לא ידוע - מהו יהודי? (102)

- - - אין זה תמלול הדרשה והשו"ת, רק חלק הדרשה בלבד! - - - 

דרשה א':

בפרשת השבוע כתוב: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר" (שמות יח כד).

מפרש האבן עזרא ז"ל: הזכיר עצת יתרו לסדר שרי אלפים שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות לשפוט את העם, ולא הזכיר את עצתו, משה רבנו שהוא הוסיף על עצת יתרו, מה הוא הוסיף? שוטרים על השופטים לעשות מה שציוו השופטים, וכן כתוב: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ" (דברים טז יח) עכ"ל. 

אבל מה כתוב בתורה? וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר, ומה עם מה שאתה אמרת? לא מזכיר. אילו קרה דבר זה אצל אדם בינוני ומישהו בא והעיר לו איזה הערה או ביקורת, ואפילו שהוא שמע מה שהוא אמר לו וקיבל את דבריו וישם אותם, אבל על דבריו הוא הוסיף גם דברים מעצמו נוספים, כשהיה מציין את הדברים, היה ממעיט אם הוא כבר היה כנה בדברי הממליץ והמבקר, ומנפח את מה שהוא אמר ומה שהוא עשה ומה שהוא פעל ומה שהוא הבין! כך בדרך כלל בני אדם נוהגים. 

אבל אצל משה רבנו אנחנו רואים דבר אחר! שותק, אינו מגיב, אינו מפרסם את ההוספה שלו עצמו, וכאילו שהדבר מתחילתו ועד סופו כולו עצת יתרו. כמו שאומר הפסוק: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר" זאת אומרת כל מה שהוא עשה זה כאילו כל זה אמר יתרו והוא לא אמר כלום ולא הוסיף כלום. 

פה רואים ציור אמיתי של ענווה ושל אמת, משה שותק כדי ליצור את הרושם של יחוס כל הדבר וכל הפרשה כולה ליתרו, והפרשה עצמה נקראת "פרשת יתרו" אין פרשה שנקראת 'פרשת משה', פרשת יתרו יש, ואת הכל מיחס משה ליתרו. 

"וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ... עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱ-לֹקִים עִמָּךְ" (שמות יח יז, יט) יתרו אומר למשה רבנו: 'תשמע יש לי עצה בשבילך שמע בקולי... 

(יש הרבה ישראלים אומרים: "שמע בקולי, שמע לי, אני אומר לך"...) 

ואומר יתרו למשה: שְׁמַע בְּקֹלִי אני אתן לך עצה'. צריך לזכור: מי נותן העצה? נותן העצה זה אדם שבילה הרבה שנים בסביבה של דעות כוזבות, בעצמו היה מטיף לאחרים: 'לעבוד עבודה זרה!' ומנהיג אותם בדעות כזב, כשהוא בעצמו פסל כל עבודה זרה כשהוא עבד כשהוא ראה שאין בה ממש. משמע, שהוא סבר בתחילה: 'שיש בה כח', כשראה שאין בה ממש - פסל אותה! לקח פסל אחר, לא עבד? פסל אותו, לקח משהו אחר. אבל, בדרשות שלו היה מטיף לעבודה זרה, בסוף הוא עבד כל עבודה זרה שבעולם! וראה שאין בה ממש - זנח אותם עזב אותם, הכיר את הבורא, סופו שחזר בתשובה, וזכה אף להיות "חֹתֵן מֹשֶׁה" (שמות יח א). 

אבל בכל מקרה זה אדם שדעותיו היו כוזבות, מאדם כזה שנכשל כל הזמן בדעותיו, יש ללמוד ממנו משהו?! אחד שפתח עסק והפסיד, פתח עוד אחד ופשט את הרגל, עוד פעם פתח עסק והפסיד, ועוד פעם פתח ועוד פעם פשט את הרגל, עוד פעם פתח עסק ובסוף פשט יד... ואחד כזה רואה עשיר אדיר 

ואומר לו: 'מסטר ביל גייטס I WANT TO ADVICE YOU TO ADVICE YOU ...' יש לו עצה בשבילו לביל גייטס, 'איך לנהל את 'מייקרוסופט'... נו, אחד כזה מתייחסים אליו בכלל? מה אתה? פאשלאווי! עשית כל כך הרבה פאשלות אתה בא נותן עצות ל"אִישׁ הָאֱ-לֹקִים" (דברים לג א) ?! ומשה מקשיב ושומע, מקבל את דבריו, מבצע אותם, מוסיף על דבריו, ולא מזכיר מאומה ממה שהוא הוסיף, אלא הכל תולה ביתרו. - אני לא מכיר אנשים כאלה כלל וכלל! 

('מעיני החיים').

דרשה ב':

"וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת" (שמות יח כה)

 בדיוק כעצת יתרו. הוא גם פועל לפי העצה. אנחנו יודעים מדרכי אומות העולם, האנשים שקדושים בעיניהם הם בעיניהם כמו 'מלאכי מעלה!' לא יתכן ליחס להן איזה שגיאות או טעות, ומכל שכן חטא ועוון, ולא חסרון ועצה כשהם חסרים עצה עד שיצטרכו לשמוע מישהו אחר. 

ואם מישהו יאמר על מי מקדושיהם איזה חטא או מכשול עוון - יורדים לחייו ומענישים אותו בעונש היותר גדול אשר ביכולתם! מדוע? כי אינם מבינים את מעלת האדם, והם עושים אותו כמלאך ושרף - שלא יתכן שיחטא. ואנחנו מכירים את תרבות יוון, שהם עשו מכל הקיסרים שלהם, הרומאים עשו מהם אלילים! פסלים ואלים, זהו. והם מאמינים: 'שהם אלים והם נמצאים בשמים כאלים ומשפיעים עליהם שפע...' וכו' וכו'. 

אבל בתורתנו הקדושה תורת אמת, מצד אחד כותבת התורה שמשה רבנו "אִישׁ הָאֱ-לֹקִים" ואומרת התורה: "לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט" (במדבר יב ז) זאת אומרת את התוארים הכי נשגבים שיכול בן אנוש לקבל קיבל משה רבנו ואף אחד זולתו! ומספרת לנו התורה מגודל מעלתו של משה רבנו ומסיימת התורה, בספר 'מלאכי' ואומרת: "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי" (מלאכי ג כב) כך מסתיים אחרון הנביאים. ובכל זאת לא עשתה אותו התורה לא-לקים, אלא ל"אִישׁ הָאֱ-לֹקִים". 

בעת מעמד הר סיני משה היה במעלה הגדולה והנשאה ביותר, אין כמוהו בעולם! קיבל תורה, "לֹא אָכַל" ו: "לֹא שָׁתָה" "אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה!" (שמות לד כח) שלוש פעמים - מאה עשרים יום ביחד! כל העם שמע שדיבר עמו הא-לקים: "מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹקִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט יט) בכל זאת לא התבישה התורה לספר: שבאותה העת קיבל עצה מיתרו חותנו: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר" (שמות יח כד) התורה אומרת: גם משה רבנו "אִישׁ הָאֱ-לֹקִים" במעלות האלה שאמרנו, יכול לקבל עצה גם מן האדם שנקרא 'יתרו' שטעה לאורך כל ימי חייו! לא יאומן כי יסופר. 

האם אפשר להעריך את עיקר מעלת הסיפור הזה שהתורה מספרת לנו? שצריכים אנו ליפול על אפנו בפני הדר כבוד אמיתתה של תורתנו הקדושה! לספר דבר כזה, נפלא ומשובח, ללמד אותנו: אמת מהי, שיכול אדם להיות במעלה הגבוהה ביותר, ובכל זאת לא בטל ממנו צד האדם, ואדם יכול לטעות. 

וראוי לו לקבל עצה ממי שיהיה, והרמב"ם כתב: "קבל את האמת ממי שאמרהּ" בין אם זה גוי שהוא רחוק מתורתנו הקדושה, "חכמה בגויים האמן" תורתם אל תאמן, אבל חוכמה יש בגויים אפשר ללמוד. ילד קטן אמר לך את האמת - קבל ממי שאמרה, האמת חשובה מכל! אז אחרי שאנחנו רואים: "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ ... וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט" (במדבר יב ח) עדין צריך את עצת כהן מדין. 

אבל מצאנו אצל חז"ל בשני מקומות: 'שבא משה רבנו לכלל כעס, ומזה שבא לכלל כעס בא לידי טעות!' וחכמים לא חסכו את שבטם וגילו לנו את המקומות: ב"פְּקוּדֵי הֶחָיִל" (במדבר לא יד) ו: "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים" (במדבר כ י) זאת אומרת משה רבנו אע"פ שהיה גדול ביותר, וכשכעס - טעה ופרסמו אותו. ועוד דבר: התורה אומרת את חטאו בשעה שאמר הקב"ה אליו ואל אהרן: "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע" (במדבר כ ח) והוא הכה את הסלע, ויצאו ממנו מים, אעפ"כ בגלל שינוי, או בגלל טעות בהבנה, נענש משה רבנו בעונש איום ונורא! כאילו היה ח"ו מורד ופושע שפרק את עול מלכותו יתברך. מה כתוב בפסוקים? 

אומר הקב"ה למשה ואהרן: "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ יב) אם אתם לא הקדשתם, לא היה קידוש ה', זה כאילו לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי! "עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי" (במדבר כ כד) "עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי" (דברים לב נא) לשונות קשים ביותר! מה היה הסיפור? 

הקב"ה אמר למשה: "קַח אֶת הַמַּטֶּה" מצד אחד, אבל מצד שני אמר לו: "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע" (במדבר כ ח)  וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע, משה הבין: כמו שתמיד הוא לקח אֶת הַמַּטֶּה ופעל בו את האותות - גם הפעם. אבל הקב"ה אמר: "וְדִבַּרְתֶּם". מה רצה הקב"ה? הקב"ה רצה שהוא ידבר אֶל הַסֶּלַע, ואז הוא יתן את מֵימָיו, מה יאמרו כל העם? 

- 'שזה ודאי מהשי"ת! 

למה, סלע לא מוציא מים! ואם סלע מוציא מים, לא טיפות, סלע שמתגלגל אתם אח"כ כל הזמן, אז מה, מה קורה? מדברים לסלע והוא שומע, סלע אין לו שכר ועונש, סלע שאין לו אזניים, שומע למשה רבנו! אדם שיש לו אזניים, ויש לו שכר ועונש, ודאי וק"ו שצריך לשמוע למשה רבנו! אז זה קידוש ה'. אבל אם משה רבנו לוקח את המטה ומכה את הסלע, מה יאמרו הליצנים שבעם? אלה שלא רוצים לקבל מרות, מה יאמרו? 

- "עזוב! בחייאת דינאק, מה זה? נתן מכה, הוא היה רועה צאן ארבעים שנה אצל יתרו, הוא מכיר את כל הסלעים, זה סלע גיר, סלע חלול, סלע ג'אדטי, הוא ידע הוא נתן מכה בסלע שנותן מים ויצא מים! מה הוא עובד עלינו?' 

תמיד יש ליצנים שיכולים להגיד: 'שמסלע אפשר להוציא מים!' אין בעיה, וזה יהיה מספיק בשבילהם. 

הקב"ה אומר: 'לא היה פה קידוש ה'!' ואומר את כל הלשונות הקשים ביותר, כאילו ח"ו פשע ומרידה. וגם נקנס בעונש קשה: 'לא להיכנס לארץ ישראל!' אתם יודעים מה זה? לעמוד מול פרעה, כל המכות לתת, סכנת חיים! פרעה עריץ ורשע שיכול בנקל להוציאו להורג, ארבעים שנה להסתובב במדבר עִם "עַם קְשֵׁה עֹרֶף" (שמות לד ט) שכל פעם מחליטים: 'שרוצים לחזור למצרים...' סובל את כל הסבל הזה של ההנהגה, ובסוף בסוף כשמגיעים לשכר הנכסף להגיע לארץ הקודש שהיא הארץ המיוחלת: "שאִוָּהּ הקב"ה לְמוֹשָׁב לוֹ" (תהלים קלב יג) ששם יבנה בית המקדש! 

אומר הקב"ה: 'כולם יכנסו - ואתה לא!' 

אתם יודעים איזה עונש זה? אחד בונה בית, 

ואומרים לו: 'כל השכונה תכנס, כל העיר תכנס, אבל אתה מה שבנית לכולם - אתה לא תכנס! אתה לא תראה את זה מבפנים, אני אתן לך לראות את זה מבחוץ...!' - זה עונש קשה. הוא לא רצה להכנס בשביל לראות את הנוף, הוא ידע את מעלת ארץ ישראל וקיום המצוות שבה, ונקנס בגלל זאת! 

אותו האיש, משה רבנו שנאמר עליו: "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר יב ז) הקב"ה מעיד עליו ולא חוזר בו מזה, בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, אעפ"כ בגלל שהוא המרה במשהו את דבר ה', כאילו מָעַל מַעַל בה'. ואפילו שהחטא שלו היה קטן שבקטנים! כי התוצאה נתקבלה: יצאו מים! וגם אם יוצא ע"י מטה - זה נס שאין כדוגמתו!! אבל כיון שזה לא היה כמו שהקב"ה אמר, התורה לא חסכה את שבטה ממשה רבנו. איפה היה דבר כזה מתפרסם בכל העמים, על מי שהוא החשוב ביניהם, כדי לפרסם דבר כזה, ולעשות ממנו הקלון הגדול ביותר?! 

ויש מה ללמוד, יש ללמוד מהדברים האלה: קודם כל, שתורתנו אמת ולא מכסה על אף אחד! 

לא כמו פה במדינתנו הקטנטונת, שה'נבחרים' שעומדים ברום הפסגה - כולם בחקירות! כולם עם 'תיקים', כולם עם הכל... ו'מכסים' אחד על השני... ואם רוצים לבחור מישהו צריך שיהיה לו הרבה 'תיקים' בשביל שהוא יבחר, למה? כי אז רודפים אחריו כי אומרים: 'שיש לו תיקים' 

אז הציבור אומר: 'יופי! אם יש לו תיקים - אז רודפים אחריו, ואם רודפים אחריו - אז בשבילנו אין לו תיקים...' ואז זה טוב מאוד, כי אין 'נבחר ציבור' נבחר – 'אלא אם כן יש לו קופה של שרצים על גבו!' יפה מאוד, מי שרוצה להיות 'ראש ממשלה' צריך 'קופה', קופה של שרצים... גם 'קופה' בצד מומלץ. אבל, התורה לא חוסכת, היא לא כותבת את זה ב"ידיעות" או ב"הארץ" ואח"כ מחליפה אישים ושוכחים... לא, ואין 'שבע שנים עבר' לא! לנצח נצחים, אלפי שנים, כל פעם קוראים בפרשת השבוע על משה רבנו מחדש את זה! והתורה לא מכסה על אף אחד! אף אחד. 

אז צריך לדעת: אנחנו אפילו במדרגות הגבוהות ביותר, אנשים גם, מדרגות א-לקיות אפילו, 'אנשים' וצריך לזכור: שאדם יכול לטעות, יכול להיכשל, יש דרך תשובה על הכל. אבל צריך לדעת דבר אחד: לא ליחס לאדם יותר ממה שהוא. ובפרט האדם שלא יכשל ביחוס עצמו יותר ממה שהוא. 

שתים אנחנו לומדים; חכמים אמרו לנו: "אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ" (אבות ב ד)

 יש אדם בטוח בעצמו: 'אני... אני אני 'אני ואפסי עוד..!'. אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם המוות, כי אפילו רגע לפני המוות יכול אדם לכפור בכל! ברגע אחד. כי יצר הרע לא מניח את האדם אפילו עד הרגע האחרון מנסה ומנסה - ומנסה ויש לזה דוגמאות רבות! (לא אפרט כאן...) אבל אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמְךָ. 

רבי 'יוחנן כהן גדול, שימש ארבעים שנה כהן גדול בכהונה גדולה, זה להיכנס לקודש הקודשים ולצאת חי! מי שנכנס לשם והרהר הרהור או מחשבה פסולה - מת על המקום! היו קושרים אותם; שאם הוא נכנס והוא מת, גוררים אותו החוצה, כי אי אפשר להיכנס לקודש הקודשים - רק כהן גדול ביום בכיפורים. והוא נכנס ארבעים פעם!! (לא היה עוד אחד כזה...) והוא היה מכפר על כל ישראל, ובסוף נהיה 'צדוקי' כפר בכל! הוא היה צריך להיות לפחות בן מאה עשרים בן מאה שלושים...! אתם מתארים לעצמכם? "אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ" היצר אורב לך בכך פינה - דע! 

בכל אופן צריך לדעת דבר נוסף: "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד" (משלי כח יד) אמר שלמה המלך ע"ה, אנחנו צריכים לדעת את אמיתת נצחו של האדם, אין אדם בעולם שזכה לשכר יותר גדול ממשה רבנו ע"ה! ואנחנו מבחינתנו איפה היה צריך להיות השכר שלו? בעולם הזה, להכנס לארץ ישראל ויראה את כל הטובות שהקב"ה הבטיח לעם ישראל, ולבנות את בית המקדש, וללמד עוד תורה לישראל! לא במדבר, כי אם במקום ישוב בארץ הקדושה ש: "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱ-לֹקֶיךָ בָּהּ" (דברים יא יב) ולשאוף את האויר הקדוש ששאפו אבותיו הקדושים; אברהם יצחק ויעקב, כך אנחנו היינו מבינים. 

והנה אנחנו רואים: מקרה עצוב! משה ואהרן ומרים - הרועים של עם ישראל, לא זכו לראות כל הטוב שהתאוו לזה, מתו בחוץ לארץ ולא ראו שכרם בעוה"ז. איך יתכן לעשות להם עוול כזה? לגדולי הדור האלה! כ: "מי שבונה בית וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ" (דברים כ ה) כמי ש"נָטַע כֶּרֶם... וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ" (דברים כ ו) ויאכל אֶת פִּרְיוֹ...?! והם שלשתם בנו את בית ישראל, ונטעו את כרם ה'! את עם ישראל, ולא זכו לחנוך ולא ליהנות מהפירות?! 

מפה אנחנו למדים: מה שאמרה התורה: "היום – לעשותם, ומחר - לקבל שכרם" (דברים ז יא, עירובין כב.) אין השכר משתלם בעולם הזה על המצוות, אלא "שְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה" (אבות ד ב) השכר הכי גדול על מצוה, זה שנותנים לך אפשרות לעשות עוד מצווה! והשכר משתלם ל'מחר', לחיי הנצח! כי בכל העולם הזה כולו אי אפשר לשלם שכר מצוה אחת! כי מצוה היא רוחנית נצחית, ושכר בעולם הזה הוא זמני בר חלוף, אז זה לא המטבע הנכונה לשם. 

אז רואים: שהם עבדו ורצו לפני הקב"ה כסוסים! והכניסו את כל עם ישראל לארץ הבחירה, ועשו כל מה שרק אפשר, ובסוף לא ראינו איזה פירות שהם קיבלו כאן? אלא מה, "היום לעשותם" בעולם הזה "ולמחר לקבל שכרם". 

דבר שלישי שאנחנו לומדים מן המעשה של משה רבנו וענשו: כשהאדם נפטר בארץ נוכריה, שלא יחשוב: 'שאבד סברו!' לזכור: שגם משה רבנו ע"ה נשאר בחוץ לארץ. זאת אומרת נכון שיש ענין גדול להגיע לארץ הקודש, ומעלה גדולה לחיות כאן, וגם רצוי מאוד שאדם יקבר כאן, אבל כיון שחיינו חיי נצח, ולא חיים פה עלי אדמות, אל יתייאש מי שלא זכה לדור כאן ולהיקבר בארץ ישראל, שהרי גם משה רבנו נמצא בחוץ לארץ. 

דבר רביעי: שכתוב בתורה: "כִּי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם הוּא אֱ-לֹקֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד" (דברים י יז) אמרו חכמים: "איזה שֹׁחַד אפשר לתת לקב"ה?" מה, תתן לו כסף? "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה'" (חגי ב ח) במה אתה יכול לשחד את הקב"ה? 

'אם יבוא אחד ויאמר לקב"ה: 'בעבור X עבירות - קח Y מצוות ונתקזז...' 

- אי אפשר לשחד את הקב"ה; 'שְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה, וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה!' אי אפשר לבוא ולשלם אפילו על עבירה אחת, אפילו אלף מצוות: 'סגור את התיק', אין דבר כזה! רק תשובה מוחקת. אם אדם לא מחק בדרך תשובה כמו שהקב"ה התווה, לא יועיל לו שום דבר! העוון נשאר ונשמר... אז לכן רואים את זה מאצל משה רבנו, לא לסמוך ע"ז שאנחנו עושים מעשים טובים, וצדקות ומעשי צדיקים, כי זה לא מציל מן העונש על העבירות למי שלא שב מדרכו הרעה. ואנחנו רואים: שהקב"ה לא וותרן, מתי הוא מוכן לוותר? אם אדם שב בתשובה! אבל אם הוא לא שב, הקב"ה גובה בסוף את מה שמגיע לו. 

דבר חמישי, ואחרון: מי שמגיע אליו עונש מן השמים על חטאים והפשעים שלו, והקב"ה מיסרו ביסורים גדולים ועונשים מרים ח"ו אל יאמר: 'נואש!' אל יאמר: "אָבַד נִצְחִי וְתוֹחַלְתִּי מֵה'" (איכה ג יח) לא יפול ברוחו מפני זה, וידע: כי כמו שאין הוא יתברך ותרן, כמו שהוא יודע שהקב"ה לא וותרן, אבל בגלל ש:'גדולה מידה טובה ממידת פורענות!' לא יקפח הקב"ה את שכרו הטוב, ואחרי אשר יקבל את עונשו על עונותיו, יגיע לו הגמול הטוב גם בעוה"ז בעד צדקותיו וחסדיו. 

זה מה שאמרו חז"ל במשנה: "וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת" (אבות א ז) בשני צדדים; אַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת, אם בא עליך פורענות אַל תִּתְיָאֵשׁ! זה לא אומר שהיא תישאר פורענות 'עד הסוף' והכל יכול להתהפך לטובה! "ישועת ה' כהרף עין!" אבל גם אַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת, כי אתה עובר עבירות בלי סוף, 

ואתה אומר: 'פורענות לא תבוא עלי...' 

אַל תִּתְיָאֵשׁ כבר מזה שהיא לא תבוא, אפשר שתבוא בסוף... אז צריך לשתי פנים: צריך להיזהר ולדעת ולקחת בחשבון וגם לזכור: שאם אדם חלילה באו עליו פורענויות - הטובות שלו לא נשכחו. ראינו: שמשה נענש בעונש המיתה - אבל שכרו לא קופח בעולם הבא! 

('יסורי הדעת'). 

אם כן למדנו פה פרק חשוב ביותר! שבא ללמד אותנו מאמיתת תורתנו הקדושה ומגדולי ישראל, שהתורה לא חוסכת את שבטה מאף אחד. אבל לצערנו הרב, אנחנו נמצאים בדור של קטנים לא גדולים, והמבחר הוא קטן מאוד, ומביש, כי ככל שמתרחקים מן התורה, וככל שלא לומדים אותה, ולומדים את תרבות הגויים, נדמים להם, ואז ממילא כמו שיש אצלם דברים כאלה - גם אצלנו מאמצים אותם. 

אבל אם היו אנשים לומדים, ומלמדים את האמת ע"פ התורה והמידות התרומיות שהתורה מלמדת אותנו: כיצד להתנהג בחיי היום יום, והחברה היתה מפנימה אותם והולכת בדרכים האלה, ומוקיעה את מי שלא הולך בהם - היינו החברה הכי טובה שיש בעולם! עד לפני דורות לא רבים, הכירו ביהודים את המעלות האלה בבירור, היום זה כבר הטשטש לגמרי, והישראלים גם 'דואגים' לזה. 

הישראלים הכי פחות רצויים כתיירים בכל העולם! גונבים, עושים קומבינות, עושים כל מיני פטנטים... שהגוי אפילו לא חלם, לא שהגויים 'ישרים וצדיקים...' אבל קומבינות כמו של היהודים הישראלים - ואי ואי ואי... לא רגילים לדבר כזה, העולם נדהם ונפעם כל פעם מה'פטנטים' שהחבר'ה שלנו עושים...

 פעם סיפר הרב לסרי סיפור: שהיה איזה פלסטיני עם איזה ישראלי, שניהם היו כאלה 'פלאחים', יודעים לפלח... אתם מכירים את המושג הזה לפלח? לא 'גונבים' ח"ו! מפלחים... אז היה איזה סעודה של עשירים שהם אכלו עם כפיות ומזלגות מזהב! 

אז הפלסטיני אומר לישראלי: 'תשמע, תשמע, אני אומר לך, אני אומר לך: שאני ניגש שולחן עכשיו ליד כל העשירים שאוכלים עם הכלי זהב, ואני מצליח להרים משמה מזלג מזהב - בלי שאף אחד ירגיש ואני שם אותו בכיס פה ואף אחד לא ידע!' 

הישראלי אמר לו: 'אם אתה מצליח לעשות כזה דבר, אני, ניגש לשולחן לעיניהם מרים את המזלג מזהב, שם אותו בכיס אומר להם: 'בי – בי!' ואף אחד לא אומר לי מילה! מה אתה אומר ע"ז?' 

אמר לו: 'אני לא מאמין!' 

אמר לו: 'ואני גם לך לא מאמין, בא נראה...!' 

הפלסטיני ניגש ככה עשה איזה תרגיל - הופ. הצליח להוציא את המזלג אף אחד לא הרגיש שם אותו בכיס. 

מחייך לישראלי ואומר לו: 'נו!' 

הישראלי עושה לו: 'שוואייה...' ניגש לשולחן מרים מזלג מזהב שם בכיס והולך לכיון הפתח, 

אנשים קמים מהכיסאות: 'הלו! מה אתה עושה? מה אתה חושב שאתה עושה פה?' 

אומר להם: 'אל תדאגו! המזלג שאצלי בכיס - הוא כבר אצלו בכיס...' 

והלך, עשה לפלסטיני: 'ביי...' הלכו לפלסטיני הוציאו לו המזלג נתנו לו כאפות' ושלחו אותו ל'עזה'... והישראלי הלך עם המזלג הביתה, קומבינות של ישראלים. יש עוד כמה דוגמאות - אבל זה לא להערב. זה ב'תיאטרון הקאמרי' ב-26 לחודש, אני אהיה שמה אז יהיה מתאים... 

כן יהודים יקרים!

(חלק השאלות ותשובות....)

....