלא יאמרו שזה מעשה כשפים

עכשיו בגמרא במסכת תענית

מובא

שלא ישאל אדם מהקדוש ברוך הוא שני דברים יחד

כמו שמובא שם

שבימי רבי שמואל בר נחמני

שהיה שם גם רעב וגם דבר

אז הם שאלו איך נעבד?

איך נעשה?

האם נבקש רחמים על שניהם?

גם על הרעב וגם על הדבר?

לא אפשר

זה בעיה אי אפשר לבקש על שני דברים

צריך לבקש רק על דבר אחד

אז אם כן קשה על אליהו

איך אליהו ביקש שני דברים

אלא מה?

כאן אנחנו רואים אטרבה את ההוכחה

למה שאמרו חז״ל

שהזמן הוא זה שגרם

למה?

כי אליהו

היה יכול לעשות את זה בבוקר

למה הוא לא עשה את זה בבוקר?

ואז הוא לא היה צריך לבקש שתי בקשות

מה הבעיה? תעשה את זה בבוקר

אז אין בעיה של מעשה כשפים

והיית אומר רק ענני אחד

שתרד אש מן השמיים

אה מכאן אתה רואה שאליהו עשה את זה דווקא במנחה

וביקש שתי בקשות אף על פי שלא מבקשים

מכאן הוכחה

שזה הזמן המתאים

לכן חז״ל הכריחו ואמרו

יהי אדם זהיר בתפילת מנחה

שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה

היה יכול לעשות בבוקר?

לא.

עשה בצהריים?

אף על פי שביקש שתי בקשות שבדרך כלל מבקשים רק בקשה אחת

אז תעשה בבוקר, אין שם מעשה כשפים

לא, אבל זה לא מתאים

כי צריך את הזמן הזה של מנחה

שזה הזמן הטוב ביותר

לקבלת התפילות

ברור?

תשתבח שמו לערב

אז השם יזכה את כולנו

שנזכה עוד השנה

להיגאל לאכול מן הפסחים ומן הזבחים

במהרה בימינו אמן. ברוכים תהיו.