יבנה - הכל תלוי בהתחלה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמת ירוויח

הערב לרפואה שלמה מהירה למרים בת שמחה

לעילוי נשמת יצחק בן אסתר מנוחתו עדן

ולעילוי נשמת הוריי וחמים מנוחתם עדן

סיבת ההידרדרות של אדם בחטאים מהי?

ענייני הנפש דומים לענייני הגוף

כל מה שיש בשמיים יש בארץ

גם בדרכי המלחמה ביצר

יש ללמוד מדרכי המלחמה בארץ.

הפסוק אומר במשלי, בתחבולות תעשה לך מלחמה.

בענייני הגוף,

התחבולה הראשונה והעיקרית

לראות שהשונא לא יתפרץ חלילה לתוך המחנה.

לאחר שהוא נכנס,

המלחמה להוציא אותו קשה יותר,

כיוון שיש לו כבר אחיזה בפנים.

כך, במלחמת היצר הכול תלוי בהתחלה.

צריכים לדאוג שבהתחלה לא יקבל היצר שליטה על האדם.

הינה, אנחנו רואים במציאות

כשנותנים מקום בהתחלה ליצר הרע,

הוא מסבב אחר כך דבר אל דבר עד שאי-אפשר להימלט ממנו.

אז זאת אומרת, במלחמה צריך תחבולות.

התחבולה הראשונה והעיקרית,

לא לתת לאויב להיכנס לתוך המחנה, לא לתת ליצר הרע.

ניכנס פעם אחת.

לפתח חטאת רובץ, הוא רוצה להיכנס.

אם אתה יודע שיש רוצח דופק בדלת, אתה פותח.

ברגע שפתחת, אם הוא יכניס את הרגל, אתה כבר אבוד.

החוכמה זה לא לפתוח לו פתח.

ברגע שהוא כבר נכנס,

לך תוציא אותו.

ומשם הוא יודע לדרדר את הבן אדם לגמרי.

זה מה שכתוב בשבת,

ק״ד.

הבא לטמא, פותחים לו.

אדם שהוא רק בא, בא לטמא,

עוד לא נטמא.

כבר פותחים לו מן השמיים, זאת אומרת, מאפשרים לו ללכת בדרך שהוא רוצה ללכת.

הבא לטמא,

הוא כבר עושה התחלה בזה.

עוד לא קרה כלום.

הוא רק בא לטמא.

תכף פותחים לו.

בתחילה מעט,

אחר כך הרבה,

ובהמשך

הוא מקבל סיוע מלמעלה

עד שנפתח פתח גדול

ומשם דרדור גדול.

מה זה נקרא התחלה?

מה זה נקרא התחלה?

תשמעו דבר מדהים.

הסבא, זיכרונו לחיה, עולם הבא היה מביא

מה שנאמר במדרש

אצל נוח.

כתוב,

איך שהוא יצא מהתיבה,

וייטע כרם.

אמרו המשרתים של יצר הרע,

זה שלי הוא.

הופה,

נוח נוטע כרם.

כל הנציגים והמשרתים של יצר הרע אמרו,

זהו,

זה שלי כבר,

כבר בידיים שלי.

מה קרה?

הוא נוטע כרם.

כרם זה עוד לא ענבים.

זה עוד לא יין.

זה עוד לא שכרות.

וזה עדיין לא התבזות כמו שהוא נשכב באוהל ערום

אחרי שהוא השתכר.

זאת אומרת, זה רק בהתחלה כרם.

עצם זה שהוא הולך לטא כרם, דבר ראשון כשהוא יוצא מהתיבה,

נוטע כרם,

כבר, יצר הרע וחילותיו הבינו,

זה נופל עכשיו אצלנו בכיס הקטן.

מה זה כרם?

כרם זה רק התחלה.

התחלה שיהיה ענבים,

אחרי זה יהיה יין,

אחרי זה שותים ומשתכרים,

ואחרי זה מתבזים.

זה תהליך.

אבל יש כבר התחלה.

אם יש כבר התחלה, יש פתח

כבר ליצר הרע.

על מי מדברים?

על נוח.

צדיק בדורותיו.

כל העולם היום קיים בזכות נוח.

אם נוח לא ממשיך, העולם היה נמחה לחלוטין.

אבל נוח

מכל הברואים בעולם נשאר.

הוא היה אדם גדול מאוד.

הוא עוד יותר נתגדל אחר המבול,

כי מי שרואה מבול

ורואה איך כל העולם נמחה בגלל עבירות,

והוא רואה חידוש עולם מחדש,

ראה איך הבורא החריב את כל הבריאה,

וראה, הוא העד,

שהבורא הקים את הבריאה מחדש.

אבל בכל זאת,

אם עשה התחלה לכיוון רע,

מקבל היצר שם את כל השליטה,

ואין מה שימנע ממנו.

וזה פלא פלאות. הרי כרם זה לאו דווקא לרעה.

הרי אפשר לעשות עם יין קידוש, אפשר לעשות הבדלה?

יין ישמח לבב אנוש?

בשבת, יום טוב, אנשים שותים יין.

אז מה הבעיה?

כן, אבל זה יכול להיות גם לא כל כך, וגם זה שהתחלת עם זה,

התחלת ישר עם זה,

עם הכרם,

כבר יצר הופה, הופה, הופה, הופה, זהו.

צריך רק את ההתחלה.

אז תחבולה ראשונה שלמדנו זה לא לתת פתח, כי ברגע שאתה מכניס את הרוצח,

יצר הרע זה השטן, זה מלאך המוות,

הוא לא יוצא.

הוא נשאר ומתחיל לחפור, לחפור, עד שהוא מוריד את האדם לטמיון.

לכן צריכים לעשות משמרת למשמרת.

צריכים לעשות סייגים וגדרים שונים.

ומי שנכנס לפנים מן הגדר,

זאת אומרת, הוא לא נשמר מאחורי הגדר,

הוא נקרא כבר בא לטמא.

הבא לטמא בסוף עוזב את הבורא ועוזב את התורה.

ומי שעוזב,

הבא לטמא,

כבר אין לו עזר מהשם.

ובלי עזר מהשם,

איך אפשר לנצח את יצר הרע שמלאך?

כי הלא יצר הרע הוא מלאך, ולא סתם מלאך, מלאך רע.

איך אפשר להילחם איתו?

אם יש עזר השם,

אז עם השם יכולים?

יש לך עזר מהשם? אם עומד לידך השם, נאמינך?

אז אתה יכול לנצח, כי אתה רוצה לנצח,

והשם לא מניח אותך בידו,

כי אתה ראוי לעזר.

אבל אם אתה פותח לו פתח אתה בעצמך,

אז פירושו של דבר שאתה לא מוטרד כל כך מזה שאתה פותח פתח.

אתה מסכן את עצמך.

ועליך נאמר הבא לטמא, בא, עוד לא נטמא, בא.

הבא לטמא, כבר אין לו עזר מהשם.

אם אתה עם השם,

השם לא יעזבנו בידו,

וזאת האפשרות היחידה להינצל.

אחרת אי אפשר.

יש שואלים שאלות, מה עושים עם מחשבות לא טובות?

מחשבות לא טובות.

אומר רב חזקאל לוינשטיין,

זכר צדיק ברכה, משגיח דפונוביץ',

העצה, כמו שאמרנו עכשיו,

העיקר זה ההתחלה של המחשבות.

צריך להשגיח על המחשבה הראשונה שלא תיכנס.

לא לתת למחשבה להיכנס ואחר כך להתחיל לברר אם היא מחשבה טובה או לא טובה,

לנסות לדחות אותה וכו' וכו'. לא לתת לה להיכנס.

לא נכנסים לבדיקה, לבחינה, לשיקול דעת.

ברגע שמכניסים, זה משתלט על הבן אדם.

כי מחשבה גוררת מחשבה שנייה,

וזה בסוף הופך להיות לאדם מתוק מדבש.

הוא לא יכול לפרוש מזה,

ואז הוא מסתבך וכבר לא יכול לצאת מהרשת.

ואז הוא טוען,

יש לי מחשבות רעות, ואפילו בתפילה, ויש לי ככה, וזה לא עוזב אותי. בטח שלא יעזוב אותך.

הבא להתדמה, פותחים לו,

וזה רק מידרדר, למה הכנסת את המחשבה הראשונה?

או למה הסתכלת בדבר אסור?

או למה אתה מחזיק דבר כזה?

זה נקרא בא לטמא. אתה השארת את האופציה הזאת.

ופה יצר הרב חילותיו חוגגים.

אומרים, זה שלנו, הבחור.

זה שלנו.

אז לכן כל הפטנט זה בהתחלה.

המשנה באבות אומרת, בן עזאי אומר,

הביא רץ למצווה קלה, קבע חמורה,

ובורח מן העבירה,

שמצווה גוררת מצווה

ועבירה גוררת עבירה,

ששכר מצווה מצווה

ושכר עבירה עבירה.

רבנו יונה מפרש

שהעניין של מצווה גוררת מצווה

זה דבר טבעי.

אחרי שהתקרבת לשם

ולעבודת השם,

קל לעשות מצווה נוספת,

אפילו אם יהיה בה תורח.

זה טבע, טבע, שמצווה גוררת מצווה. למה?

התחלת בקדושה, פתח עשית לה קדושה,

אז קדושה מושכת ממינה ומטבעה עוד קדושה.

התחלת בעבירה, עבירה גוררת עבירה. זה נגרר, זה כמו שרשרת.

אתה לקחת רק את החוליה הראשונה,

אבל אחריה יש שרשרת.

ככה במצוות, ככה בעבירות.

ממשיכה המשנה, שכר מצווה מצווה,

ושם כותב

זה טעם אחר מן הטבע עכשיו.

קודם אמרנו שגוררת זה טבע.

ושכר מצווה מצווה זה כבר לא טבע.

הקדוש ברוך הוא לא נתן ביד האדם

את הרע

ואת הטוב. מה הוא כן נתן?

את הבחירה בלבד.

מה יש בידינו?

יש בידינו לבחור, אנחנו רוצים להיות בטוב,

אנחנו נוטים לטוב

או לרע.

זו הבחירה.

אם יהיה לנו רע בסוף,

נשיג את הרע או לא,

זה לא בידינו.

נשיג את הטוב שאנחנו רוצים או לא נשיג, זה לא בידינו.

מה כן בידינו? הבחירה.

בהשם,

משלים את רצוננו או לא.

זה לא בידינו,

רק הבחירה.

כמו שאומרת התורה, ובחרת בחיים. זה מה שיש לך.

רעי אנכי נותן בפניכם היום את החיים, את הטוב, את המוות ואת הרע,

ובחרת בחיים.

זה לפניך, אתה יכול לבחור, זה הכול.

מה יקרה אחרי זה? שביחדית.

אבל אתה, בידך זה רק הבחירה.

אחרי שמחר האדם את הדרך האחת,

אם הוא בחר בטובה, השם הולך איתו.

ואם הוא יעשה מצווה אחת,

היא מסייעת לו לעשות מצווה אחרת,

כי בפני עצמו אין לו יכולת גם להיטיב.

אז תקשיבו טוב, עשיתי מצווה.

מן השמיים אפשרו לי לעשות את המצווה.

אפשרו לי.

השם עזר לי, עשיתי את המצווה. קיימתי את המצווה.

לא כל מי שרוצה לעשות מצווה מצליח.

יש אחד רוצה אתרוג מהודר? לא מוצא.

הוא רוצה, כל הכבוד. בחרת בטוב, אבל לא העסקת אותו.

אז זאת אומרת, אבל אם עשיתי מצווה,

אז מצווה, אמרנו, גוררת מצווה.

בשכר מצווה,

מצווה. זה עוד מצווה.

אז זאת אומרת,

אין לי יכולת לעשות עוד מצווה,

אלא לבחור בעוד מצווה.

אבל לעשות בפועל לא.

מה כן?

לכן נאמר, שכר מצווה, מצווה.

לא שזה השכר

שאתה זוכה לעוד מצווה,

אלא שפרי מצווה,

מצווה, ואתה תאכל פירותיה בעולם הזה,

והיא מסייעת אותך לעשות מצוות אחרות,

כי בדרך שאדם רוצה ללכת, במוליכין אותו,

והבל ייטהר, מסייעין אותו,

ושכר של מצווה זה עוד מצווה.

אז זאת אומרת, יש לך עוד סיוע בגלל שבחרת לעשות מצווה,

אז אתה מקבל כבר שכר נוסף שתוכל לבצע עוד מצווה. לא רק לבחור,

אלא גם לבצע.

ואז אתה זוכה שהקרן

מתרבה וקיימת לעולם הבא,

חוץ מהפירות שאתה אוכל בעולם הזה.

ועל זה נאמר, אמרו צדיק כי טוב,

כי פרי מעלליהם יאכלו.

זאת אומרת,

צדיק שעושה טוב,

הפירות

של מה שהוא עושה, הוא יאכל בעולם הזה, והקרן קיימת לעולם הבא.

ומה זה שכר עבירה-עבירה?

אם בחר אדם במוות וברע

ועשה עבירה אחת, זה נקרא מוות.

אם אדם בחר בעבירה,

הקדוש ברוך הוא מתרחק ממנו

ומניח ומוסר אותו ביד הטבע הרע.

וזהו הפרי היוצא מן העבירה

שמניחין אותו לעשות עוד עבירה אחרת,

ואין ביכולתו לסור מן הדרך ההיא.

זה מה שנקרא שבן אדם מתחיל להידרדר.

כי לא לאדם דרכו בשכבר בחר לו הדרך.

למה הדבר דומה?

אדם רוצה לעשות מצווה.

מצווה זה לטפס למעלה.

אז אתה עושה את הדרך כלפי מעלה. התחלת לעלות. אז בהתחלה יש לך כוחות.

לעלות בהר בהתחלה, מטרים ראשונים, זה לא קשה.

אבל ככל שעולים בהר, מי יעלה בהר ה'? זה קשה.

בא השם ומסייע. מה זה מסייע?

אתה עושה את העבודה כי בחרת בדרך,

וכשקשה הוא עוזר לך, מסייע לך שתמשיך. הלאה.

אל תפסיק.

הוא עוזר.

אבל הבלי טמא, פותחים לו. זה דומה למי שיושב על מגלשה,

וברגע שהוא התחיל להוריד את עצמו מהמגלשה כבר אין לו שליטה.

זהו.

אז זה תלוי רק באיזה דרך שמת את עצמך.

ברגע שהתחלת בכיוון מסוים,

השלכות ברורות.

לכן כשאומרים לנו בחרת בחיים,

זה תלוי לאיזה כיוון,

לטוב או לרע.

מה אתה רוצה לעשות?

וזה נאמר, אוי לרשע רע,

כי גמול ידיו יעשה לו.

על זה אמרו חכמים, בא להיטהר, בא, רק בא,

עוד לא עשה כלום.

בא,

להיטהר,

מסייעים אותו.

בא,

לטמא, פותחים לו.

רק בא, עוד לא עשה כלום.

כלומר, אם בא לטמא,

לא מסייעים לו, מפקירים אותו.

בפתחים הרבה, פותחים לו להיכנס בהם ולהרע,

ומניחים אותו לעשות כל הרע בעיניו

שישר בעיניו.

ואחר כך שואלים,

תראה איך הרשעים מצליחים, זה נקרא הצלחה.

כשהאדם מידרדר זה נקרא הצלחה.

כשהוא עושה כל עבירה זה נקרא הצלחה.

זה החורבן הכי גדול שיכול להיות לבן אדם.

הנה אנחנו לא יודעים זאת.

מה שלמדנו עד עכשיו, אנחנו לא יודעים את זה.

כי אנחנו חושבים שאם הגמרא בברכות ל״ג אומרת הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים

אז אנחנו מבינים כאילו הרוחניות זה תלוי בי

הכל בידי שמיים אם יהיה לי פרנסה או לא

אם יהיה לי הצלחה או לא אם אני חולה או לא

כל זה תלוי בידי שמיים מה כן בידי?

יראת שמיים. זאת אומרת אני מבין כאילו שהרוחניות זה אצלי ביד אני מחליט

ואנחנו מבינים שהטוב והרע בידינו

אבל האמת שזה לא נכון

רק הבחירה בטוב או ברע היא בידינו

רק הבחירה

אבל לא עצם הטוב והרע

הכתוב אומר ובחרת בחיים

וזו הכוונה בלב, אתה מחליט בלב מה אתה רוצה

מה אתה רוצה?

לא כתוב ובחרת במצוות

לא כתוב ובחרת במעשים

כתוב ובחרת בחיים

אדם

צריך שתהיה לו תשוקה לחיים, איזה חיים?

נצחיים, לא פה

פה זה ברור שכל אחד רוצה לחיות, מה צריך להזכיר לי שכדאי לי? מה זה כדאי לי? למה מישהו לא רוצה לחיות?

אלא מה? מדובר ובחרת בחיים

כמו שכתוב וחי בהם לעולם הבא אומר רשי וחי בהם אלה התורה והמצוות שאדם מקיים וחי בהם

מה זה וחי בהם? גם אלה שלא מקיימים תורה ומצוות חיים

וחי בהם לעולם הבא.

ובחרת בחיים פירושו תהיה חכם.

70-80 שנה זה זמני, זה עפים מפה מהר.

חיש, גז, בנעופה.

מה זה נקרא חיים? חיים נצחים.

אז התורה מבקשת מאתנו,

ובחרת בחיים הנצחים.

אדם

מלא עולם הזה, מלא,

תאב לאכול ולקבל הנאה.

בהנאה אצל האכילה,

וכל הפעולות שלו נעשות מחמת העולם הזה.

יש לו ציורים מהעולם הזה, ויש לו טעם של העולם הזה.

אבל לעולם הבא אין לו שום ציורים.

אין לו שום טעם. הוא לא טעם טעם של העולם הבא. הוא לא ראה העולם הבא.

אין לו ציורים של העולם הבא.

אז איך אתה מבקש ממנו ובחרת בחיים הנצחיים

אם אין לו שום ציור ושום טעם,

בעוד שיש לו את העולם הזה מלא בהנאות,

מלא בטעמים, מלא בציורים?

אז רואים שהכול תלוי בהתחלה.

אם מתחיל ברע,

זה אומר שהוא בחר

רע

והוא בגדר בלת טמא, פותחים לו,

ואז הוא יהיה תחת ממשלת הרע,

וכיוון שהוא הלך לו מהבורא עולם,

לא יהיה לו עזר מהשם,

וככה יישאר מצבו.

חובת הלבבות בשער עבודת האלוקים כותב

כי הנפש לא תתנדב במה שיש לה,

אלא לאחר שהתברר לה שהתמורה עודפת עליו.

מה הפירוש?

אדם לא עושה חליפין מחפץ שיש לו בידו על חפץ אחר.

רק כשהוא יודע שהחפץ האחר יותר טוב ומעולם זה שבידו.

נגיד, יש לישעון פסייקו,

ואחד מציע לישעון אחר יותר טוב,

או,

יש מקום לדון, לשקול, אם אני רוצה או לא רוצה.

אבל אם זה יהיה באותו משקל

שלי סייקו, שלא סייקו,

מה אני צריך להחליף אותך? מה שיש לי, לי, מה שיש לך, לך.

ואם זה יהיה פחות,

אז ודאי שאני לא רוצה להחליף. מה, אני אחליף את מה שיש לי יותר טוב ופחות טוב?

זה ברור, לכל בר-דעת.

ככה גם בעולם הבא.

אדם צריך לרכוש ציורים מהעולם הבא

ולקבל שם את הטעם להבין

עד שהלב יבין שעולם הבא הוא יותר טוב מהעולם הזה,

ועל ידי ההתבוננות,

בצלם האלוקים שברא אותנו, כי אנחנו לא בהמות,

אנחנו בצלם אלוקים, בעלי תבונה.

וגם כשאנחנו בנים למקום,

נבחרנו מכל אומות העולם להיות בניו של הקדוש ברוך הוא,

אז ודאי שבן אדם

יבחר נפשו בחיים,

בחיים הנצחיים,

ולבו ינטה

לכיוון הטוב.

ורבנו יונה מונה את המצווה הזאת של בחרת בחיים

בין המעלות

ולא כמצווה מעשית פשוטה,

כי זו הבנה, בחרת בחיים זו הבנה ובחירה בנטיית הלב.

אז רואים שהכול מתחיל בהתחלה,

ואם מתחיל ברע,

זו בחירה לרע, וכבר אדם מונח תחת ממשלת הרע,

ומכאן הוא מתרחק מהשם,

והשם לא יסייע לו.

וזה בעצם המצב שרוב בני האדם

שואלים למה אני לא מקבל סיוע מהשם?

למה אני לא רואה עזר השם?

למה אני מתפלל ולא נענה?

למה,

כל הקושיות שלך, תבחן איפה אתה נמצא בו בחרת.

איפה בחרת?

בחרת בבית המדרש?

בחרת בעסקים. איפה בחרת?

בחרת במצוות להשקיע את רוב היממה?

או בדברים אחרים.

תכף תראו דוגמאות שידהימו אתכם.

אבל אני אתן לכם כמה ציורים מהעולם הבא,

בלי להכיר את העולם הבא.

כתוב לנו מה יש בעולם הבא, אבל בלי להכיר עוד.

ברור לנו שהעולם הזה 70-80 שנה בממוצע.

אחר כך מתים, נכון?

אם אין המשך,

אז כל מה שעשית היה כלום.

אין כלום.

יאכלו אותך תולעים,

תרגיש או לא תרגיש,

נדבר על זה.

אבל זהו, אין המשך, אין כלום, שלום.

הפכת להיות חול כמו שהיית בהתחלה. ביי.

אז מה התועלת בכל החיים?

למי טרחת? למי יגעת?

על מה דאגת? ממה חרטת?

מה כל הקשקושציה בעולם הזה? מה זה כל זה?

חינוך, וללמוד, ותואר, ותעודות, וחריץ, ובסוף מתים.

כמו חתול.

חתול, דרסו אותו, אותך גם אולי,

אולי בלי שלום להתראות.

נו, אז מה ההבדל?

אין.

אבל אם יש עולם הבא,

אנחנו לא מכירים אותו,

אבל העולם הבא זה נצח.

למה? כי אתה נבראת בצלם אלוקים,

ומי שנפח, מתוכו נפח.

וזה חלק אלוק הממעל.

לכן יש לך נשמה, מה שאין לשום ברור בעולם.

יש לך נשמה, והנשמה היא עם שכל ועם ביניים, היא משיגה דברים שהם לאו דווקא בחוש לידך,

גם מעבר לחוש.

ואדם יכול להשיג השגות עליונות.

אתם רואים מה אדם משיג בעולם בחומר.

אתם לא מכירים את אלה שמשיגים ברוח,

ברוח הקודש ובדברים כאלה וכו' וכו'.

אבל נגיד אפילו ככה.

אז מבינים שהבן אדם זה לא סתם בריאה.

עכשיו,

אם אתה חי אחר כך, לנצח.

אז בוא נגיד

שיש עונש אחד רק

ויש אושר אחד רק. אין יותר.

אין יותר.

אבל מי שצדיק, אומרים לו, תבחר

איזה סוג אושר שאתה רוצה,

וזה יישאר איתך לנצח. אין יותר.

בא הרשע, אומרים לו, אתה יודע מה? תבחר את העונש.

עונש אבל.

הכי קטן שאתה רוצה, אבל לנצח.

זהו.

אז אני אתן לכם דוגמה.

נגיד אחד

הגיע לעולם העליון, ואמרו לו, אתה הולך לגן עדן בגלל מעשיך.

בסדר.

אומרים לו, תבחר עונש.

אז הוא בוחר עונש שחבר שלו,

שגם בגיהנום,

יושב לידו וככה יעביר לו את היד רק על הפנים, ככה.

זהו.

תנסו להעביר את היד על הפנים כל הזמן, לנצח. ככה. עכשיו ככה, כל הזמן.

מישהו יכול לסבול שמישהו עושה לו ככה בפנים? זה הכול, רק ככה.

אני לא אומר כאב של שן אחת.

בלי רופא שיניים,

בלי תרופות.

אני לא אומר שמדליקים אותך על מצית

וכל הזמן אתה דולק על מצית,

כמו שמדליקים השפים, יש להם נרות קטנים מתחת ל...

אני לא אומר.

זה רק ליטופים, ליטופים,

ליטופים על הפנים, ולפעמים הפוך, גם מפה לפה,

ככה, פעם ככה, פעם ככה.

לנצח.

והעונג שלך בגן עדן, תבחר לך איזה עונג שאתה רוצה, ולנצח.

לנצח. נגיד שהיה לך שמחה פעם, איזה משהו, והתפעלת ואמרת, וואו,

וזה נשאר לנצח.

אותה התלהבות לנצח.

כבר שווה.

כבר שווה.

עכשיו, אם אומרים לך, לא, לא ככה, מוטי.

לא.

על כל עבירה יש עונש אחר.

ועל כל מצווה יש שכר אחר.

ועל כל עבירה קטנה יש עונש קל.

ועל עבירה חמורה יש עונש כבד.

ועל עבירה קלה יש פרק זמן קצר.

ועבירה חמורה, עונש ארוך.

ולהיפוך בשכר.

יש מצוות קלות, מגיע שכר קטן,

יש גדולות, מגיע שכר עצום.

משך הזמן, איפה, וכו'.

זהו, לא צריך יותר לתאר.

יש שתי אופציות.

או שאתה מת ואין כלום, או שיש המשך. ואם יש המשך,

ברור שצדיק ורשע זה לא אותו דבר.

וברור שמי שרשע לא ייתנו לו את מאוויי נפשו. זה נתנו לו פה.

למה?

משום שהקדוש ברוך הוא שילם לו שכרו בעולם הזה פה.

ואת העונש השאיר לו לשם.

אז שמה זה עונש, וגם לא לפי בחירה, כמו שאמרנו בהתחלה.

זה לא מה שאתה בוחר.

היי, היי, מה קרה? מה קרה?

אני לא הייתי עוד כדי כך.

לא שואלים אותו,

מחליטים בשבילו, הוא לא יכול להתלונן. ולא רק זה,

אלא הוא אומר, אמת, דנת אותי.

ככה, מודה על כל עונש.

מקבל כאפה, תודה, תודה.

כל דבר מודה על האמת.

נו, אז כבר אני מבין שכדאי,

וגם נבראתי בצלם אלוקי,

וגם יש לי הוכחות לעולם הבא,

וגם אני מבין בשכל ובסברה שכך הולך להיות,

וגם אני הבן של הקדוש ברוך הוא.

אז בוא'נה, כל כך הרבה מחכה לי,

איך אני הולך להפסיד את זה בשביל דברי הבלים של העולם הזה, שאני עוזב אותם לאחרים,

ואני לא אספיק אפילו ליהנות מהם כמו שרציתי,

כי אין אדם מת בחצי תאוותו בידו. אם תשאל אותו,

מה עוד התוכניות שלך, היי היי?

הוא עוד לא התחיל.

רק עכשיו נהיה לו אמצעים מהפנסיה,

אז הוא חשב לטוס, לנסוע, לעשות,

אבל לא שואלים אותו מתי לקחת אותו.

אז זאת אומרת,

ודאי שהבחירה צריכה להיות, ובחרת בחיים לבחור במקום שיביא אותי לחיים הנצחיים.

זה לא אומר שאם אני בוחר אני אצליח.

זה אומר שאני עולה על דרך נכונה ואני אקבל סיוע ואני אמשיך.

אבל אם אני פתאום אפנה עורף,

ופתאום אני רוצה לטעום קצת מהעבירה, קצת.

פתחתי פתח לייצר, הרע משם הוא כבר לא יעזוב.

הוא ממשיך. הלאה, הלאה, בוא, בוא, בוא.

יש עוד יותר ממה אתה יודע זה כלום, בוא, אני אראה לך עוד, עוד, עוד, עוד, עוד.

וככה הוא מדרדר את הבן אדם.

אז בואו תראו, הנה דוגמה, איך ההתחלה גורמת

לחורבן הכי גדול.

אתם זוכרים את פרשת העגל?

כתוב, הירא העם כי בושש משה.

רש״י אומר,

כי כשעלה משה להר אמר להם לסוף ארבעים יום אני בא בתוך שש שעות.

תקשיב למה שאני אומר, כי אני שומע את זה עם האם.

האם.

אתה שומע האם?

כשעלה משה להר

אמר להם, לסוף ארבעים יום אני בא בתוך שש שעות.

כסבורים הם שאותו יום שעלה, מן המניין הוא.

הם חשבו שכשהוא עולה זה גם נחשב במניין של הארבעים.

זה לא היה מהמניין.

והוא אמר להם ארבעים יום שלמים.

ארבעים יום עם הלילה.

יום העלייה שהוא עלה, אין הלילה עמו.

הוא עלה בזן בסיוון.

נמצא שיום ארבעים

זה י״ז בתמוז.

מה קרה בט״ז יום לפני?

בא השטן,

ערבב את העולם והראה דמות חושך ואפלה וערבוביה כדי לומר ודי עם את משה.

מה קרה?

באמצע היום נהיה חושך וערבוביה ובלאגן כל העולם.

לכן בא השטן בערבוביה.

ואמר להם, מת משה

כי באו שש שעות והוא לא בא. אבל הוא הטעה אותם בחשבון ביום אחד.

כי היום העלייה לא היה בחשבון. לא הוא ולא לילה.

רק למחרת.

וכותב רש״י, כי זה משה האיש,

לא ידענו מי היה לו. כשאומרים כי זה משה האיש, מה זה זה? כשמצביעים בעצמם אומרים זה.

כי זה משה האיש.

לא ידענו מי היה לו.

מה הראה להם השטן?

לא שומעים טוב.

הראה להם כמין דמות משה שנושאים אותו באוויר של רקיע השמיים.

שי, לך תראה מה קורה.

אז את אומרת את האותם,

והראה להם את משה רבנו כאילו נושאים את מיטתו מלאכים וכאילו הוא מת.

אחרי כל הערבוביה וכל הבלאגן,

אז מה קרה?

הטעה אותם.

עכשיו תגידו לי אתם,

תהיה אדם גדול,

ואתה רואה באמצע היום פתאום

חושך ואפלה, פתאום באמצע היום,

חצות יום,

חושך ואפלה.

כל הבריאה כולה ערבוביה.

ואתה רואה,

רואה בעיניים את הדמות של משה רבנו מוטל במיטה כמת.

מי לא יתפתה לחשוב

שזו האמת?

זה מה שאתה רואה בעיניים, זה מה שאתה מרגיש, זה מה שאתה מבין.

איך זה קרה? אתם יודעים איך זה קרה?

איך זה קרה?

הכול התחיל בנקודת ההתחלה.

מה הייתה ההתחלה?

כל הניסיון והנפילה של העגל, ושמתו אחר כך כשלושת אלפים איש,

ועד היום אנחנו משלמים את העגל,

ומאז הפסדנו כל כך הרבה שעבוד גלויות,

שכחה,

המוות חזר בחזרה, יכולנו לא למות יותר.

כל זה התחיל בהתחלה. מה הייתה ההתחלה?

שמשה אמר להם, אני אבוא לסוף 40 יום.

אז היו צריכים לדעת שהוא יבוא.

והיה אסור להם להרהר שהוא לא יבוא.

בערב רב הם אלה שהרהרו אחרי משה.

וזאת הייתה ההתחלה.

הכניסו להם

את הספק.

מה קרה? מה קרה? נו, נו, נו, מה קרה? מה קרה? למה הוא לא בא?

נו, נו, נו.

והרי ידוע שאסור להרהר אחרי ריבו,

אם ריבך אמר לך משהו, אסור לך להרהר אחריו, ובפרט משה רבנו, נביא ה',

אז ברגע שהם התחילו בהרהור קל,

שאולי משהו קרה, אולי, הם לא יודעים,

עוד לפני שהם ראו את המיטה,

מפני זה כבר ניתנה רשות לרע, ואז הוא עשה את הערבוביה,

ואז הוא עשה את המיטה שהם רואים,

ועשה מהפכה שלמה בכל הבריאה,

וכאלה כוחות יש ליצר הרע.

ואנחנו צריכים להתמודד איתו,

כל אחד בנפרד,

והוא תכסיסן,

והוא תחמן,

והוא עובד על כולם ומשכיב אותם בבית קברו.

וזה מה שהוא רוצה.

קוראים לו מלאך המוות.

זה התפקיד שלו.

והוא עושה את זה טוב מאוד.

יש לו הישגים.

טוב,

אחרי שעם ישראל ראו שיש לעגל איזה מציאות. אתם יודעים שהעגל דיבר.

העגל אמר, אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך.

כן, הוא דיבר.

העגל דיבר.

זה לא היה עגל פשוט, סתם איזו צורה.

ואז נפל בליבם

חשש הרהור,

כי מי שיהיה גדול כל כך,

שיכול בשעה שהעגל הזה נמצא לפניו,

לדעת

שזה חרטא, שזה בלוף,

ושלא צריך להאמין לשום מופת כזה,

כי זה היה באמת הניסיון.

הרי נאמר להם, לא תעשה פסל כל תמונה,

מהם נכשלו.

וזה נקרא ניסיון, וצריכים לעמוד בחוזק האמונה.

והראיה שאהרן הכהן

לא ערער כלל וידע שמשה

צריך לרדת, רק הוא השתדל למצוא עצה לדחות אותם בעוד יום.

אז זאת אומרת, מי שלא רוצה לטעות, לא טועה.

אבל מי שהתחיל להרהר,

שמה תופס אותו כבר יצר הרע,

ומכניס לו את הבלבולים ואת כל הספקות וכו' וכו', ומדרדר אותו.

זאת אומרת,

הכל התחיל בהרהור.

עכשיו, תשמעו משהו מדהים. אתם לא תאמינו למה שאני הולך להגיד לכם. לא יודע אם מישהו ראה את זה פעם.

יש דבר פלא במעשה העגל.

בא משה רבנו ואומר,

מי לשם אליי?

ונאספו אליו רק בני לוי.

כמה היו חוטאים בעגל?

כשלושת אלפים איש.

אלה שנהרגו.

מדוע לא הצטרפו למשה כשאמר מי לשם אליי? עוד אנשים משאר השבטים.

למה רק שבט לוי?

מי יודע?

שבט המזחר במצרים לא הצטרפו. אבל היו עוד אנשים טובים שם, שיצאו ממצרים והיו צדיקים. למה הם לא הצטרפו?

שניים אנשים, שלושה,

לא אלף.

למה לא הצטרפו עוד?

שבט לוי מצוין.

למה אחרים לא הצטרפו?

הם חברו על עצמם נגיד לזה. אבל למה אחרים? בסדר, שבט לוי הבנתי נגיד.

אבל למה אחרים?

אף אחד כבר ראו,

ראו שעשו טעות. משה חי,

ראו שהם טעו.

הנה, הוא ירד.

הם טעו, הם הבינו שהם טעו.

עכשיו הוא קורא קריאה,

מי לשם אליי? למה לא באים?

נתביישו מה זה? מי אומר?

הם בהתחלה לא הלכו,

לאלף שלא הלכו איתו.

לא שהם לא הלכו איתו, הם התבלבלו בגלל הבלבול שהכניס להם יצר הרע.

יצר הרע אמרתי לך, אבל... מה יש לו?

הוא בלבל אותם. בטח שהוא בלבל אותם.

אבל אחרי שהוא בלבל, והתברר שהוא בלבל.

אחרי זה הוא שואל אותם, מי לשם אליי? בואו אליי, מי שלשם? בואו.

למה לא באו?

רואים מפה

רואים מפה

אתם מפריעים לי עם כל הקשקשתא.

אני שומע את כל הזמן באוזן, אתה לא פותר לי את הבעיה.

רואים מפה את גודל מצבם,

הגדלות של כלל ישראל,

כולם ידעו שהם לא נקיים לגמרי.

לכן, כשהוא קרא להם, הם אמרו, מה, אני אשחק אותה, כאילו עכשיו אני צדיק.

אז הם הרגישו בעצמם שהם לא שלמים והם לא נקיים.

וזו הגדלות של שבט לוי,

שהם הרגישו את עצמם נקיים במאה אחוז. עכשיו זה בסדר.

עכשיו

הם הרגישו את עצמם לוי שהם כן נקיים במאה אחוז.

יש דוגמה כזאת בגמרא בתקופות מאוחרות, אחרי זה.

נגזר

כל מי שאין תוכו כברו

לא ייכנס לבית המדרש.

מי שהפנימיות והחיצוניות שלו לא זהים,

שלא ייכנס ללמוד בבית המדרש.

רק מי שפיו וליבו שווים,

מי שבאמת, מה שיש לו בלב עושה בחוץ, ומה שעושה בחוץ זה לא הצגה,

זה מה שיש לו בלב,

אחד כזה שהוא שלם פנימית וחיצונית ייכנס ללמוד. מי שלא, לא.

ועמיד הוא שומר.

מה, שומר נביא?

מה, הוא יודע את הלב של כל אחד מפנימיותו כחיצוניותו?

אלא, הם היו כל כך גדולים,

שמי שהרגיש

שאין תוכו כברו,

אין הפנימיות כמו החיצוניות,

לא נכנס לבד.

וזה בדורות מאוחרים,

שהיו שלמים עם עצמם, לא משקרים את עצמם, היו יודעים בדיוק מי הם.

לא כמו היום, אנשים עושים הצגות חיצוניות בחוץ, הם נראים,

שומרים ועושים והכול,

אבל בפנימיות שלהם הכל רקוב.

אז זאת אומרת,

זאת הנקודה שהייתה שם, ולכן כשהוא קרא מי לשם אליי,

באו רק שבט לוי, כי הם ידעו במאה אחוז שהם נקיים לשם,

ואחרים ידעו שהם לא מאה אחוז נקיים,

אז הם לא באו.

מה קרה אחר כך? תשמעו עוד דבר שלא ידעתם.

אחר כך משה רבנו אומר לשבט לוי,

הרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו.

כל אלה שהיו שותפים בעגל,

כל אלה שעשו השתתפות והורידו מנזמיהם ונתנו לעגל,

מה אמר להם?

תהרגו אותם.

הלכו בני לוי

והרגו את 3,000 החוטאים.

ולא נפקד מבני לוי איש?

זאת אומרת,

אתה הולך להרוג כל כך הרבה אנשים,

אז מה, מהלוויים לא נפל מישהו? שהם התמודדו והתגוננו ותקפו?

ואיך לא נפל אף אחד מבני לוי?

כי לא הייתה מלחמה.

כל בן לוי

שבא אצל חוטא להרוג אותו,

אמר חוטא כך,

הינך צודק כי חטאתי

ומסר עצמו למיטה.

כמו שבן אדם היוצא להרוג בארבע מיטות בדין,

לא היה מתנגד, לא בורח, לא כלום,

מתוודה על חטאתו, כי ההתוודות שהוא מתוודה והמיטה זה כפרתו,

אז הוא עושה את זה בידיעה ברורה שזה הדרך היחידה לכפרתו.

ונמצא שאף על פי שהיו במצב כל כך גבוה כזה,

זאת אומרת, לסיכום,

גם החוטאים היו במצב גבוה ביותר,

שאנחנו לא יכולים להבין אותו,

שאדם אחרי שחטא מוכן למות בלי התנגדות,

זה מצב גבוה ביותר.

גם כשהוא קרא להם, מי לשם אליי,

אף אחד לא בא כי לא הרגישו שלם,

סתם רמאות לבוא כאילו אני עכשיו לשם,

זה מצב גבוה.

גם שבט לוי,

שהיו במצב הכי גבוה, כי הם היו 100% עם השם,

אז איזה דור זה?

דור דעה, הדור הכי חשוב שהיה בתולדות האנושות ובעם ישראל. לא היה כזה ולא יהיה כזה.

עכשיו תקשיבו טוב.

ומה גרם לחורבן הגדול הזה?

הרהור

של מחשבה שזו ההתחלה.

זהו.

זה הסוד.

כשיש מחשבה בהתחלה לכיוון לא נכון,

אתה מהרהר

במקום שלא מותר לך להרהר, אסור לך להרהר,

ואתה מכניס את זה,

זה הפטנט של יצר הרע בשביל ללכוד אותך.

מכאן הוא יביא לך ראייה ועוד דבר, ויחבר לך דבר עם דבר.

אה, אז עכשיו אני מבין מה היה שם.

אה, זה וזה. הוא יעשה לך כישורים, יעשה לך לינקים,

והכול,

ויפתל אותך עד שיוריד אותך שאול תחתית.

זהו, זה הפטנט.

לפתח חטאת רובץ.

טוב,

עכשיו למסקנה,

מה עושים עכשיו לצאת מהברוך שאנחנו נ...

כי אנחנו לא משבט לוי וגם לא משאר השבטים וגם לא מאלה שמסרו את נפשם למיתה

הרבה הרבה אנחנו רחוקים מהם אין אחד שאין לו מחשבות כאלה ואחרות

אין אחד שעושה הכל מאה אחוז ואין ואין ואין ואין ואין אז אתה אומר פתחנו פתח מה יהיה סופנו?

ולכן שומעים שמועות ודברים איומים ונוראים בכל מיני אנשים אפילו מפורסמים וגדולים

גם ברוחניים וגם בגשמיים

שפתאום מתגלה אצלם כל מיני דברים, השם ירחם, שאתה לא מאמין ולא יכול לשמוע

וכולי וכולי וכולי

אז מה עושים? תשמעו

צריך להתחיל את היום נכון

איך שאתה קם בבוקר, להתחיל נכון

קודם כל, להתחיל נכון

ישר כשאתה קם

מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהעזרת בי נשמתי

וחמלה רבה אמונתך מזה שאני רואה שהייתי מת

וקמתי בבוקר

אני מאמין כבר בתחיית המתים

רבה אמונתך אני מאמין בתחיית המתים הנה הייתי מת

לא מרגיש לא שומע לא את השעון לא את האישה לא אף אחד

וקמתי

קמתי בסוף, קמתי, אני חי

אז קודם כל צריך להתחיל את הבוקר נכון וטוב

אחר כך

זה כמובן להתפלל בנץ,

זו ההתחלה הנכונה, למה? שמי שמתפלל ותיקין בנץ

מובטח לו שהוא בן העולם הבא

ומובטח לו שחוט של חסד משוך עליו כל היום

ומובטח לו שלא יהיה ניזוק כל אותו היום.

נו,

שלוש הבטחות כאלה עצומות על הפתיחה של הבוקר לא כדאי?

חכמים זיכרונם לברכה אומרים ששינה זה נקרא התחלה של רע.

שינה

זה תחילת הנפילה.

מצד אחד זה טוב.

למה? כי זה צריך לקיום הגוף.

הגוף צריך

לאחזר את כל הכוחות

ולחדש

את כל מה שצריך בגופו של אדם כדי שיקום בריא

לעבודת ה'

הנותן לייעף

כוח

ולאין אונים עוצמה ירבה.

נפלאה.

אבל אם השינה לא לשם שמיים,

כדי שיוכל,

למה הוא ישן? כדי שיוכל ללמוד אחרי זה כראוי.

אז זו התחלה רעה.

כי אם הוא רוצה עוד חמש דקות,

עוד עשר דקות,

עוד כמה דקות,

מה אומר לו יצר הרעה?

איי, איי, איי, כתוב גם, מתרפא במלאכתו,

אח הוא לבעל משחית.

רישיון

זה התחלה של רע.

אם אתה לא קופץ כמו קפיץ מהמיטה

ואתה מתרפא,

אתה אח

לבעל משחית.

יש שאומרים, זה ירבעם בן נבט, וענייננו זה יצר הרע.

הוא צריך

לרפא את האדם, לתת לו רפיון, לא לקפוץ. מה אתה קופץ?

אתה לא יודע שאם אתה קופץ זה לא טוב המוח הקטן?

אתה עדיין, אדם לא הגיע לשם, אתה יכול לקבל סחורת, אתה יכול ליפול? הוא מחרטט אותך בכל הידיעות שכבר הכניס לך מזמן,

ואז הוא נותן לך עוד חמש דקות, שבסוף אתה נרדם לגמרי ומאבד את התפילה.

אז צריך לראות שלא להתרפא,

לזרוק את השמיכה

ולהוריד את הרגליים מייד לרצפה, להרגיש את הקרירות,

וזהו.

אין בעיה שתשב איזה חצי דקה עד שהדם יזרום עד למעלה,

אין בעיה,

וזהו, שלום. מכאן מתחילים את היום.

אבל אם כבר על הבוקר הוא מצליח

יהיה צרר רע להשהות אותך,

לא שלא תקום.

להשהות, אז היום זה יהיה דקה,

מחר זה יהיה חמש דקות,

וככה לאט לאט הוא ירגיל אותך שאתה תמיד חוזר לישון עוד כמה דקות,

עד שיום אחד הוא כבר ייתן לך לא לקום ולפספס,

ואז אתה קם, אוי, הפסדתי את המניין, אז אני אמשיך לישון,

ואז אתה מפספס גם את הזמן של התפילה ושל קריאת שמע,

וכן הלאה.

ואחר כך, יום אחרי זה כבר אני רגיל,

וזהו, ואז אתה מאבד את המניין לגמרי.

אז מה אנחנו רואים בעצם?

שיצר הרעש שולט בנו בנקודת ההתחלה.

אז מה עושים?

לא נותנים לו את הפתח.

אם תמיד נשמור את הפתח,

אם אתה יודע שכל הפתחים של הבית סגורים,

ויש לך סורגים,

ואתה לא פותח,

אז המחבל שנמצא בחוץ לא יכול להיכנס,

בסדר גמור, אז אתה שמור.

ובפרט אם יש לך בפנים מקום מסתור,

חדר אטום,

אז גם אם הוא יירה טילים אפילו, לא יקרה לך שום דבר.

אבל אם אתה פותח פתח,

הרי אתה יודע שהמחבל נמצא בחוץ,

קוראים לו יצר הרע.

הוא לא,

אין אחד שהוא מוותר עליו, אין דבר כזה. הוא לא שוכח מאף אחד.

וגם הוא לא בא אליך ישירות.

יש לו הרבה שליחים.

הרבה שליחים.

אדם נמצא בשיעור.

אדם נמצא בשיעור. לומד.

מה קורה?

כשהוא נמצא בשיעור,

פתאום ניגש אליו מישהו ואומר לו, אני רוצה להגיד לך איזה משהו.

זה פתח.

אם הוא נענה לו,

אז הוא כבר יגרור אותו בשיחה,

יכניס לו כבר דברי הבלים,

יספר לו איזה סיפור, יגיד לו גם לשון הרע,

וגמר לו את כל הלימוד.

כל מה שהוא למד,

נגמר.

למה? כי הוא הסכים

לרגע הראשון.

ברגע שיש את הרגע הראשון, יבוא השני, השלישי, וכן הלאה.

לא לתת פתח.

כל הזמן תזכרו,

לא לתת פתח.

אתם ראיתם פעם אגרוף?

אז באגרוף ראיתם מה עושים?

הוא כל הזמן מגן על הפנים ככה, לא לתת פתח. אבל אם הוא הוריד את היד לפה, הוא כבר פתח את הפרצוף, ואז הוא מקבל שמאלית ונוקאוט.

אבל אם הוא לא פתח פתח, אפילו ירביצו לו הרבה פעמים ככה וככה, אבל הוא לא פתח לנוקאוט.

פחות או יותר, כמה שאפשר. לא כולם מצליחים, יש כאלה חודרים גם באמצע.

אבל בסך הכללי,

כל הזמן צריך לגונן פתח, לא לתת.

ברגע שאתה

נותן פתח אתה חשוף.

עכשיו בואו תשמעו עוד דבר.

מעודד.

הרמב״ן אומר,

יש שתי תמיהות בעניין מינוי בצלאל למלאכת המשכן.

בורא עולם אמר, ראה,

קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור.

ראו שאני הזמנתי אדם מיוחד לעבודה זו,

מי זה בצלאל בן אורי בן חור.

מבאר הרמב״ן, מה הטעם שהוצרח הקדוש ברוך הוא לומר ככה?

מה הוא צריך להודיע? ראה,

אנוכי,

מה יש?

אין מוצאים בעולם

אומן

שיודע את כל האומנויות,

שהוא גם צורף והוא גם שען והוא גם נגר והוא גם אינסטלטור והוא גם חשמלאי והוא גם טכנאי והוא גם והוא גם והוא גם והוא גם, אין דבר כזה שאחד מכיל את כל האומנויות,

גם בכסף, גם בזהב, גם בחרושת אבן, גם בעץ,

גם חושב, גם רוקם, גם אורג.

אם יודע אומנות אחת, לא מכיר בחברתך,

לדוגמה ברפואה.

יש מומחה ללב, יש מומחה לכליות, יש מומחה למעיים, יש לעיניים.

כל אחד עם המקצוע שלו.

אבל אין אחד מומחה לכל בכל מכל כול.

דבר שני,

בצלאל היה במצרים והוא היה עבד כמו כולם,

והיה מורגל באיזה מלאכה של רפש שבטית,

כמו שכולם עשו.

מכינים את התבן, עושים לבנים.

ואפילו אם בן אדם

עבד בעבודה, במלאכה כבדה,

לא יכול אחר כך לעבוד

במלאכה עדינה.

תיקח עכשיו אחד שעבד, רצף, כל הזמן, טאח, טאח, טאח, טאח,

או שפכתליסט,

ותן לו אחר כך לעבוד ביהלומים או לעבוד צורך.

הידיים שלו גסות כבר, הוא לא יכול בעדינות.

ובורא עולם אומר אני בחרתי בבצלאל.

מה הוא שונה מכולם?

למה אמר ראו?

קראתי בשם

בצלאל בן אורי בן חור. למה אמר ראו?

אלא הבורא רוצה שנכיר בפליאה הזו

ונתבונן

שהוא נתן בבצלאל חוכמה בתור קורא הדורות מראש,

ואז רואים שיש השגחה

ויש אמונה שיש בכוח השם לתת לאדם כוחות שאין בו,

וזה היסוד לכל התורה והעבודה.

מי אני?

מה חיי? מה אני יכול?

מה אמר השם?

כל אשר נדבו ליבו לעשות במלאכה,

עשו.

מה זה נדבו ליבו?

הלב שלו אמר לו,

מה שאדוני מצווה אני עושה.

באו אל משה,

אמרו לו, מה שצווה נעשה. רגע, למדתם?

אתם מנעים את המלאכות שצריך פה?

צריך לבנות את המשכן. אתם יודעים מה זה משכן?

מורכב מאוד.

יש לכם ניסיון?

תראה לי תעודה.

אין לאף אחד כלום.

כולם עבדו אותו דבר.

ברפש ובטית.

אז איך יכול להיות?

כשאתה רוצה, השם נותן, נותן לך את הכוח.

אם נדב אותך לב לעשות במלאכה,

השם נותן להם.

מילא אותם חוכמה,

וימלא אותם חוכמה.

מה זה וימלא?

היה בהם חוכמה, והוא רק מילה.

אז אם אתה חכם לב,

וכל חכם לב יבואו ויעשו,

אם אתה חכם בלב, והלב שלך אומר, כן, אני עושה, מה שאדוני אומר אני עושה,

זה מספיק.

עכשיו השם ייתן לך

כוח

לעשות את זה, וייתן לך את החוכמה.

לא ידעת, לא למדת וכו', ותדע.

כשאני יצאתי לדרך

והתחלתי לדבר עם אנשים,

לא הייתה לי שום תוכנית.

לא הייתה לי תוכנית להיות מחזיר בתשובה או לקרב רחוקים,

כל מיני שמות כאלה, לא.

פשוט שאלו שאלות, עניתי, שאלו שאלות, עניתי, שאלו שאלות, עניתי.

אחרי שהשם נתן לי תשובות, ועניתי ועניתי ועניתי,

אז יום אחד אמרתי שצריך להקים ארגון.

אבל אני בחיים שלי, לא היה לי ארגון ולא הייתה לי עמותה ולא הייתה לי חברה ולא הייתה לי שום דבר ואני לא יודע כלום.

וכשהייתי צעיר, אני זוכר, כשהייתי צעיר ראיתי את אבא שלי משלם חשבון חשמל, משלם ארנונה, משלם,

איך הוא יודע, איך משלמים, איפה משלמים? בתור ילד הייתי תמה איך הוא כל כך הרבה ניירות מקבל ומסדר את הכול.

אבא שלי היה פקיד בבנק ואחר כך סגן מנהל וכו',

ואיך הוא יודע את כל מה זה, וזוכר את זה, ועושה זה, ועושה זה, ומסלקה, וצ'קים, וזה,

ואחר כך כשראיתי אוטובוס, ראיתי פשיעי, איזה נהג הזה, תראה מה זה עושה, טיס, ופותח, וזה, ונותן, ומנקב, ועושה, ומחזיר עודף, ובלי להסתכל, טק, טק, טק, טק, מוציא עודף.

מה זה, השתגעתי, איך הם יכולים להשתלט על כל הדברים וזה וזה.

כן, בתור ילד הייתי סקרן, כל דבר הייתי מסתכל, מסתכל, וראה שזה בוינה,

זה מסובך.

ובכלל, להיות טייס, פעם נכנסתי, ראיתי מה זה מטוס, כמה כפתורים, אלפים,

אלפים,

בתקרה למעלה, בצד, ומקדימה.

מה זה?

מה אתם אומרים, איך זה, איך זה יכול להיות?

השם נותן את היכולת לאדם לכל דבר בעולם, לכל דבר בעולם.

זה רק השם נותן, רק השם נותן. למי שהוא רוצה, נותן,

למי שרוצה, נותן פחות,

למי שלא רוצה, לא נותן כלום, והוא נולד שוטה.

מה שהוא רוצה, הוא עושה.

אבל זה מראה שיש השגחה.

עכשיו, אם אתה רוצה לעשות רצון הבורא, אתה רואה שיש לך סיוע מן השמיים.

כשאתה לא עושה את רצון הבורא, פתאום אתה רואה שלא הולך, לא מסתדר, לא זה, והיה בטוח שצריך להיות ככה וככה. למה זה לא קרה?

אין לך סיוע.

ואם אתה רשע גדול, אז אדרבה, יש לך סיוע.

רוצים שתיפול עוד יותר, למטה למטה, כמו שאתה מבקש.

כי בדרך שאדם רוצה ללכת, במול הכין אותו, למטה למטה.

בקיצור,

סיכום הדברים עד עכשיו,

הכול מתחיל בהתחלה.

הכול.

אז עכשיו נסיים.

אנחנו מתפללים כל יום, ואל תביאנו לידי ניסיון.

וזה קשה. מה פירוש שאתה מבקש שלא לבוא לידי ניסיון? הרי כל החיים זה בשביל ניסיונות.

איך אתה תיבחן אם מגיע לך שכר או לא?

בלי ניסיון?

אם הכול תפור מראש, אז על מה אתה מקבל משהו?

זה רק אם יש ניסיון.

אז איך אתה אומר, ואל תביאנו לידי ניסיון?

והרי כתוב מפורש באיוב,

לרגעים תבחננו?

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא על כל רגע ורגע מוחן אותנו.

אז איך אנחנו מבקשים? אל תביאנו לידי ניסיון.

מישהו יודע?

כל יום אתם אומרים, ואל תביאנו לידי ניסיון.

מה אתם אומרים, אתם יודעים?

אז מה יביא אותנו לניסיון שכן עומדים בו? זה לא ניסיון?

אבל כשיש לו ניסיון הוא לא חייב לעמוד בזה.

מה שאלוהים נותן את הניסיון הוא כאילו יכול לעמוד בזה. נכון.

אז למה אנחנו אומרים, אל תביאנו לידי ניסיון?

יותר גדולים שמה?

כי הוא לא יכול לעמוד, אבל. אז אם אנחנו לא יכולים לעמוד, למה שהוא ייתן לנו מה שאנחנו לא יכולים לעמוד?

אז למה אומרים, אל תביאנו לידי ניסיון?

ככה כתוב, בסדר.

כתוב, בטח.

אני אומר מה שכתוב לא משמע חוק, כן?

לעלות לאן?

אם השם רוצה לעלות אותי בניסיונות יותר גדולים, למה אני אומר אל תביא אותי לידי ניסיון? מה, אני לא רוצה לעלות?

מה, רוצה לרדת?

אדרבה, אני רוצה לעלות, למה לא?

שלא ייכשל?

לא כתוב ואל תכשילני,

אל תביאני בכלל לידי ניסיון, כן?

מה, מה?

לא, לא, זה לא התשובה.

טוב.

לא אולי ולא כלום.

רגע, רגע.

עוד דבר את רוצה להגיד?

יש לאנשים הרבה מבקשים הרבה בקשות, למה אתם לא רוצים מיקרופון? לא הבנתי בשביל מה יש מיקרופון.

אז פה

בקשה יש להם ניסיון כנראה, ואם הוא לא יכול לעמוד בזה, אולי נותן לו את הניסיון. לא הבנתי.

אם אולי הוא עומד בזה. במה לא עומד?

אנשים, יש להם הרבה בקשות. דברי עלייך. את למשל, כן. למשל, יש לי הרבה בקשות.

נו, אז מה הבעיה?

אז הוא מעמיד אותי בכל מיני בקשות. הוא מעמיד, את מועמידה. את ביקשת. לא, אני מעמידה, זאת אומרת שכל בקשה יש בה ניסיון. את מבקשת או לא?

אני מבקשת. ביקשת בקשה?

נכון. ואחרי זה את אומרת, אל תביאי אותי לידי ניסיון של הבקשה שלי. נכון, אחרי זה אני אומרת.

אז אל תגיד אם את חלה בקשות שקט.

לא, אנחנו צריכים, מה זה? אז למה את אומרת לבטל את זה, אל תביאי אותי לידי ניסיון?

טוב, צריך להגיד.

טוב אז תשמעו עכשיו

יש לחלק בין הניסיונות

יש שני סוגים

שלמה המלך אומר האלוהים עשה את האדם ישר

דרך צלולה וישרה כמו כביש

אי אפשר להתבלבל

בלי שום עיקולים

ואלה המשפטים אשר טסים לפניהם

זה ישר

אמר לו הקדוש ברוך הוא משה

לא תעלה על דעתך לומר

אשנה להם הפרק והלכה פעם או פעמיים שלוש

עד שתהסדורה בפיהם כמשנתה ואינני מתריע עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו

כתוב

אלא משפטים אשר טסים לפניהם כשולחן הערוך ומוכן לאכול

לפני האדם

אתה לא יכול לפתור את עצמך, תבוא ותספר להם ככה

יש מצווה שלוח הקן צריך לעשות ככה וככה בתנאים כאלה וכאלה וכאלה לא, לא הבנו, עוד פעם, טוב, אני אסביר עוד פעם, לא

עד שזה

סדור לפניהם כמו ארוחה מוכנה שברור מה יש פה על השולחן ורק להושיט את היד לאכול.

ככה, לכן קוראים שולחן ערוך.

איפה שכל ההלכות,

שם הכל מסודר כמו שולחן ערוך.

ככה אני רוצה שתלמד אותם.

אלה המשפטים אשר טסים לפניהם,

שהם רואים בדיוק מה הם עושים, למה הם עושים, הכל ברור.

הנה שולחן, הנה בשר, הנה סכין, הנה מזלג. ככה, תאכל.

צריך רק לקחת לאכול, פשוט וישר.

או,

ניסיון כזה אפשר לעמוד.

למה?

כי אני יודע בדיוק מה עושים בכל מצב. כתוב

ככה עושים ככה, ככה עושים ככה, ככה. זה ישר, זה לא כל כך בעיה.

זה ניסיון, אבל קל לעמוד בו, מי שרוצה.

מי שהולך לפי השולחן, ארוך.

זה קל.

אבל יש סוג ניסיון שני,

שהוא גדול וקשה.

מתי זה מתחיל להגיע?

כשאדם נוטה מדרך הישר בתחילת הדרך.

על זה אנחנו מתפללים לה' יתברך.

אל תביא אותנו לידי ניסיון כזה,

שאי אפשר לעמוד בהם, כי זה למעלה מכוחות.

כי אם התחלנו את ההתחלה לא טוב,

הסתבכנו עם יצר הרע,

הוא כבר נכנס פנימה,

הוא כבר הכניס ספקות, בלבולים, תהיות וכל מיני זה. עכשיו לך תצא מזה.

זה ניסיון שאנחנו אשמים בו.

זה ניסיון שאנחנו הכנסנו את עצמנו כשיצאנו מדרך הישר.

ברגע שאתה יוצא מדרך הישר,

אם אתה נוסע בדרך המלך בהיי-ווי,

באוטוסטרדה,

וכתוב כל הזמן שלטים ירושלים,

אתה תגיע לירושלים, אין ספק.

ובפרט גם אם ה-Waze עוזר לך.

לא ה-GBS, ה-Waze.

ואם אתה מחליט לקצר את הדרך לפעמים, כאילו אתה אומר, פה יש ככה, פה אני רואה שיש פקק,

פקק,

אז אולי אני אכנס דרך פה, ואני אחר כך אחזור בחזרה.

אה, אם ירדת מהדרך,

חביבי, הסתבכת,

אתה סיבכת, אתה הכנסת את עצמך לניסיון עכשיו.

מי אמר לך לצאת מהדרך?

אם אתה הולך בניסיון הרגיל, שזה על פי השולחן ערוך,

לא קשה לעמוד בניסיון.

אבל אם אתה מחפש לך כל מיני דברים להגיד, אולי לא חייבים בדיוק, אולי זה מותר,

אולי ספיק ספיקה,

אולי כוחד היתר עדיף, אולי מעיקר דין אפשר, אולי ככה,

אולי בתנאים כאלה, אולי לא עלי מדובר,

אולי זה, אולי במצב שני זה בכלל פתור,

ואתה מחרטט את עצמך מייצר רעש שלך,

אז אתה נכנס לניסיון כבר שמסובך לצאת ממנו.

אבל לעמוד בניסיונות שאנחנו יכולים לעמוד,

חייבים לעמוד, אין דבר כזה.

אבל במה זה תלוי?

בישרות.

המצב של ההתחלה שלנו,

אם אתה הולך בדרך ישר מההתחלה,

אז ככה אתה תמשיך, בקלות.

אבל תישאר מההתחלה עד הסוף ישר.

אבל אם אתה כבר סטית קצת,

מתחילים ניסיונות גדולים ולא תוכל להשתחרר מהם.

אז מה אנחנו מבקשים בעצם?

אל תביענו לידי ניסיון

שלא נהיה אהבלים וניכשל ונתחיל התחלה עקומה קצת.

נצא מדרך הישרות.

כי אז בניסיון כזה ספק אם נצליח לעמוד.

אז מה, הוא לא מתערב הקדוש ברוך הוא. הוא בנוי אתה? הוא יודע הכל, אבל הוא נתן לך בחירה. בשביל זה הוא נתן לך בחירה, תמחרי.

ברור, לכן הוא אומר, תמחרי בטוב, ישר מההתחלה.

עכשיו, בואו תראו דוגמה יפהפייה.

יפהפייה.

כולם מכירים את פרעה? שמעו עליו, למדו עליו, דיברו עליו.

אם הוא היה הולך ישר,

היה ניצל בקול העם שלו.

תכף, כשבא משה רבנו ואמר לו,

אלוהי העברים של החני,

אם היה שומע לו,

כפי הישרות,

היה ניצל.

מה פתאום שהוא ישבע לו?

בא בן אדם זקן, בן 80,

אמנם גובהו חמש מטר פלוס, ואומר לו, שמע,

אלוקי העברים שלחני, שלח את עמי ויעבדוני.

מה זה, מי משחרר עם שלם?

ככה בא אחד זקן ואומר לו.

מה אתם אומרים?

למה שהוא ישמע לו? מה ההיגיון?

אומרים פה שאם היה הולך בדרך ישר, שומע לו, אה, כן.

מתי אתה רוצה שנשחרר אותם?

כן. קח אותם. כל המיליונים, קח אותם. קח.

קח 20, 30, 40 מיליון, יאללה, תצאו מפה.

מי עושה כזה דבר?

לא מישהו ישמע לו.

אבל כתוב שאם היה הולך בדרך ישר,

מה היה שומע לו? היה ניצל בקול עמו.

איפה הישר? מה ישר פה?

למה זה נקרא ישר

לשמוע בקול משה?

מי יודע?

למה זה נקרא ישר שהוא היה צריך לשמוע לו?

למה?

מה?

לא הבנתי.

לזכור את יוסף. לזכור את יוסף? מה זה קשור?

יוסף צדיק, נחמד, מותק.

השם הוא אלוהי העברים, כן.

נו, כן, נו.

מי אמר שזה נכון?

אולי בלינאים להשתגע בכוונה, עשה אותו כדי לא יצטרכו.

לא, לא. בהתחלה השם לא מנע ממנו.

לא חמש פעמים ראשונות

פרעה הקשה את ליבו לבד.

הם באמת צריכים לענות את העם.

כן, למה? אבל פרעה היה צריך לשמוע לו באופן ברור,

שכלי, ישר. למה פתאום?

מה פתאום?

ואחד בא אלייך הביתה, אומר שלום, שלח אותי הקדוש ברוך הוא,

ואמר לי, תני לי את כל הכסף והזהב שיש לך בבית מהר, אני צריך ללכת.

תתני לו.

אבל הוא אומר לך שהאלוהים שלח אותו.

לא להאמין.

גם הוא לא האמין, אז מה רוצים ממנו?

הוא לא האמין.

מה זה הבן אדם אומר לו, שלח את כל העם, לא כסף וזהב.

מיליונים, תביני אנשים, אני הולך.

מה זה?

אומרים, אבל אם היה ישר,

היה שומע לו והיה ניצל. מה פתאום? איפה יש ערפו? מה יש ערפו?

נראה לו מופת על מכר חי נחף. מה פופתים? גם עשו כל החבר'ה שלו, עשו מופתים.

לא, אבל המופת עליהם.

אז אני אגלה לכם סוד.

אני אגלה לכם סוד.

תראו כמה סודות הרווחתם היום.

מה קרה 80 שנה

לפני שבא משה עכשיו? מה קרה לפני 80 שנה?

מה קרה 80 שנה לפני?

מה קרה 80 שנה לפני?

מה?

איך הוא ידע?

יפה, מתוק. מה אתה אומר? שהוא ידע שיוולד מושיען של ישראל.

ושהוא יגאל את ישראל.

מי אמרו לו?

האצטגנינים שלו,

החוזים בכוכבים.

אמרו לו, תדע לך,

מהעם הזה ייוולד גואל והוא יגאל את העם הזה.

אז מה הציעו לו?

בוא תשליך את כל הזכרים ליאור,

וככה אחד מהם ודאי יהיה גואל, והוא יתבע,

ולא יהיה גואל.

אז הוא ידע

שצריך לבוא גואל.

יופי.

לכן הוא גזר להשליך אותם ליאור, והנה הגיע הגואל.

הגיע, עומד לפניו. אני באתי עכשיו בשם השם לגאול את עם ישראל.

עכשיו ידעת שהוא יבוא?

לא הצלחת להרוג אותו,

ולא רק שלא הצלחת, הנה הוא עומד לפניך,

ולא רק זה הוא נכנס בלי רשות.

עברת דובים באריות שיש לך בכניסות,

עומד לפניך,

לא עושה לך חשבון בלירה,

והוא אומר לך, שלח את עמי ויעבדוני.

ואם לא,

אתה תקבל מכות,

ואתה יודע שהוא הגואל.

והוא שאל את העבדים שלו,

אתם שמעתם אלוהי העברים?

והם ענו לו, כן, שמענו.

אז מה קרה?

זו הייתה ההתחלה.

אם היה הולך בדרך הישר עכשיו בהתחלה,

לא היה מת,

לא הוא, לא עמו,

לא תובע, לא ננווה, לא בטיף, כלום.

אבל הוא לא הלך.

ההתחלה הייתה שהוא הלך בדרך לא ישרה,

נכנס לעקלתון וכבר לא יכול לצאת ממנו האגו.

לא נתן לו כבר, למה? כי כבר אמרתי

אמרתי את המילה לא אשלח

זהו

איך נהיה התקוטטות, איך נהיה מריבות, איך נהיה הרציחות

אחד אמר זה במקום לסגור את העניין בהתחלה, אוקיי, סליחה, סליחה, לא, מי אתה? למה מי אתה? פיום, פיום, פיום, מתו אנשים

איי, איי, זאת אומרת

דרך הישרות בהתחלה קובעת, ואם בהתחלה היה זיוף, מה?

מפה מתחיל הבלגן.

עכשיו תקשיבו לענייננו.

אנחנו צריכים לדון את כל העולם לכף זכות.

כמובן זה במי שאנחנו לא יודעים שהוא רשע גמור,

ולא חוטא ומחטיא רבים וכולי וכולי, אבל

בעיקרון צריך ללמד זכות.

אם היינו אומרים לעולם,

אלה שהולכים כל יום לעבודה בבוקר השכם,

ולא מתפללים כי אין להם זמן מרוב עבודה,

או שמתפללים תפילת הפועלים מעמוד השחר,

אם היינו אומרים להם פסוק בתהילים, שמעתם על הפסוק הזה?

שב לכם משקימי קום

מאחרי שבט

אוכלי לחם עצבים.

מה אתם קמים בבוקר מוקדם, רוצים לעבודה?

שב, שב, זה שב.

אין תועלת, אין טעם, אז אתם קמים, שב לכם.

מאחרי שבט אתם באים מאוחר בלילה מרוב עבודה, עבודה שנייה,

עוד משרה ועוד משרה,

ואתם אוכלים בסוף לחם עם עצבים.

מה אתם עושים?

אומר לכם דוד המלך, מה אתם עושים?

אין לכם תועלת שאתם קמים בהשכמה לעסקים,

או מאחרים בערב?

למה אתם עצבנים כל היום?

ראית הוא זה, עשני ככה, לא העלה לי, לא נתן לי, לא זה, אחראי לי את המשכורת הזכה, ככה, כל הזמן בן אדם עצבני.

ותמיד הוא רודף עוד, ועוד, ועוד, ועוד.

לא צריך, אתה אומר לו עצה, לא צריך לעבוד כל היום.

מצאת החמה עד צאת הנשמה. לא צריך.

אם תבוא תגיד את זה לאנשים העובדים, יסתכלו עליך בתימון, תגיד את המג'נון, אז מה אתה רוצה?

מאיפה אני אוכל? אתה חושב שירד לי מן מהשמיים?

מה קרה לך?

מי שלא עובד, אין לו פרנסה.

והנה באמת,

לפי המצב שלהם, הם לא כל כך רחוקים מהבנת המציאות האמיתית.

ונדמה להם שהם זקוקים לעסק מרובה לצורך השגת פרנסתם.

אם היו.

אבל תכף בהתחלה הולכים בישרות

לבטוח בשם

ולדעת שהמזון מובטח להם,

וכל ההשתדלות זה רק גזירה,

קללה של בזיעת אפיך תאכל להם,

באמת לא היו צריכים לעבוד קשה, ולא כל היום, אולי קצת,

אבל לא כל היום.

והיו משיגים הכול באותה מידה כי המזונות קצובים.

אבל בגלל שלא הלכו מההתחלה בדרך הישר, אז הניסיון והמצב אצלם אחרת לגמרי.

ואצלם המצב היום הוא שבלי השתדלות אי אפשר להתפרנס.

תראו את אלה שהתחילו בדרך של ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, כולל,

מקימים משפחות הכול.

נכון, יש להם מינימום,

אבל מינימום הם יצטרכו,

והם חיים

עד אריכות ימים ושנים.

הסטייפלר לא עבד מהעולם.

הבן של הרב קנייבסקי לא עבד מהעולם.

הרב שטיינמן לא עבד מהעולם.

הרב שך לא עבד מהעולם.

הרב עובדיה לא עבד מהעולם.

אבל אי אפשר שזה כולם לא היה. בטח, אי אפשר. מה פתאום? חייבים להיות כמה פראיירים.

חייבים להיות כמה משוגעים, אחרת איך אנחנו נוכל לקנות במכולת ויהיה לנו תנובה והכול?

אז זאת אומרת, אדם צריך להבין

שמה קרה?

עכשיו בוא תסתכל איך אתה גדלת.

בוא אני אגיד לך איך גדלת.

אתה גם יודע בעצמך שאי אפשר שכולם לא יעבוד. אפשר.

אי אפשר. אי אפשר. אי אפשר. אין מדינה שלך. אפשר. אצלנו אפשר.

אז אני אסביר לך איך אפשר.

כשאתה היית בתוך הבטן של אמא שלך,

ברגע שהיית בבטן של אמא שלך,

אתה דאגת בשביל לאכול? כשהיית בבטן של אמא שלך?

מי דאג לך?

מי? קופת חולים?

אמא שלך.

איך אימא שלך בדיוק דאגה שייכנס לך האוכל?

דרך השליה? היא עשתה את השליה?

היא עשתה את השליה?

אבל מי עשה אותה? מי עשה את השליה?

מי העביר לה את האוכל?

תענה לי,

האפרוח בתוך הביצה,

התרנגולת מכניסה לביצה את האוכל?

אז איך הוא מתפתח בביצה שהיא סגורה?

אה, יש בריאה. מי ברא את הבריאה?

הקדוש ברוך הוא.

אז רגע, הקדוש ברוך הוא

ברא אותך במקום

שאי אפשר לחיות, סגור.

סגור, אין אוויר, אין חמצן, אין שום דבר.

הוא יצר מערכת כזאת

שאתה, מה שאימא שלך תאכל,

אם היא תאכל בטטה או גזר

או תפוח אדמה או משהו,

הכל יהפוך להיות למזון בשבילך,

שיפתח אותך תשעה חודשים

ותצא תינוק חמוד ותבכה וואוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו ואחריו, כשאתה יוצא החוצה,

אז הקדוש ברוך הוא הבורא,

סידר לאימא שלך מקום שממנו תוכל לנהוג

חלב

אני יכול לדבר?

אז שמה הוא דאג שיהיה לך חלב. החלב הזה הוא חלב מזין,

שיש בו את כל הוויטמינים שאתה צריך ואתה יכול עד גיל שלוש-ארבע,

רק לנוק חלב ולהתפתח,

כמו שבתימן היו מניקות ויש גם פה בארץ שמאריכות זמן.

עכשיו תקשיב, אומר רבנו בחיה,

אם הקדוש ברוך הוא בורא אצל האישה

את העתין

שהוא בורא אותו שחור הוא קטן וצר.

אתה היית עושה

לא יוצא,

היית מת.

ואם היה עושה אותו יותר מדי רחב,

אז אתה היית נחנק, הכל היה נכנס לבפנים.

אז הוא סידר את זה גם.

ואם היה עושה את זה מר, אז אתה היית עושה ייח ולא היית אוכל

וכן הלאה. והוא סידר לך את זה בדיוק וזה מתאים לך,

הכל משהו.

אחר כך מה?

גדלת, נהיית תינוק, ואתה רק עושה, וואי, לא מבינים מה אתה רוצה. אתה לא אומר מילה.

וכבר האימא יודעת מה חסר לך, ומה אתה צריך, ונותנת לך, וזה, ופה ושם.

ואתה גודל.

והאימא נותנת לך, ואתה כל הזמן אצל האימא.

אז אתה מבין בתור תינוק שהאימא היא נותנת את המזון.

אחרי זה אתה מתבגר טיפה, אתה רואה שאימא בכלל לא נותנת מזון.

אבא נותן לה כסף בשביל לקנות את המזון. זה בכלל לא אימא,

זה הכל אבא.

אז אחרי שאתה מבין שזה האבא,

אז אתה כבר עוזב את האמא. אתה הולך לאבא, תביא לי כסף.

אפשר לדבר?

תביא לי כסף, תביא לי זה, תביא לי זה, תקנה לי זה, אתה מבין את זה.

אתה מגיע לגיל טיפש עשרה,

פתאום אתה מבין שאפשר לקנות ארנק מעור וללכת לעבוד משלוחים,

ולהתחיל להביא כסף.

וככה אתה אומר, אני לא צריך את אבא ואמא.

רגע, רגע.

עכשיו, לפני שניה אתה טיפש

בגיל עשרה.

עד עכשיו, מי נדאג לך שיהיה אבא ושיהיה אימא ושתגדל בבטן וכל מחסורך יהיה ויגדלו אותך וילמדו אותך וישלחו אותך והכול? מי עשה את זה?

הבורא.

הוא לא,

הוא לא עזב אותך.

תקשיב, תקשיב, לא.

ההורים, האברכים שיש להם ילדים לא עבדו.

אז מה קרה?

אז עכשיו מה קרה?

אז עכשיו מה קרה? הם הפסיקו,

ומה קרה?

אתה מבין?

אתה פתאום נהיית חכם ואמרת, לא, בלי לעבוד אי אפשר.

אז אתה הולך לעבוד, בסדר.

התחלת לא ישר, תמשיך ככה כל החיים,

ואחר כך בגיל 70, כשתגיע,

תלמד שמירה והבטחה,

ותלך לשמור בקיבוצים,

ביום ובלילה,

בכל מיני מקצועות חדשים.

ומה יקרה אם תהיה חולה

ולא יהיה עבודה כי אתה לא...

אתה לא כשיר ואז תהיה מוטל והילדים שלך לא יפרנסו אותך ויתעלמו ממך ואפשר שיזרקו אותך כמו חלק בבית אבות בלי תעודת זהות שלא ידעו להחזיר אותך אליהם

ושם תירקב עד מותך למה? כי התרגלת לעבודה, העבודה זה רק מתי שאתה כשיר ומסוגל ברגע שאתה לא מסוגל אתה עבוד אבל בוא תראה

בוא תראה

בוא תראה אצל החרדים

לא אין דבר כזה אצל החרדים מי שסבא אפילו אחי סבא בלי שיניים עקום

לא הולך הכול

שומרים עליו זה הסבא אז תן לי לדבר

לידינו יש בתי אבות בוא אני אראה לך מה קורה שם עכשיו מה קורה הסבא כולם שומרים על הסבא

כל הנכדים באים ועוזרים לסבא עוזרים לסבתא זה הכבוד כי חינכו אותם לכבוד וחינכו אותם שהם גידלו אותם ועזרו להם

וכו' וכו' וכו' וככה זה נראה מה עוד

שאלה חרדים

יש להם הרבה ילדים הוא הביא בין שש לשמונה

הילדים הביאו כל אחד שש ושמונה נהיה 64 אחר כך נהיה זה אז לעשות משמרות זה לא בעיה

אבל אם יש לך שני ילדים ואחד בצבא ואחד בחוץ לארץ או אחד עם הכלב מסתובב מי ישמור עליך מי ידאג לך מי יביא לך אין שום דבר תעבוד גמרנו שלום

מה אמר דוד אל תשליכני לעת זקנה למה כי ככה אנשים עושים עכשיו

לא אמרתי שלא צריך לעבוד

אפשר לעבוד זה כללה אבל

זה צריך לדעת

כי גם אם לא תעבוד השם זה לנו מפרנס את הנמלים את הג'וקים את הגמלים את הפילים הם לא עובדים

והוא נותן להם ולדגים ולעופות הוא נותן להם למה לך לא ייתן אם אתה בן שלו בני בכורי למה לא ייתן אפשר שכולם

ככה יהיה בימות משיח כולם לא יעבדו ולא רק שלא יעבדו אלא הלחמניות יגדלו בעצים והבגדים יהיו ככה

אתה תישאר בסיפורים שלך אתה תלך תשמור בקיבוץ

תשמור בקיבוץ תשמור תעשה פטרונים בלילה תעשה שמירות בקיבוץ בגיל 70 שומר בקיבוץ

לך תשמור על הקיבוץ

לא לא אז אני אגיד לכם עכשיו מה קורה אז מה קורה אם אתם הייתם הולכים ישר

עם הבורא מההתחלה הוא היה מכוון אתכם בדרך אמת

והכול היה פיקס

הולכים עקום הניסיונות גדולים לא מבינים כבר שאפשר אחרת וכולי אתה מבין מה הבעיה

זאת אומרת היו פה שני חברים פעם

אחד הלך

ואמר אני אהיה

צורף זהב

צורף זהב מרוויח הרבה כסף השני החליט שהוא הולך להיות פחמי מוכר פחם

אתה יודע עבודה שחורה עבודה קשה כמה אפשר להרוויח מפחם למנגל

זה לא כמו מוכרים טבעת מזהב וכולי וכולי נכון?

טוב לימים הם נפגשו אחרי ארבעים שנה

אז הפחמי אומר לזהבי

אומר לו אתה יודע איזה מזל שלא בחרתי במקצוע שלך אתה יודע איזה מזל

אומר לו למה מזל אני דווקא מרוויח טוב מאוד מצוין

יש לי יאכטה ויש לי בוכטה ויש לי הכל מה למה למה מה מה יש לך אתה

אז הוא אומר לו תשמע נכון שאין לי מה שיש לך

יש לי סוסיתא אבל אני אגיד לך מזל שלא הלכתי לכיוון שלך

אומר לו למה מה המזל

הוא אומר אני ארבעים שנה עובד בפחם בחיים לא ניגש אליי בן אדם בקש טבעת

תאר לך אם הייתי זהבי

ארבעים שנה לא היה בא אליי בן אדם אומר לו טמבל זה בגלל שאתה פחמי

אם היית זהבי היו באים אליך

אבל אתה לא החלטת להיות זהבי

אותו דבר

אם היית הולך בדרך של להיות אברך בן תורה

היית רואה שהכל מזומן אתה זהבי לא חסר לך שום דבר הכל בסדר

אבל אתה בא ואומר מה אם אני לא עובד אז לא יהיה שום דבר מזל שאני לא לומד

אף אחד לא בא לשאול אותי הלכות,

אף אחד לא זה, אז מה היה יוצא אם הייתי רב? אף אחד לא בא לשאול אותי כלום.

בטח שלא, אתה עומד במכולת,

מי ישאל אותך הלכות?

ככה זה הראייה?

הראייה זה אם היית בצד הזה וראית שזה לא עובד,

או, אז אפשר לדבר עליך.

אבל אם מעולם לא ניסית, אז מה אתה קובע? מה אתה אומר?

אז זה הכל בני ברק, לבושים שחור-לבן ומסודרים.

כולם חליפות,

מגבעות.

לך תקנה את זה, נראה כמה יעלה לך.

וכל הילדים, להלביש אותם

בכל חג,

ולאכול. אתה יודע כמה הם אוכלים?

אז זאת אומרת, מי משלם את זה? מאיפה?

כמובן שאתה מסתכל על ההיסטוריה. כן. בבקשה.

הסבא שלי,

האבא של הסבא שלי, עבדו.

הם כולם היו אנשים דתיים. הם מאוד דתיים. עבדו. עבדו.

מי אמר שלא?

והסבא שלי גם למד בכל... מצוין.

מישהו אמר לך שלא?

מי אמר לך שלא?

והיו כאלה שלא עבדו.

והם לא הסבא שלך וסבתא שלך, אז מה?

אולי עבודה זה לא נטולה.

אבל...

מי אמר שלא? אמרתי, חייבים להיות משוגעים שיעבדו.

מי אמר את זה? אני? לא, הרמב״ם.

אמר לולי המשתגעים האלה,

העולם לא היה קיים.

מי היה בונה?

מי היה מחשמל?

מי היה טכנאי?

מי היה אינסטלטור?

לולי המשתגעים האלה,

העולם לא קיים. צריך אותם.

אבל הם בחרו בזה.

הם בחרו בזה.

לא השם חייב אותם.

הם בחרו.

כמו שיש אנשים

שהולכים ללמוד מדע.

למה? לך תעבוד בבניין.

מי יבנה בתים?

מה, חיידקים שאתה מתעסק איתם יבנו בתים?

אבל הוא החליט ללמוד מדעים.

יש מדעי הרוח,

יש מדעי המדינה.

מה זה קשור לאנסטלטור ולחשמלאי ולרופא?

אבל הוא החליט.

ואנחנו החלטנו מדעי הרוח גם כן.

מדעי התורה, מה יש?

מה יש?

אז זאת אומרת, אתה צריך להבין, כל אחד מחליט על הדרך.

אבל שלא יבוא בטחנות, כי הוא בחר.

הוא בחר,

והכול תלוי מההתחלה.

אם הוא היה ממשיך ישר,

אז הכול היה בסדר.

לא ממשיך ישר, מתחיל להתעכם, מתחיל הניסיונות, והוא לא יכול לצאת מהם.

קשה מאוד לצאת מהם.

קשה מאוד.

אז לכן, לסיכום,

כל מי שרוצה להתחיל דף חדש,

חדש,

ממחר בבוקר,

קם, מודה אני לפניך,

מקפיץ את עצמו.

צריך להתפנות,

מטילת ידיים, ברכות,

ברכות השער, בנץ,

תפילה כמו בן אדם,

שיעור תורה קצר,

ואחר כך, אם אתה צריך לעבוד, בעוונות תלך,

ואם לא, תלמד.

וגם אם עבדת,

אחרי זה תחזור ללמוד, כי כל המטרה שבאת לעולם זה לא בשביל לעבוד,

להכין את העולם לאחרים.

אתה הגעת בשביל עצמך, מה אתה עושה לעצמך, לחיים הנצחיים?

מה אתה עושה? הרי בחרת בחיים.

אמרנו לך, בחרת בחיים, בחיים הנצחיים.

אז מה עשית?

בסוף בחרת בחיים לאחרים?

תן לה את המיקרופון.

אתה אמרת ששלושת אלפים היו בחטא העגל,

והם הקריבו את עצמם, נכון?

לא,

לא. כאילו הם, בגלל שהם חטאו, הם מתו ולא התנגדו.

אז למה אנחנו עד היום סובלים?

אם הם הקריבו, אם הם... שמעתי, שמעתי.

כאילו הם מת כפרה. שמעתי.

הלכו עלינו כפרה. אז למה אנחנו צריכים לסבול עד עכשיו? אבל כמה פעמים אני אגיד ששמעתי.

עכשיו,

היות שעם ישראל לא מחו בהם

בשעה שהם רואים את העגל,

מי שעשו את העגל זה היו ערב רב.

אלה שיצאו ממצרים, ערב רב, אספסוף.

הם עשו את העגל,

והם אמרו, אלה אלוהיך ישראל.

מי אומר את זה? מי שהוא לא ישראל.

אומר, אלה אלוהיך ישראל. לא אומר, אלה אלוהינו ישראל.

אלוהיך.

מי אומר? הגוי.

הגן, הערב רב.

אז עכשיו

הם מתו.

עכשיו עם ישראל לא מחה.

ואסור, אתה רואה שעושים עבירה, עושים עגל, עבודה זרה.

ואתה לא מוחה, נתפס בעבוד.

אז מה עשה שהם? בגלל שהם עשו תשובה,

אז את העונש במקום להרוג

הוא רצה לחלות את כל עם ישראל

רק משה התפלל ואמר לו ואם אין מחן אינה מספרך אני לא מוכן שתהרוג אף אחד

השם רצה להעמיד ממשה רבנו את כל העולם החדש היהודי

הוא אמר לו לא

ימותו אלף כמשה ולא תיפול ציפורן מציפורן של ישראל

אז השם אמר לו סלחתי כדבריך אבל אני עושה להם בתשלומים את כל העוון

ופורס אותו למשך הדורות

וכל גזרה שיש בכל הדורות יש בה חלק

מהעגל שאנחנו משלמים וזה בגלל

שהם לא מחו

הבנת? זהו

שאלה נוספת ואחרונה, הוצאתם לי את המיץ?

כן?

מה אתה רוצה אתה? אני מכיר אותך לא? אתה רוצה?

תכף כן, תן לו עוד פעם, תן לו רגע, תן לו, תן לו שקט אתה,

שלום כבוד ה... שלום. אני כבר עוקב אחריך תקופה די ארוכה. כן.

ומשהו מאוד מציק לי.

יש הרבה בעיות בעולם

שהקדוש ברוך הוא צריך להתעסק איתן.

איך ייתכן שהוא,

יש לו זמן?

אני לא יודע כי אני יודע שהוא לא חי,

הוא לא במרחב,

במימד הזמן, אבל

איך ייתכן שיש לו את האפשרות להתעסק עם כל בן-אדם ובן-אדם על כל עבירה ועבירה שהוא עשה? שמעתי. אז קודם כול אין עניין של זמן אצל הקדוש ברוך הוא,

אז לא מפריע לו עניין של זמן.

אם אתה רואה שהיום

יש מחשבי-על שיכולים לשמוע מאות מיליוני בני-אדם אם אמרו את המילה חמאס או חזבאללה

או זה או טרור או מוג'אהידין או זה, כמו שארצות הברית מפעילה,

וקולטים את כל המידע הזה ומפרקים אותו ומנתחים אותו,

ותוך דקה אתה מקבל את כל המידע מכל העולם, מי אמר שם מה?

ואם אפשר שלוויין

צופה מלמעלה, אפשר לדבר?

וכל זה ממוח קטן של בן-אדם שה' נתן לו מיליגרם שכל

בשביל להבין קצת את המתרחש סביבו ותראה מה הוא פיתח, האדם.

במיליגרם שכל, קצת.

והשכל שלך לא כמו שלי ושלי לא כמו שלו ואף אחד לא דומה לשני ולכולם יש שכל. ואם תאסוף את השכל של כולם כולם כולם

הוא עדיין מתגורניש כי אחרי אלפי שנים או מיליארדים,

לפי המדענים,

עוד לא הצליחו לנתח את הנמלה

ועוד לא פתרו את הבעיה של הנזלת

ועוד הרבה דברים.

זאת אומרת, אנחנו לא מכירים את עצמנו בכלל ולא את העולם ולא את היקום

ולא כלום.

עכשיו גילו בירח, מתחת יש שכבות חבויות שלא ידעו ולא נודע עליהן,

ומגלים פה עם ההאבל עוד מקום ועוד גלקסיות ועוד, וזה לא נגמר להם.

והם יכולים להישאר נצח ולא יגיעו, אתה מבין?

להתחלה של ההתחלה של בריאת העולם.

אז עכשיו,

אז מי שברא את כל זה בבת אחת, במאמר אחד,

במילה בראשית,

הוא ברא את כל הבריאה, על כל החוכמות,

על הכול,

אין לו את הזמן או את המסוגלות להבין מה אתה חושב ומה אתה לא?

לא הבנתי, מה הקושייה בכלל?

אתה יכול להבין מה זה לבנות, אתה מבין?

תראה, רוצים לעשות חיקוי שלך,

רובוט שיוציא לך מהמקרר טמפו ויביא לך לשולחן.

עובדים על זה הסינים,

ועל זה עשו אחד כזה גדול, מלא מתכת, עושה רעש,

הולך טח-טח-טח, טח-טח, טח-טח,

בסוף פותח את הזה, ואתה בשנייה ניגש עם נחלי ספורט ככה, ופותח ומוציא,

וגם מקפיץ אותו ככה, ועושה עם שמונה בקבוקים באוויר והכול.

עד שאתה עושה עכשיו רובוט שיעשה שמונה פעמים ככה,

ועד שתלמד אותו לעשות ככה, אתה לא מראה אותי במצלמה, מה קרה לך, מה אתה,

בשביל מה אני עושה ככה?

מה קרה לך? תסתכל.

אז זאת אומרת,

זה אתה רואה כשמנסים לחקות את הבן אדם בתנועות רק,

בחשיבה ובכל מיני דברים, איפה, איפה, תגיד, איפה, איפה?

זה לברוא בן אדם.

וכשאתה רואה דברים שהם חרקים, שיותר קטנים מבן אדם,

עם איזה חוכמות, עם איזה מסוגלות, עם איזה דברים,

תביעה של עכביש,

מה זה?

מאיפה הוא למד גיאומטריה?

מאיפה?

איך הוא יודע לעשות את זה? ואיך הוא עולה על החוט שהוא מייצר?

איך הוא עולה על החוט שהוא מייצר? הוא מייצר ועולה עליו.

איפה אדם?

וזה החוט הכי חזק בעולם.

ועוד כל מיני דברים, אתה בכלל מבין?

מי יכול לעשות את זה במאמר אחד?

אז מה זה בשבילו אתה מבין להבין מה אתה אומר, מה אתה מקשקש?

מה זה? פטיע.

כתוב שהקדוש ברוך הוא בראש השנה בסקירה אחת

סוקר את כל העוונות והמצוות של כל בני האדם בתבל בסקירה אחת, ככה, זרת.

כמו שאתה מעביר כרטיס, יותר מהר,

כרטיס אשראי, זרת. יודעים את כל החשבון שלך וכמה נשאר מהכל.

זרת.

והוא יודע הכול.

מה הבעיה?

זה הבורא. אם לא זה, זה לא היה בורא.

אז מה היה פה?

כן, שאלה.

נותן לתימני הזה.

בקשר לקשריות, שמעתי את הדיסק כמה פעמים.

כן.

ואני... כבר שאלת אותי, אני חושב, על זה. לא שאלתי. עוד לא? עוד לא. אז תימני אחר.

אני לא מבין, יש כל כך הרבה רבנים,

יש מועצה דתית ויש רבנים ראשיים.

יש כל כך הרבה רבנים.

והרב מדבר דווקא דברים לא כל כך בסדר. איפה הלכת? למועצה דתית עוד?

כן. כאילו זה מה שהרבנו מסיני. כן.

אז לכן, איך הרב מדבר על הרמחבוד ועל כוח הרבנים האלו? אני אגיד לך. דברים כאלו שלא בסדר.

לא צריכים להגיד בצורה כזאת שיש עוד רבנים אחרים שאחראים לכל הדברים בנושאים האלו. ברור. אם היו אחראים זה היה טוב, אבל הם לא אחראים.

בוא תשמע עכשיו

מה אומר הרב מרדכי גלאי,

חמישים שנה שוחט ובודק סכינים,

הכי מפורסם בארץ,

שכל גדולי ישראל אוכלים מהשחיטה שלו.

בוא תשמע מה הוא אומר. שאלו אותו שאלה. אני יודע דברים כאלו. אתה רוצה לשמוע?

כן, אבל רגע. אז בוא תשמע.

אז לא יכולנו לתקן את העולם בצורה כזאת. תשמע, תשמע. אני אתקן את העולם, אל תדאג.

שב, שב, תשמע.

הרב גלאי?

כן, שלום.

שלום. מה כבודו אומר על השחיטה של הרב אמנון יצחק?

של מי? כן.

השחיטה של הרב אמנון יצחק. תראה, בוא, אני, בוא תשאל אותי אחרת.

אני, בוא אני אגיד לך משהו.

לא הרב אמנון יצחק.

בוא אני אגיד לך את הדרכות.

יש דרכה בדיקה,

יש בדיקה ברטוף,

ויש בדיקה ביבש.

יש שאתה מוריד כל הרגש, יש שאתה לא מוריד כל הרגש.

עכשיו,

כל השחיטות לא מורידים כל הרגש,

זה ברור.

ואצל הרב אמנון כן מורידים.

והוא גם בודק ביבש,

כי ברטוף לא מרגישים כל הרגש קצר.

כן, זה יותר מהעליותא.

כן.

הבנתי.

השחיטה שלו היא שחיטה מפוארת,

אבל השחיטה שלו היא השחיטה הכי טובה שאני מכיר.

אין כזאת שחיטה. לדעתי, היא ככה.

שמעת?

עכשיו אני אסביר לך מה הוא אמר.

יש בעיה חמורה מאוד,

זאת הבעיה של הסכינים.

סכינים זה דאורייתא.

אם יש פגם בסכין,

זה מנבל את הבהמה או העוף.

ברגע שזה מנבל,

גמרנו, זה מתערבב עם כל העופות והכול.

זה עובר בתוך צ'ילר, בתוך מים, ביחד עם מלח,

וזה מטריף כבר את הכול.

שלום.

עכשיו, בתעשייה אי-אפשר לבדוק את הסכינים כראוי.

לכן בודקים ברטוף,

זאת אומרת בודקים עם האצבע כשהיא רטובה והסכין רטובה,

ואז זה מחליק

כי אם השומן, כששוחטים בהמה או עוף, יש שומן בצוואר, בכול.

אז אם יש פגימה

קלה שלא נרגשת,

אז זה עובר, אתה לא מרגיש.

ובפרט אם ממהרים,

כמו שיש לנו סרטים שמוכיחים,

אז הבעיה שלא בודקים.

ומעבירים גם נבלות וטרפות,

אחד.

שתיים,

אנחנו מייבשים כל סכין לאט-לאט,

שוטפים עם סבון ומייבשים,

ואז מרגישים הרבה יותר טוב.

אנחנו מורידים כל הרגש כשמרגישים שהאצבע,

הציפורן,

נתקלת,

ושחיטות אחרות, אף אחד לא מוריד כל הרגש.

כי אם יורידו כל הרגש,

שזה נבלה,

לא יהיה סחורה.

מתוך מיליון וחצי עופות ששוחטים כל יום, יצטרכו לזרוק 750,000 לפח.

אבל חייבים כל יום מיליון וחצי.

אז אין זמן עכשיו

למצוא פגימות, כי אם ימצאו פגימות יותר מדי, צריך להוריד

את כל מה ששחטו עד שנמצאה פגימה.

זאת אומרת,

אם שחטו 200,

ועכשיו בדקו את הסכין,

ולא בדק השוחט,

בדק, הבודק סכינים,

ומצא פגימה כל ה-200 לפח.

נבלות וטרפות, זה הדין, לכולם.

עכשיו אם זה ככה,

לא יהיה סחורה.

בהראיה,

כשאנחנו שוחטים בקר, מתוך 100 יוצא לנו שלוש,

ומתוך עופות, מתוך 6,000 יוצא לנו ממוצע

3,000. אז איך לכולם יוצא כל מה שהם רוצים בדיוק?

הם באו היום, רוצים 10,000-10,000,

100,000-100,000, מה שהם רוצים יוצא.

איך זה? ומה עם הסכינים שלכם?

מהשמיים?

זו הבעיה קודם כול.

אחר כך יש את כל ההמשך

של בדיקות ריאות, ויש צומת הגידים, ואחר כך יש מליחה וצרירות דם,

וכל הדברים, באריזה,

שלא ייארזו הערבים כשאתה לא נמצא,

ובשר שנתעלם מן העין,

ועוד הרבה הרבה בעיות שאתה לא מבין.

ומשאירים חלב, וכל מיני דברים בבקר,

ונתגלו, והרבנות מפרסמת,

ופרסמנו את זה, ויש לי חמש דיסקים,

רק על זה הן עובדות.

זהו.

אז זה המצב.

עכשיו, לא אני אמרתי את זה. אני הראשון? מה פתאום?

הראנו סרטים שהרב עובדיה אומר את זה,

שהרב עמאר אומר את זה על כל השחיטות,

והם אומרים שהם משקרים כולם,

לא אני.

אני באתי אחר כך,

אחרי שאני בדקתי.

אמרתי, מה שאני בדקתי, מצאתי.

אבל הם אמרו את זה, הם היו הרבנים הראשיים לישראל, הם היו הרבנות.

הם היו הרב הראשי לישראל.

הם היו אחראים לשחיטות של כל המדינה,

והם אמרו את זה.

אז אם הם אומרים את זה, זה לא יפה.

איך הם מדברים?

יש עוד רבנים. מה, הם לבד?

הם אמרו מה שהם יודעים.

הבנת, עיוני?

למה להגיד כי חייבים הוכיח תוכיח ולהציל מאיסור, צריך להציל

כל יום

להציל מאיסור?

זה עובדה שלא עוזר פעם פעם. לא עוזר?

כמה אנשים פה לא אוכלים יותר נבלות וטרפות?

מסתכל סביבך, תסתכל.

לא אוכלים כלום, רק או מאצלי או בכלל לא.

תסתכל כמה.

אתה היחידי שאוכל.

כן.

טוב.

די, שאלה אחרונה פה. עוד תימני אחד ו...

אם אפשר רק ברכה ברכה. אחר כך תן לגברת שמה.

לא צריך.

אז שאלה אחרונה, אין.

אני רוצה לחלק לכם, בעזרת השם, כל מיני דברים. רגע!

כן, הוא מבקש ממני, אברהם הכהן.

תקשיבו,

כתוב בספרים הקדושים.

אם ציבור,

ציבור,

תקשיבו רגע, אם ציבור

מחליטים

שהם רוצים לחזור בתשובה, לפי מה שלמדנו עכשיו,

רוצים לחזור בתשובה,

לא כל אחד בנפרד. ציבור, קבוצה גדולה של אנשים מחליטים שהם רוצים הרגע לחזור בתשובה,

כוח התשובה הזאת

גורם

שכל הזדונות שלהם הופכים להיות זכויות.

אפילו שהם לא עושים את התשובה

עדיין מאהבה,

כי רק מי שעושה תשובה מאהבה אז הזדונות הופכים להיות זכויות,

מי שעושה מיראה,

הזדונות הופכות שגגות,

אבל זה עדיין חטא שיש.

אבל מי שעושה בציבור, עם ציבור, כבר עשינו את זה בהרצאה אחת,

שציבור קמו ואמרו אני רוצה לחזור בתשובה,

הם בעצם זה גורמים שהם, כל אלה שקיבלו עליהם, ואלה שבבית,

והסכימו לעשות את זה כציבור שכל הזדמנות פז בחיים,

שכל הזדונות שהיו עד עכשיו

הופכים להיות זכויות ואין לכם יותר עבירות.

אז מי שרוצה לחזור בתשובה באופן זה,

שיקום עכשיו בבקשה.

גם בבית? גם בבית.

קדימה.

שר שמיים.

קדימה, הנה.

ברוך השם.

ברוך השם.

מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב,

משה ואהרון, דוד ושלמה,

וכל הקהילות הקדושות והטהורות,

הוא יברך אתכם, שלא תחטאו יותר,

תלכו בדרך הישר.

כל התחלה תהיה לטוב,

יקוים בכם ובחרת בחיים ובחרת בטוב,

והשם ישמור עליכם ויגן עליכם ויסייע לכם, אמן.

אמן.

קדיש, קדיש.

אמן ובמכון, וכיידי כל בית ישראל, בעגלה ובזמן קריב, אמרו אמן.

יהא שמי רבה, מברך לעלם ולעלמי העלמיה, יתברך, וישתבח, ויתפאר, ויתרומם, ויתנשא, ויתאדר, ויתעלה ויתהלל, שמא דקודשא בריחו.

נהלה מן כל ברכתה, אשר אתה תשבחתה ונחמתה.

דא אמירן בעלמיה, ויאמרו אמן.

על ישראל ועל רבנן ועל תלמידיון, ועל כל תלמידי תלמידיון.

דעסקין בורייתא קדישתא, די ואתרה, דין ודיו, בכל אתר ואתר.

יא אלאנה ולאנו לכו נחינה וחסדה ורחמים, מנקודה ומרא שמעיה וערה, ויאמרו אמן.

יש אלאמר רבה מן שמאיה, חיים ושבע, וישועה, ונחמה, וישי זבה, ופועה, וגאולה, וסלחה, וכפרה,

ורווח והצלה, לנו ולכל עמו ישראל, ויאמרו אמן.

עושה שלום במרומיו וברחמיו יעשה שלום עלינו, ועל כל עמו ישראל, ויאמרו אמן.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

יהי רצון מלפניך, השם אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתבנה בית המקדש במהרה בימינו.

ותהי רצון מלפניך,

בשם אלוקינו ואלוקי אבותינו,

שתבנה בית המקדש במהרה בימינו.

ותן חלקנו בתורתך,

לעשות חוקי רצונך.

ותן חלקנו בתורתך,

לעשות חוקי רצונך,

מול עובדיך בלבב שלם.

ותן חלקנו בתורתך, ותן חלקנו כאן, ותן חלקנו בכל כאן.

יעודה ואין תמה אומר, ואז כנמר וקל כאן אשר.

ורץ קצבי, וגיבור קרעי, עשות רצון אבי.