מעלת הכהנים | ר' אסף ליבוביץ'

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

בזכות מורנו ורבנו עוטר את ראשנו, אף על פי שלא כאן, כבודו כאן.

נאמר רק כמה דברים מתוקים מתוך הספר לחומת המצפון,

מאמר ש״כ״.

אמור על הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם לנפש להטמם בעמיו.

פרשת קדושים התעכבנו על עניין הקדושה שנצטוו בו ישראל,

שנאמר

קדושים תהיו כי קדוש אני.

הקדוש ברוך הוא מצפה ורוצה מאיתנו להיות קדושים.

ושכנתי בתוכם,

איפה?

בגוף שלנו, בשכל שלנו,

בנשמה שלנו,

שנקדש את עצמנו מכול,

בכול אנחנו מחויבים להכיר את מעלתנו כבני מלאכים.

במחשבה, במעשים, מתוך תחושה נפלאה

כי אכן בני מלך אנחנו,

בניו של מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא.

וראוי לנו לנהוג בהתאם למעלה נשגבה זו.

ויש משמעות נוספת לעניין הקדושה.

אנחנו מוצאים בפרשת בעולתיכם במדבר יא ואל העם תאמר והתקדשו למחר ואכלתם בשר.

ורש״י הקדוש פירש

התקדשו אזמינו עצמכם.

וגם הכהנים הוזהרו בעניין של קדושה

שהיו תמיד מוכנים לעבודת המקדש.

וזהו עיקר כבוד שמיים שעבדים אנחנו עבדי השם

מכירים באושר הגדול אשר נפל בחלקנו.

להיות משמשים למלך מלכי המלאכים

הקדוש ברוך הוא

השתבח שמו לעד.

ואחת כמה וכמה לכהן

אין לו לטעמה למת שכן

בטומתו למת מראה הוא שאינו חושש

לעבודת המקדש ואינו נותן ליבו להישמר

על טהרתו להיות מוכן ועומד לעבודה.

ולכן בא הציווי בלשון הנפש להיתמם בעמיו.

הלשון בעמיו מורה על הכבוד והחשיבות שנתעתרו בהם הכהנים עד כי קורא את עם ישראל ביחס אליו בלשון עמי.

היינו שישראל קרויים עמו של הכהן.

ולמה?

לפי שהכהן הוא שלוחו של העם לפני הקדוש ברוך הוא על כן כולם חשובים כעמו וכמשפחתו.

והרמב״ן זכר הצדיק וקדוש לברכה אמר

שמעלת הכהן ראוי להיות הגדול והנכבד בעמו.

ולכן הזהירה התורה שאל יכל מעלתו לעולם בתאומת המתים.

וכן החכמים ביהרו גם כך כי אמנם הכהן הוא בעל בעמיו להבין

לאורות שפתי כהן ישמרו דעת.

הכהן הוא בעל על העם והוא נותן לנו את האפשרות

לתת לו את ההסמכה שהוא עומד מול השם יתברך.

והחכמים ביהרו גם כך כי אמנם הכהן הוא בעל בעמיו להבין לאורות שפתי כהן ישמרו דעת.

וראוי לאיש כזה לנהוג נשיאות

ואין ראוי שיכלל הכנתו הכוונה שיכלל טהרתו של המקדש.

כדי לכבד את המתים שאפילו כל ישראל חשובים כעמו וכמשפחתו.

ועוד יותר אם ייכנס אל האוהל המת לומר דברי הספד

שבוודאי יהיה לו כבוד גדול.

יהיה לו כבוד גדול ולעם בכל זאת לא יטמע לעמיו כי כבוד המקדש יותר נכבד וחשוב מכבוד משפחתו ועמו.

כי אם לשערו הקרוב שזה למעשה משפחתו הקרובה אביו ואימו גם אליהם לא יטמע.

בתרומתו לשאינם קרוביו הרי הוא מזלזל באבות המקדש.

וכמו שמעלתם של הכוהנים גדולה וראוי שכל אחד מהם ישרת בקודש ויהיה טהור בלי מומים

ולכן התורה הזהירה את הכוהנים אזהרות רבות. לדוגמה,

אישה זונה וחללה לא ייקחו,

גרושה מאישה לא ייקחו וכולי.

כי קדוש הוא לאלוהיו.

והטעם הוא שאם הוא מתחתן עם אישה פגומה ואשתו או זו כגופו,

הרי שיצא לנו מכאן שהפגם גם בו.

ונחזור

איש ואישה הם כגוף אחד,

ולכן גם צריכים להיות טהורים וקדושים.

לעבודתו יתברך.

וכדי להיות כהן ראוי לעבודה צריך שלא יהיה בו מום.

לדוגמה, עיוור או חירש או חסר לו יד,

או חסר לו רגל,

או שברים למיניהם. והסיבה לכך שלא לוקחים כוהנים בעלי מומים שיש בזה משום טעם של יופי והדר הראוי לשמש בהיכל המלך.

ואם אתה בעל חברה, מצליח,

ואתה רוצה לשלוח את אחד העבדים שלך לחו״ל

למשא ומתן,

להבדיל אלף מיליוני שנות אור ונצח נצחים,

לסגור איזו עסקה רצינית, אתה בוודאי שלא תשלח עכשיו איזה אדם שהוא בעל מום.

הוא לא יודע, יש לו פחות בדיבור,

הוא חסר באיזה משהו,

אלא תחפש אדם גבוה,

יפה, נאה, מרשים,

שיודע לדבר.

והרעיון מובן.

נמצאים למדים מזה עד כמה עלינו להרגיש את היופי החיצוני לכבוד הדרו של משכן ה' יתברך שמו.

שהיו הכוהנים משרתי ה' שלוחי עידן שלמים בכל,

והיו לכבודו ולתפארת.

חשובים ונכבדים,

מוכנים לעבודה בהיכל ה'.

ולסיום,

אני נחשפתי לחידוש נפלא שאשתף אתכם בו מתוך הרמב״ם, זכר צדיק וקדוש לברכה,

שכהן שהיה נמשך בשמן המשחה,

אם היה גבוה, אם היה נמוך,

נהיה גבוה.

אם פניו היו שחורות, היה מלבין.

פלא פלאים,

ועל זה נאמר מרו מעשיך ה' ואני הקטן מבקש בסייעתא דשמיא

שנזכה כולנו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו,

ולא סתם אמרו,

בר יוחאי אשריך נפשחת שמן ששון מחברך ברוכים בטיול השם.