ירושלים - ירושלים - גבעת האווזים
תאריך פרסום: 06.06.2017
ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח, וה' עלינו ברחמיו ירוויח.
הערב הזה יהיה לברכה והצלחה בכל לבן ציון בן חנה, למרים בת רות. חזרה בתשובה לשלמה מרים בת רות, לעילוי נשמת יקוט ג'קלין בת גרציה בת רינה, לעילוי נשמת הורי וחמי, מנוחתם עדן.
ארבע שעות המתינו תושבי הגבעה הצרפתית וילדיהם שהגיעו לישיבת המועצה כדי להביע התנגדות לבניית קריית החינוך החרדי בקצה רמת אשקלון. ארבע שעות המתינו תושבי הגבעה הצרפתית וילדיהם שהגיעו לישיבת המועצה כדי להביע התנגדות לבניית קריית החינוך חרדי בקצה רמת אשקלון. בשלב מסוים...
אחת המפריעות סולקה אחר כבוד ע"י משטרת ישראל.
בעיתון מעריב התפרסם: ארבע שעות המתינו תושבי הגבעה הצרפתית וילדיהם שהגיעו לישיבת המועצה, כדי להביע התנגדות לבניית קריית החינוך חרדי בקצה רמת אשקלון. התוכנית הקרויה "קרית פינדרוס" אושרה ברוב קולות. חזית המאבק בין החילונים לחרדים, היא גרמה שהחילונים הנמצאים פה, הם בעצם...
יש פה ליצן אחד שהוא הוסרט טוען שהשכונה הזאת שלו!
(הקרנת הסרטון)
אז אני רוצה להקריא לכם מויקיפדיה של מי השכונה הזאת:
השם העברי "הגבעה הצרפתית מופיעה לראשונה במפה משנת 1984. בערבית קוראים למקום הזה "תל אל פראנסייה". ולידיעתכם זה על פי מדינת ישראל, לא ברור של מי. כידוע לכם לפי אומות העולם זה שטח כבוש. ועל פי הגרסה העממית, הגבעה הזאת שאנחנו נמצאים בה כונתה ע"י הבריטים "French Hill" (גבעת פרנץ') על שם הקולונל ג'ון פרנץ', שהיה קצין בריטי במלחמת העולם הראשונה והוא קבור בבית הקברות של הצבע הבריטי בהר הצופים. שם המקור תורגם מילולית בטעות ל"הגבעה הצרפתית". יש גרסה דומה שמייחסת את השם לקפטן דגלס פרנץ', מפקד פלוגה בריטית שחנתה בראש הגבעה בעת כיבוש ירושלים בידי הבריטים, ובגרסה נוספת מדובר בגנרל פרנץ', ראש המטה של הגנרל אדמונד אלנבי. אלא שככל הנראה גרסאות אלו מוטעות, ושמה של השכונה נובע מכך שהאדמות שייכות לכנסייה סנטה אנה צרפתית. ידוע שבראש הגבעה הפעילו נזירים צרפתיים ממסדר האבות הלבנים משק חקלאים, ושבפי ערבים נקרא המקום הזה "כרם אל-וז" ("כרם האווזים").
אתם נמצאים פה עם אווזים שמקרקרים, הם הנקראים "כרם אל-וז".
וכן ידוע שבמקום חנתה יחידה בריטית בעת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה, אך אין תיעוד כל שהוא לקפטן, לקולונל או לגנרל בשם פרנץ' שחנה במקום או קבור בבית הקברות הבריטי הסמוך. נראה שהבריטים כינו את הגבעה French Hill" (גבעת הצרפתיים), משום הנוכחות הצרפתית במקום, ומכאן תרגמו אותה לעברית ולערבית. רשמית ניתן לשכונה עם הקמתה את השם "גבעת שפירא" על שמו של איש תנועת המזרחי, השר לשעבר משה חיים שפירא, והשם הזה נקלט היטב בפי הציבור והשתמש להיקרא "הגבעה הצרפתית".
אני ממליץ אבל להמשיך לקרוא לגבעה הצרפתית על שם החברה הנמצאים פה "כרם האווזים". אבל בערבית זה נשמע יותר טוב "כרם אל-וז".
דרך אגב, בשכונה גרים עשרות משפחות של ערבים והם שוכנים פה כבוד, האווזים רק פה לא רוצים שיהיו כאן חרדים, לכן הם ניסו למנוע שיקימו פה מוסדות חינוך לחרדים, והם הפסידו. העירייה לא הסכימה וברקת החליט...
אז לכן למעשה הם חוששים כל הזמן שיהיו פה יהודים, ויהודים חרדים. ולכן הם פוחדים. במקום שיראו סובלנות, לא מתביישים! עוצרים את הכבישים, מונעים באנשים, הולכים עם פטישים.. מה זה? זה אנשים? זה מהעם היהודי? רחמנא ליצלן! איזה דברים!
אחרי שסילקו כמה אווזים אנחנו נתחיל!
בפרשת השבוע כתוב: "וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעתם בחצצרות ונזכרתם לפני ה' אלוהיכם ונושעתם מאויביכם".
לומד הרמב"ם: עיקר המצווה לזעוק, ובשעת הזעקה גם להריע. הרמב"ן לומד שמכאן יש מצווה להתפלל בעת צרה, ומי שצר לו ולא קרא אל ה' יתברך להושיעו ביטל מצוות עשה זו כדעת הרמב"ן ועונשו גדול מאוד, שהוא כמסיר השגחת ה' יתברך מעליו.
הרמב"ם בתחילת הלכות תפילה כתב: שהתפילה בכל יום היא מצוות עשה של "ועבדם את ה' אלוהיכם". וכמו שאמרו "לעובדו בכל לבבכם". איזו היא עבודה שבלב? זו היא התפילה. גם לדעת הרמב"ן שהן התפילה בכל יום מצווה חיובית, שמתפלל מקיים מצווה מן התורה, אבל מאליו מובן שאין להשוות הכוונה והזעקה של תפילה בעת צרה לתפילה השגורה בכל יום. אחת התפילות המתקבלות היא דווקא תפילה מתוך צרה.
אומר הגאון הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין, זצ"ל: טעות עלולה לעלות לנו ביוקר כיוון שרחמנא ליבא בעי. הקב"ה בוחן את הלב של האדם, הוא רוצה את הלב ואת העבודה שבלב. אדם נקרא בגמרא שואלא קמא: "מבעה". מדוע נקרא האדם "מבעה"? משום שהוא יצור מתפלל. בארמית "בעי", בעו", זה לשון תפילה, לשום בקשה. האדם נקרא "מבעה" על שם היותו מתפלל. ואם הצרה היא המפנה אותנו לבורא, עלול הוא להביא עלינו חלילה צרה כדי שנפנה אליו. זאת אומרת, אם המרה גורמת שתביא אותנו לבורא, זה עלול להביא אותנו לצרה דווקא בגלל שאנחנו לא פונים אל הבורא.
את הדבר לומדים מדברי המדרש על הפסוק :"יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה". הפסוק מדבר על בני ישראל שיצאו ממצרים, הים היה לפניהם, המצרים היו מאחוריהם. למה היו דומים ישראל באותה שעה היו דומים ליונה, שברחה מפני הנץ שעט עליה, ביקשה להיסתר בנקיקי סלע והגיח ממנו נחש ופער את לועו, והציפור פרפרה בין השניים.
מדוע עשה הקב"ה כן? לאחר שהוציאם מעבדות לחרות, שוב המית עליהם פחד מוות. מדוע? המדרש מסביר במשל:
בן מלך יצא למסע ציד ושמע צעקות לעזרה. חש למקום ומצא שודדים שצרים על כרכרה. הניס אותם והתברר שהציל את בת מלך המדינה השכנה. הביא אתה לבית אביה, המלך שמח שמחה גדולה ורבה השמחה, והביע מפניו את רצונו לשאתה לאישה. לא יכלה לסרב, שהרי הציל את חייה, אבל ליבה לא הלך אחריו. נישאה לו, ונקטה בנשק השתיקה. אמר לה: "בואי נצא לטיול". שתקה. אמר לה: "אני מבין שאת רוצה לנסוע במרכבה נפרדת". שתקה. נסעה במרכבה אחת והיא אחריו בשנייה. נכנסו ליער, המרכבה שלו נעלמה בעיקול, ולפתע נסבו על מרכבתה שודדים, הניפו חרבותיהם. ואז היא צרחה: "בעלי היכן אתה? לאן נעלמת?". והנה הוא מגיח מהעיקול, הפיץ אותם לכל עבר. ומי אלו היו למעשה? אלה היו שכירים שלו. אמר לה: "הלא את קולך ביקשתי לשמוע. שהיית בצרה צעקת, ואז נישאת לי, החלטת לשתוק. האם אני צריך להביא לך צרה עוד פעם כדי לשמוע את קולך?". למה רק בצרה?
למדו את הלקח עם ישראל ושוררו את שירת הים בישועה. זאת אומרת, ה' הוציא אותם ממצרים, הציל אותם הכל, ולא שמע יותר את קולם. אומר להם: "השמיעני את קולך". מה קרה? אחרי שהצלתי אתכם ממצרים, והוצאתי אתכם משעבוד מצרים והכל, אני לא שומע את קולכם? לכן הלחיץ אותם, הביא את המצרים מאחוריהם, הים מקדימה, והם קלועים כמו אותה ציפור, שהעיט צד אותה והנחש מלפניה, ומה היא תעשה? מה עשו ישראל? הבינו את הלקח ושרו את שירת הים.
רבי יחזקאל לוינשטיין אומר: ההבנה שגורה במדרש הזה: יש מי שנזכר בבורא רק בעת צרה, ויש מי שזוכר אותו בעת הטובה. אבל מי שמתבונן בדברי המדרש מבין גם את ההבדל. הראיה שאין ליבה שלם עם בעלה, זועקת רק בעת צרה, אבל זו שאוהבת את בעלה, משוחחת עמו תדיר. והדברים מבהילים ומנחים אתנו להכיר את עצמנו ובזה נגדיר את היחס שלנו לבורא.
סיפור ידוע: אדם עלה אל השרף מבריסק, המהרי"ל דיסקין זצ"ל, וסיפר לו: שהוא זכה והשיא ביתו לבן עלייה בלא מובן המילה, שקדן ומתמיד, שאין לו בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה, וירא שמים מרבים ומדקדק בקלה כבחמורה, ועשוה ממרת למשרת. בין השאר הוא מחמיר ומקיים את הוראת המשנה: "אל תרבה שיחה עם האישה" ואשתו אמור, קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים: כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האישה, גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גהנום.
וכיוון שהם לא נתנו שיעור חכמים לדבריהם, אז הוא מחמיר בשיחה עם אשתו בכל שהוא. לא מדבר איתה מילה! מחמיר עד הסוף. ולא מחליף איתה מילה. שלא יגרום חלילה רעה לעצמו ולא יירש גהנום. זה מספר האבא לשרף מבריסק מה עלה בגורלה של ביתו עם החתן הצדיק, הצדיק, הצדיק. תאמר לו: "שאני קורא לו", השיב לו השרף מבריסק. האברך חרד והגיע, מצא את השרף יושב ולומד, העיף בו מבט, והוא ממשיך בלימודו. התקרב ואמר לו: "אני פלוני החתן של פלוני". אין קול ואין עונה. כחכח בקולו. "הרב קרא לי?". אין תגובה. הרב דומה למלאך ושרף לומד בהתמדה, והוא כמו אוויר. חצי שעה, שעה, שעה וחצי, שעתיים, שעתיים וחצי. מה מעשיו כאן? הוא לא מבין למה קראו לו. אבל גם ללכת הוא לא יכול. כי מה עוזבים את השרף כך ? הוא הזמין אותו והוא יקום וילך לבד? עד מתי הוא יישאר כך? אחרי שעות, השרף נשא אליו את עיניו ואמר לו: "אתה יכול ללכת, אודיע לך ביד החותן אם אבקש שתבוא גם מחר". לא, לא, רק זה לא! היה לו די והותר. הוא כבר הבין. ולאשתו זה היה כל יום מאז החתונה! אבל הפעם הוא למד את הלקח.
השאלה אם זה לא המצב שלנו לבורא? אנחנו לא פונים אליו. שומרים תענית דיבור, לא פונים אליו. רק אם רוצים איזה משהו דחוף, אם יש איזה חולי, אם יש איזה חולי, אם יש איזה ספק. האמהות שלנו והסבתות שלנו היו מדברות איתו תוך כדי לישה, תוך כדי טוויה, כל הזמן היו מדברות עם הבורא. כל הזמן! אנחנו, מתי נזכרים שיש בורא? שיש איזה חולי, כשיש איזה צרה. רק אז.
אז אומר הקב"ה: תדעו לכם אם אתם תחכו עד שתבוא צרה ורק אז תקראו לי זה יביא עליכם עוד צרה. כי רק בצרות הם קוראים לי. ואני רוצה ש"תשמעיני את קולך", אני רוצה את הלב שלכם, דברו איתי! אני אבא שלכם! אני רוצה לתת לכם, להעניק לכם, הכל אני רוצה! אבל לא מדבר עם אבא. מה זה מחג לחג? וגם בתפילה שבאים להתפלל על מה חושבים? תכף נראה.
ביורה דעה קט"ז, שם הוא אומר: שאין כח ביד חכמים לאסור דבר שהתורה פירשה בפירוש להיתר. מה שהתורה מתירה להיתר גמור, אין כח ביד החכמים לאסור. מתי יש כח ביד החכמים להחמיר? בדבר שאין בו לא איסור ולא היתר מפורש מן התורה. אבל במקום שיש בו היתר מפורש מן התורה, אין להם כח לאסור.
כיוון שכך, יש להקשות: איך גזרו חכמים שלא יסתור אדם בית כנסת לפני שיבנה בית כנסת אחר. כמו שכתבו שואלא בתרא ג'. הלא את המשכן סתרו ובנו פעמים אין ספור. לא הקדימו קדום לבנות משכן אחר ואח"כ סתרו את המשכן, אז איך ההלכה אומרת שלא יסתרו בית כנסת עד שיבנו בית כנסת אחר? הרי זה מותר. רואים במשכן שזה מותר, אז איך אסרו חכמים דבר שהוא היתר גמור?
התשובה היא: שמהשכן למדנו שאסור לסתור בניין על מנת לבנות במקומו. והקשו בגמרא: והרי את המשכן סתרו על מנת לבנותו לא במקומו. מתרצת הגמרא: כיוון שכתוב: "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו", כסותר על מנת לבנות במקומו הוא. זאת אומרת, אם כל מה שאתה עושה זה על פי ה', אז זה לא משנה, הוא יכול להגות לך להחזיר אותו עוד פעם, לסתור ולבנות באותו מקום. מה שהוא יגיד לך. כלומר, המקום של המשכן הוא על פי ה'. הוא אומר לסתור, הוא אומר לבנות והוא אומר היכן. ממילא מקבלים שכר על הדרישה, כמו על הפרישה. מקבלים על ההקמה ומקבלים שכר על הסתירה. למה? אנחנו מקיימים רק את רצונו של הקב"ה. זה המטרה.
אבל הדברים האלה נוקבים ומחייבים. כתוב: "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם", הכוונה בתוך ליבו של כל יהודי ויהודי. עכשיו, מה נעשה? הקב"ה ברא אותנו נשמה בתוך גוף, והורה לנו: נשמה שנתתי בך החיה. אני מבקש ממך, נשמה, הזאת הפקדתי בידך תחיה אותה. אבל יש גם לעסוק בצרכי הגוף. אך מכיוון שזה רצון הקב"ה, אז כשאנחנו פוסקים לצורכי הגף, כגון: אכילה, מנוחה, שינה, כמו שפירש הגאון מווילנא, כתוב בקנייני התורה, ב-48 דברים נקנת התורה, אחד מהם זה במיעוט סחורה. אז מה שומעים? שמותר לסחור מעט. מיעוט סחורה פירושו תסחר אבל מעט. כל התורה אין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון. כתוב: "במיעוט דרך ארץ". אדרבא, הנהג בהם בדברי תורה מנהג דרך ארץ. ואם אין דרך ארץ, אין תורה.
וכן כתוב במשנה: "במיעוט תענוג, במיעוט שינה, במיעוט שיחה, במיעוט שחוק". אז מה רואים מפה? שלשוחח מעט, לצחוק מעט, מותר. אם כן, הרי זה כסותר על מנת לבנות במקומו. הכל על פי ה'. מה זאת אומרת? הרי אם אני לומד תורה, ואומרים לי תמעט בשחוק, תמעט בשיחה, אז מתירים לי לשוחח קצת, מתירים לי גם לשחוק קצת. אבל זה נקרא סתירה, אני סותר את הלימוד כרגע. אבל אם התורה מתירה לי את זה? זה סותר על מנת לבנות. למה? כי אדם צריך להיות מרווח קצת. לא סגור לגמרי, כי הוא עלול להתפוצץ, אז לכן מתירים לו מעט, מעט, מכל דבר. וזה לא נקרא הפסק, זה לא נקרא ביטול. הפוך, זה הקיום.
החפץ חיים הביא לכך ראייה: בספר "שם עולם", חלק א', פרק ה', הוא אומר מדברי הגמרא בבא מציעא צ"א, כתוב: שאסור לפועל לאכול מהפירות שלא בשעת מלאכתו. פועל עובד בפרדס, יש שמה פירות, אסור לו לאכול בשעת המלאכה. כי הוא גוזל את בעל הבית.
כמו אלה שקרעו את המודעות שגזלו אותנו. גוזלים. אסור לגזול.
אבל שהוא הולך מתלם לתלם, כרגע הוא לא עובד בפרדס, הוא רק עובר מתלם לתלם, הרי הוא כעוסק במלאכה, לפי שהולך הוא ממלאכה אחת אל המשכה. זאת אומרת, אסור לפועל לאכול מהפריות שלו שלא בשעת מלאכתו.
לא דייקתי בלשוני אני חושב, אמרתי "בשעת מלאכתו", שלא בשעת מלאכתו". זאת אומרת, בשעת המלאכה לצורך המלאכה מותר לו לאכול. וגם שהוא הולך מתלם לתלם זה נקרא שעת מלאכה. אבל לא בשעת מלאכה, אז זה לא צורך. זה לא צורך המלאכה, לכן לא יאכל.
אז מה רואים מפה? ראייה גם כשאתה לא בשעת המלאכה, אתה בדרך למלאכה, אתה הולך מתלם לתלם, זה גם נחשב זמן מלאכה, ומותר לך באותו זמן לאכול.
כך גם כשאוכל ונח, ואפילו עובד כדי שהוא יוכל לאגור כח ואמצעים להמשיך וללמוד. בדיוק אותו הדבר. אומר החפץ חיים: אז גם אתה, אתה לומד תורה, אם אתה נח, זה נחשב שזה גם צורך הלימוד. זה לא הפסק מהלימוד.
עוד הביא ראייה מגמרא בשבת ה': "המעביר חפץ ארבע מאות ברשות הרבים בשבת, חייב חטאת". אסור להעביר ברשות הרבים ארבע מאות. אם עמד באמצע כדי לפוש, פטור. הוא לא העביר ארבע מאות והפסיק באמצע, הוא פטור. למה? הוא קטע את רצף ההעברה. הקפידה התורה על ארבע מאות ברצף. אבל אם עמד בתוך ארבע מאות כדי לכתף להיטיב את המשא שעל שכמו, חייב. למה חייב? הרי הוא עמד. לא! פה העמידה היא לצורך המשך ההעברה. אם אתה עושה את זה בשביל להמשיך את ההעברה, רק לא נוח לך ואתה רוצה לכתף את זה יותר טוב, זה נקרא שאתה במהלך ההעברה, אפילו שאתה עומד. זאת אומרת, כל דבר שמתברר, אפילו שיש הפסק, אבל הוא הכוונה להמשך, אז זה נחשב ההמשך. אז אם אתה מפסיק בשביל ללמוד, זה נקרא שאתה באמצע הלימוד. אם ההפסקה היא לצורך הלימוד, אם ההפסקה היא לצורך המצווה. זאת דוגמה שנייה שהוא אומר.
ועוד דבר אחד הוא מביא: סיפור מגמרא במועד קטן כ"ח, כתוב: שמלאכך המוות לא יכול היה להתקרב לרבי יחיה וליטול את נשמתו. הגיע זמנו של רבי יחיה, ומלאך המוות בא ולא יכול לקחת נשמתו. למה? כי היה לומד כל הזמן. כל הזמן. והתורה היא תורת חיים, ו"מרבה תורה מרבה חיים", ועד שיתגלה אליו מלאך המוות בלית ברירה, ואמר לוף "תשמע, תעשה לי טובה, אני חייב לקיים את השליחות שלי, ואתה לא נותן לי לקיים את המצווה".
עכשיו יש להבין: רבי יחיה לא הוצרך לשהות במקום בו אסור להרהר בדברי תורה? הרי כל בן אדם כל כמה שעות, צריך להתפנות, ללכת לאיזה השוא מקום. שמה אבוק ודאי להגיד דברי תורה, לחשוב דברי תורה, נכון? אז זה הזמן שמלאך המוות יקח אותו. אם כל זמן שהוא הוגה בתורה אתה לא יכול לקחת אותו, תמתין לו באותו מקום ,אפס אפס, וברגע שהוא יכנס, הוא יפסיק מדברי תורה, כי אסור לו אפילו להרהר, ושמה תיקח אותו. למה הוא לא עשה את זה? למה התחנן אליו שייתן לו את נשמתו ברצון?
היות והתורה היא ציר חייו והכל סביב התורה, הכל מחמת התורה, הכל למען התורה, כל מעשיו נחשבו לימוד תורה. גם כשהוא נכנס לשם, גם שהוא ישן, גם שהוא אכל, גם שהוא טייל, כל מה השוא עשה, כיוון שציר חייו זה התורה, אי אפשר היה לגעת בו. מכאן ראייה, שגם מה שלא בדיוק תורה, אבל הכנה והשלמה לתורה, נחשב תורה.
ולמעשה כותב המאירי בהקדמתו,: זה מה שצפון במאמר חכמים שאמרו לנו ביומא א': "כל האוכל ושותה בתשיעי בתשרי, בערב יום הכיפורים, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה בתשיעי ובעשירי". זאת אומרת, אנחנו צמים יום כיפור בעשירי בתשרי, וחכמים ציוו אותנו לאכול כל היום בתשיעי, שזה ערב יום הכיפורים. חייבו אותנו לאכול כמה שיותר. יש אומרים אפילו חמש סעודות. בשביל שאדם ירבה באכילה לקראת הצום. וכתוב שמי שעושה כך, כל האוכל ושותה בתשיעי, בערב יום הכיפורים, מעלה עליו הכתוב: כאילו התענה יומיים! תשיעי ועשירי.
למה? הואיל ואכילתו כדי שיוכל להתענות. אז גם היא נחשבת תענית. כי זה הכנה למצוה והיא מעיקר המצוה. ואם אכל כדי ללמוד, נחשבת אכילתו כלימוד.
אז למדנו פה דברים חשובים ביותר. שאדם יכול שכל מסכת חייו יהיה כך. אבל בואו תשמעו סיפור מעניין:
מעשה באדם שראה באיזה ספר שמי שמתענה 40 יום זוכה לגילוי אליהו. אני מאמין שיש פה כמה שהתענו 40 יום, בבקשה להרים את היד, מי שהתענה 40 יום. הנה, כל החבר'ה שלנו התענו 40 יום. אבל תשמעו מה כתוב בספר:
מי שהתענה 40 יום, הכוונה לא אוכל מעמוד השחר עד צאת הכוכבים ולא ושתה, אדם כזה זוכה לגילוי אליהו. אז הוא החליט מחיר שמשתלם ושווה. הוא יצום 40 יום ויזכה לגילוי אליהו. נגמרו 40 יום, מאומה. אמר לעצמו: "זה שהתעניתי זה ודאי, זה שהספר אומר אמת, זה ודאי. אז מה קרה פה? ייתכן וראיתי את אליהו ולא ידעתי שזה הוא? ייתכן שהוא מקפיד עליי מאיזה סיבה ולכן לא התגלה אליי".
החליט לנסוע לצדיק בעל רוח הקודש שזוכה תמיד לגילוי אליהו. יאמר לו מה קרה, האם הוא ראה את אליהו ולא הבחין או שהוא מקפיד עליו? נסע אל הצדיק רבי ישראל מרוז'ין, זצ"ל. הצדיק שמע אותו מספר את הסיפור, ואמר לו :אני גם אספר לך סיפור:
בכל מוצאי שבת היה בעל שם טוב, זצ"ל, עולה לעגלה ואומר לאלכסיי, העגלון, להסב פניו אליו. זאת אומרת, הבעל שם יושב עם הפנים לדרך, והעגלון עם הגב לדרך. מסתכל אל מי? מסתכל.. זה כמו המכונות האוטונומיות היום. יש מכוניות אוטונומיות. יוצאת עוד מעט מרצדס ל- 2030, ששמה חביבי, אתה יכול לשבת לעשות שם כנס של אווזים, והמכונית נוסעת לבד להרצאה. אין בעיה.
מכל מקום, הבעל שם נכנס ואומר לאלכסיי: תסתובב אליי והנה העגלה נסעה בקפיצת הדרך למקום שנסעה והבעל שם טוב נפגש עם מי שנפגש ופעל עם מי שפעל וחזר לעירו בקפיצת הדרך.
השנים נקפו, הסוסים הזדקנו, מכרו אותם, קנו סוסים חדשים צעירים וחסונים. שמחו הסוסים לשרת את הצדיק, אבל הביאו אותם לאורבה ולא רתמו אותם לעגלה. במוצאי שבת הגיעה השעה. אלכסיי רתם אותם לעגלה, הפך גבו אליהם ויצאו למסע. ואיך הסוסים הצעירים שמחו על הזכות שנפלה בחלקם.
נו, נסעו, ורגילים הסוסים האלה, הצעירים, רגילים לעצור בכל אכסניה כמו הנהגים של האוטובוסים בטיולים שנותנים להם סנדוויצ'ים בחינם בכל מקום. אז הם היו רגילים לעצור בכל חניה, אכסניה, סעודה, מנוחה. והנה הם עוברים ראשונה, שנייה, שלישית, הם לא חשים עייפות, הם לא חשים רעב, אבל אף אחד לא מכניס אותם לא למנוחה ולא לאכילה. החליטו, כנראה סוסים של צדיק הם עולים דרגה והדין שלהם כמו אנשים, אז אם הבעלים לא סועדים בכל תחנה, אולי הם סועדים כל חמש, שש תחנות ואז הם ילגמו כוס קפה עם עוגייה וגם הם יזכו. סוף סוף, הם יטעמו, הם אומרם, מעדני אדם. ויכירו מה זה טעם של יין שרף. אבל הנה הם עברו 10 אכסניות ושום דבר. והמשיכו ביעף. נבחו הסוסים. הגיעו בשעה קלה למחזו חפצם, הבעל שם טוב ירד, נועד עם מי שנועד, שב למרכבה, שוב עשתה דרגה ביעף, הסוסים לא יגעו ולא עייפו ולא הוצרכו למאכל ומשקה, לא עצרו בשום תחנה, ואז הם הבינו: סוסים של צדיקים הפכו למלאכים ולשרפים. איך הם שמחו! בלי להתאמץ, בלי לאכול, בלי לשתות, הלכו וחזרו ממש כמו מלאכים.
הגיעו למז'יבוז', התירו אותם מהרתמות, הובאו לאורבה, ראו את הערמה של שיבולת שועל, התנפלו עליה בתאווה ובלסוהו בכל פה, ומיד הבינו שהם לא מלאכים ולא שרפים, גם לא בני אדם, הם סתם חתיכת סוסים אווזים. סוס נשאר סוס ואווז נשאר אווז.
סיים בצדיק: "כשראיתם באותו הספר...", הרב ישראל מרוז'ין אומר לאותו אחד שסיפר לו שהתענה 40 יום ומשום מה הוא לא ראה את אליהו. אז הוא אמר לו: "שראית באותו ספר שהמתענה 40 יום זוכה לגילוי אליהו, מה חשבת? חשבת שאליהו הנביא חפץ לענות יהודים ולהרעיב אותם? חס וחלילה! חס ושלום! הוא לא רוצה, אלא לעדן אותם. הוא רוצה לרומם אותם, הוא רוצה לחלץ אותם מהתאוות, הוא רוצה לנתק אותם מהאבוס 40 יום. כדי שיהיו עדינים, שיהיו זכים יותר, שיזכו לראות אותו. אבל אתה התענתה, נכון? שנמלאו ימי התענית וסיימת את ה-40 יום תענית, איך אכלת?התנפלת על האבוס. למלא כל מה שהחסרת 40 יום. ואתה רוצה שהוא יתגלה אלייך? כל התענית המטרה שלה שלא תצטרך יותר את כל זה, את כל התאוות והכל, אם תעלה לדרגה כזאת שאתה יכול לחיות כבר בלי כל התאוות, נו, אז אליהו ודאי היה אומר: אה, היה כדאי, משתלם, הפכתי סוס לבן אדם, הפכתי בן אדם למלאך. אז הוא יכול להיפגש עם מלאך. אבל אם אתה נשארת סוס, למה שסוס ייפגש איתו אליהו?
ואנחנו נשאל את עצמנו שאלה: שאל אברך בכאב: "שני רגלים עברנו, 50 ימי ספירה, בינתיים, השתנינו? או שהכל כמו שהיה? מה הרווחנו?".
אמרתי לו, אומר הרב גלינסקי, ועניתי: תנוח דעתך, שתי תשובות בדבר: דבר ראשון: נכון, עברנו את סוכות, ימים נוראיים, הכל טוב. עברנו את פסח, עברנו 50 ימים של התעלות לקראת שבועות, קיבלנו את התורה, הנה אנחנו אחרי שבועות. אבל האם השתנינו? הרווחנו משהו אפשר להגיד? אז הוא אומר אני אענה לך שתי תשובות:
דבר ראשון שמעתי מחותני הצדיק משל ממשלי רבו: מעשה בצדיק שישב וחשב: הן משה רבנו היה אדם כמוני, ואם זאת הוא התקדש ונטהר כמו מלאך, ועלה למרום. דבק בשכינה, עלה השמים וירד. אם הוא יכול היה, אני גם יכול. התדבק במחשבתו בבורא, ואכן עלה ונסק לגבהים. כמה שמח! הנה כדור הארץ מתחתיו, והוא הולך על פני הירח והמאדים, התנתק משבי החלב וממשיך לעלות. ולפתע הוא נזכר: משה רבנו לא אכל 40 יום וארבעים לילה. האם הוא יחזיק מעמד? הוא גם לא ישן כל אותו זמן. האם הוא יוכל לעמוד בכך? כיוון שנחרד, פסק מן הדבקות, כיוון שפסקה הדבקות, החל גולש למטה במהירות. ואז הוא נחרד שבעתיים! וואו! אם אני אחטיא את כדור הארץ, אז אני אהיה לכוכב אובד בחלל. "רבנו של עולם! רק לא זה! בבקשה, בבקשה! לכדור הארץ". נו, ה' יראיו יעשה, והנה כדור הארץ מתחתיו. איך רווח לו. ופתאום הוא נתקף בעטה חדשה: שני שליש מהעולם זה ים, שליש זה יבשה. רק זה חסר לו, לנחות באמצע אוקיינוס ומים שאין להם סוף. "רבונו של עולם! בבקשה ,בבקשה ליבשה, ליבשה". ה' שומע תפילה והנה יבשה תחתיו. ואם הוא ינחת באמצע סערה? באמצע המדבר? "אוי! רבנו של עולם, תשיב אותי לבית שלי! לבית שלי בבקשה!". וה' נענה לבקשתו, ומצא אותו פסיעה אחת מהמקום שממנו עלה לשמים.
זה משל. אבל מה רצה לומר בו הרבי? מה ביקש להביע? שככה אנחנו נראים. כולנו נוסקים בימים הנוראיים ונוחתים במוצאי שמחת תורה. ממריאים בפסח עם כל העבודות וההכנות ונוחתים במוצאי חג השבועות. אבל במרחק פסיעה. משהו נשאר. והרשמים מצטרפים מפסיעה לפסיעה אנחנו קצת מתקדמים, משנה לשנה קצת מתקדמים. אז זאת התשובה הראשונה מה הועילו לנו שני החגים הגדולים בימי הביניים שביניהם.
אבל גם לולא כן, כדאי וכדאי! אתם יודעים למה כדאי? כדי להפסיק בין פורענות לפורענות. בין פורענות לפורענות כדאי להפסיק, כמוש בפרשה הזאת יש פסוק במבדיל בין פורענות לפורענות, ככה כדאי שגם לנו יהיה. תאר לך שהחיים היו מלאי שיממון, רק אווזים כל היום, בלי הפסק. אז לכן צריך מידי פעם "ויהיה בנסוע אהרון".
ראיתם, אנחנו הגענו לפה לשמוע דברי תורה, על זה נאמר: "ויהיה בנסוע אהרון". אבל בדיוק מתי שאני אומר את הפסוק, קורה ש"ויהיה בנסוע אווזים". האווזים נוסעים מפה, כי הם לא יכולים לשמוע את אהרון. איך אפשר לשמוע את אהרון? כי כל חייהם זה חיי חולין. חים של חומר. זאת אומרת, אם לנו לא היו תקופות של רוממות, איך היינו מחזיקים מעמד בעולם הזה? היינו כמוהם. היינו רק צועקים ומגדפים והולכים עם פטישים וכו', וצועקים: "סובלנות! סובלנות! אין לכם דרך ארץ! סובלנות! סובלנות!" ראיתם איזה סובלנות?
ולסיום אני אגיד לכם דברים יפים, שיישאר לכם משהו חוץ מאווזים:
פריץ אחד, גוי, נתקל ביהודי ואמר לו: "מוישקה! אתה נראה רע! רק שלא תמות לי פה. בוא תאכל את הסנדוויץ'".
"לא! לא!", מזדעזע היהודי, "בשום פנים ואופן!".
"למה מוישקה? זה טעים!".
"כן, באמת הריח מגרה, אבל לא יעלה על הדעת, זה לא כשר. אתה יודע אנחנו יהודים".
"מוישקה, על הכשרות תקפיד בבית, כעת אתה בדרך חיוור וחלש, תאכל!
.".
"לא, לא, אני לא יכול1 אסור לי! אסור לי!
הפריץ התעצבן, שלף את החרב.. את הפטיש מהנדן, ואמר לו: מוישקה, אתה אוכל פה ועכשיו! אם לא אני כורת את ראשך".
נו, פיקוח נפש. פיקוח נפש, מותר לאכול. אחרי שאכל מוישקה, אז הוא אומר לגוי: "לא יכולת לאיים עליי מהתחלה?".
מצחיק הא? אבל אומר רבי יענקלה: אותי לא. שנעלה למרום נבקש שכר. על מה? על התפילות שהתפללנו. על הלימוד, על המצוות ודאי. נבקש גם שכר על האוכל, גם על השינה, כמו שלמדנו קודם. שהרי כך נוצרנו שנזדקק להם ולא נוכל לחיות בלעדיהם והם מכשירי מצוה.
אבל נהיה כנים עם עצמנו: אם יבואו אלינו עכשיו ויציעו לנו הצעה כזאת, יש שתי גלולות כמו של האסטרונאוטים אחת יש בה כל הויטמינים, המינרלים והפחמימות ותחושת שבע. חוסכת שלוש ארוחות ליום. אתה לוקח קפסולה אחת, גמרנו! אתה לא צריך לאכול, לא צריך לשתות, לא צריך כלום. הקפסולה השנייה, היא מפקיעה ממך את הצורך לישון. אז זאת אומרת תוכל 24 שעות ביממה ללמוד תורה בלי הפסקה! עם יד הלב, ניקח את זה או שלא ניקח את זה? או שנעדיף לישון עם הכרית ולאכול ארוחה ארוחה, לפתוח שולחן ולנגב חומוס עם תולעים, מה אתם אומרים? קפסולות או זה? אז מה אנחנו מדברים על מכשירי מצווה?!
הגאון מווילנא היה מתלהב מכאלה גלולות. היה מוקיר לנו טובה עליהם. כי אצלו האוכל והשינה הם היו מכשירי מצוה בלבד. כמה הוא ישן? ארבע פעמים חצי שעה ביממה כל ימיו. ארבע פעמים בדיוק בדיוק חצי שעה, כל 6 שעות חצי שעה מתוכן. הוא היה ישן ככה כל חייו. ומה הוא היה אוכל? בבוקר הוא שולק לחם בתוך מים כמו ציפור, שותה את זה בשביל לא להנות, לא להתעכב ולא להיות מכור לזה. ככה הוא היה שולק את זה. זהו. וחוזר בחזרה ללימודו. הוא היה שמח על גלולות כאלה. אבל זה רק האסטרונאוטים.
מכל מקום, אנחנו ודאי שלא היינו לוקחים את זה. כי גם כשאנחנו לא עייפים וגם כשאנחנו לא רעבים, לא לומדים. אז זאת אומרת, איך נבוא ונגיד להקב"ה: "רגע, רגע, תחשבן גם את השינה שלי, תחשבן גם את האוכל שלי, תחשבן את הכל, למה אתה לא מחשבן? לא רק את מה שלמדתי?". כי אתה לא התכוונת לזה.
אבל אצלנו שחיים באמת וחייבים לקום מהגמרא וללכת לאכול, באיזה צעד קל פוסעים. במיוחד אם זה היום יום של צ'יפסים. כמו תינוק שבורח מבית הספר.
טוב, יהודים יקרים, בזה סיימתי את הקטע, ואני רוצה לעמוד כרגע לבדיקה ולראות האם באמת אנחנו מאלה שלא רק יודעים לענות קפסולות, קפסולות ומילים. יש בעיות חמורות מאוד היום באוכל. לא יודע מה נשאר לנו לאכול. אתם יודעים יש בדיחה כזאת שהתפרסמה שזוג הגיעו למסעדה, מקהילות קפ"ז, קהילות ז. והם נכנסו למסעדה. כמובן שהם שומרים על כל הכללים של קהילות פז. לא יודע מה הם עושים במסעדה, כי אצלנו אסור ללכת, אבל הם נכנסו למסעדה אולי בשביל שיצא מזה בדיחה. אז הם נכנסו למסעדה, ואז בעל שואל את המלצר :"מה אפשר להזמין?". בינתיים אשתו אומרת: "אנחנו לא אוכלים לא בשר, לא דגים, לא עופות, לא סלט, לא סויה. אנחנו לא אוכלים". אז הוא שואל אותו, הבעל: "נו, מה אפשר להזמין?". אומר: "תזמינו מונית".
אז זאת אומרת המצב הוא כזה שבאמת אפשר להזמין רק מונית. למה. בשר ועופות נבלות וטרפות, דגים יש בהם תולעים, לא בכולם. צריך בדיקה עם אור וכו'. יש כמה דגים שאין בהם שום חשש, זה מפורסם בבד"ץ העדה החרדית בחוברת שלהם. אבל מכל מקום, צריך בדיקה. כידוע שכל העלים חייבים בדיקה מאוד מדוקדקת. יש בהם שרצים, חרקים, מעופפים, תולעים. יש בהם כל מיני דברים. וצריך כמובן לנער אותם היטיב, צריך להשרות אותם במי סבון 3-5 דקות, צריך אח"כ לשטוף אותם טוב, להעביר עליהם את היד, מים זורמים טוב טוב. ולהיות בדוק, בטוח שאין שום חשש. זה כשמכינים את הדברים האלה.
אבל התברר לנו עכשיו דבר איום ונורא: שכל התבלינים אנחנו קונים מוכנים, גם בהשגחת הבד"צ, יש בעיה. מה הבעיה? הם לא בודקים אותם. הם בודקים מדגם. מה זה מדגם? מתוך 10, 20 טון, בודקים מדגם. כמה זה ובוחנים את זה אם יש תולעים, אין תולעים ולפי זה הם בודקים. אבל אין בדיקה כזאת על פי דין והלכה. ואם טוחנים את זה כך, זה נקרא שמבטלים "איסור לכתחילה". אסור לבטל איסור תולעים, תולעים זה איסור. אסור לבטל אותם לכתחילה. תולעת כמו שהיא חיה או אפילו מתה, אם היא בריה שלמה, אפילו באלף כנגדה, היא לא מתבטלת, היא פוסלת את כל מה שיש. אלא אם כן יוציאו אותה. אבל אם היא נמצאת ולא מוצאים אותה, היא לא מתבטלת. אין ביטול בשישים, ברייה שלמה. אבל אם הברייה הזאת נחתכה, ריסקו אותה, טחנו אותה, אז היא מתבטלת. אבל זה אסור לעשות לכתחילה. אסור לקחת דברים מתולעים, להכניס אותם למיקס, לטחון עם התולעים ולהגיד זה התבטל. זה אסור באיסור גמור! זה שולחן ערוך יורה דעה, סימן צ"ט, הלכה ה'. איוסר גמור והך אומר זה איסור דאורייתא. כל מה שעושים בהשגחות וככה פוסק גם הרב אלישיב שגם בבתי חרושת, בתי מלון, מסעדות, חייבים לבדוק דבר דבר. אני לא מדבר רק על הירק, אני לא מדבר על עגבניות, אני לא מדבר על... אני מדבר על התבלינים! מי בודק תבלינים? כולם קונים אותם מוכן. ומה שמוכן איך הוא נטחן? כמו שאמרתי. טוחנים הכל. אם לא, צריך פה כמה מיליונים סינים לבדיקה כל יום. כי כולם אוכלים תבלינים כל יום. אז אם ככה, כולם נכשלים במאכלות אסורות וקנסו חכמים את מי שעושה את זה, דהיינו, את הטוחן וגם את האוכל. אפילו שהוא לא יודע. כמו שפוסק הריב"ש 1:01:20 ורבי עקיבא איגר. וככה אומר הרב אלישיב, וכך אומר הרב קרליץ ואחרים. אז זאת אומרת, יש בעיה.
אז מה אפשר לעשות? פעם תזכרו לא היה בכלל כל זאת. כלום! לא היה שום דבר מוכן, היינו קונים, והיינו טוחנים בהוואן, אמא שלי הייתה אומרת לי: "י'בני, היום אנחנו עושים כורכום". אח"כ עושים זנגביל, אח"כ עושים... עושים הכל! היינו עושים הכל. היום לא צריך את זה, יש היום מטחנות. יותר קל. אבל צריך לטחון. אבל לטחון אחרי בדיקה. עכשיו אנשים בכלל לא ידועים מה צריך לבדוק, אז יש ספר ברוך ה' של הרב ויא, שלושה כרכים, ושמה תמונות והסברים והכל, איך עושים כל דבר.
אני אומר לכם אחרי שאני בדקתי בשביל פסח, לקהילה שלנו, התברר לי דברים איומים ונוראיים.
קודם כל בפלפלים, ניפנו את הפלפל, פלפל שחור קטן, ניפנו, נפנו וירדו שמה חרקים שחורים, קטנים, חרקים. אז זה נגוע. אם זה נגוע, צריכים בדיקה אחד אחד. אחד אחד פירושו לקחת כל פלפל ולבדוק אותו ביד. איך עושים? אז לוקחים על היד כמה, מסתכלים שאין חורים, כל מה שיש בו, הוא מנוגע, כל דבר, רבותיי, שהוא אפור, אז כבר חדרו אליו. אם תלחצו עליו, הוא מתפורר. כמו אפר. מתפוצץ. למה? הוא מחורר. אז לוקחים את השחורים ועוברים עליהם חזק, אם זה לא מתפוצץ ונשאר בשלמות, שמים בצד, עוד, שמים בצד, עוד... אתם יודעים הכי מהר שהגעתי בבדיקה, 100 גרם לקח לי חצי שעה. אחרים שעה, שעה ורבע. אחד כבר השתפר, הגיע לשלושת רבע שעה למאה גרם. זאת אומרת, לשיטה שלי הכי מהיר, הכי מיומן, אז בחמש שעות זה קילו. על קילו משלמים לבן אדם על בדיקה 30 שקל. והפלפל עולה גרושים. אז הבדיקה עולה יותר מהפלפל. צריך לבדוק בבית לבד!
כורכום יש בו גם כן תולעים. לא הרבה, אבל יש. כל כרכום שהוא עם חור, יכול להיות שהוא מנוגע. מי שכבר בקיא יודע אם זה חדירה או שזה מטבעו. בכל מקרה, צריכים לפתוח כל כורכום שהוא עם חור. זנגביל גם כן. הל, רבותיי, אני בדקתי בעצמי 10 קילו. אתם יודעים כמה יוצא מהל? מהל יוצא, מקילו, 250 גרם מנוגע. עם חורים. הל. אמר לי תלמיד חכם: שעד שהוא ראה אותי עושה את זה, הוא היה טוחן את ההל ככה לבד בבית. טוחן אותו. הוא היה רק עושה ככה לראות אם אין כלום, וזהו. והוא לא התייחס לחורים וכל החורים מלאים. אח"כ הוא עשה בדיקה והתברר לו שאני צודק. הודה לי מכאן ועד להודעה חדשה. אז בכל קילו רבע, 25 אחוז זה המון! זה המון! זה מנוגע.
דבר נוסף, איך אתם קונים פפריקה אדומה מתוקה? שתבינו: מלאה עובש, אבק, תולעים וטוחנים לכם אותה עם הגבעולים. כמו שהיא באה בטבע, ככה מכניסים את הכל, טוחנים לכם הכל. אתם יודעים מעשר קילו, כמה נפל לנו? שלוש קילו. 30%. לפח. ואתם אוכלים את זה עם תוספת שמן ומשלמים על זה עם התולעים, עם העובש. אם תראו את העובש... עם תולעים, עם עובש. יש לך פניצילין בפנים, יש לך חיידקים בפנים. הכל טוב. בקיצור, מה שאני רוצה לומר לכם רבותיי, צריכים לחזור לטבע. כל דבר שהוא טבעי תאכלו, אחרי בדיקה. כל דבר שהוא לא טבעי, עם חומר משמר, עם חומר של צבע, עם ג'לטין, עם כל מיני מרעין בישין שכתוב, עם כל ה-E שכתוב לכם E, E200,E220,E4, E1... יש כאלה זה מבשר של בהמות, יש כאלה שזה מעצמות של דגים, יש כאלה מכל מיני מרעין בישין. זה בעיה חמורה!
יש ויטמינים בתוך המאכלים שגם הם עשויים ממאכלות אסורות. יש ספרים שלמים. יש ספר כשרות, אם תלמדו אותו, תאמינו לי הצלתי אותכם. תראו רק מה כתוב שם, תדעו.
אני אתן לכם דוגמה: בן אדם הגיע אליו משהו, אתם לא יכולים לסמוך על מה שכתוב, שהופרשו תרומות ומעשרות מכל הכשרויות, לא כל הכשרויות הם באמת מהודרות. הרבה מהם זה רק מדבקות. אין שמה אנשים. מדבקות. אז לכן רצוי להפריש תרומות ומעשרות לבד. בד"צ העדה החרדית ולנדא זה עדיין נחשב מוחזק כנאמנים בזה. רק בזה. לא בתולעים. תולעים נמצאים גם ב"חסלט", בהכל. עפיפונים, תולעים, הכל. אבל אני מדבר להפריש תרומות ומעשרות שלא לאכול טבל. טבל זה אסור, איסור חמור ביותר מן התורה. אז לכן צריך להיזהר.
עכשיו בא בן אדם ונגיד הוא חתך, לא דמאי, לא משהו ספק, היה לו טבל ודאי. והא עכשיו חתך את זה בסכין, ואנחנו מדברים נגיד כרגע על דבר שהוא חריף כמו לימון. אתם יודעים שחריף, מתכת שחתכה חריף, החריף נבלע בסכין. חתכת טבל, אתה רוצה להפריש, חתכת טבל, עכשיו בלוע בסכין טבל. שאתה מפריש, אתה צריך להתכוון שאתה מפריש את כל התרומות ומעשרות והכל גם מהסכין. אם אתה לא מתכוון גם מהסכין, אתה בבעיה. נשאר לך טבל בסכין. מחר תחתוך משהו אחר, תעביר את הטבל אליו. אם בישלו טבל או איסור בתוך כלי, צריך לדעת שהכל נאסר וצריך הגעלה. אז לכן, אנשים צריכים לדעת אי אפשר להישאר תמימים ולחיות חיים קלים כמו שרוצים. צריך להתחיל ללמוד שוב פעם מחדש דיני כשרות המטבח. מי שחושב שהפרדה בין בשר וחלב בזה הוא סיים את הכל, והוא לא עושה בסירים אלה, בסירים אלה, שידע שהוא לא יודע כלום והמטבח שלו ודאי טרף! טרף על בטוח! תקראו את הספר כשרות, ואז בעזרת ה' יתברך, יתברר לכם עד כמה אתם ידעתם את הדברים או לא ידעם את הדברים. זה חמור מאוד! חמור מאוד!
אף אחד מפה, אולי קצת, לא יודע שגלוטן אחרי פסח, זה חץ גמור שעבר עליו הפסח. ומאפיות משתמשות בגלוטן, לא של הקמח, גלוטן חיצוני, שכולו חמץ, ומנפחים בזה את כל החלות והלחם והכל, וכשאתה אוכל כזה דבר, אם המכירה לא הייתה כראוי אתה עובר על החמץ שעבר עליו הפסח. אבל זה לא מודעים לכם. למה שיודיעו? אחרת מה ימכרו?! אבל מי שיקשיב לשיעורים שאנחנו מעבירים, יכול להינצל מהרבה איסורים.
אז לכן יהודים יקרים, עשיתי לכם שירות היום, באתי להסביר לכם, שבשמים יבדקו כל אחד ואחד עד כמה ישתדל בקיום התורה והמצוות ולא יוכל להגיד: "מה אני קניתי בד"צ, מה אני קניתי זה...", זה הכל טוב ויפה. אבל יש עובדות שמשתנות במשך הזמן. ובגלל שזה תעשייתי, אי אפשר! לעולם אי אפשר! אי אפשר בעולם לבדוק. לכן, גם אם אתם הולכים לחתונות או למקומות, לא לאכול! תאכלו בבית. למה? כי הם לא הביאו לשמה אנשים שיהיו יומיים, שלושה לפני, יכשירו את כל המטבח. אז אתם חס ושלום יכולים להיכשל. יש הרבה מאפיות שמוכרים לכם לחם, שבאותו לחם מחממים גם באותו תנור, מחממים גם בורקס חלבי. בורקס חלבי ולחם שאופים באותו תנור, בתוך 24 שעות, הלחם הופך להיות חלבי, ואח"כ אתם תאכלו אותו אולי עם בשר או בשבת עם החמין, והנה לכם חלב ובשר ביחד. בתאבון!
זאת אומרת, אם אדם לא שם לב, לא יודע, לא מודע, ולא יודע מה לשאול, לא יודע מה לברר, לא יודע מה הוא אוכל! לכן צריך להיות ערים לכל הדברים האלה.
תודה, עד כאן!
שאלה:
שואלת: שלום כבוד הרב, רציתי לדעת לגבי הבשר והעוף, אם לאישה אחרי לידה מותר מחוץ לבית, בבית חולים או בית החלמה, לאכול בשר עוף של העדה החרדית?
הרב: אי אפשר לאכול לא בשר ולא עוף של אף אחד. וכבר פסק הרב קנייבסקי לאישה חודש אחרי לידה שהיא אמרה שהיא חלשה, וגם יש לה כמה ילדים שהם קטנים מאוד והם צריכים להתחזק, האם היא יכולה לאכול אפילו מכשרות טובה וכו'. אמר לה: "לא יקרה שום דבר אם לא תאכלו בשר ועופות".
שואלת: ומה לעניין מי שלא אוכל דגים?
הרב: אין בעיה. יש תחליפים.
שואלת: שאין לו נגיד עונג של שבת, הוא לא אוכל כלום.
הרב: בגוגל יש 20 או 24 תחליפים לבשר שממלאים את כל מה שחסר לך בבשר. 24 סוגי מאכלים...
שואלת: לא... אבל עונג שבת אני מתכוונת.
הרב: בשבת לא חייבים לאכול מה שאסור. רק מה שמותר. כל מה שיש בו ספק, הקראנו את זה מהספק, כל דבר שיש בו ספק, אסור לאכול בשבת. השבת לא מתכבדת בחשש איוסר. ובפרט, אם האיסור הוא אסור דאורייתא, אז... זה לחומרה. ספק אפילו, ספק איסור זה לחומרה. אי אפשר לאכול בשבת דבר שלא. ודגים יש הרבה אופציות איך לעשות אותם שכן תאכלי.
שואלת: לא, מי שלא אוהב דגים.
הרב: אין לא אוהב.
שואלת: לא אוכל דגים.
הרב: אין לא אוהב. מתאהבים. אין לא אוהב. שאין ברירה, אוכלים. אז תתרגלי. היום עושים את זה כמו סיחים, עושים את זה סטייקים, עושים את זה בכל מיני צורות שאת אפילו לא תרגישי בטעם. אם יודעים לעשות לך את זה טוב, משרים את זה בלימון שלא יהיה ריח של דגים, וילמדו אותך איך לעשות את זה, את לא תדעי בכלל, את יכולה לאכול את זה בטעם בשר. חוץ מזה...
שואלת: ואין שום טרוניה, שלא נגיד טעמנו מתפריט של הקב"ה...
הרב: לא, לא, אין שום בעיה! יש סויה. אם את רוצה יש סויה בטעם שווארמה. זה צמחי, זול ביותר, אפשר להשהות אותו עד שנתיים, בלי להכניס למקרר. עד שפותחים אותו. ואם יכולה לאכול בזיל וזול, בטעם שווארמה. תתבלי אותו כמו שווארמה ותאכלי אותו בטעם שווארמה. גם טוב, בריא. וסויה קרובה מאוד, מאוד, חומרים שיש בה, היא דומה מאוד לבשר. קרוב מאוד.
שואלת: ורציתי לדעת אם הרב הפסיק למכור את הבשר והעוף הכשר לכאן?
הרב: בינתיים עוד לא יצא לנו. אני לצערי הרב, הצטרכתי לדעת 10,500 עופות בגלל ספק. ברוך ה' הפסדתי 250 אלף שקל. שמח שהוכחתי להקב"ה.
שואלת: ואפשר הרב גם ברכה ללידה קלה ופרנסה טובה.
הרב: שמח שהוכחתי להקב"ה שכסף לא מעוור אותי, ודבר שני, אנחנו עדיין משתדלים למצוא אפשרויות, מקום לשחוט, להעמיד צוות שיעבוד בקצב שלנו, בבדיקות שלנו, שהסכינים כולם יהיו ביבש, עם בדיקה מדוקדקת, בלי מהירות, בלי בהלה, והבדיקות אח"כ טובות, והכל יעשה ע"י יהודים, בהשגחת יהודים ולא ע"י ערבים. ושלא יתעלם הבשר מן העין. כל מה שרק אפשר. אבל בינתיים, אנחנו בבדיקה.
שואלת: הרב יכול לברך ללידה קלה ופרנסה טובה בזכות ששנתיים אנחנו כבר עומדים בניסיון הקשה הזה.
הרב: ודאי! יצא לך ילד זך ומזוכך. מה השם?
שואלת: כנרת שרה בת יפה.
הרב: כנרת שרה בת יפה, תזכה ללידה קלה על דרך הטבע, בן צדיק ופרנסה בשפע רב!
שואלת: אמן!
שאלה:
שואלת: ערב טוב לכולם. אני מכירה את הרב 9 וחצי שנה, שבזכותו חזרתי בתשובה, אחרת הייתי הולכת לאיבוד. כל הכבוד לרב הזה! שהוא עוזר לנו לחזור בתשובה, ושה' יתן לו רפואה שלמה, רפואת הנפש, רפואת הגוף, ושימשיך להעיף את היצר הרע מהעולם הזה. זה אחד. עכשיו, כבוד הרב, יש לי חברה שהבן שלה אצלי ביד, שהוא עם תסמונת דאון, והיא רוצה לעשות לו חלקה, והיא קצת מתביישת, אז אני רוצה שתדבר איתה.
הרב: מה יש לדבר? תביאי אותו. נעשה לו את החלקה.
שואלת: היא פוחדת.
הרב: שמה? שאם נגזור זה לא יגדל.
שואלת: בעלה יראה אותו...
הרב: אז נעשה בסתר. הנה אני אשלח שליח. קח.
שואלת: לא, לא. אני רוצה שאתה תעשה.
הרב: אל תסתכל.
שאלה:
שואל: שלום לכבוד הרב ולכולם. אולי נעשה להם גם אגם שם.
הרב: יש אגם.
שואל: מקווה. נעשה, אם לא.
הרב: טוב...
שואל: הרב, ברוך ה' אני אולי כבר 15 שנה בדרך לתשובה. התחלתי לחזור בתשובה בזכות הרב, הייתי שומע קלטות מהמבצעים של "חי כפליים". וברוך ה' זכיתי להתחתן, להיכנס לישיבה, "כף החיים", אצל הרב סופר. אח"כ כולל. ברור ה' אישה. אני כבר 13 שנה וחצי נשוי, אין לי עוד ילדים. לא קל, ברוך ה' אבל משתדלים. סיימתי את כל הש"ס בגרסה. ובאתי לפה לבקש ברכה מהרב.
הרב: תראה, תעסוק בזיכוי הרבים שלושה חודשים רצוף, ובעזרת ה' אתה ואשתך תזכו לזרע חי וקיים. אבל שלושה חדשים רצוף.... תדבר עם החברה, יתנו לך עבודה. השם שלך?
שואל: אליהו בן בת שבע.
הרב: אליהו בן בת שבע, ואשתו?
שואל: אודליה בת אביבה.
הרב: אודליה בת אביבה, ה' יזכה אתכם לזרע חי וקיים בזכות ההתחסדות עם הציבור.
שואל: אמן!
הרב: תעמוד בקשר עם יצחק.
שאלה:
שואלת: ערב טוב.
הרב:ערב טוב.
שואלת: הרב, לפני כמה שנים, 20 שנה, 30, היה איזה שהיא מגפה נראה לי מגפה בבית שאן, נראה לי מגפה של מקקים. חגבים.. לא יודעת. כאילו התירו לאכול אותם. כי לא ידעו איך להיפטר בהם.
(מישהו מהקהל: ארבה, ארבה...)
זה היה ארבה. רציתי לשאול: בסיטואציה של הדור שלנו...
הרב: לא מבין. מה את רוצה בסוף?
שואלת: בסוף אני רוצה לשאול: שבן אדם קונה הכל טהרה של בד"ץ מה הוא יכול לעשות יותר מעבר?
הרב: לא הבנתי. את רוצה לאכול ארבה?
שואלת: לא, חס ושלום! אני רוצה לשאול: אם אנחנו אוכלים במתכונת של בד"צ, הכל בד"צ...
הרב: אמרתי לך מה שאנחנו יודעים שלא טוב בבד"צ, אנחנו לא.. זה לא שם קדוש בד"צ.
שואלת: אבל יש דברים שלא בשליטתנו, לא כל דבר אני יכול להגיע לזה.
הרב: לכן אני מסביר מה עושים. הכל בשליטתך. לקנות את כל התבלינים לבד, את יכולה כמו שהם, את נגשת לחנות...
שואלת: אבל אין את הזמן, אמא לילדים לא יכולה לשבת חמש שעו ת...
הרב: אין לך זמן, הבנתי. אז נחסוך את הזמן נאכל איסור. ותאכלי את הילדים איוסר. מותר להאכיל את הילדים איסור?
שואלת: לא.
הרב: את רוצה שיצאו ילדים חכמים, טיפשים מה את רוצה?
שואלת: חס ושלום!
הרב: רוצה מטומטמים?
שואלת: לא!
הרב: זה מטמטם...
שואלת: אבל אם אנחנו סומכים...
הרב: לא סומכים, אי אפשר לסמוך, כי אנחנו יודעים שהם מבטלים איסור לכתחילה, איך נסמוך? אם אנחנו יודעים שמבטלים והם מבטלים שהם סומכים על מדגם, ומדגם אין לזה מקור בדין, אז מה, מה נשעה? אז מה אם הם סומכים? הם סומכים שצריך להביא כסף הביתה, אז מה?
שואלת: אבל אנחנו לא בתנאים של פעם, שאנחנו לא יכולים להשבית את כל היום רק...
הרב: אני גם גר בעולם הזה, בזמן הזה, וכל האנשים פה שאת רואה מקפ"ז, יש להם ילדים, יש להם גם בתים, יש להם דאגות ומה לעשות? הם עושים לחם, עושים פיתות, עושים לחמניות, עושים הכל, בודקים תבלינים לבד. הכל לבד. אנחנו משתדלים לעשות הכל לבד. חוזרים לטבע.
שואלת: ואם למשל הקב"ה רוצה שלום גם?
הרב: שלום, שלום, בטח שלום.
שואלת: איך...
הרב: איך יהיה שלום...
שואלת: אם זה לא מגיע בשיתוף פעולה למשל, בין בני הזוג.
הרב: לא משנה. תעשי לבד, עזבי את השיתוף, עזבי את הפעולה. אל תדאגי! תדאגי שבבית שלך את עקרת הבית, את העיקר בבית, את תדאגי. אם הבעל לא מבין, את תדאגי. מה הבעיה? אז יקח לך עוד יום אחד בשבוע שאת תכיני את כל ההכנות ויהיה לך לתקופה.
שואלת: כן, אבל זה הרי לגבי....
הרב: למה את בודקת אורז? למה את מנפה קמח? כי את מבינה שיש חששות.
שואלת: נכון.
הרב: אז למה זה את לא מבינה?
שואלת: אבל בוא נלך אחורה. איך אני יכולה למשל לבטל את כל המטבח מחשש של כלים לא..
הרב: עושים הגעלה פעם אחת לכל הכלים, כמו שאנחנו עשינו פעמיים. עושים הגעלה ודואגים. בינתיים אוכלים בחד פעמי. מה הבעיה? בינתיים אוכלים קר, עד שמסתדרים. מה היה עם אורי זוהר בהתחלה? אשתו לא רצתה להכשיר את המטבח בשום אופן, אז מה הוא עשה? הוא נלחם? לא נלחם. קנה לו מסטינג, ועשה הכל במסטינג. כמו בצבע. את יודעת מה זה מסטינג? יש שמה את כל הכלים הנצרכים בשביל לבשל ושלום. מה קרה? מי שרוצה לשמור, הפוך, אדם צריך שלמוח שמזהירים אותו. תארי לך שאת תגיעי אחרי 120 שנה תגידי אני אכלתי זה, וזה וזה, ויגידו לך: "כן, אבל זה לא היה כשר". אז מה תגידי "אז מה אני אשמה?". עכשיו תגיעי חס ושלום לבית חולים עם כאבי בטן, יגידו לך "מה אכלת עכשיו?", אומרת: "אכלתי חומוס. אבל הוא אמר לי זה טרי". אומרים :"איזה טרי! הנה את פה! למה את פה בגלל שזה לא טרי". "מה אכפת לי, אבל הוא אמר לי". אבל מי ישכב עכשיו במיטה? הוא או את? אז זאת אומרת, את צריכה להבין שאין ברירה! מה אני אשם? אם הייתי יודע את זה מקודם, הייתי אומר. מתי שנוגע לי מיד פרסמתי. ואני הראשון שעשיתי בעצמי את השינוי, מה פירוש? מה אני אמשיך לאכול בשקר. אני מקפיד פה ומקפיד פה, מקפיד פה, ובסוף אני אוכל תולעים מכאן?
שואלת: ?????
הרב: מה אכפת לי מילים! אני אומר לך מה המציאות. לא מעניין אותי מילים! אני לא מתפעל ממילים, מתפעל ממציאות. מה אכפת לי רבנים, רבניות, מעניין אותי דבר אחד: מותר או אסור?
שואלת: אבל זה....
הרב: תשאילי את הרב קנייבסקי מותר לבטל איסור לכתחילה, שיגיד לך כן, תאכלי!
מה אכפת לי נשות? את חשובת שכולם מודעים לתרמיות שנעשות? נשים? לא הבנתי, איך חטאו ואיך נכשלו דורות שלמים באיסורים, מה קרה? שנים, היו שנים יותר צדקניות, היו רבנים יותר גדולים, איך חטאו דורות שלמים? תגידי לי דור המדבר הם היו בסדר? יצאו ממצרים, ראו את האלוקים, בעיני עינק כמו שאומרים, איך הם חטאו? אז איך חטאו? הם עוד צעקו על המן: "בלתי אל המן עיננו", חאלס! נמאס לנו מהמן! נו? אז מה את אומרת איך יכול להיות שמתלוננים עוד שקיבלו מן שאין בו שום תולעת ושום חרק? איך הם התלוננו? אבל הם צדיקים. כולם היו צדיקים. זה דור דעה, הכי חשוב שהיה בעולם! הם חטאו רק עשר חטאים בארבעים שנה! רק עשר. אנחנו עשר ביום. נו? אז הם היו יותר צדיקים, אז איך הם חטאו.
שואלת: לעשות מהפך.
הרב: מהפך! נכון! אנחנו אנשים המהפך. לעשות מהפך.
שואלת: אני פשוט הזדעזעתי.. אני מודה לך מאוד, אבל על התבלינים...
הרב: ברגע שאני נודע לי, על התבלינים זה מהפך.
שש: את יודעת מה זה? אני ישבתי לעשות דוכי. את יודעת מה זה דוכי? חרוסת. בשביל שיהיה לכולם לחג. בשביל שיספיקו. את יודעת שאני חמש לילות לא ישנתי בשביל להכין תבלינים לאנשים שלא יכשלו באיסורים?
שואלת: שתהיה בריא! שה' יתן לך כוחות...
הרב: בסוף מגיע חג הפסח, אישה עבדה חודש, חודשים, הכינה את הבית, הבריקה את השמשות, הבריקה את התנורים, בסוף היא אוכלת נבלות וטרפות על השולחן בפסח! זה הגיוני? זה לא הגיוני! אבל מה לעשות שזה התברר לפני? למה זה התברר? בגלל שהחלטתי שאני לא סומך שהם בודקים כמו שצריך. ככה עלה בדעתי. שאני השנה לא סומך ולא רוצה לקחת בשום הכשר, אני אבדוק בעצמי. וכשהגעתי למלאכת הבדיקה, ראיתי זה לא נורמלי! אי אפשר דבר כה! אני לא מאמין בעולם! ביררתי והתברר שאני צודק: הם בכלל לא בודקים! הם לא בודקים! הם טוחנים הכל ככה! אז מה איזה הכשר זה? אז סתם אתה דואג שלא יהיה תרומות, לא יהיה מעשרות, לא יהיה תבל, לא יהיה חדש בפת, ואתה דואג לכל האיסורים האלה, ואח"כ אתה טוחן לי את הכל עם התולעים מראש ומבטל לי איסור מ.. מה אתה עושה לי טובה? לפחות תגיד לי שאתה עושה. זה ודאי לא מהדרין. ודאי שזה לא מהדרין! זה גם גזל. אם משלמים על זה שכאילו זה בד"צ, ובסוף זה גם לא ככה, אז מה? אז זה גם גזל. שאלה של גזל. על מה אתה לוקח? אני חושב שאני קונה בצ"ד, זה מהדרין מהדרין. אין פה שום ספק, ככה אני ידעתי, ככה אני גם אמרתי. ומתברר שלא. ואנחנו שואלים אותם, זה גם כתוב בספר שלהם, הקראתי את זה השבת, בספר של העדה החרדית, שהם עושים רק מדגם, בתבלינים. כתבו בספר שלהם, לא אני המצאתי את זה. גם אם הם יכחישו בטלפון...
שואלת: אנשים לא יודעים את זה...
הרב: הם כותבים בספר שלהם לשנת תשע"ז. תסתכלי.
הם לא יכולים! מי יבדוק? אני אמר לך פלפל, תגידי חצי שעה 100 גרם, חמש שעות קילו. טונה, כמה? אז כמה אנשים צריך? על טונה אחת, כמה אוכלים טונות ביום פלפל שחור בארץ? כמה אוכלים? כמה? מאה טון ליום? אז אני שואל אותך שאלה, תקשיבי, כמה אנשים רק על פלפל? מה עם הל? מה עם כורכום? מה עם זנגוויל? יש לפחות 50 סוגי תבלינים שמשיים במטבח יהודי. מי יבדוק? איפה יבדקו? אין דבר כזה!
שואלת: הרב, מי אמר שהתבלינים שאם... מה שהוציאו מהגינה... בוא נגיד שיש לי גינה, מי אמר שזה בסדר?
הרב: לא הבנתי מה את אומרת...
שואלת: אנשים של פעם, שלקחו מהחצר, ועשו בעצמם, גם ישבו ובדקו ברמה כזאתי?
הרב: בטח! אמא שלי באה מתימן, ילדה קטנה, כל דבר היו בודקים! מה פירוש? חילבה בודקים, אורז בודקים, כל דבר בודקים מתולעים, מקורי עכביש, מעכבישים, מכל מיני דברים. ודאי שבדקו! אני לפני שהייתי מכניס להוואן ודופק, היינו מסתכלים על זה ובודקים. יש חורים, אין חורים. בלי הרב ויא, עוד לפני הרב ויא. מה זה לא ברור? שאם יש תולעים...
שואלת: אלה ששחטו פעם עופות ובשרים, בדורות של הגאון מווילנא וכל זה...
הרב: מצוין! כמה שחטו פרה אחת בכפר, שתי פרות בכפר? היום שוחטים בשעה בין 50-60 ל-130 ראש בשעה! כל חצי דקה פרה! את בכלל מבינה?
שואלת: אז זה מציאות אחרת, מה אנחנו יכולים לעשות?
ההV: מה אני אשם שהמציאות השתנתה וכולם רוצים להרוויח כסף? אבל לא על חשבוננו! אנשים שוחטים מיליון עופות ביום! תגידי את מבינה מה את מדברת? מי אכל פעם, סבתא שלך אכלה כל יום עוף? בשבת רק. יש כאלה שהיו אוכלים רק בחגים. הרי הנביא צועק שעושים כל ימות החול חגים, רק אכול ושתו כל היום. למה? כחי הכל מזומן. פעם היו יודעים, אתה צריך ללכת לשוחט, הוא צריך לשחוט, אתה צריך ללכת הביתה, להוריד את הנוצות, אח"כ לחתוך את הזה, אח"כ לבדוק אותו, אח"כ להכשיר אותו, אח"כ אתה צריך.. עד שאתה תכין אותו כבר יגיע שבת. משיהו עשה את זה כל יום? מי משוגע כל היום לנטף את כל ה.. אבל היום, יש לכל אחד במקרר 10 עופות, 20 עופות, ארגז עופות, חמש קילו זה חמש קילו בשר, חמש קילו זה...
שואלת: אז איך יכולים לבוא אלינו בטענות?
הרב: מה?
שואלת: איך אפשר לבוא אלינו בטענות במציאות שלנו? זה דור חלש.. שש מיליון...
הרב: אתם לא חלש! אתם הדור הכי חזק שהיה בעולם! כי יש פה מיליון בעלי תשובה! בדורות של ישעיה הנביא, יחזקאל הנביא, נחום הנביא, יואל הנביא, גד הנביא, כל הנביאים, לא היה תשובה! לא היה. עבוד נביאי הבעל. אתם הדור היחידי, היחידי בימות בראשית שעשה תשובה ככזאת גדולה לה'! וזה כתוב בהרמב"ם. דור הקודם עשו תעניות 40 יום, אחד ראה בספר עשה תענית. היום עשרות אלפים עשו תעניות 40 יום. אלפים עושים תענית שלושה ימים רצוף, מה שעשו שימי אסתר ומרדכי. אנשים היום מקבלים על עצמם קבלות שאף אחד לא חלם! אנשים גומרים ש"ס תוך שנה! 7 דפים ליום בגרסה, אנשים עושים דברים שאף אחד לא חלם עליהם בכלל! והרבנים של היום אומרים: "לא ייתכן, לא ייתכן, זה בלתי אפשרי". הם בעצם לא מאמינים, כי גם הם לא יכולים לעשות מה שאתם עושים. אתה צריכים להבין: אתם הדור שצריך לקבל פני משיח! אבל עם מה? עם פה אתם שומרים ופה אתם אוכלים? מה? כבר שומרים, שומרים הכל. אמרתי תקראי את הספר "כשרות", ברגע שתדעי את כל מה שכתבו שם, את תכי על חטא חשבת שאת דתייה. חשבתם. תלמדו, אתם תראו מה צריך לדעת. יש המון, המון שחומר שלא יודעים. אז אני החלטתי שאני מידי פעם נותן הלכות גם. אני לא רציתי אף פעם לתת שיעורי בהלכה, אבל אין ברירה, אני רואה שאף אחד לא מגלה לכם, לציבור, את האמת. כולם מורחים אותכם "הכל בסדר", "הכל בסדר"... מה איך יכול להיות שהכל בסדר? מה קרה? הכל בסדר, הכל בסדר... ומתברר שזה לא בסדר, והם אומרים בעצמם מה הם עושים, אז איך אפשר להגיד שהכל בסדר. כן, יופי!
הספר הזה ניתן להשיג בכל חנויות הספרים. יש לך צילום שלו במקרה? תכך הוא יראה לכם אותו על המסך.
שאלה:
שואל: ערב טוב, כבוד הרב.
הרב: ערב טוב.
שואל: ערב טוב לכל הקהל. אני מאמין פה שרוב הקהל הם תלמידים שלך אוהדים שלך. מי פה מהקהל היה רוצה לקחת את הגאולה, לא לישון ולא לאכול, שירים את היד. ולעבוד את ה'? אני באופן אישי, אם יש את הגלולה הזאת, אני מוכן לקחת אותה, קודם כל. עכשיו, לגבי הכשרויות, שהרב דיבר פעם אחרונה שלא יצאה שחיטה טובה, אז זה אומר שגם מה שקנינו מקהילות פז, הבשר והעוף, יכול להיות שזה היה גם ספק נבלה וטרפה וצריך להגעיל את הכלים שוב?
הרב: חלילה! במקום שהיה לנו ספק, זרקנו פעם 12 אלף, זרקנו פעם אלפיים, זרקנו כל פעם כמות אחרת ולא לקחנו. כל מקום שלא היה ודאי אפילו, שהיה ספק, זרקנו הכל,ש היינו בקהילות ועפנו משם, השארנו להם את הכל והלכנו וחזרנו ריקם. הפעם זה היה על ממון שלי, לא אצלהם שחטתי, אלא בשביל ערב חג. לא אף אחד לא היה מוכן לעשו, אז הייתי צריך לקנות את הלולים לבד ועשיתי את זה, והניסיון הוא גדול! כאילו לא אצלי, אצל אנשים בדר"כ כסף הם לא רוצים לאבד. והיה ספק, ורק ספק, והתירו לי שלושה רבנים, שאפשר למכור את זה למהדרין. והחלטתי שהספק שאני מכיר בו, הוא יותר קשה ממה שהם אומרים, והחלטתי להעביר הכל לטרף.
שואל: הרב, בקשר לבשר ועוף שאמרת שיש נגיעה לאלו שהם מוכרים, לא משנה באיזה חוגים, ובאישה כשרויות, הם מרווחים כסף. עכשיו, למשל בתבלינים ושאר הדברים, אין להם רווח אישי, אלא בעצם על הכשרות שהם נותנים, אז למה הם לא יכולים להחמיר?
הרב: נכון, אבל הם אומרים איך הם עושים. זה הבעיה. הם לא חשודים פה על ממון. הם לא מרווחים יותר מזה שמשקרים אותנו.
שואל: אז למה הם לא מכריחים את בעל המפעל?
הרב: אי אפשר! שום מפעל לא ימתין שבוע שינקו לו תבלינים שביל שהוא יטחן, 4 שעות.
שואל: אני באופן אישי, עבדתי במפעל של תבלינים...
הרב: אתה מבין אבל מה אני מדבר?
שואל: אני מבין. אבל אם הם נותנים את...
הרב: צריך לבדוק שבוע בשביל 4 שעות טחינה! זאת אומרת, אין מפעלים יותר. שום מפעל לא יתן כזה דבר.
שואל: אז שלא יתנו את הכשרות. את הכשרות שלהם. מה זאת אמרת, יש בד"צ...
הרב: ואז מתחילה התחרות, אנחנו לא בתחום הזה ואנחנו לא בתחום הזה, ואז ילכו לכל אלה שהם כשריות חארטה של מדבקות, וממילא אתה תאכל או לא תאכל, תלוי. אבל הם לא יכולים לעשות את זה לעצמם כאילו. כי הם כבר השתלטו על השוק והם כבר יש להם שם טוב. אז תראה עכשיו, צלצל מחר, לבד"צ העדה החרדית ותגיד להם מה עם הגלוטן, תראה איזה צעקות וקללות תקבל! תשאל אותם מה עם התבלינים? שמעתי .. תראה כמה קללות וצעקות תקבל. למה. כי כבר נמאס להם לשמוע, אתה מבין, כולם מצלצלים על דבר שתפסו אותם ודבר שהוא בעייתי. אין מה לעשות. אבל הם מודים שהם לא בודקים הכל, הם טוחנים את זה באופן הזה, כי שום מפעל לא יתן את האפשרות עד שיבדקו. אני לפני שהוא הולך לבית מלון, שולח שלושה ימים לפניכן שמונה אנשים שיבדקו רק את הירק והכל, כהכנה, חוץ מהמשגיח שבא ומגעיל את כל הכלים ומתקן את כל התנורים ועושה את הכל מחדש, כאילו באנו למלון של גויים. כי אחרת, אי אפשר לאכול בשום מקום! הבנת?
שואל: אז מה עם הקמח גם? גם הקמח , גם הקמח הרגיל, לוקחים את החיטה, לוקחים את זה. הם גם לוקחים מדגם, אז קמח גם אי אפשר לקנות.
הרב: אסביר לך: קמח שהוא מתולע זורקים אותו. קמח שנמצא בו חשש, בודקים אותו כמוש אומרים מלמעלה, בדיקה קלה. האם הגדר הוא ככה? אם זה גדר של מיעוט מצוי או מיעוט שאינו מצוי? האם זה נגוע או לא נגוע? אם זה נגוע, חייב בדיקה אחד אחד, אם זה לא נגוע וזה מיעוט מצוי, צריך לבדוק. אבל השאלה בכמה שיעור. אם השיעור קטנטן, אז בודקים את זה בדיקה קלה. לא מדגם, מדגם לא מועיל. כתוב במפורש מדגם לא מועיל! ואם אם, אם זה לא נגוע והכל בסדר, קחו נגיד טרי טרי והכל לא נגוע, אז טוחנים אותו. אין בעיה לטחון אותו ככה. אח"כ יש את הבעיה של תולעים שמתליע אחרי זה, ויש גם בעיה של תולעים במאפיות בצינורות ובנפות ששמה אם משהים את זה בלא עבודה, זה גם מתליע. לדוגמה: אחרי פסח, כולם מבסוטים, הם לקחו קמח טרי, שעכשיו נטחן לאחר הפסח, ואתה גם עומד ואתה רואה שטחנו לך עכשיו אחרי פסח, תדע לך שזה הקמח הכי מסוכן. כי במשך הם לא עבדו ואז מתרבים כל התולעים וכל הנפות והצנרת, והם לא מנקים את זה לדמרי, לגמרי, כמו חדש, ממילא זה הקמח הכי מסוכן. ואיך שהגעת הביתה אתה צריך לנפות אותו שוב פעם, וייתכן שתמצא תולעים. אפילו שהוא נטחן הרגע, חדש טרי.
שואל: אז בקמח זה לא מדגם, בתבלינים זה מדגם.
הרב: לא! אני אומר שלא יועיל מדגם גם בקמח. אלא אם כן תלוי בדרגת המצב שלו.
שואל: אז למה הם לא עושים את זה בתבלינים? מה נפקא מינה? זה לא שהם מרווחים על פי מכירות.
הרב: תקשיב, השאלה שלך היא טובה, תשאל אותם. אבל המציאות היא שזה מה שהם עושים. זה המציאות.
שואל: בקיצור, הרב, אתה מכין אותנו למלחמת גוג ומגוג, לעשות אוכל בבית. בעקיפין אתה מכין אותנו לכל הבלאגן.
הרב: אני מכין אתכם למדבר יהודה, ששמה לא יהיה אוכל בכלל ורק עשבים. אז לכן אתם צריכים להיות מוכנים.
שואל: הרב?
הרב: כן.
שואל: לגבי באמת גוג ומגוג, קודם כל, שבוע שעבר הרב דיבר הרבה לגבי שמירת העיניים וכל מראה מה יכול לעשות. כבר פעמיים אמרתי לרב על העניין הזה. לפעמיים אני רואה שיעור של הרב, אני נהנה לראות את השיעורים, אני מתחזק ברוך ה'. ולראות פתאום דמות של אישה...
הרב: כבר ענינו.
שואל: אפילו רווקה, ודאי שאם היא נשואה...
הרב: כבר ענינו!
שואל: רגע, שנייה.
הרב: חבל לטחון עוד פעם.
שואל: היא אסורה, ומראה קטן, אפילו אם רבי עמרם שלא עמד בניסיון, מה אנחנו בעלי התשובה שכל מראה יכול להוציא ואתנו לגמרי! לגמרי מהבלנס. למשל, לפחות בהרצאה רגילה שיהיה מחיצות, וגם אם האווזים רוצים לבוא, לפחות שהאווזות יהיה בצד של דתיות.
הרב: אבל האווזות רצו להיות בושרה הראשונה, אתה מבין?
שואל: שיהיו בשורה הראשונה של הנשים!
הרב: אבל אתה לא יודע שהאווזים לא שומעים! הם לא מבינים עברית אווזים.
שואל: שאם יש חוק, ההרצאה מתבצעת במחיצות...
הרב: אבל הם ביטלו את החוק, אתה לא מבין? האווזה קפצה למעלה...
שואל: אין דבר כזה! אין כניסה!
הרב: לכן, אתה צריך להבין דבר אחד: אתה צריך להבין...
(הפרעות מהאווזים)
טוב, נו, ייאלה...
שואל: ה' יחזיר אותם בתשובה.
הרב: האווז האחרון יצא. טוב.
שואל: הרב, שאלה אחרונה... לגבי גוג ומגוג...
הרב: כן...
שואל: האם באמת יהיה גוג ומגוג? וילך שני שלשי מהעולם, כמו שהרב אומר.
הרב: חייב! חייב! הנביא אומר ומתחייב, וגם הקב"ה מתחייב לטפל...
שואל: אתה מתחייב לזה ב-100%?
הרב: 200%! אני כבר אומר את זה 30 וכמה שנה.
שואל: תוך כמה זמן זה יהיה?
הרב: זה מתבל טוב. עכשיו ראית עם קטר מה קרה? כל המדיניות הסוניות התנתקו מקטר, דברים מתקדמים. זה הופך להיות שיעים מול סונים...
שואל: ומה עם רחמיו על כל מעשיו?
הרב:זה רחמיו על כל מעשיו ! מה אתה לא יודע שהקב"ה מרחם, אז הוא מפנה את הפסולת ואת כל הרשעים? מה אתה לא יודע? שהקב"ה הביא את המבול, זה לא רחמיו על כל מעשיו? טוב, תודה רבה לך!
שואל: תודה רבה. הרב אם אפשר ברכה לרפואה, ישי נחמן בן סמדר.
הרב: אמן! רפואה שלמה!
שואל: שיעבור לי כל החולאים הרעים בידיים ובנפש.
הרב: אמן ואמן!
שואל: ללא ניתוחים...
הרב: אמן ואמן!
שאלה:
שואלת: הרב, בבקשה ברכה לאמא שלי.
הרב: שם?
שואלת: רימונד רחמה בת פרחה.
הרב: רימונד רחמה בת פרחה...
שואלת: רפואה שלמה.
הרב: רפואה שלמה!
שואלת: הנפש והגוף. בעזרת ה'. סכרת עיניים..
הרב: רפואה שלמה!
אני מודה לכל הקהל הקדוש, נתראה ברמת אשכול!
שלום וברכה, ב"ה אני בעלת תשובה כבר 22 שנה, בזכות הרב זכינו להתחזק ולבנות בית של תורה!
בס"ד 18.05.2020 (שני, כד' אייר תש"פ) לכבוד הרב החסיד נזר הבראה שליט"א שמי: א. פ. אני מודה להשי"ת כל יום שזכינו אני ובני ביתי לחיות את הרב ולהלך לאורך! ו: 'ברוך שחלק מחכמתו ליראיו' ותודה רבה לך שאתה מחכים אותנו. אני מודה לך על האכפתיות ועל החסדים האין סופיים על החנות (קפז') המוצרים והתבלינים ועל הקהילה הקדושה שקיבצת סביבך. יה"ר שהשי"ת ישמור לנו עליך (אמן) כי אתה יותר מאב ומאם ותודה על המסירות נפש, זה שאתה מסלק מאיתנו את החושך בעמל רב ובאהבה רבה בלי לחשוב שניה על עצמך בכלל. הרבה זמן רציתי לכתוב לרב ולא יצא וב"ה שעכשיו הגיע לי הזכות להודות לרב. שאנחנו מרגישים שאתה כמו אברהם אבינו – ע"י שהיה בעל חסד, ויצחק אבינו – במידת הגבורה, ויעקב אבינו – במידת האמת הצרופה, ומשה רבינו רועה נאמן, ודוד המלך – נעים זמירות ישראל, ושלמה המלך בחכמתו, ופנחס במסירות נפש, ושמואל הנביא שמכתת רגלים כל יום, וכל התכונות הללו נמצאות ביחיד אחד ומיוחד לכבוד הדור המיוחד הזה! ועכשיו אתה לא רק הרועה הנאמן של ישראל אלא של כל האנושות כולה וכמו שאנחנו מצפים למשיח במהרה אנחנו מצפין ליום שיודו כולם הרב אמנון יצחק אמת ותורתו אמת והם (...) בדאים. אנחנו שמחים בשמחתך [וכואבים את כאבך בכל מה שעושים לרב, (בתאריך המכתב ב"ה נמסרה הרצאה: הבחירה בידים שלך, בני ברק 18.05.2020 shofar.tv/lectures/1320, וכן שיעור: כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו - חלק ב 18.05.2020 shofar.tv/lessons/12136) ומי יודע אם זה לא כפרה לכלל ישראל] אוהבים אותך אהבת נפש משפחת פ' באר שבע מבקשים ברכה: שאזכה ש... יהיה השמש בצמוד לכבוד הרב שליט"א כמו שיהושע בן נון שימש את משה רבינו ע"ה זיע"א.
'בעת הזכרת שבחי השי"ת שבברכת: 'אתה גיבור... סומך נופלים... ורופא חולים...' ניתן להשיג ישועה עוד יותר מבקשות מפורשות. מפני שבאמירת השבח אין המלאכים מקטרגים ולכן אם יצטרך להתפלל על רפואה יכון באמירת: 'רופא חולים' להמשיך רפואה ובורא עולם היודע תעלומות לב הנה הוא יעשה בקשתנו'. (ספר בני יששכר, הובא בספר לכתחילה, אמונה ובטחון עמוד קמה', ב"ה ניתן להשיג הספר לכתחילה 'אמונה ובטחון' במשרדי שופר). וכנראה זה אחד מהטעמים לסגולת ה: "עבדו" ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) שע"י שמשבח לבורא עולם אין מקטרגים, ומספיק כוונה למשוך ישועות... ישר כוחכם! (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
ב"ה שיעור מאד יפה, חזק וברוך! הרצאה בבני ברק 20.10.2024 בוני המגדל - הקבלת פני רבו (shofar.tv/lectures/1636).
מחנה שועפט לפני שבועיים... זה בדיוק מזכיר את הדוגמא שהרב נתן על איציק במגדל השמירה (רח"ל): 'איציק במגדל השמירה טרגי קומי' (shofar.tv/faq/1609).
כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון הסרטון הזה: '🎞 צריך סיעתא דשמיא לתת תרומה למקום הגון' (shofar.tv/videos/7000) איך אנשים לא מבינים את זה?!
שלום כבוד הרב ב"ה בשבת האחרונה שכבוד הרב היה כאן (ראה כתבה: סיקור שבת בראשית במחיצת כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א בני ברק shofar.tv/articles/15236) בעלי הלך לכבודו ביקש: 'ברכה' בעניין הדירות בירושלים וחובות. כבוד הרב בירך אותנו: 'שניוושע כבר יום למחרת!'. בצפייה חיכיתי לישועה, וב"ה בערב הזדמנה לנו הלוואה כדי לשלם את כל החובות שלנו עם היתר עסקה, רציתי לבקש: שכבוד הרב יברך אותנו שנצליח לשלם את הכל ונוכל לעבור לירושלים במהרה (אמן).
כבוד הרב ב"ה שיעור בוקר, מרגש ביותר 'בלי תפילה לא מקבלים חלק קיא' - שיעור 111 שיעור מספר 1, ב"ה כמות תורמי הנציב, אח"כ המעשיות, שאין רק צריך תפילה להשי"ת, גם אם לא נקבל, עצם זה שאנחנו פונים להשי"ת, ומצפים רק לו זה עניין גדול ולהבין: שרק בזכות תפילה מקבלים זה מודעות גדולה בזכות השיעורים שמשקיע בנו הרב כדי שנייחל לישועת השי"ת, והחלק בסוף שכולם שרים 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) ושירי שבת והשאלה היפה של פרשת הנח בחלק שאלות תשובה שהצחיקה, גם מאוד קשה להיפרד מסדרת השיעורים אבל זכינו בזכותם להבין את הדבר הכי חשוב שבלי תפילה לא מקבלים כלום שבת שלום ומבורך✨.
שבוע טוב ומבורך כבוד הרב שליט"א זה כל כך נכון מה שכבוד הרב מסביר בשיעור זה. (עמידה בנסיונות shofar.tv/videos/15578) תודה רבה כבוד הרב שליט"א.
הרב אמנון יצחק שליט"א! יה"ר שהשי"ת יברך אותך ואת כל אשר לך (אמן) ברוך השם תודה לבורא עולם התשובה של הבדיקה של הילד יצא תקין בזכות הברכה של הרב ובזכות הסגולות שעשיתי אחד מהם זה ששרתי: 'עבדו' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) כמו שהרב לימד אותנו ועוד כמה תפילות. תודה רבה רבה "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה). (לסגולת השמחה shofar.tv/articles/15096).
© 2024 כל הזכויות שמורות