קשה או קל? זה תלוי בנו... | ר' אליהו מרילי

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב, בשם השם נעשה ונצליח, השם עלינו בהרחבה וירוויח.

ברשות כבוד הרב, שליטה, ברשותכם,

נגיד כמה מילים מפרשת השבוע.

אשלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל, איש אחד, איש אחד, למטה אבותיו,

תשלחו כל נשיא בהם.

היית במדרש

ותדבר מרים ואהרון במשה

ואחר כך שלח לך אנשים,

אומר רשי,

למה נסמכה פרשת המרגלים לפרשת מרים?

לפי שלקתה על עסקי דיבה שדיברה באחיה.

וראשי האם הללו ראו ולא לקחו מוסר.

וזה שאמר הכתוב בישעיה,

לא ידעו ולא יבינו, כי תחמרות עיניהם.

כי תחמרות עיניהם

כמו טיח שמכסה את עיניהם ולא רואים את האמת.

והזוהר הקדוש מביא

כי הסיבה של דיבת המרגלים על הארץ הייתה כי היו ירעים שבהיכנסם לארץ לא היו נשיאים.

כמו היום בפוליטיקה.

כדי לא לאבד תפקידים יכולים לשקר, לגדף,

לחרף,

לבזות את כולם, העיקר לא לאבד את הכיסא.

אמנם הם כמובן לא הרגישו בחוש את הנטייה שלהם.

וכמאמר הכתוב, כי תחמרות עיניהם,

כי בעת שישנה נגיעה אי אפשר להם לראות נכוחה.

כי תחמרות עיניהם.

יש לפעמים

שאדם טוען כי הוא רוצה לקיים את התורה,

אלא שקשה לו.

ובשל כך באה התביעה כנגד התורה.

לא הבנתי.

מה התורה אשמה?

על מה הוא אומר? בטח שהתורה אשמה.

מה היא מצווה עליי כל כך הרבה מצוות?

לקום בבוקר לשיעור, אחרי זה תפילה בין עץ,

אחרי זה עוד לימוד תורה,

אחרי זה גמילות חסדים, תבלינים,

לפרוש מכל מיני מאכלות,

לא לעשות זה, לא לעשות זה. יאללה, מתי אין זמן לעצמי?

מה היא רוצה ממני התורה הזאת?

כל כך הרבה דברים מצווה עליי.

זה לא בשבילי.

הגזימה.

על זה אמר החפץ חיים, זכר צדיק לברכה, משל יפה.

שאם

אחד עובר ליד צבל

ורואה שנושא מסע כבד,

הוא מבקש להרחם עליו,

הוא מרגיש בצערו.

ובכל זאת,

הרי מובן מאליו שצערו של נושא המסע גדול יותר מצערו של זה המסתכל ומשתתף יומו בצערו.

והנה,

רואים אנחנו

תמיד במציאות כי מי שמקיים את התורה,

שמחתו ועושרו גדולים ביותר,

כמו למשל מי ששומר את השבת.

מרגיש

בכל ליבו ובכל נפשו טעם של מעין עולם הבא.

וכיוון שמלאכתו עשויה כבר,

וביום השבת נחו מנוחת נפש,

הרי כאילו הוא שרוי בגן עדן ומרחב בעולם העליון.

ולא בעולם הזה.

ולעומת זאת,

מחללי השבת באים בטענה כי אי אפשר לשמור את השבת,

וכי זה קשה מאוד.

לא מובן.

הרי מי שיכול להגיד שקשה לשמור את השבת,

זה מי שמקיים אותה, מי שמשומר את השבת.

אבל אתה, שלא שומר את השבת, איך אתה יכול להגיד שקשה לך?

כך היה הרי ודווקא מי ששומר את השבת היה צריך להרגיש יותר את הצער ולא מי שמחללה וכיוצא בזה בכל

מצוות התורה

אלא בעל כוחך של כל הטענות

על הקושי שבקיום התורה הן שקר מוחלט ואין כאן אלא פיתוי של יצר הרע.

ונחזור למשל של חפץ חיים

אמרנו שאם אחד עובר ליד צבל

ורואה שהוא נושא מצע כבד

מאיפה אתה יודע מה יש לו במסע הזה?

ואם מה שהוא נושא זה שק יהלומים

ואתה חושב שזה שק חצץ

אבל אם זה שק יהלומים מה היית עושה?

גם היית משתתף בצער שלו?

גם היית חושב אוי זה מסכן ופה ושם?

לא.

היית רוצה לקחת לעצמך עוד עשר שקים כאלה?

ככה זה אותו דבר בנוגע למצוות.

בן אדם מסתכל, רואה

בואנה, מה זה זה? מסכנים,

כל היום עסוקים בתורה וזה, אין להם חיים לעצמם.

מה, איפה החיים שלכם?

אבל אם בן אדם היה מסתכל שכל המצוות האלה,

כל הקושי הזה, הם בעצם, זה יהלומים.

כל המצוות שאתה מקיים, כל העול הזה, כל העול של התורה, מה שהקדוש ברוך הוא מצווה לך, זה הכול יהלומים.

אז אם בן אדם היה מסתכל על זה ככה,

אז אני לא חושב שהוא היה אומר שזה מסע וזה קשה לי.

הוא היה הולך ורץ ושם עליו עוד יותר עול.

אבל אנשים, זקנים, לא מסתכלים על זה ככה.

אז פה, בקהילות פז,

אם לפני שנה

היינו מסתכלים על להגיע בנץ, איזה קשה זה.

אחרי זה לקום, לבוא לכנישתא, מה זה? לנץ אני בקושי קם, לכנישתא אני אקום.

מתגברים גם על זה.

אחרי זה מבטלים אתכם, אומרים לכם שעתיים, אתם מבטלים את החיים שלכם, עושים תבלינים.

מה זה? זה לא יאומן.

אני אבטל עכשיו מהחיים שלי? תן לי ללכת לנוח. מה אני עכשיו עוד תבלינים אעשה?

אבל גם את זה יעשו.

כל הזמן מסתכלים ועושים עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר ועוד מגבירים,

ואין סוף לדברים האלה. ורואים שמה שהיה קשה בהתחלה,

היום אנחנו מסתכלים על זה ואנחנו רואים את זה כבשמחה עושים את זה.

לא מצטערים בדבר הזה.

ושואפים לעוד ועוד ועוד בזכות הרב שמלמד אותנו

שנגיע ונשאף לעוד דברים ולא נעצור באותו מקום.

כי מי שרוצה ואומר די זה מספיק לי זה עם הארץ.

אז בעזרת השם

שנגביר עלינו עוד ועוד ונשאף ליותר ונעשה יותר מצוות ולא נסתכל שזה קשה לנו כי הכל בסוף

אנחנו מסתכלים על זה אחורה ואומרים וצוחקים

מה זה אמרנו זה קשה?

הכל בסוף זה צריך לעשות בשמחה כי זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו.

שנמלא את היום שלנו פול ותמיד נהיה בברנד כמו שהרב אומר.

בעזרת השם שנזכה להתעלות ולשאוף ולא להפסיק אף פעם.