תל אביב - אזמרה לאלקי בעודי - חלק א
(עיקר הדרשה מהספר 'הסוד שבך' באדיבות בן המחבר שליט"א להשגת ורכישת הספר 'הסוד שבך' חיגו 0586060505)
תוכן ענינים;
פֶּרֶק ד': אֲזַמְּרָה – 'בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי' / חֲשִׁיבוּת הַפֶּרֶק / אִם רִאשׁוֹנִים כְּמַלְאָכִים / עֲשָׂרָה קַבִּין שֶׁל חֻלְשָׁה יָרְדוּ לָעוֹלָם / כֵּיצַד אָנוּ נִזְכֶּה? / סוֹד הַצְלָחַת הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים / הַשִּׂמְחָה בְּחֶלְקוֹ בָּרוּחָנִיּוּת - מְחַזֶּקֶת אֶת כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ / אֲזַמְּרָה / לְדֻגְמָה: / 'אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי' / 'אֲזַמְּרָה' שֶׁהִצִּיל אֶת הַבָּחוּר / לְסִכּוּם: חלק השו"ת: לעשות תואר או ללכת למדרשה? / מעשרות וצדקה למי? / האם להשאר בתל אביב או לעבור? / ברכה לזיוג הגון ולחזרה בתשובה; / הקוקורונה מהריסוסים? / מה יהיה עם ת"א? הרטמכ"ל מבטיח! / 'בהלכה ובאגדה' ו'הידברות'; / בתפילה אחת מושלמת מעלה את כל התפילות! / שבירת טמבלויזיות ועוד ומקבלים פלאפונים כשרים.
פֶּרֶק ד': אֲזַמְּרָה – 'בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי'
פתיחה, כניסת הרב לאולם ההרצאה, ברקע השיר: 'אנא עבדא...'
הרב: ערב טוב, בע"ה נעשה ונצליח וה' ברחמיו עלינו ירוויח.
הקהל: אמן.
השיעור מוקדש למס' אנשים שהרב מזכיר (...).
והערב לעילוי נשמת: חיים נגר בן ברכה. והורי הרב, מנוחתם עדן.
היום נדבר (פרק ד' מתוך הספר 'הסוד שבך') על "אֲזַמְּרָה" (תהלים קמו ב) – "בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי" (תהלים ד ב).
נבאר שהדרך להצליח ברוחניות ובגשמיות היא ע"י השמחה שאדם שמח בחלקו, ולהתבונן ברחמי ה' עליו בכל המצבים. תמיד ה' מרחם.
וזה מיוסד על ליקוטי מוהר"ן:
- מאמר אחד: אֲזַמְּרָה (רפב) ומאמר: בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי.
ויש לזה חשיבות אלינו לאין ערוך.
'והזהיר רבי נחמן, לילך עם התורה הזאת, כי הוא יסוד גדול לכל מי שרוצה להתקרב להשי"ת, ולא לאבד עולמו לגמרי, חלילה.
רבים סיפורים, ששמענו על דבר צדקותם וחסידותם המופלאה של דורות הראשונים שהיו כמלאכים. ואפילו על דור (1) או שנים (2) לפנינו, יהודים עובדי ה', העפילו לדרגות גבוהות מאוד. התיגעו וטרחו עד מסירות נפש, כדי לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו. יהודים שהתפללו בדבקות והתלהבות נוראה, עד שממש לא הרגישו שנמצאים בעולם. יהודים שהגו בתורה בהתמדה נוראה, שמונה עשרה (18) שעות ברציפות ביממה! וגם אצל יהודים פשוטים, נמצאו הנהגות שביחס לדורנו, הם מדרגות גבוהות.
דוגמא אחת (1), הנהגה נשגבה מהדור לפנינו, דור אחד (1). מסופר על רבי אליהו לופיאן, זלה"ה, היה משגיח בישיבת 'כפר חסידים'. פעם המתין תחת שמש קופחת לבואו של אוטובוס לתחנה. כמובן שעיניו היו שקועות בגמרא, ולפתע שמע מרחוק רעש כלשהוא, נשא עיניו לראות, האם זה האוטובוס. כשראה שזה לא, גער בעצמו ואמר:
- "בקלם (שם עיר בחו"ל) הייתי מקבל נזיפה על כך".
והוסיף וסיפר לתלמידים: 'כשלמד בישיבה בקלם, בישיבה של 'הסבא מקלם' (רבי שמחה זיסל זצ"ל, ישיבה שהתפרסמה בדרכי החינוך של הבחורים ללמוד בהתמדה ובריכוז) נשמע פעם בבית המדרש, רעש של רכב 'מכבי אש' שחלף ברחוב. אחד התלמידים הסיט ראשו לכוון החלון שמשם הגיע הרעש, ועל מעשה זה הרחיקו אותו מהישיבה שבוע (7) ימים.
- 'מה נוגע לך מה שקורה בחוץ? מה מועיל שהסטת את הראש? מה עשית? קידמת את כיבוי השריפה? מה זה, זה כל דבר שזה... אנשים זזים? אתם תיראו עוד מעט מישהו יכנס, אם הוא יעבור מפה כולם יעקבו אחריו ו...
אדם צריך להיות מרוכז במה שצריך להיות מרוכז. כל השאר לא צריך להיות בכלל-בכלל בתחום ההתענינות שלו.
דוגמא נוספת, הרה"צ רבי לוי יצחק בנדר זלה"ה, סיפר תמיד על האריות של חבורת 'שרפי הקודש' שהתגוררו באומן. היו שמה חסידי ברסלב, שעבדו את הבורא יום ולילה, שלא כל מוח יכול לסבול. משכימים כל לילה בחצות, אומרים 'תיקון חצות' מתאבלים על חורבן בית המקדש. יוצאים לשפוך לבם לפני ה' בהתבודדות ביער. כפור עז השורר באוקראינה לא הרתיע אותם! שהו בין עצי היער מחצות (לילה) עד הבוקר. מרוב עניות, גם בגדי חורף לא היו להם. ולשמור על הגוף שלא יקפאו, היו מתנענעים ללא הרף, עם הידים והרגלים. ועם כל זאת, כששבו להתפלל שחרית בזמן ה'נץ', אף אחד לא העלה על דעתו לגשת לתנור שעמד בצד, לחמם את העצמות, תכף נגשו לעבודת התפלה בכוחות ובזעקות. כך סדר יומם, שנים רבות!'.
- מי יכול לעמוד בתנאים כאלה?!
זה ממחיש את הגדולה של יהודים בדורות קודמים, שעבדו את ה' ביגיעה עצומה, למדו בהתמדה ומתוך דוחק, אבל התאמצו על כל דבר שבקדושה.
בדורנו, הרוב המצוי נמצא במצב ירוד וחלוש מאוד מול הדורות הקודמים, למעט 'בני עליה' שתמיד נמצאים בכל דור, אבל אפשר לספור אותם (כמו שאומרים) באצבעות.
אם נתבונן מה הסיבה שיש ירידה כזו בדורנו, ולמה יש חלשה ביחס לדורות הקודמות גם בכוחות הפיזיים, וגם בנפש?
בדור הקודם, אנשים היו הרבה יותר רגועים ושלוים, היו מלאים שמחת חיים. סנדלר - היה שמח בחלקו. החיט - שמח במחטו. באופן כללי היה לאנשים כוחות ותעצומות נפש גדולים, לעומת הדור הזה. כל הדור הזה חי בלחצים! וחולשה נפשית, נגררים בקלות לכעסים ודכאונות.
אתם יודעים כמה מדוכאים? אתם יודעים כמה מתאבדים? אתם יודעים כמה אנשים בפחדים, בסיבוכים? וכו' וכו'. זה לא יאומן כי יסופר!
ואז מתחילים כמובן ה'קורסים' והסדנאות להבנת הנפש, עם כל מיני שמות. ועם הרבה תקציבים... 'מודעות עצמית', 'העצמה נפשית', - קשקושים! וכל זה כאילו מְיַצרים עכשיו לכוחות הנפש שנחלשו ונפגעו חמורות בדור הזה.
מצד שני (2), השאיפות והרצונות עדין נשארים גדולים, עדין יש אנשים ששואפים ורוצים: 'להגיע לדרגות ומעלות גבוהות!' אבל יש פער עצום בין הרצוי למצוי. מצד אחד (1), שאיפות לדרגות של דורות קודמים, מצד שני (2), יכולות קטנטנות במציאות של היום. הקונפליקט הזה מביא לאנשים חלישות הדעת, ופוגע ברצון ובמוטיבציה לעבוד את השי"ת.
לכן, רבי לוי יצחק בנדר זלה"ה, היה משתדל למעט בסיפורים על עובדי ה' המופלגים, לא לגרום לחלישות דעת לשומעים! כי אם הם יראו שהרף גבוה מהם מאוד, הם יתיאשו מראש.
אז נצבת לפנינו שאלה גדולה: הרי כל יהודי ויהודיה נוֹעָדו לִגְדוֹלוֹת. ה' לא רוצה יהודי 'בדיעבד' יהודי פשוט, יהודי חלשלוש... הוא רוצה עם סגולה, הוא רוצה בנים קדושים: "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט ו) הוא רוצה: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיהו מט ג) הוא: 'בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים' (ברכות התורה) לא שנהיה 'נַחְנָחִים...'
אז אם נועדנו לגדולות וכל בן אדם בא לזכות לדברים גדולים ועצומים כמו הצדיקים הגדולים, אז בודאי שיכולים לעבוד את ה' בשלמות. וגם נדרשים להגיע למעלות הגדולות. אז מה היא הדרך להגיע לזה?
רבי נחמן (מברסלב) מלמד אותנו: הדרך להתעלות למעלות הגבוהות בעבודת ה' - היא השמחה! שהאדם ישמח באמת בכל הטוב שיש בו. וע"י זה הוא יוכל להתקדם בעבודת השי"ת כראוי!
ונסביר את זה: סוד ההצלחה של דורות קודמים; שידעו לשמח ולהנות מכל דבר קטן שזכו לו, והיתה להם דרישה עצמית גדולה מעצמם.
דורות קודמים מכח זכות וטוהר לבם, ידעו לשלב שני (2) דברים: רצון חזק ודרישה עצמית להגיע תמיד ליותר, אבל יחד עם זה היו מלאי שמחה והתפעלות גם מדבר קטן שזכו לו. ושני הדברים משולבים באופן טבעי, ולא פוגעים אחד בשני.
'גם אם עוד לא הגעתי למילוי ומיצוי כוחותי להגיע למעלות שאני שואף אליהם, כל מה שאני מצליח, עוד פסיעה ועוד פסיעה ועוד תזוזה ועוד-ועוד ועוד - צריך לשמוח שמחה גדולה!'
מי שרוצה לצאת מפה עכשיו לירושלים, ברור לו שיש מטר ראשון (1), מטר שני (2), קילומטר ראשון, שני, אבל צריך לשמוח, כל רגע אני מתקרב לירושלים. אתה לא יכול להגיע לירושלים ברגע אחד (1). אז לכן, גם בעליה שעולים בעבודת ה' כל יום, כל יום, כל יום, כל יום, זה עוד עליה קטנטונת. צריך לשמוח שאתה עולה! לא עומד ולא יורד, עולה!!
בכוחות החלשים של היום, לצערנו הדברים לא הולכים ביחד באופן טבעי. כי כל כשלון, וכל פעם שלא מצליחים לבצע את מה שרצינו גורם לנו עצבות ויסורי נפש גדולים, מחליש מלהתקדם ואפילו מביא ליאוש.
כבר שאתה רוצה להגיע בתביעה עצמית, למעלות גבוהות, אתה כבר נכנס ללחץ סמוי שפוגע לך בשמחה בעבודת ה'. ולכן לאנשים יש רתיעה מלתבוע מעצמם, כי הם לא רוצים לחיות בלחץ;
- 'אני אעשה את זה בזמן שלי, בכיף שלי' וכן הלאה...
כי יש להם פחד. הם ישימו רף שהם רוצים להשיג והם יהיו בלחץ להשיג אותו. ככה הם לא מתחיבים כאילו. אבל ככה גם לא מתקדמים. יצה"ע, זה התפקיד שלו להגיד לך:
- 'אם תמהר – תיפול, שׁוואיה שׁוואיה' (באיטיות).
לפעמים זה נכון. לפעמים זה בשביל שלא תגיע לשום מקום...
אז מה שביל הזהב? איך נצעד? מצד אחד אנחנו רוצים להגיע למקום גבוה ודרישות חזקות, ואיך לא נחלש, ולא נפול לעצבות?
הפטנט הוא - לשמח על כל דבר קטן רוחני שזוכים מהשמים!
הרב: 'אתם שמחים עכשיו?'
מהקהל: 'לא!'
הרב: 'לא כל כך'.
מהקהל: 'כשהרב בא לתל אביב'.
הרב: 'כשהרב בא לתל אביב....
אני גם שמח שאתם באתם. לא האמנתי שיבואו אנשים לפה, כי לקחו את זה למקום - איפה שלא נמצאים האנשים הטובים כל כך. אבל יפה, התאמצתם, כל הכבוד!'.
אז אני רוצה להגיד לכם: אם תשמחו בכל דבר רוחני, ותתרגלו להודות להשי"ת על כל עשיה ופעולה קטנה שהוא זוכה לעשות לפני השי"ת...
נגיד, אני מודה להשי"ת אחרי שאני מסיר את התפילין מעלי ואת הטלית: 'מודה להשי"ת שזיכה אותי להגיד 'ברכות השחר' להתפלל לפניו, להתעטף בטלית, להתעטר בתפילין, ולהגיד שיעור, ואני בריא, ואני שמח!' מודה לו על כל דבר ודבר. ברכנו 'ברכת המזון' חוץ מהברכה שזה הודאה, להודות שזכינו להודות. כמו ב'מודים דרבנן': על זה שאנחנו יכולים להודות, אנחנו מודים לה' שיכולים להודות.
בכל קיום מצוה או מעשה טוב, צריך להתבונן: ולראות את רחמי השי"ת, שמרחם עלינו ומזכה אותנו לעשות מצוות - זה זכות! זה זכות נצחית! מקבלים שכר על הפירות פה: "וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוה"ב" ('פאה' א:). זה זכות נצחית! "כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב" (תהלים קיט קסב).
אדם שמוצא יהלום, הוא לכאורה קטן, אבל יש לו שווי רב! לא אוכלים אותו, אבל עצם זה שיש לך אותו, ואפילו בכספת, זה מגדיל את ההון שלך. ואם אתה אוסף מצווה היום ועוד מצווה ועוד מצווה, ועוד חסד, ועוד זה, ועוד תורה, ועוד לימוד, ועוד ועוד-ועוד-ועוד-ועוד, אתה יוצא כל יום עם שלל עצום. אמנם, אתה לא רואה כרגע את הרווח בדיוק, אבל גם הכספת שלך יכולה להיות מלאה במאות ואלפים של אבני חן ויהלומים, אבל השווי שלך עלה...!!!
אדם צריך לברך את ה': שה' זוכר אותו, לא שוכח אותו, מרחם עליו ומזמן לו מצוות. מזמן לו מצוות! אתם יודעים מה זה לזמן לו מצוות? זה כאילו אתה הולך...
אם בן אדם עכשיו ילך בדרך, נגיד הוא בא לפה (להרצאה) יצא מהבית במדרגות מצא שטר מאתים (200) שקלים, נכנס לאוטו על המושב 200 שקלים, הגיע לפה פתח את הדלת על המדרכה 200 שקלים, נכנס למדרגות 200 שקלים, בא לכיסא 200 שקלים. מה הוא חושב עכשיו? מי סידר לו את זה? מי יכול לסדר לו? מי ידע את התהליך שהוא יעבור עכשיו מהבית עד פה, ושַׂם לו בכל נקודה 200 שקלים? מי זה? זה רק בורא עולם! נכון?
מה, מה זה 200 שקלים מול מצווה? מצווה זה נצח נצחים!! מצווה זה ג"ע! והקב"ה מסדר לך כמעט כל רגע אפשרי, אפשרות למצוות. אז למה אתה לא שמח? מ-200 שקל ודאי אתה מחייך מסתכל לשמים
ואומר: "רבש"ע תודה-תודה-תודה! תמשיך רק, תמשיך! אני הולך לחזור הביתה עכשיו ו..."
והקב"ה נותן לך מצוות בלי סוף כמה שאתה רוצה, כמה שאתה רוצה. אתה לומד תורה, עכשיו הנה אתם שומעים שיעור כל מילה שאני מוציא, זה תרי"ג (613) מצוות. אתה יכול ללמוד לבד גם. פתחת ספר, קראת תהילים, כל מילה תרי"ג מצוות. נו, זה לא יותר מ-200 שקל?! אז למה אתה לא שמח?! מ-200 שקל נהנים אנשים ושמחים, כי 200 שקל, זה 200 שקל - אפשר לקנות עם זה 'אבל עם מצוות לא הולכים למכולת' ככה אומר יצה"ע. ופה עבודה בעינים. ככה הוא מרחיק את האדם,
שולח אותו: 'לך תעבוד-תעבוד-תעבוד-תעבוד...!'
תבזבז שמונה (8), עשר (10), שתים עשרה (12) שעות, על כסף שבלאו הכי היה מגיע לך, כי 'המזונות קצובים' ושתהיה עייף שלא תוכל לעשות מצוות, כי אתה צריך לנוח עכשיו ולאכול ולנוח ולהתקלח והכל... ואחר כך כמובן 'חובת היום' - לראות את הטמבלוויזיה, את השקרנים והרמאים.
ואחר כך יגידו לך: ''תשים עוד פעם מסיכה ותיקח עוד חיסונים...' - שתמות מהר...!
ו... מה נשאר לך למצוות? לא נשאר לך זמן למצוות.
אבל אדם צריך לזכור: כל מצוה, זה יותר מפנינה, זה יותר! יותר לאין שיעור. וכשאדם שמח בחלקו ברוחניות, אפילו במעט שה' מזכה אותו, זה מעצים ומחזק את הנפש שלו. לאט-לאט מתחזקת באדם ההכרה ואמונה בעצמו: שהוא יכול להגיע ליותר! ככל שמתמידים להתבונן ברחמים והחמלה של ה' עלינו ומה שהוא מזכה אותנו, נוסיף לשמוח במה שכבר זכינו, למה שכבר הגענו, והנפש תתחזק ותקבל רצון וכח לשאוף ליותר ויותר להתקדם הלאה בעבודת ה', עד שנוכל להגיע לכל המדרגות שאנחנו שואפים להגיע.
הדברים האלה על הצורך המוטל עלינו להגדיל ולהחשיב ואפילו מעט-מעט שבנו ולשמח בכל מעשה ואפילו ברצון טוב שהתעורר בנו. לא יצא לפועל כלום, רק יש לנו רצון טוב.
קמים בבוקר: 'יש לי רצון לעשות חסד היום, מה אני יעשה?'
ולא יצא לי עוד לעשות. הרצון, אני מקבל עליו שכר. ואם התכונתי לעשות ולא יצא לי: 'חשב לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה נחשב כמי שעשאה' (קידושין מ:) אפילו רצון. הולכים לישון, לפני שהולכים לישון:
- 'מחר בלי נדר, אני אלך לעשות כך וכך וכך'...
על הרצונות האלו לפני השינה, קודם כל, זה מאפשר שבאמת מן השמים יחמלו עליך ויתנו לך למלא משאלותיך! וגם אם לא נתנו, תקבל שכר על הרצון!! מחשבות כאלה יחזקו אותנו ויביאו אותנו לידי שמחה גדולה...!!!
עכשיו, רבי נחמן אומר במאמר שנקרא: אֲזַמְּרָה ('ליקוטי מוהר"ן' רפב): "כי זה ידוע שצריך האדם להיזהר מאד להיות בשמחה תמיד, ולהרחיק העצבות מאוד מאוד".
דרך אגב, העצבות, דיכאון וכל הדברים זה מצד כוחות האופל, הסטרא אחרא, שרוצה להעציב את האדם שלא יהיה לו חשק לעבודת ה'. לכן צריך להיזהר להיות בשמחה תמיד.
(המשך דברי רבי נחמן): "ואפילו כשהוא מסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום דבר טוב, ואפילו אם הוא מלא חטאים, ורוצה היצה"ע להפיל אותו בעצבות ומרה שחורה, אסור לו לפול מזה, אלא צריך לחפש בעצמו אפילו מעט טוב, איך אפשר שלא עשה מימיו איזו מצוה או דבר טוב?!"
כל אחד (1) עובר לפעמים תקופות לא פשוטות וקלות בחיים, משני (2) התחומים - רוחני וגשמי. לפעמים דברים לא פועלים כמתוכנן, קשיים גדולים, מצבים שהכל מסביב מסתבך ומתבלבל. במצבים כאֵלו, עולות לאדם באפן טבעי מחשבות לא טובות על עצמו:
הוא מגדיר את עצמו: 'לא יוצלח', וקובע: 'אין לי מזל בחיים!'
ולפעמים יש לו גם מחשבות לא טובות על הקב"ה, חלילה! 'למה ה' לא יכול לתת לי חיים יותר טובים?! נכון, לפעמים קצת טוב לי, אבל זה מעט מאוד וזה נבלע בהרבה דברים לא טובים'.
ולפעמים אדם מרחיק לכת, מגיע למסקנה: 'שמן השמים מכשילים אותו כל מה שהוא מנסה לעשות'.
זה חונק את התקווה של הבן אדם, ולא נותן לו אור לצאת מהמצב שבו הוא נמצא. זה התפקיד של היצה"ע; לדכא את האדם ולהראות לו: 'שהוא אבוד!' כמו שלמדנו בהרצאות הקודמות שיש לאנשים 'עין רעה' על עצמם, 'עין רעה' על הציבור, 'עין רעה' על ה'... ואז נופלים ליאוש כללי ואין חשק לעלות ולהתרומם ולצאת מהמצב הרעוע.
אבל תמיד צריך לחפש אפילו מעט טוב שיש בך. תחפש איזה דבר טוב או דברים טובים שתוכל לעשות היום, תזכר גם שיש בך נקודות מיוחדות, שלא לכולם יש את אותם נקודות. ותשתדל להסיח את דעתך מהחסרונות שלך - הידועים לך, ומהכשלונות שלך - הידועים לך. תשתדל ללכת רק עם מחשבות טובות וחיוביות ושהיה לך 'עין טובה' על עצמך. ותראה כמה רחמים יש לה' עליך!
הרב: 'מי חושב פה שלא טוב לו? בלי להתבייש! הנה, ההוא, יהודי. תעמוד רגע. עמוד! מה לא טוב לך? (תן לו מקרופון) מה לא טוב לך? בא נראה...'
הבחור: 'בדיוק מה שאמרת עם ה'עין רעה' על עצמי'.
הרב: 'אז מה לא טוב לך? בא תגיד לי.'
הבחור: 'לא יודע, אני לא רואה בי נקודות טובות'
הרב: 'מה?'
הבחור: 'אני לא רואה בעצמי נקודות טובות'.
הרב: 'לא! אתה רואה אותי?
הבחור: 'כן'.
הרב: 'נקודה טובה. אתה לא עיוור, אתה שומע אותי?'
הבחור: 'כן'
הרב: 'נקודה טובה. אתה לא חרש, אתה מדבר אתי?'
הבחור: 'כן'
הרב: 'ב"ה, אתה לא אילם, אתה נושם?
הבחור: 'כן'
הרב: 'אתה חי לא מת, אתה מחזיק את המיקרופון? יש כאלה שאין להם ידיים... אתה עומד על הרגליים? הלכת לפה? אתה אפילו לועס מסטיק, אני רואה'.
הבחור: 'לא, לא!'
הרב: 'אז מה זה? גת (עלי לעיסה תימניים)?
הבחור: 'לא. כלום'.
הקהל: צוחק...
הרב: 'אז, אני רוצה להבין, לא הבנתי, אתה אדם בריא. מה, מה חסר לך? לא הבנתי? מה?'
הבחור: 'דיכאונות'.
הרב: 'דיכאונות! ממה? מה ממה? בא תגיד לי. אני רוצה להבין, ממה?'
הבחור: 'מגיל חמש עשרה (15) אני ככה'.
הרב: 'בסדר, התחיל ב-15. מה הדיכאונות? מה הגורם? מה?'
הבחור: 'לא יודע!'
הרב: 'מה אתה לא יודע לעשות? לקרוא אתה יודע?'
הבחור: 'כן'.
הרב: 'אתה יכול לקחת ספר לקרוא?'
הבחור: 'כן'.
הרב: 'אתה יכול לקרוא תנ"ך, תורה, פרשה? יכול? כל רגע שאתה תלמד, אתה תקבל אלפי זכויות? מה, למה שאתה תהיה בדיכאון? מי יכול להרוויח?'
הבחור: 'אני לא מצליח. בדיוק מה שאמרת, אני לא מצליח ללמוד אני לא מצליח לשבת'.
הרב: 'אתה לא צריך ללמוד, לקרוא...'
הבחור: 'אני מבין שכל הזמן אני צריך לעשות תשובה שלימה ו....'
הרב: 'אתה לא צריך ללמוד. אני רוצה שתקרא רק. לא, לא צריך ללמוד. אתה יכול לקרוא? אמרת: כן. אתה יכול לקרוא?'
הבחור: 'כן'.
הרב: 'תהילים, אתה יכול?'
הבחור: 'כן'.
הרב: 'כתוב. כתוב. אתה רק קורא. אתה יודע כמה שכר יהיה לך מזה? אתה אומר מה שדוד המלך אמר. הקב"ה אהב את דוד המלך בגלל השירות והתשבחות שהוא היה עושה לו: "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל-ב כג א) כל התפילות שלנו מבוססות על תהלים של דוד מלכינו. ואתה יכול להגיד את מה שלקח לו עשרות שנים לחבר! ואתה יכול להגיד מוכן'.
'נגיד, מישהו המציא מרשם לעוגה משהו-משהו. אתה לא המצאת את זה, אבל אם אתה קורא את המרשם ואתה לוקח את הביצה ואת הקמח ואת הזה ואת הזה, ומערבב ועושה, יוצא לך את אותו את אותה עוגה שההוא יזם במוחו ואתה נהנה ממה שההוא טרח. לא טוב??'
הבחור: 'מרגיש כאילו הקב"ה קצת חוסם אותי...'
הרב: 'הנה, אתם רואים 'עין רעה' על הקב"ה יש לו. אתם רואים את מה שאני אומר...'
הבחור: 'לא. לא. לא!'
הרב: 'מה אתה מרגיש שה' עושה לך? מה?'
הבחור: 'מכביד את הלב כזה...'
הרב:' לא הבנתי. הוא??! הוא בדיוק הפוך! יצה"ע עושה לך. הבורא יתברך נתן לך את התורה שתדריך אותך, נתן חכמים בדור שידריכו אותך, נתן ספרים שיועילו לך, נתן לך את כל האמצעים בשביל שתוכל לעלות ולהתקרב אליו. יצה"ע תפקידו ליאש אותך, זה הכל. הספרים נמצאים בכל בית כנסת, בכל ישיבה, בחינם! בחינם!! אתה נכנס – פותח ספר. אתה לא יודע מה לקרוא?
אתה שואל שמה תלמיד חכם: 'תגיד לי, אני רוצה להתחזק ב-א', ב', ג' '
הוא אומר לך: 'קח את הספר הזה והזה, אתה רוצה לשבת ללמוד איתי קצת? בא, שב!'
מה? מה? מה ה' מנע ממך? רגלים – יש, לדבר – יש, עינים לקרוא, הבנה - יש, מה הבעיה? אבל יצר הרע מכניס אותך לעצבות, לאי חשק, לעצלות.
ואומר לך: 'אתה לא יוצלח! לא יעזור לך שום דבר, אתה מגיל 15 דפוק! ואתה תישאר ככה! אני ידאג לך, הוא אומר: 'אני אשאיר אותך ככה עד שתמות'.
ואתה מאמין לו שזה המצב. מה פתאום?! מה פתאום?! אתה לא שונה מאף אחד מהיהודים. אתה יכול להגיע למדרגות של נביא! לא מדומין. יש כמה נביאים שמסתובבים חופשי...'.
הקהל: צוחק...
הרב: 'אבל אתה יכול להגיע למדרגה של נביא. איך אמר משה רבנו ליהושע בן נון: הלוואי "כָּל עַם ה' נְבִיאִים" (במדבר יא כט) כל אחד יכול להגיע לכל הדרגות שהקב"ה ייעד לעם ישראל. לא אמר עלינו סתם 'עם סגולה'. לא אמר: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא יט ב) אם אי אפשר. איך הוא יצווה שכולם יהיו קְדֹשִׁים אם אי אפשר?! - אין דבר כזה! אלא מה? זה התפקיד של היצה"ע, בשביל זה אנחנו מנתחים את המצב בשביל שתראה, תזהה את עצמך,
ותבין את הפתרונות: קודם כל תשמח! יש אנשים שרצו להגיע לכאן, ולא הגיעו, לא הצליחו מסיבות... אתה הגעת?! תשמח! יש אנשים שלא רצו להגיע לפה, תשמח שאתה לא מהם'.
'בסוף הערב, אני בטוח שתצא מפה עם הרבה-הרבה ידע איך אתה משפר את החיים שלך מרגע לרגע. אז ודאי שאתה צריך לשמוח. אבל אם הוא יאש אותך עוד פעם, שזה מתאים לאלה ששמעו ולא לך, כי הוא כבר הרגיל אותך שאתה לא תצליח, אז אתה באמת תתקע באותו מקום. אתה לא צריך להאמין לו, אתה צריך 'עין טובה' על עצמך, כי יש בך כח וכישרונות ויכולות. אתה יכול להגיע לכל מדרגה שכל יהודי ראוי להגיע! עד פה, הבנת?'
הבחור: 'כן'.
הרב: נמשיך...
הבחור: 'תודה'.
עכשיו תשימו לב, באופן כללי, יש אנשים שחושבים כמוהו (כמו הבחור הנחמד ששאל קודם): 'שהם רחוקים עדין מהמטרה!'
אבל יש דברים טובים שהם כן עושים. נגיד:
- קם בבוקר עושה 'נטילת ידים', זה מסובך? לא מסובך!
- ללכת לבית כנסת להתפלל בציבור, זה מסובך? לא מסובך!
- לתפוס ספר מיד פעם, מסובך? לא מסובך!
- לעשות חסד פה ושם, מסובך? לא מסובך!
- לתת איזה מטבע (1) או שתים (2) לצדקה, מסובך? לא מסובך!
לדוגמא: בחור בשם דן הולך בתל אביב, חיוך על פניו.
שואלים אותו: 'למה אתה שמח?'
אומר: 'ברוך ה'! אני לומד כל יום לפני שאני יוצא שתי (2) הלכות'.
אנשים לא מבינים! יש אנשים שיושבים בכולל ויושבים ולומדים יומם ולילה, והוא שמח משתי הלכות?!
הוא לא מתבלבל ממה שהם אומרים לו, והוא ממשיך להיות שמח ומודה לה' גם על המעט שהוא זוכה.
מישהו חושב שללמוד שתי הלכות זה לא הרבה?! "כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוה"ב" ('נדה' עג:).
מי אמר את זה? אליהו הנביא.
אם היה בא עכשיו אליהו הנביא מהשמים יורד ואומר: 'תשמע, כל יום תלמד שתי הלכות, אני מבטיח לך שאתה בן העוה"ב'
לא היינו סומכים עליו? יש יהודי ויהודיה שלא יכולים ללמוד שתי הלכות? כמה זה לוקח: 2 דקות, 3 דקות, 4 דקות, 5 דקות...? מי לא יכול?!
אתה לא יודע לקרוא? תשמע! אתה רוצה בצרפתית, אנגלית, רוסית? בכל השפות יש! מה הבעיה?
מי שיש לו סמארט-פון יש אפליקציה: "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ" (דברים ו ז) יש שמה מאות ספרים בחינם! מאות!! אתה לוחץ אתה יכול ללמוד כל יום 2 הלכות, 3 הלכות, כמה שאתה... בכל התחומים. בכל התחומים נמצא לך שמה אפליקציה חינמית! מה הבעיה? מה הבעיה?! להרגיל את עצמך ללמוד 2 הלכות. יהודי צריך לדעת: מה ה' ציווה אותו.
הוא יגיע למעלה ישאלו אותו: 'עשית מה שאני אמרת'?'
- 'לא יודע מה אמרת?'
מה זה לא יודע מה אמרת? בשביל נתתי תורה במעמד הר סיני? בשביל מה יש ספר תורה בהיכל? בשביל מה יש ספרים? למי זה מיועד? לישמעאלים?! לנוצרים?! זה מיועד לך אתה יהודי! אתה צריך לדעת את היהדות.
הכל מצוי בימינו, מה שלא היה מצוי בימים קדמונים. בשביל שיהיה לך סידור בדורות קודמים, היו צריכים להעתיק אותו בכתיבת יד, לא היה דפוס. לא היה דפוס, אז היו צריכים להעתיק ביד! כל ספר, וגם לא היה נייר. נייר, זה חידוש לא רחוק. היו כותבים על קלף. אז לך תמצא עכשיו עורות, תשחט פרות, ותביא את העורות ותעבד אותם ותכתוב עליהם. מה מוצאים היום בארכאולוגיה? מגילות. איזה מגילות? מגילות קלף. היו כותבים על אבנים, על חרס. אתם יודעים כמה יגיעה?! והיום הכל מצוי! יש לך את זה הכל ביד. כל התורה בפנים. אם אין לך ספרים ואין לך כסף לקנות – הכל בחינם. אז מה הבעיה ללמוד להתאמץ שתי הלכות? מה מסובך?!
"וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה" ('משלי' יג יא) שתי מטבעות ועוד שתי מטבעות, ועוד שתי מטבעות. 'דן חסכן' – אתם זוכרים פעם? שתי מטבעות ושתי מטבעות, בסוף נהיה עשיר, פותח חשבון בבנק...
אם דן ימשיך בדרך הזאת וישמח בכל דבר שהוא עושה - השמחה תלך ותגבר, הוא יזכה למתיקות בלימוד שתי הלכות, והוא לא ירצה בסוף לעזוב את הספר, וכל רגע פנוי הוא ילמד.
אני זוכר כשאני חזרתי בתשובה, בשביל לא להפסיק ללמוד, כי הייתי צריך לצאת מידי פעם גם... לא היה לי רכב, הייתי נוסע באוטובוסים, אז קניתי ספרים בפורמט כיס, בגודל שאני יכול להכניס בכיס. הינו הולכים פעם עם חולצות עם כיסים פה (הרב מדגים – בחלק העליון של החולצה) שם פה (בכיס) ספר. והיה ספרי הלכות, היה 'קיצור שולחן ערוך' של הרב גנצפריד והיה זה... אני בעצמי הדפסתי עשרות אלפים כאלה. ו'אורחות צדיקים', וספרי מוסר ובדרך הולך, הולך, הולך, וקורא-וקורא-וקורא-וקורא-וקורא. ואתה אוסף עוד ידע, עוד ידע, עוד ידע, עוד-עוד-עוד-עוד. ואתה יודע מה לעשות. זה עצות מהקב"ה. יש מישהו יכול לתת לך עצה יותר טובה??
המהנדס שברא אות לא מבין בך יותר טוב מכולם? הפסיכולוג צריך פסיכולוג שיסביר לו מה המצב שלו.
ובורא עולם אומר לי בדיוק: 'תתנהג ככה, תעשה ככה.'
אני דואג לכל השאר. אתה רק תישמע להוראות ואני עושה את השאר. מה לא טוב?!
כשאדם דורך הרבה זמן באותו מקום, נגיד מגיל 15, ולא מתקדם, לא בתורה, ולא בתפילה, זה סימן: שהוא לא שמח והוא לא נהנה, לא מתורה ולא מתפילה. כי אם היה שמח ונהנה היה ודאי מתקדם הלאה. במה ששמחים - ממשיכים.
עכשיו, אם יבא האדם ויטען: 'איך אני אשמח בחלקי בקיום המצוות?! הרי המצוות גם שאני עושה הם לא שלמות? יש בהם פגמים וחסרונות'?
התשובה היא בהמשך דבריו של רבי נחמן:
אומר כך: 'ואפילו כשמתחיל להסתכל באותו הדבר הטוב, שהוא מוצא בעצמו, הוא רואה שגם בזה יש לו פצעים, והוא רואה שגם המצווה שזכה לעשות, יש לה גם פניות ומחשבות זרות, עם כל זה, איך אפשר שלא יהיה באותה מצווה על כל פנים, איזה נקודה טובה ודבר טוב שהוא עשה. תחפש גם במה שעשית לא מושלם את החלק הטוב שבו, להחיות את עצמו'.
נגיד, יצא לך עוגה לא מוצלחת, בסדר, לא מוצלחת. זה לא בטעם שציפית, אבל זה משביע או לא משביע? אם אוכלים את זה, זה משביע או לא משביע? מה, להגיע לשביעה זה לא טוב?! מה לזרוק את העוגה בגלל שלא מתאים הטעם? אז אוכלים פחות. תוסיף סוכר, יאללה, תוסיף סוכר, נו. שים דבש, שוקולד, מה שאתה רוצה. אבל בכל אופן, יש פה עוגה! משהו עשית.
גם אם מצווה נראית לך לא שלימה וגם אם תפילה לא מוצלחת,
התשובה בסוף: הלכת להתפלל? - כן! הגעת לבית כנסת? - כן! עמדת בתפילת שמונה עשרה? - כן!
הרי התגברת על העצלות, אז כבר יש לך במה לשמוח. יש כאלה לא הגיעו בכלל לתפילה. אתה לפחות הגעת. זכית להתאמץ והתגברת על העצלות.
אפילו אם תמצא שהיה לך 'כוונות' ואינטרסים וכל מיני חשבונות ותחפש חסרונות – תמצא. אבל לא זה הדרך. צריך לחפש את הנקודה הטובה גם במקום שזה לא בדיוק בשלימות. גם להתגבר על עצלות, זה רצון ה'.
- גם לא נרדמת בתפילה – מצוין! - ענית אמן? - ענית אמנים. אמרת קדושה? - אמרת! ענית לקדיש? - וואוו...
אתה יודע איה שלל יצאת??
אנשים באותה שעה – קראו עיתון, וישמעו את פי האתון. נו, מה להם יש? מה לך יש?
כל הנקודות הטובות שעכשיו ציינו, זה רחמי שמים נפלאים שיש עליך. גם במצב העגום מזכים אותך עדין משמים להגיע לתפילות, לענות אמנים, לשמוע קדישים, וכן הלאה.
ה'חתם סופר' זתע"א. אומר: 'אם נקרית לאדם בדרכו מצווה שהיא לא מצריכה ממנו מאמץ, זה סימן: שה' מרחם עליו! ושלחו לו לקיים את המצווה הזאת.'
לדוגמא: נפתלי ממהר כאילה שלוחה, לצאת מביתו להספיק לאוטובוס היוצא לצפון לבקר את הוריו. מיד שהוא יוצא מהבנין, הוא מביט ומבחין בילד שיש לו עינים מתחננות להעבירו את הכביש, נפתלי נותן יד לילד, מעביר אותו את הכביש.
אבל עוברת לו מחשבה של יצר הרע: 'למה דווקא שאני ממהר לתפוס את האוטובוס לצפון, הילד הזה פתאום עומד לי בדרך ורוצה שאעביר אותו את הכביש?!'
רוצה להמשיך בדרכו, והנה עוד הפרעה, על המדרכה דף קרוע מסידור! מיד הוא מתכופף, מנשק ולוקח את הדף עמו להניח ב'גניזה'.
בהמשך, הדרך מבחין בחנות ספרים, ונזכר: 'אבא ביקש שאקנה לו סדור עם אותיות גדולות!' נכנס לחנות, ורואה מיד את אותו סידור שאבא שלו צריך. מבלי לטרוח, בלי עיכובים, קונה את הספר.
ממהר לתחנה ונתקל בגַּד (שֵׁם חברו) לחרדתו והוא מגלה שמצב רוחו ירוד, אי אפשר להשאיר את חברו במצב כזה, מאיר לו פנים ומשוחח אתו בדרך לאוטובוס.
וכשהוא מגיע כבר אל התחנה, יש שמה יהודי שאומר לו: 'אפשר לשלוח אתך חבילה לצפון?'
באותו יום זכה נפתלי ברחמי שמים שליוו אותו מרגע לרגע! רצו לזכות אותו: שלחו לו ילד שיעשה לו חסד, יעביר אותו את הכביש. רחמו עליו, שלחו לו זכות להציל דף קדוש מבזיון. העבירו אותו ליד חנות שיזכה ב'כיבוד אב ואם' וימצא את הסידור שאביו ארוצה לנגד עינו. ה' המשיך לרחם עליו ושלח לו עוד שתי (2) מתנות: יהודי בדרך לחיזוק, ועוד חבילה לקחת לצפון. כל זה סימנים: שהקב"ה מחייך לך, אוהב אותך, ומזמן לך מצוות על הדרך...!
יש אנשים שיראו את זה הפוך לגמרי...! החכמה: זה להבין בדיוק מה ה' מגלה לפתחך!
לא רק מה שמזמנים מן השמים צריך לשמוח, אלא גם על כל הדברים שהיו לנו בעבר. אפילו דברים שלא היו תלויים בבחירה שלנו.
לדוגמא: כל בוקר אנחנו מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי" (ברכות השחר) אני בחרתי להיות יהודי או גוי? - לא. בחר לי ה'. אני צריך לשמוח, ואני מברך על זה. גוי חיב בשבע (7) מצוות בלבד! אני מחויב בתרי"ג (613) מצוות! זאת אומרת, האפשרויות שלי לזכות הם פי כמה וכמה לאין ערוך ממנו.
גוי אם חוטא - תשובה לא תועיל לו! ואין לו חלק לעוה"ב!! אני אפילו אם אעשה עבירות כרימון, כל רגע אני יכול לחזור בתשובה וה' יקבל אותי, בגלל שאנחנו בנים להקב"ה: "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" ('שמות' ד כב) אבא לא זורק את הילדים שלו. יכול להעניש, אבל בשביל לקרב, לא בשביל להרחיק. אז יש לי כאלה זכויות עוד בלי שבחרתי בזה! אז אני צריך לשמוח: שזכיתי להיות מהעם הנבחר...!
ואני צריך להאמין גם: כמו שה' ריחם עלי וברא אותי יהודי, והביא אותי להורים יהודים ולבית יהודי, אני בטוח: שהוא גם מרחם עלי עכשיו והוא גם ירחם עלי הלאה! כי מאותה סיבה שהוא ריחם עלי מההתחלה ודאי שהוא לא יפסיק את רחמיו. כי מה היה לי זכויות לפני שהוא ברא אותי? - לא היה לי כלום! אז למה הוא ברא אותי כיהודי? למה הוא בחר בי מכל העמים להיות לו סגולה? זאת אומרת, יש לו תכניות טובות בשבילי! אז ודאי שהוא מרחם עלי.
למה קוראים לדרך הזאת 'אֲזַמְּרָה'? אז תדעו לכם: צריך שיהודי ידון יהודי לכף זכות. גם כלפי רשעים גמורים צריך לחפש ולמצוא בהם טוב, באותו מעט שהוא לא רשע, צריך למצוא את הטוב ולדון לכף זכות. יש מסכנים שלא חינכו אותם, לא לימדו אותם, שלחו אותם לבתי ספר כפרניים (מלשון כפירה) הם ממש לא יודעים! והם גדלו על שנאה או על דרך אחרת וכו' וכו' וזה מה שהם מבינים עד שהם נתקלים באמת. ואם הם מבקשי אמת, אז הם עולים על המסילה, ואז יכולים לשוב בתשובה. כמו שכתבו בפסוק: "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ" ('תהלים' לז י) כך אומר דוד מלכנו בתהילים. לכן צריך לדון לכף זכות, ולחפש טוב באנשים: 'ועוד מעט, עוד מעט הוא ישוב, ולא תראה את הרשע יותר!'
למעלה ממיליון (1,000,000) יהודים חזרו בתשובה בישראל!! ואין פה (בהרצאה) מישהו שלא מכיר בעלי תשובה בסביבתו או ממשפחתו. ורואים מה הם היו קודם ומה הם הגיעו עכשיו. את ההתנהגות ואת המידות המשופרות ואת החינוך, וכן הלאה. אז זה רק טוב! המשטרה עובדת פחות...
ידוע, כשאדם נופל בדעתו בגלל גשמיות, והמעשים הרעים שהוא רואה בעצמו שהוא רחוק מאוד-מאוד מהקדושה באמת,
בגלל זה הוא קובע לעצמו: 'שהוא לא יכול להתפלל! איך אני יכול להתפלל ואני עושה מעשים כאלה?! 'בחייך, מה אני עושה צחוק מעצמי?! אני אבוא אתפלל לה' ואני בעצמי כזה וכזה?!'.
כי הוא רואה את עצמו רחוק מה'. אבל אם הוא יחיה את עצמו, לפי העצות האלה שאמרנו, אפילו שיש בו מעשים רעים ואפילו חטאים, ואפילו שהוא מרגיש את עצמו רחוק מה', יחפש נקודות טובות שיש בו, יחיה וישמח עם עצמו בזה, ויגדיל את השמחה מאוד בכל נקודה ובפרט שהוא מקדושי עם ישראל ביחס לגויים, וכשמחיה ומשמח את עצמו בזה, יכול להתפלל ולזמר ולהודות לה', וזה נקרא: "אֲזַמְּרָה לֵא-לֹקַי בְּעוֹדִי" (תהלים קד לג).
מה זה בְּעוֹדִי? ע"י הבחינה של העוד שלי! בכל אדם יש מצב של: "עוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע" ('תהלים' לז י) גם אדם במצב של רְשַׁע יכול להיות: 'עוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע' כל רגע הוא יכול לחזור בתשובה. כל רגע-כל רגע, בכל מצב!
הרב אורי זוהר (זצ"ל) היה בשפל, שפל-שפל במעשים, במחשבות וכו'. ויום אחד הוא נתקל ביהודי,
רב חשוב, שאמר לו: 'שהוא יכול להוכיח שיש א-לקים!'
- הוא התחיל לצחוק: 'אתה יכול להוכיח....? על מה אתה מדבר?!'
ובאמת ככה לאט-לאט באותה שיחה הוא עורר אותו לנקודות שהוא לא חשב עליהם מעולם ולא התבונן, וחזר בתשובה אמיתית!! וסיים את חייו כצדיק באמת. וזה פלא! זה מופת! כי בדרך כלל, אדם שהחטיא את הרבים: 'אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה' ('יומא' ח:) לא מסיעין לו מן השמים לעשות תשובה, כי הוא בחר בדרך של הרעה: 'וּבַדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בָּהּ מוֹלִיכָן אוֹתוֹ' ('מכות' י:).
בשביל לחזור בתשובה ממחטיא הרבים; בסרטים שלא הגרועים וכו' וכו'. להגיע למדרגה כזו שיהיה 'מזכה הרבים', זה מופת!! למה? כי הוא התעצם בעצמו בלי סיוע, והגיע למה שהגיע, כמו רבי עקיבא. רבי עקיבא התחיל בגיל ארבעים (40) וגם הוא. ורבי עקיבא הפך להיות הרב הגדול ביותר של כל עם ישראל, והוא בן של גרים רבי עקיבא, בן של גרים...!
זאת אומרת, אין בן אדם שלא יכול לעלות במסילה העולה בית א-ל. כל אחד, מהשפל של השפל, מהיאוש של היאוש – יכול לעלות! זה ברגע אחד (1) שהוא מחליט. אבל אי אפשר להחליט אם אתה בדיכאון ולא מאמין בעצמך. אבל אם תשמח בנקודות שאני מעיר פה – בדרשה, זה יכול לרומם אותך, טיפה ועוד טיפה ואתה תגיע לזה!
מזהיר רבי נתן מברסלב (זי"ע) בשם רבי נחמן: 'שצריך ללכת עם התורה הזאת שאדם צריך לשמוח-לשמוח בכל טוב, בכל נקודה, בכל הזדמנות, בכל רחמים מן השמים, כי זה יסוד גדול להתקרב אל ה', ולא לאבד חלילה את העולמות - זה והבא. כי רוב בני האדם הרחוקים מה', שרויים במרה שחורה ביאוש ועצבות, בבדידות ורואים את גודל הקלקול שלהם שקלקלו בחייהם. וכל אחד יודע נגעי לבבו ומכאוביו, ונופלים בדעתם, מתיאשים וכמובן לא מתפללים, ואם כן, לא בכוונה. ואפילו לא עושים את מה שהם כן יכולים לעשות,
כי: 'די! חבל על הזמן, אני אבוד!....'
'לכן צריך האדם להשכיל מאוד בדבר הזה. כל נפילה שיש בדעתו, אפילו ממעשים רעים שעשה. כל עצבות ומרה שחורה, הכל זה מעשים שמפתח לך במח יצה"ע, כדי להחליש אותך, להפיל אותך לגמרי. אבל אם תתחזק בשמחה בחלקך, בטוב שבך, אפילו זה מעט. ותבקש כל פעם נקודות טובות והתעוררות ממעשים כאלה ואחרים שאתה עושה, אתה תחיה את עצמך! תשמח בעצמך! ואתה יכול לצפות גם לישועה'. ותודה לה': "אֲזַמְּרָה לְא-לֹקַי בְּעוֹדִי" (תהלים קד לג).
אנחנו (כבוד הרב שליט"א מתכוון שאצלו בבית הכנסת 'קהילות פז' שרים יחד) כל יום שרים:
'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כה'' (תפילת שחרית - 'יוצר אור')
- הרב שר והקהל מצטרף יחד לשיר את מילות השיר לעיל X)3).
עוד דבר אנחנו שרים כל יום: 'וְשָׂמַחְתָּ בְּיָמֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ'.
- הרב שר והקהל מצטרף יחד לשיר את מילות השיר לעיל X)4).
אתם רואים? ברגע אחד (1) נכנסה לכם שמחה. מה, בעיה לשיר כל רגע? מתי שאתה מרגיש עצבות
תגיד: 'להודות לה'! אני חי, אני נושם, שומע, הולך... ישתבח הבורא ויתעלה שמו' .
יש אנשים מלאי טרוניות, מלאי ט-ר-ו-נ-י-ו-ת. אם יש לו צפורן חודרנית: 'יואוו, כמה הוא ממורמר'. כמה הוא מדבר על זה. מרים טלפונים וזה, זה. כל האיברים שלך עובדים, רק אתה תקוע בציפורן הזאת?! מה עם כל השאר? מה עם כל השאר?
כמו אחד: 'אני חייב עשרה (10) שקלים למישהו כבר שבוע...! אתה יודע מה זה?' עשרה שקלים... '
- 'נו, אז תן לו. אין לך בחשבון?'
- 'לא. זה סגור לחמש עשרה (15) שנה'
- 'כמה יש לך שמה?'
- 'מיליונים!!...'
אבל עשרה (10) שקלים מטריד אותו. שהוא חייב למישהו והחשבון סגור. הוא לא יכול לתת לו. נו, שמעתם בן אדם?! במקום שישמח על מה שה' נתן לו?!
אתם יודעים מה, פה אני יעצור, אני אגיד לכם חידוש גדול! יש ספר 'הפלא ופלא' והוא אומר שמה חידוש הפלא ופלא!! תקשיבו טוב!
יש 'מזמור לתודה' שאומרים כל יום בתפילה. במזמור הזה, שזה הודאה להשי"ת. יש שמה מג' מילים. מג' מילים - זה 43.
יש עוד מזמור בתהילים קוראים לו: קיג. מזמור קיג בתהילים, זה מזמור שארבעה (4) צריכים להודות להשי"ת; מי שירד באניה, מי שטס במטוס, מי שהיה חולה, מי שהשתחרר מבית האסורים. ארבעה (4) שצריכים להודות; הולכי מדברות. כל אלה שיצאו מהסכנות שהם היו בהם צריכים להודות. כמה יש במזמור הזה? יש מג' פסוקים! עוד פעם – מג' פסוקים.
יש גמרא במנחות ששמה כתוב שצריך כל יהודי ויהודיה להגיד מאה (100) ברכות נהנין; אנחנו נהנים, שותים, אוכלים וכו' צריך להודות לה' על מה שנהנינו: "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ", "הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ", "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה", "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" אז צריך להודות לה' – 100 ברכות כל יום! אז בתפילה יש לנו 19 ברכות, 3 פעמים ביום ויש לנו ברכת המזון, ויש לנו ברכות השחר. מגיעים ל-100 בקלות כל יום.
איפה זה כתוב שצריך כל יום 100 ברכות? שזה גם כנגד 100 קללות שכתובות בתורה. שמי שמברך 100 ברכות ה' לא מביא עליו שום קללה ממה שכתוב בתורה. איפה זה כתוב? במסכת 'מנחות' דף מג!
יש פרק בנביא 'ישעיה' שאומר מה היעוד של העם היהודי. שם כתוב הפסוק הזה: "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" ('ישעיהו' מג כא) למה אני בראתי את העם הזה, העם היהודי? "תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" ה' ברא אותנו, הוציא אותנו ממצרים, עשה 10 מכות, קרע לנו את הים, הביא לנו את התורה. אנחנו צריכים לספר: תהילות ה'! תהילות ה'. איפה זה כתוב? ישעיה פרק מג'!
תגידו לי: זה מקרה? זה כמו ה-200 שקל שספרתי לכם....
- מזמור לתודה – מג' מילים.
- מזמור שארבעה (4) צריכים להודות – מג' פסוקים.
- 100 ברכות שחיבים להודות - במנחות מג'.
- עם ישראל שכל תפקידו לספר תהילות ה' - בפרק מג'.
זה מקרה או זה מתוכנן?
עכשיו שתבינו: את התנ"ך מי סידר? מישהו אחר.
את הגמרא מי סידר? מישהו אחר.
דוד המלך הוא קבע כמה מילים יהיו 'במזמור לתודה' ובמזמור קיג' שלו – מג' פסוקים.
איך כולם מתחברים ביחד שזה תמיד מג'? יש בזה איזה סוד? איזה ענין? מ"ג? - כל מה שדרשתי לכם עכשיו, נמצא פה.
אומרים חכמים: מי יכול להודות? מי יכול להודות? מי שרואה תמיד את חצי הכוס המלאה.
הנה יש פה כוס, (זה לא בדיוק חצי)
יש אחד יגיד: 'כן, אבל זה לא מלא! זה לא מלא'...
ויש אחד שיראה: 'או! ברוך ה' תראה, תראה כמה הביא לי שתיה. ישתבח הבורא'.
אז אפשר לראות את חצי הכוס המלאה, ואפשר לראות את החצי הכוס הריקה. מי יכול להודות? רק מי שרואה תמיד חצי כוס מלאה. זאת אומרת, יש לי צרות, חלילה. יש לי בעיות, יש לי כאבים, יש לי יסורים, יש לי, יש לי, יש לי....
אבל יש לי גם דברים טובים; יש לי הורים טובים. יש לי ילדים מצוינים. יש לי אשה נפלאה. יש לי בית, זה, יש לי רכב אין לי, זה... יש גם דברים טובים ויש גם דברים פחות טובים. נכון? אם אני יסתכל תמיד על החלק הטוב, המלא, אז אני אוכל להודות.
אבל אם תמיד אני יסתכל: 'אין לי'. 'חסר לי'. 'כואב לי'. אז אני אף פעם לא אודה, כי תמיד אני מתרעם...
מי יכול להודות? מי שמסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה. נכון?
מה זה קשור עכשיו למה שדברנו?
כמה זה כוס בגימטריה?
כ – זה 20, ו – זה 6, ס – זה 60, ביחד? 86! יפה?! כמה זה 'חצי כוס'? מג'. מג'!
מי שיכול להסתכל על חצי, מ"ג, הכוס המלאה, הוא יכול להודות!
[הקהל: מתחיל למחוא כפים...
הרב: רגע, רגע, מה? עוד לא. מה, מה...?]
אז אחד שאל אותי היום שאמרתי לו את זה.
אז הוא שאל אותי: 'אבל מה זה קשור? מה זה קשור? אתה מביא לי מזמור תהילים ועוד מזמור תהילים ועוד גמרא. ואתה מביא לי, אתה מביא לי גם פרק בנביא, יופי, זה בסדר. זה קשור, הכל דברי תורה, אבל מי אמר? מי אמר שמי שהוא מסתכל בחצי כוס מלאה הוא איכול להודות? מי אמר?'
אמרתי לו: 'מי שהוא חכם. לא חכם - לא יכול להגיד את זה'.
אתם יודעים למה מי שהוא חכם יכול להגיד את זה ולא מישהו לא חכם? כי 'חכם' זה ר"ת: ח'צי כ'וס מ'לאה!
ח – חכם, כ – כוס, מ – מלאה, חכ"ם – זה חצי כוס מלאה!
הקהל: מוחא כפים.
בקיצור, צריך להיות חיובי! לראות חיובי. לראות על עצמך דברים טובים. לראות באחרים דברים טובים. החיים שלך יהיו מאושרים, גם אם יהיה לך מעט. זה נקרא: 'הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ' (אבות ד א).
לכל אדם יש חלק שונה בחייו. זה נולד להורים כאלה, בשכונה כזאת וכו' וכו' וזה לאחרים. וזה פה וזה שם. אף אחד לא נברא אותו דבר באותם תנאים. אבל כל אחד, זה חלקו. זה מה שה' רצה: שתולד לאלה, במקום זה וככה וככה.
אז: תהיה שמח בחלקך! כי לכל אחד יש משימה בחייו. יש לו תפקיד. יש לו כישרונות. הוא צריך למצות את הכישרונות שלו לטובת עבודה ה' שה' הטיל עליו. לכן, צריך לזמר להקב"ה תמיד, בכל מצב...!
ובפרט לשוחח עם הקב"ה.
הזקנות שלנו, הסבתות, היו מדברות עם הקב"ה במטבח. בלי תפילות. בלי תפילות. אתה שומע אותם מדברות.
- 'עם מי את מדברת?'
- 'עם הבורא!'
מדברת: 'תעזור לבן שלי בזה, ותעשה לו ככה, ושיחזור מהצבא בריא, ויהיה ככה, ויהיה לו זה, ותסדר אותו, ושיהיה חכם, 'ושלא יפול בזה, ולא יהיה לו כך...'
מדברות!! חופשי!! ככה צריך.
זה אבא שלנו. אנחנו אומרים: "בָּרוּךְ אַתָּה", "בָּרוּךְ אַתָּה" מה זה אַתָּה? אַתָּה, זה מי שעומד פה מולי. " בָּרוּךְ הוא" - הוא לא נמצא פה, "בָּרוּךְ אַתָּה" הוא נמצא פה לידי, נוכח. אז כל ברכה שאני אומר: "בָּרוּךְ אַתָּה" אני מדבר עם הבורא שנמצא לידי, אז אני יכול לדבר אתו. אם הוא נמצא לידי, אני יכול לדבר אתו. למה לא לדבר אתו?! מה, אני צריך ללכת לבית כנסת לדבר אתו? - לא! אני יכול לדבר אתו בכל מקום. אני יכול להגיד לו מה שאני רוצה, בלי ברכות, בלי כלום. דַּבֵּר! דַּבֵּר!
כשאתה הולך לדבר עם אבא או עם אמא אתה מכין איזה טקסטים מיוחדים, דרשה? או שאתה מדבר אתם: 'אבא אני צריך זה, אבא אני צריך זה, אבא אני צריך זה'? זהו. מְדַבֵּר! מְדַבֵּר!
ולהגיד לו: 'אבא, אתה יודע כמה אני רוצה באמת! ותעזור לי! ותחלץ אותי מזה, ותביא לי זה, ותסייע לי בזה, וזה, וזה, וזה... בראת אותי שאני לא גוי, שפכתי את דמי בברית, הורידו לי את העורלה. כל זה בשביל שאכנס בברית עם הקב"ה. ברית חקק הקב"ה, ברית אתנו בדם שלנו! אנחנו הבנים שלך! תעזור לי!'
דַּבֵּר! דַּבֵּר! דברו עם אבא! דברו!
הוא רוצה שנדבר אתו. הוא רוצה שנדבר אתו. למה אתה לא מרים טלפון?! למה אתה לא מדבר? מה הבעיה? רק אני יכול להביא לך הכל, בכל, מכל, כל. אף אחד בעולם, לא יכול לעזור לך. אף אחד בעולם לא יכול להזיק לך, אם אני לא מאפשר זאת. הכל זה מתחיל אצלי ומסתיים אצלי.
דבר אתי! דבר אתי!! למה אתה הולך לברז? תפנה לשיבר!
בחור למד בישיבה חשובה. למדו שם בחורים מצוינים שהיו עם שאיפות גדולות. היתה אוירה חזקה 'קִנְאַת סוֹפְרִים' ('בבא בתרא' כא:) והיה לחץ חברתי לשאיפות, להתמיד בלימוד, לדקדק במצוות. גם הבחור היה כמו הבחורים המצוינים, התחיל ללמוד בהתמדה שעות רבות ודקדק במצוות ועוד הנהגות נפלאות! אבל ההנהגה והדרישות שהיו שמה בישיבה, היו למעלה מכוחותיו...!!
כתוצאה מכך, הדרדר למצב נפשי קשה. ראש הישיבה והצוות היו חסרי אונים, לא ידעו איך לעזור לו. לא נותרה עצה, אלא להפנותו לטיפול מחוץ לכותלי הישיבה.
ואז הוא הגיע למטפל, שוחַח אתו, הבחין במצב החמור, והבין ששורש הבעיה: 'שהוא רוצה; להדמות לבחורים המצוינים ולוקח לעצמו דברים קשים מאוד, יותר מכוחות נפשו!' ולכן הוא קרס.
אז מה אמר לו המטפל? 'שלב ראשון - עזוב את הישיבה והלימודים. תלך הביתה. תנוח כל יום במשך כמה שעות ושאר היום תעבוד. אחרי כמה שבועות תחזור אלי'. ואז באמת הוא חזר. היתה התאוששות, ואז הפנה אותו ללימודים קלילים, כמו ללמוד חומש וקצת מדרש וסיפורי צדיקים.
אחרי תקופה, השתפר לאין ערוך! ויכול היה לחזור ללימודי גמרא והלכה. חזר שוב והתמיד בתלמוד ולא עבר זמן עד שהתייצב לחלוטין, התחתן והקים בית לתפארת. והיום הוא אב מאושר לילדים בריאים...!
- סבלנות!
לא לקפוץ יותר מהגובה שלך. אל תרוץ לפני שאתה יודע ללכת. לאט-לאט. כל אחד בקצב שלו. השאיפות יכולות להשאר, אבל לא בחיפזון.
הבחור הזה, נעשה לו נס ממש! הוא הגיע ברגע קריטי לפני התמוטטות. אבל יש הרבה מקרים כאלה, נקראים: 'בחורים נושרים' או 'בחורים שמדרדרים' וצריך לדעת איך להוציא אותם מהמצב. אבל זה בגלל שהם לא הולכים בדרך שאמרנו 'אֲזַמְּרָה' - לראות את החיובי. לראות את הטוב שבי! לראות: שה' מרחם עלי. ריחם, מרחם וירחם.
אני לא יכול תמיד להיות בקצב של כולם! אם נצא כולנו לריצה בחוץ, אף אחד לא ירוץ אותו דבר, באותה מהירות. יש זריזים ויש מהירים, יש יותר איטיים. העיקר: שנגיע לקו הסיום.
אתם רואים, יש אנשים רצים 'מרתון'! כל שנה הם מקיפים את כדור הארץ כמה פעמים. בשביל מה? שהם ילכו לאולימפיאדה בעוד ארבע (4) שנים והם יהיו מקום אלפים שמונה מאות שבעים ושתים (2,872)! שאף אחד (1) לא יודע בכלל שהוא היה שמה. והוא הקיף את כל העולם כמה פעמים...! בשביל להגיע לשמה – לאולימפיאדה. אבל בסוף הוא הגיע, הגיע וקבעו: 'שהוא במקום 2,872!' כן, יש לו תעודה שהוא הגיע ממקום כזה. הוא יוכל להראות לנכדים כמה הוא אהבל.
- ללכת לבית כנסת, זה יותר קרוב! ארבעים ושתים (42) ק"מ?!
לחץ - לא יביא בן אדם למקומו! בלי לחץ! בלי לחץ! בקצב סביר. ולהיות שמח כל הדרך. ולהתקדם מדרגה לדרגה. וככה יכולים להגיע, לאן שאנחנו רוצים.
אז הנה, נתתי לכם עצות נפלאות! שכל אחד במצב אפילו הירוד ביותר, למטה-למטה-למטה, יכול לעלות למעלה-למעלה-למעלה. עם הרבה אור. עם הרבה תקווה. עם מבט פנימי חיובי. עם עין טובה על עצמך, על הסובבים, על הבורא יתברך. שאתה קודם כל נבראת יהודי, בעם הקדוש, נמצא בארץ הקדושה, יש לך את התורה הקדושה, יש לך את כל האפשריות והזדמנויות.
אף פעם לא מאוחר! כי רבי עקיבא בגיל 40, אמרנו, התחיל והגיע לפסגות הכי גבוהים שיכולים, שמשה רבנו לא הבין: למה ה' לא נתן את התורה על ידו! תארו לכם לאיזה מדרגה הוא הגיע. ובזה מ'עם הארץ' בגיל 40! בגיל 40 הוא התחיל ללמוד אלף -בית.
רבי אליעזר בן הורקנוס שהיה הרב שלו, בגיל עשרים ושמונה (28) הלך ללמוד! הוא לא ידע אפילו ברכת המזון, עד גיל 28. והלך ללמוד ונהיה הרב, הרב של רבי עקיבא.
שרבי עקיבא אמר: 'שכל התורה שהוא יודע, זה כלום, ליד התורה של הרב שלו!' ולא היה דבר שלא ידע רבי עקיבא, הוא ידע חמשים (50) שערי בינה, מה שמשה רבנו הגיע רק לארבעים ותשע (49)! וזה להתחיל מאוחר.
לאט-לאט-לאט-לאט, הרבה תקווה, הרבה פרגון עצמי. להתבונן בטוב, בנקודות הטובות שלנו. ולעשות כל יום קצת יותר, קצת יותר, קצת יותר ופתאום תגלו שהחיים נראים אחרת לגמרי. ובפרט לא להתייחס לסביבה. לא לקנא באף אחד. אתה לא העתק ולא שכפול ולא חקין של אחרים. הם, זה הם ואתה זה אתה. לך נתן ה' חלקך שלך במצבך אתה, ולהם מה שנתן. ההוא עשיר, אל תקנא בו: "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" ('קהלת' ה יב) אל תקנא בו. אל תקנא בו!
אני זוכר שהיה לי אוטו 'טרנטה', ב"ה, זה היה 75 BMW קראו לו, זה משהו כמו קטנוע. עושה רעש, ק"מ שומעים שאתה מגיע. והרבה פעמית הצלבים (רכיב שנועד להעביר כוח במערכות הינע של רכב) היו נשברים, הייתי מגיע להרצאה עם אופניים בסוף. למה? כי זה היה מקרטע...
אף פעם לא סגרתי את האוטו. מי יגנוב אותו?! - לא, לא סגרתי חלונות, לא פחדתי מזה, אם שמעתי בום בחוץ, ידעתי שזה לא באוטו. וגם אם זה באוטו, בלאו הכי הוא שבור. הייתי נוסע, הדלת הימנית שלי הייתי מחזיק אותה עם חבל. למה? כי לא היה שמה את המנעול. אי אפשר היה לזה ואין מי שיודע לתקן דברים כאלה ישנים, אז הייתי נוסע, מחזיק ונוהג, ככה (הרב מדגים) ביד אחת (1), שהיא לא תפתח פתאום, תעיף מישהו. והייתי מבסוט! מבסוט! BMW, BMW - זה לא צחוק...
אז צריך להבין, יהודים יקרים! בכל מצב צריך לשמוח!!
ספרתי פעם, היה לנו ארונות במטבח, זה היתה הדירה שקיבלנו, זה אח"כ קנינו. אבל היתה דירה 'טרנטה' היה שמה ב... אתם יודעים, במטבחים של פעם, שהיה שמה בתוך הארון היה אוורור, כמו זה (הרב מצביע על התקרה באולם) אתם רואים פה (בתקרה) למעלה, היה אוורור כזה. היה חורים והיה בהם כזה, ממש כזה, רק קטן לאוורר, לאוורר את הארון. והיינו סוגרים את הדלת של הארון והיה וו מלמטה שמרימים אותו ככה (הרב מדגים ביד את צורת הפתיחה) והוא תופס. לא היה אפילו היום, כמו שיש היום סטופר או משהו. אין דבר כזה. שמים ככה עם זה.
אז התחיל, אז בתקופה ההיא: 'מטבח כפרי' שמעתם על זה, מטבח כפרי.
אז פעם אשתי אמרה לי: 'אולי תקנה לנו מטבח כפרי, זה כבר א... טרנטה, זה...'
אמרתי: 'שאני אקנה כפרי?! שהם יעשו, כמו שלי! אני צריך לעשות כפרי? מה רע בזה? לסובב ככה, זה הבעיה? מה הבעיה לסובב? את לא יכולה, אני יסובב'.
היום - כל ה'צפונבונים' עושים מטבח, כמו שלי, של פעם: 'מטבח מקולף' מטבח זה, הכי הכי טרנטה שיכול להיות, בשביליהם, - זה וואוו.. אה.. אוו..
אתם רואים? לא צריך לקנא בהם, שיקנאו בי. למה אני צריך לקנא בהם?
אם אדם יראה תמיד שבמצב שלו, זה הכי טוב בשבילו, כי זה מה שיעד לו ובחר לו השי"ת. מה אתה, מה אתה מתבכיין?! אתה יודע כמה פוטנציאל יש בך? אתה יודע כמה יכולות יש בך? תוציא אותם החוצה.
אבל לא! כל הזמן מייאש את עצמו: 'אני לא מוצלח, אני לא זה', 'אני לא זה, תראה ההוא מצליח, ההוא יש לו. ההוא קנה. הוא עשה.'
לא!! ככה, אתה תשקע ותשקע ותאבד- חבל! אתה יהודי במאה אחוז (100%)! ב- 100% יהודי, בן של הקב"ה. הוא לא בחר בך בגלל שאתה לא יוצלח. הוא אמר: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" ('ישעיהו' מט ג) יש לי, אומר ה', להתפאר בכל יהודי ויהודיה. זה שהטעו אותך בחינוך, זה שיצר הרע, עובד עליך, בסדר. עד עכשיו היית 'טמבלולו'. אבל אתה יכול להתעורר. מה קרה? אין ייאוש בעולם!! אתה יכול להתעורר ולהתחיל מעכשיו, וקדימה!!
ולסיום: הרב שר והקהל מצטרף: 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כה'' (4X)
מחר, אתם תראו, בלי שתרצו, תשירו את זה לבד. תזכרו מה שאני אומר...
טוב. מי שיש לו שאלות בבקשה!
הקהל: מוחא כפים.
מעבר לשלב השאלות:
לעשות תואר או ללכת למדרשה?
כן, שאלה פה שורה ראשונה.
שואלת: 'ערב טוב, כבוד הרב'.
הרב: ערב טוב'.
השואלת: תודה רבה על הדרשה. היה משמח מאוד. יש לי שאלה: אני לפני עשר (10) שנים בערך, חזרתי בתשובה. חזרתי דרך הרב. והייתי שומעת בדרשות של הרב
כשאנשים היו שואלים את הרב: 'מה לעשות: 'לעשות תואר?' בדיוק התחילו לימודים או משהו. והתחילו להתחזק וחזרו בתשובה.
אז הרב היה אומר להם: 'בשביל מה לעשות תואר? קודם כל תשקיעו בטוהר של הנשמה שלכם, ותעלו לישיבה. או לנשים, הרב אמר: 'תעלו למדרשיות'.
ובאמת לקחתי את זה ככה לעצמי. והרב היה אומר בעצם: 'שנה, קחו לעצמיכם ותלכו'.
וזה באמת מה שעשיתי בזמנו. בזמנו המדרשות שקימות, הם קימות לכל המגזרים בעצם, כל החוגים כל המגדרים. והיום יש איזה תחושה כזאת היא של 'בעלי תשובה' ששומעים ברוך ה' את כבוד הרב, שבעצם הם חוזרים בתשובה, הם נשארים באותה סביבה, בבית, עם חברים מסוימים או לא משנה מה.
ואומרים: 'אנחנו שומעים את כבוד הרב, ומספיק לנו, אנחנו ככה נתחזק ונהיה צדיקים'
והייתי רוצה לשמוע מכבוד הרב: מה דעתו בנושא הזה? מה כדאי היום לנער, נערה שבעצם חוזרים בתשובה, מה, מה לעשות??'
הרב: 'כן. אני משקיע, אמרתי, בחמש עשרה (15) שנה האחרונות ב'העצמה', מה שקוראים היום, של אנשים בחלק הרוחני, בתיקון המידות, ושאדם זה לא מספיק שהוא עשה תשובה, אלא שהוא צריך להתקדם בעבודת ה', ולדעת: איך עובדים את ה'? ובאיזה כלים. ואם יש לו מידות מגונות, אפילו שהוא ילמד תורה והכל, אז ידוע שהדברים האלו הולכים, כל הכוחות האלה הולכים לסטרא אחרא ולא נשאר לו מזה כלום, כי הוא משרת את היצרים שלו! ולא את היוצר שלו!! אז כמובן שצריכים הדרכה.
עכשיו, לא כל הרצאה יכולה לקלוע בול לכל בן אדם. אני בטוח שפה ההרצאה נגעה להרבה אנשים בנקודות מסוימות. אבל ההרצאה הבאה יכול להיות שהיא כבר תהיה שונה ואחרת, ולא כל מי ששמע אותי היום ישמע אותי מחר, וכן הלאה. אז יש חֵסר. ואפילו אם אני אלך במהלך מסוים לבנות לאנשים מתכון בטוח להגיע לדרך הנכונה, לא כולם מקשיבים! גם לא יודעים איך לבצע את זה בפועל, גם אין להם סביבה תומכת וכו'...
לכן, מי שצעיר ופנוי, עדיף לו תמיד להכנס לישיבה טובה שיש בה יראת שמים ומחנכים גם למידות-למידות! שמה הוא יוכל לפתור את כל השאלות שיש לו בחיים.
כי בחיים יש שאלות: 'לצאת מפה? לעבוד? לא לעבוד? ללכת לפה? ללכת לשם? להתחתן - עם מי? איך בונים בית? מה לעשות? איך?'
וכל רגע צצות שאלות ואין לו מי שיענה לו. אם הוא לא נמצא בסביבה כזאת שיש בה ישיבה, יש רב ישיבה, יש רמי"ם שמלמדים, יש זה... אין מי שידריך אותו!
לפני חתונה, צריכים הכוונה. זה לא כמו אצל החילונים. למה אחוז (%) הגרושים גבוה מאוד? אין הכוונה! זה בא עם רצונות והיא באה עם רצונות וזה מתנגש לפעמים ומתגרשים. אבל אם מלמדים את הבן אדם: מה זה בית יהודי! איך בונים אותו? מה המטרה בעצם? וכו' וכו' אז פחות התנגשויות בהמשך. ויותר הבנה. ואז מתקיים: 'בנין עדי עד!'
אותו דבר בנשים; נשים – מי יכוון אותם?! אם הן הולכות למדרשיה ששמה יש רבניות שמלמדות אותן, מדריכות אותן, מתקנות אותן, שומעות אותן, וכן הלאה. אז יכולות לבנות אותן בכיוון וגם להכשיר אותם לתפקיד שלהם בחיים – להיות אמא, אשה ושהיא תקים את הבית. הרי: "אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ" ('משלי' לא י) וכל החינוך באמת של הילדים: "אַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" ('משלי' א ח) אז מוטל עליה תפקיד עצום להקים את הבית היהודי. אז אם היא לא יודעת, אין לה כלים, לא כלום, זה לא רק העיקר לבשל, לעשות כביסה...
מה בסוף יצא מהילדים שלך? איזה בית תקימי? מה יהיה בסוף? ימשיך עם ישראל? לא ימשיך עם ישראל? וכן הלאה. אז זאת אומרת, ודאי שעדיף לכל מי שיכול להכנס למסגרת, אפילו לתקופה מה – עם זה שנה (1), שנתים (2), שלוש (3) וכו' או לבקר במסגרות כאלה, דהיינו; לא להיות קבוע אפילו, אבל לבקר במסגרות האלה. ודאי שזה יבנה אותו לאין ערוך, מהשאר הוא יתקדם לבד'.
השואלת: 'תודה רבה'.
'גם באמת בהזדמנות זאת אני יצין שברוך ה' בקהילה שלנו (קפ"ז) יש ישיבה לבעלי תשובה ברמה מאוד-מאוד גבוהה וגם מדרשיה לבנות. אז מי שככה רוצה לחזור בתשובה ולקבל כלים, אפשר לפנות. אני מאמינה ב'ארגון שופר' ידעו להפנות אותו'.
הרב: 'ארגון שופר' זה 03-6777779. כן. '
שואלת: 'וזהו. תודה כבוד הרב'.
'אני אשמח אם תוכל לברך את בעלי וילדי שיהיה להם גם רפואה שלימה ושיזכו להיות ת"ח'.
הרב: 'אמן!'
השואלת: 'תודה'.
הרב: 'כן. תן לבחור עם הכובע'.
הוא לא יודע להצביע לבד, רק אתה? כל הכבוד!
המצביע: 'אַתְּ פְּתַח לוֹ' (הגדה של פסח).
הרב: 'אַתְּ פְּתַח לוֹ.. את האצבע. כן'.
השואל: 'אני לא יודע הכל, בשביל זה אני ...'
הרב: 'מה אתה? מה אתה?'
מעשרות וצדקה למי?;
השואל: 'אני אומר: לא יודע הכל, הלכתי ללמוד פה ושמה. ראיתי שאני לא מבין התפללתי לא-לקים: שיעזור לי להבין מה הוא מתכוון, 'אני לא יודע איך לשאול את זה בדיוק... על המעשר רציתי לשאול: אני תורם מידי פעם שפונים אלי. הבעיה שאני מגיע מהר מאוד למעל המעשר. ואני לא מבין כאילו איך אפשר לארגן את זה ככה, כי כשאני נותן מעל המעשר, אז באים לי צרות כלכליות. כשאני נותן עד המעשר – אני מרוויח פי שלוש (3) או בגבול המעשר. אז אני לא הבנתי פשוט...'
הרב: 'טוב. לא חשוב. אם אתה רוצה לתת מעשר בשביל להרוויח פי שלוש (3) אז אתה תעשה קופה ורק מהקופה של המעשר...'
השואל: 'לא אני בגלל... אני בצניעות כאילו...'
הרב: 'מה?'
השואל: 'זה יוצא ככה שהוא נותן פי שלוש'.
הרב: 'אני בסדר... אני אמרתי, בסדר. אם הוא נותן פי שלוש במעשר... שים קופה, כל מה שאתה מפריש למעשר, שים שַׁם. אל תחרוג מהמעשר, כי לא תקבל פי שלוש, כמו שאתה אומר, ואז תתן מהקופת מעשר. אין לך בקופת מעשר – אל תתן, אלא כצדקה. לא כמעשר.'
השואל: 'אני תוהה גם למי צריך לתת?'
הרב: 'אם אתה שואל: למי צריך לתת? למי שהוא באמת יר"ש, שהכסף הזה יועיל לו לעבודת ה'. ושלא אוכל נבלות וטרפות.'
השואל: 'זה לא נראה שהרוב הם כאלה'.
הרב: 'מה לעשות? אז תתן לקפ"ז (קהילות פז)!'
השואל: 'אוקי, תודה'.
הרב: 'תהיה בריא!'
האם להשאר בתל אביב או לעבור?
הרב: 'כן. תן לבחור שמה. כן'.
השואל: 'קודם כל, ישר כח לכבוד הרב שהוא הגיע לאזור....'
הקהל: מוחא כפים
המשך דברי השואל: 'הבעיתי, כפי שהוא מכנה.
עכשיו, דבר שני: אנחנו באזור הזה, במיוחד החברים שלי, נתקלים בדילמה מאוד-מאוד קשה. זה: האם באמת להישאר באזור הזה, שזה אזור מבחינה תורנית, זה אזור קשה! אם יש לו את חוף הים, יש לנו את כל הנושא של כשרויות, יש את הבעיות בשבת או האם להעתיק את מקום המגורים למקום שהוא יותר קל מבחינת קיום תורה ומצוות או שדווקא להישאר פה בגדר של 'מעט מן האור דוחה הרבה חושך'? מה כבוד הרב אומר על הסוגיא הזאת היא, תודה!'
הרב: אני חושב שפה בתל אביב 'הרבה מן החושך דוחה מעט מן האור!'... לא רק דוחה חונק גם. אבל תעברו לסביבה תורנית ואם בן אדם רוצה להשפיע, נגיד בתל אביב, אז הוא יכול לעשות גיחות-גיחות כמו שאני הגחתי לפה. אבל יש...'
השואל: 'אבל מה עם בתי הכנסת? אם אנחנו עוזבים, אז אין מניינים והם יסגרו וסופם להיות מועדונים. לא יודע...?'
הרב: 'זה לא הבעיה שלך. הבעיה שלך: להציל את נפשך! 'חייך קודמים' ותציל אותם קודם כל, ואת בניך ובנותיך שיהיו וכן הלאה. זה דבר אחד.
דבר שני (2) - הקב"ה אומר: עד שאתה נכנס לבית הכנסת להתפלל תפילת דרבנן, בינתיים אתה לוקה על ראיות אסורות בתל אביב, חוף הים וכו'... שאני לא צריך את זה ממך. אתה עובר לי על: "לֹא תָתֻרוּ" (במדבר טו לט) כל יום 'בלית ברירה' בגלל שאתה רוצה להתפלל במנין דרבנן, שגם לא בטוח שהוא כשר, כי הם אוכלים נבלות וטריפות. אז ממילא אין לך מה לחפש פה. הבנת?'
השואל: 'אז זאת אומרת, שאם אני מבין: להשאיר את הספינה שתטבע ולהציל את נפשי?'
הרב: 'אין שום ספינה שטובעת - היא במעמקי הים...!'.
הקהל: צוחק...
ברכה לזיוג הגון ולחזרה בתשובה;
הרב: 'כן. הנה, הגברת פה רוצה לשאול. כן. תן לה.'
השואלת: כבוד הרב, תודה על הדרשה. אני רוצה לבקש ברכה'.
הרב: בבקשה, למה? זיווג הגון?'
השואלת: 'אה...כן'.
הרב: 'שם ושם האמא?'
השואלת: 'קוראים לי שיר ולאמא שלי קוראים צביה'
הרב: 'צביה'
השואלת: 'צביה'
הרב: 'שיר בת צביה, תזכה לזיווג הגון מהרה. תלמדי חצי שעה ספר 'שערי תשובה' של רבנו יונה, תשעים (90) יום רצוף. אבל גם תחליפי גם את (השם) שיר. תחליפי את השיר.
השואלת: 'אני אחליף'
הרב: 'תודה'
השואלת: 'כבוד הרב, אפשר גם לבקש חזרה בתשובה לאחים שלי?'
הרב: 'בוודאי! שיזכו אחיך לחזור בתשובה, בכלל עמו בית ישראל'.
הקהל: 'אמן'
הרב: 'מהרה, אמן'.
השואלת: 'תודה רבה, כבוד הרב'.
הקוקורונה מהריסוסים?
הרב: 'כן. תן לגברת פה'.
השואלת: 'ערב טוב, ישר כח לכבוד הרב שמגיע לתל אביב. אנחנו פה הרבה שנים, דור רביעי (4) ואנחנו מרגישים: שאנחנו חייבים להישאר פה... !'
בכל מקרה, גם רצינו משהו קצר לכל הנושא של הקוקורונה וכל העניין הזה, אחרי שנתיים (2) שיישר כח לרב, שהאתר שהוא בנה, הוירוס TV, עזר לנו מאוד לגלות את כל האמת. והופתענו, היינו בשוק. כמה דברים שתמיד הפריעו, לא ידענו שזה קשור לסיפור הזה, עם כל הבונים החופשיים, כל האילומינטי וכל העניינים. אז יישר כח גדול לרב! שהרבה מודים לו, כי אין הרבה מקומות לשמוע אותו'.
הקהל: מוחא כפים
השואלת: הרבה-הרבה רבנים אכזבו! הרבה רבנים אכזבו. וזה בלשון עדינה, אז לא נשארו הרבה רבנים אמיצים. ורצינו להדגיש ממה שגם ראינו באתר של הרב וכל המקורות שנספחים לזה, שהבנו בדיעבד מה שתוך כדי, הרי לומדים עוד כל מיני דברים. שבעצם המקור של העניין הזה של הקוקורונה, זה בעצם הרעלה סביבתית של הריסוסים. זה השורש של כל הדברים. אנחנו בדקנו הרבה חומר ולמדנו וקראנו. אנחנו גרים פה בתל אביב, ליד הים, רואים כל הזמן את המטוסים עלינו הלוך חזור עם שובלים לבנים, עם פסים יום-יום ואנשים אומרים להם: שרב שרב. איזה שרב? השמים לבנים'.
הרב: 'היום, היום הם כבר מודים שהם מרססים כמיטרילס! היום הם מודים'.
שואלת: כן. זה לא חדש. השמים לבנים חודשים (2) שלושה (3) ואומרים לאנשים: 'שרב!' איזה שרב? יום יומים שרב, מה שרב? אז אנחנו הבנו בדיעבד שהשורש של כל העניין הזה הרעלה. הרעילו אותנו ואז אנשים כשהגוף מורעל הוא מפתח מנגנון של ניקוי רעלים, שהקב"ה ברא, ואז שיש ניקוי רעלים הסימנים שלו במקרה הם הסימנים של הקוקורונה; אפצ'י, נזלת, חום, איבוד טעם וריח וכו' וכו'... שפעת.
ואז אומרים לאנשים, אנשים בלחץ עם כל ההפחדה הולכים להיבדק, אומרים: 'אה תראה, יש לך קוקורונה' ואז מכניסים אותו למעגל של הזריקות וכל הפחד הזה וכו'... זאת אומרת שהכל זה הרעלה.
זה כמו שהולכים למסעדה, כן, ויושבים אנשים ויש שם דג מקולקל, אז יוצאים החוצה ואח"כ כולם: כאבי בטן, שלשול, הקאות. אז מה, הם הדביקו אחד את השני? לא. כולם אכלו מהדג המורעל פשוט. אז הרעילו את כולם וזה לא מדבק, זה לא מדבק. אין וירוס שעובר! אין נגיף! תדעו את זה ולהיות בשפיות, בישוב דעת, בשכל.
הרב: 'קשה להיות בשפיות בגלל...'
השואלת: 'נכון.'
הרב: 'שמורעלים ברעל הכי גדול שזה הטמבלויזיה!'.
השואלת: 'גם נכון'
הרב: 'ששמה יושבים המרעילים הגדולים שממונים ע"י ה'ביג פארמה', להגיד מה שהם רוצים. זאת אומרת, ממילא כל מי שהוא שבוי, 'קהל שבוי' של הטמבלויזיה, - הוא אבוד!
יש כאלה מטומטמים שאומרים: 'גם אם יהיה חמשים (50) זריקות, אני יעשה!'
אבל יא טמבל! נתנו לך חיסון בשביל שלא יהיה לך קורונה, בסוף אתה נדבק וגם מדביק ועשית כבר ארבע (4) ואומרים לך חמש (5) בדרך. אז למה אתה עושה חורים בעצמך סתם?! זה לא מועיל לכלום!
אומרים: 'לא זה מציל ממחלה קשה'.
מה שמה? 'אין לה שם' מחלה קשה.
זה לא מועיל לקורונה, אבל זה יציל אותך ממחלה קשה. איזה??
כולם כמעט מתים. אנשים כולם נופלים כמו זבובים. תבררו בזק"א, בהצלה, במד"א, בבתי קברות, תראו כמה לוויות; בחורים צעירים, למעלה מתשע מאות (900) ספורטאים, כבר מתו במגרש...!
'דום לב, דום לב, דום לב, דום לב, דום לב, דום לב....' מה זה?? כמו זבובים.
מה יהיה עם ת"א? הרטמכ"ל מבטיח!
תוך שלוש (3) עד שש (6) שנים ימותו פה מיליון!!
תזכרו מה אמרתי. כשאני אמרתי: 'שיהיה פה אלפי טילים!'
צחקו עלי, צחקו עלי: 'אה... אתה נביא זעם? מה אתה אומר? יהיה פה אלפי טילים??!'
אפשר להשמיע אולי את השש וחצי (6.5) דקות שאני שלחתי היום? מה? מוכן? תשמעו מה אני אמרתי, לפני שנים רבות-רבות-רבות! ולמה יהיה פה אלפי טילים?
תשמעו! בקשה!
מעבר לשמיעת הקליפ: (סצנה ראשונה)
איש צבא מדבר: 'יורו אלפי רקטות לעבר מדינת ישראל'.
סצנה שניה:
הרב מדבר: 'שלושה (3) האבות... (בניגון של שירי פסח: 'אחד מי יודע?') אתם מכירים את הפזמון הזה? אתם יודעים מה זה: 'שלושה (3) האבות...?' בהגדה של פסח, זה אברהם, יצחק ויעקב. נכון? אבל היום: 'שלושה האבות...' לילד אחד!
הקהל: צוחק...
הרב: הולך לבית ספר: מי אמר לך לעשות כך? – 'אבותי אמרו לי'.
הקהל: צוחק...
הרב: אין לו אבא. יש לו אבות – שלושה. שלושה. שתי (2) אימהות...' (בניגון).
הקהל: צוחק..
הרב: כן. בית המשפט פסק: 'יכולות להיות שתי אימהות לילד אחד'.
- 'אִמותי אמרו לי'.
הרב: זה אמיתי, תגידו לי?
- אפילו בסדום ועמורה לא עשו מצעדים, כמו פה (בארץ) כל ערב.
- מה אתה רוצה לראות? את הג'יפה שלך?
- מה אתה רוצה להכריז? לא הבנתי?
מחר יהיו צעדות; מצעד הגנבים! כן. אני רוצה שיכירו במקצוע שלי, ושיתחשבו בו...
הקהל צוחק...
הרב: ואני רוצה גם שלא ילשינו למשטרה. כל אחד והמקצוע שלו: אחד בחר מקצוע שומר. ואחד בחר מקצוע גנב.
- בזכות מי יש לך א המקצוע שומר? רק בגלל שאני גנב.
הקהל: צוחק......
הרב: אם לא המקצוע שלי, לא יכלת להתפרנס. אז אנחנו עושים מצעד הגנבים.
הקהל: מבסוט. מוחא כפים .
הרב: אח"כ יהיה מצעד האנסים!
- למה? אם זה מותר, גם זה מותר. למה לא? זה אסור מהתורה, גם זה אסור מהתורה. אם לך מותר, גם לי מותר. מצעד האנסים! מצעד הנואפים!
הקהל: צוחק...
הרב: תגידו, אנשים נורמליים? בסדום ועמורה לא חשבו אפילו מחשבות כאלה. מה, אתם חושבים שהקב"ה ישתוק? יש לו סבלנות. יש לו סבלנות: 'עֲשָׂרָה (10) דּוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו; שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל' (אבות ה ב) נתן להם צ'אנס. 'עֲשָׂרָה (10) דּוֹרוֹת. אבל אחרי זה מבול. עכשיו, לא יהיה מבול עוד פעם, כי הוא הבטיח: 'שלא יהיה יותר מבול!' לכן, יש 'קשת בענן' אין מבול! מה יהיה? מבול של טילים! מבול!! יבוא המבול. מבטיח לכם: שיבוא המבול! הנה אני מוסרט! עוד פעם: מבטיח לכם שיהיה מבול, מבול של טילים!!
סצנה שלישית:
איש שצבא מדבר: החדשות הרעות הם: שבמערכה הבאה, מלחמת לבנון השלישית (3), או מלחמת הצפון הראשונה (1) לא משנה איך נקרא לה, ישוגרו עשרות אלפי רקטות לעבר הבתים של תושבי ישראל!! אלפי טילים ורקטות, בכל יום, לעבר ערי ישראל, לכל אורכה ורחבה.
סצנה רביעית:
הרב: מה, אתם חושבים שהקב"ה ישתוק? הוא לא ישתוק. רק הוא סבלן, לאט-לאט-לאט-לאט-לאט-לאט.
סצנה חמישית:
דברי הרמט"כל רא"ל אביב כוכבי: אנחנו מצד אחד (1), עומדים לתקוף בעצמה, כפי שאני חושב, לא ניתן לטעות מהתאור שאני מציג לכם, גדול המאוד! ומהצד השני (2), אנחנו בפרוש ניתן להם את ההתראה ונאפשר להם לעזוב ו... אני אומר מפה לתושבי לבנון, בראש ובראשונה, לא רק שמרגע תחילת המלחמה, אני מציע לכם: לעזוב! אני מציע לכם לעזוב מרגע המתיחות. עוד לפני שנורתה יריה ראשונה (1), מציע לכם לעזוב את כל המרחבים האלו, כי עצמת התקיפה תהיה דבר שלא ראינו. שלא ראינו.
סצנה שישית:
הרב: העולם מלא כפירה. כפיה, זה יכול להיות גם בן אדם שמאמין בה', אבל הוא "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח יז) – 'אנחנו, אנחנו. טילים. מטוסים. ח-ר-י-ט!!..' אתה מאמין בכח שלך,
אומר הקב"ה: 'אני אביא לך כמה חיזבלאוים, כמה חמאסניקים, ואני ירא הלך שהם יטילו טילים כמו ביצים...'
סצנה שביעית:
איש צבא: "ישוגרו עשרות אלפי רקטות לעבר הבתים של תושבי ישראל!!"
סצנה שמינית:
הרב: 'מה יהיה עם תל אביב?? עשרות אלפי טילים!'
- 'מה יהיה עם תל אביב?? תל אביב - מה יהיה?? (מנגינת רקע)
כתוב: שב'אחרית הימים' תהיה מלחמת גוג ומגוג! האסלם ילחם בנצרות. זה לא מדברים על שלוש מאות (300) טילים, זה קשקוש! אתם ראיתם איזה טילים יש להם עכשיו לאיראנים? יש להם טילים שמתוך טיל אחד (1) נופלים אלף ארבע מאות (1,400) פצצות מצרר!! אלה מתכוננים רציני! עזה – מלאה, מפוצצת חומר נפץ. אני אמרתי האירנים כבר חימשו את חיזבאללה, הפעם פי שתיים ממה היה להם כבר קודם. תל אביב...!
- אמרתי: מה נעשה כשיהיו עשרים אלף (20,000) טילים מעל ישראל מנסראללה?!??
- אנשים צחקו: 'שיעיזו... שיעיזו... שיעיזו!'
אז צריך זכויות בשביל להישאר. זה לא תלוי בהגנה, לא בגגות מבטון, לא באזורים שהם נגד טילים. שום דבר לא יעזור. שום דבר לא יעזור. שום דבר לא יעזור. מה יהיה?? זה יהיה ביולוגי! כימי! אטומי...
- תל אביב...
כל 'המרעין בישין' שהמציאו בני האדם ובפרט אמריקה. ובספרים כתוב: שמה שהיה בסדום, קטן על אדום.
סצנה תשיעית:
איש צבא: ישוגרו אלפי טילים ורקטות, בכל יום, לעבר ערי ישראל, לכל אורכה ורחבה.
*סיום הקליפ*
הרב: 'כן.'
הקהל: 'מוחא כפים'
'בהלכה ובאגדה' ו'הידברות';
הרב: 'כן'
השואלת: 'עכשיו, עוד דבר בענין אחר, אבל גם קשור: רצינו לשאול, לקרוא לרב הלכה קצרה ושהרב יגיד לנו בבקשה אם זה נכון, אם הלכה הזאת נכונה'.
אני מצטטת:
הרב: 'מאיפה?'
השואלת: מהלכות שבת. רגע, תכף נגיד מאיפה זה. על הלכות שבת: "מותר לכתחילה .." כן, עוד פעם: "מותר לכתחילה לפתוח מעדנים, שקיות חלב, פחיות, חבילות מזון של מצות, סוכר, קפה וממתקים, חבילות כלי חד פעמי, מפיונים, טישו, טיטולים וכיוצא בהם, לצורך השבת הן ביד והן במספרים ואפילו במקום האותיות והסימונים"
הרב: זה איפה? 'איציק' כותב? מי כותב?
השואלת: 'האם זה נכון'?
הרב: מי כותב? איציק?
השואלת: 'רגע, אנחנו, ברשות הרב, קודם שואלת...'
הרב: 'לא-לא-לא'.
השואלת: 'האם זה נכון?'
הרב: ''לא. הלאה...'
השואלת: 'זה לא נכון? אסור?'
הרב: 'לא. לא'.
השואלת: 'שמע ישראל! אז עכשיו אנחנו רוצים להראות לרב, חשבנו הרבה פעמים אם להגיד, לספר על זה?'
הרב: 'נו...'
השואלת: 'אבל, בהשגחה פרטית, בהרצאה שהיתה לכם בנתניה, שלשום, מישהי שאלה את הרב בקהל אם הוא מכיר את החוברת: 'בהלכה ובאגדה'?
ואמרתם: 'שאתם לא מכירים'.
אז, זהו, אם אפשר, כדי להזהיר את הציבור, זה החוברת: "השבת בהלכה ובאגדה" (מרימה את החוברת ומציגה אותה) שאנחנו נדהמנו לגלות פה את הטביעות האצבעות של הבונים החופשיים, של הנאצים, של האילומינטי, של כל החבר'ה.
החוברת הזאת מופצת בכל הארץ! בחינם! כולל 'ארגון הדרדרות' (הידברות) שמחלק אותה ועוד ארגונים אחרים. אנחנו גם קיבלנו אותה. חשבנו הלכות שבת, איזה יופי?! עם כל ההלכות מלא עם כל ה- ל"ט (39) מלאכות וסעודה וזה, ואז יום אחד, דפדפנו ככה בערב שבת, דפדפנו בהתחלה, אז ראינו ככה:
כל החוברת היא שחור לבן. בעמוד 47 שזה אחרי ההתחלה, כן, יש פה הסכמות של הרבנים; של הרב עובדיה יוסף, של הרב יצחק יוסף, של הרב אשר זליג ווייס. כן? ולפני... כולם, אני לא יודעת, זצ"ל או שיבלח"א וכו'
ולפני זה, עד עמוד 47 יש תמונות צבעוניות, כביכול על האגדה ודברי ככה פתיחה ונחמדות. ויש פה תמונות, של מי הייתם מצפים, בחוברת הלכות שבת? של החפץ חיים ז"ל, של כל מיני רבנים? - לא!
התמונה של השטן - ביל גייטס ימ"ש, תמונות צבע. תמונות צבע של מד"א וכל הארגונים האלה שקשורים, שעושים את כל ה'רצח עם'. הנה מסוק, עם מגן דוד אדום, שמגן דוד אדום, מגן אדום, זה רוטשילד, ימ"ש גם. ש-'רוט' - זה אדום. 'שילד' - זה מגן. הוא המציא את כל זה. תמונות של דולרים. כן? דולר אמריקאי שזה עם הפירמידות של הבונים החופשיים וכל הסימנים שלהם. וזה בחוברת הלכות שבת.
נדהמנו! ועוד פעם אני אומרת, יש את החוברת הזאת, בטח גם הקהל פה יודע, בכל בית. אז אנחנו לא יודעים איך לפרש את זה? זה כאילו הם לקחו את החוברת הישנה עם ההסכמות והשתלטו עליה והנדסו אותה...'
הרב: 'מסיונרים! בקיצור.'
השואלת: 'אז נכון מה שאנחנו חושבים?'
הרב: 'כן.'
השואלת: 'ואז אמרנו, מה הבעיה? בסדר! בהתחלה יש תמונות וזה. אם ההלכות פה לא נכונות, כמו ששאלנו את הרב, אז 'שמע ישראל!' זאת אומרת, שממש מטעים בהלכות שבת. הציבור יכול לקרוא להבין וממש מחטיאים את הציבור.'
הרב: 'תודה רבה על ההודעה'
השואלת: 'טוב'. ישר כח.
בתפילה אחת מושלמת מעלה את כל התפילות!
הרב: 'כן. שאלה אחרונה לבחור פה. תן לו.'
השואל: 'שלום כבוד הרב, שמי חן'.
הרב: 'יעמוד כבודו'
השואל: 'לא. לעמוד? באמת?'
הרב: 'אז מה? לשבת באמת?'
השואל: 'אני מעדיף אולי לשבת?'
הרב: 'ואני מעדיף שאתה תעמוד'
השואל: 'לעמוד? טוב, אתה מעדיף. אז ככה, א... דווקא בא לי...
קודם כל, כבר שנים אתה בליבנו של כל המשפח וכל האחים וזה... ובאתי, אולי ללמד קצת זכות על העיר תל אביב ועל כל הצדיקים והאנשים הכשרים שיש בה, שאולי מחזיקים את העיר על הכתפים; כל ארבע (4) מטר בית כנסת, אפילו, רק ברדיוס שלי. זה אחד (1). בית כנסת פעיל, חוץ מהלא פעילים...
רציתי לשאול, יש איזה ענין, אני עובד עם אנשים, אתה דברת על תפילה 'ללא כוונה' לפני...'
הרב: 'כן'.
השואל: 'ואני עובד עם אנשים 'מכורים' לשעבר או אנשים מכורים לכל מיני ענינים... עם זה 'בעבר' עם זה לפרקים. וזה אנשים שהם אנשים שהם דתיים. ותמיד עולה בהם הספק: 'האם כל התפילות שהם התפללו כשהם היו ב'השפעת', האם הכל, האם הכל הלך לאיזה שהוא תקיה שלא נשלחת הלאה?'... זאת אומרת, יש איזה שהוא ענין... לא יודע גם שמעתי...'
הרב: 'הבנתי. אני הבנתי ואני יענה לך'.
השואל: 'תודה'
הרב: 'כל מי שהתפלל תפילה שלא ראויה - התפילה הזאת לא עולה למעלה, אבל אם תבוא תפילה אחת (1) שתהיה מושלמת היא יכולה לעלות את כל התפילות שלא עלו. אז צריך להשתדל להתפלל לפחות תפילה אחת כמו שצריך ולעלות את כל אלה שנתקעו'.
השואל: 'שזה על מה'
הרב: 'עם כל הכוונות שכתוב, עם פירוש המילות והכוונות של התפילה'.
השואל: 'אבל על מה הם מסתמכים לגבי...'
הרב: 'לגבי מה?'
השואל: 'על מה הם מסתמכים, לגבי מה שאתה אומר עכשיו שכל התפילות, הרי שאם יש תפילה אחת..'
הרב: 'הבעל שם טוב אמר את זה, האר"י הקדוש אמר את זה, גדולי ישראל אמרו את זה: שתפילה אחת יכולה לעלות הכל! זה חסד מהשי"ת. זה כמו שבן אדם עשה ככה ועשה ככה, ועשה ככה ובא יום אחד (1) ועשה תשובה שלימה ואמיתית, נמחל לו כל עונותיו!! זה כמו בן אדם שחילל שבתות הרבה ויום אחד החליט: 'לשמור שבת כהלכתה, מכאן ולהבא!' - נמחל לו על כל העונות, אפילו שבעים (70) שנה של ע"ז.
זה סוד התשובה שה' נותן בכל מובן.
השואל: 'כן. יש אבל יש בעיה, פשוט מה שאני אומר זה: שאין מספיק, אין מספיק מידע עתיק על אנשים שיש להם בעיה של...'
הרב: 'יש-יש. הבאתי לך עכשיו נקודות ומקורות. ואם תשמע עוד הרצאות שלי בעבר, דברתי בזה והבאתי מקורות מדויקים גם.'
השואל: 'של אנשים עם בעיה של התמכרות'.
הרב: 'כן. כן. התמכרות. שמעתי מכורים, שלוש (3) פעמים אמרת, הכל בסדר. הבנתי.'
השואל: 'בסדר גמור'.
הרב: 'בהצלחה, יא חביבי'.
השואל: 'תפילה אחת..'
שבירת טמבלויזיות ועוד ומקבלים פלאפונים כשרים;
הרב: 'רגע, יש פה מישהו שרוצה לשבור פה טמבלויזיות, בכבוד .
רוצה את לשבור? למנות שליח?'
אשה יקרה: 'לא, לא. יש גם טלפון'.
הרב: 'טלפונים תביא, תיקח ממנה טלפונים'
הרב: 'מי שוברת את הטלפן הלא כשר?'
אשה יקרה: 'היא'.
הרב: מי זה היא? מי זה היא?? שתי נשים או אחת?
האשה: 'אני מוכנה לשבור'.
הרב: 'כן. הנה, אני נותן לכם מתנה - טלפונים כשרים.'
בקהל: 'ואוו...'
הקהל: מוחא כפים.
הרב: 'מי ששוברת. הנה, תן לה.'
נו, קדימה- קדימה תעבירי'
ברקע: מתנגן השיר: או, או, אייי....'.
- שבירת הטלוויזיות, המחשבים והנידים.
הרב: 'אני מברך אתכם: שתזכו לשמח בחלקכם. לעלות מעלה, מעלה ולהשפיע על אחרים'.
'מה ששמעתם, תעבירו הלאה בעז"ה נצליח כולנו, אמן ואמן!'
הקהל: עונה אמן.
[הרב: ברכתי את מי שנתן לי פה את הפתק. ברכתי, ברכתי, ברכתי. כן]
ברקע מתנגן השיר: 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ....'
הרב מחלק לקהל הקדוש שהגיע: ציציות, כיסוי ראש, ספרים ועוד מתנות נפלאות.
ת.ו.ש.ל.ב.ע.