נתניה - הכל בהשגחה ובגזירת הבורא - חלק א

- - - הדרשה מהספר 'לכתחילה: השגחה פרטית וקרבת אלקים' (לכתבה על ספריו - לחץ כאן) באדיבות הרב המחבר שליט"א - ישר כחו! - - - 

תוכן ענינים; כניסת הרב לאולם ההרצאה / ספר לכתחילה - השגחה פרטית וקרבת אלקים פרק א: הכל בגזירת עליון / פרק ב: הכל משמים / האם באמת אדם יכול להזיק אדם גם בלי גזרה או לא? / מעבר לחלק השו"ת / שאלה שניה: האם הנגזל ילך לבית משפט? / שאלה שלישית: למה אליהו זכה לחיות לנצח? / למה קבר משה נסתר? / שאלה רביעית: לידה 4 רגילה אחרי 2 קיסרי! / שאלה חמישית: האם התחילה המלחמה?

כניסת הרב לאולם ההרצאה

- ברקע שיר: 'אנא עבדא...'

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' ברחמיו עלינו ירוויח.

[השיעור מוקדש למס' אנשים שהרב מזכיר (...).

והערב לעילוי נשמת: חיים נגר בן ברכה. הורי הרב וחמיו, מנוחתם עדן.]

אנחנו מתחילים סדרת שיעורים בענין: "השגחה פרטית וקרבת הא-לקים" (מספר 'לכתחילה')

ספר לכתחילה - השגחה פרטית וקרבת אלקים פרק א: הכל בגזירת עליון

 צריך לדעת: שהכל בגזירת עליון כל קורותיו אדם, מתחילה ועד סוף, מ-אל'ף ועד ת'ו, הכל נקבע ע"י הקב"ה "הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם" (ברכות לג:) זה תלוי באדם. כל פרטי המאורעות לפרטי פרטים, כל מה שיקרה עם האדם מיום לידתו ועד לפטירתו, הכל, הכל נקבע ע"י בורא עולם ביום הראשון של הבריאה והכל נרמז בתורה הקדושה. 

הגאון מוילנא בפרושו ל'ספרא דצניעותא' (פרק ה') אומר: 'והכלל, כי כל מה שהיה הווה ויהיה עד עולם – הכל כלול בתורה מ:"בראשית" (בראשית א א) עד: "לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל..."' (דברים לד יב)

זאת אומרת, כל המאורעות הכלליים, הפרטיים של כל אדם ואדם בכל העולם כולו במשך כל שנות היקום, הכל! מה שהיה הווה ויהיה, הכל כתוב כבר בכל התורה מ:"בראשית" שזה המילה הראשונה עד "לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים לד יב) שזה המילים האחרונות בחמשת (5) חומשי תורה.

אין פה בן אדם או בת אדם שכל המאורעות שמתרחשים איתם, אינם כתובים בתורה בדקדוק וזה בפסוקים מ'בראשית' עד "לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (שם).

המשך דברי הגר"א: 'וכל מה שאירע לו מיום הוולדו עד סופו וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו, זה נכלל כולו בפרשת בראשית עד נח...'

אז בכל פרשת בראשית יש את הספר האישי של כל אחד ואחד באופן פרטי לפרטי פרטים בדיוק על כל פרט ופרט.

המשך דברי הגר"א: 'וכללו נכלל', 

וכל זה ביחד נכלל, בפרשה הראשונה עד: "בָּרָא אֱ-לֹקִים לַעֲשׂוֹת"... (בראשית ב ג) – שזה סוף מעשה פרשת בראשית, 

'וכלל כללי הכללים – כל זה נרמז בפסוק הראשון בז' (7) התיבות: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹקּים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א א) כנגד ז' (אלפי 7,000) שנה... שהעוה"ז יתקיים. אז בכל תיבה כזאת, כל מילה, מרומז כל האלף (1,000) שנה שיהיה מה שיהיה.

ומקור של כלל הכללים הוא בתיבת 'בראשית' שזה שש (6) אותיות: ב,ר,א,ש,י,ת, הכל-הכל רמוז בתוך המילה 'בראשית' ובעיקר הדגש הוא על האות בי'ת. ששמה נמצא הכל-הכל מה שאמרנו עכשיו. 

רש"י אומר: "ששמואל ראה בחלום את הספר שכתובים בו כל הדברים שהראה הקב"ה לאדם הראשון ושם היה כתוב: 'ששמואל – יקרא: 'חכם' אבל לא 'רבי'" (בבא מציעא פו).

זאת אומרת, למרות שרבנו הקדוש, רבי יהודה הנשיא, רצה לסמוך אותו ולהסמיך אותו להקרא: 'רבי' 

שמואל אמר לו: "הראו לי בחלום את ספרו של אדם הראשון: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" (בראשית ה א) ושמה ראיתי כתוב: ששמואל, הכוונה הוא, יקרא 'חכם' ולא 'רבי'. ככה שאין לך למרות כל המאמצים סיכוי להסמיך אותי. כי הכל כתוב מראש והכל מתבצע לפי התוכנית שנקבעה מראש. והכל נרמז בתורה הקדושה.

שום דבר בעולם לא קורה בעולם בלי שהדבר נגזר מלמעלה - 'אין נחש נושך אלא אם כן לחשו לו מלמעלה, אין הארי טורף אלא אם כן נלחש לו מלמעלה, אין המלכות מתגרה בבני אדם אלא אם כן נלחש לה מלמעלה' (מדרש רבה, קהלת פרשה י).

- אין מס הכנסה 'מטפל' באיש, אם לא נלחש מלמעלה. שום דבר לא קורה בלי גזרה מלמעלה.

האמת המוחלטת היא: לא האוכל שאנחנו אוכלים גורם לנו שובע, לא השינה גורמת לנו ערנות, אלא החלטת הבורא היא עולם לבדה גורמת לכך. 

יש אנשים אוכלים ואוכלים ואומרים: 'אני לא שבע, רק עכשיו אכלתי, עוד פעם אני רעב'

יש אנשים לא אוכלים. אומרים להם: 'תאכל'. 

אומרים: 'לא! לא בא לי לאכול. לא, לא רעב'.

יש אנשים קמים משינה אחרי שמונה (8) שעות והוא עדין עיף. יש אנשים שעתים (2) ישנים ולא יכולים לישון יותר. זה לא תלוי לא בשינה ולא באכילה - הכל בגזרת עליון. 

הבעל שם טוב היה רגיל לומר בפיו: 'אפילו הקערה עם האוכל שכבר מונחת על השולחן, אם אין השי"ת מצוה לאכול - אי אפשר לאכול'.

יש אנשים יושבים לפני קערה רוצים לאכול, פתאום בחילה! פתאום סיבוב ראש, פתאום לא בא לו או מתחיל ומקיא - חוץ מכבודכם, כל מיני דברים. אז רואים: שלא כל מה שמוכן סופו של דבר יהיה אכיל או יהיה שמיש. 

אין יכולת לשום נברא לשנות את גזירת הקב"ה כחודה של מחט וגם לא יכול לא להקדים גזרה ולא לאחר גזרה: "וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ" (איוב כג יג).

אחד מיסודות האמונה הבסיסים זה ש: 'הגזירה אמת והחריצות שקר' זאת אומרת, מה שה' גזר משמים - זה אמת לאמיתה! והחריצות – כמה שתשתדל להיות חרוץ לבטל גזרה, להקדים גזרה, לדחות גזרה - לא תוכל! כי זה שקר. למה? כי זה לא תלוי במעשיך! הכל גזור מלמעלה מראש. 

כלומר: אם אדם רוצה לעשות השתדלות כל שהיא, לשנות משהו ממה שנגזר עליו – לא יכול! כי אם ה' גוזר גזרה - לא נתן לשנות. לא רק שהוא לא יצליח בכך, אלא מעשיו יעזרו להוציא גזרה לפועל. כמו שראינו אצל פרעה שהוא רצה לבטל את הגזרה 

שאמרו לו האִצְטַגְנִין (עוסק בחיזוי עתידות ע"פ הכוכבים): שעלול לקום מבנ"י מושיע להוציא אותם מארץ מצרים. 

וכדי לבטל את הגזרה הזאת שראו בכוכבים, אז הוא גזר גזרה: "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א כב) וככה כל מי שעלול להיות מנהיג לישראל ולהושיעם - יוטבע! 

ומה בסוף קרה? שבתו בתיה יצאה לנילוס, מצאה את התיבה של משה הכניסה אותו לבית וגידלה אותו כמו בן שלה והוא למד תכסיסי מלכות אצל פרעה! אז המושיע שהוא רצה לבטל אותו גדל אצלו בבית. אז אפשר לשנות גזרה? - אי אפשר! 

ה' גזר על המן: שיתלו אותו, אז מה עושה המן? הוא רוצה לתלות את מרדכי ובעצם הוא מכין את האילן שעליו יתלו אותו. זאת אומרת, אף אחד לא יכול לעשות מה שלא גזר הבורא יתברך עם כל ההשתדלות, עם "עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף" (אסתר ג ט) שהוא נתן לאחשוורוש, פסק דין שהוא קיבל: "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים" (אסתר ג יג) אחרי כל זאת ושמלך לא חוזר בו! זה בושה אם מלך חוזר בו. המלך חוזר בו. ולא רק זה, אלא זה שהמציא את הגזרה אומר שהיא תחול על ראשו: "וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי" (אסתר ז י). 

שום אדם לא יכול לפגוע בזולת, אלא אם כן נגזר עליו שינזק. יכול אדם רע לעשות הכל כדי לפגוע בשני, אבל למעשה, דווקא בפעולתו להרע לו, הוא יביא טובה לשני - שלא ברצונו.

בכל עת, בכל זמן צריך להחדיר ללב את הידיעה: 'אין מקרה בעולם!' כל הנעשה תחת השמש - מתבצע רק בהכרזה מאתו יתברך. אז כל מה שאתם רואים בעולם; 'שקורונה, חיסולים, אוקרינה, פוטין, לפיד, ביבי...' - הכל חריט! הכל זה הצגה מוכנה מראש בגזרתו של הקב"ה. אתה לא מעלה ולא מוריד בשום דבר. אתה רק מדומיין שאתה עושה משהו. אתה לא עושה כלום. הכל גזור משמים. 

אז צריך להחדיר ללב את הידיעה: 'אין מקרה בעולם!' וכל הנעשה תחת השמש - מתבצע רק בהכרזה מהשי"ת. 

זה לא מעלה בלבד שאנחנו נחשוב כך, אלא זה חובה שנאמין: שהכל נגזר בגזירת עליון ורק מה שקבע הקב"ה רק זה יקרה. מה שלא נקבע - לא נתן יהיה להשיג לעולם! ומי שרץ אחרי דבר כזה - הוא כרץ אחרי הרוח. 

אומר הרמב"ן: 'שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם'. (סוף פרשת בא).

אם אדם חושב: 'שהוא ירבה לעבוד - הוא ירוויח יותר!' - הוא טועה! 

אבל הוא אומר: 'אם אני עובד עבודה אחת – מרוויח שבעת אלפים (7,000) אם אני מוסיף עוד עבודה אני מקבל עוד 7,000. אז איך אתה אומר לי: 'שהמזונות קצובים'? הנה אני עובד ולפי העבודה אני מקבל'.

- 'קוקוריקו...! מה שנגזר במזונות, אתה תקבל! יותר לא תקבל. 

אבל אם גזרו: שתרוויח ארבע עשרה אלף (14,000) יכלת גם לשבת בבית והם היו מגיעים אליך. רק אתה 'טמבלולו' מאמין ש: "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח יז) זה מביא את הכסף. לכן אתה חושב: 'שאתה מוסיף עוד עבודה ואתה הוספת כסף'. אתה הולך להביא את מה שגזור עליך וגם אם לא היית עובד, היית מקבל. 

וגם אם מישהו ירוויח יותר, כביכול, ממה שנקצב לו. נגיד-נגיד... - הוא יפסיד את זה בקנסות, בנזקים, בכל מיני דברים. בסוף רק המזונות שנקצבו לך בראש השנה, זה מה שיגיע לך בין אם תהיה בבית הסוהר או שתהיה בחוץ, בין אם תעבוד או לא תעבוד, בין אם תהיה בריא או חולה. מה שנגזר רק זה יגיע!

צריך להתרגל לא לתלות דברים שנעשים בעולם בסיבה שאנחנו רואים, אלא ברצון הבורא ית'. 

וצריך לחפש: מה רצה הקב"ה להראותנו בסיבה הזאת שכאילו גרמה לדבר? 

השי"ת הוא המסובב והוא הגורם שתהיה סיבה כל שהיא לכל דבר שנעשה בעולם. אבל לא הסיבה היא הגורם. המסובב של הסיבה הוא הגורם. 

אני לוקח גרזן וחוטב את העץ, לא הגרזן חטב. אני המחזיק בגרזן, אני עשיתי את זה. אבל מה היתה סיבה שהעץ נחטב? מה? 

מי שרואה אומר: 'איך חתכו את זה? עם מסור, איך חתכו את זה? עם גרזן'.

- לא!! היה פה מישהו, בן אדם, החזיק את הגרזן, החזיק את המסור, הוא עשה את זה. רק הוא השתמש בסיבה שקוראים לה: מסור או גרזן. 

ה' הוא עושה הכל, רק הוא משתמש בסיבה; שבעל הבית יתן לך את המשכורת שנגזר כבר בראש השנה שיהיה לך את הכסף. בין אם זה ממנו או מאחר, או לבד או מציאה, או הצלחה או ירושה או אלף (1,000) מקרים שונים! 

ה'סבא מקלם' היה רגיל לומר: 'שעל האדם מוטלת חובה תמידית להתבונן: לא בסיבה האחרונה שרואים לעין, אלא להגיע לסיבה הראשונה (1) שגרמה לסיבות האלה'.

דוגמא: אני יושב פה מול שני (2) מיקרופונים ואתם שומעים אותי דרך הרמקולים, האם זה הסיבה שאתם שומעים אותי או הרמקולים? - לא!

מי יִצֵר את זה? אמריקאים או סינים. למה הם יצרו את זה? כי ה' נתן חכמה ודעת באנשים. לאיזה צורך? שאני אוכל לדבר ושאתם תכלו לשמוע. זאת אומרת, סיבת הסיבות, זה הקב"ה. והצורך הוא לפי מה שהוא קבע. 

למשל: בשעה שהתחילו רכבות בעולם, אז באו בהתפעלות לחפץ חיים וסיפרו לו: 'כבודו שמע? עשו עכשיו רכבת, קרון, שיושבים אנשים ופסי רכבת ומגיעים ממדינה למדינה. לא צריך כבר חמורים. לא צריך כבר סוסים. יש מסילת הברזל! מה כבודו אומר?'

אומר: "כל מה שנעשה בעולם - לצורך ישראל נעשה!". 

אומר: "בדורות קודמים אנשים היו אומרים משניות בע"פ: "וְשִׁנַּנְתָּם" (דברים ו ז) תורה שבע"פ - אסור לכתוב אותה בכתב. תורה שבכתב - אסור לומר בע"פ, צריך מהכתוב. כמו שקוראים בספר תורה. אסור להגיד בע"פ. לכן מי שהוא חזן הוא מחזיק את האצבע והוא קורא, אפילו שהוא יודע מה תהיה המילה האחרונה הוא לא יכול לעבור ולהגיד אותה בע"פ ולהמשיך מפה. הוא חיב לקרוא אותה מהכתוב, גם את המילה האחרונה. ורק אח"כ לעבור לפה (הרב מדגים באצבע, להמשיך למילה הבאה). 

למה? 'כי דברים שבכתב אין אתה רשאי לאמרם בע"פ ודברים שבע"פ לא רשאי לומר בכתב'. אז צריך היתה ללמוד בע"פ את התורה. אבל כמובן, שהיתה ירידת הדורות ונחלשו המוחות וגזרות וגלויות, אז אנשים לא יכולים לשנן. אז הם צריכים מהכתוב לקרוא. ולקרוא מהכתוב אחרי ש'רבי' (רבי יהודה הנשיא) כבר כתב את התורה שבע"פ בגלל שעמדה להשתכח. אז על חמור, זה לא הכי נח לקרוא... אז עשו רכבות. אתה יושב בתוך הרכבת יש לך כסא מרופד, אתה מחזיק בידך את הספר אתה יכול ללמוד. יושב באוטובוס, יושב במטוס, אתה יכול ללמוד. 

כל הדברים האלו נעשו בשביל ישראל! בסוף-בסוף-בסוף הסיבה של כל הסיבות שבעולם, זה ישראל. בלי ישראל – אין עולם! אז הכל-הכל-הכל, כולל המאורעות, כולל הכל-הכל מכוון לישראל. ולכן אין 'חדשות' בעולם שלא מדברים כל יום על ישראל.

מהקהל: מאשימים אותנו אבל...

הרב: מה זה משנה? העיקר מזכירים אותנו.

למה מאשימים אותנו? הם צודקים. כי אם היינו צדיקים אז הם היו תומכים בנו ורצים לשרת אותנו כמו שלעתיד לבוא שכל יהודי שיש לו ציצית בבגדו, הולך עם ציצית קטן, טלית קטן, יהיו לו אלפים שמונה מאות (2,800) עבדים! 

שירדפו אחריו: 'קח אותי קח אותי! תשתמש בי'. 

כי אז יכירו כולם את האמת: שעם ישראל, זה עם האמת. תורתם אמת וא-לקיהם אמת. "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד ט).

אם חבר או חברה מטיבים לכם, תזכרו את הסיבה הראשונה שגרמה להם להטיב לכם והסיבה הראשונה, זה: רצונו של הקב"ה שיטיבו לכם. לכן צריך להודות להשי"ת וגם לשליח. 

זה שעשה לך טובה והיה לו פתאום רחמים עליך, חסד, מתנה, לא משנה מה - זה שה' עורר אותו! זה לא הוא, זה ה'. אצל אחד הוא ינעל את הלב שלו ולא יתן לך כלום ואפילו יגדף, יחרף. והשני כן יתן. איך זה נהיה? בגזרת שמים! כי לא כל אחד ראוי לעשות חסד. ולא כל אחד ראוי לקבל חסד. זה הכל הולך לפי חשבון שהקב"ה מנהל. 

צריך להחדיר ללב: שאף אדם בעולם לא יכול לעולל רע לחברו אם לא נגזר הדבר מלכתחילה. 

הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל, הביא דוגמא נפוצה: בעל חנות עשה סיכום חודשי, נוכח שהרווחים נתמעטו, אל יתלה את זה בסיבה: שחברו בחנות הסמוכה עשה מבצעים של 'מכירת חיסול' ובגלל זה הוא משך את הקונים אליו ולכן נתמעטו רווחיו. - לא!! הכל נעשה בהשגחה פרטית ומדוקדקת.

זאת אומרת, היות וה' רצה להמעיט את רווחיו, נתן בלבו של השני לעשות 'מכירת חיסול' וכך זה פועל. אבל לא 'מכירת החיסול' היא שגרמה למיעוט הרווחים. גזרת הבורא: שיתמעטו רווחיך - היא הגורם. אז אין לך להאשים אותו גם. וצריך להתבונן: על מה ולמה ה' מִעט?! 

לפעמים עולות מחשבות: 'אם לא הייתי נוסע למקום הזה - הייתי חוסך לעצמי את הצער, איזה שטות שנסענו... אי אייי... איזה שטות!'

 אבל האמת היא: מפני שנגזר עליו הצער הזה, לכן ה' הכניס בליבך לנסוע למקום הזה שבו תצטער. לא המקום גרם לך צער. לא האנשים שמה. גזרת הבורא שאתה ראוי לקבל צער ולכן אתה נשלחת לאותו מקום. 

עוד דבר, אנחנו כל יום מברכים את הברכה ולא רבים חושבים על מה שאומרים. צריך לשנן ולחזור ולשנן: שאין במעשינו ובתחבולותינו שום דבר שיכול לעלות ולהוריד מאומה. שום דבר ממש, אלא 'הכל נהיה בדברו!'

זוכרים את הברכה הזאת? אמרתם אותה היום: 'הכל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ!' הכל! גם זה שאתם פה. גם המקום שאתם ישובים. גם מה שאתם שומעים - הכל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ!!

מהקהל: 'שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ...'

הרב: בדיוק.

יש בני עליה שתמיד מעיינים בדברי הרשב"ם. 

הרשב"ם אומר כך: "לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב" – 'לא הסתירה ולא הבנין תלוי ברצוננו, כי בעל כרחנו; רוצים ולא רוצים, כי הקב"ה עושה שהיכולת בידו' (הרשב"ם על התורה בראשית כד, נ).

יש קושיה נפלאה: המהרח"ו הקדוש, תלמיד האר"י הקדוש (שערי קדושה סוף חלק א) מביא שבתנא דבי אליהו זוטא (פרק כד): 'שנינו: 'פרסות רגליו של עוג מלך הבשן היו מ' (40) מיל'.

זה היה פרסה אחת (1) שלו - 40 מיל!

הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, הקשה קושיה: מה התועלת שהקב"ה ברא בריאה משונה כזאת, ענק כזה שכל פסיעה 40 מיל? מה התועלת? 

ומסביר: 'ללמד אותנו, מה שלמדנו, שהדבר היחיד שקובע - זה רצון הבורא!'. 

כי הנה גיבור כזה, למי שלא יודע, עוג ניצל גם מהמבול. הוא היה מחוץ לתיבה. הוא האריך ימים יותר מאלף מאתים (1,200) שנה. 

עוג! עוג היה גיבור כזה שהיה צריך לשלוט בכל העולם, אבל הקב"ה גזר עליו: שהוא ישלוט רק בבשן, זהו. והוא שלט רק שם. וכשנגזר עליו: למות ע"י משה רבנו – כל גבורתו לא הועילה לו ומשה רבנו הרגו. משה רבנו היה גובה למעלה מחמש (5) מטר והוא היה גמד וננס לעומת עוג. המטה שלו היה עשר (10) אמות והוא היה 10 אמות והוא קפץ 10 אמות והוא בקושי הגיע לקרסול של עוג - והוא הרג אותו!

אז רואים: מה שה' גוזר, זה לא משנה, אתה יכול להיות... 

הנה תראו: פוטין (נשיא רוסיה) – כל העולם רעד מפוטין. המלחמה הזאת (המלחמה באוקראינה שנת 2022) גילתה: שהוא כלום! כמה טנקים שלח, כמה מטוסים, כמה זה... פירקו לו שליש (1/3) מהצבא כבר. מי? אנשים עם הידים, כמו שאומרים. בלי נשק כמעט. אז כל הפחד: 'פוטין-פוטין!' הנה חצי (1/2) שנה כבר.

 הבן אדם חשב: 'שלושה-ארבעה (3-4) ימים כמו שעשה ב'קְרים', ב'אי קְרים'. כמו שעשה בגאורגיה, צי'ק צ'אק כמה שבועות...!' 

והוא לא מצליח חצי שנה כבר!! ועכשיו הם חוזרים למקומות שהוא כבש להילחם, להחזיר אותם. לקח עכשיו מלט"ים מהאיראנים. מה מתברר? 'צ'וּקוּמוּקוּ' (ירוד, נחות) לא עובדים טוב. אז גם גילה לנו: שהמלט"ים שלהם אין מה לפחד! אפילו שיש להם עשרות אלפים. הכל חרטא. זה כמו ש'סאדם חוסין' עבד על האמריקאים ושם להם מטוסים דמה והם הפציצו-הפציצו! חשבו: שפרקו לו את הכל. הכל קרטונים. וזה עירקי עשה להם – לא יואמן! "אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה'" (משלי כא ל) מה שה' גוזר - זה מה שיהיה. אבל מכל דבר יש לנו ללמוד: למה הוא עושה? להאיר את עיננו. 

פרק ב: הכל משמים

הרב שך זצ"ל היה רגיל לומר: 'הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבו בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית' (ברכת יוצר אור) אנחנו אומרים את זה בתפילה כל יום ואף אחד לא מבין את המשמעות. יש כאלה שיודעים: 'הַמְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד' – זה שהקב"ה מתחיל את הבריאה כל יום מחדש, כמו שהוא עשה את זה פעם ראשונה (1) בששת ימי בראשית, כל יום הוא מתחיל מחדש. 

'הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ' – הַמֵּאִיר עכשיו! לא האיר פעם וזה עובד אוטומט. הכל זה מחדַש! אבל יש דבר אחד שאנחנו לא שמים לב! 

אומר הרב שך: מה בא ללמד אותנו: 'הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבו בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית' (שם)? שאין לנו שום 'חזקה' בעולם. הפרנסה שיש לך היום, עכשיו, זה לא מלמד שמחר תהיה לך אותה פרנסה. 

כמה אנשים הגיעו לעבודה ופתאום אמרו להם: 'מצטערים, לא תכלו להמשיך לעבודה, יש פיטורין, יש ככה ויש ככה'. 

בקורונה עברו את זה מאות אלפים ובעולם מיליארדים...! פתאום אין... 

עכשיו אומרים לנו: 'אין. אל תפחדו ממלחמות, תפחדו מרעב ומצמא!'. 

עוד מעט לא יהיה מים בעולם ולא יהיה אוכל!! אין הבטחה שמה שהיום יש, מחר יש. "בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה" (תהלים ל ו) בָּעֶרֶב – יָלִין רִנָּה, בבוקר – בֶּכִי. כמה אנשים נודע להם היום: 'שקרוביהם נפטרו?!' כמה אנשים נודע להם: שחלו?! כמה נודע להם...?! כל מיני דברים - לפתע פתאום! מה שהיה רגע לפני לא קיים רגע אחרי. זה נקרא: 'הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית' זה שאנחנו בריאים עוד יום ועוד יום ועוד יום, זה 'מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ' זה לא דבר קבוע. 'אני בדרך כלל בריא!' – אין דבר כזה, זה כל יום מחדש. אין מוחזקות!

הפרנסה שיש לך עכשיו - לא מלמדת על מחר, הבריאות שיש לך עכשיו – לא מלמדת על הבריאות מחר, כל רגע ורגע ה' מזרים פרנסה ובריאות מחדש!!

הנה, הדליקו את האור, נכון? יש אור. איך זה עובד? יש זרם חשמל. זרם. זאת אומרת, הזרם הזה זה אחד אחרי השני וזה גורם שיש, אבל אם יפסיקו את הזרם – אין. אבל מי שמזרים את הזרם גורם שכל הזמן יהיה. ה' מזרמים כל הזמן: 'בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד' זה זרם. אם הוא רוצה הוא מפסיק.

הרב רבי משה מקאברין היה רגיל לומר: 'אני יכול להשבע בנקיטת חפץ, שמה שאדם מזיז אפילו אצבע הקטנה, זה הכל הוא בכוחו של ה'; אפילו להרים קש - אי אפשר בלי כח ה'!' (אמרות משה, אות רסב).

זאת אומרת, אתם רואים שלפעמים אנשים מקבלים 'סטרוק' (stroke – שבץ) מקבלים בעיה בלב, בעיה במוח ומשתתקים. הוא לא יכול להזיז חצי (1/2) גוף. כלום-כלום. מת-מת. חצי גוף מת. רגע לפני חי, רגע שני (2) חצי גוף מת. לא יכול להזיז אצבע. אז איך הוא הזיז עד עכשיו? ה' הסכים שהוא יזיז, עכשיו הוא לא מסכים 'הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית'. 

עכשיו, אם אתם בעלי בטחון ובוטחים בהשי"ת אתם יכולים להיות רגועים: שאף אדם בעולם לא יוכל לצער אתכם, להזיק לכם, להסב לכם עגמת נפש, לטול מכם את המשרה או את המשכורת, כי בעל בטחון אינו 'נעזב למקרים' ואם מישהו הזיקו - הוא היה שליח של ה' ואם לא היה מזיקו, 'הרבה שלוחים למקום!' והיה שולח אחר להזיקו (חפץ חיים, שמירת הלשון, שער התבונה פרק יא).

אם נגזר: שהוא יוזק – הוא יוזק ואם לא – גדודים יבואו לעשות לו מאומה ולא יצליחו. 

חובה לדעת ולזכור: אין שום מקרה בעולם מבלתי השגחתו השי"ת 'אפילו אם רואה זבוב פורח לפניו ומצער אותו – תדע לך: שה' ציווה לזבוב הזה: 'שיעבור דווקא כאן לצער אותך' (צוואת הריב"ש; חובות הלבבות (שער הבטחון פרק ג). 

זה לא סתם בגלל שהוא הריח בשר או בגלל זה או בגלל זה...

מהקהל: 'אבל הם (הזבובים) מריחים את הבשר והם באמת באים, במיוחד דגים'. 

הרב: 'מהשמים דאגו שתעשי סעודה בשרית כדי שהם יבואו להציק לך'.

מהקהל: 'למה?'

הרב: 'כי כשעשית חביתה הם לא באו, אז ה' אמר לך: 'תעשי היום בשרי בשביל שהזבוב צריך לבוא לעמוד לך ב'נוחְרֶה' – פה באף'... 

אז תשמעו, מסופר על החזון איש זלה"ה: פעם נצמד לו זבוב על המצח. 

כשקראתי את זה נרגעתי, כי לפעמים באים זבובים גם אלי, אז נרגעתי. אם לחזון איש הוא בא, אז אני רגוע. 

מהקהל: 'באו אלינו...'

הרב: 'אַה, אז אתם - מהדבש אתם'. 

מהקהל: 'הלכנו לקנות מרסס...'

הרב: 'לא יעזור לך! גברת'. 

בקיצור, החזון איש מסופר עליו שבא אליו זבוב על המצח. החזון איש הרחיק אותו והוא חזר שוב, שלוש (3) פעמים. 

בסוף פנה החזון איש לתלמיד שלפניו ואמר לו: 'אם היו לנו אוזנים רוחניות היינו שומעים שהקב"ה אומר לזבוב: 'זבוב! לך ותיצק לר' אברהם ישעיהו' זה הכל בגזרה. 

ופעם אחת הוא רצה להמחיש בחוש מה זה נקרא השגחה של הקב"ה עם זבובים. 

אז הוא אמר לאחד מהתלמידים כך: "אתם שומעים? היום דפק אצלי מישהו בדלת, קמתי והלכתי לפתוח וראיתי זבוב שעומד בכניסה. 

והוא שאל: 'כאן גר החזון איש?' 

השבתי לו: 'כן'. 

אמר: 'שלחו אותי מן השמים לתת לך גירוד באף'. 

אמרתי לו: 'לא אתן לך וגרשתי אותו בתנועת יד'. 

הזבוב נכנס מתחת ליד, עלה לי על האף וגרד. ואחר כך אמר: 'שלום' ויצא מהבית..."

ככה תאר החזון איש שלא נחשוב שזבובים באים בגלל בשר, אוכל, ריח, כל מיני קשקושים. הכל בגזרה. כמה זבובים? כמה פעמים יסתובבו? כמה פעמים תעשה ככה (תנועת סילוק הזבוב)? תקנה מחבט חשמלי ותרדוף אחריהם ותקח את המכסחה הלבנה ותעשה 'חלעה' על השולחן. ותרוץ ותתן צַ'פְּחָה (מכה) לפנים. הכל מתוכנן 

ושמה למעלה יושבים וצוחקים: 'חחח... תראה-תראה-תראה-תראה איך הוא נלחם'. 

אז זאת אומרת, אין דבר שנעשה במקרה, אפילו לא זה. 

בלי גזירת עליון שום נברא לא יכול לצער אדם ולו צער קטן ביותר. שום נברא. (נתיב מצוותיך - אמונה א). לא יתוש ולא איש ולא כלום. 

חולשה – יש אנשים שמזקינים ואז רואים שהם נהיים חלשים או אנשים שאוכלים אוכל לא ראוי מרגישים חולשה. וזה יכול להיות במהלך החיים או מסיבה אחרת. מה גרם באמת לחולשה? לא האוכל ולא הזקנה. מה שגורם, זה גזרת ה' בלבד! 

יש ספר 'הפלא ופלא' ושמה הוא מביא שחז"ל אמרו לנו: 'שלושה (3) בעלי חיים ככל שהם מזקינים מוסיפים גבורה: דג, נחש וחזיר'. והמאכל שלהם הוא גרוע ביותר מכל מאכל בעלי חיים אחרים! ועם כל זאת, ככל שהם מזקינים - מקבלים יותר גבורה! רואים: שלא האוכל ולא סוג האוכל גורם לגבורה. הכל בגזרת עליון!!

תאונות – כל תאונה נגרמת בעטיה של 'גזירת עליון' כולל הנזקים וכמה אנשים יהיו מעורבים בתאונה. 

אין: 'הוא לא שם לב, הוא כן שם לב, הוא היה שיכור, הוא לא היה שיכור' - הכל זה בגזרת עליון. כן! היתה גזרה: שהוא יעלה על העץ עם האוטו, אז לפני כן דאגו שהוא ישתה, אבל זה בגלל הגזרה. יש הרבה שיכורים נוהגים ולא מטפסים על העצים. למה הוא טיפס על העץ? כי גזרו עליו. 

אין דבר כזה - בלי גזרה. אין.

אז לכן אם קורה משהו תדעו: שזה לא באקראי! לא בטעות! לא באשמתכם! - זה גזרה!! 

אבל למה נגזרה גזרה? אוֹ... זה יש חשבון! 'פנקס פתוח!' לפי מעשינו. אם מעשינו טובים-טובים-טובים - לא יארע לנו שום דבר רע, אם קצת לא טובים, אז יקרה לנו קצת. אם יותר - יהיה לנו יותר וכן הלאה. הכל בשביל לעורר אותנו ע"י המקרים שאין מקרה בעולם, אלא הכל בהשגחה להתעורר. 

טביעה - ספינה טבעה בגלל סופה שהיתה, רוחות, סערה, טבעה הספינה. כן, הקב"ה גזר על באי הספינה שקבץ אותם ממקומות שונים, באותה עת, לאותה ספינה, לאותו מקום שבו תהיה סופה והספינה תטבע עם כולם!

לפני כמה שבועות, דוגמא נפלאה! איך הכל בהשגחה: מטוס התרסק, כמדומני, עם שבעים ושנים (72) נוסעים ורק אשה אחת נצלה! האשה הזאת לא חגרה את החגורה. כולם חגרו חגורה - נשרפו! לא יכלו להיפלט החוצה והיא מהתפוצצות שנפל - עפה. לא היה חגורה, לא קשורה ונצלה! 72 מתים בהתרסקות מטוס! בהתרסקות! אתם יודעים מה זה להתרסק מלמעלה למטה? והיא עוד נפלה ועוד עפה ונשארה בחיים. נו, זה לא בגזרת ה'? כלום! חיה! חיה! עם כל האברים - חיה. 

אתם זוכרים את התקופה של האינתיפאדות שהיו מפוצצים אוטובוסים? והייתי מספר לכם: איך יכול להיות שנים (2) ישבו מושב ליד השני, אחד (1) התפוצץ - לא נשאר ממנו פרור והשני (1) לידו ירד שלם? איך זה?? יש גזרה: 'מי יחיה?! ומי ימות?!' כמו שאנחנו אומרים כל ראש השנה. גזרות! הכל זה גזרות משמים, בהתאם למעשינו. 

מהקהל: 'מה יהיה אם יהיה לנו 'תיקון כללי 'בכיס? יכול להיות?'

הרב 'גם יכול להיות, נכון. ולפעמים גם חילונים ניצלים גם שאין להם 'תיקון כללי' בכיס, כי הכל הולך לפי גזרות ואפילו לפיד יכול להיות ראש ממשלה'. 

הקהל: צוחק...

הרב: 'כן. הנה, את רואה שהוא ראש ממשלה. את רואה אף דתי לא היה ראש ממשלה רק החילונים. איך זה? מה שה' גוזר. בדיוק, מה שהוא גוזר. צריך שיהיה חילונים בשביל שהם יציקו לחרדים ולדתיים, בשביל שהדתיים והחרדים יבינו סוף-סוף: שהם צריכים להתחזק בתורה ויראת שמים ואז לא יצטרכו ראשי ממשלות ויבוא מלך המשיח – ודי! אבל במקום זה החדים והדתיים הולכים להצביע לחילונים - 'ניישט שייכל' (באידיש: אין שכל)'. 

בעל בטחון יודע בבירור: שגם אם כל יושבי תבל ירצו להזיק לו - לא יצליחו אפילו כחוט השערה אם לא נגזר עליו – חובות הלבבות (שער הבטחון פרק ג ההקדמה החמישית).

יש אחד שגילה את כל הסודות של האמריקאים ואח"כ התחבא בשגרירות ואח"כ עבר לעוד מדינה וכל אמריקה רוצה לתפוס אותו וה-FBI וה-CIA וכולם רוצים לתפוס אותו ולא הצליחו במשך שנים רבות-רבות! איך יכול להיות? מדינות כאלה שהגיעו כבר לחלל והגיעו לתהומות ולא יכולים להגיע אליו לשגרירות?! 

ולעומת זאת, סלמן סולימן, כן... מכירים אותו? טחנו אותו, חתכו אותו חתיכות-חתיכות בתוך השגרירות. נכנסו אליו בתוך השגרירות, חתכו אותו, הוציאו אותו במזוודה ולהתראות, שלום... עד היום לא יודעים איפה הפרורים. 

אז רואים: שסעודיה יודעת לעשות את זה יותר טוב מהאמריקאים - מעצמה עולמית, לוויינים, רואה הכל, קורא את העיתונים שלך, נכנסת אליך הביתה, מצלמת אותך דרך המחשב, שומעת אותך, מקליטה. אתה נכנס לחנות, פתאום אתה רואה פרסומות. אֶה... נשלחות לך פרסומות בדיוק מה שאתה מחפש, מה שאתה מדבר עם אשתך שאתה רוצה לקנות, פתאום יש לך פרסומת. ישר קפצה לך. - כי עוקבים אחריך, שומעים אותך, הכל! ולא יכולים להגיע ל'ווקי לאקס' (woki lax – מכשיר קשר) – לא יכולים. למה לא יכולים? כי יש גזרות מה שה' גוזר - אפשר, מה שלא - אי אפשר.

מהקהל: 'איך הוא יכול לטפל בשבע מליארד (7,000,000,000)?'

הרב: 'הקב"ה איך הוא יכול ב-7 מיליארד?' 

מהקהל: 'איך הוא יכול?'

הרב: 'קטן עליו!' הקב"ה סוקר את כל העולם בסקירה אחת (1)! את יודעת מה זה סקירה אחת? אני אתן לך דוגמא: פעם היה מחשב, הראשונים, של המחשבים. איך התפעלו? וואה... איך הוא יודע?! ואני שואל אותו והוא עונה וזה... וואי... וואי... וואי... '

יש היום 'מחשבי על' כן? במדינות. שהם שמים עכשיו, נגיד טביעת אצבע אחת (1) של מישהו וסורקים מיליארדים של תביעת אצבע. טרר... ובשניה-שתים (1-2) מופיע לך של מי האצבע. או תווי פנים או כל מיני דברים. זה נקרא 'מחשבי על' שהם יכולים לסרוק במהירות מיליארדי-בילוני פרטים ולהביא לך תוצאה בשניות!! 

זה המח האנושי שהוא אפס אפסים מול מוחו של הקב"ה, שאין לו מח, אבל במושגים שלנו, מול בינתו של הקב"ה והצליח לייצר כזה דבר שנקרא: 'מחשב על' שמנתח נתונים בשניה. אז הבורא שנתן שכל לאדם הקטן שיש לו מִילִי-מִילִי גרם של שכל ביחס לבורא. אני סתם אומר, כן, מושגים שנבין. אם הוא יכול לעשות – בורא עולם בסקירה אחת עושה את כל החשבונות של כולם כל שניה! איזה 'שניה'? כל חלקיקון של שניה. ומסדר שכל אחד יקבל מה שמגיע לו בלי להתנגש בחשבונות ובדינים שמגיע לכל אחד ואחד. אחרת, היה אי צדק פרוע בעולם! ובאמת: הכל הלך במשקל מדוקדק-מדוקדק!

אז בעל בטחון יודע בבירור: שגם אם כל יושבי תבל ירצו להזיק לו - לא יצליחו אפילו כחוט השערה אם לא נגזר עליו.

אדם שנרדף על ידי חברו - יבין: שהכל מאת ה' והאיש הזה הוא רק שוט שבאמצעותו מעניש ה' את מי שחיב בדין. 

אם אתם רוצים לבדוק אם יש לכם אמונה: אז בעת שחבר מזיק לכם, מריע לכם, מה אתם מבינים? שהוא החליט להרע לכם או להזיק או ה' החליט? 

אשה מהקהל: 'ה' החליט!'

הרב: 'אֶה... זה את אומרת עכשיו, אבל בשעה שתקבלי סטירה ממישהו בסוּפֶּר, לפני כולם את תגידי: 'זה לא אתה זה הוא (ה')'? כמה אנשים יגידו: 'זה לא אתה, זה הוא (ה')'?'

האשה: 'אני תמיד יגיד...'

הרב: 'את, כן אני יודע.'

האשה: 'לא. אני מאמינה בהקב"ה'.

הרב: 'מאמינה - זה לחוד. בשעת מעשה - אם מישהו יגנוב לך, עכשיו, את הארנק באמצע הקניות ויצא החוצה את תצעקי לו: 'גנב-גנב!' או תגידי: 'רבש"ע! תחזיר לי בבקשה את הארנק, תחזיר לי בבקשה את הארנק'?'

האשה: 'אני אגיד לך...'

הרב: 'מי לקח את הארנק? זה רק שליח. הבורא עולם הוא גזר את הגזרה: שהוא יבוא אליך דווקא ויקח לך את הארנק.'

האשה: 'אז, כבוד הרב אמנון יצחק, אני אגיד לך משהו: 'אני יום אחד היה לי... '

הרב: 'תן לה את המיקרופון, יש לה סיפור יפה. תכף-תכף נשמע את הסיפור'.

האשה: 'אני התחלתי בשלושה (3) כניסות לעבוד בשלושים (30) ₪ ואמי ע"ה, 

אמרה לי: 'את יודעת מה? אולי ננסה שיוסיפו לך עוד איזה חמש (5) שקל שזה שלושים וחמש (35)'. 

- אמרתי: 'אמא, אם תצליחי - בסדר אין בעיות'. וככה דברה אתם והצליחה.

 עכשיו, לקחתי 3 כניסות ועבדתי איתם. ואני שוטפת מהקומה הרביעית (4) עד הלאה שזה 3 כניסות. עכשיו, היה לי כסף של 'ביטוח לאומי' שזה אלף (1,000) שקל או אלפים (2,000) שקל. שמתי אותם בכיס, 

אמרתי: 'אני אשטוף איתם לא יפלו לי'. 

אמרתי: 'טוב, אני סיימתי את הכניסה, אני הולכת הביתה'. אני רק אקצר כי סיפור ארוך.... 

אני מגיעה הביתה, אני בודקת את הכיס, אני לא מוצאת את האלף (1,000) שקל! אני לא מוצאת אותם. האמת כבוד הרב! 

אמרתי: 'אין דבר, זה מאת ה'. אולי ככה רוצה. אולי הוא רוצה שמישהו אחר יקח את זה ולא אני, בגלל שאני חושבת שאני שבטחתי בה' אמרתי שזה מאתו יתברך'. 

ככה אמרתי לעצמי, כבוד הרב. 

אמרתי: 'טוב, אני ארד למטה'. 

אמא שלי אומרת לי: 'את יודעת שולמית, לכי למטה תבדקי בשאר הכניסות'. 

אמרתי: 'בסדר'. לקחתי את שני הילדים שלי הקטנים. 

אמרתי: 'מיטל, את תצאי מפה ואבירן אני ואתה מפה'. 

איך שאני מגיעה לכניסה האחרונה, היה אור בין החלונות הגדולים בין המטבח לפינת אוכל. 

אמרתי: 'טוב, אני רואה מזווית עין מקופלים 1,000 ₪ מקופלים. איך שראיתי אותם, אמרתי: ישתבח שמו לעד! בגלל שאמרתי לעצמי: אין דבר הם מיועדים למישה אחר ולא לי. לכן ה' נתן לי למצוא אותם באמונה שלי. וברוך ה' מצאתי אותם שמה, באמונה שלי'. '

הרב: 'כל הכבוד! אבל זה לא דומה לסיפור'.

האשה: 'למה?'

הרב: 'אני אסביר.'

האשה: ' למה, כבוד הרב?'

הרב: 'אני אסביר...'

האשה: 'כן'.

הרב: 'את אבדת את ה-1,000 שקל'.

האשה: 'כן. נפלו לי'.

הרב: 'בסדר'. אז את אמרת: 'הקב"ה הוא ודאי רוצה לתת למישהו אחר...'

האשה: 'כן-כן'. 

הרב: 'טוב, זה יפה'. אבל אם מישהו חוטף לך את ה-1,000 שקל מהיד או מהארנק, האם את אומרת: 'זה לא הגנב, זה ה'?'

האשה: 'אני מאמינה...'

הרב: 'תעני לשאלה הזאת'.

האשה: 'כן-כן. אני אמרתי אני אגיד את זה'.

הרב: 'אז תגידי. זאת אומרת, את לא תרדפי אחרי הגנב?'

האשה: 'לא-לא ארדוף'.

הרב: 'לא...?'

האשה: 'לא. לא ארדוף'.

הרב: 'אז למה חזרת לחפש את הכסף?' 

האשה: 'כי אמרתי: 'אולי אני אמצא או לא אמצא' '.

הרב: 'אז למה חזרת?'

האשה: 'אמרתי לה'...'

הרב: 'אבל אמרת שהקב"ה כנראה רוצה לתת למישהו אחר.'

האשה: 'נכון... נכון... כי רציתי לוודא אם הם שם'.

הרב: 'אה... רצית לוודא אם הוא התכוון, כן'.

האשה: 'אם הם שם או לא, אם לא, אמרתי, בטחתי בה'. בכל זאת אמרתי אני אחזור בשביל לראות אם זה באמת שם. אם...'

הרב: 'אבל אם בטחת בה' שהוא לקח לך את הכסף...'

האשה: 'בטחתי, נכון. בטחתי אבל היה לי בראש לרדת לשמה לבדוק. אם לא היו שמה, אז אמרתי: ב"ה, אז נלקח!' אולי הוא צריך לקנות למשפחה משהו, לילדים.'

הרב: 'זה נקרא שאת מאמינה בלית ברירה'. 

האשה: 'למה?'

הרב: 'כי אם נלקח - נלקח. אז ה' רצה'.

האשה: 'נכון'.

הרב: 'זה נקרא בלית ברירה! אבל אדם מאמין יודע: שהקב"ה עושה הכל'.

האשה 'כן...'

הרב: 'זאת אומרת, כל פעולה שנעשית אתנו או נגדנו - זה מאת ה'. עכשיו, אני נתתי דוגמא: אם בא מישהו וחוטף לך מהיד את הכסף, האם את באותו רגע יש לך תרעומת על הגנב או...?'

האשה: 'לא'. 

הרב: 'בכלל לא... את אומרת: צדיק זה, שלום. שלחו אותו...'

האשה: 'תאמין לי, כבוד הרב, אני כזאת. אני מוותרת. אם לקח מהיד'.

הרב: 'איפה הארנק שלך?'

האשה: 'הארנק שלי לא היה אתי.'

הרב: 'איפה עכשיו הארנק שלך?'

האשה: 'הארנק שלי בתיק'.

הרב: 'אז אני רוצה לקחת אותו עכשיו ו...'

הרב: 'לך, תקח לה. לך! לך!'

הקהל צוחק...

האשה: 'הנה, קח'.

הרב: 'יש כסף או לא?'

האשה: 'יש כסף, אני מוכנה לתת אותו'.

הרב: צוחק...

האשה: 'אני מאמינה בהקב"ה שאם צריך לקחת לי, אני אתן אותו'.

הרב: 'בסדר גמור. תודה רבה! יהי רצון שיהיה לך כזו אמונה תמיד'. 

האשה: 'אמן. ב"ה תמיד יש לי, כבוד הרב'.

הרב: 'טוב הלאה, אנחנו ממשיכים'. 

הנאות – בנוגע להנאות: על הבוטח להפנים: כל סוג שהוא של הנאה שבאה לאדם מחמת רצון ה' זה. אם מאכל טעים לך, זה רק בגלל שה' רצה. יש אדם יאכל אותו מאכל ויקיא ויש אחד יאכל ויהנה. יש אחד שרגיל לאכול את אותו מאכל ופתאום הוא מרגיש בחילות וכל מיני דברים. גם ההנאות ממה שאתה נהנה - הכל בגזרת ה'. אם ה' רוצה, זה יהיה טעים. ואם הוא לא רוצה, זה לא יהיה טעים. 

אתם מכירים כאלה שבחיים שלהם לא אכלו אבוקדו, בחיים שלהם לא אכלו מנגו, בחיים שלהם לא אכלו זה...?

הוא אומר לך: 'אני לא יכול לאכול זה'.

- 'אכלת פעם?'

- 'לא. לא יכול לאכול את זה'.

- 'טעמת אבל?'

- 'תטעם פעם ראשונה!'

- 'לא, לא, לא רוצה!'

- בא אני אתן לך רק חתיכה...'

- 'כלום! כלום! לא רוצה! לא אוכל! לא אוכל!'.

כן. מה קרה? למה? כי גם ההנאות נגזר מה': ממה יֵהנה בן אדם וממה לא. גם ההנאות! אפילו שזה מהנה את כולם. מי לא אוהב מנגו?! מנגו זה טעים! יש כאלה לא יכולים להריח אפילו. מי גרם? ה'!

עכשיו, הצלחות וכשלונות - גם הם תלויים רק ברצון ה', לא בשום גורם אחר.

כל מחשבה, טובה או רעה... 

תקשיבו טוב! 

יורדת מהשמים ללב ולמוח של אדם. כל מחשבה. אתם שומעים? כמה מחשבות יש לכם ביום? אין ספור!

כל המחשבות, מאיפה הן באות? 'פתאום באה לי מחשבה כזאת. פתאום באה לי מחשבה כזאת. פתאום בא לי רעיון כזה. פתאום עלה בדעתי ככה...' מאיפה זה? כל זה מאת ה'!!

כל מחשבה, טובה או רעה, יורדת משמים ללב והמח של אדם. אדם רק בוחר אם להשתמש בה או לא ואיך להשתמש בה. אחרי שאדם בחר להשתמש במחשבה הזאת לטובה או לרעה - ה' נותן לו כוחות או כלים להוציא את הבחירה מהכח, מהמחשבה, אל הפועל.

זאת אומרת, אתם חושבים שאתם חושבים. אתם לא חושבים שום דבר! כל מה שעולה לכם במחשבה, זה מאתו יתברך. ומזרימים לכם מחשבות. אתם נשאר לכם רק לבחור מה אתם רוצים לעשות?!

נגיד, באה לאדם מחשבה: 'בא נלך לשם ושם'. פתאום עולה לו רעיון: 'אתה יודע מה? אני אצלצל עכשיו לפלוני'. פתאום באה לו מחשבה: 'אני אצלצל לפלוני'. פתאום הוא נזכר שמישהו חיב לו. פתאום הוא נזכר שככה... מאיפה זה? - זה הכל משמים!

'ה' יָהֵיב לָךְ עֵיצָא לְמִקְנֵי נִכְסִין' (אונקלוס דברים ח יח) - גם עצות; מה לקנות? מה לא? מה כדאי? מה משתלם? עם מי לעבוד? עם מי לא? הכל זה מה', אבל אתה - נשאר לך לבחור: לקחת את המחשבה ולצאת לביצוע או לא, או להשתמט ממנה? זה אתה מחליט. הבחירה היא רק ביד האדם. 

- המחשבות וההצלחות - זה ביד ה'. הבחירה - זה בידנו!

תזכרו את זה תמיד!!

והנה דוגמא: 'בשעה ששמעי קלל את דוד המלך, 

אמר דוד: "ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל" (שמואל-ב טז י); 

דוד אומר שה' אמר לשמעי קַלֵּל. מאיפה דוד יודע שה' אמר לשמעי קַלֵּל? לקלל את המלך, זה מסוכן מאוד - כי חיב מיתה! מי שמקלל את המלך - חיב מיתה הוא מורד במלכות. אז איך יכול בן אדם להעיז לקלל מלך אם הוא יודע שתכף יוציאו אותו להורג? 

מה אומר דוד? לא אומר: "אני תולה אותו". אומר: "ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל". מנין? 

אלא יודע דוד: שמחשבה זו שנפלה לשמעי בלבו ובמוחו – היא ירדה מאת ה' ורוח פיו של הקב"ה שמחיה את כל צבאם החיה את רוחו של שמעי בשעה שדבר את הדברים האלו לדוד, כי אם ה' היה מסלק את רוח פיו רגע אחד מרוחו של שמעי – לא יכול היה לדבר מאומה". 

אז: ה' הכניס לשמעי את המחשבה, שמעי בחר לקלל, ה' אִפְשֵׁר לו לקלל בפועל שהשפתים שלו יגידו מה שהוא רוצה. בזה שהחיה את שמעי, דאג שהשרירים של הפה יזוזו ושקולו ישמע. זה נקרא: "ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל" כי אחרת, הוא לא יכול לקלל. אין דבר כזה שאדם יכול לקלל אם ה' לא הסכים. הוא לא יכול לדבר. 

מי שה' לא רוצה: "מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח" (איוב יב כ) וכי "מִי יָשׂוּם אִלֵּם" (שמות ד יא). אנחנו בתפילה אומרים: "ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח" ורק אז "וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ" (תהילים נא יז) אם אתה לא תִּפְתָּח את פי, איך אני יוכל להלל ולשבח??

בעת שאדם מקיים מצוה, המחשבה לקיים מצווה - נטעה במוחו מן השמים וביצוע המצווה אם יצא לפועל - זה גם משמים. מה שהיה ביד ה', זה רק הבחירה שלו שהוא רצה לקיים את המצווה. ואז ה' - נתן בידו או לא נתן בידו. ולכן: 'חשב לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה - כמי שעשאה!' (קידושין מ:) למה? כי העשייה היא לא תלויה באדם היא תלויה בה'. אם נצליח לעשות את רצוננו, זה לא תלוי בידינו, זה תלוי בה'. אבל על המחשבה הטובה שלנו שרצינו להוציא לפועל - על זה אנחנו מקבלים שכר! לכן, בין אם עשינו או לא עשינו - על המחשבה מקבלים שכר.

לכן: 'חשב לעשות מצווה ונאנס' - לא יכול היה לבצע אותה בפועל, נחשב לו בשמים שעשה. כי בשמים מודדים: רצית או לא רצית? - רצית! זהו. זה מה שרוצים ממך, שאתה תרצה. אם בסוף מהשמים לא נתנו לך להצליח, זה לא אומר שאתה לא הצלחת. בשמים נרשם: 'שרצית!' - וזה נחשב-נחשב-נחשב.

אדם שמע שעני מסתובב, הכין אוכל בשביל להביא לו, יצא החוצה בשביל לחפש וכבר איננו. הוא רצה לתת לו לאכול או לא? רצה? הביא לו. יצא - איננו. הוא הפסיד? לא הפסיד! לא הפסיד!

אשה מהקהל שואלת: 'נחשב לו?'

הרב: 'נחשב לו. כן.'

הואיל והקב"ה שותל לנו את המחשבות בלב ונותן לנו לפעול פעולות, לכן אין כל ענין לקוות לבן אדם: "אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים" (תהילים קמו ג) למה? ה' נותן! ואם ה' גוזר, זה מה שיהיה עם הבן אדם, בלי הבן אדם. אל תקווה ואל תיַּחל לאיש, רק לה': "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ" (ישעיהו מ לא) "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה'" (ירמיהו יז ז) אָרוּר הבוטח בָּאָדָם (ע"פ הפסוק: "אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם" (ירמיהו יז ה) אָרוּר.

אדם שהתברר שהחליט החלטות שגויות אל ילקה עצמו על המעשים שהתבררו כטעויות, כי הקב"ה הוביל אותו לטעות וזה היה רצון ה'. ככתוב: "מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל" (ישעיהו מד כה).

הנה דוגמא: בספר מלכים (א יז ט) מסופר: ה' אמר לאליהו הנביא: "קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן וְיָשַׁבְתָּ שָׁם הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ". 

שואל החפץ חיים הקדוש: 'איך ציוה ה' את אותה אשה, הרי היא לא היתה נביאה? והכתוב אומר: כי ציווה ה' את אותה אשה "הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ". 

מתרץ החפץ חיים: ה' לא ציוה אותה בפיו, אלא הכניס לה מחשבה לעשות זאת (חפץ חיים - (שם עולם שער שמירת שבת פרק ג) זה נקרא שהוא ציוה אותה.

מישהו פנה אליך ונתן לך ועזר לך? - זה ה' ציווה אותו. אין דבר שנעשה מעצמו בלי ידיעת ה'. לכן, אל תלקו את עצמיכם על טעויות, זה הכל משמים מכוון.

אדם מניח תפילין, צריך לדעת: שהמחשבה להניח תפילין נטע ה' בקרבו וגם אִפְשֵׁר לו את ביצוע הפעולה להניח תפילין. כל מה שהאדם עושה בעצם, זה רק בחירה: אם לבצע את המחשבה להניח תפילין או לא? (הגה"צ רבי מאיר חדש, חובת האדם בעולמו, אמונה עמ' 71).

בקיצור, הכל מאת ה'. כל תזוזה, כל תנועה, כל מה שקורה אתנו וסביבנו, הכל-הכל בגזרת הבורא.

שאלה מהקהל: 'איפה הבחירה שיש?'

הרב: 'זה הבחירה. הבחירה, זה לבחור... '

שואלת: 'למה אמרת: 'הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים!' גם לגבי המחשבה...'

הרב: 'אמרתי לך: 'הכל ה' גוזר, את רק יכולה לבחור. תבחרי בטוב - תקבלי טוב. תבחרי ברע - תקבלי רע. את יש לך לבחור. נגיד: ה' גזר שאת תהי כך וכך, אני לא רוצה להגיד משהו שלא תבהלי... והוא גזר. עכשיו, יש לך לבחור: לקבל את גזרת הבורא? להתנגד להּ? להתקומם נגדהּ? לטעון כנגדהּ? לקבל אותה באמונה? לשמוח בהּ? מה את בוחרת לעשות עם מה שקרה? זה מה שיש לך - לבחור, בכל מצב.

ראית מקרה: עלה לך במחשבה: 'לעזור או להשתמט?' עכשיו את מחליטה: 'כן או לא.' את בחרת! לא הוא (ה') גזר מה תבחרי. את בחרת. הוא גזר מה יזדמן לפניך. הוא גזר מה יהיה לך במחשבה. הוא גזר. מה את תעשי עם הגזרה? - את מחליטה!'

שואלת: 'גם ככה זה עם בעל ואשה?'

הרב: 'בכל-בכל-בכל. גם אם יש לך בעל, לפי מה שאני רואה, שאת לא מבסוטית כ"כ...'

השואלת: 'לא-לא ח"ו...'

הרב: 'הוא רק קצת מזקין.. '

שואלת: 'הוא קיבל ארוע מוחי ועושה שטויות...

הרב: 'לא הבנתי. לא הבנתי ואם ח"ו את היית מקבלת ארוע מוחי והיית אומרת לו: "איפה סיר? ואיפה ואיפה זה... אז מה היה? היה אומר...'

שואלת: 'אני לא אומרת לו: 'למה אתה כל היום לומד? הוא מפריע לי'.

הרב: 'גברת, הקב"ה נתן לך חסד לטפל...'

שואלת: 'אני מטפלת בו. אני מתה עליו. הבעיה שכל דבר מפריע לו. באמת אני מדברת איתך.'

הרב: ' אבל הוא חולה!'

שואלת: 'מה, כמה אני אסבול?'

הרב: 'אה... את רואה שאת לא מקבלת את גזרת הבורא. את רואה!!'

השואלת: 'קשה לי! קשה לי'

הרב: 'הנה, פה את נופלת. את צריכה לקבל את גזרת הבורא'.

שואלת: 'אמרתי לו: 'לבוא!' - הוא לא רוצה לבוא, הוא פחד...'

הרב: 'עוד פעם. תקשיבי! את צריכה תקבל את גזרות הבורא באהבה, בשמחה ובהבנה. ולהבין: שמן השמים יש לך נסיון. עכשיו, לטפל באדם שהוא 'מוכה גורל', זה סיעוד אמיתי. זה חסד אמיתי. למה? יכול להיות שהוא אפילו לא מודע כמה טוב את עושה לו. אבל בכל מקרה, את מקבלת שכר - שכר גדול! אז מה, לא טוב לך שתקבלי שכר?'

השואלת: 'טוב, אני יודעת...'

הרב: 'הוֹ... צריך לדעת איך לקבל דברים. אם יודעים את מה שאני מסביר כרגע, אז לאט-לאט מתחילים להבין ששום דבר... קודם כל, צריך לזכור, שום דבר לא לרעה. שום דבר. אפילו מוות של אבא, אמא, אח, אחות, בן, בת, שום דבר לא רע מן השמים. הכל זה לטובה! רק מה? אנחנו מסכנים, בעוה"ז החשוך, אנחנו צריכים לברך: 'בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם דַּיַּן הָאֱמֶת' על מקרים כאלה. כשנולד תינוק אומרים: 'בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'. למה זה משתנה? כי אנחנו לא בעלי הכרה כ"כ בעולם החשוך הזה. לעוה"ב, שני (2) דברים - טוב ורע יהיה טוב. יהיה ברור לכולם שזה טוב ויברכו על הכל 'בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'.

השואלת: 'גם אם לא מתחתנים?'

הרב: 'הכל. לא מתחתנים. אין ילדים. זה... ככה.. עניים, סובלים, חולים, הכל רק: 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב' למה? כי הכל, את לא יודעת, באיזה גלגול אדם בא. את יודעת כשאדם מגיע לעולם האמת והוא חיב-חיב בדין, יש שתי (2) אפשרויות:

או להכניס אותו לגיהנם לכך וכך שנים או להחזיר אותו בגלגול לתקן. רוב האנשים לא רוצים להגיע בגלגול, להתחיל מחדש. מעדיפים להיות כבר בגיהנם ולגמור. זה לא קל, אבל זה עדיף! ויש אנשים שבוחרים: לחזור בגלגול. הם בחרו ולא רק שהם בחרו, הם בחרו להגיע בעלי מומים! למה? שלא יכשלו עוד פעם במה שהיה להם בגלגול הקודם. 

נגיד, אדם היה גנב, הוא נולד עכשיו תינוק, עם חוסר אצבעות או דבוקות או כל מיני דברים, או בקיצור ימים, או גידם, או כאילו אח"כ היה לו 'פוליו' ואחרי זה הוא נהיה משותק ככה. או, או, או... זה הכל בגלגול, הוא בקש! הוא בקש - בשביל שלא יכשל עוד פעם בידים. יש אנשים שנכשלו בראיה וכשהם יורדים לפה, זה רק בתנאי: הם מסכימים לרדת סומים (סומא) מלידה סומא - לא רואה כלום! למה? שלא יכשל עוד פעם יהיה כמה זמן שקצבו לו ואחרי זה הוא עולה - תיקן. הם בקשו.

עכשיו אני אגיד לך יותר מזה! 

רבנו בחיי אומר: כשבא מלאך גבריאל ומביא את הטיפה לפני הקב"ה ואומר לו: "טיפה זו, מה תהא עליה? יהיה נמוך או גבוה, יפה או מכוער, עני או עשיר, חכם או טפש?"

הקב"ה אומר לו: "קח את הטיפה הזאת, את הנשמה שצריכה להכנס לטיפה הזאת, לבית הצלמים. ושמה יש צלמים".

כל האנשים שאת רואה פה, כל אלה היו בבית הצלמים למעלה.

בית הצלמים - צורה של בן אדם בדיוק. ומראים לבן אדם, לנשמה הזאת, איזה בן אדם את רוצה להיות? זה, זה, זה? ומראים לו את כל המאורעות שיהיו לצלם הזה ואז הוא בוחר'.

'עכשיו את, מה שמך?'

השואלת: ברכה.

הרב: 'ברכה, את הכניסו אותך ואמרו לך: הנה את רואה את כל הנשים פה, מי את רוצה להיות? את הצבעת - ברכה! את הצבעת עליך ואמרת: 'אני רוצה להיות ברכה' והראו לך את הכל, כולל בעלך, שיהיה לו מה שיהיה לו והכל ואמרת: 'כן. אני רוצה. אני ברכה רוצה להיות נשואה לסעיד...' '

השואלת: 'לא לסעיד. למה, אני נשואה לאפרים'.

הרב: 'לאפרים? טוב, אז לאפרים'.

הקהל: צוחק...

הרב: 'בקיצור, הכל מראש הראו לך ואין לך שום טענה רק על עצמך, זה מה שבחרת. הבנת??

אז אדם חכם שיודע דברים אלה, רגוע כל ימי חייו! שמה שה' מזמן לו, זה בדיוק מה שצריך לטובתו, לתקונו ולשלימותו להגיע לעוה"ב'.

תקשיבו! יש סוברים: יהודי לעולם לא תועה בדרך, יהודי לא מגיע לשום מקום שלא היה צריך להגיע. כל פסיעה שאנחנו פוסעים - על פי רצון ה'. כל מעידה, כל נפילה, כל תקלה - הכל מאת ה'. הכל בדרך שה' רוצה שילך. שיהודי יתגלגל למקום מסוים, זה תמיד בהשגחה פרטית. אין דבר כזה שהרגלים שלך הולכות לאן שאת רוצה, ה' מוליך את האדם לאן שהוא רוצה בדיוק.

שואל: 'אפשר להגיד שהבחירה של הבן אדם היא גם גזרה משמים?'

הרב 'לא. ח"ו'.

השואל: 'הכל משמים. גם הבחירה של הבן אדם'.

הרב: 'טעות!'

הרב: יש פה בן אדם שאומר שהבחירה של הבן אדם גם נגזרה מן השמים.

שואל: 'רק צריך לאשר את זה אם לקבל...'

הרב: 'לא-לא-לא. אם הבחירה היתה מהשמים והוא לא יכול לשנות את הבחירה, אז הוא רובוט והוא בדיוק כמו מלאך. המלאכים אין להם בחירה ומה שה' גוזר עליהם הם עושים. הם לא יכולים לשנות. אם אנחנו בדיוק כמותם, אז הוא לא היה בורא אנשים. כל מה שהוא ברא אדם, זה רק בשביל שיהיה לו בחירה. ולמה? שיהיה דומה לה'. שרק ה' יכול לבחור מה הוא רוצה לעשות. ואנחנו נבראנו "בצלם א-לוקים" בשביל שנוכל לעשות מה שאנחנו רוצים בבחירה'.

השואל: 'הבחירה לא משנה את הכתוב'.

הרב: 'זה לא קשור. לא קשור. לא קשור. אם נשנֶּה או לא נשנה, אנחנו מקבלים לפי הבחירה. ולכן אנחנו צריכים לבחור בין טוב לרע. ולכן התורה אומרת: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע... וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" (דברים ל טו-יט) אני אומר לך, מה נכון לך לבחור. אתה תרצה לבחור אחרת - תבחר. 

הנה אדם הראשון, ה' אמר לו: "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל" (בראשית ב יז) והוא כן אכל. הוא בחר כן לאכול ולכן הוא נענש. אז זאת אומרת, האדם בוחר בלבד, כל השאר, זה מאת ה'.'

יהודי לא תועה בדרך - אין טעויות! למשל; שאול, מסופר עליו שהוא נמשח למלך כשאבדו לו האתונות והוא יצא עם משרתו לחפש אחריהן. שלושה (3) ימים, לא מצאו. 

בסוף אמר המשרת לשאול: 'בא ניגש לשמואל הרואה, הנביא "אוּלַי יַגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ עָלֶיהָ" (שמואל-א ט ו) 

וקשה: למה הוא אמר: "אֶת דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ עָלֶיהָ"? צריך לומר לו 'שיגיד לנו את הדרך אשר שנלך בהּ למצוא את האתונות'? 

אלא, כל דרך שאדם הולך בהּ יש לה סיבה ומטרה. למה 3 ימים אנחנו מחפשים את האתונות ולא מצאנו?! אדם לא הולך סתם לחינם! אבל האמת היתה שכל החיפוש אחר האתונות, להגיע אל שמואל, כדי ששמואל ימשח את שאול למלך 'הלך לחפש אתונות ומצא מלוכה!' כי אין הליכה סתם. יש הליכה שהיא לטובה, יש הליכה שהיא לא טובה.

יש סוברים: שבעל בחירה יכול להרוג אדם שלא נתחיב מיתה ושיכול להזיק לאדם בלי שנגזר עליו שינזק ויש חולקים.

האם באמת אדם יכול להזיק אדם גם בלי גזרה או לא?

לדעת הרמב"ן (סוף פרשת בא) לעולם לא יתכן שיקרה לאדם דבר במקרה, מצד הטבע, אלא הכל בהכרזה מאת השי"ת.

 אור החיים הקדוש (בראשית לז כא) אומר: 'לפי שהאדם הוא בעל בחירה ורצון והוא יכול להרוג מי שלא נתחיב מיתה' וכך מבואר ברבנו חננאל (חגיגה ה:) על הפסוק: "יֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט" (משלי יג כג) – אדם יכול להרצח ע"י חברו בלי שנגזר עליו למות. וזאת הסיבה שאומר המלבי"ם (שמואל ב כד יד): שדוד המלך אמר לה': "נִפְּלָה נָּא בְיַד ה' כִּי רַבִּים רַחֲמָיו וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה" מפני שהאדם הוא בעל בחירה, יכול להזיק ולהמית גם למי שלא נגזר עליו.

אבל חובות הלבבות (שער הבטחון תחילת פרק ג) והחינוך (מצוה רמא) ורבנו יונה (משלי ג כו). והאורחות צדיקים (שער השמחה ד"ה הבטחון החמישי) אומרים: ש 'יזכור שכל תועלת והנזק לא יהא מן הברואים רק ברשות הבורא יתברך' אז זה מחלוקת: האם יכול להזיק או לא יכול להזיק. 

אז לכן מכל מקום למדנו פה הרבה! והכלל העולה מזה: שהכל מונהג מאת השי"ת עוד מששת ימי בראשית וכל שנה לאור הבחירה שלנו בשנה האחרונה והבחירות בכל המצבים נגיע לפני ה' בראש השנה והוא ידון אותנו עוד פעם לחיים! או למיתה, לעושר! או לעוני, לבריאות! או לחולי וכו'. ומה שהוא יגזור בראש השנה - זה מה שיהיה לשנה הבאה. כל אלו שמתו השנה, זה לא בגלל התאונות ולא בגלל המחלות ולא 'בגלל...' ולא בגלל, זה סיבות שנסתובבו ע"י המסבב - הקב"ה, בגלל הגזרה שנגזרה בראש השנה.

מעבר לחלק השו"ת

שאלה ראשונה:

שואלת: 'למה יש מחלות?'

הרב: 'המחלות נועדו לעורר את האדם כשהוא לא הולך בדרך ה' ולכן בדרך כלל המחלות הם באברים שבהם הוא בדרך כלל חוטא. וזה מידה כנגד מידה (מכ"מ) לעורר את האדם להתבונן: מה באברים האלה הוא לא עושה כהוגן ע"פ מצוות ה'. אם יתקן - יתוקן. אם לא יתקן - יסבול עד שיבין. אם לא יבין - יוסיפו לו עוד...!

שואלת: 'איך נדע אם זה ברגלים או בראש?'

הרב: 'הוֹ... הרגלים כואבות למשל, אז כתוב: "רגליך לטוב ירוצו" (מדרש רבה ריש פרשת בחקותי על הפסוק בתהילים קיט נט: "חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ") זאת אומרת, אם אדם הולך לדוגמא: לחתונות מעורבות, למקומות שיש מוסיקה פסולה ואסורה, הולך לאנשים לא טובים, אז הרגלים שלא מובילות אותו כל פעם למקומות שיש בהם איסורים. אז אומרים לרגלים: 'תנוחו! תקבלו עכשיו איזה 'פאג'עה' ועכשיו תתבוננו: אולי כדאי להתחיל ללכת לבתי מדרש, להרצאות, לבתי כנסת!'.

שואלת: 'כבוד הרב! רק לדברים האלה אני הולכת'.

הרב: 'אני אמרתי שלא...'

שואלת: 'לא. אבל הן כואבות'.

הרב: 'היית, רגע... היית בחתונה השנה?'

שואלת: 'השנה (1) - לא.'

הרב: 'שנתים (2)?'

שואלת: 'גם לא...'

הרב: 'שלוש (3)?'

שואלת: 'לא...'

הרב: 'מאז שנולדת לא היית? היית? - היית. והיה שמה תזמורת לא כשרה.

השואלת: 'היה'.

הרב: 'והיה אוכל לא כשר. והיה בשר וזה נבלות וטרפות! והיה לפעמים תערובת והיה לפעמים כל מיני דברים... רגע ומי הוביל אותך לשם? הרגלים. זהו.'

שואלת: 'אז מה לעשות?'

הרב: 'להחליט: שעם הרגלים את הולכת רק למקומות טובים! ואת שוקלת בראש: 'האם ראוי שאני אלך למקום כזה או לא אלך למקום כזה?!' כל זמן שהרגלים שלך יובילו אותך רק למקומות טובים, הם יהיו חזקות ובריאות'.

שואלת: 'כבוד הרב! תקשיב, אני הלכתי ללמוד להתבודד. איך מתבודדים אצל הרב אליהו שִׁירי. עכשיו, איזה חברה תמיד הסיעה אותי לשיעורים האלה. עכשיו, החברה הזאת היא הסיתה אותי. לא, לא הסיתה אותי, אסור להגיד הסיתה אותי. היא יעצה לי לקנות 'טאבלט' ולהכניס בטאבלט הזה את השיעור של ההתבודדות ושל הדיאטה. אז לא יודעת, לא שמתי לב, אני אין לי...'

הרב: 'לא הרבה מרוצים מ'השירי' הזה... בלשון מיעוט'.

השואלת: 'כן-כן'.

הרב: 'אז, זה גם בעיה'.

השואלת: 'רגע, רגע כבוד הרב'.

הרב: 'עכשיו רגע...'

השואלת: 'בקיצור, קנינו ביחד שנינו. אני קניתי טאבלט. טאבלט...'

הרב: 'אני יודע מה זה, זה ה'טאבלה' הזאת. כן...'

הקהל צוחק...

הרב: כן. 'שרואים בפנים כל מיני דברים...'.

השואלת: 'אז זהו, אז אני רוצה לשאול את הרב: זה טוב? לא טוב? אני לא יודעת...'

הרב: 'יש רבנים שאוסרים להחזיק את זה ובפרט שזה לא לצורך מצווה ממש. ואם משתמשים בזה גם לדברים אחרים - אז זה בעיה!'.

השואלת: 'נו, אז מה לעשות עכשיו?'

הרב: 'הוֹ... היא אמרה תתבודדי בלי ה'טאבלה'...'

השואלת: 'לא... לא מתבודדים עם הטאבלט. תפסיקי, נו...'

הרב: 'לא. היא אומרת תתבודדי בלי ה'טאבלה'.'

השואלת: 'כן.'

הרב: 'נו, מה הבעיה?'

השואלת: 'אני באתי... אני הבאתי את הטאבלט פה. באתי אמרתי, אם כבוד הרב יגיד לי: לא, זה לא טוב וזה - נכסח אותו! אם כבוד הרב יגיד לי: אין בזה שום א... זה... אז... באתי מיוחד לרב.'

הרב: 'תראי, אם את רוצה לכסח אותו, יש לי פטיש. 

השואלת: 'אה.. כן'.

הרב: 'יש לי פטיש, את רוצה? בבקשה!'.

השואלת: 'אבל רגע, אני רוצה. אבל מה כבוד הרב אומר?'

הרב: 'מה, אם לפוצץ אותו?'

השואלת: 'אם זה טוב שיש לי אותו, לא טוב שיש לי אותו?'

הרב: 'יותר טוב שמפוצצים אותו'.

השואלת צוחקת: 'טוב, אז הנה נפוצץ אותו'.

הרב: 'יאללה... בכבוד.'

ברקע: שיר מתנגן והקהל מעודד...

השואלת: 'כבוד הרב! תראה, אני מקבלת את מה שהרב אומר, אבל מה, אני מאוד מבקשת מהרב שיברך אותי...'

הרב: 'לרפואה ברגלים...'

השואלת: 'כן... הרגלים כואבות. לפי הרוחניות אני מאוד רוצה לדעת: מה התיקון? ולהשתדל לעשות'.

הרב: 'מה השם שלך?'

השואלת: 'מזל בת שַׁמְעַא שושנה'.

הרב: 'מזל בת שמעא שושנה, ה' יזכה אותך לבריאות הנפש והגוף ובפרט ברגלים'.

השואלת והקהל: 'אמן!'

הרב: 'ורגליך ירוצו לטובה'.

השואלת והקהל: 'אמן!'

השואלת: 'כבוד הרב! תראה, יש לי לחץ דם, כולסטרול...'

הרב: 'לא צריך להגיד את כל ה'ברכות'. די-די!...'

השואלת: 'כבוד הרב, אבל אני באתי בשביל זה...'

הרב: 'אבל נתתי לך ברכה גם ברוח וגם בגוף. לא צריך לפרט, אח"כ יצה"ע מבסוט'.

השואלת: 'אה... בסדר, טוב, כבוד הרב! לפני כמה חודשים הייתי גם בהרצאה שלך ובקשתי ממך: שאני לא יכולה לאכול לחם! מאוד-מאוד קשה לי עם הלחם. ואתה אמרת לי... לא זוכרת מה אמרת לי, שאני אוכל משהו אחר, לא זוכרת מה זה היה'. אז מה עושים, כבוש הרב, אני לא יכולה לאכול לחם?'

הרב: 'אם לא אכלת מה שאמרתי לך, אז מה אני יעשה?'

השואלת: 'לא לא. אכלתי, זה אותו דבר, כמו לחם. אותו דבר.'

הרב: 'אותו דבר?'

השואלת: 'כן. אותו דבר'.

הרב: 'תשמעי, תקחי לחם מקפ"ז ובעזרת ה' תוכלי לאכול'.

השואלת: 'מה זה קפ"ז?'

הרב: 'יואו... את לא יודעת?'

השואלת: 'לא'.

הרב: 'קהילות פז'.

השואלת: 'אה... קהילות פז'.

הרב: 'יש לנו לחם אצלנו, בסופר שלנו'.

השואלת: 'איך אני אגיע אליכם?'

הרב: 'מה? בני ברק?'

השואלת: 'כן, ב"ב. איפה אני ואיפה ב"ב'.

הרב: 'איך אני באתי מב"ב לפה?'

השואלת: 'הנה, יש לך פה בחורה, שמה, יעל קוראים לה, היא תביא לך לחם. בסדר?'

השואלת: 'בקשה, כבוד הרב!'.

הרב: 'בקשה'.

ברקע: הטאבלט מוכן לשבירה. ושוברים אותם עם הפטיש אחרי כמה דפיקות על המסך. שיר מתנגן...

הרב: 'חזק וברוך! ה' ישבור את כל הדינים מעליך ויהיה מלא רחמים וחסדים'.

שאלה שניה: האם הנגזל ילך לבית משפט?

הרב: 'כן. תן לגברת שמה. את רצית לשאול, כן?'

השואלת: 'אני רציתי לשאול, אם הכל... אנחנו צריכים לקבל 'שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ' ואין שום טעות, אז למה "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" (דברים טז כ)? למה יש משפט? למה בן אדם בכלל חושב שנעשית לו עוולה?'

הרב: 'יפה. שאלה יפיפיה. אז אני אענה לך. קודם כל, באמת לאנשי הבטחון המלא בהשי"ת, אין להם לרוץ לבתי דינין וכו' במקרים, נגיד, של גזל או דברים כאלה. כי אם הם יודעים שהכל מאת ה', אז באמת ה' "יָרִיב רִיבָם" (משלי כב כג) וידאג לכל מה שצריך להיות. בעלי בטחון גדול אכן מניחים את זה והקב"ה, לכאורה, מטפל בזה. אין להם שום בעיה עם זה.

אנשים שאין להם דרגת בטחון כזאת, בשביל לקיים את העולם שהאנשים לא יסגרו את החשבונות בינם לבין עצמם, אז עשו בתי דינים, בתי משפט. גם שבע (7) מצוות נח הם חיבים להעמיד דינים. כי אם לא יהיה משפט בעולם - אז "כָּל דַּאֲלִים גָּבַר" (בבא בתרא לד:) וכל אחד ישתמש בכח שלו; 'אתה לא נותן? - אני לוקח בכח. אתה לא זה, אני הורג אותך!' אז עשו שיהיה בתי דינים ויהיה משפט ויהיה צדק.

וגם בצדק צריך: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" - צריך בית דין שיבדקו כל דבר ודבר עד ברור דק-דק. ולא 'מלמעלה, בערך': - 'שמענו'. 'שמעתי'. 'מסקנה'. לא! צריך גם לחקור ולחפור, כמו שאומרים שבע (7) בדיקות וכו' כדי להגיע לאמת ואז אדם יוצא מרוצה. למה? הוא יודע באמת: 'הדינים שהיתי פה לא חיפפו! לא אמרו לי מה 'שנראה' להם ובסוף לא עשו משפט צדק, אלא ראיתי שהם באמת דקדקו ויכול להיות שהיה לי פה טעות והיה לי פה ולא שמתי לב...!' ואז יוצאים מהמשפט כולם מרוצים, אז העולם מתקיים בזכות הדין והמשפט. אבל אנשים שהם בעלי בטחון שלם, מלא, כמו שאת אומרת, באמת הם לא רודפים אחרי זה. לקחו? לא לקחו? - יש א-לוקים בשמים, הוא מנהל את העולם, הוא יסדר את הכל'.

השואלת: 'כלומר, בן אדם שיש לו אמונה...'

הרב: 'לא רק אמונה, בטחון מלא!'

השואלת: 'בטחון מלא. לא צריך ללכת למשפט, לא משנה מה'.

הרב: 'אמרתי לך: אם יש לו בטחון מלא הוא יודע: שה' עשה את הכל ומה שצריך להיות יהיה והיה'.

השואלת: 'תודה'.

הרב: 'פשוט. כן. תודה'.

שאלה שלישית: למה אליהו זכה לחיות לנצח?

הרב: 'כן. תן לבחור פה. הנה, כאן בכחול'.

השואל: 'כבוד הרב, רציתי לדעת איך זה קרה, שלמשל: אליהו הנביא זכה לחיים לנצח ושאר הנביאים לא? והשאלה השניה...'

הרב: 'לא הבנתי. שהוא זכה לחיים נצחים ו...'

השואל: 'כן. ושאר הנביאים לא קבלו אותו דבר'.

הרב: 'פנחס הוא אליהו' פנחס קנא לה' והציל את כל עם ישראל: "בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כה יא) ולכן הקב"ה נתן לו את 'בריתו שלום', 'חיים ושלום' בזכות שהוא הציל את כל עם ישראל, אז הוא נצל בעצמו והוא עלה עם גופו למעלה. זה זכיה מיוחדת שהוא זכה בזה'.

השואל: 'ואם אפשר עוד שאלה?'

הרב: 'כן'.

למה קבר משה נסתר?

השואל: 'איך זה קרה שקבר של משה רבנו נסתר... קבר-קבר של משה רבנו...'

הרב: 'כן.'

השואל:' נסתר. ועם ישראל לא יכול להגיע אליו?'

הרב: 'איך אפשר? זה בכוונה!

הקב"ה דאג שאף אחד לא ידע את מקום קבורתו, כי כל בן אדם שהיה, חלילה, חולה או יש לו צרה, היה הולך למשה רבנו וכתוב: 'שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחיהם' (חולין ז:) אז אם בחייו הוא הצליח לכפר על עוון העגל ועל כל מיני דברים, כל בן אדם שיהיה לו צרה או משהו, ילך אל משה רבנו והקב"ה כבר לא יכול להפעיל את המנגנון שלו, בשביל לעורר את האנשים. כי כל אחד לא יפחד: 'אני הולך למשה רבנו, אני מתפלל שמה, שלום, חוזר הביתה בריא. אין לי מחלות, אין לי כלום!' אז איך יעשה כל מה שצריך לעשות?'

- 'הבנת?'

השואל: 'כן, תודה.'

הרב: 'תהיה בריא!'

שאלה רביעית: לידה 4 רגילה אחרי 2 קיסרי!

הרב: 'כן. שאלה פה לגברת. שמה...'

השואלת: 'שלום כבוד הרב, אה...'

הרב: 'שלום.'

השואלת: 'אני רציתי להגיד, קודם כל, תודה רבה! רציתי להגיד תודה רבה... רציתי להגיד, קודם כל, תודה רבה. היתי בהריון, לא מזמן וילדתי לידה רגילה, אחרי 2 ניתוחים קיסרים בהרדמה מלאה'.

הרב: 'בזכות מה שאמרנו: ללדת לידה טבעית?'

השואלת: 'גם. אבל לא ילדתי בסוף בבית, ילדתי בבית חולים, כי זה היה ביום שישי. התעקשתי ללדת בבית, אבל בסוף זה יצא בבית חולים. ורציתי להגיד: באמת תודה רבה, כי שתי (2) הלידות לפני כן, זה כאילו היה קיסרית ופתאום כאילו ללדת רגיל, זה משהו שהוא נדיר! ובאמת תודה רבה על הברכה'.

הרב: 'שיהיה מזל טוב!'

השואלת: 'ורציתי לבקש ברכה לאמא שלי בריאות הנפש והגוף'.

הרב: 'שם?'

השואלת: 'טברך... טברך...'

הרב: 'שם האמא שלה?'

השואלת: 'אמא שלי, טברך...'

הרב: 'שם האמא שלה?'

השואלת: 'אֶה, בת רחל'.

הרב: 'ה' יזכה אותה לרפואת הנפש והגוף מהרה'. 

השואלת: 'ורציתי גם אם אתה יכול לברך את רחל להריון, לבן זכר. שתזכה בעזרת ה' השנה'.

הרב: 'בת...'

השואלת: 'בת מיכל'.

הרב: 'רחל בת מיכל תזכה לפרי בטן מהרה, בן זכר'.

הקהל: 'אמן!'

השואלת: 'תודה רבה'.

שאלה חמישית: האם התחילה המלחמה?

הרב: 'שאלה. תן לו שמה באמצע'.

השואל: 'תודה רבה, שלום לך, הרב אמנון יצחק. כמה זמן לא ראינו אותך. אני לא היה לי זמן לבוא. ברוך ה' אתה אצלנו. שתי (2) שאלות חשובים שרואים עכשיו. לפני כמה ימים בעולם אומרים, באינדונזיה, באפגניסטאן, בפקיסטאן - היה לא מבול, היה דברים הכי גרוע מזה!'.

הרב: 'שטפונות.'

השואל: 'רואים הרים גדולים נופלים. אנשים מתים. אלפים, מליונים מתים!! והכל התחיל. הרבה מדינות מהמקום הזה. אני שואל אותך שאלה: זה התחלה מלחמת משיח לסיים עם הגויים או משהו אחר? שאלה ראשונה.

שאלה שניה: עם ישראל כולם מפחדים: 'מי יתחיל הראשון, איראן?' אתה יודע שבכל העולם, לא רק אנחנו שבישראל פה, בכל מקום הקיץ הזה, יהודים מכל העולם. כבר שלוש מיליון (3,000,000) תירים באוגוסט ושתי מיליון (2,000,000) ביולי. שאלה ראשונה: מי התחיל הראשון המלחמה עם איראן? מהעתיד של ישראל כולם מפחדים! ואין תשובה. ראש הממשלה, כל אחד מדברים: 'מי יתחיל הראשון?' ע"פ רוח הקודש שלך, מה אתה חושב? מי הראשון יתחיל מלחמת גשמית או מלחמת רוחנית? אם רוחנית, זה ברוך ה' לא צריך צה"ל יעשה עבודה, סכנה. אם גשמית, תגיד לנו: מה לעשות? זה 2 שאלות הכי חשובות'.

הרב: 'קודם כל, צריך לדעת שמה שקורה עכשיו בפקיסטאן ובשאר מקומות שאמרת, אינדונזיה ואפגניסטאן, זה כל הזמן קורה בכל העולם שההרים מתמוטטים על כפרים וקוברים אנשים! ושום דבר לא השתנה וזה הקב"ה מראה לגויים את 'נחת זרועו' מי שעובדים ע"ז - מקבלים עונש. וידוע שב-7 מצוות בני נח, אחד מהאיסורים, זה ע"ז. ולכן הם לוקים כל פעם מסיבות שונות; טורנאדו, פעם טייפון, פעם מונסון, כל מיני שמות וכל מיני אירועים שגורמים להם נזקים...! 

עכשיו, זה לא קשור למלחמת גוג ומגוג. גוג ומגוג, זה שילחמו אומות העולם באומות העולם ואח"כ יבואו על ישראל. 

עכשיו, מה שאנחנו רואים עם פוטין ואוקראינה יכול להיות שמזה יתפתח גוג ומגוג, אם יתחילו עם פצצות גרעין, אז כל העולם ידלק ככה כמדורת אש! צ'יק צ'אק. וזה לא יקח הרבה זמן.

אתה זוכר את הצ'יק צ'אק? צ'יק צ'אק...'

השואל: 'כן'.

הרב: 'ויש מזמור תהילים פרק ב': "לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ" זאת אומרת, יבואו כולם להלחם נגד ה'. כמו שאני מסביר כבר בשנים האחרונות; על ה'איפוס הגדול', 'הסדר עולמי חדש', 'השקורונה'. 'החיסולים', 'דילול אוכלוסין, 'כימיטרילס'. כל מה שאתה רואה, כל הגזרות האלה, זה גזרות שבעצם נלחמים נגד ה' ורוצים להפוך את העולם! לא יהיה יותר אבא ואמא, יהיה זוגות תואמים ולא שונים וכן הלאה. כל הבלבול הזה שנעשה במכוון בעולם, זה נגד ה' ונגד מְשִׁיחוֹ. 

מה הם אומרים: "נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ" - לא רוצים! אל תמנע מאתנו זה ואל תמנע מאתנו זה, אנחנו נעשה מה שבא לנו. ואז כתוב: "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ה' יִלְעַג לָמוֹ" ואז: "אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ" ואח"כ: "וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי" אני אמַנה את מלך המשיח "עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי: אֲסַפְּרָה אֶל חֹק ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ". זהו. כשיתגלה מלך המשיח 

אומר לו הקב"ה: אתה הבן שלי ו"אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ" - כל הגויים יהיו נחלה של מלך המשיח. "וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם" 

ולכן אומר בסוף: "וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ" - אם יש לכם שֶׂכל "הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ" - תקבלו מוסר "עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ" - הנה, קחו את התורה, תנשקו אותה ותקבלו עליכם על מלכות שמים! "פֶּן יֶאֱנַף ה' וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ" - ברגע אחד יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ ואוי למי שלא ישמע! ו"אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ". זה מה שהולך להיות תכף ומיד, כמו שאומרים. 

עכשיו, מה יהיה עם איראן ומה לא, תראה: ישראל רוצה להפציץ שמה ועשתה כבר תִרְגוּלִים בסוריה ובעזה עם פצצות חודרות בשביל לראות את היכולת של הדיוק והאפקט ומחכים. מטוסי F35 הסתובבו בשבועות האחרונים בשמי איראן ולא נתגלו. ועושים תרגילים. ואימונים עשו ביוון ובקפריסין ובעוד מקומות: איך תוקפים את איראן בדיוק לפי ההרים שיש שמה וכו'. והם יכולים לבוא גם ממדינות אוזבקיסטאן ואחרות שמה מסביב - הכל מוכן! מחפשים: את הסיבה למסיבה. אמנם חוששים מהתגובה שלהם, אבל ה' מידי פעם מרגיע... 

כמו שאמרתי לכם המלט"ים שלהם חרטא ברטא ואפילו הרוסים לא כ"כ מבסוטים והם לא מדיקים כ"כ. בקיצור, מידי פעם נותנים לנו איתותים. 

עכשיו יש איום מהחיזבאללה גם על האסדות גז, נפט וגם כן הולך להיות פה התרחשות, כנראה מה שאמרתי לכם לפני שנים רבות שיִּרו (לשון יריה) חמש עשרה אלף (15,0000) טילים ביום! (1) אז הנה היום כולם מדברים על זה, כולם מודעים. כשאני אמרתי לכם שיש מנהרות שמה בצפון - צחקו אנשים! בסוף גילו חלק, כמובן שיש עוד... אבל זה כל רגע יכול להתרחש. כל רגע! 'הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית' לך תדע מה מחדש לנו בקרוב הקב"ה. אבל הכל מוכן. הכל מוכן! אם הם יעשו את הטעות - יתנו סיבה למסיבה, אם לא יעשו את הטעות, ימציאו להם טעות. ישראל גם יכולה לגרום שיהיה 'חרטא ברטא' כאילו הם עשו טעות ובעצם הם יעשו את הטעות. אתה מכיר את זה?! שמשטרה רוצה לתפוס עברין, אז היא מכניסה לו לכיס, אתה מבין, סם ואומרת: 'הופ... מצאנו לך סם, בוא-בוא-בוא אתנו, בוא'. 

אז יכולים גם ככה וגם ככה. אבל להתרחש, זה חיב להתרחש, כי זה די! כמה אפשר למתוח את הקפיץ? בסוף הוא משתחרר! אותנו זה לא מענין. אחרי שיעור כזה שלמדנו, שהכל בגזרת עליון, אם אנחנו נְפַתֵחַ את מידת הבטחון שלנו, אין לנו לחשוש משום חשש! ובפרט שכתוב: 'הרוצה להנצל ממלחמת גוג ומגוג בתורה ובגמילות חסדים' (סנהדרין צח:) ואז הוא ינצל. אכי"ר.'

השואל: 'חזק, כל הכבוד'.

הרב מסיים את השיעור.

"רבי חנניא בן עקשיא..."

הקהל ניגש בשמחה לקדמת הבמה לקבל מתנות מידי כבוד הרב שליט"א; ציציות, כיפות, כיסוי ראש, ספרים ועוד.

ת.ו.ש.ל.ב.ע.