נתניה - נתניה - חילול השם ועונשו
ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח.
הערב יהיה לזרע קיימא משה בן גנט ואיילה בת ארגיטו. חזרה בתשובה ויראת שמים להדסה בת ארגיטו. חזרה בתשובה ויראת שמים לבת-אל בת גנט. ולעילוי נשמת הורי וחמי, מנוחתם עדן.
איזו היא העבירה החמורה ביותר?
הגמרא ביומא פ"ו: שאל רבי מתיה בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי: שמעת ארבעה חילוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר שלושה הן ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר על מצות עשה ושב. אינו זז משם עד שמוחלין לו. שנאמר: "שובו בנים שובבים ארפה משובתכם". וזה מיד.
אומר רש"י: יש עבירה שמכפרת בתשובה לבדה. זאת אומרת, אם אדם עבר על מצות עשה, אחת ממצוות עשה, נגיד הוא אכל ולא בירך ברכת המזון. ברכת המזון היא מצות עשה מן התורה. "ואכלת ושבעת וברכת. הוא עבר על מצות עשה. או שלא הניח תפילין או שלא התעטף בטלית. עבר על אחת מהמצוות של עשה, אם הוא עושה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו.
ולומדים את זה מהפסוק בירמיה ג': "שובו בנים שובבים ארפה משובתיכם". איך שאתם שבים, מיד ארפה משובתיכם. אז לומדים שיש עבירות שמתכפר עליהן מיד.
אבל אם הוא עבר אל מצות "לא תעשה", ועשה תשובה. תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר. שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם". למדת שיש עבירה שצריכה את יום הכיפורים. מצוות לא תעשה שבתורה אוסרת שאדם יעשה, אם אדם עובר על מצוה כזאת, זה יותר חמור מאם הוא עבר על עשה. לכן, לא מתכפרת לו מיד עם התשובה. גם אם הוא עושה תשובה, לא מתכפר לו מיד. צריך להמתין עד שיגיע היום הכיפורים, וביום הכיפורים סגולתו לכפר על עבירות לא תעשה שאדם עשה עליהן תשובה. "כי ביום הזה יכפר עליהם", דווקא ביום הזה יכפר עליכם. לפני כן לא יכול לכפר. גם אם תעשה תשובה. אז צריך להמתין, אתה עושה תשובה וממתין עד שיום הכיפורים יכפר.
עבר על עבירות שיש בהם דין של כרת או עונש של מיתת בית דין. לדוגמה: עריות, איסור נידה, חילול שבת, דברים מהסוג שהם דינם כריתות ומיתות בית דין. ואדם עשה תשובה, מתחרט על העבר, מקבל לעתיד לא לעשות, מתוודה וידוי. מה יהיה דינו? תשובה ויום הכיפורים תולין וייסורין ממרקין.
הוא יעשה תשובה, יעבור יום הכיפורים, זה עדיין, עדיין לא כיפר לא לגמרי. עדיין לא. ויכול להיות שיצטרך לעבור כמה ימי כיפורים ועדיין לא יתכפר לו. רק שיבואו עליו ייסורים והייסורים ימרקו את העוונות שהוא פגם בגופו ובנפשו, הם ישלימו את הכפרה. כמו שכתוב בתהילים: "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם".
זאת אומרת, הקב"ה יפקוד עליו, על אותו אדם שעבר על איסורים כאלה, בשבט על הפשעים ויבואו עליו נגעים, מחלות, בגלל העוונות. אומר רש"י: למדת שיש עבירה שצריכים ייסורים. לא מספיק תשובה, לא מספיק יום הכיפורים, צריך גם וגם. וגם ייסורים צריך.
ויש מי שיש חילול ה' בידו. אומר רש"י: מה זה חילול ה'? שחוטא ומחטיא אחרים. אדם שחוטא ומחטיא אחרים, זה חילול ה'. אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביום הכיפורים לכפר ולא בייסורין למרק. אלא כולם תולין ומיתה ממרקת.
זאת אומרת, אדם שחטא והחטיא את הרבים, חילל שם שמים, אז גם אם הוא יעשה תשובה, גם אם יעבור ימי כיפורים, גם אם כל ימיו אפילו יתייסר בייסורים, עדיין הוא לא ממורק מן העוונות ורק המיתה, כשהוא ימות, היא תמרק לו את כל העוונות.
מאיפה לומדים? מהפסוק בישעיה כ"ב: "ונגלה באוזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמתון". זאת אומרת ה' אומר: נגלה באוזניי המעשים של חילול ה' שעשיתם, אז אני ה' צבאות נשבע לכם אם יכופר עוון הזה לכם עד תמתון.
עכשיו הגמרא רוצה ללמוד היכי דמאי חילול ה'. תן לי ציור מה זה נקרא חילול ה'? חילול ה' שעליו נאמר שלא יתכפר רק במיתה. אמר רב: כגון אני. אם אקח בשר מהטבח ולא אשלם מיד. זאת אומרת, רב אמר אם אני לוקח בשר מהאטליז ואני לא משלם מיד, מה רואים כולם? שהרב לקח פה בשר ולא שילם.
פירש רש"י: שאני מאחר לפרוע, לא משנה מיד, מאחר לפרוע, הוא אומר שאני גזלן. ללמד ממני להיות מזלזל בגזל. זה הופך אותו להיות חוטא בגלל המעשה שלי. מה המעשה שלי לימד אותי? אם הרב לא משלם מיד ומאחר לפרוע את החוב, אז הוא כבר דן אותי כמו גזלן. ואז הוא אומר אם הרב מותר לו ככה, אז גם אני מותר לי ככה, ואז הוא מזלזל בגזל. נמצא שהרב חוטא ומחטיא.
דוגמה נוספת: רבי יוחנן אמר: כגון אני. אם אלך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין , מספיק שיראו אותי שאני הולך ארבע אמות, שני מטר, בלי תורה, לא מדבר, לא מדבר דברי תורה, מלמל דברי תורה, אם יראו אותי ככה עובר סתם ככה ולא מדבר, ידונו: "אה, הנה, אפשר להתבטל מלמוד תורה". הרי מה כתוב? "ובלכתך בדרך". גם שאתה הולך בדרך, צריך לעסוק בתורה. ויראו אותי אני תלמיד חכם כזה מפורסם, רבי יוחנן, מי שחיבר לנו את התלמוד הירושלמי, ויראו אותו הולך בלי להגיד דברי תורה, בלי לומר דברי, בלי להרהר בדברי תורה, כאילו שרואים שהוא... אז יגידו חילול ה'. או אין לו תפילין בראש. שהוא הולך בדרך. פעם היו הולכים עם תפילין כל היום. אם יראו אותו בלי תפילין, אז מה יקרה? יגידו שהנה אפשר לזלזל במצוות, לא חייבים לקיים.
פירש רש"י: ואין הכל יודעים שנחלשתי בגרסתי. ולמדים ממני להבטל מתלמוד תורה. כי הטיפשים לא צריכים הרבה, הם מחפשים איזה דופי באיזה רב, באיזה דתי, בשביל להגיד: "הנה, אתה רואה? הנה הדתיים, אתה רואה? הנה הדתית, אז יכול לעשות אותו דבר, עזוב אותי! הכל חארטה!". אז זאת אומרת, אדם צריך ליזהר מאוד שלא לתת לאנשים מקום ללעז. כמובן גם אם לא תיתן מקום הם ימצאו. כי מי שרוצה למצוא, תמיד ימצא איזה משהו שיכול לטעון שזה כך וכך. אבל צריך להשתדל האדם להיות נקי מאלוקים ומאדם.
עכשיו, שימו לב, שתי הדוגמאות שאמרנו זה ששני גדולי התורה האלה אמרו דברים שלא היו. שלא היו. רב אומר: "כגון אני. אם, אם, אקח בשר ולא אשלח לאלתר, מיד, אז מה יקרה? ילמדו ממני לגזול". רבי יוחנן אומר: "אם אני אלך בלי תורה, ארבע אמות ובלי תפילין, אז ילמדו ממני להבטל מן התורה." אם.
וזה דבר נורא מאוד! וזה נקרא שמה? שזה חילול ה'? וזה לא יועיל! לא יועיל לא תשובה, בשביל כפרה, לא יועיל תשובה, לא יועיל ימי כיפורים, לא יועילו ייסורים, עד שימות! עד שימות. רק אז תהיה כפרה. כמובן שהוא עשה תשובה, כל הזמן. והיו ימי הכיפורים הוא קיבל ייסורים והכל, אבל צריך לדעת שהכפרה תהיה רק במיתה.
עכשיו תקשיבו טוב, טוב עד כמה זה חמור מורא ולא יאומן! אם יבואו בפנינו שני יהודים, אחד עבריין מועד, יש בידו עבירות של עבודה זרה ממש, הוא עובד עבודה זרה. יש לו עבירות של עריות. ה' ירחם! מכל הסוגים. הוא גם רוצח, שופך דמים. עבריין מועד . אין עבירה שהוא לא עבר. אין מצוה שהוא קיים. עבריין, עבריין, עבריין! אבל חילול ה' אין בידו. למה חילול ה' אין בידו? מה אם הוא עושה את כל העבירות האלה זה לא חילול ה'?
מה אמר רש"י? "חוטא ומחטיא את הרבים". זאת אומרת, שלמדו ממנו לעשות עבירות אבל מעבריין זה יש מישהו שילמד משהו? אף אחד לא רוצה להתקרב אליו, אף אחד לא יכול הצדיק את מעשיו ולומר: "אתה יודע למה אני כזה? בגלל שגם הוא כזה". מה אם יש אחד היטלר, אתה אומר בגלל שהיטלר כזה אז גם אני היטלר. יכול להיות דבר כזה? אין דבר כזה! זאת אומרת, הוא לא היה לו עוון של חילול ה'. איש לא ציפה ממנו ואיש לא הושפע ממנו. להפך, הכל מסתייגים ממנו ומתבדלים ממנו.
וקרה שהוא החליט לחזור בתשובה. החליט לחזור בתשובה. יש לו אין ספור חטאים. יש לו פשעים. והוא רוצה לחזור בתשובה. יפה מאוד. עכשיו, בא אלינו עוד יהודי. היהודי השני הוא רב גדול, רב מפורסם, יש לו קהל גדול, מכירים אותו בכל העולם, זקן, נשוא פנים. אין מצוה שהוא לא קיים, ואין עבירה אחת שהוא עבר. רק עון אחד. יש לו רק עון אחד. כגון מה? כגון הדוגמאות שהבאנו מרב ורבי יוחנן. זהו. זאת אומרת, הוא עבר על חילול ה'. והוא רוצה לחזור בתשובה על זה. מישהו אמר לו: "בגללך אני מבטל תורה, ראיתי אותך שאתה הולך ארבע אמות בלי תורה. בגללך אני התחלתי לגזול כי ראיתי שאתה לא משלם בזמן. ואתה מאחר עם הזה. אז אני החלטת לגזול ואני בגלל כזה...". הוא רוצה עכשיו לעשות תשובה.
איזה תשובה יקבלו בשמים ראשונה? העבריין המועד הוא עשה תשובה? עשה. עברו ימי הכיפורים? עברו. קיבל ייסורים? קיבל. זהו! אם הוא עשה תשובה, עברו ימי הכיפורים וקיבל את סך הייסורים שמגיע לו על כל העוונות, מתכפר לו. מתכפר לו.
אבל השני, הרב הגדול, לא יתכפר לו. עם התשובה, עם ימי הכיפורים, עם הייסורים, עד שימות! זאת אומרת, תשובתו של עבריין תתקבל לפני תשובתו של הרב הגדול שלא חטא מעולם וקיים את כל המצוות, רק יש לו עבירה אחת, אחת, של חילול ה'. ובמיתה יתכפר לו.
מה יש במיתה שזה מתכפר? רבי איצל'ה בלאזר, זצ"ל, אמר: שהכפרה היא בייסורים של המוות הנוראים שהם נוראים יותר מכל הייסורים שבעולם. חושבים שמוות זה כהרף עין. אדם היה לו תאונה? מת, לא הרגיש, אפילו לא הספיק לחשוב, לא כלום, מת.זהו, נגמר. איזה ייסורים? הוא לא מרגיש כלום, הוא כבר מת. לא, לא, לא, לא! ייסורי המוות זה לא דבר כל כך פשוט כמו שחושבים. יש אנשים חושבים "אה, ברוך ה', לפחות הוא נפטר במיטה, לא הרגיש כלום, לא היה בבית חולים, הלך לישון לא קם, זהו, איזה כייף לו"...מיתת נשיקת קוראים לזה. זה לא מיתת נשיקה, אבל לא משנה, קוראם לזה מיתת נשיקה, יופי, לפחות בלי ייסורים. הלו! הלו! ייסורי מוות זה איום ונורא. יש שבע דינים בקבר. יש יסורים שלפני, יש חיבוט הקבר...סיפור שלם. צריך ללמוד את זה. מובא בזוהר הקדוש. עשינו על זה דרשות. אבל לא הזמן. בקיצור, המוות רק יכפר למי שחילל את ה', אפילו פעם אחת!
עכשיו בואו נבין מה כל כך חמור בחילו ה' כמו שאמרנו שהוא הלך ארבע אמות בלי דברי תורה ולמדו ממנו להתבטל, מה כל כך עון חמור? מה זה יותר גרוע מרצח? מה זה יותר גרוע מעריות? זה יותר גרוע ממה? מ? מה?
אתם יודעים מה קרה פה? תשמעו:
כל העולם כולו נברא עבור כבוד שמים. שבראנו לכבודו. זאת אומרת שאנחנו נכיר שיש בורא שברא את כל העולמות כולם ושם אותנו בזה העולם, כדי להטיב לנו באחריתנו לעולם של נצח. אז אנחנו צריכים להכיר את כבודו של הקב"ה שהוא מלא עולם ושהוא מנהיג את כל הברואים והוא משגיח עליהם והוא דואג לחסרונם בכל מכל כל. כל מי שפוגע בכבוד שמים, דהיינו, שמראה כאילו אין פה מנהיג לבירה, אין פה בעל הבית. כאילו אני יכול לעשות מה שאני רוצה, כאילו אין לי אדון. לא משנה באיזה פעולה שתעשה ולו הקטנה ביותר שממנה יבינו וילמדו ממך כזה דבר, אדם שעובד עבירה שיש בה חילול ה' הוא פוגם ביסודי יסודות, בתשתית של הבריאה, בתכלית של היצירה. והוא מאבד בעצם זה את זכותו לחיות.
אני אתן לכם דוגמה לא נכונה, לא מתאימה, אבל בגלל האווירה של עכשיו בכוונה אני אביא את הדוגמה. זו דוגמה לא נכונה אני אומר במפורש! היא לא נכונה, אבל אני אביא אותה:
אתה יכול להיות חייל מצטיין, אתה יכול לקבל אותות איתור, צל"שים, אתה יכול הכל! הכל! אבל אם פעם אחת במדינת ישראל אתה תירה במחבל בשביל לנטרל אותו, יקראו לו "אלאור אזריה" ואתה תכנס לכלא ותהיה הקורבן. למה? כי צה"ל הוא "נקי כפיים". רק מתי שהוא רוצה. רק מתי שהוא רוצה. מערכת המשפט בישראל אין כמותה. אבל אם שופט תפסו אותו על עבירה לא יפה של צניעות עושים איתו עסקת טיעון. בלי אשמה, בלי אשמה, נקי יהיה לביתו. ויתנו לו עבודות שירות וקנס 2,500 שקלים. אבל באה בסוף שופטת והפכה את הדברים ואמרה: "לא! יהיה פה הרשעה!". נו, משיהו בסוף התעשת. אבל במדינה הזאת יש שווים, כולם שווים, יש שווים יותר ויש שווים פחות. אתם בדר"כ מהפחות. אלה ששווים יותר לא רואים אותם בהרצאות.
אז והכך, זו לא דוגמה טובה, אבל הוא פגע, כאילו הוא פגע בטוהר הנשק. נו, אז אם את זה הם מבינים, אז הם צריכים להבין מה אמרתי. שיש אלוקים אמת שברא אותך ואתה חב לו את חייך וכל רגע הוא מאכיל ומשקה אותך ודואג לך לחיותך והכל, איך אתה יכול לקום ולעבור על דבר מדבריו ועוד לגרום לאנשים לחטוא? אתה פוגע ביסוד הקיום שלך. כאילו מה? אתה מנתק את עצמך ממי שנותן לך הכל בכל רגע נתון. הרי אם הוא יסתום לך את האף עכשיו דקה, רק דקה, הוא יחליט את היודע מה? דקה אני לא נותן לך לנשום. אתה מת. אין רגע שאתה לא מחובר אליו שהוא מטיב לך. ואם אתה מחליט רגע, עכשיו לא, אני עושה משהו וגם אם ילמדו ממני א', ב', ג', ד', מה אני יכול לעשות? אין לי כח בשביל זה. אהה, חילול ה' זה חמור ביותר!
רבי יוחנן ורב חרדו מאוד! מסתכלים עלינו!הם יודעים, מסתכלים עלינו. ואדם הוא מועד לעולם. אדם מועד למעוד. והנה היום אנחנו רואים "הדתיים האלה", "הדתי הזה". היום לא צריך אפילו להגיד "הדתי, הדתיים האלה", הדתיים עושים את זה באמת.
אני אספר לכם סיפור, אומר הרב גלינסקי, זכרונו לחיי עולם הבא: בשעתו הייתי חוזר מישיבת חדרה ברכבת בשעה קבועה. עולה באותו אוטובוס לבני ברק והנהג הכיר אותי. בחור נחמד. ופעם הוא קרא לי בקול שהחריד את כל האוטובוס. "הרב גלינסקי, בוא תראה את הרבנים שלך!". איזה רבנים? אה! הנהג תפס ילד מבוהל בן 11, חובש כיפה שעשה מעשה שלא יעשה , עלה בדלת האחורית והתחמק מתשלום. אז הוא צועק "בוא תראה את הרבנים שלך". הנה תפסתי אותו הוא עלה מאחורה בלי לשלם". אמרתי לו: "אני שולח אלייך את כל תלמידי הישיבות מבני ברק". אז הוא שואל אותי: "למה?". הוא אמר לו: "תשמע, שמה לומדים בבני ברק הרבה שנים בשביל לקבל תואר "רב", ואתה פה מחלק תארים כל כך מהר. חבל שילמדו שנים, נשלח אותך, תהפוך אותם רבנים. אם ילד בן 11 אתה יכול להגיד זה הרבנים שלך? אז אני אשלח אלייך את כל הילדים." כל האוטובוס צחק.
אבל לאמתו של דבר, היה פה חילול ה'. היה פה חילול השם! אבל אתם יודעים היום כולם רבנים. גם תבן גם מספוא רב. כולם רב. גם מישהו תבן וגם מספוא רב, גם הוא רב. "גוי גדול עצום ורב". אפילו אם הוא גוי עושה מעשים שלא יעשו קוראים לו "רב".
אבל בואו נראה, יש סתירה במאמרי חכמים זכרונם לברכה, במסכת יומא ט'. שם נאמר שהחורבן בא בעיתה של שנאת חינם. כולם יודעים על מה חרב הבית? שנאת חינם. זה ביומא ט'. במסכת שבת קי"ט אמרו: "לא חרבה ירושלים אלא, בשביל שביזו בה תלמידי חכמים". אז איך זה מסתדר? מצד אחד כתוב שנאת חינם, מצד שני משום שעמי ארצות הם ביזו תלמידי חכמים. יבוא הכתוב השלישי ויכריע בינהם. הגמרא במסכת פסחים מ"ט אומרת:
שגדולה שנאה ששונאים עמי הארץ את תלמידי חכמים יותר משנאה ששונאים אומות העולם את ישראל. עד שאומרים: "מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנהו נשיכת חמור". שחמור שובר את העצמות בנשיכתו. ככה שונאים עמי הארץ את התלמדי חכמים יותר ממה שהגוים שונאים.
עכשיו הכל מובן. עמי הארץ שנאו את תלמידי חכמים והביאו בכך את החורבן. אבל הייתה זו שנאת חינם. כי תלמידי חכמים אמיתיים מרבים שלום בעולם ומקדשים שם שמים והליכותיהם. ואלה שאתה רואה שהם מעוררים שנאה בהתנהגותם, אינם תלמידי חכמים באמת. בודאי שמי שעובר עבירת הוא לא תלמיד חכם אמיתי. תלמיד חכם אמיתי לא עובר עבירות. מקדש שם שמים במעשיו. רואים את הליכותיו, מעורר את הציבור להתקרב לבורא. אבל אלה שבאמת גורמים לשנאה, אלה לא תלמידי חכמים אמיתיים. אפילו שיש להם שם מפורסם וידועים וכו'. הנה, מעשיהם יעידו. סופם מעיד על ראשיתם
אבל זה לא משנה. למה? כי חילול ה' לא נמדד אלא בעיני הזולת. יוצא מזה חילול ה' גדול. וזה ראיה מפוסק שהגמרא מביאה ביחזקאל ל"ו. כתוב שם: "בית ישראל ישובים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם. ואפיץ אותם בגוים ויזרעו בארצות. בגלל זה שעשו עוונות גדולים, הקב"ה פיזר אותם בין הגוים. "ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאהו". אתם שומעים מה חילול ה'? חילול ה' זה שאומרים "עם ה' אלו". "אלה דתיים, אלה העם הנבחר, עם סגולה, תראה, תראה, הקב"ה זרק אותם מהר את שלהם. תסתכל, תסתכל"... עם ה'.
אבל מה? מדובר פה בעבריינים שעשו עוונות, שהם ראויים לגלות. כן, זה לא משנה, אבל מה אומות עולם אומרים? "אלה עם ה', אתה רואה אלה עם ה'". חילול ה', חילול ה'. כתוב בפרוש בפסוק: "ויחללו את שם קדשי", למה? "באמור להם", מי אומר לה? הגויים. "עם ה' אלה ומארצו יצאהו". זאת אומרת, איך נמדד חילול ה'? בעיני הרואים.
זאת אומרת, אם הגוים רואים יהודים בקלקולם, הם תולים את הקלקול ביהדותם. ואז זה חוזר חלילה כלפי שמים. כך מסתכלים גוים על יהודים וכך מסתכלים חילונים על דתיים, וכך מסתכלים דתיים על בניתורה אמיתיים. זה חילול ה'.
עכשיו נראה עוד דוגמה: יש הלכה: "בצדק תשפוט עמתך". זאת אומרת, "הוה דן את חברך לכף זכות". מדובר לחברך למצוות. אתה צריך לדון אותו לכף זכות. וזה מצוות עשה מדאורייתא, מהתורה. וכמובן שיש בזה דינים.
ביו הדינים כותב הרמב"ם בפירוש המשניות פרק א', משנה ו' וגם רבנו יונה ב"שערי תשובה", שער ג', אות רי"ח: אם מדובר באדם נודע שהוא צדיק מפורסם ובפעולות הטובות שלו, אז גם אם נראה שעשה מעשה שכל ענייניו מורים שהם פעולה רעה. ואין אדם יכול להכריעו לטוב, את המעשה שהוא עשה, אלה בדוחק גדול ובאפשרות רחוקה, ההלכה אומרת: יש להידחק ולהכריעו לטובה ואסור לחשוד אותו! ועל זה אמרו בשבת צ"ז: "החושד בכשרים לוקה בגופו". העונש שלו שהוא ילקה בגופו. בגלל שהוא חושד בכשרים. והוא עובר על מצות עשה מדאורייתא. איזה מצוה? "בצדק תשפוט עמתך".
אז במי מדובר? מדובר באדם נודע שהוא צדיק מפורסם ובפעולות הטובות שלו. גם אם תראה מעשה, ראית, ראית בעיניים, ראית מעשה, שאי אפשר, אי אפשר להכריע שהמעשה לטוב, רק אם תרצה לדחוק את עצמך בדוחק גדול, באפשרות רחוקה להגיד שייתכן וייתכן ויתכן שהיה פה כך וכך, כאילו לימוד זכות של אחוז אחד, חייב אתה לדון אותו כך. ואם לא תדון אותו כך ותמהר להגיד עליו דברים שלא כהגון, אתה חוטא, עובר עבירה איסור דאורייתא ואתה תלקה בגוף שלך. כי החודש בכשרים לוקה בגופו.
עכשיו שלמדנו שאין עבירה נוראה כמו חילול ה', ולמדנו מה אמר רבי יוחנן ומה אמר רב, אז עכשיו בואו תחשבו איתי ביחד. רבי יוחנן למד ולמד, ולמד, ולמד, ולמד בלי הספקה. הוא אמר רק אם יקרא מקרה שאני אלך ארבע אמות, שני מטר במשך כל החיים בלי תורה, ילמדו ממני להבטל מן התורה.
אבל לפעמים בן אדם חייב להפסיק, להפסיק, חייב להפסיק. להחליף כח. החזון איש זצ"ל פעם התייגע כל כך, כל כך להבין את דברי התוספות, אזלו כוחותיו. זהו, מותש לגמרי, מיצה את כל כוחו. ואז באותו רגע שהוא הולך להתמוטט, דפק על השולחן, "ממשיכים!". אומר לחברותה שלו. "ממשיכים". אבל זה עלה לו בקריסה. הוא קרס. והרופאים פסקו לו שאסור לו ללמוד שנה וחצי. אם לא, הוא ימות. ובאותו הזמן, הוא הפסיק ללמוד בעיון והוא למד תנ"ך. כי בלי ללמוד אי אפשר לחיות. אבל לא לעיין. כי המאמץ המוחי שהוא היה משקיע, הביא אותו לקריסה גמורה.
זאת אומרת, שרואים מפה שפעמים מוכרח, מוכרח אדם להפסיק. מוכרח! מה לעשות, אנחנו בני אדם, יש גוף. מוכרח. ורבי יוחנן נגיד היה נאלץ להפסיק, כמה? למשך שתי מטר, רק שתי מטר, להפסיק שתי מטר. כמה זה שתי מטר? שנייה, שתי שניות. כמה הולכים שתי מטר? שתי שניות. אז הוא הפסיק כל החיים שתי שניות. מישהו ראה אותו באותו רגע ואמר: "אהה! אם רבי יוחנן מתבטל אז גם אני מותר לי. כמה? לא שתי שניות, כל החיים! ריאתם דבר כזה? וזה נקרא חילול ה'.
שמעתם? למדו ממנו להתבטל. לא יאומן! אבל אולי, אולי כלו כוחותיו. למה אתה לא מלמד זכות? אולי כלו כוחותיו. זה בן אדם. אולי הוא מעיין עכשיו בסוגיה במחשבה, הוא לא ממלמל, אבל הוא חושב בלימוד. ויש מצווה "בצדק תשפוט עמתך". ואם לא תלמד זכות על רבי יוחנן אז על מי תלמד? על מי תלמד? או אם הוא ראה אותו בלי תפילין. בי תפילין זה קצת יותר מסובך. בלי תפילין בכלל, בלי תפילין. אבל בירושלמי כתוב בברכות פרק ב', הלכה ג': רבי יוחנן סבל מהקור ולא היה יכול להניח תפילין של ראש בימות החורף. הוא היה מניח תפילין של יד של ראש לא יכול להניח בגלל הקור. אז למה לא דנים אותו לכף זכות? הרי רואים שיש לו תפילין ביד. ואם אין לו בראש? אז ודאי שיש איזה סיבה. למה לא דנים אותו לכף זכות? למה יהיה חילול ה'? למה ילמדו ממנו דברים לא טובים? למה?
אבל גם אם האדם הזה שלא לימד עליו זכות, על רבי יוחנן, אם היה מקרה כזה, אם היה דבר כזה, האדם הזה עבר על מצות עשה מדאורייתא? אבל אתה, רבי יוחנן, צריך לא לתת לו אילן לטעות. אל תתן לו אילן לטעות. תדאג מאוד שלא יבואו חלילה ללמוד ממך דברים לא טובים. וכשנחלש רבי יוחנן מתלמודו אתם יודעים מה קרה? הוא סגר את הדלת שלא יראו אותו. מהפחד שלא ילמדו ממנו להגיד: "הנה, אפשר לא ללמוד". כי הוא ידע מה זה חילול ה'.
אם יש לדוגמה אחד לומד בישיבה והוא מדבר באמצע הסדר, לא ממה שהוא לומד מהלימוד, הוא מדבר. מה אתם אומרים צריך לדון אותו לכף זכות או לא?
(התקבלה תשובה מהקהל)
תשובה יפה! חייבים לדון אותו לכף זכות. למה? כתוב "בצדק תשפוט עמיתך". מי זה "עמיתך"? עם שאיתך בתורה. או שתגיד שהוא נחלש אולי מתלמודו כרבי יוחנן או תגיד לפחות כמו החזון איש. והרי יש מצווה "ונשמרתם מאוד לנפשתיכם". אדם לא יסכן את חייו. ואולי הוא צריך להתאוורר קצת.
הגאון מוילנא אומר: אחד מהקניינים שכתוב שבהם נקנת התורה זה מיעוט שיחה. אז מה אני שומע "מיעוט שיחה"? שחייבים מידי פעם לשוחח גם. אבל צריך למעט בשיחה. אבל נשאלת השאלה: בסדר, בסדר, צריך לשוחח מידי פעם, אבל למה בהיכל הקודש בבית המדרש? הרי ילמדו ממך להתבטל! למה אתה עושה את זה פה? אתה צריך להתאוורר? תקום תתאוורר. אתה צריך לשוחח? צא החוצה ולא פה. פה יבינו שאפשר לשחוח על דבר, על הא ועל דא באמצע לימוד. על זה נאמר: "וקרעים תלביש נומה". תורתו נעשית קרעים, קרעים. ומישהו ילמד ממך שמותר לפטפט ויהיה חילול ה'.
אז למשנו פה דבר קשה ביותר. מה זה חילול ה' וכמה צריך להיזהר.
עוד נקודה אחת:
כתוב לא תלך רכיל בעמך, לא תעמוד על דם רעך אני ה'". פסוק בויקרא י"ט ט"ז. מה הקשר בין שני החלקים? "לא תלך רכיל בעמך", אתם יודעים מה זה "לא תלך רכיל בעמך? לשון הרע. בן אדם כמו רוכל, רוכל הולך ממקום למקום מציג את מרכולתו. בא לפה מציע את המרכולת, הולך לקום אחר, מצע את המרכולת. "לא תלך רכיל בעמך", זה אחד הולך במקום פלוני, שומע דברים לוקח את הדברים מעביר לפלוני. כמו רוכל. התורה אוסרת את זה. אפילו אם אתה אומר אמת. אם אתה מתכוון רק להעביר את הדברים ללא תועלת. אפילו לא מתכוון לרעה, לא תועלת! רק כמו אכיל. ממקום למקום.
כתוב מיד: "לא תעמוד על דם רעך". אתה שופך דמים! רבי ירוחם ממיר, זצ"ל, היה אומר: שאתה עובר ליד בני חבורה שמדברים על פלוני ומרכלים עליו, אז דומים הם בעיניו,רבי ירוחם אומר: ככה הם דומים בעיני כחבורה של קניבלים. פראים, אוכלי אדם! שמבתרים גופה חמה ונועצים בה את שניהם. והדם נוטף להם על הסנטר. יותר גרועים מדעאש. מי? אלה שמדברים לשון הרע.
אבל לא להגזים, לא להגזים, אין להשוות את מי שמרכל לאוכלי אדן פראיים. אתה יודעים למה אין להשוות? בגלל שאוכלי אדם הם נוגסים מגופה מתה. אבל המרכלים נועצים שיניים באדם חי ושופכים לו את הדם. הם יותר גרועים מהקניבלים. אין להשוות כמובן. יותר גרועים!
עכשיו מובן הקשר בפסוק: "לא תליך רכיל בעמך", כי אם תלך רכיל אתה עומד על דם רעך. אתה שופך לו את הדם. כמה אנשים נכשלים בזה וחוטאים בזה!
נחשפתי בתקופה האחרונה לכמה מרכלים כאלה. שונאי אדם פשוט. שהם אומרים: "למה פלוני לא שמע את אלמוני?". פשש! צדיקים! שמע בין אחיכם ושפטתם צדק". צדיקים. ומה אתם עושים עכשיו? שמעתם את ההוא שאתם מדברים עליו אם הוא שמע או לא שמע? ולמה הוא אמר או לא אמר? למה הוא עשה או לא עשה? אתם כבר מסיקים מסקנות. אתם מעצמכם עוברים על מה שאתם אומרים שאסור. לא יאומן איזה צדיקים! קניבלים!
אתם יודעים יש אנשים שאומרים לך היום: "אתה לא שמעת אותי". מאיפה אתה יודע שלא שמעו אותך? אתה לא יודע שהיום כולם מקליטים ומוקלטים? מי אמר לך? שמעו אותך מהתחלה עד הסוף, גם את החיוג שמעו. איך חייגת ומה אמרת, עד סוף השיחה. למה אתה אומר שלא שמעו? למה אתה אומר לא שמעת אותי? זאת אומרת, אנשים בכלל לא מודעים.
אבל תשמעו דבר מדהים: כתוב: "לא תלך רכיל בעמך", למה צריך להגיד דבר כזה? הרי זה סברה, לא צריך פסוק. זה דבר פשוט שאף אחד לא רוצה שילעסו אותו בפה של מישהו אחר. מי רוצה שילעסו אותו וידברו עליו מכל מקום? מי רוצה כזה דבר? אף אחד לא רוצה, נכון? אז אם אתה לא רוצה, למה אתה עושה לשני כך? למה אתה עושה לו? אבל האם ייתכן שיהודי ידבר סתם על יהודי אחר? אין דבר כזה שיהודי ידבר סתם על יהודי אחר לרכל ולהכפיש, אין דבר כזה! אלא מה? מה קרה? אז למה הוא כן מדבר? כי אולי הוא פגע בו,אולי הוא לא פגע, הוא נפגע ממנו. אולי הוא חושב שהוא ירע לו. חושב. אולי הוא לא היטב לו לי דעתו שמגיע לו הטבה. אולי הוא לא שמע אותו. אולי הוא עורר אצלו איזה שנאה במשהו. אולי אפילו מוצדקת. ואז הנפגע מסיבות שהוא מבין החליט להשחיר את פניו "אני אגמור עליו! אני אראה לו!". נכנס למערכה עד הקבר. עד היום האחרון.
אז אנחנו נדע שזו לא הדרך. כל אדם צריך לדעת מה עליו לעשות. על פי התורה, כל אחד מאיתנו צריך לדעת מה מוטל עליו, מה עליו לעשות. מה עליו לעשות כלפי הבורא, מה עליו לעשות כלפי הזולת. ואין זה העסק שלך מה עליו לעשות עבורך. לא עניינך מה עליו לעשות עבורך.
אמת שעליו מוטל לקיים "לא תעמוד על דם רעך", אבל זה עניינו. החובה שלך "לא תלך רכיל בעמך". הוא עבר על "לא תעמוד על דם רעך", בסדר? הוא עבר. אבל אתה מותר לך לעבור על "לא תלך רכיל בעמך"? לא. אתה תעשה מה שמוטל עלייך, הוא יעשה מה שמוטל עליו. לא עשה? הקב"ה משלם. מה אתה דואג? יש מישהו נסתר מנגד עיניו? אף אחד לא נסתר.
אותו דבר אם אדם מלווה. הלוותה כסף לחברך. התורה מצווה אותך "לא יגוש" את רעהו. אתה לא צריך לבוא עכשיו להציג לו בשביל שיחזיר לך. אתה יודע שאין לו כרגע אמצעים? "לא יגוש". זה אתה צריך לדעת בתור מלווה.
הלווה צריך לשעת שפריעת בעל חוב, מצווה. שמוטל עלייך להחזיר את החוב. פריעה של בעל חוב היא מצווה. אבל מה יודעים האנשים? תמיד מה השני חייב. המלווה מה יודע? מצוות בעל חוב. חובה, אתה חייב להחזיר לי את הכסף. והשני מה? אומר לו: "הלו! לא יגוש, לא יגוש. אתה עובר עבירה". לא, לא, כל אחד שידע מה מוטל עליו. לא אמרו "לא יגוש", בתור מלווה. ולך אמרו שפריעת בעל חוב מצווה. כל אחד שידע את הציווי שלו. התלמיד חייב לדעת את החובה שלו. מה החובה? "יהיה מורה רבך כמורה שמים". נתנו דרשה הבוקר, ארוכה, מה זה ביזוי תלמידי חכמים ומי הם תלמדי חכמים. אבל תלמדי צריך לדעת שמורה הרב שלו צריך להיות כמו מורא שמים. כמו שאתה ירא את האלוקים, אתה צריך להיות ירא את הרב שלך, בתנאי שהוא רב אמיתי. החובה של המלמד, של הרב, "יהיה כבוד תלמידך חביב עלייך כשלך". זה המלמד צריך לדעת. שהתלמיד צריך להיות חביב עלייך שלך. אותו כבוד. כמו שאתה רוצה כבוד, ככה אתה צריך לכבד את התלמיד. אפילו אם הוא צעיר בימים.
חובת הבעל לכבד את אשתו. כתוב: "יכבדנה יותר מגופו". זאת אומרת, אם צריך לקנות דברים, אשתך קודמת. אתה רוצה לכבד את הגוף שלך, אבל לגוף שלה, אתה צריך לכבד אותה קודם. ותכבד אותה יותר מאשר אתה מכבד את הגוף שלך. "יכבדנה יותר מגופו". אבל היא צריכה שאישה כשרה עושה רצון בעלה". כל אחד צריך לדעת מה תפקידו בעולמו ומה התורה ציוות אותו או חכמים. כל אחד צריך לדעת את חובתו. ולא להיות מלא טרוניות על ההתרשלות של הצד השני.
אדם מחויב לא לרדת לאומנות חברו ולקפח את פרנסתו. אסור לך לגרום להפסדים לחבר שלך. לקפח את הפרנסה שלו. אבל זה שמרגיש שמקפחים את פרנסתו, הוא צריך לזכור ולדעת "שאין אדם נוגע במוכן לחברו במלא נימה". אל תפחד ממנו מה שהוא רוצה לגרום לך נזקים. הוא לא יכול! כי אדם לא יכול לדעת במה שמוכן מן השמים לתת לך. אף אחד בעולם! יעמדו כולם נגדך וירצו להפסידך אין בכוחם אם הקב"ה החליט אחרת. אם הוא שאתה תפסיד, אז יש הרבה שלוחים למקום. מגלגלין חובה על ידי חייב. אבל מה שמוכן לך אל ת]חד, לא יכולים להזיק לך. לא יכולים.
כשם שמזונותיו קצובים, כתוב שגם החסרונות קצובים. אז מן השמים בראש השנה קובעים מה אתם תקבלו מזונות, אבל קבעו בשמים גם מה יהיה לכם חסרונות. כל השנה. יהיה לך מקרר, יהיה לך מכונית, יהיה רפורטים, יהיה חולי, יהיה הפסדים, יהיה מיסים, יהיה כל מיני דברים. גם החסרונות. אבל אם הופכים את הסדר והגנב יודע שחסרונות הנגנב קצובים לו מראש השנה, נהפכה הקערה על פיה. אתם שומעים? הגנב יודע שהחסרונות של ההוא שהוא גונב ממנו, הם קצובים לו. שמעתם? תשמעו:
מעשה היה עירייה סבלה נוראות שמאחד שקראו לו פיניה. וקראו לו שם לוואי: "פיניה גנב". פיני הגנב. כולם הכירו אותו. פיניה הגנב. הייתה גנבה, יגעו, חיפשו "איפה פיניה". כל בוקר התעוררה משפחה אחרת לאסון. הבית נפרץ, החפצים נעלמו, אבל כולם ידעו הכתובת פיניה. מה הוא היה אומר? היה אומר הגנבים ביקרו אצלי. אז היו באים אליו תמיד פיני אתה יודע אולי מישהו גנב ואז הוא אומר: "טוב, אני אבדוק, אני אבדוק". הוא יבדוק. הלך וחזר. ואמר: כן, הגנבים מוכנים להחזיר, אבל תמורת כך וכך. בלית ברירה היו לוקחים את החפצים בחזרה ונותנים לו דמי תיווך. דמי תיווך על מה שהוא גנב. נו, לפעמים הוא גם היה מוותר על דמי התיווך לעזור יהודי. גם כן לפעמים. אבל אף פעם לא תפסו אותו. אף פעם!
בראש השנה הרב ראה שפיניה התעטף בטלית וכיסה את ראשו עד הטבור. וכל הכתפיים שלו רוטטות. בוכה, בוכה ברגש! הוא רואה שהוא מאריך בתפילה. הרב גמר את התפילה, והוא עוד ממשיך לבכות. אמר הרב בטח סוף סוף חזר בתשובה והאיום סר מהעיירה. בסוף היום כולם עוברים להתברך אצל הרב, וזא הרב אומר לו: "נו, פיניה, מעכשיו לא היו עוד גנבות בעירייה?". אז פניה המתמם: "מאיפה אני יודע? אני רק מתווך. צריך לשאול את הכנופיה". "באמת?". חייך הרב, "פיניה, הרצין פניו, "אם באמת, איני רואה סיבה. כל אחד ועבודתו". הרב השתהה: "אז רגע, אתה רוצה להמשיך לגנוב ואתה אומר כל אחד ועבדותו. אז על מה התפללת? בכוונה כל כך רבה? בטח לא ביקשת שתצליח בגנבות"."ודאי שלא! השיב פיניה. "ודאי שלא". מה הוא טיפש להגיד. "אבל אמרתי להקב"ה: ריבונו של עולם כשם שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, כך גם חסרונותיו. יש לי בקשה, הקב"ה יש לי בקשה, כל אלה שאתה גוזר עליהם שיפרצו לבתים שלהם, ושיגנבו להם את הרכוש בשנה הזאת שזה יהיה דרכי". זו הייתה התפילה לשו. לכן הוא בכה, בכה שיהיה בטוח שהכל יעבור דרכו. נו, יש לכם צדיק כזה שמוציא לפועל... ההוצאה לפועל של הקב"ה. והוא בטח גם יבקש על זה שכר. כי הוא שליח שעושה את רצון הבורא.
עוד מעשה: היה דיין אחד, הוא לא רצה לקבל שוחד. ניסו לשחד אותו. אתם יודעים במשפטים לפעמים רוצים שלחד, כי יודעים שאם השופט ידון, יהיה ברור מי היה האדם. או מי הגנב. אז יש כאלה מנסים בכל מיני דרכים לשחד את השופט, את הדיין. אז הדיין לא רצה לקבל בשום אופן שחוד. אבל מה יעשה צריך לחיות. צריך לחיות. אז הוא החליט לקחת שוחד בשינוי. בשינוי. הוא לא יקח את השוחד ביד, חס ושלום. את היד הוא משאיר בשביל לדפוק על הלב בווידוי. "גנבנו, לקחנו שוחד...", זה הוא משאיר את היד פנויה. מה הוא היה עושה? הוא היה בפרוזדור מחליף נעליים. לפני שהוא נכנס לדיון, שם את הנעליים שלו ומחליף נעליים ונכנס לדיון. והוא הודיע לתובע, זה שבא עכשיו לדון אצלו ולתבוע מישהו, הוא היה אומר לו שהנעל הימינית זה שלו. הנעל הימינית זה שלו. לנתבע היה אומר, הנעל השמאלית זה שלך. עכשיו שהיה נועל את הנעליים, אחרי שהם שמו את הכסף, היה מרגיש באיזה יש יותר שטרות והיה פסוק פסק דין ברור, ברור, מי צודק, מי זכאי ומי אשם. אם הוא דידה בשתי רגליו, אז היה נדרש שיקול דעת מעמיק, איזה כף תכריע. האם הימין או השמאל. פעם לא היה לו ספק. בקושי הצליח לדחוף את הכף הרגל הנעל הימנית. ואז הוא פסק בנחרצות ומיהר לשלח אותם מעל פניו. הלך, חלץ את הנעל, כף הרגל כבר כאבה מרוב הלחץ של השטרות. הושיט את ידו להוציא, ופניו נתכרכמו. איזה שפל מסוגים להידרדר בני אדם! שמו לו פיסות נייר ריקות. אין אמונה בבריות. ואז הוא הסיק מסקנה: שאמרה תורה ששוחד לוקחים ביד, אין להתחכם. מסקנה של דיין.
טוב. זה היה יכול להיות מצחיק אם זה לא היה עצוב. וזה לא היה עצוב, אם זה לא היה מדובר בנו. אם זה לא היה מדובר בנו. אנחנו, אנחנו המשוחדים. להורים יש חיוב כלפי הילדים. לילדים יש חיוב כלפי ההורים. למחנכים יש חיוב כלפי התלמידים. ולתלמידים כלפי המחנכים. בני הזוג כל אחד יש לו חובה כלפי רעהו. ואם הוא יהיה כנה עם עצמו, יודע שאינו ממלא חלקו בשלמות. פה ושם משתמט, פה ושם מתעצל, מתרשל, אבל איך הוא נחרד אם השני מזייף! וואויי! זהו! מסקנה, אין אמונה בני אדם.
המצב לא טוב, חבר'ה. המצב לא טוב. מי שחושב שהוא יעבור את העולם הזה בכייף, בסבבה וידע לעולם האמת ושמה הואיש לו מה לספר, כמה הוא היה טוב, כמה היה צדיק, כמה היה ישר, כמה היה אמיתי, כמה היה... לפי מה שלמדנו עכשיו, אני לא יודע איך הולכים הבית עכשיו. חילול ה' בטח יש לנו, לא? אז רק במוות זה יתכפר. לא נדבר על דברים ברורים של עבירות או חוסר קיום מצוות ואיך עושים אותם ובין אדם לחברו,זה בכלל גם כן תלוי. אם אתה תפייס אותו ואם הוא לא ייתפייס. אז גם יום הכיפורים לא יעזור לך ולא יועיל לך. ואם זה הרב שלך והוא לא מסכים לחמול לך. אפילו אם אתה תגיד: "לא הוא לא הרב שלי. יש לי רב אחר. אני אשכנזי, יש לי רב אשכנזי". אפילו אם תגיד ככה והוא לא ימחל לך, אפילו אלף פעם תבוא לבקש והוא לא ימחל לך, אתה בבעיה לעולם הבא. אתה בבעיה לעולם הבא. ואם זה חברך והוא לא רוצה להתפייס כי עשית לו דברים איומים וקשים ופגעת בו פגיעה אנושה וגרמת נזק שאחרים כבר מאמינים לכל מה שאמרת וכו', איך תצא מזה. לא תצא מזה. וכמה אנשים באמת, באמת, כשמוחלים, מוחלים בלב שלם? הרי אם הוא לא מוחל בלב שלם, זה לא מחילה. גם אם הוא יגיד לך שלוש פעמים עם חיוך: "מחול, מחול, מחול". את היכול לצאת רק במחול, זה לא יעזור לך שום דבר. כי אם זה לא היה מעומק הלב, באמת, כאילו שום דבר לא היה, אז באמת לא היה פה שום דבר. לא קרה כלום. נשאר הכל כמות שהוא.
אז כמה צריך להיזהר, רבותי. ואם אדם לא לומד בכלל תורה, אז הוא לא יודע בכלל מה המצוות, הוא לא יודע מה הדינים והוא לא יודע מה הוא עובר, ויש לו את אמות הצדק שלו, לפי דעתו הוא צודק בכל דבר. בכל דבר הוא צודק. נו, אז הוא גם לא יעשה תשובה, כי הוא צודק. מי שצודק עושה תשובה? על מה יעשה תשובה, על זה שהוא צודק? מילא הוא מאמין שהוא טעה, אז הוא ישעה תשובה, אבל אם הוא לא חושב שהוא טעה, על מה יעשה תשובה. בקיצור, המצב על הפנים!
אבל אפשר להתחיל מהיום. ללמוד ולבדוק אחורה ולהתבונן קדימה ולהתחיל להיזהר. ואפשר אם אדם רוצה, אין שום בעיה. אל תתערבב בכל דבר, אל תשמע כל דבר, אל תדסקס, אל תמרח, אל תרכל, אל... יש לך מספיק דברים ועניינים שאתה צריך לבדוק אצל עצמך, לדעת מה חובותיך, אל תתעסק כל כך בזכויותיך, יותר חשוב שתתעסק בחובותיך. קודם כל תמלא את כל חובותיך. אח"כ תדבר על זכויותיך. אבל אם אתה רוצה כל הזמן רק מה מגיע לי ומה חייבים לי ומה צריכים לעושת למעני ואיך הוא לא עשה ולא אמר לי, אתה רק תסתבך, אתה לא תצא טוב מזה, והתוצאות יבואו. במקודם או במאוחר. כי מי שעובר עבירות אמרנו, אז במצוות עשה נמחל לו מיד, במצוות לא תעשה צריך לחכות ליום הכיפורים. אבל אם הוא עבר עבירות שיש בהם כריתות ובית דין, הוא יצטרך לעבור גם ייסורים ומחלות קשות ויכו אותו בנגעים מן השמים. ואם יצטרף לזה גם חילו לה', אז רק המיתה תכפר לו.
עד כאן הדברים. למי שיש שאלות, בבקשה.
שאלה:
שואל: קודם כל, כבדו הרב אני לא כעסתי, אבל אם כבר מדברים על בן אדם לחברו, אני ציפיתי מיהודי יקר שהפעם מבקש ממנו, אז הוא מכבד אותך מתוך זה שהוא בן אנוש, כמוך.
הרב: זאת אומרת, אם יגש לך מישהו ומבקש ממך ביפה 500 שקלים...
שואל: לא, לא. זאת אומרת, כבוד הרב, אני אותו מפרש חיובי, אז לכן אני גם מגיב אליו חיובי.
הרב: הבנתי...
שואל: אתה קורא לזה כף זכות, כבוד הרב. אני מגיב בצורה חיובית. כי אני מבין שעל הראש שלו יש הרבה אנשים וראובן הוא איש קטן שבא, ביקש ממנו שהו והוא נפנף אותו. אבל אני כבוד הרב, אמרת לו "מחול, מחול, מחול", מהמקום הטהור. הוא צריך להיות דוגמה לבריות. כי אם אין לו בן אדם לחברו ואין לו אהבת הבריות, מה שווה כל התורה, כבוד הרב?
הרב: ואתה חסמת אותי כמה פעמים, רציתי להשחיל מילה ולא נתת לי. זה ממש בין אדם לחברו.
שואל: ישתבח הבורא, כבוד הרב, בכבוד.
הרב: שאלתי: אתה אתה כל כך מבין כמה צריך להיות נחמד וכשמבקשים בקשה, מיד צריך למלא אותה. שאלתי אם משיהו יגיש אלייך ובחיוך יגיד לך: "תן לי בבקשה 500 שקלים כי אני זקוק". אתה ודאי שולף לו על המקום כי אחרת..
שואל: אני כבוד הרב, עושה מתן בסתר.
הרב: אה, רק בסתר. אז הוא יחזור הבית בלי אוכל...
שואל: לא...
הרב: ואז מה אתה תגיד לו? הוא יגיד לך אתה עובר על בן אדם לחברו. למה לא קיימת בחיוך שנתתי לך ונתת לי 500? תקיים בסתר לחוד, תן לי גם בגלוי. ביקשת מהם שהם יסתירו את האור שמסנוור, חיפשו עצה עד שמצאו את הדבר הזה. לא המתנת והתנפלת עליהם לפני כולם. זה לא דרך ארץ?
שואל: לא, לא, כבוד הרב....
הרב: מה לא?
שואל: אתה תנסה קודם כל לברר איתי, בלי לקבוע עובדה מה הם עשו.
הרב: מה הם עשו?
שואל: אתה כבוד הרב...
הרב: מה הם עשו?
שואל: כף זכות... הבן אדם היקר, הנחמד והנכבד, אותו אוהבים בשמים, אבל זה הבחור המבוגר ביקש ממנו, מה אמר לו האיש היקר הזה? "כבר הזיזו את זה". אתה מבין אותי? "הזיזו את זה". הוא לא אומר.. הוא בכלל לא ירד לשורש העניין שהבן אדם מפריע לו משהו...
הרב: הזיזו?
שואל: והוא הכל טוב... הוא זז. אתה מבין אותי? הוא בראש שלו...
הרב: הבנתי.
שואל: הכל טוב. אתה ראובן זוז הצידה, שב בשקט. זה במילים אחרות מה שניסה לשדר לי כבוד הרב.
הרב: הזיזו...
שואל: אתה מן הסתם תיקח את הצד שלו, לא שזה מעניין אותי...
הרב: הזיזו או לא הזיזו?
שואל: רק אתה, כבוד הרב, הולך לפי התורה ובתורה כתוב בן אדם לחברו קודם לבן אדם למקום..
הרב: הזיזו?
שואל: זה הכל. אם הבית המקדש, עבודה זרה, שפיכות דמים, גילוי אריות, שנאת חינם, אנחנו מנסים בשביל הגוג המגוג הזה שלא יהיה שנאת חינם, כבוד הרב.
הרב: הזיזו או לא הזיזו?
שואל: אז כבוד הרב, יעשה טובה לבחור הזה ויתן לו קצת שיעור תורה שהוא בהתנהגות. מה שנקרא.
הרב: יופי! אבל הזיזו לא הזיזו?
שואל: בסופו של דבר באקט הסופי, בעובדה, הזיזו.
הרב: יופי!
שואל: אבל למה בדרך הזאת, כבוד הרב.
הרב: תן לו בקשה להגיב. מגיע לו להגיב.
שואל: רגע אני רוצה לשאול שאלה לגבי התורה עכשיו כבוד הרב.
הרב: לא, לא! קודם שהוא יגיב. פתחת עליו, תן לו לסגור.
שואל: זאת אומרת אני הדלקתי אותו ,הוא צריך לכבות אותי?
הרב: לא, לא, לא. הוא יסתדר. אל תדאג.
שואל: כן. שלום. עכשיו צד שלי. צריך לשמוע שני צדדים, נכון. סימן י"ז, שולחן ערוך... אני מתפקידי לסדר את האנשים, שיהיה הפרדה גמורה קודם כל בין גברים לנשים. דבר שני, הציוד שעל הבמה אי אפשר להזיז. זה דבר קבוע. על פי הניסיון של ראש הצוות. אוקי?
רק שנייה לא סיימתי. בסדר. אוקי.. עכשיו האורות שעל הבמה יכול לסנוור אותך פה. אם נזיז אותו, יסנוור את הצד השני. אז הם צריכים להיות קבועים. אם יש משהו מפריע, אפשר לזוז למקום אחר. זה הכל. אי אפשר... אני ביקשתי .. כשאתה באת.. כשאני באתי אלייך אני ביקשתי ממך קודם כל, "רוצה לשבת יש לך מקום פה, בקשה", שמאל, ימין, איפה אתה רוצה, אני אקח אותך עד למקום. ואתה סירבת. רצית ללכת למקום אחר,כן? בסדר...
הרב: בסדר הכל הובן. הציבור הבין או לא הבין.
שואל: אני אקבל את ההוראות.
הרב: רגע, רגע, אני שואל שאלה. רגע, רגע. אחרי שהציבור הבין אני רוצה לדעת במי אתם מצדדים? בטוען או בנטען? שניהם? ייאלה! קדימה.
שואל: עכשיו, כבוד הרב, ככה: קודם כל, יש לי חבר מעל 20 ומשהו שנים שהוא דרוזי, בסדר?
הרב: בסדר גמור.
שואל:עזוב את בלעם שמשה... כאילו אנשים אמרו משה רבנו היה אבי הנביאים, אהרון הכהן היה אבי הכהנים, שבנו היה אלעזר ואיתמר. נדב ואביהוא נקטפו, התאדו מהעולם, מה שקרה. והוא רחום מכםר עוון, בסדר? יתרו עד היום לא מהעוזר של הרב זמיר, יעקב אבינו קוראים לו. מצד שמאלו יש משה רבנו. משניהם אני אישית לא קיבלתי תשובה מי היה, מי הייתה יותר נכון, הגברת של יתרו, כבוד הרב. זאת אורמת, אם יתרו היה אב הרוחני של הדרוזים, אז בעצם ציפורה מאיפה היא הגיעה, כבוד הרב? מהצינור או מהגמיש, של מי כבוד הרב? למה? כי ציורה התחתנה בסוף עם שמה רבנו, אחרי שיתרו שמו אותו עשר שנים בבית סוהר. שהוא בא ברח...
הרב: לא הבנתי. השאלה שלך עכשיו מה השם של אמא של אשתו של יתרו?
שואל: זה אלף.
הרב: תשאל את הדרוזי, החבר שלך.
שואל: לא. אין! הוא טוען... רגע... הוא הלך, בסדר, משפחה פארס, כולם בישוב רמי. אני מקושר עם הרבה, הרבה, בשני העולמות...
הרב: אז מה השאלה עכשיו?
שואל: אז בשאלה בעצם אם הוא שמר על הברית או לא שמר על הברית. ואם כתבו אצלנו שהבנות של יתרו כביכול באו אל אביהן , אז בא ראובן אמר לו: הנה, אצלנו זה כתוב. בוא תביא לי הוכחה מנגד שזה לא. כי הוא טוען שיתרו שמר על הברית. אז מאיפה הגברת? מאיפה הגיעה ציפורה?
הרב: מה הוא רוצה להגיד שהוא הביא את ציפורה בלי אישה? מה הוא רוצה להגיד?
שואל: הוא רוצה.. הוא אמר לי שהיא הייתה ילדה קטנה, הוא בעצם אימץ אותה...
הרב: מאיפה היא נהייתה קטנה קודם? מאיפה הגיעה?
שואל: זה מה שאני לא מנסה... זה מה שאני .. זה מה שבעצם...
הרב: אז מה אתה רוצה שאני אהיה דרוזי?
שואל: לא, לא. שורש העניין, כבוד הרב. יש לך.. לא, עזוב. שורש העניין.
הרב: אני אשם שיש לך חבר דרוזי?
שואל: כבוד הרב, שורש העניין. רבנו, עזוב. אשתו של יתרו מי הייתה?
הרב: תשאל אותו!
שואל: ואשתו של פרעה, מי הייתה, כבוד הרב.
הרב: תשאל גם את אלה שהם מיצרים, יש עכשיו שיחסים קצת בין סיס לבין..
שואל: אז ה' יברך.. כבוד הרב ה' יברך אותך בשמים ואני אישית אוהב אותך...
הרב: תודה!
שואל: יש לך תשובה לשאלה הזאתי, כבוד הרב?
הרב: מה פתאום! מה אני מנהל פנקס של נשים?
שואל: השאלה השנייה בעצם: אם יעקב אבינו היה בחיר האבות, אם אברהם הביא יהודי וישמעאלי, יצחק הביא יהודי, מחבל אינדיאני, תקרא לזה. יעקב אבינו הביא 12 סריה. אם אנחנו עם הברזל, בלהה, רחל, זלפה ולאה, מאשתו, מלאה, הוא הביא 6: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, ישככר, זבולון. נעצור בזבולון. בעצם בתוך רחמה של לאה, היה גם זבולון וגם דינה. ה- ז',ב', מזבולון, ה-ד' מדינה. זבד הבת, כבוד הרב. וברית מילה, אני מבין זה ברית מילה, זבד הבת נלקח משם, פרשת "ויצא". "ותהר ותלד וזבד... למה אני מספר לך את זה, כבדו הרב?
הרב: בשביל מחיאות כפיים. כן...
שואל: זאת אמרת, אם יעקב אבינו היה בחיר האבות ודינה ששכם בן חמור בא עליה, עזוב שהוא התגייר, בסוף מי יצאה. אסנת? בא הנשר שלף אותה שם אותה בבית פוטיפר, יוסף הצדיק ראה את השרשרת, בץ זה.. משבט יהודי, התחתן איתה, יצאו לו שני ילדים: מנשה ואפשרים. זה אפשרים שישוב על ידי.מה עשה יעקב אבינו? סיכל את ידיו, בירך את אפרים...
הרב: בקיצור, מעם לועז עכשיו.
שואל: הוא ידע ברוח הקודש.. רגע! מחילה! עכשיו אני אגיע ל.. איך אומרים? לפטיש עשר קילו, כבוד הרב.
הרב: כן.. כן...
שואל: זאת אומרת כביכול אם יעקב אבינו ראה ברוח הקודש שמזרעו, לא מהגמיש של אפרים, מהזרע זרעו יצא יהושע בן נון, בורא עולם מסר למשה, משה ליהושע, יהושע לזקנים, משם לאנשי כנסת הגדולה וכו', וכו', נכון? עכשיו השאלה שנשאלת כבוד הרב, אם יוסף הצדיק היה החבל טבור של יעקב, קשר דמי דמים, אהב אותו! הוא הכין כותנת פסים. זאת אומרת, הייתה לו רוח הקודש. עזוב שנסתלקה ממנו רוח הקודש שהוא שמע את טרוף טורף יוסף. שדרך אגב, הרב דיבר על...
הרב: מה אתה רוצה מתוק? מה אתה רוצה מתוק?
שואל: הוא הכין לו כותנת פסים, הפסים זה פ' פוטיפר, י' זה ישמעאל, מ' זה מדיני. יבוא כבוד הרב היקר יגיד לי "שמע ראובן, מה אתה רוצה..".
הרב: מה אתה רוצה?
שואל: המכירה בכלל לא מהפ'..
הרב: באתי לפה היום עם כותנת פסים, עזוב, שחרר, די, נגמר.
(מישהו מהקהל: מה השאלה?)
אין שאלה.
שואל: אז אם יעקב.. לא..
הרב: איןש אלה, יש דרשה.
שואל: השאלה שלי היא כזאת: אם בעצם הוא ידע מראש שהוא הולך להימכר, אז מה הכל מכור מראש, כבוד הרב? אם התורה.. זאת אומרת כאילו מה פה העניין, כבוד הרב?
הרב: מה העניין? יש לך ילדים?
שואל: יש לי שלושה ילדים. עכשיו בן הזקונים שלי...
הרב: אתה יודע...
שואל: הסנדק שלקח אותו זה הרב עובדיה, כבוד הרב.
הרב: אני שואל, אתה יודע שבסוף הם ימותו?
שואל: הם יפטרו, כבוד הרב.
הרב: יפטרו. אוקי.
שואל: יפטרו.
הרב: אז מה העניין שהבאת אותם?
שואל: הם פיקדון, הם לא שלי, כבוד הרב.
הרב: גם הם לא שלו, גם יוסף לא שלו. פיקדון. והוא צריך ללכת והכל יהיה בסדר הקב"ה מסדר את הכל, מה אתה דואג? ביי! תהיה בריא!
שאלה:
שואל: שלום.
הרב: וברכה.
שואל: יש לי שאלה כזאת: כאשר בן אדם חוזר בתשובה, מה הדבר הכי חשוב שהוא צריך לעשות?
הרב: לקיים את המצוות, לא לעבור יותר עבירות ולהתוודות על העוונות שעשה בעבר. זה הדבר הכי חשוב בדבר.
שואל: אוקי, תודה.
הרב: תהיה בריא.
שאלה:
שואל: היום שאנחנו צריכים להיזהר במאכלות אסורות, האם יש עדיין מצווה לאכול בשר למרות שאנחנו לא יודעים בוודאות אם יש בשר כשר?
הרב: אין מצווה לאכול בשר אלא אם הוא כשר במאה אחוז!
שואל: והאם יש ...
הרב: רגע, רגע. שאלת אני עונה. אז מצווה זה קודם כל רק שעושים את מה שזה בסדר גמור. אם זה לא, זה לא מצווה. זה עבירה. אין היום בשר כשר. אין בכלל בשר כשר. זאת אומרת, ספרדים שאוכלים וצריכים לאכול רק חלק בית יוסף מה שנקרא, אין בנמצא דבר כזה. על פי אלה שאמונים על השחיטות. כי לא יכול לצאת בכמויות כאלה לכל הציבור. אין דבר כזה! במציאות אין. אין במציאות. אז לכן, מעבירים גם עם סרחות ורירים, שזה מבחינת מרן הבית יוסף, השולחן ערוך שעל פיו אנחנו הולכים, זה נקרא טרף. טרף. ממש טרף. זהו. אז אין דבר כזה. בעופות יש בעיה בגלל הכמויות האדירות. שחיטה של מיליון וחצי ששוחטים כל יום. וכבר חזרנו, ויש דיסקים, קיבלתם אותם עכשיו פה, תשמעו אותם בבית. שהסכינים אי אפשר להקפיד עליהם, לא מקפידים עליהם ומעבירים גם דברים שיש בהם פגימות קלות, הם קוראים לזה הרגשים וכל מיני שמות. אבל זה בעיה חמורה ביותר. וחוץ מזה הבדיקות, וחוץ מזה שערבים עושים את הסיום, את המליחה ואת השאר. וגם משאירים את הבשר והעופות אחרי שהולכים אצל הערבים. זה בשר שנתעלם מן העין.
אני אספר לכם סיפור עכשיו שאני פעם ראשונה מספר אותו: בערב פסח, רציתי שבני הקהילה, קהילות פז, יזכו לאכול עופות. כי חודשים לא היה עופות, לא ניתן היה לשחוט, מפריעים לנו לשחוט, מונעים מאיתנו, עושים כל מיני פעולות בשביל שלא נוכל לשחוט. אבל הצלחנו להשיג משחטה שהסכימה ביום שישי כשאף אחד לא עובד, ערב חג, שאנחנו נשחט. אבל אמרו לנו אתם צריכים להביא את הצוות, אתם צריכים להביא את הכל, ויעלה לכם יותר. אבל אתם תהיו אחראים על השחיטה והכל. הבאנו 40 אנשי צוות. 20 שלנו ועוד 20 שכורים,ש עלה לנו הון עתק. והתחלנו שחיטה. כמות השחיטה, בדקנו את הלולים כמובן, יום לפני. שלחנו אנשים לראות שהזריקות בסדר, שהלול בסדר. כל מה שצריך. הגענו לשם, הייתה טעות. רב המשחטה אמר לאנשים שלנו שמרגע ששוחטים עד מקום שאם חלילה יפגם סכין נוכל לעצור את הליין, מסמנים, כל שוחט יש לו צבע, נגיד אדום, כחול, צהוב. וכל מי ששחוט ששמים על הליין שלו את העופות שהוא שחט. כדי שאם יתוודה שסכין של שוחט מסוים נפגמה, אז כל העופות מרגע שהתברר, כל העופות עוצרים, כל העופות שנשחטו עד עכשיו כולם טרף. אז צריך לדעת איזה צבע. כאילו איזה שוחט ומה הצבע שלו. עכשיו אמרו לנו שממקום ששוחטים עד שזה יגיע למקום שניתן לעצור, יש 7 דקות. ככה אמר רב המשחטה לאנשים ששלחתי. טוב, סמכו על זה. והנה, נפגמה סכין ובדקו והוציאו. והוציאו והוציאו והוציאו... פתאום מתברר אחרי זמן שבעצם כל מה שהוציאו והורידו לא היה בסדר. למה? בגלל שממקום ששחטו עד מקום שזה מגיע, זה ארבע דקות! לא 7 דקות. אז זאת אומרת, מה שהורידו הורידו מה שלא נכון. ומה שהיה צריך להוריד, לא הורידו וזה התערבב עם כל העופות. אז 5,000 על הבוקר הלך פייפן! כי זה תערובת שאתה לא יכול לברור ואתה לא יודע מה זה. הכל הלך. טוב. אח"כ המשיכו וידעו כבר שצריך להקפיד יותר. אז כל 3 דקות בדקו. אצלנו אנחנו היחידים בארץ ובעולם שבודקים עופות ומנקים את הסכינים ביבש. מייבשים את הסכין. שוטפים ומייבשים אותה ביבש, כדיש הבדיקה תהיה הכי טובה! כי ביבש אתה מרגיש יותר טוב אם יש פגימה. אם אתה בודק ברטוב, אז כשאתה בודק ברטוב, זה שומני. שאתה שוחט, הבשר של העוף הוא שומני. ואז ממילא אם יש פגימה קטנטונת, אז זה יכול להיסתם בשומן ובכו'. וגם היד מחליקה עם הרטוב. קשה מאוד להרגיש דברים דקים. אז אנחנו בודקים. אז התחילו לעשות.. הבאנו שני בודקי סכינים שבודקים אחד אחרי השני כל שלוש דקות. והמשיכו לשחוט. עכשיו הייתה בעיה. מה הייתה בעיה? אמרתי שיפכו את כל המים ויזרקו את כל העופות וימלאו מים מחדש. כי כל המים שומניים ממה? מחלק שהם טרפות. טוב. אומרים לי: "לא, אי אפשר. אי אפשר". למה? אם ישטפו עכשיו את כל... אם יפנו את כל המים, למלאות יקח שלוש שעות וחצי. ועכשיו יום שישי וסוכם שהם יעבדו רק שש שעות, אז פירושו של דבר שאין לך כלום. עכשיו גם להשאיר את העופות, אתה לא יכול, כי אם תשאיר את העופות, אסור לו למשחטה להשאיר עופות. הווטרינר יסגור לו את המשחטה. אסור להשאיר במשחטה עופות חיים. להחזיר אותם הוא לא יכול. מה עושים? ביררנו מה ניתן לעשות, אז אמרו שצריך לשטוף את כל העופות שנשחטים, אלה שהם בסדר, לשטוף אותם תחת מים חזקים כדי להסיר מעליהם את השומן של המים או את החלקיקים אם יש משהו מעל העופות בשביל שלא יהיה בהם שומן מהטרפות. טוב, אמרתי אז תפקידו על הדבר הזה ותעשו כן. המשיכו. גמרו את השחיטות, פתאום מהשוחטים אמרו כבר עבר הזמן, כי המתינו עד שפינו את כל העופות שהיו בתוך זה. זה סיפור להוציא את כל זה ולזרוק אותם. זה סיפור לקח. פתאום הם הפסיקו וכו'. טוב, הפסיקו, נהיה בלאגן. סופו ש יום, זהו! נפסק הכל. אז נשאר לנו בערך מכל הבאלגנים שהיו איזה שלוש, שלוש וחצי אלף עופות מעשר וחצי אלף. טוב, נגמר הסיפור. ואני שואל את מי שאמרתי לו: "תגיד לי שטפו את העופות?". "אני חושב שכן.". אני אומר לו: "מה זה אתה חושב שבכן? אני אמרתי לשטוף את העופות". "אני אבדוק". הוא בודק, אומרים לו: "לא שטפו. שכחו לשטוף. שכחו לשטוף. טוב, אנחנו מצלצלים לשלושה פוסקים, הם עושים לומדס ככה וככה וככה, בסוף שלושתם מתירים. אומרים אפשר להתיר. זה על זה, אבל יש מחלוקת אם זה עד כדי קליפה, אם זה בטל, אם זה לא בטל. סיפורים. בקיצור, מתירים. אני החלטתי אני לא לוקח שום ספק, אמרתי הכל טרף. אמרו לי: אנחנו יכולים למכור את זה לכשר. ניצל לך כסף. כי אם אתה מוכר טרף, אתה מקבל שבעה שקלים. אתה מוכר כשר, אתה מקבל הרבה יותר. כפול מערך. ולנו זה על הרבה יותר, 25 שקלים. לפני כל ההוצאות. אז זאת אומרת, אנחנו בבעיה. אמרתי: "לא. הכל טרף! אני לא מרשה למכור את זה לכשר. אפילו בעל המשחטה אומר: "מה אכפת לך! אני מוכר". שום דבר! טרף! הלך בקיצור הכל! הפסד 250 אלף שקל.
במוצאי שבת הזמנתי את כל החברה ששלחתי והתחלתי לתחקר אותם מה היה בכלל. ספרו לי הכל. מספרים לי. אחד אומר לי: "תשמע, הייתה בעיה". "מה הבעיה?" יש לכל שוחט ערבי שמגיד לו את העופות? כל שחיטה הוא שוחט אחד ומגיש לו אחד. לוקח ממנו אחד ומגיש לו אחד. לוקח מת, מגיש חי. לוקח מת, מגיש חי. וכל ערבי שם את העוף של השוחט הזה על הצבע שלו. אם השוחט הזה נקרא צהוב, הוא צריך לשים את כל העופות שלו על צהוב. והוא אומר: "אני...", שניים שמרו שמה והסתכלו על הערבים להסתכל שהם שמים כל עוף בצבע שלו. כי אם לא, אם הוא שם עוף בצבע השני והתברר עכשיו שהיה סכין פגומה, אתה לא יודע עכשיו איפה העוף. איפה העופות. של מה? מאיפה? הכל מתבלבל. אז הוא אומר: "לפחות 20 פעם תפסתי את הערבי מחליף. אם זה בכוונה או לא בכוונה, אבל 20 פעם לפחות. אבל תדע לך, הוא אומר לי, שבסוף בלית ברירה, אחד מהחבר'ה היה צריך להתפנות למקום אחר, היו צריכים שמה סיוע, הוא הלך שם, ואני נשארתי לשמור על שלושה ערבים עם עיניים להסתכל כל פעם שהם שמים על המקום. ואני לא יכול להגיד לך בבטחון שאני קלטתי הכל במאה אחוז! יכול להיות שהתפספס לי. אז היה לי פה ספק.
עוד ספק: אח"כ היה עוד משהו: אמרו לי שראו ערבי, שיש טרף.. נגיד שבודקים ומצאו שריאות לא בסדר או שבסדקו צומת הגידים ולא בסדר, טרף. מה עושים? מורידים רגל. אז העוף ממשיך לנסוע עם רגל אחת. כולם יודעים זה טרף. הולך לטרף. תפסו את הערבי, מרים את הרגל! אבל תפסו אותו. ואם לא תפסו? ואם לא תפסו? בעיה. יש עופות שהם לא טובים, טרף, לפעמים זורקים אותם לרצפה. וראו ערבי שמה.. כי ככה הם רגילים כל הזמן לעבוד! זה משחטה שפעם ראשונה באנו אליה. בדקנו אותה לפני כן שאפשר בכלל לעבוד. אבל הם רגילים. זה הרגילות שלהם. והערבי מרים מהרצפה את הטרף מכניס אותו לאיפה שזה בסדר. נו, אז איך אתה יכול לסמוך? אני מדבר אתכם אחרי שהבאתי את המומחים. ושילמתי להם 40 אלף שקל! רק לצוות. בשביל להביא את התוצאה הכי טובה, וזה אחרי כל מה שאני משתדל ומשתדל, זה מה שיצא. וברוך ה' לא נכשלתי והחלטתי הכל טרף ולא זה.
(מישהו מהקהל: צריך להוציא את הערבים)
אין אין דבר כזה! אין שום משחטה בלי ערבים. יש עבודות שרק ערבים עושים.
(מישהו מהקהל: ????)
לא הבנת! אבל יש את הצוות של המשחטה עצמה. זה לא קשור אליי. אני מביא את אלה שהם בעלי המקצוע של השחיטה והכל. אבל את הפעולות הפשוטות, אתה לא יכול לעשות כזה דבר אם אתה לא מכיר את המפעל ואתה לא יודע מה עושים ואיך עושים. אתה לא יודע לאן להוליך ולאן.. אין דבר כזה! אי אפשר ללמד ברגע בן אדם.
עכשיו, שתבינו אנחנו הבאנו אנשים שימלחו שלנו, יהודים כשרים, שימלחו. שלנו! הבנו הכל שלא יתעלם בשר מן העין. הכל, הכל היה פיקס. הבאנו שקיות מיוחדות, סידרנו הכל. אין מה לעשות! אבל חלילה שנכשיל יהודים? אז לכן לא לקחנו והפסדנו בשמחה. ואני אומר לכם אם אני נמצא שם כמו שאומרים עם הצוות שלי ולוקח את האנשים הכי טובים שיש בארץ, ועם כל זה, זה התוצאה, מישהו אחר היה ודאי קופץ על ההיתרים ודאי שהיה אומר שמותר. היה אומר הפסד מרובה, היה אומר שזה צורך החג, היה אומר כל מיני קשקושים והיה מאכיל את הציבור נבלות וטרפות בכייף. וגם חושב שקיים מצווה.
עכשיו זה אני אומר לכם מעשה שהיה לאחרונה. אני שחטתי במשך השנים האחרונות בכמה הזדמנויות, בכמה מקומות. אין מקום אחד שהייתי שלא מאכילים נבלות וטרפות. מה שאני פסלתי בסכינים, העבירו אותם חלק, חלק בד"צ. זאת אומרת ככה זה עובד. אחרת לא תהיה אספקה. אם יבוא מישהו שמדקדק יותר מידי ויפסול סכינים ויצטרכו לזרוק אלפים של עופות, יפטרו אותו באותו היום. "מה אתה מטמוטמם?! הבאנו אותך לפה שאתה תפסול ותפסיד אותנו? בשביל שאתה תרוויח את ה-17 אגורות, על כל עוף אנחנו נספיד פה עשרות או מאות אלפי שקלים? תעוף מפה! אתה לא מכיר את העבודה!". אף אחד לא יאפשר כזה דבר. אם אין הספק, אם אין תוצאה, אף אחד לא יחזיק אותך. ואתה שמעתם בכמה הרצאות שלי שהיו שוחטים שאמרו שהם שוחטים שנים אף פעם לא היה פגימה. זאת אומרת, אנשים אפילו לא מבינים בכלל על מה מדברים איתם. וכמה פעמים הורדתם עופות? בכלל אף פעם לא מורידים. זאת אומרת, שצריכים להספיק. סוף היום חייבם לשחוט 20 אלף, 70 אלף, 110 אלף. חייבים בכל משחטה לגמור את השחיטה ולספק לכל ה רשתות. אתה לא תביא לרשת מסוימת עופות באותו יום בגלל סיפורים שהיה שמה טרף ולא יצא, חביבי לא יקנו ממך, מחר הם כבר מזמינים ממישהו אחר. "אתה לא נורמלי! תקעת אותי ככה לפני החג"! אין דבר כזה! תשכחו מזה!
שואל: אתה מכיר את השחיטה של חב"ד מלובביץ? אומרים שיש שמה 11....
הרב: לא יעזור! אף אחד בעולם!
שואל: אז אתה ממליץ היום בדור שלנו שאי אפשר לדעת, פשוט לא לאכול בשר?
הרב: לא לאכול בשר ועופות. הצלת את חייך זה הכי טוב בעולם!
שואל: אני כבר שנתיים לא אוכל בשר.
הרב: ברוך ה'!
עכשיו אני רוצה להגיד לכן עוד דבר. שזה התחדש לנו לפני החג, בגלל החמץ בפסח. החלטנו שאנחנו נעשה תבלינים לבני הקהילה שלנו. כיוון שאנחנו לא סומכים שאנשים יבדקו מספיק טוב. ככה חשבנו שבודקים. רק לא בודקים מספיק טוב, כי לתת לכל עם ישראל תבלינים בערב חג, זה המון! זה המון! זה כל ובית צריך תבלינים חדשים. שאין בהם חשש של חמץ בפסח. והבדיקה של חמץ בפסח, זה לא רק בדיקה מתולעים, זה חלילה שלא יהיה חמץ. וזה בדיקה שאם יש כל שהוא חמץ, אז הכל חמץ! אז החלטנו שאנחנו לא סומכים, אנחנו נעשה לבד. ומה מתברר לנו פתאום? שטוחנים את התבלינים כמו שהם! זאת אומרת, פפריקה אדומה לדוגמה, אנחנו הזמנו סחורה ופעם ראשונה ראינו, פגשנו את הסחורה כמו שאומרים, שהיא עוד לפני בדיקה. ומה אתה רואה? מגיעה לך פפריקה אדומה, מקומטת, עם עובש, עם אבק, עם גבעולים, ובפנים אתה מוצא לפעמים תולעים. ומה התברר? שהבד"צים טוחנים את זה ככה. ככה! ככה! בלי שום ברירה, בלי שום בדיקה, בלי ניקוי, אפילו לא גבעול. עם העובש, עם הכל טוחנים.
אני בדקתי בעצמי הרבה קילו הל... אתם יודעים מה זה הל? זה ירוקים, גרעינים כאלה ירוקים. אם יש בזה חור, זה מתולע. אתם יודעים על קילו כמה מצאתי? בכל קילו? 250 גרם מתולע. וכולם טוחנים את זה ככה. כולם טוחנים את זה ככה. זאת אורמת, אי אפשר לבדוק! אתם יודעים מה זה לבדוק פלפל שחור? פלפל שחור, אתה יכול לשבת שעה ולגמור 100 גרם. פלפל שחור. אתה צריך פלפל, פלפל, גרגיר, גרגיר. קודם כל מנפים בנפה, וזא נופלים לך כמה שחורים כאלה שקוראים להם חרקים, אח"כ אתה צריך לקחת כל פלפל, גרגיר וללחוץ אותו. אלה שהם אכולים מבפנים, הם מתפוררים לך. כמו אבק. ואתה לוקח לפלפל, לוקח שתיים, שלושה אפילו ועושה ככה ביד חזק ופתאום מתפרק לך אחד, מתפרקים שתיים וככה מתפרקים, מתפרקים. אלה שאכולים ע"י תולעים. אבל מי יבדוק אחד אחד? טוחנים לך את הכל!
אז מה עושים? אוכלים. אבל מה עושים? כמו שחלק מכם בוררים אורז לבד, וכמו חלק מכם שבוררים חילבה לבד, אז גם אתם תבררו את השאר. תהיה לכם בעיה עם זנגביל, שזה קשה לטחון ולא לכולם יש מטחנות וכורכום שמצאנו גם תולעים בכורכום. יש לנו צילום. אתה יכול להראות? שבתוך הכורכום תולעת הסתכלה אלינו ככה... אז זאת אומרת, זה יהיה לכם קשה, אבל זה אפשר להשיג אצלנו. הנה אתם רואים בתוך הכורכום שהוא קשה מאוד, קשה מאוד! תולעת בפנים. חור קטן, קטן, שאתה לא שם לב. ואם אתה לא תבדוק בעיון, לא תרגיש בו. ובתולעת המתמקמה בפנים. חיה לה בכייף. בלי שום בעיה. אז זאת אומרת, אז אנחנו החלטנו שאנחנו עושים תבלינים.
הנה, תסתכלו .זה זנגביל. בתוך הזנגביל יש תולעים. אתם רואים? וזה גם כן קשה יחסית. אבל לא רואים את זה כל כך. כי מי שראה זנגביל שזה חי זה כמו עם סיבים כאלה, וככה קשה להבחין אם אתה לא מהפך אותו טוב, טוב. ומסתכל. אתה לא תבחין. ואנשים טוחנים להם הכל והם מוכרים. עכשיו, שתבינו שאם טוחנים מראש, אז מבטלים איסור לכתחילה. וזה אסור. כמו שכתוב ביורה דעה צ"ט, הלכה ח': שאסור לבטל איסור לכתחילה. וזה נאסר לא רק על המבטל אלא גם על מי שמבטל בשבילו. גם הציבור אסור להם לאכול מזה.
אז זאת אומרת, זה בעיה. מה יעשו עכשיו האנשים? קונים. כמה אתה צריך? 100 גרם מזה, 100 גרם מזה, תבדוק בבית לבד, תקנה טחנה קטנה, יש כאלה קטנות ותטחן לך. יהיה לך גם טרי וגם נקי וגם בלי שקצים ורמסים. יהיה לך בעיה כמו שאמרנו זנגביל וכורכום מאצלנו או ממי שטוחן ובודק באמת או שאתה תבדוק והוא יטחן לך או שתקנה מטחנה. יש מטחנה ב-950 שקלים שאפשר לטחון. וזה חצי תעשייתי כזה ואתה יכול לטחון גם הדברים האלה ותהיה רגוע כל החיים. יהיה לך טיפה פנאי, אתה, אשתך, תבדקו לכם, שלום, תהיו רגועים וזהו. אבל אם תסמכו, אתם אוכלים עובש, מחלות. זה בכלל לא טעים! אתם יודעים אלה שקנו אצלנו תבלינים לפסח, שמו את הכמויות הרגילות שהם רגילים, הם טעמו רק את התבלין. למה? בגלל שהתבלין אמיתי! הוא גם לא מזויף! אתם יודעים בתבלינים מוסיפים גם חומוס וזה, וזה לנפח! שיהיה הרבה אבל מכלום. מאפס כסף. לא הכל טהור כמו שאתם חשובים. לא! והם לא ידעו ושמו הרבה והרגישו את התבלינים חזק מאוד. אבל כשאתה לוקח את זה וזה טרי, שזה אמיתי, חבל על הזמן! זה כל כך טעים! זה כל כך.. כל הבית מריח מהתבלינים. קינמון, אתם יודעים איזה קינמון שהוא טרי, אתם אפילו לא יכולים לשער. אבל מה לעשות התברר לנו הדברים. מי שירצה יוכל לצלצל אלינו, לקהילות פז, להירשם, יוכל להשיג. גם תבלינים, גם שאר הדברים. פתחנו גם חנות למוצרים, לביגוד וטכסטיל בזול. חליפות ב-350 שקלים שעולות בחוץ 600, 700. ועוד כמה דברים. גם לנשים יש כמה דברים יפים. גם כיסויי ראש. ויש גם דבר חדש שעכשיו עשינו, שאישה שיש לה מלבוש קצר, והיא לא רוצה לזרוק אותו, כי זה חשוב לה הבגד הזה, הוא יפה, אבל הוא קצר, עושים לה הארכת שרוול מתחת לשרוול שבא מלמטה עד לפה ויוצא עד לפה ועם דנטלים ודברים יפים וכו'. בכמה צבעים וכו'. ונשים יכולות.. כבר לא צריכות לזרוק את כל הבגדים שהיו בגדים קצרים ולא צנועים ויכולים כבר להיות בצורה צנועה וכו'.
בקיצור, אנחנו משתדלים כמה שאפשר לעזור לציבור שלנו,ש רוצה ללכת בדרך האמת ולא לחפף, אז מי שרוצה יכול להצטרף. מי שלא, יכול להסתדר לבד כמו שאמרתי. קונים ובודקים, טוחנים ואוכלים. לא קרה כלום.
שאלה:
שואל: רבנו, ערב טוב.
הרב: ערב טוב.
שואל: קודם כל, שלחתי לרב המחבר לפני כמה ימים. ראיתי הקלטה של הרב חוקימה הצדיק, זצ'"ל, שקרא לך בוצינא קדישא. ואני מאמין במאה אחוז שאתה בוצינא קדישא. באתי מצרפת לפני ארבע שנים. הייתי בצרפת קרוב לשבע שנים כמעט. הכל טרף למהדרין שמה. למדתי להיות משגיח כשרות במסעדות. נלחמתי המון עם בעלי מסעדות, עם בית הדין של פאריס. מה שמעניין זה כסף. כל מילה שלך קדושה, אמת. נלחמתי עם מסעדות שמכרו טרף. שנה שלמה המשיכו לתת למסעדות האלה למכור טרף. ורק בסיעתא דשמיא תפסו אותם. אחרי שנה שבית דין של פאריס ידע. למה אני נותן דוגמה כזאת? כי כבר שמה יש בלאגן לא קטן, אז מה פה. השאלה שלי היא ככה... למדתי גם ניקור על רגל אחת. ליד ערבי שעבד 20 שנה שמה. עבד בקצביה ענקית.
הרב: גם פה תדעו לכם שיש ערבים שהם מנקרים. שתדעו שיש ערבים שמנקרים במשחטות. כן?
שואל: אז כל מה שאומר הרב, חבר'ה, זה אמת לאמיתה וזה טיפה בים. עכשיו, באמת אני מאמין באמונה שלמה שהרב הוא שליח אמת של הקב"ה. אני בא מעולם הניקור, לימדו אותי על רגל אחת בלי היתר או ראיה, בלי ללמוד הלכות, בלי לשבת איתי, בלי לבדוק אותי כמו שצריך. שלחו אותי לקצביות עם עבריינים גדולים שלא היו ממלחים את הבשר, לא היו מנקרים. הפילו אותי שמה ובסוף חיפפו אותי מהבית דין. זה בצרפת, אז מה פה? השאלה שלי היא ככה, רבנו: למה כל הרבנים שותקים? אני מדבר על הגדולים. הם לא יתנו את הדין על זה?
הרב: כל מי שיודע יתן את הדין. כל מי שאומר שהכל בסדר, יתן את הדין. כל מי שלא בדק ואמר בלי בדיקה, יתן את הדין. אני אומר לך יותר גרוע המצב עכשיו. הרבנות החליטה והרב דוד לאו החליטו שלא צריך יותר משגיחים, אלא ישימו מצלמות ובעלי הבתים יהיו נאמני כשרות. לכאורה, הם צודקים. מי צריך את המשגיחים? הם בלאו הכי לא השגיחו. וגם הם סמכו עליהם בענייני כשרות. וגם הם לא באו לבדוק אלא פעם ב... והלכו. לקחו את המשכורת. אבל איך בודקים אני רוצה ללמוד איך בודקים עם מצלמות? מה השטויות האלה שאפשר לבדוק עם מצלמות. דבר שני, בעל הבית יהיה נאמן כשרות? אתה נותן לבן אדם חילוני שיהיה נאמן כשרות? יש לו בכלל נאמנות? יש מושג נאמנות? הרי מי שאוכל נבלות וטרפות הוא לא נאמן. זה הלכה. אין לו נאמנות. אדם שעובר עבירות הוא לא נקרא אדם כשר, הוא נקרא פסול לעדות. הוא לא נאמן. אז איך אתה עושה אותו נאמן כשרות? זה נגד ההלכה. ומה אתה נותן לחתול לשמור על החלב? בעל העסק הוא ישמור ויהיה נאמן? מה זה הבדיחה הזאת? זה לא יאומן כי יסופר! וזה אתה שומע. עוד מתהדרים "עכשיו הכשרות תעבוד טוב". לא מבין! לא מבין! מה הולך פה? זה לא יאומן כי יסופר! זה אפילו לא בדיחה. אם זה היה בדיחה ומספרים לי בפורים, הייתי אומר אתה יודע מה? זה לא משנה שמו לא שמו, זה דיוק אותו דבר המצב. אבל שיגיד את זה הרב הראשי. וגם יעשו את זה ויתהדרו כאילו שהם משפרים ויחסכו, החשבון הכי חשוב, יחסכו כסף לעסקים. זה הכי חשוב. יחסכו כסף לעסקים. אתם שומעים?
שואל: רבנו, מה אומר הזוהר על הזה שאוכל נבלות וטרפות, כי הם סומכים על רבנים, השוחטים על בד"צים? מה יקרה, אני רוצה שתגיד לנו מהאומר הזוהר הקדוש?
הרב: אף אחד לא ינקה... תקשיבו טוב! אפילו אם בן אדם אכל באונס! לא בשגגה. באונס, האכילו א ותו בכח. אמרו לבחור ישיבה אם אתה לא תאכל פה בישיבה, אנחנו מעיפים אותך. אז כאילו גוזרים עליו גזר דין שהבן אדם הזה חס ושלום לא יכול להיות תלמיד חכם. ומחייבים אותו נגיד לאכול. מי שלא אוכל פה בשיבה, היו כמה בחורים שאני שלחתי אותם לישיבות, הם אמרו להם אם אתם לא אוכלים פה מה שאוכלים כולם, אתם לא יכולים להישאר פה. והוציאו אותם. אז אפילו אם אדם יאכל באונס הוא מטומטם! הוא מטמטם ולא יועיל לו. והוא צריך 27 תעניות על כל כזית! זאת אומרת, אנשים לא מבינים. אמרתי לכם החפץ חיים כותב שאפילו אם אדם יחלל שבת, וחילול שבת זה חמור מאוד! זה סקלה, רחמנא ליצלן! חמור אכילת מאכלות נבלות וטרפות יותר מחילול שבת. למה? כי חילול שבת, אם אתה חוזר בתשובה, אז על המקום אתה יכול להתכפר. עם האיסורים והכל, כל מה שאמרנו. אבל אתה עשית תשובה. זהו! אין לך שום קשר יותר עם העוון. אבל אם אתה אכלת נבלות וטרפות, גם חזרת בתשובה, אבל אתה מטומטם! אתה טמא! הדם שלך טמא. את הטומאה הזאת צריך לשרוף בגהנום. כותב החפץ חיים! לא אני! זה לא אני אומר. זאת אומרת, המציאות הזאת מטמטמת את האנשים לגמרי. לכן, מי שמתפלא למה אין לו משיכה למצוות, לא מרגיש רגשי קודש, לא רץ לעשות מצוות, זה בגלל הטמטום. אנשים שהפסיקו לאכול מאכלות אסורות, יש כאלה שאמרו לי שפתאום פסק מהם הכעס. הם כבר לא כועסים כמו פעם. הרבה דברים השתנו בהם הם אומרים, פיזית. פיזית השתנה בהם. הזכרון חזר להם. כל מיני פעולות. ואנשים שהיו שמאלנים לגמרי, חזרו בתשובה. קודם אמרו אין לי שום משיכה לדת. אני מבין מה אתה אומר, אבל אין לי משיכה. הפסיקו לאכול שבועות ואחרי זה חזרו בתשובה גמורה. זאת אומרת, המאכלות מטמטמים את הלב של הבן אדם לגמרי. עכשיו שתבינו ההלכה אורמת שאפילו תינוק אסור להאכיל אותו איסור. אפילו להניק תינוק שאמא שלו אכלה איסור בהיתר, לא מאכילים! אמא הייתה במצב סכנה ואמרו לה שהיא חייבת לאכול איסור, אז לה זה מותר, אבל היא מניקה את הבן שלה ועכשיו החלב שלה הוא מהאיסור, שבעצם הוא מותר, מותר לה, לא מאכילים את התינוק! אתם שומעים? אז זאת אומרת, המצב הוא לא פשוט! כתוב שמשה רבנו לא רצה לינוק מן המצריות. למה? בגלל הטומאה. אז זאת אומרת, אדם צריך להבין זה לא איסור פשוט וקל. עכשיו שתבינו אם אכלת איסור, הכלים שלכם כולם בבית הם טרפה. גם אם תביאו עכשיו עוף מהשמים ותכניסו אותו לסיר, הוא טרפה. כי הכלים שלכם טרפה. וצריך לעשות הגעלה לכל הכלים. אז זאת אומרת, המצב הוא בעייתי. עכשיו יש ספר שנקרא "כשרות המטבח". שמה כתוב הכל. אנשים לא יודעים כלום. אנשים שחושבים ששומרים על כשרות, לא יודעים כלום! יש להם כיור מחרסינה או מMI, כיור אחד זה בעיה. הוא טרף בדרך כלל. כי שמה שופכים גם את החלב וגם את הבשר. ושופכים פעמים חם וגם חם, זה בעיה. וכלים וכו'. שיש, צריך ללמוד. שיש אם הוא לא שיש מאבן שלמה, אלא הוא כמו שיש קיסר, שהוא אבנים עם דבק, זה בעיה להכשיר אותו. לא כל כך פשוט. וכל מיני דברים שאנשים לא מודעים לא יודעים מה זה חלבי, מה זה בשרי, מה הדינים, מה זה בן יומו, מה אינו בן יומו. לא יודעים מה זה דיני ביטולים, לא ביטולים, מתי כן, מתי לא, נותן טעם, בר נותן טעם, האם זה רק בהיתר דהיתר, אבל לא באיסור ולא בחריף. ואנשים לא יודעים. הנה, זה הספר. ממליץ עליו שתקנו אותו. הכשרות הלכות והנהגות כשרות. ושמה יש כל פרט ופרט. סכו"ם איך מתנהגים, שולחן, כיור. הכל, הכל. כל פרט ופרט בכשרות. הכל! שמה תדעו הכל. אבל מי שלא לומד לא יודע. יגיע אחרי 120 שנה שמרת שבת? בטח. אתה יודע את כל הל"ט מלאכות? תגיד, נו. אתה יודע מה זה,זה.. אה, לא, לא, חשבתי.. לא, רק מה שאמרו לי.. כשרות שמרת? בטח, בטח, הפרדנו חלב בשר, 6 שעות שמאתי. ומה עם הכיור שלך? מה עם השולחן? מה עם הזה.. מה עם.. לא ידעתי, לא ידעתי, לא אמרו לי. אה!, אמרו זה הכל בסדר, אתה צדיק. אה, חזרת בתשובה? יש לך ציצית, אה! אתה צדיק! אתה צדיק! אשרייך! ואם אתה תורם, אתה בכלל! אתה יכול להיות גם עבריין, אין בעיה. רבותיי, לא תתפסו את החיים ברצינות, החיים יתפסו אותכם.
כן לסיום?
שואל: רבנו, קודם כל תודה רבה שהחזרת אותי בתשובה.
הרב: תהיה בריא!
שואל: שהצלת לי את החיים. ואני קורא בקריאה נרגשת לכל הכפוי טובה האלה שהרב הצדיק החזיר אותם בתשובה. בקהילה שלהם לתמוך ברב ולא לשתוק כשישמעו עלבונות על הרב. כי הם יתנו את הדין על זה, במיוחד שבורא עולם שונא כפוי טובה. זהו, תודה רבה.
הרב: תהיה בריא, תודה רבה לך.
שואל: תן לי ברכה לזרע בר קיימא.
הרב: מה השם?
שואל: דוד בן דגניה.
הרב: דוד בן דגניה, ואשתך?
שואל: אני אוטוטו מתחתן בעזרת ה'.
הרב: אתה מקדים תרופה למכה, כמו שאומרים. טוב...
שואל: למה לא?
הרב: ה' יזכה אותך בעזרת ה' זיווג הגון וזרע חי וקיים.
שואל: אמן! כל המברך יתברך מפי עליון. תודה רבה.
הרב: אמן!
שאלה:
שואלת: ?????
הרב: בואי אני אסביר לך. לגבי בשר ועופות, אני כבר דיברתי על זה לפני 18 שנה וגם לפני כן בפרשת מחפוד, אם את זוכרת שאמרתי שאסור לאכול מהשגחה שלו בכלל והרב שפירא, זצ"ל, יצא נגדו, וגדולי ישראל יצאו נגדו. כבר אז הפסקנו וכו'. ואם זוכרת עברנו ללנדא. אח,כ שהתברר לי שהמצב הוא קשה עם הסכינים, ברגע שהתברר לי, הודעתי לכולם שיזהרו מכל שאר השחיטות. כי נכנסתי לתחום, בדקתי וכו'. עכשיו, בגלל פסח האחרון שהחלטתי להכנס לנושא התבלינים, אז התברר לי עכשיו הנושא של התבלינים. לא ידעתי מזה בכלל! לא חלמתי שיכול להיות דבר כזה! אבל כנראה שאנחנו תמימים, יותר מידי מאמינים באנשים ומתברר שזה לא כך. מה אני יכול לעשות? אז מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. לא יתבעו אותך על מה שאת לא ידעת. את לא עשית במזיד. אבל יש בעיה אם מה שאנחנו וצריך להתנקות ע"י זה שאנחנו גם נבדוק מהיום וגם נזהיר אחרים. כי אם נזהיר אחרים יכפרו לנו יותר. כי אנחנו מצילים אחרים גם כן מהחורבן הזה.
שאלה:
שואל: ערב טוב, כבוד הרב.
הרב: ערב טוב.
שואל: אני מברך אותך על כל מה שכבודו עושה. שה' יזכה אותך כל משאלות ליבך לטובה.
הרב: אמן! וכן למר.
שואל: רציתי לשאול בקשר למלחמת גוג ומגוג. זה מה שמעניין. אז רציתי לדעת מה כבודו חושב על האירנים ועל החלשים האלה, הטורקים גם כן, וכל אלה שרוצים להשמיד אותנו, מה כבוד הרב אומר על זה?
הרב: תראה, האירנים רצו להשתלט על כל האזור, כל מזרח התיכון והלאה. והסולטן ארדואן עכשיו החליט שהוא סולטן והוא רוצה להשתלט גם כן על מה שהאירנים גם כן רוצים. גם על אירופה הוא רוצה להשתלט. להחזיר את המלכות האוטונומית למקומה. בקיצור, יש הרבה שרוצים להשתלט. וגם "הקים כון אין", ההוא גם כן החליט שהוא רוצה לפוצץ את כל העולם ולפורר אותו. וטראמפ גם כן החליט שהוא לא פראייר והוא לא ,אומבמבה", והוא רוצה להראות שמה שהוא אומר הוא עושה. בקיצור יש הרבה שחקנים עכשיו, חוץ מפוטין שכבר הראה שהוא רציני ונכנס למקומות, הוא כבר בסוריה שולט, עכשיו בלוב הוא נכנס גם כן. ושי לו עוד מקומות שהוא מתכנן. בונה נמלים פה ומכניס מחנות צבא ומעביר כלי נשק, והא היה זר פה יחסית, במזרח התיכון. אבל "אומבמבה" בכוונה הפקיד פה את המזרח התיכון והעלה את האיסלם בכל מקום ונתן לו כבוד ולא קרא להם טרורסטים, כי הוא מוסלמי בעצמו. הוא שתול שלהם. וזה מה שקרה בינתיים. עכשיו, כל מה שאמרנו במשך כל השנים, שיהיה בסוף גוג ומגוג, והמלחמה תהיה גרעינית, ויהיה מימן, ויהיה כל המרעין ברישין, ויהיה אלקטרו- מגנטים, ויהיה סייבר ויהיה, ויהיה, ויהיה... כל זה אתה רואה שכולם מדברים היום רק בשפה הזאת. אף אחד לא מדבר על מלחמה קונבנציונלית. אין! שטויות אקדחים, רובים, שטויות! טנקים וזה. זה כלום1 זה כלום! מדברים רק באיום על אטום. מינימום אטום. או אמא של הפצצות או אבא של הפצצות. אמא של הפצצות זה רק 10 אלף טון. ואבא של הפצצות הרוסי, זה 40 אלף טון. אתה מבין? וזה רק פצצות קלות כאלה, אתה מבין? זה עוד נקרא קונבנציונלי. ויהיו כאלה שהם ני-קליר, שזה גרעיני וזה הולך להיות חגיגה.
עכשיו, יש פה שניים. אחד מפגר אמיתי, זה הצעיר ההוא בן 34 או 43 משהו ככה. ויש את טראמפ. טראמפ הוא סוחר, הוא איש עסקים. והא יודע לעשות עסקים, ככה אתה מבין. אוקי, אתה לא רוצה? אתה לא עושה דיל? תשמע, או שאנחנו הולכים WIN WIN או שאני WIN אחד, ואנחנו... אז זה הולך ככה. שזה הולך להתפוצץ, מתי?אנחנו כבר מחכים מזמן. מסביבנו אנחנו רואים מה המצב. בינתיים, לא דרכנו על האצבעות של הרוסים ולא נתקלנו איתם באוויר ויש תיאום זמני. אבל אם אנחנו נכעיס את הדוב הרוסי ונעשה איזה טעות ונפגע בטעות במשהו, אז אתם יודעים מה הדוב הרוסי מה עשה התורכי שהפיל לו מטוס אחד. ועד שהתורכי היה צריך לשכב על ארבע ולהתחנף לו שישחרר אותו מכל הגזרות שגזר עליו. כל אלה שנמצאים כרגע בשטח, הם בריונים. כולם בריונים. ובעולם של בריונים זה מי מקדים. מי מקדים. וכבר אמר פוטין "אני לא אחכה למכה השנייה. אני כמו בשכונה. אני תוקף ראשון. ברגע שאני ארגיש שיש איום כל שהוא, אני תוקף ראשון,. אבל הוא גילה שהוא תוקף ראשון, אז מה יחכו לו עד שהוא יתקוף ראשון. אז יכול להיות שלא יחכו לו, אז יתקפו לפניו. מנסים לתאם עמדות בשביל לא להסתבך. אבל כולם יודעים שהכל קראיעי 2:04:27 תרנגולת. זאת אומרת, כל רגע יכול להיות פיצוץ שאין כדוגמתו. זאת אומרת, אתה יכול יום אחד להרגיש זעזועים, אתה לא יודע מה קרה, אבל תדע לך באיזה מדינה נפל שמה טיל ראשון של אטום ואחרי זה סיירות. סיירות. זה לא יכול להיגמר בטיל אטום ומישהו ישתוק. אז הוא יחזיר. ואם הוא יחזיר, אז הוא ירצה לתת במקום התורפה של השני. ואם הוא יתן, הרי מקום התורפה השני זה לא אחד. כי כולם פיזרו, הוא לא לפחות, קים קינג קון, הוא פיזר לפחות ב-7,000 מקומות! את כל הנשק שיש לו. זאת אומרת, אתה לא יכול לדעת איפה יש לו ב-7,000 מקומות את כל מה שהוא מחביא. אז מה תפציץ? לא תשאיר פיסת אדמה? איך העולם יראה את זה? ומשמה הוא יכול לשלוח את מה שהוא רוצה מכה שנייה, שלישית וכן הלאה. וזא אתה מבין אתה צריך לחסל מיליונים. מיליונים בני אדם חפים מפשע.
שואלף אבל למה כולם נתפסים על ירושלים. כל העולם רוצה את ירושלים.
הרבף בסוף זה יהיה. "ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה...", זה יהיה בסוף. בסוף שאומות העולם יריבו בינהם על הכל, כולם בסוף יבואו להילחם בנוף, כי יגידו שהם אשמים. הכל היה בגללם. זהו. אבל זה יהיה שהקב"V יכין להם את המלכודת להביא להם להרי ישראל, יבואו להילחם ושמה יפלו הם ופגריהם וחביבי' שני שלשי מהעולם ימותו. 4 וחצי מיליארד. אי אפשר שימותו מיריות. הנה תראה בסוריה, 6 שנים, 7 שנים נכנסים, 7שנים מלחמה, כמה מתו? מאות אלפים בלבד. זה המון. אבל זה אלפים בלבד. עכשיו תאר לך 4 וחצי מיליארד? ושמה משתמשים בפצצות וחביות וזה.. ומה לא, וכל הנשק הרוסי ניסו אותו. וגם כימי וגם זה וגם וגם... וכמה מצליחים להרוג? מעט. מאות אלפים בלבד בשבע שנים כל יום מלחמה. כל יום מלחמה. כל יום מלחמה. אז תאר לך בשביל 4 וחצי מיליארד, 4 וחצי אלף מיליון, אתה מתאר לך? אז זה לא יכול להיות בנשק רגיל. זה אמר הגאון מוילנא, יקח שניות. שניות. כי ברגע שזה יקח עם שניות, ברגע שהפצצה הראשונה נופלת אח"כ זה "אין דין דינו סופילוקטינו ..."
שואל: מה יהיה התפקיד של.. צריך להביא הגואל שזה המשיח.
הרב: נכון. אבל אנחנו לא יודעים. אם הוא יבוא לפני, אם הוא יבוא תוך ואם הוא יבוא אחרי. אנחנו לא קיבלנו מידע מדויק. והרמב"ם אומר במפורש לא נדע איך יהיה עד שיהיה. אנחנ יודעים שהוא יבוא והוא יגאל. באיזה שלב איך, מה, מו, נמתין. אבל בינתיים נתכונן. שלא נהיה טמאים..
שואל: אמן!
הרב: לא נעשה עבירות.
שואל: אמן!
הרב: לא נעשה חילול ה'.
שואל: אמן!
הרב: ונכבד את הקב"ה ואיש את רעהו ויבוא לציון במהרה הגואל אמן ואמן!
שואל: חזק וברוך!