חיפה - הכל לטובה

ספר: 'לכתחילה - השגחה פרטית וקרבת אלקים'

(לכתבה על ספריו - לחץ כאן) באדיבות הרב המחבר שליט"א - ישר כחו!

פרק ד: הכל לטובה

תוכן ענינים; היום אנחנו נלמד: שהכל-הכל-הכל לטובה! / יסוד האמונה מורכב משני ענינים: / הליכות והנהגות; / אושרו של המאמין שהכל לטובה; / מעבר לחלק השו"ת / שאלה ראשונה: מה יעלה בגורל המדינה? / שאלה שניה: כמה מועילה כיפת ברזל? / ללמוד לבד או במדרשה? / שאלה שלישית: ועשית ככל אשר יורוך בבחירות ובחיסונים; / השיר: "רבני החיסונים"; / מפלגה נגד החיסונים; / השיר: 'נאד נפוח'; / שאלה רביעית: מה יעשה ה' לזרע עמלק? / שאלה חמישית: אזכרה בערבוב – ללכת? / שאלה שישית: איפה עשרת השבטים? / מבקשת ברכה לרפואת בעלה מהמחלה; / שאלה שביעית: האם אין בעיה להגיד הכל לטובה?

 

כניסת הרב לאולם ההרצאה, ברקע שיר: 'אנא עבדא דקוב"ה...'

ערב טוב! בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח.

השיעור מוקדש למס' אנשים שהרב מזכיר (...). והערב לעילוי נשמת: חיים נגר בן ברכה, הורי הרב וחמיו - מנוחתם עדן.

היום אנחנו נלמד: שהכל-הכל-הכל לטובה!

(ספר: 'לכתחילה' - השגחה פרטית וקרבת א-לקים, פרק ד: הכל לטובה)

יסוד האמונה מורכב משני ענינים: 

א. שהכל נעשה בהשגחה פרטית.

ב. שהכל נעשה לטובה - חובות הלבבות (שער הבטחון). 

זאת אומרת, כל מקרה שיקרה לנו בעולם בכל רגע נתון, זה הכל בהשגחה מאת הבורא יתברך מכוון בדיוק לכל אחד ואין מקרה בעולם.

בספר חובות הלבבות (שער הבטחון) על זה מביא הגר"י פולק משל: בנימין הזדמן עם בנו יוסי בן העשר (10) לעיר הגדולה. צועדים ברחוב בשעות הבוקר השקטות, לפתע פיצוץ אדיר. מקור הפיצוץ קרוב מאוד. גלי הדף מתפשטים באויר ומרעידים את חלונות הבנינים הסמוכים. נשאו עיניהם בבהלה והבחינו ברחוב המקביל, בנין גְבַהּ קומות קורס תחתם והופך לתל חרבות ברגע אחד. ענני עפר ואבק מתרוממים מבין ההריסות ומערפלים את שדה הראיה. בנימין ובנו נתקפו חרדה והחלו לנוס בבהלה. לא היה להם ספק שמדובר במתקפת טרור או בטיל אויב שנפל כאן. אחרי רגעים של בריחה בלב מפרפר, התמזגו רגעי הבהלה בפליאה מוזרה. הביטו לכל עבר והבחינו שהם הנמלטים היחידים על נפשם. שאר האנשים המשיכו לצעוד ברחוב ברוגע יללות אמבולנסים לא נשמעו. 'מי יודע' חשב בנימין: 'אולי כוחות ההצלה לא יודעים כלל על האירוע רב הנפגעים! חיבים להתקשר אליהם'. הוא מחייג למוקד חירום, מעדכן בבהלה: 'תגיעו מהר, אסון נורא התרחש כאן, בנין שלם התפוצץ!'. 

הילד בן העשר - יוסי, עומד ליד האבא, ופתאום הוא רואה שהאבא מחייך בחוסר נעימות. והוא שואל אותו: 'אבא' – 'מה הם אמרו לך?'.

הוא עונה: 'זה היה פיצוץ מבוקר שתוכנן מראש. הכל בשליטה'. 

- 'אבל אבא, מה זה פיצוץ מבוקר? בנין שלם נהרס?'.

- 'יוסי, אין לי מושג למה הרסו את הבנין, אבל ברגע שאני יודע שמדובר בפיצוץ מבוקר – נעלמות כל השאלות. אני בטוח שיש כאן מטרה מכוונת לטובה ולתועלת. אולי עומדים לסלול במקום כביש שישמש את הרבים, או בונים בנין מפואר חדש. בכל מקרה, יוסי, אם ההרס הוא מבוקר ומתוכנן מראש ויש מי שמנהל את הענינים, גם אם הפיצוץ הגדול ביותר וגם אם בנין שלם נחרב כליל, זה כבר לא מעורר חרדה ובהלה וגם לא מצמיח תמיהה או פליאה'.

ככה בדיוק כל מה שקורה בעולם וקורה לנו בפרטי, גם אם זה 'פיצוצים בחיים' - הכל זה 'פיצוץ מבוקר!' הכל בהשגחה! הכל נעשה לטובה!

המושג 'בטחון' פרושו: שאדם מרוצה מכל מה שה' עושה אתו ואינו מצטער כלל ממה שמתרגש ובא עליו, כי הוא יודע בבירור: שה' עושה לו את הדבר הטוב ביותר! ורק הוא יודע מה באמת טוב עבורו'.

- מי ברא אותנו? הבורא יתברך!

- מי ברא את כל הברואים? הבורא יתברך!

- מי ברא את כל העולמות? הבורא יתברך!

למה הוא ברא? - בשביל להיטיב לברואים. לכן הוא המציא לנו: מזון, מים, אוויר, כל מה שאנחנו צריכים! וגם בנה את הגוף שלנו באופן כזה שנוכל לתפקד עם ביליונים של תאים!!! דם משאבות, מנופים, הכל מסודר, הכל נפלא! השמש מאירה הוא גולל את השמש, לא בבת אחת (1) מנתק את האור שלא נהיה עוורים. ולא מדליק בבת אחת את האור: 'גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר' (תפילת ערבית) דואג לכל, בקיצור. והוא אבא שלנו. 'אבינו מלכנו'. 

נו, ואבא לא דואג לילדים שלו?! - ודאי! כמו שאתם אבא ואמא ולפעמים בשביל חינוך כשהילדים סוררים אתם נותנים עונשים או מאימים, ככה גם הוא עושה. אם אנחנו לא 'מאה' (100), אז הוא משתדל לכוון אותנו לכיוון של המאה ואז באים יסורים, תקלות, בעיות, לעורר אותנו.

אבל 'הכל לטובה' וכל הפיצוצים - מבוקרים! ככה שאין מה לפחד, כי 'הכל לטובה!' רק צריך להבין: על מה זה בא? מה גרמנו במעשינו שיבוא לנו.

חז"ל אומרים: 'שהקב"ה הראה למשה רבנו את הקשר של תפילין'. מה מיוחד בזה? למה היה צריך להראות לו קשר של תפילין?

הג"ר חיים פרידלנדר זלה"ה, מסביר: כשאנחנו מניחים תפילין של ראש – יוצאות מקדימה שתי (2) רצועות; רצועה אחת ארוכה מצד ימין שהיא כנגד מידת ה'חסד', רצועה שניה מצד שמאל שהיא קצרה יותר, מידת ה'גבורה' - דינים. כשמסתכלים מקדימה לא רואים קשר בין שתי הרצועות, כל אחת נפרדת, אבל כשמסתכלים מאחור, כמו שהראה הקב"ה למשה רבנו את ה'קשר של תפילין' מאחורה (קשר כצורת האות דל'ת) הראה לו: ש'החסד' ו'הגבורה', הטוב והרע, מגיעים מאותו מקור, יש קשר ביניהם. וגם הדינים והגבורות קשורים ונמשכים מהרחמים והחסדים.

גם מה שיש עלינו דינים מידי פעם, זה המקור - חסדים.

מי שמאמין - האמונה לא נפגמת במאומה עקב הפגעים הפוקדים אותו, כי הוא משוכנע: שהדבר מכוון משמים לטובתו.

בגמרא: 'אמר רבי יצחק: 'אותו היום שבאה רות המואביה לארץ ישראל, באותו יום אשתו של בועז מתה' (בבא בתרא צא:) פרש הרמב"ם: 'להשמיע אותנו בא שהקב"ה 'מקדים רפואה למכה' ויש לו לאדם לבטוח בהקב"ה'. 

אם אשתו של בועז לא היתה מתה, לא היה נושא בועז את רות ולא היה יוצא מהם דוד המלך ולא היה משיח בן דוד (יוסף)! אז הקב"ה לוקח את אשתו - אז זה לטובה. היא עולה לג"ע והוא יכול להמשיך את התפקיד שלו בבריאה - להתחתן עם רות וְלֵעַבֶּר אותה באותו לילה ולילה אחרי זה - הוא בעצמו נפטר. כל היעוד שלו היה: לייבם את רות ולהקים את זרע בית דוד.

צא ולמד 'אמונה' מהי; 

ה' אמר ליעקב אבינו: "הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ" (בראשית לב, יג) ובפועל מה ראינו? שיעקב אבינו סבל בלי סוף! לבן רדף אותו, רימה אותו מאה (100) פעמים, החליף לו את הבת לאה ברחל, רחל נפטרה צעירה, עֵשַׂו רדף אחריו להורגו, צער גידול בנים, מכירת יוסף. צער כל ימי חייו. איפה: "הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ"? אם ה' אומר שהוא יטיב עמו - אז הקב"ה יודע מה הכי טוב בשבילו. לא מה שנראה לך טוב או שאתה מרגיש: 'זה הטוב'. אלא נדע: בקשיים שיעקב עבר זכה למה שאף אחד מהאבות לא זכה! והוא פעל בשביל כל הדורות - שיוכלו להחזיק מעמד בכל הגלויות; 'מעשה אבות סימן לבנים' אם כן, אין ספק שכל הקשיים היו לטובתו ("כִּי אַתָּה עִמָּדִי" (תהילים כג, ד).

אנשים נוטים לפרש את המילה: 'טוב' לפי רגשות הגוף, לפי הדמיונות של שלווה, שקט, שמחה, אבל ה'טוב האמיתי' לא תמיד תואם לדברים האלה.

החפץ חיים זתע"א, האזין פעם לשיחה של שני (2) ידידים, 

שמע אחד שואל את חבירו: 'מה מצבך?'

אמר לו: 'ב"ה! אבל לא היה מזיק אם ישתפר קצת יותר'. 

ועל זה העיר לו החפץ חיים: "וזאת מנין לך? אולי זה כן יהיה מזיק? הלא כל מה שעושה ה' - עושה לטוב! ואם זה מצבך, משמע: שזה הכי טוב בשבילך בעת הזאת'. אז למה אתה מבקש שינוי במצב? 

אם הבורא בחר לך את המצב הנוכחי - זה המצב הכי טוב בעת הזאת.

אין לאדם שום אפשרות לדעת מה טוב עבורו. כל ההיסטוריה מלמדת: שבני אדם חשבו שדבר מסויים היה טוב או רע עבורם ולבסוף התברר להם: ההיפך! ואנחנו צריכים להאמין: שהכל מאתו יתברך לטובה: ו: "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב" (איכה ג לח).

בואו נלמד עכשיו דוגמא: נח ממתין חמש מאות (500) שנים לילדים. באיזה דור? - המבול! כל הדור ראוי לְכַּלַיַה ובאמת לא נשאר מהם עד אחד (1). הם יולדים בגיל שלושים, ארבעים, חמישים, שישים (30, 40, 50, 60) והצדיק של הדור - מאה (100) שנה, מאתים (200) שלוש מאות (300), ארבע מאות (400) שנה ממתין, ורק בגיל (500) הוא מוליד 

כולם מלגלגים עליו: 'אֶה... צדיק, מה מועיל לך?! אתה רואה, הקב"ה אם היה אוהב אותך, היה נותן לך ילדים'.

נו, אז הוא עובר מסכת בזיונות – 500 שנה! 

אתם יודעים מה זה? אשה מחכה עשר (10) שנים לילדים היא לא יכולה לצאת לרחוב ולארועים שלא ישאלו: 'נו, מה..? נו, מה...?'

והציפיה כל חודש מחדש. ועוד פעם אכזבה! ועוד פעם... - 500 שנה!! וכל הדור צוחק עליו.

למה 500? - כל אנשי הדור נושעו חוץ ממנו. לכאורה, זה רע מאוד! מה האמת? נח התעכב כדי שהבנים שלו יוולדו ולא יהיו 'בני עונשין' כשיבוא המבול ומהם יצא כל כלל ישראל. מאיפה התחיל העולם עוד פעם? - מנח ובניו. 

אז זאת אומרת, לא היה בעולם חוץ מנח, בניו וכלותיו ומהם יצא העולם. אז אנחנו באנו משם. אבל אם היה מוליד קודם - הילדים שלו היו מתים במבול, כמו כולם. כי הם לא היו כמו נח. אבל כשהוא הוליד אותם בגיל 500, עד גיל 600 שהתחיל המבול – היו 100 שנה. והקב"ה לא דן עד גיל מאה (100) מן השמים, אז לכן הם לא נספו במבול. כמו שהיום, עד גיל עשרים (20) - לא דנים מן השמים, אז - זה היה עד גיל 100, למה? - כי חיו עד אלף (1,000). היום בקושי חיים עד שמונים-תשעים (80-90). אז זה עד גיל 20 ואז - זה היה עד 100. לכן ה' עיכב את ביאתם, אפילו שהוא סבל והתיסר והתבזה – לטובתו! כדי שיוכל להעמיד את העולם אחרי המבול עם בניו. 

אז אנחנו כשרואים דבר כזה, כמובן באותה שעה נגיד: שזה רע מאוד. אנחנו לא מבינים: זה רע מאוד. - לא! זה לא רע מאוד. זה טוב מאוד. 

דוגמא נוספת: יצחק אבינו ממתין תשע עשרה (19) שנים לילדים ון לא נושע. יצחק אבינו, בעל העקידה, שהיה מוכן לעקוד את עצמו לפני ה' ושאבא שלו ישחט אותו בגלל שה' אמר: "וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" (בראשית כב, ח) 'האבא לזבוח והבן להִזבח' צדיק שעד היום אנחנו בזכותו קימים ומזכירים 'עקידת יצחק' ב'תקיעת שופר' ו'בימים נוראים'. למה שהוא יתעכב 19 שנה עד שיביא ילדים?! לכאורה, זה רע?! - לא!! יצחק יתעכב כדי שאברהם אבינו לא ילקח לבית עולמו בטרם עת.

ידוע שאברהם אבינו חי מאה שבעים וחמש (175) שנה והוא (אברהם) היה צריך לחיות מאה שמונים (180) שנה כבנו (יצחק), אבל הורידו לו (אברהם אבינו) חמש (5) שנים, 

כי ה' הבטיח לו: 'למות ב'שיבה טובה'! - איך הוא ימות בשיבה טובה עם עֵשַׁו, הנכד, יצא לתרבות רעה?! וכולם מדברים על הנכד של אברהם: 'איזה רוצח! איזה נואף!' וכו' וכו'. זה שיבה טובה?! אחרי שהוא גייר כ"כ הרבה אנשים בעולם וכל העולם הכיר: שהוא: "נְשִׂיא אֱ-לֹקִים בְּתוֹכֵנוּ" (בראשית כג, ו) אז ה' חסך ממנו את הצער – קִצר את חייו ב-5 שנים! אם היה נולד עשו קודם, לפני ה-19 שנים, נגיד ב-10 שנים קודם, אז אברהם אבינו היה צריך למות 15 שנה לפני המאה שמונים (180). אז לכן הקב"ה דחה את הלידה של יעקב ועֵשַׂו כדי שאברהם אבינו לא יפטר מן העולם מוקדם יותר. 

נו, אם היינו אז, היינו חושבים: 'שזה רע1' ומה מתברר בסוף? - שזה גם היה לטובה. 

יעקב אבינו רצה להתחתן: רק עם רחל. לא היה לו בתכנית להתחתן עם שתי (2) אחיות ובוודאי שהוא לא התכון להתחתן עם לאה. אם רצונו היה עולה בידו והיה מתחתן רק עם רחל, כמו שהוא עשה אתה 'סימנים' שאבא שלה (לבן) הרמאי לא יוכל להחליף וזה לא עזר לו - אז הוא לא היה זוכה להקים שנים עשר (12) שבטים. כי עיקר השבטים יצאו מלאה: כהנים, לווים ומלכות בית דוד ומלך המשיח – יוצאים מלאה! 

נו, אז זה טוב ש'עבדו' עליו והחליפו לו את הכלה או לא טוב?! - באותה שעה זה הכי גרוע! חתן נכנס לחופה ומקבל משהו אחר... איך הוא מסתכל עליה? – 'עבדת עלי ככה בבוקר?' אוי ואבוי! איזה רגשה! אבל בשמים יודעים מה בתכנית. שמה מתכננים הכי טוב. ויעקב מעמיד שנים עשר (12) שבטים הנקראים: 'בני ישראל' ואנחנו צאצאיהם. הכל בגלל החלפה שעשה לבן. 

דוגמא נוספת: יוסף הצדיק נופל לבור, האחים שלו רצו: להורגו! השליכו אותו לבור, מכרו אותו ל'אורחת ישמעאלים' נלקח כעבד למצרים, השליכו אותו לבית הסוהר. זה טוב או לא טוב? - זה רע מאוד! רע מאוד! מה האמת? יוסף נגזר עליו: שבגיל שלושים (30) הוא יהיה מלך על כל העולם במשך שמונים (80) שנה. אבל אם הוא היה נשאר עם אשת פוטיפר עוד... יותר מהשנה שהוא ברח ממנה כשתפסה אותו בבגדו והוא ברח ממנה, אם היה צריך להִשאר בבית שלה עוד 12 שנה, שהיה בבור, בטוח הוא היה נכשל! אז ה' עשה לו טובה והציל אותו - הכניס אותו לבור שאין נשים ושמר אותו שם עד שתגיע הגזרה שהוא יהיה מלך: "וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר... וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו" (בראשית מא, יד) והוא זוכה להיות 'משנה למלך מצרים' – פרעה. זה טוב או לא טוב? - אין יותר טוב מזה. והוא הכין את הדרך לעם ישראל שיגיעו למצרים וישבו בארץ גושן ויוכלו לעסוק בתורה. הכל בגלל כל "הרעות" (במרכאות) שהוא עבר. לא רעות - אלא טובות! כי לטובה שלחני ה' "כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ-לֹקִים" (בראשית מה, ה) הוא בעצמו אומר לאחים: 'אתם לא עשיתם לי שום רע, הקב"ה גלגל הכל רק לטובה!'. 

ויש דוגמאות לאלפים ולרבבות!

אם היו פותחים לנו את שערי השמים עם כל סודותיהם העמוקים, היינו רואים: רק את הטובות הצפויות מתוך הרעות העכשווית! (רבי חיים ויטאל - שער הגלגולים) רק אנחנו לא רואים. אנחנו לא מבינים. ואנחנו לא יודעים כמה ה' חוסך מאתנו בעיות. 

עכשיו, אני רוצה לתת לכם דוגמא שנשלחה לי היום מאשה שהיא אומרת: "אני חוזרת בתשובה בקֵרוּב שנה, לפני שבועים (14 יום) בערך, הייתי במצב רוח ירוד מאוד, הרגשתי: ששום דבר לא רוצה להסתדר! וכל רגע צץ ענין חדש. ברגע של חולשה 

צעקתי בבכי להשי"ת: 'נמאס לי! לא היו לי כל הצרות האלו לפני והיה לי טוב יותר כשהייתי חילונית. אני מורידה את הכיסוי ראש! זה מה שאתה רוצה? זה מה שיהיה!'... 

כמובן, נרגעתי אחרי זמן ולא הורדתי את הכיסוי ראש ולוּ לרגע. יום למחרת, הראש שלי התחיל לגרד, כמו שלא דמיינתי שיכול לגרד. חשבתי לתומי: 'אולי מדובר בלחץ? אולי מהחום?' אבל הגרוד לא נרגע ורק התגבר. ניסתי לחפוף את הראש - הגרוד הפסיק לרגע וחוזר המלוא העצה. אחרי יומַיִם (2) החלטתי לבדוק את הראש. בהתחלה בדקתי את הילד שלי, לא היה לו כלום – ראש נקי. עברתי לראש שלי ומצאתי כינים ענקיות! מימי לא ראיתי כאלה חַיּוֹת ולא הבנתי: 'מאיפה בא לי הג'ונגל הזה לראש?' התחלתי לטפל בראש. שפכתי חומץ, שמן רוזמרין וסרוק ללא הפסק. בערב נקיתי היטב-היטב, בבוקר למחרת שוב חזר הג'ונגל והגרד... ככה במשך שלושה (3) ימים. 

אחרי שלושה (3) ימים עצרתי הכל וחשבתי: 'מה עשיתי שזה בא לי?' 

החלטתי לפנות לה' ולהתנצל על התקרית שהיתה ועל המילים הקשות. 

אמרתי לו: 'שהדברים נאמרו ברגע של חולשה ושאני מתנצלת! ושאין לי שום כוונה לחזור אחורה או להסיר את הכיסוי!!' 

אחרי חצי שעה (30 דקות) שמתי לב שהגירוד הפסיק כלא היה. בדקתי את הראש ולא מצאתי לא כינה ולא ביצה של כינה. אחרי המקרה, קבלתי על עצמי: לרכוש עבור ההרצאות של הרב כיסויי ראש וציציות וכיפות". 

נו... 

הקהל: מוחא כפים. 

אף פעם אתה לא יודע: כמה טוב לך בצרות! איך היה אומר נחום איש גמזו: 'גם זו לטובה' גם הרעה, גם הצרה, גם המחלה - הכל לטובה! כי יכול להיות יותר גרוע. יכול להיות יותר גרוע. 

סיפרנו בהרצאות קודמות שפעם ר' יהושע בן לוי בִּקש מאליהו הנביא שהיה רגיל אצלו: 'להצטרף אליו יום אחד (1) ולראות: מה הוא עושה בעולם?' 

אז הוא הזהיר אותו: 'אתה לא תוכל לעמוד בזה! אתה לא תוכל לעמוד בזה! לא כדאי לך!'

אמר לו: 'אני מוכן!' 

- 'וזה בתנאי: שאתה לא תגיד כלום על מה שאתה רואה. רואה ושותק!' 

ביום הראשון (1) הוא הולך אתו מגיעים לבית של אנשים עניים שיש להם רק פרה וממנה הם מתפרנסים ואז הם מבקשים: 'ללון', כי אין להם מקום ללון, אם אפשר ללון אצלם בבית. הם מארחים אותם בכבוד רב! אין להן אמצעים להציע להם, אבל מה שיש - נתנו להם ונתנו להם לישון. בחצות לילה, הם קמים שניהם (2) ואליהו הנביא נִגש לפרה ועושה מה שעושה והפרה מתה. ואז אומר לו: 'בא נלך' והולכים. הוא לא יכול היה לסבול את זה! עניים כאלה, מסכנים שחיים רק מהפרה וככה עושה כזה דבר אחרי שהטיבו לנו והכניסו אותנו והכל?! 

אמר לו: 'תִזהר! אם עוד פעם תדבר – נגמר! נאי מתנתק אותך ממני ושלום'. 

אח"כ הלכו לבית של עשיר והעשיר הזה לא התְיַחס אליהם כ"כ ולא כלום ולא שום דבר. ומה עשה אליהו הנביא? - בנה לו כותל. היה לו איזה מקום כזה, בנה לו כותל. כותל יפה! והכל. 

אומר לו: 'זאת עם הפרה, הרגת להם את הפרה ופה – לא אֵרח אותנו, עשיר גדול, לא התְיַחס אלינו בכבוד ולא כלום ואתה בונה לו כותל כזה יפה?!' - לא ענה לו. 

וככה המשיכו כל מיני מקרים. בסוף הוא הסביר לו הכל. 

אמר לו: 'זה אתה רואה? זה שבניתי לו כותל הוא לא קִבל אותנו יפה, נכון? אני יודע שבקיר הזה שבניתי לו כותל יש אוצר, אם הוא ימצא אותו הוא יתעשר פי כמה ממה שיש לו, כדי שהוא לא ימצא אותו, אז בניתי לו כותל'. 

נו, אנשים חושבים שהוא הטיב לו. הוא לא הטיב לו. אנשים חושבים: שהפרה מתה הוא עשה להם רע. אז הוא אומר לו: 'לא! האשה היה גזרה עליה למות במקום שהיא תמות, אז עשיתי אותם יותר עניים 'ועני חשוב כמת' אז במקום שהיא תמות - הפרה מתה'. וכן הלאה. הכל הולך בחשבון לטובה. גם הרעות הכי גדולות שהאדם נתקל, עובר, חווה - הכל לטובה! 

ואם היו פותחים לנו את שערי השמים היינו רואים רק את הטובות הצפויות מתוך הרעות.

בעת הגאולה השלימה הקב"ה יודיע את דרכיו לעיני כל ישראל ואז נראה רטרואקטיבית את כל מה שקרה עמנו בפרטי ועם כלל ישראל ולמה נגזר ע"י ההשגחה העליונה מה שנגזר. ואז נראה: שהכל היה מכוון אך לטובה – (דעת תבונות לרמח"ל אות נד). 

בעוה"ז כשנולד בן אנחנו מברכים: 'הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב'. ואם הוא מת: 'בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת'. בעולם שעתיד לבוא, כמו שאמרנו שהכל עתיד להתברר, יברכו על הכל: 'הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב' אין רע בעולם בכלל, הכל זה לטובה. 

כולם זוכרים שאסתר הצדקת ממגילת אסתר, לא רצתה להבחר למלכה, התחבאה בבית. ובכל אופן, תפסו אותה והביאו אותה. בת כמה היא היתה? – בת שבעים ושש (76)! והיא מצאה חן מכל הצעירות והיפיפיות של העולם!! ורק בה חמד אחשוורוש. בשבילהּ האחשוורוש הזה היה מגעיל! והיא לא רצתה להתקרב לגוי הערל הזה. והיא צדקת והיא לא רוצה דברים כאלה ולא כבוד כזה ולא שטויות כאלה. אין יותר רע מזה בשבילה. ובסוף מה התגלגל מזה? - שהיא הצילה את עם ישראל מהגזרה: "לַהֲרֹג... אֶת כָּל הַיְּהוּדִים... בְּיוֹם אֶחָד" (אסתר ג, יג) אז לה זה היה כאילו רע? נכון?! וכל מי שהיה מסתכל היה אומר: 'מסכנה, מסכנה!' - והיא הגואלת שלנו. היא גאלה אותנו עם מרדכי. מה יצא מהרע? - הטוב הכי גדול שיכול להיות! הטוב הכי גדול שיכול להיות!! 

אז לא צריך לבטל לפעמים גזרות, אלא צריך רק לגלות: מה הכונה בהם?

יש לזכור: שהצרות הקשות ביותר יכולות להתגלות כישועות הטובות ביותר הן בנראה ובנגלה כאן בעוה"ז. 

לפעמים נדמה לאדם: שקרה לו דבר רע! והוא מצפה מאוד שישתנה המצב. כדאי לעבוד על שינוי בדפוס החשיבה. זאת אומרת, מי אמר לך שהרע הזה הוא רע?! כבר למדנו עד עכשיו: שזה טוב! 'אין רע יורד מן המשמים' אמנם, אתה הגורם לרעה זמנית, לפי מעשיך. אם היית צדיק גמור - לא היה קורה לך, אבל אתה לא צדיק גמור, אז מגלגלים לך דברים לעורר אותך. איך תתעורר??

גם אתם גוערים בילדים כשעושים משהו לא טוב, גם בשמים עושים: "כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱ-לֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ" (דברים ח, ה) בדיוק אותו דבר.

הואיל והאדם לא יודע מה טוב לו, לכן - משיקולים שלטובתו הוא - לפעמים לא כדאי שייעשה רצונו ובקשתו. 

יש אחד שכל הזמן חולם, אמרנו, שיהיה לו 'פרארי' (Ferrari – שם רכב) מתאווה, מתפלל, משתדל, עושה הכל! 'פרארי'. ובסוף הוא נהיה 'פוֹרְפֶרָה' (סוג סביבון)... הוא חשב: שזה הטובה הכי גדולה, אין לו שום דבר בעולם שהוא מבקש, חוץ מפרארי. בסוף תאונת דרכים ואין לנו את הבן אדם. זה היה טוב או לא טוב? הוא חשב: שזה הכי טוב. לא כל מה שאתם חשובים שזה טוב, זה הכי טוב. 

לפעמים מפספסים טיסה חשובה! לאֵרוע משפחתי ורוטנים ואפילו מקללים. ובסוף המטוס נפל והוא נִצל. מקרה אחד (1) ? - אלפים!! למה לא לומדים? כל מה שבא לנו משמים לטובתנו. לכן אמרו חכמים: 'כל עכבה לטובה' לא מעכבים אדם מן השמים סתם, הכל לטובה. 

שאלה מהקהל: 'גם אם נפל המטוס?' 

הרב: 'גם! ולכן הקב"ה מזמן למטוס הזה את כל האנשים שראויִם לאותה נפילה של מטוס ואת מי שהוא רוצה להציל – הוא יציל ומי שלא – לא. הנה! לפני כחודש, סיפרנו את זה בהרצאות קודמות, מי שראה את זה ב'רשת': מטוס התרסק ורק אשה אחת (1) נצלה שלא קשרה את החגורה. היא התרגזה עם הדיילת ופְּרִנְצִיפּ (עקרון) היא לא שמה. וכשהתפוצץ והכל התפרק היא עפה האחרים נשרפו, כי היו רתוקים לכסאות והיא נצלה. תבדקו ברשת, תמצאו את זה. אז זאת אומרת, אם ה' רוצה – אתה יוצא. ואם הוא לא רוצה – אז לא יוצא. 

הואיל והאדם לא יודע מה טוב לו, לכן - משיקולים שלטובתו הוא - לפעמים לא כדאי שיֵעשה רצונו.

פעמים רבות התפילות שלכם והבקשות - לא נענות! כי כשהאדם מובאת עליו צרה משמים, צריך לדעת: שזאת הטובה המושלמת עבורו! ולכן לא ישנה ויבטל את הטובה. אם אתה יודע: שהכל מאת ה' לטובה, אפילו אם זה עכשיו צרה, קוראים לזה: 'צרה', אבל זה טובה בעצם, רק אתה לא יודע למה זה טובה כרגע. אבל זה טובה. מי רוצה לבטל טובה?! - רק בגלל שאתה לא מבין אתה קורא לזה: 'צרה'. אבל אין פה צרה בכלל.

רופא לא יפסיק ניתוח באמצע מפני שהחולה לא מבין: 'מה התועלת בניתוח?!' נגיד החולה באמצע הניתוח התעורר מההרדמה ואומר לו: 'מה אתה עושה? תפסיק!'. הוא לא יפסיק. הוא ירדים אותו עוד פעם וימשיך. למה? כי הרופא יודע: שהוא עושה לו את הניתוח לטובתו! אותו דבר הקב"ה הוא לא יפסיק את ה'ניתוח' אפילו אם תצעק ותתפלל ותבקש, כי הוא יודע מה טוב לך בניתוח. אתה רק לא מבין למה. 

חובה לזכור: כשאנחנו אומרים: 'ה' ימלא משאלות לבנו לטובה!' למה? כי לפעמים משאלות לבנו יהיו רעה!! וה' עושה 'חסדים טובים' מה זה 'חסדים טובים'? כל חסד שעושים לבן אדם, זה טוב? - לא! יש חסדים שהם לא טובים. אתה מבקש: 'חסד', אבל הוא לא טוב בשבילך. לדוגמא: אדם מתאווה לגור בבנין הזה, מצא חן בעיניו, ארבע (4) כיווני אוויר והכל. בסוף, קִבל את זה. זה טובה? - כל השכנים עליו. איזה חיים?! איזה מרורים?! הדירה? – עשר! (10), השכנים? - מאתים ("200"). אז זאת אומרת, לא כל מה שאתה רואה טוב, זה טוב. לא רק ספציפית הדבר שאתה רוצה, יש גם המסביב לו. נגיד, יש אחד זכה ב'פיס', חיכה, יום אחרי שנודע מי הזוכה – 'עליה לרגל'... כל התפרנים, כל המסכנים, כל המשפחה, כולם עליו: 'תביא-תביא, תביא-תביא, תביא-תביא, תביא. תעזור-תעזור, תעזור...' ואז הוא לא מוכן כל כך, כי תכף זה יגמר, עוד יום (1) יומַיִם (2) זה יגמר בקצב הזה. ואז הוא מסתכסך עם כולם... למה? 

- 'לזה נתת לי לא נתת אה... וככה...' - ואו... הופ לאיזה בְּרוֹךְ (צרה). 

כשלא היה לא כלום - כולם אהבו אותו. יום אחרי, כולם שונאים אותו, כולם מקנאים בו. וכבר זוממים עליו הגנבים גם. מחפשים איך להכנס לדירה הזאת... ואז הוא צריך לשים אזעקה ולשים מנעולים וצריך להזהר כשהוא נוסע ועוקבים אחריו. וואי וואי וואי... 

לא כל מה שטוב לך – טוב. רוב אלה שזכו במספרים הגדולים - הֶעֵנו וחלק מהם התאבדו. תקראו על זה, סטטיסטיקות. רוב השחקנים – מתאבדים! למה? כולם מקנאים בהם; שחקנים מפורסמים, כולם מדברים עליהם. רובם מתגרשים צ'יק צ'אק, צ'יק צ'אק. רובם. אין אצלהם: 'אהבה' זה רק כסף, כבוד, פרסום וכו'. אין. 

חובה לזכור בכל עת: שהאדון א-לקי ישראל המידות שלו להיטיב לנו! ויותר ממה שיש לנו חשק לקבל – יש לו חשק לתת (לשון האור החיים הקדוש שמות יט, ג).

אתם רוצים לראות כמה ה' אוהב לתת? כשהוא ברא את אדם הראשון, הוא ברא אותו לבד! הוא היה יכל לברוא ישר מיליארד אנשים – לא! לבד! ואיפה הוא שם אותו? - ישר בג"ע! מה הוא עשה? עשה כבר איזה מצווה? מגיע לו בכלל? - לא. כי ה' רוצה: להיטיב. ושם אותו ישר בג"ע ומינה מלאכים שיצלו לו בשר וישקו אותו יין. מלאכים משרתים אותו!! נו, זה טוב? לא נתן לו דירה שלושה (3) חדרים בתור 'סינגל' (- singleיחיד). לא נתן לו חֲוִילָה (בית פרטי), לא טירה... ג"ע!! זה מה שה' רוצה לתת לכל אחד מאתנו, לכן הוא ברא אותנו ונתן תורה עם מצוות שאם נקיים – נקבל ג"ע. לא רק בעוה"ב, גם פה - נקבל ג"ע. 

אז צריך לדעת: שה' חושק לתת לנו, יותר ממה שאנחנו רוצים לקבל. 

לכן הקב"ה לא נֵענה לכל ההפצרות שלנו, כי הוא רוצה: להיטיב ולפעמים ההפצרות שלנו יגרמו לנו נזק.

סיפרנו בדרשה הקודמת, שהיה אחד שהיתה לו אשה לא יפה כ"כ והוא רצה: שהיא תִתְיַפה והתפלל, התפלל: 'שהיא תתיַפה!' ובאמת התיפתה. התיפתה. אבל מה קרה? ברגע שנהיתה יפה - נהיתה גאוותנית והתחילה לדבר לו מלמעלה. ואז חייו הפכו מרורים! לא נשמעת לו בכלום. התפלל בחזרה: 'שתחזור להיות מה שהיתה...' אז זאת אומרת, לא תמיד מה שאתה חושב שטוב לך – טוב. 

קורה שאדם עושה מעשה טוב והוא לא מקבל ע"ז שכר, אלא עוד עונש. 

ואז מתעוררת שאלה: 'אני עושה טובות ומקבל ככה??' 

נגיד, אחד הלווה לחברו עשרת אלפים דולר (10,000$) זה טובה או לא טובה? - טובה. וקבעו נגיד שלושה (3) חודשים. אחרי שלושה חודשים 

אומר לו: 'מה קורה?' הוא אומר לו: 'מה קרה? מה קורה? מה קרה?'

אומר לו: 'מה עם ה-10,000...?'

- 'איזה 10,000 דולר?'

- 'נתתי לך 10,000 דולר!'

- מה??

אומר לו: 'לא קבלתי ממך כלום!'

- 'מה לא קיבלת? אתה חתום'.

אומר לו: 'מה איפה זה? תראי לי'

מראה לו – חתום. 

אומר לו: 'זה חתימה מזויפת!'

הקהל: צוחק...

נו, עשה טובה, קִבל רעה. קִבל עונש. הוא לא מבין: מה קרה פה?! אבל הקב"ה יודע כל הנסתרות שוקל ומודד, בודק ומחליט: שזה הדבר הכי טוב בשבילך! 

למשל, זה שהלווה את הכסף לשני (2), בגלגול קודם הוא לקח ממנו 10,000 דולר. ועכשיו הם התגלגלו שוב כדי שהוא יחזיר. ועכשיו - זה 'פיט' (שווה). אז הוא חושב: זה רע! ובעצם זה טוב, כי עכשיו הוא משלים את התִקון שלו. אז אתה לא יודע על מה ולמה. אין דבר כזה שמתגלגל עליך רע - סתם. אין דבר כזה. הכל לטובה.

מסקנה: לעולם תזְכֵּרו! שהמצב העכשווי שבו אתם נתונים עתה - הוא המצב הכי טוב עבורכם! אם היה מצב יותר טוב בשבילכם, אין כל ספק שהקב"ה היה נותן לכם ואם הוא בחר: לא לתת לו – סימן: שאין טוב מזה.

גם אתם בתור הורים, אם יש לכם אמצעים והילד שלכם שומע בקולכם והכל, כל מה שאתם יכולים להרעיף עליו – אתם תרעיפו! כל מה שיש ביכולתכם לתת לו – אתם תתנו, אין שום ספק, בפרט אם אתם הורים טובים: "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהלים קמה, ט) אנחנו לא בסדר. אנחנו מזמינים לנו את הצרות שאנחנו קוראים להם: 'צרות'. הם לא צרות, הם מֵצרות לנו. אבל במטרה: להיטיב אותנו! לעורר אותנו, לפקח את שִׂכלנו שנבין שעשינו טעויות בדרך וצריך לתקן. מה לעשות?! צריך לתקן, צריך להשתפר. בשביל זה יש חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, לעשות חשבון, מאזן שנתי, לראות: איך היינו עם הקב"ה ולשפר את השנה הבאה. אם נחזור בתשובה באמת ונעשה כל מה שה' רוצה מאתנו, השנה הבאה תהיה סוכר ודבש! 

אבל אם לא, אז מה אנחנו מצפים. זה מה שיהיה. מה שיהיה, זה מה שאנחנו גורמים. 

עכשיו תשמעו דבר מדהים שאומר החפץ חיים: חז"ל אומרים: 'חותמו של הקב"ה אמת' (שבת נה:) הקב"ה ברא את העולם: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א א) בְּרֵאשִׁית - האות האחרונה ת'ו. בָּרָא - האות האחרונה אל'ף. אֱ-לֹקִים – האות האחרונה מ'ם = 'אמ"ת'. 

סוף מעשה בראשית: "אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹקִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב ג) בָּרָא אֱ-לֹקִים לַעֲשׂוֹת סופי תיבות: 'אמ"ת'. חותמו שלהקב"ה בבריאה משהתחיל לברוא עד שסיים לברוא - חותמו אמת! 

החפץ חיים מסביר: כשיש לך חותמת - ואתה מסתכל עליה אתה לא קורא את האותיות טוב, כי זה כתוב הפוך! רק כשחותמים, אז אתה רואה את זה ישר. אז כל זמן שאתה לא רואה את החתימה אתה חשוב דברים הפוכים על מה שקורה אתך, אבל ברגע שיהיה החיתום, החתימה 'הכל הולך אחר החיתום' החתימה, טאק! אז אתה רואה למפרע: שכל מה שהיה - היה לטובה! מה שראית אותיות הפוכות הבנת משהו אחר. אבל הכל היה לטובה. 

הליכות והנהגות;

הגמרא (ברכות ס:) ובשולחן ערוך (אורח חיים רסל ס"ה) אומרת: 'לעולם יהא אדם רגיל לומר: 'כל דעביד רחמנא לטב עביד'. כל מה שעושה הקב"ה – לטובה הוא עושה! הלכה זאת. צריך להרגיל את עצמך לומר: 'שכל מה שה' עושה – לטובה!' 

ויש להאמין באמונה שלימה: שכל המאורעות מעשי ה' המה, לעולם אין דבר רע יורד מן השמים, אלא הכל איך שלא יהיה – לטובה. 

לעולם - בכל מה שקורה – צריך לדעת: שרצון ה' להטיב לנו. במקרים רבים אנחנו לא רואים את ההטבה היכן היא טמונה, אבל צריך להחדיר ללב: שבתוך המצב יש טובה. וכל מה שעושה ה' מן השמים לטובה (חובות הלבבות, שער הבטחון).

שלימות האמונה: זה לא רק להאמין: שהקב"ה הוא מקור הטוב, אלא שכל מה שנעשה עמנו ברגע זה - 'הכל לפי הטוב והנצרך לנו על צד הטוב ביותר מכל הטובות שבעולם'.

אמו של הג"ר נסים קרליץ זתע"א: עברה פעם ברחוב וראתה מודעת אֵבל שהיה כתוב בה: 'ביגון קודר' והיא אמרה: 'יהודי אף פעם לא נמצא במצב של יגון קודר! יהודי חי באמונה פשוטה: שהכל לטובה!!'

ראיתם את הגב' פרץ שאבדה שתי (2) ילדים ובעל שרצו שתהיה נשיאה המדינה וכו' – גיבורה! היא יודעת: שהכל לטובה מאת ה'. ויש עוד כאלה שהיו עוד מקרים בשנים האחרונות ששמענו מפיהם אחרי אובדן יקיריהם דברי אמונה ובטחון - זה יהודי! יהודי פשוט, הכי פשוט, יודע: שהכל לטובה. 

כל אדם צריך לשאוף להרגשה: שרע וטוב שווה אותו דבר; "שִׁבְטְךָ" - שבט (מקל) "וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי" (תהלים כג, ד) בדיוק אותו דבר. "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא" (תהלים קטז יג) "צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא" (תהילים קטז ג-ד) בדיוק אותו דבר. אותו דבר בדיוק. הכל לטובה. 

מתוך ידיעה: שהכל מתבצע בהנהגה מלאה של בורא עולמים מלא רחמים! רחמים אין סופיים. רצונו להשפיע: "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד" (תהלים כג, ו) ולעשות רק את הטוב ביותר עבורנו (אמונה שלימה). 

אבל מה לעשות? מה לעשות אם אנחנו לא כל כך הולכים בדרכיו והוא צריך לתקן אותנו? גם אבא שמחליט: להצליף לבן שלו סטירה על התנהגות פרועה וכו' - כואב לו! הוא לא רוצה. יש אִמהות שאחרי שמענישות את הילדים בוכות בלילה. הן לא רוצות לעשות זאת, אבל אין ברירה, הילד לא רוצה לעשות זאת, הוא סורר: "סוֹרֵר וּמוֹרֶה" (דברים כא, יח) יכולים לאבד את הילד אם לא יחנכו אותו.

המאמין יודע בבירור: שה'רעה' העכשווית, היא הטובה שאין למעלה ממנה, כי אם היא לא היתה הטוב השלם, ה' לא היה עושה אותה (אמונה ובטחון).

קשה למצוא איזה הורה שלוקח את הבן ומתעלל בו סתם. ילד טוב והוא מתעלל?! אם אתה מבין ש... זה אבא לא נורמלי מי שיעשה כזה דבר. אז בורא עולם שנותן למישהו איזה בעיה, צרה או כל מיני דברים, זה בגלל שהוא רוצה להתעלל?! - חלילה וחס!

'אב הרחמים' – שלוש עשרה (13) מידות של רחמים יש לקב"ה. תקראו ספר 'תומר דבורה' (לרבנו הרמ"ק) תראו מה זה ה-13 מידות של רחמים, זה לא יאומן! עד שהמלאכים קוראים לקב"ה: 'מלך עלוב!' כי אנחנו מעליבים אותו, פוגעים בו. לוקחים את הכוחות שהוא נותן לנו ומשתמשים בהם נגדו. אחד נותן לך עוגה ליום הולדת, משקיע כסף, שתי (2) קומות, מביא לך אותה, כתוב שמה: 'מזל טוב' וברכות. אתה לוקח את העוגה ודוחף לו לפנים?! ככה הקב"ה: נותן לנו כח ואנחנו משתמשים בכח, במתנה שנתן – נגדו - לעשות עברות.

אז צריך לשנן: שגם דברים רעים לטובתינו. הקב"ה מסתיר מאִתנו: על מה ולמה? ואנחנו צריכים לחפש את זה 'מידה כנגד מידה'. כמו שברכבים היום יש לכם לוח שבו רואים; אם דלת פתוחה, אם חסר שמן, אם יש תקלה, רואים הכל. לפעמים שומעים צלילים, נדלקות נורות, מזהירים אותנו! מזהירים. ככה כל הגוף שלנו; יש לנו רמ"ח (248) אברים ושס"ה (365) גידים, כנגד רמ"ח מצוות 'עשה' ושס"ה מצות 'לא תעשה' – בדיוק. כל הגוף שלנו בנוי לפי המצוות של התורה. למה? שאם אתה חוטא באבר מסוים - תענש בו. ואז תסתכל: מה עשיתי באבר? 

נגיד שזה יד – גנבתי? גזלתי, נגעתי דבר אסור. מה עשיתי עם היד? למה היד כואבת? אז אתה צריך לחפש כל המצוות התלויות. 

כואבת לך יד שמאל - הנחת תפילין? תפילין פסול? לא? תבדוק! 

כואב לך הראש? - יש לך מחשבות זרות, רעות, הרהורים רעים, תחשוב: על מה כאב ראש. כל דבר. 

יש לך בעיה באוזן? - שומע דברים אסורים, לשון הרע וכו'.

על כל דבר ודבר צריך לבדוק 'מידה כנגד מידה'. 

אם היינו זוכרים: שהשי"ת מביא עלינו את האֵרועים, לא האנשים הם הגורמים לנו צרות, הם רק שליחים. לא הגרזן חוטב את העץ, מי שמחזיק בו. מי ששלח את האיש להציק לך - זה הקב"ה, לא הוא - הוא שליח. שליח לרעה, אבל שליח. זה לא הוא, זה ה'! בשביל לעורר אותך, בשביל שתחשוב: על מה ולמה??

אם היינו זוכרים: שכל מה שבא עלינו בכל הארועים - זה מהשי"ת! היינו גם מבינים את המטרה שהיא לטובה. וכמובן אם זה לטובה, אין מה להצטער על דברים טובים, אפילו שבעינינו כרגע הם נחשבים רעים. 

בעל מעלה נוהג תמיד בעין טובה כלפי ה', זאת אומרת, בכל דבר שקורה הוא רואה רק טוב, שכל מה שהוא רואה – הוא מכיר בו חסד וטובה של הבורא והכל טוב בעיניו. 

גם אדם שאינו מאמין עמוק בלב שהכל לטובה, גם הוא צריך לומר על כל דבר שקורה: 'כל דעביד רחמנא לטב עביד!' במשך הזמן האמירה הזאת תחדור אליו והוא יהפוך להיות מאמין גדול! 

אדם גדול מודה לקב"ה לא רק כשמתרחשים דברים טובים, אלא גם כשיש מאורעות קשים, כי הוא משוכנע: שהכל לטובתו. 

יש מעשה ידוע בגמרא על 'נחום איש גמזו' - הוא היה אומר על כל דבר: 'גם זו לטובה!'. עם ישראל סמכו עליו לשלוח מיסים לקיסר, כי הוא בעל זכויות גדולות. הוא היה הרב'ה של רבי עקיבא עשרים ושתים (22) שנה! בדרך הוא לן בבית מלון וראו שהוא בא עם ארגז גדול, בעל הבית מלון, הגוי, חשד שיש בזה משהו שהוא רב ערך... בלילה הוא הגיע ופשפש ומצא שמה אבנים טובות ויקרות, כל זה דורון, מיסים, למלך, לקיסר. 

מה עשה? רוקן את הכל ומִלא את זה בחוֹל באותו משקל. בבוקר הצדיק קם, לוקח את זה, מעלה את זה על החמור וממשיך בדרך. הגיע לקיסר 

ואז הודיעו: 'הגיע השליח של היהודים להביא לקיסר את המיסים!' 

טוב, פותחים את הארגז וחשכו עיניהם – חול. 

אומרים לקיסר: 'מצטערים! אבל יש פה בִּזוי של הקיסר!' 

אז הקיסר גוזר: 'לתלות אותו!'

נחום איש גמזו רואה מה זה? היה לו יהלומים ופתאום חול? מה הוא אומר: 'גם זו לטובה' איך יכול היות גם זו לטובה אם אתה הולך להֵעקד עכשיו בעמוד התליה? גם זו לטובה!

פתאום אחד מהשרים, זה היה אליהו הנביא, אומר לקיסר: 'תשמע, יכול היות שהיהודים שלחו לך מהחול שהשתמש בו אברהם אבינו!'. 

- 'מה זה?' הוא שואל.

אמרו לו: 'אברהם אבינו, יצא להִלחם נגד מיליונים! – ארבעת (4) המלכים וחייליהם, כדי להציל את לוט מהשבי. ולא היה לו כלום, לא היה לו נשק, לא טנקים ולא מטוסים. איך בן אדם אחד (1) עם אליעזר הולכים להִלחם נגד ארבעת המלכים וצבאותיהם?! - הוא השליך חול וזה נהפך לחיצים וכידונים וחרבות והרג באויבים ושחרר את לוט! אז אולי זה מהחול הזה.

איך יכול להיות שחול הופך להיות כזה? - אז הסברנו;

אתם שמעתם על הוריקן? נכון. מה זה הוריקן? חול ווינטלטור שהקב"ה מפעיל והוונטה הזאת ברררר... מסתובבת, מרימה חול והכל ומרימה בנינים ומשאיות! והכל כאילו זה קש. אז אם אתה תזרוק חול וה' מחליט: שזה יהיה כמו הוריקן, אז זה הופך ממש כמו שאמרנו. 

אתם יודעים שמקור של ציפור יכול להפיל מטוס! מה זה מקור של ציפור? זה כלום. ושמה יש טורבינות ולהבים מברזל ומסתובבים במהירות. כן, בגלל שמסתובבים במהירות גדולה, אז אפילו מקור קטן יכול לשבור את הלהבים ולהפיל מטוס. 

אז הוא אמר לו: 'אולי זה החול של אברהם אבינו'. 

אז אמר: 'טוב, תנסו. יש לנו גזרה שיש לנו אויבים, תנסו!' 

חזרו ואמרו לו: 'אכן, זה חול של אברהם אבינו!'. 

מה עשה הקיסר? מִלא לו את הארגז ביהלומים ואבנים טובות והכל ושלח אותו עם כבוד בחזרה. 

חזר לאותו מקום, לן עוד פעם. בעל המלון השתגע: 'איך הוא חזר חי?!' אז שאל אותו. 

אמר לו: 'לא יודע, אני הלכתי עם זה והיה חול והחול הזה יתברר שהוא חול ניסי, כמו של אברהם אבינו'. 

ההוא שמח שמחה גדולה! אמר: 'זה החול שלי!' הלך מִלא גם כן ארגז, נסע לקיסר. 

שאלו אותו: 'מה אתה רוצה?'

אמר: 'הבאתי חול'. 

- 'איזה חול?' 

- 'חול של אברהם אבינו'.

אמרו: 'לנסות', ניסו - חול רגיל. תלו אותו! 

גם זו לטובה! גם רעה הכי קשה לטובה. 

אתם שומעים? 

גם רעה הכי קשה – היא טובה. 

ככל שהאמונה של האדם בהקב"ה תהיה חזקה ובהירה יותר - יצליח ביתר קלות לעבור ניסיונות ויסורים באהבה! וגם להודות עליהם. 

אדם שמגיע למדרגת בטחון כזאת והוא משוכנע: שהיסורים לטובתו, יכול לשמוח בהם ולהודות כאילו קיבל טובה גדולה ביותר! על אף הצער והכאב הנלווה להם.

שרה אמנו כל חייה רְווּיֵ תלאות: עזבה את ארץ מולדתהּ ומשפחתהּ ונדדה עם אברהם לארץ זרה. בהמשך היא ואברהם נאלצו לנדוד שוב לארץ גְרַר, פעם נוספת למצרים, בשתי (2) ההזדמנויות נחטפה מחיק בעלה ע"י פרעה ואבימלך! רוב ימיה – תשעים (90) שנה – עקרות!! היתה צריכה למסור את שפחתה לבעלה, במקום שהיא תודֶה לה - זלזלה בה! ורק לעת זקנתה נפקדה בבן ונאלצה גם להגן עליו מפני ישמעאל. 

איך התורה מגדירה את הרגשתה באותם ימים? 'כל ימיה שוים לטובה'. 

זה שווים לטובה?! שרה קִבלה את היסורים כ'נוה תלאות'? – לא! לא. לא נוה תלאות כמו שאומר רבנו תם: 'העוה"ז כנוה תלאות', - אלא כ'גן של ורדים' (חובת האדם בעולמו, שידוכים עמ' 99) אז זאת אומרת, שכל חייה שווים לטובה. צדקת כזאת עם כל היסורים האלה – שווים לטובה! 

הגמרא מקשה למה נקרא נחום איש גמזו? - כי כל דבר שקרה לו אמר: 'גם זו לטובה' (מסכת תענית כא:) אז הענף יוסף שואל: 'הרי כל אדם מחוייב לומר: 'כל מה שעושים מן שמים לטוב עושים?' ומשיב: כל האומר כך, אומר: 'שמהרעה שיש כעת תצמח טובה, אבל עתה היא רעה'. נחום איש גם זו לא אמר כך, אלא אמר: 'גם זו לטובה', גם הרעה עצמה טובה. לא שיצא מזה טובה. אלא זו עצמה טובה. 

מסקנה: יש אין ספור מדרגות באמירה שכל מה שעושים מן השמים לטוב עושים. המדרגה הגבוהה ביותר: להאמין בלב ונפש שכך זה באמת; שכל מה שעושה ה' – הכל לטובה. וזה הכוונה כשאנחנו נאמר: 'ישועת ה' כהרף עין'. 

אושרו של המאמין שהכל לטובה;

כאשר אדם מתחזק להאמין: שהרעה העכשוית היא לטובה! ולא רק תועלת תצמח ממנה, הוא יזכה לראות בהתגשמות אמונתו; וה' יפקח את עיניו ויראה בבירור שה'רעה' היא הטובה.

'ישועת ה' כהרף עין': לפעמים אדם מאבד חפץ ולא מוצא וכהרף עין הוא מוצא. 

אדם שאומר על דבר שנראה רע: 'גם זו לטובה' בבטחון מלא - אז הכל נעשה טוב. הכל נעשה טוב. אנחנו יכולים להפוך את הכל לטובה!!

יש מעשה ברבי עקיבא; שכבה לו נר ומת לו חמור ונטרף לו תרנגול והוא אמר: 'כל מה שעושה ה' לטובה', מה הסוף היה? שהוא נִצל מהליסטים. הוא רצה ללון באיזה עיר לא הסכימו לקבל אותו אף אחד (1), אז הוא הלך לשדה. היה לו נר בשביל ללמוד, היה לו חמור לרכב והיה לו תרנגול שעון, מעורר שיעורר אותו. ומה קרה? נטרפו, נאכלו? כבה הנר. לא נשאר לו כלום. והוא אמר על כל זה: גם זו לטובה. ובאמת זה הציל אותו. 

היה רצוי שהחמור לא ימות ושהקב"ה יעשה שהוא לא ינער. למה צריך בורא עולם כדי להציל את רבי עקיבא מהלסטים שלא יזהו שיש מישהו שמה בשדה ויבואו להרוג אותו. למה? יותר טוב להשאיר לו את החמור. למה הוא צריך ללכת עכשיו ברגל? - אלא, דווקא עכשיו לאחר שכבה הנר ונטרף התרנגול ומת החמור, אחרי כל זה אמר: 'כל מה שעושה ה' - עושה לטוב!' ואז הוא זכה לישועה הגדולה, בזכות האמונה הוא זכה לישועה! ("כִּי אַתָּה עִמָּדִי" תהלים כג ד חלק א הע' טו).

אדם שמאמין: 'שהכל לטובה!' ומקבל הכל באהבה ובשמחה - כל הקשיים יהפכו לרחמים.

"כִּי עַד צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט" (תהלים צד, טו) אומר דוד מלכינו. הרב מקוברין אומר: כל היסורים של אדם הם עַד צֶדֶק – עד שמחדיר לעצמו כי שה' צדיק ומשפטיו ישרים ואין להרהר אחריו. ברגע שהוא קובע בנפשו: שה' צדיק תמים ומקבל באהבה כל מה שה' מביא עליו - יָשׁוּב מִשְׁפָּט – החרון אף ישוב ממנו ויהפוך לרחמים.

אין לתאר ולשער למה זוכה אדם שמקבל יסורים באהבה, בלי תלונות, מתוך הבנה: שהם לטובתו.

אילו איוב לא היה מתלונן על הצרות שתכפו אותו, היו כוללים את השם שלו בתפילה יחד עם האבות ואומרים: 'א-לקי אברהם, א-לקי יצחק, א-לקי יעקב וא-לקי איוב' אם לא היה מתלונן. זה מי שמבין: שהכל לטובתו (ילקו"ש - איוב רמז צח).

דוד המלך שקלל אותו שמעי קללה נמרצ"ת ולא נתן שיהרגו אותו ואמר: "ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל" (שמואל-ב טז, י) באותו רגע הוא הפך להיות רגל רביעית במרכבה! לא להתלונן על ה', לקבל הכל באהבה. אין לכם מושג מה אפשר להשיג בעקבות זה. 

קיֵּמת הבטחה לכל בעלי בטחון, במוקדם או במאוחר: תתגלה ההשגחה הפרטית שליותה אותם בכל ענין וענין! 

וכך גם אתם בטח כשמסתכלים על מאורעות לאחר זמן, פתאום נפקחות העינים ורואים: 'יוֹאוּ, תראה מה זה? אם היה ככה, היה ככה והיה ככה והיה ככה...'.

יום יבוא ונראה במו עינינו את הטובות שהטיב עמנו הקב"ה בכל האירועים שבשעתם היו רעות. לא היה רגע אחד (1) בחיינו רע, הכל יחסי לפי הבנתך, אבל האמת שזה טוב מוחלט. 

גם אדם שאומר: 'שהכל לטובה!' אבל אל מאמין בכך לגמרי – גם הוא משפר את הצרה וגם מתקן את זה לטובה. אפילו אם הוא לא מאמין בזה במאה אחוז (100%) הוא רק משנן את זה.... 

אדם שחדור בהכרה ש: 'כל מה שעושים מן השמים לטובה' – לא יהיה עצוב לעולם. 

אם כן, למסקנה: אין רעות יורדות מן השמים. "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב" (איכה ג, לח) הכל זה מידנו. "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם אֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע... וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" (דברים ל טו-יט) אז זאת אומרת, כל בן אדם צריך להבין: מה שבא עלינו - זה בגללנו. ואם אנחנו נהיה חכמים נשפר מעשינו ולא רק נצטרך להבין: שהצרות הם טובות, אלא נזכה לטובות ורק טובות!! 

אני מודה לכם על ההקשבה! 

הקהל: מוחא כפיים

הרב: למי שיש שאלות? - בבקשה!

מעבר לחלק השו"ת

הרב: הנה פה יש שאלה בשורה ראשונה.

כן תעמוד בבקשה. 

שאלה ראשונה: מה יעלה בגורל המדינה?

השואל: 'כבוד הרב שלום! אני בן אדם מאמין ומתחזק מאוד מזה הרבה זמן אני מקשיב לך ועוקב אחרי השיעורים שאתה נותן ועוקב אחרי מהדורת וירוס טי.וי. (TV). אנחנו נמצאים על הקשקש בו החקירה של רוטשילד על מדינת ישראל עומד להגמר בקרוב ועומדת בקרוב להיפתח מלחמה הרסנית כוללת עם אירן וכלל מדינות ערב. ברצוני לשאול: מה יהיה גורלה של מדינת ישראל? מה יהיה אתנו? ואיך זה מתקשר לאג'נדה אלפים שלושים (2030) שמתוכננת לנו?'

הרב: 'מי שרוצה להנצל ממלחמת גוג ומגוג – יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. ואז: "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ" (תהלים צא, ז) אם תהיה עסוק בתורה ותעשה חסדים, אתה תהיה המוגן יותר ממקלט אטומי. אפילו אם תהיה בשדה הקרב. יפלו מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ, בתוך אחד עשרה אלף (11,000) – אתה תשרוד!'

השואל: 'תודה רבה, כבוד הרב'.

הרב: 'תהיה בריא'. 

 שאלה שניה: כמה מועילה כיפת ברזל?

הרב: 'כן. יש שמה אשה – תן לה'. 

שואל מהקהל: כיפת ברזל?

הרב: 'כיפת ברזל יש לה תשעים וחמש אחוז (95%) הצלחה, לפי מה שאומר מצה"ל ואם אתה בחמש אחוז (5%) שאין לה הצלחה אז הטיל יכול לפגוע בראש. זה לא הרמטי.'

הרב: 'כן גברת שם'.

ללמוד לבד או במדרשה?

השואלת: 'ערב טוב, כבוד הרב'

הרב: 'כן.' 

השואלת: רציתי לשאול אותך בקשר ל... הרבה שנים אני רוצה ללכת למדרשה וזה ולא מוכנים לקבל אותי.'

הרב: 'למה?'

השואלת: 'בגלל יסורים שיש לי, אז כאילו...'

הרב: 'איזה יסורים?'

השואלת: 'יסורים, כאילו בקשר לנפש'. 

הרב: 'אה, יש לך בעיות נפש'. 

השואלת: 'כן.'

הרב: 'ואת לוקחת כדורים?'

השואלת: 'כן.'

הרב: 'וברגע שאת לוקחת, אז את מתנהגת כראוי?'

השואלת: 'הכדורים זה כאילו הכדורים בעיה ש... לא תמיד... אני לא מאמינה באמת בכדורים שהם...'

הרב" 'אז את לא לוקחת אותם ואז יש לך תופעות?'

השואלת: 'לא. אני לוקחת אותם תמיד. הבעיה שגם אם אני לוקחת אותם, זה כואב לי. אבל הבעיה שאני לא מרגישה... כאילו לא...'

הרב: 'שמעתי. אני אגיד לך מה ההצעה: את לא חיבת להיות במדרשה, את יכולה ללמוד לבד. מה לומדים במדרשה - תלמדי בבית. הם לומדים בספר - תלמדי מאותו ספר.'

השואלת: 'לא. דווקא אני רואה את זה שאם אני לומדת במדרשה וזה... זה דווקא גורם לי לטובה. ודווקא כאילו...'

הרב: 'כן. אבל הן לא יכולים לקחת אחריות על מי שיש לו בעיות בנפש. אם יקרה, חלילה, משהו, אז הם יכולים להתחיב! כי יגידו: 'שזה באחריותם!' והם לא מוכנים לקחת אחריות'. 

השואלת: 'אבל אני רואה את זה שדווקא מועיל לי'.

הרב: 'לך זה מועיל, נאי לא אומר שלא. אבל הם חוששים: 'מה יקרה, אם יום אחד זה לא יועיל? את מי יאשימו? יאשימו אותם!' והם לא מוכנים לקחת אחריות. לכן יש מסגרות שונות לכאלה שיש להם בעיות. בינתיים את יכולה ללמוד לבד. אבל את לא לבד, כי הקב"ה מסתכל עליך ושמח שאת לומדת ויכול לשפר גם את מצבך הרוחני.'

השואלת: 'אבל זה קשה לי להיות לבד...'

הרב: 'כדאי להיות במצב קשה ובטוח ולהראות לקב"ה שלמרות הקשיים את מתאמצת ואת גם מקבלת פי מאה (100)!'

השואלת: 'בבקשה! אם זה יכול להועיל לי, זה דווקא גרם לי שאני בבית וזה, זה גרם לי להדרדר לרעה. וזה...'

הרב: 'אז טוב. אם את רוצה ללכת בדרך זו, זה בעיה שלך. אני אומר לך...'

השואלת: 'אני רוצה דוקא לחזק את התורה...'

הרב: 'מצוין. תעשי את זה לבד. כמוני תעשי. אני בהתחלה למדתי לבד שנים רבות! לא למדתי מאף אחד (1) ולא אצל אף אחד. וככה למדתי וגדלתי בלי אף אחד, רק עם ספרים. ואת יכולה להיות מזכה את הרבים'. 

השואלת: 'יש לי חרדות וזה... אז בשביל לצאת מהחרדות, זה מה שאני רוצה לעשות'. 

הרב: 'אם יש לך חרדות תלכי לפארק תשבי שמה, אם יש אגם או מים ותלמדי שמה ותחזרי הביתה'. 

השואלת: 'לא בגלל שאני לומדת החרדות, אלא כאילו שאני..'

הרב: 'שאת לבד. הבנתי. אז אל תהי לבד. תלכי לפארק ויהיו שמה אנשים שעוברים ואת בינתים תלמדי, אז לא תהי לבד'. 

השואלת: 'אם יחזרו בתשובה משפחתי, אז זה לא יועיל לי?' 

הרב: 'יכול להיות שאם משפחתך לא חוזרים בתשובה עדין והם יתכוונו בשביל שתהיה לך רפואת הנפש, אז וודאי שזה יכול להיות. כי אם את הגורמת להם שהם יחזרו בתשובה - זה זכות גדולה מאוד. בואי אני אברך אותך ותשתדלי לעשות מה שאני אמרתי. מה השם ושם האמא?'

השואלת: 'שמי:... '

הרב: 'ה' יזכה אותך לרפואת הנפש והגוף, מהרה, אמן.'

השואלת: 'אתה יכול בבקשה שיעזרו לי, כאילו הקהל שיעזרו לי ושיתפלל למעני – בבקשה?' 

הרב: 'היא מבקשת שכולנו נתפלל בעבורה שתהיה בריאה בנפשה, אז בבקשה: כולנו ביחד נענה: 'אמן!' שהיא תזכה לבריאות הנפש מהרה'. 

הקהל: 'אמן!'

הרב: 'הנה זכית!'

השואלת: אני ממש רוצה עזרה מכל האנשים... אני כבר שנים... מאז שסימתי את הלימודים אני מחפש מדרשה ועד עכשיו אני סתם ככה תקועה בבית ואני ממש מרגישה בודדה כאילו...'

הרב: 'בסדר. לכן אמרתי: יש פארק, יש אנשים, יש אגם, יש מים, יש ים, בחיפה יש אפשר בעזרת ה' להשתנות'.

השואלת: 'ותברך את המשפחה שלי שיחזור בתשובה'

הרב: 'שכל משפחתך יחזרו בתשובה שלימה. אמן!'

הקהל: 'אמן!'

הרב: 'תודה'.

שאלה שלישית: ועשית ככל אשר יורוך בבחירות ובחיסונים;

הרב: 'תן לבחור שמה, הנה הוא, כן. כן.'

השואל: 'שלום הרב!'

הרב: 'תעמוד בבקשה!'

השואל: 'בפרשת השבוע שעבר (פרשת שופטים) כתוב: "וְעָשִׂיתָ... כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: לֹא תָסוּר ... יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים יז, י-יא) איך זה מסתדר שאנחנו הוטעינו ע"י גדולי עולם להזריק לנו רעל?'

הרב: 'כן. קודם כל הפסוק הזה שמדבר: "לֹא תָסוּר... יָמִין וּשְׂמֹאל" מדבר כמו שאומר הרמב"ם על הסנהדרין הגדולה שהיתה בירושלים. שהיו דינים שהיו צריכים לבוא לבית דין, אז היה בית דין קטן של שלושה (3) דינים והיה בית דין יותר גדול של עשרים ושלושה (23) דיינים והבית דין הגדול ישב בירושלים. שלא ידעו מה דנים בבית דין הקטן הלכו ליותר גדול וגם כששם לא ידעו עלו לביה"ד לסנהדרין למעלה והציעו לפניהם את הדברים והם ישבו ודנו ובסוף הצביעו. ושהם הצביעו והיה רוב, אז נפסק הדין כמו הרוב. לכן היו שבעים ואחד (71) כדי שתמיד תהיה הכרעה. 

וכשהיתה הכרעה וזה היה דין מחודש, התורה ציותה: "לֹא תָסוּר... יָמִין וּשְׂמֹאל" מה שהם אומרים, אפילו בעיניך ימין זה שמאל ושמאל זה ימין, אתה לא תסור מדבריהם. זה המצווה. 

בימינו משתמשים בזה שמה שאומרים רבנים, לא ימין ולא שמאל, משתמשים... אבל זה לא על זה נאמר. אמנם אם הרבנים הם יראי שמים אמיתיים וכו', אז אפשר להגיד כך, אבל זה 'בהשאלה' זה לא דין שנאמר בעצם שם. 

אז עכשיו, יש רבנים... שאני התרעתי הרבה פעמים, לא עם אחת ולא רק בזמן הקורונה. עוד לפני כן שהם, לצערנו הרב! לא מקימים בעצמם את התורה והבאנו ראיות איך הם עוברים על מה שהתורה אומרת, אפילו על דבריהם ואפילו על מכתביהם, כגון: זמרים פסולים, כגון: שחיטה אסורה וכו' וכו' ו... הנה הגיע הזמן שכל אלה שמקבלים שלמונים או שהם מטעם המדינה שהם מקבלים שררה מהמדינה והם לא יכולים להפר את מה שאומרים להם. 

בא משרד הבריאות ואומר: 'תגידו: 'שחיבים חיסונים!' הם בעצמם רובם לא התחסנו ואומרים: 'להתחסן!'. כי הם פוחדים שיפסידו תקציבים, שררה, כבוד, מעמד והכל. הרב הראשי לא התחסן ואמר לכולם: 'להתחסן!'. אֶה... אתה מבין איפה זה עומד? על זה הצאתי עליו שיר גם. 

אתה שמעת את השיר?'

השואל: 'לא. רק שמעתי את השיר על בנט'. 

הרב: 'אה... בנט זה גם. אמרתי לו: 'שבסוף הוא יגרום שיזרקו אותו, נכון?'.

השואל: 'אתה – נביא אתה'.

הרב: 'הנה, אתה ראית זרקו אותו, כי הוא זרק את עצמו. 

אבל בכל אופן, הנקודה היא: אין היום רבנים בעלי שיעור קומה אמיתיים שאפשר לבטוח בכל דבריהם. בפרט 'המפורסמים' לצערנו. יש רבנים שבוודאי הם קדושים ועליונים! אבל הציבור לא מכיר אותם. הם לא בעלי השררה. אלה שהלכו לקבל שררה, הם חיפשו כבוד וכסף. הם לא חפשו: 'לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁ-דַּי' (עלינו לשבח) כן? 

אנשים אוכלים נבלות וטריפות והרבנים הראשיים מה עשו בשביל זה? שום דבר! והעוון עליהם. 

מי אמר זאת? הרב עובדיה יוסף זצ"ל בשיחה אתי אמר לי מפורש: 'תניח את זה. זה מוטל על כתפיהם של הרבנים הראשיים!'. 

אני הייתי משוגע ללכת להיות רב ראשי בישראל?! כשאני יודע שכל השחיטות בארץ יהיו על הצוואר שלי! שאם שוחט לא ישחט כראוי אני אתחיב לשמים!! צריך להיות 'משיגינער' (משוגע!) ללכת לזה. אני אלך לקבל תפקיד שמחיב אותי?! קוראים לי 'הרב הראשי'?! על מה קוראים לי 'הרב הראשי'? בשביל שיבוא האפיפיור אני אקבל את פניו ואני אברך אותו?! שאני אהיה בשירת נשים?? שאני אראה דברים... 

זה רב ראשי שמחפש כבוד וכסף. זה לא מי שבא 'לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי' ממילא הוא יכול להגיד לך: 'להתחסן!' כי אמרו לו. מה הוא יעשה?! 

והוא אומר את זה. הוא אומר את זה, אבל לאנשים שסביבו והם אומרים לנו. אז זאת אומרת, זה המצב'.

השואל: 'כן. אבל הרב מדובר בפוסקי הלכה...'

הרב: 'אמרתי לך, לא?'

השואל: 'יש בעיה עם זה...'

הרב: 'אין לך שום בעיה'.

השואל: 'הפוסקי הלכה האלה...'

הרב: 'אין לך שום בעיה. ברגע שהם אמרו, ברגע שהם עברו על דבר אחד (1) מן התורה - הם לא ראויים לתואר רב בכלל. 'מי שאין תוכו כברו – אינו ת"ח!' זה לא אני אמרתי, שו"ע. תסתכל בסימן רמג' מה כתוב שמה: 'שאם אין להם יראת שמים והם עוברים על מצוה מן התורה, הם כקלים שבקלים שבישראל!' כן...'

השואל: 'הרב, זה מאוד חמור. אנחנו מדברים על עשרות ספרים שמורים לנו את ההלכה יום-יום... 'ילקוט יוסף'...'

הרב: 'מה לעשות יא עיוני?'

השואל: 'ילקוט יוסף' לפסול??'

הרב: 'מה אתה יודע?! שיר שלם עשיתי עם קליפ. שאם אתה רואה אותו, אתה מבין בדיוק מה שווים כל עשרות הספרים שהם ליקוט בעצם. ילקוט = ליקוט. הבנת??

מה לעשות? אתה רוצה שאני אשמיע לכם?'

השואל: 'אשמח מאוד'.

הרב: 'בקשה. אם יש לכם את השיר. אתם יכולים להצטרף, אבל כדאי שתשימו לב למה שכתוב, כי יש שמה את כל הראיות. תשימו לב!'

על המסך מופיע 

השיר: "רבני החיסונים"; (לצפיה בקליפ לחץ כאן) 

 מילות השיר:

הראשון לציון - הרב יצחק

אצלו הכל, ממש משחק, ממש משחק!

לבדוק תותים - ביטול תורה

מותר לילך לערבי שירה, לערבי שירה!

אין כמוהו מי שמתיר...

נזם זהב - באף זמיר, באף זמיר!

הינו הראש לכל דיינים

מבלי לעבור את המבחנים, את המבחנים!

מתיר פאה רק במשרד

ומזה אביו, מאוד חרד, מאוד חרד!

פסק לכם, ברוח טובה

'להתחסן - זו ממש חובה! זו ממש חובה!'

אם אחד מאלף (1-1,000) - ודאי ימות!

בעיניו? זו שטות! כתולעת בתות, כתולעת בתות...

פזמון:

שמעתם פעם, מי שלא יודע 

ולא איכפת לו במי הוא פוגע *2 

כיצד נגדיר אדם כזה?

אם לא נביא אז רק הוזה *2

בחילול השם, אין כבוד לרב

גם מי שלבוש עטרת זהב

בפיקוח נפש לא מתפשרים

כי החובה להציל יהודים, להציל יהודים!

באם הרופאים, יראי שמים

היינו מתחסנים, גם פעמיים, גם פעמיים!

מה נעשה? שהמציאות שונה!

והרבנים - בעדם להגנה, בעדם להגנה!

פזמון:

שמעתם פעם, מי שלא יודע

ולא איכפת לו במי הוא פוגע *2

כיצד נגדיר אדם כזה?

אם לא נביא. אז רק הוזה *2

ולכן צריך, לא להתחסן

ולא לענותם 'אמן ואמן', 'אמן ואמן'...

ככתוב ב'יביע אומר'

שלא ישב ליד הכומר, ליד הכומר

חיוב על החולה וקרוביו:

לחזר רופא המובהק!

הרב עובדיה, בכבודו פסק, בכבודו פסק!

והשם יחון עמו, בדעה צלולה!

להבחין בין הטוב, לבין הרעה, לבין הרעה!

הרב: 'תודה'.

הקהל: מוחא כפיים.

מפלגה נגד החיסונים;

השואל: 'עוד שאלה אחרונה: יש התארגנות של מפלגה חדשה שנגד החיסונים, למה כבוד הרב לא מצטרף לזה? אמנם 'נפלת' פעם שעברה, אבל למה אתה לא ממשיך עם זה לתת להם את הגב ואת הכח נגד החיסונים?'

הרב: אני אגיד לך למה? אני לא מאמין באנשים! אנשים אחרי שמגיעים לפוליטיקה - הם משתנים לרעה!! כל מי שהולך בהתחלה עם קול תרועה, אחרי זה הקול שובק. הנה, בן גביר יוצאים נגדו כל החבר'ה שלו שהיו אתו ביחד, 

כי אומרים: 'הוא השתנה. הפוליטיקה שנתה אותו ל'טובה' כאילו...' 

ואתה יודע, לחצים והערות, שאומרים נגדו וכו' וכו', זה ממתן אותו קצת וזה, אמנם הוא לא השתנה הוא אומר, אבל רואים שינויים בפועל. עכשיו, אם הוא חושב שהוא היה צודק קודם במה שהוא אמר, היה יכול להמשיך עם זה. מי שהוא אמיתי ממשיך עם משהו אמיתי עד הסוף. הבעיה שאנשים משתנים, זה הבעיה.

אתה ראית, אף אחד לא חלם במדינה, מאז קום המדינה שישתפו את 'רעם' (מפלגת 'רע"ם') בשביל להקים מדינה?? ושימנעו פעולות הגנה כנגד מי שיורים עלינו טילים? לא היה דבר כזה! אין דבר כזה! והסכימו לזה, העיקר להיות בשררה. ככה זה עובד. ואתה חושב שביבי לא התכוון גם כן לעשות אתם? גם הוא התכוון. ואתה חושב שעכשיו אם זה יעמוד שוב פעם על כרעי תרנגולת, אתה חושב שלא יהיו 'מיזוגים' כאלה ואחרים?! 

הרי ביבי החליף את צורתו מספר פעמים רב מאוד! אין על מי לסמוך. בנט הבטיח אלף (א') - עשה בית (ב'), הבטיח גימל (ג') - עשה דלת (ד'). עשינו עליו שיר והראינו בדיוק מה עשה בנט. 

יש לך את השיר של בנט?

תכף תראו! בנט הבטיח ומה הוא עשה? שום דבר. שיקר את כולם בריש גלי, אמר דברים – עשה הפוך, אינטרסנט שדאג רק לעצמו, הוציא מיליונים לשדרג את הבית שלו על חשבון ישראל. הנה, עכשיו תראו שיר על בנט. כל מי שמתנהג לא כראוי – זוכה לשיר'. 

הקהל: מוחא כפיים...

מהקהל: 'אם אפשר שאלות...?'

הרב: 'סבלנות. אם יש סבלנות, הכל בסדר'. 

הרב: 'קוראים לך לירן? לירן... (הרב מצדיע לו)'.

מהקהל: 'כבוד הרב, אפשר שאלה?'

הרב: 'כן, אבל רק רגע עכשיו השיר מתחמם'.

מהקהל: 'סליחות... סליחות עוד מעט...'

הרב: מתחיל לשיר: 'האדון הסליחות, בוחן לבבות...'

הקהל: מצטרף...

הרב: 'גולה עמוקות, דובר צדקות. 

הקהל: 'חטאנו לפניך, רחם עלינו'. 

- מישהו מהקהל תוקע בשופר... 

הרב: 'יפה. יפה'

- היהודי ממשיך לתקוע...

הרב: 'זה תרועות מלחמה'. 

הקהל: צוחק... ומוחא כפיים.

מהקהל: 'מה עם השמאלנים?'

הרב: 'בינתיים הורידו אותם'.

ברקע: מתנגן 

השיר: 'נאד נפוח' (לצפיה בקליפ - לחץ כאן); 

מילות השיר:

ראש ממשלה חדש נפתולי בוטן 

קחו בוסטר בגלל שאני נותן 

משקר לביידן: שלוש מליון (3,000,000) לקחוהו! 

ולא זכר שגם זאת לא ישכחוהו 

מה לעשות המחוסנים נפגעים 

ואינם מבינים שהנוגדנים נעלמים..

צריך להטעין גופם כמו בפלאפון 

 ושכח מה אמר כשהיה בטירופון 

פזמון: 

אוי נפתולי בוטן מה יהיה סופך 

קשה תהיה אחריתך יותר מראשיתך 

אפילו הכיפל'ה לא תעזור לך 

וכשתעוף אותך וזה רק בגללך 

נודע כי הינך סובל מטנטרום 

והתפרצויות זעם מלא כלום 

התנהגותך משולה לכזה ילד 

המחשיב עצמו ממש לחכם חלם 

נצמד אתה ממש לשרה פיסטוק 

המגבה את מעשיך ללא צידוק 

בחרת בעבאס כיד ימינך 

ומימינה פנית לצד שמאלך 

פזמון: 

אוי נפתולי בוטן מה יהיה סופך 

קשה תהיה אחריתך יותר מראשיתך 

אפילו הכיפל'ה לא תעזור לך

כשתעוף זה רק בגללך 

מה יהיה אתך בוטן בוטן 

כשאתה שולף שטויות מן המותן 

זכור מה אמרת לפני חודש 

כשעדין דברת על חופש 

הטפת לביבי כמצביא פוטנציאלי 

שתפתור כל בעיה איך שבא לי 

אך התברר מהר מאד מאד 

שאתה נאד נפוח ואינו נצרך ועוד 

פזמון: 

אוי נפתולי בוטן מה יהיה סופך 

קשה תהיה אחריתך יותר מראשיתך 

אפילו הכיפל'ה לא תעזור לך 

וכשתעוף זה רק בגללך...!

הקהל: צוחק...

הרב: 'שרק תעוף זה בגללך'.

שאלה רביעית: מה יעשה ה' לזרע עמלק?

הרב: 'כן. תביאו לבחור הזה שעומד כמו קפיץ כבר מההתחלה'. 

השואל: 'כבוד הרב הקדוש, המקובל הא-לקי, אמנון יצחק (שליט"א), שאלה מאוד חשובה: אם תהיה נקמה אכזרית ביותר... סורוס וכל אילו, ביל גייטס, בילי הדיבלי, יותר נכון, האם תהיה נקמה בזרע עמלק, בערב רב?'

הרב: '"יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ה' יִלְעַג לָמוֹ... אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ" (תהלים ב, ד-ה) הקב"ה לקראת ביאת משיח יטפל בכל הרשעים האלה כמו במגדל בבל'

השואל: 'אמן!'

הרב: 'שה' הפיץ אותם 'הבונים החופשיים' כל אלה שמתכננים עלינו תכניות לשלול מאתנו את החרות ואת הרכוש ואת הכל, כל אלה יבוא אתם ה' בחשבון - שאנחנו נתעלף מצחוק'. 

השואל: 'אמן!' 

- 'אפשר לקבל ברכה לזיווג?'

הרב: 'ה' יזכה אותך לזווג הגון מהרה'.

השואל: 'אמן!' 

שאלה חמישית: אזכרה בערבוב – ללכת?

הרב: 'כן. שמה אשה רצתה לשאול, למעלה'. 

השואלת: 'כובד הרב, יש אצלינו אזכרות. כל פעם אזכרות ועושים הפרדה נשים.. כאילו גברים פה נשים פה. ובאמצע עושים תה, קפה וזה. ובסוף מתערבבים. האם אני יכולה ללכת לשם?'

הרב: 'ללכת ולשבת בצד - כן. ללכת ולעשות קפה במעורבב – לא'.

השואלת: 'לא-לא. רק לשב לאכול'.

הרב: 'לשבת לאכול זה טעים, אם זה כשר?! אם לא, לא ללכת!'

השואלת: 'טוב. כבוד הרב, תודה רבה לך שברכת אותי'. 

הרב: 'תהיי בריאה!'

השואלת: 'פעם שעברה'.

הרב: 'אני זוכר'

שאלה שישית: איפה עשרת השבטים?

הרב: 'כן. שם הגברת למעלה, נו...'

מהקהל: 'אפשר שניה שאלה? '

הרב: 'נו...'

שואל: 'איפה נעלמו עשרת (10) השבטים האחרים?'

הרב' :איפה מה?'

השואל: 'עשרת השבטים?'

הרב: 'עשרת השבטים אחרי הרי החשך. יש אלה איפה זה הרי חושך, אז יש כמה דעות בזה. אבל כתוב, הגאון אומר: "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו" (עובדיה א, כא) – אלו עשרת השבטים שיבואו בראשונה מן הגלות בזמן המשיח. תמתין ובעזרת ה' אם נזכה, נצפה ונראה.'

מבקשת ברכה לרפואת בעלה מהמחלה;

הרב: 'כן, גברת...'

השואלת: 'שלום כבוד הרב'

הרב: 'שלום'

השואלת: 'רציתי להגיד שבעלי חלה במחלה ואם אפשר לברך אותו? ואם אפשר שאנשים יקבלו קבלות בשבילו?'

הרב: 'הוא שומר תורה ומצוות?'

השואלת: 'הוא לא היה, אבל עכשיו – כן'.

הרב: 'מה זה כן? לגמרי? חרדי?'

השואלת: 'לא! אבל שבת מלאה'.

הרב: אז שיהיה... לא. לא. לא. המחלה היא מאה אחוז (100%) הוא צריך תשובה - 100% כנגד המחלה שהיא 100%!'

השואלת: 'נכון. אבל אני לא יכולה להכריח אותו'. 

הרב: 'בסדר. גם אני לא יכול. אבל אם הוא רוצה לחיות, זאת העצה'.

השואלת: 'עכשיו הוא נמצא במצב שאי אפשר לבקש הרבה דברים'.

הרב: 'למה? בלי הכרה או בלי הכרה?'

השואלת: 'הוא היה מונשם מורדם. אחרי הטיפול...'

הרב: 'כרגע, הוא בהכרה או לא בהכרה?'

השואלת: 'הוא בהכרה. מאוד-מאוד חלש'.

הרב: 'אז להגיד לו דחוף: 'שיקבל על עצמו!' אפילו שהוא לא יכול כרגע לזוז ולעשות כלום. אבל אם הוא עכשיו יקבל קבלה אמיתית: 'שהוא חוזר בתשובה מלאה!' יכול לשנות את מצבו לגמרי, כי מי שעושה תשובה אמיתית, דינו כדין 'תינוק שנולד' ואז משנתה הזהות שלו וממילא אי אפשר לפגוע בו, כי זה לא אותו אדם, זה תינוק שנולד. זה הפטנט של התשובה!! הבנת? אם הוא יעשה הרווחת, אם הוא לא יעשה – הוא הפסיד'.

השואלת: 'הרב, אתה יכול לברך אותו?'

הרב: 'למה לא? מה השם שלו?'

השואלת: 'יחיאל בן פרחה'.

הרב: 'יחיאל בן פִּרְחַה – ה' יתן בליבו לשוב בתשובה שלימה ולהנצל'.

הקהל והשואלת: 'אמן!'

הרב: 'תהי בריאה'.

שאלה שביעית: האם אין בעיה להגיד הכל לטובה?

הרב: 'כן. הנה פה הבחור עם החגורה באמצע על הכתף, כיפה לבנה'.

השואל: 'ערב טוב'

הרב: 'ערב טוב'

השואל: 'רציתי לשאול, רציתי להתיחס לנושא המרכזי של ההרצאה שלך: אם אין בעיה בזה שאנחנו אמורים לקבל כל רע ולהגיד שהוא טוב, גם זו לטובה? אם אין פה איזה שהיא בעיה עם המטרה שלנו לשנות את העולם? כפי שנאמר באברהם: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז, א) יש לנו מקום לראות את העולם ולנסות לשפר אותם ולא להגיד הכל לטובה? כי אז יש פה איזה שהיא סכנה לפאסיביות שלא נעשה? כי נגיד, כל רע שאני רואה סביבי הוא משהו שיתהפך לטובה, מה אני צריך להתאמץ?'

הרב: 'אוֹ... שאלה טובה ויפה. אני לא התכוונתי למה שאתה הבנת. אני אמרתי: שמה שבא עלינו... 

אם אני יכול להנצל נגיד בא שודד, אני לא אומר לו: 'אהלן, בא שתה קפה, קח א הכסף, הנה זה פה'. ואומר: 'זה לטובה!' 

– לא! כל מה שאני יכול להציל ולעשות ולהתפלל וללכת לרופא ולעשות כל מה שאני צריך לעשות – אני עושה. 

אבל אני צריך להבין: שעצם זה שבא אלי הדבר הזה, המטרה היא לטובה. למה? כי אני מתעורר; למה בא לי השודד הזה עכשיו באמצע? למה אני מגיע לי שיקחו לי כסף, מה עשיתי? 

אז אם לא עשיתי מעשרות? ואם גזלתי ולא דיקתי בחשבון או שאני חיב למישהו והעלמתי ככה וכל מיני דברים, אז מאותתים לי בעניני ממון גם כן. אז אני צריך להבין: על מה ולמה זה בא? זה לא אומר שאני לא צריך להתגונן במקום שמותר לי להתגונן. אפילו אם בא אדם להכותני באופן שזה מסכם את חיי: 'הַבָּא לְהֹרְגְךָ - הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ' (סנהדרין עב:) ולא אומרים: 'תן עוד- תן עוד'. 

השואל: 'זה מוביל אותי לשאלה הבאה שאני רוצה לשאול'

הרב: 'אין בעיה'.

מה עושים עם הבעיה בכשרות התעשיתית?

השואל: הרעה שאני רואה, שהיא מאוד מציקה לי בחיים ואני מאוד פעיל בה וגם דברתי את זה, דברתי עליה אצלך בכנס לפני כמה שנים בכרמיאל. וזה נושא שאתה מעורה בו. וזה נושא של הבעיה עם הכשרות בארץ. כתוצאה מכך שכפי שאתה אמרת הרגע, לא מקימים אותה כפי שצריך ונעשות עבירות חמורות ודברים מדאוריתא בתעשיה! 

ואני שואל את עצמי: איך זה שמשיהו שיש לו השפעה כמוך על ציבור גדול, לא בא ואומר לאנשים שיושבים פה ובכל שאר הכנסים ועל גבי האינטרנט – לעשות מעשה ? איך יתכן שנותנים לתעשיה הזו להמשיך? אומרים: 'נו, נו, נו...' ועוד יומים נעשה מנגל כולנו ונשיר ונשמח כשאנחנו יודעים שיש בעיה אקוטית? אני מדבר על מצוות מדאוריתא שמחוללות. אני יכול לתת פה דוגמאות שאתה בטח מכיר'.

הרב:' אין בן אדם בעולם שיצא נגד הכשרות - כמוני! והעיז לומר: 'שכולם נבלות וטרפות!!'. הוצאתי על זה חמש (5) דיסקים {ראה באשכול הכשרות... - לחץ כאן}. וגם פה הערב אמרו לי שיש חוברות.

- כן, יש חוברות? 

חילקו בכניסה חוברות על כשרות גם כן. 

ובכל מקום אנחנו אומרים זאת: 'שאין לסמוך, רק בבית!' כי יש בעיות של כשרות בעופות ובשר, כי תעשיתי לא יכול להיות אף פעם כשר, כי יש מהירות של הליין וצריך להספיק וצריך שני מילון עופות כל יום! כל יום!! איך אפשר לעמוד בהספק כזה ושהכל יהיה כשר? כשהשו"ע פוסק: שצריך לבדוק אחרי כל עוף ואחרי כל בקר את הסכין וכו' וכו'. 

בקיצור, זה לא דבר פשוט. אבל אמרנו אותו בפשטות, באומץ. ויותר מזה אמרנו: 'אף אחד לא תבע אותנו!' למה? כי לנו יש את הראיות – אתה מבין? אז לכן אנשים צריכים להבין. אז לכן קמה 'קהילות פז' (קפ"ז) ושמה יש לנו בשר ועופות שלנו שאנחנו שוחטים בחבורה עם האנשים הכי טובים שיש בארץ והשחיטה האחרונה למשל, מתוך מאה (100) עגלים יצא לנו שנים (2)!'

השואל: 'מה זאת אומרת 2?'

הרב: '2 שיצאו כשרים. כל השאר לא יצא כשר. ומוכרים אותם בד"צים, כאילו זה 'כשר.'

השואל:' לא יותר פשוט אולי להגיד לאנשים...'

הרב: 'אמרתי. ואכלו דגים במשך שמונה (8) חודשים'.

השואל: 'קפ"ז לא יכול לספק את הצורך של כולם'.

הרב: 'ברור שהיא לא יכולה לספק לכולם'.

השואל: 'אז אם למשל הקהל המכובד הזה שיושב כאן ימשיך ומחר ילך לסופר ויקנה...'

הרב: 'אבל אם הוא שמע מה שאמרתי והוא רוצה לאוכל נבילות וטרפות מה אעשה לו?! אם הוא הולך לחתונה, אז מה הוא יראה שמגישים עוף לכולם והם אוכלים, הוא לא יאכל?! הוא לא עומד בתאווה שלו.'

השואל: 'על המאזנים עומד פה מצד אחד הטעים מצד שני...'

הרב: 'אתה צודק! הם אוכלים חזיר! הם אוכלים חזירים כל יום.'

השואל: 'כל האנשים שיושבים פה?'

הרב: 'כל האנשים כל הרבנים אוכלים חזיר!! הבנת?? אז אני אומר וגם לגבי מסעדות וסלטים ואולמות והכל, זה הכל עם חרקים, עם תולעים. הנה רק בתקופה האחרונה ראית מה מצאו ב'בסנפורסט' בכל המקומות, אתה מבין? נחשים! ועכברים!! ומה לא? הנה אתה רואה יש 'ריקולים' בכל מיני מקומות. ככה זה נמצא. 

אתם שותים יין, אתם יודעים עם מה זה? - עם לטאות!'

השואל: 'כשמצאו שבלול אחד מסכן פסלו ועשו מזה מהדורת חדשות, אבל שקורה כל יום, כל יום...?'

הרב: 'כן. אבל שמה הם עשו את זה לא בגלל כשרות, בגלל שזה מגעיל!! לא בגלל כשרות. אז זאת אומרת, זה המצב. גם עשו תכניות בטמבלוזיה אחרי מה שאני דברתי וגילו ונכנסו לתוך הכשרויות וראו: שהכל בלוף! וכל התעודות – חרטא!! ואים משגיחים שנמצאים. תבדקו פה בכל המקומות שיש השגחה, תראו כמה יש משגיחים?! מתי הם באים? 

אומרים: 'עכשיו הוא יצא בדיוק. עכשיו הוא בא. תכף הוא חוזר' – חרטות כל הזמן. ככה זה עובד. זה תעשיה של כסף במיליארדים. זהו!!'

השואל: 'כבוד הרב, אני חושב שהאמונה הגדולה מהמיליארדים, זה אנשים פה, כפי שיוכחו חרמות גדולות, כמו תנובה. ועוד חברות אחרות, כמו עם הטונה של 'סטארקיסט'. יש לאנשים כח וצריך להחדיר להם את זה, כי אתה... אני מודה לך על זה שאת המביא את זה לקדמת הבמה, אבל לדעתי צריך להתמיד בזה.'

הרב: 'הנה, תקרא, תקרא לקהל למה שאתה רוצה. הנה יש לך מקרופון.'

השואל: 'כל מי שיושב פה והתורה חשובה לו, כמו שחשובה לי ויקרה לי, להבין: שמה שאנחנו קונים בסופר – לא יכול להיות 'כשר'. ואם חשובה לכם התורה, צריך להתגבר על התאוות ולעבור לדברים הנכונים. וכפי שאתה אמרת כאן... 

אדם ראשון שזכה לג"ע ומכבד אותו המלאך בצלי!! 

בג"ע א-לקים הבטיח לו: 'כל עשב זורע זרע.. ופרי לאכלה' זה החזון... זה המקום שאנחנו יהודים. שאנחנו רוצים להיות אור לגולה. רוצים להגיע אליה ברחמים. א-לקים ברא את העולם במידת הרחמים הוא לא השתמש בסנטימטרים ולא באינצ'ים, ברחמים הוא ברא ומדד את העולם וכך אנחנו צריכים להיות. ואם אנחנו כנים עם עצמינו לשמה אנחנו צריכים לשאוף. תודה על ההקשבה.'

הרב: 'תודה-תודה-תודה.'

אני מודה לכולם! ברוכים תהיו! שיהיה לכם כתיבה וחתימה טובה.

הקהל: 'אמן!'. 

ברקע: מהקל מישהו תוקע בשופר... 

הרב: 'רבי חנניא בן עקשיא אומר...'.

- 'כל מי שרוצה ספרים יבוא לקדמת הבמה, כיסויים וציציות...'

הקהל נגש בשמחה לקדמת הבמה לקבל מתנות מידי כבוד הרב שליט"א; ציציות, כיפות, כיסוי ראש, ספרים ועוד.

ת.ו.ש.ל.ב.ע.