תל אביב - המידות שהתורה דורשת אינן טבעיות

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה יהיה לבריאות,

הצלחה ושמירה בכל העניינים לישראל בן חנה ובני משפחתו.

זיווג הגון בקרוב לחנה ויוסף חיים, בני שמחה וישראל.

בריאות הגוף והנפש לאברהם בן שמחה ובני משפחתם,

ולעילוי נשמת הורי וחמים נוחתם עדן.

אנחנו נלמד קצת מה המעלות שהתורה הקדושה מביאה את האיש הישראלי,

מה שאין בטבע שום אדם בעולם.

כתוב אתר לאה ותלת בן ותקרא את שמו ראובן.

זה הבן הבכור.

ומה היא אומרת?

אמרה, ראו מה בין בני,

ראובן,

ראו מה בין בני לבין חמי.

זאת אומרת, תראו את ההבדל בין הבן שלי שקוראים לו ראובן

לבין עשיו,

שהוא הבן

של חמי.

אז בואו תראו מה ההבדל בין ראובן

לבין עשיו.

מה ההבדל?

שעשיו מכר את הבכורה ליעקב,

וראובן לא מכר את הבכורה שלו ליוסף.

היא נלקחה ממנו בגלל שהוא בלבל את יצועי אביו,

והיא ניתנה ליוסף.

והוא לא ערער עליו.

ולא רק שלא ערער,

על זה שלקחו לו את הבכורה,

אלא שביקש להוציאו מן הבור.

כשהאחים השליכו את יוסף לבור,

ראובן לא היה שם באותה עת.

וכשהוא חזר וראה שהוא בתוך הבור,

אז הוא דאג להוציאו מן הבור ורצה להשיבו אליו.

בפשטות,

נראה שביקשה לאה לומר,

תראו מה ההבדל בין עשיו לראובן.

עשיו, למרות שמכר את הבכורה מדעתו וברצונו,

כשהוא ראה את נזיד העדשים,

ואמר ליעקב הלכי, תני נא מן האדום, מהאדום הזה.

אז עשיו מכר את הבכורה מדעתו ומרצונו גם,

וייבז עשיו את הבכורה.

אבל מכל מקום,

לאחר מכן,

הוא ערער על המכירה.

וגדלה שנאתו על יעקב,

עד שביקש להורגו נפש.

ואילו ראובן, ההבדל,

למרות שניטלה ממנו הבכורה וניתנה ליוסף,

ובדרך הטבע היה עליו לכעוס על יוסף,

וראובן לא כעס

ולא שנא את יוסף.

ולא עוד,

אלא שבעת שהאחים השליכו את יוסף לתוך הבור,

עמד ראובן להביאו אל אביו.

סתם אם ניקח ציור מצחיק עכשיו,

להשוות.

נגיד שאתה קיבלת רכב מפואר,

ופתאום אבא שלך בא ומחליט לקחת לך את הרכב המפואר,

ומעביר אותו לאחיך הקטן.

מה, אתה לא תכעס?

לא תקנא?

אתה הולך עכשיו ברגל,

והוא נוסע במכונית.

ולא עוד,

אלא יום אחד

הרכב הזה עושה תאונה,

total loss,

האוטו הולך פייפן, ואתה דואג לשפץ את האוטו לגמרי, לגמרי.

הוא לא חוזר אליך, הוא יישאר אצל אחיך.

אתם מכירים מישהו שיעשה כזה דבר?

זה באוטו.

מדברים פה בכורה, בכורה פירושו של דבר שהוא הפסיד

לכל הדורות, לא ולזרעו עד עולם.

העבודה הייתה בבכורות,

כל עבודת הקורבנות בבית המקדש.

הכל זה הבכורות

עד שניתן ללוי.

כל זה הוא הפסיד.

והוא לא כעס,

הוא לא רתח,

הוא לא קינא,

ולא שנא,

ועוד אהב והציל

את אחיו,

שקיבל את הבכורה על חשבונו.

ואילו עשיו

מכר ברצון, בשביל ארוחה,

ואחר כך שנא וביקש להרוג את מישהו, מכר לו את הבכורה.

אז תראו מה בין בני

לבין חמי.

מובא בגמרא,

אמר,

בגמרא בשבת קי״ב, אמר רבא בר זימונה,

אם ראשונים כמלאכים

אנו בני אנשים.

אם ראשונים

בני אנשים,

אנו כחמורים.

מה נאמר פה?

זאת אומרת, דור של אמוראים

מודד את עצמו ביחס לדור קודם לו תנאים,

ועושים השוואה.

מה בין הראשונים, אלה שהיו לפניהם, לדור שלהם?

אז הם אומרים ככה, אם הראשונים, אלה שלפנינו,

אנחנו נגדיר אותם מלאכים.

אז אנחנו בני אנשים.

אנחנו בני אדם.

ואם הראשונים נגדיר אותם שהם בני אנשים,

אנו כחמורים.

מה זה? מה אומרים פה?

מאר הסבא, זיכרונו לברכה, שכאשר באים חכמים לבאר לנו את ההפרש

בין הראשונים לאחרונים,

הם נוקטים דווקא בדוגמה מההבדל שבין מלאכים לבני אדם.

למה?

כי זו בריאה אחרת

בסוג אחר לגמרי.

מלאכים זה לא בני אדם, זה בכלל משהו אחר.

זה לא הפרש

אלה ברום המעלה ואלה בתחתית המדרגה. לא, לא באו להשוות בין שני

אנשים

מאותו סוג,

ויש ביניהם פער.

לא.

אומרים, זה סוג אחר לגמרי, וזה סוג אחר. זה מלאכים.

מלאכים זה לא ילודי אישה בכלל.

ויש בני אדם, זה סוג אחר.

או אם הם בני אדם,

אז אנחנו חמורים.

חמורים זה סוג אחר מבני אדם.

זה לא בני אדם עם ארבע רגליים.

לא, סוג אחר.

זאת אומרת,

אין פה הבדל בין גדול לקטן,

כששניהם מאותו סוג,

אלא זה הבדל מהותי בין שתי בריאות שונות לגמרי.

כשם שיצירת המלאך ויצירת האדם זה שני דברים,

כך ההבדל בין הגדלות של הראשונים

לבין הדרגה של האחרונים.

כמו כן,

כמו שלמדנו עכשיו בגמרא, שככה העריכו דורות האמוראים את עצמם ביחס לתנאים.

כמו כן, נראה לבאר גם בדברי חכמים, זיכרונם לברכה, אלה שכוונתה של לאה,

שאמרה, ראו ההבדל בין מעלת ראובן

למצבו של עשיו,

כי מצבו של עשיו זה מצב של בן אדם רגיל,

של בני אנוש,

שכשלוקחים ממנו איזה דבר,

וזה לא נעשה מדעתו,

הוא מייד כועס

וחוזר בו.

יש אנשים שעל פרוטה יהרגו בן אדם.

על פרוטה.

על שעקפו אותם ברכב.

על שטויות.

ואדם שנטלו ממנו דבר חשוב כמו בכורה,

ודאי שהוא יכעס.

אבל המעלה של ראובן,

הבן של לאה,

הבכור, זה סוג אחר לגמרי.

זו מדרגה של השבטים, שבטי יה,

בני יעקב.

זה לא ממין הבריאה בכלל.

זה לא כמו שאנחנו מכירים בני אדם, זה לא בני אדם רגילים, מה שנקרא נורמלי.

נורמל, לפי הנורמל, לא, לא,

בכלל לא.

ולכן אפילו שניטלה ממנו הברכה, בעל כורחו

עמד והשתדל להוציא את אחיו יוסף מן הבור

יותר מכל אחיו.

מילא מישהו אחר התאמץ בהצלתו,

אבל אתה פגוע ממנו?

דווקא אתה פגוע שלקחו והעבירו לו?

דווקא אתה?

מחובתו של כל בן אדם שלומד תורה להבין

שהתורה תובעת מאיתנו דברים שאין זה מצב של בני אדם.

אנחנו לא בני אדם אצל הקדוש ברוך הוא, אנחנו הרבה למעלה מזה.

עם ישראל למעלה מזה.

יש ארבע דרגות

בבריאה.

יש דומם, זה הנמוך ביותר.

יש צומח, זה מעליו.

יש חי, זה בעל חי, בעלי חיים,

זה למעלה מהצומח.

שיש בהם נפש מתנועעת וכולי.

ויש דרגה רביעית, זה אדם מדבר.

אנחנו בעלי ההיגיון, השכל, הסברה.

אנחנו דרגה הבכירה.

הריהל רבי יהודה הלוי אומר בכוזרי,

יש עוד דרגה חמישית, זה ישראל.

זה למעלה מבן אדם.

זה לא בן אדם רגיל.

לא, בכלל לא.

אז צריכים להבין את זה שהתורה תובעת מאיתנו דברים שזה לא מצב של בני אדם.

ורק בורא עולם שברא את העולם ויודע מאיזה חומר אנחנו קרוצים,

יכול לטבוע מאיתנו מדרגות עליונות ומידות לא אנושיות.

וזה אנחנו לומדים לדוגמה מהפרשה הזאת, שראובן הגיע למדרגה,

שלמרות שבטבע הבריאה עליו היה לשנוא,

או לפחות לקנא ביוסף,

והנה ליבו מלא אהבה, בלי גבול,

והוא עומד נגד כל אחיו

שהסכימו שחייבים לזרוק את יוסף לבור בגלל שיש לו דין רודף.

והוא רודף אותם,

להפסיד אותם את העולם הבא לפי דעתם.

הם שגו,

אבל לפי דעתם הוא כל הזמן הולך ואומר לאבא שלו מה הם עושים, ומביא דיבתם רעה,

והם פחדו שהוא רוצה להפיל אותם כאילו שהם יפסידו, ורק הוא יהיה אהוב אצל אבא שלו.

אז עומד ראובן מול כל אחיו ומציל אותו.

מציל אותו.

רואים פה אהבה בלי גבול.

וזה לא מעלה אנושית.

זה לא מעלה אנושית.

והנה אנחנו רואים דוגמה למדרגה של אדם. מה זה אדם?

מדרגה של אדם רגיל.

אנחנו רואים בעשו,

עשו שונא את יעקב בקש להרוג אותו.

למה?

כי הוא יצטרך למכור לו את הבכורה תמורת נזיד עדשים. מי אמר לך?

מי אמר לך?

אל תסכים.

אל תאכל.

תצום.

אנחנו התעננו 40 יום, יש לך בעיה? תצום יום אחד.

מה קרה?

כל יום תצא ציד.

אז פעם אחת לא תאכל סטייקים.

לא.

הלא עיתני.

ובשביל זה הוא מוכר את הכול.

וגם בז,

בז לבכורה.

אז מה אתה רוצה? למה אתה שונא את החכם ומבקש להרוג אותו? זה הטבע של בן אדם.

זה הטבע של בן אדם.

המעלה של ראובן זה לא של בן אדם, זה מעלה של שבטי יום.

רק על ידי תורה יכולים

להעפיל לדרגה כזו.

יש הרבה דוגמאות בפרשיות האלה, אני לא אעמוד על כולן. אני אתן לכם סתם דוגמה נוספת.

קראו למשה רבנו איש האלוהים. התורה קוראה לו איש האלוהים.

למה? כי הוא לא איש בכלל, הוא אלוהים.

ממש.

יש לו מידות אלוהיות.

מה פירוש?

הוא מתחנן 515 תפילות

להיכנס לארץ ישראל.

הוא רוצה משתוקק.

השם אומר לו, רב לך, אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה. לא, אתה לא נכנס.

מי גרם לו שהוא לא ייכנס?

עם ישראל.

שהם ביקשו מים,

והשם אמר לו, ודיברתם אל הסלע,

ונתן מימיו,

ובמקום לדבר הוא היכה,

כי הם הכעיסו אותו.

והוא אמר להם, אמין הסלע הזה, נוציא לכם מים.

ואז הוא היכה במקום לדבר, והוא נענש.

לא תבואו אל הארץ, לא תביאו את העם אל הארץ.

זהו.

לא נכנס.

אז הוא מתחנן, אולי הקדוש ברוך הוא יוותר.

515 תפילות שונות.

השם אומר לו, די.

די.

רב לך, אל תוסף דבר ארבע.

אז,

אבל מה אומר לו השם? תעלה ראש הפסגה,

ומשמה תראה את הארץ.

עכשיו הוא עולה למעלה,

והוא רואה את הארץ הנחשקת,

שהוא רוצה כל כך להיכנס לבפנים, לקיים מצוות התלויות בארץ, שאי אפשר לקיים אותן במדבר.

והוא לא יכול.

באותה שעה, מה הוא עושה?

וזאת הברכה אשר ברך משה, איש האלוהים, את בני ישראל.

אתה יכול לברך אותם?

אתה הרי עכשיו רואה

שאתה לא יכול להיכנס לארץ, זה בגללם.

ואתה עולה ורואה את הארץ שאתה מפסיד בגללם,

שהם גרמו.

אז בסדר, בוא נגיד שאתה לא שונא אותם, ונגיד אתה מבין אותם, ונגיד נגיד. אבל לאהוב אותם?

לברך אותם?

להגיד, יוסף השם עליכם ככם אלף פעמים?

יבא ביי, מאיפה זה?

מאיפה יש לבן אדם כוח?

אדם שהולך למות ברגעים האחרונים שלו,

ויודע שהוא לא נכנס בגלל עם ישראל,

יכול עוד לברך אותם.

אחד,

הורג מישהו, ולפני שהוא גוסס כבר והולך למות,

הוא נותן לו ברכה, מי שברך תאריך ימים איזה, הגיוני?

זה האיש האלוהים.

זה לא מידות אנושיות, זה רק מי שלמד תורה באמת ומקיים אותה,

הוא יכול להיות אלוקי, אלוקי.

זה לא אנושי.

אין בכוח אנוש

להגיע למדרגות ותביעות עליונות כאלה,

לכן צריך להבין.

כתוב בפסוק, חוכמות

בחוץ

טרון נא.

ברחובות תיתן קולה.

פסוק במשלי,

פרק א',

הסבא זיכרונו לברכה מבאר.

אם אנחנו רוצים להבין

שהתורה הזאת ניתנה לנו מהקדוש ברוך הוא,

לא צריך הוכחות, לא צריך היסטוריה, לא צריך עובדות, לא צריך ארכיאולוגיה, לא צריך בטיח.

לא צריך, לא צריך.

רק מעצם זה שקיבלנו את התורה והידיעה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה בסיני,

זה בסדר, יש לנו מסורת, קיבלנו ויש לנו הוכחות.

טוב.

אבל לא צריך את זה.

מגוף התורה בלבד, אם היינו מוצאים את הספר הזה לבד,

סתם הלכנו באיזשהו מקום, מצאנו אותו.

מהספר עצמו, מהתורה עצמה, אנחנו נכיר

שזה תורת השם, ולא יכול לכתוב אותה בן אדם.

יש הרבה דוגמאות לזה, אבל אנחנו נתמקד באחת.

הנה אומר שלמה המלך, עליו השלום, חוכמות

בחוץ תרונה.

התורה, שהיא החוכמה, מלאה את כל החוכמות,

היא מכריזה ואומרת, אני חוכמת השם.

ברחובות, תיתן קולה.

כשמרחיבים את הדברים ומבינים את כוונת התורה ואת המשפטים שלה,

יכולים לדעת שהתורה ניתנה מהשם יתברך.

כי לאדם אין כוח

להגיע למדרגות ותביעות עליונות שהתורה תובעת ממנו.

הנה,

אנחנו נלמד עכשיו דבר אחד, פסוק אחד בתורה, ותגידו לי אם יכול להיות שבן אדם יכול לבקש

מבן אדם אחר כזה דבר.

התורה אומרת,

לא תיקום

ולא תיטור את בני עמך,

ואהבת לרעך כמוך,

אני אדוני.

התורה מזהירה ואוסרת

את הנקמה. אסור לך לנקום.

שי, נקמה זה הדבר הכי מתוק.

אחד עשה לך עוול,

אוה, איך אתה רוצה להחזיר לו, להראות לו בדיוק, בדיוק

מה הוא גרם לך ומה עשה לך.

אין דבר יותר מתוק מזה.

התורה אוסרת נקמה.

אפילו בשעה שחברך עולל לך רעה גדולה,

וטבעו של אדם חפץ לנקום

ולהחזיר רעה.

תחת רעה, בדיוק, לא יותר,

בדיוק.

והנקמה מתוקה לו כמו דבש.

התורה מזהירה לא תיקום.

לא רק לא תיקום,

אלא אסור לך גם לזכור בכלל שהחבר עשה לך רעה.

אתה חייב לשכוח את כל מה שהוא עשה.

על זה אמרה התורה לא תיטור.

מה זה לא תיטור, לא תשמור את זה בלב.

נטירה זה שאתה לא עושה כלום, אתה לא נוקם.

אבל אתה שומר את זה בלב.

זאת אומרת,

לדוגמה,

אחד בא לחברו ואומר לו, תלווה לי בבקשה, תשאיל לי בבקשה פטיש.

אין לי.

אה, אין לך?

בסדר,

נתראה.

הוא מחכה לרגע שהוא יבקש ממנו איזה משהו ויגיד לו,

אה,

תשכח מזה.

זה נקרא לא תיקום.

מה זה לא תיטור?

אחד

אומר לחברו, תן לי פטיש.

אומר לו, אין לי.

אחרי כמה זמן, מה,

ואומר לו, תן לי פטיש.

הוא אומר לו, הנה, קח.

אבל אתה רואה, אני לא כמוך.

אה,

אז אתה נותר לו על זה שהוא לא נתן לך. אתה נותר.

אתה שומר בלב שהוא לא נותן. לא, אתה חייב לשכוח.

יבא ביי, יבא ביי. מה?

צדיק.

הוא לא נתן ואתה נותן.

אז מה אם אתה מזכיר לו?

הוא אומר, לא, אתה עובר על לא תיטור.

איך אפשר לבקש מאנשים דבר כזה?

רק התורה יכולה לבקש, כי הבורא יודע את מי הוא ברא.

זה בכוח שלנו, אם נשמע לתורה. אם לא נשמע לתורה, אנחנו כמו כל בני האדם,

רגיל, כמו גויים.

והתורה אומרת, לא תיטור ולא עוד, אלא שחייב להתנהג עם חברו כאילו ולא היה מאומה ביניהם.

וכמו שהוא מחויב לאהוב כל איש מישראל,

כמו שהוא אוהב את עצמו,

שנאמר, ואהבת לרעך כמוך.

זה המשך הפסוק.

אז מה כתוב בתורה? פסוק אחד רק למדנו.

לא תקום ולא תיטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך.

ומסיים, אני אדוני. למה?

אני רואה בדיוק.

מה אתה עושה?

ואני רואה גם את הלב שלך אם אתה נוטר,

ואני גם יודע אם אתה אוהב.

זאת אומרת, אתה צריך לאהוב את רעך כמוך, ממש כמוך.

כמו שאתה רוצה שיהיה לך בית מפואר, גם לא יהיה בית מפואר.

כמו שאתה רוצה שיהיה פרנסה בשפע, גם לא יהיה שם.

אתה רוצה שאתה תהיה בריא, גם הוא יהיה בריא.

כל מה שאתה אוהב לעצמך,

אתה צריך לשמוח ולאהוב שיהיה לרעך.

אהבת לרעך כמוך ממש.

ככה מחייבת וחייבת להיות בקרבנו אהבה ואחווה למי?

למי שעשה לנו רעה רבה.

תצאו ותתבוננו.

יש תביעה כזו

שמישהו יתבע ממישהו?

נגיד,

אתה מחנך את הילד שלך. אני יודע שהרבה הורים אומרים לבן שלהם,

אומרים לו, תשמע, אם ייתנו לך מכות, אל תהיה טיפש, תחזיר.

כי אם אתה לא תחזיר,

יתפסו עליך.

אתה שומע?

הוא שולח אותו ללמוד ג'ודו וקרטה והכול בשביל שידע להחזיר.

יש מישהו שמלמד את הילדים שלו,

תשמע, אם מישהו יעשה לך משהו,

אתה צריך לאהוב אותו,

תשכח מזה,

אין חבר יותר טוב ממנו. מי? מי ילמד כזה דבר? מה זה? יגידו שהוא מפקיר את הילדים שלו. מה קרה לך?

מה קרה לך? אתה רוצה שינצלו אותם כל החיים?

והתורה מבקשת מאיתנו, כולנו, כולנו, גם עצבנים,

לא רק אלה שגועים, גם עצבנים,

כולם צריכים להיות במדרגה זו.

מפה רואים פשוט שזה תורה של אלוקים, זה לא תורה של בני אדם.

אדם לא יכתוב דברים כאלה.

אם יגידו את זה בחוק הישראלי,

שאסור לך תמיד לקלל רק.

ואם אתה מקלל,

פה במדינה מותר לקלל, רחמנא ליצלן.

לקלל מותר חופשי.

להגיד לשון הרע? לא, אבל לקלל? בוא, אתה יכול לקלל מהבוקר, אין שום בעיה.

אבל אם היה חוק שאסור לקלל, ועל כל קללה אתה משלם 1,500 שקל,

יבא ביי, היו עוברים מדינה. למה? לא היה נשאר כסף.

לא היה נשאר כסף לאף אחד.

אז אנחנו רואים פה חיוב שזה לא הגיוני. זה לא הגיוני על פי בני אדם.

אז זה חייב להיות שזה תורת השם.

מסופר על החפץ חיים, זכר צדיק ברכה,

פעם הוא נדרש להעיד עדות במשפט לטובת בחור ישיבה.

הסנגור רצה לעורר את השופטים על טיב העדות והעד.

כשזה היה החפץ חיים, אז הוא אמר להם, תשמעו, העד הזה,

פעם נכנסו גנבים לבית שלו וביקשו בני הבית לרדוף אחרי הגנב.

והוא מנע זאת מידם.

ואמר להם שהוא מוחל על כל הטענות והטביעות שיש לו לגנב.

השופטים ענו לו לסניגור.

תגיד לי, אתה באמת מאמין לסיפורים כאלה?

תגיד מה, אתה עובד עלינו?

יש סיפורים כאלה?

אז אני אומר לכם שאני מכיר יהודי בראש העין,

יהודי מבוגר,

שפעם נכנס בלילה מאוחר

מישהו למטבח, הוא קלט שמישהו נכנס למטבח

ונכנס והוא הספיק לראות שהוא טרק את המקרב

ולקח משם מאכל וברח דרך הגינה.

הוא רדף אחריו לגינה וצעק לו, אל תשכח לברך.

וכולם מכירים אותו בראש העין, קוראים לו מורי חמדי.

מפורסם. הוא היה הראשון ששכב על הכביש,

כשהתחילו לנסוע פעם ראשונה בראש העין, הייתה עיר דתית.

פעם ראשונה שנסעו בשבת הוא שכב על הכביש

שלא יוכלו לעבור, והוא מנע כמה שבתות נוספות,

עד שבסוף נפרץ הגדר.

אבל זה היה מורי חמדי, הוא חי ברוך השם,

וזה מעשה שהיה איתו.

הוא לא דואג, מה אם בן אדם בא באמצע הלילה

ופותח את המקרר, לא גונב תכשיטים, הוא רעב, מסכן, אבל הוא יאכל בלי ברכה.

אז הוא אומר לו, אל תשכח לברך.

אז השופטים בעצם צדקו כשהם אמרו לסנגור, תגיד, אתה מאמין סיפורים כאלה?

כי מבחינתם אין זה בכוח אנוש,

שאדם יגנוב לו משהו והוא ייוותר.

אבל החפץ חיים,

שהוא היה מאוד מקורב לשם יתברך,

הוא הגיע למדרגה כזו,

כיוון שהיה דבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא.

מה המידות של הקדוש ברוך הוא?

אנחנו עושים דברים נגד השם,

משתמשים בכוחות שהוא נתן לנו ומשתמשים איתם נגדו.

מה הוא היה צריך? לנקום על המקום.

בוא הנה, בוא הנה, אתה משתמש בכוח שלי נגדי?

שולל ממך את הכוח ונותן לך עונש.

ואתה משתמש ומשתמש, ויש כאלה גם מדברים נגדו.

הוא שותק שנה ושנתיים ועשר ועשרים ושבעים.

איזה סבלן, מה זה?

ברוך סובל עולמו.

איזה מין דבר זה?

זה מידה אלוקית.

לכן,

מי שקרוב לבורא ונדבק ממידותיו, כמו שכתוב,

והלכת בדרכיו,

אנחנו מצווים ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא,

אז מי שבאמת עובד על זה, הוא יכול להיות כמו מידותיו של הקדוש ברוך הוא.

שגם אם יבואו גנביהם,

הוא ימחן להם.

כתוב, ויאהב יעקב את רחל,

ביאמר,

אעבודך שבע שנים ברחל, ביתך כתנא.

חכמים, זכרונם לברכה, במדרש אומרים,

יעקב ידע שרחל היא עקרת הבית.

מה זה אומר?

היא העיקר

של בית ישראל.

כל בית ישראל,

מי העיקר מהאימהות?

זה רחל.

והוא התכוון רק לשאת את רחל בלבד.

בלבד.

והוא צפה ברוח הקודש

שממנה צריכים לצאת שנים עשר שבטים.

ולכן, הוא התנא

עם לבן

אעבודך שש שנים ברחל, ביתך.

הקטנה.

רשי מסביר, למה הוא אמר לו את זה ככה?

למה לא אמר לו ברחל?

למה הוסיף בתך?

ולמה אמר לו הקטנה?

כל הסימנים האלה בשביל מה?

למה הוא ידע שלבן רמאי,

לבן הארמי הרמאי.

אז הוא אמר לו, אני אעבוד אותך ברחל.

אבל אני יודע מה אתה עלול לעשות.

תעלו להביא לי רחל אחרת מן השוק. אתה אומר, מה סיכמנו על רחל? הנה רחל.

אז לכן אני אומר לך, בתך,

בתך, אני לא רוצה רחל אחרת.

זאת רחל בתך.

אבל הוא חשש עוד.

הוא יכול לעשות להחלפת שם.

לעלות לספר תורה יום שני ולהגיד מי שברך,

מחליף את השם.

והוא יחליף ללאה את השם, לרחל, וייתן לו את לאה.

אז לכן הוא אמר לו, הקטנה.

אנחנו מדברים על רחל שהיא ביטחה והיא הקטנה. גם אם תחליף את השם, ההיא גדולה.

יעקב חשש מהרמאות של לבן,

ולכן ניסה למנוע זאת ממנו.

טוב, סיכמו.

בא יעבוד יעקב ברחל שבע שנים.

אתם יודעים מה זה שבע שנים להשקיע בשביל אישה?

יא ביי.

לא לחכות, חברים.

שבע שנים לעבוד. לא, עבודה אצל לבן זה עבודת פארן.

שבע שנים.

והעבודה של יעקב זה לא כמו פועל רגיל שעושה כמה שיחות טלפון וגם יוצא לעשן.

הוא לא היה אצלו גזל של רגע.

גזל של רגע. בכל התנאים הוא עבד.

כשיש שרב,

כשיש ברד,

בכל התנאים הוא עבד בלי הפסקה, בלי הפוגה.

עבודה באמונה ללא גבול.

וכך הוא אומר,

הייתי ביום אכלני חורב,

חורב זה שרב,

בקרח בלילה.

מה התרגום של קרח?

גלידה.

וגלידה היא יורדת עליו בלילה.

קרח.

מטידת שנתי מעיניי.

כל הזמן הוא שומר לו על הצאן.

והנה, בטבע העולם, כשאדם מרומה

בצורה שפלה כל כך,

ובפרט לאחר עבודה מייגעת ומאומצת של שבע שנים,

וביותר, שלא ידע יעקב

שלבן יסכים ליתן לו את רחל.

ונמצא שכל עבודתו הייתה לריק,

וכל התקוות נמוגו בעשן.

למה? כי הוא החליף לו את לאה, הוא הכניס לו את לאה. עכשיו, מי אמר שהוא יסכים לתת לו את רחל?

כי הוא אמר לו, לא כן יעשה במקומנו

לתת הצעירה לפני הבכירה.

פתאום הוא אומר לו,

מה, אתה לא יודע, אצלנו לא נותנים אף פעם את הצעירה לפני הבכירה.

אז על מה עבדתי שבע שנים?

יעקב אבינו, אחרי כל זה, הוא גם פוחד שהוא קיבל את לאה וגם לא יקבל את רחל.

איך היה צריך לצעוק?

כי כרוכיה על המעשה הנבזי הזה.

מה זה כרוכיה?

מי יודע?

ציפור, איזה ציפור?

עגור.

יש לה מקור?

היא משמיעה קולות כמו, עגור, עגור.

חששו צעקות כל הזמן.

בקיצור,

היה צריך לצעוק חמאס, גזלן, מה אתה עושה לי?

נתבונן אנחנו בעצמנו.

בשביל רמאות קלה שעובדים עלינו.

כשאדם מרגיש מרומה מחברו, מאבד את העשתונות.

בואנ'ה, מה אתה, עבדת עליי?

מה, ככה?

פששש, בן אדם מתהפך לגמרי,

מתהפך לגמרי.

אבל בואו נראה איך הייתה הנהגה של יעקב אבינו.

ויאמר אל לבן,

מה זאת עשית לי?

הלוא ורחל עבדתי עמך,

ולמה רמית אני?

אה, נשמע כמו חנון כזה.

מה זה?

ככה אתה עונה לו?

תן לו בשיניים

שום דבר.

שואל אותו שאלה מתוך שלוות נפש,

ללא כעס,

ללא רוגז כלל.

ואחרי שלבן עונה לו ואומר,

לא ייעשה כן במקומנו,

לתת הצעירה לפני הבכירה?

טענה של כזב,

שקרן רמאי,

ומקבל יעקב את דברי לבן בשתיקה,

ולא מתווכח עימו בכלל.

זה דמות של אדם שלם

שדבק במידות של הקדוש ברוך הוא.

זה למעלה מדרגת אנוש.

זה לא אנושי,

שאדם יכול לשמוע חרפתו כל כך הרבה זמן,

כל הזמן, בלי הפסקה,

והוא שותק?

אדם, מרמים אותו ככה, מוצאים עליו לעז, אומרים ככה, והוא שותק?

איך אפשר לדבר כזה?

זה לא אנושי.

וזאת עלינו לדעת.

כי מידות אלו שאנחנו מוצאים אצל לבן,

זה לא מידות מיוחדות של לבן הרשע.

זה מידות של כל אדם.

כל אחד מסוגל מאיתנו להגיע למידות כאלה.

אם לא הייתה לנו בושה קצת,

כולם היו לבן הרשע.

אתם רואים כמה אנשים גונבים מאות מיליונים,

עובדים על אנשים, מבטיחים להם דירות. יש כאלה שמוכרים כמה דירות, זאת אומרת, דירה אחת לכמה אנשים.

דירה אחת לכמה אנשים.

לא יאומן.

יש אחד

תלמיד חכם, ככה קוראים לו תלמיד חכם,

שהוא חיבר,

חיבר את החברותא, פירוש על הגמרא חברותא.

חברותא, לא יאומן כי סופר, תלמיד חכם, הולך עם פרק,

נקבעת, לומד בכולל,

והכול. מה זה תלמיד חכם? חבל על הזמן.

ונוכל שאין כדוגמתו.

נוכל שאין כדוגמתו.

מכר את התקליטור

של החברותא לבן אדם,

מכר לו,

מכר לו את זה

ב-300,000 שקל.

ואחר כך

הבן אדם מגלה שמפיצים את זה באינטרנט בכל מיני מקומות.

אז הוא בא ואומר, תחזיר לי את הכסף.

אתה נוכל.

הוא לא מחזיר לו את הכסף.

מחר.

עוד שבוע. עוד זה. כבר שנים.

מחר. עוד שבוע. עכשיו מגיע הכסף. צריך להגיע מחו״ל. עכשיו הגיע. עכשיו מחר יגיע. מחר יגיע.

מחר יגיע.

שנים.

וזה תלמיד חכם שמפיץ את החברותא.

קוראים לו הרב יעקב שולביץ.

לא יאומן כי סופר.

נוכל.

אתם מאמינים דבר כזה? בן אדם שלומד בבית מדרש

יום-יום,

ומוציא פירוש על כל הגמרא.

וככה עושה.

והיום הוא הכריז גם פשיטת רגל בכלל. יש לו עוד חובות לאנשים והוא פשט רגל.

פשט רגל פירושו שהוא מקבל פטור מהמדינה.

לא לשלם.

איך אפשר כזה דבר?

לבן הרמאי.

כל אחד יכול להיות לבן.

כל אחד יכול להיות לבן.

לא יאומן כי יסופר.

אבל מה עוצר את האנשים לא להיות לבן? יש להם עוד טיפה בושה.

טיפה בושה יש להם.

וגם אם עושים איזה דברים של רמאות, זה בלי שירגישו או שהם חושבים שלא יתפסו. דברים קטנים, קלים.

אבל ככה עיני עינק דבר שמתפרסם ונודע ומופיע בכל מקום.

איך אפשר לעשות כזה דבר?

אז יכול להיות לבן הארמי בחליפה ולומד בכולל חברון בבני ברק.

הרב יעקב שולבץ,

מחבר החברותא.

לא יאומן כי יסופר.

הרי לנו מפורש

שיעקב אבינו זה לא אדם רגיל,

זה מלאך.

זה האדם השלם מה שאנחנו אומרים.

זה כמו התנאים שאמרנו שהם כמו מלאכים ביחס לבני אדם

או כבני אדם ביחס לחמורים.

אבל עלינו לדעת שהמידות האלה שאנחנו מוצאים אצל לבן

זה לא מידות מיוחדות של לבן הרשע,

אלא הן מידות של כל אדם.

כל אחד מסוגל להגיע למידות האלה ללא מעט בושה

הנמצא בנו,

אז היינו כמו לבן הרשע.

כי גם לבן לא היה מהאנשים הפשוטים.

הוא היה כבן מאז.

והוא אמר בעצמו, ניחשתי ויברכני אדוני בגללך.

אני יודע שכל הברכה שהיה לי וכל העושר וכל הבנים שנולדו לי זה בזכותך, בזכותך יעקב.

הכל היה בגללך, אני יודע, השם בירך אותי בגללך.

אז הוא ידע והכיר הכל,

אבל הגיע לדרגה השפלה של רמאות כזאת.

הוא יודע שיעקב עבד שבע שנים עבור רחל,

והוא עומד לו בפנים וטוען טענת כזב,

לא יעשה כן במקומנו. מה אתה רוצה שאני אעשה? ככה זה מנהג המקום.

המדרש אומר ששכנע לבן את כל אנשי מקומו

לא לגלות מאומה מדבר הרמאות.

הוא היה נכבד בעמו אפילו כשהוא היה רמאי ונוכל, יכול להיות שחששו ממנו.

והוא שכנע את כולם לא לגלות.

אתם יודעים, הם לא יכלו לסבול את מה שהוא הולך לעשות.

לקחת את הבת

שלא אמור להתחתן איתה, להכניס אותה לחופה בלי שהוא יבחין,

ולחתן אותם.

מה יהיה מחר בבוקר שהוא יגלה?

הוא משכנע את כולם.

אז רמזו לו ליעקב בחופה.

אתם יודעים איך רמזו לו?

נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו. עשו לו ככה, לאה, לאה, לאה, לאה, זה לאה, זה לא רחל.

לא, לא, נו, נו,

לא יאומן כי יסופר.

הוא גם לקח מהם משכונות,

את כל האירוסין והחתונה הוא עשה על חשבון אנשי מקומו, הוא לא עזיר להם את הכסף.

רבן הרמאי.

מספרים,

בזמן הארי הקדוש

היה הרב משה אלשיך,

זכר צדיקה זרוחה, הוא היה תלמיד חכם עצום בפשט, הוא ידע 70 פשטים על כל פסוק בתורה.

והוא נתן דרשה.

והיה שם הארי הקדוש, והוא שומע את הדרשה,

והוא אומר, האלשיך הקדוש, את כל המאה שקרים ששיקר לבד את יעקב.

כתוב שהוא החליף לו את משכורתו, עשרת מונים, עשרת מונים זה עשר פעמים מניין,

זה מאה פעם.

הוא היה אומר לו נקודים,

באמצע מחליף את ההסכם ברודים,

אחר כך אומר לו תלויים,

כל רגע משנה את הכול, העיקר שלא יצא משהו.

והשם עזר ליעקב, שלא עזה לו כל החרטוק, אבל בכל מקום

הוא מנה את כל המאה.

פתאום הארי

התחיל לצחוק,

צוחק, צוחק.

טוב, שאלו אותו אחרי זה למה הוא צחק.

הוא אומר, בשעה שאלשיך הקדוש

דרש את הדרשה,

ראיתי שבחלון הביאו את לבן

לשמוע את כל השקרים שהוא עשה ליעקב.

והיה שקר אחד שאלשיך הקדוש

אמר שהוא לא שיקר אותו.

הוא תפס את הראש, למה הוא לא שיקר?

איך הוא פספס שקר? היה יכול שקר, עוד שקר.

תפס את הראש.

זה לבן הארמי, הרמאי.

אז אתם רואים, שקר לו בפנים,

ואומר לו פתאום איזה סיפור כזה.

תשמע, אתה לא מבין,

זה ככה אצלנו במקומנו וכו' וכו'.

טוב,

אחרי זה עבד יעקב עוד שבע שנים ברחל עוד פעם.

ואחר כך הוסיף עוד שש שנים לעבוד בצאן.

סך הכל היה אצל לבן עשרים שנה.

עד שייוולדו לו כל הילדים,

שהוא יוכל לחזור בחזרה.

אחרי כל זה,

לבן רודף אחריו,

כשיעקב

עזב אותו וברח משם,

ובא, תופס אותו ואומר לו, הלו, הלו,

הבנות בנותיי,

והבנים בניי,

והצאן צאני,

וכל אשר אתה רואה, לי הוא.

כאילו הכל שייך לו.

והרי לבן יודע,

והוא אמר בפיו,

ויברכני אדוני בגלליך.

אז איך אתה הופך את הקערה על פיה ואומר עכשיו שהקול

שלך גם הילדים גם הכל גם הרכוש הכל הכל הכל הכל?

איך אתה אומר כזה דבר?

רואים כמה שפלות ורשעות ללא תכלית טמונים בכוחות אדם? כמה אדם יכול להיות מושחת?

כמה יכול להיות רע?

לא יאומן כי יסופר.

ראיתי פירוש של האור החיים הקדוש,

שהוא באמצע הפירוש מקללת לבן.

טיפחנה עצמותה.

האור החיים הקדוש לא יכול לסבול כמה שקר יכול להיות בבן אדם.

טיפחנה עצמותה, הוא אומר.

עכשיו אנחנו מבינים מה אמרה לנו לאה.

אמרה, ראו מה בין בני לבין חמי.

תראו מה המידות של לבן הרשע,

שהמידות שלו זה השחתה ושפלות.

מידות של אדם

שלא חי לפי התורה.

אבל לעומת זאת, יש להציב את המידות של יעקב אבינו,

שהמידות שלו הן של הקדוש ברוך הוא,

שהוא סובל עלבון

שלא יכיל אותו רעיון.

מפה אתה למד שחוכמות בחוץ תרונה,

התורה עצמה מכריזה שהיא יצירה של הקדוש ברוך הוא.

כי ללא תורה לא מסוגל שום אדם להגיע למעלה כזו.

כי טבעו של אדם

מלא בשפלות והשחתה ללא גבול.

רק השם נתן לאדם בושה.

הבושה מונעת ממנו.

אבל במקום שאין לו בושה,

שהוא לא פוחד להתבייש,

במקום מסתור הוא עושה את הדברים הכי שפלים שיכולים להיות.

מה שמציל את האנשים

זה הבושה.

ותלוי כמה יש לאדם בושה.

ככל שיש לו בושה, יש לו יותר יראת שמעון.

עכשיו, מה יקרה אם אנחנו נראה מעלות ומדרגות אצל אדם שהוא לא קרוב לתורה?

נאמין שזה אמיתי?

אמרנו, זה לא אפשרי.

אז מה עושים? צריך לבדוק אחריו.

האם המעלות שנמצאות בו הן באמת או רק דמיון?

הנה, אני אתן לכם דוגמה,

כולם מכירים אותה.

גרמניה,

אנשים מאוד יקס,

מצוחצחים, נקיים, פדנטיים.

אתם יודעים שהמוצרים של הגרמנים זה מאה במאה, כל פיקס, אין אצלם

עבודה ככה וככה, הכל, הכל, הכל, מצוחצחים, הכל צבא גרמני.

אבל מזה אתה יכול להתרשם שהם אנשי מוסר,

אנשים טובים,

דנקישה, ביטישה,

הכל זה, מה זה? הכל תודות ושבחים.

אבל ראינו מה קרה בשואה,

יותר גרוע מחיות רעות, כי חיה רעה טורפת לאכול,

להשביע את רעבונה.

אלה הרגו אנשים, דאעש לא מגיע לרמה שלהם.

לא יכול להיות אפילו תלמיד שלהם.

הם הפכו בני אדם סבונים ומכרו אותם.

איך?

אז כל היקס וכל הצחצוח וכל זה, זה דמיון.

כי מידות אמיתיות יכולות להיות רק למי שמשועבד לתורה באמת.

מי שלא בחיים זה לא יכול להיות,

כי טבע האדם הוא חיה.

עיר פרה אדם ייוולד. איך נולד

ילד כמו עיר?

והוא כמו פרה, תראו, הוא נוגע בכול, שובר הכול, נוגס הכול,

תולש, חוסה, משליך.

בעל חי.

לאט לאט מחנכים אותו, זה אסור, זה אסור, זה אסור. לאט לאט, לאט לאט, לאט לאט. גם לא עוזר.

יש כאלה כבר בגיל 80, עדיין נשארים ככה.

רק לא קוראים לו עייר, קוראים לו חמור כבר.

אז לפעמים מוצאים מעלות באדם שהוא לא בן תורה,

אבל זה לפעמים.

אבל שתהיה לו הנהגה תמידית וקבועה של משא ומתן באמונה,

שהדיבור שלו יהיה בנחת עם הבריות,

זה יכול להיות רק עם מי שקרוב מאוד מאוד לתורה ולמידות של הקדוש ברוך הוא.

כי מידות האדם ללא תורה אינם אלא השחתה ורשעות.

זה הבן אדם הממוצע הרגיל.

אני אתן לכם דוגמה מהגמרה מצחיקה,

מהממת אבל.

הגמרא, בנדרים דף סו עמוד ב',

ההוא בר בבל,

דסאלק להרעדי ישראל,

נשיא ותתא.

אמר לה, בשילילי תראה תלפי,

בשיללה תראה תלפי.

רתח עלה.

למחר אמר לה,

בשילילי גרויה.

בשיללה גרויה.

אמר לה, זילי, הייתי לי, תראה בוציני.

אזלת ואייתלה, תראה סראג'ה.

אמר לה, זילי תברי יתהון על רשע דבבא.

הווה יתיב בבא בן בוטה,

אה בבא.

וכדא אין דינא.

אזלת ותברת יתהון על רשע.

אמר לה,

מה הדין דעבאת?

אמרה לה, קח ציווני בעלי.

אמר, את עשית רצון בהליך?

המקום יוציא ממך שני בנים

כבבא בן בוטה.

מה שאמרתי עד עכשיו זה בארמית,

הפירוש בעברית.

אדם אחד,

בן בבל,

בבלי,

עיראקי,

עלה לארץ ישראל,

ונסה שם אישה

מארץ ישראל.

השפות הן לא זהות.

אמר לה, תבשלי לי שתי עדשים.

כלומר,

שואלים אותך, תגיד לי כמה אתה רוצה. אה, תביא לי שתי עדשים.

כאילו, מה אתה רוצה להגיד? כמות קטנה.

בישלה לו בדיוק שתי עדשים.

ויקה.

שמעה שתי עדשים.

כעס עליה.

למחר, כדי לתקן את הדבר,

אמר לה, בשלי לי שאה.

יעני, פריז. כלומר, הרבה עדשים, שלא תבואי להם עם שתי עין.

בשללו שאה. מה זה שאה?

מעל ומעבר לסעודה של בן אדם.

כמה זה שאה?

סתם שתדעו שיהיה לכם בראש.

שאה זה שישה קבים.

קו זה 24 ביצים.

זאת אומרת, שיעור של שאה זה 144 ביצים.

אז יש שתי מידות, לפי הרב חיים נועה ולפי החזון איש.

לפי הרב חיים נועה זה 8.3 ליטר.

אתם שומעים כמה היא עשתה לו?

עשתה לו 8 קילו ו-300.

ולפי החזון איש היא עשתה לו 14 קילו נקודה שלוש.

זה מה שהכינה לו לארוחה.

אתם שומעים?

אמר לה,

לכי ואביא לי שתי דלעות קטנות,

כי בבבל קוראים לדלעת בוצינה.

הלכה והביאה לו שתי נרות,

כי בארץ ישראל קוראים לנר בוצינה.

כעס עליה.

אמר לה, תלכי ותשברי אותם על ראש השער.

בבא, בארמית, זה שער.

היא לא הבינה את הלשון הזה, חשבתי שהכוונה לשבור אותם על הראש של החכם שקוראים לו בבא.

באותה שעה היה יושב החכם בבא בן בוטה בשער והיה דנדין.

הלכה ושברה לו את שתי הנרות בראש.

למה? קוראים לו בבא.

אמר לה, מה זה שעשית?

אמרה לו, קח ציווני בעלי.

אמר לה, את עשית רצון בעלך?

אם כך, המקום יוציא ממך שני בנים

כבבא בן בוטה כמוהו.

כנגד שתי הנרות,

אם הייתה באה עם שלוש נרות, אני מברך אותה בשלושה בנים.

וזה נורא להתבונן.

יושב בבא בן בוטה,

גדול הדור בבית דינו,

ובאה אישה

ושוברת על ראשו שתי נרות.

ובבא בן בוטה לא כועס,

אלא שואל בפשטות, מדוע עשית כן?

והיא אומרת לו, בעלי ציווני. היא באמת חושבת שזה היה ציווי.

והוא מברך אותה ברכה כל כך רבה, שתזכה שיהיו לה שני בנים גדולי דור כמוהו.

איפה שמעתם דבר כזה? יש דבר כזה?

כיוון שהוא ראה שהיא עושה את רצון בעלה,

אז לכן הוא בירך אותה.

אבל הוא חשב שבעלה באמת נורמלי?

הוא חשב שבעלה רשע גדול.

כי איזה בעל שולח את אשתו לתת בראש של איזה חכם

שתי נרות?

הוא לא ידע שהיא התבלבלה בפירוש.

הוא חשב שהוא שלח אותה, כי היא אומרת ככה, הוא ציווני.

הוא לא ידע שהם לא מבינים את השפה האחד לשני.

ובכל אופן, הוא בירך אותה.

הבליג על הביזיון והשפיע על השפע ברכות עד בלי די.

ולא שלח איזה קללה לשני, לבעל.

לא.

זה למעלה מכוחות אנוס.

רק מי שזוכה להגיע למידות של הקדוש ברוך הוא,

שזה מדרגה של סובל עלבון,

שלא יכיל אותו רעיון,

יכול להגיע לכך.

יש עוד מעשה, לדוגמה,

שרבי מאיר פעם אחת נתן דרשה בשבת, ואיזה אישה

נתחרה הביתה

לבוא

ובעלה מחכה לה.

שואלת, איפה היית עד עכשיו?

אז היא אמרה לו, אני הייתי בדרשה של רבי מאיר.

אמר לה, לא תיכנסי לבית הזה לעולם

עד שתלכי ותרקי לו בפנים.

הלכה.

ורבי מאיר אבין, מה קרה?

ואמר לה, תעשי לי טובה, יש לי בעיניים פה איזה משהו שאני צריך שתירקי לי שבע פעמים.

פה, בעין, כאן,

בשביל שאני אתרפא.

וירקה לו שבע פעמים, ואמר לה, תגידי לבעלך.

חזרה לבעלם, לא ירקתי פעם אחת, שבע פעמים.

ואז הכניס אותה. אתם מכירים מישהו שיהיה מוכן ככה בגלל שיש איזה משיגנר אחד,

משוגע שמה,

שבגללו אתה תקבל

תינופת כזאת. מה קרה פה?

צריך להלקוט אותו.

זה מידות לא אנושיות, רבותיי.

דוגמה,

מעשה ברבי שמעון בן שטח,

לקח חמור אחד מישמעאלי,

והלכו התלמידים ומצאו אבן טובה, תלויה לו בצוואר.

הגוי שכח

את האבן הטובה,

תלויה בצוואר.

היו מקשתים פעם מעלה חייהם. כמו היום, תראו, כלבלבים.

משקיעים בהם הרבה ושמים להם זה, תלבושת, תסרוקת, הכול.

עגילים וזה.

בקיצור,

שכחו את האבן הטובה.

אמרו לו, רבי,

ברכת השם את העשיר.

מי אתה עשיר?

למה?

אם גוי איבד

אבן טובה,

אין מצוות השבת אבדה לגוי.

מצוות השבת אבדה זה רק ליהודי.

למה?

משום שהקדוש ברוך הוא הפקיר את ממונם של הגויים.

ברגע שהגויים לא קיבלו את התורה,

וגם שבע מצוות בני נוח הם לא שומרים,

עמד הקדוש ברוך הוא והפקיר את ממונם. זאת אומרת, אם אתה מוצא מציאה בעיר של גויים,

אתה לא צריך להכריז ולא להודיע ולא כלום, אתה יכול לקחת את זה מאה אחוז על פי התורה.

אמרו לו, רבי, ברכת השם את העשיר.

מה עשה?

רבי שמעון בן שטח הלך והחזיר אותה לישמעאלי,

וקרא עליו הישמעאלי,

ברוך השם אלוקי שמעון בן שטח.

היה לו לומר, ברוך שמעון בן שטח.

למה שיבח את אלוקי, אלוקי שמעון בן שטח?

כי הישמעאלי ראה והכיר. זה לא מידות של בשר ודם. אדם נופל לו מיליון שקל שהוא לא חייב להחזיר.

הוא לא חייב להחזיר, וגם הגוי לא יודע בכלל.

זה לא מידות של בשר ודם.

זה רק מי שמחובר לאלוקי ישראל.

לכן הוא שיבח.

ברוך אלוקי

שמעון בן שטח.

זה כמובן היה קידוש השם גדול מאוד. אין איסור להחזיר,

אבל אין חובה להחזיר.

אז רואים מפה עד כמה זה המידות האלה.

בגלל שאתם בחורים נחמדים ונשים טובות,

אז אני אגיד לכם עוד משהו קטן,

שיסגור את זה יפה מאוד.

אמר רבן שמעון בן גמליאן,

כל ימיי גודלתי בין החכמים ולא מצאתי לה גוף טוב מש...

שתיקה.

תלמדו את זה, כדאי לכם.

אין דבר שיותר טוב לגוף משתיקה.

כי אם הרבה דברים מביא חטא.

וברוב דברים לא יחדל פשע.

וסייג לחוכמה שתיקה.

וגם אוויל מחריש לחכם יחשב.

כשפותחים את הפה יש מזה רק בעיות וצרות.

כדאי לשתוק, כמה שתשתוק יותר תרוויח יותר.

אז הוא אומר, כל ימיי גודלתי בין החכמים

ולא מצאתי לגוף טוב,

אין דבר יותר טוב לגוף משתיקה.

למה?

כשאדם מדבר,

זה רק למחסור.

לא כדאי.

כתוב שרחל

תפסה בשתיקה.

פלך שתיקה. כמו שאישה יש לה פלך שהיא עורגת איתו.

מה כלי האומנות שלה?

כלי האומנות של רחל אימנו היה שתיקה.

מה זה שתיקה?

שהיא לא גילתה ליעקב שלאה נכנסה תחתיה.

והיא זכתה שעמד זרעה בשתיקה. כל צאצאיה גם כן השתבחו במעלת השתיקה.

היא רואה את סבלונותיה ביד אחותה ושותקת.

מה זה סבלונות?

זה מתנות.

אמר לה הקדוש ברוך הוא, את שתקת?

חייך,

בזכות אותה שתיקה אני זוכרך שנאמר ויזכור אלוהים את רחל וישמע אליה אלוהים ויפתח את רחמה.

ידוע שטבע הנשים פטפטניות הן.

עשרה קבים

של דיבור ירדו לעולם, תשעה לקחו אנשים.

אבל גם אנשים, בשעה שדוחק להם,

יש להם איזה דוחק מאיזה מידה,

גם כן אין מעצור לרוחם והם מדברים, מדברים, מדברים.

כל שכן, בדבר עיקרי שנוגע לקיומם,

אין להם כוח להבליג על יגונם והם יתפרצו מחוץ לגדרם.

ואנחנו לפעמים תמיהים על בן אדם, מה קרה לך? מה, השתגעת? איך אתה מתנהג? איך אתה מדבר?

אתה, אתה, אתה, כן.

דבר שנוגע לאדם, הוא עיקרי אצלו, הוא פורץ גדר.

והנה,

רחל אימנו עליה שלום.

הנפש שלה הייתה קשורה בנפש יעקב אבינו, עליו השלום.

הכירה מעלת צדקתו וקדושתו העליונה,

וידעה

שאם לאט תינשא במקומה אליו,

ייתכן שהיא תישאר להינשא לעשו.

מה שאחותה בכתה בכתה, שלא תיפול בחלקו של עשו, בגלל שהגדול לגדולה,

בקטן לקטנה.

עכשיו, מה יקרה אם התחתנה לאחים?

יעקב,

אז היא לא תתחתן איתו כבר. למה?

היא חששה, אולי הוא לא ירצה לשאת שתי אחיות.

והיה מקום שהיא תאבד,

וכל העתיד שיצא ממנה

היא תאבד.

וכל זה על ידי שהיא שתקה

ולא סיפרה לבעלה הצדיק.

בכל זאת, כשראתה רחל

שמכניסים לו את לאה,

אמרה, עכשיו תקלם אחותי.

עכשיו תקלם אחותי, אוי ואבוי, איזה בושות יהיו לה. הוא ישאל אותה את הסימנים,

כי הם עשו ביניהם סימנים. הוא אמר לה סימנים.

מה הסימנים?

הוא אמר לה, נידה חלה בהדלקת הנר.

זה לפי מעלה התוספות

על התורה.

אז מה?

הוא ישאל אותה בשביל שיהיה ברור שזה בתיכה קטנה,

שלא יחליף לו אותה

מהרמאות.

אז הוא שאל,

סימנים?

והיא צריכה להגיד לו, נידה חלה הדלקת הנר.

עכשיו היא ידעה, הוא ישאל את לאה,

ופתאום הוא יגלה שזה לא.

אוי ואבוי, איזה ביזיונות יהיו לה. מה את עושה פה?

איך נכנסת לפה? מה קורה פה?

וואי.

מה עשתה? עמדה ומסרה לה את הסימנים.

זו המוסקה בין יעקב ובנה נגד הרמאות של אביהו,

שלא יקרה מקרה,

אבל פתאום היא קלטה איזה בושה,

ביזיון יהיה לאחותה.

לא יכלה לעמוד בזה ומסרה לה את הסימנים.

זה אנושי?

זה לא אנושי, כי נשים קנאיות הן.

אין אישה מתקנאה אלא בירך חברתה.

והן נעשות צרות זו לזו.

בכל זאת הבליגה על כוח הקנאה שלה,

שזה למעלה מכוח בשרי,

בהשם

שהוא יודע ובוחן לבבות,

הוא יודע להעריך את המעשים של האנוש,

רק הוא העריך את הפעולה הגדולה שלה,

עד שהעמידה בזכותה יותר מאבות העולם,

יותר ממשה רבנו ארוחי נאמן, עליו השלום, כמו שכתוב במדרש רבה באיכה.

מה כתוב?

שעם ישראל יצאו לגלות, ירמיה הנביא ביקש

מאבות העולם, אברהם, יצחק ויעקב,

ביקש מהאימהות, ביקש משה רבנו,

שיחוסו, שיתפללו לקדוש ברוך הוא, הגלות, יוצאים מישראל.

להתפלל, לעשות משהו, לבוא, להגיד משהו.

כל מי שדיבר,

הקדוש ברוך הוא דחה אותו.

אברהם דיבר, יצחק דיבר, יעקב דיבר, משה דיבר.

כולם דחה אותם, הקדוש ברוך הוא. לא מקבל.

לא מקבל.

אבל מה קרה? באותה שעה קפצה רחל אמנו

עליה השלום ואמרה לפניו,

ריבונו של עולם,

גלוי לפניך שיעקב עבדך,

אהבני אהבה יתרה,

ועבד בשבילי לאבא שבע שנים.

וכשהושלמו אותם שבע שנים,

והגיע זמן נישואי לבעלי,

יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי.

ביקשה דבר עליי מאוד.

והודעתי לבעלי,

ומסרתי לו סימן שיכיר בני ובין אחותי,

כדי שלא יוכל אבי להחליפני.

ולאחר כך ניחמתי, התחרדתי בעצמי,

וסבלתי את אהבתי,

וריחמתי על אחותי שהיא לא תצא לחרפה.

ולערב

חלפו אותי לבעלי בשבילי,

החליפו בנינו,

ומסרתי לאחותי כל הסימנים

כדי שיהיה סבור שהיא רחל.

ולא עוד.

וואי, וואי, וואי. אלא שנכנסתי תחת המיטה

שהיה עם אחותי,

והיה מדבר עימה,

והיא שותקת.

ואני משיבתו כדי שלא יכיר לכל אחותי.

ולא קינאתי בה ולא הוצאתיה לביישה.

ועכשיו היא אומרת לקדוש ברוך הוא כך. ומה אני?

שאני בשר ודם, עפר ואפר.

לא קינאתי לצרה שלי,

ולא הוצאתי על החרפה.

ואתה מלך חי וקיים.

מפני מה קינאת לה עבודת אלילים שאין בה ממש?

בגלל שישראל, הבנים שלי עבדו עבודה זרה, אתה מגרש אותם מהארץ ושולח אותם להריגה?

והגלית את בניי ונהרגו בחרב ועשו אויבים גם כרצונם?

מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר,

בשבילך, רחל,

אני מחזיר את ישראל למקומן.

זה שכתוב בירמיה ל״א.

כה אמר ה'

קול ברמה נשמע,

נהי בכי תמרורים,

רחל מבכה על בניה,

מאנה להנחם על בניה כי איננו.

כה אמר ה'

מנעי קולך מבכי

ועינייך מדמעה,

כי יש שכר לפעולתך.

נאום ה׳ ושבו מארץ אויב

ויש תקווה לאחריתך, נאום ה׳ ושבו בנים לגבולם.

חסד

שגמלה רחל עם אחותה לאה

ולא קנאה בצרתה ומסרה סימניה

ולא עוד,

אלא שהשמיעה את קולה מתחת המיטה

כדי שלא יכיר בקול אחותה,

למרות שהודיעה לבעלה מראש שייתכן שירמו אותו,

והם קבעו סימנים שלא יחליפו,

ונתחרתה מזה ומסרה סימנים לאחותה,

זו מעלה גדולה שאין על עפר בדומה לה.

ובגלל הפעולה הזאת

היא תבעה בדין מידה כנגד מידה,

שירחם ה׳ על בניה אפילו שהכעיסו אותו בעבודה זרה.

ומה שלא עמדה זכות אבות העולם,

ומעשיהם הגדולים.

ומה שלא עמוד הזכות של הרועה הנאמן, משה רבנו, אדון כל הנביאים,

עמדה הזכות שלה.

יצחק אבינו אמר,

תרחם על הבנים בזכות העקדה שלי.

שום דבר.

זה למעלה מן העקדה.

למעלה מן העקדה.

שמה נצטווה אברהם,

ואתה היית חלק מן הציווי.

אבל פה היא מיוזמתה, מעצמה.

שמה נתבקשת למסור את גופך.

ופה היא מוסרת לנשמתה ואת ההפסד הרוחני לנצח.

רואים מזה שהכריעה זכותה יותר מהזכות של לעבוד במשה רבנו.

אתם יודעים מה זה להיכנס תחת המיטה? מילא, נגיד,

את ויתרת,

אז היא בורחת להרים,

לאיזשהו מקום לשכוח, לא לשים לב עד שיעבור הערב.

אבל היא יודעת מה זה שווה.

בסוף היא שאלת שאלה,

אז היא יודעת את הסימנים,

ומשמע, זה לא הכול.

אז הכול לא יצא טוב.

כמו שאמר

יצחק אבינו,

הכול,

קול יעקב,

בידיים,

ידי עשיו. מבחינים בכול.

מה יקרה?

אתם יודעים מה זה להיכנס תחת המיטה באותו ערב,

ולהשמיע הכול בשביל

שיקיימו את המצווה.

יא ביי, זה לא אנושי, חבר'ה. זה לא אנושי.

זה תורת אלוקים.

אי אפשר לדרוש את זה מעייר פרא.

אבל מי שמחובר לתורה,

מי שהולך בדרכיה, זה מה שהוא יגיע.

זה המדרגות.

מזה לומדים שהשם יתברך מביט בעיקר עד כמה יש לאדם לברר את מידותיו,

לכבוש אותם ולתקן אותם

בקצה ההיפוך הטבעי לגמרי מכל וכול.

ואילו לא השלימה את מעשה החסד שלה

עם אחותה מכל וכול,

לא זכתה לכל הזכות הזו שישובו בניה לגבולם.

היא עם מסרת סימנים ולא השמיעה את קולה,

לא הייתה פעולה שלמה בתכלית

והייתה יוצאת לחרפה אחותה.

אבל היא רצתה בלב שלם

לגמול חסד לאחותה,

וזאת הפעולה היא למעלה מכל פעולות החסד של אברהם,

יצחק ויעקב,

שרצו לפני הקדוש ברוך הוא כסוסים בין מצעי המים,

והזכות שלה גדולה יותר מזכותו של יצחק אבינו בעקדה.

הראייה, יצחק טבע זכות העקדה ולא נענה,

כי מידותיו של הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה.

לפי המהר״ל זה מוסבר היטב איך זה שקול כנגד עבודה זרה, ולא ניכנס זה ארוך.

ודווקא במידה של רחל,

שהיא כבשה את כוח הקנאה שלה בקצה של ההיפוך.

היא הגורמת שיגמול השם חסד לבניה ולא ייכנא לעבודה זרה שלהם.

כמה גדולה הפעולה הזאת,

שהכריעה את מידת הדין ומידת הרחמים ביום התוכחה,

כדי שאנחנו נוכל לשוב.

יש לזה עוד יסוד.

הרי למה גלו ישראל, כתוב?

בגלל שנאת חינם.

שנאת חינם, אחד שונא לחברו.

מה אמרנו קודם?

לא תקום ולא תיטור, ואהבת לרעך כמוך.

שנאת חינם זה בדיוק הפוך.

לכן גלינו מארצנו אלפיים שנה.

אז איך זה מידה כנגד מידה? איך התיקון שלה ישיב אותנו ושבו בנים לגבולם?

אם נעשה את המעשים של רחל. מה היה המעשה שלה?

אהבת אחים!

לא שנאה!

אהבת אחים, כל כך אהבה את אחותה,

שמסרה סימנים וויתרה על הכל, על כל העולם הבא שלה ויתרה.

רק שאחותה לא תצא לבושה, לבושה.

לא יהרגו את אחותה,

רק שהיא לא תתבייש.

שהיא לא תתבייש.

אתם מבינים?

זה התיקון, זה המידות הנדרשות מאיתנו.

זאת התורה היחידה שיכולה להפוך אותנו.

זאת תורת האלוקים,

וככה אנחנו צריכים להיות נראים.

תודה על ההקשבה.

למי שיש שאלות, בבקשה.

שלום, כבוד הרב.

יש לי שאלה שבוערת בי הרבה הרבה שנים,

שהיא בעצם,

יש פסוק שאומר לפתח אתה תרובץ,

שרש״י מפרש שם,

מי שננער בימי אמו.

ומצד שני, כתוב במסכת נדרים,

ובסוף פרק שלישי אני זוכר,

שעיר גדולה וכו', הובאה אנשים הרבה, ואיש מסכן וחכם זה בעצם יצר הטוב.

תמיד לא הבנתי, כאילו,

מה ההיגיון, כאילו, זה לא הוגן בעצם,

שיצר הרע הוא,

ממתי שנולדתי הוא התבסס והבן אדם כבר תפוס בו כמו שצריך,

ויצר הטוב לוקח זמן.

עניתי לעצמי תשובה שהיא זמנית, פחות או יותר, אבל זה גם לא סיפק אותי,

שבעצם זה עניין של חינוך ילדים.

כשאני מחנך את הילד, בעצם אני מקנה לו עוד זה, אבל עדיין זה לא מספיק לי.

אז מה אתה שואל? לא פר. בעצם השאלה... לא פר.

כן.

תודה רבה.

תראה,

יצר הרע זה נכון, עד גיל 13 הוא נמצא באדם, בלי יצר הטוב.

אבל אם הקדוש ברוך הוא מחליט לתת לך את היצר הטוב בגיל 13, זאת אומרת שזה פייר.

כי הוא מבין שזה יספיק.

עכשיו,

מול שקר,

מעט אור דוחה הרבה חושך.

כשבאה מידת האמת,

בקלי קלות אתה יכול לדחות את השקר.

השקר הוא מפתה, הוא הרבה דמיון, הרבה הבטחות,

אבל האמת

היא מוצקה, היא עומדת על שתיים, שקר על רגל אחת.

בגיל 13 כבר חינכו אותך לתורה ולמצוות.

כשאתה מגיע לגיל 13, כתוב, הראש אומר בתשובות,

שניתנת

לאדם נשמה בגיל 13 חדשה.

זאת אומרת, זה לא אותו בן אדם. איך יכול להיות יום לפני 13 ויום,

הוא פטור מכל המצוות,

ויום אחרי הוא חייב בכל המצוות כמו אדם בן 90.

כמו הרב שטיינמן בן 104.

איך יכול להיות?

איך בן יום?

כי ניתנת לו נשמה חדשה.

זאת אומרת, הנתונים האלה הם כאלה.

אבל צריך גם לחנך את הילד להשתמש גם ביצר הרע שלו לטובה.

היות ויש לו רק רע.

אז איך הוא יעשה דברים טובים?

ואתה רואה שיש ילדים שעושים דברים טובים.

צריך להשתמש גם ביצר הרע שלהם לטובה.

הרי כתוב, כשאהבת את ה' בכל לבבך,

אומרים חכמים בשני יצריך,

ביצר טוב, ביצר רע. לכן כתוב לבבך, שני לבבות.

אז עכשיו מה עושים?

בא מחנך אחד לרב שך, זכר צדיק וברכה, ואמר לו שיש לו ילד בתלמוד תורה שהוא,

מה זה משתולל?

לא יכול עליו, אני חייב להוציא אותו. אני באתי לבקש רשות להוציא אותו.

זה הילד הראשון שאני מבקש להוציא אותו.

הוא הורס לי את הכול.

למה אתה רוצה להוציא אותו? הוא אומר, תשמע, יש לו רק יצר רע.

כלום, הכול, הוא שובר, הוא הורס, וזהו, וזהו.

אמר לו, מה, אתה לא יודע שיש רק יצר רע עד גיל 13? מה ציפית?

אז אמר, אז מה אני עושה איתו?

הוא אומר לו, תשתמש שם יצר רע.

מה יצר הרע אוהב? כבוד.

תן לו כבוד.

כל הכבוד, מה שעשית זה.

מה אוהב? גאווה.

תמנה אותו להיות אחראי על זה, ואחראי על זה, ואחראי על זה.

תשתמש עם היצר הרע לטובה.

זאת אומרת, אם אתה יודע ללמד את הילד עם היצר הרע שלו,

אתה מבין?

אתה יכול להשיג בדיוק.

לכן, כשיבוא בן אדם,

מלך כסיל שאתה קורא לו, כן?

המלך הכסיל זה היצר הרע, אבל בא אחת חכם ועומד בחוץ.

למה?

כי יש מצודים, יש זה וזה, אבל הכל זה דמיון.

ברגע שאתה מראה שזה הכל דמיון, זה רק בבואות, כאילו, אתה מתלת מימד, אין פה שום דבר. אתה רוצה? אין אף אחד.

מה זה יצר רע? זה דמיון.

הוא אומר לך, יהיה לך ככה ויהיה לך ככה.

מצד אחד מפחיד, מצד אחד אומר, אתה תרוויח,

ויהיה לך ככה וככה, ואתה כבר משתעבד.

והכל דמיון, ואתה מסתכל אחורה עשר שנים, עשרים שנה מכל הדמיונות, מה יצא לך?

שום דבר לא יצא.

זאת אומרת, אדם פיקח.

הוא אומר, חביבי, יש לי תורה, זו תורת אמת, השם אמת, תורתו אמת, חותמו אמת.

מה כתוב פה? מה הוא אומר אני עושה?

הוא ודאי, אמת, ישלם לי לפי מה שהוא אמר.

יצר רע כבר מבטיח לי שנים על שנים על שנים, מה יצא? שום דבר.

וגם מי שמשיג משהו דרכו,

זה נשאר בידו.

תראה כמה אנשים פושטים רגל, כמה אנשים מתאבדים, כמה אנשים צרות, כמה מחלות, כמה זה.

אין שום הבטחה,

רק אחד יכול להבטיח,

אחד שמקיים.

אחד שמקיים זה רק הבורא.

אין מישהו אחר שמקיים.

כל השאר זה תלוי ועומד. כן או לא, לא, כן, לך תדע.

לכן התורה מזהירה.

יפתחו בנדיבים,

בבן אדם שאין לו תשועה תצא רוחו,

תישוב לאדמתו.

ביום ההוא עבדו עשתונותיו, כל המחשבות, בתוכניות הכל הלך.

בטח באחד,

ואל תבחר.

יהיה בריא.

ברכה לרפואה שלמה.

כן.

לי ולכל עם ישראל.

תזכה לרפואה שלמה עם כל עם ישראל.

אמן.

הנה פה ישן.

שלום לך, כבוד הרב.

שלום. אני לפני כמה זמן

קראתי, עסקתי בספר הזוהר.

לא עזבתי אותו הרבה הרבה הרבה זמן.

ספר בתוק מדבש.

מאז השתנו לי החיים.

כל פעם קורה לי איזה משהו אחר. אם שמת לב, הרגליים רועדות לי. עכשיו אין לי שליטה.

קופץ לי דבר בתוך הגוף, כמו איזה רוח השונאי ישראל,

ממקום למקום.

כבר הרבה זמן אני סובל מזה ואני לא יודע מה לעשות.

אתה הבנת דברים שהבנת ופירשת פירושים שפירשת וכל מיני דברים.

דיברתי קצת דברים גבוהים שאני לא זוכר הרבה אמרו לי פה.

הבנתי. אבל ישבתי הרבה זמן על ספר בלי לזוז ממנו. אם היית קורא בהתחלה בפרשת בראשית, כתוב במפורש שמי שיעסוק בזה והוא לא ראוי לזה, אז הוא ישתגע.

כתוב במפורש.

זה אזהרה שם.

לכן צריך להיזהר. עכשיו תקשיב מה שאתה צריך לעשות.

אתה תלמד שעתיים תורה, גמרא.

בין אם אתה מבין או לא מבין, תיקח עברותא.

אבל תתייגע בגמרא.

שעתיים. כל יום, כל יום.

אני מנסה פשוט ברגע... לא, לא אכפת לי אם אתה מנסה.

מעכשיו אתה לא מנסה, אתה לומד.

אתה בכל מחיר לומד שעתיים. בלי לנסות.

אין יותר ניסיונות.

בדרך הזאת אתה תתקן את הכול.

הרגליים רועדות לי.

עזוב את הרגליים, תסדר את הכול. קודם תתחיל מה שאני אומר, בסדר? שלושה חודשים רצוף.

מה השם שלך?

מאיר בן סלימה, שרה. מאיר בן סלימה, שרה. אם תעשה מה שאני אומר, רפואה שלמה.

אמן.

תהיה בריא.

כן, פה, שאלה.

כבוד הרב, אין לי שאלה. אני אבקש רק ברכה למאור עיניה של טל רבקה,

בת שולמית.

מי זאת?

השכנה שלי.

דתייה?

כן.

דרך אגב, אני קראתי גם את הרב סלימאל מדה,

עליו השלום מרחוב אפק. תהיה בריא. גם את הרב חמדי.

תגיד לי רק משהו.

כן.

היא הולכת עם כיסוי ראש מלא, צניעות מינה?

לא, היא רווקה.

אה, לגמרי? כן.

מה יש לה בעיניים?

גלוקומה.

ומה אומרים הרופאים?

אין לה סדר ראייה.

היא לוקחת שלושה כדורים ביום,

שזה מרדים אותה,

ונותנים לה טיפות שלוש. בת כמה היא?

חמישים וחמש.

מאיזה גיל זה?

זה לא גיל, זה גילו לה לפני שנה.

היא הייתה סובלת מכבע ראש. למה היא לא התחתנה עד עכשיו?

זה כבר אני... היא באה אליי בצורה הזאת,

ואני אמרתי לה ש... הבנתי.

תשמעי, את חייבת, זאת אומרת, לקבל עלייך את זה. טוב, תגיד לה שהיא תשמע כל יום שעתיים תורה שאני נותן. היא מתפללת?

שאני נותן שעתיים תורה כל יום.

כן. עד שתבריא.

זאת אומרת, שעתיים תורה.

כן, שאני נותן, אבל שתשמע בדיסקים או ביוטיוב,

או בכל דרך, או בטלפון, יש אפשר לגבי בטלפון.

כל יום שעתיים.

כל יום.

אוקיי, תודה רבה. גם ביום שישי, גם מוצא שבת.

אוקיי, תודה רבה. מה שמה?

טל רבקה. טל רבקה. בת שולמית.

בת שולמית. השם ירפא אותה במאור עיניה.

אמן כן יהי רצון.

כל עם ישראל.

אמן.

כן.

כן, תן לו ליהודי פה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. אני מבקש, אם אפשר,

תן לי איזה ברכה לפרנסה.

אתה מוכן לגדל זקן?

כן.

או,

בזכות זה השם ישפיע עליך פרנסה ברווח.

תודה.

כן, שאלה.

שלום, כבוד הרב. שלום.

אני עוד לא מזמן קיבלתי על עצמי קבלה

להתפעל שלוש תפילות ביום ולסיים כל יום ספר.

ולפעמים זה לא כל כך יוצא לי. האם זו עבירה לא לעשות, לקבל ולא לעשות? בטח, אם בן אדם אומר, אז הוא צריך לקיים.

מה הבעיה? כמה זה לוקח? חמש דקות, עשר דקות? לא, אני משתדלת לעשות את זה כמה שיותר. אני כבר חודש עושה את זה, ואני מקפידה.

אבל לפעמים... אין נפעמים, אין נפעמים.

לא, מדי פעם יוצא שאני אומר את זה. אין נפעמים, אבל אין נפעמים.

כי יש לך 24 שעות,

אז יש מספיק פעמים שאת יכולה לעשות את זה.

אז זו עבירה אם אני אומרת. עוד פעם.

אסור לא לקיים את מה שאומרים, בפרט שזה נדר לגבוה.

אבל למה אמרתי לא נדר?

כאילו אמרתי בלי נדר. זה לא צריך. ברגע שאדם עולה, אפילו במחשבה לעשות דברים של מצוות,

זה כמו נדר.

אבל לא להיכנס ללחץ, ויש לך מספיק זמן. מרגע שקמת,

עד הצהריים יש לך זמן. מה הבעיה? חמש דקות, עשר דקות?

לא, אני משתלטת לעשות את זה כל הזמן.

נו, יש שעונים היום מעוררים, מצלצלים, אפשר להזמין שיחות שיגידו, חסר.

פשוט יש לי עצר רע כל הזמן.

אה, לא ידעתי, לא ידעתי שיש לך.

טוב.

ואם אפשר לברך את הבן של...

בשמחה, מה שמו?

קוראים לו דוד בן רחל.

דוד בן רחל יגדל לתורה וליראת שמיים.

ושידבר, בעזרת השם. ויזכה לדבר דברי תורה.

הנה הבחור פה בסוף.

תודה רבה, קוראים לי פסטל.

כן.

עברתי תאונה לפני קרוב לארבע שנים,

ועד היום אני סובל מהכאבים.

אתה עוד לא שומר תורו ומצוות?

מה?

אתה עוד לא שומר תורו ומצוות?

כמו כולם לפעמים. זה הבעיה.

אם תחליט שאתה חוזר בתשובה בעזרת השם, אתה תשתקם מהרה.

מה אתה אומר על העצה?

נשתלם.

טוב, השם יעזור לך שתצליח,

ובעזרת השם

תהיה לך רפואה שלמה.

אני מודה לכם. ערב טוב, ברוכים תהיו לשם. תודה על ההקשבה.

מי שרוצה ספרים יוכל לקבל כאן.

מי שירצה לתרום הוראת קבע לקרן ההרצאות, 50 שקלים לחודש,

יבורך.