קרית גת - צדקה ומשפט מידת הקב"ה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

הרב אמנון יצחק הוא אתגר למראיין החילוני, קשה לעמוד מולו. עשרים שנה הוא נחשב לגדול המחזירים בתשובה. מכירים אותו כגדול המחזירים בתשובה, שלום לרב אמנון יצחק. הרב אמנון יצחק שנחשב לאחד מגדולי המחזירים בתשובה בישראל.

שנים רבות הוא חורש את הארץ ואת העולם היהודי,

מחיים אצרות ענק בכל מקום. הוא מחזיר אלפים בתשובה.

אלוהים, ברא את העולם. מי ברא את אלוהים? ואיך אני יודע שמה שרב אחד אומר ולא מה שרב אחר אומר, זה הדבר הנכון. אתה ראית את אלוהים שאתה יכול להגיד אותנו?

את רואה את החמצן כשאת רושמת. יו, ועצמאות שלנו? איפה כל האלפים האלה שמתו?

אנחנו כל שנה מתענים שבועיים!

ואתם עד שנצביעים למדקה?

האם אתה יכול להוכיח לי פה, קודם כל, שאלוהים חייבים?

אם אני אעקור ואני לא אמצא מי היה סבא שלך, אז היה לך סבא או לא? לא מצאתי! אז אם לא מצאתי, זה לא היה!

יא טמבה!

יא טמבה! יא טמבה!

לפני כמה ימים עברתי עם האופניים ככה סתם באיזה שביל שאני אף פעם לא עובר ופתאום אני רואה את המודעה שלך שמחתי מאוד, צילמתי את זה כי כל הזמן רציתי מאוד מאוד מאוד לבוא אליך רק מה שאני רוצה להגיד לך שבזכותך התחזקתי בשנת תשמ״ה 85. את הציצית הראשונה קיבלתי מכבוד הרב היום מאותו יום, לא הורדתי אותה מאח שלי בזכותך נמצא כבר בישיבה ארבע שנים

רציתי להגיד לך תודה באופן אישי על זה ששיניתי את חייו מקצה לקצה, פתאום אני הראיתי את האמת, גיליתי את האמת.

עזובים לחזור בתשובה מהחילוניות עד הישיבה בזכות הרב.

ומשמיים חזרתי בשנתך דרך כבוד הרב.

אני אגיד לך אלה שהיו שדות,

חמיש.

כל הסרטונים שלך, ואתה שופר, וסיפת לך באינטיוב?

מאז קרוב לשנה אני כמעט כל יום נמצא באתר שופר,

עזרתי בתחילה, וברוך השנות מברדכי החולל היום ולקחת לי את הקוקו ושיפרת לי את האלוף ובזכותך כל מיני חולים והזכה שיש על הציצי שיש על ילד וגם זרק כמו טלוויזיה מהבית בשנתך והפנים שלי חזרו בתשובה והם התחילו בדיסק אחד של הרב אמנון יצחק ובשל עפתך בקלטות רואה אותך מיושן איתך, הולך איתך בדרך, יושן איתך

צעד ורק לראות אותך. אני עצמי חזרתי בעקבות הסרטים של הרב ושמעתי את ההרצאות שלך באינטרנט במשך שנה זה פעם ראשונה ששמעתי את הקלטת שלך היום באוטובוס והקשבתי לכל מילה חזקנו מאוד מהקלטות של הרב וברוך השם זכיתי לפני שלוש שנים להכיר את אתר שופר בלימודים להכיר בן אדם באינטרנט ובאמת לראות את האמת

בזכותך יש לי כל הכוחות לעסוק בתורה ולעשות בכמה שיותר דברים אמן הקדוש ברוך הוא

ואותי הוא החזיר בתשובה ואת הבת שלי החזיר בתשובה ואת הבן שלי החזיר בתשובה

אני מחובר אליך בלי הפסקה ובייחוד תודה לשנה האחרונה

שבכבוצה הצלחתי לחות אחר דוב וגם להכניס את ילדיי לתלמודי תואר ולמדתי עם חיילים כבר לא דתיים ואני שואל איפה הייתי 34 שנה כבוד הרב?

מה שקר?

למה למה?

בגלל שלא שמעת כל התור.

הגעתי לפני שמונה שנים רק באשפתך.

עבדתי באולם של רבנות בבתיין ובלילה אחרי העבודה שהייתה חוזרת מהאולם,

ישבתי ושם ראיתי את הדיסקים שלך, וחוץ מזה אני רוצה לדבר בשירוש רק מידיים שלי. כל הקרדיט שמגיע לרב אמנון יצחק, תודה רבה לך.

אני לא רוצה לשאול שאלה, אני פשוט רוצה שתענית לי את הציצית הראשונה שאני אגיד לך, בבקשה.

את עלית לזכות אותי? בהחלט. זהו, ואני רוצה באותה הזדמנות שאני כבר פה לדבר על היציצית.

ברוך הוא בבקשה, אדוני, אלוהינו, מלך העולם, שמחיינו וקיימנו וגיענו לזמן הזה.

יש איזה משהו שאני מאוד רציתי להגיד לרב כבר הרבה זמן, ואני מתנצל שעד היום לא אמרתי את זה ככבוד הרב.

מה הרב עשה לנו בחיים כמה טוב.

כל זה לזכויות הרב.

מתים עליך הרב, בשמחך הרב בתשובה, היינו עמוק עמוק למותיה, בשמחך.

אתה איש אמת, מלאך השם.

אתה גדול אדור.

מאוד טוב.

אתה חזרת בתגובה? שנתיים.

רק כשנתן את הנראה טוב, בלי עין עליו.

שמעתי קלטת של ראיתי פעילת מרץ על חובתה של האישה לשים כיסוי ראש. אני בכיתי, אבל אמרתי, זהו, זאת האמת.

תודה רבה שיצא לגבי גדול החיים.

אני רוצה להגיד לך שעם ישראל מאוד מאוד אוהב אותך ולא שכח את מה שעשתה לו למעלה מ-35 שנה. אני מודה להשם יתברך שקביע אותך לעם ישראל.

אני פשוט רוצה להגיד לך תודה על זה שארסת לי את החיים.

אני רוצה לדעת איך אתה עושה את זה.

בזכותך עשינו הרבה מצוות ואנחנו נסיים. הרבה בזכותך, אני חוזר בתשובה. בזכותך חזרתי בתשובה. בזכותך גם אני חזרתי בתשובה. בזכותך גם אני חזרתי בתשובה. בזכותך גם חזרתי בתשובה.

בזכותך, בזכותך, בזכותך, בזכותך, בזכותך, בזכותך, בזכותך.

נדבר באמצעי מדו יורק ויעקב מפיאמי.

אנחנו צריכים אותך פה, יש פה הרבה אנשים שמאוד צריכים חיזום, וזה יעזור לכולם.

אולי באמצעי, הרב אגב, הרב חנדה, יצחק שליטה!

סליחה, סליחה, סליחה, סליחה.

סליחה, סליחה, סליחה, סליחה, סליחה.

סליחה, סליחה, סליחה, סליחה, סליחה.

תודה רבה, תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

חלקים של השמיים סך שערי שמיים בסיין לנו ברוכו עד בלמי מידי חלקים של השמיים סך שערי שמיים

ושאין לנו ברוחו, עד בלי די, עד בלי די, אוהו, עד בלי די, אוהו, עד בלי די, ברוחו עד בלי די, עד בלי די, אוהו, עד בלי די, אוהו, עד בלי די,

אוהו, עד לי די, ברוחו את לי די.

עד לי די.

אוהו, עד לי די.

אוהו, עד לי די, ברוחו את לי די.

אלוקים שבע שמיים,

ספשערי שמיים,

ושילון וברוכו עד בלי ידי.

עיליקים שבשמיים ספק שערי שמיים ושילון וברוכו עד בלי ידי.

עיליקים שבשמיים ספק שערי שמיים ושילון וברוכו עד בלי ידי.

עיליקים שבשמיים ספק שערי שמיים ושילון וברוכו עד בלי ידי.

מגנידיים בואו מגנידיים בואו מגנידיים בלוחו הבלידיים

ברוחו הבניתאי, ברוחו הבניתאי

ברוחו הבניתאי, ברוחו הבניתאי, ברוחו הבניתאי.

איי איי איי איי כי נוי ואיי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי

הטו הטורקל

אם נגוילום וידוי, טו הטורקל.

אם נגוילום וידוי, למה הטורקל.

כאילו מינוי לוק ויעדוי לוק, עכו הכל כיף.

קילחו, איי, קילחו, זוהים לאוי, דויס.

ונשים אחו, ונשים אחו, נורה לסמך בלב.

קילחו, קילחו, זוהים לאוי, דויס.

ונשים אחו, ונשים אחו, נורה לסמן.

איי, איי, איי, קימי יוילום וידוילום,

אטו אטו קטן.

קימי יוילום וידוילום, אטו אטו קטן. אוי, קימי יוילום וידוילום,

אטו אטו קטן.

קימי יוילום וידוילום, אטו אטו קטן.

וואי כאילו וואי כאילו וואי כאילו וואי דוי

טוי לשנכו לשנכו נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נור

אוי, קימי נלאי מהטוידות, ככה זו רק חוקק.

קימי נלאי מהאוידות, הכורה תוקק.

נילחות, נילחות, נלחות, נוים לי אוי,

ואוי, ואוי, ואוי, ולנסים אחו, נשים אחות, כמו אלף המן.

ערב טוב, הערב יהיה להצלחת יניב בן ברטה,

טלי בת אורה וילדיהם יוחאי וזיו,

ורפואה שלמה ובריאות איתנה לנועה בת טלי.

הקדוש ברוך הוא יגזור עליהם גזרות טובות, ישועות ונחמות.

זרע בר קיימא לאהרון בן ברה ונינת בת ברטה,

ורפואה שלמה מהרה לברטה בת עליזה.

החרב גם לחילוי נשמת הורי וחמי, מנוחתם עדן.

בדין גנב

שגונב

כי יגנוב איש שור עושה

וטבחו מחרו

חמישה בקר ישלם תחת השור וארבעה צאן תחת השה.

הגמרא בבבא קמא ע' ט' אומרת, אמר רבי יוחנן בן זכאי,

בואו ראה כמה גדול כבוד הבריות,

שור שהלך ברגליו חמישה,

שה שהרכיבו על כתפו ארבעה.

רש״י אומר, שה שהרכיבו הגנב על כתפו

וזלזל את עצמו בו,

לפיכך הקל הקדוש ברוך הוא עליו בתשלומים.

זאת אומרת,

יש לנו גנב

שגנב

שור עושה.

התורה קונסת אותו.

אם הוא גנב שור אחד, הוא לקח אותו, טבח אותו, מכר אותו,

הוא צריך להחזיר חמישה כנגד האחד.

אבל אם זה שה,

בגלל שהוא הרכיב את השה על הכתפיים,

אז הקדוש ברוך הוא פי חטא בחונשו,

והוא לא צריך להביא חמישה

במקום אחד,

אלא ארבעה.

למה הקדוש ברוך הוא מקל עליו?

כיוון שהרכיב הגנב על כתפו את השה וזלזל את עצמו בו,

לפיכך הקדוש ברוך הוא יקל עליו את התשלומים.

אומר הסבא, זכר צדיק וקדוש לברכה,

אפילו שהגנב בעצמו אינו מרגיש כלל

לא ביזוי ולא בושה,

שהרי גם אם היה מרוויח פחות מזה,

גם היה מזלזל בעצמו.

כי אנחנו עוסקים בגנב, מה שהוא יכול לגנוב הוא גונב.

מכל מקום התורה הרגישה בעלבון שלו,

בכלא עליו בתשלומים,

שהרי הוא מרגיש

ויש כאן ביזיון

וחסה עליו התורה.

אז אם הקדוש ברוך הוא ככה מקל את העונש על אדם

שיש לו איזה בושה

ויש לו איזה ביזיון

והתורה חסה עליו,

מדברים בגנב, אדם שפל שמזעיק את הבריות בלי רחמים.

אז כמה ועל כמה וכמה צריך כל אחד מאיתנו להיות זהיר בכבוד חברו

ולהשתתף גם בצערו

ואפילו מעלבון כזה שהוא אינו מרגיש.

הנה ראינו שאפילו הגנב לא מתבייש.

כאילו, לוקח את השיער על הכתפיים, הולך בשוק, גנב, עם הגניבה עליו, לא מתבייש.

התורה מרגישה שיש לו בושה פנימית,

לא נרגשת בחוץ. הוא בעצמו אפילו לא מרגיש שהוא מתבייש.

והיא חסה עליו

ומקלה עליו את העונש.

אז כמה אנחנו צריכים להיות זהירים בכבוד של חבר?

ואם יש לו צער, אז להשתתף בצערו?

ואפילו מעלבון כזה שהוא בעצמו לא מרגיש.

והאמת היא שאפילו אדם הפשוט שבפשוטים, יש לו הרגש גדול,

והתורה טובעת ממנו.

ככה אנחנו מוצאים בעבד שנמכר על ידי בית דין בגניבה והוא נרצע.

זאת אומרת,

הוא לא רוצה לעזוב את האדון.

הוא רוצה להמשיך ולא להשתחרר בתום שבע שנים.

אז יש דיני עבדות של התורה.

איך מתייחסים לעבד שנמכר בגניבתו

על ידי בית דין?

התורה מצווה כי טוב לו עמך.

מזהירה את האדון, קנית עבד

מבית דין?

מכרו לך?

נכון, זה קניין שלך, אבל דע לך, כי טוב לו עמך.

חכמים בקידוש עיניות זן אומרים, מה זה עמך?

עמך. עמך במאכל,

עמך במשתה.

שלא תהא אתה אוכל פת נקייה,

והוא פת קבר.

אתה לא תאכל סולת,

והוא, אתה תיתן לו פת

כוסמין.

אתה שותה יין ישן, והוא יין חדש.

אסור.

יין ישן הוא יותר משובח

מיין חדש.

מה, אז אני צריך לתת לעבד להיות כמוני?

כן.

כי טוב לו עמך.

אתה ישן על גבי מוכין ועל גבי תבן?

אין דבר כזה.

אתה לא תישן עם נוצות, עם צמר, כרית ככה,

והוא, תתן לו לישון על קש.

לא, וטוב לו עמך.

זה דיני העבדות.

מכאן אמרו,

כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו.

לא רק זה, גם אם יש לו רק כרית אחת,

הוא צריך לתת אותה לעבד, ולא לו.

אז כמה השתתפות יש בצערו של העבד שאולץ להימחר בגניבתו כי אין לו לשלם?

אז הבית דין מוכרים אותו לעבודת עבד,

שתמורת העבדות הזאת יכסה את הגניבה.

ובכל אופן, התורה מצווה על האדון להתייחס אליו

כמו שהוא מתייחס לעצמו, וקצת יותר.

על העבד הזה אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

אוזן ששמעה על הר סיני,

כי לי בני ישראל עבדים,

ולא עבדים לעבדים.

הלך זה וקנה אדון לעצמו,

מה הדין שלו יהיה רצה?

עושים לו חור באוזן, במרצע.

סימן עבדות ורציעה

שהאדם הזה עבר על ציווי התורה כשהתורה אמרה

כי לי בני ישראל עבדים, אומר הקדוש ברוך הוא, אני הוצאתי אתכם מעבדות מצרים להיות לי לעבדים.

כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם.

אבל לא עבדים, לעבדים.

אתה לא יכול למכור את עצמך לאדון.

אני האדון של כולם.

והלך זה ומכר את עצמו,

יהיה רצה

אות קלון באוזן.

באמת,

בעבד הזה קשורים בתוך הנפש שלו הרגשות יותר נעלות.

אבל בגלל האפרוריות והחומריות של הרצונות

וכל הטרדות,

טובחים אותו

כמו הגדול שבגדולים.

כשאדם צריך להיות כמו הגדול שבגדולים.

אתה לא יכול להיות שפל כזה ללכת למכור את עצמך להיות עבד אצל עבד.

טובעים ממנו להיות כמו הגדול שבגדולים.

הרי אדם נברא בצלם אלוקים.

ולא רק זה,

ישראל נבראו בנים לקדוש ברוך הוא, בני בכורי ישראל.

אז טובעים ממנו להיות כמו גדול שבגדולים.

על אחת כמה וכמה בשעה שהוא עוסק בתורה,

אדם שזכה,

עוסק בתורה והוגה בה.

הרי אדם זה הוא עבד של הקדוש ברוך הוא.

הוא נחשב מהליגיון של הקדוש ברוך הוא.

חיל השם,

אלה שמשרתים את הקדוש ברוך הוא,

עבדי השם, לומדים תורה.

לכן צריך אדם כזה להתרחק

מכל כיעור והדומה לו,

וישימה ליבו להתנהג בדרך רוממות,

וירגיש שבתוך נבכי נפשו כלואים רגשות והשגות גדולות ונעלות,

ותובעים ממנו להיות איש המעלה.

אז אחד כזה,

כל שכן וכל שכן שהוא צריך להיזהר

ממה שיודע בפשיטות,

שזה מדרכי הפחיתות.

צריך להתרחק מכל דבר של פחיתות.

עד כדי כך שאמרו חכמים שאסור שיהיה רבב בבגדו של תלמיד חכם.

צריך לדקדק בכל הליכותיו,

במלבושו, במאכלו,

איך אוכלים, איך שותים, עם מי, מתי.

הכול צריך להיות בדרך רוממות.

הנה, בעבד שמכרו אותו בבית דין כנסה אותו התורה להיות עבד עד היובל.

אי אפשר יותר מהיובל.

יובל זה 50 שנה.

ולמה היא כנסה אותו עד היובל?

בשביל שהוא לא הרגיש

שבתור עבד לשם

לא נאה עבורו להיות עבד לעבדים.

כיוון שהוא איבד את ההרגשה

והחליף את עצמו מעבד לשם לעבד לעבדים,

כנסה אותו התורה

שהוא יהיה עבד עד היובל.

ואם עד כדי כך היווה התורה את הרגשת העלבון,

אז מכל שכן שחייב להרגיש האדם בצערו,

בצערו שלו,

ומכל שכן

בצער של ציבור,

אם ציבור שלם מצטער,

אם אדם צריך להצטער בעצמו,

בוודאי שעל חברו,

אז על ציבור שלם עוד יותר ועוד יותר, ובסכנת ציבור

אין מה לדבר, ודאי.

ואנחנו למעשה רגילים לשמוע

שכל יום נהרגים אנשים,

כל יום מתאבדים אנשים,

כל יום אנשים לוקים במחלות,

כמה צרות וכמה ייסורים,

כמה ניתוחים,

כמה הפסדים,

כמה עניות מתגלגלת בעולם,

כמה קורונה מתפשטת.

ובאמת, גם בזה יש לנו להשתתף בצער אחינו.

אבל מגודל הטרדות הגשמיות,

אנחנו שוכחים מכל החושים האלה.

עכשיו תשמעו דין מדהים,

לא תמצאו אותו באומות העולם.

התורה מצווה אותנו, כולנו,

לא תיקום

ולא תיטור את בני עמך.

על מה בנויה המצווה הזאת

לא תיקום ולא תיטור?

מה זה נקמה?

מה זה נטירה?

נקמה,

אחד בא אליך, דופק בדלת,

תשאיל לי בבקשה פטיש.

אתה עונה לו, אין לי פטיש.

אומר לך, אתה יודע מה, בסדר, אתה יודע, גלגל בעולם.

כשאתה תרצה ממני,

גם אני אחזיר לך אותו דבר. אין לי גם.

זה נקרא נקמה.

מה זה נטירה? לא תיטור.

בא אליך השכן, אומר, תן לי בבקשה פטיש.

אתה אומר לו,

אני אתן לך ואני לא כמוך שלא נתת לי.

אז מה זה אומר? שאתה נוטר בלב

את מה שהוא לא נתן לך פעם.

אמנם אתה לא נוקם, כי אתה נותן,

אבל אתה נוטר. נוטר זה שמירה. אתה שומר בלב

את כל מה שעשו לך.

והתורה אוסרת.

לא תקום

ולא תיטור

את בני עמך.

מאיפה בנויה המצווה הזאת?

ממצוות ואהבת לרעך כמוך,

כמוך ממש.

הירושלמי בן דרים,

פרק ט' הלכה ד',

מסביר.

איך זה

מחייבים אדם לא תקום ולא תיטור? מה, אין לאדם רגשות?

מה, אדם לא מרגיש שעשו לו עוול,

יש לו לתת והוא לא נותן?

איך הוא ישלוט ברגשות שלו?

התורה אומרת, אסור לך, לא תקום ולא תיטור.

איך עושים את זה?

אומרת הגמרא,

משל לאדם שהיה מחתך בשר,

והיכה בסכין בטעות על היד שלו.

השנייה, הוא חותך את הבשר וטראח, חתך את היד שלו הזאת, השמאלית.

האם יחזור ויחתוך

נקמה

את היד הימנית?

יש כאלה, כן, שהם דופקים את הראש בקיר ואומרים, מגיע לי, יש כל מיני משוגעים.

אבל בסתיו,

בן אדם נורמלי חתך את היד,

לא מעניש את היד הימנית וחותך אותה גם.

ההסבר בזה הוא כך,

כמו שאדם לא ינקום מהיד שחתכה את היד השנייה,

כך צריך אדם להחשיב את חברו איתו כגוף אחד.

אז ממילא לא יעלה על הדעת לנקום נקמה ממנו

כמו מהגוף שלו עצמו.

אם באהבת לרעך כמוך,

אז הוא כמוך.

ואני, כשאני כמוני,

אם פגעתי ביד הזאת, אני לא אפגע בזאת.

ואם הוא כמוני,

אז אפילו אם הוא פגע בי, אני לא אפגע בו בחזרה.

כי הוא כמוני, הוא כמוך.

הוא חלק ממך.

גם רואי?

לא.

לא תקום ולא תיטור את בני עמך.

אז זאת אומרת,

הדבר ברור עכשיו.

וככה הוא הרגש בין כל אחד מישראל,

כי צער כל אחד הוא צער שלו ממש.

תראו את ההבדל בינינו לבין הסינים.

הסינים,

הם ראו שיש שם את המגפה הזאת של הווירוס,

אז הם כולאים את האנשים בבתים. הולכים,

שליחי הממשלה,

לוקחים עצים,

דופקים בדלתות שלא יוכלו לצאת.

מרתקים אותם לפנים, הם קופצים מהחלונות.

אין אוכל, יש אוכל, לא מעניין.

סוגרים אותם.

אם הוא יחיה, יחיה, אם הוא ימות, ימות.

אבל שלא ידביק.

יש סרטונים,

שרואים כמה סינים נכנסים למעלית,

שהם נדבקו מהחיידק,

הם משתעלים על

בגד

ומורחים את כל הלחצנים,

בשביל שמי שיבוא אחר כך ללחוץ, יתדבק מהם.

ממש ואהבת לרעך כמוך.

הוא אומר, למה אני אהיה חולה לבד ואמות לבד?

אני אוהב אותך, תהיה איתי ביחד.

זה אהבת סיני.

אבל בישראל נאמר, לא תקום ולא תיטור את בני עמך. אפילו מועשה לך עוול.

אפילו מועשה לך עוול.

לא תקום ולא תיטור את בני עמך.

ובאמת גם בזה יש לנו להשתתף

בצער של אחינו.

אבל אמרנו, מגודל הטרדות הגשמיות אנחנו שוכחים את החושים האלה.

וכך צריך להיות הרגש בין כל אחד מישראל,

כי צער של כל אחד הוא צער שלו ממש.

אתם רואים בישראל מה קורה.

מישהו נפטר ואין מספיק מלווים?

מפיצים ברשת שאין מספיק אנשים מלווים.

נוסעים אנשים מאות,

פעמים אלפים,

בשביל להשתתף בלוויה.

לא באים לנחם.

מודיעים ברשת, יש מישהו שנפטר ולא באים לנחם? באים לנחם.

אומרים שמישהו נפטר ואין להם משהו, מספיק אוכל שמה לתת?

באים אנשים ומביאים אוכל לבית הניחומים,

בית האבלים,

והם מביאים אוכל.

דברים כאלה לא נמצאים אצל כל אומות העולם.

רק בישראל יש את הבחינות האלה,

וזה עוד בלי הציווי של התורה.

יש כאלה שמקיימים מצד הציווי,

ויש כאלה מצד אופיים של היהודים.

אז אם אומרים לנו בתורה, לא תיקום ולא תיטור, ומחייבים אותנו, וזה איסור אם אתה עובר על זה,

פירושו שזה מונח בכוחות הנפש שלנו,

כי התורה ביססה

את המצוות האלה וההלכות האלה על הרגש הזה שמונח בתוכנו.

וזה לכל אדם.

ההרגש צריך להיות כך.

ממילא אין לו לנטור ולנקום.

מתי כן?

מתי שהדין מחייב.

יש פעמים שהדין מחייב לנקום.

כמו שכתוב תלמיד חכם

שאינו נוקם ואינו נוטר,

אינו תלמיד חכם.

אם פוגעים בתלמיד חכם,

בתורתו,

במעשיו וצדקתו,

חווה עליו לנקום ולנטור,

כי אחרת הוא מבזה את תורתו והוא לא חש לה ולא כלום.

כתוב

ביאמר אדוני אל משה,

רד העד בעם,

פן יהרסו אל אדוני לראות

ונפל ממנו רב.

משה מצטווה

להעיד בעם שלא יעלו להר.

למה?

כי אחרת ייפלו מהם

רבים

כתוב במחילתא, אפילו אחד מהם שייפול

הוא עליי ככולן.

אומר הקדוש ברוך הוא, גם אם אחד לא ישמע לך

ויעלה בהר

והוא ייפול, דהיינו ימות,

בשבילי אחד,

אומר הקדוש ברוך הוא, כאילו כולם נפלו.

לכן כתוב ונפל ממנו רב.

אפילו אם אחד יעלה.

מלמד שאפילו יחידי

שייפול מעם ישראל,

הרי הוא עליי כנגד כל מעשה בראשית, אומר הקדוש ברוך הוא.

הרי אחד מישראל שייפול,

הרי הוא כמו חורבן מעשה בראשית.

וכך כתוב במפורש בסנהדרין מן באב,

בשעה שאדם מצטער,

שכינה מה אומרת?

קלעני מראשי,

קלעני מזרועי.

זאת אומרת, יש יהודי אחד מצטער.

נגיד שהוא עשה עבירה וקיבל עונש,

עכשיו הוא מצטער.

הקדוש ברוך הוא אומר בעצמו על עצמו,

קלאני מראשי,

קלאני מזרועי, כאילו יש לו כאב ראש וכאב ביד.

אבל זה בלשון נקייה, קלאני, כאילו זה קל לי, אבל זה בעצם כבד עליי.

מכל שכן,

כשכל כלל ישראל נמצאים בסכנה עצומה ממש,

כמו היום,

מסובבים בשונאים לאין שיעור,

ששולחים טילים

כמה פעמים בשבוע,

והאיראנים מכינים לנו את כל התופת עם החיזבאללה.

אז כמה צריך להשתתף בצערם ובפחדם?

אנחנו שומעים

כל הזמן שהאזורים הדרומיים סובלים מהכול.

אז שמעתי ששר הביטחון מר בנט אמר

שבעשור הזה יש הכי פחות הרוגים

מהטילים.

נכון, יכול להיות שמספרית,

מספרית,

יכול להיות שהוא צודק. נגיד, בוא נגיד.

בסדר.

אבל מספר הפגועים בנפש הוא הכי גדול בהיסטוריה מקום המדינה.

יש ילדים שלא יגדלו כבר נורמלים בדרום.

אחרי הטראומות ופוסט-טראומה,

וכל הפחדים, וכל דבר מרתיע אותם,

ולא יכולים לישון,

ואני לא רוצה להגיד מה הם עושים

בלילות מהפחד וכו' וכו'.

זה מי יתקן.

אתה יכול להיות סבלני ולקרוא לזה הכלה,

אתה יכול לקרוא לזה מה שאתה רוצה, אתה והממשלה,

אבל בינתיים אנשים נפגעים בנפש.

אנשים נפגעים בנפש. פגיעה בנפש יותר גרועה מפגיעה בגוף.

נכנס באדם רסיס,

בסדר, הוציאו את הרסיס, עשו תפרים, שלום, הוא נשכח מזה, לא, זה לא יכאב לו יותר, זה לא יפריע לו.

אם הוא שבר איברים זה משהו אחר, אבל נגיד רסיס.

אז אם נכנס רסיס, לא קרה כלום.

נכון, באותו רגע היה פחד וזה שלום.

אבל כל פעם פחד, ואזעקות, ולקפוץ, ולא מספיקים, עם הילדים, ועם הכול, ועם הזה,

זה חביבי.

כל עם ישראל צריך לזעוק,

אבל משום מה,

כל מי שצפוני יותר,

בכלל לא בא להפגין, לא בא לעשות פעולות, לא שום דבר, כאילו זה לא נוגע.

אבל אוי ואבוי, אם ישלחו טיל לתל אביבים,

וואי וואי וואי, איזה פירוק יעשו בעזה.

למה? מה ההבדל בין התל אביבי לשדרותי,

או לבאר שבעי,

או לקריית גתי,

מה ההבדל?

מה, זה עניין של ספרדים אשכנזים,

או שזה משהו אחר, אלה אינטליגנטים ואלה פחות,

או שמה?

מה, מה, מה, מה הרעיון? מה ההבדל?

לא מצטערים כולם בצער

של ישראל. היו צריכים כולם להגדיל מחאה ולעשות

מה שאפשר בשביל לשכנע את הממשלה שלא על חשבונם.

מילא,

היו נותנים דוגמה השרים,

חברי הכנסת,

והיו יורדים לגור פה,

לא לבקר, להראות רושם כאילו הם דואגים בשביל שייתנו להם בקלפי קול.

לא.

לגור פה עם הילדים,

שגם הם ירוצו למרתפים או למיגוניות,

ירוצו ויגידו לנו אחרי חודש, חודשיים, אם הילדים נורמליים, בריאים,

אם יש להם עתיד, אין להם עתיד.

אני מאמין שההכרעה תבוא יותר מהר.

תתבעו מהם. אתם רוצים שאני אבחר בכם?

כל מי שירד לגור פה,

אולי אני אבחר בו.

מי שלא בא לגור פה,

אני לא בוחר בו.

אם אתה משאיר אותי מופקר פה,

אתה תישן שם?

לא, יא חביבי, אל תמכור לי תותים.

אמרו חכמים,

זיכרונם לברכה,

להודיע שבחן של ישראל,

שכשעמדו כולם על הר סיני לקבל את התורה,

הושבו כולם בלב אחד,

לקבל מלכות שמיים בשמחה.

ולא עוד,

אלא שממשכנים זה על זה.

כל אחד משכן את עצמו על זולתו.

כמו שנותנים משכון חירבון, כל אחד ערב לשני.

לא רק שקיבלו כולם ביחד בשמחת התורה,

גם נכנסו בערבות,

שכל אחד ערב על חברו שישמור את התורה.

אני לא רק דואג לעצמי,

אני דואג גם שהשני.

על זה כתוב בפסוק, ויחן ישראל נגד ההר.

כל הזמן כתוב בפסוקים,

וייסעו ויחנו,

וייסעו ויחנו.

פעם אחת כתוב, ויחן,

בלשון יחיד,

כי כולם היו כאיש אחד בלב אחד.

וייסעו ויחנו, היה מחלוקות.

היו נפרדים, רבים.

פה הם היו כולם כמו אחד,

כאיש אחד בלב אחד.

מזה הטעם יש לנו להרגיש בצרת חברנו כאילו אנחנו סובלים ממש.

הרי משכנו את עצמנו זה על זה.

וכך הדין בדיני ערבות.

מי שערב נכנס תחת חברו.

אם אתה ערב עליו, הוא לא שילם, אתה משלם.

זה דין ערבות.

וגם צריכים להגן אלו על אלו בצד הטוב.

לכן,

כשהציבור בצער ובסבל,

היחיד לא יכול לשבת בשלווה ולהימנע מלהשתתף בצערם.

לא רק מפאת רחמים או אהבה,

אלא צריך להשתתף ממש בצרתם,

להרגיש שבאמת הוא שותף בזה,

והרי הוא נתפס בשבילו.

והציבור צריך לחשוב שהוא נתפס בשבילנו,

והם פורעים חובותינו.

וצריך להצטער ביותר,

כי אנחנו הגורמים,

מה הכוונה?

תראו,

עם ישראל לא מקבל פרס

בזה שיורים עליו טילים. זה לא בזכות המצוות,

זה בזכות העבירות.

אז יש להם צער עכשיו לדרומיים,

אבל אנחנו חייבים להשתתף בצערם,

כי הציבור הזה סובל גם בשבילנו. זה לא רק שהדרומיים עשו עבירות והם מקבלים טילים.

גם אנחנו,

בכל הארץ.

לכן זה רק מקדמה.

כי מה שהולך להיות זה 1,000, 1,500, 2,000, 3,000 טילים ביום מהחיזבאללה.

זה כבר מוכן.

מתי השם יחליט שהם ישחררו את הנצרה?

זה תלוי בו.

אבל הכול מוכן להרבה יותר ממה שעכשיו. עכשיו זה כלום.

זה נקרא peanuts, כלום.

זה שטחים פתוחים, זה לא פוגע כל כך.

זה זה זה זה זה זה. אבל מתוך אלפי טילים ביום אין דבר כזה שלא יפגע, ובפרט שלהם יש טילים מדויקים

שהאיראנים הצליחו להחדיר.

אז זה רק מקדמה.

אם אנחנו נשתתף בצערם של הדרום ואנחנו נבין שזה על עוונות

ונעשה תשובה איתם ביחד,

אז כמובן שהקדוש ברוך הוא יקל מעלינו את האויבים

וייתן להם להסתכסך בינם לבין עצמם

שהג'יהאד האסלאמי יחסל את החמאס והחמאס את הג'יהאד האסלאמי,

כמו שהקדוש ברוך הוא עשה בשנים האחרונות,

שסורים הורגים סורים ואיראנים טורקים וטורקים איראנים ואיראנים סורים וסורים איראנים,

ולובים לובים,

בכל הג'מאעה מסביב,

כולם הורגים אלו באלו,

וסכסכתי מצרים במצרים.

אין לקדוש ברוך הוא שום בעיה לעשות את זה, ואנחנו צריכים להיות ראויים.

אז אם אנחנו נושאים בעול איתם, בצער שלהם, מבינים על מה ולמה,

יכולים להקל מעל כולם.

כי אילו זכינו,

הרי הייתה יוצאת ישועה מזה.

וכמה שחבלי לידה גדולים יותר,

הישועה גדולה ביותר.

עכשיו תשמעו מה הדין, מה קורה כשאדם פורש מן הציבור.

חכמים אומרים בתענית יא,

תנו רבנן, בזמן שישראל שלויים בצער, שרויים בצער,

ופרש אחד מהם.

לא משתתף בצער.

באים שני מלאכי השרת,

שמלווים לו לאדם ואומרים,

פלוני זה שפרש מן הציבור,

אל יראה בנחמת הציבור.

כשתהיה נחמה לציבור, עכשיו יש להם צער, אבל יום אחד תהיה נחמה,

אתה לא תזכה להיות בנחמה הזאת,

בגלל שפרשת מן הציבור.

ואמרו חכמים,

מי שמצטער עם הציבור,

זוכה ורואה בנחמתם של הציבור.

אז הנה,

כל מי שמשתתף באמת בצער הציבור,

והוא שותף בצערם,

אפילו באופן קל יותר מהם,

הוא גם יהיה שותף בישועה.

אבל בתנאי שהוא יהיה שותף.

ועכשיו תשמעו דוגמה מעשית, לא יאומן כי יסופר.

בילקוט שמעוני, ברמז רש עיינא, לפי כתוב,

על הפסוק

וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו.

יתרו

לא רצה להמשיך עם עם ישראל,

וחזר

וחזרה לארצו.

מי שילח אותו?

משה רבנו.

הפסוק במשלי אומר,

לב יודע מרת נפשו,

ובשמחתו לא יתערב זר.

הפירוש הפשוט,

הלב של כל אדם יודע את המרירות שיש לו בלב.

אם לא ישתתפו איתו בצער,

אז גם בשמחתו לא יתערב זר. מי שהיה זר לו ולא השתתף

במרירות שהיה לו, לא יתערב.

לא יהיה מעורבה בזמן השמחה שתהיה לו.

אמר הקדוש ברוך הוא,

בניי נשתעבדו בטית ובלבנים. היו במצרים משועבדים למצרים, בטית ובלבנים.

ויתרו ישב לו בהשקט ובשלווה בארצו.

ובא לראות בשמחת התורה?

הרי ערו חכמים זיכרונם לברכה שמי שלא סבל אי אפשר שיראה בשמחה.

לכן לפי מנדה אמר הוא לא זכה להיות במתן תורה.

מה פתאום?

אתה בא ישר לחגיגה?

איך אתה תבוא לחגיגה?

היית בטית ובלבנים?

לא, אתה ישבת בווילה,

מכרת עבודה זרה,

התפרסת.

אתה לא יכול לבוא.

רואים מכאן

כמה צריך לעמול בתורה ואפילו צער שאינו בפירוש של תורה.

אבל הצער הוא בתור הכנה,

והכשר גדול הוא כל כך,

על אחת כמה וכמה צער של תורה עצמה,

שעמל בתורה.

כל הקניינים הטובים נקנים רק על ידי איסורים וצריך להשתתף.

מה אמרנו?

אדם צריך לעמול בתורה. לפעמים עד שאתה מגיע לתורה,

אז יש הרבה קורבנות בדרך,

הרבה איסורים, הרי הכנות, הרבה השתדלות.

אז אפילו שהצער עוד לא נובע מעצם לימוד התורה,

אבל כל צער שהוא בתור הכנה,

זה הכשר גדול מאוד לתורה.

זה נחשב בשמיים מאוד מאוד.

ואם אדם באמת כבר מצטער מעמל התורה,

למה? כי הוא מסתפק במועט,

הוא לא עובד,

הוא יושב בכל ולומד,

הוא מקבל

מעות קטנים,

אבל הוא מעדיף

להיות מחובר לקדוש ברוך הוא, עבד השם.

כל הקניינים הכי גדולים שאדם יכול לקנות בחייו זה על ידי איסורים.

בייסורים, בשביל התורה?

הרי כתוב שלא זוכים לתורה בלי ייסורים. אי אפשר לזכות לתורה. אשרי הגבר שתיסרנו יה,

ומתורתך תלמדנו.

אבל צריך להשתתף בייסורים.

הסברנו פעם, על פי מה שראינו,

כתוב בגמרא שבכל יום יוצאת בת קול ואומרת כל העולם ניזון בשביל חנינא בני,

וחנינא בני די לו בקו חרובים מחרב שבת לחרב שבת.

אז מה כתוב?

כתוב שכל יום יש הכרזה מן השמיים,

שכל העולם כולו, סינים ויפנים וטורקים ואפריקאים, כולם כולם כולם בכל העולם כולו,

ניזונים, אוכלים, שותים, חיים בזכות

רבי חנינא בן דוסא.

ורבי חנינא בן דוסא, שהיה צדיק יסוד עולם שעליו כל העולם מיוסד,

די לו בקו חרובים מערב שבת עד ערב שבת.

זאת אומרת,

הוא היה אוכל חרובים,

שזה מאכל בהמות.

וזה כמו חרבות לגוף.

אפילו שהערכים התזונתיים,

כמו ששלח לי מישהו,

הם טובים, ויש בזה מספיק בשביל לכלכל את הגוף.

אבל איזה אוכל זה?

רק מהרעש אתה מתייאש.

מכל מקום ברור שהוא היה עני,

מרוד,

אוכל רק חרובים.

אז יש מי שאומר, למה הוסיפה הגמרא לספר לנו מה הוא אוכל? מה זה ענייננו?

אם הגמרא באה לספר שכל העולם ניזון בזכות צדיק יסוד עולם,

שקוראים לו רבי חנינא בן דוסא,

ושיוצאת בת כל יום ומכריזה על זה,

יופי, אז הבנו שיכול להיות אדם אחד שבזכותו כל העולם מתפרנס,

כמו אברהם אבינו,

כמוהו ועוד אחרים.

אז למה היא הוסיפה בחנינא בני די לו בקו חרובים מערב שבת עד ערב שבת?

אז יש מי שאומר שככה התכוונה הגמרא להגיד.

אחרי שאני אומרת לך שיוצאת בת כל ומכרזת בשמיים שכל העולם ניזון בשביל חנינא בני,

אז אני, יש לי שאלה גדולה לכל הציבור.

וחנינא בני, שכל העולם ניזון בזכותו,

יהיה לו די בקו חרובים?

אף אחד לא הולך לתת לו עוף?

בשר?

קטניות?

לחם?

משהו?

ככה אתם משאירים אותו שיישאר עם הקו חרובים מערב שבת?

כולכם ניזונים בזכותו, חיים על חשבונו.

ואתם משאירים אותו תפרן ועני ככה?

אז זאת אומרת, בן אדם קיבל על עצמו ללמוד בכל אל.

הוא מגן על כל ישראל.

אם לא בריתי יומם ולילה,

חוקות שמיים וארץ לא שומתים. אין לומדי תורה,

אין לקדוש ברוך הוא חפץ

בעם ישראל. בלי תורה,

אם לא קיבלנו את התורה,

לא היה עולם מתקיים, אין אחריו.

הקדוש ברוך הוא שולח מלאך

ליהושע בן ינון אחרי המלחמה.

יום מלחמה נגמר,

פתאום מגיע אליו מלאך.

הוא אומר לו, הלאנו עדיין לצרינו.

הוא הבין שזה לא בן אדם כל כך,

זה נראה לו משהו לא אנושי.

אז הוא שואל אותו.

אז הוא אומר לו, על מה באת?

אז הוא אמר לו,

על עתה באתי.

מה זה עתה?

אתם לא למדתם עכשיו תורה בעיון.

נגמרה המלחמה.

עכשיו לילה,

לא נלחמים בלילה,

אין אורות,

אין אינפרה אדום,

כל אחד מתכנס במחנה שלו עד אור הבוקר.

אתם לא לומדים?

מה?

לא לומדים?

אז נשלח המלאך עם חרב שלופה.

הוא הולך להרוג פה. הם לא לומדים עכשיו בעיון,

לא גרסה.

בעיון.

אתם שומעים? אפילו ביום מלחמה

צריך לתפוס את הספר וללמוד.

מכל מקום,

זה שלקח על עצמו על כתפיו להחזיק את כל העולם

על ידי התורה,

צריך להשתתף איתו, צריך להחזיק אותו.

צריך להחזיק אותו.

סיפרתי לפני כמה ימים,

שאחד צלצל מחוץ לארץ, יהודי יקר,

אמר, אני רוצה להחזיק בכולל אצלכם, אני רוצה להחזיק אברך.

אז אמרתי שישאלו אותו כמה הוא רוצה לתת. אז הוא אמר, אלפיים שקל לחודש.

אמרתי לו, אתה מצחיק אותי, אתה רוצה ישכר וזבולון, הוא ילמד תורה,

ואתה תיתן לו אלפיים שקל?

אם אתה רוצה ישכר וזבולון,

שבעת אלפים שקל,

ובחגים

אתה עוזר עוד מה שצריך, כי אז ההוצאות יותר מרובות, ואם צריך ביגוד או דברים כאלה. אתה שותף, אתה רוצה להיות שותף, יששכר וזבולון.

אז אתה צריך לדאוג לו, לצרכים שלו.

הוא הסכים.

אז עכשיו ההוא עובד,

זה לומד,

והם מתחלקים.

אורח חיים הקדוש אומר, זה מקבל מאה אחוז, וזה מקבל מאה אחוז.

אומנם זה לא פייר עדיין,

כי אם הבן אדם מרוויח הרבה מאוד כסף,

והוא רק נותן לו שבעת אלפים שקל, זה לא שותף אמיתי.

אבל הוא אמר שהמצב שלו באמת לא מאפשר לו עד כדי כך, אבל הוא יעשה את כל ההשתדלות לעשות זאת.

זה נקרא אדם שמשתתף.

הוא משתתף בצערו של אברך שאין לו אמצעים,

והוא בחר לא לצאת לעבוד, לא בגלל שהוא בטלן.

תיתנו להרבה אנשים שהם פועלים, נראה שישבו שעתיים רצוף ללמוד.

ארבע שעות,

נראה שבע שעות כל יום, אם הוא לא מתפוצץ.

הוא אומר, תן לי לעבוד בטרקטור, בטוריה,

רק אל תושיב אותי כאן כל הזמן.

נסתכל על אותיות קטנות וללמוד, ללמוד, ללמוד.

לא יכולים.

זה צריך מסירות נפש,

בשביל שאדם יוכל לשבת וללמוד.

עכשיו, היסוד איך אנחנו עושים אותו למעשה,

אז ככה,

צריך להתחזק בתפילה ובתורה,

כי העזרה שנוכל לעזור לציבור בעיקר,

זה רק על ידי הצד הרוחני.

זה הצד הכי חזק שלנו והוא הכי קל מבחינת

האפשרויות והאמצעים.

כתוב באיוב ה',

כי הוא יכאיב ויחבש,

ימחץ

וידיו תרפנה.

הרשב״ם מסביר,

כי הוא יכאיב,

הקדוש ברוך הוא מכאיב ומוחץ ויחבש,

אבל הוא גם חובש ומרפא.

הוא המוחץ,

הוא המרפא והחובש.

וידיו תרפנה.

עם הידיים שלו הוא רופא כל בשר, הוא מפליא לעשות, הוא מרפא את כולם.

ולכן, היות והקדוש ברוך הוא בסופו של דבר מרפא,

אז אין לך לצעוק כל כך.

זה שיש לך כאבים וייסורים,

זה לעורר אותך על מעשים לא טובים שעשית.

ואם אתה מתעורר,

אז הוא יחבש.

הוא יחבש אותך, ירפא אותך,

אז אל תצעק.

אם יש לך לצעוק, צעק על עצמך.

למה הבאת את עצמי למצב שמגיע עונש?

הקדוש ברוך הוא לא נותן לאדם צדיק עונש סתם. מה פתאום שייתן לו עונש?

ובפרט

שההשגחה גלויה מאוד.

אנשי הדרום יודעים כמה יש הקדוש ברוך הוא, יותר מאנשי הצפון.

כי הם רואים כמה טילים נשלחים

וכמה לא פוגעים.

אז זאת אומרת,

גם סומה יכול לראות השגחה של הקדוש ברוך הוא.

מכיוון שכל עם ישראל אחד הוא,

אז לכן תועיל לנו התחזקות ברוחניות כולנו.

אז אני לא צריך להיות בקשר עם כל אחד.

עצם זה שאני מתחזק ברוחניות ואתם מתחזקים ברוחניות,

אנחנו מאוחדים, הרוחניות קושרת את כולנו.

נקודה נוספת אני מדבר.

שאלו תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי,

למה החמיר התורה בגנב יותר מגזלן?

גזלן,

גזל משהו,

מחזיר את הקרן, משהו גזל.

גנב משלם כפל, כפול,

או ארבעה

או חמישה, תלוי איך, מה עשה.

למה התורה החמירה בגנב יותר מהגזלן?

לכאורה הגזלן הוא עז פנים,

הוא בא באור היום,

לוקח מהיד שלך חפץ, והולך.

זה עז פנים.

אדם כזה שעושה כזה דבר,

מגיע לו עונש חמור.

גנב,

היינו אומרים זה ביישן,

אין לו עזות פנים לבוא לגנוב לאור יום.

הוא מחכה ללילה שכולם ישנים,

ואז הוא חודר דרך החלון לאט בשקט, לא מעיר אותם, לא להפריע לשינה, שלא יהיה גזל שינה.

אבל הוא גוזל את הכסף והולך.

הוא לכאורה פחות עז פנים, כאילו.

אבל זה בדיוק הפוך.

מה ענה להם רבן יוחנן בן זכאי?

התורה החמירה בגנב יותר מבגזלן, למה?

אמר להם,

הגזלן

השווה כבוד העבד

לכבוד קונו.

רשי מסביר,

הגזלן לא ירא מבני אדם

וגם לא ירא מהקדוש ברוך הוא.

זאת אומרת, הוא לא מפחד לא מזה ולא מזה.

הוא השווה

בין הקדוש ברוך הוא לבשר ודם.

אבל הגנב

לא השווה כבוד העבד לכבוד קונו,

כי הוא מפחד רק מבני אדם, לכן הוא בא בלילה.

הוא פוחד לגנוב ביום.

הוא לא עש פנים כמו הגנב,

הוא בא בלילה.

אז מה קורה?

הוא מפחד מבני אדם,

לכן הוא בא בלילה.

אבל מהעין של הקדוש ברוך הוא הוא לא נזהר, ממנו הוא לא מפחד.

אפילו שהוא צילם אותו, הסריט אותו, הקליט אותו,

הכול, הוא יטבע אותו והכול, מזה הוא לא מפחד.

אם הקדוש ברוך הוא יסתדר.

אה, אתה אפילו לא משווה

בין הקדוש ברוך הוא לבין בשר ודם. אם בשר ודם אתה ירא, ממני אתה לא ירא,

אתה תשלם כפול ארבע וחמש.

הגזלן, העז פנים,

יחזיר את הקרן.

רואים מזה שלא כמו שאנחנו חושבים.

שהחיובים שהתורה הטילה

על הגנב,

כפל וארבעה וחמישה

הוא עונש בשביל החטא של בן אדם לחברו.

לא, לא בגלל חטא של בן אדם לחברו.

לא אומרים, אתה עשית לו נזק, תשלם כפול.

לא בגלל שהוא חטא לחברו.

אלא עונש מפני שחסר לו יראת שמיים.

לא יראת מאלוהים,

יראת רק מבני אדם.

לכן חייבה אותו התורה בעונשים כאלה.

אז לא בגלל בן אדם לחברו,

אלא בגלל יראת שמיים.

עכשיו תשמעו הערה נפלאה.

אותו רבן יוחנן בן זכאי,

בגמרא בברכות כף ח',

תלמידיו אמרו לו רבנו ברחנו.

אמר להם,

יהי רצון שיהא מורא שמיים עליכם כמורא בשר ודם.

מה אמר להם?

הלוואי שתפחדו מהקדוש ברוך הוא כמו שאתם פוחדים מבני אדם.

מה?

לתנאים הקדושים האלה שהם תלמידיו, אתה אומר להם

שהם יפחדו

מהקדוש ברוך הוא כמו מבשר ודם?

מה זה, אתה מחזיק מהם כאילו הם חלילה גנבים?

שהם יפחדו מבני אדם ולא מהקדוש ברוך הוא?

אז מה הוא עונה להם? תשמעו.

תדעו, הוא אומר להם,

כשאדם עובר עבירה,

אומר שלא יראני אדם,

לא יראה אותי אדם.

אדם

נכנס לבית

לעשות עבירה,

בודק שאין אף אחד.

סוגר את הדלת עם מנעול ואז אין לו בעיה לעשות את העבירה שהוא רוצה.

אין מי שרואה אותו, אז הוא יכול לעשות את העבירה.

פתאום הוא שומע מקשקשים עם מפתח בדלת.

טראח! הוא פותח את החלון וקופץ בחלון.

מה קרה? ממי הוא מפחד?

שלא יראני אדם.

אבל הקדוש ברוך הוא ראה אותך גם שאתה עף מהחלון.

הוא לא מפחד.

הלא תלמידיו

של רבן יוחנן בן זכאי,

בוודאי היו קדושי עליון,

והם צריכים ברכה מרבן יוחנן בן זכאי.

איזה ברכה הוא נותן להם?

שיהיה להם מורא שמים כמורא בשר ודם.

וכאן רבן יוחנן בן זכאי אומר שהתורה מענישת הגנב,

שהוא איש פשוט

ודורשת ממנו,

למה לא הגעת למדרגה שיהיה מורא שמים כמורא בשר ודם?

וזה פליאה, פליאה גדולה.

מפה אנחנו לומדים

את חומר העניין

ולימוד גדול והתחייבות גדולה על כל אחד ואחד.

אם מהגנב דורשת התורה,

למה לא הגעת למדרגה של התלמידים של רבן יוחנן בן זכאי, שברך אותם ביראת שמים כמו מורא בשר ודם?

אז הגנב, האדם הכי פשוט ונחות,

אינו יכול לפתור עצמו ולומר איך אפשר לבקש ממני שאני אהיה מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי.

הרי אני בסך הכול גנב נאלח.

אלא כל אדם בכל מצב שהוא נמצא יכול להגיע למדרגות גדולות.

כמו שהרמב״ם פוסק בלקו תשובה פרק ה',

כל אדם יכול להיות צדיק

כמשה רבנו עליו השלום,

או רשע כי רבעם בן נבט.

למה אדוני הצלם ישן ולא מצלם באנג'ורי?

אז זאת אומרת, כל אדם יכול להיות צדיק כמו משה רבנו,

או רשע כי רבעם בן נבט.

אם מגנב דורשת התורה מעלות גדולות,

אם כן כמה דורשת התורה מעלות עליונות מאנשים שהם ישרים ולא גנבים,

שחייב להיות להם רגש יראת שמיים,

כי כל הרעות והצרות שרואים בעולם

שאחד עושה לחברו,

זה רק מפני שחסר הרגש

של יראת שמיים. אם הייתה לו יראת שמיים, לא היה מזיק את חברו,

לא פוגע בחברו, לא מעליב את חברו,

שום דבר לא היה עושה לחברו.

רק ואהבת לרעך כמוך.

אבל חסר ביראת שמיים.

אם רואים תלמידי תיכון שהופכים להיות גנבים פשוטים,

לא אשמים המורים וההורים שלא השגיחו עליהם כראוי.

הם אשמים המורים וההורים שלא חינכו אותם לרגש של יראת שמיים,

שזו הסיבה הגורמת

לכל העבירות בעולם.

מה אמר אברהם אבינו?

רק אין יראת אלוהים במקום הזה,

והרגוני על דבר אשתי.

אם אין יראת שמיים אפשר להרוג, לרצוח, לגנוב.

את כל העבירות אפשר לעשות.

הבלם, הבלם הגדול ביותר שיכול לבלום אדם מעשיית עבירות

בין אדם לחברו ובין אדם למקום זה יראת שמיים.

אז ההורים והמורים לא יואשמו על אי שמירה,

אלא על אי חינוך ליראת שמיים.

עכשיו,

מהמאמרים האלה

שרבן יוחנן בן זכאי

לתלמידיו ועל הגנב

לומדים שני דברים.

שהאדם הכי פשוט

יכול להגיע למדרגות העליונות,

גם אם הוא גנב.

והאדם הכי חשוב,

ואפילו שהוא תלמיד של רבן יוחנן בן זכאי,

צריך עדיין ברכה מצדיק הדור שתהיה לו יראת שמיים ולא ידמה במדרגתו לגנב.

שמעתם מה זה?

גנב יכול להגיע למדרגה של תלמידי

רבן יוחנן בן זכאי,

ותלמידיו יכולים לרדת למדרגה של גנב.

מה ישמור את שניהם? יראת שמיים.

אין דרך ממוצעת.

אם אין יראת שמיים, הופכים להיות פושעים.

זהו.

אישה רוצה להתחתן?

גבר רוצה להתחתן?

מה לחפש?

יש יראת שמיים? אין יראת שמיים.

מי שזוכה להתחתן

עם יראת שמיים?

זה השמירה המובטחת לכל החיים.

אף אחד לא יבגוד,

אף אחד לא עשה עבירות,

אף אחד לא יזיק את ריחהו.

הכל יהיה על מי מנוחות.

ברגע שנפגמת היראת שמיים, שם מתחיל הסיבוך.

לסיום,

עדיין באותו עניין,

כדי שיתחזק אצלנו טוב טוב,

כשאנחנו נמצאים במשפט

ועסוקים עכשיו

להעניש גנב בעד גניבה,

באיזה בית משפט

בארץ ובעולם ידונו האם הגנב נפגע

בכבודו במהלך הגניבה

ויקלו לו בעונש?

יש דבר כזה שמישהו מתחשב בזה?

רק ביהדות.

איך? רק ביהדות, רק בתורה.

וגם

אם הגנב עצמו לא הרגיש שום בושה במעשה שהוא עשה,

וגם אף אחד לא הרגיש שהוא התבייש,

מישהו יקל בעונשו?

והתורה פה נכנסת לתוך תוכו של הגנב הלא מרגיש,

והוא אומר לו, כן, אתה הרגשת ואני מפחיתה לך בעונש חמישית.

לא יאומן כי יסופר.

הרי זה מדרגת

החסד והרחמים הכי גבוהה שיכולה להיות,

וזה התכלית של החנינה והחמלה.

על מי?

על פושע, עבריין, גנב, נתעב.

יכול להיות שהוא גנב את הנדוניה של כלה,

שאחרי זה התוצאות הרות אסון, או שהתבטלה החתונה, או שהתאבדה, או שלך תדע מה קרה.

אז איך אפשר עוד להכיל בתוך זה ולהתחשב במשהו זה?

והנה משפט התורה מביא את הכול בחשבון,

וגם מנקה חמישית מהעונש,

כי אם הוא נשא את השא על כתפו,

משלם רק ארבעה.

האם יש לנו ציור בחסד ורחמים יותר גדול?

וזה כבר מתחיל בסערה הראשונה של המשפט,

משפט השם.

כבר ארוג בתוך המשפט

צדקה וחסד למעלה מהשגתנו.

עיצומו של משפט,

חדור כולו בצדקה.

משפטי אדוני אמת.

צדקו יחדיו.

משפט

הוא אמת בתכלית.

בלי כל ויתור.

כל האומר שהקדוש ברוך הוא ותרן,

יוותרו בני מעם.

ואף על פי כן,

מה זה יחדיו? תכף אני מסביר.

ואף על פי כן, צדקו יחדיו. איך יחדיו?

משפט וצדקה ביחד הם.

זה היסוד של משפטי השם.

הם חדורים גם בצדקה,

עד שגם החשבון הקל הזה שהגנב נושא על הכתפיים שלו שאה,

לא נאבד כשבאים לדון את המשפט,

כי משפטי השם הם לא כמשפטי העולם.

בעולם,

שופטים גנב בעד גניבה לא מסתכלים בשום חשבונות צדדיים.

בעיניי ראיתי דין גנב אחד שכמעט המיטו אותו על ידי מלכות ששפטו אותו

לכאורה כשאתה רואה שמכים אותו עד כדי כך

זה מדמה אותנו שזה מצד גודל שנאת העוול

כל כך שונאים את הגנב על מעשהו שמכים אותו מכות עד... זה ככה קורה ברחוב כשתופסים גנב

אתם ראיתם פעם שתופסים גנב ברחוב בורח קופצים עליו שוברים אותו כל הציבור

מפרקים אותו

אז זאת אומרת

אתה חושב שמאיפה זה נובע?

מגודל שנאת העוול

אבל אם תתבונן תדע שזה משפטים של בשר ודם

כי אצלהם הפעולות לא תמימות לא שלמות

הן מצומצמות ומוגבלות

ולכן אצלם זה משפט משפט בלי צדקה אין צדקה

לכן משפטי השם הם תואמים המשפט והצדקה הולכים יחד כל נים ונים במעשה של העבירה נשקל ונמדד

עד כדי כך שאמרו חכמים כל העובר עבירה ומתבייש בה מוחלים לו

אדם

עשה עבירה מגיע לו עונש

אבל אם הוא התבייש חזר בתשובה מהמעשה שהוא עשה

בגלל שהוא התבייש ועשה תשובה מוכנים לו לא יקבל עונש

לא יקבל עונש

מתחשבים בכל דבר בשמיים

תכף שמתחיל המשפט כבר יש צדקה וחסד

והמשפט עובר דרך החסד דרך הרחמים

דרך הצדקה

אבל אם לא היה גדול כל כך החטא

כמעט שהיו מנקים אותו לגמרי

גם לא היה מקבל עונש

וזה בגלל ששוקלים את כל ההרפתקאות

שעברו על הגנב עם מעשה גנבתו

להגיד הוא נפצע,

השליכו עליו משהו,

הוא נבהל שפתאום בעל הבית הבא,

הוא קפץ, הוא שבר את הרגל,

הוא ברח עם אופניים, לא עם מכונית,

הכול נכנס לחשבון,

הכול נכנס לחשבון.

גודל הפחד שלו,

גודל הטרחה שלו,

גנב, גנב מדברים,

גודל היגיעה, איזה קומה הוא הועלה,

הוא טיפס שלוש קומות, זה יותר קשה משתי קומות,

מקומת קרקע,

כל זה נכנס בחשבון,

עד שהוא ביצע את המזימה

כל אלה נכנסים לחשבון.

כמובן שמתבוננים בגודל החטא והשלכותיו,

ואחרי כל הצדקות והחסדים שנותנים לו עדיין נשאר עליו עונש כזה בגלל שהחטא היה גדול.

וזה מבהיל להתבונן איך הקדוש ברוך הוא דן כל אדם ואדם.

ועכשיו תשמעו דבר שלא ידעתם,

את הפסוק אתם יודעים,

אבל מה הוא מכיל?

ואדוני אמר,

המכסה אני מאברהם אשר אני עושה.

ייתכן שאני אעשה מעשים ואני לא אודיע את אברהם?

על מה מדובר?

שהקדוש ברוך הוא הולך להשמיד את סדום בעמורה,

והוא שולח מלאכים להודיע לו שהוא הולך להחריב את הערים האלה.

ואדוני אמר,

המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, הרי הוא שותף שלי בעולם.

הוא השותף שלי.

הוא מעמיד את כל העולם שיאמינו בי.

כי ידעתיו,

למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו,

ושמרו דרך אדוני לעשות צדקה ומשפט

למען אביא אדוני על אברהם את אשר דיבר עליו.

מבאר הרמב״ן,

שאומר למה אני לא מכסה מאברהם ואני מגלה לו,

בגלל שאני יודע שהוא יצווה את בניו וביתו אחריו,

שהם ישמרו את הדרך שלי, דרך השם,

לעשות צדקה ומשפט.

אני יודע שגם אברהם אוהב לעשות צדקה ומשפט.

כלומר,

אני הקדוש ברוך הוא עושה משפט אבל רק עם צדקה.

ולכן אברהם,

אני אוהב אותו, למה?

כי הוא מצווה גם את בניו וביתו אחריו לאחוז בדרכי.

ולכן מלמד אברהם זכות על אנשי סדום.

שמעתם?

סדום,

רעים וחטאים,

רוצחים אנשים שעושים חסד. רוצחים. מי שעושה חסד, רוצחים אותו.

אסור להכניס תיירים.

הם לא מקבלים תיירים.

אם תייר הגיע אליהם,

או שהם כורעים אותו, מותחים אותו, או מקצרים לו את הרגליים.

ואברהם הוא עמוד החסד, רק עושה חסדים כל היום.

והוא מלמד זכות עליהם

שהקדוש ברוך הוא לא ישמיד אותם.

אז מה הולך פה?

איך זה מסתדר?

אם אתה איש החסד והם עושים עוול ופשע ורשע,

איך אתה מלמד עליהם זכות?

אז ככה,

אם בדרך צדקה ומשפט

הם ייפטרו,

אם יוכל

אברהם אבינו לאזן

בין הצדקה

לבין המשפט שהם חייבים לעבור,

וייצא שהם ייפטרו,

יתפלל לפני הקדוש ברוך הוא להניח אותם,

וטוב הדבר בעיני ה'

כי הוא לימד זכות והצליח

לשכנע שצד הצדקה מול המשפט מתאזנים.

ואם חייבים הם לגמרי,

אין, אין מה ללמד עליהם זכות.

ברור לקדוש ברוך הוא שהוא יחפוץ גם במשפטם,

שהקדוש ברוך הוא יכלה אותם.

ולכן ראוי

שהוא יבוא בסוד השם. לכן השם מגלה לו שהוא הולך לעשות זאת בסדו מועמורה וחברותיה,

וכל זה הוא הולך לעשות

ומגלה לו בשביל שהוא בדיוק כמו הקדוש ברוך הוא עושה צדקה ומשפט,

ושהוא יבדוק מה ניתן לעשות וכו',

ברור לשם שהוא לא יעוות משפט.

אם הוא ימצא צידוק הוא יתפלל,

אם לא אז הוא ירים ידיים כמו שאומרים והמשפט יהיה משפט.

אברהם אבינו ידע את הסוד הגדול שהמשפטים של הקדוש

ברוך הוא הם לא כמשפטי העולם אלא משפטי אדוני צדקו יחדיו.

משפט וצדקה כאחד.

ולכן הוא לא דרש כי אם מצד משפט

ואמר לקדוש ברוך הוא השופט כל הארץ לא יעשה משפט,

זאת אומרת הוא מבין שחייב להיות פה משפט.

אבל אברהם אבינו ודאי חפץ

שעוברי רצונו של מקום יענשו כמשפטם.

אבל הוא ידע גם כן כמה משפטי השם,

כמה משפטי השם,

עם כל הגידים,

מעורקים,

הרוגים,

החדורים, בצדקה,

שהקדוש ברוך הוא מתחשב בכל דבר וסיבה בתהליך המשפט על כל צד וצד.

עד שאם יהיו רק עשרה צדיקים בתוך העיר,

ואפילו שיש שם מיליון,

שוב אין משפט השם מחייב אותם.

ויש לסדום את הזכות להינצל כולה, לכן הוא כל הזמן מבקש.

אם יש חמישים צדיקים, למה הוא ביקש חמישים?

בגלל שהיו חמש ערים,

אז לכל עיר צריך עשר.

אז הוא אמר,

אם יש חמישים צדיקים בתוך העיר,

אם אין, הוא ירד לארבעים וחמש.

תשעה.

כמו שהקדוש ברוך הוא הציל את נוח מהמבול,

והוא היה תשיעי.

נוח, לאשתו, שלושת בניו וכלותיו היו שמונה,

והוא היה תשיעי, אז בזכות תשעה הוא הציל את העולם.

אבל שמונה לא.

אחר כך הוא ראה שאין, אז הוא אמר, ארבעים.

מה זה ארבעים?

אז לפחות נציל ארבע ערים.

אחר כך שלוש ערים.

אחר כך הוא ראה שאפילו אין לעיר אחת אפילו עשרה.

אז זאת צדקה הרבה יותר גדולה מגונב סה, נכון?

גונב סצח שלם, או כפל, או חמישה, או ארבעה.

אבל,

גונב סה או ארבעה.

אבל פה זה להציל את הערים המושחתות ביותר עלי אדמות.

בשום אופן לא לעשות חסד.

מי שימות,

תייר לא ייכנס פה,

הורגים,

רוצחים,

גם את תושבי העיר.

מי שעושה צדקה,

בתו של יתרו הוציאו אותה להורג בגלל שעשתה צדקה, כי הם היו מורגלים מבית אברהם

לעשות צדקה.

היא עשתה בסתר, אבל זה נתגלה.

מה עשו לה? כשרו אותה,

מרחו עליה דבש

ונתנו לדבורים לבוא לאכול אותה.

זה היה העונש שלה.

זה העיר הזאת.

דמשק אליעזר הגיע לשם,

מישהו זרק עליו אבן,

פצע אותו.

אז הוא הלך לבית משפט,

ובבית משפט הוא טבע את ההוא, תשלם לי על מה שאתה פגעת בי.

אמר לו, שופט, אתה צריך לשלם לו.

הוא עשה לך הקזת דם.

על הקזת דם צריך לשלם.

אז מה עשה דמשק אליעזר?

זרק עליו אבן,

ואמר לו, עכשיו תשלם לו.

בכל אופן,

ברור שזה חסד גדול מאוד על פי צדקה ומשפט.

אבל אם יש עשרה צדיקים בתוך העיר, תנצל העיר. מה זה הצדיקים האלה?

מה זה עשרה צדיקים?

ולמה מקפיד להגיד בתוך העיר?

ואם הם בבית?

צריך להיות בתוך העיר?

אז האי בן עזרא ואספורנו אומרים,

אם יש עשרה שהם שומרים מצוות,

איזה מצוות? שבע מצוות בני נוח,

והם לא מתביישים והולכים לפרהסיה,

זה יכול להחזיר אותם בתשובה.

אם יש אנשים עדיין שלא פוחדים ללכת בדרך השם מה שציווה אותם,

וכולם רואים,

זה עלול לחלחל ולהשפיע בבוא הזמן,

וזו זכות מספיקה בשביל להציל עיר.

אז כל עיר שיש בה מוכיחים בשער,

שמוכיחים את העם ואומרים להם לחזור בתשובה,

אין לך הצלה יותר גדולה מזאת אפילו עם סדום ועמורה.

אבל אם אין את זה, אין תקווה.

אין תקווה שיהיה שינוי.

אז לכן,

עונשם בא על ראשם.

עכשיו נבין,

בגמרא בבבא קמא כתוב, אמר רב יהודה,

היימן דבעי אלה מהווה חסידה לקיים מילי דין נזיקין. מי שרוצה להיות חסיד,

שיקפיד לקיים את כל הדינים של הנזיקין, לא להזיק בין אדם לחברו.

להקפיד.

וזה רום מדרגת חסד ורחמים,

וזה הסוד הגדול של משפטי התורה.

בשאלת האיסור להזיק,

למה אסור להזיק?

להזיק את הרכוש של חברו, להזיק את חברו,

למה אסור?

היה מקום לומר שאם יש איסור להזיק,

זה פשוט אינטרס חברתי

או אינטרס כלכלי.

אתה תפגע בו, יפגע בך,

זה אינטרס חברתי שהחברה תחיה בשלום ולא יהיה סכסוכים, מריבות,

קטטות והריגות.

או אינטרס כלכלי.

לא לפגוע, ואחד יפגע בממון של חברו.

אבל ביד רמה למסכת בבא בתרא דף כו הוא אומר שהסיבה היא

ואהבת לרעך כמוך,

שרבי עקיבא אמר עליה שזה כלל גדול בתורה.

היא מעצבת,

המצווה הזו של ואהבת לרעך כמוך, את כל מסכת בבא קמא שיש בה את כל העניינים של נזיקין.

אז עכשיו הסיכום.

ההלכות שלומדים במסכת בבא קמא

זה לא רק לשמור על האדם ולהגן על הנכסים שלו,

אלא ללמד אותנו את הדרך הנכונה בהליכות שבין אדם לחברו.

וזה מאופיין מה שאמרנו מההתחלה בראש ובראשונה באהבת הזולת,

בהשתתפות בצערו,

בהשתתפות בציבור כולו,

בנכונות לנהוג עמו לא רק על פי דין אלא גם לפנים משורת הדין ולהיות גם ותרן בממונו.

זאת אומרת,

התורה מחנכת אותנו לעשות את הדברים האלה כראוי,

כמו שלמדנו.

אז לסיכום אנחנו רואים שהתורה מתחשבת אפילו באנשים הפשוטים, הפחותים,

העבריינים, הפושעים,

היא מחשבת הכול והיא מתחשבת.

והיא פועלת על פי צדקה וחסד ומשפט.

וככה אנחנו צריכים גם לנהוג וצריכים אנחנו גם לראות אם התורה מקפידה לדאוג אפילו לגנב שפל כזה,

שמרביצים לו כולם ברחוב על מה שהוא עשה,

אז צריך לדעת שזה לא דעת תורה.

דעת תורה היא שאנחנו צריכים להיות רחמנים וחומלים, מתחשבים ובודקים ודנים,

אמנם צריך לשפוט אבל עם צדקה.

ואם אנחנו יודעים אם מישהו

שיש לו חסר או צער או משהו אנחנו לא יכולים לשבת בצד שלווים

כי ראינו שיתרו,

אפילו שהוא היה גר צדק

והוא בא על מנת להתקרב לשכינה,

הקדוש ברוך הוא לא אפשר לו לבוא בשעת מתן תורה, שזו השמחה הגדולה.

אין כדוגמתה, לא היה בעולם מעמד כזה ולא יהיה יותר כזה.

ולא נתן לו.

אתה תשב בשלווה ובני יעבדו בתית,

לא יהיה כזה דבר.

מי שלא משתתף בצער הציבור לא יזכה לראות בשמחתו,

וכן על זה הדרך.

לסיום אני אסיים בסיפור כואב אבל מלמד.

הרב שך זכר צדיק וקדוש לברכה היה עני מרוד בזמן המלחמה.

הוא היה כמו יתום, הוריו היו במקום אחר והוא היה לבד בישיבה.

הרבה מהבני הישיבה גויסו למלחמה והוא נשאר ללמוד.

הייתה לו חולצה אחת, נעליים קרועות מדברות,

חורף קשה,

אין לו מה לאכול,

והוא יושב ולומד שעות על שעות בלא הפוגה.

יום אחד כבר לא יכול לסבול, הוא היה ממלא את הנעליים, חוץ מכמותכם,

בעיתונים,

בשביל שלא ייכנס שם רטיבות וקרירות וכו'.

והלך דפק על דלת של עשיר, יהודי,

ואמר לו,

תרחם עליי,

אין לי נעליים, אני כופה בקור,

אם אתה יכול לתת לי אפילו נעליים משומשות אבל שלמות.

העשיר אמר לו,

תלך לעבוד.

וסגר את הדלת.

לימים,

הרב שך נהיה גדול הדור,

וחיבר את הספרים שלו,

ושמעו יצא בעולם,

ואותו עשיר

שמע שהוא מוציא את הספרים,

רצה להיות שותף,

לזכות בספרים שלו, של הרב שך.

ואז הוא הגיע אליו הביתה.

הוא לא הכיר את הרב שך, כי עברו הרבה, הרבה מאוד שנים, עשרות שנים,

אבל הרב שך הכיר אותו.

אז הוא אמר לו, אני את כל ההוצאות על כל הספרים שלך,

אני משלם.

אמר לו, לא.

מי שלא יודע לתת

סכום פעוט לנעליים של בחור ישיבה,

לא ראוי לזכות

בספרי התורה שלו.

ואז הוא הבין שבדיוק הוא הגיע לאותו אחד שהוא זלזל בו,

משלח אותו לרחוב כמות שהוא,

מבלי לתת לו אפילו נעליים משומשות.

ככה זה הולך בעולם.

כתוב, שלח, לא שלח,

שלח לחמך על פני המים,

כי ברוב הימים תמצאנו מה הכוונה,

מה שאתה זורע פה יצמח לך שם.

אתה היום

עושה צדקות, עושה חסדים,

אתה לא יודע מתי תצטרך את זה,

שזה יגיע בדיוק בזמן שאתה צריך.

אז אם כבר אמרתי את זה, אז אני אספר עוד סיפור.

לפני כמה עשורים,

נדמה לי זה היה בערך 60 שנה, 50 שנה,

בכניסה לבני ברק ברחוב ז'בוטינסקי נהרגה בתאונה אישה.

וכמובן התאספו מסביב בני ברקים והכול.

באותו זמן היו עושים נתיחת גופות.

המשטרה לוקחת כל מי שנפגע לבדוק ממה, איך, מי, כמה הפגיעה.

וכולי,

כדי להאשים את הנהג או משהו אחר.

והבני ברקים לא הסכימו לתת את האישה הזאת לנתיחת גופות. התאספו תוך כמה זמן אלפים ורבבות, המשטרה רצתה להשתמש בכוח רב,

ובשום אופן לא נותנים לקחת את הגופה.

מנסים לזהות אותה, מסמכים עליה משהו, אף אחד לא יודע, להודיע למשפחה.

לא, אין שום זיהוי.

אחרי כמה זמן התקרבו אנשים,

אחד מהאנשים זיהה אותה.

נשאיר את זה בצד.

בינתיים המשטרה מתייעצת מה לעשות פה ושם, ניתנה הוראה בסוף להניח להם

ושיקברו אותה,

בלי לקחת אותה למכון הפתולוגי.

ליוו אותה רבבות יהודים מז'בוטינסקי

לבית הקברות בבני ברק שהוא יקר מאוד,

זאת אומרת לקנות חלקת קבר שם עולה עשרות

אלפי דולרים

וקוברים אותה בחינם,

לא מכירים אותה חוץ מאותו איש.

אתם יודעים מה הוא סיפר? מי זאת האישה הזאת?

הוא אומר שבזמן השואה,

כשהיו רוצחים הגרמנים,

יהודים, והגופות היו מושלכות,

היא הייתה לוקחת אותם, גוררת אותם וקוברת אותם בקבורה.

השם שילם לה מידה כנגד מידה,

שהעונש שהיא הייתה צריכה למות

יהיה דווקא ליד בני ברק,

כדי שבבני ברק ילבו אותה אלפים ורבבות

על החסד שהיא עשתה עם יהודים בזמן השואה.

אז מה רואים פה?

גם צדקה וגם משפט.

משפט שהיא נהרגה,

אבל זה לא גורע מהצדקה.

מה שהיא עשתה מגיע לה בשיא הכבוד,

וליוו אותה.

אין הרבה אנשים שמלווים אותו, רבבות,

ובפרט אדם אנונימי,

שלא מכירים אותו ולא יודעים מי הוא.

זה רק יתברר לאחר מכן.

פירושו של דבר,

הכל הולך אצל הקדוש ברוך הוא בדקדוק רב.

אחרי שלמדנו כל זאת,

נשאר לנו רק ליישם בתקווה שנוכל לעמוד בזה והשכר יבוא בהתאם.

תודה על ההקשבה.

למי שיש שאלות, בבקשה.

מה זה הפסקה עושה קריסטלשטיין?

כן?

בבקשה, תן לה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. יעקב, תהיה יותר זריז, כן? אתה צריך להיות בפריז.

שם אין להם סבלנות לחכות עד שאתה תכוון את המצלמה.

צ'יק צ'אק, תראה לאן אני מצביע ותתמקד.

כן.

לגבי לא תיקום ולא תיטור, דיברת על עניין של ממון.

כן.

שם כאילו אין עניין לנטור ולנקום.

כן, מה זה לעניין ממון?

עם הקרדום, עם הפריז. נכון, אז מה הבעיה? זה לא ממון, זה להשאלה.

זה לא להפסיד כסף.

אוקיי, אז נגיד,

בעניין של רוחני כמו תלמיד חכם,

שכאילו מותר לו לנטור ולנקום, נכון? נכון.

בגלל התורה שלו, אמרנו, כן.

אז למשל בעניין רוחני, רגשי,

שבן אדם פוגע בזולת,

האם נגיד במקום כזה יש עניין של לנטור ולנקום או שלא?

לא. את צריכה פשוט מאוד להגיד לאדם הזה למה פגעת בי, מה עשיתי לך וכו',

ולראות שהוא התפייס איתך והתנצל.

את לא חייבת למחול לו,

אבל את לא צריכה לנקום בו.

את לא חייבת למחול לו.

אם הבן אדם עשה ברשעות

והוא לא מבין מה הוא עשה, אז תסבירי לו.

אם את לא יודעת להסביר, תשלחי מישהו שיסביר.

אבל את לא מחויבת למחול לו אם הבן אדם הזה הוא עושה ברשע.

אבל לנקום, לא.

כמו שיש אנשים, הוא לא מצליח להתמודד מול מישהו שעשה לו משהו,

הולך מלשין עליו למס הכנסה,

הולך עושה ככה,

פוגע לו בצמיגים,

עושה לו כל מיני דברים.

זה לא מותר.

אוקיי, שאלה שנייה,

לגבי העניין של זבולון והיססכה.

כן.

נגיד, אם מישהו נגיד תורם לאברך,

כן. אז הוא בעצם, הוא מתחלק איתו בעולם הבא שלו? לא.

אם זה בשותפות, כמו שאני אמרתי,

בשיעור כזה שיכול להחזיק אותו,

לא לתת לו צדקה.

אוקיי, אז אם נגיד אישה מפרנסת את המשפחה,

כן.

אז יש לה ערך מוסף בזה שהיא יוצאת לעבוד?

בטח, מה זה, היא מחזיקה את הבית. כל התורה של בעלה זה שלה.

אפילו שהבעל יירדם בלימוד, יתקבל שכר כאילו הוא למד.

שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול, זה אנשים.

יש להם שלום רב.

למה?

אין להם מכשול של ביטול תורה.

בעלך ישן בכולל, מפטפט שטויות, דבר פוליטיקה,

הוא יקבל עונש.

את תקבלי שכר.

זאת אומרת, אישה ששולחת את בעלה ללמוד תורה אפילו שעתיים נניח,

אז בטח שזה שלה. על כל רגע שהיא מאפשרת לבעלה,

מגיע לה שכר עצום, על כל רגע.

וזה שהיא נגיד יוצאת לעבוד, אז גם זה, כאילו זה... מה זה גם? זה השיא.

אה.

כן.

יופי, תודה.

תהיי בריאה.

שלום.

מה?

מיידע. כן, אתה מכוון כבר?

נו, נראה.

כן.

שלום, כבוד הרב. שלום.

הזכרת את הנושא עם יתרו בהקשר של

מישהו שלא מנחם את ישראל בשעת צהרתם, לא זוכה גם לראות את נחמתם.

לא קשור אליו, אבל דומה.

הוא לא היה בזמן שהם הצטערו בטית ובלבנים, לכן הוא לא יזכה להיות בשמחה שלהם.

אנחנו אמרנו שהחכמים אמרו שמי שלא משתתף בצער ציבור,

לא יזכה להיות בשמחה.

אז אני הבנתי ממקור מסוים שיתרו היה היועץ של פרעה,

נכון. עם איוב ובלעם, והוא היחיד שגם בא וסינגר על עם ישראל, שהוא אמר לו, אין לך שום סיכוי נגדם,

יש להם את הקדוש ברוך הוא.

ובזכותו איפשהו הוא עשה משהו, זה גם נקרא

להשתתף בצער של עם ישראל.

תקשיבי,

הוא לא עזר בזה לישראל כלום, כי הגזירה התקיימה.

אבל הוא ברח.

על זה שהוא ברח הוא קיבל שכר גדול, למה?

כי הוא היה מוכן להפסיד את הכבוד והשררה ולהיות יועץ של המלך שהיה הכי גדול בעולם באותו זמן,

אז ודאי שהוא הפסיד הרבה מזה שהוא ברח.

אבל הוא לא יכול היה להיות שותף

לחיסול של עם,

ג'נוסייד.

אז הוא ברח.

בשביל זה זכו בניו לשבת בסנהדרין בלשכת הגזית בירושלים.

זה מה שהוא זכה.

אבל זה לחוד.

מה שמגיע הזכויות אמרנו, יש צדקה.

אבל יש גם משפט.

אתה השתתפת בזמן שהם היו ביתית ובין בנים.

לא.

אז מה פתאום שאתה תזכה לחגיגה הגדולה?

זאת אומרת, מדקדקים עם כל בן אדם בכל דבר.

הבנת?

כן. תודה רבה.

כן. שאלה נוספת.

מי רוצה שאני אראה? מי?

להרים את היד גבוה ולא להוריד. לא. אם תוריד לא תקבל.

תכוון.

תכוון ליד.

כן.

תן לו, נו.

תרים את היד אמרתי, לא להוריד.

אין עם מי לדבר. לא להוריד. תקום. תקום.

למה אתה לא מראה אותו?

כן?

שיהיה פוקוס. כן? תעמוד, תעמוד, מתוק. תעמוד.

קח את המיקרופון.

תודה רבה. רוצים לשמוע אותך רציני. רציתי להביא את הנקודה שלגבי חנינה בן דוסה.

כן. משהו שם לא כל כך.

אמרת שאם כל העם בלכאורה ניזון בזכות הצדקות שלו,

אז כאילו, מה שאנחנו בעצם צריכים,

התכוונת פה לחזק את הנקודה של לתמוך בעמלי התורה, זה מה שחסר לי פה בהבנה.

ודאי, ודאי, ודאי. הבנת בדיוק.

זאת אומרת,

יש אנשים שהולכים לצדיק,

מבקשים ברכה לפרנסה.

בירך אותם, והם התעשרו.

הם לא חוזרים לתת לו קצת כסף,

קצת אני אומר אפילו, קצת אפילו, לא נותנים לו בשביל שגם הוא יתעשר.

למה?

אומרים איזה צדיק, ראית?

מיתה של הסוכנות, שולחן פשוט,

כיסא כזה, איזה צדיק.

למה שהוא לא יישן על עם מנח?

הוא עני.

הוא צדיק.

הוא עני.

אז מה אתה מבסוט שהוא יישן על הסוכנות?

מה אתה מבסוט שיש לו שולחן רעוע?

תעשה משהו.

לא, הוא צדיק, תשאיר אותו ככה.

תשאיר אותו ככה, צדיק, צדיק. אתה מבין?

זהו.

חזק הוא בא וצדיק. כן, שאלה נוספת.

להרים את היד גבוה ולעמוד.

תעמוד.

הנה.

ראית איפה הוא?

ערב טוב הרב. למה אתה מחכה עד שהוא גמר ערב טוב?

אין דבר כזה. זריז להיות. יעקב,

אני אשאיר אותך בארץ.

כן.

שאלה אחת שמאוד מסיקה לי כל הזמן.

כן.

יש שני מלאכים, יש סוג מלאכים בעולם שהקדוש ברוך הוא נתן לארץ.

אחת, זה

מהלך סוף

ואחת זה מהלך חבלה.

למה? בשבילו נשא לו יותר כוח,

וזה משפיל את העולם כולו, לא רק עוד שעם ישראל יעשה יהודים.

תראה שכל המהומות שבעולם הזה, בגלל שקיבל

המון כוחות.

ועל זה חרש שאנחנו רואים את זה.

מה הסיבה שהוא קיבל יצר מלבע? ימין פחות.

הכוח של יצר הרע ושל יצר הטוב שווים.

רק אדם, בגלל שהוא מחומר,

נוטה יותר ליצר הרע.

ותאוות,

וכל ענייני העולם הזה הגלוי לעיניים, מפתה אותו,

כמו שחווה התפתתה

על ידי הנחש

לאכול מהפירות של העץ,

עץ הדעת, טוב ורע.

הפיתוי הזה

הוא שמפיל את האדם, לא שיש לו כוח גדול, הוא מפתה את האנשים בשטויות.

בשטויות, בדברים קלים.

הגודל של יצר הרע זה חוט הסערה.

כתוב שבאחרית הימים

הצדיקים הראו אותו כהר גדול

והם בוכים, איך התגברנו על הר גדול כזה?

מרשעים הראו אותו, תהיה צר הרע, כחוט הסערה,

והם בוכים,

איך לא התגברנו

על חוט סערה כזה?

אז מהו באמת יצר הרע? הר גדול או סערה?

מסבירים חכמים, יצר הרע הוא רק סערה.

והאדם שהוא רשע,

הוא פשוט מתפתה אפילו לחוט הסערה.

הוא אומר לו, תראה איזה שוקולד,

תראה איזה טעים, תראה איזה פה, תראה איזה שם, תראה איזה פה, תראה איזה שם. כל הזמן מפתה אותו בדברים קטנים, לא גדולים, קטנים.

והצדיקים, גם הוא בא אליהם, תראה איזה שוקולד, תראה איזה זה, תראה איזה זה.

אבל הוא מתגבר.

‫אז הוא מתגבר פעם אחת, ‫זכות שערה אחת.

‫עוד אחת, עוד שערה אחת. ‫עד שנייה, מכל מה שהוא יתגבר,

‫הר גדול של שערות.

‫על כל זה הוא יתגבר.

‫אז בעצם הוא קטנצ'יק.

‫יצר הרע, אין לו שום כוח.

‫יש לו רק כוח לפתות את הבן אדם ‫בדבר קטן. לא, הוא לא הולך על גדול.

‫הוא לא אומר, תכפור, מה פתאום?

‫תראה, לא חייבים לקום להתפלל בנץ.

‫יש אפשרות להתפלל עד ארבע שעות ביום.

‫יש זה, עדיף שאתה תישן טוב, ‫תקום ערני, תהיה זה.

‫אז הוא כבר על הפתיחה של שולחן ערוך, ‫כבר מוריד לך את ההלכה הראשונה,

‫שישכים בבוקר להתפלל לפני בוראו, ‫כבר הוא מוריד לך את זה.

‫ואחר כך הוא שולח לך גם את הזמיר ‫שיגיד לך אותו דבר,

‫שזה היה פעם.

‫וככה הוא שולח, יש לו גם חברים ‫ורבנים עם זקן,

‫שהם עוזרים לו לעשות את הדברים ‫כמו שהוא רוצה.

‫אחרי זה הוא אומר, טוב, ‫אז אם פספסת שמע ישראל, ‫אפשר גם אחרי זה גם כן. ‫כל היום אתה יכול עדיין.

‫וככה לאט-לאט הוא מראה לך, ‫ואתה מתרגל.

‫וככה כל פעם עוד טיפה, עוד טיפה, ‫עד שבסוף אתה גם מפספס תפילות.

‫ואתה אומר, מה אני אעשה? ‫הייתי עייף, הייתי ככה. ‫וכככה, לאט-לאט, ‫ואחר כך,

‫המצוות, ולאט-לאט, ‫עד שהוא מפרק את הבן-אדם לגמרי.

‫לכן כתוב,

‫פן יפתה לבבכם.

‫מזהירה התורה, ‫אתה אומר את זה כל יום פעמיים.

‫פן יפתה לבבכם, תיזהר.

‫אל תתפתה.

‫כי אם תתפתה וסרתם,

‫אתם תסורו מדרך ה'

‫ועבדתם

והשתחוויתם

לאלוהים אחרים.

‫הוא יביא אותך מפיתוי קטן ‫עד שאתה תשתחווה ‫לפני עבודה זרה.

‫זה הכוח שלו, הפיתוי.

‫אבל אם אתה נאמן לתורה, ‫אומר, אני לא זז ממה שכתוב בספר,

‫אין לו כוח עליך בגרם.

‫לא זז.

‫לא כתוב בספר, לא עושה.

‫מה שכתוב, עושה.

‫הוא לא יכול עליך.

‫-שאלה שנייה,

‫אחרונה,

‫אדם שבא בגלגול לסיכון,

‫אני לוקח את עצמי, ‫מאיזה גלגול באתי? ‫כמה פעמים התגלגלתי? ‫מה נמצא כאן? ‫אני כבר רוצה כל יום.

‫-שמעתי.

‫כדי שאדם ידע באיזה גלגול הוא נמצא,

‫בימינו לא ניתן לדעת, ‫כמו בזמן הארי הקדוש. ‫אבל יש סימנים.

כשמגלגלים אדם לעולם, ‫זה בשביל לתקן את מה שהוא קלקל ‫בגלגולים קודמים.

אז כל הזמן שולחים לו ניסיונות ‫דווקא בדברים שהוא צריך לתקן.

‫נגיד, אם הוא היה פעם גנב, ‫דיברנו על גנב,

‫והוא צריך לבוא לפה לתקן, ‫נחזיר את הגנבות, ‫וגם צריך לא לגנוב יותר.

‫אז כל פעם מזמנים לו ניסיונות ‫שאפשר לגנוב.

‫נגיד,

בן אדם היה בסופר,

‫בבעל שלם לקופאית,

‫פתאום נהיה זעקה,

‫כולם עזבו את הסופר,

‫וכל הכסף נשאר שם,

והוא לא רץ. עכשיו הוא יכול לאסוף את הכול, ‫אף אחד לא נמצא,

‫לקחת, להיכנס למכונית ולנסוע.

‫אבל הוא בא לעולם בשביל לתקן. ‫ואם הוא רואה שמן השמיים ‫נותנים לו הזדמנויות כל פעם ‫בעניינים כאלה,

‫שנהיה לו כסף קל, ‫כל הזמן מזמנים לו כסף קל.

‫תגיד, הוא ראה אחד,

‫נפל לו אלף דולר מהכיס, ‫הוא לא הבחין.

‫להודיע לו או לא להודיע לו? ‫מה פתאום דווקא אני רואה? ‫למה אצלי השאירו את הקופה פתוחה? ‫למה אני כל הזמן זה?

‫אם אדם רואה כל הזמן שסביב דבר, ‫נושא מסוים,

‫כל הזמן יש לו ניסיונות,

‫הוא צריך להבין ולשער ‫שעל זה הוא בא לתקן ‫וצריך להיות קפדן בזה מאוד מאוד.

‫אם בן אדם עבר על עריות ‫והוא צריך לבוא לתקן,

‫אז יהיו לו כל הזמן ניסיונות כאלה, ‫שכאילו מפתים אותו,

‫ובקל הוא יכול לעשות את העבירות,

‫אבל הוא רואה שזה לא הגיוני,

‫זה יותר מדי מכל כיוון.

‫הוא צריך להבין שאתה באת לפה ‫בשביל לעמוד בזה,

‫לא להיכשל בזה.

‫לא להיות מבסוט, ‫וואי, וואי, וואי, ‫תראה כמה אוהבים אותי וזה טמבל,

‫טמבל.

‫כבר הביאו אותך פעמיים, ‫זו פעם אחרונה.

‫אם לא, אחרי זה גיהנא, גיהנום.

‫אז אדם צריך להיות,

‫רק דתי יכול להיות שיבין את זה, ‫כמו שאתה שואל.

‫אבל מי שהוא לא דתי, הוא ודאי שיחשוב ‫שזה מציאות שנפלו בידו,

‫גם כסף, גם נשים, גם זה.

‫אבל אם הוא באמת חרד ‫ומבין שיש גלגולים ‫ויכול להיות שהוא בא על משהו,

‫ישים לב איפה הניסיונות הכי קשים שלו.

‫מה קשה לו לעשות? ‫מה מזמנים לו יותר מדי?

‫שם הוא צריך להיזהר.

‫הבנת? תודה רבה. תהיה בריא.

כן.

שאלה, גברת באמצע עם הילד.

‫ראית אותה? זריז.

‫יפה, באמצע של המסך, כן. ‫-ערב טוב, כבוד הרב. ‫-ערב טוב. יש כאן ילדה צעירה, ‫קוראים לה שירה, ‫כן. ‫והיא רוצה לתרום לתלמוד תורה. ‫נפלא מאוד, אשריה ואשריה על כך. ‫-אז הם אספו את הכסף ‫מאדמי כיס שלהם,

‫וכל פעם שהם קיבלו מסבתא, מסבא, ‫הם אספו את הכול.

‫נשמה טהורה.

‫השם יזכה אותך

‫להינתן בחיק ירא אלוהים. ‫-אמן.

‫וגם, כבוד הרב, ‫אני רוצה שתברך אותי לזיווג.

‫אני כבר הרבה זמן מחכה לזיווג.

‫עם ילדים כאלה צריכים לחטוף אותך.

‫כן, מה השם? ‫-זה האחיינים שלי. ‫-אה, מה השם?

‫-יסמין בת אביגיל. ‫-יסמין בת אביגיל, השם יזכה אותך ‫לזיווג אגון הראוי לך מהרה השנה. ‫-אמן. תודה. ‫טוב, קדימה, שאלה נוספת.

‫הנה הבחור פה, שורה ראשונה.

‫כן, במרכז לשים אותו, יופי.

‫כן. ‫-קודם כול, באמת.

‫מה אתה עושה? ‫תסובב לו את המיקרופון, כן.

‫תמרם כול.

‫-אני אומר תודה רבה לקדוש ברוך הוא ‫שזכינו בדור הזה,

‫שיש לנו את רבי עמלון יצחק, ‫שככה מחטט את רגליו.

‫תכוון את המצלמה הזאת, מי שנמצא פה.

‫תכוון אתה, זה אצלך, ‫כי היא מטושטשת, כן.

‫ימים ולילות, ממקום למקום,

‫ניחל אל חייל,

‫אחילך לאורייתא תזכה ‫לשנים רבות, טובות ונעימות,

‫והשם יאריך ימיך בטוב ונעימים, אמן.

‫אמן.

‫רציתי לשאול מה שהרב אמר בשיעור,

‫ש... ‫-אולי תרים את הפנים לכיוון כן. ‫-כן. הרב אמר בשיעור,

‫שבתחילה דיבר על העניין של הווירוס הזה, ‫קורונה, וכל מה שיש עם הטילים,

‫שיש ככה של מידת הדין, ‫וכל הסיפורים האלה.

‫אז רציתי לשאול, אם נאמר לקדוש ברוך הוא ‫שהוא אהל מלא רחמים,

‫אז זיכרן כאן, מידת הדין, ‫היא תופסת מקום ‫והיא ככה מענישה לפעמים, ‫כי הקדוש ברוך הוא אמר, ‫הרחמים שלו נשפכים החוצה. ‫-כשאדם יוצר מחלות,

‫אז צריך להגיע לבית חולים לניתוח.

‫האם הרופאים אכזריים או רחמנים?

‫מה אתה אומר?

כן, פשוט שרחמנים. ‫רחמנים, אבל הם חותכים בני אדם

ותופרים אותם.

‫לוקחים אדם שלם,

‫חותכים לו את הבטן, מחזה,

‫מנתחים, ואחר כך תופרים.

‫זה כרוך בכאבים וכו',

‫אבל זה רק מרחמים להציל אותו מהמיטה.

‫כשאדם חוטא, הוא צריך לקבל עונש.

‫כשהוא לא מבין,

הוא צריך גם למות.

‫עכשיו,

אם פורעים ממנו פה,

‫אז לא יפרעו ממנו שם.

‫מי שמת במיתת בית דין,

‫מיתתו כפרתו.

‫אז זה חסד.

‫במקום להתענות בגיהינום ‫מי יודע כמה זמן,

‫בעונשים שאנחנו לא יכולים ‫לשחרר אפילו בדמיון,

‫ופה הוא מת ברגע.

‫טאק! הוא לא הרגיש,

‫מה הלך?

מיתתו כפרתו.

‫אבל מי הביא אותו למצב ‫שהוא צריך למות באופן כזה?

‫מעשיו.

‫לכן אמרתי בדרשה, שיצעק על עצמו.

‫מה אתה צועק כשיש לך איסורים?

‫את מי הביא את האיסורים? ‫אתה הבאת על עצמך.

‫אדם שהכניס את האצבע על השקע, ‫הוא יכול להתנפל על חברת חשמל?

‫להגיד להם, הלו, בגללכם אני התחשמלתי?

‫הם הביאו חשמל,

שיהיה לך אור.

‫הם לא אמרו לך שתכניס את האצבע.

‫אבל אם אתה הכנסת, תצעק על עצמך.

‫איך לא נזהרת?

‫אז לכן זה רחמים גדולים.

‫אני מחזק בו.

‫רציתי לשאול עוד שאלה על זה, הייתה ככה.

‫הרב אמר אצל אברהם אבינו,

‫שהקדוש ברוך הוא בא,

‫מכיוון שהוא השתתף ‫עם הנשמות של המשרד הזה. ‫-המכסה אני מאברהם. ‫-כן, כיוון שהשיב רבי מי אבון.

‫אז אני אומר, כאן, כנראה, ‫הרב הוא משיב רבים מאבון.

‫אני מקדש ברוך הוא ככה בזה ‫שמוסר לרב את האמת להודיע אותנו ‫על העניין של האכילות הבשר ‫והנבלות והטרפות.

‫אז זה הרמז לכל המצב שקורה.

‫אמרתי כבר שבקורונה אפשר שהרמז הוא ‫בגלל שהם אוכלים איבר מן החי,

‫ויש סרטונים על זה שזה מגעיל ממש.

‫אז אמר הקדוש ברוך הוא, תמיד כשאני מכה את הגויים, ‫זה רמז בשבילכם.

‫אמרתי,

‫אך תראי אותי, תקחי מוסר.

‫אומר בשם הנביא,

‫שכשהקדוש ברוך הוא רוצה

‫ליירא אותנו שנירא ומכה את הגויים, ‫והוא אומר, זה יכול להגיע עליכם גם.

‫אז אני מבקש שתיקחו מוסר.

‫אז אם המכשלה שלהם זה היה בעקבות אכילה,

‫ועל זה מגיע להם את העונש,

‫כי אסור לגוי לאכול איבר מן החי,

‫והם אוכלים, יש להם סך הכול שבע מצוות,

‫כלות.

‫אחד מהם לא לאכול עכבר חי.

‫הם אוכלים עכבר חי, ‫תולשים לו ככה, הוא חי,

‫תולשים לו את הזה ולועשים ככה.

‫אז לא רק ככה, הרבה דברים הם אוכלים חי.

‫אפילו מוח של קוף חי.

מפצחים לו את הגולגולת,

‫ואוכלים את זה תוך כדי משחק קלפים.

‫אז זאת אומרת,

‫יש גבול עד שהקדוש ברוך הוא מחכה, ‫מתמלא את הסאה,

‫ואז הוא מביא את המגפה.

‫לא משנה אם היא על ידי אדם,

‫אם היא וירוס כזה או אחר, ‫בא מבעל חיים עד הלפים,

‫מאיפה שלא יבוא,

‫אבל זו גזירת שמיים והיא מתפשטת.

‫עכשיו היא גם הגיעה לישראל.

‫זאת אומרת,

‫רמזו לנו, נתנו לנו תקופה ‫של פחות מחודש,

‫וכמובן, אנחנו מסתכלים על הסינים וצוחקים, ‫והנה זה הגיע.

‫אתמול האפיפיור, אומרים,

‫שהדביק את כל הכמרים, ‫שהוא חיבק אותם ונשק אותם, ‫כי היה לו קורונה.

‫והוא חיבק אותם ונשק אותם, וכולם נדבקו.

‫עכשיו, כל הכנסייה לבידוד.

בכל אופן,

‫הנקודה היא שבאים לעורר אותנו ‫מאותו עניין.

‫היות ונכשלים, לצערנו הרב,

‫בנבלות וטרפות, ‫באכילת מאכלות אסורות,

‫בתבלינים שלא נבדקים מתולעים,

‫בכל מיני דברים שאנחנו פרסמנו ‫בשש השנים האחרונות ‫והוצאנו דיסקים,

‫ואנשים,

בטנם אלוהיהם, ‫הם דואגים לבטן, לא לאלוהים.

‫הם לא יראים מהקדוש ברוך הוא,

‫הם יראים מהקרקור של הקיבה.

‫כשהקיבה מקרקרת,

‫הם פוחדים שהם עלולים למות.

‫אם הם לא יאכלו בשר או סטייק,

‫אז הם יכולים למות.

‫אז לכן,

יכול להיות שזה מה שבאים לעורר אותנו.

‫ואם אנחנו נבין ונסכים,

‫אז הנה מה טוב, לפחות

‫השם ישמור עלינו בזכות זה.

‫אמרנו גם שהקדוש ברוך הוא אמר,

‫שאילו הוצאתי את ישראל ממצרים,

‫רק

שיימנעו מאיסור אכילת שרצים ושקצים,

‫די.

מספיק היה לי.

עם שנשמר מאכילת שקצים ורמסים, ‫לא מקבל את התורה, לא מקבל,

רק את זה מקבל,

‫היה מספיק לי עם כזה בשבילי וסגולה.

‫תארו לכם רק לשמר ממאכלות אסורות, ‫כי זה מטמטם את האדם. ‫האדם נהיה מטומטם, אטום בלבו,

‫שום רגש קדושה לא פועל עליו.

‫הוא יכול לעשות מצוות, ‫אבל מצוות אנשים לא הומדה אינסטנט.

‫הוא יכול להגיד ככה ברוטינה, תפילות, ‫אין לו שום רגש, שום רגש לקדושה, כלום. אטום, אטום.

כל אלה שהפסיקו הרגישו דברים נפלאים.

‫חלק אמרו שהפסיקו לכעוס, ‫חלק אמרו שזה עזר להם,

‫חלק לא היה להם בי-12, ‫נהיה להם בי-12, מזה שלא אכלו,

‫מזה שלא אכלו בשר.

‫דברים מדהימים.

כמה זה משפיע על האדם, ‫הבנה בלימוד, זכות המוח וכו',

‫אבל אם לא, זה טמטום.

‫ההלכה אוסרת להאכיל אפילו תינוק,

‫תינוק,

מאכל אסור.

תינוק.

הוא לא חייב במצוות,

‫אבל אתה עושה אותו מטומטם ‫כבר מגיל קטן.

‫בחפץ חיים,

‫זיכרונו לחיי עולם הבא אומר,

‫שאם בן אדם,

סליחה, אכל מאכלות אסורות,

‫האדם הזה לא יצא ממנו תלמיד חכם.

‫והעונש על מאכלות אסורות

‫הוא יותר חמור מחילול שבת.

‫איך יכול להיות? ‫חילול שבת זה סקלה,

‫ואכילת מאכלות אסורות זה אכול כזית,

‫זה מלקות.

39 מלקות. ‫מה יותר חמור? מיתה.

‫אבל אם אדם חילל שבת והחליט היום, ‫יום חמישי, אני יותר לא מחלל שבת,

‫חזר בתשובה שלמה, נמחל לו.

‫אבל אדם החליט, מהיום שמעתי,

את מה שאתה אומר, לא אוכל יותר נבלות וטרפות, לא אוכל בשר ועופות.

לא אוכל!

נמחל לו אם הוא עשה תשובה שלמה.

אבל הוא נשאר מטומטם.

כי הטמטום זה כבר בדם, כל הדם שלו עשוי מנבלות וטרפות. כל המוח שלו, כל הלב שלו,

כל הדם הסירקולציה אצלו נעשה מנבלות וטרפות.

יש מי שאומר שאפילו אם בן אדם

האכילו אותו בכוח,

באונס, האכילו אותו בכוח, באונס, בשר אסור,

הוא יצטרך לטענות 27 טעניות

על האכילה באונס.

כשבאונס בדרך כלל התורה פותרת בן אדם.

אם אדם יאנוס אותך לחלל שבת, אומר אני יורה לך בראש,

סע!

אתה נוסע, התורה אומרת, סע! סע!

סע!

אונס, רחמנא פטרי.

חוץ משלוש,

שפיכות דמים, עבודה זרה, גילוי עריות.

אבל פה באונס,

אפילו אנסו אותך לאכול, הוא עושה אותך מטומטם.

בסדר, אתה לא עשית עבירה, אתה לא אכלת,

הוא האכיל אותך,

אבל אתה מטומטם, זה כמו מישהו שהכניס לך רעל, אתה לא הכנסת לעצמך,

לא יאשימו אותך בהתאבדות,

אבל תעלו למות, כי הכילו אותך רעל.

זאת אומרת, זה לא איסור פשוט, זה איסור חמור.

כל המטבח היהודי עומד על הכשרות,

ואם המטבח היהודי אין כשרות,

אז מה שווה יהודי? במה אתה יהודי?

אתה אוכל בדיוק כמו שאוכלים מגויים.

לכן פתחנו חנות בבני ברק, ויש פה כמה מהקהילה שראיתי,

שבאים מכל קצות הארץ,

מאילת, רמת הגולן, מכל הקצוות.

באים לקנות שם את כל המוצרים, לא רק בשר ועופות, שמדי פעם יש,

אלא גם מאפים,

סלטים,

כל הדברים, עם תבלינים בדיוקים על ידי אברכים.

כי איך טוחנים לכם, אתם חושבים, את כל התבלינים?

מכניסים את השקים לתוך המטחנה וטוחנים.

מה, אתם חושבים שפותחים פפריקה?

אחד-אחד, גוזרים ראש וזנב,

פותחים, מוציאים את הגרעינים הצהובים,

בודקים עם אור כזה,

נסתכל שאין תולעים ואין שום דבר?

מי יעשה את זה?

אין דבר כזה בשום מקום.

הכל טוחנים, עם התולעים, עם הג'וקים, עם החובש,

עם האבק ועם הגבעונים,

הכל. ואם מצאתם פה פלסטיק

בתוך התבלינים, זה עם השקים גם.

ככה זה עובד בכל התבלינים בארץ.

עכשיו, הרבה דברים מוכרים לכם עם תבלינים,

קונסרבים נגיד, או כל מיני דברים.

אז יש בפנים תבלינים, חמוצים מוכרים לכם עם תבלינים.

אז יש בזה תבלינים שהם לא בדוקים,

שהם נטחנו באיסור,

כי אסור לבטל איסור לכתחילה.

חייבים לבדוק כל דבר.

לא בודקים, זה איסור.

ואנשים אוכלים.

אז זה מכשלה גדולה, כל הדור הזה לוקה בדבר הזה ולא מקפיד.

לכן אתה רואה אנשים הולכים לחתונות.

איפה בחתונה יכול לבדוק משגיח אחד את כל הפטרוזיליות, את כל האורז, את כל הכוסברה,

את כל הבצלים, לפתוח אותם,

את כל הדברים? איפה?

מי בודק עגבניות? אף אחד.

אנחנו פותחים כל עגבניה לארבע ומוצאים לפעמים תולעים כאלה.

יש סרטונים אצלנו באתר,

תראו כל דבר, איך בודקים, אתם תשתגעו.

אבל אנשים לא יודעים או לא רוצים לדעת.

אומרים, מה, כולם אוכלים, יש השגחה, כתוב, יש חותמת, עגולה, זהו, מספיק.

בסדר, אין בעיה, אתה יכול לאכול.

אתה יכול ללכת לחנות פלאפל,

הוא יגיד לך שהפלאפל טרי,

ואתה תרחם כאבי בטן.

וישאלו אותך למה אתה סובל,

לא יודע מה אכפת לי, הוא אמר, זה טרי.

אבל מי סובל?

מי סובל?

זהו.

כן.

מי שירצה להתחבר לקהילות פז יכול לפנות אלינו בעזרת השם יתברך,

יראה דברים שלא ראה מימיו.

חנות יחידה בעולם

שיש שם מוצרים במאה אחוז הכשר.

מאה, לא תשעים ותשע.

מאה אחוז הכשר.

כן.

תן ליהודי שם שמצביע,

אתה רואה אותו?

תודה. תעמוד, תעמוד בבקשה.

תעמוד בבקשה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

השאלה שלי, איך בורא עולם נותן לכל כך הרבה יהודים להיכשל בכל הדברים האלה? איך הקדוש ברוך הוא מאפשר לאנשים לדבר לשון הרע כולם?

איך הוא מאפשר להם לבטל תורה?

איך הוא מאפשר להם הרבה דברים? הוא נתן בחירה. זה המון יהודים, זה בגלל...

זה כל היהודים דיברתי עכשיו. כל היהודים כמעט עוברים על לשון הרע.

כל היהודים כמעט עוברים על גזל.

גזל זה לא לגנוב, אתה מבין, ממישהו, מרכוש.

גם אם אתה נשען על אוטו של מישהו בלי רשות, זה גם גזל.

אם אתה משעין את המזוודה שלך על מזוודה של מישהו כשאתה עומד בתור,

זה גם גזל.

אם אתה משתמש שלא ברשות, אפילו על מנת להחזיר,

זה גם גזל.

לקחת עיפרון וחט,

לכתוב משהו, רק לחתום ולהחזיר,

גזל.

כל דבר, אדם לא יודע אפילו. למה? כי הוא לא לומד.

אז איך השם מאפשר לכולם לעשות? היה צריך שבן אדם בא לקחת את החטא,

פח, תהיה לו קביעה.

וזהו, אז הוא לא היה לוקח.

היה רוצה להיכנס לאוטו, היה ננעל, והוא לא מותניע.

יישאר עד מוצאי שבת.

יש לי כמה רעיונות.

אבל אתה רואה שהקדוש ברוך הוא לא עושה ככה. למה? כי יש בחירה.

אם הוא יכוון אותנו בדיוק לאן שהוא רוצה,

אז הוא בעצם אונס אותנו לעשות, זה לא בחירה.

הבנת, עיוני?

כן, אבל אתה יודע, בשש שנים האחרונות פחות או יותר זה ה... לא, בשש שנים האחרונות זה... לא, כאילו, אתה יודע שזו צמא כל כך גדולה של... לא, לא, לא. אני פרסם... תקשיב, תקשיב. מאז שאני חזרתי בתשובה, אני פרסמתי מאכלות אסורות.

זה היה מהדברים הראשונים שעשיתי.

היה ספר של הרב יואל שוורץ,

שהוא מראה שם תמונות בהגדלה של חיפושיות ודברים, משהו מפחיד.

בהגדלה של 250. הייתי יורד לציבור ומראה להם, לא הייתה איזו רשת ולא הייתה אפשרות.

הייתי מראה להם את התמונות של הספרים,

מה אתם אוכלים, מגעיל.

וככה הייתי מונה אנשים.

בזכותי עשו גוש-קטיף,

בזכותי עשו ניילונים לשבת,

בזכותי, אני פרסמתי את כל הדברים.

לא יודעים שאסור לסחוט סמרטוטים בשבת.

כשהתרעתי על זה בקהל רב בכל הארץ, הייתי הולך כל ערב, היה 1,000, 2,000, 3,000,

איש,

ופרסמתי את זה בכל הארץ, אז המציאו פטנטים שיהיה לא סחיט ויהיה ככה ויהיה ניילון ויהיה גוש-קטיף ויהיה ככה ויהיה שתיונים עם נענע, לא היה עם נענע אז.

אז אמרנו שאי אפשר, נענע יש בו תולעים, אז צריך זה, אז עשו,

וכל מיני דברים התפתחו, ברוך השם, בזכות זה.

עכשיו,

מה שהתברר לאחרונה, לפני שש שנים,

זה שלא מקפידים בסכינים,

משוחטים עם סכינים שהן פגומות,

ומעבירים עם הרגשים,

וזה איסור דאורייתא,

וזה החמור ביותר,

כי כל מה ששחטו עד שבדקו את הסכין שהיא פגומה,

הכול נבלות וטרפות.

ומי מוריד את זה? מי זורק את זה? אף אחד.

אז מי אוכל את זה? אתה?

לא, אני אוכל מהשחיטה של הרב כל השנים. לא משנה, אתה שואל, מה זה משנה עכשיו? לא, אני שאלתי, כאילו, איך בורא עולם, כאילו, אתה יודע, כל השנים... הבורא עולם,

תאמין לי, נותן... אתה יודע, זה כמו שאמרת, מזוזות אחרי חודש. הבורא עולם, תאמין לי, הקדוש ברוך הוא. תפילים, כל זה, אתה יודע, זה משהו שגם נראה שלא הולך להסתדר. תאמין לי שהקדוש ברוך הוא אוהב את כל עם ישראל,

שנתן לי את האומץ לעמוד נגד כולם. לגמרי. ולהגיד על כולם את כל מה שאני חושב,

ולהוכיח גם, לא לספר סיפורים ברברת,

להביא הוכחות ועובדות.

אז זה צריך לנצל, מי שחכם

עושה אחת ועוד אחת. יכול להיות שבן אדם יעמוד

ויגיד שכולם לא בסדר, רק הוא בסדר?

איך יכול להיות, איך לא תובעים אותו?

מה קרה?

מה, הם לא מפסידים?

הם מפסידים, למה לא?

עדיף להם השקט, ולהמשיך למכור מה שאפשר,

לפני שיתברר בבין משפט,

אתה מבין עד כמה המצב חמור.

הרי הרבנות מוציאה מדי פעם את הבעיות שיש.

יש להם ספר שהם מוציאים כל שנה שכתוב מה הבעיות שיש והתקלות.

ולא רק זה,

אפילו אתם בפלוויזיה לאחרונה,

בשנים האחרונות, מאז שאני דיברתי,

הוציאו הרבה סרטונים על הזיופים בכשרויות,

בשחיטות,

בכל הדברים, בתעודות כשרות,

בשוחד,

כל הדברים שאתה שומע, מי גרם להם?

הם שמעו, אמרו נלך לבדוק, בדקו ופרסמו.

אז הקדוש ברוך הוא דאג.

מספיק שיש אחד מוכיח בשער,

מביא הוכחות, זה מספיק, לא צריך יותר.

למה אתה צריך עוד?

כן, אבל בינתיים... בינתיים! בינתיים!

בינתיים, נכון.

בינתיים היה בלוס אנג'לס ובמונסי שהאכילו שם עשרות שנים, עד שגילו שהוא מוכר להם עופות של גויים.

בינתיים אכלו.

מי אכלו? כולם.

רבנים, צדיקים, אדמו'רים,

אנשים פשוטים, בתי בתים, כל הבתים טרפות.

בינתיים.

למה?

מוכרים בזול, לא מסתכלים.

תשאל,

איך יכול להיות שאצלי עולה כל כך הרבה,

ואצלם עולה שליש?

איך יכול להיות שהוא מוכר עוף

ב-17 שקל, כשאני קונה אותו בהרבה יותר ממה שהוא מוכר?

איך זה יכול להיות?

אתה יודע, כשאני שוחט ואצלי זה טרף,

מוכרים את זה כשר.

כן, אני יודע.

זהו.

אז הנה, מאכינים מיודעין את כולם. שום דבר לא הולך לפח.

הכול הולך לקישקע שלכם.

זהו.

איך עושים לך נקניק, אתה יודע?

מוכרים קילו בשקל

את הכרבולת,

את הציפורניים,

את העופות עם העורות,

את כל הלכלוך, הג'יפה, הכול. ראית?

את כל זה טוענים, עושים לך נקניק.

תבואי קודם כבוד הרב שאני אזכה לחזור בתשובה שלמה. אמן ואמן.

הילדים שלי שיעור. והילדים יהיו צדיקים מראי שמיים.

ומחילה, אם שמעתי, זה דברי... שמעת, שמעת. נגד הרב? שמעת, אני יודע שמעת.

ולא מחיתי, לא יודע. לא, אז תבקש מחילה אמיתית. מחילה אמיתית.

מחול לך.

תודה רבה.

ובכן, יהודים יקרים.

לסיום, אני רק רוצה לזכות את מי שמעוניין לזכות.

אנחנו מוציאים עכשיו מאגר השאלות והתשובות הגדול בעולם,

אלפיים שאלות ותשובות שנשאלתי. כתוב פה את כל השאלות לפי מספרים.

זה נקרא המאגר הגדול.

יש פה את כל הדברים.

זה נמצא, אתם רואים, בדיסק-און-קי.

כל זה נמצא פה או ככה, בתוך מחזיק מפתחות.

יש לכם את זה.

יש פה למעלה מאלף שעות

שאתם יכולים לתת לכל בן-אדם החילוני הכי גדול,

אם הוא מוכן לשמוע,

לכל שאלה שהוא ישאל יש תשובה.

כל שאלה יש תשובה, ואיך התשובה,

אני עונה תשובה על כל שאלה.

אז זאת אומרת, זו זכות גדולה מאוד,

והצלחנו להשיג את זה במחיר מצחיק מסין.

בינתיים זה מתעכב, כי באותה עיר שהתחילה הקורונה, שם הזמנו את זה.

אבל בינתיים יכול להיות שיש צררם מפחד שאנחנו נביא את זה וזה יחזיר הרבה יהודים בתשובה, אז הוא החליט

לשלוח את הקורונה.

מכל מקום,

12,000 ראשונים הזמנו.

ברגע שיתאפשר זה יגיע.

מי שרוצה לזכות יכול לקחת מניה,

5,000 שקלים, זה 100 דיסק-און-קי כאלה,

שיכול לחלק לחברים, משפחה, קרובים,

ידידים, ולזכות בנשמתם.

ואם לא ירצה, אנחנו נחלק בעבורו.

מי שיתרום,

בעזרת השם לדבר,

ייכתב שמו גם בסוף החוברת הזאת,

כמי שיעמיד את הזכות של התשובה של ההמונים ויהיה לו חלק גדול בזכויות לעולם הבא.

אתה רוצה?

כן.

והנה יהודי שזוכה.

כן, אז מי שרוצה, אני אתן לך.

מי שרוצה לזכות יכול להרים את היד, ייתנו לו טופס עם מלא,

ובעזרת השם יוכל להיות בעל זכות גדולה.

כן.

יש פה טלפון שהביאו לי, שאני אשבור אותו החרב,

אז אני לא שובר פה, אני מזכה אותך.

אני מזכה אותך כך.

יש לך מצווה, תגיד, ובערת רע מקרבך.

יפה מאוד.

זהו.

חוסן.

כן, שאלה אחרונה לבחור הזה.

אחרי זה אני אחלק לכם ספרים ודברים טובים.

הייתם ילדים טובים.

כן.

יישר כוח גדול לכבוד הרב. תודה רבה על כל המאמץ.

השם יברך את כבוד הרב. אמן.

יש לי שאלה.

ידוע שישמעאל ויצחק, הם נולדו בעצם בנפרד,

אחד בא אחרי השני.

אבל יעקב ועשיו, הם נולדו דווקא בשיליה אחת, בתור תאומים.

למה הם לא הולכו בנפרד כמו יצחק וישמעאל? כאילו, אחד אחרי השני. למה דווקא השם גלגל ככה, שהם יוולדו דווקא בהיריון אחד?

קודם כל, אברבנאל אומר שהם נולדו בשתי שיליות.

בדבר שני,

אתה צריך לדעת

שהבחינה, כל העולם בנוי,

כל העולם בנוי על יעקב ועשיו.

יעקב זה יצר הטוב, עשיו זה יצר הרע.

איזה מלכות אחרונה אנחנו נשפלים בידה?

זה אדום.

אדום. זאת אומרת, כל העולם זה היחס שיש בין יעקב לבין עשיו.

לכן הם יצאו מבטן אחת

להורים משותפים.

אנחנו קרבת משפחה.

ויש את התחרות מי יהיה.

ורב יעבוד צעיר, ולאום מלאום יאמץ,

וכן הלאה.

זאת אומרת, זה כל הבחינה.

כשאנחנו עולים, הם יורדים.

כשהם עולים, אנחנו יורדים.

ככה זה העולם נברא, וזו הבחינה האמיתית.

כי מיעקב יצאו בני ישראל ומעשיו יצאה האומה השפלה הזאת.

עכשיו, ידוע שנרדפנו על ידם, עשו לנו אקוויזיציות,

עשו לנו גזירות,

פוגרומים, הכול.

ועד היום אנחנו תחתם, וקוראים לזה היום תרבות המערב.

זאת אומרת, עשיו שולט פה יותר מיעקב.

כמה יהודים פה דומים ליעקב,

וכמה יהודים דומים יותר לעשיו.

אז תסתכל.

הקול קול יעקב,

בידיים ידי עשיו.

כמה לומדים תורה?

מעטים. הקול קול יעקב.

בידיים ידי עשיו. כוחי ועוצם ידי. אתה רואה שהמדינה הזאת בנויה על כוחי ועוצם ידי.

אשרי העם שצהל לא, אמר שרון.

אז זאת אומרת,

אתה רואה שבתוך היהודים יש בחינה של יעקב ועשיו,

ואתה רואה שיש ליברמן כזה,

שלא ברור מה מקורו,

והוא אומר שהוא לא יאפשר שיהיה תורה וילכו לצבא,

כי כוחי ועוצם ידי צריך,

וכולי, ממש כמו עשיו.

זאת אומרת,

המלחמה היא תמיד בין מחזיקי התורה לבין המתנגדים,

בין אם זה באומות,

בין אם זה בתוכנו.

הבנת?

זה המצב.

יש לך כוח גדול, הרב.

אני, מה? ישמעאל לא בתמונה?

ישמעאל גם בתמונה. הוא, יש לו לישמעאל זכות.

למה הוא תובע את הארץ?

בגלל שכתוב בזוהר הקדוש,

שהוא עשה ברית מילה,

ובגלל זכות הברית מילה יש לו אחיזה בארץ הקודש.

אבל כיוון שהוא לא עשה את הברית כראוי,

הוא רק עשה ברית ולא פריעה כמו היהודים,

וגם הוא מל בגיל 13 ולא בגיל שמונת ימים,

אז לכן כשתתום הזכות שלו על ארץ ישראל,

אז הקדוש ברוך הוא ינער אותה מן הארץ ותבוא הגאולה.

במהרה בימינו, אמן ואמן.

תודה לכם.

רבי חנניהו, ברגשיום, מרוסו הקודש ומרוסו קודש ישראל, לפי כוח,

הרבונו עם תורו ומשפחות שנה אמור אדונו וסלמם וסדגו, יגדיל תורו ויעדיר.

קדיש.