קצרין - סיבת החורבן - על שביזו בה תלמידי חכמים

- - - אין זה התמלול של ההרצאה, אלא עיקר הדרשה (וגם בלי השו"ת) ע"פ הספר 'הראנו בבנינו' באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א - ישר כוחו! (לכתבה על ספריו - לחץ כאן) - - - 

תוכן ענינים:  סיבת החורבן - על שביזו בה תלמידי חכמים / הקדם דבר: / ביאורו של הכתב סופר זצ"ל / על ידי שביזו את התלמידי חכמים לא רצו לשמוע תוכחתם / המבזה את החכמים לא יוכל לקבל שום טובה מהם... / משל נפלא מהחפץ חיים זצ"ל / במקום שיש דין למטה אין דין למעלה... / אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ!... / המבזה את התורה גופו מבוזה על הבריות - זהו המצב של חורבן הבית! / מצב הכלל ישראל לפני חורבן הבית / מצב הכלל ישראל אחרי חורבן הבית... / מהי הסיבה שהעמי הארץ מבזים את התלמידי חכמים?... / הסברו של המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל / העמי הארץ חושבים לעצמם שהם כן "תורמים" למען הכלל... / הכי דמי אפיקורוס?... / "ונשאתי לכל המקום בעבורם"... / כל תלמיד חכם תרם חמישים מיטות לבית חולים... / עובדא נפלאה עם הגאון רבי משה פינשטיין זצ"ל.

מאמר: 'סיבת החורבן - על שביזו בה תלמידי חכמים'

הגמרא במסכת שבת (דף קיט:) אומרת: אמר רבי יהודה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים שנאמר (דברי הימים ב' לו, טז): "ויהיו מלעיבים במלאכי האלוקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא", מאי "עד לאין מרפא"? אמר רבי יהודה אמר רב כל המבזה ת"ח אין לו רפואה למכתו.

מבואר מדברי הגמרא שחורבן הבית היה על שביזו בה את התלמידי חכמים.

הקדם דבר:

והנה, ידוע הוא לכל, חומר הענין של ביזוי תלמידי חכמים ועונשו הגדול רח"ל וכמו שהאריכו כבר הרבה בספרים הקדושים, ולכן אנו לא נעסוק בזה, אלא נשתדל לבאר מהו הקשר בין הדברים, דהיינו, למה על ידי שביזו תלמידי חכמים נחרב הבית ומה המידה כנגד מידה שיש בזה, וכן נבאר בעזרי"ת מה הם הסיבות שבגללן האנשים מבזים את התלמידי חכמים, ועל ידי זה כל אחד ואחד מאיתנו יוכל להזהר בענין חמור זה.

ביאורו של הכתב סופר זצ"ל

להבין את הקשר בין הדברים אפשר לבאר בכמה אופנים, ונתחיל עם הסברו של הכתב סופר זצ"ל (דרשת שבת הגדול תר"ז) שתמה למה באמת נחרב הבית בשביל שביזו תלמידי חכמים, הלא באותו דור רבה רעתם בעבירות החמורות ביותר, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ואם כן מדוע תלו חז"ל את סיבת החורבן בביזוי תלמידי חכמים?

ותירץ שהכונה רצויה ופשוטה וזת"ד: הנה עינינו רואות כי גם אם הדור רע ומר, עוזבים תורת השם, והולכים בשרירות לבם הרע, מכל מקום כאשר חשובים בעיניהם יראי ה' ולומדי תורה, עדיין יש תקוה כי עוד ישובו מדרכיהם ומעשיהם הרעים, כי יכנסו דברי החכמים באזניהם ובלבם בהוכיחם אותם, ופעמים מחמת הבושה מהם יעשו מצוות, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ויש תקוה לאחריתם כי טוב יהיה.

אבל עיקר הרעה היא אם בוז יבוזו לתלמידי חכמים וזקנים, וירהיבו הנער בזקן, וילעגו על דברי חכמים, וילגלגו על מוכיחיכם ויבוזו אותם, וילכו אחרי זרים המסיתים להרוס גדרי חז"ל ומנהגי ישראל ומשימים דופי בתורת ה' ובמצוותיו, אותם הם מאשרים ומהללים. הנה לדור כזה אין תקוה שיחזרו בתשובה, ולכן כל זמן שלא ביזו תלמידי חכמים, לא חרבה ירושלים, אם כי היו רעים וחטאים לה' מאוד, כי ה' החפץ בתשובה המתין להם, אולי ישובו ויתמו חטאים מן הארץ, אבל כשבאו לידי מידה רעה זו שביזו תלמידי חכמים, אז אפסה תקוה, ונחרבה ירושלים...

מבואר מדבריו שאם היו מכבדים את התלמידי חכמים של הדור אז אפילו שהם היו עוברים על כל מיני עבירות אמנם רק מחמת הבושה והכבוד להתלמידי חכמים היו נמנעים מלעבור על העבירות והיו גם מקיימים את המצוות, ואם כי יהיה בגדר של "שלא לשמה", אבל מתוך שלא לשמה בא לשמה.

על ידי שביזו את התלמידי חכמים לא רצו לשמוע תוכחתם

עוד דרך להבין את קשר הדברים הוא, שעל ידי שביזו את התלמידי חכמים, ממילא ירד הערך של החכמים בעיני הדור ולכן כשהחכמים רצו להוכיח את העם על מעשיהם הרעים הם לא רצו לשמוע כיון שהחכמים לא היו חשובים בעיניהם, וממילא כשלא שמעו תוכחה התדרדרו עד שעברו על העבירות החמורות של עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, ועל זה חרבה ירושלים.

המבזה את החכמים לא יוכל לקבל שום טובה מהם...

וכעין זה מבאר הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל (משנת רבי אהרן ח"א עמ' רלט) בהקדם דברי הפסוק (משלי יג, יג): "בז לדבר יחבל לו", והיינו דאין אדם יכול לקבל תועלת מדבר שבז לו ואינו מחשיבו. וכעין זה מובא במסכת ברכות (דף סב:) שאמרו שם חז"ל "כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם", והרי דדבר שטבעו לחמם לא הועיל משום הביזוי, ואם בדברים טבעיים כן, בענינים רוחניים על אחת כמה וכמה, שאם אינו מחשיב את הענינים לא יקבל התועלת הראויה, וזהו בין מצד עונש ובין מצד טבע הדברים.

ועל פי זה הסביר את דברי הגמרא אצלנו, שכתוב (דברי הימים ב' לו, טז) "ויהיו מלעיבים במלאכי האלוקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד לאין מרפא" ואמרו חז"ל: כל המבזה ת"ח אין לו רפואה למכתו, והיינו שכיון דמבזה החכמים והנביאים, ממילא אין דברי מוסרם ותוכחתם משפיעים ופועלים עליו, וזהו שכתוב שאין רפואה למכתו. עכת"ד.

יוצא לפי דבריו שגם אם העם היו מעונינים ורוצים לשמוע את תוכחת החכמים בכל זאת הדבר היה נמנע מהם, בין מצד העונש ובין מצד הטבע, כי אחרי שביזו אותם ממילא מן השמים לא נותנים שיקבלו שום הנאה מהם, וזה מה שגרם לחורבן הבית!

משל נפלא מהחפץ חיים זצ"ל

וכדאי להביא דבר נפלא בענין זה שאמרנו, שהמבזה את החכמים לא יוכל לקבל שום הנאה מהם, והוא מה שסיפר המשגיח רבי מתתיהו סלומון שליט"א באחת משיחותיו.

בעיר ליברפול שבאנגליה, כיהן ברבנות הגאון רבי זלמן פליטניק זצ"ל, חתן הגאון רבי משה לונדינסקי זצ"ל ראש ישיבת ראדין, כאשר אחר נישואיו זכה להתקרב גם למרן החפץ חיים זצ"ל במשך שנים רבות.

הגאון רבי זלמן פליטניק זצ"ל היה איש צדיק ותלמיד חכם גדול, אולם למרות כל זאת, הוא לא הסתדר כל כך עם הבעלי בתים שבקהילתו, שהווי רוחם ואורח חייהם רחוק היה בתכלית מעולם התורה שבליטא, ובפרט שבהלכה ידוע דדעתם הפוכה מדעת תורה.

במיוחד עמד לו לרועץ "נשיא הקהילה", שהתמנה למשרתו עקב עושרו הרב, ולא היה נמנה על החרדים לדבר ה', ובהרבה דברים היה מתווכח עם הרב זצ"ל ומונע ממנו לעשות כרצונו בהנהגת הקהילה בכלל ובפרט.

ויהי היום ונשיא הקהילה מגיע אל הגר"ז פליטניק זצ"ל ברוח נכאים, כשהוא אומר: רבי, אני צריך עצה ותושיה ממך... אנא עזור לי... בתי התקשרה עם בחור גוי... אני מבקש ומתחנן לכבוד הרב, אנא תדברו על לב בתי שתעזוב מעיין נרפש, מקור מושחת וערל זה, ותשוב לדרכי אבותיה.

הגר"ז זצ"ל ענה לו, כי בודאי ישתדל לעשות כל מה שביכלתו ושימהר לקרוא לבת אליו.

ואכן הבת הסוררת הגיעה והגר"ז זצ"ל שוחח עמה מתמצית דם לבו, במשך כמה וכמה שעות, על חומרת הצעד הנורא שהיא עומדת לעשות, על הניתוק הרוחני בינה לבין אלוקיה וכו'. אבל לבה היה כבר אטום וסתום לכל רגשות קודש שנשפכו מפי הגאון רבי זלמן זצ"ל.

לאחר מכן הגיע אביה בשנית אל הרב זצ"ל ואמר בעצבות: "רבי, מדוע לא עזרת לי"?... וכיון שהיה נשמע בדבריו צליל של תרעומת וטענה כלפי הרב זצ"ל, ענה לו הגר"ז זצ"ל: שב בני ושמע נא מה שיש לי לספר לך, ממורי ורבי מרן החפץ חיים זצ"ל:

באחד הימים פרצה מגיפה איומה של מחלת ילדים נוראה, שמתו ממנה מדי יום ביומו חללים רבים. המגיפה התפשטה כאש בוערת מעיר לעיר ומכפר לכפר, והכל היו אובדי עצות וחסרי אונים לעומתה.

והנה נודע על רופא מומחה גדול, שהצליח למצוא תרופת פלא למגיפה הזו, וכמובן שהביקוש אליו היה עצום עד מאוד, כיון שהוא היה הרופא היחידי שהמציא וידע את סוד התרופה והרכביה וכיצד להשתמש בה, והחל לנסוע מעיר לעיר וממקום למקום כדי להביא מזור וריפוי לכל החולים.

דרכו היה לפני שהגיע לאיזה עיר, להודיע מקודם את יום בואו והיו הילדים ממתינים לו עם הוריהם באחד מבתי המלון שבעיר, שם היה מקבל את הקהל ולפי התור טיפל והעלה מזור לכל אחד ממטופליו...

והנה באחד הימים, בנסיעתו לעיר מסויימת, היה צריך לעבור יער עבות בדרכו, ולגודל הוותו אותו היער שרץ בחבורת גנבים ושודדים שהתנפלו עליו ושדדוהו עד היסוד, ולמרות כל תחנוניו הנואשים שיניחו לו לפחות את כלי אומנותו, שמרפא בהם המוני ילדים חולים, לא שעו האכזרים לדבריו, את כספו נטלו לעצמם ואת כלי הרפואה והתרופות השחיתו ואיבדו לגמרי...

משהגיע הרופא המהולל לעיר, הלך לבית המלון המיועד וראה את כל הילדים החולים עם הוריהם המייחלים לרפואתו, ולבו נשבר בקרבו שלא יכל לראות בצרתם, כשיודע שבעצם ביכלתו להושיעם ורק מחמת חוסר הכלים קצרה ידו מלהושיע...

והנה בראש התור מבחין הוא ב...ראש הגנבים שפיקד על השוד לפני שעות אחדות בלבד, העומד כעת מולו יחד עם בנו, שנדבק אף הוא במחלה הקשה. הרופא פתח את הדלת וקרא לאב הגנב שיכנס עם בנו, כאשר הוא מבחין מיד שהלה לא הכיר אותו כלל...

לאחר בדיקה יסודית של הילד, פנה הרופא ואמר לאב הגנב: האמת היא, כי ביכולתי לרפא את בנך מהמחלה האיומה הזו, אבל אמש קרה לי אסון... גנבים ארבו לי בדרכי ביער וגנבו ממני את כל התרופות והכלים המוכרחים לצורך הכנת התרופה, ועד שאצליח להתארגן מחדש ולהכין את כל הכלים והשיקויים הנצרכים לכך, בנך כבר לא יהיה בין החיים, שכן זקוק הוא לתרופה זו להצלת חייו באופן דחוף ביותר...

כששמע האב את דברי הרופא, קלט על אתר שהוא - הוא הגנב שגנב ממנו את המכשירים והתרופות הנצרכות, הוא האכזר שלא שעה אל תחנוניו של הרופא וממילא הוא זה ולא אחר שאשם כעת בגוויעתו של בנו יקירו מול עיניו הכלות...

ואז החל האב האומלל למרוט את שערות ראשו וגעה בבכיה נוראה שזעזעה והמסה את לבב כל הנוכחים, הממתינים לשווא לתורם, וקרא בקול יללה:

אוי לי! כמה שוטה הייתי שגרמתי במו ידי למותו של בני! הרופא ברוב טובו וחסדו רצה להושיעני ואני עצמי הבאתי עלי את האסון הנורא הזה מרוע לבי!

המשיך מרן החפץ חיים זצ"ל ואמר: איתא בחז"ל (שלהי מס' ברכות וכן בתנא דבי אליהו זוטא פי"ז): אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא, תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר (ישעיה נד, יג): "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך" אל תקרי בניך אלא בוניך. דהיינו, לתלמידי חכמים יש השפעה גדולה בעולם מכח תורתם, עד שהם מרבים שלום בעולם.

יש להם כוחות כבירים וסייעתא דשמיא, יש להם הבנה עמוקה, אספקלריא של תורה ויש בידם אפשרות להשפיע על הבריות שילכו בדרכיהם, ובכוחם לרפאות מכמה וכמה מחלות.

אבל - המשיך החפץ חיים זצ"ל ואמר - כדי להנות מההשפעה האדירה הזו של התלמידי חכמים, צריכים הם את הכלים המיוחדים כדי לקבל ולהשתמש בתרופה זו, והכלי המיוחד הלזה הוא "כבוד התורה", כבוד ודרך ארץ לתלמידי חכמים, ואם אנחנו נכבד אותם, ועד כמה שנכבד אותם, יהיה בידינו את התרופה הטובה ביותר לכל המחלות והבעיות, שאז הבנים ילכו אחריהם וישמעו להם ולדעת תורתם, ואם חלילה לא נכבד את התלמידי חכמים ולא נעריך אותם כערכם הראוי להם, כנושאי דגל התורה, או - אז גם הרב כבר לא יוכל להושיע ולהניע את הבת מלהתחתן עם גוי...

ועל פי האמור עד כאן, מובן למה כשביזו את התלמידי חכמים ממילא לא היה בכוחם לעזור עוד לעם, ולכן התדרדרו עד שעברו את העבירות החמורות שגרמו לחורבן הבית.

במקום שיש דין למטה אין דין למעלה...

ובאופן שונה במקצת מפירוש זה של החפץ חיים זצ"ל פירש גם האדמו"ר מצאנז זצ"ל ואמר, דכח זה שנותנים לצדיק לומר בשמים דיעה ולבטל כל מיני גזירות קשות ורעות, הוא רק כאשר העם נכנע לקולו, ושומעים להוראתו, ואז גם בשמים שומעים דעתו, וזה נרמז באומרם ז"ל במדרש (דברים רבה פ"ה, ה): "במקום שיש דין למטה אין דין למעלה". כלומר, כששומעים ומקבלים ההוראות של התלמידי חכמים כאן למטה אזי אין דין למעלה, שהצדיק מבטל כל הדינים, אך באם כאן מלעיבים במלאכי אלוקים ואומרים וכי איזה כח יש לו, אין הוא ראוי כלל לישב על כס ההנהגה וכו', אז באמת קשה לו לבטל הגזירה, כי גם בשמים אין נשמעים לקולו.

וזהו הפירוש במה שכתוב ש"לא חרבה ירושלים אלא על שביזו בה תלמידי חכמים", שהם הגינו על העיר בכח תורתם, אך בעת שביזו אותם ולא שמעו לדעת תורה שלהם, אזי גם בשמים לא שמעו לקול התלמידי חכמים, ולכן נחרבה הבית.

אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ!...

עוד דרך להבין את הקשר בין הדברים הוא, כי על ידי שביזו תלמידי חכמים ממילא ירד ערך התורה בעיני העם, ולכן לא רצו לעסוק ולעמול בתורה וזה גרם שהתלמידי חכמים נתמעטו ומאידך גיסא העמי הארץ נתרבו, כי אחרי שהתלמידי חכמים היו מבוזים, שאר העם לא רצו ללכת בדרכיהם ולא רצו להיות תלמידי חכמים ואם כן נתרבו העמי הארץ בכל ישראל, וממילא התקיים בהם מה שכתוב בגמרא במסכת בבא בתרא (דף ח.): אמר רבי: אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ! והרי הפורענות הכי גדולה שיכולה להיות לכלל ישראל היא חורבן הבית!

המבזה את התורה גופו מבוזה על הבריות - זהו המצב של חורבן הבית!

כתוב במדרש רבה (במדבר פ"ח, ג): תני רבי יוסי אומר, כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות. וכל המבזה את התורה גופו מבוזה על הבריות, שנאמר (שמואל א' ב, ל): "כי מכבדי אכבד ובזי יקלו". מימרא זו מובא גם באבות דרבי נתן (פכ"ז, א) וגם במסכת אבות (פ"ו מ"ד) בשינוי קל.

המפרשים (הרמב"ם זצ"ל, הרע"ב זצ"ל ועוד) פירשו הענין של כל ה"מכבד את התורה" שהכונה היא שמכבד את החכמים ואת לומדי התורה, ואם כן אנו מבינים שהכונה של "המבזה את התורה" כוללת גם המבזה את החכמים ואת לומדי התורה.

ומבואר מזה שהמכבד את החכמים גופו מכובד על הבריות והמבזה את החכמים גופו מבוזה על הבריות. ואם נעיין בדברים נראה דבר נפלא, שכשכלל ישראל כיבדו את החכמים אז היו מכובדים בעיני כל העולם, וזה היה המצב שהיה בתקופת בית המקדש, אמנם כשביזו את התלמידי חכמים שעל ידי זה נגרם חורבן הבית, כלל ישראל הגיעו למצב שהיו מבוזים ושפלים בעיני כל העמים.

מצב הכלל ישראל לפני חורבן הבית

וכדאי להעתיק כמה דברים מהקונטרס בית קדשנו ותפארתנו כדי שנוכל לראות עד כמה שהדברים מתאימים ומדוייקים עד להפליא.

נתבונן קצת ונראה מה היה המצב של כלל ישראל לפני חורבן הבית.

אחר שכל אומות העולם ידעו כי הקב"ה הוא מלך מלכי המלכים ואלוקי האלוקים ממילא היה כבוד גדול לעם ישראל, היות וכולם ראו בעליל איך שמלך העולם אוהב את עמו ישראל ומכל האומות בחר אותם להיות לו לעם סגולה השמורים אצלו כאוצר חביב, והוא אלוקיהם ומשגיח עליהם בפרטות, ולכל העמים חלק ה' כוכבים ומזלות ושרים שישלטו עליהם, אבל עם ישראל אינם תחת שום מזל רק בידיו של הקב"ה, והכניסם לארץ ישראל שהיא נחלת ה' ואין עליה שר ומושל, רק עיני ה' אלוקיך בה, ואומות העולם כיון שהם תחת השרים, לעולם אינם יכולים להשיג יותר ממה שנקצב לכל שר ואומה ואינם יכולים לשנות המזל, אבל ישראל גם אחר שנקצב להם בראש השנה עדיין יכולים להתפלל ולקרוע הגזר דין, ומי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כלעם ישראל! 

אומות העולם ידעו את זה באיצטגנינות וראו איך כלל ישראל יצאו ממצרים וניצלו מגזירת המן הרשע נגד המזל. ראו איך ה' נלחם להם בכל מלחמותיהם ובניסים גדולים ועצומים ונישא אותם כעל כנפי נשרים.

ידעו שתפילותיהם של ישראל מתקבלות, וראו איך שהקב"ה רוממנו מכל לשון, ואותנו קרב לעבוד בכל העבודות הנצרכות בארמון המלך כהקרבת קרבנות וכדומה, ועבד מלך מלך! "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"!

והרי עיקר הכבוד לישראל היה בזמן בית המקדש, כשכולם יודעים מכבוד ה' החופף עליהם, ושלמה המלך ע"ה מלך בכיפה על כל העולם, וכל העמים שמעו על חכמתו ובאו ללמוד ממנו (עיין מלכים א, ה), וכל אחד מבני ירושלים כשהיה מגיע לאיזה מדינה היו מציעין לפניו קתדרא לישב עליה כדי שישמעו כולם את חכמתו כמבואר במדרש (איכה רבה פ"א, ד), ושיא הפאר והעשירות היה בירושלים, וטבעה יצא מסוף העולם ועד סופו, וכל עמה היו חזקים וגיבורים כמבואר בחז"ל (ועיין בילקוט שמעוני איכה תתר"ו).

חיבה יתירה נודעה לישראל שכל העולם ידע שאינם רק "עמו הנבחר" של הקב"ה אלא גם חשובים אצלו כבנים, וכשפוגעים בבניו של המלך העונש והנקמה גדולה מאוד, הרבה יותר מאשר בפגיעה בעמו.

מצב הכלל ישראל אחרי חורבן הבית...

אמנם לדאבוננו מאז החורבן, בני המלך בבזיון וצער למשיסה ולבוזזים וכל נקלה הולך ופוגע בהם, ונפלו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, לשיא השפלות, העניות והצרות.

הקב"ה כביכול שואג בכל יום "אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם", ומבואר בספרים הקדושים שבהיות בית המקדש קיים אכלו בני ישראל ישר משולחנו של אביהם וכל השפע הגיע אליהם ישירות מהקב"ה ולא דרך השרים והמזלות, ומהשיריים של ישראל ניזונו שאר אומות העולם, אבל אחר שגלתה השכינה מבית המקדש וכלל ישראל גלו מהארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה נכנסו להיות תחת שליטת השרים והמזלות וכל שפע הברכה שהיה אמור להגיע לישראל עובר לעכו"ם ומה שהם מותירים לישראל זה מה שמקבלים.

ומאז ועד היום אנו בגלות אדום וכל העשירות והשילטון עבר אליהם. כמה רציחות ושמדות עשו בעם ישראל, והם אלו שניסו ומנסים תמיד להסית ולהדיח את ישראל בכפיה כבאינקויזיציה ומסעי הצלב או על ידי ממון (מסיונרים וכדומה), ואת כל השואה הנוראה עשתה גרמניה של אדום בטענה שעם ישראל הם שפלים ונבזים ומזיקים וצריך לכלותם. עכת"ד.

ועל כן עלינו מוטל החוב לתבוע את כבוד שמים, וזה יהיה על ידי שנכבד את החכמים ולא נבזה אותם, כי על ידי זה שנכבד אותם נתקן את הסיבה שגרמה לחורבן הבית וממילא נזכה בקרוב בבנין הבית ועל ידי זה נהיה שוב חשובים ומכובדים בעיני כל העמים.

מהי הסיבה שהעמי הארץ מבזים את התלמידי חכמים?...

אחרי שראינו את קשר הדברים שיש בין חורבן הבית בגלל שביזו בה תלמידי חכמים מה שנשאר לנו לבאר הוא, למה באמת האנשים מבזים ומזלזלים בתלמידי חכמים אחרי שסוף כל סוף הם הגורמים לכל הטובות והברכות שירדו מן השמים.

אמנם יש לזה כמה סיבות ונביא שתים מהם.

הסברו של המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל

הסיבה הראשונה לזה כבר מפורשת בדברי חז"ל במסכת פסחים (דף מט:) שהגמרא קובעת: "גדולה שנאה ששונאים עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאים עובדי כוכבים את ישראל". וההסבר לזה מובא בדברי המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל (אור יחזקאל דרכי העבודה עמ' שפג) ונעתיק כמה מדבריו.

והטעם בזה: שנאת עכו"ם לישראל נובעת מקנאתו. וידוע מה שכתב הרמב"ם זצ"ל (אגרת תימן) שכל הרדיפות והצרות שעשו עכו"ם לישראל מימות מעמד הר סיני עד עתה נובעת מקנאותו ומשנאת הדת, ושנאת הדת גדולה מכל השנאות, מפני שנפש העכו"ם יודעת ומכירה את האמת שעם ישראל הוא העם הנבחר, ומכיון שמכירים את האמת ואין מוכנים לקבל אותה, לכן מתהפכת הכרתם לשנאה תהומית ועצומה לעם ישראל, והיינו דמובא בחז"ל (מס' שבת דף פט.) "למה נקרא שמו סיני שמשם ירדה שנאה לישראל".

ממשיך המשגיח זצ"ל ואומר - ועל זה אומרים חז"ל ששנאת עמי הארץ לתלמידי חכמים גדולה עוד יותר משנאת העכו"ם לישראל, והכי נמי הביאור מפני שעם הארץ הישראלי יודע עוד יותר מהנכרי גודל השכר הצפוי לתלמידי חכמים, ומכיון שאינו מסוגל להיעשות לתלמיד חכם, לכן מנתב את ידיעתו והכרתו לשנאה חריפה לתלמידי חכמים, ומשום הכי שנינו "שנה ופירש יותר מכולן" (מס' פסחים דף מט:) כי השונה ופירש יודע ומבין היטב את השכר והעונג לבני התורה ולכן שנאתו מתגברת.

זה הכלל, ככל שידיעתו והכרתו גדולים יותר כן שנאתו וקנאתו רבים וחזקים יותר. וכיון שאינו מסוגל להתמודד עם ידיעתו מגביר את השנאה בקרבו בחושבו שעל ידי השנאה ורצון ההשמצה והאיבוד ירגיע את רצונו. עד כאן מדבריו הנפלאים של המשגיח זצ"ל.

ועל פי דרכו נוסיף ונאמר שזה הסיבה שהעמי הארץ מבזים את התלמידי חכמים, כי אם התלמידי חכמים יהיו מבוזים בעיני העם אז אף אחד לא ירצה להיות תלמיד חכם כמותם, ובזה הם משקיטים את מצפונם, ובגדר האי דאמרי אינשי "צרת רבים חצי נחמה"! אבל יש לדעת שהכל נובע ממה שהם מכירים בתוך תוכם את האמת ואינם יכולים להדבק בה, ועל כן במקום לבזות את התלמידי חכמים עליהם לפשפש במעשיהם ובדרכיהם ולהשתדל להתחיל לתקן אותם.

העמי הארץ חושבים לעצמם שהם כן "תורמים" למען הכלל...

הסיבה השניה הגורמת שהעמי הארץ יבזו את התלמידי חכמים היא כי העמי הארץ במבט המצומצם שלהם חושבים שהם אכן כן פועלים "ועושים" דברים שתורמים לטובת הכלל ואילו התלמידי חכמים "לא עושים כלום..." ורק יושבים ולומדים ולא תורמים שום דבר לעולם...

וזה מה שגורם שיבזו ויזלזלו בהם.

אמנם מחשבה כזו בטעות יסודה וח"ו מלחשוב כדבר זה, ולא רק זה, אלא שמי שחושב כך הוא נכלל עם אלה שאין להם חלק לעולם הבא ולאפיקורוס יחשב!

הכי דמי אפיקורוס?...

ולדברים אלה יש מקור נאמן בדברי חז"ל במסכת סנהדרין (דף צט:) שהגמרא שואלת: אפיקורוס כגון מאן? אמר רב יוסף כגון הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו. (כלומר איזה תועלת יש לנו מהחכמים הרי כל מה שהם לומדים אין זה אלא לצורך עצמם) והגמרא מביאה מקור לזה את הפסוק בפרשת וירא (בראשית יח, כו) שנאמר: "ונשאתי לכל המקום בעבורם" הנאמר באנשי סדום.

וכדאי להרחיב קצת הדיבור בענין חשוב זה.

"ונשאתי לכל המקום בעבורם"...

הגאון רבי אליהו לאפיאן זצ"ל היה מוסיף על דברי הגמרא הללו ואומר: הנה נתאר לעצמנו מה היה אילו אכן נמצאו צדיקים בסדום, העיר לא היתה נהפכת, והחיים היו נמשכים במסלולם הרגיל. בודאי אף אחד מאנשי סדום הניצולים לא היה מעלה בדעתו שאת חייו הוא חייב לצדיקי המקום.

וכאז כן עתה. איש אינו יודע כמה גזירות נתבטלו בדורינו ובדורות הקודמים בזכות הצדיקים החיים בכל דור ודור.

ולא זו בלבד, אלא שכאשר חוזרים אנשי הצבא מהמערכה עטורי נצחון, רבים הם הסוברים כי הנצחון הושג רק בזכות הלוחמים. לכן, חובה עלינו לשנן את הנלמד מהפסוק: "ונשאתי לכל המקום בעבורם", ולזכור תמיד את גודל התרומה שתורמים הצדיקים ולומדי התורה.

כל תלמיד חכם תרם חמישים מיטות לבית חולים...

וכדי לשבר את האוזן כדאי להביא בזה שתי עובדות נפלאות.

באחת הערים בליטא נערכה אסיפה למען הקמת בית חולים יהודי, ולמען הצלחתה הביאו את רבינו החפץ חיים זצ"ל שיעמוד בראשה. לאסיפה נקראו כמה וכמה גבירים, וכל אחד הודיע כמה מיטות הוא תורם, זה תורם מיטה, זה עשר וזה עשרים...

לפתע הגיעה קבוצת בני ישיבה שבאו לראות את רבינו זצ"ל, והתקבלו על ידו בכבוד ויקר. חרה הדבר לגבירים: הם תורמים לבקשת רבינו, וסכומים נכבדים, והנה מפנה הוא תשומת לבו לבחורים עניים אלו?!...

שאלו, בעקיצה: כמה מיטות תורמים בני הישיבה?...

ענה להם רבינו החפץ חיים זצ"ל: כל אחד מהם תרם חמישים מיטות!...

חמישים מיטות? תמהו, הלא אף העשירים שבהם לא תרמו כל כך הרבה! מנין לבני הישיבה סכומים כה גדולים?!

"ודאי", חזר החפץ חיים זצ"ל על דבריו, "כל אחד מהם תרם חמישים מיטות, ולא זו בלבד. המיטות שאתם תורמים אפשר ויקומו מהן ואפשר שלא. והם, כל אחד מהם, בתורה ובמצוות שלהם, גורמים שחמישים אנשים לא יהיו חולים!... שהתורה מגינה ומצילה, וזכותה חופפת סביב"...

עובדא נפלאה עם הגאון רבי משה פינשטיין זצ"ל

מסופר על הגאון רבי משה פינשטיין זצ"ל עובדה נפלאה, שפעם קרה ובא אחד לבית המדרש שבו היה רבי משה זצ"ל עוסק בלימודו, ואמר אותו איש להגר"מ זצ"ל: רבי עכשיו קרתה תאונת דרכים עם בחור בגיל י"ד או ט"ו שנדרס על ידי רכב וכנראה שזקוק לרחמים גדולים, ואולי עלינו לומר כמה פרקי תהלים בהיכל הישיבה בשביל הבחור האומלל?...

השיב לו רבינו הגאון רבי משה זצ"ל: לא, אנחנו לא מפסיקים מלימודינו לדבר זה, כי הלא הנדרס הוא "גוי".

שמע האיש והשיב להגר"מ זצ"ל: והלא היה לו בידו כיפה וע"כ שאינו גוי!

השיב לו רבי משה זצ"ל: תשמע מה שאני אומר לך, הוא גוי, ואין עלינו לבטל מלימודינו לדבר זה.

לסוף התברר, שאכן היה התאונה בילד גוי, שגנב כיפה מילד ישראל ורץ עם הכיפה לרחוב מבלי להביט אם יש רכב החולף או לא, ונדרס!

לתמיהת האיש, איך ידע הגאון רבי משה זצ"ל דבר זה, וכי הופיע רוח הקודש בבי מדרשא?

ענה לו הגר"מ זצ"ל כי הלא זה דבר פשוט מאוד: הלא באותו עת הייתי עסוק בסוגיא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, וידעתי כי מפאת העמלות בתורה שהייתי עמל אז, היה מן המוכרח שהתורה תגן ותציל על בני עמינו בסביבות בית המדרש, ולא יתכן שהתורה לא תגן עלינו באותה עת, לכן הייתי בטוח שהוא היה גוי ולא בן ישראל ח"ו, ומשום כך קבעתי שאין מבטלים תלמוד תורה דרבים...

מבואר מזה שהשמירה של כלל ישראל שלא יהיו השמדות, רדיפות, הריגות, מחלות, בעיות וכו' הוא על ידי שהתלמידי חכמים יושבים ועוסקים בתורה.

היוצא מדברינו, שאם נתבונן ונכיר בשתי הסיבות הללו שגורמים לבזות את התלמידי חכמים, ונתחזק בידיעה זו שהם עיני העדה ולהם צריכים לשמוע ולכבד, אז נוכל לקבל כל ההשפעה והשפע של טובה וברכה שעל ידם יורד לעולם, ועל ידי זה נתקן העוון שגרם לחורבן הבית וממילא נזכה לראות בקרוב בבנין בית קדשנו ותפארתנו אמן.

- - - שאלות ותשובות - - -